AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

This reader has a human interface, but every reader page also has static crawlable text. For any book, use /reader-plain/<book>/full.txt to search the complete work, or /reader-plain/<book>/<part>/<section>/index.txt for one section. This is sitewide and works for all reader teachings, not just this page.

More

🙏
Reader Likutay Halachos פריה ורביה ואישות ה
A A

Sections

פריה ורביה ואישות ה

פריה ורביה ואישות ה

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

2

אות א כל אדם חייב להוליד בן ובת

2

Likutay Halachos — Evven Ha-Ezer — Pirya V'Rivya V'Ishus 5

3

על פי התורה תקעו תוכחה בליקוטי תנינא סימן ח' עיין שם, וכבר מבואר בה' אישות הלכה ב' על פי התורה הנ"ל עיין שם, ועוד לאלוק מלין: על פי מה שכתוב שם בהתורה הנ"ל (באות ו') על פסוק: ובל יאמר שכן חליתי וכולי, הענין הנפלא והנורא מאד מעוצם נפלאות ריבוי בתים שנעשים על ידי שנתוסף נפש אחד להקיבוץ של ישראל וכולי, שנתרבין הבתים אלפים אלפי ורבי רבבות רבבות רבבות עד אין קץ, כי ג' אבנים בונות ששה בתים, ד' כ"ד ה' ק"ך וכולי עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב וכולי עיין שם:

3

Based on what Rabbeinu, of blessed memory, wrote in the Torah teaching "Anochi Hashem Elokecha" (Likutay Moharan §4), concerning the words of Rabbah bar bar Chanah — that they filled three hundred barrels of oil from a single fish-eye — there is, at times within prayer, a dimension of total bitul (self-nullification) to the Ein Sof (the Infinite), where everything is one, everything is good, "Hashem — He is the Elohim." Yet afterward, when one returns to yeshus (existence, the sense of "I"), this cannot remain as it was, for if it did, all manifest existence would dissolve — and the Blessed Name desires that the tzaddik live in this world in his physical body, as we say: "You desire praise from clods of earth, from those fashioned from clay…" Therefore one must be in the dimension of veha'chayos ratzo vashov — the living creatures rush forward and return (Yechezkel 1:14) — and when one returns to yeshus, the reshimah (the residual imprint) of the bitul must still illumine one's da'as (mind and heart), so that one knows, with inner knowing: "Hashem — He is the Elohim" — in the dimension of "Atah Har'aysa Lada'as ki Hashem Hu HaElohim" (You were shown to know that Hashem, He is the Elohim) (Devarim 4:35). See there carefully — for at the moment of bitul into the Ein Sof, one did not know anything at all; even one's own self was unknown. See there. And this illumination — that one draws and radiates from the dimension of bitul to the Ein Sof down into yeshus — this is in the dimension of "al tikri 'mah' ella 'me'ah'" — do not read it as mah (what, i.e., nothingness) but as me'ah (one hundred) — for one draws from mah to me'ah. And this is the dimension of the three hundred barrels of oil from a single eye, as explained there at length. See all of this there very carefully. And this is the dimension of the kesuvah of one hundred and two hundred. For procreation and birth flow from the dimension of al tikri mah ella me'ah — being drawn from ayin (nothingness) into yeshus (existence), from the very beginning of the primordial Thought down to the lowest level, to Malchus (Kingship), where all of existence manifests. There, mah becomes me'ah — yesh (being) from ayin (nothingness). Therefore, for this reason, one gives her the endowment of the kesuvah — one hundred pure refined zekukim of silver. But for a virgin there are two dimensions of birth. For a woman does not conceive from the first union — yet in truth, even that first union is itself a dimension of birth, for it "leaves within her this spirit" (ru'ach), which constitutes the making of the vessel from which all subsequent children are received, in the dimension of Binyamin HaTzaddik. Thus she has two dimensions of birth — and therefore her kesuvah is two hundred, twice one hundred, two dimensions of the hashpa'ah (influence, influx) of birth, both of them in the dimension of al tikri mah ella me'ah, as above. And regarding what our Sages of blessed memory said — that one must give her a kesuvah so that she should not be kalah be'einav (light, easy in his eyes) to divorce her — this is because the holy union of Israel is exceedingly lofty, and must be in the above dimension: in the dimension of "Atah Har'aysa Lada'as ki Hashem Hu HaElohim." For at first one must ascend higher and higher in the dimension of bitul to the Ein Sof, and there both of them — man and woman — unite in the ultimate yichud (union), for there everything is good, everything is one, as above. Yet it is impossible to remain there, for then manifest existence would dissolve and there would be no birth of children — since there, Father and Son are as one (av u'ven kachada) — and the primary intention is for the birth of children, which is the sustaining of the world. Therefore one must be in the dimension of ratzo vashov, and afterward one returns from ayin to yesh, and then birth flows in the dimension of yeshus. And the perfection of holiness consists in the fact that even afterward, when one returns to yeshus and the physical union ceases, nonetheless there should be no complete separation, God forbid — rather, even then the reshimah of the bitul should continue to illumine, which is the ultimate purpose of the union: to know that Hashem, He is the Elohim — that even afterward, in the dimension of yeshus, they should also be entirely one, as above. And this is the perfection of holiness. For this is the distinction between holiness and the sitra achra (the Other Side): at the beginning of their root, even the sitra achra and the depths of the kelipah (husk) have some root, in fine subtlety and great concealment, within holiness — yet holiness, even below, at the very boundary and edge of the holy domain, remains entirely one (kulo chad), as at the beginning, with no separation, God forbid. But the sitra achra, below, separates and is severed from holiness. And this is the dimension of sha'arei b'chibbura v'sayem b'ferudah — it begins in union and ends in separation — for the beginning of its beginning is from the place of union and oneness, since it certainly has a subtle root there, but below, it separates, as above. And this is the dimension of what Rabbeinu, may his light shine, wrote in the teaching "Amar Rabbi Akiva" (Likutay Moharan §51) — that through His hashgachah (Providence) over us, even after yeshus, everything is one, Father and Son together (av u'ven kachada), as before the Creation. And this is the dimension of the holiness of Israel, over whom His blessed Providence is complete. But those who are in the dimension of yildei shaker (children of falsehood), whose hashgachah is from achorei katfa (behind the shoulder, i.e., indirect and concealed) — they are in the dimension of separation, not bound and connected after yeshus as they were before yeshus. Therefore the holiness of the union and birth of Israel must be in the above-mentioned dimension of holiness: that even after the physical withdrawal of yeshus, they should remain bound together as at the beginning, as above. And this is the dimension of the kesuvah that one must give her so that she should not be light in his eyes to divorce her — so that she should always remain bound to him through the dimension of the hashpa'ah, which is the dimension of the hashgachah of the kesuvah: that she nurses and receives from him the dimension of the hashpa'ah of the kesuvah continuously, all the time she is with him — so that through this she remains bound to him and will not be light in his eyes to divorce her, so that there should be no separation between them, God forbid; rather, that even after the union they remain bound in the dimension of oneness, as at the beginning, as above. And therefore it is forbidden to dwell with her without a kesuvah, so that it should not be, God forbid, in the dimension of the sitra achra, which is the dimension of sha'arei b'chibbura v'sayem b'ferudah — that afterward they separate with no bond of connection whatsoever. And this is the dimension of what is said of Amnon: "For the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her" (Shmu'el Beis 13) — for there the union was one of licentiousness and the sitra achra, which begins in love and union and ends in hatred and separation, as above. But the holiness of the union must be such that even afterward they remain bound together as at the beginning, as above. And this is the reason it is called kesuvah — for one must give it to her in writing (biksav). For this dimension is the dimension of kesav (writing). As Rabbeinu, of blessed memory, stated in the teaching "Kartalisah" (Likutay Moharan §18), that writing is in the dimension of tachlis (ultimate purpose, completion) — the dimension of the union of black and white. See there. And the tachlis is the dimension of the World to Come, the dimension of kulo tov, kulo echad — entirely good, entirely one. For in the act of writing one sees this dimension explicitly: at the moment of writing, the thought in the mind becomes joined with the end of the action — the letters of the script inscribed by the physical movement of the hands — in the ultimate union, with no separation between them whatsoever. And even afterward, when they separate and the writer becomes distant from the thing written, nonetheless they remain bound together as at the beginning — for the thought of the mind remains within the letters of the writing, since within the letters of the writing one can see and know his mind and his da'as, for he has clarified his mind and his wisdom within the writing. Therefore writing is in the dimension of tachlis — it is the dimension of kulo chad (entirely one), the end of the action and the beginning of the thought; for within the writing they remain bound together forever, as above. And as Rabbeinu, may his light shine, said: within the writing and the book of a person, one sees the face of its author. See there. It emerges that within the writing there remains the face of the writer — that is, his wisdom, which is understood and learned from within the writing — and there they are forever bound together, as above. And this is the dimension of the illumination of the kesuvah that one gives her in writing — for the illumination of the dimension of the kesuvah is in order that they should always remain bound together, as above. And this is the dimension of kesav (writing), as above. A further elucidation of the laws of kesuvos is also set forth in the Laws of Priyah viRivyah, §1, os 2. Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" (סִימָן ד) עַל דִּבְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, וּמִלְּאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא תְּלַת מֵאָה גַּרְבֵי דְּמִשְׁחָא שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת בִּטּוּל לָאֵין סוֹף בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה לִפְעָמִים וְשָׁם כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשָּׁאֵר כָּךְ, כִּי יִתְבַּטֵּל הַמְצִיאוּת וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיִּחְיֶה הַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּגוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, "וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר וּמִקְּרוּצֵי חֹמֶר" וְכוּ'. עַל-כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, וּכְשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת אֲזַי צָרִיךְ שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטּוּל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּדַע בְּדַעְתּוֹ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בִּבְחִינַת אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, כִּי מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף לֹא יָדַע כְּלָל אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֹאת הַהֶאָרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין וּמְאִירִין מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף, אֶל הַיֵּשׁוּת, הוּא בִּבְחִינַת אֶל תִּקְרֵי "מַה" אֶלָּא "מֵאָה", שֶׁמַּמְשִׁיכִין מִמַּה לְמֵאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּלַת מֵאָה גַּרְבֵי דְּמִשְׁחָא, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב: וְזֶה בְּחִינַת כְּתֻבָּה מָנֶה וּמָאתַיִם, כִּי הַהוֹלָדָה הִיא בִּבְחִינַת אַל תִּקְרֵי מַה אֶלָּא מֵאָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מֵאַיִן לְיֵשׁוּת מִתְּחִלַּת קְדִימַת רֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה עַד לְמַטָּה בַּמַּלְכוּת שֶׁשָּׁם כָּל הַיֵּשׁוּת, וְשָׁם נַעֲשֶׂה מִמַּה מֵאָה יֵשׁ מֵאַיִן, וְעַל-כֵּן בִּשְׁבִיל זֶה נוֹתֵן לָהּ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַכְּתֻבָּה מֵאָה זְקוּקִים כֶּסֶף צָרוּף, אַךְ בִּבְתוּלָה יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הוֹלָדוֹת, כִּי אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה וּבֶאֱמֶת גַּם הַבִּיאָה רִאשׁוֹנָה הִוא בְּחִינַת הוֹלָדָה דְּשָׁבִיק בָּהּ הַאי רוּחָא שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׂיַּת הַכְּלִי שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין כָּל הַהוֹלָדוֹת אַחַר כָּךְ בִּבְחִינַת בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי בְּחִינַת הוֹלָדוֹת, עַל-כֵּן כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים מֵאָה, שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַשְׁפָּעוֹת שֶׁל הוֹלָדָה, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַל תִּקְרֵי מַה אֶלָּא מֵאָה כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, כִּי זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף, וְשָׁם מִתְחַבְּרִין שְׁנֵיהֶם אִישׁ וְאִשָּׁה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כִּי שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִשָּׁאֵר כָּךְ, כִּי אֲזַי יִתְבַּטֵּל בַּמְצִיאוּת וְלֹא יִהְיֶה הַהוֹלָדָה שֶׁל הַבָּנִים, כִּי שָׁם אָב וּבֵן כַּחֲדָא וְעִקַּר הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה שֶׁהִיא קִיּוּם הָעוֹלָם, עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב שֶׁאַחַר כָּךְ חוֹזֵר מֵאַיִן לְיֵשׁ, וַאֲזַי נִמְשֶׁכֶת הַהוֹלָדָה בִּבְחִינַת הַיֵּשׁוּת. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת וַאֲזַי נִפְסָק הַחִבּוּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִהְיֶה פֵּרוּד גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יָאִיר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַיִּחוּד לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ בִּבְחִינַת הַיֵּשׁוּת יִהְיֶה גַּם כֵּן כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה: כִּי זֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַקְּדֻשָּׁה וּבֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי בִּתְחִלַּת שָׁרְשָׁם גַּם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְעֹמֶק הַקְּלִפָּה יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ בְּדַקּוּת וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, רַק שֶׁהַקְּדֻשָּׁה גַּם לְמַטָּה בְּסוֹף גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה הוּא כֻּלּוֹ חַד כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה וְאֵין פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְמַטָּה מִתְפָּרֶדֶת וְנִכְרֶתֶת מִן הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא, שֶׁתְּחִלַּת הַתְחָלָתָם מִמְּקוֹם הַחִבּוּר וְהָאַחְדוּת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ דַּק שָׁם, אַךְ לְמַטָּה מִתְפָּרְדִין כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בַּמַּאֲמָר "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא" (סִימָן נא), שֶׁעַל-יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ עָלֵינוּ, עַל-יְדֵי-זֶה אַחַר הַיֵּשׁוּת כֻּלּוֹ חַד אָב וּבֵן כַּחֲדָא כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, אֲבָל הֵם, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יִלְדֵי שָׁקֶר וְהַשְׁגָּחָתָם מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפָא, עַל-כֵּן הֵם בִּבְחִינַת פֵּרוּד, שֶׁאֵינָם מְחֻבָּרִים וּמְקֻשָּׁרִין אַחַר הַיֵּשׁוּת כְּמוֹ קֹדֶם הַיֵּשׁוּת, וְעַל-כֵּן קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג וְהַהוֹלָדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל, שֶׁגַּם אַחַר שֶׁנִּתְרַחֵק הַיֵּשׁוּת יִהְיוּ גַּם כֵּן מְחֻבָּרִין כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תָּמִיד מְקֻשֶּׁרֶת בּוֹ עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שֶׁל הַכְּתֻבָּה שֶׁיּוֹנֶקֶת וּמְקַבֶּלֶת מִמֶּנּוּ בְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַכְּתֻבָּה תָּמִיד כָּל זְמַן שֶׁהִיא עִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּהְיֶה מְקֻשֶּׁרֶת עִמּוֹ וְלֹא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, רַק שֶׁגַּם אַחַר הַחִבּוּר יִהְיוּ מְקֻשָּׁרִין בִּבְחִינַת אַחְדוּת כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָסוּר לָדוּר עִמָּהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא כַּנַּ"ל, שֶׁאַחַר כָּךְ נִתְפָּרְדִין וְאֵין לָהֶם שׁוּם הִתְקַשְּׁרוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַמְנוֹן, "כִּי גְּדוֹלָה הַשִּנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (שְׁמוּאֵל ב יג). כִּי שָׁם הָיָה זִוּוּג שֶׁל זְנוּת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁתְּחִלָּתוֹ אַהֲבָה וְחִבּוּר וְסוֹפוֹ שִׂנְאָה וּפֵרוּד כַּנַּ"ל, אֲבָל קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג צָרִיךְ שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יִהְיוּ מְקֻשָּׁרִין כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת שֶׁנִּקְרֵאת כְּתֻבָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ בִּכְתָב, כִּי בְּחִינַת זוֹ הִיא בְּחִינַת כְּתָב, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר "קַרְטָלִיתָא" (סִימָן יח) שֶׁהַכְּתָב הוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית, בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת שָׁחוֹר וְלָבָן, עַיֵּן שָׁם, וְהַתַּכְלִית הִוא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, הַיְנוּ כִּי בִּכְתָב רוֹאִין בְּחִינָה הַנַּ"ל בְּפֵרוּשׁ, כִּי בִּשְׁעַת הַכְּתָב מִתְחַבֵּר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ עִם סוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב הַנִּכְתָּבִין בְּמַעֲשֵׂה הַיָּדַיִם בְּתַכְלִית הַחִבּוּר, וְאֵין שׁוּם פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְרַחֲקִין וְנִפְרָד הַכּוֹתֵב מִן הַדָּבָר הַנִּכְתָּב, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן הֵם מְחֻבָּרִים כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, כִּי נִשְׁאָר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ בְּתוֹךְ אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב, כִּי בְּתוֹךְ אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב רוֹאִין וְיוֹדְעִין מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, כִּי הוּא מְבָאֵר דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתוֹךְ הַכְּתָב, וְעַל-כֵּן הַכְּתָב הוּא בִּבְחִינַת תַּכְלִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ חַד סוֹף הַמַּעֲשֶׂה וּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי בְּתוֹךְ הַכְּתָב נִשְׁאָרִין מְקֻשָּׁרִין לְעוֹלָם כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּתָב וְהַסֵּפֶר שֶׁל אָדָם רוֹאִין שָׁם פָּנָיו שֶׁל הַמְחַבֵּר, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּתָב נִשְׁאָר פְּנֵי הַכּוֹתֵב, דְּהַיְנוּ חָכְמָתוֹ שֶׁמְבִינִין וְלוֹמְדִין מִתּוֹךְ הַכְּתָב, וְשָׁם הֵם מְקֻשָּׁרִין לְעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הַכְּתֻבָּה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ בִּכְתָב, כִּי הֶאָרַת בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה הוּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְקֻשָּׁרִין תָּמִיד כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת כְּתָב כַּנַּ"ל: גַּם בְּהִלְכוֹת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲלָכָה א אוֹת ב מְבֹאָר הִלְכוֹת כְּתֻבּוֹת: The halachah: It is forbidden to dwell with one's wife without a kesuvah. A virgin's kesuvah is two hundred zuz; a widow's is one hundred (maneh). Root source: LM §4 ("Anochi Hashem Elokecha") — the teaching on Rabbah bar bar Chanah's fish-eye and the three hundred barrels of oil. Also LM §51 ("Amar Rabbi Akiva") on Divine Providence; and LM §18 ("Kartalisah") on writing as tachlis. Core chain: During prayer → bitul to Ein Sof (total self-nullification, kulo echad) → ratzo vashov → return to yeshus → reshimah (residual imprint) of bitul illumines da'as → "Atah Har'aysa lada'as ki Hashem Hu HaElohim" → drawing from mah (nothingness) to me'ah (one hundred) → yesh me'ayin (being from nothingness) → procreation and birth. Maneh / 200 zuz: One hundred = me'ah, drawn from mah (ayin), representing one dimension of birth. A widow receives one hundred. A virgin receives two hundred (twice one hundred) because even the first union — which leaves within her the spiritual vessel (keli) in the dimension of Binyamin HaTzaddik — is itself a dimension of birth, giving two distinct levels of hashpa'ah. Holiness vs. sitra achra: Holiness: begins in union, ends in union — even after withdrawal of yeshus, the bond endures (av u'ven kachada). Sitra achra: begins in union (sha'arei b'chibbura) and ends in separation (v'sayem b'ferudah) — as with Amnon, whose love turned to hatred (Shmu'el Beis 13). Israel's holy union must replicate the structure of holiness: permanent inner bond even after physical withdrawal. The kesuvah as kesav (writing): Writing (kesav) is the paradigm of tachlis (ultimate completion) — the union of black ink and white parchment (from LM §18 "Kartalisah"). While writing, the mind's thought and the hand's action are in perfect unity. Even after the writer withdraws, his mind remains present within the letters — one sees his face (panim) within the book. So too the kesuvah — given in writing — ensures the couple remains forever inwardly bound after the physical union ends, reflecting the structure of the World to Come: kulo tov, kulo echad — entirely good, entirely one. Cross-references: Likutay Halachos, Priyah viRivyah §1, os 2 (further elaboration of these laws).

5

אות ב ועתה מובן ממילא היטב גודל החיוב על כל אחד מישראל להוליד בנים, והוא מצוה הראשונה בתורה, כי כשמוליד נפש מישראל, הרי הוא מוסיף על הקיבוץ של ישראל נפש אחד שעל ידי זה נתרבו הבתים מאד מאד מה שאין הפה יכול לדבר וכולי כמו שכתוב שם, שעל ידי זה גורם להעלות שעשועים גדולים ונפלאים לפני השם יתברך על ידי עוצם ריבוי הבתים וכולי וכנ"ל:

5

@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;0,700;1,400;1,500&family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;1,400;1,500&display=swap');

7

אות ג כי בוודאי עיקר המצוה הוא להוליד בן כשר בן ישראלי שיקיים התורה והמצוות, ואם שלאו כל אדם זוכה שיהיו בניו צדיקים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל המאמינים בהשם יתברך ובתורתו, ואביו מחנך אותם מנעוריהם לעסוק בתורה ותפילה, וליכנוס לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהתוסף על הקיבוץ קדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד, ולייחד שמו יתברך עמהם יחד פעמיים בכל יום, ולומר שמע ישראל וכולי, הרי גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך מאחר שהוסיף נפש להקיבוץ הקדוש של ישראל שנתרבין הבתים עד אין קץ וכולי. וגם אולי יפקו מני' בנין דמעלי שיהיו צדיקים גמורים, ועל כן העיקר שיראה לחנכם לילך בדרך האמונה הקדושה כאשר קבלנו מאבותינו, וכמו שאנו מוזהרים בפרשת קריאת שמע ושננתם לבניך וכולי, ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכולי, וכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך, ובפרט לרחקים בכל מיני הרחקות מהכתות הרעות שקמו בדורות הללו להעביר ח"ו את נערי בני ישראל מעיקר הדת הקדוש, שהעמידו בתי תפילות ללמד את בני ישראל חכמות חיצוניות וכולי שכולם הם פורקי עול לגמרי, ואם בתחילה מרמים את אביהם ואומרים שילמדו עמהם גם לימוד התורה, אבל הכל הוא צביעות ושקר, כי מעט שלומדים עמהם הוא רק מקרא עם פירושיהם וביאוריהם הרעים שיצאו מאפיקורסים גמורים מפורסמים, וקצתם מהם המירו דתם וחיברו ביאורים ותרגומים על תנ"כ כמפורסם כל זה לבני ישראל הכשרים, (ואין כאן מקומו להאריך בזה). אבל מאחר שרוב ישראל הכשרים מחנכים בניהם בדרך אבותינו אשר מעולם, שיבלו ימיהם רק על תורה ותפלה להגות בתורת ה' בכתב ובעל פה בש"ס ופוסקים, הרי הם מוסיפים נפש להקיבוץ של ישראל, ונתרבין הבתים מאד מאד, על כן שכרם הרבה מאד, ועל ידי זה תבא הגאולה כמו שכתוב: הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה, והכל על ידי בחינת הנ"ל, על ידי ריבוי הבתים על ידי ריבוי הצירופים עד אין קץ שעל ידי זה והיה הצעיר לגוי עצום מאד כנ"ל שעל ידי זה יעלו שעשועים נפלאים לפני השם יתברך עד שיכמרו רחמיו ויחיש לגאלינו, כמו שכתוב: אני ה' בעתה אחישנה:

7

:root {

9

אות ד וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכולי, ואמרו רז"ל ומובא בפירוש רש"י שביקש לגלות את קץ הגאולה, ונסתלקה הימנו שכינה וכולי, והתחיל לדבר דברים אחרים. ובודאי מה שדיבר אחר כך היה מעין זה שהעלים והסתיר בתוך דבריו סוד הקץ, (וכמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק זה עיין שם היינו כי יעקב ראה מטתו שלימה וכולם צדיקים גמורים, סבר שכבר יוכל לגלות קץ הגאולה הוא קץ הפלאות וסתום מעין כל, ואי אפשר לגלותו ולקרבו כי אם על ידי קיבוץ הרחוקים דייקא. כי העיקר המעלה הוא כשנתוסף אל הקבוץ הקדוש נפש חדש שהיה מתחלה רחוק כמו שהיה רחוק, ועכשיו קרבוהו לעבודתו יתברך שיתוסף ויהי נעשה שכן אל הקיבוץ הקדוש, זהו עיקר שעשועיו יתברך כמבואר בזהר הקדוש, ובפרט בדברינו שזהו עיקר גדולתו יתברך, ועל ידי זה דייקא נתרבין הבתים עד אין קץ וכולי, וזהו שאמר אחר כך: הקבצו ושמעו בני יעקב וכולי, ובתחילה אמר האספו, והחילוק בין אסיפה לקבוץ הוא כי אסיפה נאמר על אסיפת הקהל שאינם רחוקים מאד זה מזה, כמו אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכולי, וכן לך ואספת את זקני ישראל וכולי, אבל שם קיבוץ נאמר על קיבוץ הרחוקים מאד מאד בקצה הארץ וכולי, כמו שכתוב: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' וכולי, וכן מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו, ועל כן בתחילה אמר יעקב לשון אסיפה_האספו ואגידה לכם וכולי, שסבר שעל ידי האסיפה לבד של בניו הקדושים שכולם צדיקים על ידי זה יוכל לגלות ולקרב קץ הגאולה, אבל השכינה נסתלקה הימנו, ואז הבין שאי אפשר להביא הגאולה על ידי בחינת אסיפה לבד דהיינו שיאסוף הצדיקים לבד, כי השם יתברך חושב לבל ידח ממנו נדח, וכל עיכוב הגאולה ואריכת הגלות הוא מחמת ריבוי רחמנותו על כל הרחוקים והנדחים מאד שצריכין להתמהמה ולחכות עד שישמעו הרחוקים ויבואו ויתוספו על הקיבוץ הקדוש של ישראל וכולי, וזהו שאמר אח"כ לשון קיבוץ_הקבצו ושמעו וכולי, שאמר עתה אני מבין שעיקר הגאולה תלויה על ידי בחינת הקבצו וכולי, דהיינו על ידי שיקבצו הרחוקים מאד הנקראים נדחים בחינת מקבץ נדחי ישראל, בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכולי והנדחים וכולי, על ידי זה דייקא יתגדל ויתרבה הקיבוץ הקדוש בתוספות שכנים הרבה שהיו מתחילה רחוקים שעל ידי זה יתרבו הבתים עד אין קץ, שעל ידי זה יכמרו רחמיו יתברך ויחיש לגאלנו כנ"ל. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם, כי יעקב בחינת קטנות בחינת עיבור, ואז עיקר המלחמה שזהו בחינת וידו אוחזת בעקב עשו שהיה לוחם עמו מבטנו, וכן עם שרו כמו שכתוב: ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וכולי, היינו בחינת הרחוקים מאד שהם בבחינת קטנות הם נקראים בחינת בני יעקב, ואותם צריכים לקבץ כל אחד ואחד ממקום שהוא בחינת הקבצו ושמעו בני יעקב, שישמעו אל דברי תורתו הקדושה וישובו אל ה'. וזהו ושמעו אל ישראל אביכם, כי אח"כ כשיתקבצו וישמעו ויתקרבו אל האמת, אז נקראים בחינת ישראל שנקרא על שם נצחון המלחמה כשנצח את שרו של עשו, שאז נאמר: לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, ועל ידי זה יהיה עיקר הגאולה על ידי שיצטרפו נפשות ישראל שהם בחינת צרופי אותיות התורה בצרופים רבים עד אין קץ וכולי, שזהו בחינת ישראל שמרמז על כלליות ששים ריבוא אותיות התורה שהם בחינת ששים רבוא נפשות ישראל, כמובא בכל ספרי קודש שישראל הוא ראשי תבות יש ששים רבוא אותיות לתורה, וכנ"ל והבן היטב:

9

--gold: #8B7533; --gold-light: #C4A84C; --parchment: #FAF6EE; --parchment-dark: #F0E8D8;

11

אות ה וזה שהוכיח את שמעון ולוי בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, ופירשו חז"ל שנאמר על הקיבוץ של מעשה זמרי ועל הקהל של מחלוקת קרח וכולי, שכל זה הוא ההיפך מכל הנ"ל שעל ידי זה עיכוב הגאולה, כי כל התיקון הנ"ל נמשך על ידי הצדיק הבעל כח הגדול שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין כמו פינחס בעת שקינא על מעשה זמרי, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, נמצא שמעשה זמרי הוא ההיפך מתיקון הנ"ל, וכן מחלוקת קרח שרצה להקהיל את עדת ישראל לחלוק על משה לעקור את התורה ח"ו, ובאמת קלקל הרבה לדורות, כי כל המחלוקת שבכל דור ודור על צדיקי אמת והנלווים אליהם יש בהם ניצוצי קרח דתן ואבירם כמובא, כי את זה לעומת זה, כי הסטרא אחרא מתגרה בהצדיק הבעל כח הנ"ל שיכול לקבץ הרחוקים ולהוסיף שכנים רבים על הקיבוץ הקדוש החרדים לדבר ה', המתייגעים להתפלל בכח ובכונה שעל ידי זה מעלה בכל פעם שעשועים נפלאים להשם יתברך וכולי, אבל בחינת מחלוקת קרח ועדתו מתגבר בכל דור, ומתאספים הרבה הרבה לחלוק על קיבוץ הקדוש, ולא די שאינם מוסיפים לקרב רחוקים להשם יתברך אף גם אורבים וחותרים בכל כחם בתחבולות רבות לרחק הנפשות הרוצים להתקרב אל הקיבוץ הקדוש להתפלל בכונה וכולי, והא בהא תליא על ידי מעשה זמרי מתגבר מחלוקת קרח וכן להיפך, כי על ידי ריבוי תאות ניאוף ששכיח עתה בעוונותינו הרבים שהוא בחינת מעשה זמרי שהיה בעצת בלעם הרשע, על ידי זה מתגבר המחלוקת על הצדיק הבעל כח בחינת פנחס שלוחם עם בחינת זמרי והורג ומכניע אותו ועוקר עצת בלעם מן העולם, אבל הבעל דבר אינו מניח את מקומו ומתגרה בכל עוז להרבות מחלוקת על הצדיק הזה כדי שלא יתקרבו עוד נפשות רחוקים שזהו בחינת מחלוקת קרח, כי כל התגברות המחלוקת על הצדיק אמת ותקוניו הוא על ידי פגם הברית פגם טיפי המוח כמו שכתוב על פי אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכולי (כמו שכתוב בהתורה בחצוצרות סימן ה'). וכן להיפך על ידי המחלוקת על הצדיק מתגבר מעשה זמרי רחמנא ליצלן, כי אין מי שיצילם משטותם וכסילותם הרבים כידוע כל זה, ועל זה התפלל יעקב: בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי וכולי, שנאמר על מעשה זמרי ומחלוקת קרח שלא יוכלו להתאסף ולהתקבץ יחד, כי באמת הקיבוץ וקשר שלהם אינו קשר וקיבוץ כלל, כי קשר רשעים אינו מן המנין, כמו שכתוב לענין שבנא וסיעתו שהיה גדול בתורה ובישראל מאד כמו שאמרו רז"ל וחלק על חזקיה וסיעתו: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר וכולי, כי עיקר הקשר והקיבוץ הוא כשמתקשרים הקיבוץ אל מקור האחדות להשם יתברך ולתורתו ולקדושת ישראל שהם כולא חד כמו שכתוב בזוהר הקדוש: וכמו שכתוב: אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אבל כשהקיבוץ הוא לחלוק על דרכי התורה האמתיים ולהרחיק מהצדיק האמת שהוא קוצא דאות ד' דאחד כמו שכתוב במדרש אגדה ובזוהר הקדוש, כי עוסק לעשות שלום ואחדות בין ישראל לאביהם שבשמים שישובו כולם לכלול באחדותו יתברך, בודאי זה הקיבוץ של החולקים אינו קיבוץ וקשר כלל מאחר שרחוקים ומרחיקים בדבריהם מן האחד הפשוט יתברך שמו, וכמו שאמרו רז"ל: עשו שש נפשות היו לו ונקראים נפשות לשון רבים, ויעקב היו לו שבעים נפש ונקראים נפש בלשון יחד כמובא בפירוש רש"י שם, ואפילו אם גם החולקים עוסקים בתורה ובתפלה, אף על פי כן, מאחר שחולקים על הצדיק האמת הם מרחיקים עצמן מן האחדות, כי זה ידוע שמעט התורה והתפלה של ההמון עם, אף על פי שגם זה יקר מאד אצל השם יתברך אבל אי אפשר שתעלה עבודתם למעלה שתוכלל במקום שצריכים להכלל כי אם בכח הצדיקי אמת אשר אליהם אנו מקשרים תפילתינו ועבודתינו, שרק הם יכולים להעלות הכל למעלה מעלה, כי כל אחד יודע פגמיו וחטאיו המרובים בעצמו, וכמה וכמה פגום מעט תורתו ועבודתו, בפרט התפלה שיש הרבה שברוב התפלה מחשבתם טרודים בחוץ מאד, וגומרים במחשבתם כל המשא ומתן שלהם וכל עסקי חול וכולי בשעת תפלתם עד שאינם יודעים היכן הם עומדים בתפלה, וכנראה בחוש מכמה וכמה בני אדם אפילו מאותן המכנים עצמן בשם חסידים, וכאשר הם מודים בעצמן, ואם אף על פי כן מחמת נקודה הטובה מקדושת ישראל שיש עדיין בקרבם, ונזרק מפיהם איזה דיבורים קדושים של תפלה וכולי בוודאי אין בהם כח לעלות למעלה לעוצם קטנותם ולריבוי הפסולת והמחשבות רעות רבות מאוד מאד המסבבים אותם, על כן כל עיקר עלייתם הוא על ידי הצדיק האמת, וכמבואר מזה הרבה במדרש אגדה. כי הצדיק עוסק בעוצם כחו להעלות גם מעט האותיות והתיבות שאמרו בקצת כוונה מועטת בתפילתם, וגם עוסק לעוררם ולהקיצם משינתם העצומה שיפתחו פיהם ולבם, ויתגברו בכל כחם להתפלל בכוונה תיבות ופסוקים ומזמורים וכולי רבים ביותר בכמות ואיכות, שאיכות הכוונה תהיה ביתר שאת, וכמות התיבות והאותיות יהיה רבים ביותר, כי להתפלל כל התפלה בכוונה זה רחוק מאד אפילו מהכשרים הגמורים היראים באמת כי אם צדיקים גמורים הגדולים במעלה מאד כמבואר בדברינו במדרש אגדה, אבל על כל פנים המקושרים להצדיק מתפללים תיבות וכולי הרבה ביותר ובכוונה גדולה ביותר ובחיות והתלהבות והתעוררות דקדושה וכולי, ועם כל זה לא היה כח לתפלתם שתעלה למעלה כי אם בכח הצדיק האמת שמקושרים אליו, שבעוצם כחו הם מתפללים בכוונה מה שמתפללים ובעוצם כחו הוא מעלה תפלתם השמימה לרום גבהי מרומים למקום הצריך למקור האחדות, ועל כן רק זה נקרא קשר וקיבוץ הקדוש, וכל מה שזוכין שנתוסף, נפש אל הקיבוץ הקדוש הזה נתרבה ונתגדל בית התפילה בריבוי בתים ועצומים מאד מאד עד אין חקר:

11

--ink: #2C2418; --ink-light: #5C4A32; --accent-blue: #3A5A7C; --accent-red: #8B3A3A;

13

אות ו ועיין היטב בהתורה הנ"ל בדברינו במקומות שבארנו קצת דבריו הקדושים הנוראים האלו, והבן היטב איך מקושר הכל יחד, כי מתחלה מדבר מגודל מעלת התפילה של הבעל כח וכולי שעל ידי זה מוציא מהסטרא אחרא כל הנפשות וכולי שבלעם, עד שמוציא גם מקרבה ובטנה בחינת נפשות הגרים וכולי, ואח"כ מדבר (באות ו') על פסוק: ובל יאמר שכן חליתי מענין הנורא הנ"ל של עוצם ריבוי הבתים שנעשין על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש וכולי, ובאמת כולא חד, כי על ידי שמוציא כמה נפשות מישראל שהיו נבלעים ממש בהסטרא אחרא ביון מצולה ואין מעמד וכולי רחמנא ליצלן, וגם מוציא נפשות הגרים, אלו הנפשות בעצמן הם הם בחינת השכנים הנתוספים על קיבוץ ישראל שעל ידי זה מתרבה כבודו יתברך מאד, כי מתגדל בית התפלה בריבוי בתים ועצומים מאד, כנ"ל, והכל על ידי התפילה שמעוררים להתפלל בכוונה הן אותם שלא התפללו מכלל בכונה או שהתפללו קצת בכוונה אבל היה מעט דמעט, והכוונה היה בצמצום ובקטנות עצום שנקרא בחינת שינה לגבי כוונה אמתיית, והכל היה על ידי עוונותיהם הרבים ופגמיהם, והעיקר על ידי פגם הברית בחינת מעשה זמרי, והצדיק לוחם בעדם בתפילה בבחינת דין וכולי הנ"ל, עד שמוציא אותם מהסטרא אחרא ומעוררם ומקיצם להתפלל בכוונה וכולי, אזי מתרבים הבתים בריבוי עצום בכמה בחינות, כי מבואר שם שהבתים נעשים על ידי בחינת ג' אבנים בונות ששה בתים ד' כ"ד וכולי כנ"ל, עד וכולי שזה נאמר כפשוטו בספר יצירה על ענין התיבות, שתיבה בת ד' אותיות בונה כ"ד צירופים, ובת ה' ק"כ וכולי ואדומו"ר ז"ל פירש הענין לענין הנפשות וכולי כמו שכתוב שם. ועתה בוא וראה והבן שהכל אחד, כי תוספות הנפשות ותוספות האותיות של התיבות הכל אחד, ומזה תוכל להבין מרחוק כמה וכמה שעשועים נפלאים נעשין על ידי שנתוסף נפש אחת להתפלל בכוונה קצת יותר מאשר בתחילה, כי למשל אפילו מי שהתפלל תחלה קצת בכוונה אבל לא עלה מתפילתו כי אם עשרה תיבות, וגם לא היה בהתקשרות אל הצדיק ואל הקבוץ המתפללים בכוונה באמת, ואח"כ כשנתוסף אל הקיבוץ הקדוש הוא מתפלל עכשיו מאה תיבות ובכוונה יז) נמצא שעיקר הקשר והקבוץ הוא כשמתקבצים אל הקדושה להתפלל בכוונה ולחשוב תחבולות ועצות להתרחק מחטאים ועונות ופגמים וכולי, שעל ידי כל זה נכללים בהאחדות כנ"ל, אבל החולקים אין קשריהם נקרא קשר כלל, כי מעט הטוב שבהם אין יכול לעלות כי אם על ידי הצדיק שעוסק להעלות גם העבודה והתפלה של החולקים עליו וכולי כמבואר במדרש אגדה, אבל בזה שחולקים בזה הם מחולקים ומפוזרים מאד מהאחדות בבחינת פיזור לרשעים וכולי, ואין קשריהם קשר כלל, כי כבר הקדים יעקב אבינו להתפלל על זה בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי וכולי וכנ"ל:

13

--border-ornament: #D4C5A0; --highlight-bg: #FFF8E1;

15

אות ח וזה שנסמך אחר כך מיד יהודה אתה יודוך אחיך וכולי, שהתחיל יעקב אחר כך לקרב את יהודה אחר שקנטר את הראשונים כמו שפירש רש"י שם, כי יהודה בחינת דוד ומשיח שיצא ממנו שעל זה מרמז כל ברכתו של יהודה כמו שכתוב בתרגום ובפרוש רש"י, היינו שרמז לו שעיקר הקיבוץ של ישראל שעל ידי זה תבא הגאולה הוא על ידי בחינת דוד משיח שיצא ממנו, שעליו נאמר: ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ הרחוקים מאד להוסיף שכנים רבים על ישראל שעל ידי זה עיקר התקרבות הגאולה כנ"ל. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך, שכל אחיך יאהבו אותך ויודו וישבחו אותך ויתקבצו כולם אליך, ידך בעורף אויבך, שתכניע ותעקור כל החולקים והמונעים וכולי, וישתחוו לך בני אביך, שכל ישראל שיצאו מד' נשיו שיש בהם שנוי דעות רבים ועצומים מאד כולם ישתחוו ויכנעו אליו. וזהו גור אריה יהודה שנאמר על דוד, בתחלה גור ולבסוף וכולי כתרגומו שלטון יהא בשרויה וכולי, של זה בחינת וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, שאף על פי שבתחילה הממשלה בקטנות מאד אבל אחר כך יתגבר ויתרבה מאד, כי מטרף בני עלית שאין לך שום חלק בהטורפים את הצדיק בחינת יוסף, כי בכל מקום שיש מחלוקת דסטרא אחרא אין לך שום חלק בהם, אדרבא אתה אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות אל התורה והתפילה להוסיף ולגדל את הקיבוץ הקדוש וכולי. וזהו כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו, בחינת הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה שנאמר על עוצם המלחמות שלוחם בחינת דוד עם כל מיני חולקים עד שיאכל טרפם, שמוציא מהם כל הנפשות שבלעו כנ"ל עד שמוציא גם הגרים, שזהו בחינת ודם חללים ישתה ונכסי עממיא יירת שהם בחינת גרים (כמו שכתוב בהתורה ויהי הם מריקים שקיהם סימן יז'), שעל ידי זה הוא מוסיף שכנים רבים וכולי שעל ידי זה תתקרב הגאולה וכולי שתבא על ידי זרע יהודה וכנ"ל:

15

* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }

17

אות ט וזהו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה_ דא משיח וכולי, היינו שברכו שאפילו בתוקף הגלות הארוך באחרית הימים לא יסור שבט מיהודה ומחוקק וכולי, שפירש רש"י שהם ראשי גליות וכולי, היינו אף על פי שמתגבר הממשלה דסטרא אחרא ושקר כמו שמתגבר, אף על פי כן בעבודותינו לא עזבונו אלקינו, ולא יסור שבט ומושל ממשלה מועטת אמתיית מיהודה ומחוקק שהם בעלי תורה הכותבים וחוקקים בפיהם ובלשונם עט סופר מהיר ובעטו סופר ממש. וזהו מבין רגליו שהם בחינת הבנים והתלמידים ההולכים אחר עצתם שנקרים רגליו, בחינת ברא כרעא דאבוה, וכן וכל העם אשר ברגליך שפירש רש"י ההולכים אחר עצתך שהם בחינת התלמידים כנ"ל, שלא יסורו ולא יתבטלו ח"ו עד כי יבא שילה, כי על ידי זה תתקרב הגאולה כנ"ל. וזהו ולו יקהת עמים, ופירש רש"י: אסיפת העמים, היינו בחינת הנ"ל שכל הרחוקים מאד יתאספו אל הקיבוץ אפילו העושים מעשה עכו"ם שכששבין בתשובה הם בחינת גרים ממש, וכן אפילו גרים ממש מהעכו"ם כולם יתקבצו ויתוספו וכולי שעל ידי זה יתרבו הבתים הנפלאים עד אין קץ שעל ידי זה תבא הגאולה במהרה בימינו כנ"ל:

17

body { background-color: var(--parchment); color: var(--ink); font-family: 'EB Garamond', 'Cormorant Garamond', Georgia, serif; font-size: 18px; line-height: 1.85; text-align: justify; padding: 0; }

19

אות י וזה שכתוב בזוהר הקדוש שאפילו על ידי בי כנישתא חדא או מתא חדא וכולי כשישובו בתשובה תבא הגאולה, אשר לכאורה הדבר תמוה איך יתתקן כל העולם על ידי מיעוט צדיקים וכשרים כאלה שהם רק מתא חדא, מכל שכן בי כנישתא חד, אך על פי הנ"ל מבואר ומובן הדבר היטב, כי אפילו על ידי בי כנישתא חדא ומתא חדא יתרבו הבתים על ידי ריבוי הצירופים בריבוי עצום כזה כנ"ל, עד שממילא יתכנסו בתוכם כל הנפשות אפילו הנשפכים בראש כל חוצות, ועל ידי זה יתקיים בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, והכל בכח הצדיק הגדול הבעל כח מאד שעוסק בכל התקונים המבוארים שם שבונה כל הבתים הנ"ל שעל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:

19

.container { max-width: 820px; margin: 0 auto; padding: 40px 50px 80px; }

21

אות יא וזה טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים, כי מעט הנפשות המתקרבים להצדיק מתרבים מהם בתים רבים ונפלאים כאלה שעל ידי זה יתתקן הכל, ויתגברו על כל המון רשעים רבים שהם ריבוי החולקים בחינת מחלוקת קרח הנ"ל, כי מעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר כמו שמעט מן האור דוחה הרבה חשך כמובא, והכל על ידי בחינת הנ"ל על ידי עוצם ריבוי הבתים שבונה בנפלאות נוראות כחו על ידי ריבוי הצרופים הקדושים וכולי וכנ"ל. (ועיין עוד במדרש אגדה שדברנו מענין הצירופים הנפלאים הנ"ל ושזהו שייך לענין מחלוקת קרח, כמו שכתוב בהלכות נזקי שכנים הלכה ד' עיין שם):

21

.main-title { text-align: center; margin-bottom: 10px; padding: 30px 0 15px; border-bottom: 2px solid var(--gold); }

23

אות יב על פי כל הנ"ל יראו עינינו וישמח לבינו, ונוכל למצוא ריוח והצלה להקל עלינו עוצם הפחד והרעדה שנופל עלינו כשרואין דברי חז"ל הקדושים שהפליגו מאד בענין הערבות של ישראל, שכל אחד ערב בעד חבירו, ומזה תסמר שערות ראשינו מי יעמוד בזה, כי הלוואי שהיינו מפקיעים את עצמינו לקיים את כל דברי התורה הזאת, ואיך נוכל עוד לצאת ידי חובת הערבות בפרט בדורות הללו אשר יראי חטא נמאסים ואין תוכחה, והאמת נשלך ארצה, והרבה הרבה בעלי עבירות עצומות קצתם באתגליא ובפרסום וקצתם בהסתר, ומכנים עצמם בשם חסידים וחולקים ורודפים מאד מאד את הכשרים באמת וכולי, ואף על פי כן דבר אלקינו יקום לעולם והתורה נצחיית, ובוודאי אינה בטילה בשום זמן גם בדורות הללו, ועל כן בוודאי החוב על כל אדם גם עתה לצאת גם ידי הערבות כאשר קבלנו עלינו בסיני, אבל לכאורה יקשה עלינו מאד, ובפרט שכנשים אל לבינו מאמר רז"ל בגמרא סוטה פרק ז' שהפליגו מאד בריבוי הבריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה מצד הערבות, עד שמסקו שם: אין לך כל מצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ויש בכל אחת ואחת שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, עיין שם בפירוש רש"י ותוספות עד אמר ר' משרשיא: ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו. ועתה מי יעמוד בזה לצאת ידי הערבות לקיים אלפי אלפים ורבי רבבות בריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה, אבל על פי כל הנ"ל נוכל להמתיק הדבר קצת בחסדו וחמלתו אשר חמל עלינו בדורת הללו והאיר עינינו בהקדמות קדושות ונוראות הנ"ל, כי אם תשים לבך להבין עוצם ריבוי הבתים שנעשין כשנתוסף נפש אחת אל הקיבוץ הקדוש שאי אפשר לשער, ואף על פי כן נוכל להכניסם בחשבון קצת על פי המבואר בדברינו בביאור זה במדרש אגדה (עיין שם בתחילת ספר חיי מוהר"ן), ויוצא משם שכשנתוסף נפש אחת על קיבוץ של י"ט אנשים ונעשה עשרים, אזי נתרבין הבתים עד יותר משני אלפים מילייאן פעמים מילי מילייאן כמבואר שם החשבון היטב, וכשנתוסף עוד נפש אחת יהיה המספר כמה אלפי פעמים כל הנ"ל, וכן להלן מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כמבואר בספר יצירה לענין צירופי אותיות התיבות, וכן הוא בענין הנפשות כנ"ל, וכבר ידעת מספר המילי מילייאן שהוא מלייאן פעמים מלייאן, דהיינו אלף פעמים אלף פעמים אלף פעמים אלף, (אשר מבואר למחקרים שאלו יחיה האדם יותר מעשרת אלף שנים אינו יכול לספור מספר הזה אחד אחד אפילו לחשבון שיכולים לספור מספר מאה במינוט אחת וכולי, וכבר נתברר החשבון לבעלי החשבון), ועתה צא ולמד כל אחד לעצמו הרוצה לקיים רצונו יתברך ולצאת ידי חובת הערבות ועוצם ריבוי הבריתות הנ"ל שנכרתו על הערבות כנ"ל, כי אם תזכה לילך בדרך ה' באמת ותשתדל לקרב נפש אחת להחזירו למוטב או על כל פנים לנתקו ולהעתיקו קצת ממקומו שהיה מתחילה שימעט עתה בפגמים וכולי וירבה בתפילה בכוונה וכולי כנ"ל ויתוסף להקיבוץ הקדוש הנ"ל, הרי כמה וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות מלייאן בתים קדושים יהיו נעשים על ידי זה כנ"ל, שהם מרובים בכפלי כפלים אלפים פעמים מריבוי הבריתות הנ"ל שנכרתו על הערבות, פוק דוק בחשבון ותשכח כי אי אפשר לבאר החשבון פה, (ועיין בחיי מוהר"ן הנ"ל שם מבואר קצת החשבון), וכבר מבואר בדברינו שאמר אז בעת שגילה סוד ההקדמה הנוראה של ריבוי הבתים וכולי, שאמר אז שעל ידי עוצם ריבוי הבתים, על ידי זה גם הנפשות שהם בחוץ לגמרי עדיין כונסים אותם גם כן לפנים לתוך ריבוי הבתים הנ"ל שנבנים ממילא גם סביבם מעוצם ריבויים וכולי כולי כמו שכתוב שם, ואז תצא גם אתה ידי הערבות על ידי התקרבות נפש אחת להקיבוץ, מכל שכן כשתזכה לקרב נפשות יותר מאחר שעל ידך נתרבו הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי המונחים בראש כל חוצות נתכנסו לתוך הבתים דקדושה כנ"ל, והבן היטב מאד:

23

.main-title h1 { font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-weight: 700; font-size: 2.2em; color: var(--gold); letter-spacing: 2px; text-transform: uppercase; margin-bottom: 4px; }

25

אות יג וזהו הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, שפירשו רש"י ז"ל על ענין הערבות כמו שכתוב שם בפירוש רש"י: ואם תאמר אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד וכולי הלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות וכולי אבל הנגלות וכולי עיין שם, היינו שהכתוב מיישב דעתינו ואומר לנו שלא נפחד מזה כי אינו בא ח"ו בטרוניא עמנו להעמיס עלינו עול שלא נוכל לקיימו, כי אין אנו צריכים לעשות רק מה שבידינו לראות לחנך בנינו ותלמידנו בדרך הקודש, ושיתוספו אל הקיבוץ הקדוש, ועל ידי זה ממילא נצא ידי הערבות על ידי ריבוי הבתים שיתוספו וכולי כנ"ל. וזהו הנסתרות לה' אלקינו, כי רק הוא יתברך לבד יודע נסתרות ובוודאי לא יעניש אותנו על הנסתרות ממנו, וכמו שפירש רש"י לפי ענינו ושיטתו, רק והנגלות לנו ולבנינו דייקא שאנו צריכין העיקר להשתדל לקרב בנינו ותלמידינו שנקראים גם כן בנים, לקרב מה שנוכל לעבודתו יתברך, ולצרפם ולהוסיפם אל הקיבוץ הקדוש כנ"ל, ועל ידי זה יתרבו הבתים מאד עד שיתקרבו ממילא כולם לפנים וכולי כנ"ל. וזהו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, היינו שעל ידי זה לבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל הקיבוץ כנ"ל, על ידי זה בודאי יתקיים עד עולם קיום התורה והתפלה לעשות את כל דברי התורה הזאת, כי על ידי זה סוף כל סוף יתקרבו כולם להשם יתברך באמת וכנ"ל:

25

.main-title .subtitle { font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 1.15em; color: var(--ink-light); font-style: italic; letter-spacing: 1px; }

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…