מתנה ומתנת שכיב מרע ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א כל מתנה צריכה שתהא גלויה ומפורסמת וכו'. צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא וכו':
Likutay Halachos – Choshen Mishpat II – Matanah u'Matanas Sh'chiv Mayra 4
כי איתא בהתורה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא (בסי' כה) שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות וכו' שםה הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדושה וכו'. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשברם וכו'. כי אין שני בני אדם שוין וכו' וכו'. ופנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון וכו'. ואזי צריכין לטהר ולקדש המקום מחדש וכו'. וא"א להכניע הקליפות וכו' אלא ע"י גדולת הבורא כמובא בכונות של הודו. וההתגלות גדולת הבורא הוא ע"י צדקה שנותנין לעני הגון, כי עיקר הגדולה והפאר הוא התגלות הגוונין וכסף וזהב הן הן הגוונין וכו'. ואין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי וכו'. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל. וכו' ובשביל זה נקראין רשים כמו הוי זהיר ברשות וכו'. אבל דע תיכף ומיד שהעכו"ם מקבל ממון מישראל תיכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו'. וזהו שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן וכו' ע"ש כ"ז היטב. גם דע שכדי להכניע הקליפות שמבססין בכל מדריגה, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו היינו שישמח ע"י שיזכור שזכה להתקרב להשי"ת וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשי"ת. וע"י השמחה הזאת הוא משבר הקליפות ונכנס למדריגה ב' ע"ש:
And this is itself the aspect of "And I and the lad will go until koh" — said regarding Avraham. For he believed that even though he was bringing his son to slaughter, nevertheless certainly His words, blessed be He, would be fulfilled — that He said "for in Yitzchak shall your seed be called". Only it is in the aspect of koh — which is very distant and impossible to understand. Only from afar can one see, as mentioned above.
אות ב וזה ידוע ומבואר בדברינו כ"פ שבכל המו"מ שעושין מבררין ניצוצות הקדושים וכמבואר בדבריו ז"ל בהתורה אשרי (בסי' לה) ובהתרוה כי תצא למלחמה (בסי' רפ), שע"י מו"מ כתקונו עולין ממדריגה למדריגה מעשי' ליצירה. כי מו"מ כתקונו הוא בבחי' הקרבת קרבן התמיד וקטרת ע"ש. ועיקר הבירור הנעשה ע"י המו"מ הוא נגמר כשיוצא הדבר מרשות לרשות שאז נגמר המו"מ ואז עולין ומתבררין הנצוצות כנ"ל. ומחמת שבכל דרגא ודרגא יש שם הקליפות הקודמין לפרי המסבבין את הקדושה, מחמת זה צריכין ליזהר מאד לעשות המו"מ בקדושה גדולה שלא יתאחזו בו הקליפות המסבבין שם כנ"ל. וע"כ אין המקח נגמר בדברים כ"א בקנין ע"י משיכה והגבהה וכו'. כי צריכין דייקא שיכנוס הדבר לרשותו של הזוכה בו ע"י משיכה והגבהה וכיוצא. כי כל זמן שלא בא לרשותו לא נגמר הבירור וע"כ אע"פ שנתרצה למוכרו ונגמר המקח בדברים למוכרו, עדיין אפשר שיתעוררו ויתגברו מחדש הקליפות בעת שירצה להכניס הדבר ברשותו ויקלקלו המקח. כי עיקר התעוררותם בשעה שיוצא הדבר מרשות לרשות שאז עיקר העלי' והבירור וכנ"ל. ע"כ אין המקח נגמר בדברים לבד עד שיעשה קנין ממש להכניסו ברשותו על ידי משיכה והגבהה וכו' כי כ"ז שלא נכנס לרשותו יכולין להתעורר ולקלקל המו"מ כנ"ל:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;0,700;1,400;1,500&display=swap');
אות ג וזשארז"ל דבר תורה מעות קונה שנא' ונתן הכסף וקם לו ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי עיקר התגלות הגוונין הוא בממון ישראל נכנעין הקליפות שבכל מדריגה ומדריגה כנ"ל. וע, כ בוודאי מד"ת כסף קונה כי ע"י הכסף נתגלין הגוונין ונתגלה גדולת הבורא שעי"ז נכנעין הקליפות ונגמר המקח, כי אין יכולין לקלקלו עוד כי כבר נכנעו ע"י התגלות הגוונין שבכסף ישראל וכנ"ל, וע"כ באמת מדאורייתא כסף קונה כ"ש ונתן הכסף וקם לו, וקם לו דייקא שעי" הכסף יש תקומה ועלי' להמקח דהיינו להנצוצות שבהמו"מ ועי"ז נגמר המקח מדאורייתא וכנ"ל. אך מפני מה אמרו חכמים משיכה קונה וכו'. כי באמת אע"פ שבהממון הוא התגלות הגוונין אבל אין זה אלא אצל איש הישראלי וגם אצלו אין מאירין הגוונין כ"א כשזוכה לתקן ממונו ע"י צדקה לעני הגון כ"ש שם ע"ש. וע"כ ראו חכמים שע"פ רוב העוסקים במו"מ אין זוכין לתקן ממונם בשלימות ראוי ואזי אין מאירין אצלם הגוונין בשלימות וע"כ אע"פ שבשעה שקביל הכסף נתרצה למכור החפץ לחבירו, וזה נמשך בשרשו מהתנוצצות הגוונין שבהממון. אבל אעפ"כ עדיין לא נכנע והקליפות שבמדריגה ויכולין לקלק המו"מ מחמת שתיכף אח"כ נתעלמו הגוונין מחמת שעדיין לא תיקן ממונו בשלימות וכנ"ל וכמו שכתב רבינו ז"ל לענין הממון שבא ליד הבעכו"ם שאין הגוונין מאירין רק לפי שעה ואח"כ נתעלמין אורם וכו' כנ"ל. כמו כן להבדיל אפילו אצל איש ישראל אע"פ שבערך העכו"ם מאירין אצלו הגוונין. אבל אעפ"כ מאחר שלא תיקן ממונו כראוי אין מאירין גם אצלו בשלימות רק מתנוצצין לפי מתוך העלמן ומתעלמין מיד, וע"כ אין הקליפות נכנעין ע"י הכסף לבד כי אין הגוונין מאירין בהם בשלימות וע"כ אין נגמר המקח ע"י הכסף וכנ"ל. כי עיקר גמר המקח הוא כפי הכנעת הקליפות שאז נשלם הבירור וכנ"ל. וזהו שאמרו שם ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. כי מאחר שלא תיקן ממונו ולא נתגלו הגוונין על ידו, יכול להיות שיתגרו ויתאחזו הקליפות בהממון ביותר כי את זה לעומת זה עשה אלהים. ומי שזוכה לתקן ממונו ע"י הצדקה אז ינתגלין הגוונין שהם גדולת הבורא ע"י ממונו, וזוכה להכניע הקליפות שבכל מדריגה ע"י ממונו כנ"ל. אבל להיפך כשאין מתקן ממונו ע"י הצדקה אזי נתאחזין הקליפות בהממון דייקא. מחמת שיש שם קדושה גבוה נעלמת שהם הגוונין עילאין שנתעלמו שם, שכשאין מאירין כראוי הם נאחזין שם ביותר כי הם כרוכים תמיד אחר הקדושה הגבוה ביותר. ומזה בא גודל התגברות תאות ממון שנמשך מחמת שהממון בשרשו יש בו קדושות גבוהות מאד שהם הגוונין עילאין שמלובשין בו. וכשאינו זוכה לגלות הארת הגוונין ע"י צדקה לעניהגון אזי הקליפות נאחזין בהממון ביותר ועי"ז נופל לתאוות ממון. ומזה באים כל ההכחשות והשינויים והעוולות שבמו"מ אם אין מתגברים על תאוותו לממון ח"ו. וזה שאמרו שאין מעות קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי', בעלי' דייקא דהיינו בעת שהיו צריכין לעלות הנצוצות שבהסחורה מדרגא לדרגא אז שלטו הקליפות שהם מזיקי עלמא. והם בחי' אש כ"ש מ האש יצאו וכו' ועי"ז נשרפו החטים והסחורה:
:root {
אות ד ובשביל זה צריכן להרחיק עצמו ביותר מלקבל מתנו תכשרז"ל וכ"ש ושונא מתנות יחי'. כי עליית הקדושה קשה שיהי' בחנם כ"א בכסף מלא כ"ש בזוה"ק לענין קניית המצות ומע"ט שצריכין לקנותם באגר שלים כי הסט"א נקראת חנם כידוע. וע"כ כשמקבל החפץ בחנם במתנה קשה מאד לברר והעלות הקדושה שיש שם ואזי יכולין להתאחז בו הקליפות המסבבין שבכל מדרגה ויכולין להפסיד חיותו ח"ו כי הקליפות הם סטרא דמותא וע"כ שונא מתנות יחי':
--bg: #faf8f4;
אות ה וע"כ צריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי עיקר העלי' הוא בבחי' חיצוניות, שפנימיות תחתון נעשה חיצוניות שבהמו"מ, שהמו"מ בכלל הוא בבחי' עבודות חיצוניות כמובן בהתורה הנ"ל (רק שגם בבחי' חיצוניות בעצמו בודאי יש פנימיות וחיצוניות כמובן בכוונות). וע"כ בהמתנה מחמת ששם קשה לברר כנ"ל ע"כ בקל יכולין להתאחז הקליפות שנאחזין בבחי' חיצוניות ויקלקלו המתנה ויכניסו בלב הנותן שישנה דבורו ורצונו ויקלקל המתנה. ע"כ אין המתנה גמרת עד שתהי' מפורסמת וגלויה לכל ויכתוב בהשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי בשוק ובחוץ שם עיקר אחיזתם של הקליפות שנקראים עש"ז חיצונים ע"כ צריכין לפרסם בשטר מתנה כתבוהו בושקא וכו' שצוה לכתוב בשוק ובחוץ כיהוא נותן המתנה בלב שלם כדי לבטל קטרוג הקליפות והחיצונים ע"י שמודיעים המתנה בשוק ובחוץ ששם מקום אחיזתם כנ"ל:
--text: #2b2420;
אות ו וזשארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ולמדו משבת שאמר הקב"ה למשה מתנה יפה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וכו'. כיצריך להודיע מקודם לחבירו שרוצה ליתן לו מתנה כדי שיכין א"ע לקבל המתנה דהיינו שיתגבר א"ע לקבל המתנה בקדושה ובטהרה לשמו יתב' כדי שיהי' לו כח עי"ז לברר הקדושה שבהחפץ של המתנה כי מחמת שבמתנה קשה לברר כנ"ל ע"כ צריך הכנה מקודם וע"כ צריך להודיעו:
--accent: #8b6914;
אות ז וזה בחי' שבת שהיא מתנה טובה שהיתה בבית גנזיו שהשי"ת מודיע לנו קודם שנתנה לנו כדי שנתגבר להכין את עצמינו לקבלל את המתנה טובה ויקרה הזאת. כי שבת צריך הכנה כשרז"ל כ,ש והי' ביום הששי והכינו וכו'. וע"כ גם עתה שכבר נתן לנו השי"ת ברחמיו את השבת אנו צריכין בכל ימות השבוע להכין א,ע לקבל מתנה טובה הזאת ושבת שמה וזהו בחי' זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מא' בשבת שאם נזדמנה לך מנה יפה תהא מזמינו לשבת היינו בחי' הכנה בכל ששת ימי החול לקבל את המתנה טובה שהיא שבת. וזהו בחי' כלל כל העבודה שלהאדם בזה העולם שנקרא ערב שבת והעוה"ב נקרא שבת כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכו'. כי באמת א"א לעבוד את השי"ת כ"ש מי הקדימני ואשלם כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית וכו' כשרז"ל וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל בהשיחה הנדפסת בסיפורי מעשיות ע"ש. וכל העבודה של תורה ומצות שצוה אותנו לעשות בזההעולם הם רק הכנות שצריכין אנו להכין א"ע לקבל מתנת ידו הטובה שהוא ית' רוצה ליתן לנו ברחמיו לעתיד. כי באמת כל התורה ומצות קלים ונעימים לעשותם כ"ש דרכיה דרכי נועם וכו' ומן הדין אין ראוי לקבל עליהם שכר וכל השכר טוב שיתן הוא רק מתנת חנם כ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו. וכל המצות הם רק בחי' הכנות לקבל על ידם מתנת חנם ממנו יתב' שהוא השכר של אותה המצוה. כגון למשל ע"י שאנו לובשין ציצית עי"ז אנו מכינים עצמינו להתעטף באור הציצית ולזכות לחלוקא דרבנן וכו'. וכן ע"י מצות תפילין אנו מכינים עצמינו להתעטר בכתרי דמלכא שהם אורות התפילין בשרשם. כי בודאי ע"פ דין אין מגיע להאדם שכר נפלא ונורא כזה בשביל ציצית ותפילין שהם קלים ונעימים לעשותם וכל השכר שיקבל עבורם הוא רק מתנת חנם. רק שהשי"ת ברחמיו חמל עלינו וצוה עלינו לעשות בזה העולם אלו המצות הקדושות כדי שיהי' לנו כלים וכח לקבל מתנת חנם שלו וכן בשארי המצות. וכן כל המצות לא תעשה הזהיר אותנו שלא לעשות כדי שלא נבא מלוכלכים ח"ו להילולא דמלכא. והוא כמו מלך שמזהיר ומודיע מקודם לאוהביו שרוצה ליתן להם מתנות יקרות וסגולות נוראות ונשגבות לכ"א ואחד בזמן פלוני. ומאהבתו וחמלתו הוא מודיעם תחילה כדי שיכינו עצמם לזה כדי שלא יבואו מלוכלכים ח"ו בטיט וצואה לסעודת המלך שיהי' שם המלך וסיעו. כי בודאי א,אל הם לקבל מתנותיו הקדושות כשהם מלוכלכים ח"ו. גם צריכים להכין לעצמם מלבושים נאים ויקרים וכמה מיני ריחות טובות נרד וכרכום קנה וקנמון כוו' וכמה מיני קשוטים יפים ונאים שיהיו ראוים ליכנוס בהם בהיכל המלך גבין גדוליו ושריו ועבדיו הקדושים והטהורים ואז יוכלו לקבל מתנת ידו הטובה. ובחמלתו הגדולה הכין להם מקודם כל הדברים והחפצים שצריכים לעשות ולתקן מהם מלבושים וכתרים כאלו שיהיו ראוים לכנוס בהם בהיכלא דמלכא. וכל מי ני בשמים וריחות טובות שיתבשמו בהם מקודם. וצוה להם והזהיר להם שבכל הזמן שנתן להם מקודם להכין עצמן לסעודה, שבכל הזמן הזה יעסקו לעשות ולתקן אלו המלבושים היקירים וכל אלו הכתרים הקדושים. ושלח להם שלוחיו הנאמנים ללמדם ולהודיעם איך לעשותם ולתקנם בפרטי פרטיות כדי שיבואו לשם בלבושים וכתרים ות יקונים הנהוגים שם כדי שלא יתביישו בין כל הקרואים לשם. וביותר ויותר צוה להם והודיעם ע"י שלוחיו ממה להתרחק. והזהירם מאד מאד שלא יטמאו ולא ילכלכו עצמן ח"ו בכל הדברים המתועבים שם, ומרוב חמלתו הודיעם ג"כ ע"י נאמניו במה ירחצו ויטהרו עצמן מלכלוכים אלו אם יכשלו לפעמים ולא יהיו נזהרין מהם ח"ו. ותיקן להם כמה וכמה מעיינות קדושות וכמה עצות ותיקונים לרחוץ ולנקות עצמו מכל זה. עד שאפילו מי שהוא מלוכלך מאד, ומוטבל בשחת ומוטבע ביון מצולה ומלובש בבגדים צואים ח"ו, גם הוא יכול לנקות עצמו ולרחוץ ולט הר עצמו באלו המעיינות הנובעים שמן אפרסמון וכל מיני ריחות נפלאים שיש להם כח להפוך כל מיני ריחות רעים לריחות טובים ויקרים. והודיעם שבכל הזמן שנתן להם יש בידם ליקח מכל החפצים והבשמים אשר הכין להם ולהתלבש ולהתקשט בהם כמ ושירצו, ולטבול ולטהר עצמם בכל המעיינות הקדושות האלה שמטהרין ומנקין אותם מכל הלכלוכים כדי שיוכלו לבא נקיים וטהורים להיכל המלך מקוטרים מור ולבונה, מלובשים בלבושים קדושים ונקיים הנוהגים שם מוכתרים בכתרי דמלכא. ואז יוכלו לקבל כל האוצרות מתנת חנם אשר הכין להם המלך אשר עין לא ראתה וכו' אשרי הזוכה להם. והנמשל מובן ממילא. נמצא שכל המצוות ומע"ט הכל מאתו יתב' ממה שהכין לנו ברחמיו המרובים וכ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכתיב מי הקדימני ואשלם ואין ראוי לקבל עליהם שכר. רק שברחמיו רצה לזכות אותנו ליתן לנו אוצרי מתנת חנם כאלה לפיכך הרבה לנו תורה ומצות שהם כולם תקונים והכנות לקבל על ידם רב טוב הצפון שה םאוצרי מתנת חנם שרוצה ליתן לנו בחסדו וברחמיו וכנ"ל. וע"כ ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וכו'. היינו כי בודאי נקבל רב טוב אשר עין לא ראתה ע"י מעשינו הטובים רק שאנו צריכים לידע האמת שכפי שורת הדין אין מגיע לנו פרס מאחר שהכל מ אתו וכנ"ל רק שכל עבודתינו הוא שלא ע"מ לקבל פרס רק שע"י עבודתינו ומעשינו הטובים יהי' לנו הכנה לקבל חסדו הגדול שהם אוצרי מתנת חנם שיתן לנו לכל אחד ואחד כפי מה שהכין א"ע בזה העולם לסעודתא דמלכא וגדוליו ומיודעיו כ"ש ולשרידים אשר ה' קורא וכו' וכשפרש"י שם. וזהו העוה"ז דומה לפרוזדור והעוה"ב לטרקלין התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, היינו כנ"ל שכל העבודה שבזה העולם הוא רק בבחי' הכנות כדי ליכנוס בהיכל המלך בחי' התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכנ"ל:
--accent-dark: #6b4f0e;
אות ח וזהו בחי' גודל המעלה שאין למעלה ממנה שהוא התקרבות לצדיקים וליראים וכשרים אמתיים. כי הצדיקים האמתיים הם מודיעים לנו בכל פעם אוצרי מתנותיו הטובים שהוא יתב' רוצה ליתן לנו ברחמיו. ומודיעים לנו בכל עת איך להכין א"ע לקבלם ונותנים לנו עצות איך לנקות ולטהר עצמינו ולבושינו מכל מה שנכשלנו עד הנה. כי כל צדיק הדור הוא בחי' משה אשר השי"ת מודיע על ידו לנו את כל המתנות טובות שרוצה ליתן לנו כ"ש יודיע דרכיו למשה וכו' וכתיב אשר צוה את אבותינו להודיעם ולבינהם. כי הצדיק האמת שבכל דור הואחופר בארות ומעיינות חדשות מעיינות הישועה שאינם פוסקין באופן שיוכלו לטהר בהם כל הפגומים והמלוכלכים והמתועבים שבעולם ולהתרפאות בהם מכל מיני חלאים ומכאובות רעים בגוף ונפש ולהתרחצץ ולהתבשם על ידם בכל מיני ריחות טובותץ. כי השי"ת מודיע דרכי טובו וחסדיו הנפלאים לצדיק האמת כי הוא יתב' ממשיך חסדים חדשים בכל דור ודור ועושה חסד חנם בכל דור ודור. כי אפילו בכל יום ויום נמשכין חסדי חדשים כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך וכשפרש"י שם שהחסדים מתחדשים בכל בקר, מכ"ש בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה מכ"ש בכל דור ודור. כי סוף כל סוף חסדו יתגבר עלינו עד שיביא לנו משיח צדקינו ויגאלינו מכל הצרות והמצוקות שסבלנו בפרט בעתים הללו המקום ירחם. ובודאי כל שנה וכל יום שבא מאוחר הוא קרוב יותר לביאת משיח ונמשך עליו חסד הגדול שממשיך משיח צדיקנו כ"ש ועושה חסד למשיחו. אל כל אל והחסדים הגדולים שהוא ית' רוצה להמשיך עלינו בכל עת אין מי שידע מהם כ"א הצדיק האמת. וכל מי שמקורב אליו הוא מודיע לו רחמיו וטובו ה גדול עד אין חקר אשר עי"ז אפילו הגרוע שבגרועים יכול להכין א"ע לקבל אוצר מתנת חנם שלו. והעיקר הוא האמונה והרצון שידע האמת באמונה שלימה על מה אתי בהאי עלמא. ואז בודאי ירצה וישתוקק תמיד לשוב אליו יתב' ויחתור בכל כחו להתקרב לאנשים נאמנים שיודעים לחזקו ולייעצו עצות אמתיות ונכונות כפי מה שקבלו מרבותיהם הקדושים עד אשר יזכה לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח:
--border: #d4c4a0;
אות ט וכל זה כלול ומרומז בסוף התורה הנ"ל מ"ש שם שכדי להכניע הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י שמחה של מצוה, ע"י שיזכור חסדו הגדול שזכה להתקרב להשי"ת ולצדיקים וכו' כנ"ל ע"ש. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקודש להתקרב להשי"ת ולתורתו, מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטיןכנגדו יותר ויותר בבחי' פשטוהו ולא עייל לתרעא הנאמר בהתורה הנ"ל, שהס"א שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד ואינם מניחיןי אותו ליכנוס לשערי הקדושה. ומחמת זה רבי םנכשלו ונפלו כי בתחילה התחילו קצת להתקרב להש"י ועסקו בתורה קצת וכו'. אבל אח"כ ע"י עוצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, עי"ז טעו בעצמן כאלו אפס תקוה ח"ו ונתרחקו כמו שנתרחקו. ובאמת טעו הרבהבזה כמ ושאמר אז אדמו"ר ז"ל שבזה טועין החסידים הרבה מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממ דריגתם, לא כן הוא אדרבא מחמת שצרייכם לעלות מדרגא לדרגא עי"ז מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כ"כ (כמבואר שם בסוף). אך עיקר העצה לזה שיזכיר א"ע בכל עת גודל חסדו וטובו הגדול של השי"ת ואל ישכח כל גמוליו. ויזכור היטב את כל החסד הגדול שעשה השי"ת עמו ולא עשהו גוי וקירבו להשירים ותמימים היונקים מצדיקי אמת. וישמח מאד בכל הנקודות טובו שזיכהו השי"ת מעודו. ועי"ז יזכה להתגבר בכל פעם נגד גודל ההתפשטות של הקליפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבור לבטח עליהם. וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל שבתורה הנ"ל נמצא שגם עצה הזאת הוא בחי' עצה הראשונה שכתב שם שלהתגבר נגד הקליפות שבכל דרגא הוא ע"י התגלות גדולת הבורא שהוא בחי' הכונות של הודו שאז עולין מעשי' ליצירה ואז מזכירין גדולת הבורא ע"ש. וזהו בעצמו בחי' העצה הב' הנ"ל דהיינו לשמוח בחסדו וטובו הגדול ית'. כיכל מה שזוכרין ומגלין חסדו וטובו יתב' נתגלה גדולתו ותפארתו ית' יותר ויותר. כי עיקר גדולתו של יוצר בראשית הוא בחי' החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. וכל מה שנתגלה חסדו יותר נתגלה גדולתו י'ת יותר. ע"כ כשאדם משמח א"ע בשמחת ישראל ומזכיר א"ע חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדיין יש לו תקוה תמיד כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים עי"ז נתגלה גדולת הבורא ית'. כי זה עיקר גדולתו כנ"ל. ועי"ז מכניע ומשבר הקליפות שבמדריגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבא למדריגה השניה. וכן בכל פעם:
--highlight: #f5ecd7;
אות י והכלל שצריכין לידע ולהאמין שחסדו וטובו יתב' הוא בלי שיעור כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו וכתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא מוש. וכל התקוה לעוה"ב שאנו מצפין לקבל ממנו ית' הכל הוא רק מתנת חנם רק שהוא ברחמיו רוצה שנכין עצמינו לקבל מתנתו הטובה. ע"כ בכל עת ושעה ורגע יש בידינו להתחיל מעתה להכין עצמינו לקבל טובו וחסדו. והעיקר ע"י הרצון כ"ש אדמו"ר ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' וזה יש בידינו תמיד. כי חסדו גדול כ"כ עד שגם ההכנות בעצמם הוא נותן לנו במתנת חנם כאשר אנו רואין בחוש שהוא עוזר לנו בכל יום להניח טלית ותפילין ולקרות ק"ש פעמים בכל יום מה שאין אנו ראוים לזה כלל כאשר יודע כ"א בנפשו וכן בשארי מצוות. ע"כ ראוי לנו בכל עת להדוות לו ולברכו על כל החסד אשר עושה עמנו ואשר עתיד לעשות עמנו ולבטוח בחסדו ולצפות לישועתו ולשמח נפשינו מאד בכל זה, והי"ז נזכה להתגבר בכל פעם על גודל ההתפשטות שמתפשטין נגדינו בכל עת עד שנזכה להתקרב אליו ית' ע"י גודל חסדיו ורחמיו המרובים והגדולים שאינם תמים ואינם כלים לעולם ואמן ואמן:
--verse-bg: #f0e8d4;
(שייך לעיל)
And therefore afterward, when Hashem, blessed be He, saved Yitzchak and offered a ram in his stead, then Avraham understood more deeply that it is impossible to understand His ways and to ascertain the end of His words — especially regarding the final "end." For all the promises He had made — to give him offspring and to bequeath them the Land — everything was for the sake of the final "end," when all the promises would be fulfilled in completeness. But it is impossible to ascertain the end of the matter in any way. Rather, we are obligated every day to fulfill the words of Hashem, blessed be He, and His mitzvos, and to believe that through this the "end" draws near — and to wait every day for him to come. And yet, if he does not come on that day, we wait for the next day — until ultimately he will come. As they said: "If it tarries, wait for it; for it will surely come; it will not delay."
אות י וע"כ לא רצה אברהם אבינו ליקח המערת המכפלה במחתנה מעפרון כ"ש בכסף מלא יתננה לי. כי לגודל עוצם הקדושה שיתה שם וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאד וע"כ אצל עפרון היתה חשך אפילה כמובא ע"כ לא הי' באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחנם כ"א בכסף מלא. כי א"א להוציא ולהעלות הקדושה בחנם בפרט קדושה גבוה כזאת וע"כ נתן לו ארבע מאות שקל כסף שהם מרמזין על תי"ו עלמין דכסופין כ"ש בזהו"ק. היינו כי ממון של אברהם הי' קדוש מאד ונתגלו בו כל הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתב' שזה ובחי' תי"ו עלמין דכסופין שבהם מתענגים הצדיקים שהם בחי' כלל כל הגונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהתכל בהם. וזהו בחי' ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ותרגומו דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא, היינו שכל הסחורות והמו"מ שבכל המדינות הכל נעשה ע"י הכסף כ"ש והכסף יענ את הכל מחמת שבהכסף כלולים עכל הגוונין עילאין שכלולים בתי"ו עלמין דכסופין שהם בחי' ארבע מאות שקל כסף. ובכח זה קנה אברהם את מערת המכלפלה מעפרון ע"י שגילה גדולת הבורא ע"י הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגוונין וכו' כנ"ל, שעי"ז נכנעו הקליפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם כ"ש ויקם שדה עפרון, תקומה היתה לו כשפרש"י שם, והכל ע"י התגלות הגוונין שבכסף של אברהם וכנ"ל. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגוונין כי אח"כ כשבא הכסף לידו נתעלמו הגוונין שהם בחי' תי"ו עלמין דכסיפין וכמבואר לעיל. וכן דוד לא רצה לקבל גורן ארונה בחנם כי שם היה מקום הבניהמ"ק שהיה בלתי אפשר להוציא מהסט"א בחנם כ"א בכסף מלא להכניע הקליפות שסבבוה, ע"י התגלות הגונין שבכסף וזהב וכנ"ל. וע"כ נזכר שם אצל דוד כסף וזהב כ"ש בד"ה בכסף מלא וכו' ויתן דוד וכו' שקלי זהב. כי שם היו צרייכן להעלות קדושה גבוה ביותר שהוא מקום היבהמ"ק ובית ק"ק. ע"כ הוכרח לגלות כל הגוונין שבכסף וזהב כדי להכניע הקליפות שהיו מסבבים שם. כי כל מה שהקדושה גבוה יותר מסבבין שם הקליפות ביותר וכמו כן צריכין להמשיך התגלות הגוונין יותר כדי להכניעם ולבטלם עי"ז וכנ"ל:
--section-num: #a0842a;
אות יב וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. היינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז מתשטחים ומתפשטים כנגדו הקליפות שהם הדמיונות וכו' שהם בחי' חרון אף כי הם מתוקפא דדינא כידוע. וזהו ויצא יעקב שהוא איש הישראלי מבאר שבע היינו מהמדרגה הקדושה שהי' בה שנקראת באר שבע. כי כל דרגא ודרגא דקדושה כלולה מכל השבעה מדות שהם ז' ימי הבנין שכלולים בכל דרגא. וכשיעקב שהוא איש הישראלי יוצא משם כדי לבא למדריגה שניה הגובה יותר, אז וילך חרנה שמוכרח לילך דרך החרון אף שהם הקליפות שמהם כל הדמונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם כנ"ל. אבל מחמת שאיש הישראלי בחי' יעקב חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו ואינו נופל בדעתו מחמת זה רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמוד על עמדו, עי"ז ויפגע במקום, עי"ז זכה להבין האמת שמה שמתפשטים התאוות וכו' כנגדו כ"כ אין זה נפילה ח"ו רק שהוא מחמת שצריך לבא למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר, מחמת זה מתפשטים כנגדו כ"כ כנ"ל. וזהו ויפגע במקום שזכה בתוקף החרון אף שהם הקליפות שהתפשטו כנגדו לפגוע שם במקומו של עולם. כי כל מה שעולין למדרגה גבוה יותר מתקרבין ביותר להש,י שהוא מקומו של עולם שכל המקומות וכל הדרגות שבעולם כלולים בו יתב' כי הוא יתב' מקומו של עולם ואין העולם מקומו. היינו שיעקב בחי' איש הישראלי ע"י גודל התחזקותו זכה להבין האמת שאין זה נפילה והתרחקות ח"ו רק פגע שם דייקא במקומו של עולם שהבין ששם דייקא צריך לבא למדריגה גבוה יותר להתקרב ביותר להשי"ת וע"כ מתפשטים כנגדו כ"כ. ואז וילן שם כי בא השמש. היינו שקיבל על עצמו וסבל צער החשך שהוא בחי' לילה ולן שם בצערו שהי' לו מרדיפת התאוות והדמיונות שהם בחי' חרון אף שהם בחי' הקליפות שתפשטו כנגדו מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל. וזהו כי בא השמש שהוא השכל והמוחין שנסתלקו ממנו כי בעת התגברותם והתפשטותם אין השכל בשלימו. כיכח המדמה שמשם כל התאוות וכו' הוא כנגד השכל כמבואר בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו כי בא השמש שלא בעונתה כשדרז"ל היינו שבודאי ביאת השמש שהוא הסתלקות המוחין שהיו לו אז הי' שלא בעונתה שלא בזמנו כי לא הי' בדין שיסתלק שכלו ממנו ויתפשטו כנגדו כ"כ כי לא הי' מחמת נפילתו ח"ו רק מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה ב' כנ"ל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וארז"ל שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי בני יעקב. י"ב אבנים הם בחי' י"ב אבני החשן שהיו על שמו תי"ב שבטי בני יעקב שהם כלליות הגוונין, כיכל הגוונין היו בי"ב אבני החשן שהם אדם ופטדה וכו' שכל אחד היה לו גוון מיוחד. נמצא שי"ב אבני החשן הם כלליות הגוונין. היינו שהמשיך התגלות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז הכניע הקליפות שבמדריגה וזכה לצאת מהמדה שבמדריגה הב' ולעלות אל השכל. וזהו וישכב במקום ההוא ויתא שהוא בחי' ויש כ"ב שהם כ"ב אתווןל דאורייתא היינו שזכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל ולהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל עד שזכה לשכל הנקנה שהוא בח'י נופת צופים ואמנה כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כי זהו שלימות השכל כשמוציאין אותו מכח אל הפועל עד שזוכין להכניס ההשגה בתוך צירופי אותיות שהם בחי' כ"ב אתוון דאורייתא דהינו שיוכל לדבר ולגלות זאת ההשגה ע"י הדיבור שכלול מכ"ב אותיות. כי כ"ז שאין יכול להכניס השכל בתוך אותיות הדיבור נחשב בחי' שכל בכח. ועיקר מוציא מכח אל הפועל הוא כשמכניסו בתוך כ"ב אותות הדיבור שזהו בחי' נפת תטופנה שפתותיך המובא שם בהתורה הנ"ל לענין זה ע"ש. וזהו וישכב במקום ההוא ויש כ"ב, שע"י שעמד איש הישראלי על עמדו ולא הניח עצמו ליפול ע"י תוקף ההתפשטות שהתפשטו כנגדו וזכה להמשיך התגלות הגוונין עד שהכניע ושיבר אותם עי"ז זכה לעלות אל השכל שבמדרגה הגבוה יותר. עד שהוציא השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' אותיות הדיבור בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כנ"ל. ואז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שאז הראו לו שכל עבודת האדם בזה העולם הוא בבחי' זאת בבחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היינו שהוא צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא כמ ושעולין בסולם ומחמת זה מתגברין ומשתטחין ומתפשטין כנגדו כ"כ בכל פעם כנ"ל. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, מלאכי אלהים הם הועבדי ה' שנמשלו למלאכים עולים ויורדים בו בזה הסולם, כי כל עלייתם וירידתם הוא בבחי' הסולם הזה שמי שהוא פקח ומאמין לדברי הצדיק שאין זה נפילה כלל ומתחזק ומתגבר כנ"ל הוא עולה עי"ז למדריגה הגבוה יותר. ולהיפך מי שאינו מתחזק הוא יורד ח"ו עי"ז. וזהו והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו' שהבטיחו בכמה הבטחות. כי מחמת שיעקב שהוא עאישר הישראלי הכשר עמד בנסיון ולא הניח את מקומו עד שעלה למדריגה ב' כנ"ל ע"כ הבטיחו השי"ת שיהי' עמו וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'. שהבטיחו שאע"פ שיעבור עליו עוד כהנה וכהנה אבל השי"ת ישמרהו בכל עת בכל אר ילך עד אשר יביאהו למדריגתו העליונה בשלימות בחי' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, בשבילך. דהיינו מה שדיבר עם הצדיקי אמת את כל המדריגות הקדושות שיזכנו ברחמיו המרובים וכנ"ל. וזהו וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. היינו כשהקיץ משנתו וצערו שהי' לו בעת שהתפשטו כנגדו כ"כ אז אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי נדמה לי כאלו אין שם השי"ת, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאלו אין ש םהשי"ת ורצו להפיל אותי ח"ו. ומה גדלו חסדי ה' אשר עזרני עד כה לעמוד על עמדי עד שנודע לי כי באמ תיש ה' במקום הזה כי באמת לא הי' נפילה כל רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר כנ,ל. וע"כ נדר יעקב נדר להקריב קרבנות וליתן צדקה כ"ש והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כי עיקר הכנעת הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י צדקה. שעי"ז נתגלין הגוונין וכו' כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קרבנות שבביהמ"ק שהם בחי' נדיבו תלב בחי' צדקה שעי"ז משברין המדמה כמבואר בתחלת התורההנ"ל על מארז"ל משחרב ביהמ"ק ששבירת המדמה הוא ע"י קרבנות ע"ש:
--summary-bg: #eef6ee;
אות יג וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה מאר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר וכו'. וישא יעקב רגליו היינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחי' מדריגה התחתונה ועלה למדריגה הגבוה בכל פעם. כיע"י שעמד בנסיון כ"כ ולא הניח ליפול עצמו בכל מה שעבר עליו עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקליפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו' ושהכנעתם ע"י התגלות הגוונין וכו'. שזהו בחי' כל השגת החלום שראה אז מראה הסולם וכו' ושהשי"ת נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז וישא יעקב רגליו שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחי' רגליו היינו מדריגות התחתונות ועלה בכל פעם למדריגה עליונה כי מדריגה התחתונה נגד הגובה ממנה היא בחי' רגלין כידוע. ואז וילך ארצה בני קדם שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב להש"י כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם וזהו ארצה בני קדם. בני קדם הם בחי' נפשות הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו לבחי' ארציות וגשמיות. כי הם נקראין בני קדם מכמה טעמים כי הם בשרשן נקראין בני אל חי בחי' בנים אתם לה' אלקיכם וזהו בי' בני קדם כי השי"ת קדמון לכל כ"ש מעונה אלקי קדם וכשפרש,י שם. גם התורה נקראת קדם כי אורייתא קדמה לעולם כ"ש מראש מקדמי ארץ, היינו שאלו הנפשות הם בחי' בני השי"ת בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם כי נפשות ישראל קדמו לעולם כי ישראל עלו במחשבה תחלה כי באמת ישראל ואורייתא וקוב" כולא חד. גם קדם מרמז שאלו הנפשות אינם מהדורות הללו כלל רק מבחי' שנים קדמוניות (כאשר הבנתי משיחתו הק'), היינו שאלו הנפשות יקרות וגבוהות בשרשן מאד אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים בני קדם בחי' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי תשובה קדמה לעולם. היינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי ע"י שכבר נשא והגביה כל המדריגות התחתונות הלך ארצה בני קדם להחזירם בתושבה כנ"ל. וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא באר מים חיים כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה' שמונח עלי ואבן גדולה שהוא בחי' הכח המדמה שנקרא לב האבן כ"ש בהתורה הנ"ל על בטל השמיר וכו' ע"ש. וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי'. שלשה עדרי צאן הם בחי' שלשה מדריגות שיש בישראל שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם ג' מדריגות כנגד ג' בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל אבל השכל עדיין בכח וזהו בחי' הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפועל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפועל אבל עדיין לא באו לשכל הנקנה וגם זהו מחמת האבן הנ"ל והם בחי' בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדיין מונח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אלי'. כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו שהם בחי' האבן גדולה שעל פי הבאר שהואבחי' השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל. וזהו כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדולה ע"פ הבאר, שכל עדרי צאן קדשים שהם נפשות ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים רועים שכולם משקים אותם הרועים מהבאר ההוא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים. היינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחי' יעקב שהוא כבר הגיע עד תכלית מדריגה העליונה, כי כבר פגם במקום וכו' שהוא מקום נקודת האבן שתי' שהוא מקום ק"ק שמשם שורש המעין יוצא, שורש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים להשקות את הצאן שהם הנפשות שתחתם. יכ מזה המעין היוצא מבית ה' במית ק"ק מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעיינות. כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים כך יכולים לחפור ולמצוא בארות ומעיינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא רק שצריכין לחפור ולבקש הרבה. וע"פ רוב כבר הבאר חפור ומוכן לשאוב ממנו אבל אבן גדולה על פי הבאר שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו' כנ"ל. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. שמחמת כובד האבן גדולה צריכין להתאסף כולם יחד וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן ואח"כ משיבין האבן למקומה. זה בחי' שאין הנפשות המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כ"א בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים ואח"כ כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה' כי כבר השיבו את האבן על פי הבאר למקומה. וזהו ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ששאל אותם אחי הלא אתם אהי בשורש נפשותיכם כי אתם נמשכים ממקום גבוה מאד, אך עתה מאין אתם להיכן נשלכתם ואמין באתם עתה. והשיבו מחרן אנחנו שאנו מחרן, בחי' חרון אף שהוא היצה"ר שיניקתו מחרון אף ודינים שהתגבר עלינו והתגרה בונ מאד. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לבן בן נחור זה בחי' כלל כל הרמאות והערמימיות שהבע"ד מכניס בעולם. ומתלבש א"ע במנהיגים וגדולים ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחי' יעקב שהוא בחי' נקודת האמת שבכל הצמדיקים בחי' תתן אמת ליעקב. ועיקר כל הרמאות והערמימיות של הבע"ד הוא ע"י כח המדמה ששאין זוכין לבררו כראוי. כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה כנראה בחוש אפילו בדברים גשמיים שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד ע,י חוש הראות. אך בדברים הנוגעים אל השכל קשה מאד לברר הדברולעמוד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפוך את האמת, כי מריבוי הדמיונות יש לו כח להפוך כל דבר מהיפך אל היפך עד שקשה מאד לעמוד עליו כ"א כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחי' יעקב שהם בחי' נקודת האמת לאמתו. אבל בהע"ד מתגרה ע"ז ביותר ומניח א"עכ לאורך ולרוחב להרבות מחלוקת על צדיק כזה שהוא בחי' נקודת האמת שכבר שבר והכניע וביטל את כח המדמה לגמרי. כי הבע"ד מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההיפך ממש כאלו הוא היפך האמת ממש ח"ו, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן. ועיקר התגרות הבע"ד הוא בגדולים כשרז"ל, היינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו ישראל ממנו ח"ו. מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הק' יקרב כולם להשי"ת ע"כ מרבה מחלוקת עליטו. והכל ע"י כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמימיות שבעולם. וזה בחי' לבן בן נחור כי כח המדמה נקרא לבן הארמי ע"ש שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. וע"כ נקרא לבן כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות כ"ש אדמו"ר ז"ל (בסימן א) על מאמר רבב"ח ומתחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישי' וכו'. כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלוק עליו כי מהפך האמת מהיפך אל היפך כנ"ל. גם כי המוח הקדוש של הצדיק האמת הוא בי' לובן העליון בח'י באר מים חיים ונוזלים מן לבנון מן לבונא דמוחא בחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא כי מוחו הק' הוא זך ונקי ככסף צרוף. וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסולת כלל בחי' אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכו' מזוקק שבעתים. ולןעומת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי כי מרמה ומטעה כ"כ את בני אדם בכחמה יני טעיות ושקרים עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת. וזה בחי' לובן דקליפה בחי' ארבע מראות נגעים שכולם מראיהם תכלית הלובן. היינו כי כשמבררין דבר לאמתו הוא בחי' שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה כ"ש שמלה לך וכו' ודרז"ל דברים הברורין כשמלה, וכשדרז"ל ובלבנים ליבון הלכתא. אבל הסט"א ? להפוך האמת ע"י הטעותים של כח המדמה עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלובן שכך הוא הדבר כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההיפך שהוא האמת וע"כ נקרא לבן הארמי. וזה בחי' לבן בן נחור מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלוקת שחולקין על הצדיק האמת שהוא בחי' יעקב בחי' נקודת האמת שבין כל הצדיקים בבחי' בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. כרמים הם בחי' מנהיגים כשפרש"י שם. בני אמי פרש"י אנשי מצרים היינו בחי' כח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים (כ"ש בהתורה ויהי מקץ בסי' נד ע"ש). היינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מבורר הם נחרו ונתגרו בי, היינו בכנסת ישראל עד אשר משוני נוטרה את הכרמים, הם בחי' מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי. כרמי שלי לא נטרתי כרמי שלי הוא בחי' המנהיג האמת הכיינו הצדיק האמת. וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא יודע להלוך נגד רוחו של כל או"א וליתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו וע"כ נקרא כרמי שלי כי הוא המנהיג שלי היינו של כ"א וא' מישראל באמ תכי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהשויע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי כי אע"פ שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים אבל מאחר שעדיין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי ע"כ אינם מנהיגים שלי מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם. וע"כ מבקשת הנס"י מהשי"ת הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך. היינו שכנס"י מבקשת ומתחננת מהשי"ת שיגיד לה ויגלה לה האמת איכה תרעה איכה תרביץ היינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחי' בצהרים כשפרש"י שם שהוא עת החום שרע להצאן (וע' מזה במ"א). ובשביל זה נקרא הכח המדמה לבן בן נחור בחי' בני אמי נחרו בי, מחמת שכל ההתגרות לחלוק על הצדיק האמת הוא ע"י כח המדמה שמטעה את האדם עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת כ"ש הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו' שמים מתוק למר וכו'. וזהו ששאל אותם הידעתם את לבן בן נחור היינו שאמר להם מאחר שאצליכם עדיין מונח האבן גדולה על פי הבאר ע"כ אני שואל אתכם הידעתם את לבן וכו' שהוא בחי' הכח המדמה כנ"ל. היינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והיכרות עמו כי ידיעה לשון אהבה. ויאמרו ידענו שהודו לו שעדיין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדיין. ויאמר השלום לו, ואמרו שלום ששאל אם שלום בלחי' הכח המדמה היינו אם יש שלום למנהיגים שלא שברו עדיין את המדמה אם שלום להם. והשיבו שלום כי להם בודאי יש שלום כי אין עליהם מחלוקת כי אין הבע"ד מתגרה להרבות עליהם מחלוקת מאחר שאין בהם כח לעזור לישראל להחזירם למוטב כי הוא מתגרה רק להרבו תמחלוקת על הצדיק האמת בחי' יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב וכשרז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' וכו' משום דלא מוכח להו וכו'. נמצא שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן, רחל היא התורה (כמו שפי' אדמו"ר ז"ל במ"א) ומ ישאין המדמה שלו מבורר כראוי אזי גם חידושי התורה שלו הם משם מבחי' המדמה שאינו מבורר שמדמה מילתא למילתא והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל ולהואי שלא תקלקל להם אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. שמארו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן שעדיין לא ביררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן היינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, באה עם הצאן שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם. כי הם גדולים בעולם ושלום להם ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וכו' ואיתא שה מרמז על אריכת הגלות שעוד היום והזמן של הגלות גדול כי הגלות יתארך, היינו שיעקב אמר להם שעי"ז תורה כזאת א"א לקרב את הגאולה וזהו הן עוד היום גדול שבהכרח שהגלות יתארך ח"ו. לא עת האסף המקנה שעדיין אין עת לאסוף ולקבץ המקנה צאן קדשים דהיינו נפשות בני ישראל להשיבם לנויהם ע"י תורה כזאת שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים. השקו הצאן ולכו רעו, זה בחי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ע' בפרש"י שם. היינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב צריכין לע"ע להתקרב לאלו המנהיגים כי ברובם יש טוב הרבה וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה רק שיש בהם אחיזת המדמה. ע"כ כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי צריכין להתקרב להם בבחי' אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים וזהו השקו הצאן ולכו רעו. היינו שאמר להם הגאולה א"א לקרב ע"י תורה כזאת אך אעפ"כ השקו הצאון ולכו רעו, מאחר שאין יודעין עדיין מנקודת האמת וכנ"ל. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן כו' שהשיבו לו ואמרו שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו' היינ ושגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כ"א ע"י שמתאספים יחד כל העדרים כי בעת האסיפה והקיבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים אז הן אל כביר לא ימאס ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אח"כ והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שחוזר היצה"ר למקומו. וכמבואר במדרש על הפסוק זה ונאספו שם כל העדרים זה הציבור וכו'. והשיבו את האבן שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר ולמקומו. עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן שבתוך שדיבר עמם בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם דהיינו התורה שנפלה אצלם וזהו ורחל באה עם הצאן שראה את התורה שהיא בחי' רחל שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחי' יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדיבורים שמדבר עם העולם. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. כי באמת התורה שמונחת בגלות בכח המדמה התורה בעצמה קדושה וטהורה מאד, והשי"ת חומל על עמו וכל זמן שאין זוכין למצוא נקודת האמת שהוא מנהיג האמתי אזי התורה בעצמה מנהגת את ישראל. וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רואעה היא, היא דייקא שהיא בעצמה שהיא רחל שהיא התורה היא דייקא רועה ומנהגת את הצאן אשר לאביה שהם הנפשות המתקרבים למנהיגים הנ"ל שיש בהם אחיזת לבן בחי' כח המדמה שאין בהם כח להנהיג את ישראל. רק השי"ת חומל על עמו שהתורה בעצמה בחי' רחל בתו מנהגת את ישראל לפי שעה. עד אשר השי"ת מסבב סיבות לטובה שהצדיק האמ תבחי' יעקב נותן עינו ע"ז ועושה כמה תחבולות ומוסר נפשו עד שמוציא ומעלה את התורה בחי' רחל מתוך בית לבן מתוך הכח המדמה. והוא מתייחד ומתחבר עם התורה הזאת עד שמתקן כל העולם על ידה, כי הוא מברר את התורה הזאת ומעלה אותה לשרשה ומחדש עי"ז חידושים נפלאים שהם עצות אמתיות להנהיג את ישראל. כי רק הוא יכול לגול את האבן מעל פי הבאר בנקל בבחי' ויגל את האבן מעל פי הבאר כמי שמעברי פקק מעל הצלוחית כשרז"ל, וזה כלל כל הפרשה שמדברת אח"כ איך לקח והוציא יעקב את רחל ולאה מבית לבן והוליד מהם כל י"ב שבטי יה. היינו שיעקב בחי' הצדיק האמת בירר את כל התורה שנקראת אשת חיל בחי' רחל ולאה, בירר הכל מבית לבן מאחיזת המדמה ועי"ז הוליד שבטי יה כי עיקר קיום ישראל עי"ז ועי"ז הוציא כל הצאן מבית לבן שהם עדרי צאן קדשים כי הוציא כולם מגלות המדמה והשיבם אל האמת כי יעקב בחי' עצם האמת בחי' תתן אמת ליעקב כנ"ל:
--summary-border: #7aab7a;
אות יד וזה בחי' עקודים נקודים וברודים, הם בח'י גוונין בחי' כלליות הגוונין שהם גדולת הבורא שעי"ז מכניעין כח המדמה כח הבהמיות שהם בחי' צאן לבן ומבררין הטוב שהם בחי' שהם בחי' צאן קדשים צאן יעקב בחי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"ד). וע"י הגוונין שעי"ז מכניעין המדמה עי"ז זוכין אל השכל בשלימת שהוא שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. וזהו ג"כ בחי' עקודים נקודים וברודים שהם כלל כל המוחין והשכליות שהם כל לכל העולמות והשתלשלותם מראש ועד סוף שכולם נתהוו ע"י חכמתו יתב' כ"ש כולם בכחמה עשית. כי איתא בע"ח שתחילת שורש האצילות וכל מה שתנהוה שם נקרא בשם עולם העקודים. ואח"כ נמשך אורות הז' מלכין קדמאין דמיתו כי הי' בהם מיתה ושבירה וכו' וזה בחי' עולם הנקודים. ואח"כ הי' עולם התיקון שעי"ז עיקר התהוות וקיום כל העולמות מתחילת האצילות עד סוף העשי' וזה בחי' ברודים. ומאלו השלשה בחי' שהם עקודים נקודים וברודים נמשך ונשתלשל בחי' הג' בחי' שיש בשכל שהם שכל בכח וכו'.כי שכל בכח זה בי' עקודים ששם אין שום השגה כיהוא קודם האצילות ומשם נמשך בחי' שכל בכח. ואח"כ מוציאין השכל מכח אל הפועל ואז נתהווין הז' מלכים הנ"ל שהם שרש הז' מדות שהם בחי' זי"ה אבל שם יש עדיין בחי' שבירה כי א"א לברר השכל לאמתו בתחילתו מיד וקודם שמולידין ומחדשין איזה דבר לאמתו צריכין להפכו ולשברו מתחלה בכמה בחינו. ואח"כ מבררין השברים ומחברין אותן ומתקנים אותם ע"י תוספת השכל חדש שממשיכין ואז בונין ומשלימין החידוש על מתכונתו כידוע ומובן כ"ז למי שוזכה לחדש חידושין. או אפי' אם אינו מחדש בעצמו רק שמעיין בספרים ומבין דרכי החידוש. כי ע"פ רוב צריכין מתחילה לומר כמה סברות ולבנות כמה בנינים שאינם מתקיימים שאין יכולין לברר על ידם ההלכה והחידוש לאמתתו וזה בחי' בונה עולמות ומחריבן בחי' שבירת המלכים בחי' עולם הנקודים שכל זה נעשה בעת שמוציאין השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' בנין העולמות כי כולם בחכמה עשית כנ"ל. ואח"כ אע"פ שכל הסברות והשכליות שהוציא בתחילה לא נתקיימו ונשברו אעפ"כ צריכין לחזק עצמו אח"כ וללקט ולברר מהם כמה נקודות טובות כמה סברות ישרות שנמצאין ומפוזרין בהם. ולהוסיף עליהם של חדש ולחברם אליהם ולקבץ אותם יחד עד שנשלם הבנין והחידוש על אמתתו, וזהו בחי' עולם התיקון בחי' עולם הברודים. וזהו בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר קיום הדבר על מכונו (וע' בע"ח ותבין). ויעקב עשה כמה תחבולות לזה בכמה דרכים עד שהמשיך בחי' התגלות הגוונין על עדרי צאן קדשים שלו כדי להכניע מהם המדמה ולהביאם אל השכליות הנ"ל. וזה ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם וכו' מחשוף הלבן אשר על המקלות ואיתא שזה בחי' סוד התפילין שהם כלל התורה שהוקשה כולה תלפילין כלל המוחין. היינו שיעקב בחי' הצדיק שהוא נקודת האמת המשיך בחכמה נפלאה כל המוחין הקדושים בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד עד שהכניס החכמה והשכל האמת בתוך המוחין של כלל ישראל שיכנוס החכמה והשכל האמת בתוכם היטב שיבינו האמת לאמתו עד שלא יהי' כח לשום הטעאה של הכח המדמה בחי' לבן להעבירם מזה ח"ו. וזהו ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים וכו'. ברהטים הם רהיטי מוחין כ"ש בזוה"ק היינו שיעקב הציג ותחב את המקלות שהם בחי' חידושי התורה שחידש וגילה בשכל אמת ונפלא ונורא כזה הציג ותחב אותם ברהטים בתוך רהיטי מוחין של תלמידיו המתקרבים אליו וזהו ויצג. ויצג דיקא שהציג ותחב חידושים שלו האמתיים ברהטים בתוך רהיטי מוחין שלהם. שיהיו תחובים בהם בעומק גדול. עד שלא יהי' כח לשום טעות של המדמה להעבירם מהם ח"ו. כי כבר הם מבינים האמת היטב. וזהו ברהטים בשקתות המים, ברהיטי מוחין במקום ששותין מימי התורה והדעת, שם הציג את המקלות הנפלאים שלו שהם בחי' השכליות האמתייטם שלו שמכוונין את האדם בכל עת לדרך הישר כמו המקל שמכוון את העדרים אל הדרך הישר. וע"כ נקראת ההנהגה והממשלה בשם מטה ומקל כ"ש (יחזקאל יט) מטה עוז זבט למשול וכן בכמה פסוקי. וזהו אשר תבואן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות כדי כשיבאו שאר הצאן קדשים לשתות ממימי התורה והדעת לנכח הצאן קדשים ששתו כבר שזכו כבר להכיר האמת לאמתו ויחמנה בבואן לשתות שיחממו עצמם בחמימות והתלהבות דקדושה ברשפי אש שלהבת יה לעבוד הש"י ותהלפלל בחמימות והתלהבות ולא ילכו עמו בקרי ח"ו בבחי' קרירות שנמשדך מסטרא דעמלק שהוא סטרא דלבן שנאמר בו אשר קרך בדרך. כי כל מי שאינו יודע מנקודת האמת הנ"ל אפילו מי שוהא איש כשר ועובד השי"ת ומתפלל ועוסק בתורה אבל כל עבודתו הוא בקרירות בלי שום חיות והתלהבות וחמימות דקדושה ואין להשי"ת שעשועים מעבודה כזאת כי הוא בבחי' שינה (כמבואר במ"א בהתורה פתח ר"ש בסי' סמך). אבל יעקב בחי' נוקדת האמת המשיך תורה בחי' מקלות להנהיג העולם בשכליות נפלאים כאלו עד אשר הציג ותחב השכל האמתי בתוך רהיטי מוחין של המתקרבין אליו, עד שכל הצאן קדשים שיבואו לשתות ממימי התורה לנוכח הצאן הקדוש שלו יתחממו עצמן בחמימיטת דקדושה לעבוד השי"ת ולהתפלל בחמימות והתלהבות דקדושה כי עיקר חמימות דקדושה ע"י תנועת השכל האמת (כ"ש בהתורה עתיקא בסי' כ"א). וזהו והי' בכל יחם הצאן המקושרות ופרש"י הבכורות ושם יעקב את המקלות וכו'. ובהעטיף הצאן לא ישים וכו' ופרש"י לשון איחור וכו' זה בחי' מ"ש אדמו"ר שהנערים בקל להשיב אותם מהזקנים כ"ש בס' הא"ב וכ"ש ע"פ תעיתי כשה אובד (בסי' ר"ו). היינו שיעקב שם כל מגמתו לקרב בני הנעורים להוציאם מבחי' לבן מהכח המדמה כי עדיין הם רכים בשנים ולא נשתרש אצלם הסברות של טעות המדמה. אבל הזקנים שכבר נשתרשו בטעותם של המדמה קשה להשיבם עתה אל נקודת האמת עד ירחמו עליהם מן השמים. וכן כל הפרשה סובב והולך על קוטב זה על המלחמה שבין נוקדת האמת בחי' יעקב, לבין כח המדמה שהוא בחי' לבן הארמי בן נחור כנ"ל. וכל המלחמה והעבודה והיגיעה של יעקב הכל בשביל הבנים והצאן שהם בחי' בנים ותלמידים. כי עם יעקב בעצמו לא הי' ללבן שום עסק ומריבה כמובן בפרשה כי עיקב בעצמו כבר שבר המדמה בחי' לבן לגמרי ונקי ממנו לגמרי וידו מסולקת ממנו ואין לו שום עסק בו רק יעקב מסר נפשו ביגיעות קשות וטירחות ותחבולות כאלה הכל בשביל הצאן והבנים. היינו להוציא בניו ותלמידיו במחי' בית לבן מבחי' המדמה. ומחמת שהמלחמה גדולה וחזקה מאד מאד כי הוא מתגבר ומתפשט ומשתטח מאד בכל דרגא ודרגא. וכל מה שמנצחין אותו מעט מתפשט ומשתטח יותר ויותר. וכשרז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ע"כ הוכרח יעקב לברוח ממנו בהחבא עם רחל ולאה שהם כלל התורה ועם כל הבנים והצאן. ולבן רדף אחריהם וביקש לעקור את הכל ח"ו כ"ש ארמי אובד אבי, כי עדיין לא הכניעו אותו כראוי לולי ה' שהי' לנו וכו' בחי' לולא אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים. היינו שהצדיק האמת בחי' יעקב אומר ללבן שבודאי לפי גודל רדיפתו והתגברותו על בניו וצאנו בודאי לא הי' באפשרי לעמוד נגדך לולי אלקי אבי וכו'. היינו שהשי"ת בעצמו מוכרח כביכול להכניס עצמו בזה לעזור לישראל המקרבים להצדיק האמת להצילם מכל הרדיפות של לבן הארמי כשרז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' שנא' ה' לא יעזבנו בידו וכ"ש לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, דומה זה בחי' כח המדמה שא"א להנצל ממנו לגודל התפשטותו בכל דרגא לולא ה' עזרתה לי וזוה את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים וכו'. היינו שהצדיק האמת אומר שהי"ת ראה את עניו ואת יגיע כפיו כי הוא בעצמו יגע וטרח הרבה מאד בשביל הצאן הזה להוציאם מהמדמה להעלותם אל השזדכל לקרבם להשי"ת. וע"כ אע"פ שהם לא נצחו המלחמה כראוי עד שעדיין יש כח ללבן בחי' המדמה לרדוף אחריהם ולהשיגם באעפ"כ השי"ת חמל על היגיעות והטירחות והמסירת נפש של הצדיק האמת שמסר נפשו מאד בשביל כל אחד ואחד. ועי"ז השי"ת בעצמו לוחם עם לבן ומגרשו מצאן יעקב בחי' את עניי ואת יגיע כפי ראה לאקים ויוכח אמש. וזה שאמר יעקב ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי היינו שיעקב הצדיק האמת מריב עם לבן הארמי ואומר לו מה פשעי ומה חטאתי היינו אי זה חטא ופשע מצאת בי בעצמי אשר אתה רודף אותי הלא אין לך שום כח וקיטרוג עלי כי ת"ל אני זך ונקי וצח לגמרי מכח חטא ופשע, כי אין ל ישום הסתכלות בזההעולם כלל אפילו כהרף עין וכו' וכו'. כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך כי אין בי שום אחיזה ונגיעה ממך כי אני נקי מהמדמה לגמרי לגמרי. שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו, היינו שאמר שהוא מרוצה לעמוד לדין לפני כל מי שירצה הן לפני אחיו של יעקב הן לפני אחיו של לבן. היינו הן לפני אותם שהם מסטרא דקדושה הן לפני אותם שהם מסטרא אחרא מסטרא דלבן כי לפני כולם יצדק בדיןו כי כולם לא יוכלו למצוא בו שום שמץ ושום צד אחיזה משום ריח של איזה תאוה ומידה שבעולם הנמשכת מכח המדמה כי אני נקי וזף וצח לגמרי. אף גם היו לי יגיעות וטירחות גדולות בעבודת השי"ת בשביל כלל ישראל בחי' הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. שיגעתי וטרחתי הרבה בהתבודדות ותורה ותפילה ביום ובלילה בתוך שדות ויערים בתוך חורב וחמימות גדול ובעת הקור והקרח בלילה, שגם אז הלך בדרך יחיד בהתבודדות ויגעתי וטרחצתי ביגיעות גדולות מאד בעבודת ה' ותדד שנתי מעיני. הכל בשביל השי"ת בשביל לקרב אליו נפשות ישראל. ע"כ אע"פ שהנפשות המתקרבין עדיין לא נצחו המלחמה אין לך כח לעשות להם מאומה כי כחי וכח אבותי הצדיקים האמתיים יגין עליהם להצילם ממך כי השי"ת בעצמו יעמוד בעזרי עד שאגמור עמהם מה שהתחלתי לקרבם כולם להש"י. עד שיצמח מהם התגלות האמת לכל באי עולם כ"ש אמת מארץ תצמח וכו' מאותן שמונחים עד הארץ מהם דייקא יצמח האמת לכל באי עולם כי שפת אמת תכון לעד וקושטא קאי:
--key-term: #5a3e1b;
מתנת שכיב מרע א
And this is: "And Avraham called the name of that place: Hashem Yireh" — which seems to have no meaning at first glance, as Rashi struggles with it in his commentary. But now it will be explained in its plain meaning: that he called the place of the Beis HaMikdash — which is the essential hope, as mentioned above — "Hashem Yireh." That is: only "Hashem will see" this place, to cause His Shechinah to rest upon it. For only He, blessed be He, alone knows the end. But we are forbidden to think of any "end" at all.
אות טו נחזור לענין ראשון וזה בחי' מתנת ש"מ שמתקיימת בלא קנין כשרז"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. כי עיקר כל השינויים והחזרות הם בכח המדמה כי עצם השכל הוא אמת דהיינו להשיג ולהבין כל דבר לאמתתו וכשאין מבין בחכמתו ושכלו אמתת הד בר אע"פ ש אומר בזה הענין כמה שכליות אין זה חכמה כלל מאחר שלא עמד על אמתתו של דבר. כגון הרופא הדאקטיר אם יאמר כמה סברות שכליות שצריכין סם זה לרפואת איזה חולאת, אם באמת סם זה אינו מועיל לו אדרבא יזיק לו אין חכמתו נחשבת לחכמה כלל מאחר שהמית נפש בחכמתו ועל חכמה כזאת נאמר חכמתך ודעתך היא שובבתך (וע' מזה במ"א מבואר יותר). וע"כ עיקר החמה שישכיל בתחילת כל דבר שירצה לעשו תעל אחרית הדבר ומה יצמח מזה ולא יעשה שום דבר ולא יוציא מפיו שום דיבור שיטצרך אח"כ לחזור עליו ולשנותו ח"ו, וכשרז"ל מעולם לא אמרתי דבר וחזרתיט לאחרוי. וזה בחי' איזהו חכם הרואהאת הנולד שצריך לראות בכל דבר שרוצה לדבר או לעשות מה יהי' נולד מזה שלא יצטרך לחזור ולהתחרט עליו בעוה"ז או בעוה"ב. נמצא שעיקר החכמה והשכל הוא אמת ואין בו שום שינוי וחזרה. ועיקר כל השינויים הם בבחי' המדמה שאינו מבורר כי שם מצויים כל הטעותים והשינויים. כי בתחילה נדמה לו כח שצריך למכור זה הדבר ואח"כ מתהפך סברות המדמה ומתחרט ע"ז. ובשביל זה תקניו חז"ל כל הקנינים שאין המקח נגמר בדיבור לבד כ"א בקנין כי שערו בחכמתם שאין הדעת נמשך לתוך המו"מ כ"א ע"י קנין זה כי עיקר כל הקנינים הם ע"י הדעת (כ"ש במ"א) וכל זמן שלא הי' בו קנין אפשר לשנות ע"י כח המדמה ששם כל השינויים כי אי ןנמשך הדעת לתוך המו"מ כ"א ע"י הקנין שתקנו חז,ל כ"א כפי קנינו. וע"כ מתנת ש"מ שהיא לאחר מיתה מתקיימת בלא קנין כי אחר מיתה מתבטל המדמה כי הוא כח בטל ואין שליטתו כ"א בחייו בשביל הבחירה אבל אחר המיתה הכח המדמה מת ובטל לגמרי כי שם עיקר סטרא דמותא ואין נשאר ממנו כלום. כי אין נשא מהאדם אחר מותו כ"א שכל הנקנה שהוא שכל האמיתי כמבואר שם בתחילת התורה הנ"ל שעיקר ההשארה של האדם אחר מותו הוא שכל הנקנה. וע"כ אז מתקיימת המתנה בלא קנין כלל ע"י שכל הנקנה שנשאר מהאדם אחר מותו כי כח המדמה שממנו כל השינויים כבר נתבטל כנ"ל. כי כ"א מישראל אפילו איש פשוט יש לו איזה נקודה טובה שנשאר ממנו שהיא בחי' שכל הנקנה שעי"ז יזכה לחלקו לעוה"ב כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב:
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
וזהו דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי. כי כתב מכניע כח המדמה כי הכתב הוא לזכרון בחי' כתוב זאת זכרון בספר וכו'. והזכרון והשכחה הם בבחי' כח המדמה כ"ש במ"א. וכשכותבין הדבר לזכרון בזה מב4ררין המדמה שלא יומשך ממנו שכח וטעות ושינוי. נמצא שכתב הוא בחי' תיקון המדמה. וזה בחי' מסירה שמוסרין הדבר לרשות הלוקח והמקבל שזהו ג"כ בחי' הכנעת המדמה כי כשנמסר ונכנס הדבר מרשות הנותן לרשות המקבל אז נגמר הבירור ועליית הדבר, שאז הכנעת המדמה שהוא בחי' הקליפות שסביב הניצוצות שבהמו"מ וכנ"ל. וע"כ דברי ש"מ ונתקיימין לאחר מותו בלא קנין כאלו היו כתובין ומסורים שהם בחי' הכנעת המדמה שעי"ז נגמר הקנין. כי אחר מותו נתבטל המדמה ולא נשאר כ"א בחי' שכל הנקנה שעי"ז נתבטלין השינויטים והחזרות שבאין ע"י המדמה ונתקיים הקנין ע"י בחי' שכל הנקנה שנשאר ממנו כנ"ל:
And as our Sages of blessed memory said: rather, it is incumbent upon us every single day to do what is ours — to turn from evil and do good each and every day, through which the redemption draws near. And as our Sages of blessed memory said, that [someone] asked Eliyahu: "When will the Master come?" [Eliyahu] said to him: "Today!" — "Today, if you will hear His voice" [Psalms 95:7]. And if there have already been many tzadikim and upright people who served Him, blessed be He, every single day, and nevertheless he has not yet come — this is on account of the corruption of others who delay his coming. But nevertheless, each person according to his service brings the redemption closer on that day. And ultimately, the sparks of redemption that the tzadikim and upright have aroused every single day will be gathered together, and through this the redemption will come.
ר"פ להלכות מתנה להכה ה' משפט וצדקה וכו'. אוהב צדקה ומשפט במקום המשפט אין צדקה ובמקום צדקה וכו' ואתה במשפט תעשה צדקה וזה מנפלאותיו העצומים ית' שא"א להבין ולהשיג כלל:
And as our Rebbe, of blessed memory, wrote regarding the statement of Rabbah bar bar Chanah: "When it warmed up near it, it turned over" — in [Likutay Moharan] I:2; see there. And this is: "as it is said to this day: on the mountain of Hashem, it shall be seen" — and as Rashi explains, that it refers to every day of all the future generations that read this verse, etc.; see there. That is, the aspect of "Today, if you will hear His voice" mentioned above — that every day the redemption draws closer according to the service of each and every person who serves Hashem, blessed be He. And as we bless every day: "Who causes the horn of salvation to sprout."
כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא, כי מתנה טמירה אינ מתקיימת ויכול לחזור בו כי עיקר בחי' מתנת חנם להוציא החסד הנפלא מהעלם אל הגילוי:
And this is: "as it is said to this day" — that is, on every single day, of every person in every generation — "today, Hashem will be seen" by His people in this place, as Rashi explains there. For every day the redemption sparkles and Hashem is seen in this place, as mentioned above. Only, to ascertain the end of the matter — when the complete redemption will come at the final "end" — regarding this he said: "Hashem Yireh" — for only Hashem, blessed be He, Himself will see this, as mentioned above. But nevertheless: "as it is said to this day" — that is, every single day — "on the mountain of Hashem, it shall be seen", as mentioned above.
כי באמת הכל חסד וטוב כי הש"י כולו טוב כולו חסד וכל מדה"ד ג"כ חסד גדול כדי שיהי' כלי לקבל החסד וכו' כמובא מזה שזהו בחי' בגבורות ישע ימינו וכו' וכמובא ע"פ אברהם הוליד את יצחק. אך בהכרח שבתחילה יהי' החסד בהעלם גדול ואין רואין בהשקפה ראשונה כ"א בחי' הדין. וכ"ז נמשך מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדה"ר במדה"ד אבל הרחמים בהעלם וזה בחי' חשך שקדם לאור וזה בחי' ישת חשך סתרו וזהו בחי' והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלהים וכו' דא רוחו של משיח וכו' ומשם נשתלשל בכמה השתלשלות עד שנתהוה בחי' קליפה קודמת לפרי שמשם כל הבחירה. וזה בחי' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים וכו'. וזה בחי' ההעדר קודם להוי' המובא בספרים ומשם התגברות השקר. וזה בחי' ואלה המלכים וכו' לפני מלך מלך וכו' ומשם התגברות הגלות של עכשיו קודם שיתגלה האמת והחסד בשלימות וכו':
And see what is explained in [Likutay Moharan] I:272, regarding the verse "Today, if you will hear His voice" — that this is the essential counsel for serving Hashem, blessed be He: to think every single day that one has only this day alone, etc.; see there. And this pertains to the matter discussed above — for everything is one. For it is forbidden to force the moment. And one must think only about this day, in the aspect of "This is the day that Hashem has made" [Psalms 118:24], etc. And through this, one will merit to serve Hashem, blessed be He. And likewise, one will merit that on his account there should not be so much of a delay of Mashi'ach. And according to the service of Yisrael who fulfill this and serve Hashem every day, so does the sprouting of the horn of salvation sparkle every day, as mentioned above — until ultimately all their service is gathered together and the redemption comes in completeness. And each person, according to his share in the drawing near of Mashi'ach, will then merit to delight in Hashem and to be satiated from His great goodness that He will bestow upon us then.
כי הבחירה בשביל לקבל השכר במשפט שלא לאכול הנמא דכסופא אבל ע"י בחי' צדקה ומשפט שנכללין יחד שא"א להבין שמשם בחי' מתנת נחם ואעפ"כ לא יהי' נהמא דכסופא ועכ"פ לא יפסיד מאלו לא הי' בא לעולם כלל עי"ז יכול להתתקן והכל בכח הצדיק הגדול וכו': בן ועבד העבד מקבל פרס שטרח מה שמגיע לו ואעפ"כ אין שכרו וסעודתו עולה כנגד שעשועים וסעודת הבן שמקבל מאביו אע"פ שהוא מתנת חנם. אבל האדם בזה העולם אין זוכה לזה כ"א עא"י הצדיק שעשה כבר כל מעשה עבד במסירת נפש עצום וזכה לבחי' בן בתכלית השלימות וגם אח"כ עשה כל מיני עבדות כ"ש ע"פ וחמלתי וכו' בסי' ה' לק"ת והוא יכול לזכות כל ישראל שיהי' בכלל בנים אתם וכו'. ואז יזכו הכל לסעודה שלעתיד כבן היושב על שלחן אביו וכו'. אבל בודאי אעפ"כ לא יהיו הכל שוין וכו' אבל גם הקטן שבכולם ירוויח הרבה הרבה במה שהי' בזה העולם אע"פ שסבל מה שסבל ועברו עליו מצולות ים וכו' הכל יתהפך לטובה ע"י בחי' הנ"ל ע"י הצדיק הנ"ל: אם כבנים אם כעבדים: נעשה ונשמע מדרגא לדרגא עד עד וכו' עד תורת ה' ותפילות ה' ממש. אבל כשרוצה להעתיק מדרגא לדרגא צריך שיהי' ירידה קודם העלי' וכו' ואז יורד גם מה שהשיג מקודם וכו'. ואז צריך להתחזק בהרשמיו וכו' ועי"ז ישמח בבחי' כי חדות ה'ו כו' ויתחזק בעזות נמרץ אז דייקא הן כנגד עזות הגוף ובפרט כנגד העזי פנים כוו'. ומחמת שכל עליותיו וירידותיו בקטנות גדול מאד מאד בבחי' אחות לנו קטנה וכו' מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. ע"כ העיקר ע"י התחזקותו לאחוז עצמו בצדיק האמת שזכה כבר לתורת ה' ותפילת ה' ממש שממנו כל השמחה והעזות דקדושה ובענין זה הוא עיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה כי הא בהא תילא. וכמו ששמעתי ענין זה לענין עזות דקדושה ביותר כי באמת כל הבחי' נעשה ונשמע אפי' בתכלית הקטנות נמשך הכל מהנעשה ונשמע הגבוה הנ"ל. כיט באמת הכל א' בח'י נעשה ונשמע אמרו כאחד כי כל התורה והתפילה הכל ממנו ית' וכו'. וכל ההתחזקות בשעת הירידה אפי' אם נמשכת במה שנמשכת הכל ע"י בחי' מתנת חנם בכח הצדיק הנ"ל. מתנת חנם הוא בחי' נשמע כדלקמן ועי"ז יכולין להוציא החסד מההעלם אל הגילוי ואז דייקא מתקיימת המתנה. ומשם נמשך מה שתיקנו חז"ל בעחצם רוח קדשם שגם בגשמיטת מתנה טמירתא אינה מתקיימת כנ"ל וצריך לכתוב כתבוהו בשוקא, כי עיקר שורש בחי' מתנה נמשך מבחי' הנ"ל להוציא החסד בחי' מתנת חנם מההעלם אל הגילוי:
And this is: "At midnight I will rise to thank You for the mishp'tei tzidkecha [judgments of Your righteousness]" [Psalms 119:62] — the aspect of tzedakah and mishpat mentioned above: that through mishpat He performs tzedakah. This will be in its completeness when Mashi'ach comes, who will merit this, as mentioned above — through which the complete redemption will come about, as mentioned above. And this is merited through rising at chatzos [midnight], through which the end of the redemption comes, as mentioned above.
ואתנחן מתנת חנם אתה החילות להראות את עבדך את גדלך, להראות דייקא להראות ולגלות מה שיהיה בתחילה נעלם מאוד כי חסדים שהמשיך משה רבינו לא נתגלו מימות עולם. ע"כ אעברה נא וכו' ששם עיקר ההתגלות הנ"ל. אבל הש"י אמר לו רב לך וכו' כי עדיין אין הזמן לזה וכו': הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו:
And this is: "At midnight I will rise to thank You for the mishp'tei tzidkecha" — that at midnight, when one rises — through which the redemption is brought closer, as our Sages of blessed memory said, as mentioned above — then one needs to thank Him, blessed be He, for His mishp'tei tzidkaso [the judgments of His righteousness] — that He, blessed be He, through mishpat, performs tzedakah. Through which is the essential strengthening — to hope and wait for salvation and complete redemption, in the general and the particular, at all times, as mentioned above.
המלאכים קיטרגו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי רובם לא יוכלו לעמדו בנסיון. והשיב להם הש" ילחנם נקראתי חנון ורחום כי אע"פ שהעולם נברא בשביל משפט אעפ"כ גם מדת רחמנותי בחי' צדקה יתקיים ואז יתקיים העולם ע"י שני הבחי' אלו יחד שא,א להשיג. והכל בכח הצדיקים שיעמדו בנסיון ויזכו וכו' כי שאלת המלאכים הוא כמו ממ"נ אם תתנהג במשפט א"כ לא יתקיימו, ואם בחסד א"כ הוא הנמא דכסופא וא"כ למה כל הטורח הזה שלא הבריאה. אבל הש"י ברא הכל בשביל הצדיקים שיזכו במשפט והם ימשיכו גם בחי' צדקה ויכללו הכל ביחד ויקמיימו העולם בבחי' הנ"ל: (שייך לעיל): חשך קדם לאור וכו' וזה בחי' הירידה שקודם העלי' וכל היסורים והצרות ר"ל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות שקודמין לכל הישועות והחסדים וכו'. אבל בתחילה אין רואין רק את היסורים ומשם כל הבחירה, ומשם כל ימיו כעס ומכאובות למי שאינו זוכה להסתכל בכל יום על האמת לאמתו להחיות א"ע בכח הצדיק האמת בבחי' אלמלא מילחא וכו'. וכל זה הוא מבחי' תחילת הצמצום של חלל הפנוי שקדם לכל ההוויות של כל העולמות, וכן הוא בכל עולם ובכל דרגא של כל אדם:
And this is what our Sages of blessed memory said: "'And I will make you into a great nation' — this is what we say: 'G-d of Avraham'", etc. "Perhaps they should seal [the blessing] with all of them? The verse teaches: 'And you shall be a blessing' — with you they seal", etc. That is, as mentioned above — for the essential sealing and conclusion of the blessing of the three Patriarchs — Avraham, Yitzchak, and Yaakov, who are the aspects of tzedakah, mishpat, and the generality of tzedakah and mishpat together, as mentioned above — the essential sealing of the blessing is only "Shield of Avraham" (Magen Avraham). For Avraham is the aspect of tzedakah and chesed — with which the blessing is essentially sealed and concluded, for the measure of good always exceeds [the measure of retribution], as mentioned above.
שייך לעניין מתנה טמירתא וכו'. הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. נעשה ונשמע תורה ותפילה נגלה ונסתר בחי' משפט וצדקה והעיקר ושורש הכל הוא בחי' תורת ה' ותפלת ה'. בכל ר"ה נעשה מה שהי' בתחילת הבריאה כמבואר בכתבי האר"י. אבל בוודאי בכל שנה ושנה נעשה חדשות לגמרי, מעין שהי' בתחילת הבריאה רק שעתה הוא בבחי' התחדשות נפלא מה שלא נעשה מעולם. ועיקר ההתחדשות הוא בבחי' המתקת הדינים בהמשכת חסדים ורחמים חדשים לגמרי מה שלא הי' מעולם. כי בתחילה עלה במחשבה וכו' כ"ש בסי' ע"ב ומרומז בזוה"ק ובדרז"ל. אבל בתחילת הבריאה הי' הכל מיני' ובי' כביכול שא"א להשיג כלל הי' בלי אתעדל"ת. ועתה בכל שנה צריכין להמשיך בחי' מדה"ר הנ"ל מחדש לתקן הפגמים והקלקולים והדינים של אותה השנה בחסדים ורחמים חדשים נפלאים, עד שעי"ז יוסיפו תיקון גם ברחמים שנמשכו כבר בשנים שעברו וכן צריכין בכל שנה עד שיבא הגואל צדק ויגמור התיקון בשלימות. וזה עיקר תיקון התשובה שהוא בחי' צדקה הנ"ל בחי' תשובה בחי' תפלה בחי' נשמע וכו' הנ"ל וע"כ נסמכו יחד תשובה תפילה צדקה. והכל בבחי' נשמע נגד התורה שהוא בחי' נעשה בחי' משפט שלפי המשפט אין מועיל תשובה ח"ו ואפי' אם יועיל הוא במשפט גדול וכו'. אבל צריכין בכל שנה רחמים חדשים לגמרי שהכל יוכל להתתקן במתנת חנם. וכל זה נעשה ע"י הצדיקים הזוכין לבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש והבן מאד, כי אפי' הצדיק הגדול הזוכה להכלל בתחילת האצילות עדיין וכו' עד שנכלל כולו בא"ס וכו'. ושם התורה תורת ה' ממש ותפלה תפילת ה' ממש ושם כולו א"ס ומאז נתחדש בהעולם בכל שנה בכחו מבחי' זאת ע"כ עי"ז יוגמר התיקון בשלימות בב"א: תקעו בחדש שופר וכו' כי חוק לישראל הוא בחי' נסתר בחי' תפלה בח' צדקה. משפט לאלהי יעקב בחי' משפט הנ"ל בחי' תורה וכו'. תקעו בחדש שופר בחדש דייקא בחי' התחדשות הנ"ל וזה עיקר בחי' התחדשות המוחין והמתקת הדינים שע"י השופר הנמשך בכל ר"ה מחדש לגמרי וכנ"ל בחי' עדות ביהוסף שמו וכו' שפת לא ידעתי אשמע בחי' השגת הנשמע הנ"ל ששומעין ומבינים מה שלא היו יודעים מתחילה כלל וכן צריכים בכל שנה והבן מאד. וזה בחי' הרחב פיך ואמלאהו וכו'. וזה בחי' שמעוררין בחי'שורש התשובה שהוא בר"ח והעיקר בר"ה שהוא בר"ח וכו' ומר"ה צריכין להמשיך בחי' ההתחדשות בכל יום ויום כי בכל יום הקב"ה מחדש בטובו מ"ב, וע"כ בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו והקבה"ה עוזרו וזה נמשך מבחי' בתחילה עלה וכו' וע"כ צריכין בכל יום חסדים חדשים לגמרי והכל נמשך מר"ה מבחי' הנ"ל. מגדיל ישועת מלכו, שמגדיל הישועות עד אין קץ, ועושה חסד למשיחו וכו' עד עולם בחי' ולשלום אין קץ. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי וכו'. שבריבוי עוצם הקלקולים ח"ו אין סמיכה כ"א על צדיקים שוכני עפר וע"כ משתטחים על קבריהם הק' כי אז דייקא ממשיכים חסדים נפלאים בכל פעם חדשים לגמרי בפרט בר"ה. כי במתים חפשי מן המצות ואז אין עובדא עוד להרויח שכר ע"י בחי' משפט כ"א מה שפעלו כבר בחייהם אשרי להם, אבל עתה כל שעשועם ביותר הוא שממשיכים בכל פעם חסדים חדשים עד שיגמרו בשלימות מה שהתחילו וזה יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו' (ישעי' נ"ז) ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף וכו' על מי תתענגו וכו' הלא אני מחשה וכו'. כי בוודאי אין לכם שום סמיכה על מעשיכם כ"ש שם ואת מעשיך ולא יועילוך רק אני אגיד צדקתך וכמו שמאריך שם אח"כ והחוסה בי נחל ארץ וכו' ואמר סולו סולו פנו דרך וכו' לומר שבוודאי כפי מעשיכם. וכמו שמזכיר שם ענין מעשיהם והעיקר פגם הברית וגפם האמונה (וכמובא בפרש"י במשלי וכ"מ ושם במקומו שמוכיחם על הע"ז שלהם שהוא בחי' פגם אמונהוגם מוכיחם על נאוף ממש ר"ל). וע"כ בוודאי אין לכם שום סמיכה כ"א על חסדים חדשים נפלאים שממשיכין הצדיקי אמת, והעיקר השוכני עפר בחי' ינוחו על משכבותם וכו' ואתם קרבו הנה, על ידם תוכלו גם אתם להתקרב אם תרצו. אבל כשאתם הולכים ח"ו בדרכיכם על מי תתענגו וכו' וכמו שמוכחים שם. וסיים לטובה והחוסה בי וכו' ואמר סולו סולו עד שמסיים בשבת אם תשיב משבת רגליך וכו' ובזה מסיימין ההפטרה של יו"כ. כי עיקר המשכת החסד החדש הנ"ל בכל פעם לנצח הוא ע"י קד'ושת שבת שקביעא וקיימא שאגין על אדה"ר שהוא בחי' מתנה טובה הנ"ל שהי' לו ית' בבית גנזיו, כי הוא בחי' חסד הגנוז מאד בחי' אור הגנוז וכו' ושבת שמה לך והודיעם. כי עיקר להודיע ולגלות החסד הנ"ל להוציאו מההעלם אל הגלוי שזהו בחי' מנשמע לנעשה וכו'. והעיקר ע"י בחי' דביקות ורצון וביטול אל האמת שהוא בחי' אור הא"ס מכל מיני ירידות שבעולם, עד שבכח הצדיק שזכה לתורת ה' ותפילת ה' ממש יתהפך גם ירידותיו וירידות של כל החפצים באמת לעליות גדולות אע"פ שמתארך הגלות בכלל ובפרט מאד מאד כי לגדולתו אין חקר וכ"ש שם כה אמר רם ונשא וכו' ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וכו'. וכ"ש כי ההרים ימושו וכו' בחי' כלל העולם וחסדי מאתך לא ימוש, בחי' החסד הנעלם הנ"ל שאין המלאכים משיגין שהוא בחי' שורש מדת הרחמים ששיתף וכו' שהצדיקים ממשיכין אותו בכל פעם בהתחדשות נפלא, וזה החסד לא ימוש לעולם בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. והעיקר ע"י קדושת ר"ה שהוא חסד נפלא כ"ש במ"א:
And this is the aspect of Chanukah, which is the aspect of the inauguration (chanukas) of the Beis HaMikdash. For the essential holiness of the Beis HaMikdash is because there is the place of the Torah and prayer — as it is written: "For from Tzion shall Torah go forth" [Isaiah 2:3], for there stands the Ark with the Tablets in the Holy of Holies. And there is the place of prayer, as it is written: "For My House is a house of prayer" — for through there all the prayers ascend, as it is written: "And they shall pray to You in the direction of their land and the House that You have built for Your Name" [I Kings 8:48], etc.
המלאכים אומרים תחילה מלא כל הארץ כבודו זה בחי' משפט בחי' מלך המשפט מלך הכבוד כי עיקר כבוד המלך שעושה משפט בחי' הנשא שופט הארץ וכו'. אבל האופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאיםלעומת וכו' ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שזהו בחי' אי' מקום כבודו כ"ש בקדושת כתר בשבת וי"ט. היינו שאין זה עיקר שבח וכבוד הש"י שכבודו, שהוא בחי' משפט מלא כל העולם כי עי"ז לבד לא הי' מתקיים העולם כנ"ל, רק באמת אין יודעים כלל אי' מקום כבודו כי דרכי משפטו א"א להשיג מאחר שהמשפט כלול בצדקה שזה א"א להשיג כלל וכנ"ל. ועכ אומרים זאת ברעש גדול כי מזדעזעים מאימתו ית' אז מאד מחמת שמבינים מרחוק שיש חסד נפלא מאד מאד שהוא עיקר גדולת הבורא ית' שא"א להם להשיג בשום אופן כ"א הצדיקים שהיו בזה העולם וכו' וע"כ אומרים אח"כ ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו וכו' כי משם דייקא ימשיך רחמים חדשים בכל פעם וכנ"ל. עשי"ת כנגד עשרה הרוגי מלכות שרק בכחם יכולין לשוב ולהמשיך כפרה וע"כ מזכירין אותם ביו"כ, כי מעת החורבן נמשך זה החסד רק ע"י ההרוגים על קדושת שמך וכו' שעיקרם וכללותם הם העשרה הרוגי מלכות שזה בחי' כח הצדיקים שוכני עפר הנ"ל. כי גדולי הצדיקים האמתיים אפי' כשמתו על מטתם מתו ג"כ על ק"ה כי כל ימי חייהם מסרו נפשם על קידוש השם בכמה וכמה בחי' מכ"ש בסופם בהסתלקותם ממש:
And the essential thing is that there is the resting-place of His Shechinah, blessed be He. And there the Torah is the aspect of Toras Hashem literally — for there stand the Tablets that were given from His hand, blessed be He, to the hand of Moshe — which are the handiwork of G-d, as it is written: "And the Tablets are the handiwork of G-d... written with the finger of G-d" [Exodus 32:16] — the aspect of Toras Hashem literally. And likewise t'filas Hashem literally is there in the Beis HaMikdash, as it is written: "And I will gladden them in the house of My prayer" [Isaiah 56:7] — from which our Sages of blessed memory learned that Hashem, blessed be He, prays. For it does not say "their prayer," but "My prayer," etc. — as explained in Berachos.
כי חסד גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' תנה עוזך לעבדך וכו' שמכל הבקשות מבקש על עזות דקדושה וזה תנה עוזך דיקא הנמשך מתורתך ותפלתך והבן כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. אל ישראל הוא נותן עוז וכו' תנו עוז לאלקים וכ"ש מזה במ"א לענין עזות דקדשוה וכו' שתלויים זה בזה וכו' נורא אלהים ממקדשך רבים בבניני' ובחורבני' שאז מחיין עצמן במקדש מעט כשרז"ל ומשם אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו':
For all our endurance and vitality is only through Toras Hashem and t'filas Hashem literally — and the essential thing is through t'filas Hashem, which is the aspect of His praying, blessed be He, Himself, in His simple mercy, to arouse His great and abundant mercy. (As explained in the Torah-teaching "Azi v'zimras Y-H" in [Likutay Moharan] I:105 regarding this matter; see there.) And now, when the Beis HaMikdash is destroyed through our sins, it would have been impossible for us to endure were it not for the great tzadikim who have the power to arouse the aspect of t'filas Hashem every day — from which new chasadim are drawn every day, in the aspect of "They are new every morning", etc. — which are drawn through the intensity of the chasadim drawn on Rosh Hashanah, which is the creation of the world, etc. — as explained above in section 3. These chasadim are drawn from Rosh Hashanah until Yom Kippur, to sweeten the dinim — until on Yom Kippur, Hashem, blessed be He, is appeased and forgives and pardons the sins of Yisrael every year. And from there the chasadim are drawn anew every single day — without which there would be no sustenance for the world now, after the Churban. As Yirmiyahu cried out in his lamentation and said: "My victory and my hope from Hashem have perished. This I return to my heart — therefore I will hope: the chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:18,21-22], etc. And all these chasadim are drawn through the aforementioned tzadikim who merit t'filas Hashem, as mentioned above.
עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי כי ע"י החסדים הנ"ל נמשך עזות דק': עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו'. כי זה שמחליש דעת האדם זה בחי' שמהפך מדה"ר למה"ד כמו דרך הרשעים כשרז" לכי תורת חסד שמזהיר את העונש כדי לשוב ולא כדי להתרחק ח"ו, הוא מהפך להחליש ולרחק ח"ו. אבל הצדיקםי בהיפך שמהפכין מדה"ד למדה"ר כי ממשיכין חסדים חדשים תמיד עד שיתקיים יבוקש עון ישראל ואיננו כי הירידה תכלית העלי' מחמת שהי' בירידות כאלה והתחזק בעזות דקדושה כזה נגד השלכות וכו' כאלה בבכח הצדיק שזכה לנעשה ונשמע הנ"ל, עי"ז נתהפך הכל לעילי' כי ע"י תורת ה' ותפילת ה' מתהפך הכל תטובה וחסד. וע"כ מתחילין לקום לסליחות תיכף אחר שבת וכ"ש במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה כי עיקר המשכת הרחמים וחסדים חדשים לזכות לסליחה הוא ע"י שבת שהוא מתנה טובה וכו' כי צריך להודיע שיתן לו מתנה כדי שיכין עצמו המקבל לקבלה וכ"ש בשבת והכינו את אשר יביאו כי שבת שהוא מתנה טובה כנ"ל צריך הכנה והזמנה. ואורחות חסדיך גלית לו והודעתו וכו' ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדשוה שמשפיע לנו שעי"ז דייקא אף תכון תבל בת תמוט כי עיקר קיום העולם עי"ז כי רק עי"ז מקבלין ומקיימין התורה כנ"ל. נכון כסאך מאז בחי' ר"ה שאז נעשין כל אלו התיקונים וזהו מעולם אתה כי מתחילת בריאת העולם נכון הכסא לישב עליו בר"ה שאז נברא העולם דהיינו אדה"ר ועיקר העזות הוא קולות דקדושה כנ"ל. אבל יש כנגדזה קולות דס"א שהוא עזות דס"א שמרעימין ומבלבלין בקולם מאד מאד וזהו מקולות מים רבים אדירים משברי ים של הס"א, אדיר במרום ה' כי עזות דקדשוה עולה עליהם כי עדותיך בחי' ב' העדיים הנ"ל נאמרו מאד בחי' עדות ה' נאמנה וזהו לביתך נאוה קודש שהוא ביהמ"ק שמשם תצא תורה והוא בית תפילה, ה' לאורך ימים וכמ ושפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפילת ה' נזכה לעזות דקדושהתמיד לנצח הכל וכו' כנ"ל. וזה בחי' המדרש פליאה המובא על פסוק תקעו וכ'ו שהקב"ה אומר לשטן בר"ה הבא עדים ומביא את החמה לבד והקב"ה אומר ע"פ שנים עדים יקום דבר, והולך להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה ואז הקב"ה עומד מכס"ד ויושב על כסא רחמים. חמה בחי' תורה כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. לבנה בחי' מלכו תבחי' תפילה והאי מקבלת מהתורה וגבוה מהתורה בבחי' אשת חיל עטרת בעלה כי עושין מהתורה תפילה היינו מתורת ה' ואח"כ נעשה מהתפילה תורה היינו תורתו שזוכין לזה רק ע"י תפילה ועיקר התפילה דביקות וביטול אל הא"ס ורצון וכיסופין אליו ית' עד א"ס. ועי"ז זוכין להתפלל כראוי עד שפועלין ועושין מזה תורתו נמצא שאז התפילה בבחי' נעשה ואז חוזרין ומבטלין עצמן ברצון וכו' כנ"ל נמצא שעיקר הנשמע בחי' דביקות וביטול ורצון וכו'. וע"כ עאין השטן יכול להביא רק עד א' שהוא החמה בחי' תורה דהיינו הפגמים של כ"א שפגם ע"י מעשיו כי כתר הנעשה אבדו ישראל. אבל אין סומכין על עד א' והולך להביא הלבנה והיא מתכסית כי כתר הנשמע נשאר לישראל מחמת שרצונם וכיסופם א"א לבטל לעולם כי הכל חפצים ליראה את שמך וכש"ש מה תעירו ומה תעוררו וכו' עד שתחפץ כי הרצון הוא עד א"ס. וע"כ אינו יכול למצוא את הלבנה כי מתכסית מאד כי פנימיות הרצון היטוב של כ"א מישראל נעלם מהכל מאד, וזהו בעצמו מ"ש במ"ר שכתר הנשמע נשאר כי הנעשה הוא בקטנות גדול מעוצם הירידה בגלות בחי' ותרד פלאים. אבל הרצון בוער עד א"ס וע"כ אומרים בכל המצות כאלו קימתי' בכל פרטי' וכו'. ובשביל זה בעצמו צריכין שני עדים שהם מבררין האמת והאמונה כי בכל מקום שיש שני ישראלים הם בבחי' נעשה ונשמע וכו' כי בכל אדם ובכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואע"פ שאבדו הנעשה בודאי נשאר הרשימו כי הלא גם עתה אנו עושין ומקיימין כל המצות רק שהוא בקטנות וכו' כנ"ל. וע"כ שנים נאמנים כי על ידם נבני תהאמונה כנ"ל. ואז בתוך שהלבנה מתכסית תוקעין בשופר כי ע"י הדביקות והרצון הנ"ל נתחזקין ונתעוררין קולות השופר קול עוז קול שופר חזק מאד לחזק הכל בעזות דקדושה ואז הקב"ה ועמד כמסא וכו'. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה בדביקות ורצון הנ"ל ואח"כ מתפללין ופועלין בקשתם עד שנעשה בחי' תורתו. וע"כ תיכף חוזרין ושוהין כדי לעשות מהתפילה בח'י תורתו וכן לועלם וע"כ הי' תורתן משתמרת. וע"כ מסיימים התפילה תמיד יהי' לרצון אמרי פי היינו התפילה והגיון לבי בחי' הדביקות הנ"ל וע"כ אומרים אח"כ עושה שלום שזהו גמר התיקון. ויה"ר שיבנה ביהמ"ק ב"ב ותן חלקינו בתורתך. שזהו כלל כל הנ"ל:
And this is the aspect of the intensity of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom wished to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to chaos and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and was destined to be destroyed. For even then, during its construction, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to intensify the darkness greatly — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair completely of the complete redemption.
התורה הנ"ל מדברת מראש ועד הרגלין. ב' הכתרים בחי' ראש ושמחת עולם על ראשם על ידם זוכין לקולות היוצאים מהפה שהוא בחי' מלכות וכו' שבראש. ועי"ז מתגבר עזות דקדושה להכניע עזות הגוף ונתתקן הגוף דקדושה. ועי"ז נתתקנין חותם הידין והרגלין בחי' ידים ורגלים ונעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו כמו הדמים והחיות שבקומת אדם שמתגלגלים ורצים ומסבבים מראש עד עקב כמה וכמה פעמים. וע"כ יכולין להתחיל מכל בחי' שירצה הן מדביקות ורצון הנ"ל הן מעזות דקדושה שהם קולות וכו' והכל בכח הראש שהוא זה שזכה בשלימות לב' עדיים הנ"ל שהם תורת ה' ותפילת ה'. ובשת פנים לגן עדן וניצול מנהמא דכסופא הנ"ל והכל בחסדו הנפלא שאין המלאכים משיגים כ"א הצדיקים המשיגים תורת ה' ותפילת ה' שהם בח' משפט וצדקה וכו' כי בשת פנים בחי' נשמע כ"ש שם. גם לבאר עי"ז מאמר הזוה"ק וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל. המלאכים אמרו אשר תנה כהודך על השמים כי הם גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' כי אמרו שגם הם יקיימו מצות התורה בשכל גדול עאד שיזכו אח"כ להשיג גם הנשמע וכו' וכו' מדרגא לדרגא. והשיב להם הש"י יצה"ר יש ביניכם, למצרים ירדתם. כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה תכלית העלי' וזהאין שייך ביניכם. והעיקר שבעוצם הירידה דירידה ח"ו בכלל ובפרט כל הקיום ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהוא מאמר השלם ששם כלול הכל אב ובן כחדא שאי"ז נמשך בכל פעם והעיקר בר"ה, חסד חדש נפלא וכו'. כשזוכין לבחי' אב ובן כחדא אז דייקא הואבבחי' בן בשלימות ועיקר בחי' זאת זוכין ע"י זה שזכה להנ"ל. ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל ועיקר בקשתם אח"ז כדי שיזכו שם בעוה"ב לעלי' יותר גדולה בבחי' ירידה תכלית העלי' ושם אין שייך אצלם ירידה. אבל ע"י שמורידין עצמן בכל פעם ממקום שהם להעלות נפשות מעמק הבכא וכעו' עי"ז זוכין לעליות גדולות וכו'. וזהו אשרי יושבי ביתך בחי' הביהמ"ק שכלול מתורה ותפלה כנ"ל, עוד יהללוך סלה בחי' תפלה שהוא עיקר שלימות השמחה כ"ש שם. וזהו אשרי אדם עוז לו בך בחי' עזות דקדשוה, וזהו מסילות בלבבבם שעי"ז עזות דקדושה בחי' שמחה יכולין ליישב עצמן בכל פעם להתחזק ולבלי ליפול יותר ח"ו ולקיים עכ"פ אל תרשע הרבה כשרז"ל וכו' וכו'. וזהו עוברי בעמק הבכא בחי' הירידה, מעין ישיתוהו בחי' מעין החכמה מעין מבית ה' יצא, גם ברכות וכו' כי משם כל הברכות ועי"ז ילכו מחיל אל חיל שעולין מדרגא לדרגא הן בעוה"ז והן בעוה"ב כנ"ל כי מקרא זה נדרש על הצדיקים שאין להם מנוחה גם בעוה"ב היינו כנ"ל כי כל כחינו רק מהם וכנ"ל:
For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash, as it is written: "In the beginning G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'reishis' — which is Yisrael, and the Torah, and the Beis HaMikdash — which are called 'reishis'", etc. But: "And the earth was tohu and vohu, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspects of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words, of blessed memory, that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the present exile — is the aspect of "the deep" (t'hom).
וזה שאומרים בכל עשי"ת המלך המשפט אע"פ שבאמת אז עושה צדקה וחסד הרבה וכו' כנ"ל. אך ידוע שהחסד א"א לקבל מריבוי אור כ"א ע"י הצמצום שהוא בחי' דין וע"כ באמת הדין והגבורה הוא בחי' משפט וצדקה. גם בהצדקה יש איזה בחי' משפט כי בהמדריגה הגבוה. זאת הצדקה שהוא בחי' תפילה היא בחי' תורה שהוא בחי' משפט והבן היטב. אבל בבחי' תורת ה' ותפילת ה' שם התפילה חסד חנם לבד שא"א לקבלו כלל כ"א ע, יבחי' משפט בחי' תורה וזה עיקר בחי' לימוד התורה של הש"י בעצמו כביכול שעוסק בתורה בכל יום, היינו שכביכול גם הוא בעצמו עוסק לעשות מהתפילה תורה מצדקה משפט, כי כשפועל בתפילתו אצל עצמו לעשות חסד עם ישראל א"א להמשיכו בעולם כ"א ע"י שמלבישו בהתורה בבחי' משפט כי הוא יתב' במשפט דייקא עושה צדקה כי הוא באמת נפלאות תמים דעים. וע,כ בר"ה ועשי"ת שאז נברא העולם והוא ית' ממשיך החסד העליון בתכלית המעלה כנ"ל שהוא בחי' תפילת ה' ממש בחי' צדקה א"א אז להזכיר שם הצדקה והחסד כלל כי זה החסד והצדקה אין בו תפיסה כלל וכנ"ל, וע"כ אז מזכירין שם אל שהוא חסד ולא שם צדקה כי זה חהסד והצדקה א"א להזכיר כלל כ"א ע"י בחי' משפט כי זה עיקר החסד והצדקה מה שמלביש חסד וצדקה כזאת בבחי' משפט שעי"ז דייקא אנו מתקיימים בנפלאות חסדיו הנעלמים במשפטו הטוב. ומשם משתלשל ויורד לכל אחד רחמים וחסדים וכו' שהם החסדים שממשיכין מיו"כ עד סוף סוכות וכו' וכו'. וזה דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשי"ת כי אז נמשך חסד נפלא מאד ע"י בחי' תפילת ה' כנ"ל. וזה יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וכו'. כי זה החסד גבוה מאד מאד שא"א להשיגו כי הוא בחי' נסתר העליו ןבחי' תפילת ה' וכנ"ל:
It emerges that the wicked kingdom of Greece that ruled then is the aspect of "darkness upon the face of the deep" — the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to a deep. And when one falls into a deep in broad daylight, it is already very bitter and difficult to ascend; how much more so when the darkness intensifies over the face of the deep! And this was the intent of the wicked kingdom of Greece then — which is the aspect of the darkness upon the face of the deep — who wished to intensify the darkness greatly, to join the exiles together, that the Temple should be destroyed immediately, so that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would not be able to ascend and emerge, G-d forbid. And Hashem, blessed be He, in His abundant mercy, placed in the hearts of the true tzadikim — Matisyahu and his sons — to fight the wars of Hashem. And their essential power was through azus d'kedushah, which they drew from the aspect of t'filas Hashem literally. As is brought, that Yehudah the son of Matisyahu was called Yehudah Makabi — Mi Kamocha Ba'eilim Hashem — for he would cry out in battle: "Who is like You among the mighty, Hashem?" [Exodus 15:11]. For the essential praise of "Who is like You" etc. is that Hashem, blessed be He, causes the chasadim to overpower the gevuros, to help Yisrael — which is the essential greatness of His might. And as is juxtaposed there: "Who is like You, majestic in holiness, awesome in praises, performing wonders" — "awesome in praises" is the aspect of His prayer, blessed be He. For He, blessed be He, is "awesome of prayers" (nora s'hilos) — for His prayers are awesome indeed, through which He performs wonders to save Yisrael. And therefore, when they were victorious, they merited that there was such a great miracle specifically through the lights of the Menorah — regarding which they established for us to kindle the Chanukah lamp. To indicate that Hashem is still with us and illuminates for us with a great light amidst the intense darkness of the wicked kingdom, in the aspect of: "Do not rejoice over me, my enemy; though I have fallen, I have risen; though I sit in darkness, Hashem is a light for me" [Micah 7:8]. And through this, Hashem, blessed be He, uprooted their evil scheme, and it was turned for us into good from one extreme to the other. For not only did they not intensify the darkness upon the face of the deep, G-d forbid, as mentioned above — but moreover it was reversed, and the aforementioned tzadikim established for us a great and wondrous rectification for all generations, drawing down for us a new mitzvah, holy and awesome like this, for all generations. Until even we now, in the intensity of the prolonged exile — which is the aspect of a literal deep — merit to kindle the Chanukah lamp, which is the aspect of a very wondrous and awesome light that illuminates for us amidst the dark blackness of the deep. Through which we have hope not to despair of mercy — for He, blessed be He, still illuminates for us in His mercy, in the aspect of "Though I sit in darkness, Hashem is a light for me", as mentioned above. For the light of the Chanukah lamp is drawn from a very lofty place, as brought in the Kavanos — that is, from the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem literally. And the essential wonder of the greatness of the Chanukah lamp is that it is drawn from such a lofty place — from the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem — to the extent that it has the power to illuminate far, far below, amidst the dark blackness of the literal deep. For the loftier the light, the more it can illuminate to lower and lower levels, as explained elsewhere. For the Second Temple was in the merit of Yitzchak, as is brought — who is the aspect of the intensity of the gevuros. And therefore the redemption was not complete, as our Sages of blessed memory said — for five things were lacking, and they were subjugated under the kings of the nations. But nevertheless, it was a great and awesome good for us, and were it not for the Second Temple, it would have been impossible for us to endure in this long exile — from the intensity of the darkness upon the face of the deep, whose sustenance comes from the aspect of the gevuros of Yitzchak, from the aspect of "and his eyes dimmed from seeing" [Genesis 27:1], which need to be sweetened with the great chasadim drawn from t'filas Hashem, as mentioned above. And therefore, Hashem, blessed be He, arranged in His mercy that precisely then — in the days of the Second Temple, which corresponds to Yitzchak, when the darkness wished to intensify, etc. — which is the aspect of the wicked kingdom of Greece that ruled then — precisely then, the holy days of Chanukah were established for us, during which we kindle the holy Chanukah lamp, which is the aspect of a great light established for us to illuminate for all generations, even amidst this exile that is the aspect of a deep, as mentioned above. And therefore they are eight days of Chanukah, corresponding to the aspects of Torah and prayer, each of which comprises four — four, which are the aspects of Y-i-tz-ch-a-k and R-i-v-k-a-h. For the four letters of Yitzchak are the aspects of: Yesharim, Tzadikim, Chasidim, Kedoshim — which are the generality of the Torah. And Rivkah is the aspect of Tisromam, etc. through Tishalal — which are the aspects of the four parts of prayer. For prayer comprises four — that is, four parts of prayer corresponding to the four worlds: Atzilus, Beriah, Yetzirah, Asiyah. For the korbanos [correspond to] Asiyah; P'sukei d'Zimrah to Yetzirah, etc. — as explained in the Kavanos. And likewise, the Torah comprises four, as our Sages of blessed memory said: "How was the order of the Mishnah", etc. — it emerges: four times in the hand of each one, as brought in the Torah-teaching "Maysh'ra", etc. (Likutay Moharan I:30). It emerges that Torah and prayer are eight aspects — which are the aspects of the four letters of Yitzchak and Rivkah, as mentioned above. And corresponding to this are the eight days of Chanukah, during which a great light shines whose essence is drawn from Torah and prayer — that is, from Toras Hashem and t'filas Hashem — through which all the dinim in the world are sweetened in every generation, every year. From there was the intensity of the miracle of Chanukah. And the illumination of this miracle is drawn upon us every single year, through which we endure in this long exile. And therefore [Chanukah] is called "Chanukah" — the aspect of the inauguration of the Temple. For through the intensity of these miracles, we believe that Hashem, blessed be He, is still with us and illuminates for us in the intensity of the darkness of our exile. And through this, we do not despair of mercy — through which we will merit the complete redemption. For through this, the aspect of the inauguration of the Temple is drawn every year, as we say the psalm "A song of the inauguration of the Temple" [Psalms 30] every day. For every day, the horn of salvation sprouts, until ultimately all the salvations that have been aroused and have sprouted through the prayer of Yisrael are gathered together — and through this the complete redemption will come, in the aspect of "When it warmed up near it, it turned over", etc. — as explained above. And all of this each person must understand — drawing hints for himself: that specifically in the intensity of the darkness of his exile, which is the aspect of a literal deep, both physically and spiritually — the aspect of "deep calls unto deep" [Psalms 42:8], as Rashi explains: "one trouble calls to its companion", may the Merciful One save us — even there Hashem, blessed be He, illuminates through His chesed, through the tzadikim who draw the aspect of t'filas Hashem, from which the chasadim never cease, as mentioned above. But each person must strengthen himself to believe in this, and to endeavor in every way possible to cry out and pray to Hashem. And the essential thing is that one should arouse t'filas Hashem itself — that one should ask Hashem, blessed be He, to pray Himself on one's behalf, as mentioned above. For the more there is some arousal from below — that a Jewish person prays from below — the more, as it were, the power of His prayer, blessed be He, is aroused, as is known. For this is the essential generality of all the intentions (kavanos) of the Torah and the mitzvos and all the intentions of the prayer — that the essential intention is that through is'arusa d'l'sata there should be an arousal above, as is known. That is: when we study Torah or fulfill any mitzvah, through this we arouse Him, blessed be He, to fulfill that Torah and mitzvah. And likewise when we pray before Him, blessed be He, then He, blessed be He, Himself prays. For every person from Yisrael is literally a part of G-d, and according to his portion and his root in His G-dliness, blessed be He, so does he have the power to arouse from above. But certainly there are many distinctions — for His G-dliness, blessed be He, fills all the worlds, from the summit of all levels to the end of all levels, to the very lowest level, and even within the "ten crowns of impurity", etc. — as brought in his [the Rebbe's] words, of blessed memory, many times (and especially in the Torah-teaching "Mi ha'ish hechafetz chaim" [Likutay Moharan I:33]). Only, the lower the level, the more His G-dliness is in greater constrictions and clothed in more garments, etc. And therefore there are many distinctions and levels between one person and another, and within a person himself, who must ascend from level to level — as explained in this Torah-teaching "Chosam b'soch chosam" that we are engaged in. For at the level of each person according to his standing, there are the aspects of revealed and concealed, the aspects of na'aseh and nishma, which are the aspects of Toras Hashem and "his Torah," which are the aspects of Torah and prayer, etc. — as explained there. That is, there are those who are at such a low level that through their Torah and prayer they can only arouse the G-dly vitality that is clothed in many garments and great constrictions that sustains some level of the world of Asiyah. And so from level to level. And therefore the essential hope is through the great tzadikim who merit Toras Hashem and t'filas Hashem literally — who illuminate within us. That even at the very lowest depths, from there we can cling with a strong ratzon to t'filas Hashem literally. For the ratzon is always free — as explained above regarding this: that through the great power of the tzadikim, we can exert ourselves with a strong ratzon, which is the aspect of nishma, the aspect of prayer, etc. — to draw upon ourselves mercy and chasadim from t'filas Hashem literally, from which new chasadim are drawn every day that never cease. And this is the aspect of the generality of the kavanos of the daily prayer. For it is explained in the Kavanos of the Ari z"l that the general intention is to rectify the four worlds — Atzilus, Beriah, Yetzirah, Asiyah — through deed and speech. For initially one must rectify them through deed: through attending to bodily needs and washing one's hands — thereby expelling the waste and purifying the world of Asiyah. Through tzitzis, one rectifies the world of Yetzirah. Through the tefillin of the hand, one rectifies the world of Beriah. Through the tefillin of the head, the world of Atzilus. And all this is through deed. And afterward through speech: through the morning blessings and the korbanos section, etc., one rectifies the world of Asiyah through speech. Through P'sukei d'Zimrah, the world of Yetzirah. Through Krias Shema and its blessings, the world of Beriah. Through the Shemoneh Esreh, the world of Atzilus. That is, deed and speech are the aspects of na'aseh and nishma. For na'aseh is the aspect of deed — the aspect of Torah. And speech is the aspect of nishma, the aspect of prayer — which is specifically through speech. And one must ascend from level to level until Atzilus — and there one must be included in the Ain Sof, until the prayer becomes the aspect of t'filas Hashem literally. And this is the aspect of what we request before the prayer: "Hashem, open my lips" [Psalms 51:17], etc. That is: "I do not know what to say at all, nor how to draw the chasadim to nullify the din. Only — 'Hashem, open my lips' — and He Himself, as it were, should speak through me all the words of the prayer, in the aspect of: 'The spirit of Hashem has spoken through me' [II Samuel 23:2]." That is: "May I be included in You until my prayer becomes the aspect of t'filas Hashem literally." And this is: "and my mouth shall declare Your praise" — the aspect of: "He is your praise and He is your G-d" [Deuteronomy 10:21]. For this is the essential completeness of prayer — that the prayer should be included in His unity, blessed be He — as explained elsewhere. That is, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is the aspect of the greatness of praying with the congregation, when one's prayer is not rejected, in the aspect of: "Behold, G-d is mighty; He does not reject" [Job 36:5]. For "wherever there are ten, the Shechinah rests." And the essential rectification is through the chazan and shliach tzibur [prayer leader] when he is fitting and proper. For the shliach tzibur must be the most select of the congregation, who can gather all the good points that exist in each member of the congregation and include them with Him, blessed be He — until he arouses t'filas Hashem literally. And this is the aspect of the repetition of the prayer with the congregation, when Kedushah is said. For through the repetition of the prayer, the shliach tzibur gathers all the prayers of the congregation and includes them together, and ascends with them and is included in t'filas Hashem — where the ultimate Kedushah, supernal above all sanctities, resides. And this is the aspect of the three sanctities — "Kadosh, kadosh, kadosh" — the aspect of the Kedushah of Torah, the aspect of na'aseh; the aspect of the Kedushah of prayer, the aspect of nishma; and the third "Kadosh" is the aspect of the generality of their Kedushah together. For the essential thing is to include the Kedushah of nishma within the Kedushah of na'aseh, as mentioned above. And this is the aspect of: "the whole earth is full of His glory" — "glory" is the aspect of "the King of glory", the aspect of mishpat, the aspect of "a king through mishpat establishes the land" [Proverbs 29:4]. For the essential glory of the King is that He performs mishpat. That is, all of this is still the aspect of mishpat, which is the aspect of Torah, etc., as mentioned above. For even within the aspect of Toras Hashem, all the aforementioned aspects are included, as mentioned above. And then the ofanim and the chayos hakodesh, with a great tumult, rise up toward the serafim and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the Kedushah of Keser on Shabbos. That is, they say that it is not the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, that His glory — the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah, which is drawn from t'filas Hashem, as mentioned above — and this is impossible to grasp at all. Therefore the essential praise of His, blessed be He, is: "Blessed is the glory of Hashem from His place" — for there are very great mercies that are beyond estimation — the aspect of "from His place, He shall turn in mercy", etc. And therefore the angels say this with great tumult — for they tremble greatly in awe of Him, because they understand from afar the immensity of the wonders of His chasadim without end, which are the essential greatness of the Creator, blessed be He, as mentioned above — which they cannot grasp at all, only the great tzadikim who were in this world, etc., as mentioned above. And one who cannot pray with the congregation — his essential remedy is to bind himself to the tzadikim of the generation mentioned above, who have merited t'filas Hashem literally, for the entire essential rectification of prayer is through them. For even the shliach tzibur does not have the power for all the above — even if he is a truly upright and fitting person — except through the power of the tzadikim, to whom he must bind himself strongly, so that he can raise all the prayers of the congregation to the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And after the repetition of the prayer, then we say the Thirteen Attributes of Mercy: "And Hashem passed before his face and proclaimed: Hashem, Hashem" [Exodus 34:6] — which is the essential aspect of t'filas Hashem mentioned above, which one merits to arouse through the prayer of all Yisrael, as mentioned above. And then we fall on our faces. And it is explained in the Kavanos that one casts oneself with the intention [of falling] from heaven to earth, in order to raise up sparks from the depths of the klippos for the sake of the unification. That is, the aspect of: the descent is the purpose of the ascent, as explained in the aforementioned Torah-teaching and brought above. For it is impossible to be included there except through a prior descent that is the purpose of the ascent — that when one stands firm in the test at the very depth of the descent, strengthening oneself even there and believing that His mercies never cease, as mentioned above — then one merits the ultimate ascent, through the power of the tzadikim, to be included in the aspect of t'filas Hashem literally. Where everything is transformed into good — for there all sins are forgiven and transformed into merits, in the aspect of: "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], etc. — as explained there in the aforementioned Torah-teaching. And after the prayer, we say Ashrei and U'va l'Tzion, etc. — at which point one returns from Atzilus to Beriah. And afterward, through T'filah l'David and the Song of the Day, one returns from Beriah to Yetzirah. And afterward, through Ein K'Elokeinu and the ketores section, one returns from Yetzirah to Asiyah. And all of this is in order to draw the bounty of good from world to world, until this physical world — as all this is explained in the Kavanos. That is, for this is the essential rectification — to draw the chasadim from the ultimate height, from the aspect of t'filas Hashem literally, until all the mishpatim and dinim below are sweetened, until the bounty of good is drawn as a blessing to this physical world. And this is the essential generality of including nishma within na'aseh — that is, that the aspect of the chasadim from t'filas Hashem should illuminate all the way down to the very lowest level of the world of Asiyah, until all are drawn close to Hashem, blessed be He, as mentioned above. And every goodness should be drawn upon us, physically and spiritually, as mentioned above. For the more the din is sweetened, the more the power of the yetzer hara is nullified, and one merits to return to Hashem, blessed be He, and every good is drawn to Yisrael. Amen. And therefore the First Temple, which was in the merit of Avraham, and the Second Temple, which was in the merit of Yitzchak — were destroyed through the klipah of Esav and Yishmael, as is brought. But the Third and final Temple, for which we hope, which will be in the merit of Yaakov, will endure forever. For the essential generality of tzedakah and mishpat — which are the aspects of Torah and prayer together — is in the Beis HaMikdash. For from there Torah goes forth, for the Tablets — which are the generality of the Torah — stand there in the Beis HaMikdash, in the Holy of Holies. And there is the place of prayer, as it is written: "For My House is a house of prayer" [Isaiah 56:7]. And the essential endurance of the Beis HaMikdash is when tzedakah and mishpat are included together — as it is written regarding the Mashi'ach: "And he shall judge the poor with righteousness" [Isaiah 11:4] — and as explained above regarding this. And therefore the two Temples that were in the merit of Avraham and Yitzchak — with whom the aspects of tzedakah and mishpat were not yet included in completeness — therefore they were destroyed, as mentioned above. But the Third Temple, which will be in the merit of Yaakov, who merited to include tzedakah and mishpat in completeness — therefore it will endure forever. But nevertheless, it is brought in the holy books that the essential final redemption will be through the sweetening of the gevuros of Yitzchak, [transforming] them to the aspect of Yis'chak [laughter]. For this is the essential rectification: that Yaakov and Avraham will sweeten the gevuros of Yitzchak in completeness, and through this the final redemption will come. And this is the aspect of: "And I will remember My covenant with Yaakov, and also My covenant with Yitzchak, and also My covenant with Avraham I will remember" [Leviticus 26:42], etc. — which begins first with Yaakov, for the essential redemption will be through him. And He will also remember the merit of Yitzchak and also the merit of Avraham — until Avraham and Yaakov sweeten the gevuros of Yitzchak and include the tzedakah within the mishpat in completeness — and through this will come the final redemption and the building of the Beis HaMikdash, as mentioned above. And this is why it is written regarding Yaakov: "And I will remember", etc. — and likewise regarding Avraham it also says remembrance: "and also My covenant with Avraham I will remember." But regarding Yitzchak, remembrance is not written. For the essential "remembrance" — to have mercy upon Yisrael and to redeem them from all the troubles and exiles mentioned earlier in the parshah — is only through Avraham and Yaakov, who will sweeten the gevuros of Yitzchak. Through which He will redeem them in His abundant mercy and chasadim — for always the attribute of chesed and tzedakah is greater than the mishpat and din. And as it is written: "He loves tzedakah and mishpat; the chesed of Hashem fills the earth" [Psalms 33:5]. And it is written: "For I am Hashem, Who performs chesed, mishpat, and tzedakah in the earth" [Jeremiah 9:23]. It emerges that He mentioned tzedakah and chesed against the attribute of mishpat — for the measure of good is always greater. And this is the aspect of Avraham and Yaakov, who hold onto Yitzchak to sweeten his din and mishpat. And therefore through this will come the essential redemption — through their sweetening the gevuros of Yitzchak, and Yitzchak being transformed into Yis'chak [laughter], as is brought. And this is the aspect of the secret of the t'kios [shofar blasts], brought in the Holy Zohar and in the [Kabbalistic] writings — that Avraham and Yaakov hold onto Yitzchak to sweeten his din, as mentioned above. For the essential rectifications all take place on Rosh Hashanah — for then is the essential aspect of the sprouting of the horn of Mashi'ach, as we pray much about this then, as it is written: "and the sprouting of a horn for David Your servant, and the arranging of a lamp for the son of Yishai, Your anointed one — speedily in our days", etc. And because Yitzchak needed more than anyone to exert himself with much prayer — the aspect of "and Yitzchak entreated", etc., as mentioned above — therefore the essential prayer is hinted at most particularly in the aspect of Yitzchak, as hinted in Nishmas. As we say: "In the mouth of the upright (Y'sharim) it shall be exalted; and by the lips of the righteous (Tzadikim) it shall be blessed..." etc., until "it shall be praised (tis'halal)." The initial letters [of these words] are Yitzchak-Rivkah, as is brought — for there one needs to exert most powerfully to include Torah and prayer together, which are Yitzchak and Rivkah, as mentioned above. And therefore Yitzchak is hinted at in the initial letters: Y'sharim (upright), Tzadikim (righteous), Chasidim (devout), K'doshim (holy) — which are the aspect of the generality of the tzadikim and the G-d-fearing who fulfill the Torah, on account of which they are called by the names "upright" and "righteous," etc. — that is, the aspect of Torah, which is the aspect of Yitzchak. But Rivkah is hinted at in the initial letters: tis'Romam (exalted), tis'Barach (blessed), tis'Kadash (sanctified), tis'Halal (praised) — which are the initial letters of Rivkah. For these words — "exalted, blessed," etc. — are the aspect of the generality of prayer, the aspect of Rivkah, the aspect of "a woman who fears Hashem, she shall be praised", as mentioned above. And this is what is brought: that Yitzchak and Rivkah have the gematria of 515 — as it is found in the Yalkut HaReuveni, according to its approach. That is, because t'filah [prayer] has the gematria of 515, which is Yitzchak and Rivkah, as mentioned above. For there is the essential prayer — to sweeten the gevuros of Yitzchak, as mentioned above. And therefore our Sages of blessed memory said: "A person should always be careful about the Minchah prayer", etc. And likewise they warned especially not to delay the Minchah prayer, as they said: "A person should not sit down before the barber close to Minchah [time]", etc. — for specifically close to Minchah [time] they warned about this the most, as is brought in the poskim [halachic authorities]. For the Minchah prayer corresponds to Yitzchak, who established the Minchah prayer — as our Sages of blessed memory said, as it is written: "And Yitzchak went out to converse in the field" [Genesis 24:63], as our Sages of blessed memory expounded. Therefore, at that time, one needs to be especially careful to pray and not to delay it, so as not to forfeit it, G-d forbid. For there one needs to exert oneself more and more in prayer — because it is the aspect of the gevuros of Yitzchak, the aspect of mishpat, whose essential sweetening is through prayer, the aspect of tzedakah, as mentioned above. And therefore precisely then — when Yitzchak went out to converse in the field — precisely then Rivkah came to him through his prayer, as is written there in the parshah. For Rivkah is the aspect of prayer, etc., as mentioned above. And therefore, the more a person sees that the dinim — which are the aspect of the strengthening of the yetzer [evil inclination] — are overpowering him more and more, he specifically needs to exert himself to increase and persist in prayer and entreaty, more and more — in order to sweeten and nullify the severity of the dinim, etc., as mentioned above. And therefore the essential hisbodedus [secluded conversation] — which is the aspect of conversation between oneself and one's Maker — is expressed most particularly in connection with Yitzchak, as it is written: "And Yitzchak went out to converse in the field" [Genesis 24:63]. For the essential conversation and hisbodedus is for the purpose of sweetening the aspect of mishpat and din of Yitzchak, as mentioned above. And therefore Yitzchak wanted to bless Esav, according to the severity of his din and mishpat. But Rivkah the righteous — who is the aspect of prayer, as mentioned above — sweetened the din and instructed Yaakov to go with stealth and concealment to receive the blessings from Yitzchak, specifically. For she knew that there was power in her prayer and in the prayer of Yaakov — [the power] to include the tzedakah within the mishpat, so that [Yaakov] would receive the blessings from Yitzchak, specifically. But because of the magnitude of the prosecution and provocation of Esav — who is the aspect of the scorpion that lies in ambush against Yisrael always, especially at the time when they wish to receive the blessings, which are the aspect of a good "finding" (and at that time [Esav] lies in ambush and prosecutes the most, as mentioned above) — therefore it was necessary to proceed with stealth. And Hashem, blessed be He, arranged that Yitzchak should send Esav to hunt game, etc. And in the meanwhile, specifically, Yaakov received the blessings — as is brought in the Holy Zohar and in the writings of the Ari z"l regarding this, etc.; see there. And this is what Yitzchak said to Yaakov: "How is it that you hastened to find [it], my son?" [Genesis 27:20] — "hastened" specifically. For Yitzchak saw and understood from afar that this was Yaakov, as is understood from the parshah, where he said: "Come close, please, and let me feel you" [Genesis 27:21], etc. Therefore he said to him: How is it that you hastened to find such a good finding — to feed me and receive the blessings through it? That is, he was saying: I know that in the end, ultimately, all the blessings will come to you, Yaakov. But I thought that first the blessings needed to be given to Esav, for he needs to rule first — and as Yaakov himself said: "Let my lord pass on ahead of his servant" [Genesis 33:14], as is brought. Therefore I wanted to bless him first. And therefore: "How is it that you hastened?" — "hastened" specifically; "to find, my son" — for in my estimation, the blessings, which are the aspect of good findings, are not yet yours. And he answered: "For Hashem your G-d made it happen before me" [Genesis 27:20]. And it is found in the Midrash: "Rabbi Yochanan and Reish Lakish [disagreed]. One said: If for your offering the Holy One, blessed be He, provided for you — as it says: 'And Avraham lifted his eyes and saw, and behold, a ram' [Genesis 22:13], etc. — then for your food, how much more so! And the other said: If for your spouse He provided for you — as it is written: 'Let it happen before me today' [Genesis 24:12]. And it is written: 'And he saw, and behold, camels were coming' [Genesis 24:63]. Then for your food, how much more so!" And this is wondrous at first glance, for at a superficial level it seems a refutable kal vachomer [a fortiori argument] — for certainly to save Yitzchak from the judgment of the slaughter of the Akeidah, and likewise to provide him with his spouse, is a greater salvation than providing him with food for the moment. But according to all the above, the Midrash will be well understood, and it will come as a proper argument and will be very pleasing to your soul, with Hashem's help. For specifically the merit of the Akeidah and the finding of his spouse he mentioned at the time when [Yaakov] wanted to receive the blessings. For he was saying: Was it not for the sake of the offering of the Akeidah — which was to sweeten your gevuros — that Hashem made the ram happen? And likewise, to provide your spouse Rivkah — who is the aspect of prayer, which sweetens the aspect of mishpat and gevurah of Yitzchak — Hashem, blessed be He, helped in a wondrous way, even though it was very difficult to find your spouse due to the immensity of your gevuros, as mentioned above? Nevertheless, Hashem had mercy and provided her for you. And everything was for my sake — so that Yisrael would emerge from me. And now, for your food — that I wish to feed you in order to receive the blessings, so that Yisrael will be able to endure in the world and to sustain themselves throughout all the severity and prolongation of the bitterness of their exile — how much more so will Hashem, blessed be He, provide for me! It emerges that this Midrash is very beautifully connected. For specifically through the sweetening of the Akeidah and through his spouse Rivkah — the aspect of prayer, as mentioned above — through this he received the blessings, as mentioned above. (And this is what is written in Sefer HaAlef-Beis, Letter Zayin: that the eating of the tzadikim is greater than offerings and than their marital unions, etc. Understand well.) And therefore Yitzchak said then: "The voice is the voice of Yaakov" [Genesis 27:22], etc. For he understood then the immense power of Yaakov, who merited the aspect of na'aseh v'nishma in completeness — to include mishpat and tzedakah together — which are the aspects of Torah and prayer. Through which one merits azus, the aspect of voices, the aspect of: "Behold, He gives His voice — a voice of strength" [Psalms 68:34] — as explained there. Therefore Yitzchak said then: Now I know that "the voice is the voice of Yaakov" — very strong — through which he will overpower "the hands, the hands of Esav" — as our Sages of blessed memory expounded. For I see and understand that his voice goes forth and is very strong, since he merited to sweeten the mishpat within tzedakah, to the point that he found [food] to feed me and receive the blessings — and this is drawn from the generality of Torah and prayer. Through which one merits azus d'kedushah, the aspect of voices — the aspect of "the voice is the voice of Yaakov." And this is the aspect of: "The voice" — "voice" — two voices. The aspect of the voice of Torah and the voice of prayer that are included together. Through which comes the essential strengthening of azus d'kedushah against the azus of the Sitra Achra — to overpower "the hands, the hands of Esav" — who draws nourishment from the aspect of mishpat when it is not included in completeness within the aspect of tzedakah. But through "the voice, the voice of Yaakov" — the aspect of two voices drawn from Torah and prayer that are included together — through this one overpowers "the hands, the hands of Esav" and nullifies them, as mentioned above. And therefore, in truth, Yaakov was in great fear when his mother told him to deceive his father in order to receive the blessings. And therefore he said to his mother: "Perhaps my father will feel me, and I shall be in his eyes as a deceiver" [Genesis 27:12], etc. For he was afraid of the severity of the gevuros of Yitzchak. And therefore he said: "Perhaps my father will feel me" — that is, that my father Yitzchak, who is the aspect of din and mishpat, will feel and scrutinize me with mishpat. For because I wish to receive the blessings, suddenly his mishpat will be aroused against me, G-d forbid, to feel me and scrutinize me — and then, G-d forbid, "I shall bring upon myself a curse and not a blessing." For such is the way of the prosecution of mishpat: that as long as a person is calm and quiet and does not seek to find many good findings, the prosecution of mishpat is not so greatly aroused against him. But as soon as one wants to grab greatness and great wealth and the like — the prosecution is aroused against him, G-d forbid — saying: Let us examine his deeds [to see] if he is worthy of this. And then, G-d forbid, the wheel can turn against him in the opposite direction. And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: "Intense focus in prayer [iyun tefilah] causes one's sins to be recalled" — that is, when one examines one's prayer improperly, saying: It is fitting that the Holy One, blessed be He, should fulfill my request — and as Rashi explains there — then one's sins are recalled [to check] if one is worthy. And this is the aspect of the general theme of our words written above: that one's essential prayers should be primarily regarding "the flood of many waters — that they should not reach him" — to be saved from the one who lies in ambush and prosecutes, the aspect of "from distress, You shall guard me", etc. — and then one can also request mercy regarding one's essential livelihood needs, etc., as mentioned above. And this is what frightened Yaakov: "Perhaps my father will feel me" — which is the aspect of mishpat and din that will feel and scrutinize him, because he has come to receive the blessings — and then "I shall bring upon myself a curse and not a blessing" — which is the aspect of the scorpion's bite that comes suddenly, which is the opposite of the "finding," as mentioned above. And his mother answered him: "Your curse shall be upon me, my son; only go and take for me" [Genesis 27:13], etc. That is, Rivkah told him that she accepts upon herself to nullify this fear. For she specifically knows how to nullify this — for Rivkah is the aspect of prayer, the aspect of the sweetening of din and mishpat of Yitzchak, as mentioned above. And therefore she specifically can nullify this fear. And as it is found in the Midrash, that she said to him: "It is for me to enter to Yitzchak and tell him: Yaakov is righteous, Esav is wicked." That is, as mentioned above — that she said that through her prayer she could sweeten the gevuros of Yitzchak and reveal to him that Yisrael are righteous compared to the wicked Esav. For even if they are as they are, they are still righteous compared to the wickedness of the nations, who are the children of Esav. And this is revealed through Rivkah specifically — who is the aspect of prayer that sweetens the din and mishpat, as mentioned above — through which Yaakov could receive the blessings, as mentioned above. And this is the aspect of the trial of Avraham and Yitzchak at the time of the Akeidah. For the questions of the world are well known regarding the great commotion about the trial of the Akeidah: for given the great righteousness of Avraham, this does not seem like such a great trial at first glance, for it seems to us that even simple people would withstand this trial — that when Hashem, blessed be He, explicitly tells someone to slaughter his only son, he would certainly fulfill His words and slaughter him. But the essential trial was that he did not question His ways, blessed be He — as is brought regarding this, and as is understood from the words of our Sages of blessed memory. And it is brought in the commentary of Rashi, from what [Avraham] said afterward: "Let me express my words before You: Yesterday You said to me, 'For in Yitzchak shall your seed be called,' and afterward You told me to bring him up as a burnt-offering", etc. It is understood from this and from other places that this was the essential trial. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And I and the lad will go until here [ko]" [Genesis 22:5] — and it is brought in Rashi's commentary: "I will see where is the fulfillment of what He said to me: 'So [ko] shall your seed be.'" But Avraham strengthened himself in emunah and did not question His ways. And he said: Even though I cannot understand His ways, certainly such is the way — that it is impossible to understand the ways of Hashem. And I am obligated to do my part, to lead my only son to slaughter. And nevertheless I believe that Hashem, blessed be He, will fulfill all His words with which He promised me — for His ways are impossible to understand at all, for He is able to perform two opposites in one subject. And as I heard from him [the Rebbe], of blessed memory, regarding this, at length. And this is the aspect of what is written: "And Avraham called the name of that place 'Hashem will see' — as it is said today: 'On the mountain, Hashem will be seen'" [Genesis 22:14]. For all the holy Patriarchs understood and saw from afar that the essential purpose and hope would be only at the very end, when Mashi'ach comes. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And also the nation whom they shall serve" [Genesis 15:14] — to include the subjugation of the kingdoms. And so in many places — that they all foresaw this final bitter, prolonged exile. But in the immensity of the greatness of their perception and holy spirit, they could not ascertain the final "end" — for it is the keitz hap'la'os [the wondrous end], which is very sealed and hidden from the eye of all. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And Yaakov called to his sons" [Genesis 49:1], etc. — that he wished to reveal to them the "end" of the redemption, and the Shechinah departed from him.
Loading comments…