חובל בחבירו ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
Translation not yet available
אות א אסור לאדם להכות את חבירו ואם הכהו עובר בלאו וכו' החובל בחבירו חייב בה' דברים וכו':
39 פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה Puras unun limusuch vi-aish li-hu-eer luylu.
כתיב ויאמר לרשע למה תכה רעך וכו'. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בספר ליקוטי מוהר"ן תנינא (סי' כו) ובס' א"ב החדש באות שין שע"י שכרות מפשיטין הדעת מלבוש החסדים ומלבישו בגבורות חזקות ח"ו, גם איתא שם שמשה רבינו מלובש בכל אבר ואבר בכל א' וא' מישראל ומזכיר את האבר המצוות התלויות בו. וע"י שכרות שוכח את האזהרות של משה רבינו הנ"ל. התלבשות משה באברים הוא בחי' התלבשות הדעת בחסדים ע"ש היטב. והכוונה שם כי כולו חד היינו כי משה הוא הדעת והוא מלובש בהאברים ומזהיר אותם דהיינו שמזהיר ומזכיר את כל אברו אבר המצוות התלויות בו והאברי םהם רמ"ח בחי' אברהם בחי' חסדים, והתלבשות משה בהם זה בחי' התלבשות הדעת בחסדים וע"י השכרות שוכח את אלו האזהרות. נמצא שבחי' משה נסתלק מהאברים ח"ו וזה בחי' שמפשיט את הדעת מהחסדים ואזי נתלבש הדעת ח"ו בגבורות ח"ו וכו' כנ"ל נמצא שהענין הנ" למקושר היטב וכול חד וע"ש היטב:
He spread a cloud for a cover, and fire to light up the night.
וזהבחי' איסור הכאה להכות את ישראל כי רמ"ח אברים של כ"א וא' מישראל הם בחי' רמ"ח מצוות התורה ומשה רבינו שהוא הדעת מלובש בכל אבר ואבר כנ"ל וכשמכה את חבירו באיזה אבר וע"י ההכאה מתעוררין ומתגברין בו הדמים באותו האבר כי זה טבע ההכאה, גם עיקר ההכאה הוא שעושה בו חבורה והחבורה הוא ע"י הדמים שמתעוררין ויוצאין ממקום למקום נמצא שההכאה הוא התגברות הדמים, בפרט כשחובל בו ומחסר ממנו אבר לגמרי ועי"ז הו פוגם פגם הנ" לשמפשיט את הדעת בחי' משה שמלובש בכל אבר, מלבוש החסדים ומלבישו בגבורות דהיינו התגברות הדמים שמתגברין ומתעוררין ע"י ההכאה והחבלה. כיגם עיקר פגם השכרות הנ"ל הוא ג"כ העיקר ע" יהתגברות הדמים שמתגברין ע"י השכרות עי"ז בעצמו מפשיט הדעת מהחסדים ומלבישו בגבורות חזקות ח"ו דהיינו התבגרות הדמים שהם בחי' גבורות. וזהו בחי' פגם של ההכאה והחבלה שמתגברין הדמים וכו' כנ, לבפרט כשמחסר ממנו אבר ואזי נסתלק הדעת בחי' משה מאות והאבר וע"כ משה רבינו מזהיר ע"ז. וזהו שכתוב ויאמר לרשע למה תכה רעך כי משה דייקא מזהיר ע"ז היינו על הכאה, היינו בכל עת שא' רוצה להכותאת ישראל חבירו אזי משה שהוא מלובש בכל אבר ואבר מישראל הוא צועק ומזהיר ע"ז בבחי' ויאמר לרשע למה תכה רעך שמשה מזהיר ע"ז תמיד כי הוא מלובש בכל אבר ואבר מישראל וכשא' מכה את חבירו באיזה אבר מגיע הפגם להדעת שהוא בחי' משה שמלובש שם באותו האבר כי ע"י ההכאה מכ"ש כשמחסר ממנו האבר לגמרי אז מסתלק משם הדעת בחי' משה ואזי מתלבש ח"ו בגבורות שהם התגברות הדמים שמתגברים ע"י ההכאה וכנ"ל וע"כ משה מזהיר ע"ז תמיד כנ"ל:
Translation not yet available
כי זה העיקר של יציאת מצרים וקבלת התורה כדי להבליע הדם באברים כדי שיתלבש הדעת בחי' משה בחסדים כמובא בכתבים שעיקר יצי"מ הי' בבחי' לידה לזכך הדמים בחי' ה' מיני דמים וכו' ע"ש היינו שיהיו נמתקין הדמים בחי' גבורות לחסדים שזהו בחי' שנבלע הדם באברים שהם בחי' חסדים בחי' רמ"ח מצוות עשה וכו' כנ"ל:
Shu-al va-yuvai siluv vilechem shuma-yeem yasbee-aim.
וזהו בחי' משארז"ל על החובל בחבירו שמשלם נזק וכו' ואמרו ששמין אותו כעבד זה רמז על הנ"ל כי עיקר קבלתהתורה תלויה ביציאת מצרים דייקא כ"ש אצל כמה מצוות יציאת מצרים וכ"ש בהתחלת היו"ד הדברות שהם כלל התורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. כי עיקר קבלת התורה להכניע בחי' עבדות שהוא בחי' זוהמת הנחש בחי' חם כנען עבד עבדים כמובא וע"כ לא הי' אפשר לקבל התורה כ"א אחר יציאת מצרים מבית עבדים. ואז זכינו לקבלת התורה שהיא בחי' חירות כ"ש חרות על הלוחות וארז"ל אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכו' כי ע"י קבלת התורה פסקה זוהמתן זוהמת הנחש ואז יצאו לגמרי מביי' עבדות מצרים וקיבלו התורה שכלולה מרמ"ח מצוות וכו' כנגד רמ"ח אברים, וכל אבר ואבר על ידי המצוה המיוחדת לאותו האבר עי"ז יוצא מעבדות לחירות דהיינו שנפסק ממנו הזוהמא שהוא בחי' עבדות וזוכה לחירות שהוא בחי' התורה כנ"ל:
They asked and He brought them quail, and satisfied them with food from heaven.
וע"כ לא יצאו ישראל ממצרים עד שהי' ששים רבוא נפשות כנגד ששים רבוא אותיות התורה. כי התורה היא בחי' קומת אדם בבחי' זאת התורה אדם וכ"ש בתיקונים באורייתא אית רישא ועיינין ואברין וגופא וכו' הכי אית בישראל וכו' וכל זמן שלא נשלמו ישראל עד שדשים רבוא לא נשתלם בחי' קומת אדם דקדושה שהוא בחי' התורה וע"כ לא יכלו עדיין לצאת מעבדות לחירות כי א"א לצאת מעבדות לחירות דהיינו להכניע זוהמת הנחש כ"א כשנשלם בחי' קומת אדם שהוא בחי' התורה שעל ידה דייקא יוצאין מעבדות לחירות כנ"ל. כי במצרים לא נזדככו הדמים עדיין עד שיצאו כמובא וזה עיקר בח'י העבדות ע"י תגבורת הדמים שזהו עיקר הגלות והעבדות בבחי' מ"ש בתיקונים לענין הנשמה וכד גלת בכבד איתמר בה תכבד העבודה וכו' והכבד מלא דם כי עיקר העבדות בחי' תכבד עבודה שהוא בחי' זוהמת הנחש הוא בחי' דמים טמאים בחי' דם נדות שפרסה חוה ע"י אכילת עץ הדעת כשרז"ל. וע"י התורה שהיא רמ"ח מצות כנגד אברים של אדם עי"ז נבלע הדם באברים ואז ימתלבש הדעת בחי' משה בחסדים שהם בחי' אברים שעל ידו הי' עיקר הגאולה ואזי נגאלין ויוצאין מעבדות לחירות כנ"ל. וע"כ כשא' חובל בחבירו ומחסר ממנו אבר ועי"ז מפשיט הדעת מאותו האבר ומתגברין הדמים ח"ו ע"י החבלה שהם בחי' גבורות ואזי כשמחסר ממנו איזה אבר ומסתלק הדעת משם ח"ו, אזי חוזר ומתגבר ח"ו בחי' עבודת מצרים מאחר שחסר ממנו אבר שזהו כאלו חסר ממנו מצוה א' כי בכל אבר מלובש משה ומזהיר על המצוה השייכה לאותו אבר וכשחסר האבר מסתלק הדעת משם וכאלו חסר ממנו מצוה, ואזי אין בו שלימות קומת אדם שהוא בחי' התורה שכלולה מרמ"ח אברים כנ"ל. וכשאין אבריו בבחי' שלימות קומת אדם בבחי' התורה כנ"ל אזי חוזר ח"ו בחי' העבדות כי אין העבדות נכנע אלא ע"י רמ"ח מצוות התורה שהם בחי' אדם כנ"ל וע"כ שמין אותו כעבד, כעבד דייקא כנ"ל. וזהו כל אשר בו מום לא יקרב כי חסר ממנו אבר חסר ממנו מצוה א' מהתורה היינו הארת הדעת הנ"ל בחי'משה שמלובש בכל אבר וע"כ אין בו שלימות להתקרב לה' לעבוד עבודתו תמה. כי עיקר עבודת הקרבנות להכניע רוח הבהמיות שהוא בחי' זוהמת הנחש בחי' עבדות. כי עבד דומה לבהמה כשרז"ל כי בכמה מקומות הקישן הכתוב עבדך ואמתך וכל בהמתך וכ"ש עפם החמור עם הדומה לחמור. וע"י הקרבנות מעלין מבהמה לאדם שזהו עיקר הקרבן כמובא במ"א. ועיקר העבודה בכהנים שהם בחי' דעת בבחי' (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו'. ועיקר קדושת הכהנים הם ע"י משה שהוא הכהן הראשון ששימש בז' ימי המלואים כ"ש (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו, והוא משה את אהרן הכהן הראשון ובניו בקדושת כהונה לעבוד עבודה. כי משה הוא הדעת שעל ידו עיקר העבודה להעלות מבההמ לאדם שהוא בחי' דעת, כי משה הקים א תהמשכן והי' יודע לאעלא שייפא בשייפא כי המשכן הוא בחי' קומת אדם כמובן בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ב'), וע"כ כל אשר בו מום ואזי אין מתלבש. באותו אבר אסור לו לעשות עבודת הכהונה כי אינו יכול לעלות מבהמה מבחי' עבדות לבחי' אדם. וע"כ נקראין מעשה הקרבנות בשם עבודה כי על ידם מכניעים בחי' עבדות וזוכין לבחי' אדם בחי' דעת שהוא היפך העבדות שהוא בחי' בהמיות זוהמת הנחש רוח שטות כי זה עיקר הקרבן לכפר על החטא הבא מרוח שטות שהוא מעשה בהמה ולעלות לבחי' דעת בחי' אדם כנ"ל:
Translation not yet available
וזה בחי' ה' דברים שמשלם החובל בחבירו כנגד ה' מניי דמים הנ"ל. כי ע"י החבלה פוגם בהדמים כנ"ל וע"כ צריך לשלם לו ה' מיני דמים דהיינו נזק וצער וכו' כי דמים תרתי משמע. וע"י התשלומין ה' דמים הנ"ל חוזר ומתקן וממתיק ה' מיני דמים הנ"ל וחוזרין הדמים ונבלעין באברים. ונתלבש הדעת בחסדים היינו באברים שהם בחי' חסדים כי הדמים שהם הגבורות נמתקין וכו' כנ"ל. ואזי הדעת זך וצח בבחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא וכו': בילא"ו:
Pusach tzoor va-yuzoovoo mu-yeem hulichoo batzee-oas nuhur.
Loading comments…