AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

This reader has a human interface, but every reader page also has static crawlable text. For any book, use /reader-plain/<book>/full.txt to search the complete work, or /reader-plain/<book>/<part>/<section>/index.txt for one section. This is sitewide and works for all reader teachings, not just this page.

More

🙏
Reader Likutay Halachos כתובות וגיטין הלכה ה' א
A A

Sections

כתובות וגיטין הלכה ה' א

כתובות וגיטין הלכה ה' א

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

2

אות יח וזה בחינת כתובה שאסור לדור עם אשתו מבלא כתובה, כי זה ידוע ומובן בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל שיחוד איש ואשה בשרשם גבוה מאד וכל העולמות מראש ועד סוף תלוים בה, כי השם יתברך וכנסת ישראל הם בחינת איש ואשה כמובן בכל שיר השירים ובכל דברי רז"ל לענין מתן תורה, ועל כן אמרו רז"ל: ביום חתונתו זה מתן תורה וכולי, והוא בחינת כלליות הבריאה שנברא בשביל ישראל שהוא בחינת אשה יראת ה' בחינת מקבל, ובחינת קודם הבריאה שהוא השם יתברך הבורא לבדו שהוא בחינת איש בחינת ה' איש מלחמה כמובא, ולכן משתלשל מדרגא לדרגא ומעולם לעולם ומעילה לעלול משכל עליון לשכל תחתון, שכל המדריגות התחתונות בחינת שכל התחתון הם בחינת מקבלים בחינת אשה נגד העליון מהם שהוא בחינת משפיע בחינת איש, והוא בחינת חכמה אמתיית ואמונה שהם שורש איש ואשה שבאמת בשרשם כולא חד, וגם בהשכל והחכמה בעצמה יש בחינת כח השכל וכח המדמה, והם גם כן בחינת משפיע ומקבל בחינת איש ואשה. ועל כן עיקר בירור האמונה הקדושה שהוא בחינת אשה יראת ה' הוא על ידי המדמה כמבואר בהתורה הנ"ל, והכל בשביל לזכות לבחינת חידוש העולם שהוא בבחינת השגחה לבטל הטעות של חכמת הטבע מן העולם, רק לידע האמת שגם עתה כל הנהגת בחינת אשה הכל על ידי ההשגחה בחינת איש בלבד, כי הטבע ביד ההשגחה כחומר ביד היוצר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר וכולי, רק שעתה ההשגחה מסתתרת ומתעלמת בתוך הטבע בשביל הבחירה, וכל הזווגים של ישראל על פי התורה שהוא בחינת זווג דקדושה כולם הם בשביל כל הנ"ל לחבר וליחד עלמא תתאה בעלמא עילאה וכולי, עד שיהיה נכלל כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה עד שיתברר כח המדמה שהוא בירור האמונה על ידי הצדיק יסוד עולם שעל ידי זה תתגלה ההשגחה וכולי כנ"ל. ועל כן כולם צריכין לקבל מהצדיק הדור האמתי שעל ידו נמשכין כל התקונים הנ"ל, ומבואר שם שתקון הברית נמשך על ידי כח הצדיק הגדול שמתפלל תפלה בבחינת דין וכולי שעל ידי זה מוציא כל הנפשות וכל הדעת וכל הנצוצות הקדושות וכולי מהסטרא אחרא וכולי, שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך שעל ידי זה זוכה לרוח נבואה וכולי, שכל זה הוא בחינת התקון הנעשה על ידי שנתגדל ביותר הקיבוץ הקדוש על ידי תוספת שכנים הרבה וכולי וכולי שמשם נמשך רפואה שהוא בחינת רוח נבואה וכולי, ומבואר שם שבשביל זה אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר כי כל אלו הבחירה שרשם בכבוד וכולי, ועל ידי בחירה רוח נבואה רוח הקודש על ידי זה דייקא מתברר המדמה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה וכולי כנ"ל. וכל זה הוא בחינת יחוד הקדוש של איש ואשה שהכל הוא בשביל שיולידו נפשות ישראל שיגלו האמונה הקדושה בעולם וכנ"ל, כי האשה היא בחינת אמונה כנ"ל, והאיש הוא בבחינת חכמה שמקבל כחו מהצדיק האמת שיש לו רוח נבואה, והנבואה נמשכת מבחינת נצח והוד שהם בחינת רגלין שדרך שם נמשך הטפה הנמשכת מחכמה כידוע, כי עיקר היחוד על ידי בחינת רוח כמו שכתוב: ולא קמה עוד רוח באיש, והרוח הזה בשרשו בקדושה העליונה הוא בחינת רוח נבואה הנ"ל הנמשך על ידי הצדיק האמת שהוא בחינת צדיק יסוד עולם אל בחינת המדמה לברר כמה אלפים השתלשלות וכולי, וזה בחינת חכמה גבורה ועשירות שמשם נמשך הרוח נבואה הנמשך להאמונה וכולי כנ"ל שכולם כלולים בהיחוד הקדוש, כי הטפה נמשכת מחכמה שבמוח כידוע ויורדת בבחינת גבורה כי ברית נקרא בועז בו עז בו תוקפא כמובא, והטפה בעצמה שהוא בשביל הולדת הנפשות הוא בחינת שפע העשירות כי כל הנפשות שרשם בעשירות כמובא בדבריו ז"ל (סימן סט'). ועל כן כל קניינה על ידי כסף בחינת עשירות כנ"ל, וזהו בחינת הכתובה שצריך ליתן לה שלא יהיה בעילתו בעילת זנות כמו שאמרו רז"ל, כי צריך להבטיח לה בכתב שיהיה נשאר אצלה ממנו שפע העשירות אפילו כשתפרד ממנו על ידי גט או על ידי מיתה, כדי שיהיה הקשר אמיץ וחזק וקיים לעולם בשביל לגלות האמונה הקדושה כפי שורש נפשם בקדושה העליונה, שזה נמשך על ידי הממון של הכתובה שמבטיחה שישאר בידה להורות שהשפע שממשיך לה על ידי הזווג קיים לעולם, כי נמשך מבחינת רוח נבואה שנמשך על ידי חכמה גבורה ועשירות שהעיקר הוא בחינת העשירות שמשם כל המשכת הנפשות וכולי כנ"ל. ועל כן צריך שיהיה קיים לעולם שאפילו אם תיפרד ממנו יהיה נשאר בידה שפע העשירות שהוא מאתים זוז שהוא שיעור עשירות כמובא לעיל, ועל ידי זה לא ישלטו ולא יינקו ממנה החיצונים שהם בחינת חכמת הטבע שאורבים תמיד על המדמה בחינת אמונה שהוא בחינת אשה כשהיא רחוקה מהצדיק שהוא בחינת בעלה, אבל עכשיו לא יהיה להם כח להתאחז בה כי כבר קיבלה מבעלה השפעת העשירות שהוא בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתבררת ומתחזקת האמונה תמיד כנ"ל:

2

--gold: #8b6914;

4

אות יט ועל כן צריך ליתן לה הכתובה בכתב דייקא, וכן כשרוצה לרחקה ולגרשה צריך ליתן לה גט פטורין בכתב דייקא, כי עיקר התיקון של הקשר והחיבור הוא שהיא תהיה טפילה אליו כי באתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן, כי הוא צריך למשול לה כמו שכתוב: והוא ימשול בך, כי כד נוקבא שלטא על דכורא ח"ו אזי דינא תקיפא ח"ו כמובא בזוהר הקדוש, הינו כי שורש היחוד למעלה מעלה בשרשו הוא בחינת יחוד הויה אלקים שזה עיקר התיקון לידע ולהודיע ולהוודע כי ה' הוא האלקים, כי אלקים הוא בחינת המשכת חיות אלקותו המתלבש בתוך כל העולמות מדרגא לדרגא עד עולם התחתון השפל הזה שזהו בחינת מלכות בחינת אלקים, כמו שכתוב: ואלקים מלכי מקדם, ושם הויה הוא בחינת שם העצם בחינת עצמות אלקותו יתברך שהוא מתעלם מעין כל, בחינת זה שמי לעילום כמובן כל זה בכתבים, ועל כן מובא שאלקים גימטריא הטבע, כי באמת גם הטבע כל חיותו מאלקותו יתברך מבחינת שם אלקים, רק שהוא יתברך מסתתר עצמו בתוך הנהגת הטבע בשביל הבחירה בבחינת אכן אתה אל מסתתר, ומהסתרה הזאת משם שורש הדין שמשם כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא והקליפות וכל חיילותיהם, ועיקר שורש היחוד הוא לייחד שם אלקים בשם הויה ברוך הוא, להאמין ולדעת כי ה' הוא האלקים כי הכל אחד בתכלית היחוד, כי חיותו הנעלם ונסתר בזה העולם בתוך הטבע שהוא בחינת אלקים הוא המהוה בעצמו יתברך שהוא בחינת שם הויה בריך הוא. וכל זה הוא בחינת שורש איש ואשה בשרשם העליון כידוע, כי בשורש נשמתם שניהם אחד, כי כל הנשמות יוצאים זכר ונקבה ביחד כמובא רק למטה הם נחלקים ונתפרדים כל כך עד שקשה לזווגם כקריעת ים סוף וכולי. ועיקר חיבורם הוא בשביל בחינה זאת ליחד יחוד העליון הנ"ל שמשם כל ההולדות, והכל בשביל לגלות אלקותו ואחדותו יתברך שבשביל זה נברא האדם, ובשביל זה כל ההולדות שבעולם כי בצלם אלקים עשה את האדם, וכמו שכתוב: ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקיבה ברא אותם, וכמו שמברכין בשעת הכניסה אשר יצר את האדם בצלמו וכולי, רק מחמת שכל בני אדם שבזה העולם האיש והאשה ירדו בכמה וכמה השתלשלות עד שבאו בזה העולם הגשמי בגופים העבים והגשמיים האלה, על כן נאחז בהם בחינת אחיזת הדין הרבה מאד ובפרט בהאשה, על כן שם התגברות כל התאוות והיצר הרע שעיקרו בתאוה הזאת, כי כן דרכו שבכל מקום שהקדושה גבוה יותר שם הוא כרוך ביותר כמו שכתוב: כי הגדיל לעשות כמו שאמרו רז"ל, אבל אף על פי כן כשמתנהגים על כל פנים על פי התורה כדת משה וישראל נעשה מכל זווג יחודים גדולים ונולדים כל הנשמות על ידי זה שמגלים אלקותו יתברך, והעיקר בכח הצדיקי אמת בי עליה, כי יש צדיקים גדולים ונוראים ששברו תאוותם הגשמיית כל כך עד שבטלו עצמן לגמרי עד שזכו שכל יחודם אפילו בגשמיות הוא בלי שום תאוה כלל רק בשביל יחוד העליון וכולי אשרי להם, ומכחם נמשך התיקון לכל באי עולם. ועל כן כל תיקון העולם הוא שיבטלו דעתם כנגד אלו הצדיקים דייקא שהם בחינת האבות ומשה רבינו וכולי, ועל ידיהם עיקר ידיעת אלקותו יתברך לדעת כי ה' הוא האלקים שכל העולמות התחתונים שנראים שמתנהגים על פי הטבע שהם בכללם בבחינת אשה מנהיגם הבורא יתברך המשגיח עליהם ומשפיע להם חיותם בכל עת ורגע, וכולם אין להם שום חיות כי אם ממנו יתברך כי הכל אחד כי ה' הוא האלקים וכנ"ל. וכל זה הוא בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת ה' אלקים כמובא. על כן צריך ליתן לה הכתובה בכתב דייקא להורות שהיא טפילה ובטילה אליו, כי כל חיותה היא רק ממנו שהוא בבחינת תורה שבכתב, וכן כשמגרשה צריך לגרשה בכתב דייקא כי משם שורש חיותה ומשם עיקר חיבורם, וכן כשצריכים ליפרד משם דייקא צריך להפרידה ממנו כדי להפרידה ממנו משרשה אצלו שהוא בחינת כתב בחינת תורה שבכתב וכנ"ל. כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת שורש איש ואשה כמובא ושניהם אחד בשרשם כי אי אפשר לידע שום דבר מתורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה שמבארת הכל כמו שאי אפשר להאיש להוליד שום הולדה כי אם על ידי האשה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש דלית רשו לארקא ברכאן וכולי אלא בה וכולי. אבל אף על פי שכל ההולדות וכל הנהגת העולם על ידה כי היא בבחינת עקרת הבית וכנ"ל, אף על פי כן צריכין לידע שאין לה שום כח וחיות כלל כי אם מבעלה מבחינת תורה שבכתב, כי כל תורה שבעל פה הכל מ תורה שבכתב כי ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא:

4

--gold-light: #c4972a;

6

אות כ כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה זהו בחינת ענין הצירופים הנ"ל, כי עצם התיבה כמו שהיא נכתבת בתורה זה בחינת תורה שבכתב, וכל הצירופים שיכולים לצרף ממנה זהו בחינת שורש תורה שבעל פה שהיא מבארת ומפרשת את דברי התורה בדרך פשט ובדרך רמז ודרוש וסוד, הן בביאורי דיני התורה בפרטיות בכל דיניהם הן בסוד כוונת המצוות ובדרושים וחידושים נפלאים וכולי שכולם נמשכים מבחינת צירופים הנ"ל, שברוח קדשם הם משיגים לצרף אותיות התורה בכמה וכמה צירופים שונים שמהם נמשכים כל ביאורי התורה על פי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, וכל החידושים וכל הרמזים והסודות וכולי, אבל באמת שניהם אחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה דהיינו עצמות התיבות כהווייתן כמו שנכתבין בתורה שבכתב עם כל הצירופים הרבים שמצטרפים מהם עד אין קץ שהם בחינת תורה שבעל פה, כי זה עיקר התיקון ליחד שנהיהם כאחד בתכלית האחדות, כי אחר כל ריבוי הצירופים והדרושים והכוונות והרמזים וכולי הכל עולה אל מקום אחד שהוא קיום התורה והמצוות כפשוטן. למשל מצות תפילין שכתובה בפרשת קדש והיה כי יביאך וכולי שיש בכל אות ובכל תיבה ובכל פסוק ובכל פרשה רזין וסודות עמוקות ונוראות עד אין חקר ששרשם מכל הצירופים הנ"ל, אבל אף על פי כן אחר כל הדרושים והכוונות וכולי העיקר הוא כמו שכתוב בתורה על פי מה שפירשו לנו רז"ל שהוא להניח תפילין אלו שאנו מניחין שהם של עור וכולי בכל דיניהם, ובהם כלולים כל הצירופים וכל הכוונות והסודות, וכן בכל המצוות שבתורה. כי תורה שבעל פה מבארת כל דברי תורה שבכתב, אבל אין לה מציאות כי אם מבחינת תורה שבכתב כי שניהם אחד וכנ"ל:

6

--rule: #c4972a44;

8

אות כא ומזה תבין מרחוק להבדיל בין הקודש ובין החול והטמא, שהוא בין דרך הקודש שדרכו בו אבותינו ורבותינו בש"ס ופוסקים ובדרכי הקבלה הקדושה שקבלו ממשה רבינו עליו השלום שעליהם נתייסד הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל על פי רוח קדשם, ובין מרירות המים הזדונים של ההולכים לפרש את התורה הקדושה על פי דרך המחקרים הפוליסופים אשר לא מבני ישראל הנה, כי כל מפרשי התורה האמתיים על פי הקבלה בפשט ובסוד כולם שבים אל מקום אחד, ומחזקים ומעוררים ומלהיבים את לב בני ישראל מאד לקיים את כל המצוות כפשוטן כמו שמסרו לנו רז"ל, כי כל פירושיהם וביאוריהם וחידושיהם הוא משורש התורה שבכתב כמו שהוא כתוב לפנינו שמשם כל הצירופים הרבים עד אין קץ שמשם כל חידושיהם כנ"ל, אבל הכל שב אל מקום אחד לקיים דברי התורה ומצוותיה כדת וכדין כמו שקיבלו רז"ל. לא כן המהפכים אורחות יושר ההולכים בדרך הפלוסופיא שרוצים להפוך הקערה על פיה, והם אומרים שרוצים רק בפשוטה של תורה ומכחישים בכל הסודות וכולי, ואחר כך נמשך מדבריהם לפרוק עול לגמרי כניכר מחשבתם מתוך מעשיהם הרעים, כי בודאי אם טעמי המצוות ח"ו הם רק נימוסיית כדי לקיים הקיבוץ וכולי כמו שהם בודים מלבם בוודאי אי אפשר לעמוד במלחמה לכבוש יצרו בשביל זה, כידוע ומובן לכל מי שיש לו ידיעה כל שהוא בדבריהם הרעים והמרים הבוטים כמדקרות חרב בטעם מר חלמות שלהם על המצוות, כי הסטרא אחרא שארי בחבורא וסיים בפרודא, שמתחילים בחיבור אותיות התורה כמו שהן ואינם רוצים בקבלת חז"ל, ואחר כך באים לפירוד גמור בחינת ונרגן מפריד אלוף שמפרידין תורה שבעל פה מתורה שבכתב, עד שמביאים לידי פריקת עול לגמרי כאשר כבר הרבה מהם המירו דתם לגמרי על ידי זה, והנשארים בשם ישראל הם רק לפנים ורוב המצות הם פורקים עול לגמרי, כי כל פירושיהם הרעים שהם מפרשים את התורה על פי דרכם הם נפרדים מעצם אמתיית הכוונה שבתורה שבכתב כאשר יוכל כל משכיל החפץ באמת להבין, אבל אנחנו ההולכים בעקבות אבותינו ורבותינו אשר מעולם כל הדרושים וכל החידושים וכולי, וכל הכוונות והסודות וכולי כולם לחזק ולאמץ ולעורר לב בני ישראל לקיים כל המצוות ביתר שאת ביראה ואהבה ובהתעוררות נפלא, כי אפילו מי שאינו מבין דרכי הסודות והרמזים הוא מבין מרחוק שיש סודות נעלמות נורא ונשגבות בכל דין ובכל פרט ופרט של כל מצוה ומצוה, כי הכל שב אל מקום אחד, כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה כולא חד כי ה' הוא האלקים כנ"ל, ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים האלה ונתן לנו תורת אמת וכולי:

8

--accent: #5c3d0e;

10

אות כב וזה בחינת חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו שנאמר לענין חכמת התורה האמתיית שנקראת אשת חיל בחינת חכמות נשים וכולי, ולהיפף כסילות של חכמי הטבע שהם מכונים בכל ספר משלי בשם אשה זרה אשה מנאפת אשת כסילות כמבואר ברש"י ובכל ספרי המפרשים האמתיים, כי אשה זונה ממש וכפירות של חכמי הטבע הם בחינה אחת ממש על פי כל הנ"ל, וכן אשת חיל אשה חכמה וכשירה היא בחינה אחת עם האמונה הקדושה המתבררת על ידי חכמת התורה שהיא החכמה האמתיית. וזהו חכמות נשים בנתה ביתה, בחינת הבתים הנפלאים שנעשין על ידי הצירופים הרבים עד אין קץ שכולם בנויים ומיוסדים בחוזק עוז, מאחר שכולם שבים אל מקום אחד לקיים התורה והמצוות כנ"ל, אבל ואולת שהם חכמי הטבע בידיה תהרסנו, כי הם רוצים להרוס כל הבתים הנפלאים הנ"ל מאחר שכל דבריהם לרחק מאמתיות התורה וכנ"ל:

10

--dropcap: #7a4f10;

12

אות כג וזה שמתחילין בכתובה ובגט ביום פלוני בשבת וכולי, עד למנין שאנו מונין לבריאת העולם לגלות בהם אמונת חידוש העולם שזה עיקר האמונה שמתבררת על ידי הצדיק האמת שמשם כל תיקון היחוד בשרשו כנ"ל:

12

*, *::before, *::after { box-sizing: border-box; margin: 0; padding: 0; }

14

אות כד וכן בגירושין שצריך לגרשה ולהפרידה משרשה אצלו שאי אפשר להפרידה כי אם על פי דת משה וישראל, דהיינו על ידי התורה שהיא בחינת כלל הרוח נבואה שמברר האמונה שמשם החיבור כנ"ל, ולכן לשם צריכין לעלות להפריד משם, כי היא אינה בת זוגו מאחר שבאו לידי פירוד עד שמגרשה, כי כשהיא אינה בת זוגו ויש קטטות רבות ביניהם עד שאינם יכולים להשוות דעתן מכל שכן כשמצא בה ערות דבר ממש, אזי אי אפשר לייחד על ידם הטבע וההשגחה וכולי כנ"ל. כי לפעמים חכמי הטבע מתחכמים כנגד אמתת ההשגחה שזה בחינת האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, שסרים מאמתת האמונה והולכים אחר דיעות זרות וכולי, ומשם נמשך כל הקלקולים גם בגשמיות בין הזווגים עד שמוכרח לגרשה, ואז צריך להפרידה משרשה כנ"ל:

14

html { scroll-behavior: smooth; }

15

כי כל איש ואשה הם בחינת שכליים פרטיים שצריכים לקבל זה מזה דייקא כמו שהוא בהשורש בידיעת התורה וסודותיה שצריך כל אחד לקבל מהשכל השייך אליו דייקא, ואם יקבל משכל אחר שאינו שייך לו יכול לקלקל מאד, ועל כן באמת צריכין רבי גדול ומובהק ביותר שיוכל להאיר לכל אחד ואחד כפי שכלו כפי העת והמדריגה שלו, ומשם שורש איש ואשה משפיע ומקבל כנ"ל, שנפש האשה הזאת צריכה לקבל מאיש הזה דייקא, וכשאינה שייכה אליו משם נמשכין הגירושין. ועל כן צריך שיהיה הגט בכתב ולהזכיר שם אמונת חידוש העולם כנ"ל, וכדת משה וישראל להורות שאינו מפרידה אלא ממנו כי אינה שייכת אליו, אבל עדיין היא מקושרת כדת התורה הקדושה ויש לה רשות להנשא לכל מי שתרצה ולהתתקן על ידו. ועל כן נקרא הגט ספר כי מקבל מבחינת ספר התורה, והגט הוא לה לראיה ולעד שלא נפרדה ח"ו מהתורה לגמרי רק מאיש פרטי הזה אבל עדיין היא מקושרת בהתורה, כי נפטרה ממנו כדת משה וישראל וכולי וכנ"ל:

15

What emerges from there is that one must draw vitality (chiyus) into the dimension of Malchus (Kingship). And this is accomplished through Torah, which is the shma d'Kudsha Brich Hu — the Name of the Holy Blessed One — for through Torah one calls upon the Chai HaChayim (the Life of all life) and draws vitality into Malchus. For Torah is in the dimension of yamim (days) and midos (attributes) — the dimension of keilim (vessels), which is the dimension of the Name — through which one draws vitality with measure and proportion. See there. And then one draws vitality into Malchus, and this vitality is in the dimension of da'as (knowledge, inner connection), for "wisdom gives life" (Koheles 7:12). And through da'as one knows that even within the concealments (hestoros), the Blessed Name is also clothed — that is, Torah. And through this very fact the concealment itself is reversed and transformed into da'as — that is, Torah — and through this all the wicked return in teshuvah. See there carefully.

16

ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות יבום וחליצה הלכה ה' הלכה א

16

And this is the dimension of the get — it is in the dimension of revealing the Torah that is clothed within the dimension of hesteras panim (the hiding of the Divine face, concealment). For the woman is in the dimension of Malchus, and all her vitality comes through her husband, who draws chiyus — that is, da'as — to her. Therefore one who cohabits with another man's wife incurs the death penalty — for when she becomes separated from her husband and takes strangers beneath her, she is then separated from the source of her vitality, and the dimension of death (sitra d'mosa) gains dominion. For she is bound to her husband, and all her vitality comes from him — he draws vitality to her, as above. Therefore when hatred arises between a man and his wife — which is the dimension of hesteras panim — it is impossible for her to separate from him for nothing (velo klum), for the dimension of death would gain strength, God forbid, through the dimension of concealment — since concealment is the inversion of vitality, as above — in the dimension of "tastir panecha yibaheiun, toseph rucham yigva'un" — You hide Your face, they are terrified; You withdraw their breath, they perish (Tehillim 104:29). Therefore the Torah commanded that he write her a sefer kerisus — a sefer (book) specifically — in the dimension of Torah. And as our Sages of blessed memory derived from the verse "v'chasav lah sefer kerisus" — and he shall write her a document of severance — that it must have the legal standing of a sefer in several respects. That is, the get, which is the sefer kerisus, is in the dimension of Torah clothed and concealed within the dimension of concealment. And through the writing and giving of the get to her, the vitality and Torah that are clothed within the concealment are revealed — and through this, vitality is drawn to her into the dimension of concealment itself. Then she is able to separate from her husband with permission, and her soul will not descend to Sheol, to the dimension of the sitra d'mosa, God forbid, through the concealment and the separation — for vitality and da'as have already illumined within the concealment itself, and the concealment and the separation themselves have been made into Torah — namely the get, which is in the dimension of Torah clothed within the concealment, as above. And therefore one writes in the get "kedat Moshe veYisrael" — according to the law of Moshe and Israel — which is the dimension of Torah, as above. And therefore the get indicates to her that she is separated from him, and yet even so she remains worthy of a Jewish man — and one writes to her: "v'harei at muteres l'chol adam" — behold you are permitted to any man — and other similar formulations. And this is the essence of the get: that this is the core of the get — that even though she is in the dimension of concealment and is separated from her husband, from the source of life, even so, in truth, even there within the concealment itself the Torah is clothed — as it were, as above. It emerges that she is still bound to the Chai HaChayim (the Life of all life), and therefore she has the right and authority to marry whomever she wishes from Israel — for she is still bound to the holiness of Israel and is able to marry a Jew and thereby receive vitality from the Chai HaChayim through him. For she has not been fully separated and severed from the holiness of Israel, God forbid, through the concealment — since even within the concealment itself the Torah is clothed — and this is the dimension of the get, the sefer kerisus, as above. And this is the dimension of "v'chasav lah sefer kerisus v'shilchah mibeiso v'yatza v'haysah" — and he shall write her a bill of severance and send her from his house, and she shall go out and become (Devarim 24:1). And our Sages of blessed memory derived: mekish havayah liyetzi'ah — the becoming is compared to the going out — that is, the havayah (the new becoming, the ability to form a new union) begins from the very yetzi'ah (the going out, the departure) itself. For immediately, at the very moment she reaches the ultimate point of concealment and separation — that is, at the moment of receiving the get — immediately at that moment the dimension of havayah begins: she is able to come into being and to bind herself to the holiness of Israel, who cleave to the living God. For the get itself reveals that even within the concealment, Torah is clothed, as above — and therefore she has the right and authority over herself to go and marry any man of Israel. It emerges that the get itself bonds her to the holiness of Israel, as above — in the dimension of "v'yatza v'haysah" — and she shall go out and become. For even within the concealment, Torah is clothed — only it is in hiddenness — and the moment this is revealed through the get, the concealment itself returns and becomes da'as. It emerges that even within the ultimate concealment she is still bound to life — through the fact that the concealment is revealed and transformed into da'as and Torah, which is the dimension of the get, as above. And therefore the essence of the get is his name and her name. For just as in the dimension of the collective Malchus of Israel, one must draw vitality through Torah — which is the shma d'Kudsha Brich Hu — through which vitality is drawn from His Name, as it were, to her name, as it were. For Torah is in the dimension of His Name and her name — that is, His blessed Name and the name of the Malchus of Israel — for His Name is shared with our name. That is, the Torah, which is the Name of the Holy Blessed One, is itself the dimension of the name of Malchus — for the essence of the Name is in the dimension of Malchus, as is brought, as it is written: "vayas Dovid shem" — and David made a name (Shmu'el Beis 8:13). And each and every person of Israel has a letter in the Torah that is in the dimension of his name — for the names of the children of Israel, who are the totality of Malchus, are inscribed in the Torah in the dimension of "v'eileh shemos bnei Yisrael" — and these are the names of the children of Israel — as stated in the Torah. Likewise, in each particular instance, when one needs to draw vitality into the particular dimension of Malchus in order to reveal the concealment, as above — which is the dimension of the get, as above — one must draw the vitality from his name to her name, as above. And this is the dimension of the date written in the get — one writes the day, the week, the month, and the year — which is the dimension of all the boundaries of the days and times, in order to draw vitality in the dimension of yamim (days) and midos (attributes) — in the dimension of "u'midas yamai" — the measure of my days — as explained there. And all of this is so that vitality — which is the dimension of da'as — should be drawn, in order to reveal the concealment. This is the dimension of the get, the sefer kerisus, as above. And this is the dimension of "v'anochi haster astir panai v'anesa hashirah hazos bachem l'eid" — and I will utterly hide My face, and this song shall testify against them (Devarim 31:18) — for even within the concealment within concealment (hestara b'soch hestara), Torah is clothed, as above. And this itself testifies that it shall not be forgotten, and so forth — for they are still bound to the Chai HaChayim, for even there His blessed vitality is clothed, as above. And this is the dimension of the get, which serves as testimony and evidence that she is able to cleave to the holiness of Israel, as above. And therefore the ketanah (minor girl) exits through me'un (refusal). For the ketanah, who has no da'as, is not bound to her husband at all. For the essential bond is through da'as — in the dimension of "v'ha'adam yada" — and the man knew (Bereishis 4:1) — and therefore she is unable to bond with her husband except through her father, in the dimension of av b'chochmah (father through wisdom), through whom she is bound to her husband, as above. But when she has no father, and her own da'as is not yet developed, she has no bond whatsoever, as above. Therefore she exits through me'un, without a get — for no da'as whatsoever is clothed within the concealment, since even in the original bonding there was no da'as, as above. And therefore she is fully separated from her husband through me'un, and she is permitted to his relatives and he is permitted to her relatives — for a complete separation has taken place between them, since the bond was made without da'as, as above. And this is the dimension of the wicked kingdom — the kingdom of Eisav — of which it is said: "katon nesatich bagoyim" — I have made you small among the nations (Ovadyah 1:2). For it is forever in the dimension of katan (smallness, minority) — its kingship without da'as and without vitality, as has been stated above. Therefore it is in the dimension of sha'arei b'chibbura v'sayem b'ferudah — it begins in union and ends in separation — for afterward they are fully separated and have no bond whatsoever, since it is without da'as, as above. For the ketanah still has a grip of the sitra achra upon her — which is the wicked kingdom, as is known. But when she exits through a get, she remains bound to her husband forever — and therefore she is forbidden to his relatives and so forth. For the get is in the dimension of da'as clothed within the concealment — therefore, even though she separates and becomes concealed from him, even so she remains somewhat bound to him through the da'as clothed within the concealment itself, which is the dimension of the get. And da'as is connection. Therefore she is forbidden to his relatives and so forth — for there still remains between them a dimension of connection in deep hiddenness, forever. עִנְיַן גֵּט, עַל-פִּי הַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ (סִימָן נו), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: וְיוֹצֵא מִשָּׁם שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים לְתוֹךְ בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה קוֹרִין אֶת חֵי הַחַיִּים וּמַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת, בְּחִינַת כֵּלִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׁם שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת בְּמִדָּה וּבְשִׁעוּר, עַיֵּן שָׁם, וַאֲזַי מַמְשִׁיכִין חִיּוּת לְהַמַּלְכוּת, וְהַחִיּוּת הוּא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי הַחָכְמָה תְּחַיֶּה, וְעַל-יְדֵי הַדַּעַת יוֹדְעִין שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרוֹת מְלֻבָּשׁ גַּם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ תּוֹרָה וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמָהּ נֶחֱזֶרֶת הַהַסְתָּרָה וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דַּעַת, הַיְנוּ תּוֹרָה, וְעַל-יְדֵי כֵן כָּל הָרְשָׁעִים חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: וְזֶה בְּחִינַת גֵּט, שֶׁהוּא בְְּחִינַת שֶׁמְּגַלִּין הַתּוֹרָה הַמְלֻבֶּשֶׁת בְּתוֹךְ בְּחִינַת הַסְתָּרַת פָּנִים, כִּי הָאִשָּׁה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת וְכָל חִיּוּתָהּ עַל-יְדֵי בַּעְלָהּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ לָהּ חִיּוּת הַיְנוּ דַּעַת, וְעַל-כֵּן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בְּמִיתָה, כִּי כְּשֶׁנִּפְרֶדֶת מִבַּעְלָהּ וְתַחַת אִישָׁהּ תִּקַּח זָרִים אֲזַי נִפְרֶדֶת מִמְּקוֹר חִיּוּתָהּ, וַאֲזַי סִטְרָא דְּמוֹתָא שַׁלִּיט, כִּי הִיא מְקֻשֶּׁרֶת בְּבַעְלָהּ וְכָל חִיּוּתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לָהּ חִיּוּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה שִׂנְאָה בֵּין אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַסְתָּרַת פָּנִים, אִי אֶפְשָׁר לָהּ לִפָּרֵד מִמֶּנּוּ בִּוְלֹא כְלוּם, כִּי יִתְגַּבֵּר סִטְרָא דְּמוֹתָא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, כִּי הַהַסְתָּרָה הוּא הִפּוּךְ הַחִיּוּת כַּנַּ"ל, בְּחִינַת תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְכוּ', וְעַל-כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת, 'סֵפֶר' דַּיְקָא בְּחִינַת תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִפָּסוּק זֶה, "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת", שֶׁדִּינוֹ כְּסֵפֶר לְעִנְיַן כַּמָּה דְּבָרִים, הַיְנוּ שֶׁהַגֵּט, שֶׁהוּא סֵפֶר כְּרִיתוּת, הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה הַמְלֻבֶּשֶׁת וְנֶעְלֶמֶת בְּתוֹךְ בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, וְעַל-יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לָהּ הַגֵּט מְגַלִּין הַחִיּוּת וְהַתּוֹרָה הַמְלֻבֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ לָהּ חִיּוּת לְתוֹךְ בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, וַאֲזַי יְכוֹלָה לִפָּרֵד מִבַּעְלָהּ בְּהֶתֵּר וְלֹא תֵּרֵד נַפְשָׁהּ לִשְׁאוֹל, לִבְחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי הַהַסְתָּרָה וְהַפֵּרוּד, כִּי כְּבָר הֵאִיר לָהּ חִיּוּת וָדַעַת לְתוֹךְ הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ, וְעָשָׂה מִן הַהַסְתָּרָה וְהַפֵּרוּד בְּעַצְמוֹ תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ גֵּט שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה הַמְלֻבֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן כּוֹתְבִין בַּגֵּט כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן מְרַמֵּז לָהּ בַּגֵּט שֶׁהִיא נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן הִיא רְאוּיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְכוֹתֵב לָהּ, וַהֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה עִקָּרוֹ שֶׁל גֵּט, הַיְנוּ שֶׁזֶּה עִקַּר הַגֵּט שֶׁכּוֹתֵב לָהּ אַף שֶׁהִיא בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה וְנִפְרֶדֶת מִבַּעְלָהּ מִמְּקוֹר הַחַיִּים עִם כָּל זֶה בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ מְלֻבֶּשֶׁת הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעֲדַיִן הִיא קְשׁוּרָה בְּחֵי הַחַיִּים, וְעַל-כֵּן הִיא רַשָּׁאָה וְשַׁלְטָאָה לִנָּשֵׂא לְמִי שֶׁתִּרְצֶה מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי הִיא קְשׁוּרָה עֲדַיִן בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וִיכוֹלָה לְהִנָּשֵׂא לְיִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל עַל יָדוֹ חִיּוּת מֵחֵי הַחַיִּים, כִּי לֹא נִפְרְדָה וְנִכְרְתָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי הַהַסְתָּרָה, כִּי גַּם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ מְלֻבֶּשֶׁת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגֵּט סֵפֶר כְּרִיתוּת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ וְיָצְאָה וְהָיְתָה. וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֵקִישׁ הֲוָיָה לִיצִיאָה, הַיְנוּ שֶׁהֲוָיָה מַתְחִיל מִן הַיְצִיאָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁמַּגִּיעָה לְתַכְלִית הַהַסְתָּרָה וְהַפֵּרוּד, דְּהַיְנוּ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַגֵּט, אֲזַי תֵּכֶף מַתְחִיל בְּחִינַת הַהֲוָיָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהִתְהַוּוֹת וּלְהִתְקַשֵּׁר בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם דְּבֵקִים בֵּאלֹקִים חַיִּים. כִּי הַגֵּט בְּעַצְמוֹ מְגַלֶּה שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה מְלֻבָּשׁ תּוֹרָה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי כֵן הִיא רַשָּׁאָה וְשַׁלְטָאָה בְּנַפְשָׁהּ לִמְהָךְ לְמִינְסְבָא לְכָל גְּבַר מִיִּשְׂרָאֵל. נִמְצָא, שֶׁבְּהַגֵּט בְּעַצְמוֹ מְקַשֵּׁר אוֹתָהּ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל בְּחִינַת וְיָצְאָה וְהָיְתָה כַּנַּ"ל, כִּי גַּם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה מְלֻבָּשׁ תּוֹרָה רַק שֶׁהִיא בְּהֶעְלֵם, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה זֹאת עַל-יְדֵי הַגֵּט כַּנַּ"ל אֲזַי חוֹזֶרֶת הַהַסְתָּרָה לַדַּעַת. נִמְצָא, שֶׁגַּם בְּתוֹךְ תַּכְלִית הַהַסְתָּרָה עֲדַיִן הִיא מְקֻשֶּׁרֶת בַּחַיִּים עַל-יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין הַהַסְתָּרָה וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה דַּעַת וְתוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גֵּט כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן עִקַּר הַגֵּט הוּא שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּבְחִינַת כְּלָלִיּוּת מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת מִשְּׁמוֹ לִשְׁמָהּ, כִּבְיָכוֹל, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, הַיְנוּ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְשֵׁם מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ, הַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא עַצְמוֹ בְּחִינַת שֵׁם הַמַּלְכוּת, כִּי עִקַּר הַשֵּׁם הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כַּמּוּבָא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם", וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמוֹ, כִּי שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַמַּלְכוּת, נִרְשָׁמִים בַּתּוֹרָה בִּבְחִינַת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ כֵן בִּפְרָטִיּוּת כְּשֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְתוֹךְ בְּחִינַת מַלְכוּת בִּפְרָטִיּוּת כְּדֵי לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גֵּט כַּנַּ"ל, צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת מִשְּׁמוֹ לִשְׁמָהּ כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת הַזְּמַן שֶׁכּוֹתְבִין בְּגֵט, וְכוֹתְבִין הַיּוֹם וְהַשָּׁבוּעַ וְהַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל גְּבוּלֵי הַיָּמִים וְהַזְּמַנִּים כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַחִיּוּת בִּבְחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת, בִּבְחִינַת וּמִדַּת יָמַי וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת דַּעַת, כְּדֵי לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגֵּט סֵפֶר כְּרִיתוּת כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת בָּכֶם לְעֵד, שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה מְלֻבָּשׁ תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּעַצְמוֹ מֵעִיד שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח וְכוּ', כִּי עֲדַיִן קְשׁוּרִים בְּחֵי הַחַיִּים, כִּי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת הַגֵּט שֶׁהוּא לְעֵד וְלִרְאָיָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִדָּבֵק בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן הַקְּטַנָּה יוֹצֵאת בְּמֵאוּן, כִּי הַקְּטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ דַּעַת אֵין מְקֻשֶּׁרֶת בְּבַעְלָהּ כְּלָל. כִּי עִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת עַל-יְדֵי הַדַּעַת בִּבְחִינַת וְהָאָדָם יָדַע וְכוּ', וְעַל-כֵּן אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְקַשֵּׁר בְּבַעְלָהּ כִּי אִם עַל-יְדֵי אָבִיהָ בִּבְחִינַת אָב בְּחָכְמָה שֶׁעַל יָדוֹ נִקְשֶׁרֶת בְּבַעְלָהּ כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין לָהּ אָב וְדַעַת עַצְמָהּ אֵין לָהּ, אֵין לָהּ הִתְקַשְּׁרוּת כְּלָל כַַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן יוֹצֵאת בְּמֵאוּן בְּלֹא גֵּט, כִּי אֵין מְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה דַּעַת כְּלָל, כִּי אֲפִלּוּ בְּהַהִתְקַשְּׁרוּת אֵין דַּעַת כַּנַּ"ל: וְעַל-כֵּן הִיא נִפְרֶדֶת בְּמֵאוּן מִבַּעְלָהּ לְגַמְרֵי, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְהוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כִּי נַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶם פֵּרוּד לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁהָיָה הַהִתְקַשְּׁרוּת בְּלֹא דַּעַת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, מַלְכוּת עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ, "קָטֹן נְתַתִּיךְ בַּגּוֹיִם וְכוּ'". שֶׁהִיא לְעוֹלָם בִּבְחִינַת קָטָן וּמַלְכוּתוֹ בְּלֹא דַּעַת וְחִיּוּת כַּמּוּבָא לְעֵיל, וְעַל-כֵּן הוּא בִּבְחִינַת שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא, כִּי אַחַר כָּךְ נִפְרְדוּ לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ שׁוּם הִתְחַבְּרוּת מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּלֹא דַּעַת כַּנַּ"ל, כִּי הַקְּטַנָּה עֲדַיִן יֵשׁ בָּהּ אֲחִיזָה שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא מַלְכוּת הָרְשָׁעָה כַּיָּדוּעַ: אֲבָל כְּשֶׁיּוֹצֵאת בְּגֵט נִשְׁאֶרֶת מְקֻשֶּׁרֶת בְּבַעְלָהּ לְעוֹלָם, וְעַל-כֵּן הִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו וְכוּ', כִּי הַגֵּט הוּא בְּחִינַת דַּעַת הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה, וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּפְרֶדֶת וְנִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן הִיא קְשׁוּרָה בּוֹ קְצָת עַל-יְדֵי הַדַּעַת הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגֵּט, וְהַדַּעַת הוּא הִתְקַשְּׁרוּת, וְעַל-כֵּן הִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו וְכוּ', כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל לְעוֹלָם: גַּם בְּהִלְכוֹת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲלָכָה א אוֹת ב מְבֹאָר הִלְכוֹת גִּטִּין: Root source: LM §56 ("U'veyom HaBikurim") — drawing chiyus into Malchus through Torah; Torah as yamim and midos; concealment reversed into da'as; all the wicked return in teshuvah. Core principle: Torah = shma d'Kudsha Brich Hu = vitality drawn into Malchus with measure and proportion through keilim (vessels). Chiyus = da'as (for "wisdom gives life"). Through da'as one knows that even within concealments, the Blessed Name — i.e., Torah — is clothed. The concealment itself is then reversed and becomes da'as/Torah → all the wicked return in teshuvah. The get as Torah within concealment: The woman = Malchus; all her vitality flows from her husband who draws chiyus/da'as to her. Adultery = death penalty because separation from the source of vitality → sitra d'mosa dominates. When hatred arises between husband and wife (= hesteras panim), she cannot separate for nothing — concealment is the inversion of vitality ("tastir panecha yibaheiun", Tehillim 104:29). Therefore: sefer kerisus — a sefer specifically = Torah. The get = Torah clothed within the concealment. Writing and giving the get reveals the chiyus and Torah within the concealment → vitality flows into the concealment itself → she can separate with permission, her soul does not descend to Sheol/sitra d'mosa. Written "kedat Moshe veYisrael" = Torah. Essence of the get: Even in separation/concealment from the source of life, in truth Torah remains clothed there → she is still bound to the Chai HaChayim → she has the right (rashaah v'shaltaah) to marry any Jewish man. She has not been fully severed from the holiness of Israel. Mekish havayah liyetzi'ah: Our Sages derived that the havayah (new becoming) is compared to the yetzi'ah (going out). Immediately at the moment of receiving the get — the ultimate point of concealment and separation — the dimension of havayah begins. The get itself bonds her to the holiness of Israel who cleave to the living God. The concealment returns and becomes da'as. His name and her name: Just as collectively, Torah (shma d'Kudsha Brich Hu) draws vitality from His Name to her name (Israel's Malchus) — for His Name is shared with our name — and every Jew has a letter in the Torah that is his name ("v'eileh shemos bnei Yisrael") — so too in each individual get, vitality must be drawn from his name to her name. The Name = Malchus ("vayas Dovid shem", Shmu'el Beis 8:13). The date in the get: Day, week, month, year = all boundaries of days and times = drawing chiyus in the dimension of yamim and midos ("u'midas yamai") = da'as to reveal the concealment. "V'anochi haster astir panai": Even within concealment within concealment, Torah is clothed — this itself testifies it shall not be forgotten — still bound to the Chai HaChayim. The get = testimony and evidence she can cleave to the holiness of Israel. Ketanah exits through me'un: She has no da'as → no bond to her husband at all. Bond requires da'as ("v'ha'adam yada"). Without father (= av b'chochmah) and without her own da'as → no bond whatsoever → exits through me'un without a get (no da'as clothed in the concealment even in the original bond) → complete separation → she is permitted to his relatives and he to hers. This = the wicked kingdom, Malchus of Eisav ("katon nesatich bagoyim", Ovadyah 1:2) — forever without da'as and vitality → sha'arei b'chibbura v'sayem b'ferudah. The ketanah still has a grip of the sitra achra = the wicked kingdom. When she exits through a get: She remains somewhat bound to her husband forever (through da'as clothed in the concealment) → forbidden to his relatives forever. Da'as = connection, even in deep hiddenness. Cross-reference: Priyah viRivyah §1, os 2.

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…