טוען ונטען ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ מ"ש (בסי' קפ"ח) שצריכין לנסוע להצדיק לחזור אחר אבידתו כי כל האבידות הם אצל הצדיק וכו':
font-family: 'EB Garamond', 'Cormorant Garamond', Georgia, serif;
על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא וכו'. אלקים בחי' ב"ד סמוכין שנסמכו זה מזה עד משרע"ה שהוא המסמיך הראשון בחי' ויסמוך משה ידיו וכו' היינו הצדיק בחי' משה שאצלו כל האבידות והוא יכול לדון בין אדם לחבירו למי שייך החפץ או המעות שהם טוענין עליו כי כל ההכחשות שביניהן נמשך מבחי' האבידות שהם בחי' קדושות הנפולות כידוע. ועיקר בירור האמת בין הבעלי דינים הוא ע"י השבועה שלמדו מפסוק זה ונקרב בעה"ב אל האלקים וכו' על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה וכו' כמבואר בגמ'. כי שבועה בשם ה' בחי' זכרון בחי' זה שמי וזה זרי שעי"ז מזכיריטן אותו האמת לאמתו למי שייך זה החפץ וכו'. וע"כ קודם שיוצא לאויר העולם משביעין אותו הוי צדיק וכו'. כי ע"י השבועה יזכור ולא יוכל להעביריהו השכחה שהיא בחי' אבידה שנמשך עליו כשיוצא לאויר העולם וע"כ המוצא מציאה לא ישבע מאחר שהוא בעצמו בבחי' הצדיק שמוצא האבידות של העולם וע"כ בוודאי אינו חשוד על השקר שנמשך מבחי' השכחה והאבידות הנ"ל כנ"ל:
This halachah, based on Likutay Moharan I:51, provides a profound metaphysical explanation of why the Torah requires specifically two witnesses and treats them as absolutely trustworthy. The framework is built on the relationship between Oneness and multiplicity: before Creation, all was entirely One — pure truth. Creation introduced duality, and from duality, multiplicity — the ever-increasing “distance from One” that constitutes the root of all falsehood.
וזהו שדקדקו שם רז"ל (בנדה דף למד ע"ב) וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה וכו' ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו וכו'. היינו כנ"ל מחמת שתיכף כשיצא לאויר העולם ישכח הכל ע"כ משביעין אותו קודם שיוצא כי השבועה בחי' זכרון שהיא תיקון השכחה והאבידה כנ"ל:
Two fit Yisro’eli witnesses occupy a unique ontological position: they represent the very first moment of “after Creation” (the minimum plurality = two), yet as Yisro’elim who “arose in thought first,” they remain proximate to the Oneness of before-Creation. This places them at the exact root-point where falsehood first gains its hold — and therefore at the exact point where falsehood can be sweetened and subdued (“judgment is sweetened only at its root”). Two cannot join on falsehood because unity is the province of truth; falsehood, being distant from the One, only separates. Thus two witnesses whose testimony aligns must be speaking truth — and their truth subdues the falsehood of the litigant. The same principle explains why an oath (which invokes the Name of Hashem, the root of Creation itself) renders a single Yisro’eli trustworthy — for Yisroel are not suspected of blemishing so fundamental a root.
וזה שהתחיל התנא מס' ב"מ בדין שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתי ה וכו' זה ישבע וכו'. כי עיקר דיינ מו"מ שנויים במס' ב"מ (כי ב"ק מדברת מדיני נזיקין וב"ב מדיני קרקעות. ודיני מו"מ של מטלטלין הם במס' ב"מ) ע"כ התחיל שנים אוחזין בטלית שהם דיני מציאות. כי עיקר הדו"ד שבין בני אדם במו"מ הם בבחי' מציאות הנ"ל שצריך כ"א לחפש ולמצוא כנ"ל. וכל המחלוקת ש ביניהם הם בבחי'. זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. שזה אומר שהוא זכה לברר ממון זה שהוא בחי' מציאה שמצא אבידתו שהם הניצוצין השייכין לשורש נפשו שנאבדו ממנו בצאתו לאויר העולם הזה. וזה אומר שהם מציאה שלו כי הוא ביררם ומצאם. וזה בחי' שנים אוחזין בטלית, טלית זה בחי' לבושין בחי' לבוש הנפש שבא עמו לעולם שעל ידו כל הבירורין שהוא בחי' בבגדו בה כמבואר בזוהר ובכתבים כ"פ סודות נוראות בענין זה ע"ש:
Based on Likutay Moharan I, Siman 51
Loading comments…