Sections
- 1
- 2
- 3
- 4
- 5
- 6
- 7
- 8
- 9
- 10
- 11
- 12
- 13
- 14
- 15
- 16
- 17
- 18
- 19
- 20
- 21
- 22
- 23
- 24
- 25
- 26
- 27
- 28
- 29
- 30
- 31
- 32
- 33
- 34
- 35
- 36
- 37
- 38
- 39
- 40
- 41
- 42
- 43
- 44
- 45
- 46
- 47
- 48
- 49
- 50
- 51
- 52
- 53
- 54
- 55
- 56
- 57
- 58
- 59
- 60
- 61
- 62
- 63
- 64
- 65
- 66
- 67
- 68
- 69
- 70
- 71
- 72
- 73
- 74
- 75
- 76
- 77
- 78
- 79
- 80
- 81
- 82
- 83
- 84
- 85
- 86
- 87
- 88
- 89
- 90
- 91
- 92
- 93
- 94
- 95
- 96
- 97
- 98
- 99
- 100
- 101
- 102
- 103
- 104
- 105
- 106
- 107
- 108
- 109
- 110
- 111
- 112
- 113
- 114
- 115
- 116
- 117
- 118
- 119
- 120
- 121
- 122
- 123
- 124
- 125
- 126
- 127
- 128
- 129
- 130
- 131
- 132
- 133
- 134
- 135
- 136
- 137
- 138
- 139
- 140
- 141
- 142
- 143
- 144
- 145
מתנה ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
But even when one subdues the root of the wisdom of nature through tzedakah, etc. — despite all this, when the revelation of the Ratzon is not yet strong and firm, they can still, G-d forbid, return and prevail, etc. And for this too, the power of tzedakah is needed, for tzedakah subdues them constantly. And one merits that the revelation of the Ratzon should strengthen and prevail, and the wisdom of nature should fall and be completely nullified. And then the voice of the calling of Yom Tov is heard, etc. And this is the essential joy of Yom Tov, etc. And then the chesed flows through the yirah, etc. And then one does not need to perform any business or any labor, etc., as above. (See there all of this well, in Likutay Moharan Tinyana, siman 4.) 3
אות א (מהדורא בתרא: ר"ה תיו ריש לפ"ק) צריך לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כ יהיכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19].
כי כל דבר יש לו שורש למעלה ושורש ענין מתנה מה שנמצא בעולם שאחד נותן מתנה לחבירו נמשך ממה שגם אצלו ית' נמצא אחצר מתנת חנם שלפעמים חונן ונותן במתנת חנם אע"פ שאינו מגיע לו ע"פ משפט. כי הש"י מנהיג עולמו בצדקה ובמשפט כ"ש אוהב צדקה ומשפט וכתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ובאמת הוא מדרכיו הנפלאים והנעלמים מאד שא"א להבין ולהשיג, וכמו שמתמיה ומתפלא הפיוט על זה ביוצר של יום א' דר"ה כ"ש שם ובמקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה. כי באמת הוא פלא גדול שא"א להבין כי הש"י ברא את העולם בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכה לקבל שכר הטוב הגנוז במשפט כדי שלא יאכל הנמא דכסופא כמובא וע"כ בהכרח שינהיג העולם במשפט כי אם לאו א"כ חזר הדבר לכמות שהי' שיאכל הנמא דכסופא וא"כ על מה טורח כל הבריאה. וזהו באמת ענין קשיות המלאכים שקיטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי עתיד למיחטי קמך ולארגזא קמך וכו'. והשיב להם הש"י וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו' ולכאורה תמוה דקאי לה מאי קארי לה וכי לא ידעו המלאכים שהש"י רחום וחנון והלא הואמטיב ומרחם על כ לדרי מעלה בחסד כנם וכמו שארז"ל שהם אוכלין בחי' הנמא דכסופא שהוא רק ברחמים במתנת חנם, וא"כ מה קול הרעש הזה שהרעישו על בריאת האדם שעתיד לחטוא הלא הש"י רחום וחנון. אך כל קושייתם הי' ענין הנ"ל. שהקשו כמ וממה נפשך, כי הם הבינו תיכף שבריאת האדם הוא עדי שיקבל שכר במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כמותם. וע"כ הקשו א"כ איך אפשר שיתקיים כי הלא עתיד למיחטי וכו'. ואם תאמר שתמחול לו ברחמיך, א"כ יאכל נהמא דכסופא בבושה גדולה יותר מבתחילה, כי קודם בריאתו לא חטא ועכשיו חטא ואתה מרחם עליו ונותן לו במתנת חנם א,כ בושתו יותר מרובה ולמה לך לבראותו. אבל הש"י לא השגיח עליהם והשיב להם וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכ'. היינו שהשיב להם שאין אתם מבינין ומשיגין דרכי. כי אע"פ שאני רוצה לברוא העאדם כדי שיקבל שכרו במשפט, אעפ"כ בודאי לא לחנם נקראתי רחום וחנון כי בודאי לא אעזוב דרכי רחמי וחסדי מן האדם אע"פ שנברא במשפט. כי עליו דייקא יתגלו ריבוי רחמנותי וחינותי, כי על העליונים שאינם חוטאים אין ניכר על ידם כ"כ ריבוי רחמיו. רק על האדם דייקא שעתיד לחטוא, על ידו דייקא יתגלו ריבוי רחמי עד אין קץ ותכלית. רק שבודאי א"א לכם להשיג זאת איך יתנהג במשפט ובצדקה כי זהו נפלאות תמים דעים שא"א להשיג וכנ"ל וזהו בחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדת הרחמים במדה"ד. ולכאורה קשה הלא ידוע שהש"י טוב ומטיב ומלא רחמים וכל בריאת העולם הי' בשביל לגלות רחמנותו וטובו כמבואר בכל ספרי קבלה הקדושים, ואיך שייך שיעלה במשחבה לברוא העולם במדה"ד. אך באמת גם מה שעלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד הי' ג"כ מצד רחמיו וחסדיו כי מעוצם רחמיו רצה לברוא את העדם שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל הנמא דכסופא, ע"כ בודאי ראוי מצד רחמיו דייקא שיברא העולם במדת הדין ומשפט כי אם לא כן יהי' נהמא דכסופא. כי באמ תגם כל דיניו ומשפטיו ית' נמשכים רק מחסדו וטובו, כי מדה"ד לא נתהוה כ"א כדי שיהי' צמצומים וכלים לקבל החסד בתוכם כידוע וע"כ באמת גם הדין הוא חסד גדול. וכמטובא על פסוק אברהם הוליד את יצחק וכו'. וזה בחי' בגבורות ישע ימינו והכל בשביל האדם כדי שיקבל שכרו הטוב במשפט וכנ"ל. אבל ראה שאין העולם מתקיים ע"כ שיתף מדה"ר במדה"ד וכו' וברא את העולם שיתנהג במשפט ובצדקה כנ"ל ובאמת א"א להשיג זאת וכנ"ל:
But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc.
And this is the aspect of Chol HaMoed. For on Yom Tov, when the Ratzon is revealed, and through the revelation of the Ratzon the chesed flows, and then one does not need to perform any business or any labor, etc., as above — therefore, all labors are forbidden on Yom Tov. For then all the labors are nullified through the revelation of the Ratzon, as above. 4
אות ב ואלו הב' בחי' משפט וצדקה הם בחי' תורה ותפלה היינו בחי' תורת ה' ותפלת ה' שא"א להשיג כ"א מי שזוכה לעלות מדרגא לדרגא עד שנכלל בא"ס ששם הוא תורת ה' ותפלת ה' ממש. כי איתא בהתו' חוב"ח סי' כ"ב שצריכין להתחזק בעזות גדול דקדושה כנגד העזי פני םשכל התנשאותם רק ע"י עזות וכו'. וכן צריכין עזות דקדושה נגד עזות הגוף וכו'. ועזות הוא בחי' קולות דקדושה וכו' בחי' קול שופר וכו'. ולבא לעזות הוא ע"י שמחה בחי' כי חדות ה' היא מעוזכם. ולשמחה זוכין ע"י בחי' נעשה ונשמע שהם שני הכתרים שהכתירו את ישראל בשעת קבלת התורה שהם בחי' ושמחת עולם על ראשם וכו'. ונעשה ונשמע הם בחי' נגלה ונסתר בחי'תורה ותפלה בחי' תורת ה' ותורתו בחי' בראשית ברא מאמר וחצי מאמר וכו' וכו'. וצריך לעלות מדרגא לדרגא וכעו' עד שיהי' נכל בתחילת האצילות שהוא ראשית נקודת הבריאה, ושם הנסתר בחי' תפלה הוא תורת ה' ממש וכו' וכו'. ואח"כ כשנכלל בא"ס שם הנעשה בחי' התורה הוא תורת ה' ממש, והנשמע בחי' תפלה הוא תפלת ה' ממש כי גם אצלו ית' מצינו בחי'תורה ותפלה כשרז,ל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו' וכן ארז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו'. ובודאי יש חילוק בין תורה ותפלה שלנו ובין תורה ה' ותפלת ה' וכו'. וקודם שעולין מדרגאלדרגא צריך שהי'י ירידה קודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' וכו' ע"ש כל זה היטב היטב. נמצא שיש אצלו ית' תורהותפלה וזה בחי' משפט וצדקה הנ"ל. כי תורה בחי' משפט כי התורה נקראת משפט היינו בחי' ההנהגה ע"פ המשפט התורה. אבל כפי משפט התורה קשה להעולם להתקיים כי התורה מחייבת להחוטא עונשו ח"ו, ואפי' תשובהלא הי' מועיל ע,פ משפט התורה. אבל הש"י שיתף רחמים בדין ומנהיג העולם בצדקה וחסד שזהו בחי' תפלה בחי'תפלןה ה' שהוא מה שמתפלל יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי מעלי כשרז"ל, היינו מה שהש"י ממשיך בכל פעם רחמים עליונים מאד אע"פ שחטאו ישראל כמו שחטאו כדי שיתקיימו עד שישובו כולם ברחמיו, כי ע"י שהואית' מתפלל וכובש כעסו וממתיק הדין והמשפט ברחמים ובצדקה, עי"ז בעצמו הוא מחליש ומבטל כח היצה"ר שכל כחו מדינים וגבורות ומגביר כח היצ"ט שכוחו מחסדים ורחמים כ"שרבינו ז"ל כ"פ ובפרט בסי' ע"ב ע"ש. ועי"ז יתקיים ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו':
And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc.
And therefore, the essential holiness of Yom Tov depends on Yisrael — namely, on the true wise men of the generation, who sanctify the month. And through this, Yom Tov is made — according to how they sanctify the month, as our Sages expounded: “These are the festivals of Hashem that you shall call them” (VaYikra 23:4) — “Do not read ‘osam’ [them] but ‘atem’ [you],” etc. For the essential holiness of Yom Tov, which is the revelation of the Ratzon, depends only on the true wise men of the generation, who have the power to connect the Ratzon to the root of the Ratzon, the aspect of the Maitzach HaRatzon — through which is the essential holiness of Yom Tov, which is the revelation of the Ratzon, as above. 5
אות ג וכל זה הוא בחי' ראש השנה כי זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בר"ה נברא אדה"ר ובו נידון העולם אבל המשפט צריך שיהי' בצדקה כנ"ל, וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל ימיהם והעיקר בר"ה שהוא תחילת הבריאה. כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל ועי"ז בעצמו הם מחזירים את ישראל בתושבה וכנ"ל. וכל מה שהצדיק גדול ביותר וכל מה שבא למידריגה גבוה ביותר הוא זוכה להמשיך רחמים וחסדים עליונים יותר ויותר. וכמו שמבואר בזהו"ק החילוק שבין נח ואברהם ומשה וכו'. אבל עכשיו בתוקף אריכת מרירת הגלות שישראל ירדו מאד מחמת אריכת הגלות בבחי' ותרד פלאים אין עוזר להם כ"א ע"י הצדיקים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמעוררין אותו ית' שיתפלל בעצמו בעד ישראל וימשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם בחי' רחמים וחסדים שאינם כלים לעולם, בחי' חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, כי הם נכללןי באור האין סוף ששם הרחמים אין סוף. והעיקר עוסקים בזה בר"ה כי בכל ר"ה חוזר ונעשה מה שהי' בתחלת הבראיה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. אבל בוודאי בכל ראש השנה נעשה חדשות לגמרי רק שהוא מעין שהי' בתחילת הבריאה אבל בוודאי הוא בבחי' התחדשות נפלא. כי זה ידוע שאין הש" יעושה שני פעמים דבר א'. ועיקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בר"ה מעין תחילת הבריאה הוא בענין המתקת הדינים, שבכל ר"ה ממשיכין הצדיקים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו המוזכרים בזוה"ק שהם בחי' הצדיקים שזכו לבחי' נעשה ונשמע בתכלית המעלה עד שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' שזה עיקר בחי' נעשה ונשמע בשלימות באמת אלו. הצדיקים ממשיכין בכל ר"ה חסדים ורחמים חדשים שלא הי' מעולם, להמתיק כל תוקף הדיינם המתעוררים בר"ה שנמשכים מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שזה הי' בר"ה. כי עכשיו עיקר המשכת החסדים להמתיק הדין ולקיים העולם הוא רק ע"י הצדיקים הנ"ל. כי בתחילת הבריאה המשיך הש"י בעצמו מדת הרחמים ושיתף במדה"ד וכו' כנ"ל כי אז לא הי' שום צדיק בעולם. אבל עכשיו הכל תלוי בהתעוררות תחתון ע"י גדולי הצדיקים גבורי כח הנ"ל שהם בחי' עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל וכשרז"ל זה הפסוק לענין נעשה ושמע. וזהו גודל הפלא של ר"ה של הצדיקים הנ"ל, שממשיכין בכל ר"ה חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקיטרוגים של הפגמים שלאותו השנה עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם. וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל. והעיקר שע"י ריבוי החסדים חדשים ונפלאים שממשיכין בר"ה, עי"ז מבטלין ומחלישין כח היהצ"ר ומכניסין הרהורי תשובה והתחזקות נפלא בישראל להתחיל בכל פעם לשוב אליו ית' מכל מקום שהוא. כי כל מה שממשיכין חסדים יותרוממתיקין דינים יותר כמו כן מחלישין כח היצה"ר והס"א שכלכחם מדינים כנ"ל:
For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc.
And this is why the Torah placed Shabbas before the Mo’adim and included Shabbas in the section of the festivals, as it is written: “These are the festivals of Hashem: six days you shall perform labor” (VaYikra 23:2-3), etc. For the essential holiness of Yom Tov receives from Shabbas, as brought. As we say on Shabbas: “the beginning of the mikra’ay kodesh” — Shabbas is the head and beginning of the mikra’ay kodesh. For all the mikra’ay kodesh receive their holiness from Shabbas. Namely, the essential holiness of Yom Tov is the aspect of mikra kodesh — calling and revealing the Ratzon above. This power is received only from Shabbas, which is the aspect of the root of the Ratzon, the aspect of the Maitzach HaRatzon, etc. — the aspect of the departure of Moshe on Shabbas at Minchah, etc. (as explained in the above teaching). 6
אות ד וזה שמבואר בתורה הנ"ל שע"י נעשה ונשמע זוכין לשמחה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה להתגבר על עזות דס"א של העזי פנים ושל הגוף. כי הא בהא תליא כי ע"י נעשה ונשמע הנ"ל נמתקין כל הדינים שעי"ז מגבירין כח יצ"ט על יצה"ר שזהו בחי' התגברות עזות דקדושה על עזות דס"א וכנ"ל. כי עיקר ההתקרבות אל הקדושה הוא ע"י עזות דקדושה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכו' וכ"ש שם בהתורה הנ"ל. אבל צריכןי לדבר בזה הרבה כי צריכין התחזקות גדול בכל יום ובכל פעם שהוא בחי' עזות דקדושהכי הרבה הרבה עובר על כל או"א בכל יום ויום כשרז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. כי היצה"ר שהוא באמת זקן וישן לגמרי כי נקרא זקן וכסיל רוצה בכל פעם להתחדש ומעורר את האדם לשטותיו והבליו כאלו הם חדשים עכשיו, ועצות התורה הנפלאים הוארוצה להתישן ח"ו כאלו הם ישנים ח"ו. ובאמת הוא להיפך וצריכין להתגבר בעזות גדול כנגדו מחדש ולהבין ולהאמין בהמאת כי נהפוך הוא כי התאוות והשטותים והבלבולים הם ישנים מכבר כיאין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מהשמש שהוא התורה שם יש חדשות בכל יום ובכל פעם כי עצות התורה עמוקים מאד מאד והם מתחדשים בכל פעם וצריך להתחזק בהתחזקות ועזות דקדושה מחדש בכל פעם כשרז"ל היום הזה נהיית לעם בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. אבל כל זה זוכין ע" יהצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל. והא בהא תליא כל מה שמתקרב אליהם זוכה לעזות דקדושה ביותר וכל מה שזוכה לעזו תדקדושה ביותר הוא מתקרב אליהם ביותר וכו'. עד שיזכה לבא לשלימות האמונה שממשיכין השבעה רועים וכו'. ועדיין צריכין ביאור גדול לבאר את התורה הנ"ל וכבר מבואר מזה קצת במ"א אבל עדיין צריכין לדבר בזה הרבה בענין ירידה שקודם העלי' המבואר שם וכ' באופן שיוכל כ"א להבין עצות והתחזקות נפלא ע"י התורה הנ"ל:
[Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5].
And this is the aspect of “M’kadaish HaShabbos v’Yisrael v’hazmanim” [“Who sanctifies the Shabbas and Yisrael and the seasons”] — for Shabbas is established and standing and precedes all. Namely, the essential holiness of Yom Tov, which is the revelation of the Ratzon, is only through Yisrael — namely the wise men of the generation — through the fact that they connect all the r’tzonos to the root of the Ratzon, which is the Maitzach HaRatzon, which is the aspect of Shabbas, as above. And therefore Yom Tov is also called “Shabbas” — for from there it receives its holiness, from the aspect of the root of the Ratzon, which is the aspect of Shabbas, as above. 7
אות ה וזה בחי' כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי' ע"י שקרבתני לצדיקי אמת ושמת חלקי מיושבי בית המדרש שלהם וכ'ו אבל אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי וכו' היינו שקמים כנגדי העזי פנים שבדור וכו' וכנ"ל. ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' שזה בחי' י"ג מדות של רחמים שנמשכים מתפילת ה' כ"ש ויעבור ה' על פניו יקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכמו שדרז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולמדו סדר התפילה כדרך שאני מתעטוף. היינו שהש"י כביכול גילה אז למשה ולמדו אי ךהוא ית' מתפלל בעצמו ואמר ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכך יתפלל כל אחד מישראל שימשיך רחמים וחסדים מתפילת ה' בעצמו וכנ"ל. וזה שמבקש שם פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך, שמכל הבקשות שצריך, מבקש תנה עוזך לעבדך שיזכה לקבל עזות דקדושה מהש"י וזהו תנה עוזך דייקא הנמשך מתורתך ותפילתך מבחי' אל רחםו וחנון שהוא בחי' תפילת ה' כנ"ל. היינו שיזכה לעזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו היינו עזות הנמשך מתורת ה' ותפילת ה' באמת כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, וכל עזסוז נוראותיו וגבורת מלחמתו הוא להכניס עזות דקדושה בישראל לבטל הדינים שמהם כל כח היצה"ר שהוא בחי' עזות דס"א ולהגביר הרחמים והחסדים שהם בחי' צדקה בח'יתפילת ה' שמשם עיקר העזות דקדושה שזהו בחי'נורא אלהים מ מקדשך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו'. וזה עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי, כי עיקר העזות דקדושה נמשך מהחסדים כנ"ל ועי"ז מתגברין להתחזק לקוות ולצפות לישועה לשמור ולהמתין עד אשר יפול ויתבטל העזות הרע שלהם שמתגברין ומתפשטין בכל פעם בעזות גדול דס"א בכמה בחינות עד שכמעט קשה לעמוד כנגדם והרבהנפלו עי"ז ר"ל. אבך דוד המע"ה התחזק עצמו בעזות דקדושה ואמר עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו' וכנ"ל. וזה ואני אשיר עוזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי וכו'. שלבקר שהוא לעתיד לבא אשיר וארנן לך על גודל החסד שעישת עמי להגבירני ולחזקני בעזות דקדושה כזה שאוכל לעמוד כנגד עזות דס"א כזה. כי עזות דקדושה שהשפעת עלי נמשך מחסדים עליונים נפלאים מאד מאד הנמשכים ע"י תפילת ה' וכנ"ל (שסוד חסדים אלו יתגלו רק לעתיד כי הם בחי' תפילת הנסתר העליון בחי' תפילת ה' שהוא בחי' נסתר העליון וכמובן בהתו' הנ"ל):
And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik.
And therefore, we are especially commanded to give tzedakah on Yom Tov, as it is written: “And you shall rejoice before Hashem your G-d — you, and your son... and the stranger, and the orphan, and the widow” (D’varim 16:11), etc. And likewise, one is obligated to bring many korbanos on Yom Tov, as it is written: “And they shall not appear before Me empty-handed, each man according to the gift of his hand” (D’varim 16:16-17) — which is the aspect of tzedakah. And likewise, it is explained in the Zohar the great punishment, the Merciful One protect us, for one who rejoices and does not cause the poor to rejoice on Yom Tov. And likewise, the essential holiness of Yom Tov, which is the revelation of the Ratzon, is through tzedakah, as above in the above teaching. 8
אות ו וכל זה נמשך ונתתקן בר"ה וכנ"ל וזה בחי' ה' מלך גאות לבש וכו' שנא' על ר"ה כמובא שאז הש"י מגלה מלכותו ולובש בגדי גאוותו וזהו לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדושה הנ"ל שמשפיע בישראל כנ"ל. ועי"ז אף תכון תבל בל תמוט כי עיקר קיוןם העולם עי"ז כירק עי"ז מקבלין ומקיימין את התורה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכנ"ל ועיקר קיום העולם ע"י התורה כ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וזה נכון כסאך מאז וכו' היינו בחי' ר"ה שאז הש"י יושב על כסאו לשפוט בצדקה שאז עיקר כל התיקונים הנ"ל הנמשכין ע"י תורת ה' ותפילת ה' שהם בחי' בראשית ברא וכו' כי אז נברא העולם וכו' שעי"ז נמשך עזות דקדושה בחי' קולות שזהו בחי' קול שופר של ר"ה וכל הקולות והשאגות שצועקין ישראל אז שכולם בחי' עזות כ"ש שם. אבל יש כנגדם עזות דס"א בחי' ריבוי הקולות דס"א. אבל עזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו יתגבר עליהם וזהו נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. היינו האויבים והחולקים המתפשטים כנגדינו כמו נהרות ממש ומתנשאים בקולם שהוא בחי' עזות דס"א המתפשט ומתגבר מאד. אבל מקולות מים רבי םאדירים משברי ים שהם קולות בחי' עזות דס"א (וכעין שפרש"י שם ע"ש) אדיר במרום ה' כי הש"י בוודאי אדיר ותקיף עליהם ויכניעם וישפילם ע"י עזות דקדושה הנ"ל כי עדותיך נאמנו מאד, עדותיך בחי' העדיים הנ"ל שהם בחי' ב' הכתרים של נעשה ונשמע בחי' תורת ה' ותפלת ה' וכ"ש שם על פסוק עדות ה' נאמנה ע"ש. אלו העדות נאמנו מאד לביתך נאוה קודש שהוא הביהמ"ק שמשם תצא תורה ושם עיקר מקום התפלה כ"ש כי ביתי בית תפלה שמשם נמשך העזות דקדושה בחי' נורא אלהים ממקדשך אל ישרא להואנותן עוז וכו'. וזהו ה' לאורך ימים וכמו שפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהם בחי' עדותיך כנ"ל עי"ז נזכה לעזות דקדושה תמיד לנצח הכל וכנ"ל:
Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc.
It emerges that the essential holiness of Yom Tov is the revelation of the Ratzon that is revealed on Yom Tov — that everything is conducted only according to His will, blessed be He, alone — through the awesome signs and wonders that Hashem performed for us on every single Yom Tov (as explained in the above teaching). And through this, all the labors are nullified on Yom Tov. 9
אות ז וזה בחי' המדרש פליאה המובא בכונות וז"ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, תאנא איזהו חג שהלבנה מתכסית בו הוי אומר זה ר"ה ואמאי מתכסית הלבנה לפי שביום הזה הקב"ה יושב על כסא דין ודן את העולם והשטן בא ומקטרג על ישראל ומזכיר עונותיהם ואומר לו הקב"ה הבא עדים והוא הולך ומביא את החמה ואומר לו הקב"ה ע"פ שנים עדים יקום דבר והולךםם להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה, ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כיסא רחמים וכו' עכ"ל: חמה ולבנה הם בחי' תורה ותפילה בחי' נעשה ונשמע וכו' כי חמה בחי' תורה שנקראת שמש כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. ולבנה בחי' מלכות דוד כידוע בחי' תפילה בחי' ואני תפילה. ועיקר התפילה בחי' נשמע הוא בחי' רצונות וכיסופין חזקים להש"י בדביקות וביטול גמור אל אור הא"ס עד שבא לדיבורים שהש"י מרחם עליו ופותח פיו לפרש שיחתו לפניו וכמובן בהתורההנ"ל וכן בכמה מקומות בדבריו ז"ל. וזה בחי' לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון שעיקר ההכנה ועריכת הלב שמכין ומעריך לבו בכיסופין חזקים ובא לפני הש"י לפרש שיחתו, וה' ברחמיו נותן מענה בפיו בחי' ומה' מענה לשון. וזה עיקר בחי' נשמע שהוא בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול אל אור א"ס כ"ש שם. ועי"ז זוכה שישיג תורת ה' עד שנעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה מתפלה תורה. וזהו בעצמו מ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בסי' כ"ה לק"ת לעשות מהתורה תפלה אע"פ שלפום רי הטא נראים כסותרים זא"ז, כי כאן כתב לעשות מהתפלה תורה ושם כתב לעשות מהתורה תפלה. אך באמת בשניהם. לדבר א' נתכוון כי מ"ש כמה פעמים לעשות מהתורה תפלה כונתו לעשות מהתורה שלא זכה עדיין לקיימה ולהשיגה, לעשות ממנה תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיימה ולהשיגה, וזהו בעצמו מ"ש כאן לעשות מתורת ה' בחי' תפלה בחי' נשמע, לעשות מזה תורתו בחי' נעשה וכו' כי התורה שלא זכה עדיין לקיימה כראוי ולהשיגה היא אצלו בחי' תורת ה' בחי' נסתרות ממנו. ועל זה צריך לבטל עצמו ולהתפלל הרבה להשי"ת עד שיקיימה וישיגה לעשות מתורת ה' תורתו. נמצא שעושה מהתורה תפלה, היינו מבחי' תורת ה' שהוא הנסתר ורחוק ממנו, עושה מזה תפלה שמתפלל להש"י שיזכה לבא לזה. ואח"כ כשזוכה לפעול בקשתו ומשיג בחי' הנסתר בחי' תפלה, תורתו. נמצא ששניהם אחד ונבאר הדבר קצמת, כי כונת אדמו"ר ז"ל שהזהיר מאד לעשות מהתורה תפלה, הי' כונתו מהתורה שלא זכה עדיין להגיע אלי' הן מצד הקיום הן מצד ההשגה והעיקר הוא הקיום כמו למשל כשלומד בתורה שע"י מצות ציטצית זוכה להנצל מניאוף כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ועי"ז יהי' ניצול מעצות הפוכות שאינם אמת וכו'. ועי"ז יזכה לאמונה ולתפלה ולא"י וכו'. ויודע בעצמו ריחוקו מזה הוא צריך להתפלל הרבה להש"י ולעשות מהתורה הזאת תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיים מצות ציצית קראוי באופן שיזכה לכל הנ"ל. נמצא שכל התורה הזאת היא אצלו בחי' תורת ה' מאחר שלא זכה עדיין לקיימה בשלימות הראוי באופן שיגיע לכל הנ"ל רק שהצדיק שגילה זאת התורה זכה לזה בשלימות כי אצלו היא תורתו (וגם נמוכה אצלו באלפים ורבבות מדריגות מבחי' תורתו מבחי' הנגלה שלו רק שהוכרח להוריד עצמיו בשבילנו לאומרה כך וכו' כמבואר מזה במ"א). אבל אצלינו הוא בחי' תורת ה' בחי' נסתר מאחר שלא זכינו לקיימה כראוי מכ"ש להשיגה ועל זה צריכין תפלה כנ"ל. ועושין מהתורה הינו מבחי' תורת ה' תפלה עד שזוכה לבא לזה לקיים ולהשיג זאת התורה ואז נעשה מתורת ה' שהיא בחי' תפלה תורתו. נמצא ששניהם אחד כי מ"ש כאן לעשות מהתפלה תורה היינו בחי' תורתו שיהי' נעשה מהנסתר שהיא בחי'תורת ה' יהי' נעשה מזה ע"י ריבוי תפלות בחי' תורתו שזהו בעצמו מ"ש במ"א לעשות מהתורה תפלה היינו מתורת ה' מה שגילו הצדיקים ואנחנו עדיין רחוקים ממנה. לעשות מזה תפלה עד שנזכה לזה ויהי' נעשה תורתו והרי בשניהם לדבר א' נתכוין וכנ"ל (וע' במ"א מזה בה' ס"ת וכאן מבואר יותר בעזה"י):
And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness].
And this is the aspect of Chol HaMoed. For it is explained in the above teaching that through tzedakah, one subdues the Maitzach HaNachash, the root of the wisdom of nature, and through this the Ratzon is revealed through Yom Tov. But nevertheless, if the revelation of the Ratzon is still not strong, etc., then the wisdom of nature can return and be aroused, etc. And for this too, tzedakah helps — for through tzedakah, the revelation of the Ratzon is strengthened, etc., etc. 10
אות ח נמצא שחמה ולבנה הם בחי' תורה ותפלה ואע"פ שהלבנה קטנה מהחמה וכאן מבואר שתפלה בחי' נסתר גבוה יותר. אך ע"פ הנ"ל מבואר קצת כי התפלה מקבלת מהתורה כי מתפלל שיזכה לקיים את התורה ועי"ז זוכה לבא לזה לעשות תורת ה' תורתו וכן מדרגא לדרגא עד א"ס. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה היינו מהנסתר, וגבוה מהתורה היינו מהנגלה כי ע"י התפלה פועלין הכל ועושין מהנסתר נגלה ואזי היא בבחי' אשת חיל עטרת בעלה המובא בכתבים. כי ע"י התפלה יכולין לעשות מתכלית תכלית דיוטא התחתונה עד תכלית מעלה העליונה עד א"ס עד שיזכה לתורת ה' ותפלת ה' כמובן למעיין בהתורה הנ"ל ובמ"א:
And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc.
And at first glance, the matter is puzzling: since tzedakah has the power to completely subdue the wisdom of nature and to completely strengthen the Ratzon — for also at the end, regarding the strengthening of the Ratzon, the tikkun is only through tzedakah — if so, why is everything not rectified in one time alone? Namely, through tzedakah, one should be able to immediately subdue the wisdom of nature and immediately strengthen the Ratzon, since the entire tikkun at the beginning and end is all through tzedakah. And why is the tikkun divided into two — that at first one subdues the wisdom of nature and the Ratzon is revealed, but it may be that the Ratzon is still not strong, etc., and one needs to return and give tzedakah again, etc., as above? And why is everything not done at once? 11
אות ט ואלו הב' בחי' שהם בחי' חמה ולבנה בחי' תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע הם בחי' שני עדים כי הם בחי' ב' העדיים שהכתירו את ישראל בחורב כשאמרו נעשה ונשמע וכנ"ל. כי העדיים שהם הכתרים הנ"ל הם בחי' עדים כי הם מעידין על מעשי האדם בבחי' נשמתו של האדם מעידה בו כי כפי מה שמקיים וממשיך על עצמו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל כמו כן מוכרת נשמתו למעלה בשני העדיים שהם הכתרים הנ"ל, ולהיפך להיפך ח"ו. וזהו בחי' מ"ש ועתה הורד את עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך שהש"י לא רצה לשופטם עד שיורידו עדיים שהם הכתרים ואז ידע מה לעשות להם כפי אשר יעידו עליהם אלו העדיים בעצמם איך וכמה פגמו בהם. וזהו בעצמו בחי' שני העדים שנאמנים בכל דבר, כי בכל מקום שיש הכחשה זה בחי' פגם אמונה ע"כ מביאין שני עדים שהם בחי' ב' עדים הנ"ל שעל ידם נבנית האמונה בבחי' עדות ה' נאמנה הנ"ל, וע"כ שני עדים נאמנים לעולם כי שני עדים הם בבחי' נעשה ונשמע. כי כבר מבואר שבכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואין שני בני אדם דומין זה לזה, ע"כ אלו השני אנשים ישראליים הבאים להעיד בודאי יש בהם קטן וגדול כשרז"ל מכניסין את הגדול שבהם וכו' וגדול וקטן הם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל וע"כ הם נאמנים כי ע"י בחי' נעשה ונשמע נשלם האמונה. וע"כ התורה נקראת עדות כ"ש ונתת אל הארון את העדות וכו' וכתיב לוחות העדות וכן הרבה. וגם התפלה נקראת עדות כ"ש עדות לישראל להודות לשם ה' וכ"ש בהתורה תהומות יכסימו וכו' סי' ט' ע"ש היינו כנ"ל:
And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation.
But this is the aspect of Chol HaMoed — that at first is Yom Tov, and then afterward is Yom Tov, and in between is Chol HaMoed. And all of this is a great kindness from Hashem, blessed be He, Who devises plans so that none shall be cast away from Him (Sh’muel II 14:14). 12
אות י ועפ"ז יתבאר בעזרתו ית' דברי המדרש הנ" לכי הש"י אומר להשטן להביא עדים והוא רוצה להביא החמה ולבנה שהם בח'י תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' ב' העדיים הנ"ל שהם עיקר העדים, ורוצה להביאם להראות שישראל פגמו בהם והוא מביא את החמה בחי' תורה והיא מוכרחת להעיד על הפגמים שפגמו במעשיהם נגד התורה ואומר לו הש"י ע"פ שנים עדים וכו'. והולך להביא הלבנה בחי' נסתר בחי' תפלה והיא מתכסית מאד עד שאינו יכול למוצאה, כי הנשמע שהוא בחי' תפלה בחי' רצון וביטול אל הא"ס של איש הישראלי זה אינו יכול להשטין ולמצוא ולהשיג כלל, כי רוב בני ישראל רצוחנם וכיסופם חזק ואמיץ מאד מאד להש"י בפרט באלו הימים אלול ועשי"ת, בפרט בר"ה ויוה"כ שאז כל ישראל לבם נשבר בקרבם ומתקבצים בב"ה ובב"מ ומרבין בתפלות ורצונם וכיסופם חזק עד א"ס להש"י, עד שע"י רצונם החזק עולים עד א"ס בכח הצדיקי אמת אמת שהשיגו תורת ה' ותפלת ה' וע"כ אינו יכול למצוא כלל את הלבנה בחי' תפלה כי היא מתכסית מאד. כי הוא בחי' נסתר בחי' נשמע שעולה עד א"ס. וזהו בעצמו בח'י מ"ש רז"ל במדרש ומובא בדברינו שכתר הנעשה אבדו ישראל וכתר הנשמע נשאר להם כ"ש על פסוק ועתה ישראל שמע אל וכו' היינו כנ"ל. כי כתר הנעשה אבדנו בעונותינו, כי אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות. כי אע"פ שאנו מקיימין המצות גם בגלות אבל אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות הראוי, כי כמה מצות א"א לקיים כלל בגלות כמו קרבנות וכו' ואפ' המצות שמקיימין אינם בשלימות הראוי וצריכין יגיעה גדולה לקיים איזה מצוה כראוי. אבל כתר הנשמע שהוא בחי' תפלה שעיקרה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל זה א"א ליקח מישראל בשום אופן כי איך שהוא אעפ"כ רצונו וכוספינו חזק ותקיף מאד מאד לשוב להש"י בכל עת וכ"ש מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ (וע' במ"א מזה בה' ערב הלכה ג') וכ"ש כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש לשלהבת יה' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכו'. שכל זה נאמר על רשפי שלהבת תבערת הלב להש"י בעמקות פנימיות רצונו, שאפי' הקטון שבקטנים במדריגה התחתונה מאד בוער לבו להש"י עד א"ס. וע"כ כתר הנשמע לא אבדו ישראל, וע"כ ע"י בחי' הנשמע בחי' רצון בחי' תפלה וכו' אנו משלימין כל המצות כמו שאנו אומרים קודם כל מצוה יה,ר מלפניך כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיהוכונותיה וכו'. היינו כנ"ל כי עיקר קיומנו ע"י הרצון שהוא בחי' נשמע וכו' שעולה עד א"ס. כי גם במדריגה התחתונה מאד יכולין לכסוף עד א"ס אחר שכבר גילו לנו הצדיקי אמת השגות כאלה שיש תפלת ה' שהוא בחי' סתרי נסתרות בחי' חסד וצדקה הנעלם ונסתר מאד. ע"כ אין השטן יכול למצוא את הלבנה כלל ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ע"י תקיעת שופר. כי כל המדרש הנ"ל נדרש ע"פ תקעו וכו' כי עיקר קול שופר שהוא בחי' עזות דקדשוה נמשך מהשמחה שעיקרה נמשכת ע"י בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל כ,ש שם ועי"ז נמשכין חסדים נפלאים חדשים בכל ר"ה, חסדים שלא נתגלו מעולם שעי"ז נמתקין כל הדינים. כי נתגלה הצדקה שנעלם בהמשפט שזה עיקר בחי' התקון ע"י כתר הנשמע וכו' וכנ"ל וע"כ עי"ז הקב"ה עומד מכסא דין וכו':
"Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8].
Therefore, the tikkun is divided into two, as above. For there are fallen souls (n’shamos n’fulos) that were also caught in these errors of the wise men of nature, who are the evil beasts that trample and tear many of our people (as explained there in the above teaching; see there). And therefore, when the Ratzon is revealed through tzedakah, through this one rectifies and elevates also those who were confused and led astray by these errors — as explained there at the end, regarding the saying of our Sages: “There were salted birds with them,” etc., “and they flew away,” etc.; see there. 13
אות יא הכלל שכל אדם בכל זמן צריך שיהי' לו כמה וכמה עליות וירידות כל ימי חייו כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"כ ע"י ירידה שקודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' כמובא. ומחמת אלו הירידות הרבה נכשלו ונפלו מאד כי צריך אז התחזקות גדול שהוא בחי' עזות דקדושה בכל הבחינות וכנ"ל. וזה בחי' אריכת הגלות של כלל ישראל כי כלל הגלות הוא בחי' ירידה שקודם העלי' בבחי' מה שאמר הש"י ליעקב כשהי' צריך לירד למצרים בגלות אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ובפרט הגלות האחרון הזה שעליו נאמר ותרד פלאים וכו' וכנ"ל. וכל זה עובר על כל אחד ואחד בפרטיות. כי יש מי שאינו מתעורר קצת אך מריבוי הירידות שעוברין עליו לטובתו כדי שיעלה מדרגא לדרגא, הרבה נפלו ע"י הירידות וכמובא מזה. ע"כ צריך שתדע שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שיעור שכל זה הוא בחי' עזות דק' שמקבלין ע"י שמחה שנמשך מבחי' נעשה ונשמע וכו'. ועיקר הכח שיוכל להתחזק מי שהוא אפי' בתכלית הירידה, הוא ע"י שמקבלין כח מבחי' גבורי כח עושי דברולשמוע בקול דברו שהם הצדיקים הגבוהים שזוכין לבחי' נעשה ונשמע העליון הנ"ל שהוא בחי' תורת ה' ותפילת ה' ששם החסד והצדקה עד א"ס בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שזה החסד ממשיכין ביותר בר"ה שהוא חסד גדול כ"ש במ"א וכנ"ל כי באמת א"א להבין החסד והצדקה הנמשך משם כי הוא בחי' תפילת ה' שהש"י בעצמו כביכול צריך להתפלל על זה להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה שא"א להשיגו כי תפילת ה' הוא בחי' סתרי נסתרות שבנסתרות עד אין קץ, כי הוא בחי' נסתר העליון הנ"ל שאין מי שישג איך הוא ית' עושה המשפט בצדקה וכנ"ל. ובזה יכול להתחזק כ"א בכל עת כי עיקר נפילתו הואמחמת שיודע שכפי שמפט התורה חטא ופגם מאד וגם כי חיזק עצמו כמה וכמה פעמים וסמך על חסדו ית' שהוא בחי' נסתר בחי' תפילה, אבל אח"כ פגם גם בזה מאד מאד עד אשר ח"ו אפס תקוה. אבל כשמאמין שיש תפילת ה' שגילו חז"ל וכנ"ל ששם החסד והצדקה עד אין קץ והוא בחי' נסתר גבוה מאד שא"א להשיגו כ"א גדולי הצדיקים המובחרים שזכו לזה, עי"ז גם הוא יכול להתחזק בכחם כי הם ממשיכין עזות דקדושה גם עליו וכנ"ל. רק העיקר שיאמין בכחם הגדול ויהי' עז כנמר להמשיך על עצמו העזות דקדושה הנמשך מהם כי שם בענין העזות הוא העיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה (כ"ש במ"א סי' קמ"ז). כי כל מה שמתקרב אליהם יותר נמשך עליו העזות דקדושה יותר, וכל מה שממשיך על עצמו העזות דקדושה יותר הוא מתקרב אליהם יותר. כי כל דברי התורה הזאת וכן כל התורות נעוץ סופם בתחילתם ותחילתם בסופם ויתבאר במ"א. וכל זה זוכין בר"ה ביותר. וע"כ הולכין ונוסעין לבא על קברי צדיקים בער"ה כי נעלם ממנו ולא נדע מ יהוא זה שיכול להמשיך החסד העליון הנפלא הזה בעוצם ירידתינו כ"ש וראה את עמך מרודים מאד, כ"א הצדיקים שוכני עפר שגילו כל זאת וזכו לזה בלחי' תורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל וכ"ש טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה וכו':
The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp.
And for the sake of rectifying these above-mentioned fallen souls, the tikkun must necessarily be divided into two, as above. For after one merits to subdue the wisdom of nature through tzedakah, etc. — through which the voice of the calling of Yom Tov is heard, which reveals the Ratzon, etc. — nevertheless, they can still cast doubt, etc., if the Ratzon is still not strong, etc. And then one must return and engage in this tikkun — to give tzedakah, etc. — to strengthen the revelation of the Ratzon, as above. And then, specifically between one tikkun and the next, then one works to rectify and elevate these fallen souls. 14
אות יב וזה בח'י מאמר הזוה"ק תאנא מ"ד אל תראוני שאני שחרחורת אבל בשעתא דאיהי גו רחימא סגיא לגבי רחימא דילה אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזי אות מינה בר זעירא דנקודה חדא ומאי איהו אות י' כדין איתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת דלית באות דא חיוורא כשאר אתוון ולית אתר לאעלא לכו תחות גדפאי וכו' דאנא נקודא חדא זעירא. מה עבדי אינון גברין תקיפין חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברין תקיפי חילא נפיק דודה רחימא דילה מגו היכלי' בכמה מתנן ובכמה נבזבזין ובריחין ובבוסמין ואתי לגבה ואשכח לה בלא דיוקנא ושפירו כלל קריב לגבה ומנשק לה עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין ובחדוה דרחימא דעמה אתבניאת ואיתעבידת בתיקונאה בשפירו דילה וע,ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא עושי דברו ודאי מתקנין לה ומהמדריןלה דיוקנא קדמאה עכ"ל:
And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level.
ואם כי דברי הזוה"ק הזה עולים ברום גבהי מרומים וכמובן מעט בכוונות וגם הכוונות א"א להבין וכו'. אבל זה צריכין לידע ולהאמין שעיקר דבריו הקדושים נאמרים לכל אדם בפרט, כי כ"א מישראל הוא חלק אלוה ממעל והוא אחד מהנפשות ישראל הכלולים בכנסת ישראל אשר עליו נאמר כל המאמר הקדוש הזה. כי כמו שנאמר כל זה על כלל כנס"י כמובן למשכיל, כמו כן נאמר על כל אחד מישראל בפרט:
Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person.
For before everything — before the tikkun of subduing the Maitzach HaNachash, the root of the wisdom of nature, etc. — certainly it is impossible to engage in their rectification. For they fell and were deeply confused, and certainly it is impossible to lower oneself to them to elevate them as long as one has not begun to subdue the above-mentioned Maitzach HaNachash. But after one has subdued the Maitzach HaNachash and the wisdom of nature has been subdued and humbled, then it is possible to lower oneself to them to elevate them and rectify them. 15
אות יג היינו כי בעת שנפש מישראל יורדת ונקטנת שזהו בחי' ירידה הנ"ל שקודם העלי' ואזי היא נקטנת בעיני עצמה מאד מאד אבל כל זה מגו רחימא סגי לגבי רחימא דילה שהוא הש,י. כי מחמת שבשורשה היא בוערת להש"י ברשפי שלהבת האהבה עי"ז הוא חפיצה רק לעשות רצון קונה בשלימות אבל השאור שבעיסה מתגבר מאד כנגדה עד שנקטנת ואזעירת גרמה בזעירו סגי עד שלא נשאר ממנה שום אות רק בחי' נקודה שחורה בחי' נקודה דאות י'. כי מכל המעשים טובים נעשים אותיות שהם עיקר הפאר והיופי של נפש הישראלי שנקראת דבר כמובן במאמר הנ"ל שנאמר על פסוק עושי דברו, שקורא כנס"י שכלולה מכל הנפשות בשם דבר. כי עיקר בנינה ותוקפה ותפארתהשל נפש הישראלי הוא ע"י הדיבור בבחי' ויהי אדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. אבל בעת ירידתה נקטנת מאד עד שלא נשאר ממנה שום אות כ"א בחי' נקודה חדא דאת י' שהוא בחי' נקודת האמונה שהוא בחי' קוצעא דאת ד' שהיא בחי' יו"ד שזה החילוק שבין דלית לריש שזהו בחי' לא תשתחוה לאל אחר וכמובא. ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ואיתכסיאתמכל חילין ומשרייןי דילה. כי כל נפש מישראל יש לה כמה חיילות, ומשריין קדישין התלויים בה כידוע וגם כמה נפשות תלויים בה כי חייב כל עאדם לומר בשבילי נברא העולם וא"כ צריך כ"א לדבר עם כמה בני אדם ביראת שמים וכ"ש במ"א אבל מעוצם קטנותה היא מתכסית מכל חילין ומשריין דילה ואומרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ולית אתר לאעלא לכון תחות גדפאי וכו' דאנא נקודה חדא זעירא כי אני בקטנות עצום מאד ודי מה שאני חי בירידה וקטנות כזה. מה עבדי אינון גברי תקיפי חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא נפיק דודה מגו היכלי' בכמה מתנן ובריחין ובבוסמין וכו' עד וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא וכו'. היינו שעיקר תיקון נפש הישראלי הנ"ל הוא ע"י גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהם המדיקים גבורי כח שזכו לבח'י נעשה ונשמע הנ"ל, שעל יד'יהם מחזקין ומאמצין נפש הישראלי אפי' בתכלית הירידה והקטנות כי גורמין שהש"י מרחם עליו ומאיר בדעתו התנוצצות אלקותו שזהו בחי' דנפקי דודה מגו היכלי' וכו' בכמה מתנן וכו' ובריחין ובוסמין שמאיר בה ומזכיר אותה כמה וכמה טובות וחסדים שעשה עמה ומחי' אותה בכמה וכמה חידושי תורה המחיין ומשיבין את הנפש שהם בחי' ריחין ובוסמין טבין וכו' עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו. כי העיקר הוא מה שעושין ובונין את הדיבור ממש שהוא עיקר בחי' הנפש כנ"ל היינו מה שחוזרת הנפש ומתחלת לדבר דיבורים קדושים, הן לפני הש"י שחוזרת ומתחזקת ומתאמצת לפרש שיחתה לפני הש"י, הן מה שחוזרת לדבר עם חברים ביראת שמים עד וכו' והכל בכח גבורי כח עושי דברו הנ"ל שהם בחי' הצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל שעי"ז כל תקוותינו לנצח וכנ"ל והבן היטב היטב להתחזק עי"ז בכל מה שיעבור עליך כל ימי חייך:
One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem.
And therefore, Hashem devised plans and arranged causes in His mercy, that they should still have some power to return and be aroused and cast doubt, as above — even though they have already been subdued — as long as the revelation of the Ratzon has not been strengthened, as above. So that through this, all the fallen souls that were confused by this would be elevated and raised. 16
אות יד וזה בחי' מה שארז"ל שהמלאכים אמרו אשר תנה הודך על השמים שיתן להם את התורה והשיב להם הש, ילמצרים ירדתם יצה"ר יש ביניכם וכו'. כי גם המלאכים נקראים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שמקדימין נעשה לנשמע כמ ושארז"ל מי גילה רז זה לבני וכו' ע"כ שאלו שיתן להם את התורה כי עיקר כלל התורה הוא בחי' נעשה ונשמע נגלה ונסתר כנ"ל, היינו שע"י התורה זוכין לעלות מדרגא לדרגא וכו' ע"כ שאלו המלאכים מאחר שגם הם עושי דברו לשמוע וכו' שמקדימין נעשה לנשמע ע"כ ראוי שתנתן להם התורה כדי שהם יזכו לעלות לנעשה ונשמע גבוה מעל גבוה וכו' כנ"ל. והשיב להם הש"י שא"א להם לבא לזה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י שיהי' ירידה קודם העלי' כי הירידה תכלית העלי' ואתם מחמת שאין לכם יצה,ר אין שייך אצלכם ירידה ואם אוריד אתכם לזה העולם לא תוכלו לעלות כמו שנכשלו המלאכים שירדו ע"כ א"א לכם לקבל התורה ולזכות לעלות מדרגא לדרגא לבא לנעשה ונשמע הגבוה ביותר. וזהו שאמר להם למצרים ירדתם. ירדתם דייקא מרמז על הירידות שצריכין קודם העלי' שכולם כלולים בבחי' אנכי ארד עמך מצרימה וכ' שכולל כל הגליות שהם כלליות הירידות שקודם העליות, ומאחר שאין שייך אצלכם ירידות מצים כיאין בכם יצה"ר אינכם יכולים לקבל את התורה לזכות לנעשה ונשמע הגבוה ביותר שזה עיקר קבלת התורה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' וכנ"ל:
Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before.
For now specifically they can be rectified and elevated, since one has already subdued and humbled the wisdom of nature, as above. 17
אות טו גם כי ההתחזקות בשעת הירידה הוא ע"י שמאמינים בעוצם נפלאו תחסדיו עד א"ס שהוא בחי' תפילת ה' וכנ"ל ומאחר שאתם מקטרגים על בריאת האדם וכן על נתינת התורה לישראל כי שניהם בחי' אחת כידוע. והכל מחמת שא ינכם מאמינים בנפלאות נסתרות הש"י שיש אצלו חסדים נעלמים מאד שעי"ז יכול להעלות מכל הירידות שבעולם להפכם לעליות גדולות ע"כ בוודאי אינכם ראוים לקבל התורה ולעלות מדרגא לדרגא כי עיקר העלי' ע"י התחזקות האמונה בעוצם נפלאות חסדיו וכו' כנ"ל:
For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below].
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:
And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness.
And this is alluded to somewhat at the end of the above teaching, in what they wrote there regarding the end of the maimra [Talmudic narrative] of Rabbi Yehudah Hindua: “The tanina [sea-creature / serpent] returned and came, his companion, took him and hung him and revived him” — namely, the Maitzach HaNachash returned and cast doubt, etc. “And the tzipra pushkantza [raven-bird] returned and came,” etc. — namely, the aspect of the raven returned and came, the aspect of tzedakah, and subdued the Maitzach HaNachash, the wisdom of nature, etc.; see there. 18
אות טז ונחזור לענין מתנה. וזה בחי' מה שהצריכו רז"ל שהנותן יתן מתנה גלויה דייקא. וצריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא חתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא. כי כבר כתבנו ששורש ענין מתנה נמשך מבח'יצדקה בחי' חסד עליון שעושה הש"י עם בני אדם וכו' וכנ"ל שזהו בחי' נסתר בחי' תפלת ה' בחי' נשמע וכו' זה עבודת הצדיקים הגדולים להמשיך החסד הנפלא הזה ע"י בחי' תפלת ה'. ואנחנו צריכין להתחזק להאמין בכחם ולהמשיך עלינו החסד הזה שעי"ז נזכה תמיד לשוב אליו ית' מכל הירידות שבעולם וכנ"ל. ועיקר העבודה בזההוא להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי כי הש"י טוב ומטיב תמיד קודם הבריאה ואחר הבריאה וטובו אינו נפסק לעולם, אך כל הבריאה היתה לגלות טובו ורחמנותו היינו לגלות דייקא להוציא טובו וחסדו מההעלם אל הגילוי שזה עיקר התגלות גדולתו וכנ"ל. וזה בחי' כל השירות ותשבחות שאומרים לפניו ית' שבכולם מזכירין גדולתו וחסדו ית' בבחי' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכתיב חסדי ה' עולם אשירה וכו'. כי עיקר תהלתו ושבחו כשעושה חסד עם בריותיו ומגלה החסד הנעלם וכמ ושאומרים בכל התפלות והשירות והתשבחות מריבוי חסדיו. וכ"ש בסליחות של ער"ה ומה יתרון אם תפקוד עלינו כדרכינו לא באלה שבחיך וכו' אבל הדבר שהואלך לשם ולתהלה להתנהגעם בניך במדת רחמים וכו'. וע"כ אין קיום להשטר מתנה כ"א כשנכתב באתגליא כיעיקר בחי' מתנה נמשך מאוצר מתנת חנם שלמעלה מבחי'חסד חנם העליון הנ"ל שהעיקר להמשיך החסד מהעלם אל הגילוי, וכל זמן שהוא בהעלם אינו נקרא בשם חסד וכ"ש בזהו"ק חסד דאתפשט לבר. וע"כ צריכין ליכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וכו' כי עיקר קיום המתנה הוארק ע"י התגלות החסד דייקא וכנ"ל:
And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well.
Afterward, the maimra concludes: “There were salted birds with them; they placed [the remedy] upon them, and they flew away” — meaning, there were souls of Yisrael, from our people, who had erred after them, etc. For they too had become confused and erred, etc. And now “they flew away” — they went out in peace through the revelation of the Ratzon that was now revealed, etc. For “the staff of Aharon blossomed for the house of Levi” (Bamidbar 17:23), etc.; see there. 19
אות יז וזה בח'י י"ג מדות של רחמים שזכה משה להמשיך שהש"י למדו סדר תפלה ונתעטף כש"ץ ואמר לו כדרך שאני עומד ומתפלל כך יהיו עושין בני בעת צרה. וזהו כל ענין הנ"ל שהש"עי למדו סדר תפלתו בעצמו בחי' תפלת ה' ולמדו שכך יהיו עושין בניו שיזכירו כל מדותיו של רחמים ועי"ז יהיו נענין תמיד כי הבטיחו שאינן חוזרות ריקם כי על ידי שמזכירין מדות רחמיו המרובים עי"ז מוציאין החסד מהעלם אל הגילוי והכל בכח תפלת ה' שזהו בחי' שהש"י נתעטף כש"ץ והתפלל בעצמו ולמדו שעי"ז יזכו גם כל בני ישראל בכל עת צרתם בכל הירידות שבעולם בגוף ונפש להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי ע"י שיזכירו בפה דייקא מדות רחמיו. כי עיקר ההתגלות ע"י הדיבור כידוע בחי' עושי דברו הנ"ל. וזהו גודל מעלת ריבוי התפלות ובפרט ההתבודדות והשיחות הרבים בינו לבין קונו. והעיקר להרגיל עצמו להזכיר בכל פעם ריבוי רחמיו שכבר עשה עמנו ועמו בפרטיות ועי"ז יזכה לעורר רחמיו ולהתחזק בעזות דקדושה בכל הירידות שבעולם ולא יניח עצמו ליפול בשום אופן עד אשר ישוב אל ה' וירחמהו. וע"כ נוהגין שקודם הסליחות אומרים פסוקים המדברםי מגדולתו עד אין חקר שהם הפסוקים מן לך ה' הצדקה וכו' שומע תפלה וכו' כי אין אנו יכולים להתחיללדבר ולבקש מלפניו סלח נא לעוצם ריבוי פגמינו וכו' כ"א ע"י שמזכירין עוצם גדולתו עד אין חקר כי עיקר גדולתו ית' הוא ריבוי רחמיו וחסדיו וכנ"ל:
For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen.
It emerges that the tikkun of these fallen souls is not mentioned until the end — after one had already returned and engaged in the tikkun to rectify the doubt that they wanted to cast, G-d forbid. And then specifically, when one returned and rectified this and the Ratzon was strengthened — then specifically “there were salted birds with them, and they flew away.” For the essential rectification of these [souls] is through the fact that one returns and rectifies a second time the weakness of the revelation of the Ratzon, through which they wanted to return and prevail. Then specifically, one rectifies the above-mentioned fallen souls, as above. 20
אות יח וזה בחי' משארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ולמדו משבת שאמר הש"י מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם, וז"ל רש"י צריך להודיעו מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכו'. כי הש"י הטביע באדם שיהי' בוש לקבל מתנה חנם מחבירו וכמו שאנו מבקשין ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם וכו'. וזה מחמת שהאדם עיקרו נברא שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא וכנ"ל. אבל מחמת שראה שלא יתקיים העולם ע"י משפט לבד ושיתף מדה"ר בחי' צדקה הנ"ל בחי' מתנת חנם ומשם נמשך בעולם שיש מתנת חנם שאחד נותן לחבירו. אבל טבע האדם שהוא בוש לקבל מתנת חנם כיהוא בחי' נהמא דכסופא וכשרז"ל מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. ע"כ ארז"ל שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו מתחילה כדי שלא יתבייש כ"כ לקבלה. כי באמת מאחר שזה הנותן נתרצה ליתן מתנה לחבירו. בודאי הוא אוהבו וזה מחמת שראה איזה התגלות האהבה אליו מחבירו וכשרז,ל אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי'. רק שמחמת זה הנחת רוח שעשה לו לא הי' מגיע לו מתנה כזאת רק שנתעורר אצלו אהבה לחבירו עד שנתרצה ליתן לו מתנה כזאת, ע"כ צריך להודיעו אוז ירגיש חבירו ויזכיר עצמו עוצם האהבה שביניהם שהוא אוהב מאד את חבירו וחבירו אוהבו ביותר עד שנותן לו מתנה זאת באהבה. ואז יתרצו זה לזה כ"ש רש"י שם שמתוך כך מתרצין זהל זה בדברים ואינו בוש בדבר. כי בודאי כשהאהבה חזקה מאד באחדות גמור בין שני אנשים באמת שוב אין א' בוש מחבירו לקבל ממנו אפי' מתנה מרובה בחנם מאחר שמרגיש שחבירו נותן לו בלב שלם ובעין יפה מאד עד שיש לחבירו נחת גדול מזה שחבירו מקבל ממנו עד שנחשב אצלו כאלו הוא מקבל ממנו מתנה. וכעין שארז"ל שאם המקבל אדם חשוב נחשב קבלתו כאלו נתן לחבירו מתנה. אך עיקר הבושה מאחר שאינו רואה ומרגיש עוצם אהבת חבירו אליו ע"כ צריך להודיעו שמתוך כך מתרצין זה לזה, כי המקבל בודאי אוהב אותו מכבר וכנ"ל אך עתה נתוסף אצלו אהבה ביותר ואזי נתוסף האהבה ביותר גם אצל הנותן עד שנגדלת האהבה ביניהם כאלו הם אחדות ממש ואזי שוב אין א' מתבייש לקבל מחבירו וכנ"ל. וכמ ושראינו שהבן אינו מתבייש לקבל אפי' מתנה מרובה מאביו וזה מחמת שהבן יודע עוצם אהבת אביו אליו ושכל תשוקת אביו להטיב עמו בכל טוב שבעולם ע"כ אינו מתבייש לקבל מאביו. וכל זה למדו רז"ל מהש"י שאמר מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם. כי עיקר שורש כל המתנות שבעולם נמשך בשרשו ממתנת חנם של הש"י כנ"ל והש" ימודיע תחילה מתנת חנם שלו שזה ובחי' שמוציא החסד מהעלם אל הגילוי שזהו עיקר קיום החסד כנ"ל. כי הש"י חפץ מאד בטובת ישראל ורוצה ליתן להם מתנת חנם ואעפ"כ לא יתביישו לקבלו ולא יהי' נהמא דכסופא. ע"כ מעוצם אהבתו את עמו ישראל ע"כ הוא מודיע לנו ע"י צדיקיו האמתיים שהוא רוצה ליתן לנו מתנת חנם כדי שיתוסף אצלנו אהבה אליו ית' ואזי יחזור ויתוסף האהבה אצלו ית' אלינו כי כמים הפנים לפנים. וכן חוזר חלילה עד שמגודל האהבה נהי' נכללים בו ית' בבחי' בין כך ובין כך אנו קרוים לך בנים, ואזי שוב לא נבוש לקבל מתנת חנם שלו ועי"ז נזכה להתקרב אליו תמיד מכל הירידות שבעולם. כי ע"י בחי' מתנת חנם שלו שכבר הודיעונו הצדיקים ריבוי רחמיו וחסדיו עד א"ס יכולים להתקרב תמיד אליו ית' וכנ"ל. וזה בחי' ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ואכלתם אכול ושבוע והלתתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עצמם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם וכו' ולא יבושו עמי לעולם וכן בפסוקים רבים. וזהו גודל מעלת התקרבות לצדיקי אמת שהם מודיעים לכל אחד בכל פעם איך שהוא עוצם ריבוי רחמיו וחסדיו. וע"י ההודעה הזאת מוציאין החסדים מהעלם אל הגלוי ועי"ז נתוסף אצלינו האהבה וההשתוקקות אליו ית' מכל מקום שהוא וכן חוזר חלילה כנ"ל וכל מה שנתוסף האהבה בין כ"א מישראל לאביו שבשמים כמו כן יוצא ומאיר ביותר החסד מהעלם אל הגילוי. ועי"ז יכולין לקבל מתנת חנם שלו באהבה ולהתקרב אליו עי"ז וכנ"ל:
"Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above.
For this is their essential rectification: through the fact that one rectifies the aspect of the doubt that they wanted to cast through the weakness of the revelation of the Ratzon, as above. Through this specifically, one rectifies the above-mentioned souls. For it is impossible to rectify and elevate them except between one tikkun and the next, etc., as above. For “judgment is only sweetened at its root.” For the essential root of the foothold of the wisdom of nature, through which these above-mentioned souls fell, is only from the above-mentioned aspect [of weakened Ratzon]. For at first, they certainly cannot introduce outright heresy. Rather, at first they only cast doubt. And so it goes with them from thought to thought until one is greatly led astray and confused — like birds caught in a trap, unable to escape. For the root of their foothold is also from this aspect (as understood elsewhere). Therefore, their essential rectification is through the fact that one returns and rectifies the weakness of the Ratzon, the aspect of the doubt that they wanted to cast, G-d forbid. Through this specifically, the above-mentioned souls are rectified, as above. For it is impossible to rectify them and elevate them except between one tikkun and the next, etc., as above. 21
אות יט וכל זה נלמד משבת דייקא כשרז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. כיכל זה בחי' שבת קודש כי כל זה נמשך משני הכתרים הנ"ל שזוכין הצדיקי אמת שהם בחי' נעשה ונשמע תורת ה' ותפילת ה' וכו' וכנ"ל, וכל זה הוא בחי' שבת כי בשבת ניתנה תורה ובכל שבת חוזר ומקבל הצדיק שהוא בחי' משה את הכתרים הנ"ל כמטובן בכונות ישמח משה במתנת חלקו בענין האלף אורות וכו' ע"ש. כי כל עיקר בחי' מתנת חנם נמשך מהכתרים הנ"ל שהם בחי' שבת. וע"כ נקרא שבת מתנה שיש לו בבית גנזיו ית' והודיעם מתחילה כדי שיכינו עצמו לקבלה וכנ"ל. וע"כ ארז"ל שבת צריך הכנה כ"ש והכינו וכו'. כי בודאי צריך כ"א להכין עצמו בכל ששת ימי המעשה לקבל מתנה טובה הזאת וכן צריך להכין עצמו כל ימי חייו שנקראים ערב שבת כדי שיזכה לאכול בשבת שהוא עוה"ב כשרז"ל מי שטרח בעש"ש יאכל בשבת. כי עיקר הוא ההכנה היינו בחי' הנ"ל שידע שאם לא יוכל לזכות לקבל במשפט יש אצלו אוצר מתנת חנם וכנ"ל שיכולין לזכות עי"ז בכח הצדיק אמת שעלו לשם וכנ"ל וכבר הודיעו לנו מזה. אך העיקר שעכ"פ אנו צריכין להכין הצמינו לזה לידע ולהאמין בכל זה ולצפות לחסדו תמידו וכו'. עד שיזכה לדבר דיבורים לפניו ית' לבקש מלפניו שיקרבו במתנת חנם אע"פ שהוא אינו כדי כלל וכלל ועי"ז בעצמו יוסיף לגלות החסד עליון הנ"ל ולהוציאו ביותר מההעלם אל הגילוי עד שיזכה לקבלו ולקרב אליו ית' בבחי' מתנת חנם ואעפ"כ לא יתבייש לעולם ע"י עוצם האהבה. כי יזכה להיות בבחי' בן שאינו מתבייש לקבל מאביו וכנ"ל. כי בחי' נעשה ונשמע הנ"ל הוא בחי' אב ובן כ"ש בהתור' הנ"ל ע"ש. ועיקר הוא הנשמע בחי' תפילה ששם היא בחי' אב ובן כחדא ע"ש. ועיקר בחי' מתנת חנם חסד חנם הנ"ל נמשך מבחי' תפילה נשמע. ע"כ עי"ז בוודאי אינו מתבייש לקבל מתנת חנם מאחר שנכלל הבן בהאב שאז בוודאי מתבטל הבושה מגודל האהבה והאחדות וכנ"ל:
And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well.
And this is the aspect of Chol HaMoed. For after Yom Tov comes and the Ratzon is revealed, etc., as above — afterward, there must be Chol HaMoed, and then Yom Tov returns again. And Chol HaMoed is also Yom Tov, mikra kodesh — only that some labors are permitted on it. And the essential [permitted labor] is davar ha’avaid. 22
אות כ וע" נוהגין ישראל שמתחילין לומר סליחות במוצאי שבת וכמו שאומרין אז במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה. כי עיקר הכח לבא לפניו ית' בחטאינו המרובים ולבקש סלח נא, הוא רק בכח שבת קודש שאז חוזרים להצדיק האמת בחי' משה הכתרים הנ"ל בחי' נעשה ונשמע שעי"ז עיקר המשכת החסד עליון מחדש בכל שנה שהוא בחי' מתנה טובה וכו' וכנ"ל שעי"ז עיקר הסליחה כ"שסלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכו':
And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level.
For Yom Tov, which is the revelation of the Ratzon — the tikkun must necessarily be done in two stages: which are the first Yom Tov and the last Yom Tov. And in between is Chol HaMoed, which is between one tikkun and the next. This is the above-mentioned aspect: that after one subdues the Maitzach HaNachash and the holiness of Yom Tov is revealed, the Ratzon is still not strong enough, and they can cast doubt, G-d forbid. And this is the aspect of Chol HaMoed — when the wisdom of nature does not prevail as it does during the actual weekdays. For during the actual weekdays, they prevail more, and their essential subjugation is on Shabbas and Yom Tov. But on Chol HaMoed, they do not prevail so much. For certainly, after the holiness of the first Yom Tov has already come and the Maitzach HaNachash has been subdued — even though the revelation of the Ratzon has not yet been fully strengthened, through which they want to return and prevail, etc., as above — nevertheless, they do not now have the power of the Ratzon, for they have already been greatly weakened on the first Yom Tov. 23
אות כא וזהו בח'י מה שהולכין על קברי צדיקים בער"ה. כי הצדיק כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגאלדרגא וזה עבודתו כל ימי חייו. ואפי' כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק עצמו בזה כלל רק חותר ומתגעגע וכו' לעלות יותרומיות וכמבו' מזה במ"א (בסי' חיי מוהר"ן). אבל א"א לעלות מדרגאלדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' כנ"ל. וכל הימים שהצדיק חי בזה העולם אע"פ שהוא צדיק גדול במדרגה עצומה מאד אעפ"כ יש לו איזה בחי' ירידה לפי בחינתו קודם כל עלי' כי א"א לעלות כ"א ע"י בחי' ירידה כנ"ל. אבל כשנסתלק מזה העולם ושם בעוה"ב אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק אעפ"כ שנסתלק למקום שנסתלק וזוכה לרבג טוב אשר עין לא ראתה וכו' אעפ"כ הואחפץ לעלות יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר. א בל א"א לעלות כ"א ע"י ירידה כנ"ל ושם אין שייך ירידה כנ"ל. ע"כ כשבא אחד על קברו וצועק על ריבוי עוונותיו שהם בח'י ירידות אזי גורם תענוג גדול להצדיק כי אזי הצדיק מוריד עצמו למקום ירידתו של זה שבא על קברו להושע שם. כי כבר הבטיחנו שאין שום ירידה בעולם שלא יוכל להושיעו ולהעלותו משם סוף כל סוף ואזי נחשב להצדיק כאלו ירד בעצמו. ועי"ז הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא וכו' לפי בחינתו בבחי' ירידה תכלית העלי' כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מההעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה גם מאותה הירידה העצומה שירד עכשיו, שא"א להושיעו ולהעלותו כ"א ע"י חסדים חדשים לגמרי מאחר שהוסיף לפגום ולחטוא עוד כ"כ. אבל הצדיק בעוצם כחו ממשיך עתה חסדים חדשים נפלאים שזה עיקר העלי' הבאה ע"י הירידה כנ"ל שע"י אלו החסדים מעלהו ומושיעו גם מזאת הירידה וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עוה"ב שיש לו כשהוא עושה טובה נצחיית לאיש הישראלי שירד למקום שירד. כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש במרום, שעיקר העבודה והשימוש לעזור לישראל בכלל ובפרט בעת צרתם, שעיקר הצרה הגדולה מכל הצרות הוא צרות הנפש כ"ש בהתו' כי מרחמם ינהגם, כי ע"י שמושיע לישראל בירידות כאלה עי"ז נתגלין חסדים חדשים נפלאים שהם עיקר גדולת הבורא ית' שצריכין לגלות בכל פעם יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר וכנ"ל שזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק כשמשיג יותר גדולת הבורא ית' שהוא גדולת רחמיו וחסדיו ית' וכנ"ל שנתגלין עתה דייקא ע"י שמקרב ומעלה ומגביה אותו מירידה העצומה הזאת. נמצא שדייקא ע"י האיש הזה שבא מירידה כזאת על קברו על ידו דייקא זוכה הצדיק אחר הסתלקותו לבחי' ירידה תכלית העלי' וכנ"ל והבן היטב:
"He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah.
And this is the aspect of Chol HaMoed. And therefore, some labors are forbidden and some are permitted on it. For the nullification of labors corresponds to the nullification of the wisdom of nature and the intensification of the revelation of the Ratzon. For through the revelation of the Ratzon, all the labors are nullified, as above. And therefore, on Yom Tov — which is the revelation of the Ratzon — all the labors are nullified, as above. But during the weekdays, when the filth of the serpent, the wisdom of nature, has a foothold, therefore one needs to perform the 39 labors and arouse through them specifically an is’arusa dil’aila [arousal from Above], when one merits sanctifying the weekdays and performing the 39 labors properly (as explained there; see there). 24
אות כב וזהו אלה תולדות נח נח וכו' זה בחי הצדיק האמת שעיקרו ע"י שזוכה לבחי' נעשה ונשמע הנ"ל בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו'. וזה בחי' נח נח נייחא לילאין נייחא לתתאין נח לעילא נח לתתא כ"ש בזוה"ק. היינ ובח'י נעשה ונשמע הנ"ל שהוא בחי' נגלה ונסתר בחי' בראשית ברא וכו' שהואעילא ותתא כי הנסתר כנגד הנגלה הוא בחי' עדן עילאה לגבי עדן תתאה שהוא בחי' נגלה וכו'. וזהו אלה תולדות נח נח, שכל התולדות שבעולם כולם נמשכין מהצדיק הזה שזכה לנעשה ונשמע בשלימות שהוא בחי' נח נח, הן ההולדות ממש כיכל הולדות ההשפעות והברכות כולם נמשכין ממנו כי הוא בח'י עדן עילאה ועדן תתאה ששם הנהר היוצא מעדן להשקות וכו' שמשם כל ההשפעות טובות וכל הברכות שבעולם. וזהו איש צדיק תמים הי' בדורותיו כי הוא צדיק תמים בכל הדורות שנמשכין ממנו כי מאיר בכולם צדקות וקדושתו, כיאת האלהים התהלך נח האלהים בה' הידיעה היינ וכי אלהים בחי' מדת הדין וכפי מה שהוא מדה"ד בכל דור בכל עת שזהו בחי' האלהים הדין הידוע כפי הדור והעת, התהלך נח להמתיקו ולבטלו ע"י שזכה לנעשה ונשמע העליון בחי' תורת ה' ותפילת ה'. שעי"ז יטודע לבטל כל מיני דינים שבעולם כפי הדור וכפי העת. כי נח בחי' המתק הדינים בחי' נייחא בחי' ונח מצא חן בעיני ה'. וזה שמזכירין בר"ה בתחילת ברכת זכרונות וגם את נח באהבה זכרת כי עיקר עבודת ר"ה להמתיק הדין שבאותו ר"ה ע"י החסד עליון שממשיכין ע"י תפילת ה' כנ"ל שזהו בחי' תולדות נח נח וכנ"ל:
For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc.
For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us).
And therefore, on Chol HaMoed, when the Maitzach HaNachash has already been subdued, but they still want to return and be aroused somewhat, etc., as above — therefore, some labors are forbidden and some are permitted, corresponding to the revelation of the Ratzon that is revealed then. For then it is not revealed in its completeness as on Yom Tov, for it is between one tikkun and the next, as above. 25
מתנת שכיב מרע וזה בחי' משארז"ל דברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ומתקיימת מתנתו ע"י דיבוריו לבד. כי התורה הקדושה מלובשת בכל הדברים שבעולם כירק היא מחי' ומקיימת הכל וכלליות התורה היא בחי' נעשה ונשמע שהואבחי'תורהותפילה וכו' כנ"ל. וכל עסקי המו"מ נעשים עי"ז כי כמו שהתור הק' הנעשה הוא מה שכבר השיג והנשמע שהוא הנסתר הוא מה שאינו ביד שכלו וצריך להשיגו, כמ וכן הוא בכל החפצים והעסקים והמו"מ של האדם שכולם מקבלים מהתורה מבחי' אלו כי החפצים שהם כבר ביד האדם זה בחי' נעשה כי כבר הם עשויים וגמורים בידו. אבל החפצים שאינם עדיין בידו וחפץ להשיגם הם בחי' נשמע נסתר שהוא בחי' תפילה רצון ודביקות כי א"א להשיג הנשמע שהוא הנסתר כ"א ע"י רצון חזק ותפילה וכנ"ל. וכמו כן הוא בענין החפצים שאינם עדיין בידו שהם עדיין נסתרים ורחוקים ממנו ואינו יכול להשיגם כ"א ע"י הרצון. וע"כ באמת לאמתו א"א להשיג שום דבר כ"א ע"י תפילה. ומשם נשתלשל כל עסקי המו"מ שבין אדם לחבירו שזה חפץ בחפץ פלוני שעדיין אינה בידו שזהי בחי' נסתר. כנ"ל. וזה חפץ בחפץ או בממון שביד חבירו ועי"ז נגמרים הקנינים. ועיקר הקנין הוא שכל אחד ישיג בחי' הנסתר בחי' הנשמע, שמה שעדיין לא הי' בידו שהוא בחי' נסתר עתה יגיע לידו שאז יהי' בבחי' נעשה כי מה שכבר ביד האדם הוא בחי' נעעשה וכנ"ל. נמצא שגמר קנין המו"מ הוא שיהי' נכלל בחי' הנשמע ונעשה יחד שיהי' מהנשמע והנסתר בחי' נעשהוכו' וכנ"ל. וע"כ תיקנו רז"ל שאין המקח והמתנה נגמר בדברים כ"א בקנין. כי בוודאי באמת ראוי לאדם לעמוד בדיבורו וכשרז,ל שם כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו אך אפע"כ לא רצו רז, ללהחמיר על האדם שיתקיים הקנין בדיבור לבד כי לאו כל אדם זוכה להשלימות הדיבור. כי כמו שבעיקר השגת הנשמע והנסתר שיזכה שיתגלה לו בבחי' נגלה א"א כ"א ע"י הדיבור שהוא עיקר התפילה שצריכה להיות בדיבור דייקא שזהו בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהצדיקים גבורי כח עושים ומתקנים להאי דבר (כ"ש בזוה"ק) ועי"ז לשמוע בקול דברו שזוכים ע"י הדיבור לבחי' נשמע בחי' לשמוע וכו' כי עיקר השגת הנשמע והנסתר הוא ע"י התפילה שהיא בדיבור. ואם הי' כל אדם זוכה לדבירו התפילה בשלימות בודאי הי' כל אדם זוכה בלכ פעם להשגת הנשמע כי הש" ישומע תפילת כל פה, וחפץ להטיב ולגלות לכל אדם מישראל נסתרות שבתורה. רק מחמת שלאו כלאדם זוכה לשלימות הדיבור ועיקר מחמת שאינו משתדל להרבות בדיבורי התפילה ולקדש דיבורו כראוי ע"כ לאו כל אדם זוכה להשיג הנשמע והנסתר. ומזה נמשך מה שתיקנו רז"ל שאין המקח נגמר בדברים לבד כי החפץ של המקח קודם שנקנה לזה הוא בבחי' נסתר בחי' נשמע כנ"ל שא"א שיגיע לרשות הקונה שיהי' תחת יד רשותו שזהו בחי' נעשה כ"א ע"י הדיבור שזהו בח'י הדיבורים שמדברים בשעת המו"מ שעי"ז נעשה המו"מ ומשיג כ"א החפץ או המעות שהי' תחילה נסתר ממנו וכנ"ל. אבל עדיין אין המקח נגמר בשלימות ע"י הדיבור לבד ויכול כ"א לחזור וזה מחמת שרוב בני אדם בפרט המון עם העוסקים במו"מ רובם אי ןדיבורם בשלימות מחמת שלא זכו ברוחניות בענין עסק התורה להשיג הנשמע והנסתר שבתורה ע"י דיבורם. ע"כ גם בענין המו"מ תקנו חז"ל שאין מתקיים מקחם ע"י דיבורם לבד כי אין דיבורם בשלימות שיהי' נגמר ע"י דיבורם המו"מ שהואבחי' שמשיג כ"א הנסתר ממנו שיהי' בבחי' נעשה בכלל מעשה ידיו שהם ברשותו וכנ"ל. וע"כ באמת ארז"ל שאין רוח חכמים נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו כי בודאי ראוי לאדם שיראה להשלים דיבורו כי בזה תלוי קיום התורה לזכות להשיג בחי' נשמע ונעשה הגבוה יותר בכל פעם שזה מוטל על כל אדם מישראל. וזהו אין רוח חכמים נוחה הימנו, רוח חכמים דייקא כי עיקר מעלת החכמים שהם מתיגעים עד שמשיגים בכל פעם חידושים שהיו נסתרים מהם שזהו השגת הנשמע שיהי' בבחי' נעשה כנ"ל, ע"כ אין דעתם נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו שהוא בהיפך מזה וכנ"ל. אבל אעפ"כ לא רצו לתקן שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד מחמת שידעו שבאמת רוב העוסקים במו"מ אין לדיבורם שלימות ואינם אומרים הדיבור בדעת שלם ומיושב מחמת שאינם משתדלים להשיג הנסתר שזהו עיקר שלימות הדעת. ע"כ ראו שא"א שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד בלי קנין מחמת שדיבורם אינו דיבור שלם להשיג על ידו החפץ שאינו ברשותו שהוא בחי' נשמע וכנ"ל. וע"כ תיקנו שאין המקח נגמר כ"א ע"י עשי' ממש דהיינו משיכה או קנין סודר וכיוצא שע"י עשי' דייקא ימשיכו את החפץ מבחי' נסתר נשמע לבחי' נעשהכי עיקר שלימות כלליות הנשמע בהנעשה הוא כשבא לידי עשי' דהיינו ע"י השגת הנשמע והנסתר יתגבר ביותר לעשות טוב יותר ויותר מבתחילה ולהכניס בחביריו ותלמידיו עצות והתעוררות והתחזקות שיעשו טוב. (וע' לקמן באות כ"ד יתבאר ענין זה ביותר):
And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note.
אות כג וע"כ בשכיב מרע תיקנו שיהיו דבריו מתקיימין ככתובים וכמסורים כשמת מאותו החולי. כיכל עבודת האדם כל ימי חייו וכל מה שבא לזה העולם הוארק בשביל זה בשביל השגת הנעשה והנשמע שהוא בחי' קבלת התורה וקיומה שרק בשביל זה בא האדם להעולם שיהי' יגע בתורה עד שישיג הנסתר ממנו לעשות מתורת ה' תורתו. כמו שהתחיל דהמע"ה ספר תהלים בזה אשרי האיש וכו' כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו' וכשדרז"ל בתחילה קודם שמתייגע בה היא תורת ה' ואח"כ נעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשהמהנסתר נגלה כמבואר שם בהתו' הנ"ל. וכל אדם צריך להתייגע כל ימיו לעלות מדרגא לדרגא להשיג בכל פעם בחי' נעשה ונשמע הגבוה יותר לעשות בכל פעם מהנשמע הגבוה יותר בחי' נעשה וכו' וכ"ש בהתו' הנ"ל. ומי שזוכה לזה בשלימות אשרי לו אבל עכ"פ כ"א מישראל כפי מה שהוא בהכרח שיהי' לו איזה חלק כל שהוא בזה, כי זה כל האדם לקיים את התורה שכלולה בנעשה ונשמנע. וכ"א כפי שמקיים מצות התורה וכפי מה שמתגעגע וחושק בכיסופין ורצונות טובים להכיר את הש"י ולהשיג ולהבין מה שנסתר ממנו, כמו כן הוא זוכה לאחר פטירתו להשיג ולהבין מה שלא הישג בחיו שזה עיקר בחי' חלקו לעוה"ב, כי עיקר שעשוע עוה"ב הוא השגת התורה שהוא בחי'השגות אלקות. רק מי שזכה ע" יגיעתו להשיג גם בעוה"ז סתרי תורה וזכה כל ימיו להשיג בכל פעם נסתרות הגבוהים יותר וכנ"ל הוא זוכה בסוף להשיג אחר מותו בעוה"ב השגות עצומות גבוהות ונוראות מאד מאד אשר עין לא ראתה אשרי לו. אבל עכ"פ אפי' הקטן שבקטנים מאחר שהוא בכלל ישראל שיש להם לכ"א חלק לעוה"ב בהכרח שישיג לאחר מותו מה שהי' נסתר ממנו בעוה"ז כפי יגיעתו בעבודתו ית' בזההעולם שהוא בחי' השגת הנשמע. כי כלל העוה"ז הוא בבחי' נעשה כי הוא עולם המעשה וכ"ש היום לעשותם. והעוה"ב בכלל הוא בבחי' נשמע נסתר בבחי' ולמחר בעוה"ב לקבל שכרם ועיקר הקיבול שכר הוא השגת הנסתר בחי' נשמע וכנ"ל. נמצא שהאדם אחר מותו בהכרח שיהי' נכלל אצלו בחי' נשמע בנעשה לפי בחינתו וכנ"ל, וע"כ בודאי דברי ושל שכיב מרע מתקיימין ככתובים ומסורים כי עכשיו בהכרח שיהי' קיום לדבריו כי הוא הולך לבית עולמו שכל תכליתו ותקותו לזכות לאיזה חלק לעוה"ב שהוא השגת הנשמע שיהי' נכלל בנעשה וכנ"ל שזה זוכין ע"י שלימות הדיבור בבחי' עושי דברו לשמוע וכו' כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' קיום לדבריו גם בכל מה שצוה קודם מותו כי הכל אחד כנ"ל כי מה שאין המקח והמתנה מתקיים ע"י הדיבור הוא מחמת שאין להדיבור שלימות להמשיך על ידו מנשמע לנעשה מנסתר לנגלה וכנ"ל אבל עכשיו בסופו בהכרח לקיים דיבורו שיהי' לדיבורו שלימות כיעתה בהכרח שישיג בחי' הנשמע והנסתר אצלו כי זה כל תקותו וחלקו לעוה"ב. וע"כ תיקנושיתקיים דיבורו בכל מה שצוה ליתן, כי ע"י קיםו הדיבור נמשך כלליות הנשמע בנעשה בענין קיום התורה כנ"ל שעתה בהכרח שיבא לזה לפי בחינתו כי זה חלקו מכל עמלו שישג הנשמע שיהי' נכלל בהנעשה דהיינו בכל מה שעשה איזה מצוה ועבודה בזה העולם וע"כ תיקנו שיתקיים דיבורו וכנ"ל: וזה שדקדקו ואמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דייקא בח'י נעשה ונשמע כי הנעשה הוא בחי' תורה שבכתב בחי' נגלה והנשמע הוא בחי' תורה שבע"פ שהוא בח'י נסתר כי מה שנתסר ונעלם בתורה שבכתב מגלים החכמים בע"פ. ועזה בחי' כתובים ומסורין, כתובים בחי' תורה שבכתב בחי' נעש, ומסורין בחי' תורה שבע"פ שנמסר למשה בע"פ שהוא בחי' נשמע כנ"ל. וע"כ הש"מ שבהכרח שיבא לזה באיזה בחי' לאחר מותו כנ"ל ע"כ דבריו ככתובין ומסורים דמי וכנ"ל:
"And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them."
And therefore, the essential labors that are permitted on it are the labor of davar ha’avaid. For the essential reason that there is any labor at all on Chol HaMoed — which is in truth also mikra kodesh — is only for the sake of the aspect of davar ha’avaid, which is the aspect of the above-mentioned souls that fell and were lost through the error of the wise men of nature, as above. And for their sake, the tikkun must be divided into two — which is the aspect of the first Yom Tov and the last Yom Tov, and in between is Chol HaMoed. For then one is engaged only in rectifying the aspect of davar ha’avaid, which is the aspect of the above-mentioned souls. For Hashem devised plans so that none shall be cast away from Him. And specifically then is the time of their rectification, as above. 26
אות כד וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה כ"ששם שצריכין לעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה. כי עיקר שלימות השגת הנסתר הוארק כשבא לבחי' נעשה לבחי' עשי' דהיינ וכשהצדיק זוכה להשיג הנסתר בשלימות גמר עד שיגלה עי"ז עשיות טובות שיביא בני אדם עי"ז לדיי מעשים טובים כי אל המדרש עיקר אלא המעשה, וע"כ אפי' כשהצדיק משיג איזה השגה גבוה ונסתרת מאד אינה נחשבת אצלו כל זמן שאינו מבין על ידה איך להביא את בני אדם לידי מעשים טובים אי"ז להחזירם בתושבה ולחזקם וכו' כאשר הבננו כ"ז ממנו ז"ל. וזהו בחי' מעלת משה רבינו עש"ה שזכה לקבל את כל מצות התורה והורה לנו איך לקיים את כל המצות וע"כ הוא עולהעל כל הצדיקים, שהי' לפניו. כי אע"פ שגם האבות והצדיקםי שלפניו השיגו השגות ונסתרות הרבה אבל עדיין לא קבלו את התורה ולא זכו עדיין להכניס קיום כל מעשה המצות בעולם רק קצת מצוות הכניסו בזרעם כשרז"ל. אבל משה זכה לקבל את כל התורה והמצות ומסרה לישראל כי זכה להשיג הנסתר בבחי' הנ"ל להביאו לידי מעשה כנ"ל. ואחריו באים כל הצדיקים ועוסקים בזה להכניס קיום התורה והמצות בעולם. וע"כ שלימות הצדיק ומעלתו הוא כשזוכה ע"י השגתו נסתרות להמשיך עי"ז עצות ודרכים ונתיבות ותחבולות וכו' איך להביא ישראל ידי מעשה שזה עיקר שלימות הנסתר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה שממשייכן מנשמע לנעשה וכנ"ל:
For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3].
This halacha, based on LM II:4, introduces a new framework for understanding Chol HaMoed: the two-stage tikkun of the Ratzon (Divine Will) and the rescue of fallen souls trapped by the wisdom of nature. 27
אות כה ועיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים שזכו לבחי' תורת ה' ותפלת ה' ממש כי הש" יבעצמו כביכול עוסק בתורה ותפלה בכל יום כשרז"ל, ועוסק כביכול לעשות מתפלה תורה מנשמע נעשה היינו שמתפלל בעצמו להמשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם ולהכניסם בתוך התורה שיהי' נעשים מהם עצות ודרכים וכו' להכניס קיום התורה בעולם שזה שלימות השגת הנסתר לעשות מהנשמע נעשה וכנ"ל והבן היטב כי עמוק הוא:
And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere.
The mechanism works as follows. The Three R’galim reveal the Ratzon — that everything is conducted solely by Hashem’s will, not by natural law. Against this revelation, the Maitzach HaNachash (Forehead of the Serpent = root of naturalistic philosophy) roars. Tzedakah subdues it. But if the revelation of the Ratzon is not yet strong enough, the serpent can return and cast doubt. A second application of tzedakah is needed to fully strengthen the Ratzon. 28
אות כו והעיקר שתבין מזה עד היכן רחמי הש"י מגיעים עד אין קץ ותכלית ותבין היטב פי' הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, היינו שתבין פשטיות הדיבורים לילך בהם להתחזק על ידם יהי' איך שיהי' כי החסדים הנמשכים ע"י תפלת ה' בעצמו בודאי אינם כלים לעולם:
The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc.
The question arises: why not do it all at once? And the answer is stunning: because there are fallen souls — Jews who were seduced by naturalistic philosophy — who can only be rescued between the two stages of tikkun. Before the first subduing of the Maitzach HaNachash, one cannot reach them at all (they are too deeply embedded). After the Ratzon is fully strengthened, there is no longer a “gap” through which to access them. Only in the intermediate space — when the serpent has been weakened but not yet destroyed — can one descend to those trapped souls and bring them back. 29
אות כז וזה בחי' כי דיעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכו'. כי זה עיקר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפלה שהם בחי' צדקה ומשפט כמבואר לעיל היטב. וזהו למען אשר יצוה א תבניו ואת ביתו אחריו וכו' היינו בחי' צוואת שכיב מרע שמצוה את בניו ואת ביתו שעיקר תיקון הצוואה הואבחי' לעשות צדקה ומשפט לכלול הנשמע בהנעשה שזה עיקר התיקון של הנפטר כי זה כל חלקו לעוה"ב וכנ"ל:
But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above.
This is Chol HaMoed: the space between the first Yom Tov (initial revelation of Ratzon) and the last Yom Tov (final strengthening). Davar ha’avaid — the one permitted labor — is the rescue of these lost souls. Hashem divided the tikkun into two precisely because He “devises plans so that none shall be cast away from Him.” 30
אות כח וע"כ נסמך מקרא זה לענין פ' סדום שאמר הש"י המכסה אני מאברהם את אשר אני חפץ לעשות בסדום וכו' ואברהם היו יהי' וכו' כי ידעיו וכו'. היינו כי הש"י חפץ ומתאוה לתפלתן של צדיקים והי' חפץ מאד שאברהם יתפלל לפניו על סדום וכמובן במדרש שהביא שם משל שהש"י הי' מתענג מתפלת אברהם. כי אע"פ שאברהם לא פעל בקשתו להציל את סדום מגזירתם אעפ"כ תפלתו אינה נאבדת, וגם באמת פעל הרבה מאד כי זכות תפלתו להציל את סדום פעלה שעי"ז ניצול לוט וזרעו שמהם ישתלשל ויצא התנוצצות דוד משיח וכשרז"ל. כי אע"פ שכבר נשתלח המלאך להציל אבל אעפ"כ עדיין היו צריכין אתערותא דלתתא להרבות בתפלה ותחנונים לגמור הישועה להציל את לוט מתוך ההפיכה להוציא ממנו דוד ומשיח. וע"כ נסמך לזה פ' ידעתיו הנ"ל שמדבר מענין צדקה ומשפט הנ"ל, כי כל כח התפלה לבטל הגזירה הוארק עי"ז שמבקשין מהש"י אע"פ שרוצה להביא איזה דין וגזירה ח"ו שמגיע כן בודאי ע"פ משפטו באמת, אעפ"כ יש אצלו בחי' צדקה בתוך המשפט שהצדיקים בתפלתם יכולים לעורר עד שיהי' נמשך צדקה וחסד כזה לתוך המשפט שיושב לדון ולשפוט עד שיבטל את הגזירה לגמרי כי הוא ית' במשפט עושה צדקה שהוא פלאי פלאותיו הנסתרים מאד שא"א להבין כנ"ל. וע"כ הזכיר הש, יענין זה דייקא של צדקה ומשפט קודם שגילה לאברהם גזירת סדום כדי שיתפלל עליהם כי עיקר כח התפלה הוא רק עי"ז וכנ"ל:
And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above.
Translation not yet available
אות כט וזה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כיהוא דרך ה' בודאי לעשות צדקה ומשפט דהיינו שבתוך המשפט יעשה צדקה שזה א"א להבין כלל כנ"ל כי הואבחי' דרכי ה' שאש,א להבין שעל זה ביקש משה רבע"ה הודיעני נא את דרכיך שביקש לידע דרכי ה' דרכי משפטיו וצדקתו איך הוא מנהיג עולמו בצדקה ומשפט כדי שיע איך להתפלל על ישראל, וכמו שפרש"י שם ואת תשלום השכר שלי בעם הזה הודיעני, שרצה להשיג איך יוכל לבטל כל מיני גזירות שאינן טובות מישראל. עד שפעל אח"כ שהשיב לו הש"י אני אעביר כל טובי על פניך וכו' וגילה לו כל הי"ג מדות של רחמים שהם בחי' תפילת ה' וכנ"ל (באות י"ז). נמצא שבחי' זאת של צדקה ומשפט הנ"ל הועא בחי' דרכי ה'. וזהו בחי' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כי שמירת צדקה ומשפט הוא בודאי דרך ה' כנ"ל. אבל כל אדם מישראל שהוא מזרע אברהם צריך לילך בזה, כי צריכין להתדבק במדותיו ית' כשרז"ל וע"כ אהב הש"י את אברהם למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי כל בניו וזרעו לדורות עולם צריכין ליזהר לשמור דרך ה' הזה לילך בדרך זה של בחי' צדקה ומשפט, להאמין תמיד שיש דרכי ה' הנעלמים מאד שהם בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שעי"ז עיקר קיום התורה תמיד בכל א' מישראל כפי מה שהוא בכל תוקף התגברות הגלות בכלל וברפט. כי עי"ז עיקר התקרבות להש"י לכ"א בכל מקום שהוא באותו העת והשעה. כי ע"י בחי' משפט לבד קשה להתקרב כי כפי גדולת הש"י בחוט השערה שפוגמין בהתורה הי' ראוי ע"פ המשפט שיבא על האדם מה שיבא ח"ו כ"ש בלק"ת (סי' מ"ט). וצריכין לבטוח ברחמי צדקתו שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם. אך א"כ אין צרייכן לעשות כלום מאחר שמקבלין רק ע"י צדקה ומתנת חנם. ע"כ צריכין לבטל דעתו נגד עת הצדיקי אמת ולהאמין בדרכי ה' שאוהב צדקה ומשפט שבמשפט בעצמו עושה צדקה כנ"ל שא"א להבין זאת כנ"ל. וכל אחד צריך לשמור דרך ה' לילך בזה להחזיק עצמו בהש"י ותורתו תמיד ע"י הצדקה שלאיפול בדעתו משום דבר שבעולם כי הלא יש בחי' דרך ה' שא"א להבין שהוא בחי' צדקה וחסד חנם הנ"ל, אך אעפ"כ כל אשר תמצא ידי לעשות עדיין מעט דמעט טוב, ולהתרחק מהרע, אני מחויב לחטוף כל ימי חיי כל מה שאוכל כדי לקיים משפטי התורה הק' כל מה שאוכל. ואם כי איני מקיים חלק אלף ורבבה וגם פגמי מרובים מאד הלא יש בחי' צדקה הנ"ל. אך אעפ"כ צריכין להתחזק לקיים בכל יום ועת כל מה דאפשר שזהו בחי' משפט דהיינו מצות ומשפטי התורה. נמצאשכל אדם צריך לילך בדרך זה לשמור דרך ה' שהואבחי' צדקה ומשפיט שהואבחי' דרכי ה' שא"א להשיג שעי"ז כ"א יכול לישאר קיים בעבודת ה' כל ימי חייו וכנ"ל. אבל כל דרך זה התחיל מאברהם, ועיקרו נמשך ע"י יעקב שהיתה מטתו שלימה כמובא במדרש פ' בחוקותי, רבן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב הה"ד למען אשר יצוה את בניו וכ'. לעשות צדקה ומשפט ואין צדקה ומשפיט אלא יעקב שנא' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכן הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור ממשיכים זה הדרך עלינו כדי לבטל מאתנו כל מיני גזירות שאינן טובות עי"ז ולחזקנו בקיום התורה בעומק ירידתינו בגלות המר הזה. כי עיקר ההתחזקות והקיום הוא עי"ז וכנ"ל. ועיקר בחי' זאת הי'י נגמר ע" ימשיח צדקינו שיבא ב"ב שנאמר עליו משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. וכן בדוד שהוא בחי' משיח נאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. כי עיקר ישוע תישראל ע"י דוד משיח הוא ע"י בחי' זאת שהוא בחי' משפט וצדקה. שעי"ז מבטלין כל הגזירות שאינן טובות וממתיקין כל מיני דינים שבעולם ומכניסין עצות ודרכים והתחזקות בכל אחד מישראל שיתעורר בכל פעם מחדש להתקרב אליו ית' שזה עיקר הישועה וכנ"ל:
✺ Na Nach Nachma Nachman MayUman ✺ 31 The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing.
אות ל
Hilchos Chol HaMoed
וזה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבהו כו'. שאע"פ שמשפטיך תהום רבה שירדנו בגלות הזה עד עמקי התהום בבחי' וחשך על פני תהום שנא' על הגלות האחרון הזה שאנו בו עתה, אעפ"כ צדקתך הכררי אל כי הצדקה הנעלמת בהמשפט הוא גבוה מאד כהררי אל וע"כ גם עתה אע"פ שמשפטיך תהום רבה אעפ"כ צדקתך הכררי אל, נעלמים במשפטיך תהום רבה. רק שאין אנו מבינים דרכיך ואנו כבהמות בלי דעת כי א"א להבין דרכיך אלה רק אנו מחויבים לבטוח בצדקתך וחטוף טוב כל מה דאפשר כנ"ל. וזהו ובהמה תושיע ה' כשדרז"ל בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. כי באמת זהו עיקר החכמה האמתיית לעשות עצמו כבהמה ולילך בדרך הזה שהוא בחי' צדקה ומשפט כנ"ל, וזהו אדם ובהמה שהאדם העושה עצמו כבהמה כנ"ל תושיע ה' בוודאי כי מה יקר חסדך אלקים, כי חסדך יקר ונעלם מאד וא"א להשיג ולהבין עד היכן רחמיך וחסדיך מגיעים. וזהו בני אדם בצל כנפיך יחסיון, שחוסים ומסתתרים בכל צרתם בגוף ונפש, בצל כנפיך שאעפ"כ לא תעזבם ע"י רחמי צדקתך וכנ"ל. ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם עדניך לשון רבים בחי' עדן תתאה ועדן עילאה דסתים וגניז שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפילה שהם בחינת צדקה ומשפט הנ"ל בחי' תורת ה' ותפילות ה'. ומשם תשקם ברחמיך להפוך כל הירידות לעליות ולהפוך הכל לטובה בגשמיות ורוחניוות וכנ"ל:
"For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc.
Based on the Torah “Tik’u Tochachah” in Likutay Tinyana, siman 8; see there well, the entire Torah from beginning to end. See there regarding the matter of the prayer in the aspect of din [judgment] of the Baal Koach [the man of great power], etc. 1
אות לא וע"כ אומרים זה הפסוק צדקתך הנ"ל בשבת במנחה שאז הוא רעוא דרעווין ונתבטלין כל רוגזין ומארי דדינין וכו' כ"ש בזוה"ק. והכל בכח וזכות הצדיקי אמת שנסתלקו שהם בחי' משה ויוסף ודוד. כי עיקר בחי' זאת נמשך רק ע"י גדולי הצדיקים שנסתלקו וכנ"ל (באות י"א). וזהו שאומריםאח"כ וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. כי צדקתו מגיע עד מרום כי כבר עשה הש"י גדולות ונוראות, ישועות גדולות ונפלאות ע"י צדקתו כיאלים מי כמוך להבין דרכיך אלה וכנ"ל. וזהו צדקתך צדק לעולם שצדקתו הוא צדק לעולם כי עושה תמיד רק צדקה וחסד חנם, ואעפ"כ ותורתך אמת, כי התורה שהיא בחי' משפט הוא אמת אע:פ שהוא ית' עושה תמיד צדקה וחסד לפנים ממפטי התורה כי דרכיו א"א ה' בחי' נעשה ונשמע, שמלביש בכל פעם הנשמע שלו בהנעשה, הצדקה בהמשפט, התפילה בהתורה וכנ"ל, שעי"ז עושה המשפט בצדקה וחסד נפלא באופן שישאר כ"א קיים בעבודתו ית' וכנ"ל. וכל זה בזכות וכח הצדיקים הגדולים שנסתלקו בחי' יוסף משה דוד שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעווין וע"כ אנו אומרים אז כל זה וכנ"ל:
"G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc.
For the essence of prayer is mercy and supplication, and the essence of mercy depends on Daas, etc. And sometimes, when the Sitra Achara suckles from the mercy, etc., then mercy is diminished among us, etc., and cruelty results, etc. And through this, Daas is blemished, etc. And then the Sitra Achara suckles in the aspect of “and the serpent was cunning” (B’raishis 3:1). And from this comes, G-d forbid, the lust of adultery, etc. For there are three mochin [brains/intellects] that are the aspect of three partitions spread before this lust, etc. And they are the aspect of the three t’fillos, etc. And when Daas is blemished through the blemish of mercy as above, then the prayer is in the aspect of din, and the Sitra Achara swallows it, G-d forbid. And then one needs a great Baal Koach who will pray a prayer in the aspect of din like Pinchas, etc. — so that the prayer will stand in the gullet of the Sitra Achara when it wants to swallow this prayer, and then it must vomit everything, etc. — even its essential vitality, which is the aspect of gairim [converts], in the aspect of “the wealth he swallowed he shall vomit from his belly” (Iyov 20:15), etc. 2
אות לב וזה בחי' משארז"ל שלשה דברים באים בהיסח הדעת משיח מציאה עקרב, ורמזו בזה שאין להאדם לחשוב מיום לחבירו ואפילו משעה לחברתה כי אפילו בכל רגע נעשים שינויים נפלאים ומשונים מאד מאד לטוב, ולהיפך ח"ו כ"ש ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וממי שמשים לב לזה יכול לראות נפלאות הבורא ית' בכל עת ורגע, ויבין כי אין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, ויבין היטב אמתת הפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום וכתיב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ, מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזיםבמצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח וכו'. וכתיב והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהי' ואשר יהי' מאחריו מי יגיד לו (קהלת יוד). וכל זה מרומז בדברי רז"ל הנ"ל, ללמד דעת את האדם שהולך ותועה במחשבותיו הרבים שחושב בכל עת תחבולות רבות ודאגות שונות בענין פרנסתו ועסקיו של זה העולם וכולם להבל ולריק, כי פתאום באים עליו ח"ו פגעים וצרות שלא עלו על דעתו שהם בבחי' עקרב הבא ונושך פתאום בהיסח הדעת. ולפעמים להיפך שדואג על פרנסתו והצטרכותו הרבים עד שדאגתו מכלה חייו ופתאום בא לו ישועה שמזמין לו הש"י איזה ריוח גדול או קטן או איזה חפץ ופרנסת היום וכו'. והכל בהיסח הדעת כי על פי רוב ריוח והפרנסה של האדם באים בהיסח הדעת. אם ישים לבולזה. ע"כ מי שרוצה לחוס על חייו ושלא ייגע לריק ולא ילד לבהלה, צריך להשתדל להתגבר מאד על ריבוי מחשבותיו ותחבולותיו רק לתלות עיניו למרום בכל עת כ"ש אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי וכו' וכתוב גול על ה' דרכך ויכונו מחשבותיך וכו'. וכתיב השלך על ה' יהבך וכו': כי באמת א"א להבין דרכיו ית' כלל איך הוא מתנהג עם כל אדם בפרטיות והשינויים שעוברים על אדם א' בעצמו בכל יום ובכל עת אשר א"א לשער. כי זה ידוע וכל ישראל מאמינים בזה. שהש"י כולו טוב ומנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים וכל כונתו ית' בכל מה שעובר על ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, הכל לטובה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אך כל ההרפתקאות והתלאות העוברים על האדם הכל מחמת ענין הנ"ל, מחמת שהש"י אוהב צדקה ומשפט וכל הצדקות והחסדים הרבים שעושה הוא מלביש בבחי' משפט בדרכיו הנפלאים שא"א להבין כלל כי במשפט עושה צדקה וכנ"ל. וע"כ אין שום עצה ותחבולה להנצל מפגעי העולם כ"א ע"י תפלה ותחנונים שירבה להתפלל בכל יום וכשרז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' מכ"ש כשבא עליו איזהצרה ח"ו או דוחק. והתפלה מועלת תמיד כי ישועתו תבא כהרף עין בהיסח הדעת דייקא, כמו שרוב הצדרות בחי' נשיכת עקרב בא בהיסח הדעת. וכמו שנשמע מפי כמה אנשים שצועקים על עצמם ומודים על אוולתם ואומרים אוי ואבוי הלא אתמול לא עלה על דעתו שיחלה בנו החביב עליו או שיעדר ח"ו והי' דואג פרנסה ועכשיו הוא רואה כסילותו וכן בשארי צרות ופגעיםך ח"ו כגון עלילות ושריפות ח"ו וכו'. ועל כולם אין עצה ותחבולה להנצל מהם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה וכמו שתיקנו לנו רז"ל כמה תפילות כמו שאומרים בכל יום בבקר תיכף אחר ברכת השחר יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים וכו' מפגע רע מעלילה וכו'. וצריך לכווין היטב בתפילות האלו שתיקנו לנו חז"ל וגם להוסיף בעצמו תחינות ובקשות כפי העת והשעה. כי זה עיקר שלימות התפילה שיחדש בעצמו דבר בתפילתו כפי העת כשרז"ל איזהו תפילות קבע כל שאינו יכול לחדש בה דבר (וע' במ"א מזה). כי כל הטובות והישועות באים רק בהשגחתו ית' פתאום בהיסח הדעת בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת והכל נמשך מבחי' משפט וצדקה הנ"ל שבהם מנהיג הש"י את עולמו בחסד כי מדה טובה מרובה לעולם, והכל נמשך מבחי' תורהותפלה שהם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. ועיקר המתקת הדינים וביטול הצרות, בפרט בעתים הללו הכל נמשך רק מבחי' תפילת ה' ממש שזוכין הצדיקי אמת לעורר בתפילתם. וכן כל אדם הכרוך אחריהם ומרגיל עצמו להרבות בתפילות ותחינות ובקשות בכל יום ובכל מה שעובר עליו אע"פ שהוא בקטנות אעפ"כ מאחר שמקשר עצמו לצדיקי אמת שזכו לתפילת ה' כנ"ל, עי"ז מעוררין החסדים הנפלאים הנמשכין משם כנ"ל שעי"ז כל תקוותינו באחרית הימים האלה. וע"כ אלו החסדים והישועות באים פתאום בהיסח הדעת כי הם למעלה מהדעת ע"כ באים רק בבחי' מציאה בהיסח הדעת. אבל מחמת שבהכרח שהצדקה והחסד יהי' מלובש בבחי' משפט כנ"ל ע"כ לפעמים בא בחי' נשיכת עקרב ח"ו שהם בחי' הפגעים והתלאות הבאים בהיסח הדעת. כי בוודאי א,א להבין כל זה כנ"ל כי הם בחי' דרכי ה' כנ"ל, אבל בוודאי מדה טובה מרובה תמיד כי הוא ית' אוהב הצדקה יותר מהמשפט וכמבואר במ"א רק שא"א לבטל בחי' המשפט לגמרי כי הוא קיום העולם וכנ"ל. ותיקון כל זה הוא רק ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משה משיח (כ"ש במ"א). והם ממשיכים אורו של משיח בעולם שעי"ז כל התקווה. כי רק משיח יתקן כל זה בשלימות להצילינו בכל עת מבחי' נשיכת עקרב ולזכותינו לכל הטובות וההצלחות בגשמיות ורוחניות בחי' מציאה. כי משיח יזכה לבחי' השגת המשפט וצדקה וכנ"ל כי יזכה לעורר תמיד בחי' תפילת ה' כ"ש במזמור לשלמה משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך וכו' שנא' עיקרו על משיח. ומדבר שם הרבה ממשפט וצדקה כ"ש שם, ידין עמך בצדק וכו' ובסוף נאמר ויתפלל בעדו תמיד שהש"י יתפלל בעדו היינו תפילת ה' ממש הנ"ל שעיקרו יזכה משיח שעי"ז תהי' הגאולה שלימה על ידו ועתה ממשיכין עלינו הצדיקי אמת חסדים נפלאים משם בשביל לקיימינו על ידם באחרית הימים הלאה וכנ"ל. וע"כ כללו רז"ל ג' דברים אל וביחד משיח ומציאה ועקרב (מה שהוא תמוה מאד לכאורה) ואמרו שהם באים בהיסח הדעת כי בוודא יבאים בהיסח הדדעת מחמת שהם בחי' דרכי ה' הנעלמים מאד והם גבוהים מהדעת מאד כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל ע"כ גם למטה באים בהיסח הדעת דייקא וכנ"ל:
For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled:
And this is “VaY’fallail” (T’hillim 106:30) [“and he prayed” — regarding Pinchas], etc. And this is “You shattered the sea with Your might” (T’hillim 74:13), etc. And this is the aspect of the Splitting of the Sea and the war of Amalek, through which “Yisro heard” (Sh’mos 18:1) and converted, etc. 3
אות לג ועיקר התיקון ע"י בחי' משיח שיבא בהיסח הדעת וע"ש (בהגמ' סנהדרין צ"ז) שהביא שם עיקר מימרא זאת רק לענין משיח כמו שאמר ר"ז שם במטותא מינייכו לא תרחקוני' דתנינא וכו' וע"ש מ"ש שם אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה שנא' ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל וכו' כי הא דר"ז וכו' כנ"ל. וכן אח"כ האריכו בזה שאין לצפות לשום קץ שבעולם שרוצים לרמז באיזה פסוק וכו' כ"ש שם תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשים וכו' ולא כר"ש וכו' ואר"י תיפח עצמן של מחשבי קצין וכו'. והנה אלו המימרות קשה להבין ונראין לכאורה כסותרין זא"ז כי איך שייך לייאש עצמו מן הגאולה ח"ו הלא צריכין לחכות בכל יום שיבא וכמו שאמר ושם אם יתמהמה חכה לו. אך אם כי דבריהם ז"ל עמוקים מני ים בפרט בענין זה שאמרו בעצמם שנוקב ויורד עד התהום, אך עכ"ז בהכרח צריכין להבין מדבריהם איזה רמזים איך להתנהג בזה באופן שנזכה להתחזק בתקותינו לקרב ולא לרחק ח"ו. והעיקר הוא פשיטות ותמימות להאמןי שבוודאי בא יבא לא יאחר אך אסור לחכות לשום קץ לומר שמהראוי שיבא בשנה זאת כמו שטעו הרבה על שנה זאת שנת ת"ר לפ"ק שאמרו בבשנה זאת יהי' הקץ וקלקלו הרבה בזה כי גרמו כמה כפירות וחילול השם כידוע. וכן בשנים הקודמים אמרו כמה קצים כגון בשנת תקנ"ז ובשנת תק"ס ובשנת תקפ"א וכו' וכן הרבה. ושמעתי שגם על שנת ת"ק אמרו שהוא הקץ וכולם חטאו בזההרבהכמ ושקיללו אותם רז"ל ואמרו תיפח עצמן של מחשבי קצין שהי' אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא וכו' אלא אנו צריכין לקוות ולחכות אליו תמיד ואעפ"כ יהי' בבחי' היסח הדעת כי הוא קץ הפלאות שא"א להבין שום רמז ורמיזא בעולם מתי יבא כי לבי' לפומי' לא גלי כשרז"ל. אך אעפ"כ בא יבא בודאי במועדו ובזמנו פתאום בהיסח הדעת בעת שלא יחשבו על אותה השנה ועל אותו היום כלל. כי קץ הגאולה נמשך מבחי' דרכי ה' שהם בחי' משפט וצדקה שא"א להבין כלל כי הגאולה תהי' רק בצדקה וחסד חנם לבד כ"ש למעני למעני אעשה וכו' אך אעפ"כ יהי' בבחי' משפט. וזה בחי' מימרא הנ"ל אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה וכו' היינו שיבינו שלפי מעשיהם אין תקוה ח"ו ואעפ"כ יחזקו עצמן בכח הצדיקי אמת לחטוף תורהותפלה ומע"ט כל מה שיוכלו לחטוף ולקוות לחסדי ה' שיעשה צדקה במשפט כנ"ל. וזהו בחי' הפלוגתא שהביאו אח"כ ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין וא,ל וכו' א"ל ר' יהושע וכו'. ואלו ואתלו דברי אלקים חיים כי בודאי עיקר הגאולה תבא רק ע"י תשובה ומע"ט כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו'. אך אעפ"כ יהי' הכל רק בחסד ובצדקה כי התשובה של שבי פשע לא יהי' בה כח להביא הגאולה רק הש, יבחסדו וצדקתו יקרב הגאולה למענו כנ"ל. אך מחמת שא"א להמשיך הצדקה וחסד כ"א ע"י בחי' משפט ע"כ ההכרח להמתין עד שיעשו קצת תשובה שעי"ז יוכל בנפלאותיו להלביש הצדקה במשפט. וגם מעט התשובה הכל ממנו ע"י בחי' תורת ה' ותפילת ה' שעי"ז יכניס בלבם לצעוק ולהתפלל תמיד להש"י עד שיכמרו רחמיו כי יראה כי אזלת יד וכו' ויקבל מעט דמעט תשובתינו ותפלתינו ברצון באופן שילביש בנפלאות נפלאותיו הצדקה במשפט ועי"ז תבא הגואלה. ויקוים ציון במשפט תפדה ע"י ושביה בצדקה כי שביה לא יהי' כדאי בתשובתם להביא הגאולה אך ע"י תשובתם המעוטה יעוררו צדקתו ית' שילבישה במשפט עד שיקויים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ב"ב אמן:
"The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say:
And this is the aspect of “thunders, clouds that pour water,” etc. — the aspect of the revelation of His glory, blessed be He. And through the kavod, prophecy is drawn. And through this, the m’dameh [imaginative faculty] is refined and one merits the faith of the creation of the world (emunos chiddush ha’olam), which is the aspect of the Hay of “HaSheeshee” (B’raishis 1:31), etc. For the essential faith of the creation of the world was revealed through the Giving of the Torah, which is the aspect of all the levels of prophecy, etc. And through this faith, there will be the renewal of the world. And the renewal of the world will be in the aspect of Eretz Yisrael, in the aspect of hashgachah and wonders not according to the way of nature. 4
אות לד וזה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי ע"פ כל הנ"ל בודאי עיקר רוב תפלותיו של האדם צריכים להיות ביותר שינצל מכל רע מבחי' נשיכת עקרב שהוא בחי' שטף מים רבים שלא יגיעו אליו, שלא יבא בחי' העקרב וינשכנו פתאום ח"ו כי המציאות שרוצה האדם למצור דהיינו להרויח פרנסה הן מותרות ועשירות גדול הן הכרחיות הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל ואין האדם פועל כלל בריבוי מחשבותיו וטרדותיו. וע"פ רוב הוא הולך וחושב איך למצוא פרנסה ועשירות וכו' ובתוך כך בא עליו בכל פעם הרפתקאות וצרות ר"ל ופגעים מפגעים שונים עד שע"פ רוב אינו עובר זמן מועט בלי פגעים וצרות ותלאות והרפתקאות הרבה וכידוע כל זה למי שמשים לב לזה. וכל אחד נמדה לו שרק עליו עובר כוס התלאות בכל פעם ובאמת אין בנמצא מי שנמלט מזה וכל זה בהתלאות והרפתקאות השכיחים. מכ"ש שיש הרבה שעוברים עליהם צרות גדולות ר"ל שהם באים פתאום לגמרי בבחי' נשיכת עקרב ממש ר"ל. והאדם הוא שוטה ואויל והולך וחושב איך ישיג ממון ומקנא בחבירו וכיוצא, ופתאום עוברא עליו מה שעובר ר"ל וכ"ש ואשר יהי' מאחריו מ ייגיד לו וכן מבואר בפסוקים ובמקומות הרבה וכמובא לעיל (וע' בשל"ה מה שחושב שם בדרך חרוזי אין רגע בלא פגע אין יום בלא וכו' אין שמיטה וכו' ע"ש). ע"כ מזהיר אותנו הפסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, היינו בעת שרוצה למצוא ולהרויח איזה דבר שזהו בחי' מציאה הנ"ל צריך שיהי' עיקר תפלתו רק לשטף מים רבים שהם בחי' ריבוי הצרות המתרגשות ובאות לעולם ר"ל שהם בחי' נשיכת עקרב שאליו לא יגיעו ח"ו פתאום בהיסח הדעת כנ"ל. ואז ישיג ממילא בחי' המציאה הבאה בהיסח הדעת. כי זה ידוע וכבר דברנו בזהלמעלה שהש"י טוב ומטיב תמיד ורוצה רק להטיב לכל בריה ומצדו לא יבצר לתת לכל איש רב שפע ועשירות מופלג וכל טוב. אך מחמת שההכרח שינהיג העולם גם במשפט כנ"ל, משם נמשכין כל דרכי ה' שמוריש לזה ומעשיר לזה כ"ש כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים וכתיב ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וכו'. ובודאי א"א להבין דרכיו אלו כמבואר בכל הספרים שגם משה ביקש על זה להודיעו כי נעלם ממנו דרכיו אלו שהם בחי' צדיק וטוב לו צדיק וכו' רשע וטוב לו וכו' וכן ירמי' ודוד וחבקוק וכו' התפלאו על זה כמובא. כי הם בחי' דרכי ה' שא"א להשיג כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל דהיינו שהש"י חפץ רק להטיב בצדקה וחסד עם כל אחד אך בהכרח שילביש הצדקה במשפט כנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה הוא רק תפילה ותחנונים שהם בחי'נשמע בחי' צדקה וחסד כנ"ל. שע"י שהאדם מתפלל אזי יש בחי' אתערותא דלתתא שעי"ז יכול לעורר הצדקה והחסד בדרך נפלא שיתלבש במשפט התורה ואעפ"כ יהי' כולו חסד וצדקה. והכל בכח התקשרות לצדיקי אמת שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש וכנ"ל. וע"כ צריך שיהי' עיקר תפילתו שינצל משטף מים רבי םשהם בחי' נשיכת עקרב שנמשך מדינים מבח'י משפט שהורא הוא המעכב והמונע את המציאה טובה שתבא. אבל כשיתפלל שינצל ממנו עי"ז ימתיק ויבטל הדינים ואז בחי' המציאה ממילא תבא כי דרכו להטיב תמיד וכנ"ל וע' מ"ש בזוה,ק ומובא אצלינו בליקוטי א' סי' פ"ד דלית יום דלית בו טוב אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לי' דלא ייעול לההוא טוב וכו' ע"ש:
"At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation.
And through this, a new song will be aroused — a song of wonders, which is the aspect of a simple, double, triple, quadruple song, etc. — that equals chesed, which is the aspect of the song that will be played on 72 strings (called s’trinus), corresponding to the numerical value of chesed, in the aspect of “the world is built with chesed” (T’hillim 89:3), etc. And this is the voice of the worthy rebuker (mochiach), through which specifically one can rebuke — for one arouses a good fragrance, etc., in the aspect of “my spikenard gave forth its fragrance” (Shir HaShirim 1:12), etc. For through this voice, all the fragrances of Gan Aiden grow, for this voice waters the Garden in the aspect of “and a river goes out from Aiden to water the Garden” (B’raishis 2:10), etc. (See there all of this well.) 5
אות לה ובאמת כשנשים לב היטב בעינן מעמדינו ומצבינו לפי שעה בזההעולם העובר כהרף עין אין אנו יודעין כלל מה לכנות ולקרוא בשם מציאה ומה לכנות ולקרוא בשם נשיכת עקרב כי יש שמוצא עשירות גדול ולבסוף נהפך לו לרעה עצומה גם בזה העולם ועכ"פ הוא צריך למות ולוקחין אותו מהממון או שלוקחין הממון ממנו בחייו כ"ש אדמו"ר ז"ל (כנדפס בס' שיחת הר"נ ע"ש). וכמ ושהתפלא קהלת על זה ואמר יש הבל וכו' עושר שמור לבעליו לרעתו וכו' ואבד העושר ההוא בענין רע וכו'. ולהיפך יש א' שיש לו עניות ודחקות ויסורים ר"ל והוא לו לטובה גדולה בעוה"ב בוודאי, ולפעמים וע"פ רוב גם בזה העולם אחריתו טוב אם הוא איש כשר כי טוב אחרית דבר מראשיתו כי צדיקים תחילתם יסורים וסופן שלוה וכו'. אך תפילה מועיל על הכל כי בוודא יעיקר התפלה צריך שתהי' שינצל מכמה וכמה נחשכים ועקרבים הסובבים אותו בכל יום ורוצים למונעו מהטוב הגנוז בכל יום שהוא טוב אמתי בגשמיות ורוחניות, דהיינו שינצל ממחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבולבלים שהם עיקר בחי' נחשים ועקרבים הנושכים אותו בכל עת ורוצים לכלותו לגמרי ח"ו, לולי ה' שעומד בעזרו כ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, וכשרז"ל על פסוק זה בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. אך כל מי שעוסק יותר להציל עצמו והעיקר ע"י תפילה ותחנונים כנ"ל, הוא יכול להמשיך ביותר צדקתו וחסדו העליון מאד, ולהמשיך חסדים נפלאים חדשים בכל יום ובכל עת בבחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. ועי"ז ינצל מנחשים ועקרבים הנ"ל ויזכה להטוב הגנוז בכל יום שהוא בחי' מציאה טובה באמת. וכל זההוא בחי' על זאת יתפלל כל חסיד לאת מצוא, כשרוצא למצוא איזה מציאה כגון פרנסה וכו' וכמ ושדרשו רז"ל על פ' זה לעת מצוא זו פרנסה וכו'. עיקר התפילה צריכה להיות רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכנ"ל:
"And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above.
And all the Yomim Tovim are a remembrance of the Exodus from Mitzrayim. And the essential Exodus from Mitzrayim was through the prayer of the Baal Koach in the aspect of din described above — which is the aspect of VaY’fallail, the aspect of “and cast [it] before Pharaoh; it shall become a serpent” (Sh’mos 7:9) — [the initials of whose Hebrew words spell VaY’fallail] — the aspect of “You shattered the sea with Your might,” etc. Through this was the Exodus from Mitzrayim and the Splitting of the Sea, through which all the R’galim were sanctified, for they are all a remembrance of the Exodus from Mitzrayim. 6
אות לו וזהו אתה סתר לי וכו'. כי דוד המע"ה מלמד אותנו לסמוך רק על הש, יכי אין כח בתפילותינו לבד להנצל בכל יום ובכל עת ובכל רגע ממה שאנו צריכים להנצל בגשמיות ורוחניות מאחר שהכל בא בהיסח הדעת ובחי העקרב ר"ל אורב עלינו בכל עת ורגע כ"ש יארוב במסתר כארי' בסוכה יארוב לחטוף עני וכ'. ואיך אפשר לבשר ודם בפרט חלושי כח שבישראל שכבר נכשלו הרבה הרבה מזה שנכשלו איך אשפר להם למטל נפשם מכל נשיכותיו בגשמיות ורוחניות הבאים בהסיח הדעת פתאום ר"ל. ע"כ מבקש ואומר אתהסתר לי כי רק אתה סתר לי להסתיריני מסוד מרעים וכו' הנ"ל, ומצר הנ"ל תצריני וזהו רני פלט תסובביני סלה. כי בוודאי אני צריך להודות ולרנן לשמך הגדול תמיד על ריבוי הפליטת וההצלות הנפלאות שאתה מפלט ומציל אותי בכל יום ובכל רגע ממש כי אין בעל הנס מכיר בניסו כשרז"ל על פ' עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, וכמו שתיקנו לנו בש"ע לומר ג"פ בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך. וכו'. וזהו רני פלט תסובביני סלה וכנ"ל:
"Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then].
And therefore all the Yomim Tovim are forbidden in the performance of labor. For all the 39 labors have the serpent’s filth clinging to them, in the aspect of “and the serpent was cunning” described above — through which was decreed “by the sweat of your brow shall you eat bread” (B’raishis 3:19), which is the aspect of all the exertions of all the affairs for the sake of livelihood, all of which are included in the 39 labors. 7
אות לז וע"כ הי' ההכרח שיקבל יעקב את הברכות מיצחק במרמה ובגניבה מקטרוג עשו. כי כבר מבואר למעלה באות כ"ח שבחי' צדקהומשפט הנ"ל הם עיקר דרך ה' שהתחילו האבות לילך בו. ועיקר ההתחלה מאברהם כ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צקה ומשפט וכנ"ל. אך בפרטיות האבות כל אחד יש לו בחי' מיוחדת בפ"ע כי אע"פ שאברהם שמר צדקה ומשפט אעפ"כ בחינתו המיוחדת אליו הוא בחי' צדקה וחסד כי אברהם מדתו חסד כידוע, ויצחק בחינתו המיוחד אליו הוא בחי' מפשט בחי' גבורות יצחק כידוע. ועיקר כלליות הצדקה והמשפט יחד הוא בחי' יעקב כ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וע"כ באמת מבואר במדרש ומובא לעיל רבנן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב וכ'. וע"כ יעקב שזכה לכלול משפט וצדקה בשלימות ע"כ היתה מטתו שלימה בלי פסול, אבל אברהם ויצחק אע"פ שכל אחד שמר דרך ה' לכלול צדקה ומשפט כנ"ל אבל מחמת שעדיין לא נכללו בשלימות וע"כ אברהם הי' עיקר מדתו חסד בחי' צדקה, ויצחק עיקר מדתו גבורה בחי' דין ומשפט, ע"כ יצא מהם פסולת ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק. כי כלליות צדקהומשפט יחד הם עיקר בחי' היחוד השלם שמשם נמשך בחי' יחוד הקדוש של איש ואשה כשזוכים ששכינה ביניהם. כיעאיש ואשה הם בחי' תורה ותפלה כידוע וכמובא במ"א. וע"כ האשה טפילה לבעלה ואעפ"כ לפעמים היא למעלה ממנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה וכמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל כפי דרכו הקדוש. כי התפלה היא קטנה מהתורה וגדולה מהתורה כי היא בחי' עקרת הבית שעומדת בין תורת ה' ובין תורתו כי ע"י התפלה זוכין לגלות הנסתר והנשמע ועושין מתורת ה' תורתו. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה דהיינו מבחי' תורת ה' וגדולה מהתורה מבחי' תורתו. וזה בחי' שכינתא בין תרין צדיקייא יתבא בין צדקי עליון שהוא בחי' תורת ה' ובין צדיק תחתון שהוא בחי' תורתו והשכינה היא בחי' התפלה והבן. וע"כ גם למטה יש שזווגו קטנה ממנו ויש שהיא גדולה ממנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה. וזהבחי' אשה עולה עמו ואינ יורדת עמו, כי צריך להרבות בתפלה עד שיעלה בתפלתו בכל פעם מדרגאלדרגא להשיג הנעלם והנסתר יותר, ואז אשתו שהיא בחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל עולית עמו בכל פעם. כי האדם ע"י בחירתו יכול לעלות למעלות גבוהות אע"פ שנשמתוירדה אליו ממקום נמוך. ואז אשתו עולית עמו, כי עיקר עלייתו ע"י בחי' אשה יראת ה' האי תתהלל דהיינו ע"י בחי' תפלה וכמבואר למעלה שע"י תפלה ורצון וכו' יכולין לעלות מדיוטא התחתונה עד רום גבהי מרומים וכנ"ל. וע"כ אברהם שהיתה עיקר מדתו חסד וצדקה, ויגע לכוללו במשפט כנ"ל אבל עדין לא נכלל אז בשלימות, ע"כ יצא ממנו פסולת שהוא ישמעאל. וכן יצחק שהי' מדתו דין ומשפט אע"פ שכללו בצדקה וחסד אבל לא בשלימות כמו יעקב, ע"כ יצא ממנו פסולת שהוא עשיו שהי' אדמוני שנמשך מתוקף הדין. וע"כ נקרא ישמעאל ע"ש התפלה כמ"ש כי שמע ה' אל ענייך כי שורש יניקתו מבחי' ריבוי הצדקה שהואבחי' תפלה שלא נכללה כראוי בבחי' משפט. ועשו לשון עשי' ששורש יניקתו מריבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחי' תורה שלא נכללה כראוי בבחי' צדקה. כי התורה בחי' נעשה בחי' תפלה שלא נכללה כראוי בבחי' משפט. ועשו לשון עשי' ששורש יניקתו מריבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחי'תורה שלא נכללה כראוי בבחי' צדקה. כי התורה בחי' נעשה בחי' עשיית מצות מעשיות, אבל צריך שתהי' נכלל התורה בחי' נעשה בחי' עשיית המצות, בבחי' נשמע בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול ורצון ודביקות לא"ס כנ"ל. וזה ששאל עשו אבא איך מעשרין את התבן ואת המלח שרימה את אביו בזה כי הראה עצמו שמדקדק הרבה בכל מצוה לעשותה בחומרות יתירות, כי משם הי' אחיזתו מפגם ריבוי החומרות היתירות וכמובא בדברינו במ"א מזה שחומרות יתירות הם ג"כ פגם גדול ע"ש. וכל זהמחמת שלא נכלל המשפט בחי' תורה בשלימות בבחי' תפלה וצדקה וכנ"ל:
And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8].
And the essential filth of the serpent, the aspect of “and the serpent was cunning” above — which is the aspect of the 39 labors — is principally drawn through the above-mentioned aspect: through the Sitra Achara suckling from the mercy and drawing the mercy to itself. This is the aspect of “even the tanin draws out the breast and nurses its young” (Aichah 4:3), etc. As explained there in the above Torah. Namely: the essential mercy of the Sitra Achara is to draw upon a person the burdens and worries of this world — to toil in affairs and labors for the sake of livelihood, which is the aspect of the 39 labors. And the Sitra Achara and all those people who follow after it entice the person and attribute everything to mercy — as though they have great mercy upon him. And they say to him: “What are you thinking? You need to live! You need to support yourself and your wife and your children! You need to have mercy on yourself and on them, to seek livelihood!” And through this, they bring him to remove the yoke of Torah from himself and draw upon himself the yoke of worldly affairs, which are the totality of the 39 labors and the toiling for livelihood — and nothing shall he carry away for his labor. 8
אות לח ולבאר הדבר יותר קצת שיהי' מובן מזה למשכיל רמזים ועצות לילך בדרך ה' הוא, כי בודאי א"א לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד שא"כ לא יעשה כלום ח"ו. אבל גם לילך בדרך משפט לבד ג"כ הואפגם גדול כי אין העולם מתקיים ע"פ הדין לבד כנ"ל וכמו ששכיח הרבה שכמה וכמה נפלו ונתרחקו מהש"י ע"י ריבוי המשפט והדין יותר מדאי, שהחמירו על עצמן הרבה עד שאומרים בלבם שאפס תקותם מחמת ריבוי עונותיהם וקלקולם ופגמיהם העצומים והרבים כחול ימים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אעפ"כ הם צריכין לבטוח בחסדי ה' וצדקתו וברחמיו שאינם כלים לעולם שעדיין יש תקוה בכלפעם בכל יםו ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו אפי' אם הוא כמו שהוא כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכבר כתבנו מזה במ"א שעיקר נפילתו מחמת ריבוי הדין והמשפט הנ"ל הוא רק הסתת הבעל דבר שמבקש לו תואנה בלבו לפטור עצמו מכח ח"ו מאחר שרואה קלקוליו הרבים. וכבר דברנו בזה הרבה ושלמה המע,ה צעק על זה אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה, וכמו שארז"ל אם רשעתם מעט אל תוסיף להרשיע ואם כבר הרשיע הרבה מאד אעפ"כ צריך גם הוא לקיים מקרא זה שלא יוסיף וירשע עוד הרבה יותר ח"ו, וכל מה שממעט מלהרשיע יותר ויותר בודאי הואטובתו לנצחל, וגם עי"ז יוכל לזכות בסוף לשוב להש"י בשלימות כי אין יאוש בעולם כלל כמו שצעק רבינו ז,ל על זה בקול גדול ועמוק עמוק מאד. כי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפי' כחוט השערה אינ נאבדל לעולם כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. ומה כשאדם פוגם או עובר עבירה ח"ו הש"י משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט כ"שאם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכו' וכתיב ממכון שבתו השגיח וכו' המבין אל כל מעשיהם. מכ"שוכ"ש במדה טובה שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם. נמצא שפגם אלו הנופלים מחמת ריבוי המשפט והדין כנ"ל זה נמשך מבחי' קליפת עשו וכנ"ל. ולהיפך מי שירצה לסמוך רק על חסדו ויפרוק עול לגמרי ח"ו זה בחי' קליפת ישמעאל וכנ"ל. ועיקר השלימות זכה יעקב שכלל משפט וצדקה יחד בשלימו גדול כנ"ל ע"כ היתה מטתו שלימה בלי פסול כנ"ל:
And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above.
It emerges that the essential enticement of the Sitra Achara to remove the yoke of Torah and engage in the exertions of this world — which are the aspect of the 39 labors — is through the mercy of the Sitra Achara: through their suckling from the mercy of holiness and inverting the true mercy into their mercy, which is in truth not mercy at all. For in truth, the essential mercy is the true mercy: to have mercy upon a person to bring him to the eternal purpose. For in this world there is no purpose at all, for it is a passing shadow, full of sorrows and anger and pains, and there is no person who has this world, as it is written: “All his days are anger and pains” (Koheles 2:23), etc. And it is written: “Man is born to toil, short of days and full of agitation” (Iyov 14:1), etc. And as is understood by anyone with a bit of Daas, the great, bitter bitterness of the affairs of this world — especially the anxieties of money and livelihood. And as is explained among us in many true conversations regarding this. 9
אות לט ומחמת שיצחק הי' עיקר מדתו בחי' משפט בחי' תורה ע"כהי' קשה לו ביותר למצוא זווגו שהוא בחי' תפלה כנ"ל. וע"כ לא נולד זווגו עד אחר העקידה שאז נמתק בורות יצחק כידוע כמ"ש ויהי אחרי הדברים האלה דהיינו אחר העקידה ויוגד לאברהם שנולדה בת זוגו של יצחק כשפרש"י שם היינו כנ"ל וע"כ נאמר לשון זה באברהם ויעקב כי יצחק דייקא הי' צריך להרבות ולהפציר בתפילה ביותר שזהו פי' ויעתר כמו שפרש"י שם כי מחמת שמדתו הי' בחי' משפט בחי' תורה בחי' תורה מפי הגבורה ניתנה ע"כ הי' צריך להכריח עצמו בכח גדול לתפילה והוכרח להרבות ולהפציר בתפילה כדי שיכלול המשפט בצדקה שהי' רחוק מזה לפי שורש מדתו וכנ"ל. וזוה ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו דייקא כי דייקא ע"י אשתו רבקה הצדקת שהיא בחי' אשה יראת ה' הי תתהלל שנולדה אחר העקידה אחר שכבר נמתק דינו קצת, על ידה דייקאויעתר יצחק כי עיקר תפילתו ע"י בחי' רבקה שהיא בח'י אשה יראת ה' וכנ"ל:
And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy.
Therefore, in truth, certainly the above-mentioned mercy of the masses — which is the mercy of the Sitra Achara — is not mercy at all. For the essential mercy is to speak upon the heart that one should engage only in Torah. And Hashem, blessed be He, will certainly provide for him through a simple means, as it is said: “Make your Torah fixed and your work incidental,” etc. And as our Sages of blessed memory said: “The earlier generations who made their Torah fixed, etc. — both this and this were fulfilled in their hands,” etc. And as it is written: “This generation, see the word of Hashem” (Yirmiya 2:31). And our Sages expounded that Yirmiya said to them: “See by what your forefathers were sustained,” etc. 10
אות מ וע"כ בית הראשון שהי' בזכות אברהם ובית השני שהי' בזכות יצחק נחרבו ע"י קליפת עשו וישמעאל כמובא. ובית שלישי האחרון שאנו מקוים שיהי' בזכות יעקב יתקיים לעולם. כי עיקר כלליות צדקה ומשפט שהם בחי'תורה ותפילה ביחד הוא בביהמ"ק כי משם תצא תורה כי הלוחות כלל התורה עומדים שם בביהמ"ק בבית ק"ק, ושם מקום התפלה כ"ש ביתי בית תפילה. ועיקר קיום הביהמ"ק הואכשנכללו צדקה ומשפט יחד כ"ש במשיח ושפט בצדק דלים וכמבואר לעיל מזה. וע"כ שני הבתים שהיו בזכות אברהם ויצחק שאצלם לא נכללו בשלימות בחי' צדקה ומשפט ע"כ נחרבו וכנ"ל. אבל בית השלישי שיהי' בזכות יעקב שזכה לכלול בשלימות צדקה ומשפט ע"כ יתקיים לעולם. אבל אעפ"כ מובבא בספרי קודש שעיקר הגאולה האחרונה תהי' ע"י שיהי' נמתק גבורות יצחק לבחי' ישחק, כי זה עיקר התיקון שיעקב ואברהם ימתיקו גבורות יצחק בשלימות שעי"ז תהי' הגאולה האחרונה. וזה בחי' וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וכו' שמתחיל תחילה מיעקב כי עיקר הגאולה תהי' על ידו, ויזכור גם זכות יצחק וגם זכות אברהם עד שאברהם ויעקב ימתיקו גבורות יצחק ויכללו הצדקה במשפט בשלימות שעי"ז תהי' הגאולה האחרונה ובנין הביהמ"ק כנ"ל. וזה שכתוב אצל יעקב וזכרתי וכו' וכן אצל אברהם כתוב ג"כ זכרון ואף את בירתי אברהם אזכור אבל אצל יצחק לא כתיב זכרון כי עיקר הזכרו לרחם על ישראל לגואלם מכל הצרות והגליות שהזכיר מקודם בפרשה, הוא רק ע"י אברהם יויעקב שהם ימתיקו גבורות יצחק שעי"ז יגאלם ברחמיו וחסדיו המרובים כי לעולם מדת החסד והצדקה מרובה מהמשפט והדין וכ"ש אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ וכתיב כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ נמצא שהזכיר צדקה וחסד כנגד מדת המשפט כי מדה טובה מרובה לעולם. וזה בחי' אברהם ויעקב שאוחזים ביצחק להמתיק הדין והמשפט שלו וע"כ עי"ז תהי' עיקר הגאולה ע"י שימתיקו גבורות יצחק ויהי' נעשה מיצחק ישחק כמובא. וזה בחי' סוד התקיעות המובא בזוה"ק ובכתבםי שאברהם ויעקב אוחזים ביצחק להמתיק דינו וכנ"ל. כי עיקרכל התיקונים נעשים בר"ה שאז הואעיקר בחי' צמיחת קרן משיח כמו שמתפללין אז הרבה על זה כ"ש וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך ב"ב וכו':
The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above.
It emerges that the essential 39 labors — which are the aspect of the filth of the serpent — are drawn from the aspect of the mercy of the Sitra Achara, which is the aspect of “and the serpent was cunning,” etc. This is the aspect of the exile of Mitzrayim, where they embittered their lives with hard labor, etc. — which is the aspect of the bitterness of the servitude of livelihood affairs and the 39 labors. And to leave this — which is the aspect of the Exodus from Mitzrayim — is through the above-mentioned Baal Koach who prays the prayer in the aspect of din, which is the aspect of “and cast [it] before Pharaoh,” etc. Through this was the Exodus from Mitzrayim. And therefore, the R’galim were sanctified, being forbidden in the performance of labor. For the tzadikim, mighty ones of power, the above-mentioned Ba’alay Koach who can pray as above, subdue the Sitra Achara and extract from it all the Daas and the mercy, etc. — until one merits the Exodus from Mitzrayim. And then all the 39 labors are nullified, for they are the aspect of the mercy of the Sitra Achara. And therefore, the Yomim Tovim — which are a remembrance of the Exodus from Mitzrayim — are forbidden in the performance of labor. For then all the 39 labors are nullified — for then it is the aspect of the Exodus from Mitzrayim, through the great power of the above-mentioned Ba’alay Koach, through which the mercy of the Sitra Achara is nullified, and the suckling of the aspect of “and the serpent was cunning” is nullified — through which all the 39 labors are nullified, for they are the aspect of “by the sweat of your brow,” etc., as above. 11
אות מא ומחמת שיצחק הי' צריך יותר להתגבר בריבוי התפילות בחי' ויעתר יצחק וכו' וכנ"ל ע"כ עיקר התפילה מרומז ביותר בבחי' יצחק כרומז בנשמת כ"ש בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו' עד תתהלל שהר"ת הם יצחק רבקה כמובא כי שם צריכים ביותר להתגבר לכלול תורה ותפלה יחד שהם יצחק ורבקה וכננ"ל, וע"כ יצחק מרומז בר"ת ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם בחי' כלל הצדיקים והיראים מקיימי התורה שעל שם זה נקראים בשם ישרים וצדיקים וכו' היינו בחי' תורה שזהו בחי' יצחק. אבל רבקה מרומזת בר"ת תתרומם תתברך תתקדש תתהלל שהם ר"ת רבקה, כי אלו התיבות תתרומם תתברך וכו' הם בחי' כלל התפילה בחי' רבקה בח'י אשה יראת ה' היא תתהלל וכנ"ל. וזה שמובא שיצחק ורבקה הם בגימ' תקט"ו כ"ש בילקוט הראובני לפי דרכו היינו כי תפלה בגימ' תקט"ו שהוא יצחק ורבקה כנ"ל. כי שם עיקר התפילה להמתיק גבורות יצחק כנ"ל:
It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity.
And this is the aspect of the great joy of Yom Tov. For through the above prayer of the Baal Koach, all the above-mentioned aspects are drawn — which are the revelation of the kavod, through which the flow of prophecy is drawn, etc. — until one merits the aspect of the voice of the song that will be aroused in the future — which is the voice that waters the Garden, in the aspect of “and a river goes out from Aiden to water the Garden,” etc. — through which voice one can rebuke, etc. And from there, from this great voice of the song, all the joys are drawn. For this song includes all ten kinds of melody, as explained there — from which come all the joys of all the worlds, in the aspect of “upon the ten-stringed instrument and upon the harp, for You have made me rejoice, Hashem, through Your work” (T’hillim 92:4-5), etc. (As explained elsewhere.) 12
אות מב וע"כ ארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה וכו' וכן הזהירו ביותר שלא לאחר תפילת מנחה כ"ש לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' שדייקא סמוך למנחה הזהירו על זה ביותר כמובא בפוסקים. כי תפילת המנחה כנגד יצחק שתקן תפלת המנחה כשארז"ל כ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה כשדרז"ל, ע"כ אז צריכין ליזהר ביותר להתפלל ושלא לאחרה לבטלה ח"ו. כי שם צריכין התגברות ביותר ביותר להתפלל מחמת שהוא בחי' גבורות יצחק בחי' משפט שעיקר המתקתו ע"י התפילה בחי' צדקה וכנ"ל. וע"כ אז כשיצא יצחק לשוח בשדה אז דייקא נזדמנה לו רבקה בתפילתו כ"ש שם בפרשה כי רבקה בחי' תפילה וכו' וכנ"ל:
And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc.
And from there is the great joy of Yom Tov. For on Yom Tov one must draw upon oneself a great joy from the aspect of this voice of the song, whose illumination is drawn on Yom Tov. For all the Yomim Tovim come through the Exodus from Mitzrayim, which was through the prayer of the Baal Koach, through which this voice of the song is drawn, as above. And through this itself, all the labors are nullified on Yom Tov. For when this voice of the song is aroused, all the labors are nullified — for this voice is the aspect of “a river goes out from Aiden to water the Garden,” which is the aspect of Oneg Shabbas. For Aiden, Nahar, Gan are the initials of O’Ne’G, as brought in the holy Zohar. For then it will be “a day that is entirely Shabbas,” when all the labors are completely nullified. 13
אות מג וע"כ כל מה שרואה האדם שהדינים שהם בחי' התגברות היצר מתגבר עליו ביותר הוא דייקא צריך להתגבר להרבות ולהפציר בתפלה ועתר יותר ויותר כדי להמתיק ולבטל תוקף הדינים וכו' וכנ"ל, וע"כ עיקר ההתבודדות שהוא בחי' שיחה בינו לבין קונו נאמר אצל יצחק ביותר כ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה כי עיקר השיחה וההתבודדות הוא להמתיק בחי' משפט והדין של יצחק וכנ"ל:
And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above.
Only, because on Yom Tov one needs to draw this voice of the song through the above prayer of the Baal Koach, therefore it has some permitted labors, which are the labors of ochel nefesh [food preparation]. For on Shabbas, the river that goes out from Aiden, etc. — which is the aspect of the above voice — is drawn of itself, for Shabbas is “established and standing” (k’vi’ah v’kayma). And then is the essential mercy and Daas (as explained in siman 149 on the saying of our Sages: “She is able to have mercy”). For then the filth of the serpent is nullified of itself through the essential holiness of the day, which is holy from the six days of creation. And therefore, then there is a complete nullification of labors. 14
אות מד וע"כ רצה יצחק לברך את עשו כפי תוקף דינו ומשפטו אבל רבקה הצדקת שהיא בחי' תפילה כנ"ל המתיקה הדין ולמדה את יעקב שילק במרמה וגניבה לקבל הברכות מיצחק דייקא, כי ידעה שיש כח בתפלתה ובתפילת יעקב שיכול לכלול הצדקה במשפט שיקבל הברכות מיצחק דייקא. אבל מגודל הקיטרוג וההתגרות של עשו שהוא בחי' עקרב שאורב על ישראל תמיד בפרט בעת שרוצים לקבל הברכות שהם בחי' מציאה טובה שאזי אורב ומקטרג ביותר וכנ"ל, ע"כ הי' ההכרח שילך במרמה וסיבב הש"י שישלח יצחק את עשו לצוד ציד וכו' ובתוך כך קיבל דייקא יעקב את הברכות וכמובא בזוה"ק ובכתבי האריז"ל מזה וכו' ע"שד. וזה שאמר יצחק ליעקב מה זה מהרת למצוא בני, מהרת דייקא כי יצחק ראה והבין אז מרחוק שזה יעקב כמובן בפרשה שאמר גשה נא ואמושך וכו' ע"כ אמר לו מה זה מהרת למצוא מציאה טובה כזאת להאכילני ולקבל הברכות עי"ז, היינו כי אמר כי אני יודע שסוף כל סוף יגיעו כל הברכות אליך יעקב אך הייתי סבור שבתחילה צריכין ליתן הברכות לעשו כי הוא צריך למשול תחילה וכמו שאמר יעקב בעצמו יעבר נא אדוני לפני עבדו וכמובא ע"כ רציתי לברכו תחילה וע"כ מה זה מהרת. מהרת דייקא למצוא בני כי לדעתי עדיין אין הברכות שהם בחי' מציאות טובות שלך. והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני ואיתא במדרש ר"י ור"ל ח"א אם לקורבנך המציא לך הקב"ה שנא' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וכו'. למאכלך עאכ"ו. וח"א אם לזווגך המציא לך דכתיב הקרה נא לפני היום וכתיב וירא והנה גמלים באים, למאכלך עאכ"ו. והוא פלא לכאורה כי לפום ריהטא הואק"ו פריכא כי בודאי להציל יצחק מדיןו שחיטת העקידה וכן להזמין לו זווגו הוא הצלה יתירה מלהזמין לו מאכלו לפי שעה. אך ע"פ הנ"ל יובן המדרש היטב ויבא כמין חומר ויערב לנפשך מאד בעזה"י. כי דייקא זכות העקידה ומציאת זווגו הזכיר אז כשרצה לקבל הברכות כי אמר הלא בשביל קרבן העקידה שהוא להמתיק גבורותיוך הקרה ה' את האיל וכן להמציא זווגך רבקה שהיא בחי' תפילה שממתקת בחי' משפט וגבורה של יצחק עזר הש"י בדרך נפלא אע"פ שהי' קשה מאד למצוא זווגך מעוצם גבורותיך וכנ"ל, אעפ"כ חמל ה' והמציא אותה לך. והכל הי' בשבילי בשביל שיצאו ישראל ממני. ועכשיו למאכלך שאני רוצה להאכילך כדי לקבל הברכות כדי שיוכלו ישראל להתקיים בעולם ולהתפרנס בכל תוקף ואריכת מרירת גלותם עאכ"ו שיזמין הש"י לפני. נמצא שמקושר יפה מאדהמדרש הזה כי דייקא ע"י המתקת העקידה וע"י זווגו רבקה בחי' תפילה כנ"ל, עי"ז קיבל הברכות וכנ"ל (וז"ש בס' הא"ב (אות ז') שאכילת הצדיקים גדול מקרבנות ומזווגן וכו'. והבן היטב):
And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc.
מה וע"כ אמר יצחק אז הקול קול יעקב וכו'. שהבין אז עוצם כחו של יעקב שזכה לבחי' נעשה ונשמע בשלימות לכלול משפט וצדקה ביחד שהם בחי' תורה ותפלה שעי"ז זוכין לעזות בחי' קולות בחי' הן יתן בקולו קול עוז כ"ש שם. ע"כ אמר אז יצחק עתה ידעתי כי הקול קול יעקב חזק מאד שעי"ז יתגבר על הידים ידי עשו כמו שדרז"ל כי אני רואה ומבין שקולו הולך וחזק מאד מאחר שזכה להמתיק המשפט בצדקה עד שמצא להאכיליני ולקבל הברכות שזה נמשך מכלליות תורה ותפילה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה בחי' קולות בחי' הקול קול יעקב וכנ"ל וזה בחי' הקול קול ב' קולות בחי' קול תורה וקול תפילה שנכללין יחד שעי"ז עיקר התגברות העזות דקדושה נגד העזות דס"א להתגבר על הידים ידי עשו שיונק מבחי' משפט כשאינו נכלל בשלימות בבחי' צדקה אבל ע"י הקול קול יעקב בחי' ב' קולות שנמשכין מתורה ותפילה שנכללין יחד, עי"ז מתגבר על הידים ידי עשו ומבטלין אותם וכנ"ל:
The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above.
But Yom Tov, which falls on weekdays where there are bairurim [refinements] and one needs the performance of labor — the essential holiness of Yom Tov is through the above Baal Koach who wages a great war with the Sitra Achara through the prayer in the aspect of din described above, until it vomits all the holinesses, etc. — until one merits the above voice of the song, which is the aspect of the river that goes out from Aiden, etc. — which is the aspect of the holiness of Shabbas, from which Yisrael receives to sanctify the Yomim Tovim. And because the holiness of Yom Tov is drawn through the above war — through the great power of the above tzadikim, Ba’alay Koach — therefore it has some permitted labors, which are the aspect of is’arusa dil’sata [arousal from below], because the essential holiness of Yom Tov is drawn through is’arusa dil’sata — through the above tzadikim, Ba’alay Koach. For Yom Tov — “Yisrael are the ones who sanctify them,” as our Sages of blessed memory said. And therefore, all the holiness of Yom Tov depends on the tzadikim, to whom was given the authority to intercalate years and establish months upon which all the festivals depend. (And as brought in siman 133 on the verse: “When I take the appointed time” (T’hillim 75:3).) 15
אות מו וע"כ באמת הי' יעקב בפחד גדול כשאמרה לו אמו שיטעה את אביו לקבל הברכות וע"כ אמר לאמו אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ועו'. כי היה מתירא מתוקף הגבורות של יצחק וע"כ אמר לאמו אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וכו'. כי היה מתיירא מתוקף הגבורות של יצחק וע"כ אמר אולי ימושני אבי היינו שימשש וידקדק במשפט עמי אבי יצחק שהוא בחי' דין ומשפט. כי מחמת שארצה לקבל הברכות פתאום יתעורר משפטו עלי ח"ו לממש אותי ולדקדק בי ואזי ח"ו והבאתי על יקללה ולא ברכה כי כן דרך קיטרוג המשפט, שכל זמן שאדם נח ושקט ואינו מבקש למצוא מציאות טובות הרבה אזי אין מתעורר עליו הקיטרוג של המשפט כ"כ, אבל תיכף כשרוצה לחטוף גדולה ועשירות גדול וכיוצא מתעורר עלייו הקיטרוג ח"ו לומר נעיין במעשיו אם הוא ראוי לזה ואזי ח"ו יכול להתהפך עליו הגלגל להיפך, שזהו בחי' מה שארז"ל שעיון תפלה מזכיר עונותיו של האדם דהיינו כשמעיין בתפלתו שלא כראוי שאומר ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי וכשפרש"י שם שאז מזכירין עונותיו אם ראוי לזה. וזהו בחי' כלל דברינו שכתבנו למעלה שעיקר רוב תפלתו תהי' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, להנצל מהאורב והמשטין בחי' מצר תצריני וכו' ואז יוכל לבקש רחמים גם על הכרחיות פרנסתו וכ' וכנ"ל. וזה שהתפחד יעקב אולי מושני אבי שהואבחי' משפט ודין שימשש וידקדק בי מחמת שבאתי לקבל הברכות ואזי והבאתי עלי קללה ולא ברכה שהוא בחי' נשיכת עקרב שבא פתאום שהוא ההיפך מהמציא' וכנ"ל. והשיבה לו אמו עלי קללתך בני אך לך קח לי וכו' היינו שאמרה לו רבקה שהיא מקבלת עלי' לבטל הפחד הזה. כי היא דייקא יודעת לבטל זאת כי רבקה היא בחי' תפלה בחי' המתקת דין ומשפט של יצחק כנ"ל וע"כ היא דייקא יכולה לבטל פחד זה וכ"ש במדרש שאמרה לו עלי ליכנוס ליצחק ולומר לו יעקב צדיק עשו רשע. היינו כנ"ל שאמרה שהיא בתפלתה יכולה להמתיק גבורות יצחק ולגלות לו שישראל הם צדיקים נגד עשו הרשכ כי אם הם כמ ושהם עד'ין הם צדיקים כנגד רשעת העכו"ם שהם בני עשו. וזה מתגלה ע"י רבקה דייקא שהיא בחי'תפלה שממתיק הדין והמשפט כנ"ל שעי"ז יוכל יעקב לקבל הברכות כנ"ל:
The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times.
For all the essential holiness of Yom Tov is drawn through the prayer in the aspect of din described above, which is drawn through the tzadikim, Ba’alay Koach described above. And because of this, it still has some permitted labors, as above. And therefore, the permitted labors on Yom Tov are the labor of ochel nefesh. For the essential battle above of the tzadikim through the above prayer, until they draw the above voice — the essential [purpose] is for the sake of the rectification of ochel nefesh: to make the sustenance of the soul prevail over the sustenance of the body (m’zona d’nafsha v’nishmasa over m’zona d’gufa), as explained there. And on Shabbas, all this is accomplished automatically through the essential holiness of the day that is established and standing, as above. But on Yom Tov, where one needs to draw this through is’arusa dil’sata through the prayer in the aspect of din described above — therefore, even though all the labors are nullified on it (because the Sitra Achara has already been greatly subdued and vomited all the holinesses, etc., until the river etc. began to shine and be drawn — which is the above voice) — nevertheless, when one comes to eat the Yom Tov meal, one still needs some arousal from below in order to make the sustenance of the soul prevail over the sustenance of the body. And therefore it has the labor of ochel nefesh specifically — for one needs labor for the sake of rectifying the eating, which is the completion of all the above tikkunim: namely, to make the sustenance of the soul prevail over the sustenance of the body, as above. And this is the aspect of why it is called “the labor of ochel nefesh,” as it is written: “that which shall be eaten by every soul” (Sh’mos 12:16), etc. “Ochel nefesh” specifically — namely, that the food should be in the aspect of “food of the soul” — the sustenance of the soul subduing the sustenance of the body. For this, one still needs some is’arusa dil’sata, as above. 16
אות מז וזה בחי' הנסיון של אברהם ויצחק בשעת העקידה. כי ידוע קושיות העולם על גודל הרעש של נסיון העקידה כי לפי גודל צדקתו של אברהם אין זה נסיון גדול כ"כ לכאורה כי נדמה לנו שגם אנשים פשוטים יעמדו בנסיון זה שכשיאמר לו הש"י בפירוש לשחוט את בנו יחידו בודאי יקיים דבריו וישחטהו. אך עיקר הנסיון הי' מה שלא הרהר אחר מדותיו ית' וכמובא מזה וכמובן בדרז"ל ומובא בפרש"י ממה שאמר אח"כ אפרש שיחתי לפניך אתמול אמרת לי להעלותו לעולה וכו'. מובן מזה ומשאר מקומות שזה הי' עיקר הנסיון שלו וכשרז"ל ע"פ ואני והנער נלכה עד כה ומובא בפרש"י אראה היכן הוא מה שאמר לי כה יהי' זרעך. אבל אברהם התחזק באמונה ולא הרהר אחר מדותיו ואמר אע"פ שאיני מבין דרכיו בוודאי כך המדה שא"א להבין דרכי ה' ואני מחויב לעשות את שלי להוליך בני יחידי לשחיטה אעפ"כ אני מאמין שהש"י יקיים כל דבריו שהבטיחני כי דרכיו א"א להבין כלל כי הוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד וכמו ששמעתי ממנו ז"ל בזה הרבה.ו זה בחי' מה שכתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בה ר ה' יראה כי כל האבות הקדושים הבינו וראו מרחוק שעיקר התכלית והתקוה יהי' רק בסוף האחרון כשיבא משיח וכשרז"ל ע"פ וגם את הגוי אשר יעבודו לרבות שיעבוד מלכיות וכן בכמה מקומות שכולם ראו גלות הזה המר האחרון הארוך כ"כ. אבל בעוצם גדולת השגתם ורוח קדשם לא יכלו לעמוד על הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות שהוא סתום ונעלם מאד מעין כל וכשרז"ל ע"פ ויקרא יעקב לבניו וכ' שביקש לגלות להם קץ הגאולהונסתלקה הימנו שכינה וזהו בחי' מ"ש באברהם וירא את מקום מרחוק, שראה התקוה שהוא קדושת מקום הביהמ"ק שהוא בית חיינו שם כל תקותינו אבל ראה את המקום מרחוק כי אש,אל עמוד על הדבר מתי נשוב לזה המקום הקדוש אבל אעפ"כ ראה אותו בראיה יפה וברה שבודאי נזכה לזה המקום הקדוש סוף כל סוף רק הוא מרחוק (וכמבואר בדברינו בזה הרבה להוציא רמזים מזה כ"א לעצמו לענין גאולת נפשו בפרטיות ע"ש בה' שלוח הקן ה"ה). וזה בעצמו בחי' ואני והנער נלכה עד כה כי בחי' כה מרמז על דבר שרואין מרחוק מאד וכמו שפרש"י בפ' מטות משה נתבנא בכה וכל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. כי כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה שראו נבואתם מרחוק מאד אבל משה התנבא גם בזה הדבר שהוא בחי' שראה הנבואה בראי' יפה וברה, אבל גם משה התנבא בכה כי היו כמה נבואות שגם הוא הוכרח לראותן מרחוק מאד. וזה בחי' כהאמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וכו'. כי סוד חצות לילה גם משה לא יכול לעמוד עליו בשלימות כ"ש רז"ל מכדי משה לא ידע חצות אימת ואמר כחצות, דוד ידע שאמר חצות לילה אקום להודות לך וכ'. היינו כי משה ידע שעיקר הוא הגאולה האחרונה שתיה' בזכות דוד והנלוים אליו שהם הצדיקים וכשרים העומדים בחצות לילה לקונן על חורבן ביהמ"ק שאז הש"י וכל הצדיקים שבג"ע צייתין לקלייהו וכו' ועי"ז תהי' הגאולה בבחי' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכשרז"ל כל המתאבל על ירושילים וכו'. אבל לא יכול לעמוד על הדבר מתי יהי' הקץ כי הוא סתום מאד כנ"ל וע"כ גם בגאולה הראשונה רמז בדברי ושאמר כחצות הלילה אני יוצא, כי בכל דבריו ושליחותו הסתכל על הקץ האחרון שבשביל זה מיאן בשליחותו בתחילה וכו'. וע"כ רמז בדבריו ואמר כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו' כי כל הגלויות מכונים בשם מצרים וכו' כשרז"ל וע"כ אמר כחצות כי הקץ האחרון סתום מאד רק דוד שהוא בעצמו משיח אמר צחות לילה אקום וכו'. וע"כ אמר משה אז כה אמר ה' כי נבואה זו של בחי' חצות שמרמז על קץ האחרון היא רחוקה מאד וא"א לעמוד על זה ע"כ אמר. בלשון כ"ה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' ואני והנער נלכה עד כה הנאמר באברהם כי האמין שאע"פ שמולין בנו לשחיטה אעפ"כ בודא יתקיימו דבריו ית' שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע אך הוא בבחי' כה שרצוק מאד וא"א להבין רק מרחוק רואין וכנ"ל. וע"כ אחר כך כשהציל הש"י את יצחק והעלה איל תחתיו אז הבין אברהם יותר שא"א להבין דרכיו ולעמוד על סוף דבריו בפרט בענין הקץ האחרון שכל ההבטחות שהבטיחו ליתן לו זרע ולהנחילם את הארץ הכל הי' בשביל הקץ הראחרון שרק אז יתקיימו בשלימות כל ההבטחות אבל א"א לעמוד על סוף הדבר בשום אופן רק אנו מחוייבים בכל יום לקיים דברי הש"י ומצותיו ולהאמין שעי"ז יתקרב הקץ ולחכות בכל יום שיבא ואעפ"כ אם לא יבא בואתו היום נחכה ביום אחר עד שסוף כל סוף יבא כ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יחאר. וזהו יקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שאין לו פירוש לכאורה וכאשר נדחק רש"י בפירושו. אך עתה יתפרש כפשוטו שקרא המקום של הביהמ"ק שהוא עיקר התקוה כנ"ל י"י יראה היינו כי רק ה' יראה זה המקום להשרות בו שכינתו כי רק הוא ית' לבד יודע הסוף אבל אנו אסור לנו לחשוב בזה שום קץ כלל וכשרז"ל רק עלינו מוטל בכל יום ויום לעשות את שלנו לסור מרע ולעשות טוב בכל יום ויום שעי"ז מתקרבת הגואלה, וכשרז,ל ששאל את אליהו אימתי יבא מר א,ל היום היםו אם בקולו תשמעו, ואם כבר היו כמה צדיקים וכשרים שעבדו אותו ית' בכל יום ויום ואעפ"כ עדיין לא בא, הוא מחמת הקלקול של אחרים שמעכבין ביאתו אבל אעפ"כ כל אחד כפי עבודתו הוא מקרב הגאולה באותו היום וסוף כל סוף יתקבצו התנוצצות הגאולה שעוררו הדצקיים והכשרים בכל יטום ויום ועי"ז תבא הגאולה וכ"ש רבינו ז"ל על מארבב"ח כד חם גגיבה אתהפיך בסי' ב' ע"ש. וזהו אשר יאמר היום בהר ה' יראה וכמו שפרש"י שקאי על כל יום ויום של כל הדורות הבאים הקוראים מקרא הזה וכו' ע"ש היינו בחי' היום אם בקולו תשמעו הנ,ל, שבכל יום מתקרבת הגאולה כפי העבודה של כל אחד ואחד שעובד את הש"י וכמו שאנו מברכין בכל יום מצמיח קרן ישועה. וזהו אשר יאמר היום היינו בכל יום ויום של כל אדם שבכל דור ודור היום ה' יראה לעמו במקום הזה כמ ושפרש"י שם כי בכל יום מתנוצצת הגאולה וה' נראה במקום הזה וכנ"ל. אך אעפ"כ לעמוד על סוף הדבר מתי תהי' הגאולה השלימה בקץ האחרון, ע"ז אמר ה' יראה וכנ"ל. וע' מ"ש בסי' רע"ב על פ' זההיום אם בקולו תשמעו שזה עיקר העצה לעבודת הש"י לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד וכו' ע"ש והוא שייך לענין הנ"ל כי הכל אחד. כי אסור לדחוק את השעה וצריכין שלא לחשוב רק אותו היום בבחי' זה היום עשה ה' וכו' ועי"ז יזכה לעבודת הש"י וכמו כן יזכה שממנו לא יהי' עיכוב משיח כ"כ וכפי עבודת ישראל המקיימים זאת ועובדים את ה' בכל יום כמו כן מתנוצץ צמיחת קרן ישועה בכל יום וכנ"ל עד שסוף כל סוף יתקבצו כל עבודתם יחד ותבא הגאולה בשלימות. וכ"א כפי חלקו בהתקרבות משיח כן יזכה אז להתענג על ה' ולשבוע מטובו הגדול שישפיע עלינו אז:
And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem.
And this is the aspect of Chol HaMoed. For because this matter is a great war (as understood there in the above Torah), and one needs for this a great Baal Koach who can pray the above prayer until he subdues the Sitra Achara that it vomit all the holinesses, etc. — therefore, at the time of the Exodus from Mitzrayim, even though through the great power of Moshe and Aharon they subdued the Sitra Achara — which is Pharaoh and Mitzrayim — nevertheless, immediately afterward they returned and were aroused and wanted to provoke them. For such is the way of the Sitra Achara: even though one subdues it greatly, nevertheless, each time it returns and is aroused. For it is known that it is impossible to subdue and nullify the Sitra Achara completely, for it is a necessity of the world. 17
אות מח וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שבמשפט עושה צדקה שזה יהי' בשלימות כשיבא משיח שיזכה לזה כנ"ל שעי"זתהי' הגאולה השלימה וכנ"ל וזה זוכין ע"י קימת חצות שעי"ז תבא קץ הגאולה כנ"ל. וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שבחצות לילה כשקמים שעי"ז מקרבין הגאולה כשרז"ל וכנ"ל אז צריכן להודות לו ית' על משפטי צדקתו ית' מה שהוא ית' במשפט עושה צדקה שעי"ז עיקר ההתחזקות לקוות ולחכות לישועה ולגאולה שלימה בכלליות ובפרטיות בכל עת וכנ"ל:
And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there.
Therefore, even though Moshe and Aharon subdued it then greatly, until Yisrael left Mitzrayim — which was drawn through the above prayer, through which it vomited all the holinesses in the aspect of “the wealth he swallowed he shall vomit,” etc., as above — and also expelled its essential vitality, which are the gairim, the aspect of the Eirev Rav who converted then — nevertheless, it was still not completely nullified, and certainly some vitality still remained in it. Therefore, immediately when Yisrael left Mitzrayim, they returned and were aroused and said: “What is this that we have done, that we sent away Yisrael?!” (Sh’mos 14:5). And they returned and pursued them with a great army. 18
אות מט שייך לעיל לאות מ"ם: לענין מ"ש שם שלעולם מדה טובה מרובה וכו'. וזהו שארז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאמוריםאלהי אברהם וכו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין וכו' היינו כנ"ל כי עיקר חתימת וגמר הברכה של השלשה אבות אברהם יצחק ויעקב שהם בחי' צדקה ומשפט וכלליות צדקה ומשפט יחד כנ"ל, עיקר חתימת הברכה הוא רק מגן אברהם כי אברהם בחי' צדקה וחסד שבו עיקר חתימת וגמר הברכה כי מדה טובה מרובה לעולם וכנ"ל:
Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above.
נון) וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבימה"ק כי עיקר קודשת הביהמ"ק הוא כי שם הוא מקום התורה והתפילה כ"ש כי מציון תצא תורה כי שם עומד הארון עם הלוחות בבית ק"ק ושם מקום התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה כי דרך שם עולין כל התפילות כ"ש והתפללו אליך דרך ארצם והבית אשר בניתי לשמך וכו'. והעיקר הואכי שם השראת שכינתו ית' ושם התורה הוא בחי' תורת ה' ממש כי שם עומדים הלוחות שניתנו מידו ית' ליד משה שהם מעשה אלהים כ"ש והלחות מעשה אלהים המה כתובים באצבע אלהים בחי' תורת ה' ממש וכן תפלת ה' ממש הוא שם בביהמ"ק כ"ש ושמחתים בבית תפילתי שמזה למדו רז"ל שהש"י מתפלל כי תפילתם לא נאמר אלא תפילתי וכו' וכמבואר בברכות. כי כל קיומינו וחיותנו הוא רק ע"י תורת ה' ותפילת ה' ממש והעיקר ע"י תפילת ה' שהוא בחי' מה שהואית' מתפלל בעצמו ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הרבים והגדולים (כמבואר בהתו' עזי וזמרת יה בסי' ק"ה ענין זה ע"ש). ועכשיו שהביהמ"ק חרב בעונותינו לא הי' אפשר לנו להתקיים לולא הצדקיים הגדולים שיש להם כח לעורר בחי' תפלת ה' בכל יםו שמשם נמשכין חסדים חדשים בכל יום בבחי' חדשים לבקרים וכו'. שנמשכין ע"י עוצם החסדים שהמשיכו בר"ה שהוא בריאת העולם וכו' וכמבואר לעיל באות ג'. שאלו החסדים נמשכו מר"ה עד יו"כ להמתיק הדינים עד שביו"כ מתרצה הש"י וסולח ומוחל עונות ישראל בכל שנה. ומשם נמשכין החסדים חדשים בכל יום ויום שבלא זה לא הי' קיםחו להעולם עתה אחר החורבן כמ ושצעק ירמי' בקינתו ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. וכל אלו החסדים נמשכין ע"י הצדיקים הנ"ל שזוכין לתפלת ה' וכנ"ל:
The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you.
And the essential power of the Sitra Achara to return and be aroused is through the aspect of the k’lipas Amalek, which is the beginning and the totality of the Sitra Achara, in the aspect of “the first of the nations is Amalek” (Bamidbar 24:20) — which is the essential filth of the serpent, as is known. And therefore it is brought in the Midrash on the verse “And it was told to the king of Mitzrayim that the people had fled” (Sh’mos 14:5) — that the one who told was Amalek. For he is the principal one who prevailed against Yisrael, and enticed and aroused Pharaoh and Mitzrayim to return and pursue Yisrael — after they had just been subdued so greatly and were compelled to let them leave. And therefore our Sages of blessed memory truly said regarding Pharaoh that about him was said: “Like a dog that returns to its vomit” (Mishlay 26:11), etc. “Like a dog that returns to its vomit” specifically — for his subjugation was in the aspect of “the wealth he swallowed he shall vomit,” as above. And now he returned to his vomit and wanted to return and prevail after he had already been compelled to vomit everything, as above. 19
אות נא וזהו בחי' תוקף הנס של חנוכה. כי מלכות הרשעה רצו להשכיח תורתך וכו' ולהחריב הביהמ"ק קודם זמנו כי רצו לעקור קדושת ישראל לגמרי ח"ו שעי"ז הי' חוזר העולם לתהו ובהו כי אין קיום להעולם בלא התורה. כי הס"א בחי' מלכות הרשעה ראו והבינו שזה הבית השני לא יתקיים וסופו ליחרב כי גם אז בבנינו הי' ידם תקיפה על ישראל. ע"כ רצו להחריבו תיכף כדי להגביר החשך מאד להחשיך ח"ו עיני ישראל שיהיו מתייאשין מן הגאולה השלימה לגמרי. כי עיקר בריאת העולם הי' רק בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל הביהמ"ק כ"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וארז"ל בשביל ראשית שהם ישראל והתורה וביהמ"ק שנקראים ראשית וכו'. אך והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום שהם בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל. ומבואר בדבריהם ז"ל שמלכות יון הרשעה הם בחי' חשך ומלכות אדום שהוא הגלות של עכשיו הוא בחי' תהום, נמצא שמלכות יון הרשעה שמשלה אז הם בחי' וחשך על פני תהום שהם החשך שמכסה על פני תהום שהוא הגלות הזה שנמשל לתהום. וכשנופלים באור יום לתהום ג"כ מר מאד וקשה לעלות. מכ,ש כשמתגבר עוד החשל על פני התהום. וזה הי' כוונת מלכות יון הרשעה אז שהם בחי'וחשך שעל פני תהום, שרצו להגביר החשך מאד לסמיך הגליות יחד שיחרב הבית מיד כדי שיתגבר החשך על פני התהוםכדי שלא יוכלו ישראל לעלות ולצאת ח"ו. והש"י ברחמיו המרובים נתן בלב הצדיקי אמת מתתיהו ובניו ללחום מלחמות ה'. ועיקר כחם הי' ע"י עזות דקדושה שהמשיכו מבחי' תפלת ה' ממש כמובא שיהודה בנו של מתתיהו ה'י נקרא ידוה מ'כ'ב'א'י' שהיה צועק במלחמה מי כמוך באלים ה'. כי עיקר השבח של מי כמוך וכו' הוא מה שהש,י מגביר החסדים על הגבורות לעזור לישראל שהו עיקר גבורות גבורות כוכמו שנסמך לזה כי כמכה נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. נורא תהלות זה בחי'תפלתו ית' כי הוא ית' נורא תפלות כי תפלותיו הם נוראות מאד שעי"ז הוא עושה פלא להציל את ישראל. וע"כ זכו כשנצחם שהי' להם נס גדול כזה בנרות המנורה דייקא שעל זה קבעו לנו להדליק נר חנוכה, להורות שעדיין ה' עמנו ומאיר לנו אור גדול בתוך תוקף החשך של מלכות הרשעה בבחי' אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשרב בחשך ה' אור לי. ועי"ז עקר הש, ימחשבתם הרעה ונתהפך לנו לטובה מהיפך אל היפך. כי לא די שלא הגבירו החשך שעל פני תהום ח" וכנ"ל אף גם נתהפך שתיקנו לנו הצדיקים הנ"ל תיקון גדול ונפלא לדורות שהמשיכו לנו מצוה חדשה קדושה ונוראה כזאת לדורות. עד שגם אנחנו עתה בתוקף אריכת הגלות הזה שהוא בחי' תהום ממש זוכין להדליק נר חנוכה שהוא בחי' אור נפלא ונורא מאד שמאיר לנו בתוך חשכת אפילת התהום שעי"ז יש לנו תקוה שלא להתייאש מן הרחמים כי עדיין הוא ית' מאיר לנו ברחמיו בבחי' כי אשב בחשך ה' אור לי כנ"ל. כי אור נר חנוכה נמשך ממקום גבוה מאד כמובא בכוונת היינו מבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש. ועיקר נפלאות מעלת נר חנוכה הוא שנמשך ממקום גבוה מאד מבחי' תורת ה' ותפילת ה' עד שיש לו כח להאיר למטה למטה בתוך חשכת אפילת התהום ממש כי כל מה שהאור גבוה יותר יכול להאיר למטה למטה יותר כמבואר מב"א:
And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc.
And when Pharaoh returned upon them, Yisrael were in great distress, and Moshe was compelled to return and arouse the power of the above prayer, through which was the Splitting of the Sea, in the aspect of “You shattered the sea with Your might,” etc. As is written there, that this was on the seventh day of Pesach, when was the final downfall of Mitzrayim. Therefore, the days between the first day of Yom Tov and the last day are Chol HaMoed — where most of the labors are nullified and only the labors of davar ha’avaid are permitted. 20
אות נב כי הבית השני ה'י' בזכות יצחק כמובא שהוא בחי' תוקף הגבורות וע"כ לא הי' גאולה שלימה כשרז,ל כי הי' חסר ה' דברים והיו משועבדים תחת מלכי העכו"ם אך אעפ"כ הי' לנו טובה גדולה ונוראה ולולא הבית השני לא הי' אפשר לנו להתקיים בגלות הארוך הזה מעוצם החשך שעל פני התהום שיניקתו מבחי' גבורות יצחק מבחי' ותכהן עיניו מראות שצריכין להמתיקם בחסדים גדולים הנמשכין מתפילת ה' וכנ"ל וע"כ סיבב הש"י ברחמיו שאז בימי בית שני דייקא שהוא כנגד יצחק שאז רצה להתגבר החשך וכו' שהואבחי' מלכות יון הרשעה שמשלה אז שאז דייקא נקבע לנו ימי החנוכה הקדושים שבהם מדליקין נר חנוכה הקדוש שהוא בחי' אור גדול שנקבע לנו להאיר לדורות גם בתוך הגלות הזה שהוא בחי' תהום וכנ"ל:
When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above.
For the Sitra Achara has already been greatly subdued through the above prayer, until Yisrael have already left Mitzrayim and the voice of the above song has been heard — through which the first day of Yom Tov is sanctified, in the aspect of “the song shall be for you like the night when the festival is sanctified” (Yeshaya 30:29) — for the essential sanctification of the holy festival was through the above song. But because the Sitra Achara wanted to return and be aroused and pursue them — until they were compelled to return and fight them through the above prayer — therefore there are still some labors on it, and they are the labors of davar ha’avaid. 21
אות נג וע"כ הם ח' ימי חנוכה כנגד בחי' תורה ותפילה שכ"א כלול מד' ד' שהם בח'י י'צ'ח'ק' ור'ב'ק'ה'. כי יצחק ד' אותיותיו הם בחי' ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם כלל התורה. ורבקה בחי' תתרומם וכו' עד תתהלל שהם בחי' ד' חלקי התפילה. כי התפילה כלול מד' דהיינו ד' חלקי התפילה כנגד ד' עולמות אבי"ע. כי קרבנות וכו' כנגד עשי'. ופסוקי דזמרה כנגד יצירה. וכו' כמבואר בכונות. וכן התורה כלול מד' כשרז"ל כיצד סדר משנה וכו' נמצא ד'פעמים ביד כ"א וכמובא בהתורה מישרא וכו' (סי ל'). נמצא שהתורה ותפלה הם ח' בחי' שהם בחי' ד' אותיות של יצחק ורבקה וכנז"ל. וכנגד זה הם ח' ימי חנוכה שבהם מאיר אור גדול שעיקרו נמשך מתורה ותפלה היינו מתורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמתק כל הדייםנ שבעולם בכל דור ודור בכל שנה ושנה שמשם הי' תוקף הנס של חנוכה. והארת הנס הזה נמשך עלינו בכל שנה ושנה שעי"ז אנו מתקיימים בגלות הארוך הזה. וע"כ נקרא חנוכה בחי' חנוכת הבית כי ע"י תוקף הנסים האלה אנו מאמינים שעדיין הש"י עמנו ומאיר לנו בתוקף חשכת גלותינו ועי"ז אין אנו מתייאשין מן הרחמים שעי"ז נזכה לגאולה שלימה. כי עי"ז נמשך בחי' חנוכת הבית בכל שנה כמ ושאנו אומרים מזמור שיר חנוכת הבית בכל יום כי בכל יום נצמח צמיחת קרן ישועה עד שסוף כל סוף יתקבצו כל הישועות שנתעוררו ונצמחו ע"י תפילת ישראל ועי"ז תבא הגאולה השלימה בבחי' כד חם גביה איתהפיך וכו' כמבואר לעיל:
And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there.
For the essential power of the Sitra Achara then was through the prevailing of k’lipas Amalek, as above. And the essential k’lipas Amalek prevails over the aspect of lost things (d’varim ha’avudim) — which are the souls that fell into the depths of the Sitra Achara, who are in the aspect of “lost,” G-d forbid — regarding whom it is said: “And the lost ones shall come” (Yeshaya 27:13), etc. For Amalek prevails and pursues always after the lost ones. For he pursues the camp of Dan, who gathered all the camps of holiness and found all the lost things and returned them to Yisrael, as our Sages of blessed memory said. And Amalek prevailed against them regarding this and pursued the camp of Dan, for he provokes regarding the above lost ones. 22
אות נד וכל זה צריך כ"א להבין מזה רמזים לעצמו שדייקא בתוקף חשכת גלותו שהואבבחי' תהום ממש בגשמיות ורוחניות בחי' תהום אל תהום קורא כשפרש"י צרה קוראת לחברתה ר"ל, גם שם הש"י מאיר בחסדו ע"י הצדיקים שממשיכין בחי' תפלת ה' שמשם החסדים שאינם כלים לעולם כנ"ל. אך כל אחד צריך להתחזק להאמין בזה ולהשתדל בכל מה שיוכל לצעוק ולהתפלל לה'. והעיקר שיעורר תפילת ה' בעצמו שיבקש מהש"י שיתפלל בעצמו עבורו וכנ"ל. כי כל מה שיש יותר איזה בחי' אתערותא דלתתא שאיש הישראלי מתפלל מלמטה, מתעורר ביותר כביכול כח תפילתו ית' כידוע. כי זה עיקר כל כל כוונות התורה והמצות וכל כונות התפילה, שעיקר הכונה שע"י אתערותא דלתתא יתער לעילא כידוע. היינו כשאנו לומדין תורה או מקיימין איזה מצוה עי"ז מעוררין אותו ית' לקיים אותה התורה והמצוה. וכן כשאנו מתפללין לפניו ית' אז יהוא ית' בעצמו מתפלל. כי כל א' מישראל הוא חלק אלוה ממש וכפי חלקו ושרשו באלהותו ית' כן יש לו כח לעורר מלמעלה. אך בוודאי יש חילוקים רבים כי אלקותו ית' מלא כל העולם מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין עד תכלית דיוטא התחתונה ואפי' בעשר כתרין דמסאבותא וכו' כמובא בדבריו ז"ל כ"פ (ובפרט בהתו' מי האיש החפץ חיים) רק שכל מה שהמדריגה יותר נמוכה שם אלקותו בצמצומים יותר ומלובש בלבושים יותר ווכ'. וע"כ יש חילוקים ומדריגות רבות בין אדם לחבירו ובאדם עצמו שצריך לעלות מדרגאלדרגא כמבואר בהתו' הזאת חוב"ח שאנו עוסקים בה. שאצל כ"א כפ ימדריגתו יש בחי' נגלה ונסתר בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' תורת ה' ותורתו שהם בחי' תורה ותפלה וכו' כ"ש. היינו שיש א' שנמוך מאד שאינו יכול לעורר בתורתו ותפלתו אלא חיות אלקות המלובש בלבושים רבים וצמצומים גדולים שמחי' איזה מדריגה מעולם העשי' וכן מדרגא לדרגא. וע"כ עיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים הגדולים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמאירין בנו בגם בתכלית שפלות דיוטא התחתונה, משם נדבק עצמינו ברצון חזק לתפלת ה' ממש כי הרצון חפשי לעולם כמבואר לעיל מזה שבגודל כח הצדיקים נוכל להתגבר ברצון חזק שהוא בחי' נשמע בחי'תפלה וכו' להמשיך לעצמו רחמים וחסדים מתפלת ה' ממש שממנו נמשכין חסדים חדשים בכל יום שאינם כלים לעולם:
And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc.
And because all the pursuit of Pharaoh who returned and was aroused after Yisrael was through k’lipas Amalek, who pursues the above lost ones — from which he returns and receives the power of the holy vitality that still remains in the aspect of the above lost souls — for behold, the Sitra Achara has already been greatly subdued and expelled and vomited all the holinesses; only its essential power is through the aspect of the above lost ones who still remain with it, even though it also expelled its essential vitality, which are the gairim, as above. But the aspect of the lost ones still remain with it, and from there is all its power to return and be aroused — until one must return and fight them through the above prayer, through which was the Splitting of the Sea in the aspect of “You shattered the sea with Your might,” etc. Therefore, on Chol HaMoed, the labor of davar ha’avaid specifically is permitted. For according to the hold of the Sitra Achara — and one must still fight them — so are the labors permitted. Therefore, on Chol HaMoed, when the essential battle is for the sake of the lost things, therefore it has the labor of davar ha’avaid specifically, as above. 23
אות נה וזה בחי' כלל כונות האריז"ל שכלל הכונות לתקן הד' עולמות הבי"ע בעובדא ובמלולא. כי בתחלה צריכן לתקנם בעובדא ע"י יפנה ויטול ידיו שעי"ז דוחין הפסולת ומטהרין עולם העשי'. וע"י ציצית מתקנים עולם היצירה. וע"י תפילין ש"י מתקנים עולם היצירה. וע"י תפילין ש"י מתקנים עולם הבריאה. וע"י תש"ר עולם האצילות וכל זה בעובדא. ואח"כ במילולא עי ברכת השחר וקרבנות וכו' מתקנים במלולא עולם העשי'. וע"י פסוקי דזמרה עולם היצירה. וע"י ק"ש וברכותיה עום הבריאה וע"י תפלת י"ח עולם האצילות. היינו כי עובדא ומלולא הם בחי' נעשה ונשמע כי נעשה בחי' עובדא בחי' תורה. ומלולא בחי' נשמע בחי' תפלה שהוא בדיבור דייקא. וצריכין לעלות מדרגא לדרגא עד אצילות ושם צריכין לכלול בא"ס עד שתהי' התפלה בחי' תפלת ה' ממש. וזה בחי' מה שמבקשין קודם התפלה ה' שפתי תפתח וכו'. היינו שאיני יודע מה לדבר כלל ואיך להמשיך החסדים לבטל הדין רק ה' שפתי תפתח והוא בעצמו כביכול ידבר בי כל דברי התפלה בבחי' רוח ה' דיבר בי היינו שאהי' נכלל בך עד שתהי' תפלתי בחי'תפלת ה' ממש. וזהו ופי יגיד תהלתך בחי' הוא תהלתך והוא אלקיך שזה עיקר שלימות התפלה שתהי' התפלה נכלל באחדותו ית' כמבואר במ"א היינו בחי' תפלת ה' כנ"ל. וזה בח'י מעלת תפלה בציבור שאז אין תפלתו נמאסת בבחי' הן אל כביר לא ימאס כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. ועיקר התיקון ע"י החזן והש"ץ כשהוא הגון כראוי כי הש"ץ צריך שיהי' המובחר שבצבור שיוכל ללקט כל הנקודות טובות שיש בכל א' מהציבור ולכלול עמהם בו ית' עד שיעורר תפלת ה' ממש שזהו בחי' חזרת התפלה בציבור שאז אומרים קדושה. כי ע"י חזרת התפלה עי"ז מקבץ הש"ץ כל תפלות הציבור וכוללם יחד ועולה עמהם ונכלל בתפלת ה' ששם תכלית הקדושה העליונה על כל הקדושות שזהו בחי' ג' קדושות גדוש קדוש קדוש, בחי' קדושת התורה בחי' נעשה, ובחי' קדושת התפלה בחי' נשמע, וקדוש הג' הוא בחי' כלליות קד'ושתם יחד כי העיקר לכלול קדושת הנמשע בקדושת הנעשה וכנ"ל, וזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו, כבוד זה בחי' מלך הכבוד בחי' משפט בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ כי עיקר כבוד המלך שעושה משפט, היינו כי כל זה הוא עדיין בחי' משפט שהוא בחי' תורה וכו' כנ"ל כי גם בבחי' תורה ה' כלול כל הבחי' הנ"ל וכנ"ל, ואזי האופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שזהו בחי' איה מקום כבודו כמו שאומרים בקדושת כתר בשבת. היינו שאומרים שאין זה עיקר שבח וכבוד הש"י שכבודו שהוא בחי' משפט מלא כל העולם כי עי"ז לא הי' מתקיים העולם כנ"ל רק באמת אין יודעין כלל איה מקום כבודו כי דרכי משפטו א"א להשיג כי המשפט כלול בצדקה שנמשך מתפלת ה' כנ"ל שזה א"א להשיג כלל. ע"כ עיקר שבחו ית' ברוך כבוד ה'ממקומו ששם רחמים גדולים מאד שאין לשער בחי' ממקומו הוא יפן ברחמים וכו'. וע"כ אומרים המלאכים זאת ברעש גדול כי מזדעזעים מאד מאימת גדולתו ית' מחמת שמבינים מרחוק עוצם פלאות חסדיו עד אין קץ שהם עיקר גדולתו ית' כנ"ל שא"א להם להשיג כלל כ"א הצדקיים הגדולים שהיו בזה העולם וכו' וכנ"ל. ומי שאינו יכול להתפלל עם הציבור עיקר תקנתו לקשר עצמו לצדיקים שבדור הנ"ל שזכו לתפלת ה' ממש שכל עיקר תיקון התפחילה על ידם כי גם הש"ץ אין לו כח לכל הנ"ל אפ י' אם הוא איש כשר והגון באמת כ"א בכח הצדיקים שצריך להתקשר אליהם ביותר כדי שיוכל להעלות כל תפילת הציבור לבחי' תפילת ה' כנ"ל:
And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above.
נו ואחר חזרת התפילה אז אומרים י"ג מדות של רחמים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' שזהו עיקר בחי' תפילת ה' כנ"ל שזוכין לעורר ע"י תפילת כל ישראל כנ"ל ואז נופלים על פניהם, ומבואר בכונות שמפילין עצמן בכונה משמים לארץ כדי להעלות ניצוצות מעמקי הקליפות בשביל היחוד, היינו בחי' ירידה תכליצת העלי' המבואר בתורה הנ"ל ומובא לעיל כי א"א לכלול שם כ"א ע"י ירידה תכלית העלי' המבואר בתורה הנ"לומובא לעיל כי א"א לכלול שם כ"א ע"י ירידה מקודם שהיא תכלית העלי' שכשעומדין בנסיון בתכלית הירידה להתחזק גם שם ולהאמין כי רחמיו לא כלים וכנ"ל, אזי זוכים לתכלית העלי' בכח הצדיקים לכלול בבחי' תפלת ה' ממש ששם נתהפך הכל לטובה כי שם נמחלין כל העוונות ונתהפכין לזכיות בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו וכו' כמבואר שם בהתו' הנ"ל:
And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed.
And this is the aspect of Chol HaMoed Sukkos. But Shavuos has no Chol HaMoed. For on Shavuos was the receiving of the Torah, which is the essential tikkun. For then all the ten levels of prophecy were drawn in completeness, through which is the essential refining of the m’dameh, which is the essential rectification of faith — through which one merits the above song, which is the essential tikkun. And therefore, it was truly fitting then that the tikkun of all the worlds should be completed in its entirety. And as our Sages of blessed memory said: “Yisrael who stood at Har Sinai — their filth ceased.” And they said: “Do not read ‘charus’ [engraved] but ‘chairus’ [freedom]” — freedom from the Angel of Death and from the subjugation of kingdoms. 24
אות נז ואחר התפילה אומרים אשרי ובא לציון וכו' שאז חוזרים מאצילות לבריאה. ואח"כ ע"י תפילה לדוד ושיר של יום חוזרים מבריאה ליצירה. ואח"כ ע"י אין כאלהינו וקטרת חוזרים מיצירה לעשי'. והכל כדי להמשיך השפע טובה מעולם לעולם עד עולם הגשמי הזה כמבואר כל זה בכונות. היינו כי זה עיקר התיקון להמשיך החסדים מתכלית המעלה מבחי' תפילת ה' ממש עד שיהיו נמתקין כל המשפים והדינים שלמטה עד שיהי' נמשך השפע טובה לברכה לזה העולם הגשמי שזהו עיקר כלליות הנשמע בהנעשה היינו שבחי' החסדים מתפילת ה' יאירו עד למטה למטה בתכלית המדריגה התחתונה של עולם העשי' עד שיתקרבו הכל להש"י וכנ"ל. ויהי' נמשך עלינו כל טוב בגשמינות ורוחניות. וכנ"ל, שכל מה שנמתק הדין ביותר נתבטל כח היצה"ר וזוכין לשוב להש"י ונמשך כל טוב לישראל אמן:
And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well.
And because then, on Shavuos, at the time of the receiving of the Torah, the filth of Yisrael ceased, therefore it has no Chol HaMoed. And it is only one day, like Shabbas — which is the aspect of the completion of the tikkun in its entirety, which was “one day for Hashem,” the aspect of “a day that is entirely Shabbas.” For the giving of the Torah was in a manner that the Sitra Achara would have no power to be aroused again — for their filth had ceased, as above. And as it is written: “I said: you are gods” (T’hillim 82:6), etc. — as our Sages expounded on this verse, etc., as above. 25
אות נח וע"כ בתחילת התפילה מתחילין מפ' העקידה כי עיקר כלל התפילה הועא להמתיק גבורת יצחק שזה נעשה ע"י העקידה. כי על כן כל ד' חלקי התורה וד' חלקי התפלה מרומזים ביצחק ורבקה בבחי' בפי ישרים תתרומם וכו' כנ"ל מחמת ששם עיקר נפלאות פעולת התפלה וכנ"ל, ועיקר המתקת גבורת יצחק הי' ע"י העקידה ע"כ מתחילין בכל יום סדר התפלה מפ' העקידה וכנ"ל. כי כבר מבואר שכל התחדשות החסדים שבכל יום ממשיכין בכח הצדיקים מר"ה וכו' וכנ"ל, ובר"ה עיקר המשכת החסדים החדשים,להמתיק הדינים הוא ע"י העקידה וע"כ בר"ה ביום א' ויום ב' שהם כיומא אריכתא קורין בהם לידת יצחק בחי' פחד יצחק והמתקתו ע"י העקידה ואומרים בב' הימים ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ותוקעין בשופר להזכיר עקידת יצחק כי עי"ז עיקר המתקת הדינים ע"י שממשיכין חסדים חדשים על ידי שמעוררין תפלת ה' וכנ"ל. ואז בר"ה נמשך בחי' קבלת הברכות שמקבל יעקב בחכמה מיצחק ע"י ששולחין את עשו בכונה וכו' כמובן בכונות ובזוה"ק שזה נעשה בר"ה וכנ"ל. וכל עיקרו נמשך ע"י העקידה וכנ"ל:
But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16].
But nevertheless, the Baal Davar was cunning and devised for itself a scheme to do harm — through the Eirev Rav, who are the gairim that Moshe extracted through his great power from the essence of the Sitra Achara, in the aspect of “from his belly G-d shall expel it,” as above. For they are the ones who made the Golden Calf and caused Yisrael to sin, as our Sages of blessed memory said. For the Eirev Rav are the sorcerers and diviners, who are the essential filth of the serpent — who stand against the upright ones of Yisrael who draw close to the true tzadikim, who are in the aspect of Moshe and who have the aspect of the spirit of prophecy, through which their m’dameh is refined and their holy faith is purified — which is the aspect of being refined from the filth of the serpent (as explained there in the above Torah). But those who are from the side of the Eirev Rav prevail with heresies and false beliefs that are drawn from the aspect of false prophets — who are the aspect of false leaders, who are the aspect of sorcerers and diviners who sometimes perform certain wonders through their divinations. And they provoked Yisrael until they misled them into the sin of the Calf. 26
אות נט וזה שמברכין בכל יום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל כי בכל יום נמשכין חסדים חדשים בבחי' חדשים לבקרים וכו' שעי"ז כל קיומינו וכו' וכנ"ל. ועתה מה יפה אף נעים מה שסידרו לנו חז"ל ברוח קדשם להתפלל אח"כ יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים ועזות פנים. כי ע"י החסדים הנ"ל שעיקרם נמשכין מבחי' תפלת ה' כנ"ל עי"ז נמשך בחי' עזות דקדוש שעי"ז נכנע ונופלת עזות דס"א של העזי פנים. וע"כ אז דייקא מתפללין כל זה להכניע ולבטל עזות דס"א של העזי פנים ע"י החסדים הנ"ל וכנ"ל:
And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat.
סמך) וע"כ אחר הקמת המשכן נצטוו בראשונה מיד על מצות הדלקת נרות המנורה כ"ש בתחילת פ' ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' שנסמך מיד אחר פ' תרומה שמדבר מעשיית המשכן וכון פ' בהעלותךם את הנרות. כי עיקר מעשה המשכן הי' לתקן חטא העגל שהוא פגם האמונה שאז אבדו ישראל הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע, שבשלימות לא יחזרו לנו עד ביאת הגואל כשרז"ל. אבל אעפ"כ התחיל משה רבינו לתקן מיד ולהחזיר לנו הארת קדושתם בכל פעם וזה הי' ע,י הקמת המשכן שהוא תיקון חטא הנ"ל. כי המשכן הוא בחי' קדושת הביהמ"ק ששם מאירין בחי' ב' הכתרים הנ"ל שהם תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. וע"כ התחיל מיד מהדלקת נרות המנורה כי זה עיקר בחי' מצות הדלקת נרות המנורה בכל יום. כי זה ידוע שאור יום בחי' חסד, וחשכת לילה בחי' גבורות ודינים. ובכל יום עוסקין בהמשכת החסדים ע"י סדר התפלה בשחרית ומנחה כנ"ל וע"י כל עסק התורה והמצות שמקיימין בכל יום. ובפרט בזמן שהמשכן או הביהמ"ק הי' קיים שאז עסקו בעבודה בכל יום בכל סדר המערכה מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים וכו' שע"י כל זה המשיכו חסדים חדשים בכל יום להמתיק הדינים וכנ"ל. וכשמגיע סמוך לערב כד לילא פריש גדפהא על עלמא אז צוה לנו ברחמיו ית' להדליק נרות המנורה ע"י שמן משחת קודש. כי אור נרות המנורה הקדושה נמשך מאור התורה והתפלה שהוא בחי' כלל העבודה של המשכן וביהמ"ק שעסקו ביום בבחי' כי נר מצוה ותורה אור. היינו כי אור נרות המנורה נמשך מבחי' אור התורה שדולק ומאיר ע"י התפלה שהיא בחי' רצון ודביקות שהוא בחי' השמן זך של המנורה כי שמן בחי' רצון כ"ש יהי' רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו וכמובן בהתו' ראיתי מנורת זהב וגולה על ראשה, שמפרש שם שהוא התפלה שהוא בחי' המעיין של השמן הטוב ע"ש. ומשם מאירים נרות המנורה היינו מבחי' התורה אור שהוא בחי' משפט בחי' נעשה שנמתק ע"י בחי' נשמע בחי' צדקה בחי' תפלה שזה כלל העבודה שבכל יום לכלול הנשמע בהנעשה להמתיק המשפט בצדקה ע"י כלליות התפלה בהתורה וכנ"ל ומשם ממשיכין ומדליקין אור המנורה בכל יםו וכנ"ל, להמתיק לעת ערב חשכת הלילה שלא יתגברו המשפטים והדינים בלילה ח"ו רק לילה כיום יאיר ע"י נרות המנורה שדולקין ומאירין בכל הלילה שזהו בחי' ומשפטיך אור יצא בחי' והוציא כאור צדקך ומשפטיך כצהרים. וכל זההי' נעשה בכל יםו ע" יהדלקת המנורה בביהמ":ק ובמשכן. ועכשיו שנחרב הביהמ"ק בעונותינו והיוונים אז רצו להתגבר להגביר החשך שעל פני תהום לגמרי. חמל עלינו הש"י שהמשיכו לנו הצדיקי אמת אור נר חנוכה הק' שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה שאנו ממשיכין אור הנ"ל שהוא בחי' אור תורה ותפלה ע"י מצות נר חנוכה שמדליק כ"א בביתו וכנ"ל. וע"כ קורין פ' חנוכה המזבח ופ' בהעלותך בחנוכה וכנ"ל:
And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above.
For from the aspect of the Eirev Rav, certainly the filth did not cease — only from Yisrael alone. On the contrary, from the jealousy of the Baal Davar against Yisrael — seeing that their filth had ceased and was almost completely finished — he provoked through the Eirev Rav and aroused their polluted filth even more, until they completely denied — until they enticed even Yisrael. For it is already explained elsewhere that a human being with free will has great power to entice and lead astray and cause a person to sin — more than the Baal Davar itself. And therefore, even though the Baal Davar did not then have power over Yisrael to cause them to sin — for their filth had ceased — nevertheless, through the Eirev Rav, who are human beings with free will, they caused them a great sin. Through this they caused the destruction of the first Bais HaMikdash and the destruction of the second, as our Sages of blessed memory said. 27
אות סא וזה בחי' חנוכה ואיתא בכונות שהוא אותיות חנ"ה כ"ו בחי' ותתפלל חנה על ה' כי ותתפלל חנה על ה' זה בחי' תפילת ה' ממש שהוא בחי' על ה' כמובן בכתבי האר"י שזהו סוד ב' השמות שבי"ג מדות שהם ה', ה' שמבואר בזוה"ק קדמאה שלים, בתראה שלים יתיר (וכמובא בדברינו בזה במ"א ע"ש). היינו שהש"י כביכול התפלל בעצמו בשם הראשון שהוא בחי' רחמים פשוטים להמשיך רחמים משם הב' שהוא שלים יתיר שהוא בחי' רחמים גדולים רחמים רבים. וזה השם הב' הוא בחי' על ה' ולשם הגיעה חנה בתפלתה בחי' ותתפלל חנה על ה'.וזהו בחי' תפלת ה' וכנ"ל ומשם מדליקין נא חנוכה. וע"כ מרומז בחנוכה חנה כ"ו שמרמז עלכל זה וכנ"ל. כי ע"י תפלת חנה הנ"ל בחי' תפלת ה' הנ"ל נולד שמואל שמשח את דוד שהוא בחי' משיח שכל התיקון יהי' על ידו כי הוא ישיג בשלימות בחי' תורת ה' ותפלת ה' ממשם שוהא בחי' משפט וצדקה וכו' וכנ"ל שמשם כל האור של המנורה הקדושהשהוא אור נר חנוכה בבחי' ערכתי נר למשיחי, שהוא בחי' האור האמת המאיר לנו עתה בתוך עמקות התהום וכנ"ל. וכמ"ש בפ' בראשית המובא לעיל (באות נ"א) שמדבר שם מהד ' מלכיות שהם בחי' תהו ובהו וחשך על פני תהום וכנ"ל. אך ורוחו אלקים דארוחו של משיח, מרחפת על פני המים שעי"ז עיקר התיקון והתקוה. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור כי כל האורות הקדושים שהם בחי' אור המנורה שהוא בחי' אור נר חנוכה נמשך משם וכנ"ל. ומחמת שחנה היתה צריכה אז להמשיך נשמת שמואל שעל ידו נמשח דוד שהוא בח'י משיח ע"כ עלתה בתפילתה לבחי' תפלת ה' שהוא בחי' אורו של משיח שיזכה לזה בשלימות כנ"ל:
And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above.
And the essential tikkun was drawn through the last forty days — from Elul until Yom Kippur — when Hashem, blessed be He, was reconciled to Yisrael, as our Sages of blessed memory said. And the essential tikkun is completed in the holy month of Tishray, which is Yerach HaAisanim [the month of the mighty ones] — when they return and draw all the above tikkunim in a wondrous manner, so that the tikkun will be completed in its entirety. Even though it prevails to ruin things each time — for in Tishray they return and draw the prayer in the aspect of din through the Ba’alay Koach (as explained in the above Torah) — and then this prayer is in wondrous completeness, for all Yisrael are aroused then and cry out and roar to Hashem, blessed be He, in a very great and strong voice. And as is brought in the holy Zohar: “And then, from the midst of voices and roars,” etc. And through this, the tzadik, the Baal Koach, has even greater power to draw the tikkun more completely through the above prayer. For the essential power of the tzadik is through Yisrael, as is known. 28
אות סב וע"כ הי' דוד אדמוני עם יפה עינים. זה בחי' עזות דקדושה כי הי' לוחם מלחמת ה'. כי עיקר מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה בבחי' ה' בעזרך ישמח מלך (וכמבואר מזה במ"א) שנמשך מבחי' תפלת ה' וכנ"ל. וע"כ טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני כי סבר שתוקף התגברות הדמים שבו הוא בחי' עזות דקדושה מחמת שהי' ציד בפיו. שהי' מרמה את אביו האיך מעשרין את התבן כאלו הוא צדיק ע"כ סבר יצחק שגם האדמימות שבו שמארה שהוא שופך דמים הוא בח'י עזות דקדשוה שרוצה להתגבר נגד העוברים על דת. כי כבר מבואר בהתו' הנ"ל שצריכים להתפלל להש"י שיזכה להבחין בין עזות דקדושה שעל ידו בנין ירושלים, ובין עזות דס"א שהוא בחי' עז פנים לגהינם שזהו בחי' יה"ר שתבנה עירך ב"ב שנזכר באמצע המשנה הוי עד כנמר וכו' ע"ש. וע"כ אפי' צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמ ושטעה יצחק בעשו וכנ"ל. וכן להיפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהי' אדמוני אולי הוא בחי' עזות דס"א כמ"ש במדרש פ' תולדות פ' ס"ג וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני וכו' נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. א"ל הקב"ה עם יפה עינים עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה וכו' עכ"ל ע"ש. היינו כנ"ל כי קשה להבחין בין עזות דס"א שהוא מסטרא דעשו ובין עזות דקדושה שהוא בחי' מלכות דוד משיח שנמשך מתורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל:
Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation.
-סג) וזהו בחי' סוד כונות חנוכהכי מבואר בכוונת שסוד אור חונכה הקדוש נמשך משם קדוש נ'ח'ל שהוא ר,ת נפשינו חכתה לה' וזה השם בגימ' דם אדם שהוא בחי' שם מ"ה וכו' ע"ש. היינו שע"י הדלקת אור נר חנוכה שנמשך מאורו של משיח שהוא בחי' תפילת ה' עי"ז יהי' נתתקן ונזדכך בחי' דם אדם שמשם כלהעזות כי עיקר העזות ע"י רתיחת הדמים שבאדם ושם עיקר הנסיון כי שם צריכין עיקר הזיכוך והבירור לזכות ולתקן דם אדם שיהי' העזות הנמשך על ידו בחי' עזות דק' בחי' אדמוני הנאמר בדוד. לא ההיפך ח"ו שהוא העזות דס"א שהואבחי' אדמוני הנאמר בעשו וכנ"ל. וכל זה זוכין ע"י בחי' שם נ'ח'ל' הנ"ל שעולה בגימ' דם אדם כנ"ל (שהוא ג"כ הגימטריא של חונכה מכוון ממש). היינו כי שם הנ"ל הוא יוצא מפסוק נפשינו חכתה לה' וכנ"ל. היינו בחי' רצון ודביקות וביטול בחי' התפילה הנ"ל שאין לנו שו םסמיכה כ"א לה' עינינו תלויות בחי' נפשינו חכתה לה' שהוא בעצמו תפילת ה' נמשך שמחה כנ"ל ומשם מבחי' נפשנו חכתה לה' בחי' תפלת ה' יוצא שם נחל הנ"ל שמשם מדליקין נר חנוכה כנ"ל שמשם נתתקן ונזדכך דם אדם שיהי' בבחי' עזות דקדושה וכנ,ל:
Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished.
And also, then on Rosh HaShanah, they pray the above prayer in its proper time and season. For Rosh HaShanah is the day on which Adam was created and sinned then with the Tree of Knowledge — which was drawn through “and the serpent was cunning” — through which the filth was drawn and all the prevailing of the Sitra Achara. The essential tikkun is through the voice that waters the Garden, which is drawn through the prayer of the above Baal Koach — whose essence is on Rosh HaShanah, which is the day of judgment, the day on which he was created and sinned. And therefore, then is the essential gathering to the true tzadikim. And then, through the great power of the tzadikim, they extract from the Sitra Achara all the holy sparks that it swallowed from the beginning of the sin of Adam, because on that very day was his failure — and on that very day, Hashem, blessed be He, began to engage in his tikkun, through the aspect of “I heard Your voice in the Garden and I was afraid” (B’raishis 3:10) — which is the aspect of the above voice. Only, the completion of the tikkun requires engagement in every generation through the tzadikim and the upright of Yisrael who attach themselves to them. And as explained in the Kavanos of the Ari, of blessed memory, that one must engage in this tikkun every single year from Rosh HaShanah until Sh’mini Atzeres and Simchas Torah. 29
אות סד וע"כ מפטירין בר"ה בפ' חנה הנ"ל ומסיימין בתפלתה עד ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו כיאז בר"ה נפקדה חנה כי כל זה בחי' ר"ה כנ"ל כי אז עיקר צמיחת קרן משיח בחי' ועריכת נר לבן ישי משיחך בחי' שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ומשם הדלקת כל הנרות הקדושים שזהו בחי' נר חנוכה וכנ"ל. וע"כ מסיימין בפ' ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו כי עיקר הרמת קרן משיח שהוא התגברות מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה וכנ"ל:
Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent.
And therefore, they return and arouse the merit of the Giving of the Torah on Rosh HaShanah — for they say then “You were revealed,” etc. — and they blow the shofar, which is the aspect of the shofar voice of the Giving of the Torah. For now the tzadikim return and draw the aspect of the prayer in the aspect of din described above in even greater completeness, and they return and draw the aspect of all the levels of prophecy — which is the aspect of the Giving of the Torah in even greater completeness — through which is the essential refining of the m’dameh from the filth of the serpent, which is the refining of emunah from heresies and false beliefs. And then they begin to draw the voice of the above melody in wondrous completeness. And this is the aspect of the ten shofar blasts, ten Malchuyos, etc. — all of which correspond to the ten kinds of melody from which the above melody is comprised (and as understood in Tikkunay Zohar; see there). 30
אות סה ועיקר מעלת נפלאות נר חונכה שממשיכין אור העליון והנורא מאד הנמשך מתפילת ה'. ממשיכין אותו למטה מאד עד למטה מעשרה טפחים כי זה עיקר נוראות נפלאות הנס הזה שבכח תפלת ה' יהיו נמשכין חסדים חדשים כאלה עד שיאירו למטה מאד בתוך חשך ותהום ממש, להאיר לכל נפשות ישראל שנפלו לשם שלא יתייאשו מן הרחמים וכו' שזהו בחי' ירידה תכלית העלי' הנ"ל. וזה שכתב האדמו"ר ז"ל בהתו' כי מרחמים (סי' ז' בלק"ת) שכפי הסלח נא שפועלין ביו"כ כן זוכין לקדושת חנוכה ע"ש. כי עיקר סליחת עונות שפולעין ביו"כ ע"י בקשת סלח נא נמשך מבח'י נעשהונשמע הנ"ל בחי' תורת ה' ותפלת ה' שמשם כל סליחות העונות בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו הנ"ל ומשם כל קדושת חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית המקדש ששם עיקר כלליות תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:
The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent."
And this is the aspect of the Ten Days of T’shuvah from Rosh HaShanah until Yom Kippur, which also correspond to the ten levels of prophecy that are drawn then from Rosh HaShanah until Yom Kippur — when is the receiving of the Torah, for it is the day on which the Second Tablets were given — through which one merits the above ten kinds of melody. 31
אות סו וזה בחי' ההלל של חנוכה בחי' הוא תהלתתך והוא אלהיך בחי' שלימות התפלה הנ"ל שמשם עיקר הנס של חונכה. וזה וקבעו שמונת ימי חנוכה אל ולהודות ולהלל לשמך הגדול שהזכיר רק ההלל של חנוכה. כי כל הדלקת אור נר חנוכה וכל תוקף הנס, הכל הוא מבחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל בח"י ובקרב קדושים תתהלל. כי הלל כלליות כל התפלות וההודאות וההלולים כשפרש"י ע"פ כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר ולע"ל ולימות המשיח וכו':
"The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox.
And then, on Yom Kippur, the clouds are consumed — which are the sins that were drawn from the filth of the serpent — for then is the forgiveness of sins, in the aspect of “I have wiped away like a thick cloud your transgressions, and like a cloud your sins” (Yeshaya 44:22), etc. And therefore, after Yom Kippur one merits Sukkos, which are the aspect of the holy Clouds of Glory, in the aspect of “and the glory of Hashem appeared in the cloud” (Sh’mos 16:10). For the [evil] clouds above — which were all kinds of darkness that darkened the light of holiness and prevented from praying, in the aspect of “You have covered Yourself with a cloud so that prayer cannot pass through” (Aichah 3:44), etc. — are transformed and become Sukkos, which is the aspect of the Clouds of Glory, the aspect of “and the glory of Hashem appeared in the cloud.” These Clouds of Glory guard and protect us so that the spirit of prophecy that is drawn from the kavod should no longer be ruined — as explained there, that it should not be ruined through the Eirev Rav who are from the side of Amalek. For the Sukkos — which are the Clouds of Glory — protect us. For the Clouds of Glory subdue k’lipas Amalek, as is brought in the holy Zohar on the verse “And the Canaanite, the king of Arad, heard” (Bamidbar 21:1) — which is Amalek, who has dominion only when the Clouds of Glory are removed, G-d forbid. But on Sukkos, the Clouds of Glory protect us from k’lipas Amalek, which is the essential filth of the serpent, the aspect of the Eirev Rav. 32
אות סז וז"ש בכונות הנ"ל בענין דם אדם שהוא בחי' שם מ"ה ומהאלף שבשם מ"ה יוצא שם אהי' ברבוע שהוא גימ' דם וכו' ע"ש. וזהו בעצמו בחי' אל תקרי מה אלא מאה שאמרו רז"ל שלמדו מזה לברך מאה ברכות בכל יןום שהם בחי' כלל התפלה. היינו כי כשמכניסי א' לתוך מ"ה נעשה מא"ה בחי' מאה ברכות ואז נזדכך הדם הנמשך מבחי' הא' כנ"ל ונכלל בתוך מ"ה בבחי' דם אדם הנ"ל. היינו בחי' עזות הנמשך מדם אדם שיהי' עזות דקדושה שזה נמשך עיקרו מתפלהשהוא בחי' א"ת מ"ה אלא מאה. היינו מ"ה ואלף בחי' אהי' ברבוע שעולה דם וכו'. כי דם אדם נזדכך ע"י בחי' מאה ברכות שיהי' בבחי' עזות דק' כנ"ל:
And then one merits to complete the drawing of the spirit of prophecy, which is the completing of the Torah that we are engaged in completing then at the end of Sukkos. And the essential [purpose] is to draw the aspect of the above voice, which is the above melody, from which come all the joys. And therefore, then is z’man simchosainu [the time of our joy]. And everything is in order to merit the above voice of the worthy rebuker who can, through his rebuke, transform sins into merits, in the aspect of “my spikenard gave forth its fragrance,” as above. 33
And therefore, on Sukkos they engage in Sefer Eileh HaD’varim [the Book of D’varim], which they complete on Hoshana Rabbah. For Eileh HaD’varim is the aspect of the rebuke of Moshe, who merited the above voice — therefore he was able to rebuke Yisrael. And therefore the book begins with rebuke, as it is written: “Eileh HaD’varim” — which are words of rebuke, and he recalled all their sins — “in the wilderness, in the plain,” as Rashi explained there. And the book concludes with blessing — which is “V’Zos HaB’rachah” — where he praised and blessed all Yisrael. For he merited the above voice, through which the rebuke is in the aspect of chesed that is transformed to good and to blessing. And in this we are engaged on Sukkos — in the completion of the tikkun of Rosh HaShanah and Yom Kippur, which is the completion of the tikkun of all the Three R’galim that began on Pesach, which is the Exodus from Mitzrayim. It was fitting that the tikkun should be completed on Shavuos, which is the receiving of the Torah. And because the Eirev Rav ruined it, Moshe labored until he returned and drew the tikkun in even greater completeness in the last forty days — and the essential [completion] is in Tishray, as above, and the culmination is on Sukkos, as above. And the essential tikkun is that one needs to draw all the above tikkunim until one merits the above voice of the worthy rebuker who can rebuke Yisrael and arouse a good fragrance through his rebuke. And this is what is drawn on Sukkos, when they engage in Sefer Eileh HaD’varim, as above. 34
אות סח וזה בחי' הצדקה של חנוכה שנוהגין כל ישראל אז להרבות בצדקה כי כל קדושת חנוכה נמשך ע"י בחי' משפט וצדקה שהוא בחי' נעשה ונשמע וכו' תורה ותפלה וכו' ועיקר הוא הנשמע בחי' תפלה בחי' צדקה שעי"ז ממתיקין המשפט שיהי' בצדקה וחסד גדול וכנ"ל. ע"כ מרבין אז בצדקה כדי לעורר עי"ז בחי' צדקתו ית' בחי' תפלת ה' כדי להמתיק כל מיני משפטים כי העניות נמשך מתוקפא דדינא ועיקר המתקת הדין הוא ע"י אתערותא דלתתא דייקא דהיינו כשנתעורר האדם הבעל בחירה שבזה העולם וחונן את הדל שעי"זעיקר המתקת הדין כי אז דייקא נתעורר צדקתו ית' לשפוט בצדקה וחסד גדול. וע"כ מלוה ה' חונן דל כי כביכול הש"י בעצמו קשה לו לבטל הדין בעצמו כי עיקר ההמתקה ע"י האדם הבעל בחירה (וע' מזה במ"א):
For the great tzadik, even though through the greatness of his power in praying the above prayer he extracts from the Sitra Achara all the holinesses that it swallowed — until gairim are even made, as above — nevertheless, certainly these gairim and ba’alay t’shuvah that he extracts from the Sitra Achara that swallowed them initially, certainly still need a great tikkun after they come out from there. For certainly, one who has been between its teeth — even when one extracts him from there, he needs many remedies and tikkunim. Therefore, the essential tikkun is through the voice of rebuke described above, which rebukes them with the above voice — through which it returns them to the good and rectifies them. 35
סט) וזה בח'י מה ששלח יעקב לאמר לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה. כי יעקב ראה שעיקר התגברות עשו שהואבחי' מלכות הרשעה הוא ע"י עזות דס"א שמשם עיקר כח של מלכות הרשעה שהוא בחי' עזות מלכותא בלא תגא כ"ש בהתורה הנ"ל וכש"כ שעשו הי' אדמוני וכעו'. ע"כ שלח לו יעקב שכבר זכה לתורה ותפלה שהם בחי' נעשהונשמע שעי"ז זוכין לעזות דק' שעי"ז מכניעין עזות דס"א שהוא בחי' מלכות עשו כנ"ל. וזהו עם לבן גרתי ודרז"ל ותרי"גמצות שמרתי זה בחי' תורה. ואחר עד עתה זה בחי' תפלה היינו שאמר לו אע"פ ששמרתי כל התרי"ג מצות וזכיתי לתורה, אעפ"כ איני מסתפק בזה ואני מחכה ומצפה ומתגעגע ברצונות חזקים תמיד לעלות מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה ע"י ריבוי תפלות וכנ"ל. וזוה ואחר עד עתה שאני מתאחר ומתמהמה ברצונות חזקים עד שזכיתי לבחי' עתה שהוא בחי' תפלה בחי' נשמע בחי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה שהוא בחי' תפלה בחי' יראת ה' היא תתהלל כ"ששם שזהו בחי' אל תקרי מה אלא מאה בחי' מאה ברכות שהם בחי' כלל התפלה כנ"ל. וזהו בחי' ועתה ישראל שמע אל החוקים שהוא ג"כ בחי' נשמע כ"ש במדרש על זה במשל שהביא שם (ומובא בדברינו במ"א סי' ק"ך לק"מ ע"ש). כי היראה בחי' תפלה הוא בחי' עתה בחי' היום אם בקולו תשמעו המובא לעיל שזה עיקר העבודה תמה עיקר האריכות ימים וחיים אמתיים שזוכין ע"י היראה בבחי' יראת ה' תוסיף ימים. שהעיקר הואע"י שאין חושבין בדעתו כ"א אותה השעה והרגע שבאותו היום ואין חושבין מיום לחבירו ולא משעה לחברתה וכמובא לעיל מזה כי אינך יודע מה יולד יום וכו'. שזהו בחי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה, ועתה דייקא וזהו בחי' ואחר עד עתה כנ"ל. נמצא שרמז לו שזכה לתורה ותפלה שמשם העזות דקדושה וע"כ בודאי יוכל לעשות שהוא עזות דס"א וכנ"ל. וזהו ויהי לי שור וחמור בחי' משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כמובא במדרש כי זאת הבחי' בשלימות יזכו ישראל ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משיח שמכניסין תורה ותפלה בישראל שעי"ז זוכין לעזות דקדושה כנ"ל שהעיקר הוא בחי' עתה, בחי' היום אם בקולו תשמעו שיסתכל כ"א לקשר אותה העת והרגעשעומד בה להש"י להעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן וזה זוכין רק ע"י תורה ותפלה והעיקר ע"י תפלה שהיא בחי' רצונות וכיסופים וגעגועים טובים להש"י שזה צריכין הכל בכל דרגא ודרגא הן צדיקים גדולים שצריכים לעלות מדרגא לדרגא. ומכ"ש הנמוכים מאד המונחים במקום שמונחים ר"ל, שצריכים להחיות עצמן בכח הצדיקי אמת רק בבחי' זאת בבחי' ועתה ישראל מ"ה וכו' ועתה ישראל שמע וכו'. לחטוף בכל פעם איזה עת ורגע שבורחין מהרע וחוטפין אזיה נקודה טובה וכן בכל פעם. כי איש כזה אם ירצה לחשוב הרבה מה שעבר ולדאוג על מה שיהי' יוכל לצאת מדעתו ולהשתגע ממש ח"ו וכל חיותו וקיומו הוא רק בחי' עתה הנ"ל בחי' היום אם בקולו תשמעו. וכנ"ל וזה שכתב שם במדרש וצאן אלו ישראל ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד וכו' חנינו ה' חנינו כי רב שבענו בוז עכ"ל המדרש. היינו בחי' תפלה ותחנונים וכנ"ל. וזהו וצאו אלו ישראל כ"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. כי צריכין לעשות עצמו כבהמה בחי' אםד ובהמהתושיע ה' וכנ"ל ע"פ צדקתך ע"ש. כי א"א להבין דרכי צדקתו וכו' וזה בחי' הלא מעתה קראת לי אבי אתה וכו' היינו כנ"ל:
And from this comes that which many draw close to the true tzadikim and then fall back again, the Merciful One protect us. For their drawing close was from outside, from the place where they were swallowed, etc. This is the aspect that through the great power of the tzadik, through his above prayers, he extracted them from the swallowing of the Sitra Achara, in the aspect of “Were it not for Hashem... then they would have swallowed us alive” (T’hillim 124:1-3), etc. And as Dovid HaMelech, peace be upon him, requested: “Let them not say: we have swallowed him” (T’hillim 35:25). And as it is written: “They opened their mouth against us, said: we have swallowed” (Aichah 2:16). And so Dovid HaMelech cried out further: “Let not the deep swallow me” (T’hillim 69:16), etc. 36
And when the tzadik, through the greatness of his power, extracts them — those that he extracts from the swallowing of the Sitra Achara, from between the teeth of the Samech Mem — certainly they still need tikkunim and healing of the soul, very very much. Therefore, they specifically need to incline their ear and heart well to hear the voice of rebuke of the true tzadik who merited the above voice. And one who does not wish to incline his ear to the holy voice — he falls back, G-d forbid. For the Sitra Achara follows after him constantly, to return and swallow him, G-d forbid, as above. 37
אות ע וכל זה צריכין לקשר למ"ש (בסי' ס"א) על פסוק אני היום ילדתיך ע"ש שמשיח יזכה לבחי' למעלה מהמזון וכו'. וכל אחד צריך להמשיך על עצמו בחי' זאת בכח הצדיקי אמת הממשיכין אורו של משיח בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן על כל מי שרוצה להתקרב להש"י שהעיקר הואע"י בחי' את זאת שיחשוב בכל יום ובכל עת ובכל רגע שאין לו אלא אותה הרגע וכאלו נולד עתה. כי באמת מי שיש לו שכל אין הזמן כלום כי העבר אין והעתיד עדיין וההוה כהרף עין כמובא מזה גם אצל המחקרים. והמשכיל יכול להבין שאין שום זמן כ"א רגע אחת בכל עת. ואותה הרגע ג"כ אינה כלום נגד השכל שלמעלה מזהכי באמת אין שום זמן כלל וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל. ועיקר ההעלמה שהעלים הש"י השכל האמתי מהעולם שעי"ז התהוות הזמן הוא רק בשביל הבחירה וכמבואר מזה במ"א בדברינו. אבל גם בשכלינו שנדמה שיש זמן יכולים ג"כ להבין שכל הזמן הוא רק רגע ממש שהוא הרגע קלה שעומד בה עתהכי העבר אין וכ'. ועיקר לקשר אותה הרגע להש"י לבחי' למעלה מהזמן. ומ ישמשים לב להסתכל על זה יוכל תמיד בכל עת ורגע להתחיל לקשר עצמו ולדבק עצמו להש"י שזהו בחי' מצות הדביקות בו ית' שהוא מ"ע בתורה כ"ש את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. כי ע"פ הנ"ל יוכל כ"א מכל מקום שהוא אפי' משאול תחתיות ממש לדבק עצמו בהש"י בכל רגע שירצה. וזה בחי' ראו עתה כי אני אני הוא ראו עתה דייקא כי ע"י בחי' עתה כנ"ל תוכלו לראות כי אני אני הוא. ודעת לנבון נקל שענין זה א"א להסביר בפה מכ"ש בכתב רק כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לתפוס מזה רמזים אמתיים לדבק עצמו להש"י בכל עת מכל מקום שהוא ועל זה נאמר אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני:
And therefore, now, even though it is the completion of the tikkun of all the above tikkunim, nevertheless it is impossible now to draw the tikkun in one time, in the aspect of “you cannot consume them quickly” (D’varim 7:22), etc. And therefore there is Chol HaMoed on Sukkos between the first day and the last day. For even though on the first day of Sukkos all the chasadim are drawn — which are drawn from the gathering of chasadim drawn through the refining of emunah, accomplished through the aspect of receiving the Torah, which is the drawing of the spirit of prophecy drawn on Yom Kippur when we received the Second Tablets, as above — in the aspect of “to tell in the morning Your chesed” (T’hillim 92:3), etc. — through which is the renewal of the world, through which the voice of the above melody is aroused, from which come all the joys. And therefore, then is truly z’man simchosainu. 38
And also then, Hashem, blessed be He, had compassion upon us and commanded us to take the four holy species, which are the aspect of manay k’rava [weapons of war] — to show that we have in our hand the power of the staff of might, which is the aspect of the prayer in the aspect of din of the Baal Koach, through which is the essential victory of the war, as above. (And see all of this elsewhere.) 39
אות עא וכל זה הוא בחי' מאמר רז"ל הנ"ל בענין ג' דברים שבאים בהיסח הדעת שהם משיח מציאה ועקרב. נמצא שהכל תלוי ברגע וזה בחי' לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך שצריכין לבא באיזה חדשר ולסגור הדלת בעדו ולהתבודד בינו לבין קונו, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם שהעיקר להתחבא עצמו רגע קלה ולדלג באותה הרגע על מה שצריך לדלג להמתיק החרון אף שמשם בחי' נשיכת עקרב ח"ו, ולזכות למצוא טוב אמתי שהוא בחי' מציאה שזהו בחי' כי רגע באפו חיים ברצונו. שע"י בחי' רצון וכיסופין טובים זוכין לחיים אמתיים לבטל החרון אף שבאותו הרגע שכל זה זוכין בכחן של הצדיקים אמתיים שהם בחי' משיח כנ"ל. וזהו שהקדים שם זמרו לה' חסידיו וכו' כי רגע וכו' כי עיקר התיקון ע"י חסידיו שהם הצדיקים אמתיים וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז וכו' היינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום כי הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ"ל, שכל זה מבואר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בער ילין בכי ולבגר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז וכו' היינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום כי הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ,ל, שכל זה מבואר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם שבזה טועין העולם הרבה שכשמתחיל להם איזה בחי' שלוה סוברין שיהי' כן לעולם אבל אין האדם יודע כלל מה יולד יום כיה' ברצונך העמדתה להררי עוז שנתת לי איזה שלוה וכו' אבל תיכף כשהסתרת פניך הייתי נבהל. ע"כ אין עצה ותחבולה כ"א אליך ה' אקרא וכו' כי אין מנוס מכל מה שיכול לעבור על האדם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה כשרז"ל. ואז הפכת מספדי למחול לי וכו' ותאזרני שמחה כי עיקר השמחה ע"י תפלה כנ"ל. וכל זה נאמר במזמור שי חנוכת הבית כי כל זה כלול בהנ"ל:
Nevertheless, we still know that the tikkun has not been completed in its entirety, for it is impossible to rectify in one time. And therefore, one must necessarily pause after one day, and then is Chol HaMoed, which is holy in part — and is not as holy as Yom Tov — in which one is engaged in rectifying lost things, as on Pesach, as above. For this is the essential tikkun: through knowing that it is impossible to rectify in one time. For one needs to draw the above voice of rebuke to rebuke those who came out from the Sitra Achara and have not yet been rectified, as above. And certainly when one needs to rebuke them, certainly one still needs to engage and deal with them a great deal. And many there are who fell back, as above, and one needs to return and engage in tikkunim through wondrous means. 40
And this is the aspect of Chol HaMoed Sukkos, which has the labor of davar ha’avaid for the sake of the above lost ones. For just as at first, on Pesach, there was Chol HaMoed because Pharaoh prevailed after the first day and pursued Yisrael, as above — so too now, on Sukkos, which is the completion of the tikkun, one must not snatch to rectify everything in one time, for this is impossible, as above — as we saw the great ruination that occurred after Shavuos, after the Giving of the Torah. Therefore, one now needs to draw the tikkun through wondrous means: to begin on the first day and pause to make Chol HaMoed for the sake of the above lost things — until Hoshana Rabbah, when we engage with the arvay nachal [willows of the brook] to rectify the aspect of the sinners of Yisrael. And then they engage in Mishneh Torah [the Book of D’varim], which is the aspect of the above voice of rebuke. And then they complete the entire Book of T’hillim, which comprises all the ten kinds of melody — which are the aspect of the above voice of the melody. And then afterward, they make Simchas Torah and complete the Torah. For then is the essential completion of the tikkun that is drawn through the receiving of the Torah, which is the aspect of the spirit of prophecy, through which the faith of the creation of the world is revealed — which is the essential [purpose]. And therefore, the joy then is very great, for all the joys are drawn from there, and now the joy is drawn from there in wondrous completeness — because they then complete the Torah, through which is the essential drawing of the above melody, as above. 41
אות עב וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:
And therefore they conclude and immediately begin the Torah again. In this we reveal that after all these [tikkunim], one still needs to begin each time to engage in our tikkun. For it is impossible to complete the tikkun in one year (as is written in the writings of the Ari, of blessed memory). Rather, each year one refines and rectifies a number of sparks. And even those that are rectified need to be rectified over many days from Rosh HaShanah until Sh’mini Atzeres through wondrous means, and it is impossible to snatch in one time. But after all this, one still needs to engage in this tikkun every single year. And therefore they begin the Torah immediately — for they show that as soon as any tikkun is completed, one needs immediately to return and begin again. For this is the essential tikkun: to begin each time, until through the great power of the true tzadikim we shall merit to complete all the tikkunim in their entirety, and the Redeemer shall come to Tziyon speedily in our days, Amain. 42
And this is the aspect of Chanukah and Purim in general. For Chanukah and Purim are in a single category: they are very holy days in the actual weekdays, where all the labors are performed. And yet they are sanctified with awesome mitzvos such as these — the lighting of the Chanukah candle and Hallel on Chanukah, and the reading of the M’gillah on Purim, etc. For this is the essential innovation and wonder about them, and through this is our essential survival in this long, bitter exile — in the general exile of Yisrael that is greatly prolonged, and in particular the bitter exile of the soul that prevails so greatly upon each and every person, as each person knows in his own soul, until the strength to bear it has almost failed. And many have sunk because of this, the Merciful One protect us — were it not that Hashem was on our side, Who prepared for us holy remedies such as these for our grievous wounds — which are the Torah and the mitzvos, and especially the holy days and seasons, which are Shabbas and Yom Tov. And He added for us in His mercy, after the destruction of the first Bais HaMikdash, two holy festival days — which are Chanukah and Purim — and sends us in every generation awesome tzadikim such as these, who through the greatness of their power and their immense might and their awesome perception, they illuminate within us and draw upon us all these holy remedies, in order to sustain us as on this day. 43
אות עג ע"פ הנ"ל מבואר עוצם גדולת קדושת נר חנוכה שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה. כי אורם הקדוש נמשך מבחי' אורו של משיח בח'י ערכתי נר למשיחי כי הוא יזכה לבחי' משפט וצדקה בשלימות שעי"זעיקר קיום העולם ע"י שהוא ית' בעצמו ממתיק המשפט בצדקה בדרכים נפלאים בכל יום ובכל עת ובכל שעהו וכו' וכנ"ל. וזה שכתוב במדרש הנעלם פ' נח הובא בילקוט הראובני פ' בהעלותך וז"ל והנה עלה זית טרף בפיה לולא שהעיר הקב"ה רוח הכהנים שהיו מדליקין נרות בשמן זית אז אבדה פליטת יהודה מן העולם. נמצא שעיקר קיומינו הוא ע"י הנרות בשמן זית של המנורה שהוא בחי' נר חנוכה היינו כנ"ל:
For the essential filth of the serpent, from which come all the sins and blemishes, the Merciful One protect us, clings most to the 39 labors, which are the totality of all the affairs that one does for the sake of livelihood — from which come all the lusts that embitter a person’s days — drawn from the aspect of the mercy of the Sitra Achara, the aspect of “and the serpent was cunning,” as above. And this is the aspect of the exile of Mitzrayim — namely, the exile of the Sitra Achara that seizes the souls of Yisrael in the bitter exile of the lust for money and the anxiety of livelihood, which is the aspect of “and they embittered their lives with hard labor, with mortar and with bricks and with all labor in the field” (Sh’mos 1:14). All of which is fulfilled in those who are sunk in the lust for money and toil with all kinds of exertions and embitter their lives with all kinds of bitterness for the sake of pursuing this world, and forget Hashem, blessed be He — that the essential livelihood is through Him — and one needs only a small amount of business for the sake of livelihood, as our Sages of blessed memory said: “Minimize your business and engage in Torah.” And not to spend and embitter all one’s days on this — and nothing shall he carry away for his labor. For in truth, the essential livelihood is through bitachon [trust in Hashem] alone. Only, one needs some small business, as our Sages of blessed memory said: “Is it possible that one should sit idle? The Torah says: ‘And He will bless you in all that you do.’” It emerges that one needs only to do some small business so that one should not be sitting completely idle, and Hashem, blessed be He, will bless him through this, as it is written: “And He will bless you in all that you do” (D’varim 15:18). “In all that you do” specifically — namely, in whatever small business one does, Hashem will bless him and make him successful and sustain him according to what he needs for his eternal good, which is the essential thing. 44
Loading comments…