אונאה ב

האונאה שתות וכו':

ע"פ המאמר המתחיל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' סי' ל"ד. כתיב חרפה שברה לבי וכו'. כי עיקר הממשלה אצל הצדיק שהוא הנקודה הכלליות מכל ישראל ויש לו כח לעורר לב ישראל ולהכניע החרפות והשבירות השורין על הלב בבחי' ויוסף הוא השליט וכו'. וכן אצל כ,א מישראל יש בחי' נקודה בחי' צדיק כ"ש ועמך כולם צדיקים. וצריך כ"א לקבל מחבירו מהנקודה שלו בבחי' ומקבלין דין מן דין וכו' ע"ש. והכלל שאצל כל הנקודות שהם בחי' צדיק יסוד עולם שורה שם אהבה דקדושה כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות. ועי"ז ע"י שמקשרין הלב להנקודה השייך ללבו בעת הזאת, עי"ז נתבטל החרפה והשבירה השורה על הלב שהם התאוות ואהבות רעו תכי ע"י אור האהבה דקדושה נתבטל השבירה וכו' ע"ש והבן כי על כל פשעים תכסה אהבה וכו' ע"ש:

וזה בחי' מו"מ שעיקרו להגביה הדבר לשרשו כנ"ל כ"פ, היינו לבטל החרפה והשבירה השורה על הדבר שהוא אחיזת החיצונים שיש בהדבר, לבררו ולהעלותו מהם לקשרו אל הקדושה, וזה עיקר המו"מ כמבואר כבר כ"פ. וע"כ עיקר המו"מ הוא ע"י בחי' הצדיק שהוא בחי' הנקודה כנ"ל כי ע"י הנקודה מעלין ומקשרין הדבר לשרשו כי נתבטל עי"ז השבירות והחרפות שהם בחי' אחיזת הקליפות כנ"ל. וזה בחי' ויוסף הוא השליט היינו בחי' הצדיק שהוא בחי' הנקודה כנ"ל הוא המשביר לכל עם הארץ כיע" יבחי' יוסף דייקא דהיינו בחי' צדיק בחי' הנקודה כנ"ל, על ידו דייקא נעשין כל המו"מ בחי' הוא המשביר לכל עם הארץ כי על ידו דייקא נעשין כל המו"מ כנ"ל. וזה בחי' איסור אונאה ומקח טעות. כי עיקר אור הנקודה בחי' יוסף הצדיק הנ"ל הוא נמשך רק מחכמה ובינה שהוא הדעת כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל, וע"כ א"א שיגמור המו"מ כ"א בדעה מישובת וברצון טוב כי ע"י הדעת מאיר הנקודה ושם שורה האהבה דקדושה שהוא בחי' הרצון טוב שמתרצים זה לזה הקונה והמוכר. ועי"ז הם יכולים להעלות ולברר המו"מ שביניהם בבחי' על כל פשעים תכסה אהבה, אבל כשאד מטעה את דעת חבירו נמצא שנעשה המו"מ בלא דעת שלם וע"כ אין נמשך הארת הנקודה, כי עיקר הארת הנקודה בחי' יוסף הוא דייקא ע"י הדעת כנ"ל. אבל כשמטעה את חבירו ואין דעתו שלימה אין הנקודה מאירה וע"כ המקח בטל כי בלא הארת הנקודה אין מתקיים המקח כי עיקר קיום המקח הוא ע"י הנקודה דייקא הנמשכת מהדעת ששם שורה האהבה דקדושה שעי"ז נתבטלין החרפות והשבירות, ומעלין הדבר להקדושה שזה עיקר המו"מ כנ"ל. וע"כ שיעור אונאה שתות כי מבואר שם במאמר הנ"ל שהנקודה בחי' צדיק היא בחי' יוד בחי' פי ידבר חכמות והלב הוא בחי' ו' בחי' והגות לבי תבונות ע"ש ענין זה באמריות. והצדיק עם העולם הוא ג"כ בחי' יוד ו'. כי העולם נברא בששת ימי המעשה בחי' ו' והצדיק הוא בחי' יו"ד וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות ב

נמצא שכלל כל הדברים שבעולם שצריכין להעלותם משבירת לב כנ"ל הם בחי' ו' כנ"ל שמעלין ומתקנין אותם ע"י הנקודה בחי' יוד כ"ש שם ע"ש. וע"כ המו"מ שעיקרו כדי להעלות הדבר לשרשו דהיינו להעלות ולברר את המו"מ שהוא בחי' ו' בחי' ששת ימי המעשה כי המו"מ הוא בחי' עשי' בחי' ששת ימי המעשה כמבואר במ"א, גם כל המו"מ הוא בחי' ווי עמודים שהוא בחי' הממון שהוא בחי' תמכי אורייתא כמבואר שם במאמר הנ"ל. נמצא שכל המו"מ הוא בחי' ו' וע"כ עיקר תיקון ובירור המו"מ הוא ע"י בחי' הנקודה הנ"ל בחי' צדיק שהוא בחי' יוד וכנ"ל. וזה בחי' מו"מ באמונה בחי' וצדיק באמונתו יחיה, היינו שעיקר המו"מ הוא ע"י בחי' הצדיק בחי' יוסף כנ"ל בבחי' ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ וכנ,ל. וזה בחי' מה שצריכין לקשר המו"מ אל התורה כמובא כבר כ"פ. כי התורה היא בחי' יוד בחי' נקודה כמבואר שם במאמר הנ"ל, והמו"מ הוא בחי' ו' כנ"ל. ועיקר תיקון ועליית המו"מ ע"י התורה בחי' הנקודה כנ"ל. וזה בחי' יששכר וזבולון. יששכר הוא התורה בחי' הנקודה כנ"ל, וזבולון הוא תמכי אורייתא ועוסק בפרקמטיא בחי' ו' כנ"ל. וע"י תורתו של יששכר בחי' הנקודה כנ"ל, עי"ז זבולון עוסק בפרקמטיא כמובא בפרש"י. כי עיקר תיקון המו"מ בחי' ו' בחי' לב הוא ע"י הנקודה שהוא בחי' התורה כנ"ל. וע"כ שיעור אונאה שתות כי ע"י אונאה שתות נפגם בחי' הוא"ו ואינו יכול לקשר המו"מ שהוא בחי' ו' אל הנקודה כי אין הנקודה מאירה מחמת שהיטעה את חבירו וכו' כנ"ל, כי הנקודה בעצמה היא ג"כ בחי' יוד וא"ו בחי' מלאפום כמבואר היטב במאמר הנ"ל. וע"י שמטעה את חבירו באונאה שתות אין הנקודה מאירה להוא"ו. וע"כ שיעור אונאה שתות:

אות ג

וזה בחי' פחות משתות מחילה, יותר משתות ביטול מקח, שתות קנה ומחזיר אונאה. כי הנקודה היא בבחי' נקודה לבד כי העולם כנגד הנקודה דהיינו כנגד הצדיק והתורה הוא בחי' וא"ו והתורה והצדיק הם בחי' נקודה אבל באמת גם הנקודה בעצמה דהיינו הצדיק והתורה הם ג"כ בחי' יו"ד ו' בחי' מלאפום כמבואר ומובן היטב במאמר הנ"ל. כי הנקודה מאירה בהו' שהוא בחי' ששת ימי המעשה, ובכל יום ויום ממשת ימי המעשה מאירה הנקודה הנ"ל, והארת כל יום ויום משונה מחבירו כי בודאי אין כל הימים שווין כי גבולות חלק הקב"ה בעולמו וכל יום ויום יש לו גבול בפני עצמו כפי ההארה שמקבל מהנקודה שהוא בחי' יו"ד ו' שמאירה בכל יום ויום לפי בחינתו. וזה בחי'מה שצריכין לצקן כל הקלקולים והפגמים באותו יום דייקא שפגם בו ח"ו קודם שיכנוס היום השני, כמובא בכל הספרים שצריכין להתוודות בכל לילה דייקא על כל מה שעשה, כיכל יופ פעולתו משונה מחבירו ויש לו גבול בפ"ע כנ"ל ועיקר תיקון כל הפגמים הואע"י בחי' הנקודה הנ"ל כי כל החטאים באים מבחי' שבירת כלים מאהבות נפילות. וע"כ עיקר תיקונם ע"י הארת הנקודה בי' צדיק שעל ידו מתקנין ומעלין בחי' שבירת כלים כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל. וזה בחי' ווידוי דברים שצריכים להתוודות בפה על כל מה שעשה, כי הארת הנקודה הוא בחי' פי ידבר חכמות כמבואר במאמר הנ"ל. וזה בחי' ווידוי דברים שצריכים להתוודות בפה על כל מה שעשה, כי הארת הנקודה הוא בחי' פי דיבר חכמות כמבואר במאמר הנ"ל וע"כ צריכים להתוודות בפה בבחי' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כי עי"ז מאיר הנקודה בחי' פי' ידבר חכמות ומעלה ומתקן את החטא שהוא בחי' שבירת לב כנ"ל. וע"כ צריך להתוודות באותו היום דייקא כי הארת כל יום משונה מחבירו כנ"ל וע"כ א"א לתקן הפגם בשלימות כ"א באותו היום בעת שמאירה עדיין הנקודה השייכה לאותו היום דייקא. וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל בתחילתו שכתב שצריך כ"א לתקן החרפה השורה על הלב ע"י הנקודה השייך ללבו בעת הזאת ע"ש. בעת הזאת דייקא וכנ"ל כי ביום שלאחריו א"א לתקן בשלימות מה שפגם מאתמול מחמת שהארת הנקודה ביום המחרת משונה מאתמול כנ"ל ועיקר התיקון ע"י הנקודה כנ"ל, נמצא שביום המחרת כשרוצין לתקן פגם היום הקדום, צריכין בנין עולם מחדש, לחדש לגמרי היום שעברג להמשיך עכשיו הארת הנקודה של אתמול שעי"ז עיקר התיקון כנ"ל, וזה בחי' שינוי מעשה בראשית וע"כ התיקון קשה ביות. אב לבאותו היום מאחר שעדיין מאירה הנקדוהשל אותו היום יוכל לתקן בקל וכנ"ל:

אות ד וזה בחי' שיעור אונאה הנ"ל. כי המו"מ הוא בחי' ו' בחי' ששת ימי המעשה כמבואר במ"א וכנ"ל וע"כ כשהאונאה הוא פחות משתות הוי מחילה כי מאחר שהואפחות משתות נשאר עדיין הארת הנקודה וע"כ הוי מחילה כי על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל כי המו"מ כלול מששת ימי המעשה וע"כ שיעור אונאה שתות. כי כשנפגם חלק שתות מגיע הפגם בבחי' יום א' מו' ימי המעשה עי"ז נפגם בחי' הוא,ו הנ"ל כי כל יום כלול מכל הו' ימים כידוע. אך עיקר הפגם כשהאונאה יותר משתות שזה בחי' שנסתלק הארת הנקודה מבחי' יום א' לגמרי עד שנסתלק בחי' הארת אותו החלק והיום לגמרי עד שנכנס הפגם להלן יותר בבחי' הארת והחלק היום שלאחריו, ואז בודאי הוי ביטול מקח מאחר שנסתלק הארת הנקודה מחלק א' מששה לגמרי שהוא בחי' חלק הארת הנקודה שהיא בחי' יו"ד ו' מיום א' לגמרי עד שנכנס להלן יותר, יותר משתות, ע"כ הוי ביטול מקח. כי עיקר קיום המקח ע"י הנקודה כנ"ל. אבל פחות משתות הוי מחילה מאחר שנשאר עדיין בחי' חלק הארת הנקודה אפילו בבחי' היום והחלק אחד מששה ואצל הנקודה שורה אהבה דקדושה וע"כ הוי מחילה כי על כלפשעים תכסה אהבה כנ"ל. אבל שתות קנה ומחזיר אונאה כי זה בחי' שנפגם יום א' מששה לגמרי רק שלא נכנס עדיין הפגם להלן יותר ולא נכנס עדיין בגבול החלק והיום שלאחריו, ואז מהני חזרה עדיין להחזיק האונאה ואזי יכולין עדיין להתקשר אל אור הנקודה ולקיים המקח. כי כל זמן שלא נכנס בבחי' גבול יום השני. בקל יכולין לתקן עדיין ע"י חזרה שהוא בחי' תשובה וכו' וכנ"ל. אבל כשנכנס להלן יותר בבחי' גבול יום השני אין מועיל חזרה והוי ביטול מקח לגמרי שזה בחי' בנין עולם מחדש כנ"ל. וע"כ אע"פ שלענין תשובה על חטאיו בודאי מועיל תשובה לעולם אעפ"כ צריך בנין חדש לגמרי כנ"ל. וע"כ לענין בחי' מו"מ הוי ביטול מקח כי כבר נסתלק הארת הנקודה לגמרי מבחי' חלק מששה ואז נתבטל המקח שעיקר קיומו ע"י הנקודה כנ,ל וא"א לו להתקיים כ"א בריציו חדש שיחזור ויתרצה שכנגדו אבל המקח הראשון נתבטל לגמרי מאחר שנסתלק הארת הנקודה וכו' כנ"ל. כי העיקר תלוי בהארת הנקודה בחלק אחד מששה שהוא בחי' הארת יום א' מששת ימי המעשה. וכשנפגם לגמרי ונסתלק בחי'הארה זו עד שנכנס בגבול החלק שלאחריו הוא בחי' הסתלקות הארת הנקדוה לגמרי כי הנקודה בחי' יוד ו' וכלולה מששה בחי' כנגד ששת ימי המעשה שמאירה בהם וכשנפגם בחי' אחד מששה כאלו הנפגם לגמרי כי כל יום כלול מכולם כנ"ל:

אות ה וזה בחי' נר חנוכה. כי צריכין להכניע מלכות יון הרשעה שהוא הס"א והקליפות שעיקר אחיזתם מבחי' שבירת כלים כידוע. וע"כ הם מתגברים תמיד לבטל הארת הנקודה הנ"ל כדי שיוכלו להתגבר ח"ו. וזה בחי' מה שעמדו על עמך ישראל להשכיחם תורתך וכו' שהוא בחי' הנקודה הנ"ל כנ"ל. וע"כ נעשה הנס בשמן שהוא נר חנוכה שהוא מרמז על הארת הנקודה בחי' נר מצוה ותורה אור וזה בחי' הארת הצדיק שהוא בחי' הנקודה כנ"ל, כי הצדיק נקרא אור כ"ש אור זרוע לצדיק וכו'. וע"י הארה שממשיכין ע"י נר חנוכה שהוא בחי' תורה אור בחי' צדיק כנ"ל עי"ז מבטלין ומתקנים בחי' שבירת כלים ועי"ז מכניעין מלכות הרשעה וכו' כנ"ל. וע"כ נעשה הנס על ידי כהנים כי כהן בחי' אהבה דקדושה ששורה אצל הנקודה שזה עיקר התיקון כמבואר שם במאמר הנ"ל ע"ש:

וזה בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק ששם מרומז בחי' חנוכה כמובא שפ' בהעלותך מרמז על חנוכה. כי ביהמ"ק הוא בחי' הנקודה של כל העולם בחי' אבן שתי' שהוא הנקודה של כל העולם וזה שנקרא בית המקדש ע"ש הנקודה שהיא בחי' קדש כ"ש במאמר הנ"ל. וע"כ שם בביהמ"ק מאירה הנקודה. וזה בחי' נר אמצעי שבמנורה שאליו מאירין כל הנרות כ"ש אל מול פני המנורה יאירו וכו'. כי שאר הששה הם בחי' וא"ו שפונין אל פני המנורה שהוא נר אמצעי שהוא בחי' הנקודה בח'ייוד המאירה בהו', בכל הששה נרות ועי"ז נתתקן כל העולם כולו, כי מעלין ומתקנין עי"ז בחי' אהבות הנפולות הבאים משבירה כנ"ל. וע"כ נעשה ע"י הכהן שהוא אהבה דקדושה ששורה אצל הנקודה כנ"ל. וזה בחי' ההלל של חנוכה, זה בחי' פי ידבר חכמות שהוא בחי' תפלה שצריכין להתפלל בפה דייקא כדי שיאיר הנקודה כמבואר שם במאמר הנ"ל ע"ש. וזה בחי' הלל שהוא בחי' תפילה בחי' פי ידבר חכמות בחי' הארת הנקודה הנ"ל כנ"ל:

וזה בחי' הצדקה שנוהגין ליתן בחנוכה כי צדקה הוא בחי' חסד. כי זה עיקר בחי' חנוכה לעורר בחי' אהבת חסד השורה אצל הנקודה שעי"ז עיקר התיקון כמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם: