מתנה ומתנת שכיב מרע ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And juxtaposed afterward: “And the glory of Hashem shall be revealed” (Yeshaya 40:5) — which is the essential true drawing force: the glory of Hashem, which is the root of all, for whose sake everything was created, as above. And our Sages likewise expounded the verse “every valley shall be raised” regarding humility and lowliness. 60
אות א כל מתנה צריכה שתהא גלויה ומפורסמת וכו'. צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא וכו':
For it is found in the Torah-teaching "Achavay lan mana d'la shavya l'chabala" [Show us a vessel not fit for destruction] [Likutay Moharan I, 25]: that in every world and in every level, there are dimyonos [fantasies/delusions], etc., which are the klippos [husks/shells of impurity] that precede the fruit and surround the holiness, etc.
כי איתא בהתורה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא (בסי' כה) שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות וכו' שםה הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדושה וכו'. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשברם וכו'. כי אין שני בני אדם שוין וכו' וכו'. ופנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון וכו'. ואזי צריכין לטהר ולקדש המקום מחדש וכו'. וא"א להכניע הקליפות וכו' אלא ע"י גדולת הבורא כמובא בכונות של הודו. וההתגלות גדולת הבורא הוא ע"י צדקה שנותנין לעני הגון, כי עיקר הגדולה והפאר הוא התגלות הגוונין וכסף וזהב הן הן הגוונין וכו'. ואין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי וכו'. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל. וכו' ובשביל זה נקראין רשים כמו הוי זהיר ברשות וכו'. אבל דע תיכף ומיד שהעכו"ם מקבל ממון מישראל תיכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו'. וזהו שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן וכו' ע"ש כ"ז היטב. גם דע שכדי להכניע הקליפות שמבססין בכל מדריגה, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו היינו שישמח ע"י שיזכור שזכה להתקרב להשי"ת וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשי"ת. וע"י השמחה הזאת הוא משבר הקליפות ונכנס למדריגה ב' ע"ש:
And when a person moves from level to level, immediately the klippos of that level are aroused and surround him, and he must subdue them and break them, etc. For no two people are the same, etc. And the inner dimension of the lower [level] becomes the outer dimension of the outer [aspect] of the upper [level], etc. And then one must purify and sanctify the place anew, etc.
And therefore, there are three weeks containing three Shabbosos — corresponding to the Three R’galim that were blemished. The essential rectification is through the aspect of Shabbas, which is the aspect of the final redemption, as above. And therefore, we read then Parashas Pinchas, in which Shabbas and all the Yomim Tovim are written. For now, through the three Shabbosos, we draw the revelation of the holiness of the Three R’galim, in which the drawing force prevails over the compelling force. For the final redemption that we await is in the aspect of Shabbas, etc. And as it is written: “And it shall no longer be said,” etc. 61
אות ב וזה ידוע ומבואר בדברינו כ"פ שבכל המו"מ שעושין מבררין ניצוצות הקדושים וכמבואר בדבריו ז"ל בהתורה אשרי (בסי' לה) ובהתרוה כי תצא למלחמה (בסי' רפ), שע"י מו"מ כתקונו עולין ממדריגה למדריגה מעשי' ליצירה. כי מו"מ כתקונו הוא בבחי' הקרבת קרבן התמיד וקטרת ע"ש. ועיקר הבירור הנעשה ע"י המו"מ הוא נגמר כשיוצא הדבר מרשות לרשות שאז נגמר המו"מ ואז עולין ומתבררין הנצוצות כנ"ל. ומחמת שבכל דרגא ודרגא יש שם הקליפות הקודמין לפרי המסבבין את הקדושה, מחמת זה צריכין ליזהר מאד לעשות המו"מ בקדושה גדולה שלא יתאחזו בו הקליפות המסבבין שם כנ"ל. וע"כ אין המקח נגמר בדברים כ"א בקנין ע"י משיכה והגבהה וכו'. כי צריכין דייקא שיכנוס הדבר לרשותו של הזוכה בו ע"י משיכה והגבהה וכיוצא. כי כל זמן שלא בא לרשותו לא נגמר הבירור וע"כ אע"פ שנתרצה למוכרו ונגמר המקח בדברים למוכרו, עדיין אפשר שיתעוררו ויתגברו מחדש הקליפות בעת שירצה להכניס הדבר ברשותו ויקלקלו המקח. כי עיקר התעוררותם בשעה שיוצא הדבר מרשות לרשות שאז עיקר העלי' והבירור וכנ"ל. ע"כ אין המקח נגמר בדברים לבד עד שיעשה קנין ממש להכניסו ברשותו על ידי משיכה והגבהה וכו' כי כ"ז שלא נכנס לרשותו יכולין להתעורר ולקלקל המו"מ כנ"ל:
And it is impossible to subdue the klippos, etc., except through the greatness of the Creator, as brought in the kavanos [mystical intentions] of Hodu [the prayer "Give thanks"]. And the revelation of the greatness of the Creator is through tzedakah [charity] that one gives to a worthy poor person. For the essential greatness and p'er [glory] is the revelation of the g'vanim [colors]. And silver and gold — they are the colors, etc. And they only illuminate when they come to the hand of a Jewish person, etc. And because of this, the nations of the world crave the money of Yisrael, etc. And because of this, [the nations] are called rashim [poor/wicked], as in: "Be careful with the rashus [authority/poverty]," etc.
And likewise, the entire haftarah of Shabbas Nachamu speaks of the lowliness of idolatry and the greatness of the Creator, blessed be He, Who created everything — everything is in His domain and His will, to do as He pleases. And all shall be nullified before Him, for the compelling force will soon kneel and fall. 62
אות ג וזשארז"ל דבר תורה מעות קונה שנא' ונתן הכסף וקם לו ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי עיקר התגלות הגוונין הוא בממון ישראל נכנעין הקליפות שבכל מדריגה ומדריגה כנ"ל. וע, כ בוודאי מד"ת כסף קונה כי ע"י הכסף נתגלין הגוונין ונתגלה גדולת הבורא שעי"ז נכנעין הקליפות ונגמר המקח, כי אין יכולין לקלקלו עוד כי כבר נכנעו ע"י התגלות הגוונין שבכסף ישראל וכנ"ל, וע"כ באמת מדאורייתא כסף קונה כ"ש ונתן הכסף וקם לו, וקם לו דייקא שעי" הכסף יש תקומה ועלי' להמקח דהיינו להנצוצות שבהמו"מ ועי"ז נגמר המקח מדאורייתא וכנ"ל. אך מפני מה אמרו חכמים משיכה קונה וכו'. כי באמת אע"פ שבהממון הוא התגלות הגוונין אבל אין זה אלא אצל איש הישראלי וגם אצלו אין מאירין הגוונין כ"א כשזוכה לתקן ממונו ע"י צדקה לעני הגון כ"ש שם ע"ש. וע"כ ראו חכמים שע"פ רוב העוסקים במו"מ אין זוכין לתקן ממונם בשלימות ראוי ואזי אין מאירין אצלם הגוונין בשלימות וע"כ אע"פ שבשעה שקביל הכסף נתרצה למכור החפץ לחבירו, וזה נמשך בשרשו מהתנוצצות הגוונין שבהממון. אבל אעפ"כ עדיין לא נכנע והקליפות שבמדריגה ויכולין לקלק המו"מ מחמת שתיכף אח"כ נתעלמו הגוונין מחמת שעדיין לא תיקן ממונו בשלימות וכנ"ל וכמו שכתב רבינו ז"ל לענין הממון שבא ליד הבעכו"ם שאין הגוונין מאירין רק לפי שעה ואח"כ נתעלמין אורם וכו' כנ"ל. כמו כן להבדיל אפילו אצל איש ישראל אע"פ שבערך העכו"ם מאירין אצלו הגוונין. אבל אעפ"כ מאחר שלא תיקן ממונו כראוי אין מאירין גם אצלו בשלימות רק מתנוצצין לפי מתוך העלמן ומתעלמין מיד, וע"כ אין הקליפות נכנעין ע"י הכסף לבד כי אין הגוונין מאירין בהם בשלימות וע"כ אין נגמר המקח ע"י הכסף וכנ"ל. כי עיקר גמר המקח הוא כפי הכנעת הקליפות שאז נשלם הבירור וכנ"ל. וזהו שאמרו שם ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי מאחר שלא תיקן ממונו ולא נתגלו הגוונין על ידו, יכול להיות שיתגרו ויתאחזו הקליפות בהממון ביותר כי את זה לעומת זה עשה אלהים. ומי שזוכה לתקן ממונו ע"י הצדקה אז ינתגלין הגוונין שהם גדולת הבורא ע"י ממונו, וזוכה להכניע הקליפות שבכל מדריגה ע"י ממונו כנ"ל. אבל להיפך כשאין מתקן ממונו ע"י הצדקה אזי נתאחזין הקליפות בהממון דייקא. מחמת שיש שם קדושה גבוה נעלמת שהם הגוונין עילאין שנתעלמו שם, שכשאין מאירין כראוי הם נאחזין שם ביותר כי הם כרוכים תמיד אחר הקדושה הגבוה ביותר. ומזה בא גודל התגברות תאות ממון שנמשך מחמת שהממון בשרשו יש בו קדושות גבוהות מאד שהם הגוונין עילאין שמלובשין בו. וכשאינו זוכה לגלות הארת הגוונין ע"י צדקה לעניהגון אזי הקליפות נאחזין בהממון ביותר ועי"ז נופל לתאוות ממון. ומזה באים כל ההכחשות והשינויים והעוולות שבמו"מ אם אין מתגברים על תאוותו לממון ח"ו. וזה שאמרו שאין מעות קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי', בעלי' דייקא דהיינו בעת שהיו צריכין לעלות הנצוצות שבהסחורה מדרגא לדרגא אז שלטו הקליפות שהם מזיקי עלמא. והם בחי' אש כ"ש מ האש יצאו וכו' ועי"ז נשרפו החטים והסחורה:
But know: immediately when the non-Jew receives money from a Jew, immediately the p'er and the chen [grace] that is within the money become hidden, etc. And this is [the meaning of]: "They only draw near at the time of their benefit," etc. See there, all of this well.
And this is: “He Who sits above the circle of the earth... Who makes rulers into naught... they are not planted, they are not sown, their trunk has not taken root in the earth” (Yeshaya 40:22-24). For the essential power of growth is through the drawing force drawn from the earth to all the seeds, that they draw their vitality and grow. But the verse proclaims that all the power of the drawing force to draw vitality is only from Hashem, through magnifying the glory of Hashem, which is the root of all. But whoever desires his own honor and rulership and self-exaltation — everything is null and void, in the aspect of “Who makes rulers into naught... they are not planted... their trunk has not taken root in the earth” specifically. For they have no root in the drawing force, which is the earth — since their honor and rulership is against the glory of Hashem, where is the essential drawing force, as above. 63
אות ד ובשביל זה צריכן להרחיק עצמו ביותר מלקבל מתנו תכשרז"ל וכ"ש ושונא מתנות יחי'. כי עליית הקדושה קשה שיהי' בחנם כ"א בכסף מלא כ"ש בזוה"ק לענין קניית המצות ומע"ט שצריכין לקנותם באגר שלים כי הסט"א נקראת חנם כידוע. וע"כ כשמקבל החפץ בחנם במתנה קשה מאד לברר והעלות הקדושה שיש שם ואזי יכולין להתאחז בו הקליפות המסבבין שבכל מדרגה ויכולין להפסיד חיותו ח"ו כי הקליפות הם סטרא דמותא וע"כ שונא מתנות יחי':
Also know: in order to subdue the klippos that surround [one] at every level, one must arouse upon himself the joy of a mitzvah. That is, he should rejoice by remembering that he merited to draw close to Hashem, blessed be He, and he merited to draw close to tzadikim who bring him close to Hashem, blessed be He. And through this joy, he breaks the klippos and enters the second level. See there.
For the essential is the drawing force, and it is the root of everything — the glory of Hashem, as above. And this is the essential aspect of the holy earth, the earth of the point of the Bais HaMikdash, where is the essential drawing force. And this is the aspect of “the whole earth is full of His glory” (Yeshaya 6:3) — “the earth” specifically, etc., as above. And the essential glory is in the Bais HaMikdash, as it is written: “And the glory of Hashem filled the House” (Melachim I 8:11). Therefore, the essential drawing force is there. 64
אות ה וע"כ צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי עיקר העלי' הוא בבחי' חיצוניות, שפנימיות תחתון נעשה חיצוניות שבהמו"מ, שהמו"מ בכלל הוא בבחי' עבודות חיצוניות כמובן בהתורה הנ"ל (רק שגם בבחי' חיצוניות בעצמו בודאי יש פנימיות וחיצוניות כמובן בכוונות). וע"כ בהמתנה מחמת ששם קשה לברר כנ"ל ע"כ בקל יכולין להתאחז הקליפות שנאחזין בבחי' חיצוניות ויקלקלו המתנה ויכניסו בלב הנותן שישנה דבורו ורצונו ויקלקל המתנה. ע"כ אין המתנה גמרת עד שתהי' מפורסמת וגלויה לכל ויכתוב בהשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי בשוק ובחוץ שם עיקר אחיזתם של הקליפות שנקראים עש"ז חיצונים ע"כ צריכין לפרסם בשטר מתנה כתבוהו בושקא וכו' שצוה לכתוב בשוק ובחוץ כיהוא נותן המתנה בלב שלם כדי לבטל קטרוג הקליפות והחיצונים ע"י שמודיעים המתנה בשוק ובחוץ ששם מקום אחיזתם כנ"ל:
And this is known and explained in our words many times: that through all the masa u'matan [commerce/business dealings] that one conducts, one refines holy sparks. And as is explained in the words of our Rebbe, of blessed memory, in the Torah-teaching "Ashray" [Likutay Moharan I, 35] and in the Torah-teaching "Ki Taytzay L'milchamah" [Likutay Moharan I, 280] — that through masa u'matan conducted properly, one ascends from level to level, from Asiyah to Yetzirah [from the World of Action to the World of Formation]. For masa u'matan conducted properly is in the aspect of the offering of the korban tamid [daily sacrifice] and the ketores [incense]; see there.
And this is the essential exile — the compelling force prevailed through our sins, and they exiled us from our land, and we were distanced from our holy earth, Eretz Yisrael and Yerushalayim and the Bais HaMikdash — and especially the point of the Even Sh’siyah [the Foundation Stone], where is the essential drawing force, as above. And they prevailed to distance us from there. And this is the essential compelling force, from which stems the entire destruction of the Bais HaMikdash — the essential aim being to distance us from the above-mentioned holy earth, which is the essential drawing force. 65
אות ו וזשארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ולמדו משבת שאמר הקב"ה למשה מתנה יפה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וכו'. כיצריך להודיע מקודם לחבירו שרוצה ליתן לו מתנה כדי שיכין א"ע לקבל המתנה דהיינו שיתגבר א"ע לקבל המתנה בקדושה ובטהרה לשמו יתב' כדי שיהי' לו כח עי"ז לברר הקדושה שבהחפץ של המתנה כי מחמת שבמתנה קשה לברר כנ"ל ע"כ צריך הכנה מקודם וע"כ צריך להודיעו:
And the essential refinement that is accomplished through masa u'matan is completed when the item passes from one domain to another — for then the masa u'matan is completed, and then the sparks ascend and are refined, as mentioned above. And because at every level there are the klippos that precede the fruit and surround the holiness — therefore one must be very careful to conduct the masa u'matan with great holiness, so that the klippos that surround there do not take hold of it, as mentioned above.
Therefore, we need to nullify ourselves, to know our lowliness at the very least. And this is accomplished by sitting on the earth, as above, and mourning and weeping over the destruction of the Bais HaMikdash — over the prevailing of the compelling force against the drawing force. For weeping is in the aspect of earth, as it is written: “earth is cold and dry, also the spleen,” etc. And from there come weeping and tears (as understood from the words of Rabainu of blessed memory in the teaching “B’karov,” etc., in siman 30). 66
אות ז וזה בחי' שבת שהיא מתנה טובה שהיתה בבית גנזיו שהשי"ת מודיע לנו קודם שנתנה לנו כדי שנתגבר להכין את עצמינו לקבלל את המתנה טובה ויקרה הזאת. כי שבת צריך הכנה כשרז"ל כ,ש והי' ביום הששי והכינו וכו'. וע"כ גם עתה שכבר נתן לנו השי"ת ברחמיו את השבת אנו צריכין בכל ימות השבוע להכין א,ע לקבל מתנה טובה הזאת ושבת שמה וזהו בחי' זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מא' בשבת שאם נזדמנה לך מנה יפה תהא מזמינו לשבת היינו בחי' הכנה בכל ששת ימי החול לקבל את המתנה טובה שהיא שבת. וזהו בחי' כלל כל העבודה שלהאדם בזה העולם שנקרא ערב שבת והעוה"ב נקרא שבת כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכו'. כי באמת א"א לעבוד את השי"ת כ"ש מי הקדימני ואשלם כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית וכו' כשרז"ל וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל בהשיחה הנדפסת בסיפורי מעשיות ע"ש. וכל העבודה של תורה ומצות שצוה אותנו לעשות בזההעולם הם רק הכנות שצריכין אנו להכין א"ע לקבל מתנת ידו הטובה שהוא ית' רוצה ליתן לנו ברחמיו לעתיד. כי באמת כל התורה ומצות קלים ונעימים לעשותם כ"ש דרכיה דרכי נועם וכו' ומן הדין אין ראוי לקבל עליהם שכר וכל השכר טוב שיתן הוא רק מתנת חנם כ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו. וכל המצות הם רק בחי' הכנות לקבל על ידם מתנת חנם ממנו יתב' שהוא השכר של אותה המצוה. כגון למשל ע"י שאנו לובשין ציצית עי"ז אנו מכינים עצמינו להתעטף באור הציצית ולזכות לחלוקא דרבנן וכו'. וכן ע"י מצות תפילין אנו מכינים עצמינו להתעטר בכתרי דמלכא שהם אורות התפילין בשרשם. כי בודאי ע"פ דין אין מגיע להאדם שכר נפלא ונורא כזה בשביל ציצית ותפילין שהם קלים ונעימים לעשותם וכל השכר שיקבל עבורם הוא רק מתנת חנם. רק שהשי"ת ברחמיו חמל עלינו וצוה עלינו לעשות בזה העולם אלו המצות הקדושות כדי שיהי' לנו כלים וכח לקבל מתנת חנם שלו וכן בשארי המצות. וכן כל המצות לא תעשה הזהיר אותנו שלא לעשות כדי שלא נבא מלוכלכים ח"ו להילולא דמלכא. והוא כמו מלך שמזהיר ומודיע מקודם לאוהביו שרוצה ליתן להם מתנות יקרות וסגולות נוראות ונשגבות לכ"א ואחד בזמן פלוני. ומאהבתו וחמלתו הוא מודיעם תחילה כדי שיכינו עצמם לזה כדי שלא יבואו מלוכלכים ח"ו בטיט וצואה לסעודת המלך שיהי' שם המלך וסיעו. כי בודאי א,אל הם לקבל מתנותיו הקדושות כשהם מלוכלכים ח"ו. גם צריכים להכין לעצמם מלבושים נאים ויקרים וכמה מיני ריחות טובות נרד וכרכום קנה וקנמון כוו' וכמה מיני קשוטים יפים ונאים שיהיו ראוים ליכנוס בהם בהיכל המלך גבין גדוליו ושריו ועבדיו הקדושים והטהורים ואז יוכלו לקבל מתנת ידו הטובה. ובחמלתו הגדולה הכין להם מקודם כל הדברים והחפצים שצריכים לעשות ולתקן מהם מלבושים וכתרים כאלו שיהיו ראוים לכנוס בהם בהיכלא דמלכא. וכל מי ני בשמים וריחות טובות שיתבשמו בהם מקודם. וצוה להם והזהיר להם שבכל הזמן שנתן להם מקודם להכין עצמן לסעודה, שבכל הזמן הזה יעסקו לעשות ולתקן אלו המלבושים היקירים וכל אלו הכתרים הקדושים. ושלח להם שלוחיו הנאמנים ללמדם ולהודיעם איך לעשותם ולתקנם בפרטי פרטיות כדי שיבואו לשם בלבושים וכתרים ות יקונים הנהוגים שם כדי שלא יתביישו בין כל הקרואים לשם. וביותר ויותר צוה להם והודיעם ע"י שלוחיו ממה להתרחק. והזהירם מאד מאד שלא יטמאו ולא ילכלכו עצמן ח"ו בכל הדברים המתועבים שם, ומרוב חמלתו הודיעם ג"כ ע"י נאמניו במה ירחצו ויטהרו עצמן מלכלוכים אלו אם יכשלו לפעמים ולא יהיו נזהרין מהם ח"ו. ותיקן להם כמה וכמה מעיינות קדושות וכמה עצות ותיקונים לרחוץ ולנקות עצמו מכל זה. עד שאפילו מי שהוא מלוכלך מאד, ומוטבל בשחת ומוטבע ביון מצולה ומלובש בבגדים צואים ח"ו, גם הוא יכול לנקות עצמו ולרחוץ ולט הר עצמו באלו המעיינות הנובעים שמן אפרסמון וכל מיני ריחות נפלאים שיש להם כח להפוך כל מיני ריחות רעים לריחות טובים ויקרים. והודיעם שבכל הזמן שנתן להם יש בידם ליקח מכל החפצים והבשמים אשר הכין להם ולהתלבש ולהתקשט בהם כמ ושירצו, ולטבול ולטהר עצמם בכל המעיינות הקדושות האלה שמטהרין ומנקין אותם מכל הלכלוכים כדי שיוכלו לבא נקיים וטהורים להיכל המלך מקוטרים מור ולבונה, מלובשים בלבושים קדושים ונקיים הנוהגים שם מוכתרים בכתרי דמלכא. ואז יוכלו לקבל כל האוצרות מתנת חנם אשר הכין להם המלך אשר עין לא ראתה וכו' אשרי הזוכה להם. והנמשל מובן ממילא. נמצא שכל המצוות ומע"ט הכל מאתו יתב' ממה שהכין לנו ברחמיו המרובים וכ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכתיב מי הקדימני ואשלם ואין ראוי לקבל עליהם שכר. רק שברחמיו רצה לזכות אותנו ליתן לנו אוצרי מתנת חנם כאלה לפיכך הרבה לנו תורה ומצות שהם כולם תקונים והכנות לקבל על ידם רב טוב הצפון שה םאוצרי מתנת חנם שרוצה ליתן לנו בחסדו וברחמיו וכנ"ל. וע"כ ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וכו'. היינו כי בודאי נקבל רב טוב אשר עין לא ראתה ע"י מעשינו הטובים רק שאנו צריכים לידע האמת שכפי שורת הדין אין מגיע לנו פרס מאחר שהכל מ אתו וכנ"ל רק שכל עבודתינו הוא שלא ע"מ לקבל פרס רק שע"י עבודתינו ומעשינו הטובים יהי' לנו הכנה לקבל חסדו הגדול שהם אוצרי מתנת חנם שיתן לנו לכל אחד ואחד כפי מה שהכין א"ע בזה העולם לסעודתא דמלכא וגדוליו ומיודעיו כ"ש ולשרידים אשר ה' קורא וכו' וכשפרש"י שם. וזהו העוה"ז דומה לפרוזדור והעוה"ב לטרקלין התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, היינו כנ"ל שכל העבודה שבזה העולם הוא רק בבחי' הכנות כדי ליכנוס בהיכל המלך בחי' התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכנ"ל:
And therefore, the transaction is not completed through words alone, but rather through kinyan [formal act of acquisition] — through meshichah [pulling/drawing into one's domain] and hagbahah [lifting], etc. For one specifically needs the item to enter the domain of the one who acquires it, through meshichah and hagbahah and the like. For as long as it has not come into his domain, the refinement is not completed. And therefore, even though [the seller] agreed to sell the item and the transaction was verbally concluded — nevertheless, it is still possible that the klippos will be aroused and strengthened anew at the time when [the buyer] wishes to bring the item into his domain, and they will ruin the transaction.
And this weeping has great power to draw. For through weeping, one can arouse a person’s will and draw him toward one’s desire. And likewise Above: through weeping, one can arouse and draw the will of Hashem to be as our will. And therefore, Eisav — even though he could not prevail upon his father to bless him, and all the arguments he made were to no avail, since [Yitzchak] had already blessed Yaakov — but when he raised his voice and wept, he compelled Yitzchak until he drew him toward his will, until he blessed him. And from there came all the troubles of Yisrael and the entire destruction, as brought. 67
אות ח וזהו בחי' גודל המעלה שאין למעלה ממנה שהוא התקרבות לצדיקים וליראים וכשרים אמתיים. כי הצדיקים האמתיים הם מודיעים לנו בכל פעם אוצרי מתנותיו הטובים שהוא יתב' רוצה ליתן לנו ברחמיו. ומודיעים לנו בכל עת איך להכין א"ע לקבלם ונותנים לנו עצות איך לנקות ולטהר עצמינו ולבושינו מכל מה שנכשלנו עד הנה. כי כל צדיק הדור הוא בחי' משה אשר השי"ת מודיע על ידו לנו את כל המתנות טובות שרוצה ליתן לנו כ"ש יודיע דרכיו למשה וכו' וכתיב אשר צוה את אבותינו להודיעם ולבינהם. כי הצדיק האמת שבכל דור הואחופר בארות ומעיינות חדשות מעיינות הישועה שאינם פוסקין באופן שיוכלו לטהר בהם כל הפגומים והמלוכלכים והמתועבים שבעולם ולהתרפאות בהם מכל מיני חלאים ומכאובות רעים בגוף ונפש ולהתרחצץ ולהתבשם על ידם בכל מיני ריחות טובותץ. כי השי"ת מודיע דרכי טובו וחסדיו הנפלאים לצדיק האמת כי הוא יתב' ממשיך חסדים חדשים בכל דור ודור ועושה חסד חנם בכל דור ודור. כי אפילו בכל יום ויום נמשכין חסדי חדשים כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך וכשפרש"י שם שהחסדים מתחדשים בכל בקר, מכ"ש בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה מכ"ש בכל דור ודור. כי סוף כל סוף חסדו יתגבר עלינו עד שיביא לנו משיח צדקינו ויגאלינו מכל הצרות והמצוקות שסבלנו בפרט בעתים הללו המקום ירחם. ובודאי כל שנה וכל יום שבא מאוחר הוא קרוב יותר לביאת משיח ונמשך עליו חסד הגדול שממשיך משיח צדיקנו כ"ש ועושה חסד למשיחו. אל כל אל והחסדים הגדולים שהוא ית' רוצה להמשיך עלינו בכל עת אין מי שידע מהם כ"א הצדיק האמת. וכל מי שמקורב אליו הוא מודיע לו רחמיו וטובו ה גדול עד אין חקר אשר עי"ז אפילו הגרוע שבגרועים יכול להכין א"ע לקבל אוצר מתנת חנם שלו. והעיקר הוא האמונה והרצון שידע האמת באמונה שלימה על מה אתי בהאי עלמא. ואז בודאי ירצה וישתוקק תמיד לשוב אליו יתב' ויחתור בכל כחו להתקרב לאנשים נאמנים שיודעים לחזקו ולייעצו עצות אמתיות ונכונות כפי מה שקבלו מרבותיהם הקדושים עד אשר יזכה לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח:
For the essential arousal [of the klippos] is at the time when the item passes from domain to domain — for then is the essential ascent and refinement, as mentioned above. Therefore, the transaction is not completed through words alone, until one actually performs a kinyan to bring it into his domain through meshichah and hagbahah, etc. For as long as it has not entered his domain, [the klippos] can be aroused and ruin the masa u'matan, as mentioned above.
But in truth, all this is the compelling force. For all drawing forces that are not toward the essential supernal root, toward Hashem, are not the drawing force at all, but the compelling force, which will soon be nullified, as above. For the essential drawing force is the tears and weeping of joy — the aspect of “In Your Name they rejoice all the day” (Tehillim 89:17) — for from the greatness of the cleaving and the drawing toward one’s supernal root, one’s eyes flow with tears. As they said regarding Rabbi Akiva, when he engaged in Shir HaShirim. 68
אות ט וכל זה כלול ומרומז בסוף התורה הנ"ל מ"ש שם שכדי להכניע הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י שמחה של מצוה, ע"י שיזכור חסדו הגדול שזכה להתקרב להשי"ת ולצדיקים וכו' כנ"ל ע"ש. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקודש להתקרב להשי"ת ולתורתו, מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטיןכנגדו יותר ויותר בבחי' פשטוהו ולא עייל לתרעא הנאמר בהתורה הנ"ל, שהס"א שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד ואינם מניחיןי אותו ליכנוס לשערי הקדושה. ומחמת זה רבי םנכשלו ונפלו כי בתחילה התחילו קצת להתקרב להש"י ועסקו בתורה קצת וכו'. אבל אח"כ ע"י עוצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, עי"ז טעו בעצמן כאלו אפס תקוה ח"ו ונתרחקו כמו שנתרחקו. ובאמת טעו הרבהבזה כמ ושאמר אז אדמו"ר ז"ל שבזה טועין החסידים הרבה מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממ דריגתם, לא כן הוא אדרבא מחמת שצרייכם לעלות מדרגא לדרגא עי"ז מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כ"כ (כמבואר שם בסוף). אך עיקר העצה לזה שיזכיר א"ע בכל עת גודל חסדו וטובו הגדול של השי"ת ואל ישכח כל גמוליו. ויזכור היטב את כל החסד הגדול שעשה השי"ת עמו ולא עשהו גוי וקירבו להשירים ותמימים היונקים מצדיקי אמת. וישמח מאד בכל הנקודות טובו שזיכהו השי"ת מעודו. ועי"ז יזכה להתגבר בכל פעם נגד גודל ההתפשטות של הקליפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבור לבטח עליהם. וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל שבתורה הנ"ל נמצא שגם עצה הזאת הוא בחי' עצה הראשונה שכתב שם שלהתגבר נגד הקליפות שבכל דרגא הוא ע"י התגלות גדולת הבורא שהוא בחי' הכונות של הודו שאז עולין מעשי' ליצירה ואז מזכירין גדולת הבורא ע"ש. וזהו בעצמו בחי' העצה הב' הנ"ל דהיינו לשמוח בחסדו וטובו הגדול ית'. כיכל מה שזוכרין ומגלין חסדו וטובו יתב' נתגלה גדולתו ותפארתו ית' יותר ויותר. כי עיקר גדולתו של יוצר בראשית הוא בחי' החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. וכל מה שנתגלה חסדו יותר נתגלה גדולתו י'ת יותר. ע"כ כשאדם משמח א"ע בשמחת ישראל ומזכיר א"ע חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדיין יש לו תקוה תמיד כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים עי"ז נתגלה גדולת הבורא ית'. כי זה עיקר גדולתו כנ"ל. ועי"ז מכניע ומשבר הקליפות שבמדריגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבא למדריגה השניה. וכן בכל פעם:
And this is what our Sages of blessed memory said: "By Torah law, money effects acquisition, as it says: 'And he shall give the money, and it shall be his' [Leviticus 25:51]. And why did the Sages say that meshichah effects acquisition? So that [the seller] should not say to him: 'Your wheat was burned in the upper room.'"
But because the compelling force has already prevailed through the tears of Eisav, we need to sit on the earth and weep over the destruction of the Bais HaMikdash — to sweeten the judgment at its root. For the tears are the aspect of earth, whose root is the supernal drawing force. But below, the drawing force toward all cravings has taken hold of it, which is truly the compelling force. But since we sit on the earth out of lowliness and mourning over the destruction, and weep over the destruction — it emerges that we are drawing ourselves toward our supernal root through the tears and through sitting on the earth. Namely, we long and weep and draw ourselves toward the earth of the Bais HaMikdash — for over all of this we cry out and weep, and we put our mouth in the earth: “When, when will the Bais HaMikdash be rebuilt, and we shall return to the holy earth that is ours!” 69
אות י והכלל שצריכין לידע ולהאמין שחסדו וטובו יתב' הוא בלי שיעור כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו וכתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא מוש. וכל התקוה לעוה"ב שאנו מצפין לקבל ממנו ית' הכל הוא רק מתנת חנם רק שהוא ברחמיו רוצה שנכין עצמינו לקבל מתנתו הטובה. ע"כ בכל עת ושעה ורגע יש בידינו להתחיל מעתה להכין עצמינו לקבל טובו וחסדו. והעיקר ע"י הרצון כ"ש אדמו"ר ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' וזה יש בידינו תמיד. כי חסדו גדול כ"כ עד שגם ההכנות בעצמם הוא נותן לנו במתנת חנם כאשר אנו רואין בחוש שהוא עוזר לנו בכל יום להניח טלית ותפילין ולקרות ק"ש פעמים בכל יום מה שאין אנו ראוים לזה כלל כאשר יודע כ"א בנפשו וכן בשארי מצוות. ע"כ ראוי לנו בכל עת להדוות לו ולברכו על כל החסד אשר עושה עמנו ואשר עתיד לעשות עמנו ולבטוח בחסדו ולצפות לישועתו ולשמח נפשינו מאד בכל זה, והי"ז נזכה להתגבר בכל פעם על גודל ההתפשטות שמתפשטין נגדינו בכל עת עד שנזכה להתקרב אליו ית' ע"י גודל חסדיו ורחמיו המרובים והגדולים שאינם תמים ואינם כלים לעולם ואמן ואמן:
For the essential revelation of the g'vanim [colors] is in the money of Yisrael, and through the revelation of the colors in the money of Yisrael, the klippos at every level are subdued, as mentioned above. And therefore, certainly by Torah law, money effects acquisition — for through money the colors are revealed and the greatness of the Creator is revealed, through which the klippos are subdued and the transaction is completed, for [the klippos] can no longer ruin it, since they have already been subdued through the revelation of the colors in the money of Yisrael, as mentioned above. And therefore, indeed, by Torah law money effects acquisition, as it is written: "And he shall give the money, and it shall be his" — "and it shall be his" — specifically — for through money there is standing and ascent for the transaction, that is, for the sparks in the masa u'matan. For through money the colors are revealed and the klippos are subdued, and then there is standing and ascent for the sparks in the masa u'matan, and through this the transaction is completed by Torah law, as mentioned above.
But why did the Sages say that meshichah effects acquisition, etc.? For in truth, even though the money contains the revelation of the colors, this is only for a Jewish person, and even for him the colors only illuminate when he merits to rectify his money through tzedakah to a worthy poor person, as explained there; see there. And therefore the Sages saw that most people who engage in masa u'matan do not merit to rectify their money completely as is proper, and then the colors do not fully illuminate for them.
And through this, we sweeten and nullify the compelling force and empower the true drawing force, as above — which is the aspect of “Shake yourself from the dust, arise” — “from the dust” specifically. 70
(שייך לעיל) וע"כ לא רצה אברהם אבינו ליקח המערת המכפלה במחתנה מעפרון כ"ש בכסף מלא יתננה לי. כי לגודל עוצם הקדושה שיתה שם וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאד וע"כ אצל עפרון היתה חשך אפילה כמובא ע"כ לא הי' באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחנם כ"א בכסף מלא. כי א"א להוציא ולהעלות הקדושה בחנם בפרט קדושה גבוה כזאת וע"כ נתן לו ארבע מאות שקל כסף שהם מרמזין על תי"ו עלמין דכסופין כ"ש בזהו"ק. היינו כי ממון של אברהם הי' קדוש מאד ונתגלו בו כל הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתב' שזה ובחי' תי"ו עלמין דכסופין שבהם מתענגים הצדיקים שהם בחי' כלל כל הגונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהתכל בהם. וזהו בחי' ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ותרגומו דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא, היינו שכל הסחורות והמו"מ שבכל המדינות הכל נעשה ע"י הכסף כ"ש והכסף יענ את הכל מחמת שבהכסף כלולים עכל הגוונין עילאין שכלולים בתי"ו עלמין דכסופין שהם בחי' ארבע מאות שקל כסף. ובכח זה קנה אברהם את מערת המכלפלה מעפרון ע"י שגילה גדולת הבורא ע"י הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגוונין וכו' כנ"ל, שעי"ז נכנעו הקליפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם כ"ש ויקם שדה עפרון, תקומה היתה לו כשפרש"י שם, והכל ע"י התגלות הגוונין שבכסף של אברהם וכנ"ל. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגוונין כי אח"כ כשבא הכסף לידו נתעלמו הגוונין שהם בחי' תי"ו עלמין דכסיפין וכמבואר לעיל. וכן דוד לא רצה לקבל גורן ארונה בחנם כי שם היה מקום הבניהמ"ק שהיה בלתי אפשר להוציא מהסט"א בחנם כ"א בכסף מלא להכניע הקליפות שסבבוה, ע"י התגלות הגונין שבכסף וזהב וכנ"ל. וע"כ נזכר שם אצל דוד כסף וזהב כ"ש בד"ה בכסף מלא וכו' ויתן דוד וכו' שקלי זהב. כי שם היו צרייכן להעלות קדושה גבוה ביותר שהוא מקום היבהמ"ק ובית ק"ק. ע"כ הוכרח לגלות כל הגוונין שבכסף וזהב כדי להכניע הקליפות שהיו מסבבים שם. כי כל מה שהקדושה גבוה יותר מסבבין שם הקליפות ביותר וכמו כן צריכין להמשיך התגלות הגוונין יותר כדי להכניעם ולבטלם עי"ז וכנ"ל:
And therefore, even though at the time when [the seller] received the money he agreed to sell the item to his fellow — and this is drawn at its root from the shining of the colors in the money — nevertheless, the klippos of the level have still not been subdued, and they can ruin the masa u'matan, because immediately afterward the colors were hidden due to the fact that [the person] has not yet rectified his money completely, as mentioned above. And as our Rebbe, of blessed memory, wrote regarding money that comes into the hands of a non-Jew — that the colors illuminate only momentarily, and afterward their light is hidden, etc., as mentioned above. Likewise, l'havdil [to distinguish], even for a Jew — even though relative to the non-Jew the colors illuminate for him — nevertheless, since he has not rectified his money as is proper, they do not illuminate for him fully either, but only flash momentarily from within their concealment and are immediately hidden.
And this is the aspect of the distinction between Shabbas and Yom Tov, which is only in the labor of ochel nefesh. For the six days of action, in which Hashem created the entire Creation, are in the aspect of the compelling force in contrast to Shabbas Kodesh, on which He rested from all His work. For then it is only love and will and yearning toward the root — to be included in the light of the Ain Sof — which is the aspect of the true, supernal drawing force. 71
אות י וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. היינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז מתשטחים ומתפשטים כנגדו הקליפות שהם הדמיונות וכו' שהם בחי' חרון אף כי הם מתוקפא דדינא כידוע. וזהו ויצא יעקב שהוא איש הישראלי מבאר שבע היינו מהמדרגה הקדושה שהי' בה שנקראת באר שבע. כי כל דרגא ודרגא דקדושה כלולה מכל השבעה מדות שהם ז' ימי הבנין שכלולים בכל דרגא. וכשיעקב שהוא איש הישראלי יוצא משם כדי לבא למדריגה שניה הגובה יותר, אז וילך חרנה שמוכרח לילך דרך החרון אף שהם הקליפות שמהם כל הדמונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם כנ"ל. אבל מחמת שאיש הישראלי בחי' יעקב חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו ואינו נופל בדעתו מחמת זה רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמוד על עמדו, עי"ז ויפגע במקום, עי"ז זכה להבין האמת שמה שמתפשטים התאוות וכו' כנגדו כ"כ אין זה נפילה ח"ו רק שהוא מחמת שצריך לבא למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר, מחמת זה מתפשטים כנגדו כ"כ כנ"ל. וזהו ויפגע במקום שזכה בתוקף החרון אף שהם הקליפות שהתפשטו כנגדו לפגוע שם במקומו של עולם. כי כל מה שעולין למדרגה גבוה יותר מתקרבין ביותר להש,י שהוא מקומו של עולם שכל המקומות וכל הדרגות שבעולם כלולים בו יתב' כי הוא יתב' מקומו של עולם ואין העולם מקומו. היינו שיעקב בחי' איש הישראלי ע"י גודל התחזקותו זכה להבין האמת שאין זה נפילה והתרחקות ח"ו רק פגע שם דייקא במקומו של עולם שהבין ששם דייקא צריך לבא למדריגה גבוה יותר להתקרב ביותר להשי"ת וע"כ מתפשטים כנגדו כ"כ. ואז וילן שם כי בא השמש. היינו שקיבל על עצמו וסבל צער החשך שהוא בחי' לילה ולן שם בצערו שהי' לו מרדיפת התאוות והדמיונות שהם בחי' חרון אף שהם בחי' הקליפות שתפשטו כנגדו מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל. וזהו כי בא השמש שהוא השכל והמוחין שנסתלקו ממנו כי בעת התגברותם והתפשטותם אין השכל בשלימו. כיכח המדמה שמשם כל התאוות וכו' הוא כנגד השכל כמבואר בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו כי בא השמש שלא בעונתה כשדרז"ל היינו שבודאי ביאת השמש שהוא הסתלקות המוחין שהיו לו אז הי' שלא בעונתה שלא בזמנו כי לא הי' בדין שיסתלק שכלו ממנו ויתפשטו כנגדו כ"כ כי לא הי' מחמת נפילתו ח"ו רק מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה ב' כנ"ל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וארז"ל שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי בני יעקב. י"ב אבנים הם בחי' י"ב אבני החשן שהיו על שמו תי"ב שבטי בני יעקב שהם כלליות הגוונין, כיכל הגוונין היו בי"ב אבני החשן שהם אדם ופטדה וכו' שכל אחד היה לו גוון מיוחד. נמצא שי"ב אבני החשן הם כלליות הגוונין. היינו שהמשיך התגלות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז הכניע הקליפות שבמדריגה וזכה לצאת מהמדה שבמדריגה הב' ולעלות אל השכל. וזהו וישכב במקום ההוא ויתא שהוא בחי' ויש כ"ב שהם כ"ב אתווןל דאורייתא היינו שזכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל ולהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל עד שזכה לשכל הנקנה שהוא בח'י נופת צופים ואמנה כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כי זהו שלימות השכל כשמוציאין אותו מכח אל הפועל עד שזוכין להכניס ההשגה בתוך צירופי אותיות שהם בחי' כ"ב אתוון דאורייתא דהינו שיוכל לדבר ולגלות זאת ההשגה ע"י הדיבור שכלול מכ"ב אותיות. כי כ"ז שאין יכול להכניס השכל בתוך אותיות הדיבור נחשב בחי' שכל בכח. ועיקר מוציא מכח אל הפועל הוא כשמכניסו בתוך כ"ב אותות הדיבור שזהו בחי' נפת תטופנה שפתותיך המובא שם בהתורה הנ"ל לענין זה ע"ש. וזהו וישכב במקום ההוא ויש כ"ב, שע"י שעמד איש הישראלי על עמדו ולא הניח עצמו ליפול ע"י תוקף ההתפשטות שהתפשטו כנגדו וזכה להמשיך התגלות הגוונין עד שהכניע ושיבר אותם עי"ז זכה לעלות אל השכל שבמדרגה הגבוה יותר. עד שהוציא השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' אותיות הדיבור בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כנ"ל. ואז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שאז הראו לו שכל עבודת האדם בזה העולם הוא בבחי' זאת בבחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היינו שהוא צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא כמ ושעולין בסולם ומחמת זה מתגברין ומשתטחין ומתפשטין כנגדו כ"כ בכל פעם כנ"ל. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, מלאכי אלהים הם הועבדי ה' שנמשלו למלאכים עולים ויורדים בו בזה הסולם, כי כל עלייתם וירידתם הוא בבחי' הסולם הזה שמי שהוא פקח ומאמין לדברי הצדיק שאין זה נפילה כלל ומתחזק ומתגבר כנ"ל הוא עולה עי"ז למדריגה הגבוה יותר. ולהיפך מי שאינו מתחזק הוא יורד ח"ו עי"ז. וזהו והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו' שהבטיחו בכמה הבטחות. כי מחמת שיעקב שהוא עאישר הישראלי הכשר עמד בנסיון ולא הניח את מקומו עד שעלה למדריגה ב' כנ"ל ע"כ הבטיחו השי"ת שיהי' עמו וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'. שהבטיחו שאע"פ שיעבור עליו עוד כהנה וכהנה אבל השי"ת ישמרהו בכל עת בכל אר ילך עד אשר יביאהו למדריגתו העליונה בשלימות בחי' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, בשבילך. דהיינו מה שדיבר עם הצדיקי אמת את כל המדריגות הקדושות שיזכנו ברחמיו המרובים וכנ"ל. וזהו וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. היינו כשהקיץ משנתו וצערו שהי' לו בעת שהתפשטו כנגדו כ"כ אז אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי נדמה לי כאלו אין שם השי"ת, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאלו אין ש םהשי"ת ורצו להפיל אותי ח"ו. ומה גדלו חסדי ה' אשר עזרני עד כה לעמוד על עמדי עד שנודע לי כי באמ תיש ה' במקום הזה כי באמת לא הי' נפילה כל רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר כנ,ל. וע"כ נדר יעקב נדר להקריב קרבנות וליתן צדקה כ"ש והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כי עיקר הכנעת הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י צדקה. שעי"ז נתגלין הגוונין וכו' כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קרבנות שבביהמ"ק שהם בחי' נדיבו תלב בחי' צדקה שעי"ז משברין המדמה כמבואר בתחלת התורההנ"ל על מארז"ל משחרב ביהמ"ק ששבירת המדמה הוא ע"י קרבנות ע"ש:
And therefore the klippos are not subdued through money alone, for the colors do not fully illuminate in it. And therefore the transaction is not completed through money, as mentioned above. For the essential completion of the transaction is according to the subduing of the klippos — for then the refinement is complete, as mentioned above.
For the entire Creation of the six weekdays is in the aspect of the compelling force, which compelled, as it were, His divine vitality to descend below into every single thing of Creation, to be bound below against its will, in order to enliven and sustain that thing He created. For it is known that the divine vitality within every thing in the world longs and yearns and draws itself constantly toward its supernal root. Only through the compulsion and decree of the Creator is it forced to remain bound in the Creation, for the world’s sustenance. 72
אות יב וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה מאר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר וכו'. וישא יעקב רגליו היינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחי' מדריגה התחתונה ועלה למדריגה הגבוה בכל פעם. כיע"י שעמד בנסיון כ"כ ולא הניח ליפול עצמו בכל מה שעבר עליו עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקליפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו' ושהכנעתם ע"י התגלות הגוונין וכו'. שזהו בחי' כל השגת החלום שראה אז מראה הסולם וכו' ושהשי"ת נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז וישא יעקב רגליו שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחי' רגליו היינו מדריגות התחתונות ועלה בכל פעם למדריגה עליונה כי מדריגה התחתונה נגד הגובה ממנה היא בחי' רגלין כידוע. ואז וילך ארצה בני קדם שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב להש"י כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם וזהו ארצה בני קדם. בני קדם הם בחי' נפשות הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו לבחי' ארציות וגשמיות. כי הם נקראין בני קדם מכמה טעמים כי הם בשרשן נקראין בני אל חי בחי' בנים אתם לה' אלקיכם וזהו בי' בני קדם כי השי"ת קדמון לכל כ"ש מעונה אלקי קדם וכשפרש,י שם. גם התורה נקראת קדם כי אורייתא קדמה לעולם כ"ש מראש מקדמי ארץ, היינו שאלו הנפשות הם בחי' בני השי"ת בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם כי נפשות ישראל קדמו לעולם כי ישראל עלו במחשבה תחלה כי באמת ישראל ואורייתא וקוב" כולא חד. גם קדם מרמז שאלו הנפשות אינם מהדורות הללו כלל רק מבחי' שנים קדמוניות (כאשר הבנתי משיחתו הק'), היינו שאלו הנפשות יקרות וגבוהות בשרשן מאד אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים בני קדם בחי' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי תשובה קדמה לעולם. היינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי ע"י שכבר נשא והגביה כל המדריגות התחתונות הלך ארצה בני קדם להחזירם בתושבה כנ"ל. וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא באר מים חיים כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה' שמונח עלי ואבן גדולה שהוא בחי' הכח המדמה שנקרא לב האבן כ"ש בהתורה הנ"ל על בטל השמיר וכו' ע"ש. וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי'. שלשה עדרי צאן הם בחי' שלשה מדריגות שיש בישראל שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם ג' מדריגות כנגד ג' בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל אבל השכל עדיין בכח וזהו בחי' הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפועל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפועל אבל עדיין לא באו לשכל הנקנה וגם זהו מחמת האבן הנ"ל והם בחי' בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדיין מונח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אלי'. כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו שהם בחי' האבן גדולה שעל פי הבאר שהואבחי' השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל. וזהו כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדולה ע"פ הבאר, שכל עדרי צאן קדשים שהם נפשות ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים רועים שכולם משקים אותם הרועים מהבאר ההוא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים. היינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחי' יעקב שהוא כבר הגיע עד תכלית מדריגה העליונה, כי כבר פגם במקום וכו' שהוא מקום נקודת האבן שתי' שהוא מקום ק"ק שמשם שורש המעין יוצא, שורש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים להשקות את הצאן שהם הנפשות שתחתם. יכ מזה המעין היוצא מבית ה' במית ק"ק מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעיינות. כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים כך יכולים לחפור ולמצוא בארות ומעיינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא רק שצריכין לחפור ולבקש הרבה. וע"פ רוב כבר הבאר חפור ומוכן לשאוב ממנו אבל אבן גדולה על פי הבאר שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו' כנ"ל. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. שמחמת כובד האבן גדולה צריכין להתאסף כולם יחד וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן ואח"כ משיבין האבן למקומה. זה בחי' שאין הנפשות המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כ"א בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים ואח"כ כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה' כי כבר השיבו את האבן על פי הבאר למקומה. וזהו ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ששאל אותם אחי הלא אתם אהי בשורש נפשותיכם כי אתם נמשכים ממקום גבוה מאד, אך עתה מאין אתם להיכן נשלכתם ואמין באתם עתה. והשיבו מחרן אנחנו שאנו מחרן, בחי' חרון אף שהוא היצה"ר שיניקתו מחרון אף ודינים שהתגבר עלינו והתגרה בונ מאד. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לבן בן נחור זה בחי' כלל כל הרמאות והערמימיות שהבע"ד מכניס בעולם. ומתלבש א"ע במנהיגים וגדולים ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחי' יעקב שהוא בחי' נקודת האמת שבכל הצמדיקים בחי' תתן אמת ליעקב. ועיקר כל הרמאות והערמימיות של הבע"ד הוא ע"י כח המדמה ששאין זוכין לבררו כראוי. כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה כנראה בחוש אפילו בדברים גשמיים שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד ע,י חוש הראות. אך בדברים הנוגעים אל השכל קשה מאד לברר הדברולעמוד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפוך את האמת, כי מריבוי הדמיונות יש לו כח להפוך כל דבר מהיפך אל היפך עד שקשה מאד לעמוד עליו כ"א כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחי' יעקב שהם בחי' נקודת האמת לאמתו. אבל בהע"ד מתגרה ע"ז ביותר ומניח א"עכ לאורך ולרוחב להרבות מחלוקת על צדיק כזה שהוא בחי' נקודת האמת שכבר שבר והכניע וביטל את כח המדמה לגמרי. כי הבע"ד מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההיפך ממש כאלו הוא היפך האמת ממש ח"ו, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן. ועיקר התגרות הבע"ד הוא בגדולים כשרז"ל, היינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו ישראל ממנו ח"ו. מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הק' יקרב כולם להשי"ת ע"כ מרבה מחלוקת עליטו. והכל ע"י כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמימיות שבעולם. וזה בחי' לבן בן נחור כי כח המדמה נקרא לבן הארמי ע"ש שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. וע"כ נקרא לבן כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות כ"ש אדמו"ר ז"ל (בסימן א) על מאמר רבב"ח ומתחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישי' וכו'. כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלוק עליו כי מהפך האמת מהיפך אל היפך כנ"ל. גם כי המוח הקדוש של הצדיק האמת הוא בי' לובן העליון בח'י באר מים חיים ונוזלים מן לבנון מן לבונא דמוחא בחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא כי מוחו הק' הוא זך ונקי ככסף צרוף. וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסולת כלל בחי' אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכו' מזוקק שבעתים. ולןעומת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי כי מרמה ומטעה כ"כ את בני אדם בכחמה יני טעיות ושקרים עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת. וזה בחי' לובן דקליפה בחי' ארבע מראות נגעים שכולם מראיהם תכלית הלובן. היינו כי כשמבררין דבר לאמתו הוא בחי' שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה כ"ש שמלה לך וכו' ודרז"ל דברים הברורין כשמלה, וכשדרז"ל ובלבנים ליבון הלכתא. אבל הסט"א ? להפוך האמת ע"י הטעותים של כח המדמה עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלובן שכך הוא הדבר כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההיפך שהוא האמת וע"כ נקרא לבן הארמי. וזה בחי' לבן בן נחור מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלוקת שחולקין על הצדיק האמת שהוא בחי' יעקב בחי' נקודת האמת שבין כל הצדיקים בבחי' בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. כרמים הם בחי' מנהיגים כשפרש"י שם. בני אמי פרש"י אנשי מצרים היינו בחי' כח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים (כ"ש בהתורה ויהי מקץ בסי' נד ע"ש). היינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מבורר הם נחרו ונתגרו בי, היינו בכנסת ישראל עד אשר משוני נוטרה את הכרמים, הם בחי' מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי. כרמי שלי לא נטרתי כרמי שלי הוא בחי' המנהיג האמת הכיינו הצדיק האמת. וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא יודע להלוך נגד רוחו של כל או"א וליתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא המנהיג שלי היינו של כ"א וא' מישראל באמ תכי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהשויע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי כי אע"פ שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים אבל מאחר שעדיין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי ע"כ אינם מנהיגים שלי מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם. וע"כ מבקשת הנס"י מהשי"ת הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך. היינו שכנס"י מבקשת ומתחננת מהשי"ת שיגיד לה ויגלה לה האמת איכה תרעה איכה תרביץ היינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחי' בצהרים כשפרש"י שם שהוא עת החום שרע להצאן (וע' מזה במ"א). ובשביל זה נקרא הכח המדמה לבן בן נחור בחי' בני אמי נחרו בי, מחמת שכל ההתגרות לחלוק על הצדיק האמת הוא ע"י כח המדמה שמטעה את האדם עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת כ"ש הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו' שמים מתוק למר וכו'. וזהו ששאל אותם הידעתם את לבן בן נחור היינו שאמר להם מאחר שאצליכם עדיין מונח האבן גדולה על פי הבאר ע"כ אני שואל אתכם הידעתם את לבן וכו' שהוא בחי' הכח המדמה כנ"ל. היינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והיכרות עמו כי ידיעה לשון אהבה. ויאמרו ידענו שהודו לו שעדיין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדיין. ויאמר השלום לו, ואמרו שלום ששאל אם שלום בלחי' הכח המדמה היינו אם יש שלום למנהיגים שלא שברו עדיין את המדמה אם שלום להם. והשיבו שלום כי להם בודאי יש שלום כי אין עליהם מחלוקת כי אין הבע"ד מתגרה להרבות עליהם מחלוקת מאחר שאין בהם כח לעזור לישראל להחזירם למוטב כי הוא מתגרה רק להרבו תמחלוקת על הצדיק האמת בחי' יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב וכשרז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' וכו' משום דלא מוכח להו וכו'. נמצא שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן, רחל היא התורה (כמו שפי' אדמו"ר ז"ל במ"א) ומ ישאין המדמה שלו מבורר כראוי אזי גם חידושי התורה שלו הם משם מבחי' המדמה שאינו מבורר שמדמה מילתא למילתא והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל ולהואי שלא תקלקל להם אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. שמארו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן שעדיין לא ביררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן היינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, באה עם הצאן שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם. כי הם גדולים בעולם ושלום להם ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וכו' ואיתא שה מרמז על אריכת הגלות שעוד היום והזמן של הגלות גדול כי הגלות יתארך, היינו שיעקב אמר להם שעי"ז תורה כזאת א"א לקרב את הגאולה וזהו הן עוד היום גדול שבהכרח שהגלות יתארך ח"ו. לא עת האסף המקנה שעדיין אין עת לאסוף ולקבץ המקנה צאן קדשים דהיינו נפשות בני ישראל להשיבם לנויהם ע"י תורה כזאת שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים. השקו הצאן ולכו רעו, זה בחי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ע' בפרש"י שם. היינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב צריכין לע"ע להתקרב לאלו המנהיגים כי ברובם יש טוב הרבה וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה רק שיש בהם אחיזת המדמה. ע"כ כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי צריכין להתקרב להם בבחי' אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים וזהו השקו הצאן ולכו רעו. היינו שאמר להם הגאולה א"א לקרב ע"י תורה כזאת אך אעפ"כ השקו הצאון ולכו רעו, מאחר שאין יודעין עדיין מנקודת האמת וכנ"ל. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן כו' שהשיבו לו ואמרו שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו' היינ ושגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כ"א ע"י שמתאספים יחד כל העדרים כי בעת האסיפה והקיבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים אז הן אל כביר לא ימאס ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אח"כ והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שחוזר היצה"ר למקומו. וכמבואר במדרש על הפסוק זה ונאספו שם כל העדרים זה הציבור וכו'. והשיבו את האבן שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר ולמקומו. עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן שבתוך שדיבר עמם בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם דהיינו התורה שנפלה אצלם וזהו ורחל באה עם הצאן שראה את התורה שהיא בחי' רחל שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחי' יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדיבורים שמדבר עם העולם. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. כי באמת התורה שמונחת בגלות בכח המדמה התורה בעצמה קדושה וטהורה מאד, והשי"ת חומל על עמו וכל זמן שאין זוכין למצוא נקודת האמת שהוא מנהיג האמתי אזי התורה בעצמה מנהגת את ישראל. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רואעה היא, היא דייקא שהיא בעצמה שהיא רחל שהיא התורה היא דייקא רועה ומנהגת את הצאן אשר לאביה שהם הנפשות המתקרבים למנהיגים הנ"ל שיש בהם אחיזת לבן בחי' כח המדמה שאין בהם כח להנהיג את ישראל. רק השי"ת חומל על עמו שהתורה בעצמה בחי' רחל בתו מנהגת את ישראל לפי שעה. עד אשר השי"ת מסבב סיבות לטובה שהצדיק האמ תבחי' יעקב נותן עינו ע"ז ועושה כמה תחבולות ומוסר נפשו עד שמוציא ומעלה את התורה בחי' רחל מתוך בית לבן מתוך הכח המדמה. והוא מתייחד ומתחבר עם התורה הזאת עד שמתקן כל העולם על ידה, כי הוא מברר את התורה הזאת ומעלה אותה לשרשה ומחדש עי"ז חידושים נפלאים שהם עצות אמתיות להנהיג את ישראל. כי רק הוא יכול לגול את האבן מעל פי הבאר בנקל בבחי' ויגל את האבן מעל פי הבאר כמי שמעברי פקק מעל הצלוחית כשרז"ל, וזה כלל כל הפרשה שמדברת אח"כ איך לקח והוציא יעקב את רחל ולאה מבית לבן והוליד מהם כל י"ב שבטי יה. היינו שיעקב בחי' הצדיק האמת בירר את כל התורה שנקראת אשת חיל בחי' רחל ולאה, בירר הכל מבית לבן מאחיזת המדמה ועי"ז הוליד שבטי יה כי עיקר קיום ישראל עי"ז ועי"ז הוציא כל הצאן מבית לבן שהם עדרי צאן קדשים כי הוציא כולם מגלות המדמה והשיבם אל האמת כי יעקב בחי' עצם האמת בחי' תתן אמת ליעקב כנ"ל:
And this is what they said there: "And why did the Sages say meshichah effects acquisition? So that [the seller] should not say to him: 'Your wheat was burned in the upper room.'" For since he has not rectified his money and the colors were not revealed through it, it can happen that the klippos will provoke and take hold of the money even more. For "this opposite this, G-d has made" [Ecclesiastes 7:14]. And whoever merits to rectify his money through tzedakah — then the colors, which are the greatness of the Creator, are revealed through his money, and he merits to subdue the klippos at every level through his money, as mentioned above.
It emerges that the entire Creation of all the six days of action is entirely the aspect of the compelling force. But the essential intention of the Creation was for the sake of the purpose — which is the aspect of Shabbas, the aspect of the World to Come, the aspect of the drawing force. For then, everything returns, ascends, is drawn, and comes back to its root, as is known. Namely, the above aspect: that all the wondrous craft of the Creator of all, Who created the entire Creation with wisdom and labor and wondrous craft — all of it was in the aspect of the compelling force and the drawing force above. He constricted Himself, as it were, and compelled the supernal vitality to descend below to enliven and sustain all things of Creation — which is the compelling force. But they, by their nature, draw themselves toward their root — for everything draws itself toward its root, as is known. 73
אות יג וזה בחי' עקודים נקודים וברודים, הם בח'י גוונין בחי' כלליות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז מכניעין כח המדמה כח הבהמיות שהם בחי' צאן לבן ומבררין הטוב שהם בחי' שהם בחי' צאן קדשים צאן יעקב בחי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"ד). וע"י הגוונין שעי"ז מכניעין המדמה עי"ז זוכין אל השכל בשלימת שהוא שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. וזהו ג"כ בחי' עקודים נקודים וברודים שהם כלל כל המוחין והשכליות שהם כל לכל העולמות והשתלשלותם מראש ועד סוף שכולם נתהוו ע"י חכמתו יתב' כ"ש כולם בכחמה עשית. כי איתא בע"ח שתחילת שורש האצילות וכל מה שתנהוה שם נקרא בשם עולם העקודים. ואח"כ נמשך אורות הז' מלכין קדמאין דמיתו כי הי' בהם מיתה ושבירה וכו' וזה בחי' עולם הנקודים. ואח"כ הי' עולם התיקון שעי"ז עיקר התהוות וקיום כל העולמות מתחילת האצילות עד סוף העשי' וזה בחי' ברודים. ומאלו השלשה בחי' שהם עקודים נקודים וברודים נמשך ונשתלשל בחי' הג' בחי' שיש בשכל שהם שכל בכח וכו'.כי שכל בכח זה בי' עקודים ששם אין שום השגה כיהוא קודם האצילות ומשם נמשך בחי' שכל בכח. ואח"כ מוציאין השכל מכח אל הפועל ואז נתהווין הז' מלכים הנ"ל שהם שרש הז' מדות שהם בחי' זי"ה אבל שם יש עדיין בחי' שבירה כי א"א לברר השכל לאמתו בתחילתו מיד וקודם שמולידין ומחדשין איזה דבר לאמתו צריכין להפכו ולשברו מתחלה בכמה בחינו. ואח"כ מבררין השברים ומחברין אותן ומתקנים אותם ע"י תוספת השכל חדש שממשיכין ואז בונין ומשלימין החידוש על מתכונתו כידוע ומובן כ"ז למי שוזכה לחדש חידושין. או אפי' אם אינו מחדש בעצמו רק שמעיין בספרים ומבין דרכי החידוש. כי ע"פ רוב צריכין מתחילה לומר כמה סברות ולבנות כמה בנינים שאינם מתקיימים שאין יכולין לברר על ידם ההלכה והחידוש לאמתתו וזה בחי' בונה עולמות ומחריבן בחי' שבירת המלכים בחי' עולם הנקודים שכל זה נעשה בעת שמוציאין השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' בנין העולמות כי כולם בחכמה עשית כנ"ל. ואח"כ אע"פ שכל הסברות והשכליות שהוציא בתחילה לא נתקיימו ונשברו אעפ"כ צריכין לחזק עצמו אח"כ וללקט ולברר מהם כמה נקודות טובות כמה סברות ישרות שנמצאין ומפוזרין בהם. ולהוסיף עליהם של חדש ולחברם אליהם ולקבץ אותם יחד עד שנשלם הבנין והחידוש על אמתתו, וזהו בחי' עולם התיקון בחי' עולם הברודים. וזהו בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר קיום הדבר על מכונו (וע' בע"ח ותבין). ויעקב עשה כמה תחבולות לזה בכמה דרכים עד שהמשיך בחי' התגלות הגוונין על עדרי צאן קדשים שלו כדי להכניע מהם המדמה ולהביאם אל השכליות הנ"ל. וזה ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם וכו' מחשוף הלבן אשר על המקלות ואיתא שזה בחי' סוד התפילין שהם כלל התורה שהוקשה כולה תלפילין כלל המוחין. היינו שיעקב בחי' הצדיק שהוא נקודת האמת המשיך בחכמה נפלאה כל המוחין הקדושים בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד עד שהכניס החכמה והשכל האמת בתוך המוחין של כלל ישראל שיכנוס החכמה והשכל האמת בתוכם היטב שיבינו האמת לאמתו עד שלא יהי' כח לשום הטעאה של הכח המדמה בחי' לבן להעבירם מזה ח"ו. וזהו ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים וכו'. ברהטים הם רהיטי מוחין כ"ש בזוה"ק היינו שיעקב הציג ותחב את המקלות שהם בחי' חידושי התורה שחידש וגילה בשכל אמת ונפלא ונורא כזה הציג ותחב אותם ברהטים בתוך רהיטי מוחין של תלמידיו המתקרבים אליו וזהו ויצג. ויצג דיקא שהציג ותחב חידושים שלו האמתיים ברהטים בתוך רהיטי מוחין שלהם. שיהיו תחובים בהם בעומק גדול. עד שלא יהי' כח לשום טעות של המדמה להעבירם מהם ח"ו. כי כבר הם מבינים האמת היטב. וזהו ברהטים בשקתות המים, ברהיטי מוחין במקום ששותין מימי התורה והדעת, שם הציג את המקלות הנפלאים שלו שהם בחי' השכליות האמתייטם שלו שמכוונין את האדם בכל עת לדרך הישר כמו המקל שמכוון את העדרים אל הדרך הישר. וע"כ נקראת ההנהגה והממשלה בשם מטה ומקל כ"ש (יחזקאל יט) מטה עוז זבט למשול וכן בכמה פסוקי. וזהו אשר תבואן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות כדי כשיבאו שאר הצאן קדשים לשתות ממימי התורה והדעת לנכח הצאן קדשים ששתו כבר שזכו כבר להכיר האמת לאמתו ויחמנה בבואן לשתות שיחממו עצמם בחמימות והתלהבות דקדושה ברשפי אש שלהבת יה לעבוד הש"י ותהלפלל בחמימות והתלהבות ולא ילכו עמו בקרי ח"ו בבחי' קרירות שנמשדך מסטרא דעמלק שהוא סטרא דלבן שנאמר בו אשר קרך בדרך. כי כל מי שאינו יודע מנקודת האמת הנ"ל אפילו מי שוהא איש כשר ועובד השי"ת ומתפלל ועוסק בתורה אבל כל עבודתו הוא בקרירות בלי שום חיות והתלהבות וחמימות דקדושה ואין להשי"ת שעשועים מעבודה כזאת כי הוא בבחי' שינה (כמבואר במ"א בהתורה פתח ר"ש בסי' סמך). אבל יעקב בחי' נוקדת האמת המשיך תורה בחי' מקלות להנהיג העולם בשכליות נפלאים כאלו עד אשר הציג ותחב השכל האמתי בתוך רהיטי מוחין של המתקרבין אליו, עד שכל הצאן קדשים שיבואו לשתות ממימי התורה לנוכח הצאן הקדוש שלו יתחממו עצמן בחמימיטת דקדושה לעבוד השי"ת ולהתפלל בחמימות והתלהבות דקדושה כי עיקר חמימות דקדושה ע"י תנועת השכל האמת (כ"ש בהתורה עתיקא בסי' כ"א). וזהו והי' בכל יחם הצאן המקושרות ופרש"י הבכורות ושם יעקב את המקלות וכו'. ובהעטיף הצאן לא ישים וכו' ופרש"י לשון איחור וכו' זה בחי' מ"ש אדמו"ר שהנערים בקל להשיב אותם מהזקנים כ"ש בס' הא"ב וכ"ש ע"פ תעיתי כשה אובד (בסי' ר"ו). היינו שיעקב שם כל מגמתו לקרב בני הנעורים להוציאם מבחי' לבן מהכח המדמה כי עדיין הם רכים בשנים ולא נשתרש אצלם הסברות של טעות המדמה. אבל הזקנים שכבר נשתרשו בטעותם של המדמה קשה להשיבם עתה אל נקודת האמת עד ירחמו עליהם מן השמים. וכן כל הפרשה סובב והולך על קוטב זה על המלחמה שבין נוקדת האמת בחי' יעקב, לבין כח המדמה שהוא בחי' לבן הארמי בן נחור כנ"ל. וכל המלחמה והעבודה והיגיעה של יעקב הכל בשביל הבנים והצאן שהם בחי' בנים ותלמידים. כי עם יעקב בעצמו לא הי' ללבן שום עסק ומריבה כמובן בפרשה כי עיקב בעצמו כבר שבר המדמה בחי' לבן לגמרי ונקי ממנו לגמרי וידו מסולקת ממנו ואין לו שום עסק בו רק יעקב מסר נפשו ביגיעות קשות וטירחות ותחבולות כאלה הכל בשביל הצאן והבנים. היינו להוציא בניו ותלמידיו במחי' בית לבן מבחי' המדמה. ומחמת שהמלחמה גדולה וחזקה מאד מאד כי הוא מתגבר ומתפשט ומשתטח מאד בכל דרגא ודרגא. וכל מה שמנצחין אותו מעט מתפשט ומשתטח יותר ויותר. וכשרז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ע"כ הוכרח יעקב לברוח ממנו בהחבא עם רחל ולאה שהם כלל התורה ועם כל הבנים והצאן. ולבן רדף אחריהם וביקש לעקור את הכל ח"ו כ"ש ארמי אובד אבי, כי עדיין לא הכניעו אותו כראוי לולי ה' שהי' לנו וכו' בחי' לולא אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים. היינו שהצדיק האמת בחי' יעקב אומר ללבן שבודאי לפי גודל רדיפתו והתגברותו על בניו וצאנו בודאי לא הי' באפשרי לעמוד נגדך לולי אלקי אבי וכו'. היינו שהשי"ת בעצמו מוכרח כביכול להכניס עצמו בזה לעזור לישראל המקרבים להצדיק האמת להצילם מכל הרדיפות של לבן הארמי כשרז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' שנא' ה' לא יעזבנו בידו וכ"ש לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, דומה זה בחי' כח המדמה שא"א להנצל ממנו לגודל התפשטותו בכל דרגא לולא ה' עזרתה לי וזוה את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים וכו'. היינו שהצדיק האמת אומר שהי"ת ראה את עניו ואת יגיע כפיו כי הוא בעצמו יגע וטרח הרבה מאד בשביל הצאן הזה להוציאם מהמדמה להעלותם אל השזדכל לקרבם להשי"ת. וע"כ אע"פ שהם לא נצחו המלחמה כראוי עד שעדיין יש כח ללבן בחי' המדמה לרדוף אחריהם ולהשיגם באעפ"כ השי"ת חמל על היגיעות והטירחות והמסירת נפש של הצדיק האמת שמסר נפשו מאד בשביל כל אחד ואחד. ועי"ז השי"ת בעצמו לוחם עם לבן ומגרשו מצאן יעקב בחי' את עניי ואת יגיע כפי ראה לאקים ויוכח אמש. וזה שאמר יעקב ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי היינו שיעקב הצדיק האמת מריב עם לבן הארמי ואומר לו מה פשעי ומה חטאתי היינו אי זה חטא ופשע מצאת בי בעצמי אשר אתה רודף אותי הלא אין לך שום כח וקיטרוג עלי כי ת"ל אני זך ונקי וצח לגמרי מכח חטא ופשע, כי אין ל ישום הסתכלות בזההעולם כלל אפילו כהרף עין וכו' וכו'. כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך כי אין בי שום אחיזה ונגיעה ממך כי אני נקי מהמדמה לגמרי לגמרי. שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו, היינו שאמר שהוא מרוצה לעמוד לדין לפני כל מי שירצה הן לפני אחיו של יעקב הן לפני אחיו של לבן. היינו הן לפני אותם שהם מסטרא דקדושה הן לפני אותם שהם מסטרא אחרא מסטרא דלבן כי לפני כולם יצדק בדיןו כי כולם לא יוכלו למצוא בו שום שמץ ושום צד אחיזה משום ריח של איזה תאוה ומידה שבעולם הנמשכת מכח המדמה כי אני נקי וזף וצח לגמרי. אף גם היו לי יגיעות וטירחות גדולות בעבודת השי"ת בשביל כלל ישראל בחי' הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. שיגעתי וטרחתי הרבה בהתבודדות ותורה ותפילה ביום ובלילה בתוך שדות ויערים בתוך חורב וחמימות גדול ובעת הקור והקרח בלילה, שגם אז הלך בדרך יחיד בהתבודדות ויגעתי וטרחצתי ביגיעות גדולות מאד בעבודת ה' ותדד שנתי מעיני. הכל בשביל השי"ת בשביל לקרב אליו נפשות ישראל. ע"כ אע"פ שהנפשות המתקרבין עדיין לא נצחו המלחמה אין לך כח לעשות להם מאומה כי כחי וכח אבותי הצדיקים האמתיים יגין עליהם להצילם ממך כי השי"ת בעצמו יעמוד בעזרי עד שאגמור עמהם מה שהתחלתי לקרבם כולם להש"י. עד שיצמח מהם התגלות האמת לכל באי עולם כ"ש אמת מארץ תצמח וכו' מאותן שמונחים עד הארץ מהם דייקא יצמח האמת לכל באי עולם כי שפת אמת תכון לעד וקושטא קאי:
But conversely, when one does not rectify his money through tzedakah, then the klippos take hold specifically of the money. Because there is a lofty, hidden holiness there — which are the supernal colors that are hidden there — which, when they do not illuminate properly, [the klippos] take hold there even more, for they are always drawn after the highest holiness. And from this comes the great strengthening of the desire for money — which is drawn from the fact that the money, at its root, contains very lofty holinesses, which are the supernal colors that are clothed in it. And when one does not merit to reveal the illumination of the colors through tzedakah to a worthy poor person, then the klippos take hold of the money even more, and through this one falls into the desire for money. And from this come all the denials and deviations and injustices in business, if one does not overcome his desire for money, G-d forbid.
And this is what they said — that money does not effect acquisition, so that [the seller] should not say to him "your wheat was burned in the upper room." "In the upper room" (ba'aliyah) — specifically — that is, at the time when the sparks in the merchandise needed to ascend from level to level, then the klippos gained control — which are the destroyers of the world. And they are the aspect of fire, as it is written: "From the fire they went out" [Ezekiel 15:7], etc. And through this, the wheat and the merchandise were burned.
And then, through these two forces, the wondrous craft of the Creator of all will be completed at the time of the purpose — the aspect of Shabbas. Then it will be completed through this specifically: through the fact that there were these two forces, wondrous tikkunim and great delights and all the pure, spiritual worlds of the tzadikim — their future reward — will be completed. 74
אות יד נחזור לענין ראשון וזה בחי' מתנת ש"מ שמתקיימת בלא קנין כשרז"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. כי עיקר כל השינויים והחזרות הם בכח המדמה כי עצם השכל הוא אמת דהיינו להשיג ולהבין כל דבר לאמתתו וכשאין מבין בחכמתו ושכלו אמתת הד בר אע"פ ש אומר בזה הענין כמה שכליות אין זה חכמה כלל מאחר שלא עמד על אמתתו של דבר. כגון הרופא הדאקטיר אם יאמר כמה סברות שכליות שצריכין סם זה לרפואת איזה חולאת, אם באמת סם זה אינו מועיל לו אדרבא יזיק לו אין חכמתו נחשבת לחכמה כלל מאחר שהמית נפש בחכמתו ועל חכמה כזאת נאמר חכמתך ודעתך היא שובבתך (וע' מזה במ"א מבואר יותר). וע"כ עיקר החמה שישכיל בתחילת כל דבר שירצה לעשו תעל אחרית הדבר ומה יצמח מזה ולא יעשה שום דבר ולא יוציא מפיו שום דיבור שיטצרך אח"כ לחזור עליו ולשנותו ח"ו, וכשרז"ל מעולם לא אמרתי דבר וחזרתיט לאחרוי. וזה בחי' איזהו חכם הרואהאת הנולד שצריך לראות בכל דבר שרוצה לדבר או לעשות מה יהי' נולד מזה שלא יצטרך לחזור ולהתחרט עליו בעוה"ז או בעוה"ב. נמצא שעיקר החכמה והשכל הוא אמת ואין בו שום שינוי וחזרה. ועיקר כל השינויים הם בבחי' המדמה שאינו מבורר כי שם מצויים כל הטעותים והשינויים. כי בתחילה נדמה לו כח שצריך למכור זה הדבר ואח"כ מתהפך סברות המדמה ומתחרט ע"ז. ובשביל זה תקניו חז"ל כל הקנינים שאין המקח נגמר בדיבור לבד כ"א בקנין כי שערו בחכמתם שאין הדעת נמשך לתוך המו"מ כ"א ע"י קנין זה כי עיקר כל הקנינים הם ע"י הדעת (כ"ש במ"א) וכל זמן שלא הי' בו קנין אפשר לשנות ע"י כח המדמה ששם כל השינויים כי אי ןנמשך הדעת לתוך המו"מ כ"א ע"י הקנין שתקנו חז,ל כ"א כפי קנינו. וע"כ מתנת ש"מ שהיא לאחר מיתה מתקיימת בלא קנין כי אחר מיתה מתבטל המדמה כי הוא כח בטל ואין שליטתו כ"א בחייו בשביל הבחירה אבל אחר המיתה הכח המדמה מת ובטל לגמרי כי שם עיקר סטרא דמותא ואין נשאר ממנו כלום. כי אין נשא מהאדם אחר מותו כ"א שכל הנקנה שהוא שכל האמיתי כמבואר שם בתחילת התורה הנ"ל שעיקר ההשארה של האדם אחר מותו הוא שכל הנקנה. וע"כ אז מתקיימת המתנה בלא קנין כלל ע"י שכל הנקנה שנשאר מהאדם אחר מותו כי כח המדמה שממנו כל השינויים כבר נתבטל כנ"ל. כי כ"א מישראל אפילו איש פשוט יש לו איזה נקודה טובה שנשאר ממנו שהיא בחי' שכל הנקנה שעי"ז יזכה לחלקו לעוה"ב כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב:
And because of this, one must greatly distance himself from receiving gifts, as our Sages of blessed memory said, and as it is written: "And one who hates gifts shall live" [Proverbs 15:27]. For the ascent of holiness is difficult to accomplish for free — rather [it must be] with full payment, as is found in the Holy Zohar regarding the acquisition of mitzvos and good deeds, that one must acquire them with agar sh'lim [full payment]. For the Sitra Achra is called chinam [free/gratis], as is known.
מתנת שכיב מרע א וזהו דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי. כי כתב מכניע כח המדמה כי הכתב הוא לזכרון בחי' כתוב זאת זכרון בספר וכו'. והזכרון והשכחה הם בבחי' כח המדמה כ"ש במ"א. וכשכותבין הדבר לזכרון בזה מב4ררין המדמה שלא יומשך ממנו שכח וטעות ושינוי. נמצא שכתב הוא בחי' תיקון המדמה. וזה בחי' מסירה שמוסרין הדבר לרשות הלוקח והמקבל שזהו ג"כ בחי' הכנעת המדמה כי כשנמסר ונכנס הדבר מרשות הנותן לרשות המקבל אז נגמר הבירור ועליית הדבר, שאז הכנעת המדמה שהוא בחי' הקליפות שסביב הניצוצות שבהמו"מ וכנ"ל. וע"כ דברי ש"מ ונתקיימין לאחר מותו בלא קנין כאלו היו כתובין ומסורים שהם בחי' הכנעת המדמה שעי"ז נגמר הקנין. כי אחר מותו נתבטל המדמה ולא נשאר כ"א בחי' שכל הנקנה שעי"ז נתבטלין השינויטים והחזרות שבאין ע"י המדמה ונתקיים הקנין ע"י בחי' שכל הנקנה שנשאר ממנו כנ"ל:
And therefore, when one receives an item for free, as a gift, it is very difficult to refine and elevate the holiness that is there. And then the klippos that surround every level can take hold of it, and they can destroy his vitality, G-d forbid. For the klippos are the sitra d'mosa [the side of death]. And therefore: "one who hates gifts shall live."
אות טו ר"פ להלכות מתנה להכה ה' משפט וצדקה וכו'. אוהב צדקה ומשפט במקום המשפט אין צדקה ובמקום צדקה וכו' ואתה במשפט תעשה צדקה וזה מנפלאותיו העצומים ית' שא"א להבין ולהשיג כלל:
And therefore one must write in the deed of gift: "kisvu'hu b'shuka v'chasmu'hu b'vara." For the essential ascent is in the aspect of exteriority — for the inner dimension of the lower [level] becomes the outer dimension of the outer [aspect] of the upper [level]. And in particular, the ascent of the sparks in the masa u'matan — for masa u'matan in general is in the aspect of outer forms of service, as is understood from the aforementioned Torah-teaching. (Only that within the aspect of exteriority itself, there is certainly inner and outer [dimensions], as is understood from the kavanos.)
כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא, כי מתנה טמירה אינ מתקיימת ויכול לחזור בו כי עיקר בחי' מתנת חנם להוציא החסד הנפלא מהעלם אל הגילוי:
And therefore, in the gift — because there it is difficult to refine, as mentioned above — therefore the klippos, which take hold in the aspect of exteriority, can easily take hold and ruin the gift, and place in the heart of the giver [the desire] to change his word and his will, and ruin the gift. Therefore, the gift is not completed until it is publicized and revealed to all, and [the giver] writes in the deed of gift: "kisvu'hu b'shuka v'chasmu'hu b'vara."
כי באמת הכל חסד וטוב כי הש"י כולו טוב כולו חסד וכל מדה"ד ג"כ חסד גדול כדי שיהי' כלי לקבל החסד וכו' כמובא מזה שזהו בחי' בגבורות ישע ימינו וכו' וכמובא ע"פ אברהם הוליד את יצחק. אך בהכרח שבתחילה יהי' החסד בהעלם גדול ואין רואין בהשקפה ראשונה כ"א בחי' הדין. וכ"ז נמשך מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדה"ר במדה"ד אבל הרחמים בהעלם וזה בחי' חשך שקדם לאור וזה בחי' ישת חשך סתרו וזהו בחי' והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלהים וכו' דא רוחו של משיח וכו' ומשם נשתלשל בכמה השתלשלות עד שנתהוה בחי' קליפה קודמת לפרי שמשם כל הבחירה. וזה בחי' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים וכו'. וזה בחי' ההעדר קודם להוי' המובא בספרים ומשם התגברות השקר. וזה בחי' ואלה המלכים וכו' לפני מלך מלך וכו' ומשם התגברות הגלות של עכשיו קודם שיתגלה האמת והחסד בשלימות וכו':
For in the marketplace and outside — there is the essential hold of the klippos, which are called for this reason chitzonim [outer ones]. Therefore, one must publicize in the deed of gift: "kisvu'hu b'shuka", etc. — that he commanded to write in the marketplace and outside — for he is giving the gift with a complete heart, in order to nullify the prosecution of the klippos and the chitzonim, by making the gift known in the marketplace and outside, where their place of hold is, as mentioned above.
כי הבחירה בשביל לקבל השכר במשפט שלא לאכול הנמא דכסופא אבל ע"י בחי' צדקה ומשפט שנכללין יחד שא"א להבין שמשם בחי' מתנת נחם ואעפ"כ לא יהי' נהמא דכסופא ועכ"פ לא יפסיד מאלו לא הי' בא לעולם כלל עי"ז יכול להתתקן והכל בכח הצדיק הגדול וכו': בן ועבד העבד מקבל פרס שטרח מה שמגיע לו ואעפ"כ אין שכרו וסעודתו עולה כנגד שעשועים וסעודת הבן שמקבל מאביו אע"פ שהוא מתנת חנם. אבל האדם בזה העולם אין זוכה לזה כ"א עא"י הצדיק שעשה כבר כל מעשה עבד במסירת נפש עצום וזכה לבחי' בן בתכלית השלימות וגם אח"כ עשה כל מיני עבדות כ"ש ע"פ וחמלתי וכו' בסי' ה' לק"ת והוא יכול לזכות כל ישראל שיהי' בכלל בנים אתם וכו'. ואז יזכו הכל לסעודה שלעתיד כבן היושב על שלחן אביו וכו'. אבל בודאי אעפ"כ לא יהיו הכל שוין וכו' אבל גם הקטן שבכולם ירוויח הרבה הרבה במה שהי' בזה העולם אע"פ שסבל מה שסבל ועברו עליו מצולות ים וכו' הכל יתהפך לטובה ע"י בחי' הנ"ל ע"י הצדיק הנ"ל: אם כבנים אם כעבדים: נעשה ונשמע מדרגא לדרגא עד עד וכו' עד תורת ה' ותפילות ה' ממש. אבל כשרוצה להעתיק מדרגא לדרגא צריך שיהי' ירידה קודם העלי' וכו' ואז יורד גם מה שהשיג מקודם וכו'. ואז צריך להתחזק בהרשמיו וכו' ועי"ז ישמח בבחי' כי חדות ה'ו כו' ויתחזק בעזות נמרץ אז דייקא הן כנגד עזות הגוף ובפרט כנגד העזי פנים כוו'. ומחמת שכל עליותיו וירידותיו בקטנות גדול מאד מאד בבחי' אחות לנו קטנה וכו' מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. ע"כ העיקר ע"י התחזקותו לאחוז עצמו בצדיק האמת שזכה כבר לתורת ה' ותפילת ה' ממש שממנו כל השמחה והעזות דקדושה ובענין זה הוא עיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה כי הא בהא תילא. וכמו ששמעתי ענין זה לענין עזות דקדושה ביותר כי באמת כל הבחי' נעשה ונשמע אפי' בתכלית הקטנות נמשך הכל מהנעשה ונשמע הגבוה הנ"ל. כיט באמת הכל א' בח'י נעשה ונשמע אמרו כאחד כי כל התורה והתפילה הכל ממנו ית' וכו'. וכל ההתחזקות בשעת הירידה אפי' אם נמשכת במה שנמשכת הכל ע"י בחי' מתנת חנם בכח הצדיק הנ"ל. מתנת חנם הוא בחי' נשמע כדלקמן ועי"ז יכולין להוציא החסד מההעלם אל הגילוי ואז דייקא מתקיימת המתנה. ומשם נמשך מה שתיקנו חז"ל בעחצם רוח קדשם שגם בגשמיטת מתנה טמירתא אינה מתקיימת כנ"ל וצריך לכתוב כתבוהו בשוקא, כי עיקר שורש בחי' מתנה נמשך מבחי' הנ"ל להוציא החסד בחי' מתנת חנם מההעלם אל הגילוי:
And this is what our Sages of blessed memory said: "One who gives a gift to his fellow must inform him. And they learned this from Shabbos, for the Holy One, blessed be He, said to Moshe: 'A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name, and I wish to give it to Yisrael — go and inform them,' etc."
ואתנחן מתנת חנם אתה החילות להראות את עבדך את גדלך, להראות דייקא להראות ולגלות מה שיהיה בתחילה נעלם מאוד כי חסדים שהמשיך משה רבינו לא נתגלו מימות עולם. ע"כ אעברה נא וכו' ששם עיקר ההתגלות הנ"ל. אבל הש"י אמר לו רב לך וכו' כי עדיין אין הזמן לזה וכו': הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו:
For one must inform his fellow beforehand that he wants to give him a gift, so that he will prepare himself to receive the gift. That is, that he will strengthen himself to receive the gift in holiness and purity, for the sake of His Name, blessed be He — so that he will have the power through this to refine the holiness that is in the item of the gift. For because with a gift it is difficult to refine, as mentioned above — therefore one needs preparation beforehand, and therefore one must inform him.
המלאכים קיטרגו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי רובם לא יוכלו לעמדו בנסיון. והשיב להם הש" ילחנם נקראתי חנון ורחום כי אע"פ שהעולם נברא בשביל משפט אעפ"כ גם מדת רחמנותי בחי' צדקה יתקיים ואז יתקיים העולם ע"י שני הבחי' אלו יחד שא,א להשיג. והכל בכח הצדיקים שיעמדו בנסיון ויזכו וכו' כי שאלת המלאכים הוא כמו ממ"נ אם תתנהג במשפט א"כ לא יתקיימו, ואם בחסד א"כ הוא הנמא דכסופא וא"כ למה כל הטורח הזה שלא הבריאה. אבל הש"י ברא הכל בשביל הצדיקים שיזכו במשפט והם ימשיכו גם בחי' צדקה ויכללו הכל ביחד ויקמיימו העולם בבחי' הנ"ל: (שייך לעיל): חשך קדם לאור וכו' וזה בחי' הירידה שקודם העלי' וכל היסורים והצרות ר"ל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות שקודמין לכל הישועות והחסדים וכו'. אבל בתחילה אין רואין רק את היסורים ומשם כל הבחירה, ומשם כל ימיו כעס ומכאובות למי שאינו זוכה להסתכל בכל יום על האמת לאמתו להחיות א"ע בכח הצדיק האמת בבחי' אלמלא מילחא וכו'. וכל זה הוא מבחי' תחילת הצמצום של חלל הפנוי שקדם לכל ההוויות של כל העולמות, וכן הוא בכל עולם ובכל דרגא של כל אדם:
And this is the aspect of Shabbos, which is a good gift that was in His treasure house, which Hashem, blessed be He, informs us of before He gives it to us — so that we will strengthen ourselves to prepare ourselves to receive this good and precious gift. For Shabbos needs preparation, as our Sages of blessed memory said, as it is written: "And it shall be on the sixth day, and they shall prepare" [Exodus 16:5], etc.
שייך לעניין מתנה טמירתא וכו'. הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. נעשה ונשמע תורה ותפילה נגלה ונסתר בחי' משפט וצדקה והעיקר ושורש הכל הוא בחי' תורת ה' ותפלת ה'. בכל ר"ה נעשה מה שהי' בתחילת הבריאה כמבואר בכתבי האר"י. אבל בוודאי בכל שנה ושנה נעשה חדשות לגמרי, מעין שהי' בתחילת הבריאה רק שעתה הוא בבחי' התחדשות נפלא מה שלא נעשה מעולם. ועיקר ההתחדשות הוא בבחי' המתקת הדינים בהמשכת חסדים ורחמים חדשים לגמרי מה שלא הי' מעולם. כי בתחילה עלה במחשבה וכו' כ"ש בסי' ע"ב ומרומז בזוה"ק ובדרז"ל. אבל בתחילת הבריאה הי' הכל מיני' ובי' כביכול שא"א להשיג כלל הי' בלי אתעדל"ת. ועתה בכל שנה צריכין להמשיך בחי' מדה"ר הנ"ל מחדש לתקן הפגמים והקלקולים והדינים של אותה השנה בחסדים ורחמים חדשים נפלאים, עד שעי"ז יוסיפו תיקון גם ברחמים שנמשכו כבר בשנים שעברו וכן צריכין בכל שנה עד שיבא הגואל צדק ויגמור התיקון בשלימות. וזה עיקר תיקון התשובה שהוא בחי' צדקה הנ"ל בחי' תשובה בחי' תפלה בחי' נשמע וכו' הנ"ל וע"כ נסמכו יחד תשובה תפילה צדקה. והכל בבחי' נשמע נגד התורה שהוא בחי' נעשה בחי' משפט שלפי המשפט אין מועיל תשובה ח"ו ואפי' אם יועיל הוא במשפט גדול וכו'. אבל צריכין בכל שנה רחמים חדשים לגמרי שהכל יוכל להתתקן במתנת חנם. וכל זה נעשה ע"י הצדיקים הזוכין לבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש והבן מאד, כי אפי' הצדיק הגדול הזוכה להכלל בתחילת האצילות עדיין וכו' עד שנכלל כולו בא"ס וכו'. ושם התורה תורת ה' ממש ותפלה תפילת ה' ממש ושם כולו א"ס ומאז נתחדש בהעולם בכל שנה בכחו מבחי' זאת ע"כ עי"ז יוגמר התיקון בשלימות בב"א: תקעו בחדש שופר וכו' כי חוק לישראל הוא בחי' נסתר בחי' תפלה בח' צדקה. משפט לאלהי יעקב בחי' משפט הנ"ל בחי' תורה וכו'. תקעו בחדש שופר בחדש דייקא בחי' התחדשות הנ"ל וזה עיקר בחי' התחדשות המוחין והמתקת הדינים שע"י השופר הנמשך בכל ר"ה מחדש לגמרי וכנ"ל בחי' עדות ביהוסף שמו וכו' שפת לא ידעתי אשמע בחי' השגת הנשמע הנ"ל ששומעין ומבינים מה שלא היו יודעים מתחילה כלל וכן צריכים בכל שנה והבן מאד. וזה בחי' הרחב פיך ואמלאהו וכו'. וזה בחי' שמעוררין בחי'שורש התשובה שהוא בר"ח והעיקר בר"ה שהוא בר"ח וכו' ומר"ה צריכין להמשיך בחי' ההתחדשות בכל יום ויום כי בכל יום הקב"ה מחדש בטובו מ"ב, וע"כ בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו והקבה"ה עוזרו וזה נמשך מבחי' בתחילה עלה וכו' וע"כ צריכין בכל יום חסדים חדשים לגמרי והכל נמשך מר"ה מבחי' הנ"ל. מגדיל ישועת מלכו, שמגדיל הישועות עד אין קץ, ועושה חסד למשיחו וכו' עד עולם בחי' ולשלום אין קץ. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי וכו'. שבריבוי עוצם הקלקולים ח"ו אין סמיכה כ"א על צדיקים שוכני עפר וע"כ משתטחים על קבריהם הק' כי אז דייקא ממשיכים חסדים נפלאים בכל פעם חדשים לגמרי בפרט בר"ה. כי במתים חפשי מן המצות ואז אין עובדא עוד להרויח שכר ע"י בחי' משפט כ"א מה שפעלו כבר בחייהם אשרי להם, אבל עתה כל שעשועם ביותר הוא שממשיכים בכל פעם חסדים חדשים עד שיגמרו בשלימות מה שהתחילו וזה יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו' (ישעי' נ"ז) ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף וכו' על מי תתענגו וכו' הלא אני מחשה וכו'. כי בוודאי אין לכם שום סמיכה על מעשיכם כ"ש שם ואת מעשיך ולא יועילוך רק אני אגיד צדקתך וכמו שמאריך שם אח"כ והחוסה בי נחל ארץ וכו' ואמר סולו סולו פנו דרך וכו' לומר שבוודאי כפי מעשיכם. וכמו שמזכיר שם ענין מעשיהם והעיקר פגם הברית וגפם האמונה (וכמובא בפרש"י במשלי וכ"מ ושם במקומו שמוכיחם על הע"ז שלהם שהוא בחי' פגם אמונהוגם מוכיחם על נאוף ממש ר"ל). וע"כ בוודאי אין לכם שום סמיכה כ"א על חסדים חדשים נפלאים שממשיכין הצדיקי אמת, והעיקר השוכני עפר בחי' ינוחו על משכבותם וכו' ואתם קרבו הנה, על ידם תוכלו גם אתם להתקרב אם תרצו. אבל כשאתם הולכים ח"ו בדרכיכם על מי תתענגו וכו' וכמו שמוכחים שם. וסיים לטובה והחוסה בי וכו' ואמר סולו סולו עד שמסיים בשבת אם תשיב משבת רגליך וכו' ובזה מסיימין ההפטרה של יו"כ. כי עיקר המשכת החסד החדש הנ"ל בכל פעם לנצח הוא ע"י קד'ושת שבת שקביעא וקיימא שאגין על אדה"ר שהוא בחי' מתנה טובה הנ"ל שהי' לו ית' בבית גנזיו, כי הוא בחי' חסד הגנוז מאד בחי' אור הגנוז וכו' ושבת שמה לך והודיעם. כי עיקר להודיע ולגלות החסד הנ"ל להוציאו מההעלם אל הגלוי שזהו בחי' מנשמע לנעשה וכו'. והעיקר ע"י בחי' דביקות ורצון וביטול אל האמת שהוא בחי' אור הא"ס מכל מיני ירידות שבעולם, עד שבכח הצדיק שזכה לתורת ה' ותפילת ה' ממש יתהפך גם ירידותיו וירידות של כל החפצים באמת לעליות גדולות אע"פ שמתארך הגלות בכלל ובפרט מאד מאד כי לגדולתו אין חקר וכ"ש שם כה אמר רם ונשא וכו' ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וכו'. וכ"ש כי ההרים ימושו וכו' בחי' כלל העולם וחסדי מאתך לא ימוש, בחי' החסד הנעלם הנ"ל שאין המלאכים משיגין שהוא בחי' שורש מדת הרחמים ששיתף וכו' שהצדיקים ממשיכין אותו בכל פעם בהתחדשות נפלא, וזה החסד לא ימוש לעולם בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. והעיקר ע"י קדושת ר"ה שהוא חסד נפלא כ"ש במ"א:
And therefore, also now that Hashem, blessed be He, has already given us the Shabbos in His mercy — we need throughout all the days of the week to prepare ourselves to receive this good gift, whose name is Shabbos. And this is the aspect of: "Remember the day of Shabbos to sanctify it" [Exodus 20:8] — "remember it from the first [day] of the week" — that if a fine portion comes to hand, he should set it aside for Shabbos. That is, the aspect of preparation throughout all the six weekdays to receive the good gift that is Shabbos.
המלאכים אומרים תחילה מלא כל הארץ כבודו זה בחי' משפט בחי' מלך המשפט מלך הכבוד כי עיקר כבוד המלך שעושה משפט בחי' הנשא שופט הארץ וכו'. אבל האופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאיםלעומת וכו' ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שזהו בחי' אי' מקום כבודו כ"ש בקדושת כתר בשבת וי"ט. היינו שאין זה עיקר שבח וכבוד הש"י שכבודו, שהוא בחי' משפט מלא כל העולם כי עי"ז לבד לא הי' מתקיים העולם כנ"ל, רק באמת אין יודעים כלל אי' מקום כבודו כי דרכי משפטו א"א להשיג מאחר שהמשפט כלול בצדקה שזה א"א להשיג כלל וכנ"ל. ועכ אומרים זאת ברעש גדול כי מזדעזעים מאימתו ית' אז מאד מחמת שמבינים מרחוק שיש חסד נפלא מאד מאד שהוא עיקר גדולת הבורא ית' שא"א להם להשיג בשום אופן כ"א הצדיקים שהיו בזה העולם וכו' וע"כ אומרים אח"כ ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו וכו' כי משם דייקא ימשיך רחמים חדשים בכל פעם וכנ"ל. עשי"ת כנגד עשרה הרוגי מלכות שרק בכחם יכולין לשוב ולהמשיך כפרה וע"כ מזכירין אותם ביו"כ, כי מעת החורבן נמשך זה החסד רק ע"י ההרוגים על קדושת שמך וכו' שעיקרם וכללותם הם העשרה הרוגי מלכות שזה בחי' כח הצדיקים שוכני עפר הנ"ל. כי גדולי הצדיקים האמתיים אפי' כשמתו על מטתם מתו ג"כ על ק"ה כי כל ימי חייהם מסרו נפשם על קידוש השם בכמה וכמה בחי' מכ"ש בסופם בהסתלקותם ממש:
And this is the aspect of the generality of all the service of a person in this world — which is called erev Shabbos [the eve of Shabbos] — while the World to Come is called Shabbos, as our Sages of blessed memory said: "Whoever toiled on the eve of Shabbos shall eat on Shabbos," etc.
כי חסד גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' תנה עוזך לעבדך וכו' שמכל הבקשות מבקש על עזות דקדושה וזה תנה עוזך דיקא הנמשך מתורתך ותפלתך והבן כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. אל ישראל הוא נותן עוז וכו' תנו עוז לאלקים וכ"ש מזה במ"א לענין עזות דקדשוה וכו' שתלויים זה בזה וכו' נורא אלהים ממקדשך רבים בבניני' ובחורבני' שאז מחיין עצמן במקדש מעט כשרז"ל ומשם אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו':
For in truth, it is impossible to serve Hashem, blessed be He, [and thereby deserve reward], as it is written: "Who has preceded Me that I should repay him?" [Job 41:3] — "Did anyone make Me a mezuzah before I gave him a house?" etc., as our Sages of blessed memory said. And as our master, teacher, and rebbe, of blessed memory, said in the conversation printed in the Sipuray Ma'asiyos [Stories of Ancient Times]; see there.
עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי כי ע"י החסדים הנ"ל נמשך עזות דק': עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו'. כי זה שמחליש דעת האדם זה בחי' שמהפך מדה"ר למה"ד כמו דרך הרשעים כשרז" לכי תורת חסד שמזהיר את העונש כדי לשוב ולא כדי להתרחק ח"ו, הוא מהפך להחליש ולרחק ח"ו. אבל הצדיקםי בהיפך שמהפכין מדה"ד למדה"ר כי ממשיכין חסדים חדשים תמיד עד שיתקיים יבוקש עון ישראל ואיננו כי הירידה תכלית העלי' מחמת שהי' בירידות כאלה והתחזק בעזות דקדושה כזה נגד השלכות וכו' כאלה בבכח הצדיק שזכה לנעשה ונשמע הנ"ל, עי"ז נתהפך הכל לעילי' כי ע"י תורת ה' ותפילת ה' מתהפך הכל תטובה וחסד. וע"כ מתחילין לקום לסליחות תיכף אחר שבת וכ"ש במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה כי עיקר המשכת הרחמים וחסדים חדשים לזכות לסליחה הוא ע"י שבת שהוא מתנה טובה וכו' כי צריך להודיע שיתן לו מתנה כדי שיכין עצמו המקבל לקבלה וכ"ש בשבת והכינו את אשר יביאו כי שבת שהוא מתנה טובה כנ"ל צריך הכנה והזמנה. ואורחות חסדיך גלית לו והודעתו וכו' ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדשוה שמשפיע לנו שעי"ז דייקא אף תכון תבל בת תמוט כי עיקר קיום העולם עי"ז כי רק עי"ז מקבלין ומקיימין התורה כנ"ל. נכון כסאך מאז בחי' ר"ה שאז נעשין כל אלו התיקונים וזהו מעולם אתה כי מתחילת בריאת העולם נכון הכסא לישב עליו בר"ה שאז נברא העולם דהיינו אדה"ר ועיקר העזות הוא קולות דקדושה כנ"ל. אבל יש כנגדזה קולות דס"א שהוא עזות דס"א שמרעימין ומבלבלין בקולם מאד מאד וזהו מקולות מים רבים אדירים משברי ים של הס"א, אדיר במרום ה' כי עזות דקדשוה עולה עליהם כי עדותיך בחי' ב' העדיים הנ"ל נאמרו מאד בחי' עדות ה' נאמנה וזהו לביתך נאוה קודש שהוא ביהמ"ק שמשם תצא תורה והוא בית תפילה, ה' לאורך ימים וכמ ושפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפילת ה' נזכה לעזות דקדושהתמיד לנצח הכל וכו' כנ"ל. וזה בחי' המדרש פליאה המובא על פסוק תקעו וכ'ו שהקב"ה אומר לשטן בר"ה הבא עדים ומביא את החמה לבד והקב"ה אומר ע"פ שנים עדים יקום דבר, והולך להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה ואז הקב"ה עומד מכס"ד ויושב על כסא רחמים. חמה בחי' תורה כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. לבנה בחי' מלכו תבחי' תפילה והאי מקבלת מהתורה וגבוה מהתורה בבחי' אשת חיל עטרת בעלה כי עושין מהתורה תפילה היינו מתורת ה' ואח"כ נעשה מהתפילה תורה היינו תורתו שזוכין לזה רק ע"י תפילה ועיקר התפילה דביקות וביטול אל הא"ס ורצון וכיסופין אליו ית' עד א"ס. ועי"ז זוכין להתפלל כראוי עד שפועלין ועושין מזה תורתו נמצא שאז התפילה בבחי' נעשה ואז חוזרין ומבטלין עצמן ברצון וכו' כנ"ל נמצא שעיקר הנשמע בחי' דביקות וביטול ורצון וכו'. וע"כ עאין השטן יכול להביא רק עד א' שהוא החמה בחי' תורה דהיינו הפגמים של כ"א שפגם ע"י מעשיו כי כתר הנעשה אבדו ישראל. אבל אין סומכין על עד א' והולך להביא הלבנה והיא מתכסית כי כתר הנשמע נשאר לישראל מחמת שרצונם וכיסופם א"א לבטל לעולם כי הכל חפצים ליראה את שמך וכש"ש מה תעירו ומה תעוררו וכו' עד שתחפץ כי הרצון הוא עד א"ס. וע"כ אינו יכול למצוא את הלבנה כי מתכסית מאד כי פנימיות הרצון היטוב של כ"א מישראל נעלם מהכל מאד, וזהו בעצמו מ"ש במ"ר שכתר הנשמע נשאר כי הנעשה הוא בקטנות גדול מעוצם הירידה בגלות בחי' ותרד פלאים. אבל הרצון בוער עד א"ס וע"כ אומרים בכל המצות כאלו קימתי' בכל פרטי' וכו'. ובשביל זה בעצמו צריכין שני עדים שהם מבררין האמת והאמונה כי בכל מקום שיש שני ישראלים הם בבחי' נעשה ונשמע וכו' כי בכל אדם ובכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואע"פ שאבדו הנעשה בודאי נשאר הרשימו כי הלא גם עתה אנו עושין ומקיימין כל המצות רק שהוא בקטנות וכו' כנ"ל. וע"כ שנים נאמנים כי על ידם נבני תהאמונה כנ"ל. ואז בתוך שהלבנה מתכסית תוקעין בשופר כי ע"י הדביקות והרצון הנ"ל נתחזקין ונתעוררין קולות השופר קול עוז קול שופר חזק מאד לחזק הכל בעזות דקדושה ואז הקב"ה ועמד כמסא וכו'. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה בדביקות ורצון הנ"ל ואח"כ מתפללין ופועלין בקשתם עד שנעשה בחי' תורתו. וע"כ תיכף חוזרין ושוהין כדי לעשות מהתפילה בח'י תורתו וכן לועלם וע"כ הי' תורתן משתמרת. וע"כ מסיימים התפילה תמיד יהי' לרצון אמרי פי היינו התפילה והגיון לבי בחי' הדביקות הנ"ל וע"כ אומרים אח"כ עושה שלום שזהו גמר התיקון. ויה"ר שיבנה ביהמ"ק ב"ב ותן חלקינו בתורתך. שזהו כלל כל הנ"ל:
And all the service of Torah and mitzvos that He commanded us to do in this world — they are only preparations, for we need to prepare ourselves to receive the gift of His good hand, which He, blessed be He, wants to give us in His mercy in the future. For in truth, all the Torah and mitzvos are easy and pleasant to do, as it is written: "Her ways are ways of pleasantness" [Proverbs 3:17], etc. And by strict law, it would not be fitting to receive reward for them. And all the good reward that He will give is only an undeserved gift, as it is written: "And Yours, Hashem, is the chesed, for You repay a man according to his deeds" [Psalms 62:13].
התורה הנ"ל מדברת מראש ועד הרגלין. ב' הכתרים בחי' ראש ושמחת עולם על ראשם על ידם זוכין לקולות היוצאים מהפה שהוא בחי' מלכות וכו' שבראש. ועי"ז מתגבר עזות דקדושה להכניע עזות הגוף ונתתקן הגוף דקדושה. ועי"ז נתתקנין חותם הידין והרגלין בחי' ידים ורגלים ונעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו כמו הדמים והחיות שבקומת אדם שמתגלגלים ורצים ומסבבים מראש עד עקב כמה וכמה פעמים. וע"כ יכולין להתחיל מכל בחי' שירצה הן מדביקות ורצון הנ"ל הן מעזות דקדושה שהם קולות וכו' והכל בכח הראש שהוא זה שזכה בשלימות לב' עדיים הנ"ל שהם תורת ה' ותפילת ה'. ובשת פנים לגן עדן וניצול מנהמא דכסופא הנ"ל והכל בחסדו הנפלא שאין המלאכים משיגים כ"א הצדיקים המשיגים תורת ה' ותפילת ה' שהם בח' משפט וצדקה וכו' כי בשת פנים בחי' נשמע כ"ש שם. גם לבאר עי"ז מאמר הזוה"ק וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל. המלאכים אמרו אשר תנה כהודך על השמים כי הם גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' כי אמרו שגם הם יקיימו מצות התורה בשכל גדול עאד שיזכו אח"כ להשיג גם הנשמע וכו' וכו' מדרגא לדרגא. והשיב להם הש"י יצה"ר יש ביניכם, למצרים ירדתם. כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה תכלית העלי' וזהאין שייך ביניכם. והעיקר שבעוצם הירידה דירידה ח"ו בכלל ובפרט כל הקיום ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהוא מאמר השלם ששם כלול הכל אב ובן כחדא שאי"ז נמשך בכל פעם והעיקר בר"ה, חסד חדש נפלא וכו'. כשזוכין לבחי' אב ובן כחדא אז דייקא הואבבחי' בן בשלימות ועיקר בחי' זאת זוכין ע"י זה שזכה להנ"ל. ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל ועיקר בקשתם אח"ז כדי שיזכו שם בעוה"ב לעלי' יותר גדולה בבחי' ירידה תכלית העלי' ושם אין שייך אצלם ירידה. אבל ע"י שמורידין עצמן בכל פעם ממקום שהם להעלות נפשות מעמק הבכא וכעו' עי"ז זוכין לעליות גדולות וכו'. וזהו אשרי יושבי ביתך בחי' הביהמ"ק שכלול מתורה ותפלה כנ"ל, עוד יהללוך סלה בחי' תפלה שהוא עיקר שלימות השמחה כ"ש שם. וזהו אשרי אדם עוז לו בך בחי' עזות דקדשוה, וזהו מסילות בלבבבם שעי"ז עזות דקדושה בחי' שמחה יכולין ליישב עצמן בכל פעם להתחזק ולבלי ליפול יותר ח"ו ולקיים עכ"פ אל תרשע הרבה כשרז"ל וכו' וכו'. וזהו עוברי בעמק הבכא בחי' הירידה, מעין ישיתוהו בחי' מעין החכמה מעין מבית ה' יצא, גם ברכות וכו' כי משם כל הברכות ועי"ז ילכו מחיל אל חיל שעולין מדרגא לדרגא הן בעוה"ז והן בעוה"ב כנ"ל כי מקרא זה נדרש על הצדיקים שאין להם מנוחה גם בעוה"ב היינו כנ"ל כי כל כחינו רק מהם וכנ"ל:
And all the mitzvos are only in the aspect of preparations, to receive through them an undeserved gift from Him, blessed be He — which is the reward of that mitzvah. For example, by way of illustration: through the fact that we wear tzitzis, through this we prepare ourselves to be enwrapped in the light of the tzitzis and to merit the chaluka d'rabbanan [garment of the Sages / garment of the World to Come], etc. And likewise, through the mitzvah of tefillin, we prepare ourselves to be crowned with the kisray d'malka [crowns of the King], which are the lights of the tefillin at their root. For certainly, by strict law, a person does not deserve such wondrous and awesome reward for tzitzis and tefillin, which are easy and pleasant to do. And all the reward he will receive for them is only an undeserved gift.
וזה שאומרים בכל עשי"ת המלך המשפט אע"פ שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע שהחסד א"א לקבל מריבוי אור כ"א ע"י הצמצום שהוא בחי' דין וע"כ באמת הדין והגבורה הוא בחי' משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחי' משפט כי בהמדריגה הגבוה. זאת הצדקה שהוא בחי' תפילה היא בחי' תורה שהוא בחי' משפט והבן היטב. אבל בבחי' תורת ה' ותפילת ה' שם התפילה חסד חנם לבד שא"א לקבלו כלל כ"א ע, יבחי' משפט בחי' תורה וזה עיקר בחי' לימוד התורה של הש"י בעצמו כביכול שעוסק בתורה בכל יום, היינו שכביכול גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפילה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפילתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל א"א להמשיכו בעולם כ"א ע"י שמלבישו בהתורה בבחי' משפט כי הוא יתב' במשפט דייקא עושה צדקה כי הוא באמת נפלאות תמים דעים. וע,כ בר"ה ועשי"ת שאז נברא העולם והוא ית' ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחי' תפילת ה' ממש בחי' צדקה א"א אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, וע"כ אז מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה כי זה חהסד והצדקה א"א להזכיר כלל כ"א ע"י בחי' משפט כי זה עיקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחי' משפט שעי"ז דייקא אנו מתקיימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו' שהם החסדים שממשיכין מיו"כ עד סוף סוכות וכו' וכו'. וזה דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשי"ת כי אז נמשך חסד נפלא מאד ע"י בחי' תפילת ה' כנ"ל. וזה יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וכו'. כי זה החסד גבוה מאד מאד שא"א להשיגו כי הוא בחי' נסתר העליו ןבחי' תפילת ה' וכנ"ל:
Only that Hashem, blessed be He, in His mercy, had compassion upon us and commanded us to do these holy mitzvos in this world — so that we would have vessels and power to receive His undeserved gift. And likewise with the rest of the mitzvos. And likewise, regarding all the negative commandments — He cautioned us not to do [certain things] so that we should not come, G-d forbid, soiled to the hillula d'malka [feast of the King]. And it is like a king who warns and informs his beloved ones beforehand that he wants to give them precious gifts and wondrous and exalted treasures, to each and every one, at such and such a time. And out of his love and compassion, he informs them first, so that they will prepare themselves for this — so that they should not come, G-d forbid, soiled with mud and filth to the feast of the king, where the king and his retinue will be. For certainly it would be impossible for them to receive his holy gifts when they are soiled, G-d forbid. They also need to prepare for themselves fine and precious garments, and many types of sweet fragrances — nard and saffron, cane and cinnamon, etc. — and many types of beautiful and fine adornments, so that they will be fit to enter the palace of the king among his great ones and officers and holy and pure servants. And then they will be able to receive the gift of his good hand. And in his great compassion, he prepared for them beforehand all the items and materials from which they need to make and fashion garments and crowns such as these — so that they would be fit to enter in them the haychala d'malka [palace of the King] — and all types of spices and sweet fragrances with which to perfume themselves beforehand. And he commanded them and cautioned them that throughout the entire time he gave them beforehand to prepare themselves for the feast — throughout all this time, they should occupy themselves with making and fashioning these precious garments and all these holy crowns. And he sent them his faithful emissaries to teach them and inform them how to make and fashion them in every precise detail — so that they should come there in the garments and crowns and adornments that are customary there, so that they should not be ashamed among all the invitees there. And even more, he commanded them and informed them through his emissaries what to distance themselves from. And he cautioned them very greatly not to contaminate and soil themselves, G-d forbid, with all the abominable things there. And out of his abundant compassion, he also informed them through his faithful ones with what to wash and purify themselves from these contaminations, if they should stumble at times and not be careful of them, G-d forbid. And he established for them many holy springs and many counsels and rectifications to wash and cleanse oneself from all of this. To the point that even one who is very soiled, and immersed in a pit and sunk in miry mud and dressed in soiled garments, G-d forbid — even he can cleanse himself and wash and purify himself in these flowing springs that flow with balsam oil and all types of wondrous fragrances that have the power to transform all types of foul smells into good and precious fragrances. And he informed them that throughout the entire time he gave them, it is in their power to take from all the items and spices that he prepared for them, and to dress and adorn themselves with them as they wish, and to immerse and purify themselves in all these holy springs that purify and cleanse them from all contaminations — so that they will be able to come clean and pure to the palace of the king, perfumed with myrrh and frankincense, dressed in holy and clean garments that are customary there, crowned with the kisray d'malka. And then they will be able to receive all the otzros matnas chinam [treasuries of undeserved gifts] that the king has prepared for them, "which no eye has seen" [Isaiah 64:3], etc. — fortunate is one who merits them. And the analogy is understood on its own. It turns out that all the mitzvos and good deeds — everything is from Him, blessed be He, from what He has prepared for us in His great mercy. And as it is written: "For everything is from You, and from Your hand we have given to You" [I Chronicles 29:14]. And it is written: "Who has preceded Me that I should repay him?" [Job 41:3]. And it would not be fitting to receive reward for them. Only that in His mercy, He wished to give us merit, to give us such otzros matnas chinam. Therefore, "He multiplied Torah and mitzvos for us" — which are all rectifications and preparations to receive through them the great hidden good, which are the otzros matnas chinam that He wishes to give us in His chesed and mercy, as mentioned above. And therefore our Sages of blessed memory said: "Do not be like servants who serve the master for the sake of receiving a reward; rather," etc. That is, certainly we will receive great good, "which no eye has seen", through our good deeds. Only that we must know the truth — that by strict law, we do not deserve a reward, since everything is from Him, as mentioned above. Rather, all our service is not for the sake of receiving a reward, but rather through our service and good deeds we will have the preparation to receive His great chesed, which are the otzros matnas chinam that He will give to each and every one according to how much he prepared himself in this world for the s'udasa d'malka [feast of the King] and his great ones and intimates. As it is written: "And to the remnant whom Hashem calls" [Joel 3:5], etc. And as Rashi explains there. And this is: "This world is like a corridor, and the World to Come is like a banquet hall. Prepare yourself in the corridor so that you will enter the banquet hall." That is, as mentioned above — that all the service in this world is only in the aspect of preparations, in order to enter the palace of the King, in the aspect of: "Prepare yourself in the corridor so that you will enter the banquet hall," as mentioned above. And this is: "And Rachel came with the sheep that were her father's, for she was a shepherdess" [Genesis 29:9]. For in truth, the Torah that is deposited in the exile within the ko'ach hamedameh [the imaginative/delusional faculty] — the Torah itself is very holy and pure. And Hashem, blessed be He, has compassion upon His people, and as long as they have not merited to find the point of truth — which is the true leader — then the Torah itself leads Yisrael. And this is: "And Rachel came with the sheep that were her father's, for she was a shepherdess" — "she" — specifically — that she herself, who is Rachel, who is the Torah — she herself is the shepherdess who leads the sheep of her father. They are the souls that draw close to the aforementioned leaders who have in them the grasp of Lavan, the aspect of the ko'ach hamedameh, who do not have the power to lead Yisrael. Rather, Hashem, blessed be He, has compassion upon His people — that the Torah itself, the aspect of Rachel his daughter, leads Yisrael for the time being, until Hashem, blessed be He, arranges circumstances for good. [Then] the true tzadik, the aspect of Yaakov, sets his eye upon this and employs many stratagems and gives up his life, until he extracts and elevates the Torah — the aspect of Rachel — from the house of Lavan, from the ko'ach hamedameh. And he unites and bonds with this Torah until he rectifies the entire world through it. For he refines this Torah and elevates it to its root, and through this he innovates wondrous novel insights that are true counsels to lead Yisrael. For only he is able to "roll the stone from upon the mouth of the well" [Genesis 29:10] with ease — "like one who removes a cap from a bottle", as our Sages of blessed memory said. And this is the general [theme of] the entire parashah that speaks afterward of how Yaakov took and extracted Rachel and Leah from the house of Lavan, and begat from them all the Twelve Tribes of Y-H. That is, Yaakov — the aspect of the true tzadik — refined all the Torah, which is called aishes chayil [a woman of valor], the aspect of Rachel and Leah; he refined everything from the house of Lavan, from the grasp of the medameh [imaginative faculty]. And through this he begat the Tribes of Y-H — for the essential existence of Yisrael is through this. And through this he extracted all the sheep from the house of Lavan — which are the holy flocks of sacred sheep — for he extracted them all from the exile of the medameh and returned them to the truth. For Yaakov is the aspect of the very essence of truth, the aspect of: "Grant truth to Yaakov" [Micah 7:20], as mentioned above. And this is the aspect of akudim, nekudim, u'vrudim [the bound, spotted, and speckled ones]. They are the aspect of the g'vanim — the aspect of the totality of the colors, which are the greatness of the Creator — through which one subdues the ko'ach hamedameh, the bestial power, which are the aspect of the sheep of Lavan. And one refines the good — which are the aspect of the holy sheep, the sheep of Yaakov, in the aspect of: "And you are My sheep, the sheep of My pasture, you are man" [Ezekiel 34:31]. And through the g'vanim, through which one subdues the medameh — through this one merits seichel [intellect] in its completeness, which is: seichel b'ko'ach [intellect in potential], and seichel b'fo'al [intellect in actuality], and seichel hanikneh [the acquired intellect]. And this is also the aspect of akudim, nekudim, u'vrudim, which are the generality of all the mochin and the intellectual faculties, which are the generality of all the worlds and their chain of descent from beginning to end — all of which came into being through His wisdom, blessed be He, as it is written: "You have made them all with wisdom" [Psalms 104:24]. For it is found in the Eitz Chaim [the kabbalistic work "Tree of Life"] that the first root of Atzilus [Emanation] and everything that came into being there is called the World of the Akudim. And afterward, the lights of the Seven Primordial Kings were drawn forth, which died — for there was death and shattering in them, etc. And this is the aspect of the World of the Nekudim. And afterward there was the World of Tikun [Rectification], through which is the essential coming into being and sustenance of all the worlds from the beginning of Atzilus to the end of Asiyah. And this is the aspect of Vrudim. And from these three aspects — akudim, nekudim, u'vrudim — are drawn and descend the three aspects of the intellect: seichel b'ko'ach, etc. For seichel b'ko'ach — this is the aspect of Akudim, where there is no apprehension, for it is before Atzilus, and from there is drawn the aspect of seichel b'ko'ach. And afterward, one brings the intellect from potential to actuality, and then the aforementioned Seven Kings come into being, which are the root of the seven midos [attributes/character traits], which are the aspect of ZA"H. But there, there is still an aspect of shattering — for it is impossible to clarify the intellect to its truth at the very first attempt. And before one gives birth to and innovates something to its truth, one must overturn it and break it initially in many aspects. And afterward, one refines the fragments and joins them and rectifies them through the addition of new intellect that one draws — and then one builds and completes the innovation in its proper form, as is known. And all of this is understood by whoever merits to innovate novel insights. Or even if one does not innovate on his own, but studies in sefarim [holy books] and understands the ways of the innovation. For usually, one must first propose many reasoning and build many constructs that do not endure — through which one cannot clarify the halachah and the innovation to its truth. And this is the aspect of "He builds worlds and destroys them" — the aspect of the shattering of the kings, the aspect of the World of the Nekudim. All of this occurs at the time when one brings the intellect from potential to actuality, which is the aspect of the building of worlds — for "You have made them all with wisdom," as mentioned above. And afterward, even though all the reasonings and intellectual constructs that he initially produced did not endure and were shattered — nevertheless, one must strengthen himself afterward and gather and refine from them many good points, many upright reasonings that are found and scattered among them. And one must add upon them new intellect and join them to it, and gather them together — until the building and the innovation are completed in their truth. And this is the aspect of the World of Tikun, the aspect of the World of the Vrudim. And this is the aspect of the seichel hanikneh, which is the essential establishment of the matter in its proper form. (And see the Eitz Chaim and you will understand.) And Yaakov employed many stratagems for this in many ways, until he drew the aspect of the revelation of the g'vanim upon his flocks of holy sheep — in order to subdue the medameh from them and to bring them to the aforementioned intellectual faculties. And this is: "And Yaakov took rods of fresh poplar, and almond, and plane tree, and peeled white streaks in them" [Genesis 30:37], etc. — "exposing the white that was on the rods." And it is found [in the Zohar] that this is the aspect of the secret of the tefillin, which are the generality of the Torah — for the entire Torah has been compared to tefillin — the generality of the mochin. That is, Yaakov — the aspect of the tzadik, who is the point of truth — drew with wondrous wisdom all the holy mochin in exceedingly wondrous and awesome ways, until he introduced the wisdom and the true intellect into the mochin of the totality of Yisrael — so that the wisdom and the true intellect would enter deeply within them, that they would understand the truth to its truest form, so that no deception of the ko'ach hamedameh, the aspect of Lavan, would have the power to divert them from this, G-d forbid. And this is: "And he set the rods that he had peeled in the troughs, in the watering gutters" [Genesis 30:38], etc. "In the gutters" (b'r'hatim) — these are the r'hitay mochin [pathways/channels of the mind], as is found in the Holy Zohar. That is, Yaakov set and thrust the rods — which are the aspect of the Torah innovations that he innovated and revealed with such true and wondrous and awesome intellect — he set and thrust them b'r'hatim, into the pathways of the minds of his students who draw close to him. And this is "va'yatzeg" — "and he set" — specifically — that he set and thrust his true innovations into the r'hatim, into the pathways of their minds, so that they would be thrust deeply within them, to such a great depth that no error of the medameh would have the power to divert them from them, G-d forbid. For they already understand the truth well. And this is: "b'r'hatim, in the watering troughs" — in the pathways of the mind, in the place where they drink the waters of Torah and knowledge — there he set his wondrous rods, which are the aspect of his true intellectual teachings that direct a person at all times toward the straight path — like the rod that directs the flocks toward the straight path. And therefore, leadership and rulership are called by the name "staff" (mateh) and "rod" (makel), as it is written: "A strong staff, a rod of rulership" [Ezekiel 19:11], and similarly in many verses. And this is: "where the sheep came to drink, facing the sheep — and they would become heated when they came to drink" [Genesis 30:38] — so that when the other holy sheep would come to drink from the waters of Torah and knowledge, facing the holy sheep that had already drunk, who had already merited to recognize the truth to its truest form — "and they would become heated when they came to drink" — that they would warm themselves with warmth and fervor of holiness, with fiery sparks — "a flame of Y-H" — to serve Hashem, blessed be He, and to pray with warmth and fervor. And they would not walk with Him with keri [callousness/coldness], G-d forbid — in the aspect of coldness that is drawn from the side of Amalek, which is the side of Lavan, of whom it is said: "who cooled you on the way" [Deuteronomy 25:18]. For whoever does not know of the aforementioned point of truth — even one who is an upright man and serves Hashem, blessed be He, and prays and studies Torah — but all his service is with coldness, without any vitality and fervor and warmth of holiness — and Hashem, blessed be He, has no delight from such service, for it is in the aspect of sleep (as explained elsewhere, in the Torah-teaching "Rabbi Shimon began" [Likutay Moharan I, 60]). But Yaakov — the aspect of the point of truth — drew Torah, the aspect of rods, to lead the world with such wondrous intellectual teachings, until he set and thrust the true intellect into the pathways of the minds of those who draw close to him — so that all the holy sheep that would come to drink from the waters of Torah, facing his holy flock, would warm themselves with warmth of holiness to serve Hashem, blessed be He, and to pray with warmth and fervor of holiness. For the essential warmth of holiness is through the movement of the true intellect (as explained in the Torah-teaching "Asika" [Likutay Moharan I, 21]). And this is: "And it was, whenever the early [strong] sheep would become heated" [Genesis 30:41] — and Rashi explains: "the firstborn" — "Yaakov would set the rods," etc. "But when the sheep were feeble, he would not set" them, etc. — and Rashi explains [the word ha'atif as] a term meaning "late" / "latter," etc. This is the aspect of what our master, teacher, and rebbe wrote: that the young ones are easier to bring back than the old ones, as is written in the Sefer Ha'Alef-Beis [Book of Traits]. And as is explained regarding the verse: "I have wandered like a lost sheep" [Psalms 119:176; cf. Likutay Moharan I, 206]. That is, Yaakov placed all his focus on bringing close the young ones — to extract them from the aspect of Lavan, from the ko'ach hamedameh — for they are still tender in years and the reasoning of the errors of the medameh has not yet taken root in them. But the old ones, who are already rooted in the errors of the medameh, it is difficult to bring them back now to the point of truth — until Heaven has mercy upon them. And likewise, the entire parashah revolves upon this axis — the battle between the point of truth, the aspect of Yaakov, and the ko'ach hamedameh, which is the aspect of Lavan the Aramaean, son of Nachor, as mentioned above. And all the battle and the labor and the toil of Yaakov — everything is for the sake of the children and the sheep, which are the aspect of children and students. For with Yaakov himself, Lavan had no dealings or dispute, as is understood from the parashah. For Yaakov himself had already completely shattered the medameh, the aspect of Lavan, and was completely clean of it, and his hand was withdrawn from it, and he had no dealings with it whatsoever. Rather, Yaakov gave up his life with harsh toils and burdens and such stratagems — all for the sake of the sheep and the children. That is, to extract his children and students from the aspect of the house of Lavan, from the aspect of the medameh. And because the battle is exceedingly great and fierce — for [the medameh] strengthens and spreads and extends itself greatly at every level, and the more one vanquishes it a little, the more it extends itself further and further. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever is greater than his fellow, his [evil] inclination is greater than his" — therefore Yaakov was compelled to flee from him in secret, with Rachel and Leah, who are the generality of the Torah, and with all the children and the sheep. And Lavan pursued after them and sought to uproot everything, G-d forbid, as it is written: "The Aramaean sought to destroy my father" [Deuteronomy 26:5] — for they had not yet subdued him as was proper. "Were it not that Hashem was for us", etc. — in the aspect of: "Were it not that the G-d of my father Avraham and the fear of Yitzchak was for me — you would have sent me away empty. My affliction and the toil of my hands — G-d has seen, and He rebuked [you] last night" [Genesis 31:42]. That is, the true tzadik, the aspect of Yaakov, says to Lavan that certainly, given the greatness of his pursuit and strengthening against his children and his sheep — certainly it would not have been in my power to stand against you, were it not for the G-d of my father, etc. That is, Hashem, blessed be He, Himself is compelled, as it were, to involve Himself in this, to aid Yisrael who draw close to the true tzadik, to save them from all the pursuits of Lavan the Aramaean. As our Sages of blessed memory said: "Were it not for the Holy One, blessed be He, helping him", etc. — "as it says: Hashem shall not abandon him in his hand" [Psalms 37:33]. And as it is written: "Were it not that Hashem was my help, my soul would have nearly dwelt in silence" [Psalms 94:17]. "Silence" (dumah) — this is the aspect of the ko'ach hamedameh, from which it is impossible to be saved, given the extent of its spread at every level — were it not that Hashem was my help. And this is: "My affliction and the toil of my hands — G-d has seen," etc. That is, the true tzadik says that Hashem, blessed be He, has seen his affliction and the toil of his hands. For he himself labored and toiled very, very much for the sake of this flock — to extract them from the medameh, to elevate them to the intellect, to bring them close to Hashem, blessed be He. And therefore, even though the souls that are drawing close have not yet won the battle as is proper — so that Lavan, the aspect of the medameh, still has the power to pursue them and catch up with them — nevertheless, Hashem, blessed be He, had compassion upon the toils and burdens and self-sacrifice of the true tzadik, who gave up his life very much for each and every one. And through this, Hashem, blessed be He, Himself fights with Lavan and drives him away from the sheep of Yaakov, in the aspect of: "My affliction and the toil of my hands — G-d has seen, and He rebuked [you] last night." And this is what Yaakov said to Lavan: "What is my transgression? What is my sin, that you have pursued after me?" [Genesis 31:36]. That is, Yaakov the true tzadik argues with Lavan the Aramaean and says to him: "What is my transgression? What is my sin?" — that is, what sin and transgression have you found in me myself, that you pursue me? You have no power or prosecution against me — for, thank G-d, I am pure and clean and free entirely from all sin and transgression. For I have no gazing at this world at all, not even for the blink of an eye, etc. For "you have felt about all my vessels — what have you found of all your household goods?" [Genesis 31:37] — for there is in me no hold or connection from you whatsoever. For I am clean of the medameh completely, completely. "Set it here before my kinsmen and your kinsmen, and let them judge between the two of us" [Genesis 31:37]. That is, [Yaakov] said that he is willing to stand for judgment before whoever [Lavan] wishes — whether before the kinsmen of Yaakov or before the kinsmen of Lavan. That is, whether before those who are on the side of holiness, or before those who are on the other side, on the side of Lavan. For before all of them he would be vindicated in the judgment — for none of them would be able to find in him any blemish or any aspect of hold from any trace of any desire or character trait in the world that is drawn from the ko'ach hamedameh. For I am clean and pure and free entirely. Moreover — I have had great toils and labors in the service of Hashem, blessed be He, for the sake of the totality of Yisrael, in the aspect of: "By day, the heat consumed me, and the frost by night" [Genesis 31:40] — for I labored and toiled greatly in hisbodidus [solitary prayer/meditation] and Torah and prayer, by day and by night, in fields and forests, in heat and great warmth, and in the time of cold and frost at night. For even then, [the tzadik] walked on the path alone in hisbodidus, and I labored and toiled with very great toils in the service of Hashem — "and my sleep fled from my eyes" [Genesis 31:40] — all for the sake of Hashem, blessed be He, for the sake of bringing close the souls of Yisrael to Him. Therefore, even though the souls that are drawing close have not yet won the battle — you have no power to do anything to them. For my power, and the power of my forefathers the true tzadikim, will protect them to save them from you. For Hashem, blessed be He, Himself will stand as my aid until I complete with them what I have begun — to bring them all close to Hashem, blessed be He. Until from them will sprout the revelation of the truth to all who come into the world, as it is written: "Truth shall sprout from the earth" [Psalms 85:12], etc. — from those very ones who are cast down to the earth, from them specifically the truth will sprout to all who come into the world. For "the speech of truth is established forever" [Proverbs 12:19], and "truth endures" [Aramaic: kushta ka'i]. Let us return to the original matter. And this is the aspect of the matnas sh'chiv mayra [the gift of a dying person], which is upheld without a kinyan, as our Sages of blessed memory said: "The words of a sh'chiv mayra are considered as if written and delivered." For the essence of all changes and reversals stems from the ko'ach hamedameh [the imaginative/delusional faculty]. For the intellect itself is entirely truth, and there is no change or reversal in it. For the essence of intellect is truth — that is, to grasp and understand every matter to its truth. And when one does not understand through his wisdom and intellect the truth of the matter — even though he articulates many intellectual reasonings regarding this topic — this is not wisdom at all, since he has not arrived at the truth of the matter. For example, a doctor: if he proposes many intellectual reasonings that a certain medicine is needed for a certain illness — but in truth this medicine does not help, and on the contrary, it harms — then his wisdom is not considered wisdom at all, since he killed a soul through his wisdom. And regarding such wisdom it is said: "Your wisdom and your knowledge — it has led you astray" [Isaiah 47:10]. (And see this explained further elsewhere.) And therefore, the essence of wisdom is that at the beginning of every matter one wishes to do, one should consider with one's intellect the end of the matter and what will grow from this — and not do anything, nor utter any word from his mouth that he will afterward need to retract and change, G-d forbid. And as our Sages of blessed memory said: "I never said a thing and retracted." And this is the aspect of: "Who is wise? One who foresees the outcome" — for one must see in every matter that one wishes to speak or do, what will be born from this, so that one will never need to retract and regret it, in this world or in the World to Come. It emerges that the essence of wisdom and intellect is truth, and there is no change or reversal in it. And the essence of all changes are in the aspect of the medameh that has not been refined — for there all errors and changes are found. For at first it seems to him one way, that he needs to sell this item, and afterward the reasonings of the medameh are overturned, and he regrets it. And because of this, our Sages of blessed memory established all the kinyanim [formal acts of acquisition] — that the transaction is not completed through speech alone, but rather through a kinyan. For they assessed through their wisdom that the da'as [knowledge/awareness] is not drawn into the masa u'matan except through this kinyan. For the essence of all kinyanim is through the da'as (as explained elsewhere). And as long as there has been no kinyan, it is possible to change [one's mind] through the ko'ach hamedameh, where all changes reside. For the da'as is not drawn into the masa u'matan except through the kinyan that our Sages of blessed memory established — each one according to its respective kinyan. And therefore, the matnas sh'chiv mayra, which takes effect after death, is upheld without a kinyan. For after death, the medameh is nullified — for it is a nullified faculty, and its dominion extends only during one's lifetime, on account of free choice. But after death, the ko'ach hamedameh dies and is completely nullified — for there is the essential sitra d'mosa [side of death], and nothing remains of it. For nothing remains of a person after his death except the seichel hanikneh [the acquired intellect], which is the true intellect, as explained there at the beginning of the aforementioned Torah-teaching — that the essential enduring aspect of a person after his death is the seichel hanikneh. And therefore, at that time the gift is upheld without a kinyan at all — through the seichel hanikneh that remains of a person after his death. For the ko'ach hamedameh, from which all changes come, has already been nullified, as mentioned above. For every Jew, even a simple person, has some good point that remains of him, which is the aspect of the seichel hanikneh — through which he will merit his portion in the World to Come. For "all Yisrael have a portion in the World to Come." And this is [the meaning of]: "The words of a sh'chiv mayra are considered as if written and delivered." For writing subdues the ko'ach hamedameh — for writing is for remembrance, in the aspect of: "Write this as a remembrance in the book" [Exodus 17:14], etc. And remembrance and forgetting are in the aspect of the ko'ach hamedameh, as explained elsewhere. And when one writes a matter as a remembrance, through this one refines the medameh — so that forgetting and error and change should not be drawn from it. It emerges that writing is the aspect of the rectification of the medameh. And this is the aspect of mesirah [delivery/handing over] — that one delivers the item to the domain of the buyer or recipient — which is also the aspect of the subduing of the medameh. For when the item is delivered and enters from the domain of the giver to the domain of the recipient, then the refinement and ascent of the item are completed — which is the subduing of the medameh, which is the aspect of the klippos that surround the sparks in the masa u'matan, as mentioned above. And therefore, "the words of a sh'chiv mayra are considered as if written and delivered" — for his words are completed and upheld after his death without a kinyan, as if they were written and delivered — which are the aspect of the subduing of the medameh, through which the kinyan is completed. For after his death, the medameh is nullified, and nothing remains except the aspect of the seichel hanikneh — through which the changes and reversals that come through the medameh are nullified, and the kinyan is upheld through the aspect of the seichel hanikneh that remains of him, as mentioned above. The Core Teaching: Based on Likutay Moharan I:25 and related Torahs. At every spiritual level, klippos (shells of impurity) surround the holiness. These are subdued through the revelation of the g'vanim (colors) — the greatness of the Creator — which is accessed through tzedakah. Commerce as Spiritual Refinement: All honest masa u'matan (business dealings) refine holy sparks trapped in the physical world. The refinement is completed when goods pass between domains. The klippos attack precisely at this transition point — hence the need for formal kinyan (acquisition), not mere verbal agreement. Money, Colors, and the Klippos: By Torah law, money should suffice for acquisition, because money carries the g'vanim that subdue klippos. But the Sages required meshichah because most people haven't rectified their money through tzedakah, so the colors don't fully illuminate. Without illumination, klippos cling to money — hence the desire for wealth and dishonesty in business. Gifts are Spiritually Dangerous: Receiving something for free bypasses the refinement process — the Sitra Achra is itself called chinam (free). Hence "one who hates gifts shall live." The gift deed must say "write it in the marketplace" because the klippos are called chitzonim (outer ones) — publicizing the gift in their territory nullifies their prosecution. Shabbos — the Ultimate Gift: Hashem notified us in advance about Shabbos because gifts need preparation. All of Torah and mitzvos are really preparations to receive Hashem's undeserved gifts. This world is "the corridor" and the World to Come is "the banquet hall." Even reward for mitzvos is essentially matnas chinam. Yaakov vs. Lavan — Truth vs. the Imaginative Faculty: The most extended passage retells the Yaakov/Lavan narrative as the battle between the true tzadik (Yaakov = point of truth) and the ko'ach hamedameh (imaginative/delusional faculty = Lavan). The Torah (Rachel) is deposited in exile within the medameh. The tzadik extracts it, innovates true Torah teachings, and "thrusts the rods" of truth into the minds of his students. The akudim, nekudim, u'vrudim (bound, spotted, speckled) correspond to the three types of intellect and the kabbalistic worlds. The tzadik warms the holy flock against the coldness of Amalek/Lavan, and even though the battle is fierce, Hashem Himself protects those who cleave to the true tzadik. "Truth shall sprout from the earth." Matnas Sh'chiv Mayra — The Gift of a Dying Person: The medameh (imaginative faculty) is the source of all changes and reversals. True intellect is truth — no change. The Sages required kinyan because without it, the medameh causes people to change their minds. But a dying person's gift needs no kinyan — after death, the medameh is completely nullified, leaving only the seichel hanikneh (acquired intellect). Writing = remembrance = rectification of the medameh. Hence "words of a sh'chiv mayra are as if written and delivered."
Loading comments…