דיינים ד

אות א ע"פ התורה על פסוק כי תצא למלחמה (בסי' ר"פ) המתחלת דע מי שצריך לדון לפהי דיינים בדין תורה וכו' ע"ש היטב מבואר שם שהדיינים עושין תורה מכל העסקים והמו"מ שבעולם כי באמת כל המו"מ צריך שיהי' רק חיצוניות המחשבה בתוך המו"מ. אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה גם צריך אמונה בהמו"מ. ויהיה הדיבור דיבור אמת כ"ש נשאת ונתת באמונה כי משא ומתן הוא שמרימין את הדבר וכו'. דהיינו שע"י המו"מ מנשאין ומעלין ניצוצות קדושות שנפלו וכו'. ועיקר בירור הניצוצות מן הקליפות הוא ע"י אמונה וכו'. ומבואר שם שע"י שמקשר מחשבתו אל התורה עי"ז מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם וכו' ואזי נעשית מלחמה כי צריך ללחום עמהם להוציא הניצוצות מהם וז"פ כי תצא למלחמה וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב נמצא שהדינים היושבין על המשפט לפסוק דין תורה הם צריכין להעלות ולתקן מה שקלקלו אלו הבעלי דינים. דהיינו שהם לא קשרו את עסק המו"מ אל התורה כאלו אין בעסק המו"מ שום תורה. ועתה נענשו שצריכין לבא לפני הדיינים לפסוק להם דין תורה וצריכין לפרש כל העסק בפרטיות כל מה שעבר ביניהם בכל עסק המו"מ ועל זה פוסקין להם דין תורה. ובזה מראין להם שאינו כדעתם שלא רצו לקשר המו"מ אל התורה כאלו אין שום תורה ח"ו בהמו"מ.לא כן הוא כי הנכם רואים בעיניכם שכל המו"מ הוא תורה כי הלא עתה הדיינים פוסקין לכם דין תורה על כל עסק המו"מ שעבר ביניהם ועושין מכל עסק מו"מ שלהם תורה. כי באמת כל המו"מ הוא כולו תורה וכו' ע"ש כל זה מבקומו הנ"ל מבואר כ"ז היטב. נמצא שהדיינים צריכין לעשות מכל העסק והמו"מ של הבעלי דינים תורה לתקן מה שקלקו הבעלי דינים כנ"ל. וע"כ הדיינים נקראים אלקים כ"ש עד האלקים יבא דבר שניהם. ומזה למדו רז"ל כמה דיינים צריכין כמבואר בגמ'. כי זה עיקר מעשה הדיינים שצריכין לגלות האלקות השוכן בכל דבר ובכל עסק שבעולם שהוא התורה שמלובש בכל דבר שבעולם שמשם עיקר בריאת הדבר וקיומו וחיותו כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא כמ"ש ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן וכו' (זוה"ק) והתורה היא כולא אלקות כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד כי ע"י התורה שקיבלו ישראל נתגלה אלקותו השוכן בכל דבר ומחיה אותו. וצריך כל אדם לידע ולהאמין תמיד באמונה שלימה שבכל דבר שבעולם אפילו בכל עסקי חול בכולם מלובש חיות אלקות שהוא אותיות התורה המחיה ומקיים את הדבר. וזה עיקר עסק המו"מ כדי להעלות ולברר הניצוצות הקדושים שנפלו לשם שהם אותיות התורה הנעלמים שם כי ידוע שהקליפה קודמת לפירי בכל דברים הגשמיים אפילו של היתר, החיות שבו כל זמן שאין מעלין ומקשרין אותו אל התורה אזי החיות הוא בבחי' שבירה שהוא בחי' אותיות וניוצוצות הנפילין משבירת כלים שאדה"ר היה צריך לתקנם וע"י חטאו נתקלקלו יותר, והכל צריך תיקון וקדם התיקון אזי החיות הוא בבחי' אותיות וניצוצות הנפילין והשבירין כי הם רחוקים עדיין משרשם ונמשך עליהם השפע והקיום מהש"י בהעלם גדול. והכל תלוי במעשי האדם בעוה"ז שע"י שהאדם עוסק במו"מ באמונה ומקשר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ עי"ז מעלה ומברר הניצוצות שבהמו"מ ומנשא ומרים אותם למקומם ושורשם ועושה מהם תורה וכנ"ל. אבל זה שעקר המומ מן התורה ולא קישר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ אזי ענשו שצריך לבא לפני הדיינים ולספר לפניהם כל עסק המו"מ. והם עושין מזה תורה ובזה מראין לו מה שפגם וכו' כמבואר שם בתורה הנ"ל. ועל כן הדיינים נקראים אלקים כי הם מגלין האלקות שהוא התורה הנעלם בכל דבר ועושין מזה תורה כי הם פוסקים דין תורה על עסק חול של מו"מ גשמי שעבר בין שני אנשים נמצא שהם עושים תורה מדברים גשמיים של חול והתורה היא אלקותו ואחדותו יתב' וע"כ הם נקראים אלקים כנ"ל:

אות ג וזה שדקדקה התורה על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא דבר שניהם וכו'. היינו שהתורה מגלה לנו ומודיעת לנו בכלל ופרט וחזר וכלל. שבכל הדברים שבעולם יש בו חיות אלקותו המחיה ומקיים את הדבר וזה עיקר הדין תורה כדי לחזור ולהביא כל הדברים שביניהם עד האלקים שהם בהדיינים שפוסקין על כל העסקים שביניהם דין תורה. ועושין מכל עסקיהם תורה כנ"ל. ובזה אנו רואים שבכל הדברים שבעולם יש אלקות שהוא התורה כנ"ל. וזהו שהזכירה התורה רוב דברים שבעולם בפרטיות שהם על שור על חמור על שה על שלמה וכו' והשאר כללה בכלל בתחלה ובסוף כ"ש על כל דבר פשע וכו' אשר יאמר כי הוא זה וכו' (כמו שלמדו רז"ל כלל ופרט וכלל ממקרא זה) ועל כולם סיימה עד האלקים יבא דבר שניהם לידע ולהודיע ולהוודע שבכל הדברים שבעולם בכולם מלובש ונעלם אלקותו ית' וצריך הכל להעלות עד האלקים שהם הדיינים שנקראים עש"ז אלקים מחמת שהם פוסקין דין תורה ומגלין האלקות והתורה שבכל דבר וכנ"ל:

אות ד ובשביל זה צריכין שיהי' שלשה דיינים כי תיקון כל המשא ומתן הוא ע"י שלשה בחי' כי צריכין לקשר פנימיות המחשבה אל התורה רק חיצוניות המחשבה יהי' בהמו"מ וזה תיקון א' שהוא תיקון המחשבה לקשרה אל התורה כנ"ל. גם צריכין לעשות המו"מ באמונה שלא ישנה דיבורו לעולם ויהיו ההן הן והלאו לאו וזה תיקון ב'. וגוף העסק של המשא ומתן בעצמו דהיינו מה שקונה או מוכר וכו' שעי"ז עיקר בירור הנצוצות מהקליפות וזהו בחי' תיקון ג'. ואלו הג' תיקונין צריכין בכל הדברים שבעולם והם בחי' תיקון המחשבה והדיבור והמעשה כי צריכין לברר הנצוצות מכל הדברים שבעולם וזה נעשה ע"י גוף המעשה והעסק שעושין כ"א ע"י האמונה כי עיקר הבירור על ידה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. ועיקר האמונה תלויה בהדיבור בבחי' אודיע אמונתך בפי ובפרט לענין המו"מ שעיקר הפסק של הדין תורה הוא כפי הדברים שיצאו מפיו בשעת המו"מ ועל כן האמונה הוא בחי' תיקון הדיבור אבל גם להאמונה אין כח לברר הנצוצות כ"א ע"י התורה דהיינו ע"י שמקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשיית המו"מ עי"ז נשמרת האמונה שלא תופגם ח"ו ויש לה כח לברר הנצוצות אבל בלא התורה ח"ו תתקלקל אמונתו בעצמו ולא די שלא יברר הנצוצות אף גם ישנה ויחליף דיבורו ויפגום אמונתו כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. ע"כ צריכין לקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשיית המו"מ וזה בחי' תיקון המחשבה כנ"ל ואז נשלם תיקון המו"מ בשלימות כי נתתקן המחשבה והדיבור והמעשה ע"י התורה שהיא תיקון המחשבה וע"י האמונה שהיא תיקון הדיבור וע"י בירור הנצוצות שהם תיקון המעשה כי עיקר בירור הנצוצות הוא בעשי' כידוע. ובשביל זה צריכין ג' דיינים כדי לתקן ג' תיקונים אלו שפגמו בהם הבעלי דינים ע"י שלא קשרו המו"מ אל התורה ועכשיו צריכין לתקן זה ע"י הדין תורה שפוסקין הדיינים וחוזרין ועושין מהמו"מ תורה ואז חוזרין ונתתקנין כל הג' בחי' הנ"ל ע"כ צרייכן שיהי' הדיינים לפחות שלשה דווקא כנגד ג' תקונים הנ"ל:

אות ה וזה בחי' שלש קדושות כי ענין זה הוא בכל הדברים שבעולם כי כל מה שהאדם עושה הן אכילה ושתיה או איזה מלאכה דהיינו לקשר מחשבתו אל התורה המלובש בזה הדבר ולהתחזק באמונה יתירה להאמין שהכל מאתו ית' ועי"ז מברר ניצוצות ע"י העשיה והעסק שהוא עוסק וכנ"ל. וכשעושה כל העסקים שבעולם בקדושה זאת עי"ז מתקדש בשלש קדושות שהם קדושת המחשבה והדיבור והמעשה וכנ"ל. ואזי נתעלה קדושתו ית' למעלה בבחי' שלש קדושות. כי באתערותא דלתתא איתער לעילא ואזי נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו כי מגלין שבכל דבר שבעולם מלובש כבוד אלקותו ית' וזהו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו שע"י שלש קדושות דהיינו ע"י שהאדם מקדש עצמו בשלש קדושות הנ"ל שהם בחי' קדושת המחשבה והדיבור והעשיה שעי"ז נתעלה קדושת המחשבה והדיבור והעשיה שעי"ז נתעלה קדושתו ית' למעלה בבחי' שלש קדושות עי"ז נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו כי עי"ז מגלין שבכל דבר שבעולם מלובש כבוד אלקותו ית' כנ"ל שזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו. ובשביל זה התורה משולשת בכל בחינותיה כשרז"ל (שבת פ) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה ביום תליתאה על יד תליתאה וכו' כנגד ג' בחי' הנ"ל שהם בחי' שלש קדושות. כי עיקר הקדושה ע"י התורה שמשם מקבלת האמונה כח לברר הנצוצות מכלן דבר כנ"ל וע"כ כל הג' קדושות כלולין בתורה וע"כ התורההיא משולשת בכל בחינותיה כנגד אלו הג' קדושות וכנ"ל:

אות ו וזה שנסמכה פ' מתן תורה לפ' ואתה תחזה שמדבר ממינוי הדיינים וכן לאחריה נסמכה לפ' משפטים וכמבואר במדרש (שמות רבה פ' ל') כי הדיינים הדנים דין תורה באמת הם עושין תורה מכל הדברים שבעולם שזה עיקר מתן תורה, עיקר קיום העולם ע"י שמגלין שהתורה מקיימת הכל וכנ"ל. ובשביל זה היה כל העולם תלוי עד ששה בסיון שבו קיבלו ישראל את התורה כמשרז"ל (שבת פ.) כי אז נתגלה שהש"י ברא את העולם ומקיים את העולם ע"י התורה שזה עיקר קיום העולם וכל זה נעשה ע"י הדיינים שעושין תורה מכל הדברים כנ"ל וע"כ נסמכה פ' הדיינים למתן תורה:

אות ז וזה שארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי זה עיקר קיום העולם כנ"ל. כי כל מעשה בראשית הי' בבחי' הנ"ל כי השי"ת ברא את העולם ע"י התורה כמ"ש ואהי' אצלו אמון וכו' כנ"ל גם ע"י אמונה כמ"ש וכל מעשיהו באמונה ובאמת התורה והאמונה כולא חד כי שניהם תלוים זה בזה כי א"א לקיים את התורה כ"א ע"י אמונה כמ"ש כל מצותך אמונה וכן אין קיום להאמונה כ"א ע"י התורה וכנ"ל. וע"י מעשה בראשית בעצמן שעשה הש"י בכל יום ע י"ז נתבררו הנצוצות משברי כלים מעלמין דחריבין כידוע נמצא שהי' במעשה בראשית כל ג' בחי' הנ"ל שהם תורה ואמונה ובירור ניצוצות שהם בחי' מחשבה דיבור ומעשה כנ"ל (וכן מבורא בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות שכל העשיות והעסקים וכל המו"מ ומלאכות הם בבחי' מלאכת מעשי בראשית כמ"ש במאמר ואת העורבים צויתי וכו' בלק"ת סי' ד' ע"ש). וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית היינו בהתורה שנקראת ראשית דרכו, ברא אלקים את השמים וכו' כשרז"ל והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' זדה נמשך מבחי' שבירת כלים שהם בחי' תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלקים מרחפת על פני המים, רוח אלקים זה בחי' אמונה שהיא בחי' מלכות כידוע שנקרא אלקים כמ"ש ואלקים מלכי מקדם. וזהו ורוח אלקים היינו בחי' אמונה מרחפת על פני המים דא אורייתא כשרז"ל היינו שהאמונה מקושרת בהתורה ומקבלת ממנה כח לברר הנצוצין שהם בחי' רפ"ח ניצוצין שזהו בחי' מרחפת כמבואר בכתבי האריז"ל. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור שהוא בחי' עולם התיקון בחי' תקיון כל מעשי בראשית על מכונן ויהי אור שהי' כן שנתתקן הכל היינו כנ"ל שע"י האמונה שמקבלת כח מהתורה שזהו בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנ"ל עי"ז מתקנין כל הדברים שעושין כי עי"ז בירור כל הנצוצות שזה עיקר עצם העשי' של כל מעשה בראשית שהם בחי' כל העסקים והמלאכות והעשיות וכל המשא ומתן שבעולם וכנ"ל:

אות ח וזה שארז"ל כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. כי מאחר שהדיין צריך בעצמו לבא לפני דיינים לדון בדין תורה בודאי אינו יכול להיות דיין כי הלא הוא בעצמו עקר עסקיו ומו"מ שלו מהתורה שמחמת זה הוא צריך לבא לפני הדיינים וכו' כנ"ל ואיך יוכל לתקן אחרים לעשות מעסקיהם תורה מאחר שהוא בעצמו פגם בזה עד שצריך בעצמו לבא לפני דיינים לעשות מעסקיו תורה וכנ"ל ועל כן בודאי לאו דיינא הוא: וזה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם וכו'. אנשי חיל זה בחי' בעלי כח למלחמה בחי' ותאזרני חיל למלחמה. כי הדיינים צריכין לחזור ולברר הניצוצות מהמו"מ ולעשות מהמו"מ תורה שזהו בחי' מלחמה בחי' כי תצא למלחמה כנ"ל. וע"כ צריכין להיות אנשי חיל היינו בעלי כח למלחמה לברר הניצוצות מעמקי הקליפות וכנ"ל. יראי אלקים זה בחי' אמונה מלכות שנקראת יראה בחי' מוראה של מלכות כ"ש בספרי אדמו"ר ז"ל כ"פ וזה בחי' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וכו' כי יראה בחי' אמונה: אנשי אמת זה בחי' בעלי תורה שנקראת אמת כ"ש תורת אמת. היינו שהדיינים צריכין כל הג' בחי' הנ"ל לקשר מחשבתם אל התורה תמיד. ולהתחזק באמונה יתירה. ועי"ז יהי' להם כח למלחמה לברר הניצוצות שעי"ז חוזרים ומתקנים העסק שפגמו בו הבעלי דינים שרחקו אותו מהתורה כי עתה הם פוסקים ע"ז דין אמת דין תורה וחוזרים ועושים מהמו"מ תורה כנ"ל. וזהו שונאי בצע ופרש"י ששונאים ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. היינו כנ"ל שהדיין צריך לעשות מעסקים ומו"מ של כל העולם תורה. מכ"ש שצריך ליזהר במו"מ שלו שלא יצטרך לבא לפני דיינים. דהיינו שלא יעקור המו"מ שלו מהתורה ח"ו שבשביל זה צריכין לבא לפני דיינים כנ"ל. וע"כ צריך להיות שונא בצע שלא יצטרך לבא לפני דין תורה כשפרש"י וכנ"ל:

אות ט וזהו שארז"ל וכשיהיו הבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטר' מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. והוא תמוה לכאורה מדוע מתחילה שניהם כרשעים מה חטא הזכאי בדין וגם מפני מה אח"כ שניהם כזכאין אך ע"פ הנ"ל ניחא כי בודאי בתחלה שניהם כרשעים אפילו הזכאי והטוען אמת כי עכ"פ פגם בהעסק שלו ורחקו מהתורה ולא קישר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ שמחמת זה נענש שהוכרח לבא לדין תורה וע"כ בודאי נחשב גם הוא כרשע כי עיקר צדקת ישראל היא התורה והאמונהבחי' וצדיק באמונתו יחי' ומחמת שישראל כולם מאמינים בני מאמינים ע"כ נקראים כולם צדיקים כ"ש ועמך כולם צדיקים. אבל זה שפגם באמונה ובהתורה בשעת המו"מ שמחמת זה הוכרח לבא לדין תורה ע"כ נחשב כרשע. אבל אחר כך כשנפטרין מלפני הדיינים שניהם כזכאין כשקיבלו עליהן את הדין תורה ועי"ז חזרו ותקנו מה שקלקלו וחזר ונעשה מהמו"מ תורה ע"י שקיבלו את הדין תורה שפסקו הדיינים על המו"מ שלהם. ע"כ נחשבו כזכאין כי אפילו זה שטען בתחילה איזה שקר ורמאות נחשב עתה כזכאי אחר שקיבל את הדין ונעשה מכל המו"מ שלו תורה. כי גם מתחלה לא בא אל השקר והרמאות כ"א מחמת פגם הנ"ל ע"י שלא קישר מחשבתו אל התורה שעי"ז נפגמה האמונה שלו ועי"ז בא לידי שקר ושינוי ורמאות שהוא היפך האמונה וכנ"ל כי ישראל אינם חשודים על שקר גמור. כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועיקר השקר של הטוען שקר נמשך מאיזה טעות שטועה בעצמו ומורה לו היתר כעין שארז"ל חזקה אין אדם מעיז פניו וכו' ואשתמוטי הוא דקא משתמיט או ספק מלוה ישנה יש לו עליו. וכל אלו ההשמטות וההיתרים של טעות שלו נשמך מחמת שלא קישר מחשבתו אל התורה. כי אם הי' מקשר מחשבתו אל התורה שבהמו"מ הי' נשמר האמונה שלו שלא לבא לידי טעותים אלו שהם פגם האמונה. ע"כ עתה אחר שקיבל עליו את הדין תורה. וכבר חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כבר נתתקן הפגם שלו שעקר המו"מ מהתורה שמשם בא הטעות והשקר שלו כי הלא עתה חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כנ"ל ע"כ גם הוא נחשב כזכאי ועתה מבוארת המשנה על מכונה ברה כחמה:

אות י וזה שארז"ל שיראה הדיין כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וכאלו חרב וכו' כי בודאי הוא מלחמה גדולה כנ"ל. מאחר שצריך לעשות מעסקי חול תורה וזה ידוע שהנצוצות שבעסקי חול נאחזים בהם הקליפות וס"א הרבה שמשם תוקף המלחמה של כל אדם בעוה"ז ובפרט שזה העסק של המו"מ שבא לפני הדיינים כבר נפגם ע"י אלו הבעלי דינים שפגמו בו ורחקו אותו מהתורה כנ"ל ע"כ בודאי הדיינים הרוצים לפסוק דין תורה באמת צריכין לחגור עצמן היטב למלחמה ללחום עם הקליפות וס"א שסביב הנצוצות שבזה העסק שנפגם ע"י אלו הבעלי דינים. ע"כ צריכין לראות כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וכאלו חרב וכו' שהוא בחי' אחיזת הקליפות והס"א שסביב הניצוצות כנ"ל שצריכין ללחון עמהם כנ"ל:

אות יא וזה שארז"ל רב כי אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשי לקטלא נפיק וצבי ביתי' לית הוא עביד וריקן לביתי' עייל היינו כנ"ל מחמת שידע שהוא מלחמה גדולה עם הקליפות שסביב הניצוצות שבהעסק שדנים עליו בחי' סביב רשעים יתהלכון וכנ"ל ע"כ אמר כן וזהו וצבי ביתי' לית הוא עביד וריקן לביתי' עייל היינו שרב מחמת ריבוי ענותנותו הי' אומר על עצמו שגם הוא בעצמו אינו יוצא ידי חובתו בצרכי ביתו שעושה שצריכין לקשר כל עסקי ביתו אל התורה והוא בענותנותו אמר שאינו זוכה לזה בשלימות וזהו וצבי ביתי' היינו הצטרכות ביתי אינו זוכה לעשות בשלימות הראוי דהיינו לקשר הכל אל התורה וזהו וריקן לביתי' עייל כי כל ה דברים יגיעים ואינם בשלימות והכל ריק וחסר בלא התורה כי רק התורה והאמונה היא שלימות כל הדברים וע"כ רב בענותנותו שאמר שלא זדכה עדיין לקשר הכל אל התורה ע"כ אמר וריקן לביתי' עייל ובשביל זה הי' קשה עליו לישב בדין תורה ואמר ברעות נפשי לקטלא נפיק כי אמר איך אזכה להעלות העסק שלהם ולעשות ממנו תורה מאחר שאני בעצמי עדיין לא זכיתי לזה בשלימות לעשות מכל עסקי ביתי היינו מכל עסקי חול תורה וכנ"ל. ועתה מחובר ומקושר הענין היטב. כי בלא זה אין פרוש וקשר לדבריו מה זה שאמר וצבי ביתי' לית הוא עבד וכו' היעלה על הדעת שרב הציטער על שמבטל א"ע מצרכי ביתו לישב בדין תורה. אך ע"פ הנ"ל מבואר הענין היטב בקשר יפה כמין חומר:

אות יב וזהו שארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל. כי בודאי משרה שכינה מאחר שעשה מכ לעסקי חול תורה ומגלה שמלא כל הארץ כובוד. שבכל הדברים שבעולם מלובש תורה כנ"ל. ע"כ בודאי משרה שכינה בישראל כי זה עיקר השארת השכינה כשנתלגה ששכינת אלהותו בכל הדברים שבעולם שזה נעשה ע"י הדיין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו כל דיין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו כל דיין שדן דין אמת לאמתו בכמה מקומות ודקדקו המפרשים תיבת לאמתו שהוא לכאורה מיותר. כמובא בב"י בתחלית הטור ח"מ ע"ש אך ע"פ הנ"ל מדוקדק יפה. כי זה עיקר השלימות שידין הדין אמת לאמתו דהיינו שיקשר ויעלה כל החיות והנצוצות שבהעסק שדנין עליו אל התורה שנקראת אמת כנ"ל. וזהו בחי' דין אמת לאמתו שמקשר העסק שעליו פסקו הדין אמת הוא מקשר אותו לשורש האמת שהוא התורה דהיינו שזוכין לנצח המלחמה להעלות ולקשר כל העסק שדנין עליו אל התורה כנ"ל כי יכול להיות שידין הדיין דין אמת אבל אינו לאמתו דהיינו שגוף הדין אמת שממזכה את הזכאי ומחייב את החייב אבל אינו משים לב לקשר העסק שפסקו עליו דין אמת אל התורה אך עיקר השלמות שידין דין אמת לאמתו שהעסק שדנו עליו דין אמת יזכו להעלותו ולקשרו לאמתו לשורש האמת שהוא התורה דהיינו שיחזרו ויעלו וינשאו כל העסק ויעשו ממנו תורת אמת כנ"ל ואז זוכה לכל מה שארז"ל על זה דהיינו שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ומשרה שכינה בישראל היינו כנ"ל. כי בחי' זאת כשזוכין להעלות כל הדברים אל התורה זהו בחי' מעשה בראשית ובחי' השראת השכינה וכנ"ל ב'י'ל'א'ו':

אות יג וע"כ הבתי דינין קבועים בב' וה' כשרז"ל כי מבאר בהתורההנ"ל שכשמקשר מחשבתו בשעת עשיית המו"מ אל התורה. זהו בחי' חב"ד שעשי' עולהאל יצירה שהואבחי' התורה וכו' ע"ש ואיתא בכתבי האריז"ל שב' וה' הם בחי' יצירה שהוא התורה. וע"כ קורין בהם בתורה ע"ש. וע"כ בהם בתי דינין קבועים כי בהם יכולין הדיינים להעלות ולקשר המו"מ אל התורה לקתן הפגם שפגמו הבעלי דינין כנ"ל. כי ב' וה' הם בחי' יצירה בחי' התורה וכנ"ל:

התחלתו תקצ"ח בק"ק נעמריב רבתי