פקדון וד' שומרים ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין שומר חנם שפטור על הכל ואינו חייב רק לישבע ששמר כראוי ולא פשע בשמירתו ולא שלח בה יד וכו'. אבל אחר ששמר כראוי ואעפ"כ אירע הפסד כגון גניבה ואבידה ומכ,ש אונסין הוא פטור עליהם:
Likutay Halachos – Choshen Mishpat II – Pikadon v'Arba'ah Shomrim, Halacha 3 (Part B: §§9–21)
ע"פ התורה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' בליקוטי הראשון (סי' ס"ד) ע"ש כל התורה. והכלל לעניננו שעיקר הכל הוא האמונה השלימה כי ישראל עם קדוש נקראים ש"ז עבריים על שם שע"י אמונתם השלימה הם עוברים על כל מניי חכמות. ועל כל החכמות שאינם חכמות באמת, שא"א ליישב הקשיות הנמשכין משם, כ"א ע"י אמונה לבד עוברים גם עליהם. כי יש שני מיני אפיקורסות וקשיות. כי יש אפיקורסות שנמשך מבחי' ריבוי אור שגרם שבירת כלים שמשם אחיזת הקליפות שהם בחי' כפירות ואפיקורסות ועל האפיקורסות הזאת האמר ודע מה שתשיב לאפיקורס כי ע"ז האפיקורסות אפשר למצוא תשובה ותירוץ כי נמשך מבחי' רבוי אור וכו' כנ"ל שיש שם כמה ניצוצות הקדושים שהם בחי' חכמה ושכל, כי כל הנצוצות נמשכין מן החכמה שהוא עיקר האור והחיות של כל הבריאה כולה כי כול םבחכמה עשית וכו' ע"ש. אבל יש אפיקורסות שנמשך מבחי' חלל הפנוי שמשם צמצם אלקותו לגמרי כביכול וע"כ האפיקורסות והקשיות הנמשכין משם א"א לישבן בשכל בשום אופן כי זה החלל הפנוי היה הכרח לבריאת העולם כיאם לא היה הצמצום של החלל הפנוי היה הכל א"ס ולא היה מקום לבריאת העולם, ע"כ היה בהכרח שיצמצם ויפנה אלקותו משם לגמרי כדי שיהיה מקום להביראה וע"כ א"א למצוא שם הש"י ע"פ שכל בשום אופן, וע"כ נמשכין משם קשיות שא"א ליישבן בשום עאופן כי אם היה יכול ליישבן ולמצוא גם שם את הש"י א"כ יהי' הכל א"ס ואין מקום להבריאה כנ,. אבל באמת לאמתו בודאי גם שם בהחלל הפנוי בעצמו נמצא ג"כ הש"י רק שהוא בהעלם גדול וא"א להשיג זאת שכל בשום אופן כ"א לעתיד לבא. אבל כל ימי עולם א,א להשיג בשכל בחי' החלל הפנוי והקשיות הנמשכין משם כנ"ל כ"א ע"י אמונה לבד, שצריכין רק להאמין באמונה שלימה שבאמת כל הקשיות בטלים ומבוטלים מעיקרא, כי באמת הכל מאתו ית' לבד ואפי' כל החלל הפנוי וכל הקשיות שבעולךם הכל נמשך ממנו ית' כי הוא ית' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכו' וכו' ע"ש. והכלל שעל אלו הקשיות הנמשכין מבחי' חלל הפנוי עליהם נא מר כל באיה לא ישובון כי א"א ליישבן בשכל בשום אופן לגמרי כ"א ע"י אמונה לבד עוברים והולכין גם על אלו החכמות שבאמת אינם חכמות וכו' כי עיקר ההתקרבות להש"י הוא רק ע"י אמונה שלימה לבד וכו' ע"ש כל זה היטב:
And therefore, all the festivals will be nullified, but the days of Purim will never be nullified. For the last redemption will be so exceedingly great that the overwhelming power of the miracles of the first redemption will no longer be remembered so vividly. As it is written: “It will no longer be said: ‘As Hashem lives, Who brought up the children of Israel from the land of Egypt,’ but rather: ‘As Hashem lives…’” (Yirmiyahu 16:14–15), etc. And as our Sages of blessed memory said, that the last redemption will be the primary one, and the exodus from Egypt will be secondary to it. And due to the greatness of the simchah that will prevail then always, from the sheer abundance of salvations and wonders that we will have then, the simchah of Yom Tov — which is a remembrance of the exodus from Egypt — will no longer be so distinctive. For the last redemption will be far, far greater, and all our days will be Yamim Tovim, days of joy and gladness. As it is written: “We will sing and rejoice all our days” (Tehillim 90:14) — until the simchah of Yom Tov will no longer be distinctive, since all our days will be in simchah.
אות ב וזה בחי' החילוק שבין ש"ח לשאר שומרים שמקבלים שכר כי ש"ח פטור על הכל בשבועה. ושאר שומרי םבשכר חייבים לשלם ההיזק כ"א כדינו. כי בא ת כל החפצים כל הדברים צריכים לשמור אותם מאד מהזיקות וכמו שמצינו שחז"ל החמירו מאד בהשמירה אפילו של ש"ח שצריך לשמור הפקדון בשמירה מעולה מאד. אבל בודאי עיקר השמירה הוא רק ע"י הש"י שהוא שומר עמו ישראל לעד וכ"ש (תהלים קכ"ז) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. וא"כ לכאורה קשה למה צריך האדם לשמור חפציו וממונו כלל ולמה המחירה התורה בדין שמירת הד' שומרים הלא א"א להאדם לשמור כל לכי בודאי עיקר השמירה מהש"י לבד כנ"ל. אך הוא ע"פ התורה הנ"ל. כי כל ההיזיקות שבעולם נמשכין מהקליפות והס"א שהם בחי' מזיקי עלמא. וזה ידוע בדברי רבינו ז"ל ובהזוהר הק' שעיקר הס"א הוא בחי' כפירות כי היצה"ר נקרא אל אחר כפירות כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א. ומשם נמשכין כל הקליפות וכל התאוות רעות וכל המזיקין שבעולם. וע"כ יש שני מיני שמירות שצרייכן לשמור כל דבר משני מיני היזיקות הנמשכין משני מיני כפירות הנ"ל שהם הכפירות הנמשכין מבחי' רבוי אור שאפשר למצוא שם תירוץ והכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שא"א ליישבן בשום אופן וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד כנ"ל. כי יש מזיקי עלמא הנמשכין מבחי' הכפירות הנמשכין מהקליפות שנתהוו ע"י ריבוי אור וכל ההיזיקות הנמשכין על ידם אפשר לבהאדם לשמור עצמו מהם ע,פ שכלו ודעתו אשר חנן אותךו ה', וזהו בחי' השמירה שחל על האדם שהאדם מחוייב לשמור חפציו וממונו מאד בשמירה מעולה לשום עינו עליהם שלא יגיע להם שום הפסד ולא יהיה שוטה המאבד מה שנותנין לו. וכמו שהזהיר רבינו ז"ל מאד שצריך האדם לשמור מאד חפציו וממונו מאד מאד. מכ"ש כשנעשה שומר על ממון חבירו שבודאי מחויב לשמור מאד מאד בעינט פקיחא ולא יפשע בשמירתו ח"ו, כדי להציל החפץ מכל ההיזיקות הבאין מבחי' מזיקי עלמא הנמשכין משבירת כלים. כיכל ההיזקות הבאין משם נכנעין ונתבטלים ע"י שמירת האדם דייקא, כי זה עיקר עבודת האדם בעוה,ז לברר כל הנצוצות שנפלו ע"י שבירת כלים כידוע. ועיקר הבירור ע"י החכמה והשכל כי כולם במחשבה אתבירור וע"כ נקראת קיום כל התורה בשם שמירה כ"ש שמור ושמעת וכו' וכ,ש ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכיוצא בזה הרבה וזה בחי' לעבדה ולשמרה לעבדה בפיקודין דעשה ולשמרה בפיקודין דלא תעשה. כי ע"י קיום כל מצותת התורה עי"ז שומרים א"ע וכל התלוי בו מכל הקליפות ומזיקי עלמא כי מבררים הניצוצות מהם שעי"ז נכנעים ונופלים ונתבטלים כל מזיקי עלמא. אבל יש מזיקי עלמא שיניקתם מבחי' הכפירות של בחי' חלל הפנוי כנ"ל ששם אין שום שכל באתגליא כלל וא,א למצוא שם את הש"י כ"א באמונה לבד וע"כ מאלו ההיזיקות הנמשכין משם א"א להאדם לשמור עצמו כלל בשום אופן ועליהם נאמר אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. כי כל הסיבות והמאורעות הנמשכין משם הם למעלה משכל אנושי וא"א להאדם להבין אותם כלל וא"א לשמור עצמו מהם כלל כי אינם נתבררים ע"י שכל אנושי כלל כי א"א לשכל אנושי לבררם, וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד, לסמוך עצמו רק על הש"י לבד שהוא בעצמו ישמור אותנו מכל מיני היזיקות הנמשכין משם כי א"א לשמור עצמו מהם בשכלו בשום אופן כ,א לסמוך עליו ית' באמונה שלימה כנ"ל:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;0,700;1,400;1,500&family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;1,400;1,500&display=swap');
אות ג וזהו בחי' מו"מ בחי' בטחון והשתדלות שא"א להבין זאת בשום אופן כמבואר בספרים. כי באמת העיקר הוא הבטחון בהש"י כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה). ואעפ"כ צריך האדם לעסוק באיזה עסק ומו"מ להמשיך פרנסה כמ"ש וברכך בכל אשר תעשה. אך הוא ע"פ הנ"ל כי עיקר העסק שצריך לעסוק בעשית המו"מ הוא בשביל בירור הנצוצות משבירת כלים כידוע כי הבירור נעשה ע"י האדם דייקא כידוע וע"כ בהכרח שיעשה איזה עסק כדי לברר הנצוצות עי"ז ועי"ז ממשיך פרנסה. אבל באמת העיקר הוא הבטחון בהש"י. כי צריכין לברר השפע של הממון והפרנסה משני מיני קליפות הנ"ל שנמשכין משני מיני כפירות הנ"ל, והביררו מהקליפות הנמשכין משבירת כלים זה נעשה ע"י האדם כי בשביל זה נברא האדם לעבדה ולשמרה וכו' כנ"ל. אבל בירור השפע מהקליפות הנמשכין מחלל הפנוי זה אינו תלוי בדעת האדם וא,אל האדם לעשות שום פעולה וחכמה והשתדלות לזה רק לבטוח בהש,י לבד ולהאמין בו ית' באמונה שלימה שהו5א ית' יזמין לו פרנסתו ברחמיו. וזהו בחי' פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת את ה' אלקיץך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ותרגומו ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין. כי באמת מי שיש לו מוח בקדקדו יכול להבין ולראות שכל הריוח של כל המו"מ העיקר הוא ע"י העצה שנותן לו הש"י מה לסחור, לקנות ולןמכור בעתו כיאין אדם יודע במה משתכר וכל זמן שאינו יודע העצה האמתיית מה לסחור בוודאי לא יועיל לו שום פעולה ועשי' כי אדרבא יוכל להפסיד ע"י עשיית המו"מ. וע"כ העיקר הוא העצה שיזכהשיזמין לו הש"י עצה שלימה בלבו שידע מה לסחור באופן שירוויח, וזאת העצה נמשכת מהש"י לבד ואינו תלוי בעשיית האדם כלל. רק אח"כ כשזוכה לעצה לידע מה לסחור, אח"כ צריך האדם לעשות העסק שיזמין לו הש"י היינו כנ"ל כי העצה לידע מה לסחור שזה העיקר זה אינו תלוי בעשיית האדם כלל רק בבטחון ואמונה לבד כי זה בי' בירור מחלל הפנוי. כי קודם שיודע שום עצה הוא בחי' חלל הפנוי שפנוי מהשכל שאינו יודע עדיין שןום שכל איך להמשיך אור השפע של הפרנסה. ואח"כ כשהש"י מאיר עיניו ומזמין לו עצה טובה שיסחור דבר שישתכר בוא אעפ"כ עדיין צריך הרדם לעשות העסק כי הש, ירוצה בעבודתינו כדי לברר כל הדברים מבחי' הקליפות הבאים משברית כלים כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו מאחר שרואה שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, על כן ח"ו יוכל לטעות ולומר ח"ו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, היינו שח"ו יטעה שגם העצהשל המו"מ ג"כ הי' ע"י חכמתו והשתדלותו וזה כחי ועוצם ידי, כחי הוא בחי' העצה של המו"מ כמבואר בענין שתרגם כי הוא הנותן לך כח ארי הוא יהיב לך עצה וכו'. כי כשיודע העצה מ ה לעשות ועדיין אינו עושה הדבר אז עדיין הדבר בכח ואז צריך האדם לעשות העסק להוציא מכח אל הפועל. אבל ידיעת העצה מה לעשות ועדיין אינו עושה הדבר אז עדיין הדבר בכח ואז צריך האדם לעשות העסק להוציא מכח אל הפועל. אבל ידיעת העצה אינו תלוי בעשיית העאדם כ"א באמונהובטחון בהש"י לבד כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה שלא יטעה שהכל תלוי בעשייתו והשתדלותו ח"ו כאלו גם העצה ממנו בעצמו ח"ו. וזהו כחי ועוצם ידי וכו'. כחי הוא בחי' העצה, ועוצם ידי זה בחי' ההשדלות והתאמצות במעשה ידיו. אבל באמת הכל מהש"י לבדו כמו שמסיים הפסוק וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ותרגומו ארי הוא יהיב לך עצה למיקני נכסין. היינו כי צריכין לידע ולהאמין שהכל מהש"י לבד כי עיקר הוא העצה כנ"ל והעצה נמשכת רק מהש"י לבד ועי"ז עיקר הריוח והשפע. ובוודאי הש"י שנותן לו עצה הי' יכול ליתן לו כל הפשע בעצמו רק שהוא ית' רוצה בעבודתינו כדי לברר הנצוצות משבירת כח שהוא העצה שעי"ז עיקר הריוח והפרנסה כנ"ל:
:root { --primary-text: #1a1a1a; --accent-gold: #8B6914; --accent-blue: #2c4a6e; --accent-deep: #4a1942; --bg-cream: #faf8f3; --border-gold: #c9a84c; }
אות ד והכלל שעיקר הוא האמונה והבטחון אך אעפ"כ צריכין לעשות איזהעסק כדי לברר הנצוצות משברי כלים שזה תלוי בעבודת האדם דייקא. אבל באמת עיקר השפע מהש"י לבד בלי עשייתינו כלל רק ע"י אמונה ובטחון, שעי"ז נמשך ונתברר השפע מבחי' חלל הפנוי ששם פנוי לגמרי כביכול. ואז קודם שמברר מבחי' חלל הפנוי אינו יודע כלל מה לעשות בחי' אין אדם יודע במה משתכר. אבל כשמאמין שגם שם בחלל הפנוי, השם יתברך נמצא, אזי הש"י מזמין לו שם דייקא עצה טובה מה לסחור כי מברר השפע ע"י האמונה מהקליפות הנמשכין מחלל הפנוי. ואח"כ צריך לעשות העסק בחכמה ודעת כדי לברר הנצוצות מבחי' שבירת כלים כנ"ל:
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
אות ה וזהו בחי' החילוק שבין ש"ח לשאר שומרים ששומר חנם פטור מן הכל ואינו חיב אלא בפשיעה. ושאר שומרים בשכר, חייבין בשאר היזיקות. כי כל ההיזיקות הבאים משבירת כלים הם תלוים בשמירת העאדם כנ"ל והאדם צריך לשמור מהם וזה חיב גם הש"ח כי גם הוא חייב בשמירה לשמור הפקדון היטב מכל ההיזיקות בעינא פקיחא כדרך השומרים כי אלו ההיזיקות תלויים בשמירת האדם כנ"ל. אבל יש היזיקות שאין האדם יכול לשמור מהם בשום אופן ואפילו אם ישמור בכל מה דאפשר אעפ"כ יכול לבא ההיזק כי אלו ההיזיקות נמשכין מבחי' החלל הפנוי ששם אין דעת האדם מגיע לשמור ולהציל מההיזיקות הבאים מהקליפות הנמשכין משם מבחי' חלל הפנוי כנ"ל. ומאלו ההיזיקות אין מי שישמור כ"א הש"י לבד ועליהם נאמר אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר כנ"ל, וע"כ על אלו ההיזיקות אין הש"ח חייב אם באו כי מה לו לעשות כי הוא שמר כראוי ולא פשע בשמירתו. ואם עכ"ז בה ההפסד מן השמים כגון אם שמר כראוי ואעפ"כ נגנב או נאבד בלי פשיעה רק מן השמים מכ"ש אם נאנס, ע"כ הש"ח פטור בהן כי מה לו לעשות מאחר ששמר כראוי וההפסד בא מן השמים. אינו חייב בזה כי אין הדבר באחריותו לענין ההפסד וההיזק הבא מן השמים לבד שזה נמשך ע"י הקליפות הבאין מחלל הפנוי, ואחריות זה ההיזק וההפסד אינו חל על הש"ח כלל מאחרשאינו מקבל שכר אל שמירתו. אבל שאר שומרים שמקבלים שכר כגון שומר שכר או שוכר בההוא הנאה דקא אגיר לי' וכו' כשרז"ל או האומנין וכ,ש שואל שכל הנאה שלו. ומאחר שקיבל שכר הנאה שהוא ג"כ שכר מן החפץ ע"כ חל עליו גם האחריות של ההפסד הבא ע"י חלל הפנוי. וע"כ חייבים גם על גניבה ואבידה שלא ע" יפשיעה או אפילו באונסין כל חד כדינו כי זה האחריות של ההפסד הבא משם מבחי' חלל הפנוי אינו חל על האדם כ"א כשהממון שלו או שמקבל הנאה ממנו שנחשב כממון:
body { font-family: 'EB Garamond', 'Georgia', serif; font-size: 18px; line-height: 1.85; color: var(--primary-text); background-color: var(--bg-cream); text-align: justify; max-width: 820px; margin: 0 auto; padding: 30px 25px 60px; }
אות ו כי שם בבחי' החלל הפנוי שם אין מועיל שום שמירה ודעת וחכמה ותחבולה כ"א אמונה לבד. הן בענין הקשיות והחקירות והבלבולים והמניעות הנמשכין משם שא"א לעמוד כנגדם בשום חכמה ותחבולה כ"א באמונה לבד, שצריכין להאמין באמונה שלימה שגם שם הש"י נמצא. אע"פ שידוע ומבואר ששם פינה אלקותו ית' כביכול כי אם לא יאנו פנוי והכלל א"ס כנ"ל. אעפ"כ באמת לאמתןו גם שם נסתר ונעלם הש"י בדרך נפלא ונעלם מאד מאד שא"א בשכל אנושי להשיגו בשום אופן כ"א באמונה לבד. כי צריכין לומר שם שני הפכים יש ואין וכו' כנ"ל וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל:
.main-title { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 28px; font-weight: 600; color: var(--accent-gold); letter-spacing: 1.5px; margin-bottom: 5px; text-transform: uppercase; }
אות ז וזה בחי' התבודדות ושיחה זו תפלה שצריך כל אדם לשפוך שיחו לפני ה' בכל יום ויו9ם לבקש על נפשו מהש"י שיזכהו לקרבו לעבודתו ית' באמת. וזהו יסוד הכל שכל עבודתו ויהדותו תלוי בזה כמבואר אצלינו כ"פ. ויותר ממה שכתוב שם שמענו מפיו הק' בעל פה כמה וכמה פעמים כמה שיחות נוראות בעניך זה שא"א לבאר הכלבכתב. ואמר שכל הצדיקים והכשרים לא זכו לבא למה שבאו כ"א עי"ז ע"י שיחה בינו לבין קונו בלשון אשכנז שמדברים בו כמבואר בספרים הנדפסים. ולכאורה קשה הלא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ איך שייך על זה תפלה מאחר שהש"י מסר הבחירה לנו. ואעפ"כ באמת מצאנו שכל הצדיקים עסקו בזה לבקש מהש"י שיצילם מהיצה"ר ויקרבם לעבודתו כמו ששמענו בפה מלא מהצדיקים אמתיים שהיו סמוך לזמנינו. וגם בדברי רז"ל בגמ' ושאר ספרים מצאנו כמה תפילות שהתפללו בכל יום שינצלו מהיצה"ר כמבואר תפילתם במס' ברכות. וגם מהתפלות הסדוריםלנו בכל יום מאנשי כנה"ג אנו רואין זאת כי אנו מתפללים ג' פעמים בכל יםו השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך. נמצא שאנו מתפללים להש"י ג"פ בכל יום לזכות לתשובה ולעבוד אותו ית'. אע"פ שזה תלוי בבחירת האדם. וכיוצא בזה הרבה תפילות הקבועים מכבר שכולם מיוסדים על בקשה זו לזכות לעבודתו ית'. וכן כל ס' תהלים מיוסד על תפלות ותחנות אלו לזכות להתקרב אליו ית'. כמבואר שם. ובאמת א"א להבין זאת כי הוא ג"כ מהקשיותך שא"א לתרצם בשום אופן כ"א באמונה לבד. וגם בעת שהודיע לי רבינו ז,ל ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, דברתי עמו מעט מזה, הלא האדם הוא בעל בחירה ולא השיב לי בפירוש רק כלאחר יד, כאומר אף על פי כן, כלומר אע"פ שקשה זאת וא"א לברר לך הענין ולתרץ לך אעפ"כ צריכין לנהוג כך. ואנכי לא יכולתי לשאול יותר כי ידעתי כי קשיא זו יכולין להקשות על כל התפלות שסידרו לנו חז"ל מכבר על תשובה והתקרבות להש"י כגון ברכת השיבינו וכו' כנ"ל. ע"כ צריכין לסמוך רק על אמונה להאמין בחכמינו זכרונם לברכה שכולם הלכו בדרך זה והוליכו אותנו בדרך זהלהרבות בתפילה ותחנונים להש"י, לזכות לעבודת הש"י כי זה העיקר והיסוד שהכל תלוי בו:
.sub-title { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 22px; font-weight: 500; color: var(--accent-blue); margin-bottom: 8px; }
אות ח ובאמת כ,זד הוא ענין הנ"ל שכל אדם צריך שני בחי' עבודות להש"י. עבודה אחת התלוי' בשכל אנושי והם בחי' עבודת התורה והמצות שבהם צריך האדם להכניס דעתו ושכלו עד מקום שידו מגעת, ועי"ז מברר כל הנצוצות שנפלו ע"י שבירת כלים שמתבררין ע"י החכמה והשכל דקדושה של עסק התורה והמצותת כי כולם בחכמה איתברירו. אבל עיקר קיום התורה והמצות הוא רק ע"י אמונה שהוא יסוד שהכל תלוי בו כ"ש כל מצותיך אמונה וכשרז"ל (מכות כד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. כי באמת צריך כל אדם להכניע ולבטל הקליפות הבאין מבחי' חלל הפנוי שאותן הקליפות א"א להכניעם ולבטלם ע"י שום שכל כ"א ע"י אמונה לבד שהיא יסוד כל התורה כולה. כי האמונה שבחלל הפנוי שמאמינין באמונה שלימה שגם שם הש"י נמצא, זה יסוד הכל וכל התורה והמצוות תלוים בזה כי בלא אמונה אין קיםו לשום תורה ומצוה. רק כשיש לו אמונה שלימה שגם בבחי' החלל הפנוי היינו בבחי' הקשיות והחקירות שא"א להבינם ולתרצם, גם שם השי"ת נמצא, ואזי כשיש לו אמונה שלימה ואינו מניח ליכנוס בדעתו שום חקירה וקשיא כלל כי סומך על אמונה לבד שקבלנו מאבותינו הקדושים, אזי יש קיום להתורה ומצוות ואז יכול לעבוד השי"ת בשכל היינו בהשכל המלובש בתורה והמצוות שיסודם אמונה, כי ע"י האמונה מכניע ומבטל הקליפות הבאין מחלל הפנוי, וע"י השכל שיש בהתורה ומצות הוא מברר הקדושה מהקליפות הבאין משבירת כלים כי כולם בחכמה אתברירו כנ"ל:
.halacha-title { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 24px; font-weight: 600; color: var(--accent-deep); margin: 25px 0 20px; padding: 12px 0; border-top: 2px solid var(--border-gold); border-bottom: 2px solid var(--border-gold); }
וזה בחי'תורה ותפילה שצריכין שניהם דייקא. כי תפלה היא בחי' אמונה כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ כמ"ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו. והתורה היא בחי' שכל כי התורה נקראת חכמה ובינה ודעת כ"ש אני חכמה וכו' אני בינה וכו'. כי ע"י תורה ותפלה שהם בחי' אמונה ושכל דקדושה עי"ז מכיניען ומבטלין שני מיני הקליפות, שהם הבאין משבירת כלים והבאין מבחי' חלל הפנוי כנ"ל, ומבררין הקדושה ומגלין אלקותובכל מקום כנ"ל:
But the simchah of Purim will be distinctive even then. For through the miracle of Purim — which is the eradication of Amalek and the greatness of Mordechai — we merited to draw upon ourselves the illumination of Mordechai, who is the aspect of “the chief of the spices, mor dror.” Through this, we merited to strengthen ourselves in tefillah always, even at the end of the lengthening of this bitter exile. And through this was the essential last redemption, for the essential weaponry of Mashiach is tefillah, as above. Therefore, the days of Purim will not be nullified even then, since through them was the essential last redemption, as above.
אות ט וע"כ צריכין דייקא להרבות בתפלות ותחנונים ושיחות בינו לבין קוונ וזעקות ושוועות ורצוים ופיוסים להש,י שיזכהו לקרבו לעבודתו. וזה עיקר התפלה כי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, שלא ישטפוהו שטף מים רבים שהם המים הזידונים שהם תיאובתין בישין דהאי עלמא השוטפין בכל עת וכבר נשטפו רבים רבים על ידם ר"ל המקום ירחם עלינו ועל כל ישראל ויצילנו מהם. ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמוד כנגדם כ"א ע"י תפלה ותחנונים להשי"ת שיצילהו מהם. כי אע"פ שהאדם הוא בעל בחירה אעפ"כ העיקר הוא תפלה ותחנונים להש"י ע"ז. כי ע"י בחירתו שבוחר בדרך הטוב וסר מדרך הרע עי"ז מכניע הקליפות הבאין משבירת כלים ומברר הטוב מהם, כי הבחירה הוא בהשכל שיש לו כח לבחור בטוב ולמאוס ברע, ושכל האדם אין לו כח כ"א להכניע ולבטל הקליפות הבאין משבירת כלים שיש בהם כמה וכמה נצוצות הקדושים שהם נצוצי השכל כי כולם בחכמה אתברירו כנ"ל. אבל יש בלבולים וסטרין אחרנין ומניעות מהקדושה הבאין מבחי' חלל הפנוי ששם אין שום שכל וחכמה כ"א אמונה לבד שהוא בחי' תפלה ותחנונים וזעקות ושועות להש"י שיצילהו מהקליפות והיצה"ר הנמשך משם וע"ז נאמר בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב,ה עורו היה נופל בידו, כי מהיצה"ר הזה הנמשך מחלל הפנוי א"א להנצל בשום אופן כי אם על ידי סייעתא דשמיא, ועל כן צריכן להרבות מאדמ אד בתפלה ותחנונים להנצל ממנו כי שם אין מועיל שום שכל אדרבא ע, ישכל וחכמה נשקעין שם ח"ו רק העיקר הוא אמונה שהיא בחי' תפלה. ובאמת זהו עיקר הבחירה דהיינו מה שכופה בחירתו לבטל שכלו לגמרי ולסמוך על אמונה לבד ולהרבות בתפלה ותחנונים. כי הבע"ד מעקם לב האדם כ"כ עד שגם זה קשה על האדם אע"פם שבאמת הואדבר קל מאד אעפ"כ הוא מבלבל ומעקם דעתו כ"כ עד שעפ"י רוב ענין זה של תפלה והתבודדות קשה על האדם יותר מכל העבודות קשו תוכ"ז מחמץת חסרון אמונה שאין לו אמונה בשלימות שזהו העיקר והיסוד. וע"כ מי שזוכה להגיל עצמו בזה להרבות בתפלה ושיחה בינו ובין קונו שיזכהו השי"ת ויעזרהו לקרבו לעבודתו ית', בזה בעצמו הוא בעל בחירה במה שזכה לבחור בחיים אמתיים בדרך אמונה ותפלה כ"ש דרך אמונה בחרתי. כי באמ תזה עיקר הבחירה מה שמסלק שכלו ובוחר באמונה ותפלה שזהו העיקר והיסוד שכל התורה עומד עליה כ"ש בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה כנ"ל. ואז כשיש לו אמונה שלימה ומרבה בתפלות ושיחות להשי"ת שיזכהו לשוב אליו באמת אז עוזרו הש"י שיזכה לעבוד אותו בתורה ומצוות ומאיר עיניו בתורתו עד שזוכה להבין בתורהו עבודה מה שאפשר בשכל אנושי להבין. וע"י שני בחי' אלו שהם אמונה ושכל דקדושה הנמשךם מאמונה עי"ז מכניעין שני מיני הקליפות הנ"ל הנמשכין מבחי' חלל הפנוי ומבחי' שבירת כלים כנ"ל.כי שניהם כאחד טובים השנים מן האחד וכו' כי אם יפולו האחד יקים את חבירו וכו'. כי תורהותפלה שהם בחי' שכל ואמונה הם תלוים זה בזה והא' מחזק ומקים את חבירו אבל העיקר הוא האמונה וכנ"ל:
.section-marker { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 20px; font-weight: 600; color: var(--accent-gold); margin: 30px 0 12px; }
ומאחר שעיקר קיום התורה והמצות הוא ע"י אמונה כ"ש כל מצוותיך אמונה וכנ"ל, ע"כ עיקר שלימות המצות הוא כשקונין אותן בכסף מלא ומפזריןו ממון הרבה בשביל המצוה כמובא בזוה"ק דבעי למקני באגר שלים כי כשהמצוה היא בחנם אין לה שלימות ואין נכנעת הסט"א שנקראת חנם ע"ש כי עיקר האמונה תלוי' בממון כשמפזרין ממון הרבה בשביל דבר שבקדושה. זהו עיקר בחי' האמונה כ"ש רבינו ז"ל (סי' כ"ג) ע"פ צוית צדק עדותיך ואמונה מאד, מאד זה ממון כ"ש ובכל מאדך בכל ממונךם כי אין המצוה נקראת בשם אמונה כ"א ע"י שמפזר ממון בשבילה ע"ש:
And this is matanos la’evyonim [gifts to the poor] — which is tzedakah, which one must give abundantly on Purim. For the essential completeness of tefillah, through which was the miracle of Purim, is through abundant tzedakah, which is the aspect of shekalim, the aspect of mishpat, as above.
אות י כי הממון נמשך מבחי' חלל הפנוי שהוא סוד הצמצום שהוא שורש כל הדינים שמשם כל הממון שהוא בחי' צמצומים ודינים כידוע בבחי' (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה, צפון הואבחי' צמצום ודין הנמשך מחלל הפנוי בבחי' (ירמי' א) מצפון תפתח הרעה. כי חלל הפנוי הוא כביכול פנוי ופתוח מאלקותו ית' וע"כ משם תפתח הרעה כי משם אחיזת כל הס"א והוא בחי' הבא לטמא פותחין לו וארז"ל (יומא ל"ח ע"ב) יש לו פתחים הרבה בחי' (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ. כי שורש כל הקליפות והס"א והיצה"ר הוא רק מבחי' חלל הפנוי שהוא סוד תחילת הצמצום. כי אפילו הקליפות הבאים משבירת כלים שנתהוו ע"י ריבוי אור גם הם עיקר שרשם ואחיזתם הוא מתחילת הצמצום שהוא בחי' חלל הפנוי. כי באמת עיקר בחי' שבירת כלים נתהוה רק ע"י זה ע"י הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי. כי עיקר התהוות הכלים הי' ע"י הצמצום של החלל הפנוי כי בתחילה הי' הכל א"ס ולא הי' מקום לבריאה. וצמצם הש,י אלקותו לצדדין ונעשה חלל הפנוי ואח"כ המשיך לתוכו אורו בדרך קו הישר, וזה האור מאיר בכל המדות ובכל העולמות כולם, וזה האור נמשך לתוך כלים. ועיקר התהוות הכלים הוא מהתעבות האור שבכל מקום שהאור רחוק ביותר משרשו בחי' א"ס שם נתעבה האור יותר עד שנתהוו בחי' כלים ועיקר התעבות האור הוא מחמת הצמצום של החלל הפנוי כיאם לא הי' חלל הפנוי הי' הכל א"ס ולא הי' ריחוק האור והתקרבותו לא"ס כידוע. והכלל שעיקר הכלים הם בחי' צמצום והתעבות האור שנמשך ע"י תחלת הצמצום של חלל הפנוי. ומחמת ריבוי האור לא היו הכלים יכולים לסבול האור ונשברו כמבואר כ"ז בע"ח בתחלתו ע"ש. ואיתא שהבירה היתה מרבוי הסיגים שהיו בהכלים, והסיגים הם בחי' דייםנ הנמשכין מחלל הפנוי, היינו בח'י כפירות. היינו מחמת שכ"א אמר אנא אמלוך שהוא גאות שהוא בחי' כפרות היינו שאי ןלהם אמונה שלימה שגם שם הש"י נמצא אפילו בהחלל הפנוי בעצמו רק נדמה להם כאלו הם רשות בפ"ע ח"ו שזהו בחי' ריבוי הסיגים שהי ובהם, ועי"ז לא היו יכולים לסבול האור כי א"א לקבל האור בשלימות כ"א ע"י אמונה כנ"ל ומחמת חסרון אמונה שהיה בהם עי"ז נשברו. נמצא שעיקר שבירת כלים נמשך ג"כ מבחי' הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי. וכל ענין הצמצום והשבירה והתיקון נצא בכל אדם. ומי שיש לו לב להבין יכול להבין מעט ענין זה בכל אדם. והכלל שעיקר הוא האמונה כהנ"ל, והממון נמשך מתחלת הצמצום שהיא בחי' חלל הפנוי כנ"ל וע"כ כל הכלים ושבירתם ותיקונם נקראים בשם בירור הכסף צרוף מן הפסולת כ"ש (משלי כ"ה) הגו סייגם מכףס ויצא לצורף כלי הגו רשע לפני מלך וכו'. כי הכנעת הרשעים ובירור הקדושה מהם שהוא בחי' תקון השבירה הואביק הגו סיגים מכףס ויצא לצורף כלי בחי' תיקון הכלים כנ"ל וכ"ש (מלאכי) ובחנתים כבחון את הזהב וצרפתים כצרוף את הכסף וישב מזקק ומטהר כסף. וכן כל הס"א והקליפות נקראים בזוה"ק בשם סוספיתא דדהבא ותיקון וברור הקדושה נקרא בשם כסף צרוך כ"ש מוחא חוורא ככספא כי כל כלי הקדושה הוא בחי' צמצום שהוא בחי' כסף וזהב שכ"ז נמשך מצמצום הראשון שהיא בחי' חלל הפנוי כנ"ל:
p { margin-bottom: 16px; text-indent: 1.5em; }
אות יא נמצא שהממון נמשך מהצמצום של בחי' חלל הפנוי וע"כ עיקר האמונה הוא ע"י הממון, כשמשברין תאוות ממון ומפזרין ממון הרבה בשביל המצוה כי שם בבחי' חלל הפנוי צרייכן רק אמונהכי הקדושה והאלקות נעלם שם מאד כנ,ל. וע"כ הממון הנמשך משם תחובםי בו כל הע"ז שהם כפירות כי כל העבודות זרות והכפירות עיקר שרשם הואמבחי' חלל הפנוי כנ"ל. וע"כ איתא שם בדברי ריבונ ז"ל בהתורה צוית צדק הנ"ל שמי שנופל בתאוות ממון השכינה צועקת עליו ק"ם קלין שני פעמים ע' כנגד הע' עבודות זרות שנופל בהם בכפלים, היינו כי נופל בשני מיני כפירות הנ"ל שהם הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי, והכפירות הנמשכין משבירת כלים, וכל הכפירות נקראים ע"ז. ועיקר תקון ושבירת תאות ממון הוא רק ע"י אמונה שצריך להאמין באמונה שלימה שגם שם בבחי' חלל הפנוי גם שם נמצא אלקותו ית'. וע"כ גם בהממון בוודאי נעלם אלקותו ית' רק שא"א להבין זאת. וע"כ צריך לידע שאפילו כשעוסק במו"מ אע"פ שנדמה לו ששם אין נמצא אלקותו ית', צריך להאמין שגם שם נעלם אלקותו ית'. ועיקר שלימות האמונההוא כשאין מקפיד על ממונו בשביל השי"ת ומפקיר כל ממונו בשביל השם יתברך ומפזר ממון הרבה בשביל צדקה ומצוות, נמצא שמאמין שגם ממון בעצמו שהוא בחי' צמצום של חלל הפנוי נמשך ג"כ מהש,י מאחר שמפזר הממון בשבילו ית' וזה עיקר יסוד כל המצוות ששרשם אמונה. וע],כאין שלימות להמצוה כ"א כשמפזר ממון בשבילה שבזה מראה חוזק אמונה שלו שאינו עושה ממונו ע"ז וכפירות ח"ו כאלו הממון בא לו מעצמו ח"ו, רק מאמין שכל הממון הוא מהשי"ת ולא נתן לו את הממון כ"א כדי שיזכה על ידו לתורה ומצוות ומע"ט שזהו בחי' אמונה שבחלל הפנוי, שמאמינים שהחלל הפנוי שהם הקשיות הנ"ל לא נתהוו מעצמם ח"ו רק גם אלו החקירות והקשיות בעצמם שהם בחי' חלל הפנוי נתהוו מהש"י שצמצם אלקותו משם. ומאחר שגם חלל הפנוי נתהוה מהש"י בודאי גם שם נעלם חיותו. וכל עיקר חלל הפנוי לא נתהוה אלא כדי להמשיך לשם אלקות כדי לגלות אלקותו בעולם כי בל"ז לא היה אפשר לגלות אלקותו כי היה הכל א"ס כנ"ל. שזהו בעצמו בחי' הנ"ל שמפזרין הממון בשבילו ית' כי מאמינים שהממון בעצמו הוא רק מהש,י ולא נתן לו הממון כ"א כדי שיזכה על ידו לחיי עולם, ליתן צדקה ולעסוק בתורה ומצוות. וע"כ זה עיקר שלימות המצוות כשקונים אותן בכסף מלא שזהו בחי' אמונה שגם בחלל הפנוי שהוא בחי' הממון נעלם הש,י שזהו עיקר יסוד כל התורה כולה כנ"ל:
p:first-of-type { text-indent: 0; }
אות יב וע"כ כל מי שחננו הש"י באיזה שפע של ממון וחפצים אין החפצים נשמרים ונתקיימים אצלו כ"א ע"י אמונה. כי אע"פ שהאדם צריך לשמור ממונו וחפציו כנ"ל אבל לא נתן לו השי"ת כח לשומרם כ"א מההיזיקות הבאים מבחי' שבירת כלים אבל מההיזיקות הבאים מבחי' חלל הפנוי אין נשמרים כ"א ע"י שמאמין שהכל מאתו ית' ואם ה' לא ישמר וכו' וכנ"ל. וע"כ הש"ח שאינו מקבל שום שכר על שמירתו לא נתחייב כ"א בשמירה שהוא ביד האדם כנ"ל. אבל השמירה מההיזיקות הבאים מחלל הפנוי שמזה עאין הממון נשמר כ"א ע"י האמונה השלימה של בעל הממון ע"כ אין הפקדון באחריותו לענין זה כי אין הממון הזה תלוי בחוזק אמונתו מאחר שאין מקבל שום שכר והנאה מזה הממון. כי עיקר האמונה הוא בבחי' הממון שצרייכן להאמין שהוא מהש"י ולא בכח יגבר איש, ועי"ז נשמר הממון מכל ההיזיקות שאין ביד האדם לשמור מהם כנ"ל. וע"כ לא נתחייב הש"ח באחריות זה כ"א מ ישהוא ש"ש מכ"ש שואל שמקבל שכר והנאה מהממון, ואז הוא חיב בהשמירה התלוי' באמונהמאחר שקיבל ממון ושכר מהבעה"ב ששם עיקר האמונה שצריכין להאמןי שגם שם בהממון שהוא בחי' חלל הפנוי גם שם נעלם חיותו ית' כי הכל ממנו וכנ"ל:
.verse { color: var(--accent-blue); font-weight: 500; }
אות יג וע"כ לא רצה אברהם אבינו לקבל מערת המכפילה בחנם מעפרון, וכן דוד המע"ה לא רצה לקבל גורן ארונה היבוסי שהוא מקום היבהמ"ק בחנם, כי קדושת מערת המכפלה וכן קדושת מקום היבהמ"ק היו בתחלה נעלמים מאד בתכלית ההעלם בבחי' הקדושה הנעלמת בבחי' חלל הפנוי ולא הי' אפשר לבררם ולגלותם כי אם ע"י חוזק אמונתם. כי אברהם אבינו הי' ראש למאמינים וכן דוד המע"ה מדתו אמונהשהיא בחי' מלכות כידוע כ"ש ואמונתי וחסדי עמו וחכו'. וע"כ נתנו דייקא כסף מלא בעד מקומו הקדושים הנ"ל כי עיקר האמונההוא ע"י הממון כשנותנין ממון הרבה בעד הדבר שבקדושה וכנ"ל:
.key-term { font-style: italic; color: var(--accent-deep); }
אות יד וזה סוד כל ענין יעקב אבינו עם לבן ששמר את צאנו בשתי בנותיו ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב). כי שמור הוא בחי' מלכות בחי' אמונה בחי' אשה יראת ה'. ואבות העולם כל עיקר יגיעתם ועבודתם הי' רק בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם. כי אז הי' קודם מתן תורה והיתה הקדושה נעלמת מאד ולא הי ויודעין ממנו ית' כלל והי' כל העולם אז בבחי' חלל הפנוי כי ה' העולם פנוי מאלקותו ית'. והם בחוזק אמונתם ועבודתם גילו ופרסמו שגם בחלל הפנוי גם שם נמצא השי"ת והמשיכו אמונה בעולם. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא וכו'. כי סוד חלל הפנוי הוא בחי' המקום של כל העולמות כי כל עיקר התהוות חלל הפנוי הוא בשביל שיהי' מקום לבריאת העולם כנ"ל. ושם בבחי' המקום בחי' חלל הפנוי א"א למצוא אלקותו ית' כ"א ע"י אמונה לבד שהוא בחי' תפלה. וזהו ויפגע במקום האין פגיעה אלא תפלה היינו אמונה כנ"ל וזה המקום הי' באמת מקום הביהמ"ק מקום ק"ק נקודת האבן שתי' כשרז"ל רק שאז היתה עדיין הקדושה נעלמת ולא הי' שום עאד םיודע ממנה כ"א יעקב ע"י חוזק אמונתו נתגלה לו סוד נקודה זו שהוא נקודת האבן שתי' הנעלמת במקום העולם שהוא נקודת האמונה, שע"י נקודה זאת זוכין להאמין ולידע שגם שם בבחי' חלל הפנוי נעלם הש"י כנ"ל. ויעקב שגם שם בבחי' חלל הפנוי נעלם הש"י כנ"ל. ויעקב כשבא לשם וראה ששם א"א לעמוד כ"א ע"י אמונה ע"כ וילן שם כי בא השמש וישכב במקום ההוא וארז"ל (מגילה טז) ששם שכב אבל י"ד שנה ששמש בבי תעבר לא ישן כי הי' עוסק בתורה. ולכאורה קשה אם הי' מנדד שינה מעיניו י"ד שנה מדוע במקום הזה דייקא שכב לישן. אך באמ תכל י"ד שנה עסק בתורה היינו שהיתה עבודתו על פי שכל שזהו בחי' עסק התורה כנ"ל אבל כשפגע במקום, והמקום נמשך מחלל הפנוי שהוא שרש המקום כנ"ל ואז ראה ששם א"א לעמוד בשום שכל כ"א באמונה ע"כ וילן שם וישכב במקום ההוא, כי שם צרייכן רק בחי' שינה שהוא בי' הסתלקות המוח וסומכין רק על אמונה לבד. כי בשעת שינה המוחין באין לתוך אמונה כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתךם בבחי' ואמונתך בלילות. וזהו וילן שם כי בא השמש, שמש הוא השכל כמבואר במ"א (בל"א סי' א) שראה ששם נסתלק השכל וא"א להבין שם בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד שהוא בחי' לילה בחי' שינה הסתלקות המוחין כנ"ל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, אבני הם בחי' כפירות וקשיות הבאים מחלל הפנוי שהוא בחי' הצמצום שמשם עיקר כבדות לב בח'י כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו הנאמר בפרעה שהוא בחי' חלל הפנוי כמבואר בהתורה בא אל פרעה הנ"ל, וכבדות לב היא בחי' לב האבן בחי' כובד האבן. היינו שיעקב לקח האבנים שהם בחי' כבדות לב הבא ע" יהחקירות והקשיות של חלל הפנוי, ושם כולם מראשותיו וישכב במקום ההוא שהוא נוקדת האבן שתי' ששם נכלו כל האבנים בהאבן שתי' שהוא בי' אמונה כנ"ל. היינו שלחק כל החקירות הבאים משם מחלל הפנוי שהם בחי' אבני נגף והכניס כולם לתוך אמונה כדי לבטלם שם כי א"א לבטלם כ"א ע"י אמונה כנ"ל. וע"כ כשהקיץ יעקב משנתו נדר נדרו, ועיקר גמר נדרו הי' והאבן הזאת וכו' יהי' בי תאלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, שנדר ליתן צדקה ומעשר שהוא מצוה הנעשה בממונו כי עיקר תיקון האמונה הוא ע"י הממון שנותנין בשביל הש"י כנ"ל. וע"כ קיבל על עצמו אז מצוות צדקה דייקא כי עיקר תיקון האמונה הוא ע"י צדקה שמפזרין בשביל הש, יבבחי' ואמונה מאד כנ"ל:
.inline-source { font-size: 0.88em; color: #666; }
אות טו וע"כ ארז"ל שקולה מצוות צדקה ככל התורה כול ובכל מקום שנזכר מצוה סתם הוא מצוות צדקה. כי כל המצוות עומדים על אמונה כנ"ל ועיקר האמונההוא ע"י הממון שנותנין בשביל הש, ישזהו בחי' צדקה כנ"ל:
.end-marker { text-align: center; font-style: italic; color: var(--accent-blue); margin: 30px 0; font-size: 17px; }
אות טז ואז כשתיקן האמונה אז וישא יעקב את רגליו וכו'. וזכה ליקח אשה יראת ה' שהם רחל ולאה. שהם שרשי האמונה כי אמונה היא בחי' מדת מלכות שהוא בחי' אשה יראת ה' כידוע. וע"כ שמר הצאן בשביל זה כי שמור הוא ב חי' אמונה כנ"ל כי עיקר השמירה הוא רק ע"י אמונה בבחי' אם ה' לא ישמר וכו' כנ"ל:
.nachnach { text-align: center; margin-top: 50px; font-size: 26px; font-weight: 700; letter-spacing: 2px; color: var(--accent-gold); }
וע"כ לבן הארמי לא רצה שיהיה יעקב שומר חנם אצלו כ"ש הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכורתך וכו' כי ידע שהשמירה מכל ההיזיקות הוא דייקא בשכר שאז חל עלי והשמירה אפי' מחלל הפנוי שמשם הממון וכו' כנ"ל:
And this is the aspect of mishloach manos ish l’rei’eihu [sending portions, each man to his fellow]. This is the aspect of gemilus chassadim [acts of lovingkindness], which is greater than tzedakah. For gemilus chassadim is both for the poor and for the wealthy. This is the aspect of what is explained there in the Torah mentioned above, at its conclusion, on the statement of Rabbah bar bar Chanah: “And had we not brought the ship close, we would have drowned” — that the essential redemption will be through His chesed, etc. For even though one needs to strengthen oneself exceedingly in tefillah always, nevertheless, it is forbidden to err into thinking that through our Torah and our tefillos the redemption will come. Rather, the essential redemption will be through His chesed, as it is written: “For My sake, for My sake, I will act” (Yeshayahu 48:11), etc.
אות יז ויעקב אבינו בכל ימי השמירה המשיך האמונה בעולם שהוא בחי' שמור. וע"כ איתא שעסק אז בספר תהלים כי תהלים הוא תפלות ושירות ותשבחות שהוא בחי' אמונה. וע"כ יסד דוד המע"ה ספר תהלים כי דוד הוא בחי' אמונה כנ"ל. וע"כ מצא דוד מקום נקודת העאבל שתיה שהוא נקודת האמונה כנ"ל. וע"כ זכה אז יעקב לעשירות גדול כי כל העשירות נמשך משם מבחי' החלל הפנוי שהוא בחי' הצמצום שמשם כל הממון כנ"ל. ומי שאין לו אמונה ח"ו ונכנס בחקירות הבאים משם, עליו נאמר מארת ה' בבית רשע כי כל ממונו וחפציו כולם רקים וחסרים מטוב,כי אין טוב אלא השי"ת ומאחר שאין מאמין בהש"י הנסתר בהחלל הפנוי בבחי' הממון הבאמשם ע"כ שורה בו קללה ר"ל. אבל הצדיק שמאמין בהש"ית שגם בהחלל הפנוי נמצא הש"י, ובמקום שהש"י שם הוא, שם כל הברכות וההשפעות בחי' ברכת ה' היא תעשיר וכו'. וע"כ יעקב ע"י חוזק אמונתו שגילה אז כנ"ל וביטל הכפירות הבאים מחלל הפנוי ע"י אמונה, ע"כ זכה לעשירות גדול. וזהו בחי' עקודים נקודים וברודים שהם בחי' כלליות העולמות המתגלים בתוך החלל הפנוי כמבואר בע"ח. כי יעקב תיקן אז בחי' חלל הפנוי כנ"ל ועי"ז זכה שם להתגלות תקון כל העולמות שכלולים בבחי' עקודים נקודים וברודים:
Likutay Halachos — Choshen Mishpat II
אות יח וע"כ האשה נקנית בכסף (קדושין ב) כי האשה יראת ה' היא בחי' אמונה שקנינה ע"י הכסף דייקא בבחי' ואמונה מאד כנ"ל:
Hilchos Pikadon v’Arba’ah Shomrim
וזהו שארז"ל שם דגמר קיחה קיחה משדה עפרון. כי גם שדה עפרון שקנה אברהם בכסף מלא דייקא הוא ג"כ בבחי' זו כי א"א לקנות הקדושהשהוא האמונה כ"א ע"י הכסף כנ"ל:
And this is the aspect of: “Esther was greenish [yerakrokes], but a thread of chesed was drawn upon her” (Megillah 13a). “Greenish” — this is the aspect of bushah [embarrassment], as is found in the words of our Sages of blessed memory many times: “his face turned green” regarding a matter of embarrassment. That is, Esther — the aspect of the totality of Israel, who increase in tefillah throughout all the days of the lengthening of the exile until we merit the complete redemption — she is the aspect of “greenish,” the aspect of embarrassment. That is, they are embarrassed within themselves, for they know that they are not worthy of being redeemed through their tefillah. For even when we strengthen ourselves to increase in tefillah greatly, nevertheless, there is no power in our tefillos to bring the complete redemption. Rather, a thread of chesed is drawn upon her — the aspect of: “For My sake, for My sake, I will act,” etc. That is, as above: the essential redemption will be through His chesed. And were it not for His chesed, we would be drowned in the exile, G–d forbid — the aspect of: “had we not brought the ship close” — the aspect of chesed — “we would have drowned,” etc., as above.
ויש עוד בענין זה דברים הרבה:
And this is the aspect of the extension of the golden scepter — which is the aspect of the thread of chesed that is drawn upon the aspect of Esther, through which was the overwhelming power of the miracle.
אות יט וע"כ אמר לבן ליעקב ואשלחך בשמחה ובשירים בתף וכו'. כי לבן הארמי הוא בחי' חלל הפנוי וע"כ בקש לעקור את הכל כי ע"י הכפריות הנמשכין משם נעקרין לגמרי ח"ו מי שנופל לשם בבחי' כל באיה לא ישובון וכו' כנ"ל. ואיתא שם בהתורה הנ"ל שע"י הניגון של הצדיק האמת יוצאין משם. כי יש ניגון של אפיקורסות וכפירות וכו'. ויש ניגון דקדושה הנמשך מבחי' ראש אמנה. וע"כ הזכיר לבן ליעקב וא שלחך בשמחה ובשירים בתף וכו' בשירים דייקא כיא"א לצאת משם כי אם ע"י שירים ונגונים הנמשכין מראש אמנה בבחי' תבואי תשורי מראש אמנה כנ"ל. וע"כ נגלה הש"י ללבן ואמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע כי שם בבחי' חלל הפנוי צריכין שתיקה דייקא בחי' שתוק כך עלה במשחבה כמבואר שם בהתורה הנ"ל. ועוד לאלוקי מילין. שים לבך לדברים האלה הנאמרים בדברי רבינו ז"ל בהתורה הנ"ל בליקוטי הראשון (סי' ס"ד) ובדברינו אלה ותבין נפלאות תמים דעים:
[Laws of Deposits and the Four Guardians]
אות כ שייך לעיל. וזה בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. היינו ענין הנ,ל שצריכין בטחון והשתדלות כי אע"פ שהעיקר הוא הבטחון בהש"י כי העושר והכבדו מלפניו לבד אעפ"כ צריכן השתדלות ג"כ לעשות איזהעסק בדרך הטבע כגון מו"מ וכיוצא. וזה בטח בה' היינו בטחון בהש"י שזהו העיקר ואעפ"כ ועשה טוב שצרייכן לעשות דייקא: וזהו שכן ארץ ורעה אמונה כי כל זה א"א להבין כ"א ע"י אמונה וכו' וכנ"ל:
Halacha 3 — Part B (§§9–21)
כא) וצרייכן לדעת לכל הנ"ל הקדמה אחת הידועה למבינים בכתבי האר"י ז"ל ובחידושי אדמו"ר ז"ל שבכל עולם ובכל דרגא ובכל אדם יש כל בחי' השתלשלות כל העולמות וע"כ זאת הבח' של הצמצום של חלל הפנוי הוא בכל עולם ובכל אדם ובכל דרגא. שקודם שיורד אור הדעת שהוא החיות מעולם לעולם וכו' הוא בבחי' א"ס וצריכין לזה בחי' צמצום של חלל הפנוי כמו שהיה בתחלת הבריאה ואח"כ נמשך האור בדרך קו וכו' כביכול וכו' וכו'. כי כל א דם בכל דרגא כלול מכל העולמות ומה שיש בכלל יש בפרט. ועפ"ז תוכל להבין מעט ענין התורה בא אל פרעה הנ"ל וכל מה שזכינו לבאר בה אל מתחלה ועד סוף. ועי"ז אפשר להבין מעט מרחוק וכמבואר כמה וכמה אזהרות בתחילת הע"ח ובתחילת האד"ר שא"א להבין בזה כלל כ"א מי שמבטל שכלו ובמקום שאינו מבין תולה בפחיתות דעתו האנושי ואז יוכל להבין מעט מהרבה ולראות מרחקו גדולת הבורא ית' אשר אין חקר לתבונתו וכו':
And this every person needs to know well: that each person, according to the lengthening of his exile in his desires and his evil character traits — which is the essential exile — he needs to increase in tefillah exceedingly, all the days of his fleeting life. And even when he sees that he prays abundantly and is not answered, and the desires and confusions overpower him more each time — nevertheless, let him not err that his tefillos and his conversations [with Hashem] are in vain, G–d forbid. Rather, let him know and believe that no word is ever lost, and every tefillah and conversation makes an impression — until the building that he needs will be completed. Then His compassion, blessed be He, will be stirred and He will return to him and have mercy upon him, as above. And therefore, he needs to strengthen himself to increase in tefillah and conversation always. But nevertheless, when he has some salvation, let him not err that through his tefillos and his good deeds he achieved this. Rather, let him know that everything is through His chesed, as above. And even though we know that it is impossible for us to achieve the complete salvation through our tefillos, nevertheless, we need to do our part — to increase in tefillah to the best of our ability. And then His compassion will be stirred and He will act through His chesed, for His sake, and save us speedily. And this too is included in what is explained there in the Torah mentioned above: that in tefillah one must be “striking the target precisely and not missing” [kolei’a el hasa’arah v’lo yachati] — that is, that one should not veer to the right or to the left. That is, one should not err, G–d forbid, that the tefillos are in vain, G–d forbid, because for so long they have been crying out and are not saved. For this is the aspect of veering to the left — making His attribute of mercy appear as if He is cruel, G–d forbid, as if Hashem, blessed be He, does not hear the tefillah of Israel. And similarly, one should not err and say: since it is impossible to achieve through our tefillos except through His chesed, then why should we increase in tefillah at all? Let us rely on His chesed alone. For this too is a great error. For this is the aspect of veering to the right improperly — relying only on His chesed alone. For in truth, both together are good: one must increase in tefillah exceedingly always, and know the truth that we are not worthy to achieve through our tefillos except through His chesed. And nevertheless, we need to do our part, to increase in tefillah always, and Hashem, blessed be He, will do His part and draw upon us His chesed for His sake and save us speedily. And this chesed we draw through mishloach manos ish l’rei’eihu — which is also for the wealthy, which is the aspect of chesed. For on this great day one must bestow chesed, each person with his fellow, even though he is wealthy and does not accept tzedakah, G–d forbid. Nevertheless, one must bestow chesed, each person with his fellow, in order to draw upon us His great chesed, through which is the essential miracle and salvation. For matanos la’evyonim is the aspect of tzedakah, which is the tikkun of tefillah, as above. And mishloach manos is the aspect of drawing the chesed mentioned above, through which is the essential redemption and complete salvation, as above. And this is the aspect of seudas Purim [the Purim feast]. This is the aspect of tikkun hamishpat, for holy eating is the aspect of tikkun hamishpat, as above. And this is the aspect of Mikra Megillah [reading the Megillah]. This is the aspect of the Torah that was renewed and revealed through the multitude of tefillos. For it is explained there in the Torah mentioned above that all the Torah that a person learns comes within the tefillah, and they strengthen one another — see there. And therefore, whoever wants to merit true life needs both — the engagement in Torah and tefillah — for they strengthen one another, as is explained there — see there. And therefore, Mordechai, who increased in tefillah, increased in the engagement of Torah with students. As our Sages of blessed memory said, that he was the head of the Sanhedrin and was called “Pesachyah” — that he would open matters and expound them. And through the Torah that he engaged in, the tefillah was strengthened until he accomplished his request. And similarly, through the tefillah, the Torah was strengthened — which is the aspect of neshamos [souls] — and was renewed anew, in the aspect of ibur [gestation], until they merited to receive the Torah anew. As our Sages of blessed memory said: “They established and they accepted” (Esther 9:27) — [ki’mu v’kib’lu], etc. And all of this they merited through the multitude of tefillah, through which the Torah was renewed, as above. And through this, they then accepted it anew, as above. And this is the aspect of the holy Megillah — which is the aspect of the renewal of the Torah that they accepted then anew through the multitude of tefillos and Torah that they engaged in. Through this, the Torah was clothed within the tefillah until it was renewed completely, and they merited the aspect of a new Torah — which is the holy Megillah, which is the aspect of a Sefer Torah. As our Sages of blessed memory said, that it is equivalent in all the laws of its writing to a Sefer Torah, as above. And this is the aspect of the exceedingly great virtue of making tefillos from the Torahs. For all the Torah that a person learns comes within the tefillah and is renewed there, and they strengthen one another, as above. And this is so even when the Torah one is engaged in has no obvious connection with the tefillah — for example, when one learns the laws of monetary matters and then prays about the guarding of Shabbos, and the like. But certainly it is a surpassing and immense virtue when one merits to make a tefillah from the Torah itself that one is engaged in. For then the Torah and the tefillah are in a complete unity to the greatest degree, and then they strengthen one another and illuminate one another more and more. And therefore, this matter of making tefillos from Torahs is exceedingly precious, and from this are made great delights above, the like of which do not exist. As is explained in his holy words, of blessed memory. For through this, one unifies Torah and tefillah in a wondrous unity, until they become a complete oneness, and they strengthen one another to the greatest degree, as above. And this is the aspect of the mitzvah of milah — the aspect of chisuch [cutting] and pri’ah [uncovering], which is the tikkun habris. Through this, one merits tefillah, which is a cherev pifiyos [double-edged sword], as it is written: “The exaltation of G–d is in their throat, and a double-edged sword in their hand” (Tehillim 149:6), as is explained in the Torah mentioned above. And this is the aspect of the cutting of the orlah and the pri’ah. For it is taught that the klipah of the orlah and the pri’ah, which cover over the holy bris, are the aspect of “two clouds that cover over the eyes” — which are the aspect of Eisav and Yishmael. That is, Eisav and Yishmael are the aspect of the blemish of the bris, the aspect of the klipah of the orlah and the pri’ah, which confuse a person’s mind from strengthening himself in tefillah. Eisav is the aspect of Amalek who descended from him. He is the aspect of the klipah of the complete orlah. For he denied the fundamental principle and does not acknowledge tefillah at all. And he misleads a person’s heart into thinking that tefillah is of no avail, G–d forbid, since the exile lengthens and every day they cry out and are not saved, as above. And through cutting the orlah that covers over the bris, through this one nullifies his evil klipah and draws the aspect of tikkun habris, through which one merits to strengthen oneself in tefillah always. For the essential tikkun of tefillah is through tikkun habris, which is drawn through the mitzvah of milah, as above. But there is still a second klipah, which is the klipah of the pri’ah. This is the aspect of the klipah of Yishmael, from which is drawn a different error in the heart, causing laxity in tefillah, G–d forbid. That is, sometimes it appears to a person that Hashem, blessed be He, has already certainly heard his tefillah — especially when he sees some sprouting of the horn of salvation. For then it appears to him that his tefillah has already been accepted, and he becomes lax in praying further. And this too is not good. For even though one needs to believe with complete emunah that no tefillah is in vain, G–d forbid, even when one sees no salvation at all, as above — nevertheless, even when one sees some salvation, it is forbidden to abandon one’s tefillos because of this. For the salvation has not yet been completed, and we still need salvation and great mercy until we leave our exile completely. And whoever errs within himself, G–d forbid, and becomes lax in tefillah because it appears to him that Hashem, blessed be He, has already heard his tefillah — this is drawn from the klipah of Yishmael. For Yishmael is named for: “For Hashem has heard your affliction” (Bereishis 16:11). And its Targum is: “For Hashem has accepted your tefillah.” And from there descends the second klipah mentioned above, which is the aspect of the klipah of the pri’ah, which is the klipah of Yishmael, which misleads a person’s heart into becoming lax in tefillah because Hashem has already heard his tefillah, as above. And through the mitzvah of pri’ah, one also nullifies this klipah and merits to strengthen oneself in tefillah always. For one needs to know and believe that certainly Hashem, blessed be He, hears the tefillah of every mouth. And even when one sees no salvation, one must believe that no tefillah is in vain, G–d forbid, and strengthen oneself in tefillah more, as above. But also when one sees some salvation, it is forbidden to abandon one’s tefillah because of this. Rather, one must rejoice in His salvation and give thanks for the past and make requests for the future. For we still need very many salvations all the days of our lives, until we merit that which we need to attain — for the sake of which we came to this world. And therefore, we still need to increase in tefillah, as above. And this is what we find regarding Esther — who is the aspect of the tefillah of the totality of Israel, as above — that even when she saw a great and wondrous salvation and awesome miracles such as these — that Haman was already compelled to lead Mordechai through the streets of the city and call before him: “So shall be done to the man,” etc. (Esther 6:11), and afterward he fell completely and was hanged on the tree — nevertheless, even after this it is written: “And Esther spoke further before the king, and fell at his feet and wept and beseeched him to remove the evil of Haman” (Esther 8:3), etc. That is, even when Knesses Yisrael sees great and wondrous salvations and miracles, and the Sitra Achra has fallen greatly — nevertheless, they are not content with this, and they still stand praying and weeping and beseeching before Him, like a son who acts endearingly before his father, that He should remove the evil of Haman — which is the Sitra Achra — completely, that he should merit to be purified and sanctified completely. For even though Hashem, blessed be He, has already performed many miracles and salvations for us, and we need to give thanks for them and rejoice in them always, nevertheless, we still need to increase in tefillah greatly, for we still need many salvations all the days of our lives, as above. And this is the aspect of: “And Mordechai returned to his home” (Esther 6:12). And our Sages of blessed memory said that he returned to his sackcloth and his fasting. That is, as above — that even though he saw such a salvation, nevertheless, he cried out even more, as above. And therefore: “One who circumcised but did not perform pri’ah — it is as if he did not circumcise” (Shabbos 133a). For when one does not perform pri’ah and does not nullify the klipah of Yishmael, and becomes lax in tefillah because it appears to him that he has already accomplished much through his tefillah, as above — which is the aspect of the klipah of Yishmael, the aspect of the klipah of the pri’ah, as above — through this, G–d forbid, the completion of his salvation is delayed, and his exile lengthens, G–d forbid, since he is lax in tefillah. And then the aspect of the klipah of Eisav — which is Amalek, which is the aspect of the klipah of the orlah — returns and reawakens, and will seal and dull his heart completely from strengthening himself in tefillah, since he sees that for so long he has been crying out and is not answered. And, G–d forbid, it can dull his heart so much that he will forget completely all the salvations that Hashem, blessed be He, has already helped him with — as is explained above, that this is the way of Amalek, who implants forgetfulness in the heart as if Hashem, blessed be He, has not yet begun to save at all, as above. Therefore: one who circumcised but did not perform pri’ah — it is as if he did not circumcise. For through this, G–d forbid, also the klipah of the orlah — which is the klipah of Eisav, which is Amalek, as above — returns and reawakens. Therefore, one must remove both, in order to merit to strengthen oneself in tefillah always. For one must believe and remember all the salvations and wonders that Hashem, blessed be He, has already done for us, from Egypt until now, in general and in particular — and give thanks for the past and cry out for the future — and beseech and pray abundantly to Hashem, blessed be He, all the days of our lives, as above. And this is what our Sages of blessed memory said: “Why do we not recite Hallel on Purim? It is understandable there [regarding Pesach]: ‘Praise, servants of Hashem’ — and not servants of Pharaoh. But here, we are still servants of Achashveirosh.” And Rava said: “Its reading — this is its Hallel” (Megillah 14a). That is, they are the same thing and they do not disagree. For Hallel is said on a complete redemption, like the exodus from Egypt, when we went from servitude to freedom completely — upon which all the Yamim Tovim were established, which are holy convocations, in which there is the cessation of labor. For then the contamination of the serpent — the kingdom of wickedness — was nullified. But on Purim, the kingdom of wickedness had not yet been completely nullified, for we are still servants of Achashveirosh. And therefore, Purim is indeed permitted in the performance of labor. And therefore, there is no Hallel on it. But in truth, this itself is the overwhelming power of the wondrous miracle of Purim, which is greater than all the festivals, as our Sages of blessed memory said. For the essential miracle and the wondrous and immense illumination of Purim is that we draw upon ourselves such a wondrous illumination — the illumination of Mordechai — that we merit to overcome in tefillah even during the days of the lengthening of this exile, as above. And this is the essential simchah of Purim — that we rejoice in His chesed, that we are confident that also now He will hear our tefillah and redeem us speedily. And this is: “Its reading — this is its Hallel.” For the essential Hallel of Purim is the reading of the Megillah, which publicizes the overwhelming power of the miracle: that even during the lengthening of the exile, at a time when it appears that Hashem, blessed be He, hides His face from us — even then, Hashem, blessed be He, hears our tefillah, just as it was in the days of Mordechai and Esther. For then it was at the end of the exile, and many calculated and erred, and it appeared to them that Hashem, blessed be He, would never return to us, G–d forbid. And Mordechai and Esther strengthened themselves in tefillah even then, until they merited the miracle. And we draw upon ourselves this great illumination every single year — to strengthen ourselves in tefillah always, throughout all the days of the lengthening of this exile. For even though we are still servants of Achashveirosh, and the kingdom of wickedness rules over us so greatly, nevertheless, we trust in His chesed and we strengthen ourselves to pray always, until His compassion will be stirred over us. And this is the essential Hallel of Purim — the aspect of: “Its reading — this is its Hallel.” For this is the essential illumination that is drawn on Purim: that even in our servitude, in the lengthening of the exile, we strengthen ourselves in tefillah always. And this is the essential eradication of the klipah of Amalek — through the overwhelming power of the greatness of Mordechai that shines upon us then, as above.
Loading comments…