טוען ונטען ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א הנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מוצאיין מזה ונותנין לזה מדר' נתן שנאמר ונתן לאשר אשם לו:
body {
זה מבואר ע"פ מ"ש במאמר המתחיל תקעו המדבר מאמונה בליקוטי תנינא (סי'
And therefore one witness alone is invalid for testimony, as it is written: “One witness shall not rise up” etc. (Deuteronomy 19:15). And even if he is like Moshe Rabbainu, alav hashalom, he may not testify [alone]. For there is no power to bring forth from potential to actual and to raise Malchus except through pi sh’nayim, which is the aspect of the two yuds, as above. And therefore the witnesses are forbidden to be relatives of one another. For when they are relatives, they are from the root of a single point, and then even though they are two or more, they are not reckoned as more than one. For they must specifically be in the aspect of two points — the aspect of potential and actual. And therefore, when they are distant from one another, each one has a point unto himself. And therefore, when they are two [unrelated witnesses], they are always in the aspect of an upper point and a lower point. For no two people are equal, and each one is in the aspect of an upper point relative to his fellow. And as is found in the teaching “And you shall be unto Me a kingdom” etc. (Siman 34): that every person of Yisroel has a point that his fellow does not have, and his fellow needs to receive from that point. Thus he is, regarding that point, in the aspect of a rav [teacher] relative to his fellow, and his fellow is in the aspect of a talmid [student] who needs to receive from him. And rav and talmid — they are the aspect of the two aforementioned points, which are the aspect of the two yuds, the aspect of potential and actual, as above — the aspect of an upper point and a lower point. And therefore converts who converted have no [halakhic] kinship, even two brothers etc. — for “a convert who converted is like a newborn child” (Yevamos 22a). For a convert does not receive his holy point — that is, his neshamah — from the side of his family at the time of his birth, for they are uncircumcised. He only receives his point at the time that he converts. And therefore he is like a newborn child. And therefore, even though in nature they are brothers and relatives, nevertheless, since from the standpoint of the [holy] point they have no kinship, they are therefore valid to testify [together]. For each one has a point unto himself, which they received at the time they converted. And the essential [power of] testimony is only through the aspect of the points, which is the aspect of pi sh’nayim, as above. And therefore those who are disqualified through transgression are invalid to testify. For it is found there in the aforementioned teaching that transgression comes through the blemish and the fall of the hands, which is the aspect of the two aforementioned yuds; see there. And therefore he is invalid to testify, for the essential [power of] testimony is through the aspect of the two aforementioned yuds, the aspect of pi sh’nayim, as above. Based on Likutay Moharan I:66. This halachah is a single, continuous text without osiyos divisions. Its central argument: witnesses reveal truth, and truth sustains the world. The blemish of Malchus (= the corruption of Creation) comes through falsehood and strife; witnesses who reveal the truth reverse this, raising Malchus from its fall. The key mystical mechanism: Rabbainu teaches (Siman 66) that before Creation, koach (potential) and po’al (actual) were fused together. Creation = bringing forth from potential to actual, represented by two yuds — one at the beginning, one at the end (from “Pose’ach es yadecha”). This is done through the speech of truth. When falsehood corrupts the world, sof hama’aseh (the actual) collapses back into t’chilas hamachshavah (the potential) — a reversion to the pre-Creation state. Two witnesses, through revealing truth, re-enact Creation itself by bringing forth from potential to actual again. This framework explains multiple halachos of testimony: (1) why two witnesses are required — the two yuds of koach and po’al; (2) why “yakum davar” = raising Malchus (= davar); (3) why “pi sh’nayim” = speech that contains two “spirits”; (4) why relatives are invalid — they share a single root-point, so they count as one rather than two; (5) why even Moshe cannot testify alone; (6) why converts have no halakhic kinship for testimony (each receives a new point at conversion); (7) why transgressors are invalid (they blemish the “hands” = the two yuds). Each person in Yisroel has a unique point his fellow lacks (Siman 34), making every pair an “upper point / lower point” = rav and talmid = koach and po’al. — Translator’s summary. Not part of the original text. End of Hilchos Eidus 1.
אות ה' . ע"ש בסוף המאמר מענין תיקון המשפט ואיתא שם (בסוף) בד"ה ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות וכו'. כי עי"ז נעשה תיקון המשפט בבחי' תהום אל תהום קורא אבע מימיך שהוא המשפט בחי' ויגל כמים משפט היינו המשפט שנפל עד התהום בבחי' משפטיך תהום רבה כי מעלין המפט מן התהומות ע"י התמימות וכו':
background: var(--bg);
אות ב וזה בחי' מוציאין מדר' נתן שיש כח במשפט דקדושה של הב"ד צדק שהוא בחי' תיקון המשפט להעלות המשפט מעמקי תהומות בבחי' תהום אל תהום קורא וכו' שזהו בחי' שמוציאין מזה ונותנין לזה כי יש כח להב"ד שהוא משפט דקדושה להלעלות המפט מכל מקום ש נפל לשם מתהום לתהום כנ"ל. וזה בחי' מה שהב"ד נותנין שטר למלוה בתחלת הגביה שילך ויחפש בכל מקום שימצא נכסי הלוה שיוציאם לעצמו. כי כל זה הוא בחי' כח המשפט דקדושה של הב"ד צדק שיש להם כח לברר המשפט מעמקי תהומות מכל מקום ש נפל לשם המשפט וזה בחי' מוציאין מזה ונותנין לזה. כי זה בחי' תהום אל תהום קורא אבע מימיך דהיינו החזר והוציא המשפט שנפל אליך דהיינו הממון של המלוה הא' המגיע לו ע"פ דין ומשפט צדק שנפל להלוה ומהלוה להלוה שני שזה בחי' נפילת המפט מתהום לתהום. והב"ד מעלין ומוציאין המשפט מן התהומות. ומחזירין הממון המגיע ע"פ משפט צדק לבעליו הראשונים וכנ"ל כ"ש ונתן לאשר אשם לו. שצריכין להעמיד המשפט על מכונו ולהעלות המשפט מעמקי תהומות וכנ"ל. כי עיקר הלואות נמשכין מפגם נפילת המשפט שמשם עיקר העניות שעי"ז מוכרחים ללוות א' מחבירו. כי פגם המשפט זה בחי' מה שאין יודעין ההשגה של צדיק וטוב לו רשע ורע לו וכו'. וענין זה נמשך מסוד גלגולי הנשמות כמובא בזוה"ק שזהו בחי' זה שאמרו לר' אלעזר בן פדת אי בעית דאחרוב עלמא ואפשר דאיברת בשעתא דמזונא. ואיתא בתיקונים שזה סוד הגלגול שיתגלגל בגוף אחר שהוא בחי' עולם אחר וכו' נמצא שעיקר חסרון הפרנסה והעניות וההלוואות הוא רק מצד הגילגול שהוא בחי' גלגל שחוזר בעולם. וכמובא בדברי רבינו ז"ל (סי' י"ד) על מא' רבב"ח גלגל' הוא דהדר שהיא גילגולא דנשמתין שמשם נמשך צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו. שעי"ז מוכרח שיהי' עניות והלוואות בעולם. וכל הכפירות שבין אדם לחבירו שהוא פגם המשפט שרוצה לגזול ממון חבירו שלא במשפט. זה נמשך ג"כ מסוד גילגולי הנשמות כי מה שאחד חומד ממון חבירו ורוצה לגוזלו כל זה היא מחמת שיש לו איזה שייכות לזה הממון בסוד הגילגול שזה בחי' שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. היינו מלוה ישנה בסוד הגלגול. כי עיקר כל התאוות בשרשן הם דברים קדושים וגבוהים מאד. רק למטה נתגשם ואסור לנו ליקח שום דבר קודם זמנו ועיקר כל החטאים והפגמים נמשכין ממה שממהרין ליקח הדבר קודם זמנו. ואינו מתגבר על תאוות להמתין עד יבא עתו בהיתר כשרז"ל (בסי' יומא) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך וכו' וע"כ עיקר החטא הראשון שהוא חטא אדה"ר הי' רק מה שלא המתין בזווגו עד שבת וע"כ נקראים החטאים בשם בוסר שהוא פרי שלא נגמר עדיין. כ"ש אבות יאכלו בוסר (יחזקאל י"ח) כי עיקר החטא הוא מחמת שלוקח הדבר בלא עתו ובאמת עיקר העת להשיג טעם הטוב האמתי הוא רק לעתיד לבא. ואשרי מי שממתין ומתאפק על תאוותו כל ימי עוה"ז וסותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי וממתין לטוב הנצחי כמ"ש (צפני' ג') לכן חכו לי ליום קומי לעד. כי בודאי יזכה לתענוג האמתי לתענוג הנצחי. אבל גם בעוה"ז יש דברים שעיקר האיסור הוא מה שאינו ממתין. ואם ימתין עד בא עתו יקבל בהיתר. וכשרז"ל אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציע' לו בהיתר וכו' והכלל כי עיקר כח הבע"ד שמסית את האדם לתאווה או לדבר עבירה ח"ו הוא רק מחמת שיש לזה האדם איזה שייכות לזה הענין כפי שורשי הנשמות רק שהוא צריך עכשיו להתאפק על תאוותו עד יבא עתו. או שאפשר שיבא עתו בעוה"ז שיקבל דבר זה בהיתר או לפעמים אינו יכול לקבל זה כ"א בעוה"ב. היינו כשיזכה לעמוד בנסיון ולשבר תאוותו מזה עכשיו עי"ז יזכה לעתיד בעוה"ב לקבל ולהתענג משורש התענוג הזה בשרשו ברוחניות. שהוא אור צח ומצוחצח תענוג רוחני תענוג אמתי. וזה שכתוב לא תעשוק את רעך. רעך דווקא וכן לא תחמוד בית רעך. רעך דייקא. כי כ"א יש לו חמדה לבית רעהו דייקא. היינו שהוא רעהו וחבירו בשרשו כפי גילגולי הנשמות ומחמת שבגילגול הראשון הי' זה הממון שלו וכיוצא בזה כמה בחי' מחמת זה יש לו תאוה וחמדה לזה הבית והממון שהוא עכשיו של חבירו אבל באמת התורה הזהירה אותנו על זה. כי אסור ליגע בשל חבירו. אעפ"י שהוא חבירו ורעהו בשרשו מצד הגלגול. אעפ"כ זה המשפט לאלקים. והש"י יודע תעלומות איך לסדר הממון והחפצים בכל דור ודור. ואסור לגזול ולעשוק את חבירו ואפילו לחמוד הוא איסור חמור. רק צריכין להאמין בהש"י כי ישרים דרכי ה'. ולקבל משפטובאהבה ולשמה בחלק אשר נתן לו ה ':
color: var(--text);
אות ג נמצא שעיקר הגזילה והכפירה שרוצין לכפור ממון חבירו ח"ו הוא מצד קלקול המשפט שנמשך מחמת שאין מאמיניםבישרת דרכי ה' אשר דרכיו ומשפטיו נפלאים מאד וא"א להשיגם דהיינו מה שיש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' שזהו סוד גילגולי הנשמות שמשם נמשך העניות וההלואות וכל הנסיונות של כל החמדות והתאות וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון ע"י התמימות בלי שום חכמות שעי"ז זוכין לתיקון המשפט ונתתקן הכל. כי צריכין להתנהג רק בתמימות ע"פ התורה שנקראת משפט בחי' תיקון המשפט כנ"ל. נמצא כשהלוה גוזל את חבירו ואינו מסלק לו. זה בחי' פגם המשפט. והב"ד שעושין המשפט ומחפשין בנכסי הלוה למצוא מקום להגבות למלוה חובו. זה בחי' תיקון המשפט שמעלין המשפט מן התהומות מכל מקום שנפל לשם אפילו מן הלקוחות ומלקוחות דלקוחות. וזהו בחי' מוציאין מדר' נתן שמוציאין מזה ונותנין לזה. זה בחי' תהום אל תהום קורא שמוצאין המשפט מזה לזה מכל המקומות שנפל לשם ומעמידין המשפט על תלו אמן ואמן:
font-family: 'EB Garamond', 'Cormorant Garamond', Georgia, serif;
Loading comments…