חלוקת שותפות ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות ה וכן כל המחיצות קרוין כתלים על שם זה, כי איתא בדברי רבינו (שם סי' ס"ה) שכשרוצין להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד אזי צריכין לצמצם ולכווין הראות לבלי להסתכל מן הצדלבלי להסתכל כלל על חיזו דהאי עלמא. ואזי יכולין להסתכל על התכלית ע"ש היטב. וע"כ המחיצות שהם כוגאים כגא ומצמצמין הראות לבלי להסתכל על החוץ לבלי לפזר הראות בחיזו דהאי עלמא רק לכוין ולצמצם הראות אל הבית פנימה ועי"ז יכולין להסתכל על התכלית כנ"ל, וע"כ הבית הואמקום משומר. ושם הוא השראת הקדושה כי בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים אבל בבית שורה הקדושה כמובא וכדאיתא בדברי רבינו ז"ל (סי' י) שיש בחי' הר שדה ובית ועיקר הקדושה היא בבחי' בית ע"ש וכ"ש (ישעי' כ"ו) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך. כי הבית המוקף מחיצות שמצמם הראות ועי"ז מסתכלי על התכלית כנ"ל וזה עיקר הקדושה כי משם נשפעות ונמשכות כל הקדושות וע"כ בבית שורה הקדושה וע"כ הוא מקום משומר מן החיצונים כי ע"י שמצמצמין הראות ומסתכלין על התכלית נמשך קדושה ונתגרשין החיצונים, ובשביל זה נקראת המחיצה כותל בחי' כ"ו ת"ל הנ"ל שהוא בחי' הגוונין עילאין בחי' שם הקדוש, תל שהכל פונין ומסתכלין בו שהוא בחי' הסתכלות על התכלית שהוא נעשהעל ידי המחיצה שמצמצמת הראות כנ"ל ובשביל זה נקראת המחיצה כות"ל. על שם התכלית שיכולין להסתכל בו ע"י מחיצת הכותל כנ"ל:
color: var(--accent);
אות ו וז"ש רבינו נ"י (סי' רס"ו) שצריך לבנות הבית בחכמה בבחי' בחכמה יבנה בית ואזי נשפעין לשם כל ההשפעות. וכשפוגמין בזה ואין בונין הבית בחכמה אזי מתמסכן ע"ש. היינו שצריך לבנות הבית בכוונה זו כדי להמשיך לתוכו חכמה דהיינו שע"י מחיצות הבית יכוין הראות להסתכל על התכלית ומשם נמשכין כל החכמות כידוע ומשם נשפעין כל ההשפעות. כי כל ההשפעות באין ע"י חכמה שהוא שורש הכל כ"ש החכמה תחיה. וכ"ש (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית. וע"כ הבית מסוגל לעשירות כשנבנה כראוי בחכמה כנ"ל וכן איתא לעיל שבית הוא מקום העשירות כנ"ל. וזה בחי' המזוזה שקובעין בבית שהוא בחי' המשכת החכמה אל הבית כי המזוזה היא בחי' תורה כי צריכה שירטוט וכל תיקוני כתיבת ס"ת וגם הב' פרשיות הם כלליות התורה שהם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות. והתורה מחכ מה עילאה נפקת ועי"ז ממשיכין בחי' חכמה אל הבית כדי שיהיה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. וע"כ המזוזה מסוגל לעשירות כדאיתא בדברי רבינו נ"י (סי' כג) כי חיות העשירות ע"י חכמה כנ"ל וכמובא עוד בכמה מקומות בדברי רבינו ע"ש שחיות עשירות שהוא בחי' מלכות ע"י חכמה ע"ש. וע"כ המזוזה אצל הפתח כי דרך שם יוצאין אל החוץ ששם אחיזת החיצונים כי בחוץ מתפזר הראות כנ"ל וע"כ הם סמוכין אצל הפתח כמובא וע"כ צריך לקבוע שם המזוזה שהיא בחי' חכמה שעי"ז נתגרשין כי חכמה היא שמירה מן החיצונים כמובא:
.bracket {
אות ז וזה בחי' ד' אות שהוא שעירו הבית ושיעור מקום לכל דבר, ולענין חלוקת החצר של השותפין. כי איתא שד' אמוחת הם בחי' ד' אלפין הנמשכין מד' מוחין שהם בחי' מוחי המלכות וע"כ הבית שהוא מקום ההשפעה והעשירות ועיקר ע"י החכמה כנ"ל, ע"כ שיעורו ד' אמות שהוא בחי' ד' מוחין שעל ידם שלימות הבית והשפעת השפע והעשירות כנ"ל. וע"כ אם אין בבית ד' אמות אינו חייב במזוזה כי אין ראוי להמשיך לתוכו בחי' החכמה כי אין בו שיעור הראוי שהוא ד' אמות בחי' ד' מוחין כנ"ל. וזה בחי' ד' אמות שצריך ליתן לכל פתח כשחולקין החצר כי דרך הפתח נמשכת ההשפעה בבחי' ודלתי שמים פתח וע"כ שם קביעות המזוזה שהיא בחי' חכמה שהוא שורש וחיות העשירות כנ"ל. והיא מגרשת החיצונים שהם סמוכים תמיד אצל מקום ירידת ההפשעה לינק משם ח"ו. והמזוזה מגרשת אותם וממשכת ההשפעה רק לפנים אל הקדושה וע"כ צריך ל יתן לפני הפתח ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להמשיך השפע שתרד ונתכנס דרך הפתח כנ"ל. כי זה כלל שהקדושה צריך מקום והכנה כמובא וע"כ לפני הפתח שדרך שם נכנסת השפע צריך מקום ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להשפע, והשיעור ד' אמות שהוא בחי' המוחין כנ"ל כי הקדושה צריך מקום והכנה כנ"ל. כי הסט"א הוא בבחי' אוירא דעלמא ואין להם על מה שיסמוכו, אבל התורה והחכמה שבקדושה יש לה קביעות מקום וכמובא במאמר בני לן ביתא באוירא דעלמא (סי' כח) ע"ש היטב. ומובן שם שה תורות וחכמות שבקדושה הם בחי' ד' אלפין והם בחי' בית בקביעות ע"ש. וזהו שיעור בית ד' אמות בחי' ד' אלפין כנ"ל. אבל הסט"א אין להם מקום ואין להם על מה שיסמוכו. וע"כ צריך להמשכת השפע מקום ד' אמות והוא לפני הפתח כנ"ל. וכן שיעור חלוקת החצר הוא ג"כ ד' אמות כי החצר הוא ג"כ מקום תשמישו של בני אדם שמונחין שם קניניו ועשירות של אדם וע"כ השיעור ד' אמות שאזי ראוי לקבל ההפשעה והעשירות כנ"ל כי ד' אמות הם מקום ראוי להמשיך המוחין שהם שורש ההשפעה כנ"ל. וזה שארז"ל שד' אמות שלפני הפתח כדי להניח שם חפציו מקודם שמכניסין אל הבית כי קודם שנכנסין החפצים והעשירות דהיינו השפע לתוך הבית דרך הפתח כנ"ל צריך מקודם ד' אמות כנ"ל:
color: var(--note);
גם אפשר לומר שד' אמות של הפתח וד' אמות שבחצר הם בחי' שני דלתין שדרך שם יורדת השפע בבחי' ודלתי שמים פתח כמובא בדברי רבינו נ"י (סי' קל"ד) וזה בחי' ד' אמות של עאדם קונות לו. כי כל הקנינים ע"י בחי' חכמה בבחי' קנה חכמה קנה בינה שע"י חכמה ובינה קונין הכל וכשארז"ל (נדרים יא) אם דעה חסרת מה קנית וכו' וע"כ הד' אמות שהם בחי' המוחין ובכל מקום שאדם עומד מתפשטין המוחין שלו שהם ד' על ד' אמות וע"כ הם קונין לו כי כל הקנינים ע"י חכמה כנ"ל כי חכמה שורש הכל כנ"ל וע"כ גם חצירו וביתו של אדם קונה לו. כי הם בבחי' חכמה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל:
And afterward one performs Hoshana Rabbah, and then is the completion of the sealing — the aspect of a seal within a seal. For on Yom HaKippurim at N'ilah one seal was made, and now one makes a seal upon a seal. And everything is through the power of the tz'dakah that Yisroel give throughout the entire year, and especially during these days. For one needs two seals for the k'dushah, through the tz'dakah. For the subduing of the mei'tzach hanachash is through the tz'dakah, through which the emunah of the Ratzon is revealed — that one believes that everything is through His ratzon, Yisbarach, alone. And emunah is the aspect of a seal, as is known. Meaning, that one makes a seal for the k'dushah, so that strangers should no longer have dominion and should no longer be able to blemish the ratzon. And this tikkun of the seal is made through the tz'dakah. For tz'dakah is the aspect of malchus, which is the aspect of the seal of k'dushah, as is known.
אות ח וזהו ג,כ בחי' קנין סודר כי הבגדים הם ג"כ בבחי' חכמה כמובא במאמר האי מאן דאזיל (סי' כט) ששלימות הבגדים ע"י המוחין ע"י קנה חכמה וקנה בינה בבחי' כנשר יעיר קנו ע"ש וע"כ על ידי הבגדים נקנין כל הקנינים כנ"ל. וזה שמובא שם שמו"מ הוא ג"כ תיקונו ע"י בחי' קנה חכמה קנה בינה ע"ש וע"כ כל המו"מ וכל הקנינים נעשים ע"י הבגדים כי הם בחי' אחת כנ"ל:
.section-num {
אות ט וזהו אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד, ד' אמות דייקא היינו בחי' התורות וההלכות שיש להם קביעות מקום. לא התורות שהם בחי' אוירא דעלמא כנ"ל:
font-family: 'Cormorant Garamond', Georgia, serif;
וע"כ בית שאין בו ד"א, אין לו ד"א לפני הפתח. כי אינו מקום לקבל שפע כי אי ןבו ד"א שהם בחי' המוחין כנ"ל וע"כ אינו בית כלל לשום דבר ואינו חייב במזוזה כנ"ל וע"כ אין לו ג"כ ד' אמות לפני הפתח שהם בשביל המשכת השפע לתוך הבית כנ"ל:
But even when one subdues the mei'tzach hanachash through the tz'dakah and reveals the Ratzon — if the ratzon is not yet strong, they can still cast doubt, chas v'shalom, upon the ratzon. And through this, chas v'shalom, the mei'tzach hanachash could return and overpower, chas v'shalom. And therefore one needs again to give tz'dakah, for always their subduing is through tz'dakah, as all of this is well explained in the aforementioned Torah; see all of this there well.
אות א ע"פ המאמר המתחיל בקרוב עלי מרעים וכו' המדבר מק"ש (סי' ל"ו) ע"ש כי יש עי"ן נפש בית יעקב ע' פנים לתורה וכל נפש מישרא לקודם שיש לה התגלות בתורה או בעבודה צריך להצטרף בגלות של עי"ן אומות היינו בתאותיהן, וכלליות התאוה של ע' אומין היא תאות ניאוף וקודם שוזכין לאיזהו התגלות בהכרח להתנסות ולהצטרף בתאוה הכלליות של ע' אומין אח"כ זוכין להתגלות התורה, בשביל זה שקורין ק"ש צריך להעצים עיניו בבחי' עולימתא שםערצא דחעצ חה עיינין, כי ק"ש הוא בחי' מלכות דקודשה וכו' שעומדת על שנים עשר בקר שהם יב"ב שבטי י"ה שהם י"ב תיבין שיש בשמע וברוך שם ע"ש כל זה היטב, וע"כ ע"י ק"ש מלכות דקדושה נכנע מלכות הרשעה שהיא תאוות ניאוף וע"כ אז סותמין עינים להורות שנכנעין על ידי זה העין אומות דהיינו תאוה הכלליות הנ"ל וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכן שמשון הלך אחר עיניו וכן נאמר בבלעם שתום העין. כי תאווה הנ"ל הוא בחי' פגם העין כי היא תאוה הכלליות של ע' אומות וכו' ע"ש וע"י התגלות התורה מוריד נשמתין חדתין לכ"א לפי בחינתו לפי תפיסת המוחין שלו כי תיקון המוחין ע"י תיקון הברית וכו' ע"ש. כי זה כלל שמפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. רק כ"א לפי הכלי שלו כן הוא מצייר האור לטוב ולברכה או להיפך ח"ו. וע"כ היה בלעם חפץ לצייר האור לבחי' קללה ח"ו ע"י קלקול הכלי שלו כי היה משוקע מאד בתאוה הנ"ל שעי"ז הוא קילקול הכלי כנ"ל. אבל לא היה יכול מחמת שישראל היו שמורים מתאוה הנ"ל כמו שהעיד עליהם הכתוב שבטי י"ק וכו' וע"כ נצטייר הואר לברכה וז"ש הנה ברך לקחת י וברך ולא אשיבנו ע"ש כל זה היטב היטב:
font-size: 1.25rem;
שהעיד עליהם הכתוב
And this is the aspect of the two seals of k'dushah — that one needs to seal the emunah, which is the aspect of the illumination of the Ratzon mentioned above; one needs to seal it with two seals through the tz'dakah. Meaning, that the denials and the doubts should not touch it, as above. And this is accomplished on Yom HaKippurim, for then is the first seal. And afterward one merits the chesed that is revealed through the yirah that is made through the ratzon. And then we have a great peace with the nations, as above, for it is fulfilled: "V'amdu zarim v'ra'u tzonachem," etc., as above.
אות ב וזה בחי' מצוות הרחקת הנזק על כ"א מישראל שמוטל עליו להרחיק הנזק מחבירו ואפילו ברשותו אסור עליו לעשות דבר שיגרום בו נזק לחבירו וחייב להרחיק כמו שנתנו רז"ל שיעור ההרחקה על כל דבר ודבר והעיקר הוא היזק ראיה. כי ענין היזק ראיה שיכוליןלהזיק ע"י ראיית העין זה מבואר היטב ע"פ המאמר הנ"ל כי כל ההיזיקות שבעולם באין ע"י בחי' הע' אומות כי הן הן מזיקי דעלמא היינו ע"י תאוה הכלליות הנ"ל שהיא תאוות ניאוף, שהוא פגם הדעת ונפגמין כלי המוחין ועי"ז באים כל ההזיקות כי כשנפגמין כלי המוחין ע"י פגם התאוה של הע' אומות כנ"ל אזי נמשך ונצטייר השפע בבחי' מארת חסר בבחי' מארת ה' בבי תרשע כמבואר שם ע"ש ומשם באים כל ההיזקות ע"י הקללה ח"ו השורה שם ע"י שמנשך ונצטייר השפע בבחי' קללה ח"ו ע"י פגם הכלי שנפגם ע"י פגם תאווה הנ"ל של ע' אומות. וזה בחי' היזק ראיה שיכולין להזיק בראיה עצמה, כי תאוה הנ"ל של ע' אומות נאחז בעינים כנ"ל וע"כ יכולים העינים בעצמם להזיק על ידי הסתכלותם לבד מאחר ששם נאחז הע' אומות היינו תאוה הנ"ל שמשם הוא עיקר קילקול הכלי שעי"ז נמשך קללה והיזק ח"ו. וזה בחי' ההיזק הבא ע"י ראיית העינים כשארז"ל על בלעם בכל מה דאסתכל אתלטייא כי עיקר הקללה וההיזק ח"ו הוא רק ע"י קלקול הכלי כנ"ל וזה תלוי בעינים ששם נאחז התאוה של הע' אומות כנ"ל וע"כ בלעם שהיה משוקע מאד בתאוה זו ע"כ היה רע עין ובכל מה דאסתכל אתלטייא כנ"ל. וע"כ זרעא דיוסף שהיה שומר הברית והיה הכלי שלו בשלימות ע"כ אין עין הרע שולט בהם כ,ש בן פורת עלי עין כשדרז"ל וע"כ צריך כ"א מישראל להרחקי עצמו שלא להסתכל בשל חבירו שלא להזיקו בראי' ח"ו כי כ"א כפי מה שעדיין לא נזדכך בשלימות מתאוה הנ"ל של ע' אומות כ"א לפי בחינתו כן יכול ח"ו לגרום היזק בראיית העינים כנ"ל. וכשסותם עיניו לבלי להסתכל בשל חבירו זה בחי' תיקון הברית כי עיקר תקיון הברית הוא בחי' סתי מת העינים כנ"ל וכשמזיק את חבירו בראיה ח"ו הוא בחי' פגם הברית כי נתן אחיזה להע' אומין ע"י הסתכלותו בשל חבירו שעי"ז בא ההיזק כי עיקר ההיזק בא משם כנ"ל. אבל כשסותם עת עיניו שלא להסתכל בשל חבירו כדי שלא ליתן אחיזה להע' אומין החפצים להזיק תמיד זה הוא בעצמו בחי' תיקון הברית כי עירק תקיון הברית להכניע הע' אומין שלא ליתן להם שו כח ואחיזה שהו בחי' סתימת העינים להכניע הע' אומין כנ"ל וזשרז"ל על פ' וירא את ישראל שוכן לשבטיו וכו' בקש להכניס בהם עין הרע. וראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואין עין הרע שולטת בהם. וע"כ אמר מה טובו אוהליך יעקב וכו'. ולכאורה איך מרומז בפסוק שוכן לשבטיו שאין פתחי אהליהם מכוונין ואין עין הרע וכו'. אך ע"פ הנ"ל כי מה שאין פתחי אהלי ישראל מכוונין כדי שלא תשלוט עין הרע ח"ו זה בחי' תיקון הברית כנ"ל. ותיקון הברית הוא בחי' שבטי יה עדות לישראל שעליהם שוכן מלכות דקדושה העומדת על שנים עשר בקר כמבואר שם במאמר הנ"ל וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, לשבטיו דייקא בחי' תקון הברית בחי' שבטי יה שעליהם שכינת עוזו כביכול כנ"ל וזהו שוכן בחי' ושכנתי בתוך בני ישראל וע"כ דרשו רז"ל ע"ז הפסוק ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים ואין עין הרע שולטת בהם כי זהו בעצמו בחי' תיקון הברית בחי' שוכן לשבטיו מה שנזהרין מלהסתכל בשל חבירו ואין עושי' פתחיהן מכוונים כי מעלימין וסותמין העין משל חבירו כדי שלא ליתן אחיזה להע' אומין להזיק ח"ו שזהו בעצמו בחי' תיקון הברית כנ"ל:
font-weight: 700;
אות ג נמצא שהרחקת היזק ראיית העין משל חבירו הוא בחי' תיקון הברית כנ"ל וזה בחי' הרחקת כל הנזיקין כי כל ההיזקות שבעולם באים משם מבחי' פגם הברית פגם הכלים שעי"ז נמשך היזק ח"ו ועיקר סילוק ההיזק משל חבירו הוא ע"י ההרחקה. וענין הרחקה יש לרמז ג"כ ע"פ הנ"ל כי עיקר ההיזק בא מפגם הכלים ח"ו שעי"ז נצטייר האור להיפך ח"ו לבחי' קללה והיזק וזה בא ע"י פגם הברית כנ"ל וע"כ צריכין להרחיק מחבירו כדי לסלק הנזק כי עיקר תיקון הכלים הם ע"י בחי' ההרחקה כי פגם כלי המוחין שמשם באים כל ההיזקות שהיא בחי' מלכות הרשעה בחי' ע' אומין ומשם כל ההיזיקות והעיקר ע"י פגם הכלים. כי תיקון הברית הוא תיקון כלי המוחין כנ"ל כי תיקון הברי תהוא בחי' תיקון שבירת כלים כידוע (כי עיקר השבירה היה באור העינים והתקון היה על ידי מלך השמיני בחי' תיקון הברית כידוע והבן). כי עיקר השבירה היא על ידי בחי' ריבוי אור ועיקר התיקון על ידי שמקבלין האור במדה כביכול וע"כ העיקר ע"י שנתרבין כביכול הרבה כלים וצנורות לקבל האור במדה כי כשנתרבין בחי' הכלים אזי יכולין לקבל האור במדה על ידי ריבוי הכלים כביכול ואזי נתתקן פגם בחי' שבירת כלים ונתבטל אחיזת הס"א אחזית הרע של הע' אומין ונתבטלין כל הקללות וההיזקות ונמשכך ברכה ושפע טובה בכל העולמות ע"י תיקון ריבוי הכלים כביכול שעי"ז נמשך האור במדה כנ"ל. וע"כ עיקר תיקון זה נעשה ע"י תיקון הברית הוא בחי' המשכת האור לתוך כלים כביכול כי עיקר הכלים כביכול נעשים רק ע"י התחתונים כמובן ומבואר שם במאמר הנ"ל שהאור היורד מלמעלה הוא אור פשוט ולמטה נצטייר כפי בחי' הכלי שמתקן כ"א כי עיקר תיקון הכלי הוא תלוי במעשה התחתונים וע"כ עיקר התיקון תלוי בישראל עם קדוש. כי כ"א ואחד מישראל הוא בחי' כלי להמשכת אלקותו ית' למטה ע"י מעשיו הטובים וע,כ כל מה שנתרבין ישראל נתרבין הכלים כביכול ונתרבה שפע הקדושה ונתגלה ביותר אור גדולת אלקותו ית' וע"כ לא קבלו ישראל את התורה עד שהי' ס' רבוא כנגד ששים רבוא אותיות התורה. כי עיקר התיקון הוא ע"י ישראל שקיבלו את התורה כי הש,י שיעור בדעתו שא"א לגלות אור אלקותו יתברך למטה כ"א ע"י ששים רבוא אותיות התורה שיקבלו ששים רבוא ישראל כי כל אות מהתורה וכ"א מישראל הם בחי' כלים וצמצומים להמשכת אלקותו ית' וע"י כל הכלים האלו כביכול דייקא אז יכולים לקבל אור התגלות אלקותו ית' וע"כ כל זמן שלא היה ששים רבוא ישראל לא היה אפשר לקבל אור התורה למטה כדי שלא יזיק ריבוי האור ח"ו וזה שנאמר במצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעמצו וכו' כי ז היה עיקר התיקון והתחלת הגאולה מגלות מצרים. כי עיקר קלות מצרים היה בשביל תיקון הברית להכניע תאוה הכלליות של ע' אומין שהיא תאוות ניאוף שהיא זוהמת מצרים ערות הארץ שהיו משוקעים בתאוה זו ביותר. כי מצרים היה ראש לכל הממלכות והיו כלולים מכל הע' אומין וע"כ היו משוקעים ביותר בהרע הכולל של הע' אומין היינו תאוה הנ"ל וע"כ כל הגליות מכונים בשם מצרים כמובא כי הגליות של כל הע' אומן הם כלולים במצרים שהיו משוקעים בהרע הכולל של כל הע' אומין כנ"ל וע"כ קודם שקיבלו ישראל את התורה הוכרחו להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים שהוא בחי' רע הכולל של הע' אומין כדי לזכות אח"כ להתגלות התורה כמבואר שם במאמר הנ"ל שכ"א מישראל צריך להתנסות ולהצטרף בגלות של ע' אומין שהיא תאוה הנ"ל קודם שבא להתגלות התורה. כמו כן ממש הוכרחו ישראל להיות בגלות מצרים שהיא בחי' גלות ע' אומין. ולהתנסות ולהטצרף שם כדי לזכות אח"כ להתגלות התורה וע"כ הנסיון של יוסף הצדיק היה במצרים דייקא כי שם עיקר הגלות והצירוף הנ"ל וע"כ ירדו בשבעים נפש בית יעקב הם כנגד רע הכולל של ע' אומין הנ"ל. וישראל זכו לתקן שם פגם התאוה הנ"ל של הע' אומין שנמשך מבחי' שבירת כלים. וע"כ נאמר שם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו' זה בחי' התיקון, כי ע"י שנתרבו ישראל נתרבו ונתוספו כביכול כלים וצנורות דקדושה לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון כנ"ל:
color: var(--accent);
וע"כ כשנתרבו ישרא לעד שהיו ששים רבוא ואז נגמר התיקון ויצאו מגלות מצרים וזכו להתגלות התורה וע"כ הזכירה התורה מנינם כמה פעמים ובפרט בשעת יציאת ממצרים כ"ש ויסעו מרעמסס כשש מאות אלף רגלי וכו' כי עיקר הגאולה ושלימות הקדושה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחי' תיקון הכלים הנעשים ע"י תיקון הברי תכי עיקר תיקון הברית הוא בחי' זווג דקדושה כדי שיתרבו ישראל והיא המצוה הראשונה שבתורה כי כל עיקר התגלות התורה תלוי בזה ע"י שנתרבין ישראל ונתרבין הכלים דקדושה. ויכולין לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון וזהו שארז"ל לענין השראת השכינה שאין השכינה שורה בפחות מב' אלפים וב' רבבות מישראל הרי שהיו ישראל פחותים א' אין השכינה שורה. כי השראת השכינה היינו התגלות אלקותו ית' א"א כ"א ע"י ריבוי הכלים כביכול שהם נפשות ישראל וע"כ צריכים דייקא שלא יחסר א' מהמנין כי דייקא ע"י כל אלו הכלים יכולים לקבל התגלות אלקותו שהוא בחי' השראת השכינה. וזה בחינת ואהבת לרעך כמוך וארז"ל זה כלל גדול בתורה כי צריכים לאהוב את רעהו כנפשו כדי שיכלל בכל נפשות בית ישראל ואז אפשר להמשיך התגלות אלקותו ית' למטה שזה עיקר כלל התורה כדי לגלות אורו ית' וזה א"א כ"א ע"י כל ישראל כי כ"א בעצמו א"א בשום אופן להמשיך האור כדי שלא יזיק לו הריבוי ח"ו אבל ע"י כלל ישראל יכולין לקבל הואר במדה כנ"ל וע"כ צריכים לאהוב כ"א מישראל כנפשו כדי להיות נכלל עם כולם כדי שנוכל להמשיך האור הגדול כביכול כנ"ל ע"י ריבוי הכלים כביכול הנעשין ע"י כ"א וא' משיראל כנ,ל. נמצא שעיקר התיקון הוא ע"י ריבוי הכלים הנעשין ע"י כלל ישראל ועי"ז נסתלק ההיזק ונמשך ברכה כי זה תלוי רק בתיקון הכלים כנ"ל, וזה בח'י ההרחקה שצריך להרחיק עצמו כדי לסלק ההיזק, זה בחי' התרחקות תחלת ההתקרבות כי עיקר תיקון הכלים כביכול נעשה ע"י בחי התרחקות כי גודל ההתקרבות הוא בחי' ריבוי אור ח"ו וע"כ צריכין בחי' התרחקות כדי שיהיו נעשין הכלים כי עיקר הכלים ע"י בחי' התרחקות וזהו התרחקות תכלית התקרבות כי עי"ז דייקא נעשין הכלים כביכול שעי"ז מקבלין האור שהוא עיקר ההתקרבות. וכן בין ישראל בעצמן צריכין בחי' זו כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכ"א מישראל הוא חלק אלקי ממש וע"כ לפעמים צריכין הרחקה בין ישראל לחבירו בשביל סילוק ההיזק כי ריבוי ההתקרובת יכול להזיק ח"ו כי ריבוי ההתקרבות הוא בחי' ריבוי האור שמשם עיקר ההיזק ח"ו הבא משבירת כלים כנ"ל כי עיקר הכלים נעשין מבחי' ההרחקה כנ"ל וזה בחי' ההרחקה כדי לסלק ההיזק כדי שיהיו נעשין הכלים במדה שעי"ז ממשיכין ברכה ונסתלק ההיזק כנ"ל:
And then we become afraid — because they have already joined with us — perhaps, chas v'shalom, they will return and cast some doubt upon the ratzon. For even though they have already been subdued and no longer have the strength to wage war and to introduce denials, nevertheless they can, chas v'shalom, introduce doubts into the heart, as above. Therefore one needs again to arouse the power of tz'dakah on Hoshana Rabbah. And then one seals a seal upon a seal — sealing once more the holy emunah through the power of tz'dakah, in order to nullify all the doubts and to strengthen the emunah of the Ratzon with great intensity. And this is what is stated in the holy Zohar: on that day — "Vayashav Yitzchak vayachpor es b'airos hamayim asher chafru bimay Avraham aviv vayast'mum P'lishtim," etc. ["And Yitzchak returned and dug the wells of water that had been dug in the days of Avraham his father, and the P'lishtim had stopped them up"] (B'raishis 26:18). The wells of water — this is the aspect of the power of tz'dakah, which is called "water," the aspect of "shlach lachmecha al p'nay hamayim" ["Cast your bread upon the waters"] (Koheles 11:1), as is explained there in the aforementioned Torah. And Yitzchak is the aspect of the holy yirah that is made through the ratzon that is revealed through the tz'dakah, as above. And therefore on Hoshana Rabbah, then Yitzchak — who is the yirah — returns and arouses the power of the merit of the tz'dakah of Yisroel, in order to seal a seal upon a seal — so that they should no longer be able to blemish the ratzon at all, as above, so that the yirah should be in completeness, which is the attribute of Yitzchak, as above. And therefore then one takes the arvay nachal [willow branches], which allude to the sinners of Yisroel. And this is the aspect of "hava tzipurai m'lichai bahadan parchu l'hu," etc. — meaning that all the sinners of Yisroel — who are the nefashos of Yisroel that were caught in the net of the error of the philosophers — now they emerge to peace and return to the k'dushah, through the greatness of the intensification of the Ratzon that is revealed then, as above. And the main power of the arvay nachal to be included in the k'dushah is through the tz'dakah, as above. And this is the aspect of "arvay nachal" — the aspect of the orev [raven] mentioned above, the aspect of "v'es arubbasam tikach," as is explained in the aforementioned Torah. For through the tz'dakah — the aspect of the orev — through this the Ratzon is revealed, through which the sinners of Yisroel return to the k'dushah. And this is the aspect of "arvay nachal" — "arvay" specifically. And then one reads Mishneh Torah, which is the tochachah with which Mosheh rebuked Yisroel close to his death, in Arvos Moav. For the tochachah close to his death — this is the aspect of the revelation of the Ratzon, as above. And this is the aspect of Sefer T'hilim that one recites then. For T'hilim is entirely ratzon and wondrous d'vaikus. For all of Sefer T'hilim — all of them are holy utterances of longing and yearning and extraordinary ratzon for Hashem Yisbarach. And this is the main element of the t'filah and the supplications and the requests and the songs and the praises that Sefer T'hilim comprises — for all of this is the aspect of a wondrous ratzon for Hashem Yisbarach, as above. And afterward one merits Simchas Torah. For when one merits the illumination of the Ratzon in completeness, then is the main simchah, as above. And therefore then one reads in the Torah the histalkus of Mosheh, who departed in Ra'ava d'Ra'avin — in the ratzon shebar'tzonos. For the main simchah, the aspect of Simchas Torah, is drawn from the revelation of the Ratzon that we merited through Mosheh Rabbainu, alav hashalom. For he illuminated our eyes and revealed to the entire world that everything is through His ratzon, Yisbarach — through all the signs and the wonders that Hashem sent him, etc., "and for all the signs and the wonders, and for all the great awe that Mosheh performed before the eyes of all Yisroel" (D'varim 34:11-12). For through all of this it was revealed that everything is through His ratzon, Yisbarach, alone. And through this Mosheh merited to be included in the ratzon shebar'tzonos. And through this a great and wondrous simchah is drawn — the aspect of Simchas Torah. For the main simchah is through the revelation of the Ratzon, as above, and this is the aspect of the simchah of Yom Tov. And this is the aspect of what Chazal connected the fifteenth of Av to Yom HaKippurim, as it is written in the Mishnah: "There were no better days for Yisroel than the fifteenth of Av and Yom HaKippurim," etc. (Ta'anis 26b). For on the seventeenth of Tammuz the Luchos were broken, which is the aspect of the blemish of the Ratzon, which is the generality of the Torah, etc., as above. And then the middle forty days began, which were in anger — the opposite of the ratzon. But the main anger lasted only until Tishah B'Av. And afterward the anger and the rage began to be sweetened and to be transformed into ratzon. For during these middle forty days, even though it was in anger, nevertheless during them Hashem Yisbarach became appeased toward Mosheh — until He said to him at the end of these forty days: "P'sal l'cha sh'nay luchos," etc. ["Carve for yourself two tablets"] (Sh'mos 34:1). It emerges that at the end of the middle forty days, Hashem Yisbarach began to become favorably disposed toward Mosheh. And the main sweetening was on the fifteenth of Av, as Chazal said that on it the dead of the wilderness ceased. And the dead of the wilderness — this is the aspect of the blemish of the ratzon. For the main element of the dead of the wilderness was from the sin of the Eigel, as Chazal said that from then this decree was decreed. And on the fifteenth of Av the dead of the wilderness ceased. It emerges that the rage that was on account of the sin of the Eigel — which is the blemish of the ratzon — on account of which there were the dead of the wilderness — this rage ceased and was nullified on the fifteenth of Av. It emerges that the fifteenth of Av — then the rage ceased. For then it was close to the end of the middle forty days, when Hashem Yisbarach began to become favorably disposed toward Mosheh and to transform the rage into ratzon — until He said to him: "P'sal l'cha," etc. Through which he merited to receive the last Luchos on Yom HaKippurim. It emerges that Yom HaKippurim and the fifteenth of Av are one aspect. For the main illumination of the Ratzon of Yom HaKippurim — when he received the last Luchos — this ratzon began to shine from the fifteenth of Av, as above. And therefore they are Yamim Tovim, for the main k'dushah of the Yamim Tovim is through the illumination of the Ratzon, as above. And this is what they would say: "Tz'enah ur'enah b'nos Tziyon...b'yom chasunaso" — "this is Matan Torah"; "uv'yom simchas libo" — "this is the building of the Beis HaMikdash, may it be built speedily in our days" — as Chazal said (Ta'anis 26b). For the Torah and the building of the Beis HaMikdash are the aspect of the illumination of the Ratzon that begins to shine on the fifteenth of Av, as above. For the Torah is drawn from the aspect of the ratzon shebar'tzonos, which is the root of the neshamah of Mosheh, as above. And this is the aspect of the Beis HaMikdash, for the main element of the Beis HaMikdash is the aspect of ratzon, as above. And this is the aspect of "na'aseh v'nishma" ["we will do and we will hear"] — that Yisroel preceded at the time of Matan Torah "na'aseh" to "nishma." This indicates the intensity of the desire of their ratzon that was then in great force — to the point that they preceded "na'aseh" to "nishma" and were willing to do whatever Hashem Yisbarach would want, even though they did not yet know what to do. Nevertheless, they were willing to do. For the main ratzon is the aspect of an extraordinary ratzon without any knowledge at all — only a wondrous and very strong desire and ratzon for Hashem Yisbarach, as is understood from the words of Rabbainu z"l. And this is "na'aseh" before "nishma." For "nishma" is the aspect of the ratzon of the heart, for hearing depends on the heart. Meaning, that they said: We wish to do — come what may — and the main tachlis [is] in order that we should merit the illumination of the Ratzon more and more, which is the main tachlis. And this is the aspect of "nishma," which is the aspect of the heart, the aspect of ratzon, as above. And therefore Chazal called "na'aseh v'nishma" an aspect of simchah, as Chazal said on the verse: "V'simchas olam al rosham" ["And eternal joy upon their heads"] (Y'shayahu 35:10), as is brought in the words of Rabbainu z"l (Siman 22). For the main intensity of the simchah is through the greatness of the illumination of the Ratzon, as above. And this is what we say on Motzaai Shabbos: "Vihi no'am...uma'aseh yadeinu kon'nah aleinu, uma'aseh yadeinu kon'naihu" ["And may the pleasantness...and the work of our hands establish for us, and the work of our hands — establish it"] (T'hilim 90:17). In order to subdue the k'lipah of Eisav, whose hold is in Asiyah, as is known — in order to sanctify the Asiyah and to include Asiyah in the Ratzon. And to draw from the k'dushah of Shabbos — which is the aspect of ratzon — upon the six weekdays, which are the aspect of Asiyah, as above. And therefore on Motzaai Shabbos we say: "V'yiten l'cha haElokim" — which is the blessing of Yaakov that he received from Yitzchak and drove Eisav away from the blessing. For through the k'dushah of Shabbos — the aspect of ratzon — we drive away and nullify the contamination of Eisav, which is the contamination of the thirty-nine m'lachos. And we merit to draw the k'dushah of Shabbos upon the days of work — to sanctify the thirty-nine m'lachos and to draw the blessing of Yaakov into the aspect of Asiyah — to sanctify the Asiyah, so that Asiyah should be included in the Ratzon. And this is the aspect of the inclusion of the six weekdays in Shabbos, which is entirely ratzon and simchah, as above. And see in the Pri Eitz Chaim, the kavanos of "Vihi No'am," etc. And this is the aspect of: "Birtzos Hashem darchay ish, gam oyvav yashlim ito" ["When Hashem is pleased with a man's ways, He makes even his enemies at peace with him"] (Mishlai 16:7). "Birtzos Hashem" — meaning, when one merits to be included in the Ratzon through the yearnings and the longings for Hashem Yisbarach, as above — then all the enemies and the haters are nullified. For the main nourishment of the haters is from the aspect of Asiyah, which is the aspect of rage, the aspect of hair, etc. — from where the great hater, Eisav, the hairy man, has his hold, as above. But through the illumination of the Ratzon, the contamination of Asiyah is nullified, and the rage is nullified and transformed into ratzon. And then all the haters are nullified, for it is fulfilled: "V'amdu zarim v'ra'u tzonachem," etc. — that the haters are transformed into lovers and toil for the sake of our parnasah. For a great peace is drawn into the world — as it will be in the future, for then will be the main revelation of the Ratzon, as it is written: "V'gar z'ev im keves...v'aryeh kabakar yochal teven," etc. ["And the wolf shall dwell with the lamb...and the lion shall eat straw like the ox"] (Y'shayahu 11:6-7). For all the predatory wild beasts that maul and tear are nullified. For the naturalist scholars, who are the heretics, are called wild beasts, as above. And in truth, all the nourishment of the wild beasts literally is from the heretics, who are deniers of the Ratzon, through which rage overpowers, chas v'shalom, as above — from which the anger and the rage of the predatory and mauling wild beasts is drawn. But through the illumination of the Ratzon, when the rage is nullified, then all the wild beasts will be nullified, for their anger and their rage will be nullified. And there will be a great peace in the world — the aspect of "v'gar z'ev im keves," as above. And this is: "Birtzos Hashem darchay ish" — through the illumination of the Ratzon — through this "gam oyvav yashlim ito," the aspect of "v'amdu zarim v'ra'u tzonachem," etc., as above. And this is "yashlim" specifically — the aspect of shalom [peace] that is made through the ratzon, the aspect of "v'gar z'ev im keves," as above. And therefore tz'dakah is called by the name "arvus" [guarantee / surety], as it is written: "V'es arubasam tikach" (M'lachim I 18:23). Which Rabbainu z"l explained there as the aspect of tz'dakah, which is the aspect of the orev [raven]; see there. For through the tz'dakah, Asiyah is included in the Ratzon, and this is the aspect of arvus, as above. And therefore all the needs of a person are called by the name "arvus," as it is written (Y'chezkel 27:9): "Kol oniyos hayam umalachaihem hayu bach la'arov ma'aravech." And Rashi explains, and this is his language: "'la'arov ma'aravech' — an expression of 'aruvah'; they are all the needs of a person by which he lives. And his wealth is his 'aruvah' and his success and his life." End of his words. For the connection and binding of the nefesh with the body is through eating and drinking and the other essential needs of a person by which he lives. For without this, it would not have been possible for the holy nefesh of a person to endure in this world at all — not even for one day — because of the greatness of its desire and its ratzon to return to the source from which it was hewn. For it is drawn from the supernal Ratzon, as above. But because the nefesh finds also in this world supernal r'tzonos that are enclothed in all the needs of a person — in eating and drinking and other necessities — therefore it endures in the body of the person, in order to elevate these r'tzonos that are enclothed in this world of Asiyah, in order to include Asiyah in the Ratzon — and this is the main delight and pleasure of the Yisbarach. And therefore the main endurance of the nefesh within him is through eating specifically — because there are enclothed supernal r'tzonos, through which the nefesh endures in the body, as above. And therefore eating and drinking and the other needs are called by the name "arvus," as above. And as is explained in the verse "v'es arubasam tikach" mentioned above, according to its plain meaning — where its interpretation there concerns the needs of a person; see there. For through the needs of a person, which are the life of the person, the nefesh endures within him. And through this, Asiyah is included in the Ratzon. For the person was created and endures in the world all the days of his life only for this — in order to include everything in the supernal Ratzon, as above. And therefore all the needs of his vitality are in the aspect of arvus — which is the aspect of the inclusion of Asiyah in the Ratzon, as above. And therefore one must be very careful that all of one's eating and drinking and other needs should be with great k'dushah — that all of one's intention should be only for the sake of His ratzon, Yisbarach, as it is written: "B'chol d'rachecha da'eihu," etc. ["In all your ways know Him"] (Mishlai 3:6) — in order to include everything in the supernal Ratzon, for which one descended to this world: to cause the ratzon of k'dushah to prevail over the Asiyah, and to include Asiyah in the Ratzon, as above. And therefore one must make do with very little in all of one's physical needs, and not to use except what is essential — so that one should not be blemished, chas v'shalom, by the fallen and blemished r'tzonos that are enclothed in this world, which blemish, chas v'shalom, the ratzon of k'dushah, as above. For in these r'tzonos that are enclothed in the physical needs, there is a place of very great danger. And one must distance oneself from them — in the aspect of "harchek min ha'airvonos" [distance yourself from guarantees] — as above. Except for what is very essential according to the Torah. For through the mitzvos of the Torah one sanctifies and purifies all things in the world, and they are all included in the supernal Ratzon — and this is the aspect of the generality of the Torah, as above.
אות ד וע"כ צריך כ"א מישראל להרחיק הנזק מחבירו כדי שלא לקלקל הכלי. כי כזגורם היזק לחבירו הוא בחי' קלקול הכלי. כי משם עיקר ההיזק והוא בחי' פגם הברית וזה עיקר עבודת ישראל לתקן בחי' תיקון הברית לתקן בחי' הכלים דקדושה כדי להמשיך השפע בשלימות בחי' אור מלא כדי לגלות אלקותו ית'. וזה שארז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין ואמרו לה מילי דברכות ואמרו לה מילי דאבות. היינו הך וחדא באידך תליא כי על ידי שמרחיקין הנזק מחבירו ע"י זה הכלי בשלימות ואזי נמשך שפע וברכה היפך קללה והיזק כנ"ל וכשהכלי בשלימות ועי"ז מסלק ההיזק וממשיך ברכה עי"ז יכול לקבל ולתפוס דברי הצדיק כי א"א לקבל התורה של הצדיק כ"א ע"י תיקון הכלי בבחי' ברכה כמבואר שם במאמר הנ"ל וזהו לקיים מילי דנזיקין וזה בחי' תיקון הכלי כנ"ל ועי"ז ממשיך ברכה כנ"ל וזהו בחי' לקיים מילי דברכות כנ"ל ואזי יכול לקבל התורה מהצדיק וזהו בחי' מילי דאבות כי הצדיקים הם אבות העולם כ"ש (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל. וזהו מסכת אבות שמדברת מהשתלשלות הקבלה מהצדיק שבכל דור לתלמידיו וכן מדור לדור כ"ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' שמעי ' ואבטליון קבלו מהם וכו', ועש"ז נקרא המסכת אבות כנ"ל היינו שמילי דאבות דהיינו בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' מסכת אבות שנאמר שם קבלת התורה מהרבי והצדיק לתלמידיו שבכל דור ודור כנ"ל וזה א "א לקבל ולקיים כ"א ע"י בחי' מילי דנזיקין ומילי דברכות היינו תיקון הכלי לסלק ההיזק שעי"ז ממשיכין ברכה ואזי יכולין לקבל דברי הצדקי שזה ובחי' מילי דאבות כנ"ל ואזי נקרא חסיד בחי' כהן איש חסד שממשיך ברכה בחי' ברכת כהנים וזה בחי' האי מאן דבעי למהוי חסידא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. וע"כ אחר ברכת התורה אומקים תיכף ברכת כהנים כי עיקר קבלת התורה הוא ע"י בחי' ברכת כהנים דהיינו תיקון הכלים בבחי' ברכה שעי"ז יכולין לקבל את התורה כנ"ל:
margin: 2.2rem 0 0.8rem 0;
אות ה וזהו יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לש"ש. כי צריך לשמור ממון חבירו כשלו שזהו בחי' תיקון הכלי כנ"ל ועי"ז והתקן עצמך ללמוד תורה כי עיקר קבלת התורה עי"ז ע"י תיקון הכלי כנ"ל, וזהו שאינה ירושה לך כי לכאורה קשה הלא מקרא מלא, תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב וא"כ הרי העיד הכתוב שהתורה ירושה לנו ומדוע אמר התנא שאינה ירושה לך. אך באמת כלל התורה היא ירושה לכלל ישראל כ"ש מורשה קהלת יעקב להכלל דייקא אך כ"א וא' בפרט א"א לו לקבל את התורה כ"א כפי מה שמתקן עצמו שעי"ז מתקן הכלי לקבל אור התורה בבחי' ברכה בבחי' צדיקים ילכו בם. וזהו והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כי צריך לתקן עצמו דייקא דהיינו לתקן הכלי המוחין שלו כדי ללמוד תורה כנ"ל שאינה ירושה לך כי אע"פ שהתורה ירושה לכלל ישראל אעפ"כ צדיקים ילכו בם וכו' כי כ"א כפי מה שמצייר האור ע"י הכלי שלו כן זוכה לקבלת התורה. וזה ושאינה ירושה לך כי לך בעצמך אין התורה ירושה אע"פ שהיא ירושה להכלל כי אם לא תתקן עצמך ח"ו יוכל להתהוות אצלך אור התורה ח"ו בבחי' ופושעים יכשלו וכו' כנ"ל וע"כ התקן עצמך כנ"ל וזה תלוי בתיקון הכלי שהוא בחי' סילוק ההיזק כנ"ל. וע"כ הקדיםש יהי' ממון חבירך חביב וכו' שזהו בחי' תיקון הכלי שעי"ז יכולין לקבל התורה כנ"ל כי צריך לשמור ממון חבירו כשלו כדי שיהיו הכלים הנעשים ע"י ישראל בשלימות שזהו עיקר התיקון. כי צריכין הרבה כלים לקבל בשלימות כנ"ל וע"כ הזהיר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. כי הממון הוא השפע ועיקר הברכה בממון כ"ש יברכך ה' בממון כי ממון דקדושה של ישראל הוא בחי' גבוה מאד והממון הוא עיקר בחי' הכלי כי שם עיקר הברכה והשפע שהוא בחי' עשירות ששם מתגלין גוונין עילאין שהם התגלות גדולת הבורא ית' כמבואר במ"א ושמירת הממחון הוא שמירת השם והנפש שהוא בחי' כלי להתגלות אלקותו כמובן ומבואר כל זה במ"א. וע"כ סילוק ההיזק מממון חבירו מכ"ש כששומרו ומצילו אפילו מהיזק דעלמא כגון השבת אבידה וכיוצא עי"ז מתקן בחי' הכלים דקדושה שעל ידם עיקר התגלות אלקותו ית'. וזהו שסיים וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי צריך שיהיה כל כוונות האדם בעבודתו רק לשם שמים דהיינו רק בשביל לגלות אלקותו ית' בעולם בגין דישתמודעין לי' וזה נעשה רק ע"י תיקון הברית ע"י תיקון הכלי ע"י שמירת ממון ישראל מההיזק כנ"ל וזהו הסמיכות יהי ממון חבירך וכו' והתקן עצמך ללמוד תורה וכו' וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי הא בהא תליא כנ"ל:
display: block;
אות ו (שייך למעלה) ההרחקה בשביל סילוק ההיזק. כי ע"י ההרחקה נעשין הכלים כנ"ל וזה בחי' מה שמובא בתיקונים כל אתוון חזרין אנפין דא מן דא ב' חזרת אנפהא מן א' ג' מן ב' וכו' ע"ש וכל דא בגין עריין דאינון לקבליהון ורזא דמלא ואיש כי יקח את אחותו וכו' ע"ש עוד ואמאי אלא רזא דמלה וראית את אחורי ואמאי חוזרין אנפין בגין עריין דאינון לקבלייהו א' לקבלי' ארור דאיהו ערוה ועליה אתמר ארור שוכב עם אחותו וכו' אבל אתוון קדושין חזרין אנפייהו וכו' ע"ש בתקון ל"ד. כי האותיות הם צמצומים והם בחי' כלים להתגלות אלקותו ית' כי עיקר התגלות ע"י אותיות התורה וע"כ הם מחזירין אנפשין דא מן דא בבחי' וראית את אחורי וכו' שזה בחי' התרחקות כדי שלא יזיק ריבוי האור כנ"ל וזה בחי' איסור עריות שרוב איסור עריות הוא בקרובות דייקא כי זווג דקדושה הוא בחי' המשכת האור לתוך כלים וצמצומים כנ"ל וע"כ אסור בקרובות כדי לשא יתגברו העריין זוהמת הנחש שאחיזתם משבירת כלים הבא ע"י ריבוי האור וע"כ הקרובות אסורות באיסור ערוה כי הם פגם הברית פגם הכלים כנ"ל וכל זה מרומז בלשון התיקונים הנ"ל ע"ש והבן גם בסוף התיקון הנ"ל מדבר מקוצא דאות ד' דאחד וסוד אחר אל תגל שכ"ז הוא בחי' תיקון הברית המבואר בדברי רבינו במאמר הנ"ל כמובן בלשון רבינו ז"ל שמצאנו אח"כ וזהו ג"כ בחי' ההרחקה בשביל סילוק ההיזק כדי שיהיו הכלים כתיקונם שעי"ז נסתלק ההיזק ונמשך שפע טובה וברכה בכל העולמות. בילא"ו:
.divider {
Loading comments…