Sections
פקדון וד' שומרים ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
But Yom Tov receives an illumination from Shabbas, as above. For all the Yomim Tovim are in remembrance of the miracles and salvations that Hashem, blessed be He, did for us. And all the miracles and salvations come about through the illumination being drawn from the Tachlis, from the aspect of the end of the world — when everything will be entirely good and nature will be nullified. And through this illumination being drawn into this world, nature is nullified, and through this the miracle and the salvation come (as Rabainu wrote all of this regarding the Aggadah of “the one who hid things” in siman 250, regarding what is explained there: “and his voice was heard from one end of the world to the other”; see there well). 9
אות א ובו יתבאר ענין ספירת העומר ושבועות שהוא קבלת התורה:
“All the craftsmen [umnin] are paid guardians [shomrai sachar].” For the four guardians are the aspect of the rectification of the malchus [sovereignty], as above. And their laws are three, which are: liability, exemption, and an intermediate. That is: the shomer chinam [unpaid guardian] is exempt from everything; the sho’ail [borrower] is liable for everything; and the shomer sachar and the socheir [renter] are exempt in part and liable in part.
ע"פ התורה אשרי תמימי דרך (בסי' א') ע"ש והכלל היוצא משם לעניננו כיאיש הישראלי צריך להסתכל תמיד בהשכל של כל דבר להתקרב עי"ז להשי"ת כי השכל הואאור גדול בחי' שמש וכו' וזה בחי' חי"ת כי החכמה תחי' וכו'. אך מחמת שאור השכל גדול מאד א"א לזכות אליו כ"א ע"י בחי' נון שהוא בחי' מלכות כ"ש לפני שמש ינון שמו וכו' וזה בחי' לבנה כוו'. ולעומת זההוא בחי' עשו שבזה את הבכורה בי' לא יחפוץ כסיל בתבונהכי אם בהתגלות לבו בחי' מלכות הרשעה וכו'. וזה בחי' יצ"ט ויצה"ר וכו' וצריכין להגביר מלכות דקדושה על מלכות הרשעה היצה"ר וכו' והעיקר ע"י התורה וכו'. ואז מתחבר החית עם הנון ונעשה בחי' ח"ן. ועי"ז נתקבלין כל התפילות והבקשות ונתעלה חן וחשיבות ישראל בגשמיות ורוחניות וכו' וכו'. וז"פ מאמר רבב"ח האי גלא דמטבע וכו' ומחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישי'. כי מתחלה היהצ"ר מתלבש א"ע במצוות וכו'. ומחינין ליה באלוותא וכו' היינו שעיקר הכנעתו של היצה"ר הוא ע"י התורה וכו'. כי בעל עבירה הוא משוגע כיאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכו'. וכמו שהמשוגעים צריכין להכותם ולשום עליהם שמות וכו' כמ וכן ע"י התורה שעוסקין מכניעין ומגרשין הרוח שטות שהוא שגעון ממש, ואזי מתגבר מלכות דקדושה שהוא בח'י צמצום השכל שעי"ז זוכין לקבל השכל בהדרגה ובמדה שזה עיקר החיות והתכלית וכו' וכנ"ל:
This is the aspect of good, and its opposite — that is, evil — and the intermediate. That is, the aspect of the Aitz HaDa’as [Tree of Knowledge], which is mixed of good and evil. Through these three aspects is the rectification of the malchus, which is the aspect of positive commandments [mitzvos asai] and negative commandments [mitzvos lo sa’aseh] and the discretionary [r’shus]. That is: to subdue the evil and to do good; and to refine the aspect of the Tree of Knowledge, to raise the good to holiness — in the aspect of the completeness of lashon hakodesh [the holy tongue] through targum [translation/Aramaic]. And as is understood from the discourse “Tefillah LaChavakuk” (siman 19).
It emerges that all the Yomim Tovim, which are in remembrance of the miracles, receive their illumination from the aspect of the end of the world, which is the aspect of Shabbas, as above. For Shabbas is not in remembrance of any miracle that was performed in this world; rather, it alludes to the end of the world — “a day that is entirely Shabbas,” as above. 10
אות ב וזה בחי' מצוות הנפת העומר שעורים וספירת העומר שהם התחלה והכנה לקבלת התורה. כי מבואר בכתבים שבכל ימי הספירה מקבלין כל המוחין דקטנות וגדלות ראשון ושני בהדרגה ובמדה בכל יום ויום כמבואר היטב שם ע"ש. גם מקבלין כל הה' חסדים והה"ג וכללותיהן שהם בחי' שבעה שבעה ומקבלין אותם בשבעה שבועות של הספירה. ומבואר שם שבכל יום ויום מאיר מלכו תדז"א למלכות דנוק' כגון ביום א' נכנס מלכות שבחסד א' בחסד שלו וכן נכנס מלכות שבגבורה א' בחסד שלה ומאיר מלכות שלו במלכות שלה. וביום ב' נכנס יסוד שבחסד א' בחסד שלו ונדחה בחי' המלכות בגבורה שלו וכן בנוק' וכו' ומאיר מלכות שנדחה בהגבורה שלו למלכות שנכנס בגבורה שלה וכו' וכן בכל יום ויום. נמצא כשתעיין היטב בכוונות תראה שעיקר התקון בכל יום הוא בבחי' מלכות שבכל מדה ומדה ע"ש היטב בכוונות המבוארים בפרטיות בכל לילה ולילה בסוף פרק ז' משער ספירת העומר:
And this is the aspect of: “Turn from evil and do good; seek peace” (Tehillim 34:15) — which are the three aspects mentioned above: to subdue the evil, to do good, and to refine and raise the good from the aspect of the intermediate. And this is the aspect of “seek peace,” for peace is the intermediate between two opposites. And through the rectification of the aspect of the intermediate, the aspect of the Tree of Knowledge, through it peace is made — for it is refined and sweetened from the evil and rises to the good, and peace is made between right and left. And therefore shalom [peace] in gematria equals Chashmal with the inclusions [kollelim], as is brought. For Chashmal is the aspect of the rectification of the lashon targum, the aspect of the Tree of Knowledge, as above.
היינו כי ע"י הנפת העומר וספירה שבכל יום ממ"ט ימי הספירה אנו מתחילין להמשיך עלינו קדושת קבלת התורה שהוא בחי' המשכת המוחין שהוא עיקר בחי' קבלת התורה. והעיקר ע"י שמתקנין בחי'מלכות שהוא בחי' נון שהוא בחי' צמצום ומדה לקבל החכמה והמוחין בהדרגה ובמדה. כי באל תקון בחי' המדה והצמצום שהוא בחי' מלכות א"א לקבל את החכמה והמוחין מחמת ריבוי אור כי אור השכל גדול מאד וא"א לקבלו כ"א ע"י בחי' מלכו תשהוא בחי' מדה בחי' נו"ן כ"ש לפני שמש ינון שמו כ"ש בהתורה הנ"ל. ע"כ צריכין להביא עומר שעורים שהואא כלל כל הצמצומים. היינו שע"י הנפת העומר שעורי םנתתקנין כל הצמצומים והמדות שהם בחי' מלכות כדי שנוכל עי"ז לקבל את המוחין בהדרגה ובמדה. כי בלא תיקון בחי' המדות והצמצומים א"א לקבל המוחין כנ"ל. וזה בחי' חמשים יום ש לספירת העומר שהם תיקון המלכות, כמבואר לעיל שעיקר ההארה והתיקון בכל יום ויום הוא בבחי' מלכות כנ"ל. וע"כ הם חמשים ימים כנגד בחי' נו"ן הנ"ל שהוא בחי' מלכות בחי' לפני שמש ינון שמו היינו לפני שמש קודם שמקלבין המוחין והשכל והחכמה שהם בחי' שמש כ"ש שם צריכין מקודם לתקן בחי' מלכות שהוא בחי' נון בחי' ינון שמו שזהו בח'י נו"ן יום של ספירת העומר כנ"ל:
And these are the three laws of the four guardians, which are the aspect of the rectification of the malchus, as above — which are: liability, exemption, and intermediate, the aspect of the three rectifications mentioned above, corresponding to the three aspects of good, evil, and intermediate, as above.
And likewise, the Yom Tov of Rosh HaShanah is also a “remembrance of the first day” — which is the beginning of Creation. And therefore it is also among the Yomim Tovim. For then, on the first day, at the beginning of Creation, light and darkness served together, in the aspect of “on the day that Hashem Elokim made” (B’raishis 2:4), etc. For then it was the aspect of “Hashem is HaElokim” — the aspect of “entirely good” — for this illumination was drawn from the aspect of “before the Creation,” which is the encompassing Tachlis, as above. And because it was then close to “before the Creation,” to the aspect of the Tachlis, and there had not yet been the strengthening of the Sitra Achara, therefore the aspect of “Hashem is HaElokim” was drawn into the world, as above. And therefore light and darkness served together then. But afterward, when Hashem, blessed be He, foresaw that there would be wicked people, then “He separated,” etc. And to this, Rosh HaShanah alludes — a “remembrance of the first day.” And therefore it is also among the Yomim Tovim, as above. 11
אות ג וכלל הכוונה של הנפת העומר שעורים וספירה הוא לצאת מזוהמת וטומאת מצרים ולזכות לקבלת התורה שהוא עיקר החכמה והשכל כדי לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר ולהתקרב עי"ז להשי"ת. כיכל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו כדי לזכות להכיר אותו ולעבדו ע"י כל הדברים שבעולם. אבלאין זוכין לזה כ"א ע"י התורה הקדושה וכמבואר בהתו' הנ"ל. כי על ידי התורה מכניעין מלכות הרשעה שהוא בחי' כסילות רוח שטות שהם כלל כל התאוות והמדות רעות שהם רוח שטות ושגעון ממש כי אין אדם עובר עבירהאא"כ נכנס בו רוח שטות. וזה עיקר זוהמת וטומאת מצרים שאנו צריכין להטהר מהם באלו ימי הספירה כמו שאנו אומרים בספירה כדי לטהרינו מקליפותינו ומטומאתינו וכו':
And this is the aspect of the shomer chinam, who swears regarding everything and is exempt — which is in the aspect of holiness, the aspect of good, where all the exemptions are and there is no liability at all. And this is the aspect of the shomer chinam, who does not desire any payment of wages, but does everything out of love — like a son who serves his father out of love. And this is the aspect of the rectification of the malchus through the aspect of “son” [ben], in the aspect of: “All of Israel are children of kings” — as our Sages of blessed memory said (Shabbos 67a).
And this is what Rabainu wrote in the section “Vay’shasef Sh’muel” (in siman 135) — that on Yom Tov there is the elevation of the Malchus [Kingship] from among the k’lipos [husks / forces of impurity]. For this is the aspect of the ascent of the Malchus — when the aspect of “Hashem is HaElokim” is revealed, the aspect of “G-d is my King from of old” (Tehillim 74:12), the aspect of “Hashem is One and His Name is One.” “Name” (shaim) — this is the aspect of Malchus, as explained there (in the teaching “Anochi” above). And this is the nullification of the k’lipos — for all evil is nullified; only “entirely good, entirely One”, as mentioned above. 12
אות ד וע"כ מביאין עומר שעורים שהוא מאכל בהמה שהוא העדר הדעת. כי עקיר יניקת הכסילות הוא מבחי' מיעוט הלבנה שהוא פגם המלכות. כי המכלות בחי' לבנה בחי' נו"ן הנ"ל הוא כלל כל הצמצומים והמדות של השכל, שא"א לקבל את השכל כ"א עי"ז כנ"ל. נמצא שעיקר תקון השכל ע"י בחי' המלכות שהוא בחי' כלל כל הצמצומים והמדות כנ"ל. אבל מחמת שהוא בחי' צמצום ומדה וכל צמצום הוא בחי' דין ע"כ לפעמים נשתלשל משם יניקת הכסילות שהוא העדר הדעת לגמרי. ע"כ מתחילה צריכן להמתיק ולתקן בחי' המלכות ע"י הנפת העומר שעורים שהוא קרבן ממאכל בהמה שהוא בחי' העדר הדעת בחי' צמצום המוחין שעי"ז עיקר קבלת המוחיחן כנ"ל. כי בקדושה זאת הבחינה יקרה מאד היינ ובחי' בהמה היינו לעשות עצמו כבהמה כאלו אין בו שום דעת כלל כ"ש דוד ואני בער ולא אדע בהמות היית יעמך וכ"ש אדמו"ר ז"ל ע"פ כל אשר נתן ה' חכמה בהמה שהיא חכמה גדולה לעשות עצמו כבהמה כי עי"ז עיקר קבלת הדעת והשכל האמת כי זהו בחי' צמצום המוח הנ"ל בחי' מלכות בחי' נו"ן הנ,לשהוא ביחי' מדה וצמצום. היינו שא"א לקבל שום דעת ושכל אמתי כ"א כשמשים עצמו כבהמה כאל ואינו יודע כל לכשרז,ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כאינו יודע ואז עי"ז דייקא זוכה לקבל את השכל והמוח בהדרגה ובמדה. וגם כשמקבל איזה שכל ודעת צריך לידע בכל פעם שעדיין אינו יודע כלל כ"ש אדמו"ר ז"ל כ"פ, ועי"ז זוכה לקבל מוח ודעת חדש בכל פעם. וזהו בחי' צמצום ומדה דקדושה בחי' מלכות בחי' נו"ן הנ"ל שעי"ז עיקר קבלת המוחין כנ"ל. אבל את זה לעומת זה עשה אלקים ובכל דבריש טוב ורע וע"כ לפעמםי מתגברת הסט"א ויונקת מבחי' צמצום הנ"ל כי עיקר יניקתם מבחי' העדר הדעת מבחי' צמצומים שהם בחי' דינים כידוע. וכשהם יונקים משם שזהו בחי' מיעוט הלבנה אזי הם מהפכים הדבר מהיפך אל היפך כ"ש המהפכים ארחות יושר ונלוזים במעגלותם. כי באמת צריכןי להשתמש בכל דבר ובכל דמה במקומו ובשעתו בקדושה ובטהרה כראוי היינו כי באמת צריך האדם ליזהר מאד שלא יעשה מעשה בהמה ח"ו כי גדר האדם שיהיה רחוק ממעשהבהמיות שהם כל התאוות רעות שהם כסילות ושטות. וכשזוכה לגרש התראוות הבהמניות אזי נתחזק ונתרומם שכלו, כפ יהכנעת התאוות הבהמיות כן נתרומם שכלו כי כשזה נופל זה קם. ואזי כשמגיע אל השכל אז צריךם לידע האמת שעדיין הוא רחוק מחכמה בבחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שעיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה כ"ש אדמו"ר ז"ל, ואז צריך דייקא לעשות עצמו כבהמה כמ ודהמע,ה שבוודאי היה חכם גדול אמתי ואומר ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך וזה בחי' בהמה בקדושה בחי' אדם ובמהמה תושיע ה' כשרז"ל בני אדם שערומין בדעת כאדה"ר ומשימין עצמם כבהמה. נמצא שהאדם צריך לבלי לעשות מעשה בהמה ח"ו ואז שכלו בשלימות, ואז דייקא צריך לידע שהוא רחוק מהדעת ויהיה בעיניו כבהמה שאין בה דעת כנ"ל. וזהבחי' מלכות דקדושה שהיא בחי' מדה וצמצום הדעת שזהו בחי' בהמה בקדושה שמצמצם דעתו כאילו אינו יודע כלל שעי"ז עיקר קבלת הדעת והשכל כנ", אבל בענין התאוות אינו עושה שום מעשה במה כלל ח"ו וכנ"ל. אבל הסט"א והקליפות מסיתין את האדם מהיפך אל היפך ח"ו כמו שנמצאין כמה ב ני אדם שמשוקעים בכל התאוות כאשר הם יודעים בעצמם והם עושים מעשה בהמה ממש, והם רוצםי עוד לידע חכמות והם חכמםי בעיניהם ונגד פניהם נבונים, ורוצים להטיל מום בקדשים ח"ו למצוא קשיות וחסרונות בגדולי הצדיקים והכשרים האמתיים כאלו הכל צריכים ללמוד שכל מהם, בפרט הרשעים הגדולים שהם כת המחקרים העוסקים בספרי חיצונים ובלשונותיהם אשר רשעותם מפורסם לעין כל, והם משוקעים בכל התאוות רעות וחשודים עלכל עבירות שבתורה כמפורסם והם גרועים מבהמות בריבוי זוהמת תאוותיהם הרעות, ומעיזים פניהם ככלבים ואומרים שהם חכמים ונבונים וקורין את הכשרים והיראים האמתיים בשם כסילים ושוטים ופתאים ומהפכים הקערה על פיה. והם מפרשים כל ס' משלי וכו' שמגנה את הכסילים, הם מפרשים על הכשרים והיראים ההולכים ע"פ התורה באמת, אוי להם אוי לנפשם ועליהם נאמר הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים וכתיב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. הכלל שאלו הרשעים הם מהפכים ארחות יושר מהיפך אל היפך כי הם עושים מעשה בהמה ממש והם חכמים בעיניהם ורוצים לחקור ולידע כל הדברים איך הקב"ה מנהיג עולמו ומקשים קשיות וחקירות על ה' ועל צדיקיו ויראיו האמתיים. וכ"ז נמשך מפגם המדה והצמצום הנ, לשהוא בחי' מלכו תשכפי מה שפוגמין בבחי' מלכות שהיא בחי' לבנה וכו' כנ"ל כמו כן מתגבר החשך והקליפה שמהפך האמת מהיפך אל היפך כנ"ל. עד שנמשך פגם וטעות זה גם בין הכשרים קצת שאומרים חכמות של הבל והם עדיין לא יצאו ממעשה בהמה ואעפ"כ הם חכמים בעיניהם ואומרים דעות וחכמות שקר בדרכי ה'. וזהו בחי' מ"ש אדמו"ר ז"ל בסוף התורה הנ"ל על מארב"ח ומתחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישא וכו' שהבע"ד מתלבש עצמו במצוות וכו' אבל באמת מלאך מזיק הוא. וזהו בחי' כל החכמות של הבל המצויים עכשיו כולם הם תחבולות היצה"ר והקליפה שמעקם לבבם ומתלבש עצמו במצוות כגון שמצווה לעבור זמן ק"ש ותפלה כדי להתפלל בגוף נקי ומבלים רוב ימיהם על נקיות ועוברים זמן ק"ש ותפלה בכל יום ולסוף אינם מתפללים בגוף נקי כלל מכ,ש שאינם מתפללים במחשבות נקיות וזכות כלל עד שע"פ הרוב אינם יודעים מה הם מדברים. וכבר צחווחו ע,ז כמה גדולי הצדיקים בפרט אדמו"ר ז"ל שאמר בפירוש שהוא טעות ושטות גדול ופיתוי היצה"ר לבלות זמן היקר על חומרות של שטות כאלה ולא כן כונת הש"ע והפוסקים כלל כמובן למעיין היטב בדבריהם שאדרבא ברוב המקומות הם מקילים בזה מאדמ אד. ואם באיזה מקומות נמצא שיכולין לטעות באיזה חומרא בזה צרייכן לילך אחר רוב הפוסקים שרובם ככולם מקילים בזה מאד כמבואר במ"א בסי' צ"ב בתחילתו וכאשר ראינו מכל גדולי הקדמונים שלא נהגו בחומרא של שטות והבל הזה ואין להאריך בזה כאן כי אין כאן מקומו. וכן במכה דברי םשהבע"ד מתלבש א"ע במצוות שכל זה נמשך מחכמות של הבל שנמשך מבחי' הנ"ל שמהפכין האמת שעושין מעשה בהמה ורוצים לידע חכמות והמצאות. ובאמת הא בהא תלוי כי כל יניקת הסט"א הוא מפגם המלכות מבחי' מיעוט הלבנה כידוע היינו מבחי' פגם הצמצום הנ"ל היינו כי ע"י כל התאוות והעבירות ח"ו פוגמין במלכות בבחי' צמצום הנ"ל, וכשנפגם ונתקלקל הצמצום עי"ז אינו יכול לצמצם את מוחו לקבל הדעת האמתי בהדרגה ובדמה ואזי יוצא דעתו מהגבול ועי"ז הוא נתעה ונבוך בחכמות של שטות והבל מחמת שאין לו צמצום לקבל המוח והשכל האנמתי שא,א לקבלו כ"א ע"י תקון הצצמום שהוא בחי' מלכות שעי"ז מקבלין השכל בהדרגה ובמדה שזהו עיקר תקון השכל וכנ,ל. ע"כ כשיוצאין ממצרים צריכין להביא עומר שעורים שהוא מאכל בהמה שהואבחי' כלל כל הצמצומםי כמובא בכוונות כדי להמתיק ולתקן בחי' הצמצום והמדה והגבול של הדעת בשרשו כדי לזכות לבחי' בהמה בקדושה דהיינו שלא לעשות מעשה במהה ואעפ"כ ידע שהוא רחוק מהשכל ויהיה בעיניו כבהמה כנ"ל שזהו בח'י והניף את העומר לפני ה' כו' שצריכין להניף בחי' העורמ בחי' כל להמדות והצמצומים בחי' בהמה דקדושה, להניף הכל לה' להתנהג בזה כרצונו ית' לא להיפך ח"ו וכנ"ל. ובזה שמניפין העומר מבטלין הכסילות והרוח שטות שלא יהיה לו שום יניקה מבחי' הצמצום מבחי' מלכות מבחי' בהמה כי מניפין אותו לה' שלא להשתמש עם בחי' הצמצום בחי' בהמה כ"א בשביל השי"ת וכנ"ל. וזהו עיקר הכנה והתחלה לקבלת התורה שהוא הדעת כי א"א לקבל את הדעת כ"א ע"י תקון המדה והצמצום שנתתקן ע"י הנפת העומר שעורים וכנ"ל. ואז מתחילין למנות נו"ן יום שהוא בחי' נו"ן הנ"ל שהוא בח'י הצמצום בחי' מלכות בחי' לפני שמש ינון שמו כנ"ל ועי"ז אנו יוצאין מטומאה לטהרה:
But the sho’ail is the opposite — for all the benefit is his. Which corresponds to the aspect of the Sitra Achara, which seeks and craves all the desires and pleasures. And therefore he needs extra guarding, for there one must guard most. And therefore he is liable for everything, for there are all the liabilities — for it is called “obligation” [chovah], as is brought.
And this is what Rabainu wrote there in the section “Vay’shasef” mentioned above: that through Yom Tov there is the nullification of arrogance (gadlus) through the tzaddikayya (as written there, in siman 135; see there). For this is the aspect of Yom Tov — namely, bittul toward the Ain Sof, in the aspect of ratzo vashov, as above. And from there, the tzaddikayya draw down the holiness, as above. And all of this depends on the ultimate anavah [humility], the aspect of Ayin [Nothingness] (as Rabainu wrote in the teaching “Anochi” above). 13
אות ה ועיקר כוונת הספירה בפשיטות הוא שצרייכן לדעת שימי האדם מנויים וספורים במספר ובמנין כל יום ויום והאדם יצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ויום כיאין שום יום הולך לבטלה ח"ו. ואפילו שעה ורגע אחת אינו הולך לבטלה ח"ו בבחי' שבעה שבתות תמימות תהיינה שהשבעה שבתותו שהם ימי הספירה צריכין להיות תמימות ושלימות בעבודת ה' ולא ילך מהם רגע לאיבוד ח"ו. כי שבע שבתות מרמזין על כל ימי חיי האדם שכלולים בשבעה ימי השבוע. שהם שבעת ימ יבראשית כי אין נמצא יום בעולם חוץ משבעת ימי השבועה שהם חוזרים חלילה כל ימי עולם. ע"כ כל ימי חיי האדם כלולים בשבעת ימים שהם בחי' שבעת ימי השבועה וכל יום כלול מכל השבעה ימים ע"כ הם בחי' שבעה שבתותו שהם מ"ט יי הספירה, שהמצוה לספור כל יום ויום כדי לידע ולזכור את ימי חיי הבלו שכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הם מנויים וספורים במספר ובמנין כ,ש כי שנו תמספר ואתיו אם כימי שכיר ימיו (איוב) וכתיב מספר ימי חיי הבלו (קהלת) וכתיב למנות ימינו כן הודע וכו'. וע"כ אסור להאדם לדחות א"ע מום ליום רק לידע היטב שזה היום לא יהיה לו עוד כל ימי חייו. כי יום האחר הוא ענין אחר לגמרי והלוואי שיפרע בזמנו שיזכה למחר לצאת ידי חובתו מה שצריך לפרוע להשי"ת חובת הזמן של ים מחר בעצמו. אבל עכ"פ חלילה להטעות א"ע לדחות מיום ליום וכ"ש אדמו"ר ז"ל ע"פ היום אם בקולו תשמעו שעיקר העבודה מי שרוצה לשמוע בקולו ית' ולדבקה בו העיקר הוא שידע שהעיקר הוא היום. הים דייקא וכו' כמבואר שם (בסי' ער"ב ע"ש). וזה בחי' מצות ספירת העומר שהוא התחלה והכנה לקבלת התורה להורות שא"א לקבל את התורה כ"א כשיודעין שהעיקר הואהים הזה שהאדם עומד בו ולא לדחות מיום ליום כי כל ימי האדם מנויים וספורים וכנ"ל. שזהו בחי' היום אם בקולו תשמעו היינו אם תרצו לשמוע בקולו ולקבל את התורה א"א לכם לקבל כ"א ע"י בחי' היום, לידע שהעיקר הוא היום הזה דייקא כ"ש הים הזה אנכי מצוך הים וכן הרבההיום דייקא כנ"ל כי ע"י שמונין וסופרים שבת שבתות קודם קבלת התורה שהם בחי' כלל ימי האדם כנ"ל עי"ז יוצאין מטומאה לטהרה וממשיכין האמת והקדושה על עצמו שידע תמיד בכל יום ויום שעיקר הוא היום הזה דייקא כנ"ל שזהו עיקר בחי' קבלת התורה שכלולה מכל הימים והמדות כ"ש ומדת ימי מה הוא כ"ש בהתורה וביום הבכרוים (בסי' נו). כי קודם קבלת התורה בעת שאנו צריכין לטהר עצמינו מטומאת מצרים אנוצריכין לספור הימים בפה מלא כדי לזכור זאת היטב שימי האדם מנויים וספורים. כי מחמת זוהמת מצרים יכולים הסט"א והקליפות לבלבל את המוח ח"ו שיטעה א"ע כאלו אין היום מסוגל לעבודת הבורא יתב' וירצה לדחות מיום ליום על כן צריכין לספור הימים בפה מלא כי הדיבור יש לו כח גדול להזכיר את האדם אפילו בעת שאינו נקי מזוהמתו כ"ש מדי דברי בו זכרו אזכרנו וכו' כ"ש (בסי' ע,ח). אבל ע"י שספרנו מ"ט ימי הספירה וזכינו לצאת מזוהמת מצרים ולקבל את התורה בשבועות אזי אין צריכן עוד אח"כ לספור הימים בפה מלא בכל יום בשאר ימות השנה כי ממילא זוכין לזכור זאת בכל יום ע"י שכבר משכנו עלינו הקדושה ע"י מצוות ספירה וקבלת התורה וכנ"ל כי זה עיקר הקדושה לזכור בכל יום ויום שזה היום מנוי וספור וצריכין לצאת בו חובת היום, בזההיום דייקא כנ"ל:
And the shomer sachar is the aspect of the servant [eved], for he is hired to guard like a servant. And therefore he is an intermediate — liable in part and exempt in part, in the aspect of the Tree of Knowledge that is mixed of good and evil. And this is the aspect of Matat[ron], who is the aspect of the servant.
And therefore it is written: “Your new moons and your festivals, My soul hates” (Yeshaya 1:14). But it does not say this about Shabbas, as is found in the Holy Zohar. For Yom Tov, whose holiness depends on Yisrael — therefore, when Yisrael are not worthy, G-d forbid, then the day itself, whose entire holiness comes from them, is also not accepted, G-d forbid. But Shabbas, which is holy of its own accord — therefore it is not blemished through the blemish of Yisrael, G-d forbid. 14
אות ו וע"כ סופרין הימים לעומר כי העומר הוא בי' תיקון והמתקת כל הצמצומים והגדרים של המוחין כדי לקבל המוחין בהדרגה ובמדה ושלא ליתן יניקה ח"ו להסט"א יותר מדאי מהצמצום והמדות כדי שלא יהפכו האמת וכנ"ל. וע"כ סופרין הימים לעומר כי באמת כל יום ויום יש בו חכמה ושכל מיוחד שזה עיקר אור יום שהוא אור השמש שהוא השכל כ"ש בהתורה הנ"ל, וכן מבואר בהמעשה של יום השלישי שכל יום ויום בא עם שירים וחידות וכו' שכלולים בהם כל החכמות שבעולם ע,ש היטב ותבין שכל החכמות שבעולם כלולים בהימים כי אור יום הוא השכל וזהו כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מהחושך. אבל בכל יום יש חשך שקדם לאור כי הלילה קודם אל היום בסדר הבריאה כ"ש ויהי ערב ויהיה בקר יום אחד. ובשורשו בקדושה הוא תיקון גדול מה ש חשך קדם לאור כי החשך הוא בחי' העדר הדעת בחי' צמצום מוחין שזהו בחי' לבנה ששליטתה בלילה שהיא בחי' מלכות וכנ"ל שעיקר תיקון וקבלת המוחין על ידה דייקא וכנ"ל. אבל מחמת פגם מעשי בני אדם שהם בחי' פגם מיעוט הלבנה עי"ז נמשך להס"א יניקה ח"ו משם מבחי' צמצום הנ"ל כי משם עיקר יניקתם כנ"ל, ומשם עיקר אחיזת מלכות הרשעה שהוא זוהמת מצרים כי עיקר יניקתם מפגם מלכות דקדושה שהוא בחי' פגם הצמצום הנ"ל שהוא בחי' מיעוט הלבנה כנ"ל, ומשם נמשכין כל הפגמים שבעולם ואזי מתגבר ח"ו חשך ממש. שרוצה להחשיך אור היםו לגמרי היינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור האמת שהוא אור השכל והחכמה האמתיית המאיר בכל יוםך יום שהוא עיקר אור יום, ומזה נמשכין כל הבלבולים והמניעות והעיכובים שבכל יום ויום, שמז נמשכין כל הטעיות הנ"ל שהאדם רוצה לדחות זה היום עד שע"פ הרוב נדמה לו כאלו אין זה היום נמנה ונספר כלל בימי חייו כאלו היום הזה א"א לעבוד את השי"ת. ובאמת בודאי כפי השתטחות והתפשטות הסט"א והקליפה שבכל יום ויום בודאי קשה מאד לעסוק בעבודת ה' בפרט בתפלה ששם באים כל הבלבולים שבעולם (כ"ש בהתורה מישרא בסי' ל' ע"ש). אבל צריכן לי דע שאעפ"כ זה היום הוא יום ועולה בחשבון ובודאי יש בו טוב רק שהחשך מכסה עליו כי הקליפה קודמת לפרי, וצרייכן להתגבר ולהשתדל לשבר הקליפה שהם כלל כל המניעות והבלבולים והטעיות והדחיות ולידע ולהאמין שדייקא ביום הזה יכול להתקרב להשי"ת לפי בחינתו ואם תדרשנו ימצא לך ותזכה למצוא הטוב שבזה היום דיקא כי לית יום דלית ביה טוב כ"ש בזוה"ק המובא (בסי' פ"ד) וז"ל ת"ח כל שיתימי בראשית וכו' ולא תשכח יום דלית ביה טוב וכו' וכל יומא אית ליה גדר מלבר דלא ייעול כל בר נש לההוא טוב כגון חשך דכסיא לנהרוא וכו'. על כן צריכם לידע שמה שנדמה להאדם כאלו היום א"א לו להתפלל בכונה וללמוד ולעסוק בעבודת ה' זה נמשך רק מהחשך שקדם לאור שנמשך מפגם הצמצום הנ"ל שמשם נמשך הגדר מלבר שיש על הטוב שבכל יום כמבואר בזוהר הנ"ל, ומשם באים כל הטעיות והדחיות של כל אדם שבכל יום שנדמה לו כאלו היום הזה אינו כלום כאלו אינו מימי חייו כאלו היום א"א להתקרב להשי"ת כלל, כאשר נמצא זה ברוב בני אדם שאינם מפקחים על דרכיהם היטב בפרט כשיש לו איזה סיבה ומאורע לטוב או להיפך ח"ו שאז היום מתבלבל אצלו לגמרי עד שרוב ימיהם כלים בזה להבל ולריק רחמנא ליצלן כגון ביום זה הוא יריד ויומא דשוקא וביום זה צריך לחשוב חשבונותיו ובזה היום יוצא לדרך ובאלו הימים הוא בדרך נע ונד ומטולטל ובזהנ היום בא מן הדרך וצריך להרים המשוי מעל העגלה ולסדר הסחורה ולחלקה בראוי וכו' וביום הזה מזדמן לו איזה מריבה וקטטה עם א' וביום זה נקרא על איזה סעודה וכיוצא בזה ביטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום עד שכמעט בכל יום נמצא בו ביטול ובלבול גדול. ואפילו בשאר הימים שאין בו מאורעות כאלה. נדמה לו ג"כ ע"פ הרוב בכל יום כאלו היום הזה אינו כלום וכנ"ל. וכל זה נמשך מהגדר מלבר דאית על כל יום וכנ"ל, שנמשך מהחשך שקדם לאור דהיינו מבחי' פגם הצמצום הנ"ל שהוא בחי' תקון מעוט הלבנה כנ"ל. ען כן סופרים הימים לעומר דייקא כי העומר הוא בחי' המתקת הצמצום הנ"ל בחי' תיקון מעוט הלבנה שעי"ז נתבטל יניקת החשך והסט"א שהוא בחי' הגדר שיש על כל יום ויום שעי"ז זוכין לידע האמת שבכל יום ויום יש בו טוב וצריכין להשתדל להתקרב בזההיום דייקא להשי"ת כפי אותו היום כי כל הימים מנויים וספורים שזהו בחי' מצוות ספירת העומר וכנ"ל:
And this is the aspect of the craftsmen [umnin] who are paid guardians. For I heard from our master, our teacher and our rabbi [i.e., Rabbainu], may his light shine, regarding the discourse “Tefillah LaChavakuk” mentioned above — regarding what he said there, that the aspect of milah [circumcision] is in the aspect of Chashmal, in the aspect of the completeness of lashon hakodesh through targum, which is the Tree of Knowledge. That is, that one refines and raises the good to holiness — see there.
And therefore, on Yom Tov, the preparation of food (ochel nefesh) is permitted. For since all its holiness depends on the souls of Yisrael, who draw the holiness there — therefore, that which is a need of the soul — namely, the preparation of food (ochel nefesh, literally “food of the soul”) — certainly it is not fitting that it should be forbidden. For the soul is higher than the Yom Tov — for it is from there [from the soul] that [Yom Tov] receives its holiness, as above. But all [other] labors are certainly forbidden, for it is Yom Tov — namely, the nullification of evil, which is the nullification of all the 39 labors that came through the Tree of Knowledge of Good and Evil. 15
אות ז וז"ש (מיכה ז) יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק חוק יום הוא ועדיך יבא למני אשור וכו' וע"ש בפרש"י שפי' לפי ענינו שהדבור מוסב אל האומות שמתגרין בישראל ע"ש. ולפי עניננו יתפרש היטב שישראל אומרים אל העכו"ם שהם בחי' הסט"א והקליפות המסבבין את הקדושה שמהם כל המניעות והבלבולים והדחיות שבכל יום עד שנדמה כאלו זה היום אינו יום כלל וזהו יום לבנות גדריך כלומר אתם הס"א והמניעות והדחיות אתם אומרים שזה היום הוא רק לבנות גדריך היינו הגדרים של הסט"א שהם בחי' הגדר שיש על כל יום ויום שלא יתקרב להטוב שבכל יום כ"ש בזוהר הנ"ל דכל יומא אית ליה גדר מלבר וכו' כנ"ל. וזהו יום ההוא ירחק חק שאתם אומרים שהיום הוא רק לבנות גדריך דהיינו הגדרים והמסכים שעל כל יום שהם המניעות והדחיות, אבל הוא רחוק לעסוק בזה היום בתורה שנקראת חק ומשפט וזהו יום ההוא ירחק חק שבזההיםו ירחק חק שהוא התורה כי א"א לעסוק בתורה ועבודה בזה היום מחמת דחיות ומניעות כנ,ל. אבל באמת אינו כן כי יום הוא ועדיך יבא כי בודאי זההיום הוא יום גמור ובודאי נשתדל ונתגבר לעסוק בזהה היום דייקא בתורה ועבודת ה' ולשבר את הגדרים שלכם וכל המניעות שלכם שאתם רוצים להחשיך ולהסתיר את אור היום בחי' יום הוא ועדיך יבוא, וכעין שפרש"י לפי ענינו וז"ל יום הוא ועדיך יבוא הנביא אומר אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו יום הוא שמור ונצור ולא בטל עדיך יבוא העכו"ם להחריבך למני אשור שהוא ראש למרעינו וערי מצור וכו'. ראה והבן והבט אתה המעיין ותראה שמפורש ברוח קדשו של רש"י ז"ל כל דברינו באר היטב היינו שהנביא אורמ בשם ישראל להס"א והקליפות שהם כלל העכו"ם יום הוא ועדיך יבוא. אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל ולהך לו כאלו זההיום בטל והלך לריק ולהבל ח"ו וא"א להתקרב בו להשי"ת מגודל השתטחות והתפשטות הגדרים והמחיצות והבלבולים שמתגברים מאד בכל יום עד שנדמה בכל יום שבזה היום דייקא וכנ"ל. וזהו למני אשור שהוא ראש למרעינו וערי מצור היינו כלל כל הקליפות וסטרין אוחרנין שכלולים בהעכו"ם שראש שלהם אשור שהוא הראשון שהגלה את ישראל מארצם כי התחלת הגלות של עשרת השבטים התחיל מאשור כמו שפרש"י שהוא ראש למרעינו וערי מצור וכו'. היינו עם כלל שאר הקליפות והסט"א שהם בחי' ערי מצור שהם בונים ערי מצור ממש סביב כל אדם שהם בחי' גדרים ומחיצות רבות וחומות נחשת ובריחי ברזל ומשתטחים ומתפשטים מאדמ אמד בכל יום ויום למנוע את האדם מלצאת חובת יום ביומו וכ"ש עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים. וכל אלו הערי מצור שהם כלל הגדרים והמניעות והדחיות של הסט"א כולם נזכה להחריב כי אנו יודעים שדיקא זה היום שאנו עומדים בו יום הוא כי בודאי הוא יום גמור ואינו בטל ח"ו כאשר אתם אומרים. ועדיך יבוא העכו"ם והסט"א להחריבך וכנ"ל:
And he said that this is the answer to the heretics [teshuvos haminim], as it is brought in the Midrash, that they asked: If Hashem, blessed be He, desires the circumcision, why did He not create man already circumcised? For how is it possible that the work of Hashem, blessed be He, should lack rectification?
But Shabbas is higher, and does not depend on the holiness of Yisrael. Therefore, even that which is a need of the soul is forbidden on it, as above. For it is a complete cessation — the aspect of “a day that is entirely Shabbas” — when everything will be nullified, and there is no action in it at all; rather, “one who toiled on the eve of Shabbas will eat on Shabbas” (Avodah Zarah 3a). 16
אות ח וזה בחי' כלל הכונות של ספיטרה ע"ש היטב בסוף פ"ו שם מסדר הכונות היטב בפרטיות בכל לילה ולילה ותראה גודל השינויים שבכל יום ויםו. והכלל שבכל השבע שבועות שדהם מ"ט ימי הספירה אנו מקבלים בכל יום ויום מוח מיוחד. כי עתה אנו מקבלין המוחין בהדרגה ובמדה בכל יום ויום. אבל אין מקבלים אותם כסדר רק כמו שקבלנו אותם בליל א' של פסח שלא כסדר, רק שאז קבלנו כולם בחפזון ברגע אחת אבל עכשיו מקבלין אותם בהדרגה ובמדה בכל ימי הספירה אבל שלא כסדר. כי מקבלין מוחין דגדלות קודם מוחין דקטנות עיין שם השינויים הנפלאיםכגון ביום א' של שבוע ראשון מקבלין גדלות א' דאבא וביום שני גדלות א' דאימא וביום ג' קטנות ב' דאו"א וביום ד' גדלות שני דאי' וביום ה' קטנות א' דאו"א וביום ו' רשימו דגדלות ב' דאבא ובים ז' עצמות דגדלות ב' דאבא ובזה נשלם שבוע א'. והכל נכנס בבחי' מוח החכמה שהוא כלל שבוע הראשונה. ואח"כ ואח"כ בשבוע ב' מקבלין כל אלו המוחין ונמשכין למוח הבינה וכו'. וכל אלו הבחינות הם בכל אדם ובכל זמן כי אע"פ שאין יודעין ביאור הכונות לעומקן. אבל אפע"כ זה אנו יודעים ומאמינים שכל אלו הבחינות נעשין ונמשכין בכל דורודור בכל שנהושנה בכלאדם ואד לפי בחינתו. כיט כלל כל המוחין והחמה והשכל הוא לדעת ולהכיר את הבורא יתברך שזה עיקר הדעת עיקר קבלת התורה כ"ש וידעת היום והשבותה אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. כי ע"י כל מצוה ומצוה וע" יכל דיבור ודיבור מעסק התורה זוכין להמשיך על עצמו דעת ושכל להתקרב אליו ית' ולהכיר אותו ית' שזה עיקר התכלית. וזה כלל כל כונות האריז"ל שרובם ככולם הם להמשיך מוחין היינו שכוונת כל המצוות הוא להמשיך מוחין ודעת על כל אדם שיזכה להכיר את הבורא ית' בעלמא דין ובעלמא דאתיכפ יבחינתו וע"י כל מצוה ומצוה נמשך מוח ושכל מיוחד לדעת ולהכיר אותו ית' בבחי' זאת כי לתבונתו אין מספר וכפי היחוד שגורמים למעלה כן נמשך על האדם שפע הדעת שיזכה להכיר אותו ית'. ובימי הספירה שאז צריכן לצאת מטומאת מצרים שנתאחזה בהם מאד ע"כ צריכין לקבל המוחין שלא כסדר כמבואר בכוונות. וכנגד כל מוח שצרייכן לקבל בכל יום ויום בפרטיות כמו כן יש כנגדו קליפה הקודמת לפרי שהוא בחי' הגדר מלבר דאית עעל כל יום ויום כנ"ל. וכפי השינוים הגדולים שבין המוחין כמו כן יש שינויים רבים בהגדרים והמחיצות שיש על כל יום ויום כי את זה לעומת זה עשה אלקים. ומזה תבין מאליך משםש נמשכין כל מניי הדחיות והבלבולים שבאין על האדם בכל יוטם עד שנדמה כאלו זההיום אינו יום מימי חייו כי בזההיום יש בו סיבה זאת ועיכוב זה ובלבול וכו' וכו' כי הכל נמשך משינוים הגדולים שיש בין הימים כי יכול להיות שאע"פ שבימים הקודמים התפלל קצת והי' לו איזה נייחא קצת אבל עכשיו קשה ביותר כי יכול להיות שהימים הראשונים היו כבחי' מוחין דגדלות אצלו ששם אין אחיזת החיצונים שהם המניעות כ"כ אבל עכשיו צריך לקבל בחי' מוחין דקטנות ולפעמים הואבחי' קטנות א' שהוא קטנות יותר וגם יש קטנות דקטנות ששם הסט"א נאחזת ביותר וע"כ נדמה לו שקשה לעמוד כנגד המניעות שבזה היום אבל באמת צריך להאמין שבוודאי גם בזההיום יש בו טוב רק שצריכין לשבר הגדר כפי אותו היום כדי לזכות להטוב שבזה היום דייקא וכנ"ל. כי אע"פ שבכלל ישראל אין מקבלין המוחין שלא כסדר כ"א בפסח ואח"כ בימי הספירה אבל תמיד מקבלין כסדר אך כבר מבואר שמה שמוכרחין אז לקבל שלא כסדר הואמחמת גודל אחיזת הס"א שהיא זוהמת מצרים שמחמת זה ההכרח לקבל המוחין שלא כסדר כנ"ל. וע"כ כשהאדם אינו נקי מעוונותיו וצריךם לשוב בתושבה אזי הואג"כ בבחי' יציאת מצרים ואזי הוא צריך גם בשאר ימות השנה לקבל המוין שלא כסדר כפ יבחי' יציאתו ממצרים דהיינו מזוהמת עוונותיו, וכמו כן באים עליו שינוים לאין מספר עד שבכל פעם נמדה לו שעתה א"א בשום אופן לעבוד את השי"ת וכל זה בא משינוי המוחין הבאין בכל יום שכמו כן הם התפש°ות הגדרים והמחיצות שעל כל יום ויום כנ"ל וע"כ צריכן לחזק א"ע בכל יום ויום כפי אותו היום. ואם לפעמים משתטחים כנגדו מאד מאד עד שא"א לו בשום אופן להתפלל כראוי אעפ"כ צריך לידע ולהאמין שגם היםו הזההוא יום והוא מנוי וספור בימי חייו ואם א"א להתפלל כראוי בשום אופן בזההיום ישתדל לעשות בו עבודה אחרת כגון ללמוד יותר או לעסוק במצוות וג"ח או לומר שאר תחינות ובקשות ושיחה בינו לבין קונו וכיוצא כי השי"ת רצמה לזכות את ישראל לפיכך הרבהלהם תורה ומצוות. וב"ה ישלנו במה להחיות את עצמינו בכל יום וים בכמה מיני לימודי התורה הקדושה ובכמה וכמה מיני מצוות וכו' והעיקר שישתדל שלא יטעה ח"ו שהיום הזה בטל והוך כי צריך לחשוב בכל יום שאין לו כ"א אותו היום לבד בחי' היום אם בקולו תשמעו וכנ"ל:
But it is in the aspect mentioned above. For even though the lashon hakodesh that comes from Above is complete, even so, it has no completeness except through the good that is raised from the lashon targum. And this is the aspect of the milah, as above. That is, the things that come from Above to this world have no completeness except when one refines the holiness in this world from the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil — which is the aspect of the completeness of lashon hakodesh through lashon targum.
And therefore, there are opinions that muktzeh [items set aside / not designated for use], even though it is permitted on Shabbas, is forbidden on Yom Tov — namely, fruits that are muktzeh: on Shabbas, they do not need hazmanah [verbal designation], but on Yom Tov they need hazmanah — that one needs to verbally declare “from here [I designate this for use],” etc. (see the Shulchan Aruch). 17
אות ט ואחר שסופרין מ"ט ימי הספירה זוכין לשבועות שאז הוא עיקר קבלת התורה ואז זוכין לקבל בחי' כתר כמובא בכוונות ואיתא בדברי אדמו"ר ז"ל (בסי' וא"ו) שכתר הוא לשון המתנה כ"ש כתר לי זעיר ואז הוא תכלית התיקון של בחי' הצמצומים בכל הבחינות. כי בשבע שבועות שסופרין מקודם אז מתקנים את הצמצומים של המוחין שלא יצא המוח חוץ לגבול הקדושה שלא יחשוב מחשבות רעות כתאוות והרהורים וחכמות חיצוניות וחכמות של הבל וכל מיני מחשבות שהוא חוץ לגבול הקדושה שכולם נמשכין מבחי' זוהמת מצרים שיונקין מפגם הצמצום דקדושה שהוא בחי' מלכות דקדושה כי הם מבחי' מלכו תהרשעה שכל זה אנו עועסקין לתקן בכל ימי הספירה כנ", וכפי התיקון כן נמשך עלינו הארת המוחן דקדושה. עד שבשבועות ביום החמשים אז מקבלין המוחין בשלימות ונמשך עלינו הקדושה משער החמשים ואז הוא עיקר קבלת התורה, אז נתתקן צמצום המוחין בבחי' עליונה. היינו כי גם כשנשמרים מפגם הצמצום הנ"ל שלא להרהר במחשבות חוץ כנ"ל וזוכין למוחןי דקדושה עדיין צריכין ליזהר ולהשמר מאד גם בקדושה שלא יצא חוץ לגבול ישש לו שזהו בחי' האזהרה שהזהיר מאד קודם קבלת התורה פן יהרסו לעלות אל ה'. מנצא שצריכין לתקן המוחן בב' בח'י שהם בחי' ב' מיני צמצומים היינו צמצום א' בעת שרוצין לקבל המוחין שצריכין לתקן הצמצום שלא יצא המוח מגבול הקדושה ולחוץ שלא יחשוב משחבות חוץ וכו' כנ"ל וזה מתקנין במ"ט ימי הספירה כנ"ל. ואח"כ גם כשמקבלין המוחין צרייכן לתקן הצמצום הב' שגם בקדושה לאיצא חוץ לגבול בחי' במופלא ממך אל תדרוש וכו' שזהו בחי' העאזהרה פן יהרסו לעלות אל ה' וכו' וזה צרייכן לתקן בשבועות ע"י בחי' כתר כי כתר לשון המתנה כנ"ל היינו שאסור להרוס לעלות אל ה' וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל מזה מזה בכמה מקומות:
And it appears, in my humble opinion, that this is also hinted at in the Midrash that is brought there: “Wheat needs to be ground,” etc. — “even man needs rectification” — see there. That is, all things need rectification, that is, birur [refinement] — which is the aspect of the birur of the Tree of Knowledge. And this is the aspect of the milah, as above.
For it is known that in a place where one needs to expel the Sitra Achara and to invite the holiness there, one needs a verbal invitation (hazmanah) (as is written in the Zohar and in the [Kabbalistic] writings — that for this reason one needs to say before Bircas HaMazon: “Hav lan u’n’vareich” [“Let us say the blessing”]; see there). 18
אות י ואלו שני התיקונים צריך גם כל אדם ליזהר בהם מאד מאד. כי צריך האדם ליהר מאד בכל יום ויםו לצאת חובת היום בכל מה דאפשר כי צריך לידע שכל ימיו מנויים וספורים ויצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ומכל שעה ואן לו בעולמו כ"א אותו היום שזהו בחי' מצוות ספירה כנ"ל ע"כ בוודאי הוא צריך להיות זריז גדול בכל יום ויום להתחזק בעבודתו יתב' ככל אשר תמצא ידו לעשות בכחו. אך אעפ"כ צריכןי להמתין הרבה עד שיזכה שתהיה עבודתו בשלימות כראוי בבחי' הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן כמובא בהתורה קרא את יהושע (בסי' ו') שזהו בחי' כתר כ"ש שם ע"ש. וענין זה א"א לבאר היטוב בכתב ויש בזה שיחות קדושות הרבה ששמענו והבננו מפיו הק' ומעט מהם מבוארים באיזה מקומות ועי' בסוף הספמ"ע המתחיל אע"פ שהאדם צריך להיות זריז וכו' ע"ש וזה בחי' לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה ב"ח להבטל ממנה. ושני הבחינות האלה מקבלין במ"ט ימי הספירהושבועות כי במ"ט ימי הספירה סופרין הימים לידע שהימים מנויים וספורים כנ"ל ע"כ צריכין להיות זריז גדול מאד מאד בעבודתו יתב' ובשבועותאז מתקנין צמצום הב' לבלי להרוס הגבול לעלות אל ה' רק להמתין לישועת ה' תמיד בכל מה שעובר עלי וושלא יגרום לו הזריזות חוץ מהמדה הריסה לגמרי ח"ו. כי זה כלל גדול שבכל דבר ובכל מדה שבעולם יש בו טוב ורע והבע"ד אורב על האדם תמייד ללכדו במצודתו ח"ו בכל מיני תחבולות ורמאות וערמנימיות שבעולם מה שאין הפה יכול לדגבר והלב לחשוב. וצריכין לשום לב אל האמת תמיד ולהסתכל היטב בכל דבר מה יצא מזה כדי שלא יהי' נלכד ברשתו ח"ו. כי בוודאי בתחלה מתגבר הבע"ד מאד על האדם למנעו לגמרי מדרך החים ח"ו. אך כשהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב לה' להתפלל או ללמוד וכיוצא הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שיעור עד שכמה פעמים גם כשמתפלל ולומד אין העבודה בשלימות כראוי בפרט שכמה זמנים ועתים מבלבל אותו לגמרי מחמת טירדת הפרנסה וכיוצא, ולא די לו בזה כ"א עוד אורב עליו כאלו אפס תקוה ח"ו כאלו א"א לו עוד להתקרב להשי"ת כראוי מאחר שעוברים ימים ושנים ועדיין הוא רחוק כמו שהוא רחוק. ובאמת גם זה הוא תחבולות הבע"ד וגם זהו בחי' מ"ש בהתורה הנ"ל שהבע"ד מתלבש א"ע במצוות שמכניס בלבו התרשלות וחלישות ע"י המצוות והיראה שלו שהוא מתלבש בהם כאלו הוא רוצה בתקנתו ומוכיח אותו ע"י שהוא רחוק. ובאמת גם זה הוא תחבולות הבע"ד וגם זהו בחי' מ"ש בהתורה הנ"ל שהבע"ד מתלבש א"ע במצוות שמכניס בלבו הת רשלות וחלישות ע"י המצוות והיראה שלו שהוא מתלבש בהם כאלו הוא רוצה בתקנתו ומוכיח אותו ע"י שהוא רחוק כ"כ, ובאמת כונתו להרע למונעו ולהחלישו גם ממעט עבודתו שרוצה לעסוק בה. ע"כ כל מי שרוצה ליכנוס בעבודת ה' צריך ליזהר מאד לאחוז בשניהם. בבחי' טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך וכו' דהיינו להיות זריז גדול מאד מאד בעבודתו ית' ואת כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה בזריזות גדול דבר יום ביומו ולא לדחות מיום ליום ח"ו וכנ"ל. ואעפ"כ צריך להמתין הרבה הרבה שאפילו כשרואה שאין עבודתו בשלימות ואפילו אם לפעמים אינו יכול לעשות כלל, אעפ"כ ימתין ויצפה לישועת ה' כ"ש אך לאלקים דומי נפשי וכו' אך אל אלקים דומיה נפשי וכו' וכתיב טוב ויחיל ודומם לתושעת ה'. וזה בחי' שמירת התורה כ"ש שמור ושמעת וכתיב לשמור מאד ולעשות וכו' כי צרייכן שמירה גדולה מאד מתחבולות הבע"ד בכל האופנים והבחינות עדג שיזכה לעשות ולקיים את כל דברי התורה, ושמריה לשון המתנה כ"ש ואביו שמר את הדבר. היינו שא"א לזכות לקיים את כל דברי התורה בשלימות ולדבק בו ית' באמת כ"א ע"י בחי' שמירה והמתנה, כי צריך להמתין הרבה עד יזכה למה שיזכה. כי אפילו מי שוזכה לעבודת ה' כראוי ועוסק הרבה בתורה ותפלה ומעשים טובים צריך ג"כ להמתין הרבה עד יזכה לשלימות כראוי כי עיקר תכלית העבודההוא להכיר אותו ית' כ"ש בזוה"ק בגין דישתמודעין ליה ולזה צריןי להמתין הרבה. אך לא היה לנו כח להמתין כ,כ כי כפי הנקודה טובה שבלב כ"א מישראל הוא בוער ומתלהב מאדל הכלל בו ית' ולדבקה בו. ע"כ ברחמיו נתן לנו במה להחיות עצמינו כל הימים אשר אנו ממתינים לישועתו להכלל בו ית' בשלימות כי התורההיא אחדותו ית' וע"י התורה בעצמה אנו זוכין לבאאל התכלית האמתי לדבקה בו ית'. אך גם מי שאין עבודתו בשלימות ואפילו אם נדמה לו שעדיין הוא רחוק לגמרי ואפילו אם הוא באמת כך אעפ"כ צריך להמתין ולצפות לישועתו ולהחיות א"ע בתוך כך בכל מה שיוכל פעם בתורה פעם בתפילה פעם בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו פעם בשיחה עם חבירו או רבו פעם בעשיית איזה מצווה וג"ח פעם ברצון וכיסופין והשתוקקות שזה העיקר כמבואר בדבריו ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' ובתוך כל לומדים כאלו לומדין ומתפללין כאלו וכו' ע"ש:
And this is the aspect of all the craftsmanship [umanus] in the world. For certainly: “Everything that G–d has made — one cannot add to it or subtract from it, and He has made everything beautiful” (Koheles 3:14). And even so, all things need rectification by man. And this is the aspect of all craftsmanship. For no complete vessel is created from Heaven — and specifically the lower beings, people, must be craftsmen and rectify the vessels. For this is why Hashem, blessed be He, created His world — that people should rectify all things. And this is the aspect of the birur of the Tree of Knowledge, the aspect of the completeness of lashon hakodesh through targum, which is the aspect of the rectification of the milah, as above.
And therefore, on Yom Tov, where one needs to call the holiness there — the aspect of mikrah kodesh [calling holiness] — and to subdue the evil of the other kingdoms of the nations, which are the Sitra Achara — therefore, eating on Yom Tov requires hazmanah with the mouth specifically, in order to expel the Sitra Achara and to invite the holiness there. 19
אות יא וזה בחי' גאולה ראשונה וגאולה אחרונה שאין לה הפסק כי אין אחריה גלות שהם בחי' פסח ושבועות כי פסח הוא בחי' גאולה ראשונה שאז אוכלין מצה שהוא בחי' חפזון כ"ש שבעת ימים תאכל עליו מצות כי בחפזון יצאת וכו'. וזה בח'י זריזות שצריכין להזדרז מאד בעבודת ה' בזריזות גדול ולא לדחות מים לחבירו ח"ו שזהו בחי' ספירת העומר כנ"ל. וע"כ מאז מתחילין תיכף לספור מ"ט ימי הספירה כ"ש וספרתם לכם במחרת השבת שהוא יום ראשון של פסח שנקרא שבת כשפירש"י, כי בימי הספירה אנו ממשיכין עלינו המוחין של פסח שהם בחי' זריזות בחי' חפזון (רק שבפסח מקבלין כל המוחין בבתאחת ובספירה מקבלין אותן המוחין בעצמן בהדרגה בכל ימי הספירה וכנ"ל). אבל שבועות שהוא קבלת התורה הוא בחי' גאולה האחרונה שנאמר בה כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון וכו' וע"כ מביאין אז שתי הלחם מחמץ דייקא כ"ש חמץ תאפינה וכו' וחמץ הוא באיחור הזמן בחי' המתנה, היינו שצריכין לבליט להרסו לעלות אל ה' רק בגודל הזריזות יהיה זהיר לאחוז גם בזה להמתין הרבהבבחי' אומרים לו המתן שזה נמשך מבחי' כתר שמקבלין בשבועות שהוא לשון המתנה כנ"ל וזהו בחי' גאולה האחרונה שאי ןלה הפסק. כי כשזוכין לזה לבחי' המתנה אז בוודאי יזכה לגאולה שלימה מגלות נפשו. כי בוודאי סוף כל סוף ישוב אל ה' וירחמהו כי חסדי ה' לא תמנו וכו' ועל זה נאמר (בחבקוק ב') על משמרתי אעמודה ואתיצבה וכו' כי עוד חזון למועד וכו' אם יתמהמה חכה לו וכו' שזהו נאמר על הגאולה האחרונה, וזהו גם בכל אדם ובכל זמן כי עיקר הגאולה היא גאולת הנפש שאע"פ שצריכין למהר מאד למלט נפשו ממה שצירך להמלט אעפ"כ כשרואה שמתעכב גאולתו הרבה צריך להתחזק להמתין הרבהלישועתו עד ישקיף ויראה ה' משמים כ"ש ואני תמיג אייחל. וכמ ושהוא בענין הגאולה הכלליית של ישראל שבוודאי צריכין בכל יום ליפול על פניו ולבכות ולהתחנן הרבה לפניו יתב' שימהר גאולתינו תיכף ומיד כי ארך עלינו הגלות וכשל כח הסבל, ואעפ"כ כשרואין שמתארך הגלות אעפ"כ צריכין להמתין עדו ועוד כ"שאם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. כן היא בפרטיות בכל אדם אע"פ שצריך לבכות הרבה לפני השי"ת ולהתחנן לפניו על נפשו שיגאלנה מהרה מתאוות עוה"ז והבליו. אעפ"כ כשרואה שמתמהמה הדבר הרבה צריך להוחיל ולהמתין הרבה זמנים אחר זמנים אולי יראה ה' בעניו כי לא לעולם יריב ולא לנצח יקצוף ואע"פ שהמניעה מצדינו מחמת שאין אנו הגונים במעשינו כראוי ואפילו אם הוא כמ ושהוא אעפ"כ כל זמן שתולה עיניו למרום ושומר ומצפה וממתין לישועתו ית' עי"ז בעצמו יחוס ויחמול עליו השי"ת ויקרבהו לעבודתו באמת ויתהפך הכל לטובה:
And this is what our Sages of blessed memory said in Maseches Kiddushin: that one must learn a craft, and afterward marry a woman, as it is written: “See life with the woman,” etc. (Koheles 9:9) — “life” is the aspect of craftsmanship. For craftsmanship is also the aspect of the rectification of the bris [covenant], as above. And this is what they said there: “There is no poverty from craftsmanship and no wealth,” etc. — “Rather, let him seek mercy from the One Who,” etc. For even though we see that people earn their livelihood from craftsmanship, one must know and believe that this is only through his rectifying those vessels that he completes through his craft — which is the aspect of the rectification of the bris, as above. And through this sustenance is drawn to him, for upon this depends sustenance — as is brought many times, that sustenance depends on the rectification of the bris. And the essential [element] is through refining the birurim and raising them upward — through which abundance is drawn, as is known.
But Shabbas is holy of its own accord, and there is no foothold for the Sitra Achara at all — for it is the aspect of the World to Come, as above. Therefore, it does not need hazmanah, as above. 20
אות יב וזהו (ירמיה לא) כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים וכו' ופרש"י לשון שמירה כלומר יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו וכו' ע"ש. היינו כי מ ישהוא נוצר ושומר וממתין לישועת ה' כנ"ל בוודאי יש לו יום כי סוף כל סוף יגיע היום שהוא מצפה שיזכה להתקרב אליו ית' בחי' כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה בחי' יום הוא ועדיך יבוא שנאמר ג"כ על הגאולה האחרונה (כשפירש"י שם) שהוא ביחי' שבועות שהוא גמר תיקון הספירה כ"ש תספרו חמשים יום שכל המ"ט ימים סופרים כדי להגיע ליום החמשים שהוא שבועות שאז זוכין לבחי' כתר שהוא בחי' המתנה שזהו בחי' שמירת התורה כנ"ל. כי באמת עיקר תיקון בחי' הספירה הוא כשזוכין לשבועות שהיא בחי' המתנה כנ"ל. היינו כי בחי' ספירה הוא שצריך האדם כל ימי חייו לזכור מאד מאד בכל יום ויום שהוא מנוי וספור במספר ובחשבון כדי שיתגבר לעסוק בו בעב ודת ה' כל מה שיוכל וכנ"ל. אבל אחר כל אלה אפיל ושהוא ממארי דחושבנא וחושב עם עצמו בכל יום וזוכר ויודע היטב שימיו מנויים וספורים וקצובים, אעפ"כ מגודל התגברות הסט"א שמתגברת כנגד הקדושה מאד בכל מניי תחבולות כי את זה לעומת זה עשה אלקים ובפרט כנגד מי שרוצה ליכנוס בעבודת ה'. ע"כ יכול להיות שאעפ"כ יתגבר כנגדו הבע"ד ח"ו ויבלבל עבודתו ח"ו ולא די לא בזה כ,א שירצה ח"ו עי"ז לסתור ימי ספירתו לומר לו מה בצע שתספור את ימיך בכל עת ותחשוב על אחריתך בכל יום ומא שאתה רואה שע םכל זה אינך פועל להיות כרצונו ית' באמת כי נשתה גבורתך ויצרך תוקפך ר"ל. אבל אם משכיל על האמת לאמתו יאמר וישיב ללבו ואם כן וכי משום הא אחדול לגמרי ח"ו לספור את ימי, הלא אעפ? יבא קצי ואכרח ליתן די ןוחשבון מכל יום ויום ע"כ אף אם יעבור עלי מה אני על משמרתי אעמוד לשמור ולצפות ולהמתין לישועת ה'. ובתוך כך אחטוף מעבודת ה' כל מה שאוכל בכל יום ויום מעט או הרבה בבחי' חטוף ואכול חטוף ושתה דהאי עלמא דאנן ביה כבי הלולא דמיא שנאמר על אכילת תורה ומצוות שנקרא אכילה כ"ש לכו לחמו בלחמי. וכשיהיה חזק ואמיץ בדרך זה שימנה ויספור את ימיו אע"פ שנדמה לו שאינו יוצא חובת היום ואפילו אם האמת הוא כך, אעפ"כ לא יסתור ספירתו בשביל זה כי אעפ"כ אע"פ שאיני יוצא ידי חובתי בכל יום אעפ"כ ימי מנויים וספורים וע"כ אני מחויב לשום כל לבי ומגמתי ותקותי להמתין ולצפות לישועת ה' וכנ"ל. ואז דייקא יוכל לקיים בחי' מצוות ספירה כל ימיו. נמצא שדייקא ע"י בחי' ההמתנה שהוא בחי' שבועות יכול להמשיך על עצמו בחי' מצוות ספירה כל ימיו. נמצא שדייקא ע"י בחי' ההמתנה שהוא בחיח' שבועות יכול להמשיך על עצמו בחי' מצוות ספירה כל ימיו כי יזכה לחשוב על ימיו בכל יום ולחטוף מה שיוכל מאחר שחושב על אחריתו בכל יום ואז בוודאי יזכה שיגיע יום ישועתו שיתקרב להשי"ת בבחי' כי ישי יום קראו נוצרים, נוצרים דייקא שהוא לשון שמירה והמתנה כנ"ל:
[continued:] It emerges that even though one earns his livelihood from craftsmanship, this is only through the rectification and the birur, as above. And therefore there is no poverty or wealth from the craftsmanship itself, but rather according to the rectification — according to what one merits to refine and rectify, as above. And this is what they said: “Rather, let him seek mercy” — for the essential thing is tefillah. For the essential birur and rectification is tefillah, as is brought — that the greatest birur of all is only through tefillah.
This halacha is built on Likutay Moharan I:4 (“Anochi Hashem Elokecha”), which teaches the dynamic of bittul toward the Ain Sof (where everything is entirely good, “Hashem is HaElokim”) and returning to y’shus (existence) bearing a r’shimah (residual impression) — the essential motion of ratzo vashov (running and returning). 21
אות יג וזה בחי' דיני שומרים שכל השומרים צריכין לישבע אפילו על טענת ספק, שבועה דאורייתא מהשלא מצינו כן בכל התורה כי אין שום ש"ד על טענת ספק (ואע"פ שעד א' מחייב שבועה אפילו טענו בספק, על פי העד, תשובתו בצדו כי שם יש טענות וודאי של העד ועיקר חיוב השבועה מחמת דברי העד שיודע בוודאי אבל שומרים חייבים ש"ד על טענת ספק לגמרי). כי עיקר השמירה הוא לשמור הדבר מכל מיני היזיקות וכל מיני היזיקות באין מבתי' מלכות הרשעהשהוא בחי' עשו שבזה את הבכורה שהוא בחי' כסילות בחי' לא יחפוץ כסיל בתבונה. כי מלכו תהרשעה בחי' עשו הוא בחי'חזיר היער בחי' חית קנה שהם בחי' מזיקי עלמא שמשם באים כל הגניבות והגזילות וההכחשות וכל מיני היזיקות שבעולם כי מלכות הרשעה הם בחי' כסילות כנ"ל שמשם באים כל ההיזיקות. כי הדעת שומר מכל ההיזיקות וע"י כסילות באים כל ההיזיקות כ"ש אדמו"ר ז"ל בס' הא"ב כשאתה עושה איזה היזק ידוע ליהוי לך שפגמת בדעת. וע"כ עיקר השמירה ע"י בחי' מלכות דקדושה כשזוכין להגביר מלכות דקדושה על מלכות דס"א שעי"ז מכניעין ומבטלין כל ההיזיקות שבאין מבחי' מלכות דסט"א כנ"ל. וע"כ מלכות הואבחי' שמור (כידוע בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל בענין זכור ושמור זכור לדכורא ושמור לנוק' שהיא בחי' מלכות כידוע) כי עיקר השמירה ע"י בחי' מלכות וכנ"ל. וע"כ עיקר השמירה הוא ע"י התורה שעי"ז מגבירין מלכות דקדושה על מלכות דסט"א שעי"ז מבטלין כל ההיזיקות כנ"ל, כי על ידי התורה שעי"ז נותנין כח למלכוחת דקדושה שהיא בחי' תיקון צמצום המוחין בחי' נון, עי"ז נמשך הארת השכל והחכמה שהוא החיות של כל דגר שהוא בחי' ח' ואזזוכין להסתכל על השכל שיש בכל דבר שבעולם, להתקרב עי"ז להש"י שזהו בחי' שמש בחי' יעקב שזכה לבכורה כמבואר שם בהתורה הנ"ל ואזי נשמרין מכל ההיזיקות כי אור יום בחי' שמש שהוא בחי' אור השכל מציל מכל ההיזיקות, כי כלל מזייק עלמא אין להם שליטה באור יום כי כל שליטתם הוא רק בחשך ובלילה כי בו תרמוש כל חיתו יער וכ"ש חתר בחשך בתים יומם חתמו למו וכתיב ובלילה יהי כנגב (איוב). וע"כ ע"י התורה שעי"ז זוכין להסתכל על השכל שבכל דבר שהוא בחי' אור יום עי"ז ניצולין מכל ההיזיקות וע"כ עי"ז מתגבר מלכות דקדושה שהיא בחי' שמור שהיא בחי' עקרת הבית ששומרת כל חפצי הבית מכל מין היזיקות וכנ"ל. נמצא שעיקר השמירה ע"י התורה וזה בחי' בהתהלכך תנחה אותךם בשכבך תשמור עליך וכו' וכתיב מזימה תשמור עליך תבונה תנצרכה כי התורה שומרת מכל מזיקי עלמא כנ"ל, וע"כ באמת ארז"ל לענין דינא ת"ח א"צ נטירותא כי התורה שומרת אותךם כמבואר הדין לענין שאין הת"ח צריך ליתן לצרכי שמירת העיר:
And this is what they said there: “I set aside all the crafts in the world and teach my son only Torah.” For the Torah rectifies everything. And therefore the Torah is called oman [master craftsman], as it is written: “And I was with Him as an oman” (Mishlai 8:30).
Reb Nosson maps this onto the Shabbas/Yom Tov distinction with remarkable precision. Shabbas = the Tachlis itself, the “day that is entirely Shabbas” = entirely good = holy of its own accord = above time (“days were formed, and not one of them” = Shabbas is not counted among the days). It requires no sanctification from below; on the contrary, all holinesses are drawn from it. Therefore: complete cessation, even ochel nefesh forbidden, no hazmanah needed for muktzeh. 22
אות יד כי באמת קשה מאד לשמור שום דבר כי יש כמה וכמה מיני היזיקות שא"א לשמור מהם כ"א בישועת ה' וכ"ש אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר וע"כ עיקר השמירה ע"י התורה וכנ"ל. וע"כ באמת ארז"ל הרחק מן הפקדונות כי השמירה קשה מאד כנ"ל כי עיקר השמירה הוא במקום דשכיח היזיקא שאז מוסרין הדבר הדבר לשומר לשמור. אבל השמירה מהיזיקות קשה מאד כי המזיקי עלמא הם אורבים תמיד על כל דבר כי הם כנגד מלכות דקדושה שהיא בחי' מדרגה התחתונה של הקדושה שהיא בחי' שמירה, מחמת שהיא סמוכה אל החיצונים, והם אורבים כנגדה תמיד לקלקל ולהזיק ח"ו את הדברים והחפצים שהיא שומרת אותם, כשמוצאין איזה פגם ח"ו שעי"ז יש להם כח להתגבר כנגדה ח"ו. וע"כ יש להאדם מלחמות גדולות בכל פעם ובפרט בעיני עבודות החיצוניות שהם ממונו וחפציו של האדם כי יש בהם קדושות וניצוצות רבי םאמד, אבל מחמת שהם בבחי' חיצוניות בחי' צאתך (כ"ש בהתורה כי תצא למלחמה בסי' ר"פ) ששם סמוכים החיצונים ממש שהם אורבים לינק משם ולהשחית ולקלקל ח"ו וע"כ קשה על האדם לשמור אפילו חפצי עצמו מכ,ש שצריך להתרחק מלקבל עליו שמירת פקדונות של אחרים, כי עיקר השמירה כתקונה הוא שיסתכל על הדבר בעיניו היטב ולא יעלים עין ממנה, היינו שצריך להסתכל על השכל שיש באותו החפץ ולקשרו אל השכל והדעת האמתי שעי"ז עיקר השמירה כנ"ל. וזה בוודאי קשה על האדם כי זה עיקר מלחמה של האדם בזה העולם שלא יהיה נמשך אחר גשמיות הדבר רק להסתכל על השכל שיש בכל דבר:
But aside from the Torah — that is, one who does not merit to learn Torah — certainly must learn a craft, as our Sages of blessed memory strongly admonished there. For craftsmanship is rectification and birur, the aspect of the rectification of the bris. And through this one merits sustenance, as above.
Yom Tov = the drawing down of that illumination into this world, into the days and middos. That is why it is literally called “good day” — we make the day good by drawing the light of “entirely good” into it. Its holiness depends on Yisrael (mikrah kodesh = one must call the holiness there). Therefore: ochel nefesh permitted (the soul is higher than Yom Tov, since Yom Tov receives from the soul), hazmanah needed (verbal invitation to expel the Sitra Achara), and Hashem can “hate your festivals” when Yisrael are unworthy (but never Shabbas). 23
אות טו וע"כ כל השומרים צריכים ש"ד אפילו על טענת ספק כי אנו חושדים אותו שפגם בהשמירה ע"י איזה פשיעה או שליחות יד וכו' מחמת שהשמירה הוא בבחי' עבודות החיצוניות במקום שסמוך אל החיצונים ששם הם נאחזין מאד על כלן קשה להיו תנשמר מאחיזתם שמשם באים כל הפשיעות ושליחות יד וכל ההכחשות וההיזיקות וכנ"ל. וע"כ תיכף שנעשה שומר חל עליו ש"ד מיד אפילו על טענת ספק כי השובעה היא בחי' התקשרות כי השבועה היא בנקטית חפץ שהוא הס"ת שעי"ז עיקר תיקון השמירה כנ"ל, כי עיקר תיקון השמירה הוא ע"י שמקשרין החיצוניות אל הפנימיות דהיינו כשמסתכלין על השכל שיש בכל דבר שהוא עצם הפנימיות שזה זוכין ע"י התורה כנ"ל. וע"כ כל שומר צריך לישבע כיאין אנו מאמינים לו על השמירה שהיתה כראוי כ"א ע"י השבועה בנק"ח שהוא התורה שעי"ז מקשרין הכל אל פנימיות השכל שיש בכל דבר שעי"ז עיקר תיקון השמירה בשרשה וכנ"ל:
And this is what our Sages of blessed memory said: “Idleness leads to immorality” [habatalah m’vi’ah lidai zimah]. That is, one who does not do work comes to the blemish of the bris. For the idleness from craftsmanship is the aspect of the blemish of the bris, as above. And this is what our Sages of blessed memory said: “Anyone who does not teach his son a craft, it is as if he taught him banditry” [listus]. For banditry and robbery is the aspect of the blemish of the bris, as Rabbainu of blessed memory wrote in the discourse on robbery (siman 69). For even if he does not actually come to commit robberies, even so, he is called a robber — as if he robs the Holy One, blessed be He, as it were. For “the earth is Hashem’s and its fullness” (Tehillim 24:1), and a person does not merit and is not permitted to benefit from the world until he rectifies things — through which he acquires and merits those things.
The 39 melachos come from the Tree of Knowledge of Good and Evil; Yom Tov = nullification of the evil = they are forbidden. And Rosh HaShanah is a Yom Tov because it commemorates the first day when light and darkness served together — the moment closest to “before the Creation,” when the Tachlis illuminated directly. 24
אות טז וזה שקראה התורה את השומר בעל הבית כ"ש ונקרב בעל הבית אל האלקים ופרש"י שהוא השומר שנקרא בעל הבית. ולכאורה תמוה הלשון מדוע נקרא השומר בעל הבית. הלא אם מסר לו החפץ לשמור בחוץ נוהג בו ג"כ כל דיני השומרים ומדוע יהי נקרא בעל הבית, גם הלא עיקר הבעל הבית הוא בעל החפץ ואיך יקרא אעתה את השומר בעל הבית בשביל אותה השעה שנעשה שורמ עלו. אך בזה רמזה לנו התורה הקדושה טעם כל דיני השומרים שהחמירה עליהם התורה לשמור היטב מאד כמבואר בדרז"ל וכולם צריכים לישבע ש"ד בנק"ח, כי כל זה מחמת שזה השמור חגר מתניו להיות נעשה בעל הבית על זה החפץ דהיינו לקשר החיצוניות אל הפנימיות שהוא פנימיות השכל שיש בכל דבר שהוא שורש הדבר וחיותו שמשם עיקר השמירה כנ"ל וע"כ נקרא בעל הבית בוודא יכי הבית של האדם הוא בבחי' פנימיות נגד מקומות שבחוץ, ועיקר בנין הבית הוא בשבי לשיכנוס בו מחות לפנים, האדם עם כל חפציו, וע"כ הבית הוא מקום משומר כי עיקר השמירה ע"י בחי' פנימיות דהיינו ע" ישמכניסין כל דבר מחוץ לפנים ומקשרין אותו לשרשו שהוא החכמה שהוא עיקר הפנמיות כנ"ל. וע"כ צריכין לבנות הבית בחכמה כ"ש בחמכה יבנה בית ובתבונה יתכונן וכו' היינו שצריכין לבנות הבית לשם ה' כדי לעסוק בו בחכמה האמתית שהיא התורה הק' כי כל אדם צריך לכוין בבנין ביתו שכמו שבגשמיות הוא בונה מחיצות הבית כדי שיהיה לו מקום ליכנוס בו מחוץ לפנים הוא וכל חפציו, כמו כן ברוחניות יכניס הכל מחוץ לפמים שיעלה כל הדבריםמבחי' חיצוניות ויקשר אותם אל הפנימיות שהוא החכמה שהוא שורש הכל כ"ש כולם במחכה עשית. וע"כ זה השומר שחוגר מתניו לשמור הדבר הוא נקרא בעל הבית כי זה עיקר בחי' השמירה ששומר הדבר מכל יני היזיקות שבאין מבחוץ דהיינו ממזיקי עלמא שנקראים חיצונים כי עיקר אחיזתם בחוץ בבחי' חיצוניות, וזה השומר צריך לשמור הדבר מהם ולקשרו ולהעלותו אל הפנימיות שהוא בחי' בי תוע"כ נקרא השומר בעל הבית. ומחמת ששזהו עבודה קשה כי זה עיקר יגיעת ועבודת כל אדם בזה העולם להעלות ולקשר הכל מבחוץ לפנים ע"י עבודת התורה והמצוות בפרט שמירת חפצים וממונו של אדם שהוא בעצמו בחי' עבודת חיצוניות כנ"ל, ע"כ השמירה קשה מאד כי מחמת שעיקר אחיזתם בחפצים וממון של האדם ובפרט כי כשנותנין הדבר לשמור הוא בוודאי במקום ששכיח היזיקא וכנ"ל ע"כ קשה על השומר מאד שיצא ידי חובת השמירה שיהיה ראוי להיו תנקרא בעל הבית על החפץ דהיינו שיקשר החפץ מבחוץ לפנים שזהו בחי' בעל הבית כנ"ל, ע"כ הטילה התורה עליו שבועה בנקיטת חפץ שהוא התורה שעי"ז מקשרין הכל לשרשו כנ"ל. וזהו ונקרב בעל הבית אל האלקים בעל הבית דייקא כי קריבה זו לשבועה כשדרז"ל, וע"כ קוראו כאן בשם בעל הבית כי בשביל זה צריך לישבע מחמת שעיקר תיקון השמירה הוא בבחי' בעל הבית לקשר ולהעלות מבחוץ לפנים שזהו קשה מאד ע"כ אין אנו מאמינים לו כ"א ע"י השבועה בנק"ח וכנ"ל. וזהו ונקרב בעל הבית אל האלקים כי צריך לקרב ולהעלות הכל אל האלקים שהוא ית' בורא הכל בחכמתו והוא שורש הכל וכנ"ל:
And this is the aspect of: it is forbidden to benefit from this world before reciting a blessing — which is the rectification. And after the blessing, it is his, as our Sages of blessed memory said: since he rectified it. But before the blessing, it says: “The earth is Hashem’s and its fullness.” And one who benefits without a blessing, it is as if he robs the Holy One, blessed be He, and the Congregation of Israel, as our Sages of blessed memory said there in Berachos.
יז) וזהו בחי' שמירה בבעלים שפטור מהכל שהוא פליאה גדולה ע"פ פשוטו מפני מה יהיה פטור השואל בשביל שהבעלים עשו לו טובה יתירה בתחילה והשאילו את עצמו ג"כ אליו. אך הכל ע"פ הנ"ל כי עיקר השמירה בבחי' חיצוניות כנ"ל ובעל החפץ נגד השומר הוא בבחי' פנימיות כי בכל דבר ובכל דרגא יש בחי' פנימיות וחיצוניות, וכל בחי' הגבוה מחבירו הוא בבחי' פנימיות נגד הנמוך ממנו. וע"כ בעל החפץ הוא בבחי' פנימיות נגד השומר או השואל שחל עליהם השמירהשהוא בבחי' חיצוניות וע"כ שמירה בבעלים פטור. ודווקא כשהיה בעל החפץ עמו במלאכתו בשעת השאלה כשרז"ל, כי מאחר שזה בעל החפץ כבר נעשה שומר לגבי חבירו נמצא שנעשה בבחי' חיצוניות נגד חבירו וחבירו הוא בבחי' פנימיות נגדו וכנ"ל. ע"כ אח"כ כשחבירו זה חזר ושאל מזה השומר איזה חפץ שוב אין חל עליו חיוב השמירה מאחר שהוא בבחי' פנימיות נגד בעל החפץ הזה כי זה בעל החפץ כבר נעשה שומר אצלו וירד לבחי' חיצוניות והוא ענגדו בבחי' פנימיות ע"כ שוב א"א שיחול עליו תורת השמירה. כי עיקר כל דיני חיוב השמירההוארק מחמת שהשומר התחיב א"ע לצאת לחוץ ולהעלות ולקשר החפץ מחוץ לפנים שזהו עיקר בחי' השמירה. נמצא שעיקר חיוב השמירה הוא בבחי' חיצוניות ומאחר ששאל בבעלים שהבעלים שמועבדים אליו לשמריה והם בבחי' חיצוניות נגדו, שובאין חל עליו חיוב השמירה כי א"א שיהיה הוא בבחי' חיצוניות נגדם מאחר שכבר נעשה נגדם בבחי' פנימיות מאחר שהם עמו במלאכתו בשעת השאלה והם מחויבים לשמור לו חפציו שזהו בח'י חיצוניות נגדו וכנ"ל, כי עיקר חיוב השמירה הואבבחי' חיצוניות כנ"ל ע"כ שמירה בבעלים פטור:
And therefore a person must specifically engage in some occupation — either in Torah or in craftsmanship and trade — in order to make some rectification, for which he came to this world. And therefore one who has no craft is a robber, as if he robs Him, blessed be He, as above.
וזה בחי' מצוות מזוזה שהיא שמירה להבית כי המזוזה קובעין אצל הפתח שדרך שם נכנסין מחוץ לפנים ושם צריכין שמירה גדולה מהחיצונים הנאחזין בחוץ ע"כ צריכין לקבוע מזוזה שם אצל הפתח. כי המזוזה היא בחי' כלליות התורה כי נכתבין בה שתי הפרשיות שמע והיה אם שמוע שהם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות שהם כלל כל התורה כולה שעי"ז מכניעין מלכות הרשעה שהיא בחי' כסילות שמשם אחיזת כל החיצונים ומזיקי עלמא, ומכניעין ומבטלין כולם ומגבירין מלכות דקדושה וזוכין לקשר הבית עם כל אשר בו, אל עצם הפנימיות שהוא חכמת התורה הקדושה שעי"ז עיקר תיקון בנין הבית בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. כי התורההיא בבחי' בית בחי'בית דבראשית, גם תיבת בראשית הוא ראש בית כ,ש בת"ז, כי עיקר בנין הבית צריך להיות בחכמה שהוא התורהשעי"ז מעלין ומכניסין הכל מוץ לפנים, ומקשרין כל דבר אל השכל והחכמה שיש בו שהוא פנימיות וחיותו כנ"ל. נמצא שהמזוזה היא בחי' התגברות מלכות דקדושה (וכן איתא בכתבים שמזוזה בגי' אדנ"י שהיא שמגבירין על מלכות הרשעה שהיא בחי' כסילות וכו' בחי' מלכות דקדושה) כידוע) כנ"ל. וזהבחי' ומחינן לה באלוותא דחקיק עליה שמות וכו' כי המזוזה היא בצורת מקל והיא כולה שמות הקדושים ועי"ז מכניעין הכסילות וכו' שלא יתאחזו בהבית רק הבית יהי נשמר ונתקיים ע"י החכמה בבחי' בכחמה יבנה בית וכנ"ל:
[summary:] It emerges that craftsmanship is in the aspect of the rectification of the bris, in the aspect of the milah, which is the aspect of Chashmal — which is the aspect of the completeness of lashon hakodesh through the targum, which is the aspect of the Tree of Knowledge, as above. And therefore the craftsmen are paid guardians — for they are in the aspect of paid guardians who are in the aspect of targum, in the aspect of the Tree of Knowledge, as above.
Translation not yet available
אות יח וזהו שנסמך למען ירבו ימיכם וכו' לפסוק וכתבתם על מזוזות וכו' כי ע"י המזוזה נמשך חיים ואריכות ימים כשדרז"ל מזוזת זז מות כי עיקר החיים ע"י שמקשרין הדבר לשרשו שהוא החכמה שהוא חיותו ופנימיותו כ"ש החכמה תחיה. ע"כ ע"י המזוזה שקובעין אצל פתח הבית שעי"ז יכולין להכניס מחוץ לפנים ולקשר הכל אל החכמה כנ"ל ע"כ עי"ז נמשך חיים בוודאי כי משם עיקר החיים כנ,ל. וזה שארז"ל לענין שהנשים חייבות במזוזה דכתיב למען ירבו וכו' גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי בתמיה. היינו כי עיקר החיים באמת הוא כשמקשרין החצוניות אל הפנימיות שה םבחי' גוף ונפש שזהו בחי' מזוזה כנ"ל ועי"ז עיקר השמירה כנ"ל. וע"כ שמור הואבחי' נוקבא בחי' מלכות כנ"ל כי שם עיקר השמירה כי שם צריכין לשמור עצמו ביותר מאחיזת החיצונים שהם סטרא דמותא כיהם עלמא דפרודא שרוצים להפריד בין הפנימיות ובין החיצוניות שהם בחי' גוף ונפש. ע"כ הזהיר אותנו השי"ת מאד על שמירת התורה כ"ש ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכו' כי היא חייכם וכו' כי עיקר החיים ע" יהתורהשעל ידה מקשרין החיצוניות אל הפנימיות שזה עקיר החיים. וזה בחי' ראה חיים עם האשה וכו' כי שם עיקר האזהרה להמשיך חיים לשם מחמת שהיא סמוכה להם, ע"כ צריכין לשמור עצמו מאד ע"פ התורה לראות חים עם האשה דייקא, כי זה עיקר החיים כשמקשרין ומעלין בחי'אשה שהיא בחי' גוף בחי' חיצוניות אל הפנימיות שהוא החכמה וכנ"ל, וזהו שתמהו רז,ל לענין מזוזה גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי, הלא אדרבא עיקר החיים צריכין להמשיך לשם דייקא בבחי' ראה חים עם האשה וכנ"ל:
✺ Na Nach Nachma Nachman MayUman ✺ 25 And likewise the socheir — his law is like a shomer sachar. For the shomer sachar is the aspect of a servant who serves in order to receive a reward, as above. And therefore he is in the aspect of Matat[ron], the aspect of the servant, the aspect of the Tree of Knowledge that is mixed of good and evil. And therefore the law of the shomer sachar is liability and exemption, as above.
אות יט
Hilchos Yom Tov
וע"כ יעקב אבינו הוכרח להיו תשומר אצל לבן ועי"ז דייקא זכה לזווגו שהיא יראת ה' כ"ש ויעבוד' ישראל באשה ובאשה שמר. כי יעקב ברח מעשו מחמת שלקח ממנו בחכמתו הבכורה והברכה כ"ש ויעקבני זה פעמים ות"א וחכמני כי הבכורה היא בחי' השכל כ"ש בהתורה הנ" לע"ש. כי עשו בזה את הבכורה שהיא השכ לומכרה בשביל תאוות אכילה כי לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי לא האמין שיש בכל דבר פנימיות שהיא עיקר חיותו וצרייכן לקשר כל דבר לשרשו שעי"ז זוכין לחיים נצחיים. והוא לא האמין בזה וע"כ אמר הנה אנכי הולך ולמה זה לי בכורה, כי לא בחר בחיים ואמר שהוא הולך למות כי הוא מעלמא דפרודא שהוא סטרא דמותא ואינו מאמין בחיים אמתיים שיכןולין לקשר כל דבר לשרשו שהוא עיקר החים לנצח וע"כ בזה הבכורה שהיא עבודתו של מקום שיתה בתחלה בבכורות. כי ע"י הקרבנות מקשרין ומעלין הכל לשרשו וע"ש זה נקרא קרבן כידוע. והוא כפר בזה ואמר שהוא הולך למות כי לא האמין בחים נצחים. כי יעקב בחי' כלל ישראל מאמינים שעיקר החים הוא לעתיד שנזכה לחיים נצחיים ע"י התורה והמצוות שעי"ז מקשרין הכל לשרשו שהוא עיקר החים לנצח. אבל עשו לא האמין בזה ואמר שהולך למות מיתה עולמית ולמה זה לי בכורה שהוא בחי' השכל בחי' עבודת הקרבנות לקשר הכל לשרשו. כי כפר בזה מחמת תאוות לבו כי לא יחפוץ כסיל בתבונה, וע"כ אמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כדי שלא ישאר לעשו שום אחיזה בקדושת השכל. ואז זכה יעקב לבכורהשהוא השכל. ואח"כ לקח מנו גם הברכה וע"כ חרה לעשו מאד ואמר הכי קרא שמו יעקב וכ' את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. כי עשו סברשהוא מכר הבכורה ליעקב שהואהשכל והוא יקח לעצמו הברכה בגשמיות שהוא כל העשירות ואכילה ושתיה. אבל באמת הכל שייך ליעקב כי עיקר חיות של כל העשירות וכל הדברים שבעולם הוא רק מהשכל והחכמה ומאחר שיעקב זכה להחכמה שהיא עיקר החיות בוודאי מגיע לו ממילא גם הברכות והעשירות וכל טוב בגשמיות כי הסוס טפל לרוכב, וע"כ באמת אמר יצחק גם ברוך יהי' וכשפרש"י שם שהיה יצחק חרד וכו' עד שאמר לו עשו שלקח ממנו הבכורה אז מאר א"כ כדין ברכתי אותו גם ברוך יהיה, היינו כי מאחר שכבר לקח ממנו הבכורה שהיא השכל בוודא ימגיע לו גם כל הברכות בגשמיות כי הגשמיות טפל ובטל אל הרוחניות שהוא החיות של כל דבר וכנ"ל: ואז ברח יעקב אל לבן ליקח אשה משם ושמר את צאנו בשביל זה. כי יעקב אחר שזכה אל הבכורה והברכה אבל ראה שעדיין הוא מלחמה גדולה לקשר שניהם יחדיו תמיד שיקשר תייד החיצוניות אל הפנימיות, וע"כ הלך תחלה לבי תשם ועבר ועסקשם בתורהי"ד שנה כי עיקר ההתקשרות ע"י התורה כנ". וכשיצא משם פגע במקום ההוא שהוא מקום הבית המקדש ששם עולין כל הקרבנות, שמעלין כל הדברים שבעולם לשרשן, ושם עיקר התקשרות ועליית כל הדברים לשרשן כידוע. וע"כ ראה שם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שראה שהאדם וכל התלוי בו ונלוה אליו הכל בבחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי כל דבר יש לו שורש למעלה ואע"פ שבכאן הדבר מוצב ארצה כי מלובש בארציות וגשמיות אבל ראשו מגיע השמיה כי איש בו חמכה ושכל שהוא בחי' ראש שמגיע עד לשמים למעלה למעלה וצריכין לקשר הכל לשרשו. וע"כ הובטח אזעל השמירה כ"ש והנה אנכי עמך ושמרתיך וכנ"ל, כי שם עיקר השמירה כשצריכן לקשר החיצוניות אל הפנימיות וכנ"ל. ואז הלך לבית לבן ונעשה שומר דיקא כי ע"י השמירה ששמר כראוי בתכלית השלימות עי"ז תיקן בחי' מדת השמירה בשרשה, היינו שזכה לשמרו כל חפצי העולם מאחיזת החיצונים, רק לקשר כל החיצוניות אל הפנימיות וכנ"ל. ועי"ז זכה לזווגו כ"ש ובאשה שמר כי היא בבחי' שמור כנ"ל כי שם עיקר השמירה כנ"ל:
And likewise the socheir is also in this aspect, since he has benefit — for he uses the object — he is also in the aspect of one who serves in order to receive a reward, which is the aspect of the servant, as above.
There are two kinds of days: days of good and days of evil, as it is written: “On a day of good, be in good; and on a day of evil, see” (Koheles 7:14). Namely, one must look deeply, deeply within the days of evil, and then one will find Hashem, blessed be He, there as well. For “the whole earth is full of His glory” (Yeshaya 6:3), and “there is no place devoid of Him.” Even in all the languages of the nations and in all the lowest levels, one can find His G-dliness, blessed be He — for they all receive their vitality from Him, blessed be He, as it is written: “And You give life to all of them” (Nechemya 9:6). Only the vitality is in a great tzimtzum [contraction] — just enough to sustain it. And the tzaddik who conquers his inclination can find His G-dliness, blessed be He, even in the languages of the nations, etc.; see there well. 1
אות כ וע"כ שלח יעקב לעשו כה אמר וכו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ודרז"ל ותרי"ג מצוות שמרתי ויהי לי שור וחמור צאן וכו' היינו ששלח לעשו שאין לו עוד כח לקטרג עליו כי כבר קיים כל התורה כולה בעת השמירה כששמר צאן לבן וקשר כל החיצוניות אל הפנימיות ועי"ז ויהי לי שור וחמור וכו' ויהי לי דייקא כי עיקב הוא בעצמו השכל כנ"ל היינו שקשר הכל אליו לבחי' השכל שהוא בחי' יעקב. ומאחר שזכה לזה בשלימות לקשר כל הדברים לשרשו שוב אין לו להתרעם ולקטרג עלי ווכמבואר שם בהתורה הנ"ל שע"י התורה נתעלה החן והחשיבות אצל הכל וכו'. וזהו ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך, חן דייקא כי ע"י התורה שעי"ז מקשרין הכל אל השכל ונתחבר החי"ת עם הנו"ן נעשה בחי' חן ואז עיקר החן והחשיבות אצל ישראל וכולם בטלים אליהם. וזוה שאמר לו ג"כ אז כשפגע בו, הילדים אשר חנן וכו' כי אז דייקא הודיע לו שהילדים שלו שהם כלל ישראל המשיך בבחי' חן כי הם יקשרו הכל לשרשן ע"כ אין לו שום כח עליהם וכנ"ל:
For these four guardians also hint at the service of Hashem. For those who serve are called “guardians,” as it is written: “And he guarded My charge, My commandments,” etc. (Beraishis 26:5). And there are among them four aspects mentioned above, whose generality is three aspects mentioned above — that is, liability and exemption and a mixture of both.
And through this, one merits the light of the love that is in the Daas. For there are two kinds of love. One is a love that is within the days [= within time and the middos]. And there is a love that is above time and the middos — namely, the love that is in the Daas. This is the love that existed between Yisrael and their Father in Heaven when they were still in potentia, in His Daas, as it were — a love whose light is impossible for us to grasp, etc.; see there. And every person can taste this light of love even now, within time and middos, when one connects one’s heart to one’s Daas, etc. (see there, all of this well). 2
אות כא וזה בחי' פרה אדומה שנסמכה למחלוקת קרח. ואיתא בפסיקתא למה נסמכה פ' פרה אחר מחלוקת קרח וכו' והוא לא ידע חוק פרה אדומה תהיה כפרהגדולה על ישראל כמובא בילקוט הראובני ע"ש. כי פרהאדומה מעשיה בחוץ. וע"כ היאמטהרת מטומאת מת כי המת מטמא בטומאה חמורה מאד מחמת שנעשה פירוד בין הפנימיות והחיצוניות שזה עיקר המיתה ואז נאחזים החיצונים מאד שהם סטרא דמסאבא. וע"כ עקיר הטהרה ע" יפרה אדומה שמעשיה בחוץ דייקא שהיא מטהרת כל מקומוחת החיצונים ומגרשת אחיזתם משם עד שיש לה כח לטהר מטומאת מת. וע"כ באמת מצוות פרה אדומה היא פליאה גדולה כ"ש זאת חקת התורהחקה חקקתי וכו' ועליה נאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני:
And it can be hinted that this is the aspect of the four who entered the Pardais [orchard] — which Rabbainu, may his light shine, wrote about (siman 31): that these four aspects are found among those who enter the service of Hashem and draw close to the Tzaddik. For there is one who enters in peace and exits in peace — the aspect of Rabbi Akiva. And there is the opposite — one who chops the plantings [m’katzeitz ban’ti’os]. And there is the aspect of: “he peeked and was stricken” [haitzitz v’nifga] — “he peeked and died” — that is, one who snatches and enters beyond his level — see all of this in the discourse on Kisufin.
כי באמת ענין זה לקשר החיצוניות אל הפנימיות דהיינו להסתכל בכל דבר על השכל האמת שיש בו ולהתקרב ע"י כל הדברים להשי"ת, זה הענין הואגבוה ונעלם מאד מבני אדם וא"א לזכות לזה כ"א ע"י התורה הק' אשר על ידה מכניעין היצה"ר ומגבירין היצה"ט על היצה"ר שעי"ז מתגבר בחי' מלכות דקדושה שהיא בחי' הצמצום שעי"ז דייקא יכולין להשיג השכל הנ"ל. וכל אחד כפי מה שמשבר תאוות לבו כמו כן זוכה לזה השכל, ואפילו מי שמשבר התאוות צריך ליזהר שיהיה לו צמצום בשכלו שלא יהרוס הגבול להסתכל במה שאין לו רשות, מכ"ש מי שמשוקע עדיין בתאוות שצריך בוודאי לצמצם שכלו שלא יהרוס לידע יותר מהראוי לו לפי מדריגתו. ע"כ עיקר החכמה והשכל האמת הוא האמונה שהיא כלל התורה כ"ש כל מצוותיך אמונה, הינו שצריכים להתנהג בכל דבר ע"פ התורה הקודשה וכשמסתכל באיזהדבר ידע ויאמין באמונה שלימה שבוודאי יש בזה הדבר שכל גדול ויכולין להכיר בזה הדבר גדולת הבורא יתב' ולהתקרב עי"ז להשי"ת. ואם יזכה לידע ולהבין בזה איזה שכל הנוגע לעבודת השי"ת מה טוב, ואם לאו יצמצם שכלו ויסמוך על אמונה עד שיזכה שיזכך גופו כראוי אז יזכה להבין כראוי לו. אבל עכ"פ אפילו כל זמן שאינו מבין היטב השכל שיש בכל דבר, הוא מאמין באמונהשבאמת יש בו חכמה ושכל גדול כי כולם בחכמה עשית והכל בשביל להתקרב עי"ז להשי"ת ולהכיר אות ויתב' עי"ז כ"ש כל פעם ה' למענהו וכו'. כי זה עיקר הבחירה מהשאי ןמבינים ורואים החכמה והשכל שהוא החיות אלקות שיש בכל דבר. כיאם היו הכל רואין זאת עין בעין בוודאי לא היה שום בחירה כי בוודאי היו הכל בוחרין בחכמה ושכל שהוא עיקר עצם הטוב והנעימות של כל דבר אשר אין למעלה ממנו, ומי פתי יסור להשליך נעימות מתוק כזה ולהמשיך אחר עכירת וגשמיות עב. אך מחמת שהש"י בחכמתו העלים מהעולם החכמה שיש בכל דבר וא"א להשיגו כ"א ע"י עבודה ויגיעה רבה בתורה ומצוות, וגם אח"כ א"א להשיג בזה העולם עד התכלית האחרון כ"א לעתיד לבא שתמלא הארת דעה וכו' וכ"ש (קהלת) גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף, ופרש"י העלם חסר כתיב לשון העלם שהעליםמהבריות וכו' וזהו מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף, היינו שנשיג כל דבר מראשו ועדסופו שוהוא פנימיות שהוא השכל שיש בו שהוא בחי' ראש בחי' וראשו מגיע השמימה, שנשיג אותו עד סופו שהוא חיצוניותו וגשמיותו, להשיג הכל איך מקושרים ומיוחדים יחד. כי זה א"א להשיג בזה העולם כ"א ע"י יגיעה גדולה בתורה ומצוות וגם אח"כ א"א להשיג בשלימות עד לעתיד אחר התחיה בעת הקיבול שכר שאז נשיג ונדע כל מה שנעשה בזה העולם וכל מה שכיוון השי"ת בבריאת העולם וכל אשר בו ובהנהגתו כל ימי עולם מראש ועד סוף. וע"כ מחמת שעתה א"א להשיג ולהבין השכל שיש בכל דבר, ע"כ יש כח הבחירה. וישראל קדושים מאמינים במשה רבינו ובתורתו ובכל הצמדיקים שאחריו והולכים בדרכיהם ומאמינים שבכל דבר יש בו פנימיות חיות אלקות שהוא השכל שיש בכל דבר שהוא תכליתו, ומתנהגים בכל דבר ע"פ התורה ועי"ז מקשרים החיצוניות אל הפנימיות ע"י האמונה שהיא עיקר השכל, עד שנמצאים צדיקים שמשיגין בזה השגות גדולות, וגם הם מצמצמין שכלם שלא להרוס הגבול יותר מדאי כנ"ל כי עיקר התיקון ע"י הצמצום. כי גם הרשעים והמחקרים רוצים להתבונן ולהסתכל על השכל שי שבכל דבר אבל אין להם צמצום בשכלם ועושים מעשה זמרי ומבקשים חכמה ושכל כפנחס, שעושים מעשה בהמה ממש ומשוקעים בכל התאוות מאד ורוצים לחקור חקירות בכל דבר ולהבין כל דבר לעומקו ומחמת זה נבוכו מאד בכמה דעות זרות ואפיקורסות גדול. אבל לא באלה חלק יעקב וכנ"ל. וע"כ ישראל שנקראים כולם צדיקים הם במיתתן קרויים חיים כשרז"ל צדייקם במיתתן קרויים חיים כשרז"ל צדיקים במיתתן קרויים חים כי כל עבודתינו ויגיעתינו הואבשביל התכלית שהוא לאחר המיתה כשנזכה לקום בתחיית המתים שאז יהיה עיקר הקיבול שכר כ"ש היםו לעשותם ולמחר וכו' כיאז נשיג בשלימות כל מה שעבר בזה העולם וכו' ואז נדע ונבין היטב השכל של כל דבר שזה יהיה הקיבול שכר. וע"כ ישראל חיים לעולם כי הם מקשרים החיצוניות אל הפנימיות תמיד ע"י התורהשהיא האמונה שזהעיקר החיים כי עיקר החיים הוא התחברות החיצוניות עם הפנימיות שהם בחי' הגוף ונפש וכנ"ל. כי אנו מאמינים שאפילו לאחר מיתה שאז הפנימיות נפרד מהחיצוניות דהיינו הנפש מהגוף שזה עיקר המיתה, אין הפירוד פירוד גמור לעולם ח"ו רק הוא לפי שעשה עד זמן התחחיה, וגם בעת המיתה קודם התחיה נשאר בהגוף קיסטא דחיותא כ"ש בזהו"ק. אדרבא עיקר חיבור הפנימיות עם החיצוניות דהיינו הנפש עם הגוף הוא דייקא ע"י המיתה וע"כ טוב מאד זה המות כשרז"ל, כי המיתה לישראל הכשרם הוא רק כמו שינה שעי"ז נתחדש הנפש ונתחזק יותר בבחי' חדשים לבקרים וכו', כמ וכן היא המיתה שמחמת חטא אדה,ר א"א להשיג התכלית בשלימות בזה הגוף כ"א ע"י המיתה שאז ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב וכו' ואז ידדכך הגוף בעפר והנשמה תתחדש למעל. עד שאחר התחיה יקום בגוף ונפש זך שיהיו מחוברים לעולם ואזיקבלו שכרם בשלימות ואז יהיה עיקר החיים שהם חיים נצחים ואז נשיג חיבור החיצוניות עם הפנימיות בשלימות שזהעיקר החיים של כל דבר. אבל מחמת שבשעת המיתה מתרחקת הנשמה מהגוף ואין נשאר חיות בהגוף כ"א בתכלית המיעוט בהעלם גדול מאד, ע"כ נאחז בהמת סטרא דמסאבא מאד כיכל מה שהפנימיות קרוב ומקושר יותר להחיצוניות כמו כן נתגרשין מהחיצוניות כל סטרא דמסאבא כי בהפנימיותאין להם אחיזה, ע"כ המת שנתרחק ממנו מאד הפנימיות ע"כ מטמא בטומאה חמורה מאד. אבל אעפ"כ אנו מאמינים שגם בהמת יש בו חיבור בהעולם גדול עם הפנימיות כי נשאר בו קיסטא דחיותא אשר דייקא עי"ז יזכה לחיים אמתיים אח"כ לאחר התחיה וכנ"ל. ועל זה מרמזת מצוות פרה אדומה שהיא חקה גדולה וא"א להשיגה, אבל עכ"פ ע"י המצוה הזאת של פרה אדומה אנו רואין שאפשר להטהר אפילו מטומאת מת כי אפר פרה מטהרת מזה כי הפרה מעשיה בחוץ ויש לה כח לירד לתוך עומק מקומות אחיזת החיצונים ולגרש אחיזת םמשם עד שמקשרת גם תכלית החיצוניות אל הפנימיות ועי"ז מטהרת מטומאת מת שנמשך רק מהתרחקות הפנימיות מהחיצוניות וכנ"ל:
And this is the aspect of the four guardians, whose generality is three — that is, liability, exemption, and intermediate, as above. That is: the shomer chinam is exempt from everything, which is the aspect of one who serves Hashem with love, for free, without any receiving of reward. And there is the aspect of all the exemptions — for it is the ultimate completeness of holiness, where there is no liability at all. And this is the aspect of “entered in peace and exited in peace,” which is the completeness of holiness.
During the weekdays, the days of evil have dominion. And therefore one must then perform all the labors, which are the aspect of “By the sweat of your brow you shall eat bread” (B’raishis 3:19). And all the tasks and labors that Yisrael perform during the weekdays — when the days of evil hold sway — are all the aspect of rectifications and purifications, to whiten and purify and extract the good and holiness that is clothed there. For even within the days of evil, good and holiness are clothed, as above — only it is hidden there under many garments, as above. Therefore, many exertions and tasks and labors are needed before one extracts, purifies, and reveals the good within them. And this is the aspect of all the labors that the Children of Yisrael perform during the weekdays, when the days of evil hold sway. For it is known that all the labors that Yisrael perform during the weekdays are all purifications and rectifications — to purify and extract the good from the evil, as above. 3
אות כב וקרח במחלוקתו פגם בכל זה כי חלק על משה שהוא כלל התורה ועי"ז חלק הפנימיות מהחיצוניות. וזה בחי' ויקח קרח ות"א ואתפליג קרח שחלק והבדיל בין הפנימיות והחיצוניות כי כפר בעיקר ולא האמין שיכולין לקשר החיצוניות אל הפנימיות ע"י התורה והמצוות, וכל זה מחמת תאוות לבו מחמת גסותו וגאוותו שרדף אחרי הכבוד ומחמת זה הרס הגבול והצמצום והניח דעתו לחקור בטעמי מצוות התורה, ושאל חקירות וקשיות שאסור לחקור בהם כי הם חוקות התורה שא"א להשיג בהם טעם בזה העולם כי פגם בעצמצום של המוחין, שזה היה הוא דייקא צריךם לתקן כי קחר היה לוי ולוי הוא בחי' צמצום בחי' דין, ובשביל זה גלח משה את כל הלוים ע"פ הדיבור, כדי לבטל השערות שהם תוקפא דדינא מאד הנאחז בסטרא דלוייאי. כי מחמת פגם העגל היה אחיזה להס"א ועיקר אחיזתם בהשערות שיונקים מבחי' דין וצמצום שהוא בחי' סטרא דליוואי. וע"כ הוכרח לגלח כל שערותיהם כדי לבטל אחיזתם של הסט"א כדי שישארו הלוים רק בבחי' הצמצום הקדוש בלי אחיזת הסט"א שזה הצמצום הוא תיקון גדול. כי א"א להשיג השכל האמ תבחי' כהן כ"א ע"י הצמצום הזה. וע"כ היה קרח צריך להכניע א"ע מאד להארן הכהן ובניו ואז היה נכלל הצמצום עם השכל בבחי' ח"ן הנ"ל בהתורה הנ"ל שעי"ז נתתקן הכל. אבל קרח מחמת תאוות הכבוד פגם בכל זה וחלק על משה ואהרן ורצה להיות כןה ופגם בהצמצום כי רצה להשיג השכל בלי צמצום ועי"ז הרס שכלו לגמרי ויצא לחוץ וחלק על כל התורה, וחלק הפנימיות מהחיצוניות מאחר שלא האמין בהתורה וכנ"ל. ע"כ היה עונשו שפצתה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאולה. כיכך ראוי לו כי הראו לו מה שפגם שרצה לחלוק החיצוניות מהפנימיות ואז בחייו קרוי מת בבחי' רשעים בחייהם קרויים מתים. ומאחר שקרח הוא הראשון שחלק כ"כ על משה וחלק כ"כ החיצוניות מהפנימיות, ע"כ תיכף ומיד חטפה אותו הארת ובלעה אותו בחייו למטה למקום הראוי לו לבחי' תכלי תהחיצוניות שהוא בתחתיות הארת בשאול תחתיות. כי שמים וארץ הם בחי' פנימיות וחיצוניות וע"כ האדם הולך בקומה זקופה בין השמים ובין הארץ כיהוא סולם מוצב ארצה בבחי' חיצוניות כי מלובש בגוף, אבל ראשו מגיע השמימה שהוא השכל שהוא בחי' עליונות הדבר בחי' פנימיו. כי האדם צריך לקשר הכל לשרשו ואזי הוא חי לועלם. אבל קרח שחלק כ"כ והפריד בין הפנימיות והחיצוניות בין שמים לארץ ע"כ פצתה הארץ את פיה ובלעה אותו בחיים מיד כי שם מקומ וכי שם הוא תכלית הגשמיות והחיצוניות:
And there is the opposite — the aspect of the sho’ail, where all the benefit is his and he does not pay any wages. And he is the exact opposite of the shomer chinam, who is the aspect of a guardian and servant for free, without any receiving of wages — and he is the aspect of “free” [chinam] that is within holiness, as our Sages of blessed memory said: “Just as I am for free, so too you shall be for free.” And the sho’ail is the opposite — the aspect of “free” of the Sitra Achara, which is called “free” — as it is written: “We remember the fish that we ate in Egypt for free” (Bamidbar 11:5) — free from mitzvos. For he wants all the desires for free, without wages — that is, without any mitzvos or service of Hashem. And this is the aspect of the sho’ail, where all the benefit is his and he does not pay any wages. And this is the aspect of “chopping the plantings” — which is the aspect of completely evil, as above. And therefore he is liable for everything, for there are all the liabilities, as above.
And therefore, on Shabbas and Yom Tov — which are the aspect of days of good, and the days of evil have no dominion over them — therefore it is then forbidden to perform any labor. For then the good is revealed of its own accord and there is no need for purification. And when one performs labor, it is as if one gives dominion, G-d forbid, to the days of evil — where purification is needed — for now the good is revealed of its own accord, and there is no purification there at all. 4
אות כג ועתה מקושר יפה מאד פק חוקת לפ' קרח וכמובא בפסיקתא הנ"ל שאמר קרח לא די שהוציא אותי מכלל הכהונה ומתנו תאלא שגילח ראשי ועשה אותי סכל, מיד נתקנא למשה לערער הריב והוא לא ידע חוק פרה אדומה תהיה כפרה גדולה על ישראל עכ"ל ע"ש. היינו כנ"ל כי פרה אדומה שמטהרת מטומאת מת, זהו היפך טעות קרח שחלק הפנימיות מהחיצוניות כי ע"י מצוות פרה אנו רואין שאפילו בתכלית החיצוניות יכולין לירד ולקשר גם אותן המקומות להשי"ת וכנ"ל:
And the shomer sachar is the aspect of one who guards and serves for the sake of receiving wages. And likewise the socheir is the aspect of one who gives wages — that is, the aspect of the service of Hashem that is the aspect of “wages” that are given to Him, blessed be He, as it were, as it is written: “If it is good in your eyes, give me my wages” (Zechariyah 11:12). But he also has benefit — the aspect of the socheir who has benefit from the object.
כי פרה אדומה היא בחי' תכלית הצמצום שהוא בחי' תוקף האדמימיות שהוא תוקף הדין בחי' תכלית הצמצום. אבל בכח המצוה הזאת היה כח להכהן שימתיק גם זה הצמצום עד שדייקא ע"י הצמצום הזה בחי' עפרה שריפת החטאת עי"ז דייקא יחברו החיצוניות את הפנימיות עד שיטהרו מטומאת מת. וזה בחי' עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהגבוה שנתגאה כארז ישפיל א"ע כאזוב וכתולעת כשרז"ל. היינו שצריכין לצמצם את המוח ולבלי להתגאות לה יות חכם בעיניו שירצה להשיג הכל יותר משכלו רק יצמצם מוחו ויפשיל א"ע כאזוב וכתולעת ויסמ וך א,ע על אמונה, ועי"ז דייקא זוכין לטהר תכלית החיצוניות ולקשר החיצוניות אל הפנימיות שזה בחי' חיבור עפר שריפת החטאת שהוא בחי' תכלית הצמצום כנ"ל בפרט שנשרף באש שהוא בחי' תוקף הדין, ומחברין ונותנין אותו אל מים חיים שהם בחי' מימי החסדים, כי פנימיות וחיצוניות בשרשן נמשכין מחסד וגבורה כידוע. ועי"ז נטהרין מטומאת מת שעיקר טומאתו ע"י התרחקות הפנימיות מהחיצוניות שהוא הנפש מהגוף. כי אנו מאמינים שהמיתה היא טובה גדולה כי עי"ז נזכה לחבר החיצוניות אל הפנימיות שזה עיקר החיים לנצח וכנ"ל וזה בחי' ונתן עליו מים חיים חייים דייקא כי נטהרין מטומאת מת וזוכין חיים וכנ"ל:
And these two aspects — that is, the shomer sachar and the socheir, who are in the aspect of those who serve in order to receive a reward, as above, and therefore are in the aspect of the servant, the aspect of Matat[ron], the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil, as above — they are in the aspect of “he peeked and was stricken,” “he peeked,” etc. For their blemish was in the aspect of the blemish of the Tree of Knowledge, as is brought, and as it says in the Tikkunim: “On the day you eat from it, you shall surely die” — on that day, “he peeked,” etc. For this blemish of “peeking” — that is, entering and gazing at what is not fitting for him — this blemish is because he wants to receive wages, and his service and his entering into the holiness is for the sake of wages. And therefore, since he chooses wages and craves the wages — through this he could come to transgress His will, blessed be He, to enter beyond his boundary, because of the desire for the wondrous reward. For the aspect of entering the Pardais — that itself is the reward. It emerges that the aspect of “he peeked” is the aspect of one who serves for the sake of the reward of the World to Come — through which he could come to the aspect of “peeking,” to enter beyond his boundary, as above.
על כל דבר פשע וכו' ישלם שנים לרעהו בחי' חיים שניים ישלם כי כפלים לתושיה כי כל ביתה לבוש שנים שנים:
And this is the aspect of the shomer sachar and the socheir, as above. But one who serves without any receiving of reward, who only wants to serve Him and do His will, blessed be He, alone — he certainly will not enter beyond what is fitting for him, and will not transgress His will, blessed be He, since he does not want anything except His will, blessed be He.
But even so, there is still a difference between Shabbas and Yom Tov. For on Shabbas, no action or work is needed at all. Therefore, all labors are forbidden on Shabbas, for Shabbas is in the aspect of above time, above the days and the middos — in the aspect of “You have blessed it above all the days and sanctified it above all the times.” And then on Shabbas, the light of the love that is in the Daas is revealed — which is the Torah of Atika S’sima’ah [the Ancient Hidden One] — which is the aspect of Oneg Shabbas [the delight of Shabbas], the aspect of “Then you shall delight upon Hashem” (Yeshaya 58:14) — “upon Hashem” specifically, as Rabainu, may his light shine, wrote elsewhere. And therefore on Shabbas all labors are forbidden, for there it is a complete cessation from everything. 5
אות כד וזה בחי' חכמות נשים בנתה בית זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח. כי כבר מבואר לעיל שעיקר בנין הבית צריך להיות בחכמה דהיינו לזכות ע"י הבית לקשר כל החיצוניות אל הפנימיות שזהו בח'י כלל כל התורה שמתחלת בבית דבראשית שהוא ראש בית וכנ"ל. ואז זוכין לחיים כי החכמה תחיה שזהו בחי' מצוות מזוה שהוא עיקר תיקון הבית ושמירתו שנאמר בו למען ירבו ימיכם וכו' שזהו בחי' ראה חיים עם האשה כי מחמת שהיא סמוכה לבחי' חיצוניות ע"כ שם צריכין ליזהר ביותר לראות להשמיך חכמה וחיים לשם דייקא וכמבואר למעלה כל זה. וזהו חכמות נשים בנתה ביתה, חכמות נשים הם דייקא ב ונין הבית על מכוונ כי שם דייקא צריכין ליזהר לקשר החיצוניות אל הפנימיות כדי לזכות לחים וכנ"ל שעי"ז עיקר בנין הבית ששם מכניסין ומקשרין כל החיצוניות אל הנפימיות שהוא בחי' בית וכנ"ל, וע"כ דרשו רזס"ל מקרא זה לענין מחלוקות של קרח כי מחלוקת של קרח שהיה ע"י אשרתו היה ההיפך ממש מבחי' בנין הבית כי ע"י מחלקותו רצה להפריד ח"ו ח"ו הפנימיות מהחיצוניות וכנ"ל, וע"כ נאמר על אשתו שגרמה כל זה ואולת בידיה תהרסנו כי היא דייקא גרמה בחי' הריסת הבית וכנ"ל. אבל אשתו של און בן פלת שהצילה בעלה מהמחלוקת ע"כ נאמר עליה חכמות נשים בנתה ביתה, בנתה ביתה דייקא כי בנין הבית הוא היפך המחלוקת וכנ"ל וזהו בחי' שלום בית:
See the continuation in Hilchos Shomer Sachar, Halacha 2, §15.
Loading comments…