אונאה ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א אין אונאה לקרקעות ע"פ התורה ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו' ואצונו בלק"א סי' ו' עש,ש כל התורה. והיוצא משם לעניננו שתשבוה הוא בחי' כתר בחי' אנא זמין למיהוי, כי קודם התשובה עדיין אין לו הוי' כאלו עדיין לא נתהוה בעולם כי טוב לו שלאנברא משנברא וכשבא לטהר א"ע ולעשות תשובה אז הוא בבחי' אהי' היינו שיהי' לו הוי' בעולם היינו אנא זמין למהוי וכו'. וצריך לאחוז תמיד במדת התשובה כימי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי וכו'. ואפי אם יודע אדם בעצמו שעשה תשובה שלימה אעפ"כ צריך לעשות שתובה על תשובה הראשונה, כי מתחחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו ואח"כ בוודאי כשעושה תשובה בוודאי הוא מכיר ומשיג יותר את הש"י. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשיו בוודאי השגתו הראשונה הוא בבחי' גשמיות. נמצא שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהתגשם את רוממות אלקותו. וזה בחי' עולם הבעא שיהי' כולו שבת היינו כולו תשובה וכו' וכו'. וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בהלכה וצריך להיות לו שני בקיאות היני ובקי ברצוא בקי בשוב כ"ש זכאה מאן דעייל ונפיק. וזהבחי' אם אסק שמים שם אתה, זה בחי' עייל בחי' בקי ברצוא. ואציעה שאול הנך, בחי' ונפיק בחי' בקי בשוב וכו'. וזה סוד כוונת אלול וכו'. ועי"ז נעשה אדם לשבת על הכסא ונעשה יחוד בין חמה ללבנה, בין משה ויהושע וכו' ע"ש כל זה היטב:
font-weight: 700;
וזה בחי' אהי' אשר אהי' היינו בחי' תשובה על תשובה כי תשובה היא בחי' אהי' בחי' אנא זמין למיהוי כי קודם התשובה עדיין לא היה לו שום הוי' בעולם כלל כנ"ל וכשמתחיל לעשות תשובה אז הוא בבחי' אהי' כי מתחיל להכין א"ע שיהי' לו הוי בעולם בחי' אנא זמין כנ"ל. אבל אפי' אח"כ כשעושה תושבה וזוכה לבחי' אהי' כי כבר הכין עצמו שיהי' לו הוי' בעולם אעפ"כ צריך לעשות תשובה על תשובה. וע"כ צריך להתחיל בכל פעם מחדש ואע"פ שכבר עשה תשובה צריך אח"כ להתחיל מחדש לגמרי, להתחיל להכין עצמו שיהי' לו הוי' בעולם כאלו עדיין לא הי' לו שום הוי' בעולם וזהו בחי' אהי' שני בחי' אהי' אשר אהי'. כי כל התשובה הראשונה נחשב כלא כנגד התשובה השניה שעושה על תשובה הראשונה עד שבכ"פ מחזיק א"ע כאלו עדיין לא הי' לו הוי' בעולם, ומתחיל בכל פעם להכין א"ע שיהי' לו הוי' בעולם שזהו בחי' אהי' שני כנ"ל. וזה בחי' גאולה ראשונה וגאולה אחרונה כי גאולה ראשונה ממצרים הי' אחרי גלות, וגאולה אחרונה שיהי' ב"ב לא יהי' אחרי' הפסק. כי על שני אלו הגאולות נאמר האי' אשר אהי' כשפרש"י שם אהיה עמכם בצרה זו אשר אהיה עצהם בשיעבוד מלכיות וכו'. אמר משה רבש"ע דיה לצרה בשעתה וכו'. כי זהידוע שעיקר כל הגאולות וכל הישועות הם רק ישועת וגאולת הנפש מגלות התאוות רעו הבאין מהס"א והיצה"ר שהם עיקר צרות וגלות ישראל, והם בחי' קליפת מצרים וקליפת שאר מלכויות שהם מגברים בכל דור על נפש הישראלי ורוצין לאחוז אותו בגלות כבד ומר ואין רוצין להניחו לצאת מן גלות התאוות ולהתקרב לאבינו שבשמים וזה עיקר צרות וגלות ישראל. ועיקר כל הגאולות ברוחניות ובגשמיות בכלל וברפט הם ע, ימשה רבינו שהואבחי' הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא בחי' מ"ה שנישתא "הי' ה"וא ש"יהי' שהוא ר"ת משה כי הוא הי' הגואל הראשון והוא יהי' הגואל האחרון שהוא משיח צדקינו שיבא ב"ב. והוא ג"כ גואל ישראל בכל דורודור מכל צרותיהם ומושיע להם בכל עת להויא את כל א' מישראל מגלות היצה"ר והתאוות שהוא עיקר גלות וצרות ישראל. כי באמת הכל הבל וכל הצרות והיסורין וכל הגליות נחשבין כלא נגד גלות הנפש שהיא בגולה בין הס"א והתאוות ר"ל. כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן וכאו"א מישראל מי שרוצה ליכנוס בדרך הישראלי באמת בדרך הקודש בדרך האמת, עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והסיפורים המבוארים בכל התורה כולה ובנביאים ובכתובים. כיכל אחד מישראל כלול מכל התורהוצריך שיעברו עליו כל המלחמות וכל הגליות בחי' גלות מצרים וגאולתה ושאר כל הגליות וגאולתן ומלחמת עמלק ומלחמת ל"א מלכים ושאר כל המלחמות שהיו על ישראל המבוארין בכל התנ"ך, הכל צריך לעבור על כ"א וא' מישראל עד שזוכה לבחי' גאולה שלימה שהיא בחי' גאולה שאין אחריה הפסק. דהיינו כשזוכה לקבוע עצמו בדרך הקודש בקביעו תגדול כיתד חזק בל ימוט לעולם וזוכה להתקרב להש,י באמת כראוי, וגואל נפשו מכל התאוות ומכל הבלי עוה"ז לגמרי בבחי' גאולה שלימה שאין אחריה הפסק שזהו עיקר הגאולה בפרטיות אצל כ"א וא' מישראל כמובא בשם הבש"ט ז"ל בחי' קרבה אל נפשי גאלה. וכשיזכו מתא חדא או בי כנישתא חדא לתשובה כזו שהיא בחי' גאולה שלימה אז נזכה שיבא לנו הגואל צדק ויגאלנו מהרה כי כולא בתיובתא תליא וכו' כ"ש בזוה"ק:
Likutay Halachos, Choshen Mishpat. Based on Likutay Moharan I:51 ("Amar Rabbi Akiva"). Translated from the Hebrew.
והכלל שכשהאדם רוצה להתקרב להש"י ולשוב בתשובה צריך שיהי' לו אלפים ורבבות עליות וירידות בלי שיעור, וצריך שיהי' גבור חזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם. וכלן אלו העליות וירידות שעוברין על כ"א מישראל הם בחי' כלליות כל המלחמות והצרות שעברו על כלליות ישראל מימות עולם וכנ"ל. והכלל והעיקר הוא ההתחזקות לחזק א"ע תמיד אף אם הוא כמו שהוא, להאמין באמונה שלימה שאין שום ירידה בעולם כי בכל מקום יכולין למצוא את הש"י כמבואר בהתורה הנ"ל, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה צריך שיהי' בקי בהלכה וצריך שיהי' לו שני בקיאות בחי' בקי ברצוא בקי בשוב בחי' עייל ונפיק בחי' אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. שאפי' כשנופל לשאול תחיות אעפ"כ צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי לייאש עצמו לעולם כי גם שם הש"י נמצא בחי' ואציעה שאול הנך. וזה עיקר הכלל והיסוד בעבודת ה' שהכל תלוי בו, לבלי ליפול בדעתו לעולם אף אם יעבור עליו מה, וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו אשרי להם אשרי חלקם, כולם לא באו לשלימותם כ"א ע"י בחי' זו ע"י שלא היטו מייאשין עצמן לעולם. כי באמת רבים נכנסו בעבודת ה' כי רוב ישראל מתגעגעין להש"י ומתחילין בעבודתו בכל דור ודור ואעפ"כ זעירין אינון שזוכין להתקרב להש"י כראוי. אך עיקר החילוק הוא רק מחמת ענין הנ"ל שרוב הנכנסין בעבודתו ית' ועובדין אותו ית' באמת איזה זמן ארוך או קצר. אבל אח"כ כשמתחילין להתגרות בו ולהפילו מעבודתו הוא שב לאחור ונופל מעבודת הש"י ונשא למטה וע"כאין זוכין למה שצריכין לזכות. אבל הצדיקים האמתיים זכו להתחכם ולהתגבר לבלי ליפול משום ירידה ונפילה שבעולם רק התחזקו עצמן בכל פעם אע"פ שעבר עליהם מה שעבר וע"י התחזקות שלהם (שקורין דער האלטין זיך) זכו למה שזכו אשרי להם:
For this is known in the s'farim [holy books], and especially in the s'farim of Rabbainu, zichrono livrachah — that the main test and the scale of a person in this world is the desire of adultery. For man was sent into this world for the sake of the test and free will. And the main test is whether he will be able to stand firm in the test regarding this desire.
ההב)ועיקר ההתחזקות שיזכה לישאר קיים על מעמדו לעולם, לקיים אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך לאחוז עצמו בהשש,י תמיד בכל הנפילות והירידות שבעולם ואפי' בשאול תחתיות ממש לא יתייאש א"ע בשום אופן שבעולם, הוא ע"י תפילה כיעירק התושבה היא תפילה. כי ע" התורהלאהי' להבעל עבירה שו םתקנה בעולם כמבואר בדרז"ל. אבל הש" יחפץך חסד הוא ורוצה בתשובה והקדים תשובה לעולם. ותשובה היא למעלה מן התורה ששם בבחי' תשובה נתהפך הכל לטובה וזדונות נתהפכין לזכיות. ועיקר התשובה היא תפילה כי תפילה ג"כ למעלה מן התורה כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות כי תפילה היא דברים העומדים ברומו של עולם כשרז"ל שהוא בחי' נסתרות שבתורה למעלה מן התורה כ"ש בהתורה חוב"ח סי' כ"ב ע"ש. וע"כ מי שרוצה לשוב להש"י באמת עיקר התשובה שלימה היא ע"י תפילה דהיינו שיתפלל תמיד להש"י שירחם עליו מעתה ויצילהו מעוונות. כי באמת כל אדם הוא בסכנה גדולה ועצומה בזה העולם ובפרט הבעל תשובה שכבר נכשל במה שנכשל ואיך יזכה לשובכי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כשרז"ל. וכל מה האדם רוצה להתגבר על הבע"ד הוא מתגבר עליו ביותר כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כשרז"ל וכמ ושרואין בחוש כי הוא כמ ושני בני אדם שנלחמין זה עם זה, שכשרואה האחד שחבירו מתגבר עליו אזי הוא מתגבר ביותר. וא"כ איך יזכה לתשובה כי תיכף כשרוצה להתגבר על מה שצריך להתגבר מתגברין עליו יותר. ע"כ העיקר הוא תפילה והתבודדות שצרך להרגיל א"ע להתבודד בכל יום ויום בינו לבין קונו ולהפיל תחינתו לפני הש"י המלא רחמים בכל עת שיזכהו לשוב בתשובה שלימה באמת. ואפי' אם רואה שאינו פועל בתפילתו כי עדיין מתגברים עליו יותר אעפ"כ יעשה את שלו יתפלל תמיד להש"י אולי יחוס אולי ירחם כ"ש קוה אל ה' וכו' ופרש"י ואם לא נתקבלה תפלתך חזק ויאמץ לבך וחזור וקוה אל ה'. וכשרז"ל אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוהאל ה'. וכל זמן שאין האדם חזק בדעתו שתמיד יקוה לה' ויעתיר אליו אף אם יעבור עליו מה, עדיין אין תשובתו שלימה כי מ ייודע מה יולד יום אולי יבא עליו נסיון או מכשול וכו' ומ ייודע אם יעמוד בקשרי המלחמה. אבל אם האדם חזק בדעתו שאפי' אם ח"ו לא יעמוד בנסיון ואפילו אם יהי' איך שיהי' אעפ"כ יקוה תמיד להש,י בבחי' ואציעה שאול הנך, אז הוא בטוח שבוודאי יזכה לתשובה שלימה כי סוף כל סוף ישוב להש"י מאחר שחזק בדעתו שלא יפול משום דבר שבעולם. וכמ וששמענו מפי רבינו ז"ל בעצמו שאמר לנו בפירוש כמ ושאתם רואין אותי (כלו' שאתם יודעין קדושתי הגדולה שאני צדיק גמור וכו') אעפ"כ אם הייתי עכשיו עובר עבירה גדולה ממש לא הייתי נופל בדעתי כלל רק הייתי איש כשר אחר העבירה כמ וקודם רק אח"כ הייתי עושה תושבה. וע"כ גאולה הראשונה הי' אחריה הפסק אבל גאולה אחרונה לא יהי' אחרי' הפסק. כי גאולה הראשונה היא בחי' תורה כי אז זכו ישראל לקבל את התורה. וגאולה אחרונה היא בחי' תפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח היא תפילה כ"ש רבינו ז"ל סי' ב'. כי משיח יבנה לנו את הביהמ"ק שהוא מקום התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה, שזהו בחי' משיח בן דוד כי דוד הואבחי' כלליות התפילה שבני ישראל הכשרים מתפללים להש"י שיזכו לשוב אליו באמת כי הוא נעים זמירות ישראל, וכל התפילות נקראין על שמ וכי כל ספר תהלים שחבר דוד המע"ה נתיסד על עננין זה שנזכה לשוב אליו ית' מכל הנפילות שבעולם. כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמוד נגד הבע"ד כ"א ע"י תפילה שעי"ז זוכין לכל העצות ולכל אופני הישועות, לזכות לצאת מגלות נפשו ולהתקרב אליו ית'. וזה שאמר דהמע"ה תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה שכל מה שאני אוהב ביותר את הש"י ורוצה להתקרב אליו ית' הם מסטינים עלי ביותר כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו וא"כ איך אזכה להתקרב אליו ית' מאחר שבכל פעם מתגברים ומתגרים בי יותר. אך ואני תפילה, אני אתפלל תמיד להש"י שיוציאני מן השאול תחתיות יהיה איך שיהי' אני אתפלל תמיד להש"י בחי' ואני תפילה וכ"ש ואני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך, שאוסיף בכל פעם לומר תהלים ותחינות ובקשות אולי ירחם:
And all the confusions and bewilderments and disputes and hatred and jealousy and accusations that exist in the world — everything is drawn and brought about through this desire. From which are drawn all the evil character traits, and all the opinions of the apikorsim and the deniers and the misguided ones who have been completely uprooted from Hashem Yisbarach — everything is drawn through this desire.
וע"כ לא מצא שום אדם את מקום הביהמ"ק עד שבא דוד המע"ה שיגע וטרח מאוד עד שמצא מקום לה' שהוא נקודת האבן שתי' מקום הביהמ"ק כ"ש זכור ה'לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וכו' עד אמצע מקום לה' וכו'. כי עד דוד המע"ה לא היה התפילה בשלימות כי כל התפילות נקראין על שמו כנ"ל כיהוא חבר חמשה ספרים תהלים שהם כלולין מכל תפילות ישראל שהם כנגד חמשה חומשי תורה. כי כל תפלותיו של דוד שהוא ס' תהלים, הכל היה בשביל שיזכה לקיים את התורה בשלימות שהיא כלולה מחמשה חומשי תורה וע"כ חבר כנגד זה ה' ספרים תהלים. כיכל תהלים הוא רק בשביל שיזכה לקיים את התורה שזה היו כל תפלותיו של דוד הי' תפילה וע"כ זכה למה שזכה, ע"כ הוא דייקא מצא את מקום הבהמ"ק שהוא מקום התפילה שהי' סתום מעין כל, עד שבא דוד ויגע מאד כ"ש אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'. כיכל זמן שאין האדם זוכה לתפילה בשלימות, עדיין אין לו מקום לה' ועדיין הוא נע ונד ומטולטל. ואפילו אם עוסק בתורה עדיין אינו בטוח שישאר קיים על עמדו כי מי יודע מה יעבור עליו. כמו שראינו כמה וכמה בני אדם שעסקו בתורה בהתמדה גדולה כמה שנים ואח"כ נפלו מאד ונתרחקו מן התורה לגמרי. ובפרט שיש אנשים הרבה שנפלו למה שנפלו עד שיש שנפלו לעבירות גדולות ממש ר"ל והם משוקעים ביון מצולה בטיט היון. והם מצפים ומתגעגעים לצאת מטינופם ולכלוכם אך אין מי שיושעים ויוציאם. ע"כ עיקר המקום והמעמד דקדושה הוא תפילה כי ע"י תפילה זוכין לישאר קיים על עמדו תמיד אפי' אם יהי' איך שיהי'. כי כשאינו זוכה כ"א תורה לבד אע"פ שטוב מאד וזה עיקר התכלית כי הם חיינו ואורך ימינו, אעפ"כ אח"כ כשנופל ח"ו מן התורה אין לו בהמ להחיות א"ע. אבל כשזוכה לתפילה יש לו תקוה לעולם אפ' אם יעבור עליו מה. כי לפעמים נופל האדם לירידה עמוקה שאין שם שום מעמד ובפרט בדורות הללו שרבים מישראל נפלו מאד עד שהם בעיניהם לאחר ייאוש לגמרי. ועליהם התנבא דוד המע"ה טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני, כי על גלות הזה נאמר ותרד פלעים אין עוזר לה. וגודל הרחמנות שלו על אנשים כאלו שטובעים ביון מצולה ואין מעמד אין לשער, המקום ירחם עליהם. ובמה אפשר להחיות א"ע ולישאר על עמדו בנפילה וירידה כזו ר"ל מאחר שאין שם שום מעמד, כי נתרחק מכל הקדושות ושוקע וטובע בכל יום במה שטובע. ע"כ העיקר הוא תפילה וצעקה ואנחה להש" יוכמו שאמר שם דוד אחר שהאריך בגודל צרות הנפש שיש על כ"א מישראל לפי ענינו בחי' טבעתי ביוחן מצולה ואין מעמד וכו' יגעתי בקראי וכו' רבו משערות ראשי שנאי חנם וכו'. אח"כ אמר ואני תפילתי לך ה' את רצון וכו' שאני אחזיק עצמי לעולם בתפילה ותחנונים להש"י אולי ירחם, שתפילה היא בחי' מעמד ומקום אפילו ביון מצולה שאין שם שום מעמד, כי התפילה נקראת עמידה כי אין עמידה אלא תפילה כשרז"ל (ברכות ו' ע,ב) וכ"ש עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. כי ירושלים שם הביהמ"ק שהוא בית התפלה, שם עיקר בי' העמידה כי ע"י תפלה יכולין להתקרב תמיד להש"י אפילו אם הוא כמו שהוא. כי אע"פ שהוא רחוק מכל הקדושות ומכל התורה ואינו יכול להחיות א"ע בשום דבר, אעפ"כ אם יתלה עיניו למרום ויתפלל להש"י ממקום שהוא עדיין יש לו תקוה. וע"כ מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת צריך שיאחז בשניהם בתורה ותפלה כי שניהם כאחד טובים אשר אם יפול ח"ו, האחד יקים את חבירו:
And even the accusations among the talmidai chachamim [Torah scholars] and among the complete tzaddikim — and especially now in these generations, that the Samech Mem [the Satan] has confused the world exceedingly beyond measure, and has introduced great apikorsus [heresy] into the world — the likes of which has not existed since the beginning of time. And even among the simple, upright people of Yisroel who want to walk in the ways of the chassidim — he has introduced great confusion and bewilderment and tremendous machlokes [dispute]. Until no one knows where the emes [truth] is, as is well known.
אות ג וזה בחי' אין אונאה לקרקעות כי היצה"ר והס"א הוא בחי' אונאה שמאנה ומטעה את הבריות כי אין אונאה גדולה בעולם כמו האונה של היצה"ר שמאנה ומטעה את האעדם להחליף עולם עומד בעולם עובר ח"ו ומאנהו ומטעהו בכמה אמיני רמאות וערמימיות ובלבולים בכמה מיני אונאות וטעיות בלי שיעור וערך כדי למונעו מדרך החיים מחיים נצחיים מחייים טובים מחיים ארוכים מחיים אמתיים ורוצה להורידו ולהפילו לשאול תחתיות ח"ו ולעוקרו ח"ו משני העולמות מהעוה"ז ומעוה"ב חנם לא על דבר. כי ידוע שאי שום נחת מכל תענוגי עוה"ז בעולם כלל למי שיש לו מוח בקדקדו ובקי קצת בטיב העוה"ז ותאוותיו ותענוגיו כי כולם מעורבים בכעס ומכאובות ויגונות ואחריתו מרה כלענה חדה כחרב פיפיות גם בעוה"ז מלבד אשר בעוה"ב שם בוודאי כל עסקי עוה"ז מרה מכל מיני מרירות ומכל מיני צרות ויסורין שבעולם וכ"ש בזוה"ק זכאה מאן דלא אתהני מדילי' כלום. נמצא שהבע"ד מאנה ומטעה את האדם מאד מאד וכמו שאמר רבינו ז"ל (ומובא בשיחת הר"נ ד' י"ד) העולם מטעה אותנו מאד כי אין שום אדם שיהי' לו קץ וסוף טוב מן העולם הזה. וע"כ כשהוכיח הנביא את ישראל קראם העיר היונה (צפני' ג') לשון אונאה כמובא במצודות ציון שם על שהניחו להונות את עצמן ולא השתדלו להנצל מאונאתו. וע"כ נקרא הס"א והעכו"ם מונין כ"ש והאכלתיך את מוניך את בשרם ופרש"י לשון אונאה וכשפרש"י בריש פ' חוקת לפי שהשטן ואו"ה מונין את ישראל מה טעם יש במצוה זו וכו'. שרוצין להונות ולהטעות את ישראל להרחיקם מהתורה ומהמצות מחמת שאין יודעין טעמי המצות וכו' ע"כ צריכין להשיבן גזירה גזרתי חוקה חקקתי אין לך רשות להרהר אחריה. כי כלליות התורה נקראת ג"כ חוקה כ"ש אלה המצות והחוקים וכו' וכשפרש"י שם כגון לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכו':
color: var(--accent);
אות ד נמצא שהיצה"ר והס"א נקרא אונאה וזה בחי' אין אונאה לקרקעות. כי קרקעות הם בחי' תפילה שהיא בחי' אמונה שנקראת ארץ כ"ש שכן ארץ ורעה אמונה כמובא בדברי רבינו ז"ל כ"פ. כי עיקר העמידה והסמיכה בעולם היא בחי' תפילה שעליה עומד הכל בבחי' אין עמידה אלא תפילה ובבחי' והארץ לעולם עומדת וכשרז"ל עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה אמונה זה בחי' תפילה כ"ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו כמ"ש רבינו ז"ל במ"א סי' ז'. היני וכשזוכין לתפילה כמבואר לעיל, היינו שהאדם חזק ואמיץ בדעתו שתמיד יתפלל להש"י שיקרבהו לעבודתו באמת יהי' איך שיהי' בבחי' ואני תמיד אייחל וכנ"ל, אזי בודאי לא יוכל היצה"ר להונות ולהטעותו עוד בשום אופן בבחי' אין אונאה לקרקעות. כי תפילה היא בחי' גאולה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל בבחי' סמיכת גאולה לתפילה שעיקר סמיכות הגאולה בכל וברפט היא לתפילה. כי עיקר תקותנו וסמיכתנו לגאולה שלימה ב"ב בכלליות ובפרטיות הוא ע"י תפילה כנ"ל. כי יהי' איך שיהי' כל זמן שמחזק ומאמץ את לבו להתפלל עדיין להשי"ת שישיבהו אליו ופורש כפיו להש"י ממקום שהוא אע"פ שעוברים עליו יטמים ושנים הרבה בקילקולו כ"א לפי ענינו שנתפס בו אפי' אם תפס במה שנתפס עדיין יש לו סמיכה ותקוה ומעמד ע"י תפלה ותחנונים ובקשות אפי' בהיון מצולה ואין מעמד כ"ש קוה קויתי אל ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיו היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי וכו' שע"י ששוועתי להש"י תמיד בקווי אחר קווי עי"ז זכיתי ויעליני מבור שאו מטיט היון, שעליתי ממקומות רעים ומטונפים מאד שנקראים בור שאון וטיו היון, אשר שם אין שום מעמד כשנופלים לשם וח"ו יכולים לטבוע שם כ"ש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד ובאמת כמה בני אדם נט בעו שם ונטרדו מן העולם. אבל אנכיט שקויתי להש"י בקווי אחר קווי ושוועתי להש"י תמיד עי"ז העליני מבור שאון מטיט היון כנ"ל ויקם על סלע רגלי כונן אשורי. כי עיקר התקומה והעמידה והסמיכה הוא על תפילה להש"י כי ע"י תפילה ושוועה וזעקה להש"י יכולין לעמוד אפי' במקום שאין שם שום מעמד וכנ"ל:
font-size: 1.1em;
כי עיקר האונאה הוא במטלטלין שהם בחי' ששה קצות וע"כ האונאה שתות כי עיקר האונאה הוא בבחי' ששת ימי החול שהם בחי' מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בבחי' כשר ופסול טהור וטמא מותר ואסור ושם עיקר אחיזת האונאה וצריך לשמור עצמו מאד שלא ואנה ויטעה אותו הבע"ד ע"י ערמתו. אבל בקרקעות שהם בחי' תפילה בחי'אמונה בחי' שבת שהיא בחי' אמונה (כמבואר במ"א בדברי רבינו סי' ל"א) שם אין שום אונאה כנ"ל. כי כל זמן שאין האדם זוכה לתפילה בשלימות אע"פ שעוסק בתורה שזה עיקר התכלית, אעפ"כ עדיין אינו בטוח מאונאת וטעיות של הבע"ד כי לא זכה נעשית לו וכו' ומי יודע כמה רשתות הבע"ד פורש עליו. אבל כשזוכה לתפלה כנ"ל הוא בטוח מכל אונאות וטעיות לעולם כי על הכל יתפלל להש"י תמיד איך שיהי' כנ"ל. וזה בחי' גאולה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל: הלכה ד' בה' מקח וממכר להכה ד' או' ט"ו הלכה ה' בה' שלוחין הלכה ה' או ל"ז
And all these troubles and disputes and confusion of da'as — that one does not know where the emes is — they are themselves the "birth pangs of Mashiach." Which all of our early Sages, Chazal, were afraid and terrified of exceedingly. As Chazal said: "Let him come, but let me not see him," etc. For there is no trouble greater than the troubles that exist now in our generations, through our many sins — that the emes is hidden and concealed exceedingly, through our many sins. And all of this is drawn only from the blemish of the desire of adultery that has now spread in the world more than ever. And even those who want to conduct themselves in the ways of the chassidim are not clean of this desire. And some of them are actual sinners, Rachamana litzlan [may the Merciful One save us]. And they do not look at themselves to fall on their faces to the ground and to prostrate themselves before Him, Yisbarach, and to request from before Him, Yisbarach, every single day, to be saved from what one needs to be saved from — according to what each person knows of the afflictions of his heart and his pains. And they do the deeds of Zimri and seek the reward of Pinchas. For they want to be chassidim and to investigate inquiries in the service of Hashem Yisbarach, and to think and speak about true tzaddikim and upright ones — to say "this one is fitting and this one is not fitting." And all of this is drawn from their distance from emes [truth]. And everything is through the blemish of the b'ris [covenant] — which is the blemish of da'as [awareness], the blemish of emes. For guarding the b'ris is called "kulo zera emes" ["entirely a seed of truth"]. And blemishing the b'ris — it is said regarding it: "Vi'atem yildai fesha zera sheker," etc. ["And you are children of transgression, a seed of falsehood"] (Y'shayahu 57:4). For adultery is the blemish of the eyes. As it is written: "Vilo sasuru acharai l'vavchem vi'acharai ainaichem asher atem zonim acharaihem" ["And you shall not stray after your hearts and after your eyes, after which you go astray"] (Bamidbar 15:39). For "the eye sees and the heart desires," etc. And as Rabbainu, zichrono livrachah, wrote in the Torah "Bikrov alai mirai'im" ["When evildoers drew near to me"] (Siman 36) — that the main adultery depends on the eyes, etc.; see there. For the eyes are drawn from the eyes of His hashgachah [providence], Yisbarach — where is the main free will. For the main free will — which is the intermediary between "before the Creation" and "after the Creation," as is explained in the Torah "Amar Rabbi Akiva" cited above — is the eyes. Which are the main secret of the free will. For there is power in a person's hand to look with his eyes to this side or to that side — both with his physical eyes and with the eyes of his intellect. For "eyes" is said in reference to wisdom. As it is written: "Vatipakachnah ainai shnaihem," etc. ["And the eyes of both of them were opened"] (B'raishis 3:7). And therefore Shlomoh HaMelech, alav hashalom, warned: "Ainechah linochach yabitu vi'afapechah yayshiru negdechah" ["Let your eyes look directly ahead, and your eyelids look straight before you"] (Mishlai 4:25). For the main connection and inclusion between His unity, Yisbarach, and the Creation is through the hashgachah — which is the aspect of eyes, as above. And there is the main free will. For it is the aspect of the intermediary between "the One" and the Creation — where is the free will, as above. Meaning, for there is power in a person to choose the good — to look with his eyes upward and not downward. In the aspect of "vihayah ka'asher yarim Mosheh yado vigavar Yisroel," etc. ["And it was, when Mosheh raised his hand, Yisroel prevailed"] (Sh'mos 17:11) — when Yisroel look upward, they prevail, as Chazal said. Meaning, that one should close his eyes and not look at the desires and vanities of this world. And the main thing — that he should not turn his eyes after the desire of adultery. Rather, he should look with his eyes toward Hashem Yisbarach always. As it is written: "Ainai tamid el Hashem ki hu yotzi mairshes raglai" ["My eyes are always toward Hashem, for He will draw my feet from the net"] (T'hilim 25:15). And as it is written: "Ailechah nasasi es ainai hayoshvi bashamayim" ["To You I lift up my eyes, You Who dwell in the heavens"] (T'hilim 123:1). And as it is written: "Hinai ki'ainai avadim... kain aineinu el Hashem Elokainu ad sheyichanainu" ["Behold, like the eyes of servants... so are our eyes toward Hashem our G-d, until He shows us grace"] (T'hilim 123:2). And through an awakening from below, an awakening from above is aroused. Just as a person looks with his eyes always toward Hashem Yisbarach, likewise Hashem Yisbarach watches with the eyes of His hashgachah, Yisbarach, upon us always. And through the hashgachah, "after the Creation" is included in "before the Creation," as above. And likewise in the opposite direction, chas v'shalom — when one looks with his eyes downward, at adultery and desires — through this one removes His hashgachah from upon himself. And through this one falls into heresies and the error of nature. And through this, "after the Creation" becomes distanced from "one," as above. It emerges that the main free will is in the eyes. And through this you will understand well how to connect the aforementioned discourse — its end with its beginning and its middle — for it is all bound and connected together well; understand this greatly. For what is explained there at its end — that through the eyes of the hashgachah [providence], "after the Creation" is included in "before the Creation," but "dovair sh'karim lo yikon neged ainai" ["he who speaks lies shall not be established before My eyes"] — and removes the hashgachah, etc.; see there. This is itself the secret of the free will — which is the intermediary between "the One" and the Creation. Meaning, for the eyes are the secret of the intermediary — the aspect of the free will. When one inclines them toward good, "after the Creation" is included in "one" through them, as above. And therefore the entire Torah is all included in the eyes, as above. And this is what is stated in the writings of the Ari z"l — that the main sh'virah [shattering] was in the light of the eyes. For the main power of free will is through the secret of the sh'virah [the shattering of the vessels], as is known. And the free will is in the eyes, as above. And this is what Dovid HaMelech, alav hashalom, requested: "Gal ainai vi'abitah nifla'os," etc. ["Uncover my eyes and I shall gaze upon wonders"] (T'hilim 119:18). For in truth, the secret of free will is the "nifla'os timim dai'im" ["wonders of the One Who is perfect in knowledge"]. And it is impossible to understand this through the intellect in any way — but only through emunah [faith] alone. For it is the aspect of the three things mentioned above that Mosheh found difficult — which are the secret of the inclusion of the Creation in "one" through the eyes of the hashgachah, where is the secret of the free will, as above. And everything depends on the eyes — in the physical sense, which is the actual seeing and looking of the eyes — and in the spiritual sense, which is the eyes of the intellect. For one needs to incline the eyes of his intellect toward the emes and the emunah, to believe in His hashgachah, Yisbarach. Through which "after the Creation" is included in "one," as above. And this is "gal ainai" ["uncover my eyes"] specifically — "vi'abitah nifla'os," etc. ["and I shall gaze upon wonders"]. That one should merit to understand the "wonders of the One Who is perfect in knowledge" that are hidden in the light of the eyes — where is the secret of the free will, which is the aspect of wonders, as above. And this is that the sale of Yosef is juxtaposed to the incident of Er and Onan. For Er and Onan wasted their seed and blemished the b'ris [covenant]. And through this they blemished the eyes, as above. As it is said: "Vay'hi Er bichor Yihudah ra bi'ainai Hashem" ["And Er, the firstborn of Yihudah, was evil in the eyes of Hashem"] (B'raishis 38:7). And this is literally the aspect of the blemish of the sale of Yosef, as above. For Yosef is the tzaddik — the aspect of the eyes of the hashgachah [providence] — whom they blemished. For they blemished the eyes of the hashgachah and caused the hashgachah to be hidden and concealed within the akum and the Egyptians — who are the aspect of the concealment of the hashgachah. And this is the sale and descent of Yosef the tzaddik to Mitzrayim, etc., as above. But through the intensity of the power of Yosef, the matter was turned from bad to good. For he shattered the tumah [impurity] of the Egyptians and stood firm in the test regarding the desire of adultery — which is the main test, the main tikkun [rectification] of the eyes. And he merited to be called "ben poras alai ayin" ["a fruitful son by a spring"] (B'raishis 49:22). And through this, the Creation returned and was included in "one" — at the time of the Exodus from Mitzrayim — which was in the merit and through the power of Yosef, as above. For the tikkun [rectification] of the b'ris [covenant] — meaning, the zivug dik'dushah [the marital union in holiness] — is the aspect of yichud [unification]. Through which one is included in "one" — that "after the Creation" is included in "one." And this is the aspect of the unification of Kudsha B'rich Hu [the Holy One Blessed Be He] and His Sh'chinah — who are the aspect of husband and wife, as is known. For "if they merit, the Sh'chinah rests between them." And they are included in "one" through their union in k'dushah, as above — in the aspect of "vihayau livasar echad" ["and they shall become one flesh"] (B'raishis 2:24). And therefore the main zivug dik'dushah is on Shabbos — when "after the Creation" is included in "one." And this is "the secret of Shabbos," etc. As it is written there: "She is Shabbos, who is united in the secret of 'one,'" etc. For on Shabbos all the worlds ascend to their root — meaning, as above: the inclusion of the Creation in "one." And this is the aspect of the Shabbos candle — that at the beginning of the entrance of Shabbos we light candles, and through this we receive Shabbos. For the candles are the aspect of the light of the hashgachah that we draw, as above regarding the Chanukah candle. And through the light of the hashgachah, "after the Creation" is included in "one." And this is the main aspect of Shabbos, as above. And this is the aspect of: the cup of Kiddush — one needs to place his eyes upon it. To draw the eyes of the hashgachah into the cup of Kiddush — which is the aspect of Malchus [Sovereignty], the aspect of the Sh'chinah, the aspect of the totality of the worlds that are conducted through her. To draw there the eyes of the hashgachah — in order to include everything in "one" through this, as above. And therefore the main zivug dik'dushah [marital union in holiness] is on Shabbos. For then "after the Creation" is included in "one" — which is the aspect of yichud [unification] and zivug dik'dushah, as above. For Shabbos is the aspect of emes [truth]. As Chazal said: "Even an am ha'aretz [an unlearned person] is afraid to lie on Shabbos." And through emes, the hashgachah is drawn. Through which the Creation is included in "one," as above.
Loading comments…