דיינים ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And therefore on Erev Rosh HaShanah we go even more to the graves of tzaddikim, for then we need the aspect of tikkun hamishpat even more, for then HaKadosh Baruch Hu sits on the Throne of Judgment. And then is the essential tikkun of the blemish of justice that they blemished through the sin of the calf, as mentioned — which is rectified during the last forty days from Elul until Yom Kippur. And mainly on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, which is the Day of Judgment. And then is the essential tikkun of Rosh Chodesh, for it is "the festival on which the month is concealed," as it is written: "Blow the shofar at the month's [renewal], at the concealment, for the day of our festival." And our Sages, of blessed memory, expounded: "Which is the festival on which the month is concealed?" — that is, which falls on Rosh Chodesh — this is Rosh HaShanah, which is itself on Rosh Chodesh. For then is the essential tikkun of Rosh Chodesh — which is the tikkun of the moon's blemish, which comprises all the tikkunim mentioned above through tikkun hamishpat mentioned above. And this is: "For it is a statute for Yisrael, a judgment for the G-d of Yaakov" — as mentioned. 106
אות א ע"פ התורה על פסוק כי תצא למלחמה (בסי' ר"פ) המתחלת דע מי שצריך לדון לפהי דיינים בדין תורה וכו' ע"ש היטב מבואר שם שהדיינים עושין תורה מכל העסקים והמו"מ שבעולם כי באמת כל המו"מ צריך שיהי' רק חיצוניות המחשבה בתוך המו"מ. אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה גם צריך אמונה בהמו"מ. ויהיה הדיבור דיבור אמת כ"ש נשאת ונתת באמונה כי משא ומתן הוא שמרימין את הדבר וכו'. דהיינו שע"י המו"מ מנשאין ומעלין ניצוצות קדושות שנפלו וכו'. ועיקר בירור הניצוצות מן הקליפות הוא ע"י אמונה וכו'. ומבואר שם שע"י שמקשר מחשבתו אל התורה עי"ז מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם וכו' ואזי נעשית מלחמה כי צריך ללחום עמהם להוציא הניצוצות מהם וז"פ כי תצא למלחמה וכו' ע"ש כל זה היטב:
Based on what is explained in the teaching “Tik’u Emunah” [“Sound forth faith”] in Siman 5 in Likutay Tinyana [the second volume of Likutay Moharan], in Os 11: that there are times when mikreh [a nocturnal occurrence / “chance”] comes through rabbis and judges who are not fit, who blemish the “thrones of judgment” (Psalms 122:5). Through this, the ahavos [loves] fall from the Merkavah [Heavenly Chariot] etc. And this is drawn down through the blemish of the t’fillin — through the raising of the aspect of the drop of Eisav and Yishmael to the brain etc.
And therefore we go on Erev Rosh HaShanah to the graves of tzaddikim even more, for the essential tikkunim mentioned above — especially the completion of the tikkun, which is tikkun hamishpat — one cannot merit except through the power of the tzaddikim who dwell in the dust, as mentioned. 107
אות ב נמצא שהדינים היושבין על המשפט לפסוק דין תורה הם צריכין להעלות ולתקן מה שקלקלו אלו הבעלי דינים. דהיינו שהם לא קשרו את עסק המו"מ אל התורה כאלו אין בעסק המו"מ שום תורה. ועתה נענשו שצריכין לבא לפני הדיינים לפסוק להם דין תורה וצריכין לפרש כל העסק בפרטיות כל מה שעבר ביניהם בכל עסק המו"מ ועל זה פוסקין להם דין תורה. ובזה מראין להם שאינו כדעתם שלא רצו לקשר המו"מ אל התורה כאלו אין שום תורה ח"ו בהמו"מ.לא כן הוא כי הנכם רואים בעיניכם שכל המו"מ הוא תורה כי הלא עתה הדיינים פוסקין לכם דין תורה על כל עסק המו"מ שעבר ביניהם ועושין מכל עסק מו"מ שלהם תורה. כי באמת כל המו"מ הוא כולו תורה וכו' ע"ש כל זה מבקומו הנ"ל מבואר כ"ז היטב. נמצא שהדיינים צריכין לעשות מכל העסק והמו"מ של הבעלי דינים תורה לתקן מה שקלקו הבעלי דינים כנ"ל. וע"כ הדיינים נקראים אלקים כ"ש עד האלקים יבא דבר שניהם. ומזה למדו רז"ל כמה דיינים צריכין כמבואר בגמ'. כי זה עיקר מעשה הדיינים שצריכין לגלות האלקות השוכן בכל דבר ובכל עסק שבעולם שהוא התורה שמלובש בכל דבר שבעולם שמשם עיקר בריאת הדבר וקיומו וחיותו כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא כמ"ש ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן וכו' (זוה"ק) והתורה היא כולא אלקות כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד כי ע"י התורה שקיבלו ישראל נתגלה אלקותו השוכן בכל דבר ומחיה אותו. וצריך כל אדם לידע ולהאמין תמיד באמונה שלימה שבכל דבר שבעולם אפילו בכל עסקי חול בכולם מלובש חיות אלקות שהוא אותיות התורה המחיה ומקיים את הדבר. וזה עיקר עסק המו"מ כדי להעלות ולברר הניצוצות הקדושים שנפלו לשם שהם אותיות התורה הנעלמים שם כי ידוע שהקליפה קודמת לפירי בכל דברים הגשמיים אפילו של היתר, החיות שבו כל זמן שאין מעלין ומקשרין אותו אל התורה אזי החיות הוא בבחי' שבירה שהוא בחי' אותיות וניוצוצות הנפילין משבירת כלים שאדה"ר היה צריך לתקנם וע"י חטאו נתקלקלו יותר, והכל צריך תיקון וקדם התיקון אזי החיות הוא בבחי' אותיות וניצוצות הנפילין והשבירין כי הם רחוקים עדיין משרשם ונמשך עליהם השפע והקיום מהש"י בהעלם גדול. והכל תלוי במעשי האדם בעוה"ז שע"י שהאדם עוסק במו"מ באמונה ומקשר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ עי"ז מעלה ומברר הניצוצות שבהמו"מ ומנשא ומרים אותם למקומם ושורשם ועושה מהם תורה וכנ"ל. אבל זה שעקר המומ מן התורה ולא קישר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ אזי ענשו שצריך לבא לפני הדיינים ולספר לפניהם כל עסק המו"מ. והם עושין מזה תורה ובזה מראין לו מה שפגם וכו' כמבואר שם בתורה הנ"ל. ועל כן הדיינים נקראים אלקים כי הם מגלין האלקות שהוא התורה הנעלם בכל דבר ועושין מזה תורה כי הם פוסקים דין תורה על עסק חול של מו"מ גשמי שעבר בין שני אנשים נמצא שהם עושים תורה מדברים גשמיים של חול והתורה היא אלקותו ואחדותו יתב' וע"כ הם נקראים אלקים כנ"ל:
And therefore it is impossible to judge alone, for to clarify the judgment is exceedingly difficult and weighty. And as Shlomoh said: “For who can judge this weighty people of Yours?” (I Kings 3:9). And even Moshe Rabbeinu said: “I cannot carry you alone” (Deuteronomy 1:9). For the mishpat [judgment] has fallen greatly through the sin of Adam HaRishon and through the sins of the previous generations who blemished the judgment greatly.
Now, in this Torah [discourse] he speaks about the matter of the secret of the intercalation (sod ha'ibur) that was taken from us. And from the secret of the intercalation is drawn the holiness of Rosh Chodesh, for all the establishing of Roshai Chadashim (the New Months) is according to the secret of the intercalation. But now, through our many sins, the secret of the intercalation was taken from us. Nevertheless, we establish Roshai Chadashim according to the rules that our Sages, of blessed memory, transmitted to us — for they were expert in this. And therefore in truth we are compelled to observe two days of Rosh Chodesh several times, on account of doubt. And similarly all the festivals that depend on the Roshai Chadashim — we observe two days on account of doubt, as our Sages, of blessed memory, said. 108
אות ג וזה שדקדקה התורה על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא דבר שניהם וכו'. היינו שהתורה מגלה לנו ומודיעת לנו בכלל ופרט וחזר וכלל. שבכל הדברים שבעולם יש בו חיות אלקותו המחיה ומקיים את הדבר וזה עיקר הדין תורה כדי לחזור ולהביא כל הדברים שביניהם עד האלקים שהם בהדיינים שפוסקין על כל העסקים שביניהם דין תורה. ועושין מכל עסקיהם תורה כנ"ל. ובזה אנו רואים שבכל הדברים שבעולם יש אלקות שהוא התורה כנ"ל. וזהו שהזכירה התורה רוב דברים שבעולם בפרטיות שהם על שור על חמור על שה על שלמה וכו' והשאר כללה בכלל בתחלה ובסוף כ"ש על כל דבר פשע וכו' אשר יאמר כי הוא זה וכו' (כמו שלמדו רז"ל כלל ופרט וכלל ממקרא זה) ועל כולם סיימה עד האלקים יבא דבר שניהם לידע ולהודיע ולהוודע שבכל הדברים שבעולם בכולם מלובש ונעלם אלקותו ית' וצריך הכל להעלות עד האלקים שהם הדיינים שנקראים עש"ז אלקים מחמת שהם פוסקין דין תורה ומגלין האלקות והתורה שבכל דבר וכנ"ל:
For when one person denies his fellow’s money and wishes to encroach upon his fellow’s money unlawfully — this is the aspect of the blemish of judgment, the aspect of “he makes wealth and not through justice” (Jeremiah 17:11). And through this is drawn down the blemish of the bris [covenant], which comes through the blemish of judgment, as above in the aforementioned teaching. For the blemish of robbing one’s fellow’s money — which is the aspect of the blemish of judgment, where one takes his fellow’s money unlawfully — and the blemish of the bris are interdependent, as is explained in many places in his words, of blessed memory. And in particular in the teaching “G’zailah” (Siman 69), as is explained there regarding the words of our Sages, of blessed memory: “Whoever descends into his fellow’s trade is as if he had relations with his wife” etc. (Sanhedrin 81a); see there.
And therefore, one who pays attention to this — to the matter of the establishing of the Roshai Chadashim and the festivals, which depend only on the true Sages, as our Sages, of blessed memory, said — from this one can understand how great is the level of emunas chachamim (faith in the Sages), upon which all of one's Judaism depends, as is explained extensively in this entire Torah [discourse] and in other places. And even one who has descended as he has descended, and gone astray in his desires and his character traits as he has gone astray, chas v'shalom — there is no person so corrupt and blemished and sinful in the world who cannot find hope and tikkun for eternity through emunas chachamim truly and in truth. 109
אות ד ובשביל זה צריכין שיהי' שלשה דיינים כי תיקון כל המשא ומתן הוא ע"י שלשה בחי' כי צריכין לקשר פנימיות המחשבה אל התורה רק חיצוניות המחשבה יהי' בהמו"מ וזה תיקון א' שהוא תיקון המחשבה לקשרה אל התורה כנ"ל. גם צריכין לעשות המו"מ באמונה שלא ישנה דיבורו לעולם ויהיו ההן הן והלאו לאו וזה תיקון ב'. וגוף העסק של המשא ומתן בעצמו דהיינו מה שקונה או מוכר וכו' שעי"ז עיקר בירור הנצוצות מהקליפות וזהו בחי' תיקון ג'. ואלו הג' תיקונין צריכין בכל הדברים שבעולם והם בחי' תיקון המחשבה והדיבור והמעשה כי צריכין לברר הנצוצות מכל הדברים שבעולם וזה נעשה ע"י גוף המעשה והעסק שעושין כ"א ע"י האמונה כי עיקר הבירור על ידה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. ועיקר האמונה תלויה בהדיבור בבחי' אודיע אמונתך בפי ובפרט לענין המו"מ שעיקר הפסק של הדין תורה הוא כפי הדברים שיצאו מפיו בשעת המו"מ ועל כן האמונה הוא בחי' תיקון הדיבור אבל גם להאמונה אין כח לברר הנצוצות כ"א ע"י התורה דהיינו ע"י שמקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשיית המו"מ עי"ז נשמרת האמונה שלא תופגם ח"ו ויש לה כח לברר הנצוצות אבל בלא התורה ח"ו תתקלקל אמונתו בעצמו ולא די שלא יברר הנצוצות אף גם ישנה ויחליף דיבורו ויפגום אמונתו כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. ע"כ צריכין לקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשיית המו"מ וזה בחי' תיקון המחשבה כנ"ל ואז נשלם תיקון המו"מ בשלימות כי נתתקן המחשבה והדיבור והמעשה ע"י התורה שהיא תיקון המחשבה וע"י האמונה שהיא תיקון הדיבור וע"י בירור הנצוצות שהם תיקון המעשה כי עיקר בירור הנצוצות הוא בעשי' כידוע. ובשביל זה צריכין ג' דיינים כדי לתקן ג' תיקונים אלו שפגמו בהם הבעלי דינים ע"י שלא קשרו המו"מ אל התורה ועכשיו צריכין לתקן זה ע"י הדין תורה שפוסקין הדיינים וחוזרין ועושין מהמו"מ תורה ואז חוזרין ונתתקנין כל הג' בחי' הנ"ל ע"כ צרייכן שיהי' הדיינים לפחות שלשה דווקא כנגד ג' תקונים הנ"ל:
And this is what is written regarding the Generation of the Flood: “For all flesh had corrupted its way” etc. (Genesis 6:12) — which is the blemish of the bris. And immediately adjacent it is written: “The end of all flesh etc., for the earth is filled with chamas [robbery]” etc. (Genesis 6:13). And Rashi explained: their decree was not sealed except on account of robbery. For this depends upon that — for through the proliferation of robbery, which is the blemish of judgment — and especially since the judges blemished the judgment greatly at that time, as our Sages, of blessed memory, said regarding the judges of Sedom — therefore that desire [i.e., the blemish of the bris] became overpowering, in the aspect of “for all flesh had corrupted” etc.
As we see in the matter of the establishing of Roshai Chadashim and the festivals that depend on them — which have been entrusted only to the Sages. And however they wish to establish them according to their deep wisdom, so Heaven agrees with them as well. As our Sages, of blessed memory, said: "These are the appointed times of Hashem, which you shall declare." Do not read "osam" (them) but rather "atem" (you). "Atem" — even if erring. "Atem" — even if deliberate, etc. And as is explained in the Midrash regarding Rosh HaShanah: that when they arrange Above the thrones for judgment, to judge on Rosh HaShanah, the angels ask Hashem, blessed be He, "When will Rosh HaShanah be?" And Hashem, blessed be He, rebukes them and says: "You are asking Me?! In wonder! Go and ask the Sages — for whenever they establish Rosh Chodesh, I and you will agree to observe Rosh HaShanah on that day." See there. 110
אות ה וזה בחי' שלש קדושות כי ענין זה הוא בכל הדברים שבעולם כי כל מה שהאדם עושה הן אכילה ושתיה או איזה מלאכה דהיינו לקשר מחשבתו אל התורה המלובש בזה הדבר ולהתחזק באמונה יתירה להאמין שהכל מאתו ית' ועי"ז מברר ניצוצות ע"י העשיה והעסק שהוא עוסק וכנ"ל. וכשעושה כל העסקים שבעולם בקדושה זאת עי"ז מתקדש בשלש קדושות שהם קדושת המחשבה והדיבור והמעשה וכנ"ל. ואזי נתעלה קדושתו ית' למעלה בבחי' שלש קדושות. כי באתערותא דלתתא איתער לעילא ואזי נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו כי מגלין שבכל דבר שבעולם מלובש כבוד אלקותו ית' וזהו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו שע"י שלש קדושות דהיינו ע"י שהאדם מקדש עצמו בשלש קדושות הנ"ל שהם בחי' קדושת המחשבה והדיבור והעשיה שעי"ז נתעלה קדושת המחשבה והדיבור והעשיה שעי"ז נתעלה קדושתו ית' למעלה בבחי' שלש קדושות עי"ז נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו כי עי"ז מגלין שבכל דבר שבעולם מלובש כבוד אלקותו ית' כנ"ל שזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו. ובשביל זה התורה משולשת בכל בחינותיה כשרז"ל (שבת פ) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה ביום תליתאה על יד תליתאה וכו' כנגד ג' בחי' הנ"ל שהם בחי' שלש קדושות. כי עיקר הקדושה ע"י התורה שמשם מקבלת האמונה כח לברר הנצוצות מכלן דבר כנ"ל וע"כ כל הג' קדושות כלולין בתורה וע"כ התורההיא משולשת בכל בחינותיה כנגד אלו הג' קדושות וכנ"ל:
And therefore the essential sealing of their decree was specifically on account of robbery, which is the blemish of judgment — even though at first the Torah spoke only of the blemish of the bris, as it is written in the preceding passage: “And Hashem saw” (Genesis 6:5), and likewise in this passage: “And G-d saw the earth, and behold it was corrupted” etc. (Genesis 6:12) — so it appears that their essential wickedness was this, that this was exceedingly evil in His eyes, Yisborach. Yet even so, their decree was not sealed except on account of robbery, which is the blemish of judgment. For when the blemish of the bris becomes overpowering through the blemish of judgment, then it is exceedingly, exceedingly difficult to rectify, as is explained there in the aforementioned teaching. And therefore specifically through the robbery — which is the blemish of judgment — their decree was sealed regarding the immorality, for this depends upon that, as above. For when immorality comes through the blemish of judgment, then it is exceedingly difficult to rectify; therefore specifically through this their decree was sealed, as above.
For it is explained in the Torah mentioned above that through the blemish of emunas chachamim, one cannot bring the mishpat to light — one cannot extract upright guidelines of conduct from every place where one learns, etc. And through blemishing emunas chachamim — [the faith in] those truly worthy of s'michah (ordination) — and ordaining a rabbi who is unworthy, through this our handwriting (k'sav yadeinu) is blemished, etc. For the hands of writing receive their light from the hands of s'michah, etc. And through this, Yisrael are expelled from their place, etc. — which is the aspect of exile from Eretz Yisrael. And through this the secret of the intercalation is taken from us, etc. And through this one cannot give counsel to one's soul in any matter, for one's counsel is divided in two, etc. — see there, the connection of all these matters well. 111
אות ו וזה שנסמכה פ' מתן תורה לפ' ואתה תחזה שמדבר ממינוי הדיינים וכן לאחריה נסמכה לפ' משפטים וכמבואר במדרש (שמות רבה פ' ל') כי הדיינים הדנים דין תורה באמת הם עושין תורה מכל הדברים שבעולם שזה עיקר מתן תורה, עיקר קיום העולם ע"י שמגלין שהתורה מקיימת הכל וכנ"ל. ובשביל זה היה כל העולם תלוי עד ששה בסיון שבו קיבלו ישראל את התורה כמשרז"ל (שבת פ.) כי אז נתגלה שהש"י ברא את העולם ומקיים את העולם ע"י התורה שזה עיקר קיום העולם וכל זה נעשה ע"י הדיינים שעושין תורה מכל הדברים כנ"ל וע"כ נסמכה פ' הדיינים למתן תורה:
And this is known in the writings of the Arizal, that the Exile of Egypt was to rectify the sin of the Generation of the Flood. And therefore, when Moshe saw an Egyptian man striking [a Jew] etc., and afterward two Jewish men quarreling etc. (Exodus 2:11–13), he said: “Indeed the matter is known” (Exodus 2:14) — [i.e., now it is known] why Yisroel is in exile, as our Sages, of blessed memory, said (Shemos Rabbah 1:30). That is, because he saw that they still blemish the judgment — for the quarrel and strife is the opposite of judgment, which is the aspect of peace, as it is written: “truth and the judgment of peace shall you judge” etc. (Zechariah 8:16). Therefore he said: “Indeed the matter is known” — why Yisroel are placed in exile for so long, for this is on account of the blemish of judgment, which is exceedingly difficult to clarify.
But there are waters that purify from all of this, the aspect of: "And I will sprinkle upon you pure waters," etc. And these waters are drawn through the teshuvah that one does regarding the blemish of emunas chachamim — which is aroused through the machlokes (strife), the aspect of "mai m'rivah" (waters of strife), etc. Through this, many s'farim (holy books) are produced, the aspect of: "Of making many books there is no end." For there are already many s'farim, and there will yet be many more s'farim. And they are all essential for the world, and it is forbidden to ridicule any of them, etc. And through this, all the dinim in the world are sweetened, for they are included in the Foundation Stone (Even Sh'siyah), the aspect of the Holy of Holies, etc. 112
אות ז וזה שארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי זה עיקר קיום העולם כנ"ל. כי כל מעשה בראשית הי' בבחי' הנ"ל כי השי"ת ברא את העולם ע"י התורה כמ"ש ואהי' אצלו אמון וכו' כנ"ל גם ע"י אמונה כמ"ש וכל מעשיהו באמונה ובאמת התורה והאמונה כולא חד כי שניהם תלוים זה בזה כי א"א לקיים את התורה כ"א ע"י אמונה כמ"ש כל מצותך אמונה וכן אין קיום להאמונה כ"א ע"י התורה וכנ"ל. וע"י מעשה בראשית בעצמן שעשה הש"י בכל יום ע י"ז נתבררו הנצוצות משברי כלים מעלמין דחריבין כידוע נמצא שהי' במעשה בראשית כל ג' בחי' הנ"ל שהם תורה ואמונה ובירור ניצוצות שהם בחי' מחשבה דיבור ומעשה כנ"ל (וכן מבורא בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות שכל העשיות והעסקים וכל המו"מ ומלאכות הם בבחי' מלאכת מעשי בראשית כמ"ש במאמר ואת העורבים צויתי וכו' בלק"ת סי' ד' ע"ש). וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית היינו בהתורה שנקראת ראשית דרכו, ברא אלקים את השמים וכו' כשרז"ל והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' זדה נמשך מבחי' שבירת כלים שהם בחי' תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלקים מרחפת על פני המים, רוח אלקים זה בחי' אמונה שהיא בחי' מלכות כידוע שנקרא אלקים כמ"ש ואלקים מלכי מקדם. וזהו ורוח אלקים היינו בחי' אמונה מרחפת על פני המים דא אורייתא כשרז"ל היינו שהאמונה מקושרת בהתורה ומקבלת ממנה כח לברר הנצוצין שהם בחי' רפ"ח ניצוצין שזהו בחי' מרחפת כמבואר בכתבי האריז"ל. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור שהוא בחי' עולם התיקון בחי' תקיון כל מעשי בראשית על מכונן ויהי אור שהי' כן שנתתקן הכל היינו כנ"ל שע"י האמונה שמקבלת כח מהתורה שזהו בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנ"ל עי"ז מתקנין כל הדברים שעושין כי עי"ז בירור כל הנצוצות שזה עיקר עצם העשי' של כל מעשה בראשית שהם בחי' כל העסקים והמלאכות והעשיות וכל המשא ומתן שבעולם וכנ"ל:
For it is explained there in the aforementioned teaching that the essential blemish of judgment, through which comes the blemish of the bris, is through raising the aspect of the drop of Eisav and Yishmael to the brain etc. And on account of this it is exceedingly difficult and weighty to elevate and clarify the judgment. And therefore it is forbidden to judge alone, and three judges are required.
And this is the aspect of Rosh HaShanah, when all the souls gather to the true tzaddik and are included together in love, etc. And through this, simchah is made, etc. — see there, all of this very well. 113
אות ח וזה שארז"ל כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. כי מאחר שהדיין צריך בעצמו לבא לפני דיינים לדון בדין תורה בודאי אינו יכול להיות דיין כי הלא הוא בעצמו עקר עסקיו ומו"מ שלו מהתורה שמחמת זה הוא צריך לבא לפני הדיינים וכו' כנ"ל ואיך יוכל לתקן אחרים לעשות מעסקיהם תורה מאחר שהוא בעצמו פגם בזה עד שצריך בעצמו לבא לפני דיינים לעשות מעסקיו תורה וכנ"ל ועל כן בודאי לאו דיינא הוא: וזה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם וכו'. אנשי חיל זה בחי' בעלי כח למלחמה בחי' ותאזרני חיל למלחמה. כי הדיינים צריכין לחזור ולברר הניצוצות מהמו"מ ולעשות מהמו"מ תורה שזהו בחי' מלחמה בחי' כי תצא למלחמה כנ"ל. וע"כ צריכין להיות אנשי חיל היינו בעלי כח למלחמה לברר הניצוצות מעמקי הקליפות וכנ"ל. יראי אלקים זה בחי' אמונה מלכות שנקראת יראה בחי' מוראה של מלכות כ"ש בספרי אדמו"ר ז"ל כ"פ וזה בחי' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וכו' כי יראה בחי' אמונה: אנשי אמת זה בחי' בעלי תורה שנקראת אמת כ"ש תורת אמת. היינו שהדיינים צריכין כל הג' בחי' הנ"ל לקשר מחשבתם אל התורה תמיד. ולהתחזק באמונה יתירה. ועי"ז יהי' להם כח למלחמה לברר הניצוצות שעי"ז חוזרים ומתקנים העסק שפגמו בו הבעלי דינים שרחקו אותו מהתורה כי עתה הם פוסקים ע"ז דין אמת דין תורה וחוזרים ועושים מהמו"מ תורה כנ"ל. וזהו שונאי בצע ופרש"י ששונאים ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. היינו כנ"ל שהדיין צריך לעשות מעסקים ומו"מ של כל העולם תורה. מכ"ש שצריך ליזהר במו"מ שלו שלא יצטרך לבא לפני דיינים. דהיינו שלא יעקור המו"מ שלו מהתורה ח"ו שבשביל זה צריכין לבא לפני דיינים כנ"ל. וע"כ צריך להיות שונא בצע שלא יצטרך לבא לפני דין תורה כשפרש"י וכנ"ל:
For these judges need to clarify and elevate the judgment from its fall — for it fell through one of these litigants wishing to rob his fellow, which is the aspect of the blemish of judgment, as above — through which comes mikreh laylah [a nocturnal occurrence], see there. And when they clarify the judgment and elevate it, and return the money to its rightful place — to the one to whom it truly belongs — through this they elevate and clarify the blemish of the nitzotzos [sparks] that fell through the blemish of the mikreh; they elevate them to the brain. And this is the aspect of the rectification of the t’fillin, which is drawn down through elevating from the aspect of “engraved in his flesh” — which comes through the sword of arrogance — to the aspect of “engravings of a signet” etc. (Exodus 28:11).
For this is understood by every discerning person: that the division and concealment of counsel (aitzah) is harder than all the troubles and sufferings in the world. For certainly there is no pain and trouble and distress for which one cannot find a counsel to be saved from it. But the essential trouble, Rachmana litzlan, is when [the counsel] is hidden from him and he does not know the counsel for how to be saved from it. And sometimes some counsel appears to him, but his counsel is divided in two — for it is possible that through this counsel he will ruin things even more, and he needs to do the opposite. As is understood by every person of awareness, in everything that passes over him. 114
אות ט וזהו שארז"ל וכשיהיו הבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטר' מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. והוא תמוה לכאורה מדוע מתחילה שניהם כרשעים מה חטא הזכאי בדין וגם מפני מה אח"כ שניהם כזכאין אך ע"פ הנ"ל ניחא כי בודאי בתחלה שניהם כרשעים אפילו הזכאי והטוען אמת כי עכ"פ פגם בהעסק שלו ורחקו מהתורה ולא קישר מחשבתו אל התורה בשעת המו"מ שמחמת זה נענש שהוכרח לבא לדין תורה וע"כ בודאי נחשב גם הוא כרשע כי עיקר צדקת ישראל היא התורה והאמונהבחי' וצדיק באמונתו יחי' ומחמת שישראל כולם מאמינים בני מאמינים ע"כ נקראים כולם צדיקים כ"ש ועמך כולם צדיקים. אבל זה שפגם באמונה ובהתורה בשעת המו"מ שמחמת זה הוכרח לבא לדין תורה ע"כ נחשב כרשע. אבל אחר כך כשנפטרין מלפני הדיינים שניהם כזכאין כשקיבלו עליהן את הדין תורה ועי"ז חזרו ותקנו מה שקלקלו וחזר ונעשה מהמו"מ תורה ע"י שקיבלו את הדין תורה שפסקו הדיינים על המו"מ שלהם. ע"כ נחשבו כזכאין כי אפילו זה שטען בתחילה איזה שקר ורמאות נחשב עתה כזכאי אחר שקיבל את הדין ונעשה מכל המו"מ שלו תורה. כי גם מתחלה לא בא אל השקר והרמאות כ"א מחמת פגם הנ"ל ע"י שלא קישר מחשבתו אל התורה שעי"ז נפגמה האמונה שלו ועי"ז בא לידי שקר ושינוי ורמאות שהוא היפך האמונה וכנ"ל כי ישראל אינם חשודים על שקר גמור. כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועיקר השקר של הטוען שקר נמשך מאיזה טעות שטועה בעצמו ומורה לו היתר כעין שארז"ל חזקה אין אדם מעיז פניו וכו' ואשתמוטי הוא דקא משתמיט או ספק מלוה ישנה יש לו עליו. וכל אלו ההשמטות וההיתרים של טעות שלו נשמך מחמת שלא קישר מחשבתו אל התורה. כי אם הי' מקשר מחשבתו אל התורה שבהמו"מ הי' נשמר האמונה שלו שלא לבא לידי טעותים אלו שהם פגם האמונה. ע"כ עתה אחר שקיבל עליו את הדין תורה. וכבר חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כבר נתתקן הפגם שלו שעקר המו"מ מהתורה שמשם בא הטעות והשקר שלו כי הלא עתה חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כנ"ל ע"כ גם הוא נחשב כזכאי ועתה מבוארת המשנה על מכונה ברה כחמה:
However, one must be careful not to elevate excessively, so as not to raise to the brain, chas v’sholom, the aspect of the drop of Eisav and Yishmael — for the essential blemish of judgment comes through this — through which the aforementioned desire returns and overpowers even more, as above. Therefore one person cannot judge alone, for the clarification of judgment requires, as it were, two opposites: to elevate from “engraved in his flesh” to the aspect of “engravings of a signet” — the aspect of t’fillin — and [simultaneously] to push away the aspect of the drop of Eisav and Yishmael so as not to blemish the judgment through them, as above.
For example, regarding illness and pain, Rachmana litzlan — certainly there is a remedy, but one does not know through what thing one will be healed. And through which doctor — for in most cases the doctor ruins much through his remedies and causes harm, as is very common. And also in most cases the doctor himself is uncertain and his counsel is divided regarding how to heal him, etc. And therefore in truth, [Rabainu], of blessed memory, cautioned to distance oneself entirely from doctors. And similarly regarding business and livelihood, the essential profit is when one knows the counsel of what to deal in and when to sell, etc. And as is brought: "Did He give you counsel to acquire property?" etc. — as is explained at length from these matters in our words elsewhere, in Hilchos Sukkah, Halachah 7, and in other places. 115
אות י וזה שארז"ל שיראה הדיין כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וכאלו חרב וכו' כי בודאי הוא מלחמה גדולה כנ"ל. מאחר שצריך לעשות מעסקי חול תורה וזה ידוע שהנצוצות שבעסקי חול נאחזים בהם הקליפות וס"א הרבה שמשם תוקף המלחמה של כל אדם בעוה"ז ובפרט שזה העסק של המו"מ שבא לפני הדיינים כבר נפגם ע"י אלו הבעלי דינים שפגמו בו ורחקו אותו מהתורה כנ"ל ע"כ בודאי הדיינים הרוצים לפסוק דין תורה באמת צריכין לחגור עצמן היטב למלחמה ללחום עם הקליפות וס"א שסביב הנצוצות שבזה העסק שנפגם ע"י אלו הבעלי דינים. ע"כ צריכין לראות כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וכאלו חרב וכו' שהוא בחי' אחיזת הקליפות והס"א שסביב הניצוצות כנ"ל שצריכין ללחון עמהם כנ"ל:
Therefore, of necessity, two [judges] must sit who have opposing views — one inclines to the right and one to the left — through which these two aspects are accomplished: the aspect of “the left pushes away” and “the right draws near” (Sotah 47a), as above. And then the third one adjudicates, and the judgment emerges properly. See the aforementioned teaching well and understand.
But the essential trouble and suffering from the division of counsel is regarding drawing close to Hashem, blessed be He, from all the places to which one has been cast through one's many sins. For aside from this, everything is vanity — whether one profits or does not profit in money, however it may be, one will spend the days of one's life and return to the dust as before. But the division of counsel regarding the sanctity of one's Judaism — which is one's eternal purpose — this is the essential trouble, greater than everything. As is well understood by everyone who looks at his end and ultimate purpose. 116
אות יא וזה שארז"ל רב כי אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשי לקטלא נפיק וצבי ביתי' לית הוא עביד וריקן לביתי' עייל היינו כנ"ל מחמת שידע שהוא מלחמה גדולה עם הקליפות שסביב הניצוצות שבהעסק שדנים עליו בחי' סביב רשעים יתהלכון וכנ"ל ע"כ אמר כן וזהו וצבי ביתי' לית הוא עביד וריקן לביתי' עייל היינו שרב מחמת ריבוי ענותנותו הי' אומר על עצמו שגם הוא בעצמו אינו יוצא ידי חובתו בצרכי ביתו שעושה שצריכין לקשר כל עסקי ביתו אל התורה והוא בענותנותו אמר שאינו זוכה לזה בשלימות וזהו וצבי ביתי' היינו הצטרכות ביתי אינו זוכה לעשות בשלימות הראוי דהיינו לקשר הכל אל התורה וזהו וריקן לביתי' עייל כי כל ה דברים יגיעים ואינם בשלימות והכל ריק וחסר בלא התורה כי רק התורה והאמונה היא שלימות כל הדברים וע"כ רב בענותנותו שאמר שלא זדכה עדיין לקשר הכל אל התורה ע"כ אמר וריקן לביתי' עייל ובשביל זה הי' קשה עליו לישב בדין תורה ואמר ברעות נפשי לקטלא נפיק כי אמר איך אזכה להעלות העסק שלהם ולעשות ממנו תורה מאחר שאני בעצמי עדיין לא זכיתי לזה בשלימות לעשות מכל עסקי ביתי היינו מכל עסקי חול תורה וכנ"ל. ועתה מחובר ומקושר הענין היטב. כי בלא זה אין פרוש וקשר לדבריו מה זה שאמר וצבי ביתי' לית הוא עבד וכו' היעלה על הדעת שרב הציטער על שמבטל א"ע מצרכי ביתו לישב בדין תורה. אך ע"פ הנ"ל מבואר הענין היטב בקשר יפה כמין חומר:
And this is what our Sages, of blessed memory, said: that the judge should see it as if Gehinnom is open beneath him and a sword [is placed] between his thighs (Sanhedrin 7a; Yevamos 109b). And they derived this from the verse: “Behold the bed of Shlomoh etc., all of them grasping the sword, trained in war etc., because of dread in the nights” etc. (Song of Songs 3:7–8).
But the tikkun for all of this is emunas chachamim — that specifically through the abundance of machlokes, one should return each time in complete teshuvah regarding the blemish of emunas chachamim, until all the holy s'farim of the Torah are once again esteemed in his eyes, and he does not ridicule, chas v'shalom, any of them. And through the abundance of the holy s'farim, the aspect of "and the book that the man of my quarrel has written" — through this all the dinim in the world will be sweetened. And he will draw upon himself the holiness of the Rosh HaShanah of the true Sages who gather together on Rosh HaShanah, etc. And through this everything will be rectified — all the blemishes. For the hands of s'michah will once again illuminate the hands of writing, and Yisrael will return to their Land — to Eretz Yisrael — and the secret of the intercalation will be returned to us, and we will merit complete counsel always. For the pure waters mentioned above — which are the aspect of the holy s'farim mentioned above — will purify Yisrael from all the filth and from all the tumos, etc. — the aspect of: "And I will sprinkle," etc., "and you shall be purified from all your impurities," etc. And through this: "And they shall no longer be divided into two kingdoms," etc. — as is explained there; see there. 117
אות יב וזהו שארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל. כי בודאי משרה שכינה מאחר שעשה מכ לעסקי חול תורה ומגלה שמלא כל הארץ כובוד. שבכל הדברים שבעולם מלובש תורה כנ"ל. ע"כ בודאי משרה שכינה בישראל כי זה עיקר השארת השכינה כשנתלגה ששכינת אלהותו בכל הדברים שבעולם שזה נעשה ע"י הדיין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו כל דיין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו כל דיין שדן דין אמת לאמתו בכמה מקומות ודקדקו המפרשים תיבת לאמתו שהוא לכאורה מיותר. כמובא בב"י בתחלית הטור ח"מ ע"ש אך ע"פ הנ"ל מדוקדק יפה. כי זה עיקר השלימות שידין הדין אמת לאמתו דהיינו שיקשר ויעלה כל החיות והנצוצות שבהעסק שדנין עליו אל התורה שנקראת אמת כנ"ל. וזהו בחי' דין אמת לאמתו שמקשר העסק שעליו פסקו הדין אמת הוא מקשר אותו לשורש האמת שהוא התורה דהיינו שזוכין לנצח המלחמה להעלות ולקשר כל העסק שדנין עליו אל התורה כנ"ל כי יכול להיות שידין הדיין דין אמת אבל אינו לאמתו דהיינו שגוף הדין אמת שממזכה את הזכאי ומחייב את החייב אבל אינו משים לב לקשר העסק שפסקו עליו דין אמת אל התורה אך עיקר השלמות שידין דין אמת לאמתו שהעסק שדנו עליו דין אמת יזכו להעלותו ולקשרו לאמתו לשורש האמת שהוא התורה דהיינו שיחזרו ויעלו וינשאו כל העסק ויעשו ממנו תורת אמת כנ"ל ואז זוכה לכל מה שארז"ל על זה דהיינו שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ומשרה שכינה בישראל היינו כנ"ל. כי בחי' זאת כשזוכין להעלות כל הדברים אל התורה זהו בחי' מעשה בראשית ובחי' השראת השכינה וכנ"ל ב'י'ל'א'ו':
“Gehinnom is open beneath him” — this is the aspect of the judgment that has fallen to the lowest depths, which is the aspect of Gehinnom, in the aspect of “Your judgments are a great deep” (Psalms 36:7). This is drawn down through raising to the brain the drop of Eisav and Yishmael, as above — and the judge needs to rectify this, to elevate the judgment from there.
For now, through our many sins, in the depth of this exile that has been prolonged exceedingly — we have descended very much, through our many sins, in the aspect of: "and she descended wondrously" — until "counsel has been lost from the children." And as Dovid cried out about this: "How long shall I place counsels in my soul?" etc. And it is written: "Refuge has been lost from me," etc. For the Sitra Achara — from whence the yaitzer hara comes — prostrates and spreads itself upon every person exceedingly, in length and breadth. And in whatever manner one wishes to draw close to Hashem, blessed be He, it spreads against him greatly — until it seems as though almost all hope is lost, chas v'shalom. As it is written: "A net they have prepared for my steps," etc. And as it is written: "In this path that I would walk, they have hidden a trap for me." For in every road and path and trail that one wishes to go upon to draw close to Hashem, blessed be He, they hide traps there to ensnare him, chas v'shalom. And because of this, one's counsel is always divided — one does not know how to give counsel to one's soul, how to save one's soul from such a pit of destruction, from such mire. And as Dovid cried out: "I have sunk in deep mire and there is no foothold," etc. 118
אות יג וע"כ הבתי דינין קבועים בב' וה' כשרז"ל כי מבאר בהתורההנ"ל שכשמקשר מחשבתו בשעת עשיית המו"מ אל התורה. זהו בחי' חב"ד שעשי' עולהאל יצירה שהואבחי' התורה וכו' ע"ש ואיתא בכתבי האריז"ל שב' וה' הם בחי' יצירה שהוא התורה. וע"כ קורין בהם בתורה ע"ש. וע"כ בהם בתי דינין קבועים כי בהם יכולין הדיינים להעלות ולקשר המו"מ אל התורה לקתן הפגם שפגמו הבעלי דינין כנ"ל. כי ב' וה' הם בחי' יצירה בחי' התורה וכנ"ל: התחלתו תקצ"ח בק"ק נעמריב רבתי
“And a sword is placed between his thighs” — this is the aspect of what the judge must clarify: the sword of arrogance, and to elevate from the aspect of “engraved in his flesh” to the aspect of the “signet” of holiness. For all this the judge must rectify, since the blemish of the bris and the blemish of robbery — which is the blemish of judgment — are interdependent, as above.
And all this our Sages, of blessed memory, derived from the verse: “Behold the bed of Shlomoh” etc. — the aspect of mittah sh’laimah [a complete bed, i.e. the complete rectification of the covenant] — the aspect of Yaakov, who is the aspect of the “threefold cord” (Ecclesiastes 4:12), the aspect of the generality of the three judges, who are the aspect of the t’las avahan [three Patriarchs] included in Yaakov who is the adjudicator — in the aspect of “justice and righteousness in Yaakov” etc. (Psalms 99:4). For he was completely clean of the blemish of the drop of Eisav and Yishmael. And therefore the essential rectification of judgment, which is the completeness of the rectification of the bris, is through him. And this verse — “Behold the bed of Shlomoh etc., because of dread in the nights” — is juxtaposed to the verse: “His palanquin etc., its chariot of purple, its interior paved with love” etc. (Song of Songs 3:9–10) — which is the aspect of the bond of the Merkavah [Chariot], which is the essential rectification of the bris, the rectification of judgment. Therefore they are juxtaposed to one another; see the aforementioned teaching and you will understand. And the essential prolonging of the exile is through the blemish of judgment, through which the blemish of the bris is drawn down even more — and this is exceedingly difficult to rectify, as is explained in the aforementioned teaching. And as it is written: “Those who turn justice to wormwood” (Amos 5:7). And it is written: “Her heads judge for bribes” etc. (Michah 3:11). And likewise in many verses. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Eichah Rabbah, P’sichta 4): Moshe said “Aichah [how] shall I bear alone” etc. (Deuteronomy 1:12); Yeshayah said “Aichah has she become a harlot” etc. (Isaiah 1:21); and Yirmiyah said “Aichah she sits” etc. (Lamentations 1:1). For Moshe said “Aichah shall I bear alone your trouble” etc. regarding the rectification of judgment — for even upon him this matter was exceedingly difficult and weighty, to clarify the judgment. Regarding this he said: “Aichah shall I bear alone your trouble and your burden and your strife? Provide for yourselves men” etc. (Deuteronomy 1:12–13). All of this speaks regarding the rectification of judgment. For Moshe saw how exceedingly difficult and weighty the rectification of judgment is; therefore he said that even he cannot clarify it by himself, and regarding this he said: “Aichah shall I bear alone” etc., as above — for it is exceedingly difficult to judge alone, as above. And afterward, in the generation of Yeshayah, the judgment was corrupted greatly, and regarding this he cried out: “Aichah has she become a harlot, the faithful city, she who was filled with justice” etc. (Isaiah 1:21). For the essential corruption — that she became a harlot, the aspect of the blemish of the bris — is through the corruption of justice. Through the fact that at first “she was filled with justice” etc., and now “murderers” (Isaiah 1:21) — that is, the corruption of judgment. For this depends upon that, as above. And through this the Sitra Achara became overpowering until the Bais HaMikdash [Holy Temple] was destroyed. And regarding this Yirmiyah cried out: “Aichah she sits” etc. For the essential destruction came through the blemish of judgment, which is the blemish of the bris, which is exceedingly difficult to rectify, as above. And the essential rectification is completed only through Moshiach, of whom it is said: “And he shall judge the poor with righteousness etc., he shall judge the destitute of the people” etc. (Isaiah 11:4). And likewise in many verses that speak of the essential rectification of judgment that will come through Moshiach. And then it will be fulfilled: “Tziyon shall be redeemed through justice” (Isaiah 1:27). For the essential g’ulah [redemption] will be through the rectification of judgment, through which comes the essential rectification of the bris, as above. This short halachah, consisting of five osiyos, develops a single powerful theme from Likutay Moharan II:5: the blemish of judgment (p’gam hamishpat) and the blemish of the covenant (p’gam habris) are deeply interdependent. When unfit judges pervert justice, or when people rob and defraud one another, the spiritual result is a corruption of the covenant — and vice versa. This mutual entanglement is what made the rectification of the Generation of the Flood impossible (their decree was sealed on account of robbery, though their sin was primarily sexual), what kept Yisroel in Egypt (Moshe saw the quarreling and understood why the exile persisted), and what eventually led to the destruction of the Bais HaMikdash (Yeshayah cried out: “How has she become a harlot, the faithful city that was full of justice!”). Three judges are necessary because the task of clarifying judgment requires two opposing movements simultaneously: drawing near (elevating the sparks) and pushing away (rejecting the impure influence of Eisav and Yishmael). One judge inclines right, one inclines left, and the third adjudicates — corresponding to Yaakov and the three Avos. The ultimate rectification awaits Moshiach, of whom it is said: “He shall judge the poor with righteousness” — and then “Tziyon shall be redeemed through justice.” Based on Likutay Moharan II, Siman 5
Loading comments…