טוען ונטען ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ובו ענין חנוכה ענין מודה במקצת שחייב שבועה דאורייתא. ורב נחמן תיקן שבועת היסת גם לכופר הכל:
Likutay Halachos – Choshen Mishpat – Hilchos Onaah 5
ע"פ התורה ויהי הם מריקים שקיהם וכו' בסי' י"ז ע"שכל התורה. והכלל שע"י הון יוסיף רעים רבים דהיינו ע"י צדקה עי"ז נעשה אויר הנח והזך. ועי"ז נשמע הדיבור הקדוש למרחוק עד ששומע הטוב הכבוש בין הס"א ונתעורר וחוזר להש"י ונעשים בעלי תשובה וגרים ועי"ז נשלם המזבח ועי"ז נשלם השכל ועי"ז זוכין ליראה ואהבה ע"י הצדיק שמגלה ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות וכו'. שמוצא התפארות פרטי אפי' בהפושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו וכו'. שעי"ז מוצא הרוצנות שהי' להשי"ת בכל הבריאה וכו' שעי"ז ממשיך יראה ואהבה וכו' ע"ש כל זה היטב:
And this is: "Great are the works of Hashem, expounded by all who delight in them" (Psalms 111:2). For through the wondrous novel insights and expositions of the Torah, which are "expounded by all who delight in them" with wondrous and awesome and exalted intellectual depth — through this everyone sees that "great are the works of Hashem." For all possessors of truth will acknowledge and testify that the hand of Hashem has done this — as it is written: "And the Tablets were the work of G-d" etc. (Exodus 32:16). And this is what Moshe said: "Not your children etc., for your eyes are the ones that see all the great work of Hashem that He has done" (Deuteronomy 11:7). And this applies to all the generations until the end. That is, he is not speaking with children whose minds are still immature and whose eyes have not been opened to see the truth eye to eye. For "your eyes are the ones that see all the great work of Hashem that He has done" — for whoever examines and gazes into the Torah, his eyes see eye to eye all the great work of Hashem that He has done. For he knows and understands the truth: that it is impossible to fabricate from the heart, chas v'sholom, all these wonders and accounts and novel insights and all the awesome things that He has done with us and revealed to us from the day of the giving of the Torah through Moshe Rabbeinu until this very day — for they are the work of Hashem.
אות ב והנה זה הכופר בממון חבירו בוודאי הוא פוגם בבחי' הון יוסיף רעים הנ"ל. כי ע"י כפירות ממון חבירו הוא פוגם הרבה והוא בהיפך ממש מהתיקון הנזכר שם הנעשה ע"י הצדקה שהוא בחי' הון יוסיף רעים רבים. כי מבואר שם שע"י הצדקה הוא קונה לו רעים ואוהבים שעי"ז נמשך אויר הנח והזך ע"י ריבוי האהבה שרוחם נוחים זה עם זה וכו' ועי"ז נשמע הדיבור למרחוק וכו' ונתתקן הכל כנזכר שם. אבל זה שכופר ממון חבירו הוא בהיפך מזה ממש כי לא די שאינו מגדיל האויר הנח ע"י האבת רעים ע"י ריבוי צדקה. אף גם הוא מכחש בעמיתו שעי"ז עושה מריבה עמו. ובודאי אין רוחו נוחה עם חבירו שזהו ההיפך מאויר הנח והזך הנ"ל. כי הכחשת ממון חבירו הוא פגם הממון בחי' פגם הון יוסיף רעים הנ"ל היפך הצדקה שהוא תיקון הממון שעי"ז נעשה האויר הנח וכו'. והמכחש בעמיתו הוא בהיפך ממש מזה, כי האדם צריך לעשות מו"מ באמונה ויהי' דיבורו בנחת עם הבריות כשרז"ל. כי צריך האדם שיהי' טוב לכל ואפי' עם בני עאדם שאינם צריכים לקבל צדקה צריך עכ"פ לישא וליתן עמהם בנחת ובאהבה ולגמול חסד ולוותר משלו כמו ששיבח התנא א"ע שהאריך ימים על שהי' ותרן בממונו וכו'. כי כל זה בכלל צדקה וחסד שעושה עם הבריות שעי"ז קונה אהבה רבה עם הרבה בני אדם ונתרבה האויר הנח והזך שעי"ז נתתקן כל המבואר שם. אבל זה לא די שאינו מוות משלו אף גם הוא מכחש בעמיתו ועושה מריבה עם חבירו ונמשך שנאה ביניהם שהוא בחי' רוח רעה וכו' כמ"ש שם שהוא היפך האויר הנח פגם ההון יוסיף רעים הנ"ל ובזה פוגם הרבה. כי כמו שע"י הצדקה נמשך בחי' הון יוסיף רעים הנ"ל שעי"ז יכולין להודיע לטוב הכבוש לעוררו לתשובה שעי"ז נתתקן כל הנזכר שם עד שזוכין ליראה ואהבה ע"י התגלות ההתפארות וכו'. כמו כן זה הכופר בממון חבירו פוגם בכל זה כי מרבה שנאה היפך הון יוסיף הנ"ל ואין יכולין להודיע ולעורר הטוב הכבוש וכו' ועי"ז נפגם הכל עד שנפגם ההתפארות הנ"ל ח"ו. וע"כ צוותה התורה שישבע כי השבועה בנקטית חפץ דהיינו ספר תורה היינו שנותנים בידו ס"ת ובזה מזכירין אותו ההתפארות פרטי מאחר ששם ישראל נקרא עליו. כי כל ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט וכו' הכל כלול בספר התורה הקדושה שהיא תפארתנו וחיותינו. כי התורה היא ההתפארות של ישרא לשבשביל זה נברא העולם כי השי"ת מתפאר עם ישראל שקיבלו את התורה ובשביל זה ברא את העולם. וע"כ התורה מתחלת מזה כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' וארז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראים ראשית. היינו בשביל ההתפארות שיקבל מישראל ע"י שיקיימו את התורה בשביל זה ברא את השמים ואת הארץ וכל אשר עליהם. ושם בהתורה נרשם ההתפארות גם בפרטיות ובפרטי פרטיטת שהש"י מקבל מכ"א מישראל בכל יום ויום. כי כ"א מישראל יש לו אות בתורהץ. וכל זמן ששם ישראל נקרא עליו עדיין יש לו אחיזה באותו האות. וכשהצדיק מגלה ההתפארות הפרטי של איזה איש ישראל אזי מאיר זה האות כפי ההתפארות שמוצא בו. כי ההתפארות בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות של כל ישראל הכל נרשם וכלול באותיות התורה הקודשה שהם כל התפארותינו. וע"כ נותנין בידו ס"ת לישבע. ובזה מזכירין אותו ההתפארות של ישראל ומארין לו מה שרוצה לפגום ח"ו. כי ע"י הכחשת ממון חבירו רוצהלפגום ח"ו בההתפארות כנ"ל. ע"כ עי"ז ראוי בוודאי שיודה על האמת. כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו בוודאי יש בו התפארות פרטי כנ"ל. ובוודאי כשמזכירין אות וההתפארות בכלל ובפרט ע"י הס"ת. בוודאי יזיכר א"ע היכן הוא בעולם. ובוודאי יודה על האמת. שלא יעקור עצמו ח"ו מההתפארות של ישרא לשהוא כל חיותו וחיות כל העולמות בכלל ובפרט כי בשביל זה נברא הכל וכנ"ל:
:root {
אות ג וע"כ מדאורייתא אינו חייב שבועה כ"א מודה במקצת אבל לא כופר בכל. כי מודה במקצת אם נחשוד אותו שמשקר וכופר ממון חבירו עדיין לא עקר עצמו מההתפארות לגמרי רק אשתמוטי הוא דקמשתמיט כדאמר רבה יפני מה אמר ה תורהוכו' וע"כ אמרה תורה ישבע כדי להזכירו ההתפארות כנ"ל שעי"ז מודהעל האמת וכנ"ל. אבל הכופר בכל אם נחשוד אותו שמשקר איך יודה ע"י השבועה ע"י שיזכירו אותו ההתפארות מאחר שכבר רחוק מכל ההתפארות מאחר שכופר בכל. כי מי שיש לו אחוזה בהתפארות של ישראל בוודאי לא יבא לידי העזה זאת לכפור לגמרי. כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו'. ע"כ מדינא אינו חייב שבועה אבל רב נחמן תיקן שבועת היסת גם לכופר בכל. כי רב נחמן ראה שהגלות מתארך מאד והטוב נכבש מאד מאד בתוך הס"א ע"כ השתדל כ"כ לחפש ההתפארות ומצא שיכול להיות התפארות פרטי בישראל אפי' בהכופר בכל. כי מעוצם אריכת הגלות שהטוב נכבש מאד מאד יכול להיות שיורה היתר לעצמו עד שיכפור בכל אבל באמת לא יצא עדיין מההתפארות ח"ו. וע"כ הטיל גם עליו שובעה כדי להזכירו ההתפארות שלו ע"י הששבועה שעי"ז יודה כנ"ל כי גם בו יש עדיין התפארות פרטי אעפ,י שהוא כופר בכל כי לא בא להכפירה והההכחשה כ"א מחמת שהטוב נכבש בתוך הס"א ביותר שעי"ז הורה היתר לעצמו גם לכפור בכל. וכמו שאמרו שם בגמ' שתיקן שבועה גם לכופר בכל מחמת שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו שעי"ז מורה היתר לעצמו. היינו כנ"ל שבאמת גם הוא לא יצא מכלל ההתפארות וכנ"ל וזה בחי' ספק מלוה ישנה וכו' זה בחי' הטוב הכבוש ביותר מכמה וכמה שנים עד שנתיישן הרבה ביניהם ומחמת שהרע חופה עליו מאד עי"ז יכול לטעות ביותר עד שיכפור בכל אבל באמת יש בו ג"כ התפארות פרטי וכנ"ל. כי מובן בכתבים שמלוה ישנה הוא סוד בחי' ניצוצות הקדושים שהם בחי' טוב הכבוש המגולגים מכמה וכמה שנים שמריבוי הרע החופה עליהם באים ההכחשות וכו'. וע"כ רב נחמן שהי' שנים הרבה אחר החורבן הוא דייקא תיקן שבועת היסת להורות שגם בהרחוקים ביותר כמו הכופר בכל גם בהם יכולים למצוא התפארות רק ע"י שנתיישנו בהגלות שמתארך מאד עי"ז נתרחקו כ"כ וכנ"ל וע"כ עדיין יש תקוה להזכירו ע"י השבועה ע"י שיזכירו אותו ההתפארות שיש בו עדיין וכנ"ל:
--bg: #faf8f3;
אות ד ואפילו כשנשבע בלי נקטית חפץ הוא ג"כ בבחי' זאת שמזכירין אותו ההתפארות של ישראל ע"י השבועה כי השבועה היא בשם ה'. ושם ה' היא רק ע"י ההתפארות של ישראל שהם שמו ית. כי כל הבריאה היתה רק בשביל להגדיל שמו ע"י ישראל שיקיימו את התורה שהוא שמא דקוב"ה. כי קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד. כי שמו משותף בשמינו כי קודם הביראה לא הי' שייך לקרותו בשם כלל. כי הוא ית' למעלה מכל השמות רק מאהבת ישראל שצפה שיקבל שעשועים והתפארות מעמו ישראל ע"י שיקיימו את התורה עי"ז צמצם בכמה צמצומים עד שברא את העולם כדי להגדיל שם תפארתו ע"י ישראל בבחי' ותעש לך שם כיום הזה וכו'. נמצא ששמו ית' כלול מכל ההתפארות של ישראל. וע"כ ע"י השבועה שהיא בשמו ית' כשרז"ל עי"ז יודה ע"י שיזכיר עצמו ההתפארות שיש בו עדין שח"ו יהיה נפגם ביותר ע"י הכחשת ממן חבירו ע"י שפוגם בבחי' הון יוסיף הנ"ל וכנ"ל:
--text: #2a2520;
אות ה וזה שמאיימין ביותר בשעת השבועה כשרז"ל כי עיקר השבועה לגלות ההתפארות שעי"ז נמשך יראה גדולה ופחד גדול כ"ש שם:
--accent: #8b6914;
אות ו וזה בחי' כל הנשבעין שבתורה נשבעין ואל משלמין ואל ונשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכו'. כי זה השכיר שהשכיר עצמו לחבירו ונפל לבחי' עבדות זה נמשך מפגם הון יוסיף רעים הנ"ל. שעל ידי זה נפגם ההתפארות וכו' כנ"ל. כי באמת צריך כ"א מישראל להאמין בעצמו שבוודאי מאחר ששם ישראל נקרא עליו. בוודאי יש בו עדיין התפארות פרטי שהשש"י מתפאר עמו. וכן צריך להאמין בפרטות בכל יום ויום. כי אין יום דומה לחבירו ובכל יום ויום עולה התפארות פרטיים מכל א' וא' מישראל כפי מעשיהם באותו היום. שעי"ז הקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שהכל ע"י ההתפארות שמקבל מישראל מכ"א וא' בכל יום בפרט. כי כמו שתחילת הבריאה בכלל וברפט ובפרטי פרטיות לא היתה כ"א בשביל ההתפארות שיקבל מישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות. כמו כן עתה הש"י מקיים העולם בחסדו בכל יום ויום רק בשביל ההתפארות שמקבל מישראל בכלל ובפרט וכו'. אדרבא עיקר ההתפארות הוא עתה אחר הביראה כי בתחילת הבריאה לא היו עדיין ישראל בעולם רק. שברא העולם בשביל שצפה שיקבל התפארות בכלל ובפרט וכו' מכל אחד מישראל. מכ"ש וכ,ש עתה שכבר נמצאים ישראל קדושים בעלום שכל קיםו העולם וכל חידוש מ"ב שבכל יום הכל כפי ההתפארות שמקבל מהם בכלל ובפרט וכו'. ומזה באים כל השינויים הרבים והנפלאים שבכל יום כנראה גם בחוש ריבוי השינויים שבכל יום מכ"ש השינויים הנפלאים שנעשים בכל העולם בכל יום ויום בגשמיות ורוחניות עד אין חקר ואין מספר כמ ושאנו משבחים אותו ית' ע"ז בכל יום כ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד וכו'. מה רבו מעשיך ד' וכו'. וכן אומרים בברכת ק"ש של רערבית בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וכו'. עושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר. וכל השינויים הנפלאים הרבים והעצומים שבכל יום ויום בפרטיות. הכל כאשר לכל הוא ית' מחדש בטובו ע"י ההתפארות שמקבל בפרטיות בכל יום ויום מכ"א וא' מישראל בפרטי פרטיות כנ"ל. ומי שמאמין בזה באמת ובאמונה שלימה בוודאי לא ידאג על פרנסה. מכ,ש שלא יבא לזה שיצטרך להשכיר עצמו לעבד ולשכרי בשביל פרנסתו. כי בוודאי יבטח בה' שימשיך לו שפע דבר יום ביומו ע"י ההתפארות שמקבל מכל ישראל בכלל ובפרט וכו'. עד שבוודאי מקבל ממנו בעצמו ג,כ איזה התפארות בכל יום כפי חלקו שיש לו בעולם שעי"ז מתקיים ומתחדש זה החלק בעולם אשר משם נמשך השפע והחיות לכל העולם כי מאחר שיש לו חלק בחיות וקיום העולם באותו היום בוודאי יהי' נמשך לו חיות ושפע באותו היום. וכ, ש ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה. וכשרז"ל בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. היינו שתראה שיעלו ממך שעשועים והתפארות הרבה בכל יום מעין הברכות וההשפעות שנמשכין בכל יום כי הא בהא תליא כפי ההתפארות שעולה ממנו כן זוכה לקבל שפע הרבה וכמו כן הוא צריך לברך ולפאר יותר ליוצרו. ועי"ז יהי' נמשך לו עוד שפע טובה וברכה הרבה אבל מחמת פגם הון יוסיף הנ"ל שעי"ז קשה להוציא הטוב הכבוש במקום שכבוש בגלות זה כמ. ואזי קשה לגלות ההתפארות מחמת כסילות השכל שעי"ז נחשך אור הצדיק כנ"ל. עי"ז כל זה נפל בדעתו כ"כ עד שנפל לבחי' עבדות להשכיר עצמו למלאכה ועבדות שהוא בזיונות היפך התפארות. כי באמת לאמתו אין עבדות שייך לישראל כלל כי כל ישראל בני מלכים הם. כי ישראל עלה במחשבה תחילה והמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו שבהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמו כ"ש בהתורה הנ"ל על אנא ברי' קלה שבים וכו' ע,ש היטב כדי שתוכל לעורר עצמך היכן אתה בעולם. כי זה נאמר על כ"א מישראל. ע"כ זה השכרי שהשכיר עצמו בחי' פגם ההתפארות כנ"ל. ע"כ הזהירה תורה מאד ליתן שכרו ביומו דייקא כ"ש ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו וכן לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. כי העני מסר נפשו בשביל שכירתו מחמת שנפגם בחי' הון יוסיף ואין גומלין חסד אחד עם חבירו להחזיק את העני שעי"ז נפגם ההתפארות עד שבא לזה להשכיר עצמו שעי"ז נעלם ההתפארות ביותר. אבל תקונו הוא ע"י השכירות בעצמו שקבל מהבעה"ב כי בהממון שיקבל יחי' את נפשו ונפש ביתו ויהי' נמשך אהבה ורצון בחי' אויר הנח והזך כפי ממון השכירות שיקבל. כי בתחילה היתה שנאה ומריבה מצויה בתוך ביתו מחסרון הפרנסה כשרז"ל רמי ואתי תיגרה בביתה מכי מישלם שערא מכדא. וכשנמשך איזה שפע נמשך אהבה ושלום כ"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. גם זה הבעה"ב אם לא זכה לתקן ההון כראוי כנ"ל עכ"פ כשיקיים מצות ביומו תתן שכרו עי"ז ג"כ יהיה נ חשב לתקון ההון הנ"ל. ע"י שמשפיע להעני עכ"פ דמי שכירותו שעי"ז נמשך א הבה ושלום בחי' אויר הנח והזך שעי"ז נתגלה ההתפארות הנ"ל. וע"כ הזהירה תורה מאד ביומו תתן שכרו ביומו דייקא ולא תבא עליו השמש וכו'. כדי לתקן נפש העני השכיר ביומו דייקא. היינו שיזכה שישוב אליו הדעת עד שירגיש עוצם רחמנותיו יתב'/ גם עליו שמקבל התפארות בפרטיות גם ממנו. כי זה נתתקן דייקא ע,י בחי' הון יוסיף הנ"ל ע"י שפע הממון שמקבל בשכירותו. שעי"ז נעשה בחי' אויר הנח והזך שעי"ז נתגלה ההתפארות שזה עיקר חיות ותיקון נפש הישראל. וע,כ הוזהר ביומו דייקא תתן שכרו. כי צריכן להאיר ולגלות ההתפארות בפרטיות בכל יום דייקא כפי השינויים שבאותו הים דייקא שעי"ז עיקר תיקטון נפש העני השכיר ע"י שמקבל שכירותו ביומו דייקא עד שירגיש ההתפארות בואתו היום דייקא וכנ"ל:
--accent-light: #c4a24e;
אות ז וע"כ תיקנו חז"ל דייקא שהשכיר נשבע ונוטל אעפ"י שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין כי המוציא מחבירו עליו הראי'. אבל השכיר נשבע ונוטל. ודוקא אם תבעו בזמנו כמבואר בגמ' ופוסקים. כי כשתבעו בזמנו כפי הדין של בל תלין ולא נתן לו מיד הרי כל חיותו ונפשו של בל השכיר אצל הבעה"ב בבחי' ואליו הוא נושא את נפשו וכמו שהאריך בזוהר בענין זה. והעיקר מה שלא נתן לו מיד ביומו בעתו ובזמנו. ועיכב הארת ההתפארות על זה השכיר כפי אותו היום דייקא. ועי"ז פגם מאד בבחי' ההון הנ"ל שהיא פגם ההתפארות ע"כ אין מאמינים לו עוד בשבועה שעי"ז יזכיר עצמו בההתפארות וכנ"ל מאחר שהטוב נכבש כ"כ ע"י שלא תיקן בחי' ההון הנ"ל ביומו לגלות ההתפארות ביומו דייקא. וע"כ יכול להיות שישכח כשרז"ל בעה"ב טרוד בפועליו וחשדינין לי' ששכח שנדמה לו שנתן לו שכירותו ובאמת לא נתן לו. וכל זה מחמת שטרוד בפועליו דייקא. מה שלא מצינו כן בשום מקום. כי בשאר חוב אם אמר פרעתי אפילו אם יביא עליו עדים שהי' טרוד באותו היום שאמר שפרע בכמה וכמה מיני עסקים אעפ"כ לא יפסל משבועה ויהיה לעולם פטור בשבועה. רק בפועל אמרו רז"ל בעה"ב טרוד בפועליו ומשום חיותו דשכיר נטלו השבועה מבעה"ב ונתנוה על השכיר היינו כנ"ל כי טרדא דפועלים היא טרדא עצומה מאחר שכל נפשות וחיות והתאפרות של נפשות הפועלים הם אצלו. כי נשכרו אצלו והיו אצלו בגלות ועבדות שכ"ז נמשך מחמת הטוב שנכבש מאד בגלות. ומאחר שהם בגלות אצלו בוודאי הוא מוכרח להיות טרוד לשלם להם במועדם וזמנם ביומם דייקא. וע"כ חשדינין ליה ששכח שהוא בחי' פגם הדעת שנמשך ע"י שלא החזיר הטוב הכבוש מיד מאחר שהשכיר תבעו בזמנו ולא נתן לו. ע"כ לא האמינוהו בשבועה והטילו השבועה על השכיר משום חיותו דשכיר. כי כל חיותו שנמשך מהתפארות הפרטי שבכל יום תלוי בזה וכנ"ל:
--border: #d4c9a8;
אות ח וע"כ אברהם אבינו היה איש חסד ועשה חסד וצדקה הרבה. כי אברהם וכל האבות עסקו בזה להודיע להטוב הכבוש במקומות המגונים מעלתו לעוררו לתשובה. ועי"ז עשו בעלי תשובה וגרים רבים כ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו'. וכן יחחק ויעקב גיירו רבים כשרז"ל ומובא בדבריו ז"ל. ומחמת שאברהם היה הראשון שהתחיל לעסוק בזה לעורר ולהוציא ולתקן הטוב הכבוש בין הס"א מחטא עץ הדעת. ע"כ עשה כל ימיו צדקה חוחסד הרבהכדי לעשות אויר הנח והזך כדי שיוכל להודיע לטוב הכבוש מעלתו והיכן הוא עתה וכו' כנ"ל. ובכלליות העולם השלשה אבות הם בבחי' כלליות התיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל. כי אברהם הוא בבחי' תיקון הון יוסיף רעים רבים שנעשה ע"י צדקה הרבה. כי אברהם עשה חסד וצדקה הרבה כנ"לף. ועי"ז מודיעין להטוב הכבוש מעלתו ונעשין גרים בחי' ואת הנפש אשר עשו שנאמר באברהם מפורש יותר מבשאר האבות מחמת שהוא הראשון והוא התחיל התיקון ע"י צדקה כנ"ל. ועי"ז נתתקן פגם המזבח ונשלם המזבח כ"ש שם. וזה בחי' יצחק שנעקד ע"ג המזבח ואח"כ הקריבו איל תחתיו שזה בחי' תיקון המזבח. כי מחמת שהאבות הם הי' התחלת התיקון לתקן פגם האמונה שהוא פגם הע"ז שעבדו הדורות הראשונים מאד. על כן היה ההכרח לתקן פגם המזבח ע"י יצחק אבינו בעצמו שנתרצו א ברהם ויצחק להקריב אותו ע"ג המזבח. כי מגודל הפגם לא היה אפשר לתקן כ"א ע"י יצחק בעצמו. וע"י תיקון המזבח נשלם השכל ונתגלה ההתפארות ע"י הצדיק האמת וזה בחי' יעקב שהוא עיקר ההתפארות. כי יעקב נקרא ישראל בחי' ישראל אשר בך אתפאר בחי' תפארת ישראל:
--highlight: #f5eed9;
אות ט וזה שטעה יצחק בעשו ואהב אותו ורצה לברכו. כ"ש ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ותרגומו ארי מצידיה הוה אכיל. כי מחמת שיצחק עיקר עסקו היה לתקן המזבח שהוא תיקון האכילה כ"ש שם. ע" מאחר שראה שעשו מביא לו לאכול. ואכילת יצחק בוודאי היה בקדושה גדולה בבחי' תיקון המזבח בחי' שולחן מכפר כמזבח ע"כ אהב אותו. כי סגבר שעוסק בתיקון המזבח. כי זה ידוע שבעשו היה ניצוצות קדושים גבוהים מאד שהם נשמות הגרים שיצאו אח"כ מזרעו כמ וזשארז"ל על פסוק זה כי ציד בפיו שמרמז על אלו הנשמות כמובא. ע"כ סבר יחחק שמה שמביא לו לאכול שמפורש ג"כ בזה הפסוק כי צדיק בפיו שכוונתו לשמים שמחמת היטוב הכבוש אצלו שעוסק להוציא ולהחזירו אל הקדושה. עי"ז בעצמו הוא עוסק להאכיל את אביו שהוא בחי' תיקון המזבח. כי הא בהא תליא כנ"ל. וע"כ א הב אותו. וע"כ רצה לברכו. וז,ש ותכהן עיניו מראות בחי' שנחשך אור הצדיק כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזה שדרז"ל בעשנן של אלו שהי' מקטירות לע"ז דהיינו פגם המזבח שעי"ז נחשך אור הצדיק שעל ידו עיקר התגלות ההתפארות שהוא בחי' יעקב כנ"ל. ומריבוי הע"ז של בית עשו שהוא פגם המזבח נחשך האור כ"כ בחי' ותכהן עיניו עד שלא ראה יחחק עוצם ההתפארות שנתגלה ע"י יעקב דייקא עד שרצה לברך את עשו כי סבר שעוסק בתיקון המזבח ע"י שמאכילו וכו' כנ"ל. וזה שאמר לו הביאה לי ציד ואוכלה וכו'. כי דייקא ע"י שיאכיל אותו שהוא תיקן המזבח שנעשהע"י הון יוסיף וכו'. עי"ז רצה לברכו. כי עיקר הברכה שרצה לברכו היה בעשירות גדול. כי סבר שצריכים ליתן לו העשירות כדי שיוכל לעסקו יותר בתיקון המזבח שנתתקן ע"י עשירות דקדושה כשנותנין מממונו צדקה הרבה לעניים הגונים באמת וכנ"ל. אבל באמת עשו לא חפץ בברכה ותרחק ממנו. כי כל כוונת עשו מה שהאכיל את אביו לא הי' לטובה כ"א לרמות את אביו כדי שיאהב ויכבד אותו כדי שיתן לו עשירות שעי"ז יכבש הטוב בגלות עוד יותר ויותר. כי לא חפץ כלל להוציא הטוב הכבוש אצלו ולתקן המזבח רק כל כוונתו הי' בהיפך לכבוש הטוב שהוא בחי' קודשת ישראל בגלות. וכן נמצאי םאנשים שנותנים צדקה. אבל אין כוונתם לטובה כלל רק להרבו תכבודם ונותנים רק במקום שיתכבדו ויתייקרו ועל ידי זה דייקא מתגברים ומשתררים על עם דל על הכשרם באמת. וצדקה כזו בוודאי אינה מתקנת כלל רק מקלקלת הרבה. כי הם מרבים שנאה ומחלוקת ע"י הון ועשירות כזה. רק אצל ישראל הורב הוא לטובה. ויש בזה כמה בחי'. כי יש שטועים עצמן שסוברים שנותנים להגונים והוא להיפך. אבל עכ"פ כוונתם לטובה. וע"כ באמת ארז"ל (ב"ב י"ב) אחרי שהפליגו שם הרבה בגודל מעלת מצוות הצדקה. אמרו שם שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלקים וכו'. כי צריכים זכות גדול לזכות ליתן לעניים הגונים אמתים באופן שיתקן עשירותו עי"ז שיהי' נמשך ע"י צדקתו בחי' אויר הנח והזך שיוכלו להודטע לטוב הכבוש מעלתו וכו' עד שיושלם המזבח שעי"ז יתגלה ההתפארות ויהיה נמשך יראה ואהבה וכו'. אבל עשו הרשע בוודאי כל כוונתו היה לרעה ולא לטוב כלל ע"כ השתדלה רבקה שיקבל יעקב את הברכות שיהי' נמשך כל שפע ההון והעשירות ליעקב הצדיק האמת דייקא. כי יעקב דייקא צריך לקבל כל העשירות כדי שיתקן כל התיקונים הנזכרים שם עד שיתגלה ההתפארות וכו' וכנ"ל:
--note: #6b5d4a;
אות י וזה בעצמו בחי' מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב ע"י תאוות האכילה דייקא כ"ש הלעיטיני נא וכו'. ואז אמר לו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. כי העבודה בבכורות. והעבודה דהיינו קרבנות הוא תיקון המזבח. וע"כ תיכף שאמר עשו ליעקב הלעיטיני נא שהוא פגם תאוות אכילה שהוא פגם המזבח. ע"כ תיכף אמר לו יעקב כדת וכדין. א"כ מכרה לי את בכורתך. כי למה לך עבודת הקרבנות שהם תיקון המזבח מאחר שאתה פוגמו כ"כ ע"י ריבוי תאוות אכילה שהוא פגם המזבח וכנ"ל:
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
וזה שאמר יצחק גם ברוך יהי' שארז"ל שמאחר ששמע יצחק שאמר את בכורתי לקח וכו'. אמר יצחק א"כ כדין ברכתי את יעקב וכו' היינו כנ"ל. שמאחר שמכר הבכורה שהיא תיקון המזבח. א"כ נודע לי עתה שאינו עוסק כלל בתיקון המזבח וכל עיסקו שהאכיל אותי. כל כוונתו הי' לרעה ולא לטובה מאחר שביזה את הבכורה שהוא תיקון המזבח. ע"כ בוודאי מגיע הברכות של העשירות רק ליעקב. ע"כ גם ברוך יהיה כי רק יעקב שהם בחי' הצדיקים והכשרים באמת צריכים לקבל את העשירות כדי להודיע לטוב הכבוש את מעלתו עי"ז כדי שיתרבו גרים ובעלי תשובה אמתים בעולם כדי לתקן פגם המזבח עד שיושלם השכל ויאיר אור הצדיקי אמת שממשיכים יראה ואהבה ע"י עוצם התגלות ההתפארות שמגלים התפארות אפילו מהפושעי ישראל שעל ידי זה עיקר חיות וקיום העולם וכו' כנ"ל:
The general principle is that the Torah is called aidus [testimony], for it testifies to His existence and His oneness and His sovereignty, Yisborach v'yis'aleh. And therefore the Torah was given on two Luchos HaAidus [Tablets of Testimony], for testimony requires no fewer than two. And this is the aspect of Sh'ma and "Baruch Shem K'vod Malchuso L'olam Va'ed" — through which we testify to His oneness and sovereignty, Yisborach. And both are needed, specifically — Sh'ma and Baruch Shem — which are the aspect of yichuda ila'ah [the upper unification] and yichuda tata'ah [the lower unification]. For the people of Yericho used to "wrap the Sh'ma" against the will of the Sages (Pesachim 56a). And it is explained there that they did not say "Baruch Shem K'vod Malchuso L'olam Va'ed." And this is the aspect of the division of thousands into hundreds, which is the secret of "Baruch Shem K'vod Malchuso L'olam Va'ed," as is written there. That is, one must specifically divide the light — divide it into portions, in the aspect of dividing thousands into hundreds — so that all can receive it, in order to make known to all who enter the world His oneness and His sovereignty, which rules over all. And this is the aspect of "Baruch Shem K'vod Malchuso L'olam Va'ed." And one must not "wrap the Sh'ma" — that is, bind the light together, for then it is impossible to receive it. For regarding the matter of the division of thousands into hundreds: even though the essential words that emerged from the mouth of our exalted Rabbeinu, of blessed memory, are impossible to grasp, nevertheless, whatever allusion we can find in them, we are obligated to strive with all our might to find what we can. And behold, the matter of the division of thousands into hundreds — that is, to divide the great light that is in the aspect of alafim [thousands], to divide it into portions that are the aspect of mai'os [hundreds] so that they can receive it — this is the aspect of the general totality of the receiving of the Torah. For the entire Torah — its sections and orders and words and letters — are all wondrous tzimtzumim [contractions] of the great light, so that we can receive it. And this is the aspect of the division of thousands into hundreds. For "the Torah emerged from the Supernal Wisdom" (Zohar, B'shalach 62), where everything is in the aspect of alafim, as is brought in the [Kabbalistic] writings — that above, the light is in the aspect of thousands, and below, the lights are divided in the aspect of hundreds. For the Chochmah Ila'ah [Supernal Wisdom] itself, in the aspect of thousands, is impossible for us to receive. For it is the aspect of Oraisa d'Atika S'sima'ah [the Torah of the Hidden Ancient One], which is destined to be revealed in the future. And we receive only through tzimtzumim [contractions] — through the Torah being clothed in these garments. And this is the aspect of "the fallen leaves of the Supernal Wisdom are Torah" (Bereishis Rabbah 17:5), as is brought. And this is the aspect of tzimtzumim, the aspect of the division of thousands into hundreds, as above. And therefore the Torah preceded [the world] by two thousand years (Bereishis Rabbah 8:2). For initially it was in the aspect of thousands, and it was in the aspect of "garments of light" [spelled] with an alef [i.e., ohr, light], in the aspect of thousands. And had Adam HaRishon not sinned with the Tree of Knowledge, he would have received the Torah in the aspect of "garments of light" with an alef, and he would have lived forever. For there, above, in the aspect of thousands, in the aspect of Oraisa d'Atika, there is no death, for there is eternal life. But through his eating from the Tree of Knowledge, everything was blemished, and then the k'lipah [husk] gained dominion — the aspect of "the orlah that covers the bris" — and the intellect became clouded. And therefore it became impossible to receive the great light in the aspect of thousands, from where the essential life-force derives. And through this, death gained dominion — for the light from where life derives was withdrawn, and everything was left without life-force, in the aspect of death. And were it not for His kindness, Yisborach, the world would have reverted to chaos, chas v'sholom. But through the compassion of Hashem and His wondrous kindnesses, He had mercy upon him and upon His world, and He worked wondrously: He drew down the rectification of the aspect of the division of thousands into hundreds, and He clothed the light — which is the Torah — in the aspect of "garments of skin" [spelled with an ayin], so that he could survive. For "garments of skin" — these are t'fillin (Tikkunay Zohar, Tikkun 69, 105a), which are wondrous tzimtzumim for the great lights that are drawn from the aspect of Atik and Arich Anpin, where everything is in the aspect of thousands. And through t'fillin, the mochin [intellectual lights] are drawn from there in the aspect of the division of thousands into hundreds. And this is the aspect of the two shins on the t'fillin — the shin of three heads and the shin of four heads — which are the aspect of hundreds. And this is the aspect of: "The word He commanded for a thousand generations" (Psalms 105:8). For Hashem Yisborach wished to wait to give the Torah for a thousand generations, so that the world would be refined over a thousand generations in order to receive the light of the Torah in the aspect of thousands — as Moshiach will merit, for he will grasp the light in its completeness in the aspect of thousands, as is written there. But because of the sins of the generations, He saw that the world could not endure; therefore He gave it after twenty-six generations, through His wondrous wisdom by contracting and dividing the light from thousands to hundreds, so that we could receive it. And therefore Yisroel did not receive the Torah until they appointed "captains of thousands and captains of hundreds and captains of fifties and of tens" (Exodus 18:21) — in order to contract the light from thousands to hundreds, so that they could receive the Torah that was drawn from this aspect, from the aspect of the division of thousands into hundreds, as above. And therefore Adam HaRishon was compelled to die within a thousand years. For the life-force corresponds to the grasp of the holy Wisdom of the Torah, for "wisdom gives life" (Ecclesiastes 7:12), and as it is written: "For it is your life" etc. (Deuteronomy 30:20). And had he lived a thousand years, he would have needed to receive the light from the aspect of thousands — and this is impossible to receive now, after the sin. And therefore Hashem Yisborach made His day specifically a thousand years. And through this was fulfilled: "For on the day you eat from it, you shall surely die" (Genesis 2:17) — as our Sages, of blessed memory, said — for it was certainly fulfilled. For since he does not live a thousand years and cannot ascend to the light of the thousands where the essential life resides, death therefore has dominion over him, for its hold is below. And this was his essential blemish: that he cannot receive the light of the thousands on his own, where the essential life resides. And behold, the general principle is that through the sin of Adam HaRishon, he caused the k'lipah that covers the brain to gain dominion — which is the contamination of the Serpent. And then it is impossible to receive the light of the thousands, and there is no life-force for the person, or for the entire world that depends upon him, except through contracting the light in the aspect of the division of thousands into hundreds, as above. And even for this, great exertion is needed — for one must overcome each time and break the k'lipah that covers the brain, which is the aspect of "the orlah that covers the bris." And then one can make vessels and contractions to receive the light in the aspect of the division of thousands into hundreds — which is the aspect of the revival of the dead, as is brought there. For through the sin of Adam HaRishon, sparks fell into the depths of the k'lipos, and they are there in the aspect of the dead — because the contamination of the Serpent has seized them, which is the side of death. And the essential contamination of the Serpent is the falsehoods that are the aspect of k'firos [heresies/denials] that surround and cover the truth and the emunah [faith]. And they become overpowering because the light has withdrawn upward, as above. Therefore great exertion is needed to draw down the light in the aforementioned aspect, in the aspect of the division of thousands into hundreds, so that all can receive it — even those who are placed at the very lowest level. And then one subdues and drives away the contamination of the Serpent, which is falsehood, which is the side of death, and one revives the sparks in the aspect of the actual revival of the dead. And therefore specifically a talmid chacham who is "vengeful and bears a grudge like a serpent" can divide thousands into hundreds, as is explained there. For this talmid chacham who is vengeful and bears a grudge etc. — certainly his intention is only for the sake of Heaven, and not for the sake of his own honor at all, chas v'sholom. For certainly he does not transgress "You shall not take revenge and you shall not bear a grudge" (Leviticus 19:18), chas v'sholom (and as is discussed there in the Gemara in Yoma; see there). Rather, his entire intention is for Heaven, for the sake of truth alone. Therefore he must specifically be vengeful and bear a grudge like a serpent, and then specifically he is a talmid chacham, as our Sages, of blessed memory, said. For it is forbidden to be a "foolish humble person," who has a flawed humility. For even though one must be small in his own eyes before every person in the world, nevertheless, it is forbidden for him to budge from the truth. That is, regarding all matters of truth that he has merited to grasp and know according to what he received from his teachers — he is forbidden to nullify his opinion even before the greatest of the great, as we have seen with all the masters of the Shas: even though they were certainly all exceedingly humble, nevertheless each one was very firm in his opinion in all the ways of Torah they were studying, as it is written: "They shall not be ashamed when they speak with enemies at the gate" (Psalms 127:5). And therefore this talmid chacham who is vengeful and bears a grudge like a serpent — certainly his intention is for Heaven, for the sake of truth alone. And therefore he must be vengeful and bear a grudge like a serpent — that is, "this corresponding to that" (Ecclesiastes 7:14), good corresponding to evil. That is, just as the Serpent was "more cunning than all" (Genesis 3:1) — from whom derive all the deceits and falsehoods and lies in the world — so too must the true talmid chacham conduct himself with truth: to be vengeful and bear a grudge for the sake of truth, in order to reveal the truth in the world. For there are countless deceits and errors in the world, and they all derive from the contamination of the Serpent who was "more cunning than all" — from where derive all types of cunning and deceptions and deceits of the Ba'al Davar [the Adversary] that he has implanted in the world, until it is exceedingly difficult to discern the truth. For the Ba'al Davar clothes himself in many guises and in many types of people — even in great and upright people — and deceives and misleads them in many ways until they oppose the truth and conceal and hide it. And from there derive all types of machlokes [controversy] in the world — in particular the controversies among Torah scholars — and each one says that he desires the truth. Yet the truth is one. And therefore the talmid chacham must be vengeful and bear a grudge like a serpent. That is, he should conduct himself with truth exactly as the Serpent conducts himself with falsehood, to fulfill: "With the crooked, act crookedly" (II Samuel 22:27). That is, just as the Serpent, who was more cunning than all, covers and surrounds the truth through his lies and deceits in many ways — so too should the talmid chacham conduct himself against him with truth, and conduct himself with them with wisdom and cunning for the sake of truth alone, just as the Serpent conducts himself with his lies, as above. Also, "like a serpent" alludes to the fact that the talmid chacham who is vengeful and bears a grudge should not intend for his own benefit and honor at all, but only for the sake of truth alone. And this is "like a serpent" — for our Sages, of blessed memory, said that the serpent has no benefit from its bite, as they expounded on the verse: "If the serpent bites" etc. (Ecclesiastes 10:11). And just as the serpent in the realm of k'lipah has no benefit and yet is vengeful and bears a grudge, so too the talmid chacham in the realm of holiness must be vengeful and bear a grudge like a serpent — that he should not intend for his own benefit and honor at all, but only for the sake of truth alone. And then he is a talmid chacham. And then he is able to divide thousands into hundreds. For since he is vengeful and bears a grudge like a serpent for the sake of truth alone, as above, and reveals the truth from amidst the falsehood — he pushes away and removes the contamination of the Serpent, which is falsehood, which is the side of death, and he rectifies the blemish of the Tree of Knowledge of Good and Evil. And then Hashem Yisborach helps him to divide the thousands into hundreds, in order to draw down the light in measure so that the small ones can receive it — in order to illuminate the knowledge of His truth, Yisborach, in all the fallen sparks, to revive them from their death, in the aspect of the actual revival of the dead, as above. And therefore testimony requires no fewer than two. For the essential testimony is needed in a place where there is denial and contradiction, and then specifically two are needed to reveal the truth from amidst the falsehood. For falsehood is the contamination of the Serpent, which is the side of death. And as our Sages, of blessed memory, said: there was a place called "Kushta" [Truth], where no one died — because there was no falsehood there (Sanhedrin 97a). For truth is the elixir of life, and falsehood is the opposite. For all falsehoods in the world are the aspect of k'firos [heresies], as our Sages, of blessed memory, said: "Whoever changes his speech, it is as if he worships idolatry" (Sanhedrin 92a). And idolatry and heresies are the aspect of falsehood, which is the aspect of the contamination of the Serpent who was "more cunning than all," who deceived Adam and Chavah with his lies and deceits and brought death to the world. And therefore these witnesses who come to testify truthful testimony and to reveal the truth from amidst the falsehood and contradiction between the litigants — they must be at least two. For it is impossible to reveal and clarify the truth from amidst the falsehood except through the aspect of the division of thousands into hundreds, which is the aspect of the revival of the dead. That is, through drawing down the light through contractions and portions, through which one makes vessels to reveal the truth of His G-dliness, Yisborach Sh'mo — which is the essential root of truth. And through this one revives all the holy sparks, which are the aspect of the point of truth that fell into the falsehood, and one clarifies the truth from amidst the falsehood, as above. And for this, specifically two are needed, for "two are better than one" etc. (Ecclesiastes 4:9). For wherever there are two, they have greater power to divide the light in the aspect of the division of thousands into hundreds. For this is a great general principle, as is explained above: that above, the light is in the aspect of thousands, and below it is in the aspect of hundreds. And as it is written: "I was seeing etc., and the Ancient of Days sat etc. — a thousand thousands served Him, and a myriad of myriads etc." (Daniel 7:9–10). For above, in the aspect of Atik, everything is in the aspect of thousands. And as is written in the Idra Rabbah: "We learned: in the skull of the head, a thousand thousands, myriad and seven thousand and five hundred hairs" etc. And it is explained in the commentaries that the higher and more exalted the light, the more it is in the aspect of myriads and thousands, and below it diminishes until it comes to the aspect of hundreds; see there. And this is the aspect of: "The thousand are yours, Shlomoh, and two hundred to the guardians of its fruit" (Song of Songs 8:12). "The thousand are yours, Shlomoh" — the King to Whom peace belongs — there, above, the light is in the aspect of thousands. "And two hundred to the guardians of its fruit" — these are the tzadikim who guard and uphold the Torah, who merit to receive the light in the aspect of two hundred, which is hundreds. That is, they merit to divide the thousands into hundreds so that all can receive it — which is the essential drawing-down of Torah and the knowledge of the truth of His G-dliness in the world, as above. And therefore it expresses "to the guardians [l'not'rim]" — to allude to the Torah scholars who are "vengeful and bear a grudge [not'rim]" who divide the thousands into hundreds, as above. And all the souls of Yisroel have their root in the Torah, as is known. And therefore the root of all the souls, above, is in the aspect of thousands — and there all the souls are one. But when they are drawn below, it is impossible to draw them except through dividing thousands into hundreds. And then each and every soul is drawn below to its place, to the body that pertains to it. And the entire service of a person is to draw upon himself the light from above to below, from the aspect of thousands to hundreds, in the aspect of "do not read mah [what] but rather mai'ah [a hundred]" (Menachos 43b). For the light of the thousands is, for us, in the aspect of mah [what/unknowable], for it is impossible to grasp it. But through a person's service — in particular through prayers, which are the aspect of blessings and thanksgivings, the aspect of a hundred blessings each day (Menachos 43b) — through this one draws the light of the thousands to the aspect of hundreds, and one joins the alef with mah and it becomes mai'ah [a hundred]. And all of this is in order to reveal His truth, Yisborach, until even those who are very distant — who are the sparks placed very low — know Him. For through the contractions and vessels that are made through the aspect of the division of thousands into hundreds, through this one draws the light of truth gradually until one can make known even to all the distant ones His G-dliness and His sovereignty. And through this one subdues and burns away the falsehood and reveals and clarifies the truth from amidst the falsehood, as above. And likewise, the more one burns away and nullifies the falsehood and elevates the truth from amidst the falsehood — through this one can make vessels to draw the light downward in the aspect of the division of thousands into hundreds. For this depends upon that, and as is explained in the [Kabbalistic] writings: it is impossible to give birth to and draw down the mochin [intellectual lights], which are the light of the knowledge of His truth, Yisborach, except through clarifying and elevating the sparks from the depths of the k'lipos, in the aspect of ha'ala'as mayin nukvin [the raising of feminine waters]. And likewise the reverse: it is impossible to elevate the sparks except through drawing upon them the light from above etc. And therefore in truth there are many exertions in many aspects before one merits this. It emerges that above, the totality of the souls is in the aspect of thousands, and below they are divided, each one to his place, in the aspect of hundreds. And therefore in every census of the Children of Yisroel there were thousands and hundreds, both in the total and in the details. Go and examine and you will find in the Book of B'midbar [Numbers]: for in the total count there were six hundred thousand and three thousand and five hundred and fifty. And likewise in the count of each degel [banner/camp] there were thousands and hundreds. And likewise in the count of each shaivet [tribe] there were thousands and hundreds. Examine there, in each tribe and each banner and the total count. And likewise in the count of the Levites, both in the total and in the details — in all of them there were thousands and hundreds. This indicates that the souls of Yisroel are drawn below through drawing the light from thousands to hundreds, as above. And the more Yisroel join together, the more power they have to be included in the aspect of the thousands, which is their supernal root, and to draw the light from there below in the aspect of the division of thousands into hundreds. For since they are many and there is among them diversity of opinions — which derives from the aspect of the division of the light into hundreds (for above there is no diversity, for there everything is one) — therefore, since they are many, which is the aspect of diversity of opinions that derives from the aspect of the division of the light into hundreds, as above, when they gather and are included together in a matter of holiness, they have even greater power to be included in their root in the aspect of thousands, and to draw the light below in the aspect of hundreds. For they have the power to divide the light, because they are many, as above.
אות יא וזה בחי' חנוכה. כי מלכות הרשעה גזרה אז הגזירות רעות על ישראל המובאים בתורה הנ"ל. שלא ימולו את בניהם ושיחללו את השבת וכו'. והחשיכו את ישרא לבצרותיהן שעי"ז כבשו ביותר את הטוב בגלות. וכשגברו הכהנים חשמונאי ובניו ונצחום. עי"ז הוציאו הטוב הכבוש מהם. ועי"ז נשלם המזבח. וזה בחי' חונכה בחי' חנוכת המזבח שנשלם ע"י הטוב הכבוש שהוציאו מן הגלות. וע"י שלימות המזבח. עי"ז נשלם אור השכל ורואין אור הצדיק שמגלה ההתפארות. וזה בחי' אור חנוכה שהוא בחי'אור הצדיק שממשיכין בחי' אור חנוכה שהוא בחי' אור הצדיק שממשיכין בחי' אור זרוע לצדיק שעי"ז נתגלה ההתפארות של ישראל שעי"ז תוקף הנס שדלק הנר בנס שמונה ימים. שעל ידי זה נתגלה שכל הבריאה וחיותה וקיומה ע"י ישראל עד שיכולין להמשיך אור הנר שידליק בנס כזה. כי ההתפארות הוא בחי' כבודו ית' בחי' על ישראל גאוותו שמתרומם כביכול כבוד מלכותו וגדלו ותפארתו ע"י ישראל ועי"ז מאיר אור גדול בכל העולמות. כי כבודו בחי' אור כ"ש והארץ האירה מכבודו. וזה בחי' נר חנוכה שמדליקין בכל שנה ושנה. וע"כ נוהגין ישראל הרבות בצדקה בחנוכה. כי עיקר התיקון ע"י הון יוסיף רעים רבים דהיינו ע"י ריבוי צדקה לעניים רבים לקנות לו רעים רבים. ועי"ז יוצא הטוב הכבוש ומשלים המזבח שזהו בחי' חנוכת המזבח כנ"ל. ועי"ז נשלם השכל ומאיר אור הצדיק ונתגלה ההתפארות והכבוד של הש"י שהוא בחי' אור גדול. וכל זה הוא בחי' אור נר חנוכה בחי' אור נרות המנורה שהם עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנה הי' מתחיל וכו' היינו שהש"י מתפאר בישראל ועושה נסים בשבילם ומנהיג העולם כרצונם. כי בשבילם נברא הכל ובשבילם מתקיים הכל. היינו בשביל ההתפארות שמקבל מהם בכל דור ודור בכל שנה ושנה ובכל יום ויום וכנ"ל:
body {
אות יב וזה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ודרז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו ראשית. היינו בשביל ההתפארות שיקבל מישראל ע"י שיקבלו את התורה. וזהו שנסמך מיד והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. זה בחי' מה שנחשך אור הצדיק שעי"ז אין מתגלה ההתפארות וכו' וכנ"ל. ועיקר החשכות ע"י ריבוי הגליות שכובשין הטוב ביניהם שזהו בחי' תהו ובהו וחשך וכו' שהם בחי' הד' גליות שכבשו הטוב ביותר שעל ידי זה מתגבר החשך מאד מאד עד שאין רואין אור הצדיק שמגלה ההתפארות.ובפרט הגלות האחרון הזה שנקרא תהום וגם כל החכשות של גליות הראשונות כלולים בו. בבחי' תהו ובהו וחשך על פני תהום. שהחשך מחשיך עד התהום. עד שרוצה להסתיר ולהחשיך האור לגמרי ח"ו אבל ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מים זה בחי' צדקה כ"ש שלח לחמך על פני המים. (כמובא בדברי קדשו ז"ל שם) מרחף רוח אלקים. דא רוחו של משיח שהם בחי' הצדיקי אמת כ"ש במ"א. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור שזה בחי' אור נר חנוכה אור נר המנורה. כי עיקר התגלות הואר הוא ע"י צדקה כנ"ל:
background: var(--bg);
אות יג וזה בחי' מצות נר חנוכה איש וביתו, זה בחי' אור התפארות בכלל. והמהדרין נר לכל אחד ואחד זה בחי' אור התפארות בפרטיות שהש"י מקבל מכ"א ואחד מישראל בפרטיות. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום. זה בחי' התפארות בפרטי פרטיות שהש"י מקבל מכל אבר של ישראל אפי' מהגרוע שבגרועים כ,ש שם בהתורה הנ"ל. שזהו העיקר שע"י זה הצדיק שיכול להאיר ולגלות ההתפארות בפרטי פרטיות כנ"ל. עי"ז יכול להוסיף אור בכל יום ויום. כי בכל יום ויום מוצא איזה התפארות באיזהאבר מישראל בפרטי פרטיות שעי"ז מתקיים העולם באותו היום. וכמו שכתבנו לעיל לענין לא תלין וכו' ע"ש. וזה עיקר תוקף הנס של חנוכה שדלק שמן מועט שלא הי' בו להדליק כ"א יום א' ודלק שמונה ימים. היינו כי שמן הוא בחי' אור התפארות כי שמן לשון גדולה והתפארות בחי' כשמן הטוב על הראש וכו' בחי' לריח שמניך טובים בחי' על כן משחך אלקים שמן ששון מחבריך וכו'. דהיינו גדולת והתפארות המלך. היינו כי היוונים טימאו כל השמנים, שרצו להחשיך אור הצדיק ולטמאות ולקלקל כל מיני התפארות שבישראל עד שגזרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל דהיינו שרצו להמשיך כפירות כאלו לא נברא העולם בשביל ישראל ואין הש"י מתפאר בהם ח"ו. וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום. מצאו פך שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג, כהן בחי' אהבה וחסד בפרט כהן גדול שהוא בחי' אהבה וחסד גדול שעיקר תיקון ההון יוסיף על ידו על ידי שהוא עוסק לקבל כל הצדקות וכל הנדבות לב של ישראל וכל התרומות והמעשרות של ישראל שכולם מקבלם הכהן בפרט הכה"ג שממונה על כל הכהנים ומצווים ישראל לעשרו. כי הוא צריך לקבל הון גדול מישראל כי על ידו עיקר תיקון ההון שעי"ז נעשה האויר הנח והזך שעי"ז מוציאין הטוב הכבוש מן הגלות מהס"א שכל זה עבודת הכהן לכפר על בני ישראל שעי"ז מעלין ומוציאין הטוב מהס"א שנפל לשם בעוונות ישראל כידוע. והי' אז תוקף הנס שמצאו השמן שחתום בחותמו של הכה"ג שהוא בגודל כח צדקתו יכול להאיר אור התפארות אפי' בעומק החשך מאד אבל לא הי' בו להדליק כ"א ליום א' שלפי האומדנא לפי דעת האדם נדמה שאין כח בזה ההתפארות שיאיר וידליק כ"א יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. ובזה הראה לנו הש,י גודל עוצם אהבתו את ישראל ע"י גדולת הצדיקים שהם ממשיכים לנו נסים כאלה כי הם דורשים ומחפשים ומבקשים ומוצאים התפארות בפרטי פרטיות בכל אבר ואבר מישראל עד שעי"ז מוצאים התפארות בישראל בכל יום ויום כל ימי עולם שעי"ז הי' תוקף הנס הזה שדלק השמן המועט שמונה ימים מרמז על כל שבעת ימי בראשית שנכללין ביום השמיני שהוא בחי' עלמא דאתי, להורות שהם יכולין ללמד זכות על ישראל עד שיאיר וידליק שמן מועט בחי' התפארות מועט יוסיף אור ויאיר לעולם עד יום השמיני בחי' עלמא דאתי. כי מעט ההתפארות מאיר להם עד שמוצאים ע"י התפארות בפרטי פרטיות עוד יותר וכן בכל יום ויום עד שמגלין ההתפארות של ישראל שלא יופסק לעולם עד הקץ האחרון שעי"ז עיקר חיות העולם וקיומו בכל יום עד אשר יזכו כל ישראל ליראה ואהבה בשלימות. ואז יהי' ההתפארות בתכלית השלימות ויתקיים כיה ' יהי' לך לאור עולם ואלקיך לתפארתך:
color: var(--text);
אות יד וזה בחי' מצות השבת העבוט. כסות יום מחזיר ביום וכסות לילה בלילה. וזה בחי' מה שאסור ליכנוס לבית הלוה ליטול משכנו. כ,ש כי תשה ברעך וכו'. לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וכו'. כי עיקר העניות של ישראל שעי"ז באים לידי הלוואות נמשך מבחי' הנ"ל: כשאין מתקנין התיקון של הון יוסיף רעים רבים וכו' שעי"ז אין מוצאין ומעלין הטוב הכבוש בין העכו"ם. ואז יכשהטוב כבוש ביניהם אזי נמשכת השפע להם ח"ו כי כל עשירותם נמשך מהטוב הכבוש ביניהם כידוע שעי"ז נמשך השפע להטוב הכבוש ועי"ז יש להם כל העשירות וישראל ניזונין מתמצית. וכפי מה שזוכין ע"י תיקון ההון דהיינו ע"י צדקה וג,ח להעלות הטוב מהם כנ"ל. כמו כן מחזירין השפע והפרנסה והעשירות לישראל. והעיקר כי ע"י שמעלין הטוב כנ"ל ונעשין גרים ונשלם המזבח עי"ז מתגלה אור הצדיק ואזי נתגלה ההתפארות של ישראל מכל א' ואחד. וכשמתגלה ההתפארות של ישראל שהש"י מתפאר עם כ"א מישראל בכל יום ויום שבשביל זה נברא הכל ומחי' ומקיים הכל בכל יום ובכל עת ובכל שעה. אז יבוודאי נמשך כל השפעת של פרנסה ועשירות לישראל כי כל חיות העולם והשפעתו שייך בודאי לישראל כי מהם נמשך כל השפע והחיות ע"י ההתפארות שמתפאר בהם וכנ"ל. נמצא שעיקר עיכוב השפע שמשם בא העניות וההלוואות. בא ע"י פגם ההון הנ"ל של העשירים שאין עושין צדקה וחסד בממונם. וכל אחד מישראל כפי מהשעוסק בצדקה וחסד ומתקן בחי' ההון הנ"ל בבחי' הנ"ל, עי"ז חוזר וממשיך השפע לישראל והעיקר שעי"ז חוזר ונתגלה ההתפארות שעי"ז חוזר ונמשך השפע לישראל וכנ,ל. וע"כ הזהירה תורה להתנהג בחסד גדול עם הלוה כ"ש לא תהיה לו כנושה וכו' והחמירה מאד בהשבת העבוט ביום וכו' כנ"ל וכן שלא ליכנוס אל ביתו לעבוט עבוטו. כי עיקר התיקון לבטל העניות והלוואות הוא ע"י החסד שגומל עם הלוה שעי"ז קונה אהבה ושלום שעי"ז נעשה האויר הנח והזך שעי"ז נעשין כל התיקונים הנ"ל. שמוציא הטוב הכבוש ומשלים המזבח וכו' עד שמתגלה ההתפארות שעי"ז חוזרת השפע לישראל כנ"ל. שזה עיקר מצוות צדקה וגמילות חסדים כדי שע"י הצדקה והחסד יבטל העניות מהעני והלוה ע"י שיגלה ההתפארות עי"ז וכנ"ל. וע"כ אסור ליכנוס לבית הלוה לעבוט עבוטו כי החפצים של כל אדם הם בחי' התפארותו ושעשועיו כי הם חיותו שבהם משתעשע ומתפאר. ושורש חיותם נמשך מההתפארות שהש"י מתפאר עם כ"א ואחד מישראל אפי' עם הגרוע שבגרועים שמשם שורש החיות והשפע של כל החפצים של כל אדם שהם בחי' התפארותו כנ"ל. ובאמת היה ראוי שיהי' עיקר העשירות והחפצים היקרים אצל הצדיקים והכשרים שבישראל. אך מחמת חטאי הדורות התגברו היכלי התמורות שכבשו הטוב להס"א שעי"ז ע"פ הרוב הואלהיפך. אבל אעפ"כ כל החפצים שיש אפי' להעני שבישראל שרשם נמשך מבחי' ההתפארות כנ"ל. ועיקר ההתפארות הוא בבחית האדם בבחי' כתפארת אדם לשבת בית. כי כל בתי בני ישראל שרשם הוא מבחי' הבית המקדש (כמבון במאמר בראשית לעיני כל ישראל ע"ש). ששם עיקר ההתפארות של ישראל כ"ש בית קדשינו ותפארתינו וכו'. וכן יפה נוף משוש כל הארץ וכולו. כי כל התפילות והמעשים טובים של ישראל הכל עולה אל הביהמ"ק ושם הש"י מקבל כל ההתפארות מהם כי שם שער השמים. ועש,כ שם עומד המזבח שנשלם ע"י שמעלין הטוב הכבוש ונעשין גרים בבחי' עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו' שעי"ז נתגלה ההתפארות כנ"ל. ומשם מביהמ"ק נמשך קיום של כל בתי בני ישראל ששם בחי' ההתפארות של כ"א מישראל. וע"כ כשישראל באים לידי הלוואות עד שמוכרחים למשכנם זה בחי' חורבן ביהמ"ק שנקרא משכון כי הביהמ"ק נקרא משכן על שם שנתמשכן בעוונות ישראל כשרז"ל ע"פ אלה פקודי המשכן משכן וכו' כי בזמן שהי' הביהמ"ק קיים היה כל השפע לישראל ולא הי' צריכים לשום הלואה כ"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכו'. רק ע"י חורבן ביהמ"ק בעו"ה עי"ז נתעלם ההתפארות של ישראל ונמשך רוב השפע להם וכו' כנ"ל עד שמוכרחין לבא להלואות ולמשכון שהוא בחי' חורבן ביהמ"ק שנתמשכן בעוונותינו כנ"ל. וע,כ הזהירה התורה מאד על המלוה להקל על הלוה בפרט בעינן המשכון כדי שע"י החסד הזהשיגמול עמו, יהיד' חוזר ונמשך ההתפארות שעי"ז יחזור השפע לישראל. וע"כ אסור ליכנוס לביתו לעבוט עבוטו כדי שלא לפגום ביותר בבחי' ההתפארות שהוא בתוך הבית ביותר כנ"ל שנמשך מבחי' הבית המקדש כנ"ל:
font-family: 'EB Garamond', 'Cormorant Garamond', Georgia, serif;
אות טו וזה בחי'מה שצריכים להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כ"ש כי הוא כסותה לבדו היא שמלתו לעורו וכו' כי הכסות והשמלה הוא עיקר בחי' ההתפארות של האדם כי ר' יוחנן קרא למאני מכבדותא כי החפצים של האדם בפרט הבגדים הם מכבדין ומפארין את האדם וכ"ש לענין בגדי כהונה ועשית בגדי קודש וכו' לכבוד ולתפארת וע"כ צריכין להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כי כל שינוי העתים שהם יום ולילה וכו' הכל ע"י ההתפארות שהש"י מקבל מכ"א מישראל בכל יום ויום שעי"ז מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכנ"ל. ע"כ תיכף כשמגיע היום צריך להחזיר לו כסות יום שנמשך ממהתפארות של אותו היום שעי"ז מ איר אור יום וכן כסות לילה בלילה, כי שינוי העתים של יום ולילה נמשך מההתפארות פרטי שהש"י מקבל בכל יום ערב ובקר מכל אחד מישראל בפרטי פרטיות וכנ"ל ומשם נמשך בחי' כסות יום ולילה. וע"כ מברכין בכל יום מלביש ערומים. וע"כ הזהירה התורה להחזיר המשכון כסות יום ביום וכו'. כדי לתקן ולהאיר בחי' ההתפארות שבכל יום שעי"ז יתבטל העניות וההלואות לגמרי. כי יוחזר השפע לישראל על ידי התגלות התפארות וכנ"ל. וזה שכתוב בזוהר כי הוא כסותה לבדה היא שלמתו לעורו דא ציצית ותפילין. כי ציצית ותפילין הם עיקר ההתפארות שהש"י מקבל מכ"א מישראל בכל יום כידוע וע"כ הם מרומזים בפסוק זה כי היא כסותה לבדו וכו' שמדבר ממצות השבת העבוט ביום ובלילה. כי הם בחי' אחת כי מצות השבת העבוט הוא בשביל תיקןו התגלות ההתפארות שהיא בחי' ציצית ותפילין שמרומזים בפסוק זה כי היא כסותו וכ' וכנ"ל:
font-size: 18px;
Loading comments…