Sections
אות-עז
משיבת נפש - Meshivas Nefesh
יֵשׁ שֶׁיְּכוֹלִים לִטְעוֹת מֵאַחַר שֶׁרוֹאִים עצֶם רִחוּקָם מֵהָאוֹר, עַל כֵּן יָכוֹל לִפּל עֲלֵיהֶם עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא מַזִּיק מְאד בְּיוֹתֵר מִן הַכּל כַּיָּדוּעַ. עַל כֵּן מִי שֶׁחָס עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לַהֲפךְ הַכּל לְשִׂמְחָה, שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה וּמֵבִין עצֶם הִתְרַחֲקוּת הָאוֹר מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יָגִיל וְיִשְׂמַח מְאד, כִּי הֲלא אַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹאֶה שֶׁהָאוֹר אֶצְלוֹ מַמָּשׁ, כִּי הֲלא אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ מַדְלִיקִים אוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה בְּבֵיתֵנוּ מַמָּשׁ. וְכֵן הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם אוֹרוֹת נִשְׂגָּבִין מְאד וְאָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָם עַל זְרוֹעֵנוּ וְעַל ראשֵׁינוּ, הֲיֵשׁ הִתְקָרְבוּת יוֹתֵר מִזֶּה. וְאִם שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֲדַיִן אוֹר הַתְּפִלִּין רָחוֹק מֵאִתָּנוּ מְאד, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ שִׂמְחָתֵנוּ שֶׁמְּרַפְּאִים אוֹתָנוּ בִּרְפוּאוֹת יְקָרִים וְנִפְלָאִים כָּאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּרְחָק גָּדוֹל כָּל כָּךְ, וּבָזֶה יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה גְּדוֹלָה, כִּי בְּוַדַּאי יוֹצִיאֵנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ וִיקָרְבֵנוּ אֵלָיו בְּרַחֲמִים. וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל עֵת אוֹרוֹת רְחוֹקִים וְנִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ מַמָּשׁ, וְאִם עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם אַדְּרַבָּא, כָּל זֶה צָרִיךְ לֵידַע שֶׁלּא יִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין וּמַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה וְכוּ וְכוּ. כִּי צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁעֲדַיִן הָאוֹר רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאד אַךְ אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לַהֲפךְ הַכּל לְשִׂמְחָה, כִּי אַף עַל פִּי כֵן הָאוֹר הָרָחוֹק הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה הוּא אֶצְלִי וּבְבֵיתִי מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה עַל תּקֶף הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים וְהַכּל כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה לְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד, בִּבְחִינַת זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו וְכוּ וְלִהְיוֹת בָּטוּחַ וְחָזָק שֶׁכְּמוֹ שֶׁגָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, לַעֲשׂוֹת לָנוּ נִסִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁזָּכִינוּ לְאוֹרוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּרְחָק מְאד מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, כְּדֵי לְרַפְּאוֹת תַּחֲלוּאֵי נַפְשׁוֹתֵינוּ, עַל יְדֵי זֶה אָנוּ בְּטוּחִים בְּבִטָּחוֹן חָזָק שֶׁבְּוַדַּאי יוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו וְיוֹסִיף, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ נִסִּים חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת וְיִגְמר מַה שֶּׁהִתְחִיל כִּי דְבַר אֱלקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה (שָׁם אוֹת י"א)
Some can err because they see the very distance of the light from them — and therefore sadness and melancholy can fall upon them, G-d forbid, which is the most harmful of all. Therefore one who truly has compassion on himself must turn everything into joy — for specifically because he sees and understands the very distance of the light from him, through this he should rejoice greatly. For even so he sees that the light is literally near him — for after all, even so we light the holy Chanukah lights literally in our own homes. And similarly, the tefillin, which are awesome supernal lights — we place them on our arms and on our heads. Is there a greater closeness than this? And even though we know that the light of the tefillin is still very distant from us — on the contrary, this itself is a sign of great closeness, for a light is seen only from a distance...
Loading comments…