דיינים ב

אות א דיני ממונות בשלשה:

ענין דיינים ע"פ מ"ש רבינו זצ"ל במאמר המתחיל תהומו' יכסיומו בסי' ט' ל"א ע"פ צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה וכו'. והכלל היוצא משם שכאשר האדם עומד להתפלל. ואזי החשך והקליפות מסבבין אותו ומבלבלין אותו. אזי עיקר העצה והתקנה לזה לראות שידבר דיבור אמת. והאמת הוא אור הש"י בעצמו כביכול. ועי"ז מאיר לו הש"י בעצמו שהוא עצם האמת כביכול ואזי רואה הפתחים. איך לצאת מהחשך המסבב אותו וכו' ע"ש ענין זה היטב. כי הוא כלל גדול מאד בעבודת הבורא ית' בכל מקום שהוא כמבואר שם בדברי רבינו עוד במ"א סי' קי"ב מענין זה היטב. ותפלה הוא בחי' אמונה וכו' ע"ש:

אות ב והנה אלו השני בעלי דינים הבאים לדין ומכחישין זה את זה וא' מהם טוען שקר בודאי. והוא בחי' פגם אמונה. כי הי' צריך לעשות מו"מ באמונה כ"ש (שבת ל"א) נשאת ונתת באמונה וזה מכחיש בעמיתו וטוען שקר ואין לו נאמנות נמצא בשעה שבאים לדין הוא בחי' פגם אמונה. וצריך לתקן ולברר האמונה. ולברר האמת עם מי. אך א"א לבשר ודם לידע עם מי האמת. כי השקר מחפה על האמת כי קשה להכיר בין הטוען אמת להטוען שקר. ומה יעשה הדיין להוציא הדין לאמתו. העצה והתקנה לזה הוא ענין הנ"ל הנאמר אצל תפלה שהיא ג"כ בחי' אמונה. דהיינו שצריך הדיין לראות שידבר דיבור אמת. דהיינו שהמשפט שהוא רוצה לפסוק על הבעלי דינים יהי' באמת בלי שום הטי' לשום צד כ"ש לא תטה משפט. וכמו שהזהירה התורה וחז"ל ע"ז כמה פעמים. כי זה העיקר. וע"י שהדיין נזהר בזה מאד וכל דבריו הם רק באמת כפי מה שנראה לעיני שכלו האמת ע"פ דין תורתינו הק' או ע"פ שכלו אם רואה שהוא דין מרומה כמבואר בש"ע. ואזי כשכל דבריו הם רק באמת ואינו נוטה לשום צד. אזי נתקיים אלקים נצב בעדת אל בקרב וכו'. כי אזי הש"י עומד שם בעדת הדיינים הכשרים אשר דבריהם באמת. כי אמת הוא אור הש"י בעצמו כביכול. ועיקר השתוקקות של הש"י אינו אלא אל האמת. ואזי הדיבור אמת שהוא אור הש"י כביכול מאיר להדיין. ואזי זוכה לראות האמת עם מי מהבעלי דינים. וזוכה שיתברר לו הדין לאמתו כי הדיבור אמת של הדיין מאיר ומגלה האמת מתוך החושך והשקר של שכ נגדו שטוען שקר. וזה בחי' הדן דין אמת לאמתו שאחז"ל שדקדקו המפרשים תיבת לאמתו. אך ע"פ הנ"ל מדוקדק היטב. לאמתו דייקא. כי בודאי יכול להיות שהדיין ידין דין אמת ע"פ התורה לפי טענתם, ואעפ"כ יחייב את הזכאי ע"פ האמת. אבל באמת כשהדיין נזהר מאד. שיהיה כל דבריו באמת בלי שום הטיה כנ"ל. אזי מאיר לו האמת שהוא אור הש"י בעצמו כביכול. וזוכה לראות האמת לאמתו. כי נתגלה הואר מתוך החשך ע"י הדיבור האמת שהוא בחי' אור הש"י בעצמו כביכול כנ"ל והבן היטב. וזהו בחי' הדן דין אמת לאמתו, לאמתו דייקא כנ"ל:

אות ג וזהו שארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויהיה ערב ויהי בקר יום אחד. והתם כתיב וכל העם נצב עליך וכו'. כי איתא שם בדברי רבינו הנ"ל. שע"י דיבור האמת הנ"ל. שעי"ז זוכה להתפלל:

עי"ז מקיים כל הג' עולמות שהם עולם השפל וכו'. וע"כ הדיין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל שהוא ג"כ תיקון האמונה שהוא בחי' תפלה כנ"ל. הוא מקיים ג"כ כל הג' עולמות כנ"ל. וע"כ נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כנ"ל. וזה בחי' שלשה דיינים כי הם שלשה דיינים כנגד בחי' שלשה קוי האמת. כי אמת כלול מתלת בחי' ראש תוך סוף כידוע בחי' יעקב שכלול מג' אבות שהוא בחי' אמת והוא בחי' משפט כמובא במ"א בסי' ב'. וזהו בחי' שלשה דיינים. כי עיקר תיקון המשפט תלוי באמת שעי"ז נתגלה האמת לאמתו. דהיינו שזוכין ע"י שדבריהם באמת שיתגלה מי טוען אמת ומי טוען שקר כי האמת מאיר וכו' כנ"ל. גם השלשה דיינים שהם כנגד ג' קוי האמת מרמזים שהם מקיימים השלשה עולמות המבוארים במאמר הנ"ל שעיקר קיומם ע"י תיקון האמונה בחי' תפלה שנעשה ע"י האמת שזהו ג"כ בחי' דין אמת לאמתו שהוא ג"כ בחי' תיקון האמונה כנ"ל:

אות ד וז"ש ושחד לא תקח. כי השחד יעור וכו'. יעור דייקא. כי עיקר תיקון המשפט הוא שהאמת מאיר לו ורואה איך לגלות האמת מתוך החשך אבל כשלוקח שוחד נמצא שאין לו אמת. ואפי' אם אינו רוצה להטות המשפטץ אעפ"כ מאחר שקבל שחד. עכ"פ אין לו אמת. ומאחר שאין לו אמת אזי נשאר עור. כמבואר שם בדברי רבינו הנ"ל. כי א"א לראות כ"א ע"י האמת שהיא בחי' אור כנ"ל:

אות ה וע"כ ארז"ל אין דנין בלילה רק ביום. כי יום ולילה הם בחי' אמת ואמונה כידוע. ועיקר אחיזת השקר והס"א הוא בבחי' לילה שהוא בחי' אמונה. וע"כ בלילה האמונה בקטנות ונגדלת בואר היום בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך כמובא במ"א (סי' ל"ה). כי עיקר תיקון האמונה הוא ע"י אמת כ"ש רבינו במאמר הנ"ל צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה ע"ש וע"כ עיקר המשפט ביום שהוא בחי' אמת שע"י מעלין ומתקנין האמונה כנ"ל. ואזי נעשה יחוד אמת ואמונה שהם בחי' ערב ובקר בבחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וזה נעשה ע"י דין אמת שנאמר בו ג"כ וכל העם נצב עליך מערב עד בקר כנ"ל. כי עיקר המשפט והדין הוא לתקן האמונה הנפילה שנפגמה אצל אלו הבעלי דינים. כי א' מהם בודאי אינו נושא ונותן באמונה. וע"י הדין אמת מעלין ומתקנין האמונה כנ" לבבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. ונעשה יחוד אמת ואמונה ערב ובקר כנ"ל. וע"כ עיקר המשפט ביום כ"ש ודינו לבקר משפט כי אז מאיר האמת שעי"ז נתתקן ונגדל האמונה בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזה בחי' ושפטו את העם משפט צדק. זה בחי' צדק כד אתחברת באמת וכו'. כי משפט זה בחי' אמת כמ"ש משפטי ה' אמת כמובא בדברי רבינו ז"ל. וזהו משפט צדק. בחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. כי זה עיקר ישיבת הדיינים לתקן האמונה ע"י האמת שיתחבר צדק ושמפט, אמת ואמונה כנ"ל:

אות ו וזה בחי' מה שנקרא הדיין הכשר אלקים. כ"ש כ"פ בתורה עד האלקים יבא דבר שניהם וכיוצא בזה בכמה מקומות. כי הדיין שדן דין אמת וכל דבריו באמת מתלבש בו אור הש"י בעצמו כביכול כנ"ל וכמבואר היטב במאמר הנ"ל. וע"כ הדיין בעצמו נקרא אלקים כי נתלבש בו אור הש"י כביכול ע"י האמת שהוא אורו ית' בעצמו כביכול כנ"ל:

אות ז וע"כ עיקר הדיינים מן התורה הוא רק סמוכים בא"י. כי א"י היא בחי' אמונה כמבואר במאמר הנ"ל ועיקר הדיינים הוא בשביל תיקון האמונה כנ"ל:

אות ח וזה בחי' אין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה. פרוטה מרמז על אמונה בחי' תפלה כמבואר במאמר הנ"ל על מארז"ל ופריטא שפוותיה. וע"כ פרוטה הוא שיעור ממון בכל מקום כי עיקר האמונה תלוי' בממון כ"ש ואמונה מאד. מאד זה ממון כ"ש רבינו ז"ל במ"א סי' כ"ג. וע"כ כשיש בממון שוה פרוטה אזי יש לו אחיזה בבחי' אמונה תפלה שהיא ג"כ בחי' פריטא שפוותיה כנ"ל. ואזי הוא ממון חשוב לכל דבר. ומי שגוזל את חבירו ממון כזה או מכחיש בו ממון כזה דהיינו שיעור פרוטה. אזי פוגם באמונה. ואזי צריכין הב"ד להזקק לדין זה כדי לתקן ולהעלות האמונה כנ"ל ביל"א: (זה הדרוש כפול לקמן בסגנון אחר קצת ושם יתבאר באריכות):