אונאה ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And therefore afterward we eat the meal — which is the aspect of the bestowal, the aspect of lechem mishneh (double bread), which is drawn through the tikkun of the bris. And therefore we double the matzos and break from both of them — the aspect of lechem mishneh mentioned above. And this is the aspect of the last two cups, over which the songs and praises are recited. This is the aspect of t'rain d'yankin l'chad (two nurse from one). For the Haggadah that is recited before the meal is the aspect of the war against Amalek, as mentioned — as we say there: "An Aramean sought to destroy my father, and we cried out," etc.; "and they afflicted us," etc.; "and He heard our voice." For all the afflictions and wars we had in Mitzrayim were all to be saved from the blemish of the bris, which is the impurity of Mitzrayim. But after the meal, we recite songs and praises that we were saved from the war and merited the tikkun of the bris. And therefore it is the aspect of t'rain yankin l'chad — that Shabbos, which is the aspect of the nullification and cessation of evil, nurses lechem mishneh through the tikkun of the bris, through which the aspect of Shabbos is made — that is, the nullification of evil. And this is the aspect of the Seder that is recited after the meal — which is songs and praises that we were saved from the war, as mentioned — which is the aspect of Shabbos. And therefore we recite most of the songs and praises that are said on Shabbos — that is, Nishmas and Hodu. And the aspect of Shabbos mentioned above receives lechem mishneh through the intensification of the war and the tikkun of the bris, as mentioned. And this is the aspect of the last two cups that are drunk after the meal at the time of the second part of the Seder — in the aspect of t'rain yankin l'chad, as mentioned. 4
~ אות א אין אונאה לקרקעות ע"פ התורה ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו' ואצונו בלק"א סי' ו' עש,ש כל התורה. והיוצא משם לעניננו שתשבוה הוא בחי' כתר בחי' אנא זמין למיהוי, כי קודם התשובה עדיין אין לו הוי' כאלו עדיין לא נתהוה בעולם כי טוב לו שלאנברא משנברא וכשבא לטהר א"ע ולעשות תשובה אז הוא בבחי' אהי' היינו שיהי' לו הוי' בעולם היינו אנא זמין למהוי וכו'. וצריך לאחוז תמיד במדת התשובה כימי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי וכו'. ואפי אם יודע אדם בעצמו שעשה תשובה שלימה אעפ"כ צריך לעשות שתובה על תשובה הראשונה, כי מתחחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו ואח"כ בוודאי כשעושה תשובה בוודאי הוא מכיר ומשיג יותר את הש"י. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשיו בוודאי השגתו הראשונה הוא בבחי' גשמיות. נמצא שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהתגשם את רוממות אלקותו. וזה בחי' עולם הבעא שיהי' כולו שבת היינו כולו תשובה וכו' וכו'. וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בהלכה וצריך להיות לו שני בקיאות היני ובקי ברצוא בקי בשוב כ"ש זכאה מאן דעייל ונפיק. וזהבחי' אם אסק שמים שם אתה, זה בחי' עייל בחי' בקי ברצוא. ואציעה שאול הנך, בחי' ונפיק בחי' בקי בשוב וכו'. וזה סוד כוונת אלול וכו'. ועי"ז נעשה אדם לשבת על הכסא ונעשה יחוד בין חמה ללבנה, בין משה ויהושע וכו' ע"ש כל זה היטב:
And therefore chamaitz on Pesach [is forbidden even] in the most minuscule amount. For all the prohibitions in the Torah are nullified in sixty — through the aspect of igula (circle) and ribu'a (square), which is the aspect of Shabbos, they are nullified — as is explained there. But chamaitz, which is the aspect of the blemish of the da'as — it has no nullification at all. For once the da'as is blemished, through this the aspect of Shabbos is corrupted — which is the aspect of igula and ribu'a, the aspect of the nullification of the prohibition in sixty — for Shabbos receives its power from the da'as, as mentioned. Also corrupted is the aspect of mishpat (justice) — that is, the warmth of the heart that burns and nullifies the evil — for the essential warmth of the heart is through the da'as (as our Rebbe wrote elsewhere). Therefore chamaitz, which is the aspect of the blemish of the da'as, has no nullification whatsoever; rather, one must eradicate it entirely. 5
וזה בחי' אהי' אשר אהי' היינו בחי' תשובה על תשובה כי תשובה היא בחי' אהי' בחי' אנא זמין למיהוי כי קודם התשובה עדיין לא היה לו שום הוי' בעולם כלל כנ"ל וכשמתחיל לעשות תשובה אז הוא בבחי' אהי' כי מתחיל להכין א"ע שיהי' לו הוי בעולם בחי' אנא זמין כנ"ל. אבל אפי' אח"כ כשעושה תושבה וזוכה לבחי' אהי' כי כבר הכין עצמו שיהי' לו הוי' בעולם אעפ"כ צריך לעשות תשובה על תשובה. וע"כ צריך להתחיל בכל פעם מחדש ואע"פ שכבר עשה תשובה צריך אח"כ להתחיל מחדש לגמרי, להתחיל להכין עצמו שיהי' לו הוי' בעולם כאלו עדיין לא הי' לו שום הוי' בעולם וזהו בחי' אהי' שני בחי' אהי' אשר אהי'. כי כל התשובה הראשונה נחשב כלא כנגד התשובה השניה שעושה על תשובה הראשונה עד שבכ"פ מחזיק א"ע כאלו עדיין לא הי' לו הוי' בעולם, ומתחיל בכל פעם להכין א"ע שיהי' לו הוי' בעולם שזהו בחי' אהי' שני כנ"ל. וזה בחי' גאולה ראשונה וגאולה אחרונה כי גאולה ראשונה ממצרים הי' אחרי גלות, וגאולה אחרונה שיהי' ב"ב לא יהי' אחרי' הפסק. כי על שני אלו הגאולות נאמר האי' אשר אהי' כשפרש"י שם אהיה עמכם בצרה זו אשר אהיה עצהם בשיעבוד מלכיות וכו'. אמר משה רבש"ע דיה לצרה בשעתה וכו'. כי זהידוע שעיקר כל הגאולות וכל הישועות הם רק ישועת וגאולת הנפש מגלות התאוות רעו הבאין מהס"א והיצה"ר שהם עיקר צרות וגלות ישראל, והם בחי' קליפת מצרים וקליפת שאר מלכויות שהם מגברים בכל דור על נפש הישראלי ורוצין לאחוז אותו בגלות כבד ומר ואין רוצין להניחו לצאת מן גלות התאוות ולהתקרב לאבינו שבשמים וזה עיקר צרות וגלות ישראל. ועיקר כל הגאולות ברוחניות ובגשמיות בכלל וברפט הם ע, ימשה רבינו שהואבחי' הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא בחי' מ"ה שנישתא "הי' ה"וא ש"יהי' שהוא ר"ת משה כי הוא הי' הגואל הראשון והוא יהי' הגואל האחרון שהוא משיח צדקינו שיבא ב"ב. והוא ג"כ גואל ישראל בכל דורודור מכל צרותיהם ומושיע להם בכל עת להויא את כל א' מישראל מגלות היצה"ר והתאוות שהוא עיקר גלות וצרות ישראל. כי באמת הכל הבל וכל הצרות והיסורין וכל הגליות נחשבין כלא נגד גלות הנפש שהיא בגולה בין הס"א והתאוות ר"ל. כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן וכאו"א מישראל מי שרוצה ליכנוס בדרך הישראלי באמת בדרך הקודש בדרך האמת, עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והסיפורים המבוארים בכל התורה כולה ובנביאים ובכתובים. כיכל אחד מישראל כלול מכל התורהוצריך שיעברו עליו כל המלחמות וכל הגליות בחי' גלות מצרים וגאולתה ושאר כל הגליות וגאולתן ומלחמת עמלק ומלחמת ל"א מלכים ושאר כל המלחמות שהיו על ישראל המבוארין בכל התנ"ך, הכל צריך לעבור על כ"א וא' מישראל עד שזוכה לבחי' גאולה שלימה שהיא בחי' גאולה שאין אחריה הפסק. דהיינו כשזוכה לקבוע עצמו בדרך הקודש בקביעו תגדול כיתד חזק בל ימוט לעולם וזוכה להתקרב להש,י באמת כראוי, וגואל נפשו מכל התאוות ומכל הבלי עוה"ז לגמרי בבחי' גאולה שלימה שאין אחריה הפסק שזהו עיקר הגאולה בפרטיות אצל כ"א וא' מישראל כמובא בשם הבש"ט ז"ל בחי' קרבה אל נפשי גאלה. וכשיזכו מתא חדא או בי כנישתא חדא לתשובה כזו שהיא בחי' גאולה שלימה אז נזכה שיבא לנו הגואל צדק ויגאלנו מהרה כי כולא בתיובתא תליא וכו' כ"ש בזוה"ק:
And as our Rebbe wrote: one must be very careful not to leaven the mind with desires and hirhurim, for from there come all the blemishes, for everything depends on the da'as. Therefore one must completely eradicate all evil thoughts, which are the aspect of chamaitz, and rebuke them in the aspect of: "Rebuke the beast of the reed" — as is explained (in Siman 5). And therefore the measure of leavening is chai (18) minutes, for chamaitz is the aspect of the side of death, for it is the blemish of da'as, which is the aspect of life. And therefore l'chatchilah one must be careful even from a single moment — for one must flee greatly from chamaitz, that is, from evil thoughts. But the measure is chai minutes, for then it becomes leavened — meaning the side of death, the opposite of life, the opposite of da'as. And therefore the measure is equal to the measure of salting, which is also chai minutes — for the salting is the aspect of the tikkun of the bris, the aspect of "a covenant of salt forever," through which the aspect of the blood of niddah is expelled — that is, the blemish of the bris. And therefore it is also chai minutes — the aspect of the tikkun of the bris, which is the aspect of life, the aspect of the tikkun of the da'as. 6
והכלל שכשהאדם רוצה להתקרב להש"י ולשוב בתשובה צריך שיהי' לו אלפים ורבבות עליות וירידות בלי שיעור, וצריך שיהי' גבור חזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם. וכלן אלו העליות וירידות שעוברין על כ"א מישראל הם בחי' כלליות כל המלחמות והצרות שעברו על כלליות ישראל מימות עולם וכנ"ל. והכלל והעיקר הוא ההתחזקות לחזק א"ע תמיד אף אם הוא כמו שהוא, להאמין באמונה שלימה שאין שום ירידה בעולם כי בכל מקום יכולין למצוא את הש"י כמבואר בהתורה הנ"ל, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה צריך שיהי' בקי בהלכה וצריך שיהי' לו שני בקיאות בחי' בקי ברצוא בקי בשוב בחי' עייל ונפיק בחי' אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. שאפי' כשנופל לשאול תחיות אעפ"כ צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי לייאש עצמו לעולם כי גם שם הש"י נמצא בחי' ואציעה שאול הנך. וזה עיקר הכלל והיסוד בעבודת ה' שהכל תלוי בו, לבלי ליפול בדעתו לעולם אף אם יעבור עליו מה, וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו אשרי להם אשרי חלקם, כולם לא באו לשלימותם כ"א ע"י בחי' זו ע"י שלא היטו מייאשין עצמן לעולם. כי באמת רבים נכנסו בעבודת ה' כי רוב ישראל מתגעגעין להש"י ומתחילין בעבודתו בכל דור ודור ואעפ"כ זעירין אינון שזוכין להתקרב להש"י כראוי. אך עיקר החילוק הוא רק מחמת ענין הנ"ל שרוב הנכנסין בעבודתו ית' ועובדין אותו ית' באמת איזה זמן ארוך או קצר. אבל אח"כ כשמתחילין להתגרות בו ולהפילו מעבודתו הוא שב לאחור ונופל מעבודת הש"י ונשא למטה וע"כאין זוכין למה שצריכין לזכות. אבל הצדיקים האמתיים זכו להתחכם ולהתגבר לבלי ליפול משום ירידה ונפילה שבעולם רק התחזקו עצמן בכל פעם אע"פ שעבר עליהם מה שעבר וע"י התחזקות שלהם (שקורין דער האלטין זיך) זכו למה שזכו אשרי להם:
And therefore immediately after the first night of Pesach, we begin to count S'firas HaOmer. For through the matzah, through which we merit the aspect of Shabbos — the aspect of igula and ribu'a, through which the evil is nullified — therefore we then begin to count S'firas HaOmer, which is the aspect of the nullification of evil, as is known. For through the S'firah we leave the forty-nine gates of impurity and enter the forty-nine gates of holiness. That is, through the matzah — through the tikkun of the da'as — through this we have the power to nullify the evil and the impurity, which is the aspect of the S'firah. For the Omer of barley is the Mishneh Torah that is received through the tikkun of the da'as — for the Omer of barley is the aspect of the revealed and the hidden (as our Rebbe wrote elsewhere), meaning the Mishneh Torah. And therefore it is waved in all six directions — to drive out and nullify all the evil from there, as our Sages said: "He waves it back and forth, to restrain evil winds. He raises it and lowers it, to restrain evil dews." For through the Mishneh Torah, which is the aspect of Shabbos, through this all evil is nullified, as mentioned. 7
ההב)ועיקר ההתחזקות שיזכה לישאר קיים על מעמדו לעולם, לקיים אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך לאחוז עצמו בהשש,י תמיד בכל הנפילות והירידות שבעולם ואפי' בשאול תחתיות ממש לא יתייאש א"ע בשום אופן שבעולם, הוא ע"י תפילה כיעירק התושבה היא תפילה. כי ע" התורהלאהי' להבעל עבירה שו םתקנה בעולם כמבואר בדרז"ל. אבל הש" יחפץך חסד הוא ורוצה בתשובה והקדים תשובה לעולם. ותשובה היא למעלה מן התורה ששם בבחי' תשובה נתהפך הכל לטובה וזדונות נתהפכין לזכיות. ועיקר התשובה היא תפילה כי תפילה ג"כ למעלה מן התורה כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות כי תפילה היא דברים העומדים ברומו של עולם כשרז"ל שהוא בחי' נסתרות שבתורה למעלה מן התורה כ"ש בהתורה חוב"ח סי' כ"ב ע"ש. וע"כ מי שרוצה לשוב להש"י באמת עיקר התשובה שלימה היא ע"י תפילה דהיינו שיתפלל תמיד להש"י שירחם עליו מעתה ויצילהו מעוונות. כי באמת כל אדם הוא בסכנה גדולה ועצומה בזה העולם ובפרט הבעל תשובה שכבר נכשל במה שנכשל ואיך יזכה לשובכי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כשרז"ל. וכל מה האדם רוצה להתגבר על הבע"ד הוא מתגבר עליו ביותר כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כשרז"ל וכמ ושרואין בחוש כי הוא כמ ושני בני אדם שנלחמין זה עם זה, שכשרואה האחד שחבירו מתגבר עליו אזי הוא מתגבר ביותר. וא"כ איך יזכה לתשובה כי תיכף כשרוצה להתגבר על מה שצריך להתגבר מתגברין עליו יותר. ע"כ העיקר הוא תפילה והתבודדות שצרך להרגיל א"ע להתבודד בכל יום ויום בינו לבין קונו ולהפיל תחינתו לפני הש"י המלא רחמים בכל עת שיזכהו לשוב בתשובה שלימה באמת. ואפי' אם רואה שאינו פועל בתפילתו כי עדיין מתגברים עליו יותר אעפ"כ יעשה את שלו יתפלל תמיד להש"י אולי יחוס אולי ירחם כ"ש קוה אל ה' וכו' ופרש"י ואם לא נתקבלה תפלתך חזק ויאמץ לבך וחזור וקוה אל ה'. וכשרז"ל אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוהאל ה'. וכל זמן שאין האדם חזק בדעתו שתמיד יקוה לה' ויעתיר אליו אף אם יעבור עליו מה, עדיין אין תשובתו שלימה כי מ ייודע מה יולד יום אולי יבא עליו נסיון או מכשול וכו' ומ ייודע אם יעמוד בקשרי המלחמה. אבל אם האדם חזק בדעתו שאפי' אם ח"ו לא יעמוד בנסיון ואפילו אם יהי' איך שיהי' אעפ"כ יקוה תמיד להש,י בבחי' ואציעה שאול הנך, אז הוא בטוח שבוודאי יזכה לתשובה שלימה כי סוף כל סוף ישוב להש"י מאחר שחזק בדעתו שלא יפול משום דבר שבעולם. וכמ וששמענו מפי רבינו ז"ל בעצמו שאמר לנו בפירוש כמ ושאתם רואין אותי (כלו' שאתם יודעין קדושתי הגדולה שאני צדיק גמור וכו') אעפ"כ אם הייתי עכשיו עובר עבירה גדולה ממש לא הייתי נופל בדעתי כלל רק הייתי איש כשר אחר העבירה כמ וקודם רק אח"כ הייתי עושה תושבה. וע"כ גאולה הראשונה הי' אחריה הפסק אבל גאולה אחרונה לא יהי' אחרי' הפסק. כי גאולה הראשונה היא בחי' תורה כי אז זכו ישראל לקבל את התורה. וגאולה אחרונה היא בחי' תפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח היא תפילה כ"ש רבינו ז"ל סי' ב'. כי משיח יבנה לנו את הביהמ"ק שהוא מקום התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה, שזהו בחי' משיח בן דוד כי דוד הואבחי' כלליות התפילה שבני ישראל הכשרים מתפללים להש"י שיזכו לשוב אליו באמת כי הוא נעים זמירות ישראל, וכל התפילות נקראין על שמ וכי כל ספר תהלים שחבר דוד המע"ה נתיסד על עננין זה שנזכה לשוב אליו ית' מכל הנפילות שבעולם. כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמוד נגד הבע"ד כ"א ע"י תפילה שעי"ז זוכין לכל העצות ולכל אופני הישועות, לזכות לצאת מגלות נפשו ולהתקרב אליו ית'. וזה שאמר דהמע"ה תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה שכל מה שאני אוהב ביותר את הש"י ורוצה להתקרב אליו ית' הם מסטינים עלי ביותר כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו וא"כ איך אזכה להתקרב אליו ית' מאחר שבכל פעם מתגברים ומתגרים בי יותר. אך ואני תפילה, אני אתפלל תמיד להש"י שיוציאני מן השאול תחתיות יהיה איך שיהי' אני אתפלל תמיד להש"י בחי' ואני תפילה וכ"ש ואני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך, שאוסיף בכל פעם לומר תהלים ותחינות ובקשות אולי ירחם:
And therefore the first day of Pesach is called "Shabbos," as it is written: "From the morrow of the Shabbos." For through the matzah — which is the tikkun of the da'as that is accomplished then — through this the aspect of Shabbos is made. And upon this the waving of the Omer and the S'firah depend. And this is what is written: "And you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbos" — "from the morrow of the Shabbos" specifically — meaning the first day of Pesach, which is the aspect of Shabbos, through which the aspect of the S'firah comes. 8
וע"כ לא מצא שום אדם את מקום הביהמ"ק עד שבא דוד המע"ה שיגע וטרח מאוד עד שמצא מקום לה' שהוא נקודת האבן שתי' מקום הביהמ"ק כ"ש זכור ה'לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וכו' עד אמצע מקום לה' וכו'. כי עד דוד המע"ה לא היה התפילה בשלימות כי כל התפילות נקראין על שמו כנ"ל כיהוא חבר חמשה ספרים תהלים שהם כלולין מכל תפילות ישראל שהם כנגד חמשה חומשי תורה. כי כל תפלותיו של דוד שהוא ס' תהלים, הכל היה בשביל שיזכה לקיים את התורה בשלימות שהיא כלולה מחמשה חומשי תורה וע"כ חבר כנגד זה ה' ספרים תהלים. כיכל תהלים הוא רק בשביל שיזכה לקיים את התורה שזה היו כל תפלותיו של דוד הי' תפילה וע"כ זכה למה שזכה, ע"כ הוא דייקא מצא את מקום הבהמ"ק שהוא מקום התפילה שהי' סתום מעין כל, עד שבא דוד ויגע מאד כ"ש אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'. כיכל זמן שאין האדם זוכה לתפילה בשלימות, עדיין אין לו מקום לה' ועדיין הוא נע ונד ומטולטל. ואפילו אם עוסק בתורה עדיין אינו בטוח שישאר קיים על עמדו כי מי יודע מה יעבור עליו. כמו שראינו כמה וכמה בני אדם שעסקו בתורה בהתמדה גדולה כמה שנים ואח"כ נפלו מאד ונתרחקו מן התורה לגמרי. ובפרט שיש אנשים הרבה שנפלו למה שנפלו עד שיש שנפלו לעבירות גדולות ממש ר"ל והם משוקעים ביון מצולה בטיט היון. והם מצפים ומתגעגעים לצאת מטינופם ולכלוכם אך אין מי שיושעים ויוציאם. ע"כ עיקר המקום והמעמד דקדושה הוא תפילה כי ע"י תפילה זוכין לישאר קיים על עמדו תמיד אפי' אם יהי' איך שיהי'. כי כשאינו זוכה כ"א תורה לבד אע"פ שטוב מאד וזה עיקר התכלית כי הם חיינו ואורך ימינו, אעפ"כ אח"כ כשנופל ח"ו מן התורה אין לו בהמ להחיות א"ע. אבל כשזוכה לתפילה יש לו תקוה לעולם אפ' אם יעבור עליו מה. כי לפעמים נופל האדם לירידה עמוקה שאין שם שום מעמד ובפרט בדורות הללו שרבים מישראל נפלו מאד עד שהם בעיניהם לאחר ייאוש לגמרי. ועליהם התנבא דוד המע"ה טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני, כי על גלות הזה נאמר ותרד פלעים אין עוזר לה. וגודל הרחמנות שלו על אנשים כאלו שטובעים ביון מצולה ואין מעמד אין לשער, המקום ירחם עליהם. ובמה אפשר להחיות א"ע ולישאר על עמדו בנפילה וירידה כזו ר"ל מאחר שאין שם שום מעמד, כי נתרחק מכל הקדושות ושוקע וטובע בכל יום במה שטובע. ע"כ העיקר הוא תפילה וצעקה ואנחה להש" יוכמו שאמר שם דוד אחר שהאריך בגודל צרות הנפש שיש על כ"א מישראל לפי ענינו בחי' טבעתי ביוחן מצולה ואין מעמד וכו' יגעתי בקראי וכו' רבו משערות ראשי שנאי חנם וכו'. אח"כ אמר ואני תפילתי לך ה' את רצון וכו' שאני אחזיק עצמי לעולם בתפילה ותחנונים להש"י אולי ירחם, שתפילה היא בחי' מעמד ומקום אפילו ביון מצולה שאין שם שום מעמד, כי התפילה נקראת עמידה כי אין עמידה אלא תפילה כשרז"ל (ברכות ו' ע,ב) וכ"ש עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. כי ירושלים שם הביהמ"ק שהוא בית התפלה, שם עיקר בי' העמידה כי ע"י תפלה יכולין להתקרב תמיד להש"י אפילו אם הוא כמו שהוא. כי אע"פ שהוא רחוק מכל הקדושות ומכל התורה ואינו יכול להחיות א"ע בשום דבר, אעפ"כ אם יתלה עיניו למרום ויתפלל להש"י ממקום שהוא עדיין יש לו תקוה. וע"כ מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת צריך שיאחז בשניהם בתורה ותפלה כי שניהם כאחד טובים אשר אם יפול ח"ו, האחד יקים את חבירו:
And this is the aspect of the nullification of the prohibition in sixty — the aspect of "sixty are the queens" — as is explained there. That is: through meriting to drive the evil from all the six directions and to reveal His Kingship, blessed be He, which is comprised of ten — and this is the aspect of sixty, the aspect of "sixty are the queens" — through this the prohibition is nullified, as mentioned (as is explained there). And this is the aspect of the waving of the Omer to all six directions, as mentioned. And then we begin to count S'firas HaOmer, which is the aspect of the nullification of evil, the aspect of the nullification of the prohibition in sixty, as mentioned — which is accomplished through the aspect of Shabbos, through the tikkun of the da'as. 9
~ אות ג
Hilchos Pesach 2
וזה בחי' אין אונאה לקרקעות כי היצה"ר והס"א הוא בחי' אונאה שמאנה ומטעה את הבריות כי אין אונאה גדולה בעולם כמו האונה של היצה"ר שמאנה ומטעה את האעדם להחליף עולם עומד בעולם עובר ח"ו ומאנהו ומטעהו בכמה אמיני רמאות וערמימיות ובלבולים בכמה מיני אונאות וטעיות בלי שיעור וערך כדי למונעו מדרך החיים מחיים נצחיים מחייים טובים מחיים ארוכים מחיים אמתיים ורוצה להורידו ולהפילו לשאול תחתיות ח"ו ולעוקרו ח"ו משני העולמות מהעוה"ז ומעוה"ב חנם לא על דבר. כי ידוע שאי שום נחת מכל תענוגי עוה"ז בעולם כלל למי שיש לו מוח בקדקדו ובקי קצת בטיב העוה"ז ותאוותיו ותענוגיו כי כולם מעורבים בכעס ומכאובות ויגונות ואחריתו מרה כלענה חדה כחרב פיפיות גם בעוה"ז מלבד אשר בעוה"ב שם בוודאי כל עסקי עוה"ז מרה מכל מיני מרירות ומכל מיני צרות ויסורין שבעולם וכ"ש בזוה"ק זכאה מאן דלא אתהני מדילי' כלום. נמצא שהבע"ד מאנה ומטעה את האדם מאד מאד וכמו שאמר רבינו ז"ל (ומובא בשיחת הר"נ ד' י"ד) העולם מטעה אותנו מאד כי אין שום אדם שיהי' לו קץ וסוף טוב מן העולם הזה. וע"כ כשהוכיח הנביא את ישראל קראם העיר היונה (צפני' ג') לשון אונאה כמובא במצודות ציון שם על שהניחו להונות את עצמן ולא השתדלו להנצל מאונאתו. וע"כ נקרא הס"א והעכו"ם מונין כ"ש והאכלתיך את מוניך את בשרם ופרש"י לשון אונאה וכשפרש"י בריש פ' חוקת לפי שהשטן ואו"ה מונין את ישראל מה טעם יש במצוה זו וכו'. שרוצין להונות ולהטעות את ישראל להרחיקם מהתורה ומהמצות מחמת שאין יודעין טעמי המצות וכו' ע"כ צריכין להשיבן גזירה גזרתי חוקה חקקתי אין לך רשות להרהר אחריה. כי כלליות התורה נקראת ג"כ חוקה כ"ש אלה המצות והחוקים וכו' וכשפרש"י שם כגון לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכו':
Based on what our Rebbe, may his light shine, wrote: that joy is a remedy for all illnesses. For all illnesses come from the corruption of joy, for the ten types of pulse receive their vitality from the ten types of melody, which are the aspect of joy — see there. He also wrote on the verse: "Gladness and joy shall overtake them, and sorrow and sighing shall flee." That the essential completeness of joy is when one compels and seizes also the sorrow and sighing into the joy itself — so that even the sorrow and sighing itself is transformed into joy. For when a person is joyful, the sorrow and sighing stands off to the side, for at a time of joy one certainly has no sorrow and sighing. But the completeness of joy is to snatch specifically the sorrow and sighing into the joy — so that even the sorrow and sighing should be joyful, to transform all the sorrows and sighs into joy — so that the sorrow and sighing should become a vehicle for holiness. See there well. 1
And behold, the redemption from Mitzrayim was essentially through joy, for joy is the world of freedom, as it is written: "For in joy you shall go out" (as our Rebbe wrote). And the essential cause of the exile is through sadness — which is the exile of the Sh'chinah, as it were — and the redemption is through joy, as mentioned. Especially the exile in Mitzrayim, which was on account of the sin of Adam HaRishon, who sinned with the Tree of Knowledge and blemished through wasted seed, and it was said to him: "In sorrow you shall eat of it." And Yisrael had to be refined in Mitzrayim to rectify the blemish of the wasted seed of Adam HaRishon (as is written in the writings of the Arizal). And the essential tikkun is through joy — that is, the ten types of melody, as our master, teacher, and rebbe revealed: to recite the ten known chapters of Tehilim, which are the aspect of the ten types of melody that are the tikkun for the blemish of the mikreh (nocturnal emission), Rachmana litzlan. For joy is the opposite of wailing, through which the blemish of the mikreh comes, Rachmana litzlan. 2
~ אות ד נמצא שהיצה"ר והס"א נקרא אונאה וזה בחי' אין אונאה לקרקעות. כי קרקעות הם בחי' תפילה שהיא בחי' אמונה שנקראת ארץ כ"ש שכן ארץ ורעה אמונה כמובא בדברי רבינו ז"ל כ"פ. כי עיקר העמידה והסמיכה בעולם היא בחי' תפילה שעליה עומד הכל בבחי' אין עמידה אלא תפילה ובבחי' והארץ לעולם עומדת וכשרז"ל עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה אמונה זה בחי' תפילה כ"ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו כמ"ש רבינו ז"ל במ"א סי' ז'. היני וכשזוכין לתפילה כמבואר לעיל, היינו שהאדם חזק ואמיץ בדעתו שתמיד יתפלל להש"י שיקרבהו לעבודתו באמת יהי' איך שיהי' בבחי' ואני תמיד אייחל וכנ"ל, אזי בודאי לא יוכל היצה"ר להונות ולהטעותו עוד בשום אופן בבחי' אין אונאה לקרקעות. כי תפילה היא בחי' גאולה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל בבחי' סמיכת גאולה לתפילה שעיקר סמיכות הגאולה בכל וברפט היא לתפילה. כי עיקר תקותנו וסמיכתנו לגאולה שלימה ב"ב בכלליות ובפרטיות הוא ע"י תפילה כנ"ל. כי יהי' איך שיהי' כל זמן שמחזק ומאמץ את לבו להתפלל עדיין להשי"ת שישיבהו אליו ופורש כפיו להש"י ממקום שהוא אע"פ שעוברים עליו יטמים ושנים הרבה בקילקולו כ"א לפי ענינו שנתפס בו אפי' אם תפס במה שנתפס עדיין יש לו סמיכה ותקוה ומעמד ע"י תפלה ותחנונים ובקשות אפי' בהיון מצולה ואין מעמד כ"ש קוה קויתי אל ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיו היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי וכו' שע"י ששוועתי להש"י תמיד בקווי אחר קווי עי"ז זכיתי ויעליני מבור שאו מטיט היון, שעליתי ממקומות רעים ומטונפים מאד שנקראים בור שאון וטיו היון, אשר שם אין שום מעמד כשנופלים לשם וח"ו יכולים לטבוע שם כ"ש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד ובאמת כמה בני אדם נט בעו שם ונטרדו מן העולם. אבל אנכיט שקויתי להש"י בקווי אחר קווי ושוועתי להש"י תמיד עי"ז העליני מבור שאון מטיט היון כנ"ל ויקם על סלע רגלי כונן אשורי. כי עיקר התקומה והעמידה והסמיכה הוא על תפילה להש"י כי ע"י תפילה ושוועה וזעקה להש"י יכולין לעמוד אפי' במקום שאין שם שום מעמד וכנ"ל:
And the essential joy can be drawn through eating in holiness, for a person's vitality is through eating. It follows that the ten types of pulse, which are a person's vitality, receive power and vitality from the eating. Therefore the eating must be in the aspect of joy, so that vitality should be drawn from joy — which is the aspect of the ten types of melody — into the ten types of pulse, through the eating that sustains a person's vitality. And this is the aspect of: "Go, eat your bread with joy" — for one's eating must be in the aspect of joy. And as it is written: "to eat and to drink and to be merry" — for the essential joy is drawn through eating and drinking, as is brought. And therefore at the Exodus from Mitzrayim — where the redemption was through joy, which is the tikkun of the exile that came through the blemish of the keri — therefore Yisrael were commanded regarding eating in holiness, in the aspect of joy. 3
כי עיקר האונאה הוא במטלטלין שהם בחי' ששה קצות וע"כ האונאה שתות כי עיקר האונאה הוא בבחי' ששת ימי החול שהם בחי' מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בבחי' כשר ופסול טהור וטמא מותר ואסור ושם עיקר אחיזת האונאה וצריך לשמור עצמו מאד שלא ואנה ויטעה אותו הבע"ד ע"י ערמתו. אבל בקרקעות שהם בחי' תפילה בחי'אמונה בחי' שבת שהיא בחי' אמונה (כמבואר במ"א בדברי רבינו סי' ל"א) שם אין שום אונאה כנ"ל. כי כל זמן שאין האדם זוכה לתפילה בשלימות אע"פ שעוסק בתורה שזה עיקר התכלית, אעפ"כ עדיין אינו בטוח מאונאת וטעיות של הבע"ד כי לא זכה נעשית לו וכו' ומי יודע כמה רשתות הבע"ד פורש עליו. אבל כשזוכה לתפלה כנ"ל הוא בטוח מכל אונאות וטעיות לעולם כי על הכל יתפלל להש"י תמיד איך שיהי' כנ"ל. וזה בחי' גאולה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל:
And this is the mitzvah of eating matzah. For matzah is the aspect of joy (as is brought in the discourse "Bachatzotz'ros," Siman 5): that matzah alludes to the tikkun of the mind — that one must guard the mind from chamaitz, that one should not leaven one's mind with thoughts and hirhurim, etc. (see there well). And through this, one's voice can become like thunder — through which one merits joy (as explained there, see there). And this is the aspect of why the matzah is called lechem oni — bread over which many things are answered (she'onin alav d'varim harbai) — meaning the aspect of the voices that cry out over the matzah in the telling of the Haggadah. To teach that through the matzah one can cry out to Hashem, as it is written: "And we cried out to Hashem our G-d." For through the matzah one can cry out and pray to Hashem, for one's voice will become like thunder, and then one can concentrate in one's prayer, for the heart will hear one's words (as explained there, see there). And through this one merits joy, as mentioned. And this is the aspect of the mitzvah of eating matzah — in order to merit joy through such holy eating, namely matzah. 4
הלכה ד' בה' מקח וממכר להכה ד' או' ט"ו
And conversely, chamaitz and s'or (leaven), which are Samech-Mem and Lilis, the aspect of sorrow and sighing, as is brought — "shall not be seen and shall not be found." For at that time one needs joy specifically. (This is what is written in the Zohar: that matzah is a "remedy" [asvasa].) For joy is a remedy for all illnesses, as mentioned — for joy is the aspect of the ten types of melody that enliven the ten types of pulse, as mentioned. And matzah alludes to this, for the difference between chamaitz (חמץ) and matzah (מצה) is only the letter hei, as is brought. For matzah has a hei, and the hei is the aspect of dales-yud — in the aspect of: "Ha lachma anya — di achalu avhasana" (This is the bread of affliction — di — that our fathers ate) — as is brought in the kavanos. And di is dales-yud, which is the aspect of the song that is single, double, triple, quadruple, and the ten types of melody — which is the aspect of hei, namely dales-yud, as is brought. It follows that matzah is the aspect of joy, the aspect of the ten types of melody — through which come the redemption and freedom and the tikkun of the keri. This was the secret of the Exodus from Mitzrayim, as mentioned. 5
הלכה ה' בה' שלוחין הלכה ה' או ל"ז
And this is why on Shavuos it is a mitzvah to bring the two loaves specifically from chamaitz. For on Pesach, at the time of the Exodus, before the giving of the Torah — the Sitra Achara still had some power and hold. And therefore they needed to leave in haste, for it was not yet fully subdued, only temporarily, as is brought. Therefore at that time one must flee from sorrow and sighing — which are the aspect of chamaitz and s'or — and they are forbidden under bal yairah'eh and bal yimatzai, lest the sorrow and sighing become mixed, chas v'shalom, into our joy and confuse the joy, chas v'shalom. Therefore one must eat only matzah and not chamaitz. But on Shavuos, when the Torah was given and the joy is complete — as it is written: "on the day of his wedding and on the day of his heart's rejoicing" — and then the Sitra Achara is fully subdued, for Yisrael who stood at Mount Sinai — their contamination ceased — therefore on Shavuos it is a mitzvah upon us to bring the two loaves as an offering specifically from chamaitz, in order to seize and compel the sorrow and sighing — the aspect of chamaitz — to be transformed into joy and holiness, in the aspect of: "gladness and joy shall overtake them," etc. 6
Loading comments…