פקדון וד' שומרים א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And this is the aspect of “And I will test them as one tests gold, and I will refine them as one refines silver” (Z’charyah 13:9) — that the essential testing and refining of the souls of Yisrael is in the aspect of the refining of silver and gold, for there all the souls are clothed, as above. And this is the aspect of “The Torah of Your mouth is better for me than thousands of gold and silver” (Tehillim 119:72) — “than thousands of gold and silver” specifically — for through breaking the craving for silver and gold, through this, Torah is made — extracting the souls from there and making from them Torah, as above. 24
אות א כל השומרים צריכין לישבע כי אפילו שואל במקום שפטור דהיינו מתה מחמת מלאכה צריך שבועת התורה, והשומרין צריכין שבועה אפילו בלא טענה:
And this is the aspect of chakiris v’kablanus [leasing and contracting] — that the loss is attributed to the lessee and contractor more than to the owner of the house, as is explained in the Shulchan Aruch and is brought above.
כי ענין שבועה ע"פ מ"ש רבינו נ"י (סי' ז) שע"י אמת באים לאמונה בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונהכ"ש בזוהר ע"ש. וזה בחי' שבועה כי הדיבור של ישראל הוא בחי' דיבור הקודש בחי' מלכות פה. ובוודאי אין אנו חושדין ישראל שידבר שקר ח"ו אך כשיש הכחשה שחבירו מכחישו, אזי הוא בחי' אחיזת הסט"א שהוא השקר כ"ש רבינו ז"ל, בדיבור הקודש שהוא דיבור אמת. ואזי הדיבור שהוא בחי' מלכות כנ"ל בבחי' צדק כי צדק מלכותא קדישא והיא נקראת צדק כשהם נאחזין בה ח"ו כמובא. וכ"ז ע"י שנפגם האמת ונתאחז בה השקר ח"ו ומחמת זה נקראת צדק כנ"ל. וע"כ צריך לתקן הדיבור שהוא בבחי' צדק תדברון שיהי' בחי' אמונה ואזי יהי' נאמן בדבריו, וזה נעשה ע"י שמתחבר באמת בבחי' צדק כד אתחברת באמת וכו' כנ"ל וזהו בחי' השבועה, כי שבועה היא בחי' התקשרות כמובא בשערי אורה ששבועה היא ביסוד וזה בחי' וישבע יוסף את אחיו היינו שהשבועה היא בחי' שמקשר הדיבור אל האמת וע"כ סתם שבועה בנקטית חפץ ונוהגין עתה בס"ת. כי התורההיא בחי' אמת כ"ש תורת אמת וכו' והיא בחי' יעקב בחי' תתן אמת ליעקב כי יעקב הוא בחי' התורה כמובא וע"כ נשבעין בנקיטת חפץ בבחי' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב (תהלים קלב) דהיינו שמקשר ומחבר הדיבור לבחי' אמת בחי' יעקב בבחי' צדק כד אתחברת באמת ואזי אתעבידת אמונה כנ"ל כי זה בחי' שלימות האמונה כידוע ואזי נאמן בדבריו כי נתתקן ונשלם הדיבור שהי' בבחי' צדק, ע"י השבועה שהיא בחי' התקשרות כנ"ל:
For the essential rectification of the labor of the field, that it should succeed in its work, is drawn from the true sages who engage in the Torah in truth and exert themselves in it, until they innovate in the Torah true chiddushim that bring about good deeds, and compose holy books through which the Torah is completed, as above. And from them is drawn the rectification of the labor of the field.
וזה בחי' שבועת השומרין שצריכין לישבע אפילו בלא טענה והכחשה כי ד' שומרין הן, והם בבחי' מלכות שהיא בחי' ד' כמובא, כי הם שומרין מגניבה ואבידה שלא יהי נפסד וניזק ממון ישראל שזה בחי' תיקון המלכות כי הממון הוא בחי' הנפש כ"ש לעיל כ"פ. וע"כ רוב מושלים ומלכי ישראל היו שומרי בהצאן מקודם כי השמירה מן האבידה הוא בחי' תיקון המלכות כי הממון הוא בחי' הנפש כ"ש לעיל כ"פ. וע"כ רוב מושלים ומלכי ישראל היו שומרי הצאן מקודם כי השמירה מן האבידה הוא בחי' תיקון המלכות וכ"ש לעיל בה' אבידה (א') וע"כ הם ד' שומרין שהם מתקנין בחי' מלכות שהוא בחי' ד' כי המלך הוא ג"כ בחי' שומר שצריך להשגיח על העם ולשמרם שלא יתפזרו וכנ"ל. וז"ש בזהר שמור בנוק' שהוא בחי' מלכות כנ"ל וע"כ השומרין צריכין ליזהר מאד בשמירתן כ"ש בש"ע והחמירו מאד רז"ל בזה. יכ צריך שמירה יתירה שלא יהי' נפגם בחי' המלכות מאחר שסמוכה להם כידוע. וע"כ כשיש היזק שנגנב או נאבד או נאנס אזי הוא בחי' פגם המלכות כנ"ל ואזי הוא בבחי' צדק כנ"ל. וע"כ כולם צריכין שבועה אפילו בלא הכחשה ואין נאמנין בלא שבועה מאחר שנפגם אצלם בחי' המלכות בבחי' צדק ע"י שנאבד הפקדון כנ"ל. וע"י השבועה שהיא בחי' תיקון המלכות כנ"ל, כי בתחילה ע"י האבידה שנפגם המלכות והפגם הוא שנעשה פירוד ח"ו בבחי' הצדיק אב ואיתא בזהור מאי אבד וכו'. וע"כ ע"י השבועה שהיא בחי' התקשרות בחי' יוסף הצדיק כנ"ל, עי"ז נתתקנת ונעשית בבחי' אמונה כנ"ל ואזי דייקא נאמנין השומרין כנ"ל אבל בכל מקום אין צריכין שבועה כ"א כשיש הכחשה כנ"ל שזהו בחי' הפגם כנ"ל א בל כשאי ןהכחשה ואין פגם אין צורך בשבועה בוודאי. וזשרז"ל שהמוצא מציאה לא ישבע וכן כשאין תובעין אותו והוא מודה מעצמו, הוא משיב אבידה וא"צ לישבע. כי כשמשיב אבידה שזהו בחי' תיקון המלכות שמחזיר הנפשות למקומן כנ"ל בה' אבידה וע"כ בוודאי א"צ שבועה כנ"ל. אבל השומרין צריכין שבועה בלא טענה כי אבידת הפקדון הוא הפגם כנ"ל. וכל השומרין פטורין כשבעליו עמו כי עיקר השמירה שצריך השומר ליזהר ביותר כנ"ל הוא רק מחמת שהחפץ רחוק מבעליו ואזי שכיח היזיקא כי כשהחפץ רחוק מן הבעלים הוא בחי' התרחקות הנפש מן הכבוד כנ"ל בה' אבידה, ואזי אין הנפש בשלימות בבחי' נפש עייפה, וכשאין שלימות אזי יש להם אחיזה ח"ו כנודע וע"כ אזי צריך שמירה יתירה כשהדבר נתרחק מן הבעלים ונמסר לשומר. וזה בחי' כי יתן איש אל רענו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש, כי תיכף כשנותן לשומר שכיחי היזיקא גניבות ואבידות כנ"ל. וזה שהחמירו רז"ל בשמירת השומרין וכ"ש ביעקב הייתי ביום אכלני חורב וכו' אף שאנו רואין שהבעה"ב בעצמו אין נזהר כ"כ בשמירת חפציו, כי כשהדבר אינו אצל הבעלים ונמסר לאחר לשמור אז יצריך שמירה יתירה מהם כנ"ל. וע"כ לא רצה משה רבינו ע"ה שיתנהגו ישראל ע"י שומר כי אם על ידו ית' בעצמו כ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וכו'. ולא רצה משה ואמר אם אין פניך הולכים וכו' כנ"ל. וע"כ שמירה בבעלים פטור כי מאחר שבעליו עמו במלאכתו שגם הם שאולים לו וכו' ע"כ פטור כי לא נאבד הדבר ע"י שנמסר לידו, מאחר שגם בעליו עמו ולא נתרחקה הנפש בבחי' התרחקות הנפש מן הכבוד כנ"ל:
For the holy Torah is called a field, and a vineyard, and a garden, and an orchard — as is brought in many verses and in the words of our Sages of blessed memory. For each person must exert himself in the Torah until he produces fruits — so that he should not be, G–d forbid, a dry tree, but rather should be in the aspect of: “A fruit tree producing fruit according to its kind” (Beraishis 1:11) — as is brought. That is, that he should innovate in the Torah and derive from the Torah true counsels for himself and for his fellows, and judgments of upright practices, etc., as above. And from these true sages is drawn the power and the life-force for all who work in the field, that they should succeed in their labor. And therefore their entire rectification is through emunas chachamim — from which is all their life-force, as above. For the corruption of the field, G–d forbid, is drawn from the sin of Adam HaRishon, from the aspect of: “Cursed is the ground on your account,” etc. (Beraishis 3:17) — may the Merciful One save us — because he blemished emunas chachamim, as above. And therefore the entire rectification is through emunas chachamim. For the sages who toil in the Torah, as above, are in the aspect of: “He who works his land will be satisfied with bread” (Mishlai 12:11) — the bread of the Torah [lachma d’Oraisa]. For they toil to produce fruits and to succeed in their labor. For regarding them it is said: “And he shall be like a tree planted by streams of water, that gives its fruit in its season,” etc. (Tehillim 1:3). Therefore through them is the entire rectification of the field and the vineyard, etc., as above. And therefore when there is, G–d forbid, a loss and a corruption of the field — that it was blighted, etc. — which is drawn from the blemish of emunas chachamim, as above — therefore for the most part the damage is attributed to the lessee and contractor. For he has already fallen into the aspect of servitude, since he hired himself out to work in the fields of others — which is drawn from the blemish of emunas chachamim, as is explained above in §28 in the Laws of Hiring Workers. Therefore the damage to the field, which is drawn from this blemish, as above, is attributed to him more. For the essential rectification of the field, that it should produce fruits and succeed properly, is through the true sages, as above. And one must believe in them. For through the complete emunah in the sages, the books of the Torah are multiplied, as above — and it is considered as if he himself innovated them and composed them. And through this his field will produce fruits and will succeed, as above. Amain v’amain.
Loading comments…