אות ו. חלקי נשמות ישראל, שכל העולמות נבראו בשבילם, והמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו (דברי הימים א:ד), כי הקב"ה נמלך עם נשמות ישראל לברא את העולם (ב"ר פ"ח, מדרש רות פ"ב. במדרש אגדה, בראשית כא ז"ל יתברך שמו של הקב"ה האיך הוא מחבב את הצדיקים ומגדלם. האיך גדל אברהם שעשאו סנקלטיקוס [-יועץ] שלו, שיהא נוטל בו עצה... ואפשר שהקב"ה נוטל עצה מבשר ודם ... כל העולם כלו ברא ולא נטל עצה, שנאמר (ישעיה מ:יב) מי מדד בשעלו וגו' (.... את מי נועץ ויבינהו וילמדהו וגו' ישעיה מ:יד) אבל אברהם אני קורא אותו 'איש עצתי' (ישעיה מו:יא), ע"כ), ע"כ.

שורש זה של ישראל להיות הקב"ה נמלך איתם, מבואר ברמח"ל בפירוש משנה א' דספר יצירה (אוצרות רמח"ל עמוד ריח) איך זה נשרש בל"ב נתיבות חכמה, ואחר כך יש שמות, והוא בחינה אחת שבו שורים הצורות על החומר בסוד 'בי"ה שמו', וכז"ל והוא סוד "מי יספר שחקים (-כמו שרבינו הביא באות א' ועזו בשחקים) בחכמה." והענין, כי הנה כל הנברא הוא הודעת פעולותיו יתברך שמו, שזה מורה על ענין אחד, וזה מורה על דב אחר, והוא כמו ה' (-הוי"ה) שאינו השורש עצמו, אבל מורה עליו, כ כל הנבראים כולם הם ממש שמו של הקב"ה. וזהו: "כל הנקרא בשמי". וזה בבחינת השראת הצורה על החומר שפירשתי למעלה, שאז חוזרים כולם להיות רק שמו של הקב"ה. ואז בבחינה זאת נרשמים למעלה בשכינה עצמה בסוד ספר. וזה כדי לקבוע ההנהגה על ידיהם וכו' ע"ש כל דה"ק.

יז:ו וזה בחי' זה יכתוב יד לה' – כמו שכתב למעלה באות ה', הדיבור של הצדיק הלך למרחוק עד שנכתב ונחקק שם בספריהם עכ"ל ע"ש.

עיין במסכת שבת דף יט. אמרו עליו על ר' יוסי הכהן ואמרי לה על ר' יוסי החסיד שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם (שלא היה מוסר להם שום דבר שלא יטלטלו אותו בשבת).

סוף אות ו': וזה והיה שדי בצריך, וכסף תועפות לך (איוב כב), עי' ברש"י שם שלא ידע איך אפשר שהשם יתברך שד"י יהיה עם הצרים ח"ו, ולפי פירוש רבינו א"ש.