נזיקין ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ובו יתבאר ענין פסח ואיסור חמץ במשהו:
border-radius: 0 6px 6px 0;
ע"פ התורה מישרא דסכינא (בסי' למד) ע"ש כל התורה והכלל כי השגו תאלקות א"א להשיג כ"א ע"י כמה צמצומים וכו'. כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן. כדי שיוכל התלמיד להבינו. דהיינו שהוא מציע לו הקדמות וכו'. וצריך כ"א לבקש מאד מלמד ורבי הגון כזה וכו'. וכל מה שהוא קטן ביותר וכו' הוא צריך רב יגדול ביותר כמ ושמצינו בעת שהיו ישראל במצרים וכו' הי וצריכים רבי גדול מאד דהיינו משרע"ה וכו'. ע"כ אין להאדם לומר די לי אם אהיה מקורב אצל איש נכבד אף שאינו גדול במעלה וכו'. כי אדרבא כל מה שהוא חולה ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' וכו' ע"ש. וזה בחי' שערות וכו'. וזה בחי' שערא בעגולא בחי' סבובים וכו'. ולבא להשכל התחתון הזה הוא ע"י שונא בצע וכו'. וצריך להחיות את השכל הזה שהוא בחי' חכמה תתאה ע"י אור הפנים המאיר בג' רגלים וכו'. ולפעמים שנופל ח"ו זה השכל שהוא בחי' מלכות והם רוצים להתחכם בחכמו תחיצוניות שלםה שהם כסילות באמת ע"י שנפל אליהם זה השכל הנ"ל. ועיקר והראש שלהם הוא עמלק וכו'. וצריכין לחתוך ולהבדי בחי' המלכות דהיינו השכל הנ" למבחי' עמלק שהוא כלליות הד"מ בבחי' וישסף וכו' חתכו לד' וכו'. וזה נעשה ע"י החסד שנמשך ע"י התוכחה שמקבלין אע"פ שהוא דרך בזיון וכו'. כי כל הבלבולים באים ונמשכין בשעת התפילה וכו'. והתפילה היא כפי התורה שזהו בחי' אייתו ליה תרי ביעי אייתי איהו תרי גביני. כי יש ב' בח"י תורות, יש תורה שנמשך מעזות דקדושה ויש שממשיך תורה מהס"א מבחי' עזות דקליפה וכמ וכן הם התפילות וכו'. ע"כ צריכין לקבל תוכחתם של הצדיקים אמתיים אע"פ וכו'. ועי"ז נמשך חסד שעי"ז חותכין את המלכות וכו' ע"ש כל זה היטב היטב:
And this is the aspect of what we ask for on Rosh HaShanah regarding life, as we say:
אות ב וזה בחי' פסח שאז התחלת התקרבו תישראל לאביהם שבשבמים ע"י משה רבינו שהוציאנו אז ממצרים וגילה לנו השגת אלקותו בדרכים נפלאים באותות ובמופתים נוראים ובשכליים גדולים ועצומים כי הוא פתח לנו אור הדעת והודיע לנו אלקותו ואדונותו יתב' ויתעל. ע"כ צריכין לאכול אז מצה, וחמץ אסור בשמהו. כי צריך כל אדם להאמין באמונה שלימה שכל מה שעובר עלי ובכל יום ובכל עת ובכל שעה מיום הולדו עד יום מותו הכל הוא רק סיבובים מאתו יתב' כדי שיזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אות וית'. כי רק בשביל זה נברא ואין שום תכלית אחר חוץ מזה. כ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו כ"פ שעיקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה. וזה עיקר כלל כל התורה וכלל כל הכוונות שלכל המצוות הקדושים כי כולם הם שיעורים וצמצומים לאלקותו יתב' שעל ידי אלו המצוות אנו זוכין להמשיך השכליים והצמצומים הקדושים שעל ידם נזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו ית'. וכמבואר בהתורה הזאת שזהו בחי' שערות בחי' שיעורא דאתוון דאורייתא וכו' ע"ש, אך את זלע"ז עשה אלקים. כי יש מלכו תהרשעה בחי' ד' מלכיות שיונקים מזה השכל ע"י פגמ יהדורות והם מתגברים בכל עת לבלבל דעת האדם שלא יסתכל ולא יבין על כל מה שמסבב הש"י עמו לטובתו הנצחיית כדי לזכות לחיי עולם להשגות אלקות ושוכח ח"ו את העיקר ועושה מהטפל עיקר כאיל והעיקר היה ח"ו עסקי העוה"ז וטירדת הפרנסה וכו' ר"ל. ע"כ צריכין לבקש מאד מאד רבי הגון שיהי' גדול במעלה שיוכל להתנהג עמו כראוי שיסבב עמו בדרכים נפלאים באופן שיכניס בו ג"כ השגות אלקות. וכמבואר בהתורה הנ"ל:
.verse-src {
אות ג והנה מבואר בהתורה הזאת שאלו השכליים והצמצומים הקדושים שהם הקדמות וסיבובים להשיג על ידם השגת אלקותו ית', אלו השכליים הם בחי' שערות וכו' כנ"ל. וע"כ הם נקראים שערות. כי הם נמשכים בחכמה נפלאה בצנורות דקים בבחי' שערות כי צריכםי לדקדק בהם מאד שלא יטה לימין ולשמאל. כי אם לא יצמצם אותן כראוי וימשיך שכל הרבה יותר מדאי. יהי' ח"ו ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו שמשם יניקת הקליפות כידוע. וכן להיפך אם יצמצם אותן יותר מדאי יהי נעלם אור השכל לגמרי. ע"כ צריך הצדיק הרבי העוסק בזה להיות קולע עאל השערה ולא יחטיא. להמשיך השכל בדרכים נפלאים בבחי' שערות שהם צמצומים דקים. ואעפ"כ כל שערה ושערה היא חלולה והיא צנור נפלא שנמשך על ידה מעין החכמה מן המוח. כ"א (איוב לח) מי פלג לשטף תעלה וכו':
font-style: normal;
והנה הצדיק בודאי עושה עבודתו ומלאכתו בשלימות ועוסק עמנו כראוי עם כאו"א. אבל האדם יש לו בחירה. וכל אחד כפי מעשיו כן ממשיך על עצמו שכליות של הצדיק שהם בחי' שערות בחי' צמצומים קדושים וסיבובים נפלאים להשיג על ידם אלקותו יתברך ע"כ צריך כל אדם לידע שחוט השערה יקר מאד מאד והוא תלוי בכל עת בחוט השערה שיכול האדם לקלקל הרבה מאד ע"י חוט ח"ו. ומכ"ש וכ"ש שיכול לתקן הרבה ע"י חוט השערה כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. כי זה יודע כל אדם בנפשו שעיקר קלקול ופגמיו וחטאיו ח"ו כולם התחילו כחוט השערה. ע"י שלא נזהר בתחלה לשמור מחשבתו היטב. ונמשך אחר המסית מעט מעט ר"ל כ"ש (ישעי' ה') הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. וכשרז"ל הים אומר לו עשה כך ולמחר וכו'. וכפי התגברות היצה,ר על האדם בכ"פ היה ח"ו אפס תקוה. אבל מדה טוה מורבה. כי חוט השערה בקדושה יקר אמד מאד. והש"י ברחמיו זיכה אותנו במצוות רבות בכל יום. וכ"א מישראל מושך עצמו מהרע אל הטוב בכל יום ויום. כי הולך מביתו לביהכ"נ ולביהמ"ד בכל יום ומניח טלית ותפילין ומתפלל ועונה איש"ר ועושה כמה מצוות וכו' וכו'. וכשרז"ל שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון. ואע"פ שיש גם בהמצוות שלהם תערובות פסולת הרבה. אעפ"כ נמצאים בהם עכ"פ כמה נקודות טובות שהם בחי' עערות קדושות שהם יקרים אצלו ית' מאד מאד. וכן אפילו בעניני התאוות והרהורים שמתגברים על האדם בכל יום. מי שהוא איש כשר קצת יש לו בודאי יסורים גדולים מזה, ומתגבר בכל עת נגד המחשבות וההרהורים. וכל תנועה שמנתק עצמו מהם כחוט השערה הוא יקר בעיניו ית' מאד מאד כי הוא ידע יצרנו וכו' ויודע איך הוא מתגבר על כל אחד ואחד. ע"כ יקר בעיניו ית' כל תנועה ותנועה אפילו היא כשערה ממש מה שהאדם מושך א"ע מהסט"א אל הקדושה. וכ"ש רבינו ז"ל מסירת נפש יש לכ"א מישראל בכל יום וכו'. וכמובא במעשה של הצדיק שהתגבר עליו העצבות וכו' כמה וכמה יקר חוט השערה ואפילו פחות מזה שאלפים עולמות אינם כדאי נגד זה. כי האדם בעולם העשי' שמלא קליפות והם כרוכים אחר האדם מאד ולולא הקב"ה עוזרו היה נופל בידם ח"ו. ע"כ צריך כל אדם להשכיל על דרכיו בכל יום ובכל עת לשמור א"ע מאד לשא תתחיל מחשבתו לצאת חוץ מגבול הקדושה ח"ו אפילו כחוט השערה. כי ע"י פגם כחוט השערה שנוטה מן הדרך יכול לתעות הרבה בדרכים נבוכים ח"ו. וכמובן בדברי וז"ל ע"פ תעיתי כשה אובד (בליקוטי ח"א). ואעפ"כ צריך לידע גם ההיפך. שכשמתגברים עליו מאד ונדמה לו שכבר נתעה כ"כ שא"א לו לעמוד כנגדם צריך לידע ולהאמין שכל תנועה ותנועה שינתק וימשיך א"ע מהם אפי' כחוט השערההוא יקר מאדמ אד בלי שיעור. ואלו השערות יתלקטו יחד וברבות הימים יגאלהו הש"י מהם. ויזכה על ידם להשגות אלקותשנמשך על ידי צמצומים קדושיםשהם בחי' שערות שהם. נעשים ע"י בחי' השערות הנ"ל ע"י שאיש הישראלי מושך א"ע מרע לטוב בכל פעם שעיקרו תלוי בחוט השערה. כי אפילו צדיקים גדולים תלויים בכל עת בחוט השערה בבחי' וסביביו נשערה מאד וכמובא בדבריו ז,ל (בסי'כ') בהתורה ט' תקונין על ותליין בחד חוטא עיין שם:
“Remember us for life,” etc., “and write us in the Book of Life,” etc. And likewise many times. That is, we ask that we should merit to give the letters of the Torah a good configuration, through the souls that are made from good yearnings. And this is the aspect of: “If he merits, it becomes a potion of life for him” [zachah na’aseh lo sam chayim], as is explained there in the Torah teaching mentioned above.
אות ד וע"כ חמץ בפסח משהו. כי איתא שחמץ הוא בחי' מוחין דקטנות שמשם אחיזת הסט"א ומצה היא מוחין דגדלות שעל ידם משיגין אלקותו ית'. ע"כ צריכין ליזהר מאד ממשהו חמץ. כי השמירה ממוחין ושכליות דסט"א שהם בחי' חמץ ולזכות למוחין דקדשוה שהם בחי' השגות אלקות שהם בחי' מצה, הכל תלוי במשהו בבחי' חוט השערה שבשביל זה נקראים הצמצוצים והשכליים הנ"ל שערות וכנ"ל:
font-size: 0.88em;
אות ה וזה שדרז"ל ולא יראה לך חמץ. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. שאם נכנס עכו"ם לבי תישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציאו, כי חמץ הוא בחי' חימוץ המוח שהם מחשבות זרות והרהורים שהם אסורים במשהו. אבל אם האדם עושה את שלו ומתגבר בכל כחו לבער ולגרש המשחבות רעות מקרבו והם אעפ"כ באים בע"כ עליו בכל פעם, על זה אין האדם חייב כלל כ"ש בס' הא"ב שאין האדם חייב על ההרהורים הבאים עלי וכ"א כשמהרהר וחוזר ומהרהר. וכן כתב (בספרו לק"ת) שיהיה האדם שב ואל תעשה גם במחשבה ומה שנעשה עמו ממילא אל יחוש. וזה בחי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים שאם נכנס עכו"ם וכו', היינו מאחר שהאדם נזהר ונשמר מחמץ שלו היינו שלא יחמיץ מוחו במחשבות חוץ והרהורים ואם אעפ"כ נכנס העכו"ם שהוא הסט"א וחמצו בידו שהם ההרהורים שבאים עליו שלא בכוונה. אינו חייב ע"ז. כי אין זה חמץ שלו רק שצריך ליזהר שלא יגע בו ולא יהנה ממנו ולא יהיה נמשך אחריו כלל. וע"פ רוב עי"ז ממילא יסתלק כמבואר במ"א. אבל הוא אינו צריך להסתכל על זה כלל רק שיהיה נזהר שלא יהיה החמץ שלו. שלא יחמיץ מחשבתו בעצמו באלו המחשבות הבאים עליו:
color: #888;
אות ו וזה בחי' מצה ומרור. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שצריכין לקבל התוכחה ומוסר של הצדיקים אפילו אם הוא בדרך בזיון ועי"ז זוכין לחסד. שעי"ז חותכין את המלכות שהוא השכל הנ"ל ומעלין אותה לאור הפנים בשלש רגלים וכו' כנ"ל. וזה בחי' מצה ומרור. מרור מרמז על התוכחה שהוא בדרך בזיון שהוא בחי' מרירות. וצריכין לקבל אותה. ועי"ז מקבלים החסד שהיא בחי' מצה בחי' פסח שהוא חסד גדול שהוא ראש וכלל של כל השלש רגליחם שמתחילין מפסח שאז הוציאנו ממצרים וגילה לנו אלקותו יתב' ע"י משה רבינו שזה א"א לזכות כ"א ע"י חסד שמקבלין ע"י התוכחה כנ"ל. וע"כ פסח הוא חסד כידוע היינו כנ"ל. וזהו בחי' מצה ומרור. כי החסד בחי' מצה של פסח א"א לקבל כ"א על ידי מרירות התוכחה שהיא בדרך בזיון וכנ"ל. כי המרור הוא זכר לוימרוו את חייהם בעבודה קשהוכו' שכל זה מרמז עלן המרירות שסובלין קודם שמבררין דיני התורה. כ"ש בזוה,ק בעבודה קשה בקשיא בחומר הלכתא וכו'. וכל זה המרירות נמשך מהתורות הפסולות של הסט"א שנאחזין בההלכה שהם בחי' מוץ ותבן שצריכין לברר ההלכה מהם. כי משם נמשכין כל הקשיות וכו'. וכמו כן קשה להתפלל. כי התפילה היא כפי התורה כנ"ל. וע"כ פי' אדמו"ר ז"ל גם זה הפסוק וימרר ווכו' בעבודה קשה לענין תפלה כמובא (בלק"ת). וכל זה נתתקן ע"י התוכחה שמקבלין מהצדיקים אע"פ שהוא בדרך בזיון. כי בשביל זה מוכיחין אותנו בדרך בזיון שסובלין צער גדול מאתנו מחמת שתפלתנו ותורתינו אינה כראוי כמבואר שם ע"ש. ואז כשמקבלים תוכחתם נמשך החסד הנ"ל. וזהו בחי' מצה ומרור וכנ"ל:
display: block;
אות ז וזה בחי' הנפת העומר שעורי םבחי' ספירת העומר. כי עומר שעורים הואבחי' כלליות כל הצמצומים כידוע. היינו בחי' צמצומים הנ"ל שעל ידם זוכין להשגות אלקות שזהו בחי' כלל קבלת התורה שאנו מכינים עצמינו לזה בימי הספירה ע"י שמתקנים אז כל הצמצומים כנ"ל. והצמצומים הם בחי' שערות שזהו בחי' עומר שעורים בחי' עמר נקא שהוא בחי' שערות קדושים עליונים כמובא בכתבים. וזהו בחי' שעורים בחי' שיעורין דאתוון דאורייתא שהם בחי' שערות בחי' צמצומים הנ"ל. וזה שמובא שעומר שעורים הוא בחי' מנחת קנאות היינו בחי' תוכחה הנ"ל שעל ידה חותכין את המלכות חכמה תתאה שהיא כלל כל הצמצומים הנ"ל, שחותכין אותה מד' מלכיות שהם בחי' עמלק כ"ש שם ע"ש. כי מנחת קנאות זהו בחי' תוכחה שמקנרא לה ומוכיח אותה אל תסתרי עם איש פלוני. וכן בכלליות ישראל העומר שעורםי הוא בבחי' מנחת קנאות שהצדיק מקנא ומוכיח את ישראל ומזהיר אותם את תסתרי עם איש פ' שרוצה לפתותך להדיחך מדרך האמתף. אבל התוכחה היא באהבה גדולה אע"פ שהיא בדרך בזיון שמקנא לה ואומר אל תסתרי וכו' שזהו בחי' בזיון אע"פ הכל מחמת אהבה. בבחי' כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה לאו רחימותא רחימו. שעיקר הקנאה והתוכחה הכל מחמת אהבה וחסד כדי להחזירם למוטב לא לרחק ח"ו כ"א לקרב בכל ימי התקרבות וע"כ ע"י תוכחה זאת מתגלה חסד שעל ידו חותכין את המלכות ח"ת בחי' הצמצוצמים הנ"ל מבחי' עמלק וכו'. דהיינו מחכמות חיצוניות המביאין לאפיקורסות שהם רוצים להתחכם בחכמתם הרעה ע"י הצמצומים והשכליים הקטנים שהם הקדמות וסיבובים להשיג על ידם השגות אלקות, והם רוצים להפוך ח"ו להמשיך אלו השכליות לחכמתם ודרכיהם הרעים. וא"א לקבל התורה כ"א כשמתרחקים מהם בכל מיני הרחקות. וזה אנו עוסקין בכל ימי הספירה שסופרין לעומר. כי ע"י מצות עומר שעורים שהוא כלל כל הצמצומים והשכליים הנ"ל. עי"ז קוצרין וחותכין את הצמצומים מבחי' עמלק בבחי' קרצו לפי חסד. כי העומר שעורים מנחת קנאות הוא בחי' תוכחה שעל ידה מתגלה חסד. שעי"ז חותכין מהם בחי' המלכות שהוא בחי' הצמצומים הנ"ל כנ"ל. ומניפין העומר כלליות הצמצומים להשי"ת להורות שצריכין להניף ולהרים כל הצמצומים והשכליים וכו' להניף הכל להשי"ת כדי להשיג על ידם השגות אלקות כנ"ל. וע"כ העומר בא משעורים שהוא מאכל בהמה להורות שכל השכליים והצמצומים כל זמן שאין מניפין אותם להשי"ת הם כולם רק בחי' בהמיות ממש. בחי' העדר הדעת. ועקיר תקונם ע"י ההנפה וההרמה שמניפין ומרימין אותם להשי"ת להשיג אותו ית' על ידם. כמו הבהמה שכל תקונה והנהגתה ע"י האדם הבר דעת דייקא כ"ש (ישעי' א') ידע שור קונהו וכו'. אבל בלא האדם אין בה שום תועלת. כמו כן כל השליותך שהם הצמצומים הנ"ל דהיינו השכליות שיכולין למצוא בכל הדברים שבעולם אינם נקראים בשם שכל אדם כ"א כשמניפין אותם להשי"ת להשיג ולהכיר אותו ית' על ידם. אבל מקודם הם רק בחי' בהמה ממש. וע"כ אנו מרימין ומניפין העומר שבא משעורים שהוא מאכל בהמה כדי להניף כל הצמצומים להשי"ת שזה העיקר. שבשביל זה נוצרנו שזהו עיקר קבלת התורה שאז דייקא קרויים אדם בחי' אתם קרויים אדם כשרז"ל:
margin-top: 4px;
אות ח וע"כ היה מפלת המן עמלק ביום הנפת העומר שעורים כ"ש אתי עומר דידכו וכו'. כי ע"י הנפת העומר חותכין המלכות וכו' מהם מבחי' עמלק שעי"ז מפלתו. כי נפסק חיותו שמקבל משם. שזהו בחי' וישסף שמואל את אגג וכו' כ"ש שם. וכן כמה אומות נפלו ביםו זה כי כולם כלולים בעמלק כ"ש שם:
.section-head {
אות ט וע"כ העומר הואראשית הקציר כ"ש והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והוא מתיר לקצור התבואה. זהו בחי' וקצרו לפי חסד המובא בתורה הנ"ל. דהיינו שצריכין לחתוך המלכות מבחי' עמלק ע"י החסד. וזהובחי' תקון קצירת התבואה מהארץ. כי הארץ נתקללה חטא אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר ובזה פגם בבחי' הצמצומים שצריכין לבא על ידם להשגות אלקות שהוא חי החיים ונטה אחר ההבל של חכמות חיצוניות שנמשך אחריהם ע"י אכילת עץ הדעת טוב ורע. כי בודאי יש בו טוב. כי שורש הצמצומים והשכליים הנ"ל שרש ם טוב כדי לבא על ידם להשגת אלקות. אבל הוא ערב טוב ורע ונתן יניקה להרע שהוא בחי' חכמות חיצוניות בחי' עמלק שהוא זוהמת הנחש שיהיה יונק מהם ואז נתקללה האדמה בעבורו ומאז נתערבה התבואה בפסולת מוץ ותבן. וצריכין כמה מצוות בהתבואה. הכל לברר התבואה מזוהמת הנחש מקללות האדמה. וע"כ בעת הקציר צריכין תחילה מצות קצירת העומר כדי לחתוך המלכות מהסט"א מבחי' עמלק שהוא חכמות חיצוניות כי שכל האדם הוא כפי האכילה בקדושה או להיפך ח"ו כמבואר במ"א כי חיות האדם שהוא הדעת ממשיך אותו השי"ת ע"י האכילה. ועיקר הוא אכילת הלחם שמיזן זיין. ע"כ צריך לקדשו כנ"ל לבררו מזוהמת הנחש כדי שלא יהי' נמשך ע"י אכילה הזאת אחר חכמות חיצוניות שמרחקין מהשי"ת כ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו'. ע"כ ע"י קצירת העומר ממשיכין בחי' תיקון הנ"ל בחי' וקצרו לפי חסד. שעי"ז חותכין המלכות בחי' כלליות השכליים הנ"ל חותכין אותם מחכמות חצוניות שזהו בעצמו בחי' קצירת התבואה מהאדמה וכנ"ל:
font-size: 1.1em;
אות י והכל נעשה ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' כהן איש חסד. שהוא מטה כלפי חסד תמיד. ומוצא טוב בכ"א מישראל. כי יודע ללקט כל בחי' השערות טובות שנמצא בכ"א מישראל ועי"ז הוא עוסק ברפואות כל א' וא' ואפילו אם הוא חולה גדול מאד מאד בחולי הנפש כי הוא מוצא בו ג"כ נקודות טובות בחי' שערות. דהיינו מה שמנתק עצמו מרע לטוב כשערה. ועי"ז ממשיך גם עליו שכליות וצמצומים הנ"ל עד שמכניס בו ג,כ השגות אלקות כ"ש בתחילת התורה הנ"ל שזהו עיקר גדולת הצדיק כשיכול לרפאות גם החולתה הגדול ביותר כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' כ"ש שם ע"ש. וזה התיקון צריכין להמשיך בימי העומר שאז מאיר בחי' עמר נקא שהוא בחי' שערות קדושות עליונות שהם רחמים עליונים מאד מאד שהם ממתיקין כל הדינים וכל הגבורות הנאחזים בהצמצומים הנ"ל שממשייכן כל ימי העומר:
font-weight: bold;
אות יא ובשביל זה מתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע בימי העומר על שלא נהגו כבוד זה בזה ולא היה ביניהם אהבה. כי הם פגמו בהשערות הנ"ל, כי בודאי היו צדיקים, אך הפגם שלהם הי' שהלכו בתוקף מדת הדין והסתכל כ"א בחבירו על הרע שלו ולא הסתכלו על הטוב שבכל אחד ועי"ז היה ביניהם שנאה. ומחמת זה מתו בימי העומר דייקא שאז עיקר התיקון ע"י בחי' השערות הנ"ל שצריכין להסתכל על הטוב שבכל א' אפילו כחוט השערה שעי"ז יכולין לעשות ממנו כלי להמשיך השגות אלקות על ידו ג"כ, כי באמת להמשיך השגות אלקות צריכין כלים רבים כידוע. ע"כ צריכין לזה קיבוץ ישראל קדושים הרבה שיתקבצו יחד לדרוש את ה' ולבקשו. כי בכ"א מישראל יש בחי' נקודה טובה מה שאין בחבירו כ"ש במ"א. וזאת הנקודה טובה שיש בכ"א היא בחי' צנור וכלי שהצדיק ממשיך על ידו השגות אלקות. וע"כ לא היה אפשר לקבל את התורה כ"א כשהיו ששים רבוא יחד. וזה בחי' ומתלמידי יותר מכולם. וזה בחי' והעמידו תלמידים הרבה. והעיקר שיהיה ביניהם אהבה ואחדות בחי' אהבת החברים שעיקר קבלת התורההי' עי"ז כ"ש ויחן שם ישראל וכו' ופרש"י כולם כאיש אחד וכו'. ועיקר האהבה ע"י השערות הנ"ל ע"י שאין מסתכלין על הרע שבחבירו רק משתדלין בכל כחו למצוא בו טוב. אפילו אם נדמה לו שרעתו רבה אעפ"כ יחפש ויצא בו שערות טובות עכ"פ כנ"ל. וע"כ תלמידי ר"ע שפגמו בזה ע"כ מתו בימי העומר דייקא כנ"ל. ורשב"י היה התיקון שלהם ע"כ אמר אנן בחביבותא תליא היינו כנ"ל:
color: #4a2000;
אות יב וע"כ נתגלגל הזכות ע"י רשב"י דייקא שנתוספו כמה ספסלים בביהמ"ד במעשה דר"ג ור"י ששאל ראותו תלמיד תפלת ערבי תרשות וכו' שהיה רשב"י. כי לא הסכימו עם ר,ג שאמר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לביהמ"ד. רק העבירו שומר הפתח וכו' ונתוספו ד' מאות ספסלים ועל ידי זה נתרבה תורההרבה באותו היום. ואמרו שם תנא עדיות בואתו היום נשנה. ועדיות היא בחירתא דכולא ש"ס כשרז"ל. כי דייקא ע"י רבוי תלמידים נתגלו הלכות למעשה הרבה מאד שזהו ענין מס' עדיות. שזהו העיקר כשמספרין התלמידים מרבן כאו"א הלכה למעשה דהיינו הדיבורים קדושים ששמע ממנו למעשה מה שהשיב לו על שאלותיו ששאל אותו על ענייני חולאתו וריחוקו מהשי"ת ואיך ובאיזה דרך גלגל עמו. שמאלו הסיפורים יכול כ"א להבין ולהשכיל עצות ודרכים להתקרב להשי"ת עד שיזכה להשגות אלקות שזהו בחי' מס' עדיות שהיא בחירתא שנתחברה מהעדות שהעיד כ"א מה ששמע מרבו הלכה למעשה. וכן הוא בדרכי עבודת ה' וכנ"ל:
text-align: center;
כי עיקר יגיעת הצדיק האמ תהוא להמשיך השגות אלקות בתלמידיו בדרכים נפלאים עד שיוכלו להאיר בתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהןם לדורות עד שכולם ידעו את ה'. והצדיק בחיים חיותו יודע בהשגתו העצומה איך לדבר עם כאו"א וכו' כנ"ל. אבל לאחר הסתלקותו עיקר חיותינו ע"י קיבוץ תלמידיו יחד לדברים שבקדושה וכ"א מתעורר להשי"ת כפי הנקודה טובה שהאיר בו הצדיק וכ"א מספר מה ששמע וראה ממנו ועי"ז יכולין להחיות את כל העולםך כולו:
And this is the aspect of the three books that are opened on Rosh HaShanah: the completely righteous are written immediately for life; the wicked, etc.; and the intermediate ones are suspended until Yom HaKippurim — as our Sages of blessed memory said. That is, the tzadikim, who have good and holy yearnings, from which are made good souls and vowel-points, and the letters of the Torah are given a good configuration, in the aspect of: “If he merits, it becomes a potion of life for him” — therefore they are certainly written immediately for life. For they are automatically written for life, since they give the letters of the Torah a good configuration, in the aspect of a potion of life, as above.
אות יג וזהו בחי' הילולא דר"ש בר יוחאי שעושין בל"ג בעומר שאז נסתלק. כי עיקר השמחה מה שזכינו שהשאיר לנו השארה קדושה כזאת שהם ס' הזוה"ק שעי"ז נזכה להשגות אלקות. כי כל ס' הזוהר הם תקונים וכלים שהמשיכו ברוב השגתם הקדושה שעי"ז נזכה להשגות אלקות שזהו כל דרכי הקבלה הקדושה שגילו רשב"י ותלמידיו, וע"כ בזוהר דא יפקון מן גלותא. ויקויים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. היינו כמו ביציאת מצרים שהיהת הגאולה ע"י משה רבינו ע"י שגלה לנו אז השגות אלקות בדרכים נפלאים כמבואר בתחילת התורה הנ"ל. כמו כן עתה בגלות האחרון הזה שקשה וכבד יותר. אבל ברחמיו יגאלנו ע"י כל הסתרי תורה שגילו הרשב"י וחביריו שהם כלים וצמצומים להשגת אלקות שעי"ז עיקר רפואת הנפש וגאולתה בגשמיות ורוחניות. וע"כ עושין בל"ג בעומר שמחה גדולה. דהיינו ביום הסתלקות התנא רשב"י, על שזכינו שהשאיר לנו השארה כזאת שתשאר לדורי דורות שעי"ז נזכה להשיגו יתב' באמת. וזהו בחי' עד הגל הזה שמרמז על ל"ג בעומר כ"ש בכתבי האריז"ל. וזהו עד דייקא בחי' מס' עדיות שנתחברה על ידו שהיא בחירתא שהיא בחי' ההשארה של הצדיקים האמתיים שמשאירין להעולם ע"י תלמידיהם שמעידין בשמם מה ששמעו וקיבלו מהם הלכה למעשה שע"י זוכין להשגת אלקות להכיר אותו ית' שזהו בחי' עדות. כי התורה נקראת עדות כי התורה מעידה על מציאותו ית' (וכמובא מזה במ"א בה' עדות ובה' פסח הלכה ט). ועיקר התורה נמשכת ע"י עדות התלמידים שמעידין מה ששמעו מרבם. שזהו בחי' מס' עדיות שהיא בחירתא דכולא ש"ס וכנ"ל:
margin: 36px 0 10px 0;
כי אע"פ שעדיין אין אנו יודעין ומבינים כלל סתרי התורה שגילה רשב"י בזוהר ותיקונים אעפ"כ הוא תקון גדול לנפשינו כי כבר עשה והכין לנו כלים נפלאים ותיקונים גדולים ע"י דרכי תורתו הק' שגילה. שעי"ז מי שרוצה להתיגע לבקש אותו ית' יוכל לבא בנקל להשגות אלקות על ידי הדרכים והכלים והתיקונים שגילה. כי להמשיך השגות אלקות צריכין כמהו כמה צמצומים בחי' כלים ותיקונים. ומחמת חטא אדה"ר וקלקולי הדורות. א"א לגמור התיקון בשלימות בדור אחד. וע"כ מתייגעים גדולי הצדיקים בכל דור ודור להמשיך תקונים נפלאים ולהשאיר ברכה אחריהם כדי שיהי' בנקל לדור אחרון להשיג אותו ית' אם ירצו לבקשו. וע"כ גם אחר התנא רשב"י זכינו לכתבי האריז"ל שהוסיף לגלות תיקונים נפלאים וכו'. וכן בדורותינו זכינו למה שזכינו ע"י גדולי הצדיקים שהיו מימות הבעש"ט ז" לעד עכשיו. ומי שהוא בעל נפש ודורש את ה' יוכל להבין מעט את כל מעשה תוקפם וגבורתם של הצדיקים הגדולים המובחרים שעשו ותקנו לנו בכל דור ודור. וזה עיקר חיותינו ותקותינו שאנו מחיין עצמן בההשארה הקדושה שהשאירו לנו גדולי הצדיקים האמתיים ע"י תלמידיהם וכנ"ל:
And likewise, in reverse: the wicked, who make evil souls and vowel-points from evil yearnings — therefore they are written immediately for death, since they give the letters of the Torah the reverse configuration, in the aspect of: “If he does not merit, it becomes a potion of death for him” [lo zachah na’aseh lo sam maves], as is explained there — see there well.
יד) וזה בחי' מעלת יקרת קדושת הביהמ"ד שהוא מקדש מעט שזהו עיקר קיום שלנו בתוקף אריכת הגלות הזה. שהביהמ"ק נחרב בעונותינו ועיקר קיומינו הוא ע"י ב"כ ובתי מדרשות כ"ש (יחזקאל יא) כי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל אלו בכ"כ וב"מ. כי בביהמ"ד שם מתקבצין התלמידים ומעידים ומספרים מה ששמעו מרבן כדי להשמיך השארתו הק' לנצח. ועיקר קדושת הב"כ וב"מ נמשכין מבחי' המשכן שעשה משה במדבר אחר מעשה העגל. כי עיקר חטא העגל נמשך על ידי הפגם שפגמו בכבוד משה רבינו ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. כי אפילו לפי טעותם שהטעה אותם הבע"ד שכבר מת משה היו צריכין להאמין שבודאי לא היה יגיעו לריק חס ושלום. ובודאי השאיר השארה טובה אצל תלמידיו. והיה להם לבא לאהרן וליהושע וכו' ולבקש מהם שיוליכו אותם בדרך הישר כפי מה שקיבלו ממשה רבן. אבל הם לא בחרו בהאמת. כי העיקר בהמעשה הזאת היו הערב רב ששנאו את משה והיה טינא בלבם עליו וביקשו עלילה לפרוש מאחרי המקום. ע"כ תיכף כשסברו שמת משה באו לאהרן ואמרו קום עשה לנו אלהים עשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו וכו'. כי בודאי כשפורשין מהצדיק האמת ומדרכיו הק' עי"ז באים לע"ז וע"כ באו אז עי"ז למעשה העגל. וע"כ כשבא משה וראה את כל זה עסק אח"כ להמשיך תיקון שאפילו אח"כ כשיגיע זמנו להסתלק באמת יהי' נשאר זכרו לדורי דורות. וזהו בחי' מעשה המשכן שעסק אח"כ. ששם המשיך השארת שכינתו ית' דהיינו בחי' השגות אלקות כי כל מעשה המשכן היה בחי' כלים וצמצומים להשגות אלקות. ועיקר בחי' המשכן היה שעי"ז המשיך תיקון שאפילו כשישראל נעים בגלות שהוא בחי' מדבר גם אז יהיה להם כח להמשיך השגות אלקות ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחי' מקדש מעט בחי' המשכן שעשה משה במדבר. שאע"פ ששם לא היה עיקר מקום המנוחה דהיינו מקום הביהמ"ק כ"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכו', אעפ"כ יכולין להמשיך לשם קדושת הביהמ"ק ששם השראם השכינה ע"י תקוני המשכן שעשה. וכמו כן תיקן לדורות שיהי' כח לישראל בכל דור להשמיך קדושת ביהמ"ק בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שיעשו בגלות שעל כן הם נקראים מקדש מעט:
The intermediate ones [bainonim] are suspended and standing until Yom Kippur. For the intermediate ones have both good and evil — sometimes holy souls are attached to them, which are good yearnings, and sometimes the reverse. Therefore they are suspended and standing until Yom Kippur — if they will return in teshuvah. That is, they must strive during all the Ten Days of Teshuvah to cause the good yearnings to overpower the evil yearnings. For this is the essential teshuvah: to cause the good to overpower the evil, until the holy souls overpower and give the letters a good configuration, in the aspect of a potion of life. And through this they too merit to be written and sealed in the Book of Life, as above.
אות טו וזהו בחי' כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. כמעט שעברתי מהם זה בחי' הסתלקות הצדיק כשפרש"י שם שזה נאמר לענין הסתלקות משה ואהרן. ואז דייקא מצאתי את שאהבה נפשי ע"י תלמידיו שהמשיכו השארתו בעולם וכשפרש"י שם שזה נאמר על יהושע שכבש ל"א מלכים (ע' במ"א מזה). וזהו אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי וכו'. זה בחי' המשכן וביהמ"ק בחי' ב"כ וב"מ (וכעין שפרש"י
border-bottom: 1px solid #c8a87a;
אות שם . וע"כ נקרא בית אמי שהוא ר"ת אלה מועדי ה' כמובא בהתורה הנ"ל. כי עי"ז מחיין המלכות ח"ת הנ" ע"י שעולין ברגלים לבהמ"ק שעי"ז ממשיכין אור הפנים להחיות המלכות ח"ת הנ"ל שעי"ז זוכין להשגת אלקות כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' ב"כ ובתי מדרשות ששם מתקבץ הטוב של כ"א מהתלמידים מה שקבלו מרבן וכנ"ל. שעי"ז נזכה לאחוז בו ית' בלי רפיון בבחי' אחזתיו ולא אפרנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי וכנ"ל:
padding-bottom: 5px;
אות טז הכלל שמ"ט ימי הספירה הם בחי' מ"ט שערי בינה שאז יוצאים ממ"ט שעיר טומאה ונכנסין במ"ט ש"ק כידוע, וכל זה בכחו של הצדיק הדור האמיתי. שהוא בחי' משה רבינו שהוציאנו ממצרים וטיהר אותנו מזוהמתם בכל מ"ט ימי הספירה ונתן לנו את התורה ביום החמשים הקדוש שהוא חג השבועות הנורא והנשגב מאד. וזה נעשה בכל דור ודור ע"י הצדיק האמת. ע"כ צריכין לכוון בכל ימי הספירה לבקש ולחפש מאד את הצדיק האמיתי הגדול במעלה מאד שיכול לרפאות אותו מחולאתו העצומה של נפשו. וכל מה שהאדם יודע בנפשו שהוא חולה ביותר ופגמיו וקלקוליו והתרחקותו מהש"י עצום מאד. צריך לחפש ולבקש יותר ויותר אחר הצדיק הגדול במעלה ביותר שיוכל לרפאות גם אותו כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר כמבואר בהתורה הנ"ל. וזה עיקר בחי' מצות הספירה שאז מטהרין עצמן ישראל כאשה המטהרת לבעלה כמובא. היינו כי כלל ישראל נקראין בחי' אשה יראת ה' והצדיק הדור האמיתי הוא בחי' איש ובעל שלהם כי הצדיק האמת בחי' משה נקרא איש האלקים בעלה דמטרוניתא שהיא בחי' כנסת ישראל כידוע. ובספירה מטהרת עצמה כנס"י כאשה המטהרת לבעלה. דהיינו שמטהרין עצמן ומכינין עצמן לקבל אור הצדיק האמת שיכול תקנם לרפאם מחולאתם ולהמשיך להם השגות אלקות וכנ"ל. וע"כ סופרין שבע שבתות שהם כנגד שבעה רועים שהם שורש וכלל כל הצדיקים האמתיים כי הם העיקר שהמשיכו השגות וידיעות אלקותו בעולם. כי השבעה רועים הם אברהם וכו' עד דוד. ואברהם הוא הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות אלקותו בעולם. וכן עסקו בזה כל האבות עד שבא משה רבינו וניתנה התורה על ידו ועיקר גמר התיקון יהי' ע"י משיח שהוא דוד שאז יהי' עיקר התיקון שיתקיים כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו'. וע"כ תיכף כשנשלם השבת השביעית שהוא בחי' דוד המלך אז זוכין ליום החמישים שהוא שבועות שהוא קבלת התורה שאז עיקר התגלות והשגות אלקות. כי עיקר התיקון יוגמר ע"י דוד שהוא משיח כנ"ל. וכל צדיק הדור האמיתי הוא כלול משבעה רועים (כמבואר במ"א). וזה אנו צריכין לכוון מאד בימי הספירה שהם שבע שבתות שנזכה למצוא את הצדיק האמת שהוא כלול משבעה רועים שרק הוא יכול לעסוק בתיקון נפשינו לרפאינו מתחלואי ומכאובי נפשינו העצומים מאד ולהמשיך לנו השגות אלקות הנ"ל. וע"כ קורין רות בשבועות שמדבר מהמשכת נשמת דוד שהוא משיח שעל ידו עיקר התיקון וכנ"ל. ועיקר המשכת אורו של משיח שהוא דוד היה ע"י שנתגיירה רות ונתקרבה תחת כנפי השכינה וזכתה להתדבק בבועז שהוא בחי' צדיק האמת, וזה מרמז על התקרבות בעלי תשובה וגרים שמחפשין אחר הצדיק האמת עד שזוכין למוצאו שעי"ז ממשיכין אור של משיח שעיקר התיקון על ידו כנ"ל. כי רות מרמזת על כנס"י שנקראין אשה יראת ה' ובועז הוא בחי' צדיק הדור כידוע. ורות בחי' כנס"י הכשרים הולכין ומחפשין אחר הצדיק שיעסוק בתיקונם. וזה בחי' מה שאמרה רות אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. שכנס"י הכשרים אומרים שילכו לשוטט ולבקש ללקוט דברי אמת וצדק שהם שבילים ודרכים להשיג אותי ית' על ידם. וזה ואלקטה בשבלים לשון שבילים ונתיבות. וזהו אחר אשר אמצא חן בעיניו היינו אולי אזכה למצוא הצדיק האמת שאטמצא חן בעיניו, שיקרבני לעבודתו ית':
letter-spacing: 0.04em;
אות יז וזהו והנה בועז בא וכו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. ומשם למדו והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. כי מבואר לעיל שצריכין לזה שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם.כי מבואר לעיל שצריכין לזה שיהי' שלום ואהבה בין ישראל כדי שיוכללו הנפשות יחד שכ"א יש לו בחי' צמצום ושכל מיוחד, שיוכללו יחד שעי"ז יוכל הצדיק להמשיך ולהאיר בהם השגות אלקות. וכמבואר לעיל לענין תלמידי ר"ע שלא היה בהם אהבה שבשביל זה מתו בימי הספירה דייקא וכנ"ל. כי מ"ט ימי הספירה הם בחי' צמצומים ושכליים הנ"ל שהם בחי'סבובים והקדמות לבא על ידם להשגות אלקות שזוכין ביום החמשים שהוא שבועות שזהו בחי' רבי עם תלמידים. כי הצמצומים שעל ידם באים להשגות אלקות זה בחי' שני שכליים בחי' חכמה תתאה וחכמה עילאה היינו כי הצמצומים הם בחי' חכמה תתאה, והשגות אלקות היא בחי' חכמה עילאה כמובן בהתורה הנ"ל. וזה בחי' מ"ט ימי הספירה שבהם ממשיכין בחי' הצמצומים שהם בחי' ח"ת, ועי"ז זוכין ליום החמישים שאז ממשיכין בחי' ח"ע שהוא עיקר השגות אלקות שזוכין ע"י קבלת התורה. וזהבחי' רבי עם תלמידים כי התלמדיים כנגד הרב הם בבחי' הצמצום הנ"ל בחי' ח"ת בחי' מ"ט ימי הספירה. והרבי הוא בבחי' ח"ע בבחי' יום החמשים בחי' השגות אלקות. כי הרבי שזוכה להשגות אלקות הוא מצמם שכלו בדרכים נפלאים ומלמד עם תלמידיו בכמה סיבובים והקדמות שהם בחי' ח"ת כדי שיוכלו אח"כ לבא ג"כ להשגות אלקות. וע"כ הם בבחי' ח"ת לגבי הרבה (וכמבואר מזה במ"א). ואפילו כשזוכין התלמידים להשגות אלקות אעפ"כ כל השגתם נגד השגת הרב הוא בבחי' ח"ת לגבי ח"ע. כי גם כשזוכין להשגת אלקות יש בזה כמה וכמה מדריגות גבוה מעל גבוה כידוע. וע"כ תלמידי ר"ע שלא זכו להתנהג בענין זה כראוי ע"כ מתו בימי העומר דייקא כי הם בחי' אחת כנ"ל. ועיקר הפגם שלהם שלא היה ביניהם אהבה ולא נכללו זה בזה כנ"ל. וע"כ קורין פ' במדבר קודם שבועות שמדבר ממספר בני ישראל כל זכר לגלגלותם וכו' שהם ששים רבוא נפשות ישראל כדי להמשיך הארה משורש נפשות כל ישראל שמשם נמשך התורהשיש בה ש,ר אותות כדי לזכות להשגות אלקות שא"א להמשיך כ"א ע"י שנכללין כל נפשות ישראל יחד שכל אחד הוא בחי' צמצום ושכל מיוחד כדי שיוכל הצדיק להשפיע ולה משיך על ידם השגות אלקו שצריכין לזה כלים הרבה וכנ"ל. וע"כ גדול השלום מאד כמו שהפליגו רז"ל במעלות השלום. כי כל מה שיש שלום יותר בין ישראל נכללין הנפשות יחד שעי"ז יכולים להמשיך השגות אלקות כנ"ל אשר לכך נוצרנו. וע"כ התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם כי ע"י השלום דייקא ממשיכין שמו של הקב"ה שהוא בחי' השגת אלקות כי ההשגה היא ידיעת שמו ית'. וע"כ בועז וב"ד דייקא תקנו זאת בעת המעשה של רות דייקא כי אז היה העסק להמשיך אור של משיח שהוא דוד שהוא יגמור התיקןו וימשיך השגות. אלקות בעולם שלזה צריכין שלום דייקא וכנ"ל. ע"כ הם דייקא התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכנ"ל. וזהו ויאמר לקוצרים ה' עמכם. לקוצרים דייקא שהם העוסקים לקצור ולחתוך את המלכות ח"ת הנ"ל מהד' מלכיות בבחי' וקצרו לפי חסד כדי להעלות אותה לאור הפנים כדי לזכות להשגות אלקות שהם דייקא צריכין תיקון זה ביותר לשאול בשלום חבירו בשם כדי להמשיך השגות אלקות עי"ז כנ"ל. וע"כ כל המעשה של בועז ורות היה בימי הקציר כ"ש והמה באו וכו' בתחילת קציר שעורים ודרז"ל בקציר העומר הכתוב מדבר. וכן אח"כ כל הפרשה מדבר בענין הקוצרים שאז מצאה רות את בועז היינו כנ"ל. כי עיקר השגת אלקות שממשיך הצדיק בחי' בועז לרות שהיא בחי' כנס"י הוא ע"י בחי' הקציר בחי' קצרו לפי חסד כו' וכנ"ל:
p { margin: 0 0 16px 0; }
אות יח וזהו שנסמכו שני התקנות במשנה (ברכות בסוף) התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנא' והנה בועז בא מבית חם ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. כי עקיר התקנה לשאול את שום חבירו בשם שתיקן בועז דייקא כשדיבר עם הקוצרים במעשה דרות, הכל היה בשביל להמשיך השגות אלקות ע"י הצמצומים שהם בחי' ח"ת כנ"ל שצריכין לקצרה ולחתכה מהד' מלכיות שכללותם עמלק שהואבחי' חכמות חיצוניות וכו' כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וע"כ נסמכה תקנה זאת להתקנה שהתקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם שהוא בשביל להכניע ולעקור דעת המינים והאפיקורסים שאומרים אין עולם אלא א' כ"ש במשנה שם כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם. משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכו' כי שני התקנות אחד. כי גם התקנה שיהא אדם שואל את שלום חבירובשם הוא ג"כ בשביל זה כדי להכניע ולעקור דעות המניים והאפיקורסים שהולכים אחר חכמות חיצוניות אשר כל חכמתם כסילות באמת והם רוצים להתחכם ולהמשיך בחי' הח"ת בחי' השכליים של הצמצומים וההקדמות, שעל ידם באים להשגות אלקות באמת. להשמיך הכל לחכמתם הרעה המוטעת ר"ל. שצריכין לעסוק לקצור ולחתוך המלכות ח"ת מהם ולהעלותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים שעוליןאז לביהמ"ק לראות פני ה' בביהמ"ק כנ"ל, שלזה צריכין נפשות הרבה שיהיה שלום ביניהם (וכן מבואר במ"א שע"י שלום מכניעין האפיקורסות ע"ש בהתורה ויסב אלקים בסי' ס"ב). וע"כ נסמכה תקנה זאת שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם להתקנה שהתקינו שיהי' אומרים מן העולם ועד העולם לבטל ולעקור דעות המינים. כי תקנה זאת לשאול בשלום בשם היא ג"כ בשביל לבטל דעות המינים וכנ"ל. כי המינים והאפיקורסים אומרים אין עולם אלא אחד והם כופרים בכל מצוות התורה שיכולים לבא על ידם להשגות אלקות, רק אומרים על משה רבינו ע"ה שהיה חכם גדול בכל החכמות ותיקן המצוות כפי שחיב שכלו. ואומרים טעמים של הבל על המצוות הקדושות וכלל טעמיהם המרים והסרוחים כולם סובבים והולכים שהם בשביל נימוסיות בשביל אהבת רעים כדי שלא יגזול ולא יעשוק אחד את חבירו. והם מסבבים בשטות דבריהם כאילו ח"ו גם מצוות ציצית וכו' בשביל זה. ולפי דעתם הרעה איך בעשיית המצוות שום תכלית נצחי כ"א בעוה"ז כדי שיהא שלום בי ןאדם לחבירו כדי שיהא קיום לזה העולם. ותיפח רוחם ונשמתם אם כדעתם הרעה ח"ו מעיקרא דדינא פירכא. מה לי ולצרה הזאת ולמה לנו קיום העולם לגמרי שהוא מלא צרות ומכאובות ויגון ואנחה כאשר הם בעצמם מודים ע"ז ומאריכים בזה שהעולם מלא יסורין כאשר נראה בחוש שא"א להכחיש, וכ"ש שלמה גם כל ימיו כעס ומכאובות וחליו הרבה וקצף. וכתיב אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז. וגם כי הולך האדם לבית עולמו ומעפר בא ואל עפר ישוב. ומה זאת עשה אלקים לנו לברוא האדם עפר מן האדמה וימיו פורחים בצרות ומכאובות ואח"כ שב אל העפר כשהיה, וכי זה יחשב לחכמה לעשות כלי נפלאה בחכמות עצומות ואח"כ לשברה ולטחנה ולהשיבה למה שהי' בתחילה. ע"כ אין שטות גדול מזה לחפות דברי כזב כאלה על ה' ועל משה עבדו נאמן ביתו. אך באמת כל בריאת העולם ומלואו הכל נברא בשבי להאדם כדי שיעבוד הש"י ע"פ התורה והמצוות שנתן לנו. כי כל מצוה ומצוה וכל אות ואות מהתורה הקדושה כולם הם שיעורים וצמצומים קדושים לזכות על ידם להשגות אלקות לנצח שזהו עיקר חיים נצחיים. ובשביל התכלית הטוב הזה בודאי כדאי לברוא את העולם ומלואו וכדאי לסבול העמל כל מה שסובלין בזה העולם. ורק בשביל זה צריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו כדי שיהי' קיום להעולם. כי בודאי צריכין שיהיה קיום לעולם כדי לזכות על ידו לחיים נצחיים שהם השגות אלקות שא"א לבוא להם כ"א כשעוברת הנשמה בזה העולם (כמבואר במ"א). וגם על ידי השלום מעוועדים אחד עם חבירו ומדברים באהבה ושלום מהתכלית באמת ובשביל מה נוצרנו ובאנו לזה העולם עד שמבטלים כל דעות ושמץ אפיקורסות מלב חבירו עד שבאים לשכל האמת להגות בתורת ה' ולהתקרב לצדיקים אמתים שמביאין להשגות אלקות שבשביל זה בודאי כדאי וכדאי להבראות. נמצא שגם מה שצריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו והוא גדול מאד כשרז"ל, הוא ג"כ רק בשביל התכלית הנצחי לעוה"ב שהוא השגות אלקות ולא כדעתם הרעה של המינים שכל מצוות התורה הם בשביל השלום כדי שיהיה קיום להעולם, וקיום העולם בעצמו אין לו שום טעם והוא אך למותר לפי דעתם הרעה וכנ"ל. וע"כ התקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם. בשם דייקא להורות ולגות שמה שצריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו הוארק בשביל שם ה'. היינו להמשיך השגות אלקות שהואבחי' שמו ית'. וע"כ נסמךלהתקנה שיהיו אמרים מן העולם ועד העולםלהורות שעיקר בריאת ותכלית זה העולם הכל הוארק בשביל עולם הבא שזהו בעצמו בחי' התקנה לשאול בשלום חבירו בשם דיקא להורות שעיקר השלום הוא רק בשביל שם ה' שהוא השגות אלקות כנ"ל. ע"כ בכל עת שפוגעין בחבירו צריכין תיכף לשאול בשלומו בשם כדי לידע ולזכור שעיקר מה שאנו צריכין שיהי' שלום בינינו הוא כדי לזכות עי"ז להמשיך שמו ית' בינינו, שזהו בחי' מה שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם, כדי לזכור שכל מה שכל מה שעושין בזה העולם עיקר תכלית הכוונה כדי שיתגלגל מזה סיבובים להשגת אלקו תשהיא עיקר חיים נצחיים לעוה"ב כנ"ל. ולא כדעת המינים שאומרים אין עולם אלא אחד. וע"כ מעלת השלום הוא רק בשביל זה העולם שאינו כדאי להבראות אם לא הי' בו תכלית לעולם הבא לנצח. כי באמת עיקר תכלית כוונת בריאת זה העולם וקיומו הוא בשביל תכלית חיי עוה"ב לנצח. וע"כ התקינו שיהיו אומרים ברוך ה' מן העולם ועד העולם שבכל הדברים שמודים ומברכים אותו ית' על זה צריכין לכוון שעיקר הברכה הוא כי עי"ז נזכה להכיר ולדעת אותי ית' דהיינו השגות אלקות שזוכין ע"י זה העולם דייקא וכנ"ל. וזהו ברוך ה' מן העולם ועד העולם שכל הדברים צריכין לקשרם מן העולם הזה ועדהעולם הבא וכנ"ל. וע"כ צריכיןלשאול בשלום חבירו בשם דייקא וכנ"ל:
.kt {
אות יט וזהו כל חותמי ברכות שהיו במקדש, במקדש דייקא כי עיקר השגות אלקות הוא ע"י אור הפנים שזוכין בביהמ"ק דייקא ברגלים כנ"ל. ועכשיו אנו מחיין עצמנו ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחי' מקדש מעט וכנ"ל:
font-weight: bold;
אות כ וזהו ג"כ בחי' חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שהוא התחלת המשנה הזאת. כי בודאי לפי דעתם הרעה של המינים אין שייך לברך על הרעה מאחר שאין תכלית נצחי ח"ו ע"י זה העולם וא"כ למה לו לסבול כל הצרות והרעות של זה העולם. וגם אפילו על הטובה אין שייך לברך מאחר שהוא צל עובר והעמל והיגיעות מרובה על הטוב הנפסד והכלה בזמן הפורח כענן כלה וכו'. וע"כ באמת כל חייהם של אלו ההולכים בדרכיה םאינו חים כלל. כי תיכף כשעובר עליהם איזה רעה אין להם במה להחיות א"ע (וכמבואר בדברינו במ"א ע"ש שמי שיש לו אמונה רק הוא יש לו חיים וחייו טובים מאד וכו' ע"ש). אבל אנחנו המאמינים בשני עולמות שעיקר התכלית הוא לעוה"ב בודאי אנו מאמינים שלכ מאורעותינו הם לטובתינו. וע"כ חייבים לברך על הרעה בשמחה כשם שמברכים על הטובה. כי הכל לטובה כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו הן טוב הן רע. כי הכל כדי שיזכה עי"ז להשגות אלקות שהוא חיי עוה"ב לנצח כי כל מה שמסבב הש"י עם האדם בכל יום ויום כל ימי חייו הכל רק בשביל התכלית האמיתי הנצחי הזה. וע"כ נסמכו כל הענינים האלה במשנה הזאת. ועתה מה טוב ומה נעים שבתךם יחד כי כולם סובבים על קוטב אחד שעיקר בריאת העולם וקיומו וכל מה שנעשה בעולם עם זה האדם שהוא עיקר תכלית הבריאה הכל כאשר לכל הוא רק בשביל התכלית האמיתי הנצחי שהוא השגות אלקות וכנ"ל:
font-style: italic;
כא) וזה שאומרים פרקי אבו תבימי הספירה מפסח עד עצרת. זה בחי' תוכחה של הצדיקי אמת שעל ידם נתגלה החסד שעי"ז קוצרין וחותכין את המלכות כו'ו כנ,ל כי מס' אבו תהיא כולה תוכחה ומוסר השכל שעי"ז חותכין את המלכות ח"ת הנ,ל ומעלין אותה לאור הפנים שעי" זכוין להשגת אלקות כנ"ל. וע"כ קודם פרקי אבות מתחילין המשנה כל ישראל יש לםה חלק לעוה"ב וכו' להורות שאע"פ שהצדיקים אומרים לנו תוכחה ולפעמים תוכחתם בדך בזיון. אין כוונתם לרחק אותנו ח"ו כי באמת כל כוונת םרק לקרב כי הם מעלין ומוציאין הטוב שבנו כי הם מסתכלין על הטוב שבכ"א מישראל אפילו כשערה. וע"כ באמת כל ישראל יש להם חל לעולם הבא כמ ושנאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. והכל בכח הצדיקים האמתיים העוסקים בתיקונינו. כי לכאורה תמוה מ"ש ועמך כולם צדיקיםף. כי הלא אנו רואין כמה מבני ישראל שאינם צדיקים ימחול להם הש"י. אך באמת ישראל נקראים צדיקים על שם הצדיק האמת שמצדיק את כולם כי הוא מתייגע לחפש ולמצוא נקודות ושערות טובות בכ"א מישראל ועי"ז מצדיק אותם עד שנקראים כולם צדיקים. וכל מי שמקורב ונכלל יותר בהצדיק האמת הוא נקרא יותר בשם צדיק. ובכח הצדיק האמת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. כי הצדיקי אמת נקראים מצדיקי הרבים כ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו'. כי הם מצדיקים כל ישראל שיהי' כולם נקראים בשם צדיקים ועי"ז יהי' לכולם חלק לעוה"ב. וע"כ המבזה את הצדיק נקרא אפיקורס ואין לו חלק לעוה"ב. כי א"א לזכות לעוה"ב כ"א מי שהוא צדיק ורובבני אדם אינם צדיקים רק בכח הצדיק האמת שמצדיק אותם ע"י הטוב שמוצא בהם עי"ז גם הם נקראים בשם צדיקים וזוכין לחלק לעוה"ב. אבל זה שמבזה את הצדיק בודאי אינו צדיק ואין מי שיזכה ויצדיק אותו ע"כ אין לו חלק לעוה"ב:
And therefore the final sealing [g’mar hachasimah] is on Yom HaKippurim. For then is the aspect of the receiving of the Torah. For on Yom HaKippurim the latter Tablets [Luchos Acharonos] were given, regarding which it was said “good” [tov]. For then the letters of the Torah were given a good configuration — and this is the essential aspect of receiving the Torah, as above. And therefore then is the forgiveness of sins. For the essential blemish of all the sins is that through the sins — which are done through evil desires and evil yearnings — one blemished the letters of the Torah and gave them the reverse configuration. But on Yom HaKippurim, which is the completion of the receiving of the Torah, then through teshuvah one merits to return and repair the blemish of the sins and give the letters of the Torah a good configuration.
אות כב וע"כ מתחלת מס' אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. ושונה שם כל סד השתלשלות הקבלה מדור לדור. ולכאורה קשה למה במס' זאת דייקא שמדברת מתוכחה ומוסר הוא שונה כל סדר הקבלה וכמו שהרגיש בזה ר"ע מברטנורא ע"ש. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב. כי כל התוכחה ומוסר שמוכיחין אותנו הצדיקים אמתיים הכל בשביל לחתוך את המלכות מהסט"א כדי לזכות להשגות אלקות, שזה עיקר קבלת התורה כנ"ל כדי לזכות להשגות אלקות, שזה עקיר קבלת התורה כנ"ל כדי להכיר ולדעת את מי שאמר והיה העולם. וזה עיקר השתלשלות סדר הקבלה שמסרו התורה מדור לדור ממשה להיושע ומיהושע לזקנים וכו' שאנו מצווים לשמוע להצדיקים אמתיים שבכל דור ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, שכל זה הוא בשביל שנזכה לקיים את כל דברי התורה שזהו העיר, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה הלימוד עמוק ביותר עמוק עמוק מי ימצאנו. היינו לזכות לקבל דרכים ועצות אמתיות איך לזכות לקיים את כל דברי התורה באמת. ובפרט מי שנטה מהדרך ופגם מה שפגם כמו שיודע כ"א בנפשו שלזה צריכין לשמש ת"ח אמתיים הרבה ולהתייגע מאד לחפש ולבקש למצוא רבי כזה שיוכל לרפאותו להכניס בו קיום התורה וכנ"ל. וע"כ סדר לנו התנא סדר הקלבה במס' אבות דייקא שמדברת מקיום התורה להורות שזה עיקר הלימוד שצריכין לקבל מצדיקי הדור האמתיים כפי מה שקיבלו עד מרע"ה. כי עיקר הלימוד הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים שלזה צריכין ללקט ולקבץ יחד כל דברי תוכחה ומוסר שגילו הצדיקים אמתיים מימות משה עד הנה ולילך ע"פ דרכיהם דייקא, לא ע"פ דרך חכמות חיצוניות ח"ו שהם בחי' קליפות עמלק כ"ש בהתורה הנ"ל. רק לילך בהדרכים שמסרו לנו אבותינו כפי מה שקבלו ממשה רבינו, שזה כל ענין מס' אבות שמדברת דרכי תוכחה ומוסר הרבה איך לזכות לקיים את התורה שזה העיקר וכנ"ל:
color: #6b2f00;
אות כג וע"כ עוסקין במס' זאת בימי הספירה שאזאנו צריכין להכין עצמינו בכל שנה לזכות לקבלת התורה. ועיקר קבלת התורה מחדש בכל שנה הוא שנזכה לקבל עתה דרכי התורהכאלה שעי"ז נזכה לקיימה באמת מעתה. כי באמת כל דיני והלכות התורה כבר קבלנו בימי משה רבינו ואסור לחדש דבר מעתה ועיקר קבלת התורה מחדש בכל שנההוא לזכות לקבל ולהמשיך שכליות אמתיים ותמימים כאלה שנזכה על ידם לקיים את התורה באמת שזה צריכין לקבל מחדש בכל יום כמ"ש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. בפרט בשבועות שאז הוא זמן מתן תורתינו שאז אנו צריכין לזכות לקבלת התורה מחדש דהיינו שנזכה מעתה לקיים את התורה וכנ"ל. וע"כ בימי הספירה שאז אנו מכינין עצמינו לזה ע"כ עוסקין אז במס' אבות:
.repeat-bracket { color: #777; }
אות כד וזהו הוו מתוני םבדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. כי כל השלשה דברים האלה כולם אחד שהזהיר על השלום כדי שיוכלו להעמיד תלמדיים הרבה כדי שתתקיים התורה על ידם לנצח. וזהו הוו מתונים בדין היינו בחי' הוי דן את כל אדם לכף זכות בחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. היינו כשאתה רואה בחבירך או תלמידך דבר שאינו הגון תהי' מתון בדין לבלי לדונו לחובה לרחקו ולשונאו עי"ז רק תהי' מתון מתון בדין להשתדל בכל כחך לדון אותו לכף זכות ולמצוא בו ג"כ נקודות טובות כדי שלא תרחק אותו ח"ו לגמרי ויהיה ח"ו עוד יותר גרוע ומי יודע מה יהיה נעשה ממנו. ע"כ צריכין להיות מתונים מאד בדין זה לדעת ולחקור היטב איך להתנהג עמו באופן שלא יתרחק יותר ח"ו. וזהו והעמידו תלמדיים הרבה כי הא בהא תליא כי כשיהיה מתון בדין וידון את הכל לכ"ז יהיה לו שלום עם הכל ואז בודאי יוכל להעמיד תלמדיים הרבה כמ ובמעשה דר"ג ור"י שנתוספו כמה ספסלי בביהמ"ד ע"י שאמרו כל הרוצה לכנוס יבא ויכנוס וכנ"ל. וזהו ועשו סייג לתורה, סייג הוא בחי' מחיצה וגדר לשמור הדבר שיתקיים ולא יחרב היינו כי ע"י שיהיה מתון בדין כנ"ל ויעמידו תלמידים הרבה עי"ז יעשו סייג ושמירה להתורה שלא תשתכח מישראל. כי יעקר קיום התורה מדור לדור הוא ע"י שמעמידין תלמידים הרבה וכן אלו התלמידים מעמידים עוד תלמידים הרבה וכן מדור לדור ועי"ז עיקר קיום התורה לנצח וכנ"ל. וכ"ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים בישראל וכו' ופרש"י והילדים הם התלמידים שהם לאות ולמופת שעל ידם לא תשתכח התורה מישראל, לא כמו שרצה אחז להשכיח התורה מישראל ח"ו כי אחז בתי כנסיות וב"מ וכו' שה ובחי' כתות המחקרים והאפיקורסים שרוצים לאחוז ולסגור ב"כ וב,מ דקדשוה של ישראל ועושין להם בתי תפלות וקורין להם כנסיות לרעה ומלמדין בהם דברי הבל שלהם וחכמות חיצוניות המטרידין ועוקרין אותם משני עולמות. כי יאבדו הם ואלף כיוצא בהם ודבר ע' מדברי תורתנו הק' אל יתבטל. כי התלמידים שנשארו מהצדיקי אמת שהם בחי' הילדים הנ"ל יקיימו את התורה שלא תשתכח עד שיבא הגואל צדק ואז יראו הכל האמת:
.acro { font-size: 1.15em; font-weight: bold; color: #b02000; text-decoration: underline; }
אות כה וע"כ השתדל ר' חייא רבא מאד להעמיד תלמידים הרבה והתפאר מאד בזה ואמר אנא עבידנא לתורה שלא תשתכח מישראל דשדינא כיתנא ועבידנא רישבא וכו'. כי עיקר קיום התורה הוא ע"י שמעמידין תלמדיים הרבה. וע"כ עשה תחבולות כאלה שלקח זרע פשתן וזרעם ועשה מה םמודות כדי לצוד צביים ולכתוב על עורותיהם ספרי תורה וכו' כ"ש שם בגמ'. ולכאורה הדבר תמוה, היה לו ליקח עורות מוכנים. אך כוונת והיה שרוצה להמשיך השגות אלקות בעולם שלזה צריכין צמצומים רבים מעילה לעלול וכו' וצרייכן לידע שכל מה שמסבב הש"י בכל הדברים שבעול םהכל בביל התכלית כדי שיבא ויגיע מזה איזה דבר להצדיק שהוא ימשיך השגות אלקות עי"ז כי הכל נברא בשביל הצדיק כשרז"ל כל העולם כולו לא נברא אל אלא לצוות לזה וכו'. וע"כ נתכוון ר"ח להתחיל דיקא מסיבות רחוקות מאד מהתורה לכראורה, דהיינו שלקח זרע פשתן ונטע אותם ואח"כ גדל מודות וכו' ומי שראה אות ועוסק בזה לא היה יכול להעלות על דעתו שיהי זה סיבה ועסק לקיום התורה, אך אח"כ כשכתבעל עורותיהם ס"ת והעמיד תלמידים הרבה ברבו תהימים והרביץ תורה בישראל והודיע אלקותו בעולם אז ראו הכל שכל הסבות הרחוקות שעשה מתחילה הכל היה בשביל קיום התורה. ובזה דייקא לימד דעת את העם לידע ולהודיע ולהוודע שכל מה שנעשה בעולם מראש ועד סוף הכל רק בשביל התכלית הזה כדי שיגיע מזה תועל תלהצדיקים המקיימין את התורה כי הכל נברא ומתקיים רק בשגביל הצדיקים והתורה. כי לא נברא העולם בשביל לאכול ולשתות ח"ו או בשביל תאות ניאוף ח"ו או בשביל תאות ממון וכבוד וקנאה ושנאה ח"ו רק הכל נברא בשביל התכלית האמיתי כדי להכיר אותו יתב'. כי מי שיש לו מוח בקדקדו יכול להבין הבל העולם כי הש"י ברא עולם כזה בחכמה נפלאה כזאת שיש בכל דבר, והכל בא לידי כליון והפסד אך כולם אין בהם דעת להבין מה נעשה עמהם. אבל האדם שנברא עם דעת ראוי לו להתפלא מאד על מה נברא מטפה סרוחה בחכמה נפלאה ונוראה כזאת שישוב אח"כ אל העפר ויהי' נעשה ממנו תרווד רקב וגם כל ימיו כעס ומכאובות. וחליו הרבה וקצף וכו' ועל מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. אך באמת הכל נברא ומתקיים רק בשביל התכלית האמיתי כדי לזכות להשגות אלקות שא"א לבא לזה כ"א כשעוברין. בזה העולם שנברא בחכמה נפלאה הזאת שעי"ז דייקא באין להתכלית האמיתי הזה (וע' מזה בהתורה לכו חזו וכו' בלק,ת ע"ש). ע"כ צריכין לידע ולהאמין שכל הדברים והסבות שבעולם הכל מסבב השי"ת בשביל לבא עי"ז להשגות אלקות. אבל אין מי שיכניס בנו השכל האמת הזה כ"א הצדיק הדור האמתי שזכה לזה ע"י יגיעתו ועבודתו העצומה. אך צרייכן לבקשו ולחפשו מאד מאד וצריכין לבלות ימים ושנים לבקשו ולחפשו מאד כדי שיזכה לרפאות נפשו באמת ולבא להשגות אלקות וכנ"ל:
.peliya-block {
אות כו וזהו (הושע ג') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו וכו'. תנא משום רשב"י בד' דברים מאסו בני ישראל וכו' במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובביהמ"ק וכו' אר"ש בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן וכו'. ע"ש בפרש"י. וע"פ התורה הנ"ל מבואר היטב. כי כל אלו ג' דברים אחד ותלויים זה בזה. כי מבואר לעיל שהשגת אלקות א"א לזכות כ"א ע"י הצדיק האמת וכו' ומבואר שם שצריכין להחיות זה השכל ע"י אור הפנים שממשיכין בג' רגלים ע"י הצדיק האמת וכו' ומבואר שם שצריכין להחיות זה השכל ע"י אור הפנים שממשיכין בג' רגלים ע"י שעולין לביהמ"ק וכו' ע"ש. וזהו בחי' ג' דברים הנ"ל מלכות שמים היינו להכיראותו ית' בחי' השגות אלקות ולזה זוכין ע"י מלכות בית דוד שהוא משיח שהוא בחי' הצדיקי אמת וכנ"ל וזהו בחי' הביהמ"ק כי משם מחיין את המלכו תח"ת הנ"ל שע"י זוכין להשגות אלקות וכנ"ל. וזהו שדקדק הכתוב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' ואת דוד מלכם. ובקשו דייקא כי צריכין לבקש ולחפש ולדרוש אחר זה מאד לזכות למצוא אות ית'. וזה ע"י שיבקש ויחפש אחר הצדיק אמת שהם בח'י מלכות בית דוד וכנ"ל:
background: #f9f3e8;
אות כז וזה שמובא בכוונתך הספירה שאז ממשיכן הז' חסדים בז' שבועות וכו'. כי מנחת קנאות שהוא העומר שעורים הוא בחי' תוכחה שעי"ז נתגלה חסד שעי"ז קוצרין את המלכות וע"כ ממשיכין אז את החסדים וכנ"ל. וזהו בחי' שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן. היינו שסופרין שבע שבתות מהחל חרמש בקמה מעת שמתחילין לקצור שהואבח'י וקצרו לפי חסד כנ"ל. ובכל הז' שבועות ממשיכין עי"ז הז' חסדים שעי"ז זוכין בשבועות להשגות אלקות וכנ"ל. וזהו ועשית חג שבועות וכו' מסת נדבת ידך וכו' זה בחי' צדקה וחסד היינו כפי מסת נדבת ידך היינו כפי גודל החסד שהמשכת על עצמך בשבעה שבועות כן תזכה לחג השבועות שהוא השגת אלקות כי עיקר השגות אלקות הוא ע"י בחי' הצמצומים הנ"ל שהם בחי' ח"ת שעיקר תיקונים ע"י החסד כנ"ל:
border: 1px solid #c8a87a;
אות כח וזה בחי' מעשה מרכבה שראה יחזקאל שמפטירין בשבועות. כי כל מעשה מרכבה הוא בחי' שכליים וצמצומים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקותו ית' והכל בכח הצדיקים אמתיים ואנשיהם שממשיכין השגות אלקות ומודיעין אלקותו ואדנותו יתב' לכל באי עולם. כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום כשרז"ל וזהו בחי' וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת וונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל וכו'. ואיתא שזה בחי' הקליפות המסבבין את הקדושה שהם ג' קליפות הטמאות לגמרי שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת והרביעית שהיא נוגה היא בחי' מעורב טוב ורע לפעמים נכללת בקדושה ולפעמים בטומאה, ומשם נפש הבהמיות של ישראל. ושם עיקר הנסיון כיהוא בבחי' עץ הדעת טו"ר, אבל ג' קליפות הנ"ל הטמאות לגמרי משם נפשות העכו"ם וכו' כידוע בכתבים היינו כי יחזקאל ראה אז מעשה מרכבה שהם בחי' הצמצומים והשכליים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקותו ית'. אבל תחילה הראו לו הקליפות הקודמין לפרי שהם בחי' הד'' מלכיות שהוא כרוך תמיד אחר הקדושה ורוצה לינק מהצמצומים והשכליים הנ"ל, להמשיך השכליים הנ"ל לתוך חכמות חיצוניות ולהפוך דברי אלקים חיים כדי להסתיר ולהעלים השגות אלקותו ולהמשיך ח"ו כפירות ואפיקורסות. וזה בחי' הד' קליפות הנ"ל שהם רוח סערה וכו' שהם בחי' כל מניי כתות רעות הנמצאין בעולם שרוצים להתחכם בחכמות חיצוניות וזרות בחכמות של הבל ורוצים להסתיר אלקותוית'. והג' קליפות הטמאות לגמרי הם העכו"ם והאפיקורסים שהם טמאים לגמרי וע"כ הם ג' קליפות כי יש בהם ג' בחי'. כי בהעכו"ם בעצמן יש שני בחי' כי יש עכו"ם שהם אפיקורסים גדולים ויש שיש להם איזה אמונה אבל כל אמונתם היא אמונות כוזביות והבל וריק. ושני אלו הקליפות הם רע גמור. והקליפה הטמאה השלישית היא בחי' אפיקורסי ישראל שע"פ שהם מזרע ישראל אעפ"כ הם טמאים לגמרי מאחר שעקרו עצמן מהשי"ת ומישראל ע"י דיעותיהם הרעות שנמשכו אחר כפירות והאפיקורסות הבאים ע"י חכמות חיצוניות עד שפרקו עול לגמרי ומחללים שבתות בפרהסיא ובצנעה כמצוי עכשיו בעוה"ר. והקליפה הרבעיית שהיא נוגה שמשם נפש הבהמיות של ישראל זה בחי' החכמות רעו תשל העולם. ויש שמכנים עצמן בשם חסידים ואומרים חכמות של שטות והבל המרחקים מהשי"ת ומתורתו ומצדיקי אמת. ואלו הם בבחי' קליפת נוגה שמעורב טו"ר. כי באמת יש בהם טוב הרבה כי אינם פורקין עול ח"ו וקצתם הם אנשים כשרים קצת ולפעמים אומרים דברי אמת אך מעורב בהם גם רע הרבה דהיינו החכמות שלהם שנדמה להם לחכמות ובאמת הם שטותים גדולים. ואלו מזיקים ג"כ הרבה ומונעים מאד מלהתקרב לצדיקי אמת ואנשיהם הממשיכים השגת אלקותו בעולם. ובואפן אחד הם מזיקים יותר מהעכו"ם והאפיקורסים כי מעכו"ם ואפיקורסים רוב ישראל מרחקים עצמן מהם בתכלית הריחוק כראוי להתרחק מהם יותר מן בעלי ראתן. אך מאלו הכשרים קצת אין מתרחקים מחכמתם כ"כ. ובאמת הם מזיקים הרבה ע"י חכמתם וליצנות שלהם שמתלוצצים מכמה דרכי התמימות האמתיות וכו' (וכמבואר שיחה זאת במ"א ששמעתי מפיו הק'). וכן מובן בספרים שעיקר הנסיון והמתקלא והבירור הוא בבחי' קליפת נוגה שמעורב טו"ר שמחמת שישז שם טוב ג"כ יש כח יותר להרע לינק דרך שם כידוע. ע"כ א"א לבא להשגת אלקות להכיר אותו ית' כ"א כשחותכין את המלכות ח"ת הנ"ל מבחי' עמלק שכלול מד' מלכיות שהם בחי' ד' קליפות הנ"ל שהם בחי' ד' כתות הנ"ל שמהם כל המניעות מדרכי הקדושה באמת שעל ידם משיגין אלקותו ית':
border-radius: 6px;
וזהו שראה ומתוכה כעין החשמל וכו'. חשמל ארז,ל חיות אש ממללות, היינו בחי' הכשרים התמימים המקורבים לצדיקי אמת שהם מתפללים בחיות והתלהבות ורועשים ובוערים להשי"ת כלבת אש בבחי' רשפיה רשפי אש וכו' שזהנאמר על כ"א מישראל כי לב כ"א משיראל בוער בטבעו מאד להשי"ת כשלהבת אש. אך החכמות הנ"ל והתאוות מתגברין בכל עת לכבות ח"ו. אבל ע"י הצדיקים אמתיים נתעורר לב כ"א ובוער להשי"ת כראוי (כמבואר בהתורה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו' בסימן ט' בלק"ת). וע"כ נקראים חשמ"ל בחי' חיות אש ממללות וכנ"ל. ומתוכה דמות ארבע חיות כנגד ארבעה בנים שהם בחי' ד' מלכיות דקדושה שעל ידם המשכת השגת אלקותו ית' וזהו בחי' הארבע חיות שבמרכבה. והאופנים שהם נקראים גלגלים כמ"ש (יחזקאל י') לאופנים להם קורא הגלגל באזני, זה בחי' העשירים שהם תומכי אורייתא שהם מחזיקים ונושאים בממונם את הת"ח ואנשיהם אשר על ידם נמשך השגת אלקות. כי הממון והעשירות נקרא גלגל ע"ש שמתגלגל מזה לזה כשרז,ל גלגל הוא שחוזר בעולם. והרקיע שעל ראשי החיות זה בחי' כלל הצמצום שהצדיק הגדול האמת מצמצם שכלו בדרך נפלא עד שנעשה כעין רקיע המבדיל בין עצם שכלו הנורא והנשגב לבין השכליים שממיך לתלמידיו כדי שגם הם יוכלו להשיג אותו ית'. כי בלא זה לא היה אפשר להם לקבל כלל מחמת ריבוי אור כי עצם שכלו א"א להשיג. ועל הרקיע כסא ויושב על הכסא, זה בחי' הצדיק בעצמו שהוא נקרא באמת אדם כי השלים צלם אלקים בחי' דמות אדם והוא בבחי' אדם היושב על הכסא והוא ממשיך השגות אלקות דרך כל הצמצומים שהם בחי' כסא הכבוד ורקיע שעל ראש יהחיות עד שנמשך הארה ממנו לבחי' הד' חיות שהם בחי' הארבעה בנים שלהם צריכין להודיע אלקותו ית' לכ"א על שאלתו. כי אפילו הבן הרשע צריך תקון ובשרשו הוא בבחי' מלכות דקדושה כמובן בכוונות שאלו הד' בנים כנגד ד' מלכיות דקדושה כנגד ד' כוסות ע"ש:
And therefore the intermediate ones are suspended and standing until Yom HaKippurim — for then they have the power to return and give the letters of the Torah a good configuration, as above. For the essential teshuvah is the aspect of good yearnings. For the essential teshuvah is the charatah [regret] — that one regrets the transgression, and “if only he had not done it” — and this is only will and good yearnings. And through this Hashem, blessed be He, forgives him. For the essential thing is the yearnings — through which one gives the letters of the Torah a good configuration, and through this everything is repaired.
וזהו בחי' וידי אדם מתחת כנפיהם. ודרז"ל שמרמז על צדקה וכו' ע"ש. זה בחי' צדקה וחסד שעי"ז חותכין את המלכות מהד' מלכיות דסט"א שהם בחי' ד' קליפות הנ"ל רוח סערה וכו' כנ"ל. והקליפות שהם חכמות חצוניות וחכמות של הבל המצויין בעולם המרחקין מהש"י נקראים רוח סערה וענן גדול וכו' כי הם כמו רוח סערה ממש וכמו ענן גדול ואש מתלקחת שעומדים לפני שער המלך שבודאי א"א לבא אל שער המלך על ידם כי הם מרעישים העולם כמו רוח סערה ממש ומחשיכים כענן גדול ושורפים מי שנוטה אליהם כמו אש מתלקחת. ומי שיש לו שכל אמיתי יכול להבין פירוש המלות אלו רוח סערה וענן גדול וכו' שנאמר על הבלבולים של החכמות רעות הנ"ל שמבלבלים ומחריבים ושורפים ועוקרים מאד מאד כל הנוטה אחריהם ר"ל. אבל מי שחפץ באמת בקל יכול לגרש כולם כי כשמסתכלים על האמת נתבטלים לפניו לגמרי כאין וכאפס כי כל הקליפות והמניעות הם רק באחיזת עניים כמבואר במקום אחר:
And this is the aspect of the sukkah that we make after Rosh HaShanah and Yom HaKippurim. For it is explained there in the Torah teaching mentioned above that one who is on the level of Avraham — that is, one who makes good souls through good yearnings — then all his eating is in the aspect of lechem hapanim [showbread], the aspect of “hot bread,” etc. And then all the stars and constellations and all the nations toil for the sake of his sustenance, in the aspect of: “Our bread they are; their shade has departed,” etc. [lachmainu hem, sar tzilam] — for the appearance of the sun is deeper than the shade, etc. See there, all of this explained well.
אות כט וע"כ כל דברי יחזקאל הם דברי תוכחה ומוסר כדי לגלות החסד ע"י ז כנ"ל כדי לחתוך המלכות וכו' מהד' קליפות הנ"ל. וע"כ ניבא גם טובות וישועות רבות על ישראל וחסדים נפלאים שיעשה עמנו השי"ת, ובנין הבית לעתיד וכו'. כי ע"י ריבוי התוכחה שניבא להם אע"פ שהיתה בדרך בזיון כי מבזה אותם הרבה בכמה נבואות, אבל עי"ז נתגלה חסד כנ"ל שזהו בחי' הישועות והנחמות והחסדים שמתנבא. וכן בכל הנביאים שכולם אמרו תוכחות הרבה וע"פ רוב בדרך בזיון אך גם כולם ניבאו כמה ישועות וחסדים רבים שיעשה השי"ת לישראל. כי כן הדבר שע"י תוכחה נתגלה חסד כנ"ל שעי"ז זוכין להשגת אלקות שהוא בחי' מעשה מרכבה כי כל הנביאים ראו מעשה מרכבה דהיינו השגות אלקות שמשם נמשך נבואתם כידוע:
padding: 14px 20px;
אות ל וזה בחי' מה שראה כל מעשה מרכבה על נהר כבר, להורות שכל מעשה מרכבה שהוא השגות אלקות נמשך ע"י הנהר הנמשך מהצדיק האמת שהוא בחי' כבר בבחי' כי כבר רצה אלקים את מעשיך בחי' מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם, כי הצדיק האמת הוא בחי' משה משיח כ"ש במ"א ושמו של משיח קדם לעולם כ"ש לפני שמש ינון שמו כשרז"ל. כי דרך השי"ת שהוא מקדים תמיד רפואה למכה כשרז"ל ע"פ אחר הדברים האלה גדל המלך את המן ימ"ש שארז"ל אחר שכבר הקדים רפואה למכה. וכן הוא בכל דור שקודם שעומדים רשעים והאפיקורסים שהם בחי' המן עמלק ימ"ש, השי"ת מקדים רפואה למכה ששולח מתחילה צדיק אמת כזה שמקדים להמשיך רפואות נפלאות ומגלה לנו תורה נפלאה וכו' שעי"ז יהיה כח לעמוד כנגדם. ולולי ה' שהיה לנו וכו' שהקד'ים לנו בדורותינו צדיקים נוראים ונשגבים כאלה לא היה כח עתה לעמוד נגד הרוח סערה וענן גדול ואש המתלקחת המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד ע"י כתות האפיקורסים שמתגברים עתה בעולם בכל יום ר"ל ומי יטודע מה יולד יום. אך איך שיהיה כבר הקדים לנו השי"ת רפואה למכה ע"י גדולי הצדיקים. ומי שיסתיר א"ע בצל כנפיהם וילך ע"פ דרכי תורתם הק' בודאי יהיה ניצול מהם. כי הצדיקי אמת הם בחי' זקנים דקדושה וכולם מקבלים מהזקן שבזקנים סבא דסבין שהוא בחי' הזקן שהתפאר שהוא זקן מאד וכו' ועדיין לא התחיל בתכלית הזקנה בבחי' שנים קדמוניות. וכל מיני קלקולים ובלבולים שיכולים להיות בעולם ח"ו כבר הקדים להמשיך להם רפואות ותיקונים ע"י נהרות ונחלי החכמה האמתיית שהמשיך בעולם שזהו בחי' נהר כבר שהוא הנהר הנמשך מהצדיק האמת שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן ועי"ז נזכה כולנו להשגות אלקות שהוא בחי' מעשה מרכבה. וע"כ ראה כל זה על נהר כבר וכנ"ל:
margin: 18px 0;
אות לא וזה בחי' האיסור להזיק ממון חבירו ואפילו בראיה אסור להזיק ואדם מועד לעולם בין בשוגג וכו' בין ער בין ישן. כי כבר מבואר שצריכין ליזהר שיהיה שלום גדול בין אדם לחבירו וכשרז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. כי כלל כל התורההוא בשביל לזכות להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו ית' שזהעיקר תכלית התורה כ"ש וידעת היםו והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. והשגות אלקות א"א להשיג כ"א ע"י צמצומים רבים מאד שלזה צריכים שיוכללו נפשות הרבה ביחד כי כ"א יש לו צמצום ושכל מיוחד וכמבואר לעיל. וע"כ צריכין ליזהר מאד מלהזיק ממון חבירו כדי שלא לקלקל השלום. וע"כ אפילו בשינה ובשוגג חייב בהיזק כי אע"פ שהוא ישן או שוגג ואינו חייב בדבר אעפ"כ הוא חייב בהיזיקו כי מאחר שהזיקו אפילו בשוגג ובאונס זה מורה שאין השלום והאהבה ביניהם בשלימות כי אם הי' האהבה והשלום ביניהם בשלימות באמת בודאי לא היה להזיק חבירו אפילו בשוגג. וכמ ושלענין עבירות שבין אדם למקום שגם השוגג צריך כפרה וזה מחמת שגם השוגג מורה שאין אהבתו ועבודתו להשי"ת בשלימות בכל כי אם היה השלום בשלימות בודאי לא היה בא לדיי היזק אפילו בשוגג ובאונס. וע"כ אדם מועד לעולם וחייב בהיזק אפילו בשוגג ובואנס וכנ"ל:
font-style: italic;
אות לב וזה בחי' זה בא בחביתו וזה בנרו וזה בפשתנו שתפס התנא בדיני נזיקין ענינים אל ושהם הפכי זה לזה. כי עיקר השלום הוא בין שני הפכים (כמבואר במ"א). כי השי"ת ברא את העולם בכמה וכמה שינויים לאין מספר כגון קור וחום רק וקשה וכו'. וכן בני האדם משונים בדעותיהם מאד כי כמו שהם משונים בצורותיהם כך הם משונים בדעותיהם כ"ש במדרש פ' פנחס, וכל זה בשביל להשיג ולהכיר אותו ית' עי"ז דייקא כיכל השינויים נמשכין מבחי' הצמצומים הנ"ל שהם המדות והספירות שבהם צמצם אלקותו בכמה שכליים נפלאים עד שנתהוו המדות שהם נראים כהפכים זה מזה שזה חסד וזה גבורה וכו' זה דין וזה רחמים וכו'. ומשם נשתלשלו ונתהוו כל העולמות וכל הברואים ומשם נמשכין כל השינוים שיש בהם. ועיקר קיום הבריאה ע"י השלום וההכרעה בין המדות כידוע. וכן בכל הדברים שבעולם שנבראו מד' יסודות ארמ"ע שהם בטבעם הפכיים זה מזה זה קר וזה חם וכו'. ועיקר קיום וחיות כל דבר מדצח"מ כשהיסודות ממוזגים בו במזג השוה בבחי' ההכרעה ושלום בן היסודות כי כשח"ו מתגבר יסוד א' נגד חבירו הוא חורבן הדבר והריסתו. כמ וכן הוא ברוחניות שעיקר כל הצמצומים שעל ידם היה כל הבריאה שהכל כאשר לכל לא היה כ"א כדי להשיג השגות אלקות כנ"ל שא"א לבא להשגת אלקות כ"א כשזוכין לכלול כל הצמצומים יחד להכריע ולתוות השלום ביניהם. כמ ושבלימוד הפשוט בגמפ"ת א"א לחדש שום דבר ולברר הדין כ"א כשיודעין להכריע בין כל הסברות ההפוכות ולתווך השלום בין כל הקשיות והסתירות שאז דייקא נולד החידוש. כי דייקא ע"י שהיה קשה כמה קשיות וסתירות וזכה לבא על סברא לתרך וליישב הכל ולעשות שלום בין כל הסתירות עי"ז נולד החידוש ונתברר הדין לאמיתו, כמ וכן בענין השגות אלקות שהיא פנימיות התורה א"א לבא לשום השגה כ"א כשיודעין להכריע ולייחד כל המדות והשכליים והצמצומים שנראים כהפכיים ח"ו להכריע ביניהם ולכוללם יחד כראוי שאז דייקא באים להשגת אלקות. נמצא שעיקר השגת אלקות הוא ע"י השלום.וע"כ גדול מעלת השלום בין אדם לחבירו כי כ"א מישראל הוא צמצום ושכל מיחוד וע"כ דעתו משונה מחבירו אבל צריכין שיוכללו יחד באהבה שיבואו לידי הכרעה ושלום ואז דייקא ע"י שיוכללו כל השינויי דעות יחד עי"ז דייקא יזכו להשגות אלקות שנמשך ע"י ההכרעה והשלום בין הצמצומים וכנ"ל:
color: #3a1200;
וזהבחי' זה בא בחביתו וזה בא בקורתו וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו שתפס התנא לדוגמא בדיני נזיקין, להורות שכל ההיזיקות באים מהשינויים וההפכים שבעולם כשאין נזהרין להתנהג בהם כראוי, כגון חביות וקורה שהם הפכיים זה לזה כשנפגשין יחד. אבל בודאי שניהם צריכין בעולם. ולפעמים צריכים שניה םיחד כגון שיושבין על הקורה ושותין מהחביות ואז שניהם יחד דייקא עושין צרכי האדם. אבל כשפוגעיןזה בזהואין נזהרין זה מזה והולך אחד נגד חבירו אזי ניזוק אחד מחבירו. וכן בכל הדברים שבעולםלהורות שכל הדברים שבעולם שהם הפכיים זה מזה כולם צריכים להעולם רק שיזהרו להתנהג בהם במזג השוה ואז כ"א מועיל ומסייע לחבירו וע"י כולם יחד באים אל תכלית המכוון בגשמיות וברוחניות. ע"כ צריכין ליזהר מאד שלא ילך אחד נגד חבירו בלי הכרעה ושלום שאז יזיקו זה את זה ויתקלקל המכוון:
And this is the aspect of the mitzvah of sukkah, which is the tzila kadisha [holy shade], the shade of emunah [tzila dim’haimnusa] — through which one subdues the aspect of the shade of the Sitra Achara, in the aspect of: “Our bread they are; their shade has departed.” And this one merits after Rosh HaShanah and Yom HaKippurim, when all our engagement was to draw into the world holy breaths — which are the aspect of holy souls that ascend from the breaths of the shofar and from all the voices and cries that Israel cry out on Rosh HaShanah, Yom HaKippurim, and the Ten Days of Teshuvah. Through this is the essential arousal of teshuvah during these days, as above.
וזה יבין האדם לכל הדברים שבעולם שצריך להתרחק מאד מאד ממחלוקת ולבלי לבקש קנאה ושנאה על חבירו, אדרבא ישתדל בכל כחו לדון את חבירו לכ"ז. כי לפעמים נדמה להאדם שחבירו מתכוון במעשיו להקניטו מחמת שעושה דברים שהם כנגד ענינו ורצונו ובאמת חבירו לא כוון כלום כנגדו רק הוא עושה דבריו לפי תומו לצורך פרנסתו. ומי שהוא קפדן ונוח לכעוס ח"ו אזי תיכף נוטר שנאה על חבירו מחת שלפי דעתו הוא כנגדו. וכמים הפנים לפנים כוו'. ועאזי גם חבירועומד נגדו עד שנתעורר מחלוקת בין שניהם. ובאמת הוא בחנם כיאל נתהווה המחלוקת כ"א ע"י שלא השתדל כ"א לדון את חבירו לכ"ז שאינו מתכוון לרעתו כלל, רק חתר בדעתו שבודאי כוון להכעיסו מאחר שעושה דברים כנגד רצונו והנהגתו. אע"פ שבאמת חבירו עשה בתמימות לצרכו לא להכעיסו. וזה מרומז במשנה זה בא בחביתו וזה בא בקורתו והזיק חבי תבקורה פטור שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך וכו'. היינו אע"פ שהילוך הקורה הוא כנגד רצון בעל החביות אעפ"כ על בעל החביות לשמור א"ע ואין לו להתרעם על בעל הקורה שהולך עם הקורה בר"ה אע"פ שהוא נגד רצונו כי לזה רשות להוך ולזה רשות להלוך. רק אם עמד בעל החביות לתקן משאו וכו' שאז חייב בעל הקורה וכו' כמבואר במשנה וש"ע. ומזה יכולין להבין בכל הדברים שבעולם שהאדם צריך לרדוף אחר השלום ולדון את חבירו לכף זכות ולא יאמר פלוני יקפח פרנסתו כי לזה רשות לעשות המו"מ ולזה רשות ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ולעולם יעבור האדם על מדותיו ובזה ינצל מכל מיני היזיקות ומחלוקת. ולא לילך נגד חבירו דייקא כמו שחבירו הולך כנגדו עד שיזיקו זה את זה. ואפילו אם הוא באופן שחבירו יתחייב בדין טוב יותר לברוח מדינא ודיינא וימתין הוא במקומו ויוותר לחבירו שילך תחלה כדי שלא יבא לידי ריב ודין ומחלוקת. כי טוב לסבול איזה מניעות ריווח או איזה הפסד מלבא לידי מחלוקת שיפסיד הרבה יותר בכפלי כפליים. מכ"ש וכ"ש מחלוקת ושנאת חנם בשביל כבוד ונצחון בעלמא שאובד מאה פרנסות בחנם. כי אין העולם מתקיים אלא על השלום כשרז"ל:
And therefore all the avodah of Yom HaKippurim is through the Kohen Gadol [High Priest], who is the aspect of the tzaddik of the generation, who is the aspect of the ultimate guarding of the bris in completeness. For the Kohen Gadol is commanded regarding the holiness of the bris more than all of Israel — for he is forbidden even to marry a widow (as is explained elsewhere). For the essential souls that are the aspect of good yearnings are drawn through the tzaddik who guards the bris, as is explained there. And this is the aspect of: “For the lips of the Kohen shall guard knowledge, and Torah they shall seek from his mouth” (Malachi 2:7). “If the teacher resembles an angel of Hashem Tz’vakos,” etc. For the teacher is called a Kohen, who is in the aspect of the holiness of the bris more than all of Israel, as it is written: “For they guarded Your word, and Your covenant they preserved” (Devarim 33:9). And the Kohen Gadol is more sanctified than all of them, and he is in the aspect of the teacher and the tzaddik of the generation, who is at the ultimate level of guarding the bris. And therefore all the avodah of Yom HaKippurim is valid only through him.
אות לג וזה בחי' האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות וא"ל מילי דנזיקין וא"ל מידי דברכות. חסידא זה בחי' אברהם איש החסד שע"י החסד רדף אחר הד' מלכים כי חתך מלכות דקדושה מהד' מלכיות וזכה לד' בנים דקדושה שעל ידם נמשך השגות אלקות כנ"ל בהתו' הנ"ל. וזה החסד זוכין ע"י תוכחה ומוסר כנ"ל שעי"ז נתגלה חסד ואז נקרא חסידא ע"ש החסד שעי"ז חותכין את המלכות ח"ת מהד' מלכיות וזוכין להשגות אלקות עי"ז כנ"ל. וזVו וא"ל ליקיים מילי דנזיקין להכניע מזיקי עלמא שהם עמלק כלליות הד' מלכיות דסט"א שהם בחי חזיר היער בחי' מזיקי עלמא שהחריבו המשכן וביהמ"ק שמשם כל ההשפעות שבעולם. וע"כ הם ארבעה אבו תנזיקין בחי' ארבע מלכיות דסט"א שהם כנגד ארבעה בנים דקדושה שעל ידם נמשך השגות אלקות כנ"ל. וע"כ המס' הקדושה הזאת שמדברת מתוכחה ומוסר נקראת אבות מחמת שע"י התוכחה ומוסר זוכין להשגת אלוקות שנמשך ע"י הצמצומים הנ"ל וכל אלו הצמצומים והשכליים הם בחי' אבו תובנים בחי' שכל עליון ושכל תחתון שהם בחי' אב ובן כידוע. וע"כ צריכן להמשיך אלו ההשגות בזההעולם מאב לבן ממש. כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך. וכתיב ושנתתם לבניך בפרשת היחדו שהואעיקר השגות אלקות. וזהו בחי' כנגד ארבעה בנים דברה תורה. שצריכין להמשיך השגת וידיעת אלקותו יתב' להארבעה בנים שהם בחי' כלל כל הכתות שבעולם. ועל כן נקראת זאת המס' אבות מחמת שעל ידה באין להשגות אלקות שנמשך מאבות לבנים משכליים עליונים לשכליים תחתונים וכנ"ל. וע"כ בזאת המס' דייקא פתח בה וסידר כל השתלשלות קבל תהתורה ממשה ליהושע ומיהושע לזקנים וכו' להורות שזה עיקר תכלית כוונת זאת המס' הק' להמשיך קבלת התורה שהוא השגת אלקות מרב לתלמיד מאב לבן כיהרב בחי' משה הוא בחי' אב כ"ש אבי אבי רכב ישראל וכנ"ל. וזה לעומת זה כי על כן בהסט"א נקראים המזיקי עלמא שהם חכמות חיצוניות בשם אבות. שזהו בחי' ארבעה אבות נזיקין. אבו תמכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן כיוצא בהן. וזה בחי' אבות הטומאה. כיגם בהשכליות חיצוניות שלהם יש אבות ותולדות שמתחילה אמר אחד סברא וחכמה של שקר ואפיקורסות ומשם נמשכו כמה תולדות רעות שהם מזיקין להעולם מאד כידוע למיט שמבין דרכיהם הרעים. וע"כ אבי אבו תהטומאה הוא המת כי הם מסטרא דמותא היפך השגות אלקות ששם עיקר החיים כ"ש באור פני מלך חיים. כי עיקר חכמתינו הקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים ע"י שאנו הולכין בדרכי אבותינו הקדושים להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים. כי הוא ברצונו בראם יש מאין והוא מחיה ומקיים את כולם בכל עת ורגע. כ"ש ואתה מחיה את כולם ואתה מושל בכל וכו'. אבל הם רוצים להגביר חכמת הטבע בעולם שעי"ז רוצים לעקור כל הדברים ממקור החיים לפי דעתם הרעה והסכלה. אבל בישראל כתיב ואתם הדברים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:
.peliya-block .peliya-label {
וזוה וא"ל מילי דברכות, זה בחי' השגת אלקות שזוכין ע"י האבות שהם הצדיקי אמת שאומרים לנו תוכחה ומוסר שעל ידם נמשך חסד ומכניעין ומפילין החכמות חיצוניות שהם בחי' ד' מלכיות דסט"א שהם בחי' מזיקי עלמא כנ"ל שזהו בח'י מילי דאבות ומילי דנזיקין שהם תלויים זה בזה וכנ"ל:
For on Yom HaKippurim is the final sealing for life. And then one must complete the tikun that is made through good yearnings — which are the souls and holy breaths through which the letters of the Torah are given a good configuration, in the aspect of a potion of life. And this is the aspect of the Book of Life, in which we are written and sealed on Rosh HaShanah and Yom HaKippurim for life — which is accomplished through giving the letters of the Torah a configuration for life, through the breaths and souls made from the good yearnings of Israel that are aroused during these days, as above.
וזהו בחי' מילי דברכות כי ע"י כל זה זוכין להעלות המלכות שהוא ח"ת שע,י זוכין להשגות אלקות שהוא בחי' מילי דברכות לברך ולהודות ולהלל אותו יתב'. כי כל מה שיודעין ומשיגין אותו יתב' יותר מברכין ומשבחין שמו הגדול ביותר. כי זה עיקר תכלית ההשגה לזכות לברך ולהודות ולהלל לשמו הגדול יתב' בבחי' וחסידך יברכוכה. וחסידך זה בחי' הצדיקים אמתיים שזוכין להמשיך החסד שעי"ז חותכין המלכו תמהם וזוכין להשגות אלקות שזהו בחי' אברהם איש החסד כנ"ל הם דייקא יברכוכה כיעיקר כל הברכות וההודאות הם על ידי השגות אלקות. וכמבואר בפסוקים רבים בכל מקום שמברך ומהלל אותו יתב' משדבר שם מהשגתו וידיעתו כ"ש כי אני ידעתי כי גדול ה' וכו'. והולך ומבאר גדולתו יתב' ומסיים בית ישראל ברכו את ה' וכו'. וכן הרבה. וכמבואר בתחילת התורה ימי חנוכה וכו' (בלק"ת סי' ב') שעיקר התכלית לדעת ולהכיר אותו יתב' ולברך ולהודות אותו יתב' כי זה תלוי בזה. וזהו בחי' מילי דברכות שהוא השגות אלקות שזוכין ע"י מיליל דנזיקין ע"י שהכניעו מזיקי עלמא שהם חכמות חיצוניות שזה נעשה ע"י מילי דאבות שהם צדיים אמייתם וכו' כנ"ל. נמצא שכל אלו הג' דברים קשורים יחד בקשר נפלא. והוא דייקא נקרא חסידא ע"ש החסד בחי' אברהם איש החסד וכו':
Therefore on Yom HaKippurim the essential tikun is through the Kohen Gadol, who is in the aspect of the holiness of the bris. For the essential souls come forth through the tzaddik who is in the aspect of guarding the bris, as above. And this is what we say at the beginning of Yom HaKippurim: “Light is sown for the tzaddik” [or zarua latzaddik], etc. — which is the aspect of tikun habris, as is brought. For then one must draw the aspect of tikun habris from the true tzaddik — through which is the essential tikun that is completed on Yom HaKippurim through good souls, as above.
שייך להר"פ לענין פסח וספירה הנ"ל: אות לד (וע"כ קורין באלו הימים פ' מצורע שהוא בעל לה"ר שחמור מכל העונות מחמת שאינו מסתכל על הטוב וכו'. וזהו סגרו ופסחו. ע"כ שם בפ' הזאת מרומז פגם קרח שחלק על משה שמסר נפשו על הגרוע שבישראל כ"ש ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא ועיקר פגמו הי' בענין השערות היינו כנ"ל):
And after Rosh HaShanah and Yom HaKippurim, when we merited the aspect of the level of Avraham, who was a “master of the soul” [ba’al nefesh], etc. — that is, to make good souls through good yearnings — therefore then we make the holy sukkah, which is the tzila kadisha [holy shade]. For the essential mitzvah of the sukkah is the eating within it, and all the other needs of a person. For then one merits that the eating and the sustenance should be in the aspect of lechem hapanim, as above — which one merits through the aspect of Avraham, through good yearnings, as above. In the aspect of: “hot bread” — “our bread they are; their shade has departed,” etc., as above. And this is the aspect of the sukkah, which is the holy shade, which subdues and nullifies the shade of the nations, in the aspect of: “Our bread they are; their shade has departed,” as above. For the sukkah is in the aspect of Avraham, the man of chesed, who merited the K’hunah, as it is written: “You are a Kohen forever” (Tehillim 110:4). For he is the aspect of Aharon HaKohen, the man of chesed, through whose merit were the Clouds of Glory [ananay hakavod] — which are the aspect of the sukkah, which is love and chesed. The aspect of longing and holy yearnings that we had during these awesome days — through which we merit this holy shade of the sukkah, which subdues the shade of the nations. And then the eating is in holiness, in the aspect of lechem hapanim, and then all the nations toil for the sake of our sustenance, etc. And for this reason we offer on Sukkos seventy bulls, corresponding to the seventy nations. For now we have a great peace with them, in the aspect of Sukkas Shalom [sukkah of peace]. For they all toil for the sake of our sustenance. For the holy breaths and souls overpowered so greatly, and drew such a great arousal of teshuvah into the world, that even to the nations some of this arousal reached — until it became known to them, in the place where they are, that the essential ones are Israel, and that the essential purpose of the nations is to toil for the sustenance of Israel. And therefore we offer sacrifices for their sake, for we need them so that they should toil for the sake of our sustenance. And this is the aspect of: “And strangers shall stand and tend your sheep, and foreigners shall be your farmers and your vineyard-workers. And you shall be called priests of Hashem” (Yeshayahu 61:5–6). “Priests of Hashem” specifically — the aspect of a Kohen, a man of chesed. Which is the aspect of Avraham, who was a master of the soul, which is made from chesed and love and longing. And this is the aspect of the sukkah — through which the nations toil for the sake of our sustenance, in the aspect of: “And strangers shall stand and tend your sheep,” etc., as above. And then we bring the sustenance from outside to inside, in the aspect of: “We have a well in the field; bring it into the city,” etc. [is lan beira b’dabra, ayaila leih l’masa] — see there at the end of the Torah teaching, well explained. And this is the aspect of the sukkah, through which the nations toil for the sake of our sustenance, as above. And then we bring the sustenance from outside to inside — all of which is the aspect of the sukkah. For the sukkah is in the aspect of an intermediate between outside and inside — that is, between a house and a field. For a house is completely enclosed by walls and roofed well. And in the field and outside there are no walls at all. And the sukkah is an intermediate between them. For this is the essential mitzvah of the sukkah: to leave one’s permanent dwelling and to sit in a temporary dwelling, which consists of the walls of the sukkah that are not roofed well, and the air from outside is drawn into it. It emerges that the sukkah is an intermediate between a house and outside. For this is the essential aspect of the sukkah: to bring the eating and the sustenance from outside to inside, into the house. And this is the aspect of: “And the Festival of Ingathering, at the going out of the year, when you gather in your works from the field” (Shemos 23:16). “When you gather in from the field” specifically — that is, when one needs to gather and bring in the sustenance and the eating from the field into the house, that is, from outside to inside — then one needs to make a sukkah, which is an intermediate between outside and inside. Through this mitzvah one brings in, also in the spiritual realm, all the abundance and the eating and the sustenance from outside to inside — that is, from the nations and the wicked to Israel, in the aspect of: “bring it into the city” — which is accomplished through the holy ropes, the aspect of: “uncoil the ropes for me,” etc. (as is explained there in the Torah teaching mentioned above). Which are the aspect of: “With human cords I will draw them, with bonds of love” (Hoshaia 11:4) — which are the aspect of the sukkah, which is the aspect of bonds of love and chesed between Israel and their Father in Heaven. For then is the essential joining and love — for the sukkah is the aspect of love and chesed, the aspect of the embrace of the right hand, as is known and as is brought in Rabbainu’s words of blessed memory in another place. And the essential mitzvah of the sukkah is the s’chach [the roof-covering] — that is, not to cover the walls with a complete roof like a house, but rather to make a covering and s’chach that is made for shade, in which there are gaps and openings of air. That is, through this we show what we accomplished on Rosh HaShanah and Yom HaKippurim — to cause the holy breaths to overpower so greatly that they arouse the entire world in teshuvah, in the aspect of: “There is a hevel,” etc. Now we need specifically to go out from the house that is well covered, to the sukkah that has many gaps in the s’chach — in order to absorb through there from the holy airs and breaths of the good yearnings that were drawn through the shofar blasts and through the multitude of prayers and cries during these awesome days. For during all the year, the essential dwelling of a person should be specifically in his house — in order to hide and conceal himself from the vanities [havalim] of this world that spread through the air, the majority of which are the vanity of the works of delusion, of the pursuit of this world. But now, during these awesome days, the holy breaths of Israel have overpowered so greatly that we need specifically to go out from there to the sukkah — which is made for shade and is not well covered, but has many gaps in the s’chach. For we now need specifically to absorb from the holy breaths and airs that are drawn through the s’chach. For through there, only holy breaths of the shofar blasts and the prayers of Israel are drawn — which are overpowering during these days, as above. For the sukkah is the aspect of: ima dim’sach’cha al b’nin [the Mother who shelters over Her children] — that is, the Sh’chinah shelters and protects us from the vanities of this world, which are evil breaths and evil yearnings, so that they should have no power over us at all. Rather, only holy breaths of the shofar blasts and prayers of Israel should be drawn upon us through the openings of the s’chach, as above. And this is the four species [arba’ah minim] that we take on Sukkos. Through them we repair the aspect of the four who entered the Pardais [Orchard] — which is brought in the Torah teaching mentioned above. See there, that these four aspects are found in every generation — those who want to approach holiness and draw close to the tzadikim of the generation — in whom there are four aspects; see there. And they are called “those who entered the Pardais,” in which grow types of trees [ilanot]. Therefore, through these four species, which are types of trees that are grasped in His Holy Name, blessed be He — through this one raises and repairs these four aspects. For these four who entered the Pardais are: Rabbi Akiva, who entered in peace and departed in peace; Ben Azai and Ben Zoma — one peeked and was stricken, one peeked and died; and Acher, who chopped the plantings. And this is the aspect of the four species, which correspond to the four groups in Israel, as is brought: the esrog has both taste and fragrance, corresponding to those who have both Torah and mitzvos, who have complete perfection — which is the aspect of Rabbi Akiva, who merited completeness and entered in peace, etc. And the lulav and the hadasim — one has taste but not fragrance, and one has fragrance but not taste — this is the aspect of Ben Azai and Ben Zoma, who were not at the ultimate completeness, even though they were great tzadikim; therefore one peeked and was stricken, and one peeked and died. And Acher, who chopped the plantings — this is the aspect of the sinners of Israel, the aspect of the arvay nachal [willows of the brook], which have neither fragrance nor taste. And we join all these four species together with the esrog, and through this they are all included and bound together — in order to bring them all back to holiness. Through the overpowering of the holy breaths, which are holy souls — through which good vowel-points are drawn to the letters, and the letters are given a good configuration, etc. All of this is the aspect of the tikun of the four who entered the Pardais. For the essential blemish of those who did not depart in peace was because they did not give the letters a proper good configuration through holy souls (see there well in the Torah teaching mentioned above, for it is impossible to repeat every time his holy words, of blessed memory). And therefore now, after Rosh HaShanah and Yom HaKippurim, when the holy breaths and souls overpower — which are the aspect of holy vowel-points to give the letters of the Torah a good configuration — through this all the four aspects mentioned above are repaired, which are the aspect of the four who entered the Pardais. And this is the aspect of the four species that we take now on Sukkos, as above. And this is the aspect of the na’anu’im [wavings/shakings] that we wave with the four species to all four directions of the world, and upward and downward. For the essential wavings are in the air — that is, through the holy wavings in all these directions, we draw upon ourselves the holy breaths and airs, which are the holy souls, in order to give the letters of the Torah a good configuration — in order to repair all the groups in Israel, which are the aspect of the four who entered the Pardais, which are the aspect of the four species, as above. For we wave the air with the four species, and drive out all the evil airs and breaths, and draw only holy breaths and airs, which are holy souls and vowel-points that are made on Rosh HaShanah and Yom HaKippurim from the prayers and the shofar blasts, as above. And therefore the custom according to the Arizal is to perform the wavings in the sukkah. For there, in the sukkah, the holy air rules through the openings of the s’chach, and there we draw upon ourselves this holy air through the wavings, as above. And we wave during “Hodu LaHashem” [Give thanks to Hashem], at the beginning and at the end. For the essential tikun is through the aspect of chesed — which is the aspect of the chesed that is revealed at the opening of the milah [puma d’amah], which is the aspect of love and longing and good yearnings. And this is the aspect of the great abundance of chasadim that are drawn during these days, as is brought in the kavanos [mystical intentions] of the Arizal — that is, chesed and love and longing and good yearnings for Hashem, blessed be He. Through which are all the tikunim that are accomplished during these days — for they are the aspect of good souls and vowel-points that give the letters of the Torah a good configuration, to perform good actions in the world. And through this everything is repaired and completed, as above.
Loading comments…