Sections
אות-סח
משיבת נפש - Meshivas Nefesh
עצֶם גְּדֻלַּת רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ הֵם עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל עֶצֶם אֲמִתַּת כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף כַּעֲסוֹ וַחֲרוֹן אַפּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם אָז רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנְּבַקֵּשׁ וְנִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְחָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמֶת יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה. וְעַל כֵּן גַּם אָז צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְלִבְטחַ בְּרב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל וַיּאמֶר לְהַשְׁמִידָם חַס וְשָׁלוֹם, אָז הֵבִין משֶׁה לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל פַּשְׁטִיּוּת דְּבָרָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ חָפֵץ לְכַלּוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ כֵּן רַק הַכּל כְּדֵי לְזָרְזָוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הִתְחַזֵּק משֶׁה אָז בַּתְּפִלָּה מְאד עַד שֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה "וַיִּנָּחֶם ה עַל הָרָעָה" וְכוּ, וְאָז לִמְּדוֹ סֵדֶר הַתְּפִלָּה וְגִלָּה לוֹ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְשָׁם גִּלָּה לוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁעֶצֶם אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא רִבּוּי רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו לָנֶצַח, שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" וְכוּ, הַיְנוּ שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְתָמִיד מוֹעִיל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּצְעָקָה וְשַׁוְּעָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אַחַר כָּל הַכְּעָסִים שֶׁמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן רַחֲמֵי אֲמִתָּתוֹ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָאִים צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁמִּתְחַזְּקִים בִּתְפִלָּה תָּמִיד, וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מַמְתִּיקִים כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמְבַטְּלִים כָּל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וּמַכְנִיסִים הַדַּעַת הָאֲמִתִּי בְּיִשְׂרָאֵל, לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד. כִּי זֶהוּ עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קָרוֹב ה לְכָל קוֹרְאָיו לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת", וּכְתִיב: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ וְכוּ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" בֶּאֱמֶת דַּיְקָא כִּי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ גַּם עַתָּה אַחַר שֶׁעָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וְעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר, עֲדַיִן עֲדַיִן אַתָּה חָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנִי וְעַל כֵּן אֲנִי מִתְחַזֵּק וּמִתְפַּלֵּל, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, וְהָבֵן הֵיטֵב הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (הִלְכוֹת רִבִּית הֲלָכָה ה אוֹת ל"ג)
The very greatness of His mercies and kindnesses, may He be blessed, is without end or limit — and it is impossible to grasp at all the true essence of His intention, even in the strongest anger and wrath, G-d forbid. For even then His will is that we should seek and pray before Him and He desires to save us with true, complete salvation. Therefore even then one must strengthen oneself in prayer and beseech Him and trust in His abundant mercies and kindnesses which are beyond all comprehension. As we find with Moshe Rabbeinu, peace be upon him, after the sin of the golden calf — when it seemed as if He intended to destroy them, G-d forbid — Moshe understood not to look at the surface meaning of His words as if He desired to destroy them. But in truth the intention was...
Loading comments…