יבום ב

אות א

כי ישבו אחים יחדיו וכולי על פי התורה הנ"ל (בהלכות גיטין הלכה א') וביום הביכורים. והכלל שעיקר המשכת החיות אל המלכות על ידי התורה שהיא בחינת שמא דקודשא בריך הוא שעל ידה ממשיכין החיות דהיינו החכמה לתוך הכלים והמדות שזה בחינת שם שהוא מגדיל החיות במדה עיין שם:

וזה בחינת יבום להקים לאחיו שם, כי לא תהו בראה לשבת יצרה שצריך כל אדם לעסוק בקיום העולם להעמיד תולדות כדי להקים שם ולא ימחה שמו ח"ו, היינו שעיקר המשכת החיות הוא להמשיך החיות לתוך הכלים והמדות שהם בחינת שם, וכל מה שנתרבין אנשי ישראל נתרבה ונתרחב גבול הקדושה ונתרבין הכלים לקבל החיות שזהו שלימות ותקון הבריאה, כי עיקר נפלאות וגבורות של הבריאה הוא רק בבחינה זו, היינו כי בודאי ממנו יתברך לא יפלא כל דבר רק שזה עיקר החידוש והפלא שיוכל להצתמצם כביכול החיות ממנו יתברך לתוך הכלים בבחינת שם, וזהו תוקף נפלאות שבבריאתו יתברך שיומשך חיות אין סוף כביכול לתוך בחינת הכלים, ועל כן כל מה שיורד הקדושה למטה ונשתלשל בהשתלשלות ובצינורות יותר ויותר הוא משלים כוונת הבריאה ביותר ומקיים העולם, כי זה עיקר קיום העולם שיהיה נעשין בכל פעם יותר כלים שבקדושה לקבל חיותו יתברך שלא יהיה ריבוי השמן גורם כיבוי הנר שזה בחינת שבירת כלים מחמת ריבוי אור שמשם אחיזת הסטרא אחרא סטרא דמותא חורבן העולם בבחינת והארץ היתה תהו ובהו כמובא, ועל כן חייב כל אדם להעמיד תולדות כדי להקים שם להגדיל בחינת השם דהיינו הכלים והמדות כנ"ל, ועל כן כל המניח בן תחתיו כאלו לא מת כמו שאמרו רז"ל שנאמר איש כי ימות ובן אין לו וכולי, כי סטרא דמותא לא שליט כלל מאחר שהקים שם שעל ידו נמשך החיות במדה, ואזי סטרא דמותא לא שליט כלל כי אחיזתה רק על ידי ריבוי אור שעל ידי שבירת הכלים בחינת מחיית שם כנ"ל, אבל מי שאין מניח זרע אחריו זהו נקרא מת מאחר שלא הקים שם שלא הניח בחינת שם וכלי לקבל החיות, ואזי הוא ח"ו ריבוי אור וכולי שמשם נאחז סטרא דמותא כנ"ל, ועל כן צריך תיקון שלא תאבד נפשו ותחזור עולמו לבחינת תהו ובהו מאחר שלא הקים שם כנ"ל, על כן צריכה אשתו להתייבם (ונתתקן על ידי אחיו), כי הפגם מגיע אליה כי עיקר הפגם בבחינת מלכות כנ"ל:

אות ב והתיקון על ידי אחיו מאביו כי שלימות חיות המלכות הנמשך אליה שזה בחינת זווג, כי החיות הוא הדעת שהוא בחינת התחברות צריך שיהיה בבחינת ממרחק תביא לחמה, ממרחק דייקא, כי חיותה דייקא כשנמשך החיות לתוך מדות וכלים בבחינת שם כנ"ל, ועל כן כל מה שנתרחק ונשתלשל החיות יותר ויותר בתוך כלים שבקדושה החיות בשלימות ובתיקון ביותר כידוע. וזה בחינת איסור עריות שהאיסור הוא בכל בכל הקרובות, כי מחמת שהם סמוכים בשרשם אי אפשר להמשיך חיות וקיום העולם על ידם, כי צריך להמשיך מרחוק דייקא כדי שתוכל לקבל האור שלא יהיה ריבוי אור וכולי כנ"ל:

4 כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא-פִשְׁעִי וְלֹא-חַטָּאתִי יי

אות ג והנה האחים סמוכין זה לזה בשרשם מאד כי משורש אחד יצאו, ועל כן אשת אחיו אסורה כי צריך כל אחד מן האחין להמשיך החיות בדרך השתלשלות למטה יותר באופן שיתרחק ויתרחב גבול הקדושה ביותר על ידי בחינת ההתרחקות כנ"ל, ועל כן צריכין האחין להתרחק זה מזה כנ"ל, אבל במקום מצות יבום התירה התורה אשת אח לבל ידח ממנו נדח, שלא תאבד נפש המת לגמרי על ידי שלא הקים שם כנ"ל, ואבדת הנפש ומיתתה ח"ו הוא שחוזר האור למעלה לשרשו, ואזי נשארין הכלים בחינת שבורים ומתים וזהו חורבנו, ועל כן אינה יכולה לינשא לאחר כי שם אינו יכול להתתקן, כי מאחר שמת בלא זרע חזר לשרשו שהוא לבית אביו ואי אפשר לתקנו אלא אצלם, ועל כן תיקונו על ידי אחיו מאביו כי אב בחכמה, והחכמה היא שורש החיות כי החכמה תחיה וכולם בחכמה עשית והוא בחינת תחילת הבריאה, ושם בבחינת אב בבחינת חכמה עדיין כולו אחד ואין שם בחינת צמצום וכלי שעל ידו נעשה הבריאה. רק משם מתחיל להשתלשל למטה החיות תוך בחינת הכלים הנעשין משם ולמטה, והנה בחינת האחין מן האב הם בחינת ראשית המשכת הצנורות והצמצומים שנמשכין מן אב בחכמה, וצריך שיהיה כל אח ואח דהיינו כל כלי וצנור בפני עצמו להמשיך החיות בכל פעם לתוך כלים יותר ויותר, אבל כשנחרב אח אחד ולא הניח זרע אזי אפשר שיחרב לגמרי דהיינו שיחזור האור לשרשו לבחינת אב בחכמה, וזהו בחינת חורבן בחינת תהו ובהו, כי כשחוזר האור ונסתלק מבחינת הכלים לגמרי וחוזר למעלה לשרשו אזי נשארין בחינת שבורים ומתים לגמרי ח"ו, (ואזי צריכין לחדש העולם מחדש לגמרי דהיינו לחזור ולהוציא האור מתחילת המחשבה מבחינת אב בחכמה), על כן צוותה התורה שתחזור בחינת מלכותו לאחיו מאביו שהוא משרשו ששניהם יצאו משורש אחד והם בחינת תחלת המשכת הצנורות והצמצומים מן אב בחכמה, ועל כן על ידי אחיו מאביו נתתקן נפש המת שהיתה נאבדת ח"ו על ידי שנשבר ונחרב בחינת שמו בחינת הכלים, על ידי שלא הניח זרע והיה חוזר האור לשרשו ח"ו לגמרי שזהו חורבנו כנ"ל, ועכשיו נתתקן על ידי אחיו כי אחין הם בחינת תחלת הצמצומים והכלים הנמשך מאביו שעל ידו נתתקן נפש המת שחוזר וממשיכה בבחינת כלים בחינת שם, וזהו להקים ל אחיו שם:

אות ד ותיקון והצלה שאחיו מצילו הוא להכניע מלכות הרשעה שהוא מלכות עמלק שהוא כנגד מלכות דקדושה כמו שכתוב במאמר הנ"ל, ומלכות עמלק הוא בחינת מחיית שם כמו שכתוב: תמחה את זכר עמלק, ומשם אחיזתו מבחינת שבירת כלים שהיא בחינת מחיית שם, ועל כן ענשו מדה במדה שימחה שמו וזכרו. ומלכות עמלק הוא בחינת אח עשו ליעקב כי הוא מזרע עשו, ועל כן מצות יבום באח כי האח ששבקדושה מציל נפשו שלא יתגבר עליו ח"ו בחינת אח עשו ליעקב שהיא מלכות הרשעה הנ"ל שהיא מתגברת אם היה מחיית שם ח"ו כנ"ל:

אות ה וכשאינו רוצה לייבם אזי וחלצה נעלו וכולי וירקה בפניו, כי איתא שם במאמר הנ"ל שיש בחינת דעת שהוא בחינת שלום כי השלום תלוי בדעת, ויש דעת עליון מאד שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת אהבה ושלום ודעת ביניהם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים רק שאי אפשר להבין זאת כי זהו דרכי ה', וזה בחינת משה שהוא ראשי תיבות "מחלוקת "שמאי "הלל, וזה בחינת מצה עיין שם היטב. וזה בחינת יבום וחליצה, כי היבום הוא בחינת דעת של שלום שהוא הזווג של הולדה, כי ההולדה היא בחינת שלום כמו שכתוב: וראה בנים לבניך שלום על ישראל, כי שלום הוא התחברות שני הפכים. וזה בחינת זווג, כי איש ואשה הם בחינת מחלוקת כי הם שני הפכים, ועיקר התחברותם הוא רק בהבנים הנולדים מהם, כמו שפירש רש"י והיו לבשר אחד שמשניהם נולד בן ושם נעשין אחד, נמצא שעיקר השלום הנעשה ביניהם הוא רק בבנים הנולדים ששם נעשין אחד כנ"ל, נמצא שהיבום שהוא בשביל הולדה הוא בחינת שלום כנ"ל, אבל כשאינו רוצה ביבום אזי וחלצה נעלו היינו בחינת הזווג והדעת של בחינת מחלוקת לשם שמים, כי מחלוקת לשם שמים שהוא בחינת משה הוא בחינת יחודא עילאה שהוא בחינת זווג הפנימי לחיות העולמות שלא בשביל הולדה שהוא זווגא דלא פסיק, ועל כן הוא תמיד בבחינת מחלוקת כי הזווג הוא בחינת מחלוקת דאיש ואשה כנ"ל, ואחר כך נעשה שלום על ידי ההולדה כנ"ל, אבל זווגא עילאה שאינו בשביל הולדה והוא זווגא דלא פסיק הוא תמיד בבחינת מחלוקת אבל באמת שם תכלית האהבה והאחדות אך אי אפשר להשיג זאת כי אסור לחקור שם, כי על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש כידוע, ושם הוא בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי שם מקור החיים כמובא, וזה בחינת זווגא דמשה כי משה היה פרוש לגמרי ולא היה לו זווגא תתאה כלל רק זווגו היה בבחינת זווגא עילאה בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, ועל כן מאחר שאינו רוצה לייבם על כן וחלצה נעלו בבחינת זווגא דמשה בחינת של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה, כי איתא בזוהר הקדוש נעל דא איתתא שמשה הוכרח לפשוט עצמו לגמרי מזווג התחתון שזה בחינת של נעליך, והיה זווגו רק בבחינת זווגא עילאה בחינת מחלוקת לשם שמים היפך זווג התחתון שהוא דייקא בבחינת שלום כנ"ל, כי התחתון הוא בבחינת נעל שהוא איתתא שהוא בחינת כתנות עור בחינת עץ הדעת טוב ורע, והמחלוקת הבא משם מעץ הדעת טוב ורע משם נאחז הסטרא אחרא, ועל כן עיקר התיקון רק על ידי שלום לבטל המחלוקת של בחינת כתנות עור, אבל למעלה מעלה שם הוא בחינת מחלוקת לשם שמים ואדרבא המחלוקת הוא דעת עליון מאד בחינת זווגא עילאה זווגא דמשה כנ"ל, ועל כן נאמר בו של נעליך שיפשיט עצמו מבחינת כתנות עור הנ"ל כדי שיזכה למחלוקת עליון זיוגא עילאה הנ"ל. וזה בחינת וחלצה נעלו, כי בהכרח שיהיה נעשה זווג ביניהם כדי לתקן נפש המת, ומאחר שאינו חפץ בבחינת דעת של שלום על כן צריכין להתחבר בבחינת דעת עליון של מחלוקת לשם שמים שהוא בבחינת של נעליך בחינת וחלצה נעלו כנ"ל, וזהו וירקה בפניו כי הרוק הוא בבחינת זווג הנשיקין שהוא בחינת זווג עליון של חיך וגרון כמובא שזה נעשה על ידי חליצת מנעל דייקא כנ"ל, ועל ידי הרוק נתתקן נפש המת בבחינת וירקה בפניו ששם נראה פניו, כי הרוק הוא בחינת זווג עליון שעל ידו נתתקן:

אות ו ועל כן מרים שפגמה בכבוד משה ודבריה היו על שפירש, כי היא לא השיגה שזכה לזווג עליון בחינת זווגא דמשה בחינת מחלוקת לשם שמים, ועל כן יכול להיות פרוש לגמרי, ועל כן דברה עליו הלא גם בנו דיבר ולא פרשנו מדרך ארץ, כי אדרבא עיקרא הדעת על ידי השלום כנ"ל, ועל כן היה עונשה ואביה ירק ירק בפניה שרמז לה השם יתברך מצוות חליצה בבחינת וירקה בפניו כמו שאמר רבינו ז"ל (סימן כ"א) ששם מרומז סוד יבום וחליצה, היינו כי היא פגמה בכבוד משה על שפירש נמצא שפגמה בבחינת מחלוקת לשם שמים שהוא זווגא דמשה, והפגם הוא בבחינת חליצה כנ"ל, על כן נאמר בה: ואביה ירק ירק בפניה כי שם פגמה בבחינת של נעליך בבחינת וחלצה נעלו וירקה בפניו כנ"ל:

חלוץ בגימטריא מצה עם הכולל שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים. ה' אחד ראשי תבות "דברי "אלקים "חיים:

אות ז כמדומה שכך שמעתי מפיו הקדוש נ"י: וזה בחינת על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, כי לאו כל אדם זוכה לזה למה שזכה משה, ועל כן אנו מצווים להעמיד תולדות ושלא להיות פרושים לגמרי, וזהו על כן יעזוב את אביו ואת אמו היינו זווגא דאבא ואמא שהוא בחינת זווגא דמשה הנ"ל ודבק וכולי והיו לבשר אחד, היינו בחינת זווג ודעת של שלום שזה בחינת והיו לבשר אחד כנ"ל:

ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות סוטה הלכה ג