חזקת מטלטלין ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
For Shammaye was strict, as our Sages, of blessed memory, said, and was very exacting — for due to the intensity of his holiness, he wanted only that everyone should be holy. And if someone was not as holy as he desired, he could not bear it. And therefore also in the matter of eating, he was very strict and did not want to eat except in honor of Shabbos Kodesh itself, as mentioned. But Hillel had a different measure, etc. 211
אות א כל דבר שהוא ביד האדם הוא בחזקת שהוא שלו ע"פ התורה ויהי ביום השמיני (בסי' ע') ע"ש. והכלל שהעפר יש לה כח המושך וכו' והצדיק האמת הוא עניו כמשה ומשים עצמו כעפר ע"כ הוא יסוד עולם שיש לו כח המושך והוא ממשיך כל ההשפעות לעולם הוא ממשיך אלקותו ית' למטה כי הוא מקים את המשכן ששם נמשך אלקותו וכבודו ית' בחי' וכבוד ה' מלא את המשכן. וכל בני אדם שבעולם ראויים שיומשכו לזה הצדיק שהוא יסוד ושורש הכל אך שיש כח המכריח שמפסיק ומרחיק ממנו היינו שיש בני אדם שע"י דיבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם להפסיקם ולהרחקים מהצדיק ולפי כח המכריח כן מרחיק מהצדיק ואח"כ כשיופסק כח המכריח יחזיר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחי' עפר שיש לו כח המושך וכו' ע"ש כל זה היטב:
Likutay Halachos, Choshen Mishpat. Based on Likutay Moharan I:69. Translated from the Hebrew.
And the matter is according to what was explained above. For the essential thing is the tikkun of counsel. For the entire Torah is called "counsel" — the aspect of: "Mine is counsel and sound wisdom"; the aspect of taryag atin d'Oraisa (613 counsels of the Torah). For every person must think many counsels in his soul to rescue his soul from the pit — regarding which Dovid cried out: "How long shall I take counsel in my soul," etc. And the essential tikkun of counsel is through the holiness of Shabbos. And the main thing is through the eating of Shabbos, which is entirely kodesh. For the entire blemish of counsel derives from the sin of Adam HaRishon's eating, as mentioned, through which the foul vapors took hold of the eating and confuse the counsel, as mentioned. And the entire tikkun is through emunas chachamim, through which the holy s'farim are increased and complete the Torah, etc. — through which one merits the completeness of counsel, etc., as mentioned. And the essential tikkun of this is on Shabbos, when then is the essential generality of the Oral Torah with the Written Torah, as mentioned — for then the eating is entirely kodesh and the foul vapors have no power to confuse the counsel, as mentioned. 212
אות ב והנה הממון והחפצים וכל ההשפעות שיש לאדם הכל הוא כפי כח המושך שיש לו שמקבל מהצדיק שממנו נמשך הכל וע"כ כל דבר שהוא ביד האדם הוא בחזקת שהוא שלו כי מאחר שהיא בידו נמצא שיש לו כח המושך שממשיך השפעה זאת אליו ע"כ הוא בוודאי שלו כי עיקר כל ההשפעות שהם כל העשירות וכל החפצים נמשכין לכ"א כפי כח המושך שיש לו וכנ"ל. ובזה מובן היטב טעם הדין של כל דאלים גבר בדבר שאין שום אחד מוחזק כההי' ארבא וכו' שהוא לכאורה תמוה וכי' מפני שהוא גבור יזכה בדבר שאינו שלו וכאשר נדחקו הפוסקים בטעם דין זה. אך ע"פ הנ"ל מובן היטב כי זה שהוא שלו בוודאי יתגבר ויזכה בו מאחר שהוא יש לו כח המושך של זה הדבר כי מאחר שבאמת הוא שלו ע"כ אצלו הכח המושך של אותו הדבר שעי"ז זוכה וקונה כל החפצים שלו כנ"ל. ע"כ זה שהוא שלו באמת בודאי יתגבר ויזכה בו מאחר שאצלו כח המושך של זה הדבר ע"כ בודאי יהיה נמשך זה הדבר אליו יתגבר ויזכה בו ע"כ אמרינן כל דאלים גבר:
Presumptive ownership of lands [is established after] three years — according to what Rabbainu, nero ya'ir, wrote in Siman 69, and as is brought above many times: that the root of the nefesh is in wealth, and the main element of wealth is the lands. For all kinds of wealth — and even silver and gold — everything comes out of the earth. And the earth is the root of all the nefashos, as it is written: "Totzai ha'aretz nefesh chayah" ["Let the earth bring forth a living soul"] (B'raishis 1:24).
But to the holiness of Shabbos in completeness — no one can merit except the great tzaddikim. And we must receive the holiness of Shabbos from them, for the great tzaddikim draw the holiness of Shabbos upon the weekdays, as is known. And just as they draw the holiness of Shabbos upon the weekdays, so too they draw the holiness of Shabbos upon those of lesser level, who are in the aspect of chol (weekday/profane) compared to the tzaddikim and cannot merit on their own the holiness of Shabbos properly. Nevertheless, the tzaddikim have mercy on them and draw upon them the holiness of Shabbos. And for this reason people travel to the tzaddikim for Shabbos — in order to draw from them the holiness of Shabbos. And therefore it is customary to sit at their table, for their table is kodesh — for the essential holiness of Shabbos is the eating, as mentioned. And through sitting at their table, especially on Shabbos itself, through this they clarify the counsel from the vapors mentioned above — through which one merits complete counsel, which is the essential tikkun, as mentioned. 213
אות ג וזה בחי' שודא דדייני שרשאי הדיין ליתנו למי שנראה בעיניו היינו ג,כ כנ"ל כי מי שהוא שלו באמת בודאי יהי' נמשך רצון הדיין אחריו ליתנו לו כי מאחר שזה החפץ הוא באמת שלו נמצא שיש לו כח המושך בזה החפץ להמשיך זה החפץ אליו כנ"ל. ע"כ בוודאי יהיה נמשך רצון הדיין אליו ליתנו לו. וזה בחי' בתר מרי נכסין ציבי משוך שהרצון נמשך אחר בעל הנכסים כי עיקר כח המושך הוא כפי חלקי הכבוד שלו כמובן בהתורה הנ"ל שהצדיק בחי' עפר ממשיך אלקותו ית' למטה שהוא ביי' כבודו ית' בבחי' וכבוד ה' מלא את המשכן ועי"זממשיך כל ההשפעות. כי כל העשירות וההשפעות נמשכין מבחי' כבוד ה' בבחי' והעושר והכבוד מלפניך וכו'. וכן בכל מקום נסמך עשירות אצל כבוד. כי כל ההשפעות שהם בחי' עשירות נמשכין מכבודו ית' וכבודו ית' נמשך אל הצדיק שהוא בחי' עפר בחי' אשכון את דכא ולשם נמשכין כל ההשפעות וכל בני אדם שבעולם וכנ"ל וכבודו הוא בחי' רצון כ"ש רצונו של אדם זהו כבודו כ"ש רבינו ז"ל במ"א וע"כ בתר מרי נכסי ציבי משיך כי כפי חלקו בעשירות כן חלקו בכבוד שעי"ז יש לו כח המושך להמשיך שפע העשירות אליו וכמו כן נמשך הרצון אחריו כי הרצון הוא בחי' הכבוד שמשם כח המושך שמשם כל העשירות כנ"ל וע"כ מי שרצון הדיין נמשך אחריו בוודא יהוא שלו כנ"ל, וזהו בחי' שודא דדיינא שפוסקין בכמה דברים שא"א לעמוד עליהם:
It emerges that when one acquires land, vitality and nefesh are added to him. And this is what Chazal said (Y'vamos 63a): "Whoever does not have land is not a person [adam]." For the definition of the person is "m'dabeir" [one who speaks] — meaning that he has the power of speech, and in this he is distinguished from the animal and is called "adam." And the speech is the nefesh, as Rabbainu, nero ya'ir, wrote — as it is written: "Vayhi ha'adam l'nefesh chayah" ["And the person became a living soul"] (B'raishis 2:7), and its translation [in Targum Onkelos] is: "l'ruach m'malela" ["a speaking spirit"]. And the root of the nefesh is in wealth, as above.
And therefore Shammaye, who was exacting as mentioned, did not want to eat unless the food had been sanctified with the holiness of Shabbos through designating it for Shabbos. But without this, he did not want to elevate the food of chol to the holiness of Shabbos — which is itself [the same as] his not wanting to draw close the distant converts who were in the aspect of chol, to elevate them to the holiness which is the aspect of Shabbos. For he did not want to draw close the distant ones except those whom he could elevate to the holiness of Shabbos itself, as mentioned. 214
אות ד וזה בחי' שבועות שהוא קבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה הוא כדי להמשיך אלקותו ית' למטה כי מוום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה להיות שכינתו בתחתונים וכו' כשרז"ל. כי דורות הראשונים שהם דור המבול ודור הפלגה וכו' סילקו את השכינה מן הארץ וכו' עד שבא משה והורידה לארץ כשרז"ל. וזה עיקר קבלת התורה כדי להמשיך שכינת אלקותו למטה כי על ידי התורה ממשיכין אלקותו ית' למטה כי התורה הוא אחדותו ית' וכשהתורה אצלינו כביכול הוא ית' בעצמו שוכן אצלינו וכ"ש בזוה"ק על פסוק ויקחו לי תרומה. תרומה הוא התורה היינו כשאתם רוצים ליקח אותי תקחו אותי ע"י תרומה שהוא תורה מ"ם כמובא (בלק,ת בס' סו). וע"כ ניתנה התורה בהר סיני שהוא הר השפל והנמוך שבכל ההרים כשרז"ל כי התורה נמשכת אחר מי שהוא עניו ושפל. וכן ניתנה ע"י משה רבינו שהיה עניו מאד מכל האדם היינו כנ"ל כי עיקר התורה הוא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו יתב' למטה שזה זוכין ע"י ענוה ושפלות דייקא כנ"ל:
It emerges that the main power of speech — through which one is called "adam" — is through wealth. And this is the aspect of: "V'he'ashir ya'aneh azzos" ["And the rich man answers with boldness"] (Koheles; see Mishlai 18:23). For boldness and the strength of speech is through wealth, as above. And this is the aspect of: "Shim'u ki n'gidim adabeir" ["Hear, for I will speak of princely things"] (Mishlai 8:6) — that through prominence and wealth, through this is the speech, as above. And the root of the wealth and the nefesh — everything was from the earth, as above, in the aspect of "totzai ha'aretz nefesh chayah," which is the aspect of speech, the aspect of "vayhi adam l'nefesh chayah," as above.
But Hillel had a different measure — he was exceedingly humble and lowered and humbled himself greatly toward all those who were very, very distant, until he prevailed to draw the holiness of Shabbos to every place where they were. This is the aspect of Chanukah, where one draws the holiness of Shabbos below, to the aspect of actual weekdays, as mentioned. This is the aspect of what Shammaye did not practice: for he would not eat unless he first designated it for Shabbos. But Hillel said: "Blessed is Hashem, day by day" — meaning he would strive to draw the holiness of Shabbos upon the food even though he had not designated it for Shabbos. And similarly he would draw close distant ones even though they had not prepared themselves properly to be worthy of being sanctified with the holiness of Shabbos. For he lowered and humbled himself toward all the distant ones, to draw to them the holiness of Shabbos. And so he conducted himself regarding the foods, as mentioned — for drawing the holiness of Shabbos eating to the eating of weekdays, and drawing the holiness of Shabbos upon the very distant, are one and the same aspect, as mentioned. And also through the eating itself of the great tzaddikim, they clarify sparks and souls and draw close the distant through this — as is understood elsewhere. 215
אות ה וזה בחי' הנפת עומר שעורים וספירה כדי להמתיק ולבטל הכח המכריח המספיק ומרחק מהצדיק והתורה שהם ב' כח המושך להמשיך את העאדם לקרבו להשי"ת ולהמשיך אלקותו למטה. כי ע"י הנפת עומר שעורים נמתק ונתבטל הכח המכריח והמפסיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמפסיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמספיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמספיק הוא לטובה גדולה כדי שיוכל לקבל הואר בהדרגה ובמדה שלא יהיה' ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ח"ו כידוע. כי כפי גודל כח המושך היו מתבטלים במצאיות כי כל דבר נמשך לשרשו בפרט האדם שיש לו דעת לדעת ולהכיר את בוראו ית' שזה עיקר הדעת. ע"כ הי' נמשך להשי"ת יותר מדאי עד שהי' מתבטל במציאות, ע"כ הוא טובה גדולה מה שברא השי"ת בחי' כח המכריח המספיק שהוא מונע ומעכב רדיפת הדעת להכלל בו יתב' יותר מדאי כדי שיוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחי' והחיות רצוא ושוב, רצוא ע"י כח המושך, ושוב ע"י כח המכריח. אבל מחמת שכח המריח נמשך מבחי' צמצומים ודינים ע"כ כשנשתלשל למטה לפעמים נתהוים דינים גמורים שמהם יניקת הס,א והקליפות עד שתנהוה מהם כח המכריח ומפסיק יותר מדאי שהם כל המונעים והמפסיקים והמעכבים מלהתקרב להתורה ולצדייקם אמתיים ואינם מניחים להתקרב כלל. כי מהם נמשכים כמה בני אדם בעלי מחלוקת שהם מונעים ומפסיקים בכמה וכמה מניי מניעות מלהתקרב ולהצדיק האמת ולהתורה ולדרך האמת ע"י דיבוריהם ומעשיהם שהם מרבים בדברי חכמות של הבל בכמה מיני לשונות של שקר וערמימיות ומתלבשים עצמם במצוות וחסידות כאלו הם רוצים בתקנתו וכו' אשר א"א לבאר עוצם ריבוי דרכי דבריהם הרעים אשר באים בשליחות הבע"ד להכריח ולמנוע ולהפסקי את הישר הולך, מלהתקרב להש"י ולתורתו באמת. וכל זה הוא בחי' כח המכריח המפסיק מלהיות נמשך אחר הצדיק האמת שהוא בחי' עפר וכו' כנ"ל. אבל הכח המכריח המפסיק הזה בהכרח שיופסק ויתבטל כי אם יעהל לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד ואז בסור המכריח ישוב ויתקרב במהירות גדול אל הצדיק האמת שיש לו כח המושך וכמבואר שם בהתורה הנ"ל. וזה אנו מתקנים ע"י הנפת עומר שעורים וספירה שהם הכנה לקבלת התורה בשבועות שהוא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו ית' למטה ולהמשיך כל ישראל וכל העולמות התלוים בהם אליו ית'. אבל מקודם צריכין לתקן ולהמתיק בחי' הכח המכריח המפסיק שלא יוכל להתגבר כנגד כח המושך הנ"ל להפסיק ממנו יתב' כנ"ל, ע"כ מביאין עומר שעורים ומניפין אותו שעי"ז ממתיקין כל הדינים בשרשן כמבואר בכוונות כי שעורה הם בחי' ה"ג מנצפ"ך כפולים שמשם שורש כל הדינים (כמובא) שהם בחי' כח המכריח והמספיק שנמשך מגברותו ודינים כנ"ל וע"י הנפת עומר שעורים ממתיקין הדינים בשרשן ועי"ז נמתק הכח המכריח שלא ישתלשל ממנו ח"ו הכח המכריח והמספיק דס"א שרוצה למנוע ולהפסיק ולהרחיק לגמרי מהצדיק ומהתורה ומהשי"ת וכנ"ל. רק אדרבא שיהיה' כח המכריח לטובה גדולה כדי שיוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחי' רצוא ושוב וכו' כנ"ל.ף וזה בחי' ספירה שסורפין הימים לעומר כי הימים הם בחי' מדות כ"ש ומדת ימי. וע"י שסופרין הימים לעומר מתקנים הימים והמדות כדי לקבל על ידם האור הגדול בשבועות בהדרגה ובמדה ע"י כח המושך וכח המכריח המפסיק בשרשם בקדושה ששם שניהם לטובה גדולה כי הם בחי' רצוא ושוב כנ"ל שזהו בחי' האזהרה הגדולה שהזהיר והתרה בהם הרבה שלא יהרסו לעלות אל ה' כ"ש רד העד בהעם וכו' והגבלת את ההר וכו' פן הרסו לעלות וכו' שכל זה הוא בחי' כח המכריח המפסיק בשרשו בקדושה שאנו ממתיקין אותו בכל ימי הספירה. כדי שנוכל על ידו דייקא לקבל האור בהדרגה ובמדה כ"א לפי ערכו בלי הריסה חוץ מהמדה ח"ו, ושאל ישתלשל מהכח המכריח דקדושה ח"ו כח המכריח דס"א שרוצה למנוע ולהפסיק לגמרי מהאמת וכנ"ל:
And therefore whoever does not have land is not a person — for the main definition of the person, that he is a speaker, is through the land, as above.
And this is what our Sages, of blessed memory, said about Hillel — that he had a different measure, that all his deeds were for the sake of Heaven. And at first glance this is difficult: would it occur to anyone that Shammaye's deeds were not for the sake of Heaven? Surely this very good practice itself, that he always designated the food for Shabbos, etc. — he certainly did for the sake of Heaven! But the distinction is that Shammaye could not sanctify the food except by actually designating it for Shabbos, as mentioned. But Hillel had a different measure — that all his deeds were for the sake of Heaven — "all his deeds" specifically. Meaning, in all his actual physical activities, they were all for the sake of Heaven — even in a physical action he was able to lower himself to do it for the sake of Heaven and to sanctify the food with the holiness of Shabbos even though he had not originally designated it for Shabbos. And therefore he was able to draw close very distant ones — for he did not insist on not drawing them close unless they had prepared themselves properly to ascend to the holiness of Shabbos. Rather, he strove to find in them some good points, and lowered and humbled himself to them, to their place where they were, and drew to them the holiness of Shabbos to their place. And through this he drew close all the very distant ones, as mentioned. This is the aspect of the wondrous holiness of the kindling of the Chanukah candle. For on Shabbos, Malchus, the aspect of the Oral Torah, ascends to the Kodesh itself. And even on Yom Tov, which does not have this ascent, still it ascends to the place it ascends, and to there one draws the holiness in the aspect of mikra kodesh, as mentioned. But the wonder of the Chanukah candle is that it is on actual weekdays — and the tzaddikim, through their great power, established for us, by way of a wondrous miracle, to draw the holiness of Shabbos, the holiness of the generality of the Torah — which is the tikkun of counsel — very far below, to the aspect of actual weekdays. Through which all the distant are drawn close to Hashem, blessed be He, as mentioned. And this is the middah of Hillel, as mentioned. 216
אות ו וע"כ מביאין תחילה העומר משעורים ואח"כ בשבועות מביאין שתי הלחם מחטים כי שעורים מאכל בהמה וחטים מאכל אדם, אדם ובהמה הם בחי' דעת וכסילות בחי' חסד ודין כי הדעת והחכמה בחי' חסד, וכסילות והעדר הדעת בחינת דינים כמובא כ"פ והם בבחי' הכח המכריח והמספיק שנמשך מכסילות והעדר הדעת מבחי' דינים, וכח המושך הנמשך מחסדים ודעת, והם בבחי' שמאל דוחה וימין מקרבת, שמאל דוחה זה בחי' הכח המכריח המפסיק ומרחק קצת, וימין מקרבת זה בחינת הכח המושך ומקרב, ובקדושה שניהם צריכין דייקא כנ"ל. כי כח המושך בחי' אדם בחי' אהבה וחסד כ"ש בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה בחי' על כן משכתיך חסד שהוא בחי' חכמה בחינת ומשך חכמה מפנינים. אבל כח המכריח המפסיק הואבחי' בהמה העדר הדעת כנ"ל, ועקיר המתקתו ע"י בעצמו שידע האדם עכ"פ שאין לו שום דעת ויעשה עצמו כבההמ. כי עיקר כחם של המונעים והחולקים שהם בחי' כח המכריח הוא ע"י חכמות של הבל שהכסיל רוצה להתחכם שנדמים בעיניהם כאלו הם חכמים גדולים ויודעים דרכים בעבודת הבורא ית' ורוצים בחכמות שקר למנוע מהצדיק האמת ומדרך האמת הכבוש מכבר. וע"כ ע"י עומר שעורים בעצמו שמביאין לקרבן ממתיקין אותו כי זוכין עי"ז להמתיק הדינים שמהם המניעות עד שנזכה לידע האמת שאין לנו שום דעת כבהמה ונבטל עצמינו לגמרי ונכיר שפלותינו באמת ואז נזכה להכיר גדולת הצדיק האמת ולהתקרב ולהמשך אליו ע"י כח המושך:
And therefore land does not have a chazakah [presumptive ownership] until three years. For this is known: when new vitality and a new nefesh is born and renewed for a person, then the k'lipah always precedes the fruit. And the k'lipah covers over the fruit and prosecutes and does not allow [the person] to receive the fruit, until it is broken.
And this is the aspect of what Hillel would say: "Blessed is Hashem, day by day," etc. — he would not wait until he could raise the distant ones to the holiness of Shabbos itself. Rather, he said: "Blessed is Hashem, day by day" — for every single day, when he saw in someone any good point whatsoever, and the person wanted to draw close with any closeness at all — he would draw him close immediately, through the intensity of his humility and his deep wisdom, even though the person was, from his own side, very far from the holiness of Shabbos. Nevertheless, he had mercy on him and lowered to him the aspect of holiness to his place, to awaken him to teshuvah and to draw him close to Hashem, blessed be He, through his wondrous counsels, from whatever place [the person] was in, each and every day, etc. — as mentioned. 217
אות ז וע"כ אסור לקצור התבואה קודם העומר ועיקר מצות ספירה תלתה התורה בקצירת התבואה כ"ש שבעיה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספרו וכו'. כי עיקר גידול התבואה הוא ע"י כח המושך (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). כי התבואה מקבלת הכח המושך מהארץ והעפר ששם עיקר כח מושך של כל הדברים כי השי"ת ברא את הארץ ונתן בה כח המושך שתוכל להמשיך חיות לכל הדברים שבעולם כי הכל היה מן העפר. וכל דבר שבעולם מקבל כח המושך מהעפר ועי"ז ממשיך לעצמו חיות. וע"כ התבואה שגדילה מהעפר ומקבלת כח המושך ממנה ועיקר כח המושך הוא החיות האלקות שנתן הש"י בהארץ שיסדה בחכמתו שנתן בה חיות כזה שיהי' לה כח המושך של כל הדברים שבעולם. ועיקר החיות האלקות הוא בחי' מ"ה בחי' ענוה ושפלות שזהו בחי' עפר כ"ש בהתורה הנ"ל. כי א,א להמשיך חיות אלקות בשלימות כ"א ע"י בחי' ענוה ושפלות בחי' מ"ה. וכל מי שהוא בבחי' ענוה בחי' מ"ה ביותר שוכן אצלו חיותו יתב' יותר בבחי' אשכון את דכא כנ"ל. וע"כ מחמת שהעפר הואבחי' ענוה ושפלות ע"כ שם נעלם חיותו ית' יותר וע"כ שם הכח המושך של כל הדברים כנ"ל. וזהו בחינת תולה ארץ על בלימה, שעיקר קיום הארץ שתלוין באויר באמצע הגלגלים בגזירת הבורא ית' שנתהן בה כח המושך כידוע להמחקרים, וכל עיקר קיומה תולה ארץ על בלימה דהיינו בחי' שפלות וענוה כנ"ל. וע"כ כשקוצרין את התבואה מהעפר כדי שתהיה למאכל אדם כי השי"ת נתן כח בהארץ שתתן כח בהתבואה שמגדלת עד שיהיה כח המושך להתבואה להמשיך חיות להאדם ע"י שיאכל אותה כידוע בחוש שחיות האדם על ידי אכילתו ועיקר האכילה הוא לחם שנעשה מהתבואה מה' מיני דגן. ועיקר החיות שמקבל האדם על ידי האכילה הוא ע"י כח המושך שיש בהאכילה שנתן בה הש"י כח המושך כזה שתוכל להמשיך חיות להאדם. וכל הכח הזה של הלחם והתבואה שהוא כח המושך להמשיך חיות להאוכלה הוא מקבלת מהארץ ששם כח המושך של כל הדברים כנ"ל. ועיקר כחה הוא מהצדיק יסוד עולם שבו תלוי הכל כי הוא עניו מכל, בחי' מה שעל זה תולה הארץ וכל אשר בה כנ"ל וע"כ כשקוצרין את התבואה והקצירה הוא בחי' כח המכריח והמפסיק כי קוצרין ומפסיקין את התבואה מהארץ. וע"כ חוששין שלא יתגבר ויתאחז ח"ו הכח המכריח המפסיק דסט"א שהוא רוצה להפסיק ולמנוע מהצדיק לגמרי דהיינו שלא יפסיק את התבואה מבחי' עפר לגמרי דהיינו מבחי' ענוה ושפלות שלא תתאחז הסט"א, שלא תביא את האדם האוכלה לידי גסות וגבהות כ"ש פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וכ"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם וכו' כשפרש"י שם ואז ח"ו ועצר את השמים וכו' והאדמה לא תתן את יבולה וכו' כי מאחר שמתגבר כח המכריח דס"א שהוא גסות כנגד כח המושך שהוא ענוה אזי בוודא יהארץ לא תתן את יבולה כי עיקר מה שהארץ נותנת יבולה הוא ע"י כח המושך כנ"ל. אבל עכשיו ע"י רום שבא ע"יע אכילה דסט"א שעי"ז נפתה לבו כנגד השי"ת עד שבא לידי ע"ז שהיא בחי' גסות כשרז,ל שזהו בחינת כח המכריח שהתגבר כנגד כח המושך ע"כ בוודאי הארץ לא תתן את יבולה. מאחר שהגבירו הכח המכריח על כח המושך וכנ"ל ע"כ הזהירנו התורה שבשעת הקציר שהוא בחי' כח המכריח לא נתחיל חרמש בקמה לקצור עד שיקדש את הקצירה תחילה ע"י קצירת העומר והנפותיו וקרבנותיו שעי"ז ממתיקין הדינים וממתיקין כח המכריח בשרשם כנ"ל שלא יתאחז ממנו הכח המכריח המפסיק דסט"א רק יהי' הכח המכריח רק לטובה ואז הותר הקציר שהוא בחי' כח המכריח, כי לא יתאחז בו עוד כח המכריח דסט"א כי כבר נמתק ע"י העומר כנ"ל:
And this is the aspect of the first three years, in which the challenger has the power to challenge. And they are in the aspect of the three years of orlah [the prohibition against eating the fruit of a new tree for its first three years], for then the k'lipah has power. And therefore they are three years — corresponding to the three k'lipos that are completely impure. And one needs to wait these three years, and afterward the fruit is revealed and one can eat it.
And this is the aspect of: "I have surely seen the affliction of My people," etc. Our Sages, of blessed memory, said that Hashem, blessed be He, said: "I see two seeings," etc. — that they are destined to sin. And nevertheless, "I see their affliction and I wish to redeem them." And similarly we find in several places that Hashem, blessed be He, judges a person only "according to where he is there." And the great tzaddikim further arouse His compassion — so that even at the time of their great corruptions, such as at the time of the Calf, nevertheless they appease Hashem, blessed be He, through their prayers until He forgives them, and they strive to return them to the good. And all of this is the aspect of the middah of Hillel, etc. — as mentioned. 218
אות ח ואז מתחילין לספור הימים. כי עיקר הספירה והמנין הוא במקום שיש ישות כי בבחי' מה אין שייך מנין. ועיקר הישות ששם המנין הוא ע"י בחי' כח המכריח שהוא הצמצום והגבול של הדבר שלא יחזור ויתבטל במציאות. כי באמת גשמיות העפר וכל אשר בה נמשך מכח המכריח שנתהוה בגזירתו יתב' שעי"זיצאו כל הדברים ונתגשמו ממ"ה ואין ליש בשביל בריאת העךולם וקיומו. ועל כן כח המכריח בעצמו תולה בבחי' מה שהוא בחי' כח המושך. כי באמת שניהם אחד כי א"א שיתקיים כח המושך כ,א ע"י כח המכריח כדי שלא יתבטל במציאות כנ"ל וע"כ באמת א"א להבין זאת בדעת ושכל כ"א באמונה שאנו מאמינים שכל הגשמיות והישות וכל הזמן נתהוו בגזירתו יתב' מבחי' מה ואין מבחי' למעלה מהזמן. נמצא שהמספר והמנין שהוא רק בזמן ובישות הועא בבחי' כח המכריח כנ"ל. ואנו צריכין להמתיק הכח המכריח שמשם כל הישות והזמן ששם כל המנין והמספר, לקשר הכל לבחי' מה לבחי' כח המושך כדי שלא יפסיק ח"ו הכח המכריח מכח המושך להש"י ולתורתו ולצדיקים האמתיים, רק שהכח המכריח בחי' ישות ומנין בחי' זמן יהיו כלים לקבל על ידו כח המושך. כי א"א לקבל החיות ע"י כח המושך כ"א ע"י כלים וצמצומים שנעשים ע"י כח המכריח. וזה בחי' ומדת ימי מה הוא, ומדת ימי זה בחי' המדות והצמצומים שנעשים על ידי כח המכריח, צריכין לקשרם לשרשם לבחיט' מה שהוא כח המושך. כי שניהם אחד בשרשם כנ"ל. וזה שאנו מבקשים למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, למנות ימינו, היינו שבימינו המנויים והספורים שהם בזמן ובמדות נזכה להמשיך ולהביא לשם דעת וחכמה עד שנקשר כל הימים והזמן והישות שהוא בחי' כח המכריח, לקשר הכל לבחינת חכמה שהוא כח מה בחי' כח המושך שיהיו הכל רק כלים לקבל על ידם חיות אלקות ע,י כח המוש ךוכנ"ל. וזה ובחי' ספירה שצריכין לספור הימים לעומר כי ע"י קצירת העומר ותנופתון וכו' המתיקו הכח המכריח שמשם כל הזמן והישות ואז מתחילין לספור הימים כדי להמתיק מנין ומספר הימים בחי' זמן בחי' ישות בחי' כח המכריח, לקשר הכל בלי' מה לבחי' כח המושך שאנו צריכין עתה להכין עצמינו לזכות לקבל התורה בשבועות שהיא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו יתב' עלינו תמיד וכנ,ל. וע"כ תלתה התורה מצוות הספירה בקצירת התבואה כ"ש מהחל חרמש בקמה תחל לספור וכו' היינו כנ,ל. וע"כ אומרים אחר הספירה ארץ נתנה יבולה, היינו כנ"ל כי בכל יום ויום של ימי הספירה כפי מה שממתיקין בכל יום כח המכריח כן ממשיכין עלינו כח המושך שהוא בחי' קבלת התןורה בשבועות כנ"ל ועי"ז ארץ נתנה יבולה כנ"ל:
And likewise regarding the matter of chezkas karka'os: in the first three years they have the power to challenge. For all the challenges and the denials are from the three aforementioned k'lipos, which are completely impure. For falsehood is the evil and the impurity completely, as is brought in the words of Rabbainu, nero ya'ir (Siman 51). And therefore in these three years there is the power to challenge, as above. But afterward they no longer have the power, and then the truth is revealed and established. And then the land is in his possession, since three years have already passed — which are the aspect of the three years of orlah, as above.
Chapter headings from the laws of Chanukah included in the laws of Rosh Chodesh mentioned above: 219
אות ט כלל הדבר למעשה שעיקר מה שרחוקים מהצדיק האמת שהיה יכול להמשיך ולקרב הכל להשי"ת ולהתורה כנ"ל העיקר הוא ע"י כח המכריח המפסיק שהם ב"א המונעים בדיבוריהם ומעשיהם מלהתקרב אל האמת. ועיקר כח המכריח המפסיק הוא ע"י גסות וגבהות שמשם באים כל הדיבורים רעים שלהם שמדברים על הצדיק האמת כדי להפסיק ולמנוע ממנו כ"ש תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז וכ"ש פימו דברו בגיאות. ע"כ כל מי שנכנס ארס דבר יהם הרעים בלבו ובלבול דעתו עד שאינו יודע האמת, תקנו שישפיל א"ע באמת כעפר ויזכור שפלותו ופחיתותו היטב וגודל ריחוקו מהשי"ת וכל המ שעבר עליו מעודו. וכשירגיל א"ע לידע שפלותו ופחיתותו באמת אז בוודאי יתגלה לו האמת בחסדי השי"ת וחמלתו הגדולה כי יתבטל הכח המכריח המפסיק שכל כחו ע"י גאות וגסות הרוח כנ"ל. ויתגבר הכח המושך שהוא בחי' שפלות וענוה ועי"ז יזכה להיות נמשך במהירות גדול אל האמת לאמתו כמבואר בהתורה הנ"ל:
And this is the aspect of the offerings of the n'si'im: "A silver bowl, its weight one hundred and thirty [shekels]," etc. — "both of them full of fine flour for a meal-offering" — to rectify the foods. "One hundred and thirty" corresponds to the one hundred and thirty years of Adam HaRishon, as Rashi explained there. For Adam HaRishon blemished the eating, as mentioned, and from there his blemishes came during the one hundred and thirty years during which he begat, etc. — as our Sages, of blessed memory, said. For even though he did teshuvah then, they provoked him greatly and confused his mind with the foul vapors mentioned above, so that he was unable to derive the judgments of upright behaviors, etc. And the essential corruption and confusion of thought that intensifies is regarding the blemish of the bris. And they intensify even more against one who wishes to return, etc. 220
י) וזהו שנוהגין בליל שבועות שאומרים ההתחלה והסיום של כל ספר. כי ההתחלה הוא בחי' כח המושך. והסיום הוא בחי' כח המכריח המספקי כי התחלת הספר של הנביא או התנא שהוא בחי' התחלת השגתו הוא בחי' כח המושך, שע"י כח המושך המשיך השראת שכינתו עליו עד שזכה להשגה זאת בבחי' (איוב כ,כ) ומשך חכמה מפנינים. אבל כפי גודל תשוקת הצדיק להמשיך כחמתו יתב' אליו היה בלי גבול עד שח"ו היה מתבטל חכמתו לגמרי כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כנ"ל, ע"כ צריכין כח המכריח שהוא בחי' הצמצום כדי שיקבל החכמה וההשגה בגבול ובמדה שזהו בחי' גמר וסיום הספר שבהכרח שכל ספר יההי לו סיום וגמר. והגמר והסיום נשמך מבחי' הכח המכריח המפסיק שהוא בחי' הצמצום והגבול כנה"ל. וע"י שני כחות אלו עיקר השגת הדעת האמת שהוא בחי' קבלת התורה כנ"ל. ע"כ אומרים בשבועות ההתחלה והסיום של כל ספר כדי להמשיך בחי' כח המושך וכח המכריח דקדושה כי שניהם צריכים כי על ידם עיקר קבלת התורה כנ"ל:
And also because of this they are three years — corresponding to the aspect of truth [emes], which comprises three, as is known. For emes is the aspect of Yaakov, who comprises all three Avos. And therefore one needs to maintain possession for three years. For when three years pass without challenge, then the evil and the falsehood are subdued, as above, and the truth is established — which comprises three, as above. And then after three years the land is in his possession, for the three years have already passed, in which is the nourishment of falsehood, as above. And then the truth is revealed and established, as above.
And this is the aspect of the tikkun of the hands of s'michah. "One silver basin, seventy shekels" — the aspect of the seventy nations, each of which has its own script and language — the aspect of the tikkun of writing. "One golden spoon of ten [shekels], full of incense" — a fine fragrance that clarifies from the depths of the k'lipos, which is the essential tikkun of the foul vapors mentioned above. "Ten of gold" corresponds to the Ten Commandments — the generality of the Torah scroll, etc. "One bull of the herd, one ram, one lamb" — the aspect of the [three] Patriarchs, who all composed many s'farim. "One he-goat for a sin-offering" — to atone for the sale of Yosef, through which the kingdom of the house of Dovid was divided, which must be rectified — this is the aspect of the tikkun of counsel: "and they shall no longer be divided into two kingdoms," etc. "And for the peace-offering, two cattle" — Rashi explained: corresponding to Moshe and Aharon. Moshe is the generality of the Torah; Aharon is the completeness of the Torah through the Oral Torah — "They shall teach Your judgments to Ya'akov." For he is the aspect of Moshe's student, and he drew close all Yisrael to him through "and he will see you," etc. — the aspect of: "loving peace and pursuing peace, loving the creations and drawing them close to the Torah." And therefore he entered the Bais Kodesh HaKodashim, etc. "Five rams," etc. — corresponding to the generality of the Torah, as Rashi explained there. For the entire tikkun is through the completeness of the Torah through the abundance of s'farim, etc. — as mentioned. Eight days of Chanukah correspond to eight tikkunim — emunas chachamim, etc. 221
אות יא וזה שנעורין בליל שבועות כי כל אדם כלול מבחי' כח המושך וכח המכריח הנ"ל. כי עיקר החיות שהוא הנשמה הוא בבחי' כח המושך כי הנשמה נמשכת תמיד אחר כח המושך שהוא הצדיק והתורה שמושכין את האדם להשי"ת והיא מקבלת מכח המושך לעצמה ועי"ז ממשכת חיות וקיום להגוף ומתגברת בכל עת להמשיך גם את הגוף להשי"ת שזהו העיקר שבשביל זה נברא האדם בגוף ונפש כדי שגם הגוף יתהפך אל הנפש שיהי נמשך אחר רצון הנפש שנמשכת תמיד אחר כח המושך להשי"ת ולתורתו. אבל הגוף הוא בבחי' כח המכריח כי הוא נוטה אחר תאוות עוה"ז והבליו ורוצה להכריח את הנפש להפסיקה מהשי"ת ותורתו ח"ו. ועיקר שלימות האדם הוא שיגביר כח המושך על כח המכריח שיגביר הנ]פש על הגוף עד שגם הגוף יהיה נמשך אחר כח המושך להשי"ת ותורתו כנ"ל ואז הגוף הוא טובה גדולה להנפש שעי"ז תוכל להתקיים ולקבל האור בהדרגה ובמדה וכמבואר לעיל. ואם לא היה חוטא אדה"ר היה האדם יכול לזכות בחייו לבא לזה שיתהפך הגוף לנפש, הכח המכריחלכח המושך עד שהיה זוכה להיות נמשך אחר השם ית' ולהכלל בו כראוי ברצוא ושוב בתכלית השלימות בחיים חיותו. אבל מחמת שאכל מעץ הדעת נאחז בהגוף הגשמיות עד שא"א לו בחייו שיתהפך הגוף בשלימות לבחינת כח המושך ע"כ נגזר עליו המיתה שאז צריך לשוב אלא העפר כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אל עפר דייקא כי שם בעפר דייקא יתבלה הזוהמא מן הגוף עד שישוב גם הגוף לבחינת עפר שהוא בחי' שפלות שהוא בחי' כח המושך כמבואר לעיל ואז יקום בתחיה בגוף חדש זך וצחו ואז יתהפך הגוף לבחי' כח המושך ויזכה להשיג את השי"ת בגוף ונפש ויחי' חיי עולם לעד ונצח. ועל כן עיקר התחי' יהיה להשפלות של כל אחד כ"ש אדמו"ר ז"ל (בלק"ת בסי' ע"ב) בהתורה חיים נצחיים וכשרז"ל הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו, היינו כנ"ל כי ע"י שנעשה שכן לעפר שזכה לשפלות אמתי עי"ז עיקר התחי' כי דייקא ע"י השפלות בחי' עפר יזכה להכלל בבחי' כח המושך כנ"ל שזה עיקר התיקון של תחיית המתים שאז יתתקן בשלימות חטא אדה"ר ש הביא מיתה לעולם. כי עיקר התיקון כשזוכין שגם הגוף יהיה נמשך בשלימות אחר כח המושך שזה זוכין ע"י שפלות דייקא כי עיקר כח המושך הוא בחי' שפלות שהוא בחי' עפר כנ"ל. ושינה הוא א' מס' במיתה וגם עיקר השינה הוא מחמת המלחומה שיש בין כח המושך וכח המכריח שהם בחי' גוף ונפש שמחמת זה צריכין שינה שהוא נייחא למוחין שאז הגוף נח מתאוותו ואז המוח שהוא הנשמה יש לה נייחא קצת ונמשכת למעלה לשורשה מחמת שאין כח המכריח כנגדה כ"כ. אבל אין זה שלימות הנשמה כי עיקר שלימותה הוא שתהפוך את הגוף זשהוא בחי' כח המכריח לבחי' כח המושך כדי שתקבל אור הש,י בהדרגה ובמדה כראוי וכנ"ל וע"כ ארז"ל שינה לרשעים הנאה להם וכו' לצחדיקים רע להן וכו'. כי הרשעים שאצלם מתגבר כח המכריח על כח המושך השינה טובה להם שאז הנשמה נייחא ואינו מתגבר הכח המכריח כנגדה. אבל לצדיקים השינה רע להם מחמת שבהקיצם הם לוחמים מלחמת ה' ומגבירים הכח המושך על כח המכריח שזה עיקר עבודת האדם אבל בשינה הנשמה נייחא ונמשכת כרצונה אחר כח המושך בלי מלחמה עם כח המכריח ואין זה שלימות הצדיק וכנ"ל. וע"כ השינה רע לצדיקים כ"א מה שמוכרחים לישן בשביל קיום הגוף. וע"כ בשבועות נעורין הכל כי אז הוא קבלת התורה שאז מתגבר כח המושך כנ"ל עד שנתהפך גם כח המכריח לכח המושך כי גם כח המכריח נמתק בכל ימי הספירה וכנ"ל ע"כ אין צריכין שינה שהוא א' מס' במיתה כי אז זוכין לבחי' תחיית המתים שזכו ישראל בשעת קבלת התורה כשרז"ל שעיקר התחי' הוא בחי' זאת שנתהפך כח המכריח לכח המושך ואז בוודאי אין צריכין לשינה שנמשכת רק מהמלחמה שיש בין כח המושך לכח המכריח וכנ"ל:
And this is what Chazal said: "Ad t'las sh'nin inish mizdaheir bisht'raih; t'fai la mizdaheir" ["For three years a person is careful with his deed; beyond that he is not careful"] (Bava Basra 29a). For until three years he is certainly obligated to be careful with his deed, so that the challenger cannot challenge. For in the first three years falsehood has power, as above. And therefore he needs to be careful with his deed. For the deed [shtar] is also in this aspect — for the deed is a writing of truth, that was written for truth and for evidence. And it is in the aspect of Torah SheBichsav [the Written Torah], which is the aspect of "kasuv yosher divray emes" ["written in uprightness, words of truth"] (Koheles 12:10) — the aspect of "Toras emes" ["Torah of truth"], the aspect of Yaakov, who is the aspect of emes, as is brought — that Yaakov is the aspect of Torah SheBichsav.
And through the sin of Adam HaRishon, through which the vapors mentioned above were drawn — the hands of s'michah were blemished, which is the machlokes that is caused by those who are granted s'michah [improperly], etc. This is the aspect of the machlokes of Kayin and Hevel, from which comes the machlokes of Korach with Moshe, from which comes all the machlokes in the world. For Kayin brought an offering from the waste — for his learning was from the aspect of the foul vapors mentioned above. But Hevel brought from the firstborn of his flock, etc. 222
אות יב (שייך לעיל) וזה בחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. יצ"ט הוא בחינת כח המושך להשי"ת ולצדיקי אמת וכו'. ויצה"ר הוא להיפך בחי' כח המכריח המתגבר להפסיק מהם ח"ו. ועיקר עבודת העאדם שיזכה לאהוב את ה' עם שני היצרין דהיינו שיהפוך גם כח המכריח לכח המושך להש"י שזהו בחי' אהבה כ"ש (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה וכנ"ל. כי כשזוכין להגביר כח המושך על כח המכריח אזי גם הכח המכריח לטובה גדולה כי דייקא על ידו יכולין לקבל האור בהדרגה ובמדה להיות נמשך אחר השי"ת כראוי ואם לא היה כח המכריח היה כח המושך מתבטל לגמרי כי היה בטל במציאות וכנ"ל וזה עבודתינו כל ימי הספירה להמתיק כח המכריח להפכו לטובה וכנ"ל וזה עובדתינו כל ימי הספירה להמתיק כח המכריח להפכו לטובה וכנ"ל וע"כ נעורין בשבועות וכנ"ל:
And therefore the writing stands for truth and for evidence. For the writing is the aspect of Torah SheBichsav, which is the aspect of emes, which subdues and nullifies falsehood. And therefore until three years, when falsehood has a hold, one is obligated to be careful with one's deed — through which one subdues and nullifies them. But beyond that he is not careful — for when the first three years pass without challenge, [falsehood] has already been subdued and nullified, and afterward it no longer has a hold. And therefore one does not need to be careful with one's deed anymore, as above.
The machlokes between Bais Shammaye and Bais Hillel: Bais Shammaye say — one decreases and goes, like the bulls of the festival that diminish and go. And Bais Hillel say — one adds and goes: "One elevates in holiness and does not descend." For Bais Shammaye hold that one must arrive at the final tikkun, and only then can one illuminate, etc. And this is "like the bulls of the festival that diminish and go" — on the first day of Sukkos, when all the inner chasadim illuminate, etc., they offer thirteen bulls and then subdue many nations. And on the second day it decreases and goes, until the seventh day, when all the nations are consumed and the good is clarified from them through the holiness of the chasadim drawn through the power of Rosh HaShanah and Yom Kippur. And then Yisrael meets alone with Hashem, blessed be He, on Sh'mini Atzeres, when they offer only one bull and one ram — in the aspect of: "Stay with Me one more day," etc. 223
אות יג ועקיר חטא אדה"ר היה ע"י האכילה שאכל מעץ הדעת טו"ר כי ע"י האכילה נמשך חיות האדם ועיקר החיות הוא חיבור הנפש והגוף שהם בחי' שני הפכים כידוע כי הם בבחי' כח המושך וכח המכריח כנ"ל וע"י האכילה נמשך חיות ומתחברים וע"כ יש בהאכילה שני בחי' כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנפש דהיינו שבאכילתו מקיים הנפש בהגוף כדי שגם הגוף יהיה נמשך להשי"ת ויתהפך כח המכריח לכח המושך וזה בחי'צדיק אוכל שבוע נפשו וזה עיקר החיות באמת כי עיקר החיות כשזוכין להיות נמשך תמיד אחר הש"י ותורתו וצדיקיו שהם עיקר החיים. כ"ש כי הוא חייך וכו'. אבל הרשעים אכילתם בשביל הגוף לבד ואז ע"י אכילתם מתגבר כח המכריח על כח המושך וע"כ נפסק ונחסר החיות ע"י אכילתם כי עיקר החיות ע"י כח המושך שממשיך החיות מהשי"ת. ומאחר שהרשעים ע"י אכילתם מגבירים כח המכריח על כח המושך ע"כ נפסק ונחסר החיות ע"י אכילתם וזה בחי' ובטן רשעים תחסר כי כל מה שאוכלים יותר נחסר להם באמת החיות ביותר מחמת שעל ידי אכילתם מחלישים בכל פעם כח המושך דקדושה שמשם עיקר החיות באמת וע"כ רשעים בחייהם קרויים מתים. וזה בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אכילה של איסור בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאטמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אכילה של איסור בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר הוא התחלת המיתה כי ע"י אכילה הזאת מתגבר כח המכריח המפסיק. ונחלש כח המושך שמשם עיקר החיות כנ"ל. וע"כ אסור לישראל לאכול לחם מתבואה חדשה עד שיקרב העומר כי לחם עיקר אכילת האדם ואסורים לאוכלו עד שמקריבין העומר שעורים שעי"ז ממתיקין כח המכריח בשרשו עד שנתפהך לכח המושך כנ"ל ואז דייקא הותר הלחם לאכילת ישראל כי אז האכילה בקדושה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו דהיינו שזוכין ע"י האכילה שגם הגוף שהוא בחי' כח המכריח יתהפך לבחי' הנפש שהוא בחי' כח המושך וכנ"ל כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחי' זאת שזה עיקר החיות באמת כנ"ל:
For the writing is also against the three aforementioned k'lipos, which are the aspect of the three years of orlah, as above. For the writing is the aspect of Torah SheBichsav, which is in all aspects threefold, as Chazal said (Shabbos 88a): "Blessed is the Merciful One Who gave us a threefold Torah on the third day," etc. For the Torah is the aspect of emes that comprises three — to subdue and to nullify falsehood, which is the aspect of the three years of orlah, the three k'lipos, as above. And therefore in the first three years — which are the aspect of the three years of orlah, the aspect of the k'lipah that precedes the fruit — one is obligated to be careful with one's deed, through which one subdues and nullifies them. But beyond that he is not careful — for when the first three years pass without challenge, [falsehood] has already been subdued and nullified, and afterward it has no hold. And therefore one does not need to be careful with one's deed anymore, as above.
But Bais Hillel hold: "One elevates in holiness and does not descend." For the eight days of Chanukah are in the aspect of the eight sprinklings of the Kohen Gadol on Yom Kippur in Kodesh HaKodashim — he began first from one, and then "one and one," etc. And from there is drawn the holiness of the eight days of Sukkos together with Sh'mini Atzeres. For Sukkos alludes to the tikkun of the redemption — for then one first draws the completeness of the tikkun, and afterward decreases and goes until Sh'mini Atzeres. But Chanukah — the essential wonder of the miracle is that even in the intensity of their dominion, and even in the length of the exile, one prevails through good, deep counsels to draw close to Him, blessed be He, from whatever place each person has fallen. Therefore one must then begin from whatever one can begin — from any good point and any tikkun whatsoever. This is the aspect of "one elevates in holiness and does not descend." 224
אות יד וזה בחי' לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהלים מ) ופרש"י כל מאכלי על פיך. לעשות רצונך אלקי חפצתי זה בחי' כח המושך שאני חפץ ומשתוקק ונמשך תמיד אליך לעשות רצונך וזה ע"י ותורתך בתוך מעי ע"י שכל מאכלי על פיך כי ע"י שישראל מקדישים אכילתם ע"פ התורה עי"ז זוכים להפוך גם כח המכריח לכח המושך עד שהם נמשכים להשי"ת בגוף ונפש לעשות רצונו תמיד בחי' לעשות רצונך אלקי חפצתי וכו' כנ"ל:
And therefore on Yom Kippur, even in the Bais HaMikdash — because then one must atone for all the sins of Yisrael — one must begin from "one," and afterward "one and one," etc. And they follow their reasoning. For Shammaye was exacting and ate all his days in honor of Shabbos — for according to his view, it is impossible to eat properly so as to drive away the foul vapors, from whence comes the tikkun of counsel which is the essential thing, except through not eating anything significant unless he first designates it for Shabbos, etc. For the essential tikkun of eating is through the holiness of Shabbos. It comes out that he holds one must first draw the completeness of the tikkun, etc. — which is the aspect of Shabbos. 225
But Hillel had a different measure — that all his deeds were for the sake of Heaven, and he would say: "Blessed is Hashem, day by day — He bears our burden; G-d is our salvation, Selah." For now, if we wait for the completeness of the tikkun, the remnant of Yisrael will almost be lost, chas v'shalom. Rather, one must always go with the aspect of: "Blessed is Hashem, day by day," etc. — that whatever one can seize, etc. And this is "that all his deeds were for the sake of Heaven" — for he nullified himself entirely and said: "If I do not finish immediately, chas v'shalom — for 'whatever your hand finds to do, do it.' And if I will not have the World to Come, etc. — what can be done? My intention is for Heaven, and Hashem Who is good will do and complete on my behalf." 226
אות טו וזה בחי' משכני אחריך נרוצה. משכני לשון יחיד נרוצה לשון רבים היינו כי ע"י בחי' כח המושך שמאיר מלמעלה בנפש האדם עי"ז הנפש נמשכת תמיד אחר השי"ת אבל הגוף הוא בחי' כח המכריח הרוצה להפסיק כנ"ל. אבל העיקר שיעמוד האדם במלחמה זאת עד שיגביר הכח המושך על הכח המכריח עד שגם הגוף ישיש כגבור לרוץ אורח. ויהיה נמשך אחר השי"ת וכנ"ל. וזהו משכני לשון יחיד כי עיקר כח המושך מלמעלה הוא מאיר רק בהנפש אבל אנחנו מתגברים להפוך גם הגוף שהוא בחי' כח המכריח לבחי' כח המושך כנ"ל וזהו אחריך נרוצה לשון רבים היינו שאנחנו נרוץ אחריך בשני הכחות יחד בכח המכריח וכח המושך בגוף ונפש בבחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך כנ"ל. כי זה עיקר הבחירה והנסיון של האדם שיגביר כח המושך על הכח המכריח עד שיעבוד השי"ת בשני הכחות דייקא כי אין קיום לכח המושך כ"א ע"י כח המכריח וכנ"ל. וזהו בחי' מ"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' מ"ט) בלק"ת שהוא טובה גדולה מה שי יצה"ר לאדם כי עיקר שלימות העבודה עי"ז דייקא וכו' היינו כנ"ל:
(End of chapter headings.) 227
Loading comments…