מאבד ממון חבירו ומוסר ד

אות א ענין מסור שדינו כמין וכופר ומותר להרגו ביד. כשרז"ל המינין והמסורות וכו' מורידין ולא מעלין:

ע"פ התורה תקעו אמונה (בלק"ת סי' ה') מבואר שם שעליית האמונה הוא ע"י שחותרין המים שמהם גדילה האמונה שהם בחי' עצות בחי' מים עמוקים עצה וכ' וכו'. ולזה צריכין איש תבונות שהוא ע"י שמצחצח נשמתו וכו'. שזה נעשה ע"י שממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז ממשיכין פרנסה וכו'. וע,י הפרנסה והאכילה דקדושה מצחצח נשמתו בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו שהוא בחי' והשביע בצחצחות נפשך ואזי הוא איש תבוונת וכו' ועי"ז יכול לחתור ולדלות המים עמוקים עצה שמהם גדילה האמונה בבחי' מים עמוקים עצה וכו' ואיש תבונות ידלנה וכו' ע"ש. נמצא שעיקר עליית האמונה הוא על ידי פרנסת ואכיטלת ישראל כנ"ל כי ישראל בכלל נקראים כולם צדיקים כ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. ואכילתם הוא בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כי אכילת ישראל מקודשת בכמה וכמה מצוות התלויים באכילה וכ"ש ותורתך בתוך מעי. וע"י בחי' זאת בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו עי"ז מצחצחין הנשמה כנ"ל ועי"ז חותרין המים שהם העצות שמהם גדילה האמונה כנ"ל. וע"כ עון המסור חמור מאד ודינו כמין וכופר ממש כי פוגם מאד באמונה הקדושה מאחר שמוסר ממון ישראל ביד גוי. כי ממון ישראל בכל להוא ממון דקדושה כי הוא פרנסת ישראל שיע"ז זוכין לאמונה כנ"ל, והוא מוסר זה הממון ליד גוי שהם ההיפך מזה כי העכו"ם בכלל הם בבחי' ובטן רשעים תחסר שהוא ההיפך מבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו, וע"כ בוודאי ע"י ממונם ופרנסתם ואכילתם של העכו"ם אין יכולין לדלות העצות הנ"ל שמהם גדילה האמונה מאחר שאינם מצחצחין נפשם ע"י אכילתם, אדרבא הם בהיפך מזה כי הם בבחי' ובטן רשעים תחסר שעי"ז הם רחוקים מבחי' איש תבונות וע"כ נאמר בה םכי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה כי הם בבחי' (משלי כ"ח) נגדי חסר תבונות, חסר תבונות דייקא כי זה נמשך מבחי' ובטן רשעים תחסר שנאמר עליהם כנ"ל. כי כמו שע"י בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו הוא מצחצח נשמתו בבחי' ונשמת שדי תבינם שעי"ז הוא איש תבונות כ"ש שם. כמ וכן להיפך על ידי ממון ואכילת העכו:ם שהם בבחי' ובטן רשעים תחסר הוא בבחי' חסר תבונות. וכן כמו שאיש תבונות דולה העצות העמוקות שהם בחי' מים עמוקים עצה כוו' שמהם גדילה האמונה, כמו כן להיפך העכו"ם שהם בבחי' נגיד חסר תבונות עי"ז פוגמין ומקלקלין מוצא המים עמוקים שהם העצות וע"כ הם פוגמין באמונה. וע"כ באמת הם רחוקים מאמונה האמתיית כי הם כופרים ואפיקורסים ומאמינים אמונות כוזביות. וע"כ המסור פוגם מאד באמונה הק' מאחר שמוסר ממון ישראל שהועא פרנסת ישראל שעי"ז באים לאמונה הוא מוסר אותו ביד עכו"ם שעי"ז נפגמה האמונה כיע"י פרנסתם של העכו"ם נסתם ח"ו מוצא המים הנ"ל שהם העצות שמהם גדילה האמונה כי הם בבחי' בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים שנאמר על אמונתם הרעה. וע"כ דין המסור כמין וכופר ממש כי פוגם מאד באמונה כמו מין ממש כי מקלקל ח"ו בושרש האמונה דהיינו במוצא המים שמהם גדילה האמונה שצריכין לחותרו ע"י פרנסת ישראל. והוא פוגם ומקלקל שם ע"י שמוסר ממון ופרנסת ישראל ליד עכו"ם שהם ההיפך מזה כנ"ל. כי עליהם נאמר תחת שלש רגזה ארץ וכו' תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה. כי אמונה הקדושה נקראת אשה יראת ה' אשת חיל כידוע וע"כ כל שבח האשת חיל הוא בענין הפרנסה שמפרנסת בני ביתה בכבוד כמ"ש ותתן טרף לביתה וכו' ולחם עצלות לא תאכל וכו'. כי האשת חיל בחי' אמונה משתדלת תמיד שיהי' פרנסה לבני ישראל הדבקים בה כדי שיוכלו בכל פעם לעסוק יותר לחתור המים עמוקים הנ"ל שמשם גדילה כדי שתתגדל ותתעלה האמונה בכל פעם יותר ויותר וכנ"ל. אבל מי שמוסר ונותן ח"ו פרנסת ישראל ביד העכו"ם על זה רוגזת הארץ שהיא בחי' האמונה הקדושה שנקראת ארץ כי עפר מאנא דכולהו כ"ש שם בהתורה הנ"ל בבחי' תחת שלש רגזה ארץ וכו' תחת שנואה כי תבעל שהוא בחי' האמונה כוזביות שהיא שנואה ותעובה שנותן בה כח ח"ו כנ"ל, וזהו ונבל כי ישבע לחם כיהא בהא תליא כי ע"י ונבל כי ישבע לחם דהיינו ע"י שנותן הפרנסה להנבל שהם העכו"ם עי"ז נותן כח ח"ו באמונות כוזביות כנ"ל ומשם עיקר אריכת הגלות והתגברות ממשלתם מחמת שבעוה"ר נמשכה להם שפע העשירות והפרנסה ובני ישראל הכשרים עניים ודלים. כ"ש בזוה"ק שבגלות ישראל ניזונין מתמצית ורוב עיקר השפע אצלם ע"כ קשה מאד לחתור המים הנ"ל וע"כ מתגברת הסט"א שהם האמונה כוזביות שהם נאחזים שם. וע"כ מתגברת מלכותם וממשלתם וזהו בחי' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה שכל זה נמשך ע"י ונבל כי ישבע לחם וכנ"ל וע"כ המסור הוא כמו מין וכופר ממש וכנ"ל:

וע"כ מורידין ולא מעלין אותו. כי עיקר החיות הוא מהאמונה הקדושה כי היא בחי' חיים אנפין נהירין בחי' באור פינ מלך חיםי (כ"ש בהתורה צוית צדק בסי' כ"ג). וע"כ יש עבירות שחייבין עליהם כרת ומיתה כי עיקר גידול האמונה הוא ע"י העצות כנ"ל שהם בחי' תרי"ג עיטין דאורייתא שהם כלל מצוות התורה. וזהו בחי' כל מצוותיך אמונה שע"י כלל המצוות שהם בחי' עצות דקדושה זוכין לאמונה כנ"ל. וכשפוגם באיזה מצוה עשה או ל"ת אזי פוגם באמונה כפי פגם המצוה שעבר עליה. אבל יש חילוקים כי יש מצוות שכשעובר עליהם אע"פ שהפגם גדול מאד אעפ"כ עדיין אינו נסתם עיקר המעין שמשם גדילה האמונה. אבל יש מצוות חמורות שכשעובר עליהם ח"ו סותם המעין שמשם גדילה האמונה, אף גם כשזה נופל זה קם כי נותן עוד כח להאמונות כוזביות שכחם דייקא כשנסתמין המעיינות והבארות הקדושים האלו שמהם גדילה האמונה. וע"כ הם משתדלי9ם תמיד על זה לסתום הבארות אשר חפרו בימי אברהם סתמום פלשתים וכו'. ומי שעובר עבירה כזאת ח"ו הוא חייב כרת ומיתה כי נכרת ממקור חיותו שהיא האמונה כנ"ל, ע"י שגרם ח"ו לסתום המים הנ"ל שמשם גידולה כנ"ל. ועל כן מצווין הב"ד לבערו מן העולם כ"ש ובערת הרע מקרבך כי יוכל לקלקל יותר ח"ו כי נותן כח ביותר להכפירות ואמונות כוזביות וכנ"ל. וזה בחי' המסור והמין שצריכין להורגו גם בזמן הזה כי הוא גרוע מכולם כי הוא פוגם ביותר ויותר במקור המים שמשם גדילה האמונה מאחר שמוסר ממון ופרנסת ישראל ביד עכו"ם שמשם עיקר גידולה של האמונה הקדושה וכנ"ל:

הלכה ע"פ התורה תקעו אמונה בהלכות נזיקין ה"ה.