חזקת מטלטלין ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א כל מה שהוא ביד האדם הוא בחזקה שהוא שלו
text-align: center;
כי איתא בסי' מ"ב שצריכין להאמין בחכמים אמתיים שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוטים אלא יש בהם רזין ועי"ז ממתיקין כל הדיינם כ"ש בזוה"ק מי שעובדוהי לאפשטא משכינתא לבושין דקדרינותא דפשטין ולאלבשא בלבושין דנהירין דרזין דאורייתא דאור רז איתקרייא וכו' כדין וראיתיה לזכור ברית עולם שזהו עיקר ביטול והמתקת כל הדינין ע,ש בסי' הנ"ל על פ' וירא בצר להם בשמעו את רנתם מ"ש בתחילה בענין הנגינה ואח"כ כתב שעי"ז שעושין לבוש נאה לצדיק ממתיקין הדינים וכן ע"י אמונת חכמים הנ"ל שמאמין שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוטים וכו'. והכלל כי הצדיק הוא בחי' קשת בחי' השכינה וכשעושה לו לבוש נאה וכן ע"י שמאמין בו שכל דבריו אינו פשוט אלא יש בהם רזין בזה מפשיט מהשכינה מבחי' קשת לבושין דקדרינותא שהם בחי' פשטין ומלבישין אותה בלבושין דנהירין שהם בחי' רזין שעי"ז נתעוררין רחמיו ית' לבטל כל הדינים מישראל בבחי' וראיתיה לזכור ברית עולם וכו' ע"ש. ומ"ש שם עוד שזהו בחי' התקיעות שסימנם קש,ת שהם בחי' תלת גוונין דקש"ת בחי' האבות. וזהו בחי' והיו שדי בצריך שין בחי' תלת אבהן י"ד הם בחי' י"ד אותיות של י"י אלקינו י"י שהם ר"ת אברהם יצחק יעקב שהם בחי' תלת גוונין דקש"ת שהם בחי' לבושין דנהירין הנ"ל שעי"ז וראיתיה וכו' בחי' ביטול כל הדינים מישראל וכו' ע"ש:
Likutay Halachos, Choshen Mishpat. Based on Likutay Moharan I:10. Translated from the Hebrew. Continued from Part 1. And this is the aspect of yibum [levirate marriage] and chalitzah [the release ceremony]. For every person's main avodah [service] in this world is to elevate the aspect of the feet, where the chitzonim take hold, as above. And this is the main avodah — to elevate and rectify the feet through the clarification and tikkun of emunah in completeness. And afterward, when his time comes to depart [from this world], he must leave behind him a blessing — a son who fills his place, who will also rectify the aspect of the feet through emunah in completeness. And the main tikkun of the feet is through the son that he leaves behind, in the aspect of "b'ra kar'eih d'avuha" ["the son is the leg/extension of the father"] (see Eruvin 70b). And this is drawn through the ruach of the tzaddik that blows through the hands and feet — and mainly through the feet, which is the aspect of one's wife, as it is written: "Raglai chasidav yishmor" ["He guards the feet of His pious ones"] (Sh'muel I 2:9). "Raglai" — "this is the wife" (Zohar Vayera 113). And through this — through that ruach — the son is born, who is the aspect of feet, the aspect of "b'ra kar'eih d'avuha." And through this is the main tikkun of the feet, the aspect of "libo nasa es raglav" ["his heart carried his feet"]. For even if one lived a thousand years, it would be impossible to completely rectify the aspect of the feet, for one must clarify in every generation. Therefore the main tikkun is through leaving behind sons and daughters for generations upon generations, and each one according to his level clarifies and rectifies the aspect of the feet according to his level, according to the time and according to the generation. It emerges that the main [tikkun of the] feet through the aforementioned aspect — meaning through the ruach that blows, etc., as above — is only through children. And when one dies, chas v'shalom, without children, then he cannot ascend and be included in the "tz'rura d'nishmatin" [the bundle of souls], which is the aspect of emunah, as is known — because he did not rectify the emunah, which is the aspect of feet, through not leaving behind children. Therefore his tikkun is through his brother who performs yibum with his wife — who is the aspect of the feet of the deceased. And there remains the ruach "d'shadai b'gavah" ["that he cast within her"], which is the aspect of the aforementioned ruach that blows, mainly through the feet. And through this the brother can rectify the deceased brother, so that he will still be drawn into the world to rectify the aspect of the feet. And the main tikkun is through the aforementioned ruach that blows through the feet. And therefore, when [the brother] does not wish to perform yibum, then "v'chaltzah na'alo" ["she shall remove his shoe"] (D'varim 25:9) — "na'alo" specifically, which is the guarding of the feet, which is drawn from the aforementioned ruach. And through this there is a place for this ruach to be enclothed through the removing of the shoe — which is the garment and guarding of the emunah that is drawn from there, etc. — and understand all this. And therefore it is mentioned in Rus: "Shalaf ish na'alo" ["A man drew off his shoe"] (Rus 4:7) — regarding the establishment of a business dealing. For the removing of a shoe in the context of business dealing is the aspect of chalitzah itself, etc. And there in Rus it alludes to the secret of yibum and chalitzah, as is known. And see the holy Zohar and the writings of the Arizal z"l, that the entire secret of yibum and chalitzah is in the aspect of the ruach "d'shadai b'gavah" — meaning as above, and understand. [This section relates to the above.] And this is what Chazal said regarding a guarantor not at the time of the giving of money — that he does not become obligated without a kinyan: "Behold, one who seizes his fellow by the throat [in the marketplace]," etc. For since [the lender] already lent to him and the borrower does not repay the lender — and this is because of the aspect of "ragleha yordos maves," for because of this aspect the borrower does not repay the lender, since the chitzonim have taken hold there in the borrower or in his money, which is the aspect of feet, etc. — and because of this the guarantor then does not become obligated, since the ruach n'divah no longer illuminates. On the contrary, [the illumination] has already sunk there in the aspect of "ragleha yordos," etc., as above. And this is what Chazal articulated precisely, saying: "Behold, one who seizes [his fellow by the throat]," etc. — meaning that the Sitra d'Mosah has already overpowered, the aspect of "ragleha yordos," etc., since the borrower does not repay the lender, as above. And because of this very thing, the guarantor does not become obligated then, since the ruach n'divah does not flow now, as above. And this is what they said there — the distinction between a guarantor at the time of the giving of money and not at the time of the giving of money: "For on his trust [emunah] he lent him," etc. Meaning, with a guarantor at the time of the giving of money, the loan — that is, the bestowal and illumination of the ruach n'divah — was made in reliance upon the emunah of the guarantor. And because of this very thing, the emunah of the guarantor received vitality and strengthening from the ruach n'divah in the heart, since it was aroused through him, as above. But not at the time of the giving of money — it was not on his emunah that he lent — and his emunah did not receive strengthening and establishment from this. For, on the contrary, the aforementioned aspect has already sunk there, in the aspect of "behold, one who seizes [his fellow by the throat]," in the aspect of "ragleha yordos," etc., as above. And therefore he does not become obligated without a kinyan, which is the establishment of every matter, etc., as above. And Dovid HaMelech, alav hashalom, whose attribute was emunah — the aspect of Malchus — he always strove to elevate the aspect of the feet, in the aspect of "ragli amdah v'mishor" ["my foot stood on a straight place"]. And all his prayer was always to be saved from the Sitra d'Mosah, which was close to him, in the aspect of "k'fesha baini" ["there is but a step between me and death"] (Sh'muel I 20:3), as it is written: "Lo amus ki echyeh" ["I shall not die, but I shall live"] (T'hillim 118:17), and similar [verses], as is brought in the s'farim. Therefore Dovid requested: "Arov avd'cha l'tov" ["Be surety for Your servant for good"] (T'hillim 119:122). For he needed the aspect of a guarantee to be saved from the aspect of the Sitra d'Mosah, from the aspect of "ragleha yordos," etc. And therefore he asked of Hashem Yisbarach: "Arov avd'cha l'tov," etc. For the main element of a guarantee is in this aspect — that [the guarantor] guarantees that the aspect of the aforementioned illumination that blows through the feet will not be sunk in the aspect of "ragleha yordos," etc., as above. And therefore Dovid HaMelech, alav hashalom, asked that Hashem Yisbarach Himself, as it were, should be a guarantor on his behalf, to save him from there, as above. [This section relates to the above.] The ruach n'divah of tz'dakah and g'milus chesed is the aspect of the ruach of the tzaddik that blows through the hands and feet, which are the aspect of Mordechai and Esther, etc. — see there. And therefore Haman HaRasha, who wished to nullify this illumination, chas v'shalom, therefore said: "Va'aseres alafim kikar kesef" ["And ten thousand talents of silver"] (Esther 3:9) — in order to nullify the sh'kalim of Yisroel, as Chazal said. Meaning, in order to nullify the ko'ach of the tz'dakah of Yisroel — through which the ruach of the tzaddik illuminates the hands and feet, which are Mordechai and Esther — [Haman] wished to nullify the ko'ach of their illumination. And therefore, when they merited to bring about his downfall, they instituted for Purim: "umishlo'ach manos ish l'rai'aihu umatanos la'evyonim" ["and sending portions one to another, and gifts to the poor"] (Esther 9:22). This is the aspect of the aforementioned tikkun that is accomplished through tz'dakah and g'milus chesed. For matanos la'evyonim [gifts to the poor] is tz'dakah — through which one elevates the poor person from the aspect of "natyu raglai," etc., as above. But one also needs the aspect of "hushvu ishah l'ish" ["woman was made equal to man"], as above — to nullify the aspect of "receiver," so that the two should be equal. And this is accomplished through the aspect of "umishlo'ach manos ish l'rai'aihu" ["and sending portions one to another"]. For this one sends to that one, and that one sends to this one. It emerges that each one who is in the aspect of a receiver vis-à-vis his fellow afterward becomes a giver, for he sends back to his fellow. It emerges that the receiver and the giver are equal — and this is the aspect of "hushvu ishah l'ish," etc., as above. And this is the aspect of lending g'milus chesed, as above. And this is the main tikkun — the aspect of "v'hayah or hal'vanah k'or hachamah" ["and the light of the moon shall be like the light of the sun"] (Y'shayahu 30:26). Baruch Hashem l'olam, Amein v'Amein.
אות ב כי בענין זה של אמונת חכמים הנ"ל תלוי קיום כל התורה כולה. כי א,א לזכות לקיום התורה ולהכיר את הבורא ית' כ"א ע"י אמונת חכמים שהם הצסיקים אמתיים שכבר שברו את יצרם לגמרי עד שזכו להשיג רזי עולם להבין ולהשיג את כל המעשה הנעשה תחת השמש. כי באמת כל העולם ומלואו מלאה רזין וסודת נוראות ונשגבות מאד. ואפי' מי שאינו צדיק רק הוא בר דעת אמתי ומאמין בהאמת יוכל להבין מרחוק נפלאות הבורא ונוראותיו שה םמלאים כל העולם. כי בכל הבריאה בכלליות ובפרטיות ובכל מה ש נעשה בכל יום בכולם יש חכמה עמוקה ונפלאה כ"ש כולם בחכמה עשית וכו' דהיינו חכמת התורה שהיא עיקר החכמה. נמצא שיש בכל דבר חכמות התורה הקדושה. והתורה מלאה רזין ורזין דרזין עד אין קץ. והיא מלובשת בכל הדברים שבעולם. ע"כ בוודאי בכל דבר שבעולם בכלל ובפרט יש בהם רזין נשגבין מאד מאד ועל זה התפלא דוד ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכו'. ועיקר הכוונה על חכמות התורה שמלאה רזין עילאין (לא כמו שטועים המחקרים שנאמר ח"ו על חכמותיהם כי באמת גם בתוך כל החמות יש פנימיות ופנימות דפנימיות וע"כ נקראים חכמותיהם אפי' מה שמשיגין לפעמים איזה אמת הכל נקרא חכמות חיצוניות כמו למשל כשמשיג בחכמתו שהעולם הוא כדורי או טבע האויר שמתפשט וברוח ע"י חום האש וכיוצא בזה אינו משיג כ"א הדבר כמו שהוא שנודע לו האמת שהאויר ברוח ומתפשט מפני האש ועי"ז עושה כמה כלים ותחבולות נפלאות אבל טעם הדבר מדוע הוטבע כך באויר, זה נעלם מכל החכמים מאד כי טעמי הטבע נעלם מכל החכמים וע"כ נקראים כח חכמתם חכמות החצוניות כי בפנימיות אין יודעין דבר. ומרוב טעותם הם רוצים להטעות את הבריות כאלו גם כל סודות הקבלה הקדושה כלולה בחכמותיהם החיצוניות המוטעת ע"פ רוב כידוע להם בעצמן שעדיין לא השיגו שום דבר בבירור כ"א חכמת ההנדסה והמספר כמובא במ"א וכאשר הם בעצמם מוכרחים להודות על זהאוי לטועים כאלה. ואין צריכין לסתור שטותים כאלה שהם כנגד אמונת ישראל). כי אנו מאמינים בפנימות התורה שבכל מצוה ובכל אות ואות מהתורה יש רזין ורזין דרזין נוראים ונשגבים עד אין קץ כ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד וכתיב פלאות עדותיך וכו' (ועיין במ"א מזה) וכתיב ארוכה מארץ מדה וכו'. ואפי' בכל הדברים שבעולם יש בהם רזין נפלאים כי כל דבר מקבל חיות מחכמת התורה שמלאה רזין כי הד' יסודות ארמ"ע שהם בחי' דצח,מ שהם כלל הבריאה הם בחי' ד' אותיות שם הוי' ב"ה בחי' טנת"א וכו'. ויש טעם נפלא וכמוס לכל דבר ודבר מפרטי הטבע כי באמת אין שום טבע כלל כי הטבע מתנהגת בחכמתו ית' בהשגחה נפלאה רק שהש"י העלים זאת מדעת הבריות בשביל הבחירה. כי עיקר הבחירה תלויה בזה מה שאין רואין ההשגחה באתגליא ויכול הטועה לטעות שיש טבע ח"ו. אבל אנו בני ישראל קדשנו במצוותיו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת ע"י משה רבינו ע"ה וע"י צדיקיו האמתיים שפרשו לנו התורה כפי קבלתינו מחכמי המשנה והתלמוד לידע ולהאמין שהכל בהשגחה פרטיית והקב"ה ברא את העולם ומנהיגו בכל עת בחכמה נפלאה בהשגחה פרטיית ע"י אותיות התורה הקדושה שבהם ברא ומנהיג הכל בנפלאותיו הנוראות וע"כ בכל דבר שבעולם בכלל ובפרט יש בו רזין עילאין אך מחמת שכל זה נעלם מהעולם מאד מחמת גשמיית עכירות מעשיהם שעי"ז נתעכר השכל ע"כ אין שום אדם יודע מה נעשה בעולם בכל עת. ע"כ העיקר הוא אמונת חכמים אמתיים שהם צדייק אמת ששברו את גופם לגמרי עד שזכו להשיג רזי עולם. עד שכל מעשיהם ודיבוריהם יש בהם רזין נפלאים ואינו פשוט כלל כי הם יודעים מה שעושים ומדברים לא כמו המון עם שעושים ומדברים ואינם יודעים כלל פנימיות מעשיהם ודיבוריהם עד היכן הדברים מגיעים. ע"כ ע"י שמאמינים בהם כנ"ל שכל דיבוריהם ומעשיהם אינו פשוט אלא יש בהם רזין עי"ז עיקר יחוד קוב"ה ושכינתיה שזה עיקר תיקון כל העולמות ומבטל כל הדינים כי בזה תלוי קיום כל התורה כי עי"ז מאמין שבכל הדברים שבעולם יש בהם רזין רק שאין אנו מבינים אותם מחמת גשמיות גופינו כי הלא זה הצדיק ששיבר את גופו יודע באמת מה שעושה ומדבר כי בכולם יש רזין כנ"ל:
color: var(--accent);
אות ג וכל ההכחשות והגזילות שבמו"מ הכל נמשך מפגם א מונה הנ"ל כי אם היה מאמין שבכל דבר ישרזין בוודאי לא היה מכחיש את חבירו ולא היה עולה על דעתו לשלוח יד בממון וחפצים של חבירו כי בוודא יהש"י יודע מה שעושה שנתן לזה כ"כ חפצים ועשירות ולרש אין כל כי הכל ע"פ חכמתו האמיתית שיודע שהכל לטובתו הנצחית. ואיך יעלה על דעתו לשנות רצון הבורא ית' ויגע בממון חבירו שלא כדת התורה הנ"ל וכמו שכתוב בהתו' אחוי לן מא וכו' ובהתו' צוית צדק על מארז"ל מילחא כי סריא וכו' שבהממון והחפצים יש גוונין עילאין ומי שמסתכל על שורש הממון ששורשו גוונין עילאין בוודאי לא יתאוה לגשמיות הממון כלל מכ"ש שלא יגע בשל חבירו כלל (ע"ש בסי' כ"ג וכ"ה לק"א). נמצא שעיקר פגם המשא ומתן שמכחיש את חבירו הוא ע"י פגם האמונה הנ"ל שפוגם בגוונין הנ"ל בבחי' תלת גוונין דקשת שהם בחי' לבושין דנהירין דרזין דאורייתא וכנ"ל. וע"כ התיקון הוא שבועה שכל מקום שיש הכחשה צריכין שבועה כי השבועה בבחי' אבות בבחי' אשר נשבע לאבותיך בחי' ברית עולם. היינו כי ע"י השבועה בשם ה' ובהתורה הקדושה מעוררין הגוונין הנ"ל שהם בחי' אבות בחי' תלת גוונין דקשת שמאירין ע"י הברית והשבועה שנשבע הש"י לנח הצדיק. וע"י שמאירין גווני הקשת בחי' לבושין דנהירין דרזין הנ"ל שהוא בחי' אמונת חכמים הנ"ל עי"ז נתבטל ההכחשה שבממון כי ע"י הארת הגוונין עי"ז נתבטל חמדת הממון כנ"ל. וע"כ תקנו שהשבועה מגיע למי שהחפץ מוחזק בידו כי יד האדם הוא בחי' י"ד אותיות הנ"ל ש להג' שמות יי אלקינו יי כנ"ל (וכ"ש בשערי ציון בתיקון הנפש) שאלו הג' שמות הם ר"ת אברהם יצחק ויעקב בחי' הגוונין הנ"ל שנתעוררין ע"י השבועה כנ"ל וע"כ מי שהממון והחפץ בידו הוא בחזקתו ומגיע לו השבועה כי בבחי' י"ד שם בחי' הגוונין ששם בחי' השבועה שהיא בחי' ברית עולם בחינת ברית ושבועה שעי"ז מתבטל חמדת הממוחן ונתברר האמת ע"י התגלות הגוונין וכו' וכנ"ל:
margin-bottom: 0.3rem;
אות ד וזהו בעצמו מ"ש שם אדמו"ר ז"ל שמי שעושה לבוש נאה לצדיק הוא ג"כ ממתיק הדינים על ידי שמפשיט מהצדיק שהוא בחי' השכינה לבושים גסים ומקולקלים ומלבישו בלבושין נאים שזהו בחי' הנ"ל שמפשיט מהשכינה לבושין דקדרינותא ומלבישה בלבושין דנהירין דרזין דאורייתא שעי"ז נתעוררין רחמיו ית' לזכור ברית עולם בבחי' וראיתיה וכו' כנ"ל כי עיקר תיקון כל העולמות הוא ע"י תיקן הלבושין ובשביל זה המצוה הראשונה שבכל יום הוא מצות ציצית שהוא תיקון הלבושין שכ"א מישראל עוסק בזה בכל יום בבקר בהתחלת עובדתו שבכל יום ויום וכן התינוק כל התחלת חינוכו במצות התורה הקדושה הוא מצות ציצית כי הכל תלוי בתיקון הלבושין כי כל הצמצומים הנ"ל שמצמצם הש"י אלקותו כדי שיוכלו הבריאים לקבל אורו יתב' הכל הואבחי' לבושין וכמו שקרא הזוה"ק הצמצום הראשון בשם לבוש כ"ש כההיא קמצא דלבושיה מיניה ובי'. וכן כל הצמצומים וכל העולמות שנתהוו על ידם כולם הם בחי' לבושין שע"י שצמצם והלביש אורו בלבושין אלו עי"ז יכולין לקבל ולינק מאורו הגדול בבחי' עוטה אור כשלמה וכו' וכ"ש עוז והדר לבושה וכו' וכתיב ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר, שעי"ז שהלביש גאוותו וגדלו בלבושין אלו שהם העולמות שנתהוו ע"י צמצום אותיות התורה הקדושה עי"ז דייקא ה' מלך כי רק עי"ז נתגלה מלכותו ית' ועי"ז אף תכון תבל בל תמוט כי בלא זה לא היה קיום להעולם כלל כי ריבוי האור א"א לקבל כידוע. ומחמת שצמצם אורו ית' בלבושין כנ"ל עי"ז נתהוה כל הבחירה והנסיון של כל אדם שבזה תלויים כל העולמות כידוע וברור לכל שהכל נברא בשביל האדם שבו תלויים כל העולמות. והכל מחמת שהוא בעל בחירה ועיקר הבחירה מחמת בחי' הלבושין הנ"ל כי הש"י צמצם האור בלבושין לטובת העולם כדי שתוכל להתקיים ולינק מאורו כי ריבוי האור א"א לקבל כנ"ל. אבל מחמת שצמצם האור בלבושין אלו עי"ז נתעלם ונתכסה האור בכמה כיסויים ולבושים עד אין קץ עד שיכול הטועה לטעות כאלו חיצוניות הלבוש הוא עיקר ואין בו פנימיות כלל ח"ו וכ"ש בזוה"ק דטפשאי לא מסתכלין אלא בלבושין וכו'. ומי שטועה בזה ח"ו הוא כופר בכל התורה כולה ר"ל ומשם כל כח היצה"ר. כי עיקר היצה"ר נמשך בשרשו מכפירות שנמשכין מתוקף הדינים שנתהוו ע"י הצמצומים שתוכל העולם להתקיים כשמאמינים בהפנימיות וכנ"ל אבל כשאין מסתכלין כ"א על הלבוש חס ושלום מתגברין הדינים ומשם כל כח היהצ"ר. אבל הצדיקים והכשרים הנלוין אליהם מסתכלים רק על הפנימיות ומתיגעים בכמה יגיעות ועבודות עד שמשיגים מה שמשיגים בפנימיות הלבושים שהוא בחי' השגות חכמות התורה הקודשה ועדיין הם מאמינים שיש עוד פנימיות דפנימיות רזין דרזין עד אין קץ וכנ"ל. ואפי' מי שאינו יכול להשיג כלל זוכה ע"י התקרבותו להצדיק להאמין באמונהשלימה וחזקה כ"כ כאלו רואה בעיניו ממש שיש פנימיות נפלא ורזין עמוקין מאד מאד בכל דבר שבעולם, כי מי שיש לו מוח אמיתי בקדקדו ומסתכל על האמת לאמתו יכול להבין מרחוק מה גדלו מעשי ה' שנבראו הכל ע"י אותיות התורה הק' וכן עתה מתנהג הכל על ידם. ובכול יש נפלאות ורזין עד אין חקר ובפרט ריבוי השינויים הנעשים בכל עת בכל שנה ובכל חדש ובכל שבוע ובכל יום ובכל שעה שהכל נעשין ע"י הלבושין הנ"ל כ"ש בזוה"ק ולבושין דלביש ביומא דא לא לביש ביומא אוחרא ולבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושין דלביש ביומא דשבתא לא לביש ביומי' דחול וכו' שעי"ז מתנהג העולם ונעשין השינויים הרבי םבכל יום ובכל עת וכ"ש מזה בע"ח בתחליתו ומובא בדברינו כ"פ ע"ש. ועיקר הכל הוא הצדיק האמת שהש"י שוכן אתו כי הצדיקים הם מרכבות של מקום וע"כ הצדיק הוא בחי' השכינה כנ"ל והוא יודע ומבין את המעשה הנעשה בעולם וכל מי שמקורב אליו ומאמין בו כנ"ל שכל דבריו ומעשיו אינו פשוט אלא יש בהם רזין. הוא זוכה לאמונה שלימה להאמין שבכל הדברים שבעולם יש בהם רזין. רק שסתם בני אדם אינם יודעים מה הם עושים אבל הצדיק יודע. ע"כ כל דבוריו ומעשיו הוא עושה ומדבר ברזין עילאין ועי"ז מפשיט מהשכינהלבושין דקדרינותא וכו' וממתיק דינים. וזהו בעצמו מ"ש שם שע"י שעושה לבוש נאה להצדיק הוא ממתיק דינים כי היינו הך כי כל הלבושים גשמיים שבעולם שרשם נמשך מהלבושין הנ"ל שהם הצמצומים הנ"ל. וע"כ באמת הבגדים והלבושים של אדם הם גבוהים מאד כמובן ומבואר בדבריו ז"ל (בסי' כ"ט לק"א) כמה צריכין לכבד את הלבושים כי הם גבוהים מאד וכנ"ל. וע"כ הצדיק שכבר כפה והכריע בחירתו לטוב והעלה הכל לשרשו ע"כ לבושיו יקרים מאד מאד כי לבושיו הם בחי' לבושי השכינה כנ"ל וע"י שעושין לו לבוש נאה מפשיטין מהשכינה לבושין דקדרינותא ומלבישין יתה בלבושין דנהירין דרזין וכו' וכנ"ל:
letter-spacing: 0.04em;
אות ה נמצא שעיקר הבחירה נמשכת ע"י הלבושין שהם בחי' כתנות עור שעשה לאדה,ר אחר החטא שעי"ז הי' התחלת תקונו. וע"כ עיקר תאוות ממון שה העיקר שמבלה ימי האדם שטרוד כל ימיו בפרנסתו עד שיש שבאים לידי גזילות והכחשות ליגע ח"ו בממון חבירו ע"י ערמות ותחבולות הכל הוא ע"י פגם הלבושין הנ"ל. כי באמת מלובש בהממון גוונין עילאין מאד כנ"ל אך שנתעלם ונתכסה ונתלבש מאד מאד. כי גם התורה הקודשה היא בחי' לבושין כנד פנימיות התורה וגם הפנימיות הוא לבוש וכו' כי עצם אורו ית' סתום ונעלם מאד מאד. מכש"ש וכ"ש בדברים חיצונים שהם ממון וחפצים אע"פ שיש בהם גוונין עילאין אבל הם סתומים ונעלמים שם מאד מאד ע"י עוצם ריבוי הלבושים עד שאותיות התורה נתלבשו בלבושין גשמיים וחיצונים כאלו שהם הממון והחפצים. וכל הגזילות וההכחשות נמשכין עי"ז ע"י הכפירות שאינו מאמין בפנימיות שבאמת נעלם בהם אור גדול גוונין עילאין בוודאי לא הי' מתאוה לממון הגשמי מכ"ש שלא הי' בא לידי ערמה ומרמה ליגע בממון חבירו ח"ו וע"כ נקראים ע"פ רוב הגזילות ע"ש פגם הבגדים כ,ש (מלאכי ב') וכסה חמס על לבושו וכתיב (איוב כד) ערום ילינו בלי לבוש וכן הרבה. וזהו בחי' ובגד בוגדים בגדו (ישעיה כד) שנקראת הגזילה בשם בגד כי עיקר הגזילות והרמאות נמשכין מפגם הבגדים והלבושין כנ"ל. וע"כ מצות צדקה שהוא ההיפך מגזילות והוא עיקר תיקון תאוות ממון, נקראת כ"פ ע"ש תיקון הבגדים כ"ש (יחזקאל יח) וערום יכסה בגד וכתיב כי תראה ערום וכסיתו וכו' וכן הרבה. וזהו בחי' גודל מעלת המצוה של הלבשת ערומים והעיקר לעשות מלבוש נאה להצדיק או עכ"פ להכשרים הנלוים לצדיקי אמת כי עי"ז מתקן הלבושין הנ"ל שבהם תלויים תיקון כל העולמות כנ"ל:
.subtitle {
אות ו וע"כ רוב תאוות ממון הוא בשביל הלבושים והבגדים. כאשר יכול כ"א להבין בעצמו שרוב יגיעות וטירדות הפרנסה הוא בשביל הבגדים והמלבושים של כבוד לו ולאשתו ולבניו ולבנותיו ובפרט בעת הנשואין שצריך להשיאם שכל ריבוי ההוצאה הוא על המלבושים והוא המטריד את רוב בני אדם בפרנסתם מחמת שכל אחד רודף אחר הכבוד ורוצה מלבושים גבוהים מערכו ועי"ז נעשה בע"ח ומכחיש ממוןחבירו וכמו ששדמעתי מפיו הק' שהמלבושים מטרידין מאד את האדם כי אכילה ושתי' יכול האדם להתפרנס בהוצאה קלה אבל המלבוש מטריד מאד וכ"ש על פסוק ותתפשהו בבגדו שהס"א תופסת את האדם בבדו דייקא וכו' ע"ש בספר שיחות הר"ן. היינו כנ"ל כי עיקר פגם תאוות ממון שמכלה ימי האדם נמשך מפגם הלבושין כנ"ל ועיקרו מחמת חסרון אמונתו שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות הרבה וכנ"ל וסומך על חכמתו וערמתו כאלו כבר השיג את כל החכמה ויודע איך למצוא להשיג ממון ע"י תחבולות וערמות האלו. כי אם היה שם לבו אל דבר ה' המלובש בכל דבר, והיה מאמין שהכל בהשגחה פרטיית ואע"פ שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה כ"ש וברכך ה' אלקי' בכל מעשה ידיך אעפ"כ אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכו' כי לא בכח יגבר איש וכו' וכמ"ש ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכו' ותרגומו ארי הוא יהיב לך עיטא וכו' כי הכל מאת הש,י לבד והעסק והסיבה בעצמה שעוסק בה צריך להשליך הכל על הש"י כ"ש גול על ה' מעשיך וכו' וכתיב השלך על ה' יהבך וכו' כי צריכין להאמין שבהסיבות והעסק בעצמו יש בהם רזין עמוקים מדוע הש"י מסבב שזה יתפרנס מסחורה זאת ובמקום זה וזה מסחורה אחרת, זה בחטים וזה בשעוה וזה בפשתן וכו' והכל מאת ה' ובכולם יש רזין נפלאים כי רק הוא ית' יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי ויודע לפרנס כ"א וא' כפי שורש נשמתו וכפי מעשיו וכפי גלגוליו וכו' שע"י כל זה צריך להתפרנס ע"י סחורות אלו אבל יש לו בחירה והעיקר הוא האמונה להאמין שכל תחבלותיו לא יועילו לו באל הש,י כ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וכו'. וע"כ צריך לעסוק במו"מ באמונה ולעשות ע"פ התורה ולבלי לשכוח את הש"י ח"ו בשעת המו"מ מכ"ש וכ"ש שלא יתחכם בחכמות רעות ומרמות ליגע בממון חבירו ח"ו אפילו שוה פרוטה כי היא לא תצלח כ"ש לא יחרוך רמי' צידו:
text-align: center;
אות ז ועתה תראה נפלאות שבשביל זה התחיל התנא המסכתא בבא מציעא המדברת מדיני מו"מ והכחשות שבין אדם לחבירו (כי מס' ב"ק מדברת מדיני נזיקין וב"ב מדיני קרקעות. ועיקר דיני ממונות שבמו"מ מבואר במס' ב"מ) התחיל אותה בדין שנים אוחזין בטלית והוא פלא שהתחיל בדין שאינו שכיח כלל כאשר יבין כל אדם שאינו מצוי שיבואו שנים לב"ד ואחזין בטלית א' ומכחישין זא"ז. וע"כ באמת הפוסקים לא כתבו זה הדין בלשון זה כמבואר בה' חזקת מטלטלין בס' קל"ח ע"ש. אך התנא כתב הכל ע"פ סודות ורזין עמיקין מאד כידוע וע"כ התחיל בזה ורמז לנו שזה כלל כל ההכחשות והמרמות שבממון שבין אדם לחבירו שהכל נמשך מפגם הלבושין כנ"ל וע"כ בכוונה התחיל דיני ממונות בדין שנים אוחזין בטלית להורות לנו שכל ההכחשות כולם ע"י פגם הטלית והלבושין וכנ"ל. ועיקר הפגם מחמת שכ"א סומך על חכמתו כאלו יוכל להצליח ולמצוא ממון ע"י תאוותו ורוצה להמשיך כל הממון שבעולם לעצמו כי עיניו לא תשבע עושר (קהלת ד) וכתיב ועיני האדם לא תשבענה (משלי כז). ע"כ נתעה כ"כ עד שהולך ותוקף בטליתו של חבירו ורוצה לגזול את חבירו בחכמתו המוטעת וערמימיות וזה בחי' זה אומר אני מצאתיה וזה אומר וכו'. מציאה ל' השגה כשרז"ל לענין השגת חכמת התורה יגעתי ומצאתי תאמין וכו' וכעין מ"ש ומצא כדי גאולתו וכו' ומצא את רעהו וכו' וכן הרבה שפירושו שהשיב ומצא את הדבר (ובל"א גיגרייכט) היינו שעיקר פגם תאוות ממון שבא לידי עון כזה לאחוז בשל חבירו ולהכחישו הכל מחמת פגם הלבושין הנ"ל עד שטעה בעצמו כאלו מצא להשיג את החכמה כאלו ח"ו אין שום חכמה למעלה משטות חכמתו שרוצחה להשיג ממון ע"י הכחשה ומרמה כזאת. ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כי היא לא תצליח כי אלקים שופט זה ישפיל וכו' ומה הועיל רמאי ברמאותי'. וזה שרמז לנו התנא שכלל את כל ההכחשות שבעולם בתחלת המס' בשם זה אומר אני מצאתי את הטלית והלבוש, כאלו מצא והשיג את הלבוש שהוא הממון והחפץ שבאמת הוא לבוש חיצון דחיצון אשר אם היה שת לבו להסתכל על פנימיות שיש שם בוודאי לא היה נוגע בממון חבירו כנ"ל. אבל הוא חכם בעיינו ואינו רוצה לסמוך על אמונה ונתעה בחכמתו המוטעת עד שרוצה לרמות הבריות ולאחוז במה שאינו שלו. ע"כ התיקון לזה ה ישבע וזה ישבע כי ע"י השבועה נתגלין הגוונין עילאין שעי"ז יודה על האמת ויתתקן הכל וכנ"ל.
font-size: 1.05rem;
אות ח וע"כ קרח שחלק על משה הי' כל פגמו ע"י פגם הטלית כי הלבישם טליתים שכולם תכלת וכו' כשרז"ל. כי כל כפירותיו הי' שלא הי' מאמין במשה רבינו בחי' הצדיק האמת שכל דבריו ומעשיו עאינם פשוטים אלא יש בהם רזין מכ"שמשה בעצמו שנתן לנו התורה הק' שכולה מליאה רזין עילאין וכו'. וקרח כפר כאלו אין במצות ציצית שהם תקון הלבושים שום סוד ופנימיות רק משה רוצה לשנות מלבושיהם בשביל אות וסימן לכבוד כדרך הטעמים של שטות והבל ושקר שנותנין המחקרים למצות ציצית ולשארי מצוות הק'. ע"כ אמר שהוא ילבישם בלבושים נאים ומסומנים יותר שהם טליתות שכולם תכלת כי קרח סמך על חכמתו ולא האמין בפנימיות שבהלבושין כאלו חיצונית הלבוש הוא עיקר שמשם כל הכפירות והפגמים כי התקנא בלבושי כבוד של אהרן הכהן כשרז"ל שאמר על אהרן שקישטו ככלה וכו'. כי רוב הקנאה של בני אדם זה בזה הוא בענין המלבושי כבוד וכנ"ל, ועי"ז בא לידי כפירות כאילו ע"י שחלק על משה ואהרן שהם בחי' צדיקי אמת ולא האמין בהם שהם מלאים רזין בכל מעשיהם ודיבוריהם ותנועותיהם, ועי"ז ירד לשאול תחתיות ע"י תוקף הדינים הקשים שהתגברו עליו שכל המתקתם ע"י אמונת חכמים כנ"ל ומאחר שפגם באמונה כ"כ ע"כ נתהפך עליו הגלגל והתגברו עליו תוקף הדינים הקשים כ"כ כי עיקר המתקת הדינים ע"י אמונת חכמים כנ"ל:
color: var(--note);
Loading comments…