חזקת קרקעות ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות ט וזה בחי' חזקת קרקעות שהוא בשלשה שנים כי שלשה שני חזקה הם כנגד בחי' תלת גוונין הנ"ל המאירין ע"י שלימות האמונה שהוא אמונת חכמים. כי כששנים מכחישין זא"ז במטלטליןאו בקרקעות זה שהאמת אתו הוא בבחי' אמונה כי הבריו כנים ונאמנים ושכנגדו המכחיש האמת הוא בבחי' פגם אמונה כי אמונהואמת הם בחי' אחת כ"ש במ"א וע"כ כשהכחשה במטלטלין מעמידין הדבר ביד מי שהוא בידו. כי היד היא בבחי' תלת גוונין הנ"ל המאירין ע"י אמונה. וע"כ הוא נאמן בשבועה שהוא בחי' התגלות הגוונין וכנ"ל. אבל בקרקעות שאינם נתפסים ביד ע"כ אין לו חזקה כ"א בשבל שנים כנגד תלת גוונין הנ"ל כי בכל שנה ושנה מאירין הגוונין מחדש. כי בכל שנה יש ר"ה שאז עירק הארת הגוונין ע"י תקיעת שופר כ"ש שם בהתורה הנ"ל שזהו בחי' תקיעת שופר כ"ש שם בהתורה הנ"ל שזהו בחי' תקיעת שופר שתוקעין ג' קולות שסימנם קשת שהם בחי' תלת גוונין קדשת וכו' ע"ש. כי התלת גוונין הם בחי' חסד ודין ורחמים כידוע שזהו שורש כל העולמות כידוע. ובר"ה שאז נברא העולם כי זה היום תחלת מעשיך אז כל עבודתינו לעורר ולהא יר הגוונין הנ"ל כדי להמתיק עי"ז כל הדינים כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ נוסעין לצדיקים על ר"ה. כי עיקר תיקון זה נמשך ע"י אמונת חכמים ע"י שמאמין שהם מלאים רזין בכל תנועותיהם ומעשיהם ודיבוריהם שזה צריכין ביותר בר"ה שאז נברא האדם שעיקרו נברא בשביל זה כדי שהוא יפרסם ויודיע אלוקותו ע"י שישיג ויכוין נפלאות נוראות רזי חכמתו ית' שבכל הבריאה בכלליו ובפרטיו ושהכל נברא בשבילו כדי שהוא יתנהג בכל דבר כפי הצריך לתיקונו כפי הרזין והסודות שיש בכל דבר. אבל אין זוכה לזה כ"א הצדיק האמת ואנחנו צריכין להתקרב להם ולהאמין בהם ולהתנהג בכל מעשינו כפי אשר הם מצווים אותנו כ"ש לא תסור מן הדבר וכו' נמצא שבכל ר"ה נתעורר מחדש הארת הגוונין הנ"ל ע"כ כשהקרקע בידו שלש שנים שכבר עברו עליו שלשה ראשי שנים ע"כ הוא בחזקתו ויש לו נאמנות שהקרקע שלו כי קיום כל דבר הוא ע"י הגוונין הנ"ל שהם שורש הבריאה ומארח שברשותו היתה הקרקע כל הג' שנים שהם כנגד תלת גוונין ע"כ מאמיניםלו כי האמונההיא בבחי' הארת הגוונין כנ"ל:
margin-bottom: 2rem;
אות י כי השדה והקרקע של איש הישראלי זה שהוא שלו באמתהוא בבחי' א,י כי בכל מקום שישראל מחזקי הוא בחי' א"י כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בהתו' חדי ר"ש. כי ישראל ממשיכין קדסושת א"י גם לחו"ל לכל המקומות שיושבים שם וע"כ תקנו רז"ל כמה מצות התלויות בארץ גם בחו"ל כדי להמשיך קדושת א"י גם לחו"ל, וזה שרוצה לערער על הקרקע בשקר הוא בחי' מערער על א"י כי אמת הוא סטרא דקדושה בחי' א"י ושקר הוא סטרא אחרא סטרא דמסאבותא הנאחזת בחו"ל וא"י מקודשת בי' קדושות ע"כ צריכין ג' שני חזקה זה בחי' תלת כלולין מתלת כי בכל שנה מאירין בר"ה השלש גוונין ע"י הג' קולות של שופר וע"כ בג' שנים הוא תלת כלול מתלתת והכלליות של הכל עולה עשר בחי' העשר קדושות של א"י וכנ"ל שהם כנגד עשר אצבעות כידוע. וע"כ במטלטלין כשמוחזק בידיו שהם בחי' עשר אצבעות הוא בחזקת שהוא שלו שמאמינים לו שדבריו אמתיים שזהו בחי' קדושת א"י כנ"ל אבל בקרקע אין מאמינים לו כ"א בחזקת ג' שנים כנגד תלת גוונין הנ"ל שכ"א כלול משלש שעי"ז נמשכים כל העשר קדושות של א"י וכו' וכנ"ל:
font-style: italic;
אות יא וכל זה הוא בחי' ר"ה כי כל עבודתינו בר"ה הוא לגלות ולהאיר ולהמשיך עלינו קדושת א"י שהוא נחלתנו ומקור קדושתינו כמו שמתחננים וצועקים כל ישרא לקודם תקיעת שופר יבחר לנו את נחלתינו וכו' וכמו שמבקשים בברכת שופרות תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' שיקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצינו וכ"ש והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. כי עיקר קדושת איש הישראלי הוא בא"י שיש לכל אחד וא' מישראל חלק שם וכפי מה שמקדש ומטהר עצמו כן ממשיך עליו קדושת א"י וכן זוכה להחזיק ולכבוש חלק מא"י וכן להיפך ח"ו כפי חטאיו ופגמיו כן פוגם בקדושת א"י וכן נתרחק משם כ"ש ופני חטאינו גלינו מארצינו וכו'. כי עיקר התגלות מלכותו ית' שיתגלה ע"י מלכות משיח שיבא ב"ב הוא בא"י וירושלים ומשם התחיל בריאת העולם ומשם כל התגלות אלקותו בעולם כ"ש כי מציון מכלל יופי אלקים הופיע ועל זה מתפללין בר"ה שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד וכו'. אבל לכבוש א"י א"א כ"א ע"י צדיקי אמת וע"כ נוסעין על ר"ה לצדיקים כי צדיקים ירשו ארץ והעיקר ע"י אמונת חכמים הנ"ל שמאמין שכל דבריהם וכו' יש בהם רזין שעי"ז נתגלה שכל הבריאה מליאה רזין עמיקין וכנ"ל שזה נתגלה בא"י ששם כל הקדושות וכל ההתגלות אלקות בחי' מציון מכלל יופי אלקים הופיע וכנ"ל:
.redirect-box {
אות יב ואע"פ שאנו צועקין ומתחנני םכ"כ שנים לשוב לא"י ועדיין אנו רחוקים משם אעפ"כ אין שום תפילה וצעקה נאבדת אפי' של הפחות שבפחותים כי בכל צעקה ותפילה כובשין איזה חלק או נקודה מא,י עד שבעתה יחישנה שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפילותינו ונשוב לא,י וכעין מ"ש אדמו"ר ז,ל על מאמר רבב"ח כד חם גביה אתהפיך וכו' (סי' ב' ל"א). ואפי' מי שהוא פגום מאד ואין לו כח בצעקתו ותפילתו לכבוש איזה נקודה וחלק מא"י אעפ"כ צעקתו פועל הרבה כי צעקתו שצועק ומתפלל לשוב לארצינו היא בבחי' מחאה המבואר בדין חזקת קרקעות שכל זמן שהוא מוחה אין חזקת המחזיק מועלת כלום. ע"כ אע"פ שהם גזלו מאתנו א"י שהוא ארצינו ונחלתינו ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו הרעים אעפ"כ מתפללים וצועקים בכל פעם וביותר בר"ה שא"י הוא שלנו כי היא נחלתינו ובזה אנו עושים בחי' מחאה להס"א שלא יטעו שא"י תשאר כבושה בידם ח"ו כי אין חזקתם חזקה כלל כי אנו מוחים בהם ע"י שאנו צועקים ומפרסמין בכל פעם ובפרט בר"ה לכל דרי מעלה ומטה שא"י הוא שלנו מאבותינו וסוף כל סוף נוציחא אותה מידם:
background: var(--highlight);
אות יג ומזה יכול כל אדם להבין רמזים לעצמו להתחזק בכל פעם בתפילה ותחנונים וצעקה להש"י יהי' איך שיהי' אפי' אם יעבור עליו מה כי אפי' אם רואה שאינו פועל ח"ו בתפילתו אדרבא הרע מתגבר עליו ביותר אעפ"כ ידע ויאמין שפועל הרבה בתפילתו וצעקתו כי עכ"פ תפילתו וצעקתו הוא בחי' מחאה הנ"ל. כי כבר מבואר שקדושת של כ"א מישראל הוא בחי' א"י וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות רעות ומדות רעות זה בחי' שרוצה לגרשו ח"ו מהסתפח בנחלת ה' שהוא א"י וכל מה שחותר לשוב לקדושתו אין מניחין אותו מעוצם ההתנגדות שמתגרין בו והוא אינו מתגבר כראוי נגדם. ע"כ כשמתגבר אעפ"כ בתפילה וצעקה להש"י אז לא יוכלו לגרשו ולכבוש חלקו בא"י ח"ו בשום אופן כי תפילתו וצעקתו בנחלתו בשום אופן כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדו וכנ"ל:
border: 2px solid var(--accent-light);
אות יד וזה בחי' מלכיות וזכרונות ושופרות וזה בחי' שירת האזינו שהוא לעד כי לא תשכח מפי זרעו אפי' בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה כ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וכו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכו'. כי כלל השירה הזאת הוא להזכיר ולהודיע את כל מעשה ה' אשר עשה עמנו ואשר הוא עתיד לעשות עמנו נפלאות ונוראות עד שסוף כל סוף יגמור כרצונו להחזיר לנו א"י עם כל הקדושות ותפארת הגוונין המאירין שם כמו שהתחיל בהנחל עליון גוים וכו' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו וכו' ירכיבהו על במתי ארץ וכו' דהיינו ארץ ישרא לוכן הולך וסוב כל סיפור השירה הנוראה הזאת את כל אשר עבר ואת כל אשר יעבור על ישראל בכל העתיךם שיעברו עליהם עד שסיים שסוף כל סוף וכפר אדמתו עמו שהש"י ירצה אדמתו ועמו כי הם בחי' אחת. וכל זה יגמור הש"י ע"י הצדיקי אמת שדבריהם ומעשיהם מלאים רזין שכולם כלולים במשה שהודיע מקודם ריבוי ההסתרות שיהיו הסתרות בתוך הסתרות עד שיהי' קשה למצורא האמת לאמתו אבל אעפ"כ יגמרו הצדיקי אמת בחי' משה את שלהם ויודיעו אלקותו בעולם כ"ש שם ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה וכו' ואין מידי מציל. וזה שהתחיל האזינו השמים ואדברה לומר דעו כי דברי אינם פשוטים כי הם עמוקים מאד מאד והם מלאים רזין עמוקין עד אשר אני קורא את השמים שהם כלליות הדרי מעלה שיאזינו מה שאדבר מכ"ש ותשמע הארץ אמרי פי, שצריכין כל באי עולם שבארץ הזאת לשמוע ולהבין היטב אמרי פי כי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וכו' היינו שדברי אינם פשוטים רק הם כמטר וכטל שנראים שהם מים ולחלוחית פשוט אבל באמת יש בהם כחות נפלאים ונוראים כי הם מגדלים כל יני צמחים ועשבים שונים לאין מספר וכמו שאמר שם כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב וכו' כמו כן הם דברי כי אע"פ שנראים כפשוטים אבל הם עמוקים מאד ומלאים רזין ויש בהם כח לגדל ולחזק את כל אחד וא' ולהצמיח אותו עד שיתפאר וישתעשע הש"י עם כל א' וא' בהתפארות ושעשועים נפלאים. כי שם ה' אקרא. היינו דעו והאמינו שכל מה שאני מדבר ומוציא מפי בכולם שם ה' אקרא שכל דברי ושיחותי הם רק לקרות שם ה' לגדל ולקדש שמו בעולם וע"כ אתם הבו גודל לאלקינו כי ע"י שתאמינו בכל זה עי"ז תתנו גודל לאלקינו שתבינו ממני גדולתו ונוראתו ית' לעד. כי ע"י צדיקי אמת ע"י חדושי תורתם הק' וע"י שיחותם הנפלאות יכולים להבין גדולות ה' כמבואר במ"א וכמובן כ"ז לכל הזוכים להתקרב אליהם. כי הצור תמים פעלו וכו' ובוודאי פעל ועשה ויצר וברא הכל בחכמה נפלאה כ"ש כולם בחכמה עשית והכל נברא בשביל הצדיקים העושים רצונו שהם יודעים רזי עולם עד שכל מעשיהם ודבוריהם מלאים רזין ועל ידם יכולים להבין גדולת ה' וכנ"ל:
border-radius: 8px;
(מהדורא תנינא):
Likutay Halachos, Choshen Mishpat. Based on Likutay Moharan II:4. Translated from the Hebrew.
אות טו וזה בחי' ד' מינים שעיקר ההידור הוא בהאתרוג שהואפרי עץ הדר אבל אין מברכין כ"א על הלולב. כי הלולב שהוא כפת תמרים זה בחיט' הצדיק בעצמו כמובא בחי' צדיק כתמר יפרח, והוא מקשר אליו ענף עץ עבות שהם בחי' תלת אבהן שהם בחי' שורש וכלל שאר כל הצדיקים, וערבי נחל שהם בחי' פושעי ישראל כמובא, ועי"ז הוא מאיר בהאתרוג שהואמלכות דקדושה שהוא התגלות אלקותו ית' בחי' כבוד הדר מלכותו שמתגלה ע"י תלמידיו הכשרים ע"י תורתו ושיחותיו הק' שמאיר בהם. וע"כ עיקר ההידור הוא בהאתרוג כי הצדיק בעצמו אין לנו בו שום תפיסא כלל רק משיחותיו הק' ותורתו הק' הוא מוריד עצמו אלינו בכמה מיני השתלשלות, עי"ז מבינין שראוי להאמין בו שעי"ז נתחזק האמונה הק' בהש"י ותורתו הק'. כי בכל דור ודור עיקר האמונה נמשכת ע"י הצדיק האמת הגדול במעלה, וע"כ בהלולב אין לוקחין עיקר הפרי כ"א העילן שהוא הלולב שהוא כפת תמרים כי בהצדיק בעצמו בחי' צדיק כתמר יפרח אין לנו בו שום תפיסא רק כל הארתו בהעלם הוא ע"י העלין והלולבין שהם בחי' שיחת חולין כשדרז"ל ע"פ ועליהו לא יבול שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד, היינו כנ"ל כי כל דיבוריו ומעשיו הנראין כפשוט יש בהם רזין וגם אפי' התורה שהוא מגלה נחשבת ג,כ בערך קדושת השגת הצדיק בעמו בפנימיותו בבחי' עלין ולולבין שאצל הפרי. כי פנימיות עצם השגתו גבוה ומרומם ונעלה מאד מאתנו וכמ וששמעתי מפיו הק'. ודייקא ע"י בחי' לולב שהוא בחי' עלין אצלו בחי' שיחות בחי' כי עדותך שיחה לי עי"ז מקשר עליונים ותחתונים כנ"ל עד שמאיר בהעולם כבוד הדר מלכותו שהוא בחי' הידור האתרוג שהוא בחי' מלכות כידוע. וזה בחי' משארז"ל פרי עץ הדר זה אתרוג הדר באילנו משנה לשנה זה בחי' התלמידים הכשרים שהם בבחי' יהושע בחי' יוהשע בן נון נער לא ימוש מתוך האהל ולכאורה אינו מובן כי הלא הי' צריך לאכול ולשתות ולעשות צרכי הגוף בוודאי מכ"ש בדורות אלו איך אפשר לקיים זאת והלא התורה היא בכל אדם ובכל זמן. אך ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל שמאמין שכל דברי רבו ומעשיו הם מלאים רזין עי"ז אפי' בעת שאינו אצל רבו אינו מש מתוך אהלו והוא תמיד בבחי' לא ימוש מתוך האהל וזה בחי' אתרוג הדר באילנו משנה לשנה שדר באילנו שהוא בחי' רבו בחי' אילנא רבא ויקירא שמשם כל גידולו וצמיחתו הוא דר בו תמיד משנה לשנה בחי' לא ימוש מתוך האהל הנ"ל וכל זה ע"י אמונת חכמים הנ"ל שיודע ומאמין שכל דבריו ותנועותיו הם מלאים רזין שעי"ז בכל מה שמתנהג עצמו מוצא בו דברי רבו ורמזיו כ"ש בסי' (קפ"ו לק"א) על ענין החסידים הכשרים שבמדינות קיר"ה ע"ש וכ"ש מזה בס' ח"מ בהמעשה של הצדיק ר' מרדכי זצ"ל, ועי"ז הוא תמיד מקושר לרבו בבחי' הדר באילנו משנה לשנה וזה עיקר ההידור בחי' פרי עץ הדר שהוא בחי' כבוד הדר מלכותו כי ע"י תלמידים כשרים כאלו נתגלה הדר כבוד מלכותו ית' לכל באי עולם וזה בחי' למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד:
padding: 2rem 2.5rem;
אות טז וזה בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית בחוכמתא ובוודאי נעלם בחכמתו ית' רזין עילאין בכלל וברפט בכל פרטי הבראיה בכל אבר ואבר של כל בעל חי ובכל עשב ועשב ובכל פרט ופרט. אבל והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל שהם יונקים מחכמות נפולות שמהם כל החכמות חיצוניות של העולם הן של המחקרים והפלוסופים הן חכמות של שטות ושקר של שאר העולם ומשם כל הגליות שבאו עי"ז כידוע וכמבואר במ"א (סי' מ"א). ועיקר הוא ע"י החשך שעל פני תהום שמרמז על הגלות הארוך הזה הנקרא תהום כ"ש במדרשים כי עכשיו נתפשטו חכמות רעות הנ"ל מאד והם בחי' תהום ממש כנ"ל. וע"י כל זה ע"י בחי' תהו ובהו וחשך וכו' הנ"ל עי"ז נסתר ונעלם מאד מאד כל הרמזים ורזין עילאין המאירין בכל הבריאה בכלל ובפרט. אבל ורוח אלקים דא רוחו של משיח שהם בחי' צדיקי אמת בחי' משה משיח כ"ש כמה פעמים מרחפת על פני המים דא אנפי אורייתא, עי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. אור דא רז כ,ש בתיקונים כי ע"י צדיקים אלו נתגלין ומאירן רזין בכל פרטי הבריאה שעי"ז כל תיקון הבריאה שעומדת על אמונה כשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וכו':
margin: 2rem 0;
אות יז כלל הדבר כי עיקר עובדתינו תמיד בפרט בר"ה ויו"כ וכל חודש תשרי ירח האתנים הוא להמתיק הדיינם כידוע. ועיקר המתקת הדינים נעשה עי בחי' וראיתיה לזכור ברית עולם הנזכר במאמר הזוהר הנ"ל שהוא על ידי מי שעובדוהי לאפשטא משכינתא לבושין דקדרינותא דפשטין ולאלביש יתה בלבושין דנהירין דרזין וכו' כנ"ל. וזה נעשה ע"י כל בחי' המבוארים במאמר הנ"ל שהם ע"י שמנגן אותיות התפילה וקול הניגון בזכות ובבהירות וכו' וע"י שעושין לבוש נאה להצדיק וע"י אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא יש בהם רזין וכו' וכל זה הוא בחי' התקיעות כמבואר כל זה לעיל, וכל התיקונים הנ"ל אנו עוסקים בהם בר"ה ובכל חודש תשרי שאז עיקר המתקת הידינם מכל השנה הבאה עלינו לטובה וכנ"ל. וזה בחי' תיקון הברית בחי' תיקון חטא אדה,ר שנברא ביום זה בר"ה. ופגם בברית כמובא שאנו צריכין לתקן זאת בר"ה.ו העאיקר ע"י התקיעות ע"י הר"ע טרמוטי' כמובא. וכן צריך כ"א לתקן פגמים שלו שנעשים ע"י השחתת זרע ח"ו שהואבחי' פגם המבול כשרז"ל. וזה שאנו מתחילין הפסוקים של ברכת זכרונות בזה בענין נח שניצול מהמבול כ"ש וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו וכו' כי זה הפסוק הנ"ל וראיתיה לזכור ברית עולם נאמר לנח לענין תיקון חטא המבול כש"ש בפרשת הקשת והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם שעי"ז לא יהי' עוד מבול לשחת וכו'. ע"כ בר"ה שאז הי' התחלת הפגם של אהד"ר, והוא ראשון לתשובה ועיקר התשובה הוא על פגם הברית שהוא עיקר ויסוד הכל כידוע ע"כ אנו עוסקין אז בכל התיקונים הנ"ל שעל ידם זוכין לבחי' וראיתיה לזכרו וכו'. וזה בחי' ריבוי הנגונים הנפלאים של ימי ר"ה ויוה"כ שכל ישראל עוסקין בהם בתפילות, שמנגנין התפילות הקדושים והפיוטים בנגונים מתוקים ונוראים וכל זה כדי לזכות לבחי' וראיתיה לזכור וכו' כ,ש בתחילת התורה הנ"ל מי שמנגן אותיות התפילה וכו'. וע"כ באמת צריכין לחזור ולהדר מאד אחר חזן וש"ץ שיהי איש כשר וישר וקולו נעים כ"ש בש"ע כי כל המתקת הדינים על ידו כנ"ל. וזה בחי' ריבוי הצעקות והקולות הנוראות שצועקין כל ישראל בימים האלו, הכל כדי לעורר קול הנגינה הנ"ל שהוא בחי' תיקון הקשת לזכות שיהיה הקול בזכות ובבהירות כדי להמתיק הדינים בבחי' וראיתיה הנ"ל. כי מחמת שרוב בני אדם אינם זוכים שיהיה קול נגינתם בזכות ובבהירות מריבוי פגמיו וכאשר יודע כ"א בנפשו, ע"כ צריכין לצעוק הרבה מן הלב בקולות רבים אדירים עד שיעורר רחמי הש"י שיסתכל על פנימיות דפנימיות הקולות שנעלם בהם טוב הרבה בחי' קול זך ובהיר ועי"ז ירחם עליו וימתיק ממנו הידינם וכנ"ל. וזה בחי' ממעמקים קראתיך ה' שאומרים בר"ה ועשי"ת, שאומרים לפניו ית' אע"פ שאין קולינו עולה יפה אעפ"כ בעמקי עמקות הקול היוצא מעומק הלב בוודאי הקול צח וזך כי בפנימיות דפנימיות כ"א מישראל זך וצח בעיניו ית' מאד אפילו הפגום והמלוכלך במעשיו מאד. כי בכל אחד מישראל יש נקודות טובות ירות וזכות מאד כידוע. וזהו ה' שמעה בקולי תהינה אזניך קשובות לקול תחנוני היינו שאנו מבקשים שאע"פ שאין אנו זכאים אעפ"כ ישמע בקולנו ויקשיב אזניו לקול תחנונינו כי צריך כביכול לשמוע ולהקשיב אזניו היטב לקולינו כדי שיברר משם קול זך וצח מעמקי עמקים כדי להמתיק דינים וכנ"ל. וזה בחי' וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו את אברהם וכו', היינו שבמצרים שהיו ישראל משוקעים במ"ט ש"ט שבוודאי לא היה קולם זך כראוי, אעפ"כ ע"י ריבוי הצעקות שצעקו אז כ"ש שם ויצעקו בני ישרא לאל ה' על ידי זה וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק וכו' שהוא זכות אבות שהוא בחי' וראיתיה לזכור ברית וכו' הנ"ל שזוכין לזה ע"י קול נגינה כשהוא בזכות ובבהירות. אבל במצרים שלא זכו עדיין לקול כזה עוררו רחמי הש"י ע"י ריבוי הצעקות עד ששמע אלקים את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם וכו' דהיינו זכות אבות שהוא בחי' וראיתיה הנ"ל וכנ"ל. וכן הוא בכל זמן בפרט בר"ה ויו"כ וימים נוראים שמחמת שאנו יודעין שאין קולינו זך וצח, צריכין לצעוק בקולות הרבה עד שישמע ה' ויבחר משם קול נעים וזך להמתיק כל הדינים מעלינו. וזהו בחי' מה שאומרים העולם שיכולין לבא לקול נגינה נאה ע"י צעקה והרמת קול הרבה כמו שנוהגין המנגנים שקורין בל"א (ער רייסט זיך אויס אה קול) וכמו שהוא בגשמיות כן הוא ברוחניות שאפי' מ ישהוא פגום מאד ואין קולו זך וצח כלל יכול לבא לקול זך ובהיר ע"י ריבוי צעקות בקולות הרבה עד שירחם עליו הש"י וימתיק מעליו הדינים ע"י בחי' וראיתיה הנ"ל:
text-align: center;
אות יח וזה בחי' הקיטול שלובשין המתפללין והתוקעים בימים הנוראים. כי הקיטול הוא בגד לבן שהוא בחי' לבושין דנהירין הנ"ל, כי הש,ץ והתוקע הוא בבחי' צדיק כי צריך להיות המובחר מתוך הקהל וע"כ לובשים בגדים לבנים שהוא הקיטול כי לבן מקבל כל הגוונין ועי"ז ממשיכין בחי' לבושין דנהירין הנזכרים בתורה הנ"ל שעי"ז המתקת הדינים וכ"ש שם. ועיקר המתקת הדינים הוא ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל שמאמין שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוט אלא יש בםה רזין וכו'. וע"כ צריכין לנסוע לצדיקים על ר"ה כי עיקר המתקת הדינים על ידיהם וכמבואר כבר לעיל מזה:
.redirect-box p {
וזה בחי' בגדים לבנים של יוה"כ שהכל לובשין בגדים לבנים בחי' לבושי' כתלג חוור ללבן עונות ישראל בחי' בגדים לבנים של הכהן גדול ביום כפור שעל ידם עיקר הסליחה על העוונות שגרמו לבושין דקדרינותא בחי' לבשו שמים קדרות ושק וכו'. כי בגדים לבנים שמקבלים כל מיני גוונין מתקנים כל זה ע"י העבודה של יו"כ. וזה בחי' יקרה היא מפנינים שדרז"ל שהת"ח יקר יותר מכה"ג שנכנס לפני ולפנים ומחמת זה ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ. ועיקר ת"ח הוא ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל ויש בזה הרבה לדבר:
A guarantor at the time of the giving of money becomes obligated without a kinyan. Not at the time of the giving of money, he does not become obligated except through a kinyan.
אות יט ועיקר כל זה נעשה בר"ה שהוא התחלת השנה ואז דייקא צריכים ביותר ליסע לצדיקים ולהתקרב אליהם ולהאמין שכל מעשיהם ודיבוריהם יש בהם רזין כי זה היום תחילת מעשיך וכל מעשהו באמונה וכתיב כולם בחכמה עשית ובאמת הכל א' כי החכמה מ קבלים ע"י אמונה דייקא כ"ש במ"א כ"ש וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (וכ"ש עוד ויהי' ידיו אמונה בסי' צ"א). וזה בחי' התקיעות כנ"ל בחי' עורו ישנים מתרדמתכם וכו' שאל תטעו כאלו העולם ישן והכל בפשיטות ע"פ טבע ח"ו. שזהו בחי'שינה סטרא דמותא כי הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל כי באמת כולם בחכמה עשית ומאד עמקו מחשבותיך. וכן מנהיג העולם בכל עת בחכמה נפלאה ויהיב חכמתא וסכלנותא למביני מדע שהם הצדיקי אמת שלהם נתגלו כל הרזין שכל מעשיהם ודיבוריהם יש בהם רזין ועל ידם יכולין להבין גדולת ה' מי שבוחר באמת להבין ולהשכיל שכל העולם ומלואו מלא רזין עמיקין בכלל וברפט בכל עת ועת וכנ"ל:
font-size: 1.1rem;
אות כ וע"י כל זה מתקנין הלבושין בחי' לבושין דנהירין וכו' וכנ"ל. וזה בחי' תיקון חטא אדה"ר הנ"ל וכן תיקון פגם הברית של כ"א וא' שגורם נשמות ערטילאין כמובא כי מתתקנין ע"י הלבושין דנהירין שממשיכין ע"י בחי' הנ"ל והעיקר בר"ה על ידי אמונת חכמים בבחי' הנ"ל כנ"ל. כי עיקר תיקון הברית ע"י הצדיקי אמת שמלאים רזין כשזוכה להאמין בהם בשלימות שעי"ז יוכל להמשיך לבושין לתוך נשמות ערטילאין הנ"ל שגרם ע"י חטאיו כי כל מה שהצדיק האמת עושה ומדבר הכל בשביל תקון הנשמות הנ"ל שבזה עוסק ביותק (כמובא במ"א) וא"א לבאר כל זה כי יש בזה נסתרות הרבה.אך כלל הדבר שעיקר התיקון ע"י אמונה בשלימות בהצדיקי אמת בבחי' הנ"ל וכנ"ל:
margin-bottom: 0.8rem;
אות כא וגמר התיקון שהתחיל בר"ה הוא בש"ע כידוע כי אז עיקר שלימות היחוד שנעשה ע"י התיקונים שמתקנין הצדיקים בכל שנה מר"ה עד ש"ע כי עיקר היחוד הוא ע"י בחי' וראיתיה לזכור הנ"ל כידוע ליו"ח. כי בש"ע הוא בחי' מלכות דוד משיח שהוא מלכות דקדושה בחי' זה יעצור בעמי וע"כ עוסקים בהושענא רבא בס' תהלים כי דוד בחי' מלכות דקדושה כל עסקו הואבבחי' תקונים הנ"ל לקשט למטרינותא בבחי' לבושין דנהירין דרזין דאורייתא שעי"ז עיקר תיקון המלכות בחי' לבוש מלכות בחי' ד' מלך גאות לבש וכו' והוא נעים זמירות ישראל בחי' תיקון קול הניגון שיהי' בזכות ובבהירות וכו' וכנ"ל וע"כ הוא יסד ס' תהלים שעיקרו לגלות גדולת הבורא ית' וגדולת התורה וגדולת הצדיקים כמבואר בכל ס' תהלים, והכל להודיע לכל באי עולם גדולתו של יוצר בראשית שברא הכל בחכמה נפלאה ויש רזין ועמקות נפלא בבריאתו ובהנהגתו את העולם כ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכו' וכתיב מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכו' עד צדיק כתמר יפרח וכו' וכן בפסוקים הרבה וכן מרבה לדבר בשבח הצדיקים ובשבח התורה כמו שהתחיל ס' תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך וכו' ובמושב לצים לא ישב שהם הרשעים החטאים בנפשותם שלא די להם שעושים מה שעושים ר"ל כאשר הם יודעים בעצמם וכמפורסם לעין כל אפף גם הם לצים ומתלוצצים מאנשי אמת וספרי אמת המלאים רזין וכופרים בפנימיות רזי התורה לגמרי ורוצים לפרש הכל ע"פ פשוטו עד שבאים עי"ז לכפירות גמורות כידוע ומפורסם. וע"כ התחיל בזה ס' תהלים הקדוש להודיע שהעיקר להתרחק מהם כ"א בתורת ה' חפצו וכו' והי' כעץ שתול וכו' ועליהו לא יבול ודרז"ל אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד היינו כנ"ל שכל דיבוריהם ומעשיהם של צדיקים צריכים לימוד כי מלאים רזין כנ"ל. וכן מרבה לשבח את הצדיקים כ"פ כ"ש אור זרוע לצדיק וכו' צדיקים ירשו ארץ וכו' וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וכו' קול רנה וישועה באהלי צדיקים וכו' וכן הרבה. כי כל ס' תהלים נתיסד בשביל קיום התורה שבזה עסק דוד שהוא בחי' משיח וע"כ הוא חמשה פרים כנגד ה' חומשי תורה כי כל עסקו בס' תהלים לצעוק ולהתפלל להש"י לזכות לקיים את התורה. וכל תפילותיו ושבחיו ותהלותיו הם בנגונים נפלאים בזמר וניגון השייך לכל תפלה ושבח ותהלה, ומרבה לדבר בשבח התורה והצדיקים שהם מאירים ומזהירים מאד כ"ש אור זרוע לצדיק וכו' וכתיב תאל מנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו'. וביותר מרבה בשבח התורה בתמניא אפי כמבואר למעיין שם שכולטו מלא משבח התורה והשתוקקות נפלא לזכות לקיום התורה. וכל זה בחי' תיקון הלבושין של התורה בחי' עוז והדר לבושה וכו' שעי"ז זוכין לקיימה ע"י שמאמינים בעוצם נפלאות פנימיות אורה הגדול וכ"ש פלאות עדותיך ע"כ נצרתם נפשי (כמבואר במ"א על פסוק זה). וע"כ הם תמניא אפי דהיינו שמונה א"ב, כי הכ"ב אתווןם מא' עד תי"ו נמשכין מסוד עולם המלבוש כמבורר בכתבים וזהו מעלת המזמורים שיסד בא"ב וכן הפיוטים שיסדו הקדמונים בא"ב להמשיך לבושין קדושים לבושין דנהירין הנ"ל שעל ידי זה עיקר המתקת הדינים. וזהו בחי' תמני אפי בחי' שמונה חוטים שבציצית וכל חוט כפול שמונה, וזה בחי' שמונה בגדים של הכה"ג. וזה בחי' ויהי ביום השמיני דייקא קרא משה לאהרן וכו' והבלישו בשמונה בגדי כהונה, וזהו בחי' שמיני עצרת, הכל להשמיך תיקון לבושין דנהירין שעוסקין בתיקון זה מר"ה עד ש"ע כנ"ל שעי"ז עיקר המתקת הדינים ויחוד קוב"ה ושכינתי' כנ"ל:
text-indent: 0;
אות כב וזה בחי' ברכת גשם בש"ע. כי כל התורה הנ"ל נאמרה ע"פ וראיתיה לזכור וכו' שנאמר על הקשת הנראה בענן ביום הגשם. וע"כ בש"ע שאז בחי' גמר התיקון של בחי' וראיתיה הנ"ל. ע"כ אז מברכין גשם הגשמים יורדין רק על ידי המתקת הדינים שנעשה על ידי הצדיקים שעוסקין ליחד קודשא ושכינתי' כמבואר בזוהר הקדוש. וכ"ש יגיד עליו רעו וכו' שכל זה נעשה על ידי בחי' ורא יתיה לזכרו וכו' הנ"ל שהצדיקים גומרים תיקון זה בשמיני עצרת כנ"ל. וע"כ גדולים הגשמים כתחיית המתים שאז יהי' עיקר התיקון של חטא אדם הראשון שגרם מיתה לדורות על ידי שפגם בכתנות אור וגרם כתנות עור כי בתחלה היו שניהם ערומים כי לא היו צריכים למלבושים גשמיים כי היו מלובשים באורות עליונים כמבואר בדרז"ל. ומחמת שפגם בזהנגזר מיתה שהוא בחי' הפשטת הלבוש שהוא הגוף של עכשיו. כי גם הגוף הוא בבחי' לבוש לגבי הנשמה ומחמת הפגם צריכין להפשיט הלבוש הזה שיזדכך בארץ עד שיתהפך ללבוש זך ומאיר ואז יקום בתחיית המתים וכ"ש וכולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו. וכ"ש ויתיצבו כמו לבוש (איוב
text-align: center;
אות לח . ומחמת שהגשמים נמשכין רק ע"י תיקון זה שהוא בחי' תיקון הקשת בלבושין דנהירין וכנ"ל. ע"כ גדולים הגשמים כתחיית המתים שאז יהי' עיקר תיקון הלבושין וכנ"ל. כי הגשמים הם היפוך המבול שירד על ידי פגם הברית שגרמו נשמות ערטילאין כנ"ל. וע"כ יום הגשמים הוא בחי' דינים כ"ש בזוה"ק. כי נתעורר ח"ו הקיטרוג של המבול ח"ו. והתיקון ע"י הקשת הנראה בענן שעל ידם הגשם. והעיקר ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' קשת הברית וע"כ עד ש"ע אין הגשמים סימן ברכה כי עדיין לא נגמר תיקון הלבושין דנהירין, כי בסוכות ממשיכין בחי' ענני כבוד שהם בחי' לבושין דנהירין בחי' בשומו ענן לבושו (כ"ש בדבריו ז"ל במ"א). אבל עיקר גמר תיקונם הוא בש"ע שאז גמר כל התיקונים הנ"ל ואז הגשמים לברכה כי כבר תקנו הצדיקים וכל ישראל המאינים בהם את בחי' הקשת בגוונין נהירין שעי"ז הגשמים לברכה:
.redirect-box .location {
אות כג וזה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי וכו'. בפסוק זה מבואר כל החבי' הנ"ל. מכנף הארץ היינו א"י ששם עיקר הארת הגוונין כנ"ל, זמירות שמענו בחי' זמר וניגון הנ"ל. שעי"ז מלבישין בחי' הקשת בגוונין נהירין כנ"ל. וזהו צבי לצדיק כי הכ לתלוי בהצדיק שהוא בחי' קשת וכו' כנ"ל. וזה ואומר רזי לי רזי לי. היינו שנודע לו שהצדיק מלא רזין כנ"ל. וזהו שסיים או לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו (ישעי' כ"ד) היינו פגם הבגדים והלבושים ע"י הבוגדים שהם הכופרים בכל זה שעי"ז נפגם כנ"ל. וכל הפגמים הם בחי' פגם הבגדים והלבושין וכנ"ל. אבל סוף כל סוף פחד ופחת ופח עליך וכו'. כי כל הבוגדים יכרתו כמו שסיים שם עד ונגד זקיניו כבוד. בחי' תיקון הלבושין בשלימות שיזכו הצדיקים לעתיד בחי' מלבושי כבוד. כי ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא. כי כל האושר המקוה שיקבלו הצדיקים והכשרים הכל יהי' כפי הלבושין שיזכו שהוא סוד חלוקא דרבנן כמובא וכנ"ל:
font-size: 1.25rem;
ראשי פרקים מהלכה הנ"ל וזה בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בראשית בחוכמתא ובוודאי נעלם בחכמתו ית' רזין עילאין בכל פרטי הבריאה בכל אבר ואבר של כל בעלי חי ובכל עשב ועשב בכל פרט ופרט. אבל והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל שהם יונקים מחכמות נפילות שמהם כל חכמות החיצוניות של כל באי עולם הן של המחקרים והפילוסיפים הן חכמות של שטות ושקר של שאר בני העולם. ומשם כל הגליות שבאו עי"ז כידוע וכמבואר במ"א והעיקר הצרה היא ע"י החשך שעל פני תהום שמרמז על הגלות הארוץ הזה שנקרא תהום כ"ש במדרשים. כי עכשיו נתפשטו חכמות רעות הנ"ל מאד והם בחי' תהום ממש ר"ל. אבל ורוח אלקים דא רוחו של משיח שהם בחי' צדיקי אמת שהם בחי' משה משיח כ"ש בתי', מרחפת על פני המים, על אנפי אורייתא כי הם בחי' שרשי התורה וגבוהין מהתורה כי כל התורה נמשכת מהם כשרז"ל כמה טיפשאי אינשי דקיימו מקמי אורייתא ולא קיימו מקמי צורבא מרבנן, כי הם יודעים רזין עילאין עד שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא יש רזין בכל שיחות חולין שלהם בכל דיבור ובכל תנועה והכל בשביל תיקון העולם שא"א לתקנם ולהעלותם ולהחזירם בתשובה כ"א ע"י שיחת חולין דייקא כ,ש במ"א. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור דא רז כ"ש בתיקונים וכו'. כי על ידי אלו הצדיקים נתגלין ומאירין רזין בכל פרטי הבריאה ע"י שמכניסין אמונה גדולהבלב כל המתקרבין אליהם ועי"ז ויהי אור וכו' כי עי"ז כל תקון הבריאה שעומדת על אמונה כ"ש בא חבקוק והעמידן על אחת וכו' וכנ"ל:
The topic of a guarantee is according to the teaching "Uv'yom HaBikurim" — "V'es ha'orvim tzivisi l'chalkeleika" ["And the ravens I have commanded to sustain you"], etc. — in Likutay Tinyana, Siman 4; see there the entire teaching.
וזה בחי' סוכה שמסככין בפסולת גורן ויקב, בפסולת דייקא בחי' פסולת של א"י שהוא בחי' שיחת חולין של צדיקי אמת כ"ש בהתורה עלו זה בנגב בסי' פ"א לק"א:
For the main thing is the ratzon [will/desire]. A person must accustom himself to yearn and to long and to pine at all times for Hashem Yisbarach and for His Torah and His mitzvos, and to always strive that he should have good, strong r'tzonos [desires] of k'dushah. And as Rabbainu z"l said in his holy conversation with us at that time when he revealed the aforementioned Torah — for then we heard the holy conversation that is printed in the Sichos HaRan, beginning with "Olam hazeh aino k'lum" ["This world is nothing"]. There is explained the tremendous greatness of the ratzon toward k'dushah. For Rabbainu z"l said that the main avodas Hashem [service of G-d] is the ratzon. For to actually serve Hashem — no one knows who is the one that could say that he serves Hashem Yisbarach, and even an angel and a seraph cannot boast that he can serve Hashem, etc. Rather, the main thing is the ratzon for Hashem Yisbarach. And even though it seems that everyone desires to draw near to Hashem Yisbarach — for "all desire to fear Your Name" — nevertheless, not only is no one person comparable to his fellow in the matter of the ratzon, but even within a single person, no one day is comparable to another in the matter of the ratzon, etc., as is explained there — see there. And similarly, Rabbainu z"l spoke about this many times in many different expressions — that the main thing is only the ratzon and the longings, that one should desire and yearn always with a strong ratzon to truly do His will, Yisbarach. And if despite this one does not merit — what can be done? And let him strengthen himself not to cease and not to abandon the ratzon, chas v'shalom. Rather, let him desire more, with r'tzonos that are even stronger, and let him strengthen himself with a strong ratzon and great longings for Hashem Yisbarach always, at all times, forever and ever. For the main thing is the ratzon.
וזה בחי' ד' מינים שהעיקר הוא האתרוג שצריך להיות שלם והדר מאד אבל אין מברכין כ"א על הלולב כי הלולב שהוא כפות תמרים זה בחי' הצדיק בעצמו כמובא בחי' צדיק כתמר יפרח והוא מקשר אליו ענף עץ עבות שהם תלת אבהן שהם שורש וכלל כל הצדיקי אמת וערבי נחל שהם בחי' פושעי ישראל ועי"ז הוא מאיר בהאתרוג שהוא מלכות דקדושה שהוא התגלות אלקותו ית' בחי' כבוד הדר מלכותו שמתגלה על ידי תלמידיו הכשרים ע"י תורתו ושיחותיו הק' שמאיר בהם. וע"כ עיקר ההידור הוא בהאתרוג כי הצדיק בעצמו אין לנו בו שום תפיסה כלל רק משיחותיו הק' ותורתו הק' מבינין שראוי להאמין בו שעי"ז נמשך עירק האמונה בהש"י ותורתו הק' שנמשך בכל דור ודור רק ע"י הצדקי האמת הגדול במעלה:
For in truth, the main ultimate good of the holy neshamah is that it should merit the ultimate completeness of the ratzon, which is the aspect of the "ratzon shebar'tzonos" [the will within wills] — that the neshamah should merit having strong, true r'tzonos for Hashem Yisbarach until it merits to be included in "Ra'ava d'Ra'avin" [the Will of Wills], which is the ratzon shebar'tzonos. This is the completeness and the supreme level above all levels.
וזה בחי' הדר באילנו משנה לשנה בח'י ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל ובוודאי בפשיטות אינו מובן כי הלא היה צריך לאכול ולעשות צרכי גופו בוודאי אך מגודל אמונתו שכל דברי רבו הם רזין. עי"ז אפילו כשלא היה אצלו לא היה ימוש מתוך אהלו כי בכל מה שעשה ודיבר היה זוכר את רבו. וזה בחי' אתרוג פרי עץ הדר שעיקר ההידור מה שדר באילנו בחי' אילנא רבא ויקירא שהוא רבו הקדוש הוא דר בו משנה לשנה בחי' לא מש מתוך אהלו. ועיקר ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל שיודע שכל דבריו ותנועותיו הם מלאים רזין עילאין שעי"ז בכל מה שמתנהג עמו מוצא בו דברי רבו ורמזיו כ"ש בסי' קפ"ו על ענין החסידים הכשרים שבמדינת קיר"ה וכו' ע"ש:
As we find regarding Mosheh Rabbainu, alav hashalom, who was the choicest of the human species — and who is greater for us than Mosheh, the master of all the prophets and the true tzaddikim of all generations? And at the end, at the time of his histalkus [passing] — when he certainly merited the ultimate completeness of the level that is impossible to attain — the entire main essence of the extraordinary greatness of his level was that he merited at the time of his holy histalkus to be included in Ra'ava d'Ra'avin, which is the ratzon shebar'tzonos, as is explained in the holy Zohar (T'rumah) — that the histalkus of Mosheh was on Shabbos at Minchah, at Ra'ava d'Ra'avin.
וזה בחי' תיקון הברית שעיקר התיקון צריכין להנשמות דאזלין ערטילאין הנפזרים והנפוצים וכו' שצריכין לקבץ נדחיהם לא"י וכו' שבזה עוסק ביותר הצדיק האמת ע"י שיחותיו הק' וכו' כי הם צריכין לבושין דנהירין שזה עיקר התיקון:
It emerges that the completeness of the ratzon is higher than everything. And the entire main purpose of the entire Torah and the mitzvos is to merit the ratzon and to be included in the supernal Ratzon. For Mosheh Rabbainu is himself the aspect of the Torah and the mitzvos. And therefore Mosheh Rabbainu has the gematria of taryag [613], for he is himself the aspect of the totality of the 613 mitzvos of the Torah. And the ultimate completeness of the level of Mosheh Rabbainu is that he was included in the ratzon shebar'tzonos, in Ra'ava d'Ra'avin, as above. It emerges that the purpose of all the mitzvos — which are the aspect of Mosheh Rabbainu, as above — the main purpose is to merit the ratzon in completeness, which is the aspect of the ratzon shebar'tzonos, as above. For all the mitzvos we do should be "l'ratzon l'fanav" [for favor before Him], as Chazal said: "Nachas ruach l'fanai" ["It is gratifying before Me"] — "that I said and My will was done." Meaning, that we should merit through the mitzvos to be included in the supernal Ratzon, which is the aspect of the histalkus of Mosheh, who is the totality of the Torah and the mitzvos, as above.
לבושיה כתלג חוור ללבן עוונות ישראל בחי' בגדים לבנים של הכה"ג ביו"כ וחמש פעמים היה מחליף מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. בגדים לבנים מקבלים כל הגוונין ועל ידם עיקר הסליחה על העוונות שגרמו לבושין דקדרינותא בחי' לבשו שמים קדרות ושק וכו' כי בגדים לבנים שמקבלים כל מיני גוונין מתקנים כל זה ע"י העבודה של יו"כ. יקרה היא מפנינים מכה,ג שנכנס לפי ולפנים שדרז"ל לענין ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה עיקר תלמיד חכם ע"י אמונת חכמים בבחי' הנ"ל:
For the main reason for the descent of the neshamah to this turbid and lowly world is only for the sake of the ratzon — so that it should merit the ratzon in completeness. And for this reason the neshamah was compelled to descend and to distance itself from the place of its exalted status, and to come into the physical world, turbid and lowly, and to be enclothed in a physical body, in coarse and materialized matter, in this world of Asiyah, at the ultimate distance from the place of its honor. And all this was for the sake of the ratzon. For Hashem Yisbarach wished to grant merit to Yisroel, that they should merit all good — the true good in completeness that surpasses everything. And Hashem Yisbarach knows that the main ultimate good is to merit the ratzon in completeness, as above. Therefore the neshamah was compelled to distance itself from the place of its honor and to descend to this physical world, so that the ratzon should intensify even more. For this is known through the senses: that the more one is distanced, the more the ratzon intensifies. For the son — as long as he is with his father, even though his love is very strong, nevertheless it is not applicable to say that he has ratzon and yearning for his father, since he is with him always. But when the son travels away from his father to some place, then he yearns with a strong ratzon for his father. And the more the son is distanced from his father, the more the r'tzonos and the longings and the yearnings for his father intensify.
ר"ה זה היום תחילת מעשיך. וכל מעשהו באמונה צריכים להמשיך אמונת חכמים הנ"ל. וזה בחי' התקיעות כ"ש שם בחי' עורו ישנים מתרדמתכם שלא תטעו ח"ו כאלו העולם ישן כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כי באמת כולם בחכמה עשית וכן מנהיג העולם בכל עת בחכמה ויהיב חכמתא וסוכלנותא למביני מדע שהם הצדיקי אמת שלהם נתגלו כל הרזין כמו שהודה גם נ"נ וכו' וכן בכל דור ודור רואין נפלאות ה' ונוראותיו ע"י הצדיקי אמת וכו' ועד צריכין לדבר בזה ולבאר כל זה:
And therefore the neshamah was compelled to descend from its very, very lofty place and to be enclothed in this physical world that is distant at the ultimate distance from the root of the neshamah of Yisroel — so that the ratzon of the neshamah should intensify even more, because it is very far from its Father's table. For the more one is distant from his father, the more the ratzon intensifies, as above. And in truth, this is the main test and b'chirah [free will] of the person. For in truth, the more one is distanced, the more the ratzon intensifies. And as long as the ratzon is in completeness as it should be, one will certainly merit through this very distancing specifically a wondrous level, for one will merit to be included in the supernal Ratzon, in the ratzon shebar'tzonos, through one's very strong ratzon that one merited specifically in this distant world, as above. For specifically because of the greatness of the distancing one merited a strong ratzon in completeness, as above — for only for this did one descend to this world: in order to merit specifically here the supernal Ratzon, because this world is so very distant, at the ultimate distance, as above. However, Hashem Yisbarach gave b'chirah [free will] to the person, and therefore "es zeh l'umas zeh asah Elokim" ["G-d made this opposite that"] (Koheles 7:14). For He created in this world many things and enclothed in them His vitality, Yisbarach, and gave b'chirah to the person. Meaning, that there are also r'tzonos for the desires of this world, and these r'tzonos oppose the ratzon of k'dushah. For the essence of all the desires are fallen r'tzonos, and therefore they are called "ta'avos" [desires/cravings], which is an aspect of wanting and ratzon. And when the desires of this world overpower, chas v'shalom — which are r'tzonos of the Sitra Achara — then, chas v'shalom, the ratzon of k'dushah is blemished. Until, chas v'shalom, one can forget entirely the ratzon of k'dushah, until one forgets to yearn and to long for Hashem Yisbarach. And in truth, all the things that Hashem Yisbarach created in this world toward which a person has desire — He created everything for our benefit, for the sustenance of the person. For in truth it would have been impossible for the person to endure in this world even for a brief moment, given the greatness of the ratzon and the longings and the yearning of the holy neshamah within the person, which constantly yearns to return to its Beloved, to the source from which it was hewn, with a very strong and powerful ratzon. For the root of the neshamah above is from the source of the Ratzon — from the aspect of Ra'ava d'Ra'avin, which is the root of the neshamos of Yisroel that are included in Mosheh Rabbainu — the nature of the neshamah being always to yearn with a very strong ratzon for Hashem Yisbarach. Especially upon its coming to this lowly and physical world, so distant at the ultimate distance from the place of its k'dushah — because of which the ratzon intensifies here in this world more and more, as above. And therefore, given the greatness of the extraordinary intensity of the strong ratzon that the neshamah has in this world to return above to its root, it would have been impossible for the neshamah to endure in the body even for a brief moment. Therefore "l'michyah shalach Elokim" ["G-d sent for sustenance"] — all the matters of eating and drinking and the like that G-d created in this world, through which the neshamah can endure in the body in this world. For in all the desires of this world, supernal r'tzonos are enclothed in them. For in all of them there are holy, supernal nitzutzos that are drawn from the supernal Ratzon. And because the neshamah finds also in this world supernal r'tzonos that are enclothed in everything, therefore it is somewhat willing to linger in this world — in order to elevate these r'tzonos, so that the light of the ratzon should be added upon it more and more, through meriting to elevate all the fallen r'tzonos that are enclothed in all the affairs of this world — in eating and drinking and the like. It emerges that in truth all the things of this world toward which a person has ratzon and desire — everything is for good, for the sustenance of the world, as above. And therefore the nefesh of the person is sustained within him through eating and drinking, because supernal r'tzonos are enclothed in them. And only through this does the neshamah have sustenance in this world, because it finds also here supernal r'tzonos, as above. But because these r'tzonos are enclothed in physical things, the Sitra Achara has a hold in them. Therefore a person must strengthen himself greatly not to fall into desire, into a physical ratzon, chas v'shalom, through which, chas v'shalom, the ratzon of k'dushah would be blemished, chas v'shalom, as above. Therefore one must be satisfied with very little in all matters of this world. And even the small amount that is necessary — one must strengthen oneself very, very much that it should be in k'dushah and in purity, in a manner that the ratzon of k'dushah not be blemished through it. Rather, on the contrary — through everything one eats and drinks and the like, one should merit the ratzon of k'dushah more and more, as Rabbainu z"l wrote elsewhere: that one who merits can receive specifically at the time of eating the illumination of the Ratzon. It emerges that the general principle is the ratzon for Hashem Yisbarach — for only for this does a person come to this world, and it is the main purpose of the person, as above. And this is the aspect of t'shuvah, which is very great — to the extent that one can merit through t'shuvah that the sins should be transformed into merits. And this is the aspect of "descent before the ascent" — that before a person has an ascent in avodas Hashem, he must have a descent before the ascent, for the descent is the purpose of the ascent, as is brought. And at first glance the matter is puzzling and not understood: why through the descent specifically should one merit an ascent?! But according to the above it is well understood. For the main reason a person comes to this world is for the sake of the ratzon, for which the neshamah was compelled to descend to this very distant world, so that the ratzon should intensify even more, given the greatness of the distancing, as above. Therefore, when one descends and falls, chas v'shalom, into some desire or transgression, chas v'shalom, then one becomes even more distant. And then, if one merits afterward to remind oneself and to return in t'shuvah to Hashem Yisbarach, then afterward certainly the ratzon intensifies more and more, because one knows within oneself the greatness of one's distance from Hashem Yisbarach through the abundance of one's sins. Therefore certainly one's ratzon is strong and powerful and mighty, very, very much, for Hashem Yisbarach, beyond measure and estimation. And therefore one can merit through this specifically an even greater level, for "in the place where ba'alei t'shuvah stand, completely righteous tzaddikim cannot stand" (Brachos 34b). For they merit a stronger ratzon because they were more distanced, as above. And therefore, before a person needs to ascend to an even greater ascent, he must have a descent beforehand. For all the ascents and the levels are in the aspect of the ratzon, as is understood from the words of Rabbainu z"l. And therefore, when a person needs to ascend to an even greater ascent — meaning that he should merit more and more ratzon — certainly he must have a descent before the ascent, so that the ratzon should intensify even more, as above. And through this he will merit an ascent to an even higher level. For the intensification of the ratzon even more — this itself is the ascent, as above. And in truth, when a person has a descent before the ascent, he is then in tremendous danger. For many have sunk in their descent, Rachmana litzlan, as is brought in the s'farim. For even though through the descent and the distancing the ratzon intensifies even more — that is, if one merits to remember one's exalted status and not to forget to yearn always with a strong ratzon for Hashem Yisbarach. But it can be, chas v'shalom, that through having descended and become distant, one forgets, chas v'shalom, Hashem Yisbarach, and falls, chas v'shalom, into the r'tzonos of the Sitra Achara, which are the desires of this world, until one can forget the ratzon of k'dushah entirely. And therefore, in truth, certainly "praiseworthy is one who has not sinned." For even the person — the fact that he is enclothed in this world alone — is also in great danger, that he can forget the ratzon of k'dushah, chas v'shalom, through the blemished r'tzonos of this world, even through the r'tzonos of permitted things. All the more so when, chas v'shalom, one stumbles in some sin and transgression and becomes even more and more distant — certainly he is in very great danger, for he can, chas v'shalom, forget entirely the ratzon of k'dushah, because he has become so very distant. But one who has already stumbled in some sin and transgression — and even if he has transgressed very, very much, and even if he did what he did — nevertheless, if he strengthens himself at the very least not to forget Hashem Yisbarach, and at the very least reminds himself each time and accustoms himself to yearn and to long for Hashem Yisbarach with a strong ratzon always — this is the main t'shuvah. And one can merit through this a great ascent, and all the sins will be transformed into merits. For one can merit a very, very strong ratzon because one was more distanced, as above. And the general principle is that there is no despair in the world at all. And even if a person is as he is — as long as he still remembers Hashem Yisbarach and has a ratzon to return to Him Yisbarach — even though it has been a long time already that he yearns to return to Him Yisbarach and he still has not merited t'shuvah; on the contrary, he blemished even more and added sin upon transgression, chas v'shalom — nevertheless, let him strengthen himself to yearn and to long for Hashem Yisbarach always, at all times. And through this, certainly in the end he will ultimately merit to emerge from his follies, and will certainly merit t'shuvah, without any doubt. And this approach is a good and sound eitzah for every person in the world, from the greatest to the smallest. Whether a very great tzaddik or a truly worthy person who needs to go from level to level, higher and higher. And whether people who are very small in level — and even those who lie in the lowest depths, soiled by very evil deeds — nevertheless, through the aspect of the ratzon, all of them can ascend from the very lowest depth to the height of levels. And it is impossible to explain in writing the tremendous greatness of the ratzon and the longings of k'dushah, according to what we understood from the words of our holy Rabbainu z"l, according to what we merited to hear from his holy mouth itself. For in writing it is impossible to explain even a fraction, even a part of a thousandth. And he already revealed many, many lofty Toros on this that have already been printed. But even more than this we understood from his holy mouth and from his holy movements and his wondrous allusions at the time he spoke about this many, many times. And every person, according to what he is, must accustom himself very much in this — to yearn and to long always for Hashem Yisbarach with a strong and powerful ratzon. And this matter certainly every person can fulfill, even the most lowly of the lowly. And it is impossible to spoil or undermine this eitzah in any manner whatsoever, for one who wishes to fulfill it. For granted, all the things and all the eitzos that exist in the world — the ba'al davar [adversary] can overpower to prevent the person from doing them. But ratzon alone — this is impossible to undermine in any manner whatsoever. For however it may be, nevertheless: I want to return to Hashem Yisbarach with a strong ratzon! For who is so foolish and senseless that he would not want the true and eternal good? It is only that it is difficult for him to overcome what he needs to overcome. But at the very least, the ratzon of every member of Yisroel who believes in Hashem Yisbarach is certainly very, very strong to return to Him Yisbarach. Only because they do not know the greatness of the ratzon — that the ratzon itself is very good — therefore, when they see that many times they desired with a strong ratzon for Hashem Yisbarach and nevertheless still did not merit avodas Hashem Yisbarach, and also they blemished somewhat more — therefore they despair of themselves and they forget to yearn further, until the ratzon becomes hidden from them. And in truth, this blemish is worse than all of them. For however it may be, at the very least let him not weaken the ratzon, and not abandon and not forsake the ratzon. On the contrary, let him accustom himself to yearn and to long each time more and more, with a ratzon that is stronger and stronger for Hashem Yisbarach. And this ratzon itself is very good, and one can merit through this complete t'shuvah in truth, and to ascend to all the levels of k'dushah, as above.
Loading comments…