More

🙏
Reader Likutay Halachos נזיקין ד
A A
נזיקין ד

נזיקין ד

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

1

אות א

1

Lamnatzai-ach al yidoosoon li-ussuf meezmohr.

2

ובו יתבאר ענין פסח ואיסור חמץ במשהו:

2

And this is the aspect of the commandment of maakeh [rooftop railing] and the removal of harm from one's home and so forth:

3

ע"פ התורה מישרא דסכינא (בסי' למד) ע"ש כל התורה והכלל כי השגו תאלקות א"א להשיג כ"א ע"י כמה צמצומים וכו'. כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן. כדי שיוכל התלמיד להבינו. דהיינו שהוא מציע לו הקדמות וכו'. וצריך כ"א לבקש מאד מלמד ורבי הגון כזה וכו'. וכל מה שהוא קטן ביותר וכו' הוא צריך רב יגדול ביותר כמ ושמצינו בעת שהיו ישראל במצרים וכו' הי וצריכים רבי גדול מאד דהיינו משרע"ה וכו'. ע"כ אין להאדם לומר די לי אם אהיה מקורב אצל איש נכבד אף שאינו גדול במעלה וכו'. כי אדרבא כל מה שהוא חולה ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' וכו' ע"ש. וזה בחי' שערות וכו'. וזה בחי' שערא בעגולא בחי' סבובים וכו'. ולבא להשכל התחתון הזה הוא ע"י שונא בצע וכו'. וצריך להחיות את השכל הזה שהוא בחי' חכמה תתאה ע"י אור הפנים המאיר בג' רגלים וכו'. ולפעמים שנופל ח"ו זה השכל שהוא בחי' מלכות והם רוצים להתחכם בחכמו תחיצוניות שלםה שהם כסילות באמת ע"י שנפל אליהם זה השכל הנ"ל. ועיקר והראש שלהם הוא עמלק וכו'. וצריכין לחתוך ולהבדי בחי' המלכות דהיינו השכל הנ" למבחי' עמלק שהוא כלליות הד"מ בבחי' וישסף וכו' חתכו לד' וכו'. וזה נעשה ע"י החסד שנמשך ע"י התוכחה שמקבלין אע"פ שהוא דרך בזיון וכו'. כי כל הבלבולים באים ונמשכין בשעת התפילה וכו'. והתפילה היא כפי התורה שזהו בחי' אייתו ליה תרי ביעי אייתי איהו תרי גביני. כי יש ב' בח"י תורות, יש תורה שנמשך מעזות דקדושה ויש שממשיך תורה מהס"א מבחי' עזות דקליפה וכמ וכן הם התפילות וכו'. ע"כ צריכין לקבל תוכחתם של הצדיקים אמתיים אע"פ וכו'. ועי"ז נמשך חסד שעי"ז חותכין את המלכות וכו' ע"ש כל זה היטב היטב:

3

For it is explained in the aforementioned Torah [Likutay Moharan I, §22] that azus d'kedusha [boldness / brazenness of holiness] is attained through na'aseh v'nishma ["we will do and we will hear" — Israel's declaration at Sinai, Shemos 24:7] — which is the aspect of Torah and prayer, the revealed and the hidden — the aspect of Bereishis bara ["In the beginning [G‑d] created"] and so forth. And one must go from madreiga [level / rung] to madreiga — for one must strive to make from the nishma [heard / the hidden] a na'aseh [done / the revealed], to make from the hidden a revealed, and so forth. And then one has a nishma — an aspect of the hidden — that is higher than oneself. And afterwards one goes to an even higher level to attain that nishma and that hidden [dimension] — to make from it an aspect of na'aseh, an aspect of revealed. And then one will have an aspect of nishma, an aspect of hidden, that is even higher still. And so one continues onwards from level to level and so forth, and so forth. See there carefully — all of this. And it is explained there that when ascending from level to level, there must necessarily be a descent before the ascent — for "the descent is for the purpose of the ascent" and so forth. See there.

4

4

Translation not yet available

5

אות ב וזה בחי' פסח שאז התחלת התקרבו תישראל לאביהם שבשבמים ע"י משה רבינו שהוציאנו אז ממצרים וגילה לנו השגת אלקותו בדרכים נפלאים באותות ובמופתים נוראים ובשכליים גדולים ועצומים כי הוא פתח לנו אור הדעת והודיע לנו אלקותו ואדונותו יתב' ויתעל. ע"כ צריכין לאכול אז מצה, וחמץ אסור בשמהו. כי צריך כל אדם להאמין באמונה שלימה שכל מה שעובר עלי ובכל יום ובכל עת ובכל שעה מיום הולדו עד יום מותו הכל הוא רק סיבובים מאתו יתב' כדי שיזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אות וית'. כי רק בשביל זה נברא ואין שום תכלית אחר חוץ מזה. כ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו כ"פ שעיקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה. וזה עיקר כלל כל התורה וכלל כל הכוונות שלכל המצוות הקדושים כי כולם הם שיעורים וצמצומים לאלקותו יתב' שעל ידי אלו המצוות אנו זוכין להמשיך השכליים והצמצומים הקדושים שעל ידם נזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו ית'. וכמבואר בהתורה הזאת שזהו בחי' שערות בחי' שיעורא דאתוון דאורייתא וכו' ע"ש, אך את זלע"ז עשה אלקים. כי יש מלכו תהרשעה בחי' ד' מלכיות שיונקים מזה השכל ע"י פגמ יהדורות והם מתגברים בכל עת לבלבל דעת האדם שלא יסתכל ולא יבין על כל מה שמסבב הש"י עמו לטובתו הנצחיית כדי לזכות לחיי עולם להשגות אלקות ושוכח ח"ו את העיקר ועושה מהטפל עיקר כאיל והעיקר היה ח"ו עסקי העוה"ז וטירדת הפרנסה וכו' ר"ל. ע"כ צריכין לבקש מאד מאד רבי הגון שיהי' גדול במעלה שיוכל להתנהג עמו כראוי שיסבב עמו בדרכים נפלאים באופן שיכניס בו ג"כ השגות אלקות. וכמבואר בהתורה הנ"ל:

5

For the leader; on Jeduthun. Of Asaph. A psalm. "When you build a new house" — that is: when one arrives at a higher aspect of na'aseh v'nishma — that is, when new Torah insights [chiddushei Torah] are revealed to him and he attains the hidden dimension of Torah — this is the aspect of one who builds himself a new house. For the Torah, which is the true wisdom, is called a bayis [house] — as it is written: "By wisdom a house is built" [Mishlei 24:3]. And also, the Torah begins with the letter beis [ב] in Bereishis, and Bereishis itself means rosh bayis [head of the house] — as is stated in the Tikkunim [Tikkunei Zohar]. And therefore when one arrives at a higher na'aseh v'nishma and attains the hidden dimension of Torah — this is the aspect of building a new house.

6

6

Translation not yet available

7

אות ג והנה מבואר בהתורה הזאת שאלו השכליים והצמצומים הקדושים שהם הקדמות וסיבובים להשיג על ידם השגת אלקותו ית', אלו השכליים הם בחי' שערות וכו' כנ"ל. וע"כ הם נקראים שערות. כי הם נמשכים בחכמה נפלאה בצנורות דקים בבחי' שערות כי צריכםי לדקדק בהם מאד שלא יטה לימין ולשמאל. כי אם לא יצמצם אותן כראוי וימשיך שכל הרבה יותר מדאי. יהי' ח"ו ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו שמשם יניקת הקליפות כידוע. וכן להיפך אם יצמצם אותן יותר מדאי יהי נעלם אור השכל לגמרי. ע"כ צריך הצדיק הרבי העוסק בזה להיות קולע עאל השערה ולא יחטיא. להמשיך השכל בדרכים נפלאים בבחי' שערות שהם צמצומים דקים. ואעפ"כ כל שערה ושערה היא חלולה והיא צנור נפלא שנמשך על ידה מעין החכמה מן המוח. כ"א (איוב לח) מי פלג לשטף תעלה וכו':

7

2 קוֹלִי אֶל-א-לֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל-א-לֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי And this is: "and you shall make a railing for your roof" — for the house includes a ground floor and an upper story [aliya] [and even a house that has no upper story has a ground floor and a ceiling — which is the covering above]. And this is the aspect of the revealed and the hidden — which are the aspects of Torah and prayer. For the hidden [dimension] is the aspect of prayer — which is the aspect of the aliya [upper story] that stands atop the house — for the hidden is an elevated and exalted dimension. As it is written: "As the heavens are higher than the earth, so are My ways higher than your ways" [Yeshaya 55:9] — which is said of His ways, Blessed be He, that are hidden from us. And the body of the house, which stands on the ground — this is the aspect of the revealed — the aspect of "manifest to the land" [Tehillim 12:9]. And the upper story is the aspect of prayer — the aspect of the hidden — the aspect of: "and his windows were open toward Yerushalayim in his upper chamber" [Daniel 6:11].

8

והנה הצדיק בודאי עושה עבודתו ומלאכתו בשלימות ועוסק עמנו כראוי עם כאו"א. אבל האדם יש לו בחירה. וכל אחד כפי מעשיו כן ממשיך על עצמו שכליות של הצדיק שהם בחי' שערות בחי' צמצומים קדושים וסיבובים נפלאים להשיג על ידם אלקותו יתברך ע"כ צריך כל אדם לידע שחוט השערה יקר מאד מאד והוא תלוי בכל עת בחוט השערה שיכול האדם לקלקל הרבה מאד ע"י חוט ח"ו. ומכ"ש וכ"ש שיכול לתקן הרבה ע"י חוט השערה כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. כי זה יודע כל אדם בנפשו שעיקר קלקול ופגמיו וחטאיו ח"ו כולם התחילו כחוט השערה. ע"י שלא נזהר בתחלה לשמור מחשבתו היטב. ונמשך אחר המסית מעט מעט ר"ל כ"ש (ישעי' ה') הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. וכשרז"ל הים אומר לו עשה כך ולמחר וכו'. וכפי התגברות היצה,ר על האדם בכ"פ היה ח"ו אפס תקוה. אבל מדה טוה מורבה. כי חוט השערה בקדושה יקר אמד מאד. והש"י ברחמיו זיכה אותנו במצוות רבות בכל יום. וכ"א מישראל מושך עצמו מהרע אל הטוב בכל יום ויום. כי הולך מביתו לביהכ"נ ולביהמ"ד בכל יום ומניח טלית ותפילין ומתפלל ועונה איש"ר ועושה כמה מצוות וכו' וכו'. וכשרז"ל שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון. ואע"פ שיש גם בהמצוות שלהם תערובות פסולת הרבה. אעפ"כ נמצאים בהם עכ"פ כמה נקודות טובות שהם בחי' עערות קדושות שהם יקרים אצלו ית' מאד מאד. וכן אפילו בעניני התאוות והרהורים שמתגברים על האדם בכל יום. מי שהוא איש כשר קצת יש לו בודאי יסורים גדולים מזה, ומתגבר בכל עת נגד המחשבות וההרהורים. וכל תנועה שמנתק עצמו מהם כחוט השערה הוא יקר בעיניו ית' מאד מאד כי הוא ידע יצרנו וכו' ויודע איך הוא מתגבר על כל אחד ואחד. ע"כ יקר בעיניו ית' כל תנועה ותנועה אפילו היא כשערה ממש מה שהאדם מושך א"ע מהסט"א אל הקדושה. וכ"ש רבינו ז"ל מסירת נפש יש לכ"א מישראל בכל יום וכו'. וכמובא במעשה של הצדיק שהתגבר עליו העצבות וכו' כמה וכמה יקר חוט השערה ואפילו פחות מזה שאלפים עולמות אינם כדאי נגד זה. כי האדם בעולם העשי' שמלא קליפות והם כרוכים אחר האדם מאד ולולא הקב"ה עוזרו היה נופל בידם ח"ו. ע"כ צריך כל אדם להשכיל על דרכיו בכל יום ובכל עת לשמור א"ע מאד לשא תתחיל מחשבתו לצאת חוץ מגבול הקדושה ח"ו אפילו כחוט השערה. כי ע"י פגם כחוט השערה שנוטה מן הדרך יכול לתעות הרבה בדרכים נבוכים ח"ו. וכמובן בדברי וז"ל ע"פ תעיתי כשה אובד (בליקוטי ח"א). ואעפ"כ צריך לידע גם ההיפך. שכשמתגברים עליו מאד ונדמה לו שכבר נתעה כ"כ שא"א לו לעמוד כנגדם צריך לידע ולהאמין שכל תנועה ותנועה שינתק וימשיך א"ע מהם אפי' כחוט השערההוא יקר מאדמ אד בלי שיעור. ואלו השערות יתלקטו יחד וברבות הימים יגאלהו הש"י מהם. ויזכה על ידם להשגות אלקותשנמשך על ידי צמצומים קדושיםשהם בחי' שערות שהם. נעשים ע"י בחי' השערות הנ"ל ע"י שאיש הישראלי מושך א"ע מרע לטוב בכל פעם שעיקרו תלוי בחוט השערה. כי אפילו צדיקים גדולים תלויים בכל עת בחוט השערה בבחי' וסביביו נשערה מאד וכמובא בדבריו ז,ל (בסי'כ') בהתורה ט' תקונין על ותליין בחד חוטא עיין שם:

8

And therefore when the Sages wished to attain laws that were hidden from them — which were the aspect of the hidden relative to them — they went up to the upper story to expound them — as is cited in the words of our Sages, of blessed memory, in the Gemara: that they brought him three hundred jugs of oil, and he sat in the upper story and expounded them — as they said in the Mishna: "And these are among the laws that were stated in the upper story of Chananya [ben Chizkiya ben Garon]..." [Shabbos 13b]. And therefore Adoneinu Moreinu v'Rabainu [our master, our teacher, and our Rebbe — Rebbe Nachman of Breslov], of blessed memory, wrote in the Sefer HaAlef-Beis [Sefer HaMidos] that dwelling in an upper story is better for the service of the Creator than dwelling in a lower house — for the essential service of every person is to go from level to level according to his dimension, and to attain each time the hidden dimension relative to him — the aspect of prayer — and this is more attainable in an upper story — for an upper story [aliya] is the aspect of prayer, the aspect of the hidden, as stated above.

9

9

Translation not yet available

10

אות ד וע"כ חמץ בפסח משהו. כי איתא שחמץ הוא בחי' מוחין דקטנות שמשם אחיזת הסט"א ומצה היא מוחין דגדלות שעל ידם משיגין אלקותו ית'. ע"כ צריכין ליזהר מאד ממשהו חמץ. כי השמירה ממוחין ושכליות דסט"א שהם בחי' חמץ ולזכות למוחין דקדשוה שהם בחי' השגות אלקות שהם בחי' מצה, הכל תלוי במשהו בבחי' חוט השערה שבשביל זה נקראים הצמצוצים והשכליים הנ"ל שערות וכנ"ל:

10

Koalee el Eloaheem vi-etzuku koalee el Eloaheem vihaazeen ailluy. And this is: "and you shall make a railing for your roof" — for when one builds a new house — that is, when one arrives at a higher level, attaining the higher na'aseh v'nishma and so forth, which is the aspect of house and upper story — then one must be especially careful to make a railing for one's roof and one's upper story — which is a case [tik] and a fence and a partition — so that one should not fall from there. For it is known that the Baal Davar [the Accuser / the evil inclination] is greatly aroused against a person who ascends from level to level — therefore one must be very careful about one's soul, to make a railing for one's roof and one's upper story — to make for it a partition and a fence — so that one should not fall, G‑d forbid.

11

11

I cry aloud to G-d; I cry to G-d that He may give ear to me.

12

אות ה וזה שדרז"ל ולא יראה לך חמץ. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. שאם נכנס עכו"ם לבי תישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציאו, כי חמץ הוא בחי' חימוץ המוח שהם מחשבות זרות והרהורים שהם אסורים במשהו. אבל אם האדם עושה את שלו ומתגבר בכל כחו לבער ולגרש המשחבות רעות מקרבו והם אעפ"כ באים בע"כ עליו בכל פעם, על זה אין האדם חייב כלל כ"ש בס' הא"ב שאין האדם חייב על ההרהורים הבאים עלי וכ"א כשמהרהר וחוזר ומהרהר. וכן כתב (בספרו לק"ת) שיהיה האדם שב ואל תעשה גם במחשבה ומה שנעשה עמו ממילא אל יחוש. וזה בחי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים שאם נכנס עכו"ם וכו', היינו מאחר שהאדם נזהר ונשמר מחמץ שלו היינו שלא יחמיץ מוחו במחשבות חוץ והרהורים ואם אעפ"כ נכנס העכו"ם שהוא הסט"א וחמצו בידו שהם ההרהורים שבאים עליו שלא בכוונה. אינו חייב ע"ז. כי אין זה חמץ שלו רק שצריך ליזהר שלא יגע בו ולא יהנה ממנו ולא יהיה נמשך אחריו כלל. וע"פ רוב עי"ז ממילא יסתלק כמבואר במ"א. אבל הוא אינו צריך להסתכל על זה כלל רק שיהיה נזהר שלא יהיה החמץ שלו. שלא יחמיץ מחשבתו בעצמו באלו המחשבות הבאים עליו:

12

And this is: "and you shall not place blood in your house." And our Sages, of blessed memory, expounded: that one should not place a rickety ladder [sulam ra'ua] inside one's house, and one should not raise a vicious dog inside one's house [Kesubos 41b; Bava Kamma 15b].

13

3 בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרַשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי

13

Translation not yet available

14

אות ו וזה בחי' מצה ומרור. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שצריכין לקבל התוכחה ומוסר של הצדיקים אפילו אם הוא בדרך בזיון ועי"ז זוכין לחסד. שעי"ז חותכין את המלכות שהוא השכל הנ"ל ומעלין אותה לאור הפנים בשלש רגלים וכו' כנ"ל. וזה בחי' מצה ומרור. מרור מרמז על התוכחה שהוא בדרך בזיון שהוא בחי' מרירות. וצריכין לקבל אותה. ועי"ז מקבלים החסד שהיא בחי' מצה בחי' פסח שהוא חסד גדול שהוא ראש וכלל של כל השלש רגליחם שמתחילין מפסח שאז הוציאנו ממצרים וגילה לנו אלקותו יתב' ע"י משה רבינו שזה א"א לזכות כ"א ע"י חסד שמקבלין ע"י התוכחה כנ"ל. וע"כ פסח הוא חסד כידוע היינו כנ"ל. וזהו בחי' מצה ומרור. כי החסד בחי' מצה של פסח א"א לקבל כ"א על ידי מרירות התוכחה שהיא בדרך בזיון וכנ"ל. כי המרור הוא זכר לוימרוו את חייהם בעבודה קשהוכו' שכל זה מרמז עלן המרירות שסובלין קודם שמבררין דיני התורה. כ"ש בזוה,ק בעבודה קשה בקשיא בחומר הלכתא וכו'. וכל זה המרירות נמשך מהתורות הפסולות של הסט"א שנאחזין בההלכה שהם בחי' מוץ ותבן שצריכין לברר ההלכה מהם. כי משם נמשכין כל הקשיות וכו'. וכמו כן קשה להתפלל. כי התפילה היא כפי התורה כנ"ל. וע"כ פי' אדמו"ר ז"ל גם זה הפסוק וימרר ווכו' בעבודה קשה לענין תפלה כמובא (בלק"ת). וכל זה נתתקן ע"י התוכחה שמקבלין מהצדיקים אע"פ שהוא בדרך בזיון. כי בשביל זה מוכיחין אותנו בדרך בזיון שסובלין צער גדול מאתנו מחמת שתפלתנו ותורתינו אינה כראוי כמבואר שם ע"ש. ואז כשמקבלים תוכחתם נמשך החסד הנ"ל. וזהו בחי' מצה ומרור וכנ"ל:

14

For through na'aseh v'nishma and so forth one merits azus d'kedusha — which is the aspect of thunderous voices [kolos] — the aspect of: "He gives forth His voice, a powerful voice" [Tehillim 68:34]. And this is [the meaning of] not placing a rickety ladder inside one's house — so that one should not damage the azus d'kedusha — for the azus d'kedusha is the aspect of a ladder [sulam]. For it is impossible to draw close to holiness and to ascend from level to level except through boldness — as is explained there [in Likutay Moharan I, §22] on the verse: "You led them with Your strength to Your holy abode" [Shemos 15:13].

15

15

Bi-yoam tzurusee Adoanuy durushtee yudee laylu neegiru vilow sufoog mai-anu heenuchaim nafshee.

16

אות ז וזה בחי' הנפת העומר שעורי םבחי' ספירת העומר. כי עומר שעורים הואבחי' כלליות כל הצמצומים כידוע. היינו בחי' צמצומים הנ"ל שעל ידם זוכין להשגות אלקות שזהו בחי' כלל קבלת התורה שאנו מכינים עצמינו לזה בימי הספירה ע"י שמתקנים אז כל הצמצומים כנ"ל. והצמצומים הם בחי' שערות שזהו בחי' עומר שעורים בחי' עמר נקא שהוא בחי' שערות קדושים עליונים כמובא בכתבים. וזהו בחי' שעורים בחי' שיעורין דאתוון דאורייתא שהם בחי' שערות בחי' צמצומים הנ"ל. וזה שמובא שעומר שעורים הוא בחי' מנחת קנאות היינו בחי' תוכחה הנ"ל שעל ידה חותכין את המלכות חכמה תתאה שהיא כלל כל הצמצומים הנ"ל, שחותכין אותה מד' מלכיות שהם בחי' עמלק כ"ש שם ע"ש. כי מנחת קנאות זהו בחי' תוכחה שמקנרא לה ומוכיח אותה אל תסתרי עם איש פלוני. וכן בכלליות ישראל העומר שעורםי הוא בבחי' מנחת קנאות שהצדיק מקנא ומוכיח את ישראל ומזהיר אותם את תסתרי עם איש פ' שרוצה לפתותך להדיחך מדרך האמתף. אבל התוכחה היא באהבה גדולה אע"פ שהיא בדרך בזיון שמקנא לה ואומר אל תסתרי וכו' שזהו בחי' בזיון אע"פ הכל מחמת אהבה. בבחי' כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה לאו רחימותא רחימו. שעיקר הקנאה והתוכחה הכל מחמת אהבה וחסד כדי להחזירם למוטב לא לרחק ח"ו כ"א לקרב בכל ימי התקרבות וע"כ ע"י תוכחה זאת מתגלה חסד שעל ידו חותכין את המלכות ח"ת בחי' הצמצוצמים הנ"ל מבחי' עמלק וכו'. דהיינו מחכמות חיצוניות המביאין לאפיקורסות שהם רוצים להתחכם בחכמתם הרעה ע"י הצמצומים והשכליים הקטנים שהם הקדמות וסיבובים להשיג על ידם השגות אלקות, והם רוצים להפוך ח"ו להמשיך אלו השכליות לחכמתם ודרכיהם הרעים. וא"א לקבל התורה כ"א כשמתרחקים מהם בכל מיני הרחקות. וזה אנו עוסקין בכל ימי הספירה שסופרין לעומר. כי ע"י מצות עומר שעורים שהוא כלל כל הצמצומים והשכליים הנ"ל. עי"ז קוצרין וחותכין את הצמצומים מבחי' עמלק בבחי' קרצו לפי חסד. כי העומר שעורים מנחת קנאות הוא בחי' תוכחה שעל ידה מתגלה חסד. שעי"ז חותכין מהם בחי' המלכות שהוא בחי' הצמצומים הנ"ל כנ"ל. ומניפין העומר כלליות הצמצומים להשי"ת להורות שצריכין להניף ולהרים כל הצמצומים והשכליים וכו' להניף הכל להשי"ת כדי להשיג על ידם השגות אלקות כנ"ל. וע"כ העומר בא משעורים שהוא מאכל בהמה להורות שכל השכליים והצמצומים כל זמן שאין מניפין אותם להשי"ת הם כולם רק בחי' בהמיות ממש. בחי' העדר הדעת. ועקיר תקונם ע"י ההנפה וההרמה שמניפין ומרימין אותם להשי"ת להשיג אותו ית' על ידם. כמו הבהמה שכל תקונה והנהגתה ע"י האדם הבר דעת דייקא כ"ש (ישעי' א') ידע שור קונהו וכו'. אבל בלא האדם אין בה שום תועלת. כמו כן כל השליותך שהם הצמצומים הנ"ל דהיינו השכליות שיכולין למצוא בכל הדברים שבעולם אינם נקראים בשם שכל אדם כ"א כשמניפין אותם להשי"ת להשיג ולהכיר אותו ית' על ידם. אבל מקודם הם רק בחי' בהמה ממש. וע"כ אנו מרימין ומניפין העומר שבא משעורים שהוא מאכל בהמה כדי להניף כל הצמצומים להשי"ת שזה העיקר. שבשביל זה נוצרנו שזהו עיקר קבלת התורה שאז דייקא קרויים אדם בחי' אתם קרויים אדם כשרז"ל:

16

For truly the one depends on the other — that is: through attaining na'aseh v'nishma, which is the entirety of Torah, one merits azus [boldness]. And conversely — through azus one merits ascending to a higher level to attain the higher na'aseh v'nishma — for they are dependent on each other — as is explained about this in another place [Likutay Moharan I, §147; Likutay Moharan I, §271] — that one cannot know where the beginning lies. Therefore one must be very careful not to weaken the heart of any one of Israel — and all the more so not to shame him.

17

17

In my time of distress I turn to the Lord, with my hand [uplifted]; [my eyes] flow all night without respite; I will not be comforted.

18

אות ח וע"כ היה מפלת המן עמלק ביום הנפת העומר שעורים כ"ש אתי עומר דידכו וכו'. כי ע"י הנפת העומר חותכין המלכות וכו' מהם מבחי' עמלק שעי"ז מפלתו. כי נפסק חיותו שמקבל משם. שזהו בחי' וישסף שמואל את אגג וכו' כ"ש שם. וכן כמה אומות נפלו ביםו זה כי כולם כלולים בעמלק כ"ש שם:

18

And this is the essential severity of the grave prohibition against one who humiliates his fellow in public — who has no share in the World to Come [Avos 3:11; Sanhedrin 107a] — for by shaming him, one weakens his resolve, and he may fall from even his small measure of service and his Jewishness, which depends on azus d'kedusha. For the very essence of Jewishness depends on fortification — which is the aspect of azus d'kedusha. For whoever strengthens himself at every time, even by a hairsbreadth — by that very act he enters into the domain of holiness, in the aspect of: "You led them with Your strength to Your holy abode" [Shemos 15:13] — and draws closer to Torah, prayer, and the true tzadikim. And the more one merits Torah and prayer — so too one merits azus d'kedusha yet more. And so it revolves back again — until one can arrive at very high levels, to the highest aspect of na'aseh v'nishma — if one merits to continually fortify and strengthen oneself at all times and at every moment, and to "be bold as a leopard" [Avos 5:23] in all dimensions: both that one should have azus d'kedusha against one's own physical body, which is exceedingly brazen in matters of desires; and also that one should have azus d'kedusha against all the brazen-faced ones of the generation — who are the totality of all those who obstruct, incite, entice, and mislead [people] from the true and truthful path.

19

19

Translation not yet available

20

אות ט וע"כ העומר הואראשית הקציר כ"ש והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והוא מתיר לקצור התבואה. זהו בחי' וקצרו לפי חסד המובא בתורה הנ"ל. דהיינו שצריכין לחתוך המלכות מבחי' עמלק ע"י החסד. וזהובחי' תקון קצירת התבואה מהארץ. כי הארץ נתקללה חטא אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר ובזה פגם בבחי' הצמצומים שצריכין לבא על ידם להשגות אלקות שהוא חי החיים ונטה אחר ההבל של חכמות חיצוניות שנמשך אחריהם ע"י אכילת עץ הדעת טוב ורע. כי בודאי יש בו טוב. כי שורש הצמצומים והשכליים הנ"ל שרש ם טוב כדי לבא על ידם להשגת אלקות. אבל הוא ערב טוב ורע ונתן יניקה להרע שהוא בחי' חכמות חיצוניות בחי' עמלק שהוא זוהמת הנחש שיהיה יונק מהם ואז נתקללה האדמה בעבורו ומאז נתערבה התבואה בפסולת מוץ ותבן. וצריכין כמה מצוות בהתבואה. הכל לברר התבואה מזוהמת הנחש מקללות האדמה. וע"כ בעת הקציר צריכין תחילה מצות קצירת העומר כדי לחתוך המלכות מהסט"א מבחי' עמלק שהוא חכמות חיצוניות כי שכל האדם הוא כפי האכילה בקדושה או להיפך ח"ו כמבואר במ"א כי חיות האדם שהוא הדעת ממשיך אותו השי"ת ע"י האכילה. ועיקר הוא אכילת הלחם שמיזן זיין. ע"כ צריך לקדשו כנ"ל לבררו מזוהמת הנחש כדי שלא יהי' נמשך ע"י אכילה הזאת אחר חכמות חיצוניות שמרחקין מהשי"ת כ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו'. ע"כ ע"י קצירת העומר ממשיכין בחי' תיקון הנ"ל בחי' וקצרו לפי חסד. שעי"ז חותכין המלכות בחי' כלליות השכליים הנ"ל חותכין אותם מחכמות חצוניות שזהו בעצמו בחי' קצירת התבואה מהאדמה וכנ"ל:

20

4 אֶזְכְּרָה א-לֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה And conversely — the reverse, G‑d forbid: through even the slightest weakening of resolve, one can fall in one's mind — and through this one becomes distanced from Torah and prayer. And likewise one's resolve weakens further, G‑d forbid, G‑d forbid. And so it revolves back the other way, G‑d forbid, G‑d forbid — until many have fallen entirely through this very [dynamic] specifically. And about this our Sages, of blessed memory, said: "Each day a person's evil inclination prevails over him, and were it not that the Holy One, Blessed be He, helps him, he would succumb to it" and so forth [Kiddushin 30b]. For its essential power is to weaken the heart of a person through its stratagems, as stated above. And were it not that the Holy One, Blessed be He, helps each day to strengthen our hearts through the many forms of encouragement with which the true tzadikim strengthened us — through their wondrous, awesome, and very deep Torah teachings and conversations — what would have become of us, G‑d forbid.

21

21

Translation not yet available

22

אות י והכל נעשה ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' כהן איש חסד. שהוא מטה כלפי חסד תמיד. ומוצא טוב בכ"א מישראל. כי יודע ללקט כל בחי' השערות טובות שנמצא בכ"א מישראל ועי"ז הוא עוסק ברפואות כל א' וא' ואפילו אם הוא חולה גדול מאד מאד בחולי הנפש כי הוא מוצא בו ג"כ נקודות טובות בחי' שערות. דהיינו מה שמנתק עצמו מרע לטוב כשערה. ועי"ז ממשיך גם עליו שכליות וצמצומים הנ"ל עד שמכניס בו ג,כ השגות אלקות כ"ש בתחילת התורה הנ"ל שזהו עיקר גדולת הצדיק כשיכול לרפאות גם החולתה הגדול ביותר כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' כ"ש שם ע"ש. וזה התיקון צריכין להמשיך בימי העומר שאז מאיר בחי' עמר נקא שהוא בחי' שערות קדושות עליונות שהם רחמים עליונים מאד מאד שהם ממתיקין כל הדינים וכל הגבורות הנאחזים בהצמצומים הנ"ל שממשייכן כל ימי העומר:

22

Ezkiru Eloaheem vi-ehemu-yu useechu viseesataif roochee sellu. Therefore the essential aspect of the ladder for ascending from level to level is the aspect of azus d'kedusha, as stated above. Also, sulam [ladder] in gematria [numerical value] equals kol [voice / sound] [both equal 130], as is cited — which is the very essence of azus d'kedusha — the aspect of: "He gives forth His voice, a powerful voice" [Tehillim 68:34].

23

23

I call G-d to mind, I moan, I complain, my spirit fails. Selah.

24

אות יא ובשביל זה מתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע בימי העומר על שלא נהגו כבוד זה בזה ולא היה ביניהם אהבה. כי הם פגמו בהשערות הנ"ל, כי בודאי היו צדיקים, אך הפגם שלהם הי' שהלכו בתוקף מדת הדין והסתכל כ"א בחבירו על הרע שלו ולא הסתכלו על הטוב שבכל אחד ועי"ז היה ביניהם שנאה. ומחמת זה מתו בימי העומר דייקא שאז עיקר התיקון ע"י בחי' השערות הנ"ל שצריכין להסתכל על הטוב שבכל א' אפילו כחוט השערה שעי"ז יכולין לעשות ממנו כלי להמשיך השגות אלקות על ידו ג"כ, כי באמת להמשיך השגות אלקות צריכין כלים רבים כידוע. ע"כ צריכין לזה קיבוץ ישראל קדושים הרבה שיתקבצו יחד לדרוש את ה' ולבקשו. כי בכ"א מישראל יש בחי' נקודה טובה מה שאין בחבירו כ"ש במ"א. וזאת הנקודה טובה שיש בכ"א היא בחי' צנור וכלי שהצדיק ממשיך על ידו השגות אלקות. וע"כ לא היה אפשר לקבל את התורה כ"א כשהיו ששים רבוא יחד. וזה בחי' ומתלמידי יותר מכולם. וזה בחי' והעמידו תלמידים הרבה. והעיקר שיהיה ביניהם אהבה ואחדות בחי' אהבת החברים שעיקר קבלת התורההי' עי"ז כ"ש ויחן שם ישראל וכו' ופרש"י כולם כאיש אחד וכו'. ועיקר האהבה ע"י השערות הנ"ל ע"י שאין מסתכלין על הרע שבחבירו רק משתדלין בכל כחו למצוא בו טוב. אפילו אם נדמה לו שרעתו רבה אעפ"כ יחפש ויצא בו שערות טובות עכ"פ כנ"ל. וע"כ תלמידי ר"ע שפגמו בזה ע"כ מתו בימי העומר דייקא כנ"ל. ורשב"י היה התיקון שלהם ע"כ אמר אנן בחביבותא תליא היינו כנ"ל:

24

And this is the aspect of the ladder that our father Yaakov saw at the place of the Beis HaMikdash [Temple] — as it is written: "And behold, a ladder was set up on the ground, and its top reached the heavens, and behold the angels of G‑d were ascending and descending upon it" [Bereishis 28:12]. For Yaakov is the aspect of kol [voice] — as it is written: "The voice is the voice of Yaakov" [Bereishis 27:22]. And this is: "הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז" — "He gives forth His voice, a powerful voice" [Tehillim 68:34] — the initial letters spell יַעֲקֹב [Yaakov]: נֵה = נ · יִתֵּן = י · בְּקוֹלוֹ = ב · קוֹל = ק · עֹז = ע — [forming the name] יעקב. Therefore it was specifically he who saw the ladder set up on the ground — through which one ascends from level to level, from earth to heaven, from the revealed to the hidden. And all this he saw at the place of the Beis HaMikdash, which stands upon the Even Shesiya [Foundation Stone]. For the Beis HaMikdash encompasses both Torah and prayer — as it is written: "For out of Zion shall the Torah go forth" [Yeshaya 2:3]. And as it is written: "If a matter is too hard for you..." [Devarim 17:8] "...and you shall arise and go up to the place..." — and that place is the place of prayer — as it is written: "For My house shall be called a house of prayer" [Yeshaya 56:7]. And therefore there were many levels and steps in all the courtyards and in the Heichal [Sanctuary] — for there was the very essence of ascent from level to level. And from there is the essential sanctity of Yerushalayim — for the essential sanctity of Yerushalayim is because the Beis HaMikdash stands there — as it is written: "Yerushalayim, the built one..." [Tehillim 122:3] "...whither the tribes ascend..." [Tehillim 122:4]. That is — Yerushalayim is built from the houses of the children of Israel — for it is the holy city above all cities of Israel, and all the towns and houses of Israel receive their sanctity from our royal and holy city which is Yerushalayim — which is the aspect of faith [emuna] — the aspect of: "the city of righteousness, a faithful city" [Yeshaya 1:26] — whose essential building is through azus d'kedusha, as is explained there in that Torah [Likutay Moharan I, §22] on the verse: "and to Yerushalayim a herald do I give" [Yeshaya 41:27]. See there. And therefore all its sanctity derives from the Beis HaMikdash, which encompasses Torah and prayer — na'aseh v'nishma — from which comes the very essence of azus d'kedusha. And this is: "a strong city is ours" [ir az lanu] [Yeshaya 26:1] — said of Yerushalayim — for its essential building is through azus d'kedusha. And therefore there, at the place of the Beis HaMikdash, Yaakov saw the ladder set up on the ground — which is the aspect of azus, the aspect of holy voices [kolos d'kedusha] — through which one ascends from level to level, from earth to heaven.

25

25

Translation not yet available

26

אות יב וע"כ נתגלגל הזכות ע"י רשב"י דייקא שנתוספו כמה ספסלים בביהמ"ד במעשה דר"ג ור"י ששאל ראותו תלמיד תפלת ערבי תרשות וכו' שהיה רשב"י. כי לא הסכימו עם ר,ג שאמר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לביהמ"ד. רק העבירו שומר הפתח וכו' ונתוספו ד' מאות ספסלים ועל ידי זה נתרבה תורההרבה באותו היום. ואמרו שם תנא עדיות בואתו היום נשנה. ועדיות היא בחירתא דכולא ש"ס כשרז"ל. כי דייקא ע"י רבוי תלמידים נתגלו הלכות למעשה הרבה מאד שזהו ענין מס' עדיות. שזהו העיקר כשמספרין התלמידים מרבן כאו"א הלכה למעשה דהיינו הדיבורים קדושים ששמע ממנו למעשה מה שהשיב לו על שאלותיו ששאל אותו על ענייני חולאתו וריחוקו מהשי"ת ואיך ובאיזה דרך גלגל עמו. שמאלו הסיפורים יכול כ"א להבין ולהשכיל עצות ודרכים להתקרב להשי"ת עד שיזכה להשגות אלקות שזהו בחי' מס' עדיות שהיא בחירתא שנתחברה מהעדות שהעיד כ"א מה ששמע מרבו הלכה למעשה. וכן הוא בדרכי עבודת ה' וכנ"ל:

26

5 אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר And this is the aspect of the warning not to place a rickety ladder inside one's house — so that one should not damage the azus d'kedusha — so that one should not be weak and lazy [which they call in Yiddish: shlaymaz'lnik] — and so that one's voice should not be in the aspect of a weak, faint voice [kol anos chalushа], G‑d forbid [cf. Shemos 32:18] — rather one should be bold and strong at all times, and one's voice should be bold and strong in the aspect of: "He gives forth His voice, a powerful voice" [Tehillim 68:34], as stated above.

27

כי עיקר יגיעת הצדיק האמ תהוא להמשיך השגות אלקות בתלמידיו בדרכים נפלאים עד שיוכלו להאיר בתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהןם לדורות עד שכולם ידעו את ה'. והצדיק בחיים חיותו יודע בהשגתו העצומה איך לדבר עם כאו"א וכו' כנ"ל. אבל לאחר הסתלקותו עיקר חיותינו ע"י קיבוץ תלמידיו יחד לדברים שבקדושה וכ"א מתעורר להשי"ת כפי הנקודה טובה שהאיר בו הצדיק וכ"א מספר מה ששמע וראה ממנו ועי"ז יכולין להחיות את כל העולםך כולו:

27

And this is: one should not raise a vicious dog inside one's house. For although one must have azus d'kedusha and it is impossible to draw close to holiness except through boldness, as stated above — nevertheless one must be very careful from azus d'sitra achra [boldness of the Other Side / the evil force] — which is the aspect of a vicious dog — the aspect of: "and the dogs are fierce of spirit" [Yeshaya 56:11]. And therefore it is called a vicious dog — for it is altogether evil boldness. For "the ways of Hashem are straight — and the righteous walk in them, while the sinners stumble in them" [Hoshea 14:10]. For the tzadikim serve G‑d with all things in the world — in the aspect of: "And you shall love Hashem your G‑d with all your heart" [Devarim 6:5] — with both your inclinations: with the good inclination and with the evil inclination. For all evil things and all desires are converted to holiness. And therefore in the matter of azus — sometimes the tzadikim must use actual boldness — to be actually brazen-faced against the opponents and disputants. And this is the aspect of converting the dimension of "the dogs are fierce of spirit" — that is, the aspect of brazenness — converting it toward holiness — so that the obstructors should not prevent them — since the essential power of those [obstructors] lies precisely in boldness, as stated above. But one must be careful not to raise a vicious dog inside one's house — which is the aspect of altogether evil boldness — which is one who is actually brazen-faced, G‑d forbid, without intending it at all for the service of G‑d — on the contrary, he is brazen-faced against those who truly fear G‑d.

28

28

Translation not yet available

29

אות יג וזהו בחי' הילולא דר"ש בר יוחאי שעושין בל"ג בעומר שאז נסתלק. כי עיקר השמחה מה שזכינו שהשאיר לנו השארה קדושה כזאת שהם ס' הזוה"ק שעי"ז נזכה להשגות אלקות. כי כל ס' הזוהר הם תקונים וכלים שהמשיכו ברוב השגתם הקדושה שעי"ז נזכה להשגות אלקות שזהו כל דרכי הקבלה הקדושה שגילו רשב"י ותלמידיו, וע"כ בזוהר דא יפקון מן גלותא. ויקויים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. היינו כמו ביציאת מצרים שהיהת הגאולה ע"י משה רבינו ע"י שגלה לנו אז השגות אלקות בדרכים נפלאים כמבואר בתחילת התורה הנ"ל. כמו כן עתה בגלות האחרון הזה שקשה וכבד יותר. אבל ברחמיו יגאלנו ע"י כל הסתרי תורה שגילו הרשב"י וחביריו שהם כלים וצמצומים להשגת אלקות שעי"ז עיקר רפואת הנפש וגאולתה בגשמיות ורוחניות. וע"כ עושין בל"ג בעומר שמחה גדולה. דהיינו ביום הסתלקות התנא רשב"י, על שזכינו שהשאיר לנו השארה כזאת שתשאר לדורי דורות שעי"ז נזכה להשיגו יתב' באמת. וזהו בחי' עד הגל הזה שמרמז על ל"ג בעומר כ"ש בכתבי האריז"ל. וזהו עד דייקא בחי' מס' עדיות שנתחברה על ידו שהיא בחירתא שהיא בחי' ההשארה של הצדיקים האמתיים שמשאירין להעולם ע"י תלמידיהם שמעידין בשמם מה ששמעו וקיבלו מהם הלכה למעשה שע"י זוכין להשגת אלקות להכיר אותו ית' שזהו בחי' עדות. כי התורה נקראת עדות כי התורה מעידה על מציאותו ית' (וכמובא מזה במ"א בה' עדות ובה' פסח הלכה ט). ועיקר התורה נמשכת ע"י עדות התלמידים שמעידין מה ששמעו מרבם. שזהו בחי' מס' עדיות שהיא בחירתא דכולא ש"ס וכנ"ל:

29

Uchaztu shimooroas ainuy neefamtee vilow adabair. It emerges that the warning not to place a rickety ladder and not to raise a vicious dog are wondrous connected — for they are a thing and its opposite: that is, one should have azus d'kedusha — which is the aspect of a strong and solid ladder, the opposite of a rickety ladder — but one should be guarded from azus d'sitra achra — which is the aspect of a vicious dog — as stated above.

30

כי אע"פ שעדיין אין אנו יודעין ומבינים כלל סתרי התורה שגילה רשב"י בזוהר ותיקונים אעפ"כ הוא תקון גדול לנפשינו כי כבר עשה והכין לנו כלים נפלאים ותיקונים גדולים ע"י דרכי תורתו הק' שגילה. שעי"ז מי שרוצה להתיגע לבקש אותו ית' יוכל לבא בנקל להשגות אלקות על ידי הדרכים והכלים והתיקונים שגילה. כי להמשיך השגות אלקות צריכין כמהו כמה צמצומים בחי' כלים ותיקונים. ומחמת חטא אדה"ר וקלקולי הדורות. א"א לגמור התיקון בשלימות בדור אחד. וע"כ מתייגעים גדולי הצדיקים בכל דור ודור להמשיך תקונים נפלאים ולהשאיר ברכה אחריהם כדי שיהי' בנקל לדור אחרון להשיג אותו ית' אם ירצו לבקשו. וע"כ גם אחר התנא רשב"י זכינו לכתבי האריז"ל שהוסיף לגלות תיקונים נפלאים וכו'. וכן בדורותינו זכינו למה שזכינו ע"י גדולי הצדיקים שהיו מימות הבעש"ט ז" לעד עכשיו. ומי שהוא בעל נפש ודורש את ה' יוכל להבין מעט את כל מעשה תוקפם וגבורתם של הצדיקים הגדולים המובחרים שעשו ותקנו לנו בכל דור ודור. וזה עיקר חיותינו ותקותינו שאנו מחיין עצמן בההשארה הקדושה שהשאירו לנו גדולי הצדיקים האמתיים ע"י תלמידיהם וכנ"ל:

30

And this is: "and you shall not place blood in your house" — for it is on this that these expositions were stated. For through the damage to boldness, G‑d forbid, one is unable to draw close to the true tzadikim who draw down holy faith into the world — and then the two seals mentioned above [in Likutay Moharan I, §22] are damaged, G‑d forbid — and they become the aspect of damim [blood] — the aspect of menstrual blood [dam nidda], which is the opposite of the seal — as is explained there [in Likutay Moharan I, §22]. And therefore the Torah warned: "and you shall not place blood in your house" — that one should not place a rickety ladder and should not raise a vicious dog — so as not to damage the seals, so that they should not become blood, G‑d forbid, as stated above.

31

יד) וזה בחי' מעלת יקרת קדושת הביהמ"ד שהוא מקדש מעט שזהו עיקר קיום שלנו בתוקף אריכת הגלות הזה. שהביהמ"ק נחרב בעונותינו ועיקר קיומינו הוא ע"י ב"כ ובתי מדרשות כ"ש (יחזקאל יא) כי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל אלו בכ"כ וב"מ. כי בביהמ"ד שם מתקבצין התלמידים ומעידים ומספרים מה ששמעו מרבן כדי להשמיך השארתו הק' לנצח. ועיקר קדושת הב"כ וב"מ נמשכין מבחי' המשכן שעשה משה במדבר אחר מעשה העגל. כי עיקר חטא העגל נמשך על ידי הפגם שפגמו בכבוד משה רבינו ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. כי אפילו לפי טעותם שהטעה אותם הבע"ד שכבר מת משה היו צריכין להאמין שבודאי לא היה יגיעו לריק חס ושלום. ובודאי השאיר השארה טובה אצל תלמידיו. והיה להם לבא לאהרן וליהושע וכו' ולבקש מהם שיוליכו אותם בדרך הישר כפי מה שקיבלו ממשה רבן. אבל הם לא בחרו בהאמת. כי העיקר בהמעשה הזאת היו הערב רב ששנאו את משה והיה טינא בלבם עליו וביקשו עלילה לפרוש מאחרי המקום. ע"כ תיכף כשסברו שמת משה באו לאהרן ואמרו קום עשה לנו אלהים עשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו וכו'. כי בודאי כשפורשין מהצדיק האמת ומדרכיו הק' עי"ז באים לע"ז וע"כ באו אז עי"ז למעשה העגל. וע"כ כשבא משה וראה את כל זה עסק אח"כ להמשיך תיקון שאפילו אח"כ כשיגיע זמנו להסתלק באמת יהי' נשאר זכרו לדורי דורות. וזהו בחי' מעשה המשכן שעסק אח"כ. ששם המשיך השארת שכינתו ית' דהיינו בחי' השגות אלקות כי כל מעשה המשכן היה בחי' כלים וצמצומים להשגות אלקות. ועיקר בחי' המשכן היה שעי"ז המשיך תיקון שאפילו כשישראל נעים בגלות שהוא בחי' מדבר גם אז יהיה להם כח להמשיך השגות אלקות ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחי' מקדש מעט בחי' המשכן שעשה משה במדבר. שאע"פ ששם לא היה עיקר מקום המנוחה דהיינו מקום הביהמ"ק כ"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכו', אעפ"כ יכולין להמשיך לשם קדושת הביהמ"ק ששם השראם השכינה ע"י תקוני המשכן שעשה. וכמו כן תיקן לדורות שיהי' כח לישראל בכל דור להשמיך קדושת ביהמ"ק בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שיעשו בגלות שעל כן הם נקראים מקדש מעט:

31

And this is: "for the one who falls shall fall from it" — and [the verse] calls him "the one who falls [ha'nofeil]" because he is deserving of falling — as our Sages, of blessed memory, expounded [Sifri, Devarim 22:8]. That is: one must be very, very careful to greatly fortify oneself in one's service — for one must ascend at all times from level to level. And then it is inevitable that there will be a descent before the ascent — which is the aspect of a nefilah [fall] — but it is for the purpose of the ascent. And therefore one must make a railing and a strong ladder and so forth — so that there should not be an actual fall and descent, G‑d forbid — rather the descent should be for the purpose of ascent — in the aspect of: "for though he falls, he is not cast down" [Tehillim 37:24] and so forth — rather the fall is for good, in the aspect of "descent whose purpose is ascent." For everything that passes over a person all the days of his life — if one merits to continually fortify and strengthen oneself at all times, come what may — in the end, all the descents and falls will be converted to great ascents, in the aspect of "descent whose purpose is ascent" — until it will be fulfilled: "In that day, the iniquity of Israel shall be sought and there will be none" [Yirmiya 50:20] — as is explained there. See there. Amen, so may it be His will.

32

32

You have held my eyelids open; I am overwrought, I cannot speak.

33

אות טו וזהו בחי' כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. כמעט שעברתי מהם זה בחי' הסתלקות הצדיק כשפרש"י שם שזה נאמר לענין הסתלקות משה ואהרן. ואז דייקא מצאתי את שאהבה נפשי ע"י תלמידיו שהמשיכו השארתו בעולם וכשפרש"י שם שזה נאמר על יהושע שכבש ל"א מלכים (ע' במ"א מזה). וזהו אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי וכו'. זה בחי' המשכן וביהמ"ק בחי' ב"כ וב"מ (וכעין שפרש"י

33

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ" — "When you build a new house" — the final letters [of the four Hebrew words] spell שְׁתִיָּה [Shesiya — the Foundation Stone]: כִּי · תִבְנֶה · בַּיִת · חָדָשׁ — spelling שְׁתִיָּה. For all the houses of the children of Israel receive their sanctity from the Beis HaMikdash [Temple], which stands upon the Even Shesiya [Foundation Stone] — from which the world was founded [hushtas] — and from which flow the foundations, the existence, and the strengthening of all houses. As is cited in his words, of blessed memory [Rebbe Nachman's words in Sichos HaRan] — that the foundation of the house corresponds to the ascents and descents of the Even Shesiya. See there. And there is the place of the Beis HaMikdash — where all the ascents of every person in the world take place — all of which is the aspect of building a new house, the aspect of house and upper story and so forth, as stated above — which is the aspect of the revealed and the hidden, the aspect of azus — which is the aspect of the ladder that Yaakov saw in that place — that is, in the place of the Even Shesiya — as stated above. And therefore: "When you build a new house" — the final letters spell Shesiya, as stated above.

34

34

Translation not yet available

35

אות שם . וע"כ נקרא בית אמי שהוא ר"ת אלה מועדי ה' כמובא בהתורה הנ"ל. כי עי"ז מחיין המלכות ח"ת הנ" ע"י שעולין ברגלים לבהמ"ק שעי"ז ממשיכין אור הפנים להחיות המלכות ח"ת הנ"ל שעי"ז זוכין להשגת אלקות כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' ב"כ ובתי מדרשות ששם מתקבץ הטוב של כ"א מהתלמידים מה שקבלו מרבן וכנ"ל. שעי"ז נזכה לאחוז בו ית' בלי רפיון בבחי' אחזתיו ולא אפרנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי וכנ"ל:

35

6 חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים Based on the above, we can now come to explain the wondrous teaching cited in the book Maamar Mordechai, Parashas Vayikra. And this is the language [of that text]: "And He called to Moshe..." and so forth —

36

אות טז

36

Cheeshavtee yumeem meekedem shinoas oalumeem.

37

הכלל שמ"ט ימי הספירה הם בחי' מ"ט שערי בינה שאז יוצאים ממ"ט שעיר טומאה ונכנסין במ"ט ש"ק כידוע, וכל זה בכחו של הצדיק הדור האמיתי. שהוא בחי' משה רבינו שהוציאנו ממצרים וטיהר אותנו מזוהמתם בכל מ"ט ימי הספירה ונתן לנו את התורה ביום החמשים הקדוש שהוא חג השבועות הנורא והנשגב מאד. וזה נעשה בכל דור ודור ע"י הצדיק האמת. ע"כ צריכין לכוון בכל ימי הספירה לבקש ולחפש מאד את הצדיק האמיתי הגדול במעלה מאד שיכול לרפאות אותו מחולאתו העצומה של נפשו. וכל מה שהאדם יודע בנפשו שהוא חולה ביותר ופגמיו וקלקוליו והתרחקותו מהש"י עצום מאד. צריך לחפש ולבקש יותר ויותר אחר הצדיק הגדול במעלה ביותר שיוכל לרפאות גם אותו כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר כמבואר בהתורה הנ"ל. וזה עיקר בחי' מצות הספירה שאז מטהרין עצמן ישראל כאשה המטהרת לבעלה כמובא. היינו כי כלל ישראל נקראין בחי' אשה יראת ה' והצדיק הדור האמיתי הוא בחי' איש ובעל שלהם כי הצדיק האמת בחי' משה נקרא איש האלקים בעלה דמטרוניתא שהיא בחי' כנסת ישראל כידוע. ובספירה מטהרת עצמה כנס"י כאשה המטהרת לבעלה. דהיינו שמטהרין עצמן ומכינין עצמן לקבל אור הצדיק האמת שיכול תקנם לרפאם מחולאתם ולהמשיך להם השגות אלקות וכנ"ל. וע"כ סופרין שבע שבתות שהם כנגד שבעה רועים שהם שורש וכלל כל הצדיקים האמתיים כי הם העיקר שהמשיכו השגות וידיעות אלקותו בעולם. כי השבעה רועים הם אברהם וכו' עד דוד. ואברהם הוא הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות אלקותו בעולם. וכן עסקו בזה כל האבות עד שבא משה רבינו וניתנה התורה על ידו ועיקר גמר התיקון יהי' ע"י משיח שהוא דוד שאז יהי' עיקר התיקון שיתקיים כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו'. וע"כ תיכף כשנשלם השבת השביעית שהוא בחי' דוד המלך אז זוכין ליום החמישים שהוא שבועות שהוא קבלת התורה שאז עיקר התגלות והשגות אלקות. כי עיקר התיקון יוגמר ע"י דוד שהוא משיח כנ"ל. וכל צדיק הדור האמיתי הוא כלול משבעה רועים (כמבואר במ"א). וזה אנו צריכין לכוון מאד בימי הספירה שהם שבע שבתות שנזכה למצוא את הצדיק האמת שהוא כלול משבעה רועים שרק הוא יכול לעסוק בתיקון נפשינו לרפאינו מתחלואי ומכאובי נפשינו העצומים מאד ולהמשיך לנו השגות אלקות הנ"ל. וע"כ קורין רות בשבועות שמדבר מהמשכת נשמת דוד שהוא משיח שעל ידו עיקר התיקון וכנ"ל. ועיקר המשכת אורו של משיח שהוא דוד היה ע"י שנתגיירה רות ונתקרבה תחת כנפי השכינה וזכתה להתדבק בבועז שהוא בחי' צדיק האמת, וזה מרמז על התקרבות בעלי תשובה וגרים שמחפשין אחר הצדיק האמת עד שזוכין למוצאו שעי"ז ממשיכין אור של משיח שעיקר התיקון על ידו כנ"ל. כי רות מרמזת על כנס"י שנקראין אשה יראת ה' ובועז הוא בחי' צדיק הדור כידוע. ורות בחי' כנס"י הכשרים הולכין ומחפשין אחר הצדיק שיעסוק בתיקונם. וזה בחי' מה שאמרה רות אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. שכנס"י הכשרים אומרים שילכו לשוטט ולבקש ללקוט דברי אמת וצדק שהם שבילים ודרכים להשיג אותי ית' על ידם. וזה ואלקטה בשבלים לשון שבילים ונתיבות. וזהו אחר אשר אמצא חן בעיניו היינו אולי אזכה למצוא הצדיק האמת שאטמצא חן בעיניו, שיקרבני לעבודתו ית':

37

However, this is a great principle: that the entire creation was only "so that they would know Him" [Zohar I:11b] — in order to know and recognize Him [G‑d]. And it is impossible to know Him, Blessed be He, except through many tzimtzumim [contractions / concealments] — which are the aspects of garments [levushin] — as is known. But initially, before the sin and the accusation [kitrug], the light was clothed in the aspect of fine, clear, and very polished garments — in the aspect of kasnos or ["garments of light"] — as is cited [cf. Bereishis Rabbah 20:12]. But after the sin, it was necessarily required to conceal and diminish the light through many concealments and hiddennesses — in the aspect of kasnos or ["garments of skin"] [Bereishis 3:21] — and many separating veils came into being, which are the aspects of darkness, cloud, and fog that conceal the light. And all of this is for the sake of tikkun [rectification] — for now it is impossible to receive the light except through this — that is, through the tzadikim, who pass through all the lower levels and with their great power break all manner of veils, and convert darkness to light — until they merit each time to the hidden light, from level to level. And all of this is the aspect of what is explained in the aforementioned Torah [Likutay Moharan I, §22] regarding the two crowns that were made from na'aseh v'nishma — which are the revealed and the hidden, Torah and prayer — wherein one must always go from level to level to attain the higher nishma and hidden [dimension]. And one must each time have a descent before the ascent — and then the person is certainly in great danger and has great war [against him] — and one must greatly fortify oneself — until one annuls the separating veil and the darkness, which is the aspect of the descent before the ascent — until the descent is converted to ascent. And this is the work of the tzadikim all the days of their lives.

38

38

My thoughts turn to days of old, to years long past.

39

אות יז וזהו והנה בועז בא וכו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. ומשם למדו והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. כי מבואר לעיל שצריכין לזה שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם.כי מבואר לעיל שצריכין לזה שיהי' שלום ואהבה בין ישראל כדי שיוכללו הנפשות יחד שכ"א יש לו בחי' צמצום ושכל מיוחד, שיוכללו יחד שעי"ז יוכל הצדיק להמשיך ולהאיר בהם השגות אלקות. וכמבואר לעיל לענין תלמידי ר"ע שלא היה בהם אהבה שבשביל זה מתו בימי הספירה דייקא וכנ"ל. כי מ"ט ימי הספירה הם בחי' צמצומים ושכליים הנ"ל שהם בחי'סבובים והקדמות לבא על ידם להשגות אלקות שזוכין ביום החמשים שהוא שבועות שזהו בחי' רבי עם תלמידים. כי הצמצומים שעל ידם באים להשגות אלקות זה בחי' שני שכליים בחי' חכמה תתאה וחכמה עילאה היינו כי הצמצומים הם בחי' חכמה תתאה, והשגות אלקות היא בחי' חכמה עילאה כמובן בהתורה הנ"ל. וזה בחי' מ"ט ימי הספירה שבהם ממשיכין בחי' הצמצומים שהם בחי' ח"ת, ועי"ז זוכין ליום החמישים שאז ממשיכין בחי' ח"ע שהוא עיקר השגות אלקות שזוכין ע"י קבלת התורה. וזהבחי' רבי עם תלמידים כי התלמדיים כנגד הרב הם בבחי' הצמצום הנ"ל בחי' ח"ת בחי' מ"ט ימי הספירה. והרבי הוא בבחי' ח"ע בבחי' יום החמשים בחי' השגות אלקות. כי הרבי שזוכה להשגות אלקות הוא מצמם שכלו בדרכים נפלאים ומלמד עם תלמידיו בכמה סיבובים והקדמות שהם בחי' ח"ת כדי שיוכלו אח"כ לבא ג"כ להשגות אלקות. וע"כ הם בבחי' ח"ת לגבי הרבה (וכמבואר מזה במ"א). ואפילו כשזוכין התלמידים להשגות אלקות אעפ"כ כל השגתם נגד השגת הרב הוא בבחי' ח"ת לגבי ח"ע. כי גם כשזוכין להשגת אלקות יש בזה כמה וכמה מדריגות גבוה מעל גבוה כידוע. וע"כ תלמידי ר"ע שלא זכו להתנהג בענין זה כראוי ע"כ מתו בימי העומר דייקא כי הם בחי' אחת כנ"ל. ועיקר הפגם שלהם שלא היה ביניהם אהבה ולא נכללו זה בזה כנ"ל. וע"כ קורין פ' במדבר קודם שבועות שמדבר ממספר בני ישראל כל זכר לגלגלותם וכו' שהם ששים רבוא נפשות ישראל כדי להמשיך הארה משורש נפשות כל ישראל שמשם נמשך התורהשיש בה ש,ר אותות כדי לזכות להשגות אלקות שא"א להמשיך כ"א ע"י שנכללין כל נפשות ישראל יחד שכל אחד הוא בחי' צמצום ושכל מיוחד כדי שיוכל הצדיק להשפיע ולה משיך על ידם השגות אלקו שצריכין לזה כלים הרבה וכנ"ל. וע"כ גדול השלום מאד כמו שהפליגו רז"ל במעלות השלום. כי כל מה שיש שלום יותר בין ישראל נכללין הנפשות יחד שעי"ז יכולים להמשיך השגות אלקות כנ"ל אשר לכך נוצרנו. וע"כ התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם כי ע"י השלום דייקא ממשיכין שמו של הקב"ה שהוא בחי' השגת אלקות כי ההשגה היא ידיעת שמו ית'. וע"כ בועז וב"ד דייקא תקנו זאת בעת המעשה של רות דייקא כי אז היה העסק להמשיך אור של משיח שהוא דוד שהוא יגמור התיקןו וימשיך השגות. אלקות בעולם שלזה צריכין שלום דייקא וכנ"ל. ע"כ הם דייקא התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכנ"ל. וזהו ויאמר לקוצרים ה' עמכם. לקוצרים דייקא שהם העוסקים לקצור ולחתוך את המלכות ח"ת הנ"ל מהד' מלכיות בבחי' וקצרו לפי חסד כדי להעלות אותה לאור הפנים כדי לזכות להשגות אלקות שהם דייקא צריכין תיקון זה ביותר לשאול בשלום חבירו בשם כדי להמשיך השגות אלקות עי"ז כנ"ל. וע"כ כל המעשה של בועז ורות היה בימי הקציר כ"ש והמה באו וכו' בתחילת קציר שעורים ודרז"ל בקציר העומר הכתוב מדבר. וכן אח"כ כל הפרשה מדבר בענין הקוצרים שאז מצאה רות את בועז היינו כנ"ל. כי עיקר השגת אלקות שממשיך הצדיק בחי' בועז לרות שהיא בחי' כנס"י הוא ע"י בחי' הקציר בחי' קצרו לפי חסד כו' וכנ"ל:

39

For all of this passes over every person in the world — for even one who is on a very, very low level — and even if one has transgressed what one has transgressed — and even now one is as one is — nevertheless, at every moment when one is aroused with any small movement to draw close to any matter of holiness — then according to one's dimension one immediately has many ascents and descents, according to the degree of one's arousal to draw close to Hashem, Blessed be He. For even one who is literally within the earth — even in the lowest depths [she'ol tachtiyos] and beneath them, G‑d forbid — even from there, when aroused to ascend, there are certainly many, many levels without measure. Just as, for example, one sees in the physical world: when one wishes to ascend from a house to an upper story — there are many steps. And similarly from upper story to upper story. And all the more so if one would contemplate how many steps there are from earth to heaven. And even when one arrives at the level of heaven, there is still the aspect of ascent — and all the more so from heaven upward and ever upward. And just as there are many levels from earth to heaven and above — likewise within the very depths of the thick earth there are certainly also many, many levels — if one contemplates the many basements and pits and tunnels in the depths of the earth — certainly, if one wishes to ascend from there, from the depths of the pits and tunnels, one must necessarily go from level to level. And this was heard from his holy mouth explicitly regarding the Torah "Achavei lan mena" ["Show us whence"] [Likutay Moharan I, §25] — which speaks there of ascending from level to level, and how the sitra achra and the klippos [husks] surge and spread out each time and so forth. And he said then explicitly that even one who is literally within the earth — when aroused to ascend from there — must necessarily go from level to level. And then [the evil forces] spread out against him each time. Therefore a person has great wars and many obstacles every time he wishes to approach any service [of G‑d]. And also, because sometimes, due to the greatness of the struggle, he stumbles and does not withstand the test, G‑d forbid, and must start anew — therefore one needs great and mighty fortification many times each day and at all times: to have compassion on oneself and to think about one's ultimate purpose and end each time. For in the end — what will become of him? And come what may, come what may, he is obligated and bound to fight the wars of Hashem with all that he can. For the very toil itself — the effort of striving and straining to emerge and to ascend from the lowliness of one's level — is itself very, very precious in the eyes of Hashem, Blessed be He. And if one toils and strains and hopes and prays every day to Hashem, Blessed be He, that He take him out from those places into which he has fallen — his end will certainly be for good. For in the end everything will be converted to good — as I have heard and understood from his holy mouth in many and varied formulations and in many different allusions.

40

40

Translation not yet available

41

אות יח וזהו שנסמכו שני התקנות במשנה (ברכות בסוף) התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנא' והנה בועז בא מבית חם ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. כי עקיר התקנה לשאול את שום חבירו בשם שתיקן בועז דייקא כשדיבר עם הקוצרים במעשה דרות, הכל היה בשביל להמשיך השגות אלקות ע"י הצמצומים שהם בחי' ח"ת כנ"ל שצריכין לקצרה ולחתכה מהד' מלכיות שכללותם עמלק שהואבחי' חכמות חיצוניות וכו' כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וע"כ נסמכה תקנה זאת להתקנה שהתקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם שהוא בשביל להכניע ולעקור דעת המינים והאפיקורסים שאומרים אין עולם אלא א' כ"ש במשנה שם כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם. משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכו' כי שני התקנות אחד. כי גם התקנה שיהא אדם שואל את שלום חבירובשם הוא ג"כ בשביל זה כדי להכניע ולעקור דעות המניים והאפיקורסים שהולכים אחר חכמות חיצוניות אשר כל חכמתם כסילות באמת והם רוצים להתחכם ולהמשיך בחי' הח"ת בחי' השכליים של הצמצומים וההקדמות, שעל ידם באים להשגות אלקות באמת. להשמיך הכל לחכמתם הרעה המוטעת ר"ל. שצריכין לעסוק לקצור ולחתוך המלכות ח"ת מהם ולהעלותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים שעוליןאז לביהמ"ק לראות פני ה' בביהמ"ק כנ"ל, שלזה צריכין נפשות הרבה שיהיה שלום ביניהם (וכן מבואר במ"א שע"י שלום מכניעין האפיקורסות ע"ש בהתורה ויסב אלקים בסי' ס"ב). וע"כ נסמכה תקנה זאת שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם להתקנה שהתקינו שיהי' אומרים מן העולם ועד העולם לבטל ולעקור דעות המינים. כי תקנה זאת לשאול בשלום בשם היא ג"כ בשביל לבטל דעות המינים וכנ"ל. כי המינים והאפיקורסים אומרים אין עולם אלא אחד והם כופרים בכל מצוות התורה שיכולים לבא על ידם להשגות אלקות, רק אומרים על משה רבינו ע"ה שהיה חכם גדול בכל החכמות ותיקן המצוות כפי שחיב שכלו. ואומרים טעמים של הבל על המצוות הקדושות וכלל טעמיהם המרים והסרוחים כולם סובבים והולכים שהם בשביל נימוסיות בשביל אהבת רעים כדי שלא יגזול ולא יעשוק אחד את חבירו. והם מסבבים בשטות דבריהם כאילו ח"ו גם מצוות ציצית וכו' בשביל זה. ולפי דעתם הרעה איך בעשיית המצוות שום תכלית נצחי כ"א בעוה"ז כדי שיהא שלום בי ןאדם לחבירו כדי שיהא קיום לזה העולם. ותיפח רוחם ונשמתם אם כדעתם הרעה ח"ו מעיקרא דדינא פירכא. מה לי ולצרה הזאת ולמה לנו קיום העולם לגמרי שהוא מלא צרות ומכאובות ויגון ואנחה כאשר הם בעצמם מודים ע"ז ומאריכים בזה שהעולם מלא יסורין כאשר נראה בחוש שא"א להכחיש, וכ"ש שלמה גם כל ימיו כעס ומכאובות וחליו הרבה וקצף. וכתיב אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז. וגם כי הולך האדם לבית עולמו ומעפר בא ואל עפר ישוב. ומה זאת עשה אלקים לנו לברוא האדם עפר מן האדמה וימיו פורחים בצרות ומכאובות ואח"כ שב אל העפר כשהיה, וכי זה יחשב לחכמה לעשות כלי נפלאה בחכמות עצומות ואח"כ לשברה ולטחנה ולהשיבה למה שהי' בתחילה. ע"כ אין שטות גדול מזה לחפות דברי כזב כאלה על ה' ועל משה עבדו נאמן ביתו. אך באמת כל בריאת העולם ומלואו הכל נברא בשבי להאדם כדי שיעבוד הש"י ע"פ התורה והמצוות שנתן לנו. כי כל מצוה ומצוה וכל אות ואות מהתורה הקדושה כולם הם שיעורים וצמצומים קדושים לזכות על ידם להשגות אלקות לנצח שזהו עיקר חיים נצחיים. ובשביל התכלית הטוב הזה בודאי כדאי לברוא את העולם ומלואו וכדאי לסבול העמל כל מה שסובלין בזה העולם. ורק בשביל זה צריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו כדי שיהי' קיום להעולם. כי בודאי צריכין שיהיה קיום לעולם כדי לזכות על ידו לחיים נצחיים שהם השגות אלקות שא"א לבוא להם כ"א כשעוברת הנשמה בזה העולם (כמבואר במ"א). וגם על ידי השלום מעוועדים אחד עם חבירו ומדברים באהבה ושלום מהתכלית באמת ובשביל מה נוצרנו ובאנו לזה העולם עד שמבטלים כל דעות ושמץ אפיקורסות מלב חבירו עד שבאים לשכל האמת להגות בתורת ה' ולהתקרב לצדיקים אמתים שמביאין להשגות אלקות שבשביל זה בודאי כדאי וכדאי להבראות. נמצא שגם מה שצריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו והוא גדול מאד כשרז"ל, הוא ג"כ רק בשביל התכלית הנצחי לעוה"ב שהוא השגות אלקות ולא כדעתם הרעה של המינים שכל מצוות התורה הם בשביל השלום כדי שיהיה קיום להעולם, וקיום העולם בעצמו אין לו שום טעם והוא אך למותר לפי דעתם הרעה וכנ"ל. וע"כ התקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם. בשם דייקא להורות ולגות שמה שצריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו הוארק בשביל שם ה'. היינו להמשיך השגות אלקות שהואבחי' שמו ית'. וע"כ נסמךלהתקנה שיהיו אמרים מן העולם ועד העולםלהורות שעיקר בריאת ותכלית זה העולם הכל הוארק בשביל עולם הבא שזהו בעצמו בחי' התקנה לשאול בשלום חבירו בשם דיקא להורות שעיקר השלום הוא רק בשביל שם ה' שהוא השגות אלקות כנ"ל. ע"כ בכל עת שפוגעין בחבירו צריכין תיכף לשאול בשלומו בשם כדי לידע ולזכור שעיקר מה שאנו צריכין שיהי' שלום בינינו הוא כדי לזכות עי"ז להמשיך שמו ית' בינינו, שזהו בחי' מה שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם, כדי לזכור שכל מה שכל מה שעושין בזה העולם עיקר תכלית הכוונה כדי שיתגלגל מזה סיבובים להשגת אלקו תשהיא עיקר חיים נצחיים לעוה"ב כנ"ל. ולא כדעת המינים שאומרים אין עולם אלא אחד. וע"כ מעלת השלום הוא רק בשביל זה העולם שאינו כדאי להבראות אם לא הי' בו תכלית לעולם הבא לנצח. כי באמת עיקר תכלית כוונת בריאת זה העולם וקיומו הוא בשביל תכלית חיי עוה"ב לנצח. וע"כ התקינו שיהיו אומרים ברוך ה' מן העולם ועד העולם שבכל הדברים שמודים ומברכים אותו ית' על זה צריכין לכוון שעיקר הברכה הוא כי עי"ז נזכה להכיר ולדעת אותי ית' דהיינו השגות אלקות שזוכין ע"י זה העולם דייקא וכנ"ל. וזהו ברוך ה' מן העולם ועד העולם שכל הדברים צריכין לקשרם מן העולם הזה ועדהעולם הבא וכנ"ל. וע"כ צריכיןלשאול בשלום חבירו בשם דייקא וכנ"ל:

41

7 אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי And behold — the sin of the first man [Adam HaRishon] and the accusation of the moon are one and the same dimension — as is understood from the holy books. And before the accusation — which is the aspect of before the sin — there was the aspect of the two great luminaries [sh'nei ha'me'oros ha'g'dolim] — for they were both equal [Chulin 60b]. For the two luminaries flow from the two aforementioned crowns — which are the aspects of Bereishis bara and so forth — and initially they were both great, for they both shone in this world equally. For they were able to attain even the hidden [dimension] — until the moon lodged its accusation and said: "It is impossible for two kings to make use of one crown" [Chulin 60b]. And the essential [nature] of her accusation was in the aspect of the accusation of the angels, who said: "What is man that You are mindful of him?" [Tehillim 8:5] — "for he is destined to sin before You and to anger You" and so forth [Shabbos 88b]. That is — the moon accused: since man is destined to sin — how is it possible that the light of the hidden should shine in the world, from which comes the light of the sun? And Hashem, Blessed be He, answered her: "Go and diminish yourself" [Chulin 60b] — that is: since you have aroused the accusation of the sins of the generations — it is necessarily you who must diminish yourself. For the essential damage reaches the dimension of the moon — the aspect of the revealed. That is: through our sins, the revealed [dimension] is concealed and hidden from us — what it was once possible to attain is now darkened and hidden from all of us. And then, by extension, one does not at all attain the truly hidden [dimension]. And therefore, regarding the aspect of the hidden — which is the aspect of the sun — the damage does not reach as severely, for even without this [the hidden] was hidden. On the contrary — from the very greatness of its concealment, one can receive from its light — as is understood in another place: that in a time of damage, one draws specifically from the very hidden and concealed dimension, for the damage does not reach there as severely. But the essential damage is in the aspect of the revealed — which is the aspect of the moon — whose light is greatly concealed and darkened — to such a degree that all revealed things are difficult for us to understand and attain, and everything revealed is considered hidden from us — and it is impossible to attain it except through great and strenuous toil. And this is the general [principle of] Israel's service — for through their service they fill at every time the blemish of the moon, and the light that was hidden from them is revealed to them. And afterwards they ascend from level to level and from level to level — until the tzadikim merit what they merit, and so forth, and so forth.

42

42

Translation not yet available

43

אות יט וזהו כל חותמי ברכות שהיו במקדש, במקדש דייקא כי עיקר השגות אלקות הוא ע"י אור הפנים שזוכין בביהמ"ק דייקא ברגלים כנ"ל. ועכשיו אנו מחיין עצמנו ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחי' מקדש מעט וכנ"ל:

43

Ezkiru nigeynusee baluylu eem livuvee useechu va-yichapais roochee. And all of this is the matter of the two adornments [adayim] explained in the aforementioned Torah [Likutay Moharan I, §22] — for at the time that Israel said na'aseh v'nishma, sixty myriads of ministering angels descended and crowned Israel with two crowns [Shabbos 88a]. And when they sinned [those crowns] were taken from them — and the Holy One, Blessed be He, is destined to return them to us. For Israel who stood at Mount Sinai — their impurity ceased, and they were like Adam before the sin — as our Sages, of blessed memory, said on the verse: "engraved upon the tablets [luchos]" — do not read charut [engraved] but rather cherus [freedom] — freedom from the Angel of Death and from the subjugation of the kingdoms [Avos 6:2]. And then were the two adornments — the two crowns — in the aspect of the two great luminaries as they were before the diminishment. For then "the moon stood in its fullness" [kayma sihara b'ashlam'usa] [Zohar]. But when they sinned, [the crowns] were taken from them — for the matter reverted to its ruin — as happened after the sin of Adam, which is the aspect of after the accusation. And then all the lights became hidden and concealed from us. And the essential damage reaches the lower crown especially — the crown of na'aseh, which is the aspect of the revealed — that is, everything was hidden and concealed from us, even the aspect of the revealed. And even the revealed — the aspect of na'aseh — became hidden from us in the aspect of nishma. And now everything for us is in the aspect of nishma — the aspect of the hidden. And therefore we must always toil and strain with much effort, and nullify ourselves and cleave ourselves to Hashem, Blessed be He — until we merit to attain that dimension which is hidden from us, which is now in the aspect of nishma for us — as is explained in the aforementioned Torah [Likutay Moharan I, §22]. For shemia [hearing] depends on the heart — which is the aspect of cleaving and nullification to the Ein Sof [the Infinite] — for now it is impossible to attain anything except through great effort, in the aspect of true nullification to the Ein Sof, through abundant prayers and supplications — all of which is the aspect of nishma, as stated above. And through this one makes from the nishma a na'aseh — that is, what was hidden from us according to our dimension, we make into the revealed, the aspect of na'aseh. And so one ascends afterwards from level to level and so forth, and so forth, as stated above. For now there is a great interruption and a separating veil between level and level — which is the darkness that came about through the diminishment of the moon — and therefore there must be a descent before the ascent, and one must toil greatly until one breaks the shell and the darkness that is [present] in the aspect of the descent — and convert the descent to ascent.

44

44

I recall at night their jibes at me; I commune with myself; my spirit inquires,

45

אות כ וזהו ג"כ בחי' חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שהוא התחלת המשנה הזאת. כי בודאי לפי דעתם הרעה של המינים אין שייך לברך על הרעה מאחר שאין תכלית נצחי ח"ו ע"י זה העולם וא"כ למה לו לסבול כל הצרות והרעות של זה העולם. וגם אפילו על הטובה אין שייך לברך מאחר שהוא צל עובר והעמל והיגיעות מרובה על הטוב הנפסד והכלה בזמן הפורח כענן כלה וכו'. וע"כ באמת כל חייהם של אלו ההולכים בדרכיה םאינו חים כלל. כי תיכף כשעובר עליהם איזה רעה אין להם במה להחיות א"ע (וכמבואר בדברינו במ"א ע"ש שמי שיש לו אמונה רק הוא יש לו חיים וחייו טובים מאד וכו' ע"ש). אבל אנחנו המאמינים בשני עולמות שעיקר התכלית הוא לעוה"ב בודאי אנו מאמינים שלכ מאורעותינו הם לטובתינו. וע"כ חייבים לברך על הרעה בשמחה כשם שמברכים על הטובה. כי הכל לטובה כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו הן טוב הן רע. כי הכל כדי שיזכה עי"ז להשגות אלקות שהוא חיי עוה"ב לנצח כי כל מה שמסבב הש"י עם האדם בכל יום ויום כל ימי חייו הכל רק בשביל התכלית האמיתי הנצחי הזה. וע"כ נסמכו כל הענינים האלה במשנה הזאת. ועתה מה טוב ומה נעים שבתךם יחד כי כולם סובבים על קוטב אחד שעיקר בריאת העולם וקיומו וכל מה שנעשה בעולם עם זה האדם שהוא עיקר תכלית הבריאה הכל כאשר לכל הוא רק בשביל התכלית האמיתי הנצחי שהוא השגות אלקות וכנ"ל:

45

And this is what is stated in the Midrash on the verse: "Hear, O Israel, you are passing today over the Yarden" [Devarim 9:1] — a parable of a king who betrothed a matron with two jewels; she lost one. The king said to her: you lost one — guard the second. So too: the Holy One, Blessed be He, betrothed Israel with na'aseh v'nishma; they lost the na'aseh when they made the [golden] calf. Moshe said to them: you have lost the na'aseh — guard the nishma. This is [the meaning of]: "Hear [shema], O Israel" [Devarim Rabbah 7:9]. That is — through the sin of the calf they lost the na'aseh — so that it is now impossible for us to do anything except through the aspect of nishma, which is the aspect of toil and straining — the aspect of nullification and cleaving to the Ein Sof. That is: everything is hidden from us, and we are unable to do or reveal anything except through much toil — by praying and entreating Hashem, Blessed be He, greatly — until we nullify ourselves in the aspect of nullification to the Ein Sof. And then one makes from the nishma a na'aseh, and what was hidden from us is revealed to us. And so from level to level. And one who walks on this path and toils properly each time — then for him the diminishment of the moon is a great good — in the aspect of "descent whose purpose is ascent" — for specifically through this he merits what he merits. Happy is he — for "according to the suffering is the reward" [Avos 5:26]. And certainly — the more a person is forced to toil more and more due to the diminishment and darkening of the light — certainly he merits afterwards a doubled and redoubled reward, to receive an ever greater and more wondrous light. And this is the aspect of all the construction of the Mishkan [Tabernacle] and its vessels, which were commanded after the sin of the calf — when the Holy One, Blessed be He, became reconciled with Israel on Yom Kippur, and the following day they were commanded regarding the making of the Mishkan [Shemos 35–40; Tanchuma, Ki Sisa 31]. For after the sin it is impossible to receive the light except through many, many vessels — which is the aspect of all the construction of the Mishkan and its vessels. For now it is impossible to receive the light except through them — and with great toil — through many prayers — which are the aspect of nishma. For everything for us is in the aspect of nishma — for one must hear and pay careful attention greatly to every matter one wishes to attain — and afterwards one attains what one attains. And also — when one attains and receives some light, it must descend through many gradations and many garments — descending from nishma to na'aseh, and from nishma to na'aseh, through many levels — until it reaches one according to one's dimension. For due to the sin it is impossible to receive the light except through many garments and gradations — all of which is the aspect of the construction of the Mishkan and its vessels, as stated above.

46

כא) וזה שאומרים פרקי אבו תבימי הספירה מפסח עד עצרת. זה בחי' תוכחה של הצדיקי אמת שעל ידם נתגלה החסד שעי"ז קוצרין וחותכין את המלכות כו'ו כנ,ל כי מס' אבו תהיא כולה תוכחה ומוסר השכל שעי"ז חותכין את המלכות ח"ת הנ,ל ומעלין אותה לאור הפנים שעי" זכוין להשגת אלקות כנ"ל. וע"כ קודם פרקי אבות מתחילין המשנה כל ישראל יש לםה חלק לעוה"ב וכו' להורות שאע"פ שהצדיקים אומרים לנו תוכחה ולפעמים תוכחתם בדך בזיון. אין כוונתם לרחק אותנו ח"ו כי באמת כל כוונת םרק לקרב כי הם מעלין ומוציאין הטוב שבנו כי הם מסתכלין על הטוב שבכ"א מישראל אפילו כשערה. וע"כ באמת כל ישראל יש להם חל לעולם הבא כמ ושנאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. והכל בכח הצדיקים האמתיים העוסקים בתיקונינו. כי לכאורה תמוה מ"ש ועמך כולם צדיקיםף. כי הלא אנו רואין כמה מבני ישראל שאינם צדיקים ימחול להם הש"י. אך באמת ישראל נקראים צדיקים על שם הצדיק האמת שמצדיק את כולם כי הוא מתייגע לחפש ולמצוא נקודות ושערות טובות בכ"א מישראל ועי"ז מצדיק אותם עד שנקראים כולם צדיקים. וכל מי שמקורב ונכלל יותר בהצדיק האמת הוא נקרא יותר בשם צדיק. ובכח הצדיק האמת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. כי הצדיקי אמת נקראים מצדיקי הרבים כ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו'. כי הם מצדיקים כל ישראל שיהי' כולם נקראים בשם צדיקים ועי"ז יהי' לכולם חלק לעוה"ב. וע"כ המבזה את הצדיק נקרא אפיקורס ואין לו חלק לעוה"ב. כי א"א לזכות לעוה"ב כ"א מי שהוא צדיק ורובבני אדם אינם צדיקים רק בכח הצדיק האמת שמצדיק אותם ע"י הטוב שמוצא בהם עי"ז גם הם נקראים בשם צדיקים וזוכין לחלק לעוה"ב. אבל זה שמבזה את הצדיק בודאי אינו צדיק ואין מי שיזכה ויצדיק אותו ע"כ אין לו חלק לעוה"ב:

46

And this is the aspect of: "And He called to Moshe — this is [as it is written]: 'Hear, O Israel...'" For this verse [Vayikra 1:1] was said after the completion of the erection of the Mishkan, as described in all the preceding Torah portions in the book of Shemos — until it concludes: "And when Moshe came to the Tent of Meeting and he heard the voice..." [Shemos 40:35] and so forth. And afterwards it begins: "And He called to Moshe, and Hashem spoke to him." Vayikra ["And He called"] is a concealed and hidden expression — for it is not stated at all who called him — for it alludes to that most hidden and concealed One, Who is above all names, from Whom He called him. And afterwards: "and Hashem spoke to him" — for afterwards [the divine communication] clothed itself in the aspect of His holy names and spoke with him. And this is [the meaning of] the small aleph [א] in Vayikra [וַיִּקְרָא] — which alludes to the thousand [eleph] lights that were taken from [Moshe] due to the sin of the calf, which are returned to him each Shabbos — this being the aspect of Yismach Moshe ["Moshe shall rejoice" — from the Shabbos Musaf prayer] and so forth, as is cited [Zohar III:223b]. That is — after the sin, many lights were hidden from him — therefore it is impossible to receive the light except through many dimensions. And this is the aspect of Vayikra el Moshe — and afterwards: Vayidabeir Hashem eilav [and Hashem spoke to him]. For one must precede the calling before the speech — as our Sages, of blessed memory, said: "For every speech [there was a] calling [that preceded it]..." [Vayikra Rabbah 1:9]. For it is impossible to receive the light all at once — rather one must precede the calling, and clothe and diminish the light — until one receives the speech — as stated above.

47

47

Translation not yet available

48

אות כב וע"כ מתחלת מס' אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. ושונה שם כל סד השתלשלות הקבלה מדור לדור. ולכאורה קשה למה במס' זאת דייקא שמדברת מתוכחה ומוסר הוא שונה כל סדר הקבלה וכמו שהרגיש בזה ר"ע מברטנורא ע"ש. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב. כי כל התוכחה ומוסר שמוכיחין אותנו הצדיקים אמתיים הכל בשביל לחתוך את המלכות מהסט"א כדי לזכות להשגות אלקות, שזה עיקר קבלת התורה כנ"ל כדי לזכות להשגות אלקות, שזה עקיר קבלת התורה כנ"ל כדי להכיר ולדעת את מי שאמר והיה העולם. וזה עיקר השתלשלות סדר הקבלה שמסרו התורה מדור לדור ממשה להיושע ומיהושע לזקנים וכו' שאנו מצווים לשמוע להצדיקים אמתיים שבכל דור ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, שכל זה הוא בשביל שנזכה לקיים את כל דברי התורה שזהו העיר, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה הלימוד עמוק ביותר עמוק עמוק מי ימצאנו. היינו לזכות לקבל דרכים ועצות אמתיות איך לזכות לקיים את כל דברי התורה באמת. ובפרט מי שנטה מהדרך ופגם מה שפגם כמו שיודע כ"א בנפשו שלזה צריכין לשמש ת"ח אמתיים הרבה ולהתייגע מאד לחפש ולבקש למצוא רבי כזה שיוכל לרפאותו להכניס בו קיום התורה וכנ"ל. וע"כ סדר לנו התנא סדר הקלבה במס' אבות דייקא שמדברת מקיום התורה להורות שזה עיקר הלימוד שצריכין לקבל מצדיקי הדור האמתיים כפי מה שקיבלו עד מרע"ה. כי עיקר הלימוד הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים שלזה צריכין ללקט ולקבץ יחד כל דברי תוכחה ומוסר שגילו הצדיקים אמתיים מימות משה עד הנה ולילך ע"פ דרכיהם דייקא, לא ע"פ דרך חכמות חיצוניות ח"ו שהם בחי' קליפות עמלק כ"ש בהתורה הנ"ל. רק לילך בהדרכים שמסרו לנו אבותינו כפי מה שקבלו ממשה רבינו, שזה כל ענין מס' אבות שמדברת דרכי תוכחה ומוסר הרבה איך לזכות לקיים את התורה שזה העיקר וכנ"ל:

48

8 הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא-יוֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד And this is: "This is [as it is written]: 'Hear, O Israel...'" — that is: when Moshe wished to reveal to Israel the unity and oneness of G‑d, he began first with the words "Hear, O Israel" — and afterwards said: "Hashem our G‑d, Hashem is One" [Devarim 6:4] — and did not say immediately: "Hashem our G‑d..." By this he taught that it is impossible to be included in His unity, Blessed be He, except through the aspect of hearing [shemia] — the aspect of "Hear, O Israel." That is: one must hear and cleave oneself to Him, Blessed be He, and nullify oneself completely — and then one can draw upon oneself His unity and oneness, Blessed be He. And this is: "Hear, O Israel" — "hear" specifically — the aspect of cleaving and nullification to the Ein Sof. And through this, His faith of oneness, Blessed be He, will be drawn upon you — the aspect of: "Hashem our G‑d, Hashem is One" [Devarim 6:4]. [And similarly this is understood in the kavvanos [mystical intentions] of Krias Shema — that through "Hear, O Israel" a very exalted union is made, and afterwards through this the revelation of His unity, Blessed be He, is drawn — the aspect of "Hashem our G‑d, Hashem is One" — see there carefully and understand very well.]

49

49

Hali-oalumeem yeeznach Adoanuy viloa yoaseef leertzoas oad.“Will the Lord reject forever and never again show favor?

50

אות כג וע"כ עוסקין במס' זאת בימי הספירה שאזאנו צריכין להכין עצמינו בכל שנה לזכות לקבלת התורה. ועיקר קבלת התורה מחדש בכל שנה הוא שנזכה לקבל עתה דרכי התורהכאלה שעי"ז נזכה לקיימה באמת מעתה. כי באמת כל דיני והלכות התורה כבר קבלנו בימי משה רבינו ואסור לחדש דבר מעתה ועיקר קבלת התורה מחדש בכל שנההוא לזכות לקבל ולהמשיך שכליות אמתיים ותמימים כאלה שנזכה על ידם לקיים את התורה באמת שזה צריכין לקבל מחדש בכל יום כמ"ש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. בפרט בשבועות שאז הוא זמן מתן תורתינו שאז אנו צריכין לזכות לקבלת התורה מחדש דהיינו שנזכה מעתה לקיים את התורה וכנ"ל. וע"כ בימי הספירה שאז אנו מכינין עצמינו לזה ע"כ עוסקין אז במס' אבות:

50

And now the words of the Peliya cited above are well-understood and well-connected — which links the verse "Hear, O Israel" to the verse "And He called to Moshe" — for they are literally one and the same dimension. For "And He called to Moshe" and then "and Hashem spoke to him" — which is because it is necessary to receive the light through many levels and garments, from nishma to na'aseh. And this itself is the dimension of "Hear, O Israel" and so forth — that one must first hear and properly prepare oneself, and nullify and cleave to the light of the Ein Sof — and through this the faith of His unity, Blessed be He, is drawn upon us in perfection, as stated above.

51

51

Translation not yet available

52

אות כד וזהו הוו מתוני םבדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. כי כל השלשה דברים האלה כולם אחד שהזהיר על השלום כדי שיוכלו להעמיד תלמדיים הרבה כדי שתתקיים התורה על ידם לנצח. וזהו הוו מתונים בדין היינו בחי' הוי דן את כל אדם לכף זכות בחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. היינו כשאתה רואה בחבירך או תלמידך דבר שאינו הגון תהי' מתון בדין לבלי לדונו לחובה לרחקו ולשונאו עי"ז רק תהי' מתון מתון בדין להשתדל בכל כחך לדון אותו לכף זכות ולמצוא בו ג"כ נקודות טובות כדי שלא תרחק אותו ח"ו לגמרי ויהיה ח"ו עוד יותר גרוע ומי יודע מה יהיה נעשה ממנו. ע"כ צריכין להיות מתונים מאד בדין זה לדעת ולחקור היטב איך להתנהג עמו באופן שלא יתרחק יותר ח"ו. וזהו והעמידו תלמדיים הרבה כי הא בהא תליא כי כשיהיה מתון בדין וידון את הכל לכ"ז יהיה לו שלום עם הכל ואז בודאי יוכל להעמיד תלמדיים הרבה כמ ובמעשה דר"ג ור"י שנתוספו כמה ספסלי בביהמ"ד ע"י שאמרו כל הרוצה לכנוס יבא ויכנוס וכנ"ל. וזהו ועשו סייג לתורה, סייג הוא בחי' מחיצה וגדר לשמור הדבר שיתקיים ולא יחרב היינו כי ע"י שיהיה מתון בדין כנ"ל ויעמידו תלמידים הרבה עי"ז יעשו סייג ושמירה להתורה שלא תשתכח מישראל. כי יעקר קיום התורה מדור לדור הוא ע"י שמעמידין תלמידים הרבה וכן אלו התלמידים מעמידים עוד תלמידים הרבה וכן מדור לדור ועי"ז עיקר קיום התורה לנצח וכנ"ל. וכ"ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים בישראל וכו' ופרש"י והילדים הם התלמידים שהם לאות ולמופת שעל ידם לא תשתכח התורה מישראל, לא כמו שרצה אחז להשכיח התורה מישראל ח"ו כי אחז בתי כנסיות וב"מ וכו' שה ובחי' כתות המחקרים והאפיקורסים שרוצים לאחוז ולסגור ב"כ וב,מ דקדשוה של ישראל ועושין להם בתי תפלות וקורין להם כנסיות לרעה ומלמדין בהם דברי הבל שלהם וחכמות חיצוניות המטרידין ועוקרין אותם משני עולמות. כי יאבדו הם ואלף כיוצא בהם ודבר ע' מדברי תורתנו הק' אל יתבטל. כי התלמידים שנשארו מהצדיקי אמת שהם בחי' הילדים הנ"ל יקיימו את התורה שלא תשתכח עד שיבא הגואל צדק ואז יראו הכל האמת:

52

9 הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר And this is: "At the time when the Holy One, Blessed be He, said: 'You shall make tassels for yourselves'" [Devarim 22:12] — "Moshe said: 'Master of the Universe, why did You diminish the moon?'" That is: the commandment of tzitzis is the aspect of the clothing of the light — so that we can receive it — in the aspect of: "You are clothed in glory and majesty, wrapped in light as in a garment" [Tehillim 104:1–2] — which is the aspect of chaluka d'rabbanan [the rabbinic cloak — Zohar's term for the spiritual garment woven from Torah]. And this is what Moshe asked: since You give us the commandment of tzitzis — through which, via these holy garments, we are able to receive the light — if so, why did You diminish the moon and darken its light due to accusation and the sins of the generations? Is there not a rectification through the clothing of the light in the aspect of tzitzis? Hashem, Blessed be He, answered: "Did I not multiply stars for it?" — which are the tzadikim, who are the aspect of "and those who make the many righteous [will shine] like the stars" [Daniel 12:3] — who make the many righteous and return all the world to good, and convert iniquities to merits. And they truly fill the blemish of the moon and complete it. For this itself is the rectification of tzitzis — the clothing of the light. But it is impossible to receive the light through the garments except by there having been first a diminishment of the light and its darkening — from which all the descents flow through the separating veils. And through this is the greatness of the tzadikim who stand firm in the trial and break and annul the darknesses and the separating veils, and convert darkness to light, descent to ascent. Therefore it was necessarily the case that there be a diminishment of the light. For it is impossible to receive the light of tzitzis — which is the beginning of Israel's sanctity — for each morning the first service is the commandment of tzitzis, and likewise with a child: the beginning of his education is in the holy commandment of tzitzis. For tzitzis is the aspect of the clothing of the supernal light — until everyone can receive it according to one's dimension. But this light flows only through the tzadikim — the aspect of stars — the aspect of "those who make the many righteous like the stars" — and specifically through there having been a diminishment of the light, through which [comes] the greatness of the tzadikim, as stated above.

53

53

Translation not yet available

54

אות כה וע"כ השתדל ר' חייא רבא מאד להעמיד תלמידים הרבה והתפאר מאד בזה ואמר אנא עבידנא לתורה שלא תשתכח מישראל דשדינא כיתנא ועבידנא רישבא וכו'. כי עיקר קיום התורה הוא ע"י שמעמידין תלמדיים הרבה. וע"כ עשה תחבולות כאלה שלקח זרע פשתן וזרעם ועשה מה םמודות כדי לצוד צביים ולכתוב על עורותיהם ספרי תורה וכו' כ"ש שם בגמ'. ולכאורה הדבר תמוה, היה לו ליקח עורות מוכנים. אך כוונת והיה שרוצה להמשיך השגות אלקות בעולם שלזה צריכין צמצומים רבים מעילה לעלול וכו' וצרייכן לידע שכל מה שמסבב הש"י בכל הדברים שבעול םהכל בביל התכלית כדי שיבא ויגיע מזה איזה דבר להצדיק שהוא ימשיך השגות אלקות עי"ז כי הכל נברא בשביל הצדיק כשרז"ל כל העולם כולו לא נברא אל אלא לצוות לזה וכו'. וע"כ נתכוון ר"ח להתחיל דיקא מסיבות רחוקות מאד מהתורה לכראורה, דהיינו שלקח זרע פשתן ונטע אותם ואח"כ גדל מודות וכו' ומי שראה אות ועוסק בזה לא היה יכול להעלות על דעתו שיהי זה סיבה ועסק לקיום התורה, אך אח"כ כשכתבעל עורותיהם ס"ת והעמיד תלמידים הרבה ברבו תהימים והרביץ תורה בישראל והודיע אלקותו בעולם אז ראו הכל שכל הסבות הרחוקות שעשה מתחילה הכל היה בשביל קיום התורה. ובזה דייקא לימד דעת את העם לידע ולהודיע ולהוודע שכל מה שנעשה בעולם מראש ועד סוף הכל רק בשביל התכלית הזה כדי שיגיע מזה תועל תלהצדיקים המקיימין את התורה כי הכל נברא ומתקיים רק בשגביל הצדיקים והתורה. כי לא נברא העולם בשביל לאכול ולשתות ח"ו או בשביל תאות ניאוף ח"ו או בשביל תאות ממון וכבוד וקנאה ושנאה ח"ו רק הכל נברא בשביל התכלית האמיתי כדי להכיר אותו יתב'. כי מי שיש לו מוח בקדקדו יכול להבין הבל העולם כי הש"י ברא עולם כזה בחכמה נפלאה כזאת שיש בכל דבר, והכל בא לידי כליון והפסד אך כולם אין בהם דעת להבין מה נעשה עמהם. אבל האדם שנברא עם דעת ראוי לו להתפלא מאד על מה נברא מטפה סרוחה בחכמה נפלאה ונוראה כזאת שישוב אח"כ אל העפר ויהי' נעשה ממנו תרווד רקב וגם כל ימיו כעס ומכאובות. וחליו הרבה וקצף וכו' ועל מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. אך באמת הכל נברא ומתקיים רק בשביל התכלית האמיתי כדי לזכות להשגות אלקות שא"א לבא לזה כ"א כשעוברין. בזה העולם שנברא בחכמה נפלאה הזאת שעי"ז דייקא באין להתכלית האמיתי הזה (וע' מזה בהתורה לכו חזו וכו' בלק,ת ע"ש). ע"כ צריכין לידע ולהאמין שכל הדברים והסבות שבעולם הכל מסבב השי"ת בשביל לבא עי"ז להשגות אלקות. אבל אין מי שיכניס בנו השכל האמת הזה כ"א הצדיק הדור האמתי שזכה לזה ע"י יגיעתו ועבודתו העצומה. אך צרייכן לבקשו ולחפשו מאד מאד וצריכין לבלות ימים ושנים לבקשו ולחפשו מאד כדי שיזכה לרפאות נפשו באמת ולבא להשגות אלקות וכנ"ל:

54

He-ufais lunetzach chasdoa gumar oamehr lidohr vudohr. And then Moshe asked: "But You have written: you shall not wear shatnez [mixed wool and linen]!" [Devarim 22:11] — That is: it is true that the tzadikim draw down chaluka d'rabbanan and clothe the light in many ways — with wondrous and awesome garments — in the aspect of tzitzis — until all can receive it, and the whole world returns to good, and iniquities are converted to merits. But through our many sins there is shatnez — that is, the brazen-faced ones of the generation who clothe themselves in a tallis that is not theirs, and appear as if they are wrapped in a tallis of the commandment, in chaluka d'rabbanan — but in truth their garments are the aspect of shatnez, mixed of wool and linen: wool is the aspect of compassion [rachamim] — the aspect of the tikkunei dikna [repairs of the Divine beard — attributes of divine mercy] — the aspect of "and the hair of His head like clean wool" [Daniel 7:9] — the aspect of "if your sins be as scarlet..." [Yeshaya 1:18] and so forth, "and if..." and so forth, "they shall be as wool" — the aspect of the conversion of iniquities to merits, which is the garment of the true tzadik. But mixed into it is linen [pishtan] — which is the aspect of Kayin, who brought from the inferior [offering] and saw guilt [chov] in everyone [Bereishis 4:3; cf. Bereishis Rabbah 22:5]. That is: their garments are mixed in the aspect of shatnez — for they show themselves as if they are making the many righteous — but in truth from them come all the obstacles, and they find inferiority and fault in all the truly worthy ones. And they are the brazen-faced ones of the generation who wish to distance [people] from the true path.

55

55

Has His faithfulness disappeared forever? Will His promise be unfulfilled for all time?

56

אות כו וזהו (הושע ג') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו וכו'. תנא משום רשב"י בד' דברים מאסו בני ישראל וכו' במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובביהמ"ק וכו' אר"ש בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן וכו'. ע"ש בפרש"י. וע"פ התורה הנ"ל מבואר היטב. כי כל אלו ג' דברים אחד ותלויים זה בזה. כי מבואר לעיל שהשגת אלקות א"א לזכות כ"א ע"י הצדיק האמת וכו' ומבואר שם שצריכין להחיות זה השכל ע"י אור הפנים שממשיכין בג' רגלים ע"י הצדיק האמת וכו' ומבואר שם שצריכין להחיות זה השכל ע"י אור הפנים שממשיכין בג' רגלים ע"י שעולין לביהמ"ק וכו' ע"ש. וזהו בחי' ג' דברים הנ"ל מלכות שמים היינו להכיראותו ית' בחי' השגות אלקות ולזה זוכין ע"י מלכות בית דוד שהוא משיח שהוא בחי' הצדיקי אמת וכנ"ל וזהו בחי' הביהמ"ק כי משם מחיין את המלכו תח"ת הנ"ל שע"י זוכין להשגות אלקות וכנ"ל. וזהו שדקדק הכתוב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' ואת דוד מלכם. ובקשו דייקא כי צריכין לבקש ולחפש ולדרוש אחר זה מאד לזכות למצוא אות ית'. וזה ע"י שיבקש ויחפש אחר הצדיק אמת שהם בח'י מלכות בית דוד וכנ"ל:

56

And this is the aspect of shatnez — whose letters [rearranged] spell שָׂטָ"ן עַ"ז [Satan az — a fierce / brazen Satan] — as is cited [Zohar II:237a]. That is: the azus d'sitra achra [boldness of the Other Side] — from which comes the essential empowerment of the Satan — who stands against the worthy ones to prevent them from the true path and from drawing close to the true tzadikim.

57

57

Translation not yet available

58

אות כז וזה שמובא בכוונתך הספירה שאז ממשיכן הז' חסדים בז' שבועות וכו'. כי מנחת קנאות שהוא העומר שעורים הוא בחי' תוכחה שעי"ז נתגלה חסד שעי"ז קוצרין את המלכות וע"כ ממשיכין אז את החסדים וכנ"ל. וזהו בחי' שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן. היינו שסופרין שבע שבתות מהחל חרמש בקמה מעת שמתחילין לקצור שהואבח'י וקצרו לפי חסד כנ"ל. ובכל הז' שבועות ממשיכין עי"ז הז' חסדים שעי"ז זוכין בשבועות להשגות אלקות וכנ"ל. וזהו ועשית חג שבועות וכו' מסת נדבת ידך וכו' זה בחי' צדקה וחסד היינו כפי מסת נדבת ידך היינו כפי גודל החסד שהמשכת על עצמך בשבעה שבועות כן תזכה לחג השבועות שהוא השגת אלקות כי עיקר השגות אלקות הוא ע"י בחי' הצמצומים הנ"ל שהם בחי' ח"ת שעיקר תיקונים ע"י החסד כנ"ל:

58

10 הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם-קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה "And his mind was not at ease until [Yaakov] said: 'Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever'" — which alludes that in the end Hashem, Blessed be He, will complete what is His. For "You are exalted forever, Hashem, and Your hand is always supreme" [Tehillim 92:9] — for His kingdom rules over all. For even though brazenness is "a kingdom without a crown" [Zohar II:237a] — and whoever wishes to seize the name now does so, through our many sins — nevertheless it is without a crown, without the crown of kingship. And even though it prevails for a time — in the end, the kingdom and dominion of the liars and the brazen-faced ones will be nullified — and their name and memory will be forgotten — as it is written: "and men of fame — as if they had never been" [Yechezkel 26:20, adapted]. But His kingdom is eternal, and His kingdom rules over all. And all the tzadikim and the worthy ones who join them — whose kingdom and dominion flow from the two aforementioned crowns — will certainly prevail over them, and all will be compelled to return to them. All of this is the aspect of "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — which demonstrates that His kingdom is blessed always, forever and ever. For He, Blessed be He, will complete what is His as He wills it. And this is the aspect of tzikei keideira [the residue of the pot] about which our Sages, of blessed memory, said — which is what "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" alludes to [Pesachim 56a] — the fallen sanctities [k'dushos ha'n'fulos] that will all be elevated through the true tzadikim, who convert all descents to ascents.

59

59

Translation not yet available

60

אות כח וזה בחי' מעשה מרכבה שראה יחזקאל שמפטירין בשבועות. כי כל מעשה מרכבה הוא בחי' שכליים וצמצומים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקותו ית' והכל בכח הצדיקים אמתיים ואנשיהם שממשיכין השגות אלקות ומודיעין אלקותו ואדנותו יתב' לכל באי עולם. כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום כשרז"ל וזהו בחי' וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת וונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל וכו'. ואיתא שזה בחי' הקליפות המסבבין את הקדושה שהם ג' קליפות הטמאות לגמרי שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת והרביעית שהיא נוגה היא בחי' מעורב טוב ורע לפעמים נכללת בקדושה ולפעמים בטומאה, ומשם נפש הבהמיות של ישראל. ושם עיקר הנסיון כיהוא בבחי' עץ הדעת טו"ר, אבל ג' קליפות הנ"ל הטמאות לגמרי משם נפשות העכו"ם וכו' כידוע בכתבים היינו כי יחזקאל ראה אז מעשה מרכבה שהם בחי' הצמצומים והשכליים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקותו ית'. אבל תחילה הראו לו הקליפות הקודמין לפרי שהם בחי' הד'' מלכיות שהוא כרוך תמיד אחר הקדושה ורוצה לינק מהצמצומים והשכליים הנ"ל, להמשיך השכליים הנ"ל לתוך חכמות חיצוניות ולהפוך דברי אלקים חיים כדי להסתיר ולהעלים השגות אלקותו ולהמשיך ח"ו כפירות ואפיקורסות. וזה בחי' הד' קליפות הנ"ל שהם רוח סערה וכו' שהם בחי' כל מניי כתות רעות הנמצאין בעולם שרוצים להתחכם בחכמות חיצוניות וזרות בחכמות של הבל ורוצים להסתיר אלקותוית'. והג' קליפות הטמאות לגמרי הם העכו"ם והאפיקורסים שהם טמאים לגמרי וע"כ הם ג' קליפות כי יש בהם ג' בחי'. כי בהעכו"ם בעצמן יש שני בחי' כי יש עכו"ם שהם אפיקורסים גדולים ויש שיש להם איזה אמונה אבל כל אמונתם היא אמונות כוזביות והבל וריק. ושני אלו הקליפות הם רע גמור. והקליפה הטמאה השלישית היא בחי' אפיקורסי ישראל שע"פ שהם מזרע ישראל אעפ"כ הם טמאים לגמרי מאחר שעקרו עצמן מהשי"ת ומישראל ע"י דיעותיהם הרעות שנמשכו אחר כפירות והאפיקורסות הבאים ע"י חכמות חיצוניות עד שפרקו עול לגמרי ומחללים שבתות בפרהסיא ובצנעה כמצוי עכשיו בעוה"ר. והקליפה הרבעיית שהיא נוגה שמשם נפש הבהמיות של ישראל זה בחי' החכמות רעו תשל העולם. ויש שמכנים עצמן בשם חסידים ואומרים חכמות של שטות והבל המרחקים מהשי"ת ומתורתו ומצדיקי אמת. ואלו הם בבחי' קליפת נוגה שמעורב טו"ר. כי באמת יש בהם טוב הרבה כי אינם פורקין עול ח"ו וקצתם הם אנשים כשרים קצת ולפעמים אומרים דברי אמת אך מעורב בהם גם רע הרבה דהיינו החכמות שלהם שנדמה להם לחכמות ובאמת הם שטותים גדולים. ואלו מזיקים ג"כ הרבה ומונעים מאד מלהתקרב לצדיקי אמת ואנשיהם הממשיכים השגת אלקותו בעולם. ובואפן אחד הם מזיקים יותר מהעכו"ם והאפיקורסים כי מעכו"ם ואפיקורסים רוב ישראל מרחקים עצמן מהם בתכלית הריחוק כראוי להתרחק מהם יותר מן בעלי ראתן. אך מאלו הכשרים קצת אין מתרחקים מחכמתם כ"כ. ובאמת הם מזיקים הרבה ע"י חכמתם וליצנות שלהם שמתלוצצים מכמה דרכי התמימות האמתיות וכו' (וכמבואר שיחה זאת במ"א ששמעתי מפיו הק'). וכן מובן בספרים שעיקר הנסיון והמתקלא והבירור הוא בבחי' קליפת נוגה שמעורב טו"ר שמחמת שישז שם טוב ג"כ יש כח יותר להרע לינק דרך שם כידוע. ע"כ א"א לבא להשגת אלקות להכיר אותו ית' כ"א כשחותכין את המלכות ח"ת הנ"ל מבחי' עמלק שכלול מד' מלכיות שהם בחי' ד' קליפות הנ"ל שהם בחי' ד' כתות הנ"ל שמהם כל המניעות מדרכי הקדושה באמת שעל ידם משיגין אלקותו ית':

60

Hashuchach chanoas ail eem kufatz bi-af rachamuv sellu. And therefore one says "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" quietly [b'chashai] — so that the external [forces] should not be roused against us — as is cited. That is, as stated above — for through "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" one elevates all the fallen sanctities that lie in the lower levels — therefore we fear lest they be roused against us. For first one says "Hear, O Israel" aloud — which is the aspect of nishma, as stated above — through which one merits azus [boldness], which is the aspect of voices [kolos] — and through this one comes to faith [emuna], as is explained there. And this is the aspect of "Hashem our G‑d, Hashem is One" — which is the essential holy faith — as stated above. But afterwards we wish to draw the nishma into the aspect of na'aseh — which is the aspect of the verse "And you shall love..." [V'ahavta] and "If you will listen..." [V'haya im shamoa] — which speak of the doing of the commandments. But when ascending from level to level — that is, when making from the nishma a na'aseh — there must be a descent before the ascent. And this is in order to elevate all the fallen sanctities. [And this is the aspect of "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — which is said between Shema and V'ahavta — in order to clarify and to elevate all the fallen sanctities.] And this is the aspect of "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — which is said between Shema and V'ahavta — in order to clarify and to elevate all the fallen sanctities, which are the aspect of tzikei keideira — to elevate them all in the aspect of "descent whose purpose is ascent." And therefore one says it quietly — so that [the external forces] should not be roused against us — as stated above.

61

וזהו שראה ומתוכה כעין החשמל וכו'. חשמל ארז,ל חיות אש ממללות, היינו בחי' הכשרים התמימים המקורבים לצדיקי אמת שהם מתפללים בחיות והתלהבות ורועשים ובוערים להשי"ת כלבת אש בבחי' רשפיה רשפי אש וכו' שזהנאמר על כ"א מישראל כי לב כ"א משיראל בוער בטבעו מאד להשי"ת כשלהבת אש. אך החכמות הנ"ל והתאוות מתגברין בכל עת לכבות ח"ו. אבל ע"י הצדיקים אמתיים נתעורר לב כ"א ובוער להשי"ת כראוי (כמבואר בהתורה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו' בסימן ט' בלק"ת). וע"כ נקראים חשמ"ל בחי' חיות אש ממללות וכנ"ל. ומתוכה דמות ארבע חיות כנגד ארבעה בנים שהם בחי' ד' מלכיות דקדושה שעל ידם המשכת השגת אלקותו ית' וזהו בחי' הארבע חיות שבמרכבה. והאופנים שהם נקראים גלגלים כמ"ש (יחזקאל י') לאופנים להם קורא הגלגל באזני, זה בחי' העשירים שהם תומכי אורייתא שהם מחזיקים ונושאים בממונם את הת"ח ואנשיהם אשר על ידם נמשך השגת אלקות. כי הממון והעשירות נקרא גלגל ע"ש שמתגלגל מזה לזה כשרז,ל גלגל הוא שחוזר בעולם. והרקיע שעל ראשי החיות זה בחי' כלל הצמצום שהצדיק הגדול האמת מצמצם שכלו בדרך נפלא עד שנעשה כעין רקיע המבדיל בין עצם שכלו הנורא והנשגב לבין השכליים שממיך לתלמידיו כדי שגם הם יוכלו להשיג אותו ית'. כי בלא זה לא היה אפשר להם לקבל כלל מחמת ריבוי אור כי עצם שכלו א"א להשיג. ועל הרקיע כסא ויושב על הכסא, זה בחי' הצדיק בעצמו שהוא נקרא באמת אדם כי השלים צלם אלקים בחי' דמות אדם והוא בבחי' אדם היושב על הכסא והוא ממשיך השגות אלקות דרך כל הצמצומים שהם בחי' כסא הכבוד ורקיע שעל ראש יהחיות עד שנמשך הארה ממנו לבחי' הד' חיות שהם בחי' הארבעה בנים שלהם צריכין להודיע אלקותו ית' לכ"א על שאלתו. כי אפילו הבן הרשע צריך תקון ובשרשו הוא בבחי' מלכות דקדושה כמובן בכוונות שאלו הד' בנים כנגד ד' מלכיות דקדושה כנגד ד' כוסות ע"ש:

61

And this is what our Sages, of blessed memory, said: "When Yaakov sought to reveal the end [ketz], the Shechina [Divine Presence] departed from him. He said: Perhaps, G‑d forbid, there is an unfit [child] in my bed..." and so forth. "They all opened and said: 'Hear, O Israel, Hashem our G‑d, Hashem is One.' Yaakov opened and said: 'Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever'" [Pesachim 56a]. That is: Yaakov reasoned that since his bed was complete [all his children being righteous], he was already fit to reveal the end. And when the Shechina departed from him, he thought that perhaps his bed was not complete, G‑d forbid — and they all said "Hear, O Israel..." And then he understood that the reason it is impossible to reveal the end — even though his bed is complete — is because at the end of the exile, falsehood will prevail, and the brazen-faced ones of the generation will prevail and will conceal the truth. And due to this it is impossible to reveal the end. Therefore he said: "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — demonstrating that He, Blessed be He, will complete what is His — for His kingdom rules over all — as stated above.

62

וזהו בחי' וידי אדם מתחת כנפיהם. ודרז"ל שמרמז על צדקה וכו' ע"ש. זה בחי' צדקה וחסד שעי"ז חותכין את המלכות מהד' מלכיות דסט"א שהם בחי' ד' קליפות הנ"ל רוח סערה וכו' כנ"ל. והקליפות שהם חכמות חצוניות וחכמות של הבל המצויין בעולם המרחקין מהש"י נקראים רוח סערה וענן גדול וכו' כי הם כמו רוח סערה ממש וכמו ענן גדול ואש מתלקחת שעומדים לפני שער המלך שבודאי א"א לבא אל שער המלך על ידם כי הם מרעישים העולם כמו רוח סערה ממש ומחשיכים כענן גדול ושורפים מי שנוטה אליהם כמו אש מתלקחת. ומי שיש לו שכל אמיתי יכול להבין פירוש המלות אלו רוח סערה וענן גדול וכו' שנאמר על הבלבולים של החכמות רעות הנ"ל שמבלבלים ומחריבים ושורפים ועוקרים מאד מאד כל הנוטה אחריהם ר"ל. אבל מי שחפץ באמת בקל יכול לגרש כולם כי כשמסתכלים על האמת נתבטלים לפניו לגמרי כאין וכאפס כי כל הקליפות והמניעות הם רק באחיזת עניים כמבואר במקום אחר:

62

And therefore Moshe did not say "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — for Moshe was then at a time of the greatness of Israel — when they were prepared to go to the Land of Israel and to conquer thirty-one kings and to build the Beis HaMikdash. Therefore he did not explicitly mention "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — which alludes that there will be many, many descents for Israel — in general and in particular — which are the totality of the exiles — and yet Hashem, Blessed be He, will complete what is His. For now, at the time of their greatness, there is no need to mention this explicitly — and it is similar to what our Sages, of blessed memory, said regarding the verse: "I will be what I will be" [Shemos 3:14] — for they expounded: "I will be with them in this trouble, as I will be with them in the subjugation of the kingdoms" [Brachos 9b]. Moshe said:

63

63

Has G-d forgotten how to pity? Has He in anger stifled His compassion?” Selah.

64

אות כט וע"כ כל דברי יחזקאל הם דברי תוכחה ומוסר כדי לגלות החסד ע"י ז כנ"ל כדי לחתוך המלכות וכו' מהד' קליפות הנ"ל. וע"כ ניבא גם טובות וישועות רבות על ישראל וחסדים נפלאים שיעשה עמנו השי"ת, ובנין הבית לעתיד וכו'. כי ע"י ריבוי התוכחה שניבא להם אע"פ שהיתה בדרך בזיון כי מבזה אותם הרבה בכמה נבואות, אבל עי"ז נתגלה חסד כנ"ל שזהו בחי' הישועות והנחמות והחסדים שמתנבא. וכן בכל הנביאים שכולם אמרו תוכחות הרבה וע"פ רוב בדרך בזיון אך גם כולם ניבאו כמה ישועות וחסדים רבים שיעשה השי"ת לישראל. כי כן הדבר שע"י תוכחה נתגלה חסד כנ"ל שעי"ז זוכין להשגת אלקות שהוא בחי' מעשה מרכבה כי כל הנביאים ראו מעשה מרכבה דהיינו השגות אלקות שמשם נמשך נבואתם כידוע:

64

"Master of the Universe — it is enough for trouble at its own time." And Hashem, Blessed be He, agreed with him and said: "Thus shall you say to them: 'I AM sent me to you'" [Shemos 3:14]. It emerges that there is no need to mention then the trouble of the subjugation of the kingdoms — therefore he did not explicitly mention "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever." And also because the Torah was given publicly — as it is written: "Not from the beginning in secret did I speak" [Yeshaya 48:16]. And therefore it was not possible to mention in the Torah "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — for it is in the aspect of a secret — for it must be said quietly. For truly there are in this awesome and very, very deep secrets — how Hashem, Blessed be He, will complete what is His and reveal His kingdom — after falsehood has spread so greatly and it has been fulfilled: "and truth was thrown to the ground" [Daniel 8:12]. And yet Hashem, Blessed be He, always completes what is His as He wills it — and His kingdom and faith stand forever — which is the aspect of "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — which must be said quietly — as stated above.

65

65

Translation not yet available

66

אות ל וזה בחי' מה שראה כל מעשה מרכבה על נהר כבר, להורות שכל מעשה מרכבה שהוא השגות אלקות נמשך ע"י הנהר הנמשך מהצדיק האמת שהוא בחי' כבר בבחי' כי כבר רצה אלקים את מעשיך בחי' מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם, כי הצדיק האמת הוא בחי' משה משיח כ"ש במ"א ושמו של משיח קדם לעולם כ"ש לפני שמש ינון שמו כשרז"ל. כי דרך השי"ת שהוא מקדים תמיד רפואה למכה כשרז"ל ע"פ אחר הדברים האלה גדל המלך את המן ימ"ש שארז"ל אחר שכבר הקדים רפואה למכה. וכן הוא בכל דור שקודם שעומדים רשעים והאפיקורסים שהם בחי' המן עמלק ימ"ש, השי"ת מקדים רפואה למכה ששולח מתחילה צדיק אמת כזה שמקדים להמשיך רפואות נפלאות ומגלה לנו תורה נפלאה וכו' שעי"ז יהיה כח לעמוד כנגדם. ולולי ה' שהיה לנו וכו' שהקד'ים לנו בדורותינו צדיקים נוראים ונשגבים כאלה לא היה כח עתה לעמוד נגד הרוח סערה וענן גדול ואש המתלקחת המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד ע"י כתות האפיקורסים שמתגברים עתה בעולם בכל יום ר"ל ומי יטודע מה יולד יום. אך איך שיהיה כבר הקדים לנו השי"ת רפואה למכה ע"י גדולי הצדיקים. ומי שיסתיר א"ע בצל כנפיהם וילך ע"פ דרכי תורתם הק' בודאי יהיה ניצול מהם. כי הצדיקי אמת הם בחי' זקנים דקדושה וכולם מקבלים מהזקן שבזקנים סבא דסבין שהוא בחי' הזקן שהתפאר שהוא זקן מאד וכו' ועדיין לא התחיל בתכלית הזקנה בבחי' שנים קדמוניות. וכל מיני קלקולים ובלבולים שיכולים להיות בעולם ח"ו כבר הקדים להמשיך להם רפואות ותיקונים ע"י נהרות ונחלי החכמה האמתיית שהמשיך בעולם שזהו בחי' נהר כבר שהוא הנהר הנמשך מהצדיק האמת שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן ועי"ז נזכה כולנו להשגות אלקות שהוא בחי' מעשה מרכבה. וע"כ ראה כל זה על נהר כבר וכנ"ל:

66

11 וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן And therefore on Yom Kippur [the Day of Atonement] one says "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" aloud — for on Yom Kippur there is the forgiveness of iniquities. And then what is cited in the aforementioned Torah [Likutay Moharan I, §22] is fulfilled: "In that day, the iniquity of Israel shall be sought and there will be none" [Yirmiya 50:20] — as is explained there. See there. For this is the aspect of all the descents being converted to ascents — therefore then one does not fear the Satan and the sitra achra. Therefore then one says "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" aloud. For then — on Yom Kippur — is the rectification of the sin of the calf, through which the two crowns were taken from Israel — and then the crowns are returned to Israel. For then one ascends to the very crown [keser], as is known. And then one merits na'aseh v'nishma in perfection — which is azus d'kedusha in perfection — and therefore then one merits all the holy voices [kolos d'kedusha] — as is cited in the kavvanos [mystical intentions]: that Malchus [Kingship] is nourished then from voices [kolos] — that is, as stated above: for the essential holy kingship comes through azus d'kedusha, which is the aspect of voices. Therefore then one says "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" aloud — for all the descents have already been converted to ascents — and then we have nothing to fear at all — and then we call out aloud: "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — that He, Blessed be He, has completed and will complete everything as He wills it — and His kingdom is blessed forever and ever.

67

67

Translation not yet available

68

אות לא וזה בחי' האיסור להזיק ממון חבירו ואפילו בראיה אסור להזיק ואדם מועד לעולם בין בשוגג וכו' בין ער בין ישן. כי כבר מבואר שצריכין ליזהר שיהיה שלום גדול בין אדם לחבירו וכשרז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. כי כלל כל התורההוא בשביל לזכות להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו ית' שזהעיקר תכלית התורה כ"ש וידעת היםו והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. והשגות אלקות א"א להשיג כ"א ע"י צמצומים רבים מאד שלזה צריכים שיוכללו נפשות הרבה ביחד כי כ"א יש לו צמצום ושכל מיוחד וכמבואר לעיל. וע"כ צריכין ליזהר מאד מלהזיק ממון חבירו כדי שלא לקלקל השלום. וע"כ אפילו בשינה ובשוגג חייב בהיזק כי אע"פ שהוא ישן או שוגג ואינו חייב בדבר אעפ"כ הוא חייב בהיזיקו כי מאחר שהזיקו אפילו בשוגג ובאונס זה מורה שאין השלום והאהבה ביניהם בשלימות כי אם הי' האהבה והשלום ביניהם בשלימות באמת בודאי לא היה להזיק חבירו אפילו בשוגג. וכמ ושלענין עבירות שבין אדם למקום שגם השוגג צריך כפרה וזה מחמת שגם השוגג מורה שאין אהבתו ועבודתו להשי"ת בשלימות בכל כי אם היה השלום בשלימות בודאי לא היה בא לדיי היזק אפילו בשוגג ובאונס. וע"כ אדם מועד לעולם וחייב בהיזק אפילו בשוגג ובואנס וכנ"ל:

68

Vu-oamar chaloasee hee shinoas yimeen elyoan. And therefore one wraps oneself in tzitzis on Yom Kippur even in the evening — more so than all the rest of the year. For all the drawing-down of lights that must be drawn on Yom Kippur — which are the aspects of na'aseh v'nishma, which are the aspect of the rectification of the sin of the calf, the aspect of filling the blemish of the moon — all of it cannot be drawn except through the rectification of tzitzis, which are holy garments through which to draw the light — in the aspect of: "wrapped in light as in a garment" [Tehillim 104:2] — as stated above.

69

69

And I said, “It is my fault that the right hand of the Most High has changed.”

70

אות לב וזה בחי' זה בא בחביתו וזה בנרו וזה בפשתנו שתפס התנא בדיני נזיקין ענינים אל ושהם הפכי זה לזה. כי עיקר השלום הוא בין שני הפכים (כמבואר במ"א). כי השי"ת ברא את העולם בכמה וכמה שינויים לאין מספר כגון קור וחום רק וקשה וכו'. וכן בני האדם משונים בדעותיהם מאד כי כמו שהם משונים בצורותיהם כך הם משונים בדעותיהם כ"ש במדרש פ' פנחס, וכל זה בשביל להשיג ולהכיר אותו ית' עי"ז דייקא כיכל השינויים נמשכין מבחי' הצמצומים הנ"ל שהם המדות והספירות שבהם צמצם אלקותו בכמה שכליים נפלאים עד שנתהוו המדות שהם נראים כהפכים זה מזה שזה חסד וזה גבורה וכו' זה דין וזה רחמים וכו'. ומשם נשתלשלו ונתהוו כל העולמות וכל הברואים ומשם נמשכין כל השינוים שיש בהם. ועיקר קיום הבריאה ע"י השלום וההכרעה בין המדות כידוע. וכן בכל הדברים שבעולם שנבראו מד' יסודות ארמ"ע שהם בטבעם הפכיים זה מזה זה קר וזה חם וכו'. ועיקר קיום וחיות כל דבר מדצח"מ כשהיסודות ממוזגים בו במזג השוה בבחי' ההכרעה ושלום בן היסודות כי כשח"ו מתגבר יסוד א' נגד חבירו הוא חורבן הדבר והריסתו. כמ וכן הוא ברוחניות שעיקר כל הצמצומים שעל ידם היה כל הבריאה שהכל כאשר לכל לא היה כ"א כדי להשיג השגות אלקות כנ"ל שא"א לבא להשגת אלקות כ"א כשזוכין לכלול כל הצמצומים יחד להכריע ולתוות השלום ביניהם. כמ ושבלימוד הפשוט בגמפ"ת א"א לחדש שום דבר ולברר הדין כ"א כשיודעין להכריע בין כל הסברות ההפוכות ולתווך השלום בין כל הקשיות והסתירות שאז דייקא נולד החידוש. כי דייקא ע"י שהיה קשה כמה קשיות וסתירות וזכה לבא על סברא לתרך וליישב הכל ולעשות שלום בין כל הסתירות עי"ז נולד החידוש ונתברר הדין לאמיתו, כמ וכן בענין השגות אלקות שהיא פנימיות התורה א"א לבא לשום השגה כ"א כשיודעין להכריע ולייחד כל המדות והשכליים והצמצומים שנראים כהפכיים ח"ו להכריע ביניהם ולכוללם יחד כראוי שאז דייקא באים להשגת אלקות. נמצא שעיקר השגת אלקות הוא ע"י השלום.וע"כ גדול מעלת השלום בין אדם לחבירו כי כ"א מישראל הוא צמצום ושכל מיחוד וע"כ דעתו משונה מחבירו אבל צריכין שיוכללו יחד באהבה שיבואו לידי הכרעה ושלום ואז דייקא ע"י שיוכללו כל השינויי דעות יחד עי"ז דייקא יזכו להשגות אלקות שנמשך ע"י ההכרעה והשלום בין הצמצומים וכנ"ל:

70

And therefore one recites the portion of tzitzis in Krias Shema [the recitation of the Shema] — for the Krias Shema, which is the faith of unity, attained through na'aseh v'nishma as stated above — all of this is the aspect of tzitzis, which are holy garments through which all the lights are drawn. Also, tzitzis are in the aspect of iniquities being converted to merits — in the aspect of: "if your sins be as scarlet... they shall be as wool" [Yeshaya 1:18] — which is the aspect of Hashem, Blessed be He, wrapping Himself in a tallis and arranging the thirteen attributes of mercy [Rosh Hashanah 17b] — through which all iniquities are forgiven — until they are converted to merits. Which is the aspect of: "In that day, the iniquity of Israel shall be sought and there will be none" [Yirmiya 50:20] — which is the aspect of "descent whose purpose is ascent." And all of this is the aspect of Krias Shema — the aspects of Shema and Baruch Sheim K'vod Malchuso L'olam Va'ed and V'ahavta and so forth, as stated above. Therefore [the Sages] established there the portion of tzitzis — for they are one and the same dimension — as stated above.

71

וזהבחי' זה בא בחביתו וזה בא בקורתו וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו שתפס התנא לדוגמא בדיני נזיקין, להורות שכל ההיזיקות באים מהשינויים וההפכים שבעולם כשאין נזהרין להתנהג בהם כראוי, כגון חביות וקורה שהם הפכיים זה לזה כשנפגשין יחד. אבל בודאי שניהם צריכין בעולם. ולפעמים צריכים שניה םיחד כגון שיושבין על הקורה ושותין מהחביות ואז שניהם יחד דייקא עושין צרכי האדם. אבל כשפוגעיןזה בזהואין נזהרין זה מזה והולך אחד נגד חבירו אזי ניזוק אחד מחבירו. וכן בכל הדברים שבעולםלהורות שכל הדברים שבעולם שהם הפכיים זה מזה כולם צריכים להעולם רק שיזהרו להתנהג בהם במזג השוה ואז כ"א מועיל ומסייע לחבירו וע"י כולם יחד באים אל תכלית המכוון בגשמיות וברוחניות. ע"כ צריכין ליזהר מאד שלא ילך אחד נגד חבירו בלי הכרעה ושלום שאז יזיקו זה את זה ויתקלקל המכוון:

71

Headings of main points: The Bein HaMetzarim [the Three Weeks of mourning between the 17th of Tammuz and Tisha B'Av] and afterwards Tisha B'Av — when tallis and tefillin are not donned in the morning — which are the aspect of azus d'kedusha: "Hashem has donned strength" [Tehillim 93:1] — "From where [is it derived] that tefillin are called oz [strength] for Israel?" and so forth [Brachos 6a]. And afterwards Shabbos Nachamu [the Shabbos of Consolation] — wherein Israel are consoled, gladdened, and strengthened with all kinds of strengthening — which are the aspect of azus d'kedusha. And they are the seven d'nechamasa [haftaros of consolation] — corresponding to the seven shepherds [shiva ro'im] — whom it is impossible to draw close to except through boldness. And two [verses / passages] of repentance [tartei d'tiyuvta] — corresponding to the two crowns of na'aseh v'nishma — through which one merits the aspect of: "In that day..." and so forth, as stated above.)

72

וזה יבין האדם לכל הדברים שבעולם שצריך להתרחק מאד מאד ממחלוקת ולבלי לבקש קנאה ושנאה על חבירו, אדרבא ישתדל בכל כחו לדון את חבירו לכ"ז. כי לפעמים נדמה להאדם שחבירו מתכוון במעשיו להקניטו מחמת שעושה דברים שהם כנגד ענינו ורצונו ובאמת חבירו לא כוון כלום כנגדו רק הוא עושה דבריו לפי תומו לצורך פרנסתו. ומי שהוא קפדן ונוח לכעוס ח"ו אזי תיכף נוטר שנאה על חבירו מחת שלפי דעתו הוא כנגדו. וכמים הפנים לפנים כוו'. ועאזי גם חבירועומד נגדו עד שנתעורר מחלוקת בין שניהם. ובאמת הוא בחנם כיאל נתהווה המחלוקת כ"א ע"י שלא השתדל כ"א לדון את חבירו לכ"ז שאינו מתכוון לרעתו כלל, רק חתר בדעתו שבודאי כוון להכעיסו מאחר שעושה דברים כנגד רצונו והנהגתו. אע"פ שבאמת חבירו עשה בתמימות לצרכו לא להכעיסו. וזה מרומז במשנה זה בא בחביתו וזה בא בקורתו והזיק חבי תבקורה פטור שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך וכו'. היינו אע"פ שהילוך הקורה הוא כנגד רצון בעל החביות אעפ"כ על בעל החביות לשמור א"ע ואין לו להתרעם על בעל הקורה שהולך עם הקורה בר"ה אע"פ שהוא נגד רצונו כי לזה רשות להוך ולזה רשות להלוך. רק אם עמד בעל החביות לתקן משאו וכו' שאז חייב בעל הקורה וכו' כמבואר במשנה וש"ע. ומזה יכולין להבין בכל הדברים שבעולם שהאדם צריך לרדוף אחר השלום ולדון את חבירו לכף זכות ולא יאמר פלוני יקפח פרנסתו כי לזה רשות לעשות המו"מ ולזה רשות ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ולעולם יעבור האדם על מדותיו ובזה ינצל מכל מיני היזיקות ומחלוקת. ולא לילך נגד חבירו דייקא כמו שחבירו הולך כנגדו עד שיזיקו זה את זה. ואפילו אם הוא באופן שחבירו יתחייב בדין טוב יותר לברוח מדינא ודיינא וימתין הוא במקומו ויוותר לחבירו שילך תחלה כדי שלא יבא לידי ריב ודין ומחלוקת. כי טוב לסבול איזה מניעות ריווח או איזה הפסד מלבא לידי מחלוקת שיפסיד הרבה יותר בכפלי כפליים. מכ"ש וכ"ש מחלוקת ושנאת חנם בשביל כבוד ונצחון בעלמא שאובד מאה פרנסות בחנם. כי אין העולם מתקיים אלא על השלום כשרז"ל:

72

Translation not yet available

73

73

Translation not yet available

74

אות לג וזה בחי' האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות וא"ל מילי דנזיקין וא"ל מידי דברכות. חסידא זה בחי' אברהם איש החסד שע"י החסד רדף אחר הד' מלכים כי חתך מלכות דקדושה מהד' מלכיות וזכה לד' בנים דקדושה שעל ידם נמשך השגות אלקות כנ"ל בהתו' הנ"ל. וזה החסד זוכין ע"י תוכחה ומוסר כנ"ל שעי"ז נתגלה חסד ואז נקרא חסידא ע"ש החסד שעי"ז חותכין את המלכות ח"ת מהד' מלכיות וזוכין להשגות אלקות עי"ז כנ"ל. וזVו וא"ל ליקיים מילי דנזיקין להכניע מזיקי עלמא שהם עמלק כלליות הד' מלכיות דסט"א שהם בחי חזיר היער בחי' מזיקי עלמא שהחריבו המשכן וביהמ"ק שמשם כל ההשפעות שבעולם. וע"כ הם ארבעה אבו תנזיקין בחי' ארבע מלכיות דסט"א שהם כנגד ארבעה בנים דקדושה שעל ידם נמשך השגות אלקות כנ"ל. וע"כ המס' הקדושה הזאת שמדברת מתוכחה ומוסר נקראת אבות מחמת שע"י התוכחה ומוסר זוכין להשגת אלוקות שנמשך ע"י הצמצומים הנ"ל וכל אלו הצמצומים והשכליים הם בחי' אבו תובנים בחי' שכל עליון ושכל תחתון שהם בחי' אב ובן כידוע. וע"כ צריכן להמשיך אלו ההשגות בזההעולם מאב לבן ממש. כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך. וכתיב ושנתתם לבניך בפרשת היחדו שהואעיקר השגות אלקות. וזהו בחי' כנגד ארבעה בנים דברה תורה. שצריכין להמשיך השגת וידיעת אלקותו יתב' להארבעה בנים שהם בחי' כלל כל הכתות שבעולם. ועל כן נקראת זאת המס' אבות מחמת שעל ידה באין להשגות אלקות שנמשך מאבות לבנים משכליים עליונים לשכליים תחתונים וכנ"ל. וע"כ בזאת המס' דייקא פתח בה וסידר כל השתלשלות קבל תהתורה ממשה ליהושע ומיהושע לזקנים וכו' להורות שזה עיקר תכלית כוונת זאת המס' הק' להמשיך קבלת התורה שהוא השגת אלקות מרב לתלמיד מאב לבן כיהרב בחי' משה הוא בחי' אב כ"ש אבי אבי רכב ישראל וכנ"ל. וזה לעומת זה כי על כן בהסט"א נקראים המזיקי עלמא שהם חכמות חיצוניות בשם אבות. שזהו בחי' ארבעה אבות נזיקין. אבו תמכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן כיוצא בהן. וזה בחי' אבות הטומאה. כיגם בהשכליות חיצוניות שלהם יש אבות ותולדות שמתחילה אמר אחד סברא וחכמה של שקר ואפיקורסות ומשם נמשכו כמה תולדות רעות שהם מזיקין להעולם מאד כידוע למיט שמבין דרכיהם הרעים. וע"כ אבי אבו תהטומאה הוא המת כי הם מסטרא דמותא היפך השגות אלקות ששם עיקר החיים כ"ש באור פני מלך חיים. כי עיקר חכמתינו הקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים ע"י שאנו הולכין בדרכי אבותינו הקדושים להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים. כי הוא ברצונו בראם יש מאין והוא מחיה ומקיים את כולם בכל עת ורגע. כ"ש ואתה מחיה את כולם ואתה מושל בכל וכו'. אבל הם רוצים להגביר חכמת הטבע בעולם שעי"ז רוצים לעקור כל הדברים ממקור החיים לפי דעתם הרעה והסכלה. אבל בישראל כתיב ואתם הדברים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:

74

Ezkohr ma-alilay yu key ezkiru meekedem peelechu. I recall the deeds of the LORD; yes, I recall Your wonders of old;

75

וזוה וא"ל מילי דברכות, זה בחי' השגת אלקות שזוכין ע"י האבות שהם הצדיקי אמת שאומרים לנו תוכחה ומוסר שעל ידם נמשך חסד ומכניעין ומפילין החכמות חיצוניות שהם בחי' ד' מלכיות דסט"א שהם בחי' מזיקי עלמא כנ"ל שזהו בח'י מילי דאבות ומילי דנזיקין שהם תלויים זה בזה וכנ"ל:

75

Translation not yet available

76

וזהו בחי' מילי דברכות כי ע"י כל זה זוכין להעלות המלכות שהוא ח"ת שע,י זוכין להשגות אלקות שהוא בחי' מילי דברכות לברך ולהודות ולהלל אותו יתב'. כי כל מה שיודעין ומשיגין אותו יתב' יותר מברכין ומשבחין שמו הגדול ביותר. כי זה עיקר תכלית ההשגה לזכות לברך ולהודות ולהלל לשמו הגדול יתב' בבחי' וחסידך יברכוכה. וחסידך זה בחי' הצדיקים אמתיים שזוכין להמשיך החסד שעי"ז חותכין המלכו תמהם וזוכין להשגות אלקות שזהו בחי' אברהם איש החסד כנ"ל הם דייקא יברכוכה כיעיקר כל הברכות וההודאות הם על ידי השגות אלקות. וכמבואר בפסוקים רבים בכל מקום שמברך ומהלל אותו יתב' משדבר שם מהשגתו וידיעתו כ"ש כי אני ידעתי כי גדול ה' וכו'. והולך ומבאר גדולתו יתב' ומסיים בית ישראל ברכו את ה' וכו'. וכן הרבה. וכמבואר בתחילת התורה ימי חנוכה וכו' (בלק"ת סי' ב') שעיקר התכלית לדעת ולהכיר אותו יתב' ולברך ולהודות אותו יתב' כי זה תלוי בזה. וזהו בחי' מילי דברכות שהוא השגות אלקות שזוכין ע"י מיליל דנזיקין ע"י שהכניעו מזיקי עלמא שהם חכמות חיצוניות שזה נעשה ע"י מילי דאבות שהם צדיים אמייתם וכו' כנ"ל. נמצא שכל אלו הג' דברים קשורים יחד בקשר נפלא. והוא דייקא נקרא חסידא ע"ש החסד בחי' אברהם איש החסד וכו':

76

Vihugeesee vichul pu-ulechu oovaaleeloasechu useechu.

77

שייך להר"פ לענין פסח וספירה הנ"ל:

77

I recount all Your works; I speak of Your acts.

78

78

Translation not yet available

79

אות לד (וע"כ קורין באלו הימים פ' מצורע שהוא בעל לה"ר שחמור מכל העונות מחמת שאינו מסתכל על הטוב וכו'. וזהו סגרו ופסחו. ע"כ שם בפ' הזאת מרומז פגם קרח שחלק על משה שמסר נפשו על הגרוע שבישראל כ"ש ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא ועיקר פגמו הי' בענין השערות היינו כנ"ל):

79

14 א-לֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּא-לֹהִים Eloaheem bakoadesh darkechu mee ail gudoal kailoaheem.

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…