Volume One • Letter 10
מכתבי שמואל - Michtevay Shmuel Volume 1
ב"ה יום א' פרשת תשא י"ב אדר תשט"ו פעה"ק ירושלים ת"ו.
My dear companions, [חביריי היקרים — "my dear companions." The first time the salutation is addressed jointly to both recipients as a pair. Chaveirim (companions / friends) carries special weight in Breslov — evoking the bond of fellow-travelers on the path to G-d.] who yearn for the service of Hashem in truth — [for this alone is the true and eternal purpose which endures forever. And without this [ומבלעדי זאת — "and without this / apart from this." The word mibil'adei means "in the absence of / without / apart from." The full meaning: without this purpose — the service of G-d — everything else is vanity.] — everything is vanity of vanities, and nothing remains of a person: not silver, not gold, not any thing to take with him into the grave — only Torah and prayer and commandments and good deeds. [מעש"ט = מעשים טובים — "good deeds." The standard abbreviation for ma'asim tovim — acts of goodness and virtue. It appears here as a natural shortened form in the flow of the list: Torah, prayer, commandments, and good deeds — the four pillars of Jewish spiritual life.] May Hashem grant us to remember this every day — for the days pass like the blink of an eye. And may we merit to snatch each day: Torah and prayer and commandments and good deeds — for that is our life in this world and in the World to Come.] [ובבא = ובעולם הבא — "and in the World to Come." The standard abbreviation, paired with בזה (in this world) to convey the full scope: in this world AND in the eternal world that follows.]
שלום וברכה וכט"ס ופורים שמח וחג הפסח כשר ושמח אל מע"כ אהובי ידידי יקירי בלב ונפש המשתוקק לעבודת השי"ת באמת כש"ת כמוה"ר אברהם יאקבוויץ נ"י שליט"א אחר דרישת שלומכם הטוב באהבה רבה, משלומינו הודות להשי"ת.
And who yearn for drawing close to the true Tzaddik in truth — [for this is more precious than everything — for through him alone will we merit the service of Hashem in truth, and merit what we must merit in this passing world. For the fair [היריד — "the fair / the market." A temporary market held for a limited time: one can acquire everything one needs for eternity only during this fair, and once it closes the opportunity is gone. This world is the fair — the only time and place to earn what endures.] to purchase all one's needs for eternity is only in this world, specifically. And one who toiled on the eve of Shabbos will eat on Shabbos.] [מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת — Avodah Zarah 3a. Whoever prepares before Shabbos will have food to eat on Shabbos. Applied: whoever toils in this world (the erev Shabbos) will enjoy in the World to Come (the eternal Shabbos).] May Hashem grant us merit in this, in truth. So may it be His will. Amen.
קבלתי לנכון מכתבו מפרשת בא ומפרשת יתרו ומפרשת תרומה, עם הכסף ששלחתם ואכתוב לך תשובה על הכל, בענין הטשעקיס (צ'יקים) אין נפקא מינה איזה טשעקיס שכבודו שולח כי כולם הנני מחלף בכסף בבנק הממשלה שמקבלת כל מיני טשעקיס שאני מקבל אחריותי שישלמו עבורם, ובענין התפילין של רבינו תם זה ערך ב' שבועות שנשלחו כבר והרבה יגיעה וטרחה הי' לבני נ"י אצל העושה הבתים של התפילין שמהר אותו וזרזו כל פעם והעיקר תדעו שאין לכם לחוש אם הייתם יכולים להשיג תפילין יותר מובחרים, תדעו שאפי' אם הייתם שולחים כפול כסף ממה ששלחתם לא הייתם משיגין תפלין יותר מובחרים, ובענין שאלת כבודו בענין ביאתו לא"י, הנה לפי הבנתי ודעתי, לא יניח כבודו את פרנסתו ודירתו ולא יעשה בחיפזון כי אולי יתחרט ח"ו אח"כ הרבה יותר, ועצתי הוא שכבודו יראה להחיות א"ע בהחשק שחושק לא"י שבזה ממשיכין אויר א"י וקדושת א"י לחוץ לארץ וכן יחיה א"ע בהצדקה ששולח לא"י שבזה נחשב אצל השי"ת ממש כאילו הוא בא"י כמובא בספרים הקדושים ובספרי קבלה וגם בלקוטי מהר"ן חלק א' סי' ל"ז "שע"י צדקה דא"י תכלול עצמיך באוירא דא"י והבל שלך יהי' הבל דא"י והבל תינוקות של בית רבן שאין בו חטא" ע"ש כל הסי' ובפרט שכבודו מחזיק אותנו שנוכל לעבוד השי"ת בא"י ולחדש הרבה בתורה ובפרט בתורת רבינו ז"ל שיהי' זכות הרבים לדורי דורות, ובפרט שכבודו עוסק להשתדל שנוכל להדפיס ספרים קדושים כאלו שיוכלו להחיות כל העולם כולו מראש לסוף אשר על כל דיבור ודיבור יכולין כל העולם לומר אלמלא לא אתינא אלא למשמע דא די (כמבוא לשונות כאלו בזוהר הק' שאמרו הצדיקים כששמעו סודות התורה) והרבה הרבה אנשים יהיו נעשין בעלי תשובה וצדיקים גמורים ע"י אלו הספרים, וגם כבודו מקרב עוד אנשים לעבודת ה' והתקרבות רבינו ז"ל כמו שקרבתם את ר' משה אהרן נ"י וכן יכול להיות שיתקרבו עוד אנשים, ומי יודע איזה נחת רוח השי"ת מקבל מכם ממקום שאתם שם כי אם יאמר לך אדם איה אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם היינו אפי' בעמקי הקליפות אם מקרבין עצמן משם להשי"ת יכולים שם למצוא דיקא אלקות ולעשות לפניו נחת רוח יותר מכל מקום קדוש אחר ומי יודע איזה ניצוצות קדושה צריך להעלות משם כידוע מכל הספרים הקדושים שמאריכין שזה סוד הגלות, והאמת הוא שלא תניחו החשק שלכם לא"י בקרוב ובזה תעשו כלים קדושים לקבל קדושה כשתזכו אח"כ לבוא לשם בעזהי"ת ע"כ עצתי קדושה ונאמנה שלא תניחו פרנסתכם וכל עניני כסף כלל רק להשתוקק ולבקש השי"ת ע"ז ובין כך תתגברו לחטוף מה שתוכלו לחטוף הן בענין עסק ההדפסה שבזה יהי' לכם זכות הרבים לדורות שאין כמוהו ובין לקרב את חבירכם ר' משה אהרן נ"י ואולי יעזור השי"ת שתקרבו עוד נפשות, וגם תשלמו החובות שלכם, ובתוך הזמן הזה תראה עצה (שלא יזיק לכם לפרנסה ולשלום בית ח"ו) שתוכל לבוא בעצמך לאה"ק על איזה זמן באוירון ותזכו לקיים מצות ההולך ד' אמות בא"י וגם להיות על מקומות הק' ולחטוף בזה הזמן עבודת ה' כמה שתוכל ותוכל לראות ענין ועצה פה על פרנסה ודירה שתוכל לקבוע דירתך עם כל ב"ב לנצח, אבל לעת עתה אין צריך לבלבל המוח וללמוד קורסים כלל וגם לא לחשוב כלל לקבוע דירה באמעריקא רק להשתוקק דוקא לאה"ק ובין כך לעשות ולחטוף זכיות כנ"ל מה שתוכל ולהשתוקק עד שתוכל להוציא מכח אל הפועל לבוא בעצמו על איזה זמן לבד ובלי להניח הפרנסה לע"ע, עד שיעזור השי"ת שתזכה לקבוע דירתך פה.
These are: [ה"ה = הם הם / הלא הם — "These are / That is." A standard abbreviation introducing a list of named persons — "the following individuals are being addressed."] the outstanding young scholar, [האברך המופלא — avrech mufla — "the outstanding young scholar." Avrech: a young married Torah scholar; mufla: outstanding, wondrous, distinguished. Together: a young scholar of exceptional distinction and promise.] our master and teacher Rabbi Avraham Yakovitch, may his light shine, may he live long, may G-d protect him and guard him — and his dear companion, of whom it is said: "Acquire for yourself a companion" [וקנה לך חבר — Pirkei Avos 1:6 — Yehoshua ben Perachiah's teaching: "Acquire for yourself a teacher, buy for yourself a companion, and judge every person favorably." Applied here to the bond between the two recipients.] — his honor, his splendor, and his glory, our master and teacher Rabbi Moshe Aharon Ohrbach, may his light shine, may he live long, may G-d protect him and guard him.
ובענין התירוצים על הקשיות שאנו ממשיכים, והנה אחר שעזר השי"ת ושלח אור הגדול הבעש"ט ז"ל בעולם אשר הוא ותלמדיו הקדושים הנמשך קדושתם עד הנה שנתרבה החסידות והאמונה בהשגחה פרטית והבטחון והשמחה בהשי"ת אשר יש הרבה לדבר בזה, חמל השי"ת על הדור השפל בתכלית השפלות כמונו ומתוך האילן הק' הבעש"ט ז"ל יצא אילן פירות כאלו היינו מיוצאי חלציו הק' יצא רבינו ז"ל הנחל נובע מקור חכמה שהוא אור כזה שעדיין לא הי' אור כזה בעולם שיכול להאיר לכל העולם מקצה אל קצה ולהחיות כל העולם כולו מראש ועד סוף והוא הרחמן האמת אשר גילה והודיע לנו עוצם קדושת עצותיו הק' איך נוכל לבוא ולהגיע גם אנו וגם כל העולם כולו להיות נעשים צדיקים גדולים גמורים, וואס דאס גפינען מיר ניט בא קיין שום צדיק פון בריאת העולם ביז יעצט א צדיק וואס זאל אונז דער ציילן זייני דרכים וואס ער האט גיטאן ביז ער איז גקומען צוא זיינעי מדריגות אז מיר זאלין אוך קענין אזוי טואין מיר זאלין אוך קענין ווערין צדיקים, ווארין אין אלע הייליגע ספרים גפונט מן דער עיקר התעורורת אז מען דארף תשובה טאן און מען דארף זיין ערליך, און מען דארף ניצול ווערין פון זינד און דינען השי"ת אבער וויא אזוי קומט מען דער צוא און וויא אזוי איז מען זוכה דער צוא און וואס פאר איין עצה גיט מען זיך אקעגין יצר הרע און אז דער יצר הרע האט זיך שוין געשטארקט התחזקות ארוס דרייאן זיך פון איהם, אין אז דאס עבודת השי"ת לערנין דאוינען גייט ניט וויא עס בדארף צוא זיין וויא זיך מחיה ומחזק זיין און עצות אוף אלעס דאס זעהט מען ניט נאר בייא דעם הייליגען רעבין וואס ער גיט אזוני דרכים אוף עבודת השי"ת אז אפי' דער נדריגסטר ערגסטער מענטש אין דער וועלט זאל גיין מיט דיא דרכים קען ער ווערין א צדיק גדול ונורא מאד מאד שאין לשער, און ער גיט עצות אוף יעדיר זאך און גרוסע התחזקות אוף יעדיר זאך אז מען זאל נאר מקיים זיין זיינע רייד בתמימות ופשיטות אן חכמות און פארדרייאכץ קען מען קומען צוא דער גרעסטער מדריגה פון דער ועלט, נאר דער יצה"ר גיט זיך איין עצה מחלוקת והתנגדות אוף אזא הייליגען רעבין מיט אזוני הייליגע ספרים און אפי' זיינע מענטשין וואס גלייבין שוין יָאה אין איהם פארדריייט ער דעם קאפ ניט מקיים זיין די עצות בתמימות ופשיטות בשמחה וואס דאס איז דער עיקר צוא קומען צוא אלעס גוטס און צוא פילען דיא הייליגע דרכים וויא עס בדארף צוא זיין וואס דיא מענטשן זיינע וואס האבין מקיים גיוען זיינע רייד בתמימות ופשיטות בשמחה פונקט וויא ער הייסט האבין זייא זוכה גווען צוא ווערין גרוסע צדיקים וויא מיר ווייסין פון זייא זכותם יגן עלינו און עכ"פ וויא אזוי עס איז דער וואס רירט זיך נאר אן אין דעם הייליגען רעבינס זאך און דער נאמען פון רעבין ווערט גרופען אוף איהם איז ער שוין זוכה אסאך זוכה אפי' אוף דער וועלט קען מען זעהן און פילען ער אליין און אנדערע מענטשין אוף איהם וואס מען פארדינט יעדין רגע מכ"ש לעוה"ב איז עין לא ראתה, וואס דענמאלט וועט מען ערשט פילן דאס התקרבות צום רעבין וואס קיין גרעסיר דערפון איז ניטא, עס גייט דער הייליגער פורים אזא הוכע קדושה העכיר פון אלע ימים טובים קדושת מרדכי שאין דוגמתה בכל ימות השנה אין דורך שמחת פורים קען מען זוכה זיין ניצול ווערין ממשהו חמץ בפסח און א כשרן פסח.
After inquiring after your precious wellbeing with great love as is fitting [כיאות — kia'ut — "as is fitting / as is proper / as is becoming." A formulaic phrase signaling that the love expressed is exactly the appropriate and right amount.] — as for our own wellbeing — thanks be to Hashem. And I have also received his letter from Thursday of [Parshas] Shmos with the sum of 6 dollars that you collected for the printing. And may it be the will [of Hashem] — in the great force of your desire and your longings [וכיסופין שלכם — "and your longings / yearnings." Kisufin — from the root כסף (longing) — a passionate, aching yearning for something dear. The author pairs retzonchem (your desire / will) with kisufin (your longing / yearning) — the two together describing both the rational desire and the heartfelt longing behind the recipients' support of the project.] — and through your deeds in toil and willingness and enthusiasm and great joy — that we should be able to print the book this year. And certainly you will merit the great good that is stored away for this.
א גריס אונזער חבר ר' אהרן משה נ"י
A Profound Teaching — Charity as Protection on the Great Day of Judgment For our masters in the Talmud and the Midrashim and the Zohar and the writings of the Arizal and in all the holy books of the world — when they speak of the great Day of Judgment that is to come — they literally tremble and are terrified. [מזדעזעים ומתפחדים — "literally tremble and are terrified." מזדעזע — to shake and shudder with dread; מתפחד — to become filled with terror and fear. The greatest Torah masters, when contemplating the future Day of Judgment, experienced genuine physical trembling and spiritual terror.] And as brought in the Talmud — that even Samuel the Prophet זצ"ל was afraid of the great Day of Judgment. And I always think and seek some counsel that one can find in this world to sweeten the great Day of Judgment and to be saved from it. And I found a counsel and a remedy for this in the Sefer HaMidos of our master the Rebbe זצ"ל, letter Heh — under the entry "Hamtakas Din," [Hamtakas Din — המתקת דין — "the sweetening of judgment." A Kabbalistic concept: certain spiritual acts can soften and sweeten the severity of heavenly judgments — transforming harsh din into mercy.] Part 2, section 5 — in these words: "Through charity one sweetens the judgment of the World to Come — that is: the Day of Judgment of the World to Come." See there — and in the cross-references upon it, in the Index of Sources from the Midrash on Parshas Shmos — see there.
אייעהר פריינד ווינטשט אייך
And it is found there that through this we find hope for this Day of Judgment — for in Likutay Tefilos, Prayer 35 from Part 2, it brings in these words: "You know that the essential compassion of all compassions is what You think thoughts [and so on] so that no outcast should be cast away from You at the time of the resurrection — for then will be the essential great and awesome Day of Judgment, from which even all the great and true Tzaddikim tremble and recoil in terror. [חרדים וזוחלים ממנו — "tremble and recoil in terror from it." Two distinct verbs: חרדים (charedim) — trembling with awe and dread; זוחלים (zochalim) — recoiling, shrinking back, crawling away in terror (from the root זחל — to crawl, like a creature that instinctively shrinks back from danger). The combination conveys both the inner trembling and the involuntary physical recoiling — the full embodied response of even the greatest Tzaddikim before this awesome judgment.] And the essential compassion, salvation, success, and hope is: whoever merits to receive salvation and mercy — to succeed through this at that time [and so on]. Fortunate is he who merits this true compassion. Fortunate is he who waits in this world all the days of his life and all his hours and moments to merit this compassion — which is the essential purpose of all the days of the world. And besides this, everything is vanity and vexation of spirit." [הבל ורעות רוח — "vanity and vexation of spirit." The Ecclesiastes formula (1:14; 2:11; etc.) for utter futility: re'ut ruach — a striving after wind, a vexation of spirit — the frustrated grasping at what cannot be held. The prayer applies Kohelet's verdict: apart from earning the divine compassion for the Day of Judgment, everything else in life is ultimately this same empty grasping.] See there. And the hope to succeed there is through charity — as brought in the Sefer HaMidos mentioned above.
שמואל הורוויץ
And I also found in the holy Zohar — it brings that all souls, after all that they go through before they come to their final ultimate resting place, are compelled to immerse in the River of Fire. [Nahar Dinur — נהר דינור — "River of Fire." A river of fire through which all souls must pass in the afterlife as part of their purification (Chagigah 13b; Zohar). The word דינור combines din (judgment) and nur/or (fire/light) — the burning fire of judgment. Even angels are consumed there.] [And this is a great terror — for even angels are burned there, and so on.] But whoever performed charity and lovingkindness [צדקה וחסד — "charity and lovingkindness." Two distinct classical Jewish values that together encompass all benevolent acts: tzedakah (צדקה) — giving of financial resources, money, material help; chesed (חסד) — acts of personal kindness, devotion, and loving attention that go beyond material giving. Together they cover the full range of giving: material and personal, financial and relational. Both must appear — the author wrote them side by side deliberately.] in this world — passes through the River of Fire without any pain or fear or harm, G-d forbid. And in particular — charity like this: to bring merit to the multitudes through printing holy books that will revive and bring close to the service of Hashem even those who are very far — for this is the essential charity. [As brought in the Zohar — that in truth, charity given to the poor person for his livelihood and so on is very precious. But the charity by which one brings merit to the guilty [לחייביא — Aramaic: "to the guilty / those in spiritual debt." The Zohar's term for those who are spiritually culpable — whose lives have led them far from G-d. Bringing such people specifically close to G-d is the highest form of tzedakah.] and draws them close to the service of Hashem — is still far more precious and important by many times than ordinary charity. See the Zohar, Parshas Terumah.]
(שזה אנו לא מוצאים אצל שום צדיק מבריאת העולם עד עכשיו, צדיק שיספר לנו את דרכיו מה שעשה עד שהגיע למדריגותיו שגם אנו נוכל לעשות כן ונוכל להיות צדיקים, משום שבכל הספרים הקדושים מוצאים בעיקר התעוררות שצריך לחזור בתשובה וצריך להיות איש כשר וצריך להנצל מחטאים ולעבוד את השי"ת, אבל איך מגיעים לכך? ואיך זוכים לזה? ואיזה עצה אדם יכול לעשות נגד יצר הרע? ואם היצר הרע התחזק איך יוצאים ממנו? ואם העבודת ה' הלמוד והתפלה לא הולך כמו שצריך איך להחיות ולחזק את עצמו, ועצות על הכל, זה רואים רק אצל רבנו שנותן לנו כאלה דרכים לעבודת ה' שאפילו האדם השפל והגרוע בעולם שילך בדרכים אלו יוכל להיות צדיק גדול ונורא מאד מאד שאין לשער, ונותן על כל דבר התחזקות מיוחדת על כל דבר שרק יקיימו דבריו בתמימות ופשיטות בלי חכמות ובלבולים אפשר לבוא למדרגה הגבוהה ביותר בעולם, רק היצה"ר [מסתדר] נותן לעצמו עצה, ע"י מחלוקת והתנגדות על רבי גדול כזה וכאלו ספרים קדושים ואפילו אנשיו שכבר כן מאמינים בו גם אותם הוא מבלבל את הראש שלא לקיים עצותיו בתמימות ופשיטות בשמחה שזה העיקר להגיע לכל טוב ולהרגיש את הדרכים הקדושים כראוי, האנשים שקיימו את דיבוריו בתמימות ופשיטות בשמחה בדיוק כמו שהוא צוה זכו להיות צדיקים גדולים, כמו שאנו אכן יודעים מהם זכותם יגן עלינו, ועכ"פ מי שרק נוגע בענין רבנו ושם רבנו נקרא עליו הוא כבר זוכה הרבה אפילו בעולם הזה אפשר לראות ולהרגיש האדם בעצמו ואנשים אחרים עליו, מה שמרויחים בכל רגע, מכ"ש לעוה"ב עין לא ראתה שאז בפרט ירגישו את ההתקרבות לרבנו שאין גדול מזה.
And in particular — for this is literally charity for the Tzaddik himself — for the Tzaddik's lips murmur in the grave. And also all his passionate desire and his yearnings [חשקו וכסופיו — "his passionate desire and his yearnings." Two distinct words of longing: חשק (cheshek) — passionate desire, burning enthusiasm; כיסופים (kisufim) — aching yearning, longing, craving. Together they describe the full emotional intensity of the Tzaddik's longing for his words to reach and transform people.] are that his words should make an impression [יעשו רושם — "should make an impression / should leave a permanent mark." Not merely be heard or studied but penetrate — leave a genuine imprint on the soul of the reader, permanently altering them from within.] — that all those who are distant should draw close to Hashem. And this is more precious to him than all his spiritual levels and all his World to Come — as brought in Likutay Halachos. And when one gives even a single coin to the true Tzaddik — he gives back in return thousands of thousands and tens of thousands of tens of thousands of times more — in this world and in the World to Come — forever and ever. And as brought in the story of the Seven Beggars, from the sixth day — in Yiddish: "Az ba vemen ich nem dem gib ich" [אז בא וועמין איך נעם דעם גיב איך — "From whoever I take — for that I give." The Yiddish original of this celebrated phrase from Rabbi Nachman's story of the Seven Beggars, sixth day: one of the beggars declares that whenever he receives something from someone, he gives them infinitely more in return. The Yiddish az ba vemen (from whoever) / ich nem (I take) / dem (that/for that) / gib ich (I give) preserves the precise original wording of the story as told by the Rebbe. The author cites the Yiddish verbatim — the language in which the Rebbe told his tales.] — see there.
הולך ומגיע הפורים הקדוש, כזו קדושה נוראה גבוה מכל הימים טובים קדושת מרדכי שאין דוגמתה בכל ימות השנה וע"י שמחה של פורים אפשר לזכות להנצל ממשהו חמץ בפסח ופסח כשר.
Yiddish Passage with Embedded Hebrew Translation [The author writes a Yiddish summary of the preceding teaching, then immediately provides his own Hebrew translation — both are given here in English. The letter's internal structure places the Yiddish and Hebrew interleaved in brackets.] "In any case — what shall I say to you? — that in this world there is free choice: one can merit. May Hashem help that we should ourselves toil in the service of Hashem and also bring merit to others through the service of Hashem — through printing [דרוקען — drukn — Yiddish: "to print / to press / to publish." From the German drucken. The operative word for the book production project throughout this correspondence.] the holy books — through which every single person can draw close to Hashem: 'lest his eyes see and his heart understand and he return and be healed.' [פן יראה בעיניו ולבבו יבין ושב ורפא לו — Isaiah 6:10. In its biblical context, G-d commands the prophet: make the people's heart fat and their ears heavy and their eyes shut — LEST they see, hear, and understand, and return and be healed. The verse describes what must NOT happen to a hardened people. The author quotes it here in its HOPEFUL inverse: through the light of these holy books, may it happen that their eyes DO see and their hearts DO understand — and they return and are healed. The word פן (pen — lest) becomes an expression of hope: let it not be that they fail to see; rather, may they see.] Now it is the month of Shvat."
ד"ש לחבירינו ר' אהרן משה נ"י
[Author's own Hebrew translation:] From whoever I take — for that I give — see there. In any case — what shall I say to you? — that in this world there is free choice: one can merit. May Hashem help that we ourselves should engage in the service of Hashem, and also to bring merit to others through the service of Hashem — and also to print the holy books through which every single person can draw close to Hashem: "lest his eyes see and his heart understand and he return and be healed." Now it is the month of Shvat.
ידידכם המאחלכם
Seasonal Teachings for the Month of Shvat The sign of Shvat is Aquarius — one who draws and waters from the Torah of his master for others. [מזל דלי שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים — "The mazal (sign / constellation) of Shvat is Deli (the water-bucket / Aquarius) — one who draws and gives to drink from the Torah of his master to others." The Hebrew deli means a bucket for drawing water. The image: the ideal person of this month draws Torah from the deep well of his master's teaching (like a bucket lowered into a well) and pours it out generously for others to drink. A beautiful spiritual interpretation of the astronomical sign.] And it is brought in the Torah teaching [beginning with] "These are the Words" — "in the eleventh month, on the first of the month, Moses undertook to explain the Torah" [הואיל משה באר את התורה — "Moses undertook / was pleased to explain the Torah." The verb הואיל (ho'il) means "he was pleased to / he undertook / he condescended to" — conveying both the initiative and the willing self-offering of Moses in taking on this great task. Moses was not commanded to expound the Torah at this point — he chose and was willing to do so, as a final great act of love for his people.] — and it is brought in the Talmud that he expounded it in seventy languages — meaning: he explained the Torah across all seventy languages, so that even all those who are far away could draw close to Hashem.
שמואל הרוויץ)
And also the weeks of Shovavim are propitious for rectifying the blemish of the covenant. [מסוגל — "propitious / especially suited / spiritually auspicious." The word segulah / mesugal describes a special spiritual receptivity or propitious quality — certain times, places, or acts that are particularly well-suited for specific spiritual purposes.] And the essential [remedy is]: "redeem your sin through charity." [חטאך בצדקה פרוק — Daniel 4:24 — "redeem your sin through charity [toward the poor]." Daniel's advice to Nebuchadnezzar. Applied here: the primary remedy for the blemish of the covenant during Shovavim is charity — and specifically the highest form of charity: printing holy books.] And these [weeks] are a preparation to receive the Festival of Purim and Passover — which are the beginning of the drawing close of Israel to their Father in Heaven.
כו ב"ה יום ב' פ' צו פעה"ק ירושלים תובב"א חג הפסח כשר ושמח ושלום וברכה וכט"ס אל מע"כ ידידי הנעלה וותיק וחסיד משתוקק לעבודת ה' באמת כבוד מהו"ר אברהם יאקבוויטש נ"י וכבוד ר' משה אהרן נ"י אשר זהו עיקר קדושת פסח התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, השתוקקות וכיסופין להשי"ת, בחי' חסד לאברהם אשר הי' איש החסד ובעל נפש שעשה נפשות להשי"ת ע"י הכיסופין והשתוקקות שלו ודיבר אותם בפיו להשי"ת בהתבודדות שלו, ועי"ז גייר גרים, בחי' ואת הנפש אשר עשו בחרן (עי' ליקוטי מהר"ן מאמר ל"א) ופסח הוא הרגל של אברהם ומצות אפה ויאכלו, ורבינו ז"ל מביא בשיהר"ן שהעיקר הוא הרצון, והוא עולה על הכל ובפרט בפסח שהוא התחלת התקרבות להשי"ת, וקודם קבלת התורה (שבכל שנה נעשין התיקונים) אז העיקר למצוא נקודות טובות בעצמו כדי להחיות ולשמח את נפשו, שיוכל להרים את מוחו, לשמח בהשי"ת ולכסוף ולהשתוקק מחדש להתקרב להשי"ת בהתקרבות חדש ובאהבה וחיבה כמו בן לאב שזהו העיקר, ועי"ז יכולים לצאת ממצרים היינו מהיצר הרע ותאוותיו ומצוקותיו ולהנצל מחמץ אשר זהו עצבות ועצלות וכעס אשר זהו עיקר נשיכת הנחש והסטרא אחרא ועי"ז מביא להרהורים רעים מחמצת תמן סטרא דמותא רח"ל, ולצאת מזה הוא רק להרים את המוח בשמחה ואהבה וכיסופין והשתוקקות להשי"ת, וזה שמביא רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' מ"ח שתיכף שהאדם רוצה להתקרב להשי"ת אזי עבירה גדולה כשיש לו עצבות, זה בחי' חמץ בפסח, בתחלת ההתקרבות בחי' פסח חמץ היינו עצבות ודינים וגבורות, אסור במשהו, ורק כיסופין והשתוקקות להשי"ת וגעגועין ואהבה ולדבר בפה (פסח פה—סח לדבר בפה) חסדי השי"ת הן בכלל ישראל שהוציאנו ממצרים כמו שאנו אומרין בההגדה וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח ומביא האריז"ל הרי זה משובח בחסדים היינו שגורם חסד בעולם, ומביא בזוהר הק' מגודל נחת רוח של השי"ת וכבודו אצל כל פמליא של מעלה בעת שמשבחין ומספרין חסדיו בלילה הזאת והעיקר יותר מכל להרגיש גם חסדי השי"ת בפרטיות כל א' בעצמו איך שהחי' אותו בגשמיות ורוחניות וזיכהו במצות והתקרבות אליו ית' ולידע מהצדיק האמת, אשר זאת למעלה מכל החסדים והטובות, אשר עי"ז בוודאי יהא לנו אחרית טוב לנצח, וזה ג"כ שמובא בהגדה מעשה בר"א ור' יהושע וכו' והיו מספרין ביצ"מ כל אותו הלילה, מלבד חסדו הכללי של יצ"מ וכו', ספרו והרגישו כל א' חסדו ונפלאותיו אשר עשה השי"ת עמו בעצמו שזהו העיקר, ועי"ז להודות על העבר ולבקש על להבא, שיקרבהו מחדש לעבודתו ית' וזהו בחי' המוחין דגדלות וקטנות שיש לכל איש ישראלי כל א' לפי מדרגתו בלילה ראשונה של פסח שבאים כל המוחין ביחד באתערותא דלעילא מלמעלה (שזה בחי' הכסופין והגעגועין כנ"ל שזה בחי' אתערותא דלעילא) ואז הוא מאיר לו הרצון ומשתוקק ומרגיש אהבת השי"ת עד אין סוף וזה בחי' התקרבות הראשון דאס דאס ערשטי הארץ וואס השי"ת ווייזט א לעכטיקייט מען זאל איהם נאך לופין (זה הלב הראשון מה שה' מראה אור כדי שירוצו אחריו) כמו שנאמר בשיר השירים אשר הוא השיר של פסח (רק אהבה והשתוקקות) משכני אחריך נרוצה וכו' הביאני המלך חדריו וכ' וזהו הלילה הראשונה והיום הראשון של פסח שמראים לאדם שיש אור כזה שאתה תוכל לזכות בו, ואז האדם מרגיש בעצמו חירות וחיות ואהבה להשי"ת ממש כמו צדיק גדול, ואח"כ לוקחים את האור (כי הוא אתערותא דלעילא מן השמים כמו המלאכים שאין להם בחירה ומתלהבים וכו') ואומרים לאדם עכשיו תכין בעצמיך שהאור יהי' שלך בלי בושה לאכול נהמא דכסופא וזה ענין ספירת העומר, אעפ"י שאין להאדם האור הגדול כמקודם, עכ"פ יהי' נכסף ומשתוקק ומכין א"ע לקבלת התורה אשר זהו תכלית האור לקיים התורה בפשיטות ולהכין א"ע לידע ריחוקו ולהתבייש בימי הספירה ולזכך א"ע ואעפ"י שעובר עליו מה שעובר והיצה"ר מתגבר עליו כמו שמתגבר, אל יניח את מקומו, ויספור הימים ז' נקיים, לראות לזכך א"ע מהדמים הרעים בזה שמתבייש בעצמו ומשתוקק להזדכך ובדיבור פה מלא תהלים ותפלות והתבודדות (וג"כ בשמחה לא בעצבות ח"ו) ואז כששומר גם ימי הספירה שלא מאיר לו כמו יום א' של פסח, ועושה בעבודת ה' כמה שיכול, זה בחי' אתערותא דלתתא, ואזי זוכה אח"כ להאור הגדול של פסח הנ"ל ביתר שאת, כי זוכין בשבועות לקדושת כתר אשר הוא למעלה מהמוחין אשר לזה לא יכולים לזכות אם לא בהתערותא דלתתא, וכשיש להאדם ההמתנה לבלי להניח את מקומו ולחכות תמיד ולצפות לבוא למדרגת קדושתו ואעפ"י שעובר עליו מה שעובר, איננו מניח את מקומו ועושה את שלו מה שיכול לעשות זהו עיקר הנסיון של האדם בזה העולם, ובזה זוכה אח"כ לבוא סוף כל סוף איך שהוא למדרגתו בחי' כתר בשבועות שהמלאכים אינם יכולים לבוא לזה, מפני שאין להם בחירה וכח ההמתנה, ורק הצדיקים בעלי בחירה הגבוהים מהמלאכים, וזה טובה גדולה והתקרבות גדול לאדם כי בההמתנה וההכנה בכל מה שעובר עליו בזה מתקן ומעלה כל מה שהוריד ופגם ע"י עונותיו ודייקא עי"ז זוכה למה שזוכה, וגם חודש ניסן הוא ראש חדשים אשר עוז וחדוה במקומו והשם שלו הוא שם הוי' (משם) י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ היינו גדולת השמחה שבזה החודש בכל העולמות, וכל יום שלו הוא בחי' ר"ח ויו"ט ויכולים לזכות בו ע"י השמחה לתיקון ושמירת הברית עיין מאמר ה' בלקוטי מוהר"ן ח"ב תקעו אמונה, ועי' במאמר מ"ט לשמש שם אהל חלק א' שהחודש הזה הוא שיר וזמרה והלל להשי"ת, השי"ת יזכינו לזה לכל אלו הקדושות ולעבוד השי"ת תמיד בשמחה והשתוקקות אכי"ר. קבלתי מכתבו מיום י"ט אדר ושמחתי לשמוע מה שקבצתם על הספר ואעפ"י שהוא מעט מזעיר אבל ההשתוקקות שלכם להבא יעזור השי"ת שתוכלו לגמור להדפיס הספר הקדוש אשר הוא ג"כ בחי' פסח תורה א' מלקוטי מוהר"ן ור' נתן ז"ל מביא על תורה זאת ענין פסח וספירה ושבועות באריכות, וכעת ערב יו"ט לא יכולים לדבר כלל בענין הספר וע"כ עדיין איני יודע לכתוב כמה כסף יצטרך לזה אני מבין שבכל התורות לא יהיה עוד תורה באורך כזה כי הוא הקדמה לכל הספר ועי"ז הספר ... להגיע למדריגה גדולה כשנלמוד ונקיים...
And Shabbos Shira and Tu B'Shvat — the New Year for Trees — for "the person is like a tree of the field." [כי האדם עץ השדה — Deuteronomy 20:19. Applied inwardly: the human being is like a tree — with roots, trunk, branches, and fruit. On the New Year for Trees, the human "tree" also undergoes its new year of spiritual renewal.] And our master the Rebbe זצ"ל brings that Tu B'Shvat is the beginning of the festival season of the year. [התחלת יו"ט של השנה — "the beginning of the festival season / the beginning of Yom Tov of the year." The Rebbe teaches that the Jewish festival cycle begins not with Rosh Hashana but with Tu B'Shvat — because Chanukah is the conclusion of the Days of Awe (see below), and Tu B'Shvat begins the new cycle of festive spiritual ascent.] [For Chanukah is the conclusion of the Days of Awe — as is well known.] [כי חנוכה הוא גמר של הימים נוראים כידוע — "For Chanukah is the conclusion / final sealing of the Days of Awe — as is well known." כידוע (ka'yadu'a) — "as is well known / as is commonly known" — signals an established tradition. The gmar (גמר) is the final sealing — the same word used in Yom Kippur's "gmar chatimah tovah" (a good final sealing). The Rebbe's teaching: the ten Days of Awe that begin on Rosh Hashana are fully sealed and concluded only on Chanukah — eight weeks later — when the final light of atonement is kindled. Tu B'Shvat then begins the new ascending cycle of the year's festivals: Purim, Pesach, Shavuos, and onward.] And our master the Rebbe זצ"ל brings from Chayei Moharan: "During these times he was not his usual self" [that is: during these times he was not as usual] — [for he had ascended to levels of holiness] — at Tu B'Shvat, and so on. And it is brought there that he would travel through the region [נוסע על המדינה — "he would travel through the region / travel around the province." The Rebbe traveled through the surrounding towns and villages — "through the region" — specifically to deliver Torah teachings on Shabbos Shira and Shabbos Nachamu. A traveling teacher visiting communities in the provinces was a common Chassidic practice.] to say Torah on Shabbos Shira and on Shabbos Nachamu. And there are many Torah teachings that were said on Shabbos Shira — such as Torah 62 in Likutay Moharan, "And G-d turned the people" — and Torah 9, "The Depths" — and Torah 38, "The Chariots of Pharaoh" — and so on, and many more. May Hashem grant us merit to merit ourselves, and to bring merit to others — for Moses merited and brought merit to others, and the merit of the multitudes depends on him. [משה זכה וזיכה, זכות הרבים תלוי בו — Avos 5:18 applied to Moses. The one who enables others to merit — by supporting the printing of books — both merits personally and earns the merit of all who benefit from it for all generations. Zechut harabim — the merit of the multitudes — is then attributed to and "hangs upon" the one who made it possible.]
כז ב"ה יום ג' תבא פה מירון ת"ו שלום וברכה וכתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה וכט"ס אל מע"כ אהובי ידידי מאנש"ש הנחל נובע מקור חכמה משתוקק להתקרבות להצדיק האמת ולא"י ולעבודת ה' כראוי, מו"ה אברהם יאקבוויטש נ"י שליט"א. אחר דרישת שלומו הטוב באה"ר, משלומינו הודות להשי"ת, קבלתי לנכון מכתבו מיום ב' ראה עם א סקריפ (תלוש מזון) על חמשה דולר ומה מאד שמחתי לשמוע משלומו הטוב ולראות געגועיו ותשוקתו וכיסופיו להשי"ת ולהצדיק האמת ולתשובה שלימה כראוי אשר זה העיקר מהכל הכיסופין והרצון להדבר שבקדושה ומובא בספרי קודש שהרצון והתשובה נקרא הנשמה ועשיית הדבר שבקדושה בעצמו נקרא הגוף של המלאך הנעשה מכל דבר מצוה ועבודת השם ורבינו ז"ל אמר בהשיחות הר"ן שהעיקר הוא הרצון כי מי יכול לומר שעובד את השי"ת אפי' שום מלאך ושרף רק העיקר הרצון דער עיקר דאס ביינקין נאר דער ווייל חאפטין אריין כלומרשט מעלערינט כלומרשט מעדאווינט נאר דער עיקר איז דער רצון און דער רצון איז עולם החירות וואס דער יצה"ר מיט דיא סט"א קען גאר ניט ציא טרעטין און ר' נתן ז"ל ברענגט אין לק"ה אורח חיים חלק א' ברכות השחר הל"ה כמעט כל ההלכה ובפרט מסעי' מ"ט עד הסוף דאס גרוסקייט פין דעם רצון אין אז דאס איז דיא מנורה וואס האט גברענט אין בית המקדש אז יודישי הערצער זאלין ברענין ציא השי"ת מיט גוטע רצונות, אין נאך ההלכה ברענגט ער אין דעם ליקוטי הלכות הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' ובפרט סעי' ח' י"א ט"ז אז מצוה טייטש בא העפטין ע"י כל מצוה העיקר הוא שנתגבר הרצון ונתדבקים עי"ז להשי"ת ברצונות טובים (וכמו שאמר רבינו ז"ל אז דער רצון איז דער עיקר אין דיא מצות ברענגין אמונה און רצונות און פארקערט אז דער עיקר ביטרקייט פון דער עבירה וואס האקט אפ דיא אמונה מיט דעם רצון פון דעם מענטש) (העיקר זה הכיסופים, רק בינתיים חוטפים, כאילו לומדים כאילו מתפללים, אבל העיקר זה הרצון. והרצון הוא עולם החירות שהיצה"ר והס"א אין להם בכלל גישה לשם ור' נתן מביא בלק"ה או"ח חלק א' ברכות השחר הל' ה' כמעט כל ההלכה ובפרט מסעיף מט' עד הסוף גודל מעלת הרצון ושזה ענין המנורה שדלקה בבית המקדש כדי שלבות ישראל יבערו להשי"ת ברצונות טובים. ועוד הלכה הוא מביא בלק"ה הל' נטילת ידיים שחרית הלכה ד' ובפרט בסעיפים ח' י"א ט"ז שמלת מצוה פירושה לחבר, ע"י כל מצוה העיקר הוא שנתגבר הרצון ונתדבקים עי"ז להשי"ת ברצונות טובים (וכמו שאמר רבינו ז"ל שהרצון זה העיקר והמצוות הם מביאים לידי אמונה ורצונות, ולהיפך עיקר מרירות העבירה שהיא מנתקת את האמונה והרצון של האדם) ועבירה לשון עובר וחולף שחולף ועובר ממנו הרצונות להשי"ת ובאמת לא יכולים להיות תמיד בהשתוקקות חזק כי צריך להיות רצוא ושוב ואז כששבין מהרצון לעניני העה"ז אז מתגבר הסט"א ביותר ורוצה להפילו ולמשכו לעבירות ח"ו צריכין לכבות חמום הלב ע"י לימוד תורה וכו' עיין בהלכה הזאת וגם ידע כבודו כי העיקר הוא התחזקות ולסמוך על השי"ת ועל הצדיק האמת כי לא יעזבנו ח"ו וכאשר אמר מנוח לאשתו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת, און דאס קען מיר זאגין יעדיר אוף זיך אליין ווען השי"ת זאל אונז ניט וועלין און זאל מיינען אונז מרחק זיין און אונז ניט וועלין ברענגין צום אמתין תיקון הנפש ותכליתה וואלט ער אונז גלאזט פאר פאלין ווערין בעמקי שאול און וואלט ער אונז ניט ציא גברענגט ציא דעם הייליגען רעבין וואס ער האט ציא גזאגט אונז מתקן זיין בתכלית וויא עס פאסט פאר איהם, און דער רבי ז"ל איז דאס מקיים אוף דער וועלט, ווארין אז מען קומט ציא צום רעבין קען מען שוין ניט רואין און מען מיז תשובה טואין ווארין ווען מיר ווייסין ניט פון רעבין וואלט מען גקענט איבער גיין אלע יארין און מען וואלט גאר ניט גיביינקט תשובה צוא טואין און דאס ווייסט יעדיר בא זיך וויפול ער פאר דינט מיט דעם וואס איז מקורב צום רעבין ז"ל וויפול תורה אין תפלה בכוונה אין תהלים און מצות און חסד און צדקה און מעשים טובים און וויפול קרעכצין און חרטה און ביטרקייט אין הארץ אוף דיא זינד און ביינקיכץ צוא תשובה און ביינקיכץ צוא דינען השי"ת און וויפול הָאן-האלטזיך ניט זיך נאך צוא געבין דיא תאות און וויפול ווינצקער שלעכטי קוקכץ אין דיא וועלט און וויפול ווינצקער עבירות און מער מצות וואס מען איז זוכה דורך דעם רעבין ווארין רח"ל מען וואלט זיך גקענט נאך געבין דאס הארץ השם ישמרנו. און דאס ווערט גברענגט אין הייליגע ספרים אז אלע יסורים פין דער וועלט אוף איין מענטש תמיד איז כדאי ציא ליידען אביא איין הרהור ווינציקער האבען אודער איין הסתכלות ווינציקער מכ"ש איין עבירה ווינציגער קען מען פארשטיין וויא מיר זענין זוכה דורך דעם הייליגען רעבין וואס יעדיר האר וואס מען ציט זיך צוא השי"ת אוף דיא וועלט דאס איז טייעריר פון דער גאנצע וועלט און מער בלאבט טאקי ניט פון דעם מענטשין נאר וואס ער חאפט אריין אין דיא וועלט יעדיר נקודה טובה, מכ"ש וואס מיר האפין אז סוף כל סוף וועלין מיר זוכה זיין דורך דעם רעבין באמת תשובה טאן קומען צום אמתין תכלית אוף דיא וועלט צוא וואס מען איז אראפ גקומען אוף דיא וועלט, דער עיקר התחזקות דינען השי"ת בשמחה, און לערינט גוט דעריך דיא ערשטי הלכה פון אורח חיים חלק א' השכמת הבוקר הלכה א' וועט איהר זיך ממש מחיה זיין, און דער עיקר זיך צוא האלטין אין רעבין וואס אוף דעם לייגט זיך דער יצהר הרע מער וויא אוף אלדינג ווארין ער וועט אלדז לאזין דעם מענטשין אלע עבודות נאר זיין א ברסלבר חסיד ניט דארף מען האבין דעם קאפ אוף דער רעכטי זייט אז ביז מין קבר אריין ניט אפ טרעטין פין רעבינס זאך יהי' איך שיהי' וועט מען בוודאי האבין א גוטען סוף און מען וועט קיין מאל קיין חרטה ניט האבען יעצט וועלין מיר שרייבען אביסעל פון אלול דער עיקר כונת אלול איז תשובה טאן (און דער תורה ו' ליקוטי מוהר"ן קרא את יהושע) און דער עיקר תשובה ליידען בזיונות ושפיכות דמים, מער פון אלע בזיונות איז וואס דער מענטש פילט זיין נידרקייט וויא ווייט ער איז פין השי"ת און דער בעל דבר יאגט איהם און פלאגט איהם און ער שעמט זיך וואס ער קען ניט דאבנין און לערנין וויא עס איז צוא זיין און בפרט דער חבר קען בעסיר דאבנין פון איהם וכו' און ער שעמט זיך און מקבל פאר תשובה אוף דיא עונות דאס איז דיא אמתי תשובה, און ווידער דער עיקר תשובה איז הַמְתֵן דאס הייסט ווארטין אז מען וויל תשובה טאן דארף מען וויסען אז מען מוז ווארטין מען קען ניט אריין שפרינגען אין דער קדושה מיט איינמאל מען מיז ווארטען (דאס גאנצע לעבין פון דעם מענטשין) און עס מיז אסאך איבער גיין אוף דעם מענטשין און מען לאזט איהם אראפ און נסיונות אין דיא הייגינע ערטיר וואס ער האט פריער גזינדיגט יאגין איהם דיא מחשבות און ער דארף עומד בנסיון זיין און אנטלופען פון דיא מחשבות און ניט טואין וואס ער האט פריער גטאן, און יעדיר ציא וואס ער ציהט זיך אוועק פין דיא מעשים וואס ער האט גטאן הן מעשה הן דיבור הן מחשבה איז זייעהר טייעהר און ער איז מתקן וואס ער האט פריער מקלקל גווען דאס הייסט אמתי תשובה. תשובת המשקל היינו ער קען טואין ווייטער וואס ער האט גטאן און ער טוט ניט און אנטלופט דער פין און שעמט זיך דערמיט און וויטער דארף מען תמיד תשובה טואין ווארין ניט מיט איין מאל קען מען זיך שעמין און חרטה האבין באמת און מתודה זיין זיך באמת מעומק הלב דארף מען תמיד תשובה טאן אוף דיא פריערדיגע תשובה וואס איז ניט גווען וויא עס בדארף ציא זיין און אזוי תמיד און ווייטער דארף מען זיין בקי סייא אין עליה אז דער מענטש ברענט אין עבודת השם דינט השי"ת זאל ער ניט מיינען אז ער איז שוין נאינט ציא השי"ת נאר ער זאל וויסען אז ער נאך גאר ווייט און ער דארף גיין העכיר און העכיר און אזו דארף ער זיין בקי בירידה אפילו וויא אויך ער איז טאמער ער פאלט אריין אפילו אין דיא נדעריגסטע ערטיר אפילו אין שאול תחתית ממש זאל ער זיך ניט מייאש זיין אין זוכען השי"ת ביז ער וועט גען העכיר און העכיר און אפילו ער פאלט אראפ אלפים ורבבות פעמים זאל ער זיך צריק אוף הייבען כנ"ל ואז כשחזק בכל זה ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו. (וזה אנו יכולים לומר כל אחד על עצמו, אם השי"ת לא הי' חפץ בנו וכוונתו להרחיקנו ואין רצונו להביאנו לתיקון הנפש האמיתי ותכליתה, הוא הי' נותן לנו לשקוע בעמקי השאול ולא הי' מביאנו לרבינו הקדוש שהבטיח לתקננו בתכלית כמו שמתאים לו ורבינו מקיים את זה כאן בעולם כי כשמגיעים לרבינו כבר אי אפשר לנוח ומוכרחים כבר לעשות תשובה, כי אם לא היינו יודעים מרבינו היינו יכולים לעבור את כל ימי חיינו מבלי לכסוף בכלל לחזור בתשובה וזה יודע כל אחד בנפשו כמה הוא מרויח בזה שמקורב לרבינו כמה תורה ותפלה בכוונה ותהילים ומצוות וחסד וצדקה ומעשים טובים וכמה אנחות וחרטה ומרירות הלב על העבירות וכיסופים לתשובה וכיסופים לעבודת השי"ת וכמה התאפקות והמנעות מללכת אחרי התאוות וכמה פחות הסתכלויות רעות בעולם הזה וכמה פחות עבירות ויותר מצוות מה שזוכים ע"י רבינו, כי רח"ל היינו יכולים ללכת אחרי שרירות לבנו השם ישמרינו וזה מובא בספרים הקדושים שכל היסורים שבעולם, שיבואו כולם על אדם אחד כל ימי חייו כדאי לסבול בשביל הרהרור אחד פחות או הסתכלות אחת פחות מכ"ש עבירה אחת פחות, אז אפשר להבין מה אנו זוכים ע"י רבינו הקדוש שכל נימא כחוט השערה שנמשכים להשי"ת בעולם הזה זה יותר יקר מכל העולם ואכן לא נשאר מהאדם יותר — רק מה שזוכה לחטוף בעולם כל נקודה טובה מכ"ש שתקותינו שסוף כל סוף נזכה ע"י רבינו לעשות תשובה באמת לבוא לתכלית האמיתי כאן בעולם מה שעבור זה ירדנו כאן לעולם. העיקר להתחזק לעבוד את ה' בשמחה, ותלמד את ההלכה הראשונה באורח חיים חלק א' השכמת הבוקר הל' א' ותעבור עליה היטב וממש תתחיו מזה והעיקר לאחוז את עצמו ברבינו שעל זה היצה"ר מניח את עצמו יותר מעל הכל, כי הוא יניח לאדם את הכל, כל העבודות, אבל להיות חסיד ברסלב לא, לכן צריך להחזיק את הראש בצד ימין שעד הקבר לא לסור מעניין רבינו יהי' איך שיהי', אז יהי' לנו בודאי סוף טוב ולא נתחרט לעולם. עכשיו נכתוב קצת מאלול עיקר כונת אלול זה לעשות תשובה (ותורה ו' בלקו"מ קרא את יהושע) ועיקר התשובה לסבול בזיונות ושפיכות דמים ויותר מכל הבזיונות זה מה שהאדם מרגיש את פחיתותו כמה הוא רחוק מהשי"ת והיצה"ר רודף אחריו ומענה אותו והוא מתבייש שהוא לא יכול להתפלל וללמוד כראוי, בפרט שחבירו יכול להתפלל יותר טוב ממנו וכו', והוא מתבייש ומקבל את זה לתשובה על עוונותיו זוהי תשובה אמיתית, גם הרי עיקר התשובה זה ההמתן, כלומר להמתין, כשרוצים לעשות תשובה צריכים לדעת שמוכרחים להמתין אי אפשר לקפוץ לתוך הקדושה בבת אחת חייבים להמתין (כל החיים של האדם) ומוכרח שיעבור על האדם הרבה ומורידים אותו לנסיונות, ומחשבותיו רודפים אותו לתוך אותם מקומות שהוא חטא מקודם והוא צריך לעמוד בנסיון ולברוח מהמחשבות האלו ולא לעשות מה שהוא עשה מקודם וכל משיכה שהוא שהוא מושך את עצמו מאלו המעשים שהוא עשה מקודם הן מעשה הן דיבור הן מחשבה, זה יקר מאד, ומתקן מה שהוא קלקל מקודם, זה נקרא תשובה אמיתית תשובת המשקל היינו שבאפשרותו להמשיך לעשות מה שהוא עשה והוא לא עושה ובורח מזה ומתבייש בזה. ובהמשך צריך תמיד לעשות תשובה שהרי לא בפעם אחת אפשר להתבייש ולהתחרט באמת ולהתוודות באמת מעומק הלב אז צריך תמיד לעשות תשובה על התשובה הקודמת שלא היתה כראוי להיות וכן תמיד, גם צריך להיות בקי הן בעליה כשהאדם בוער בעבודת ה' הוא עובד את השי"ת שלא יחשוב שהוא כבר קרוב להשי"ת רק שיידע שהוא עוד רחוק מאד והוא צריך להמשיך לעלות יותר ויותר וכן הוא צריך להיות בקי בירידה אפילו שהוא במדרגה גבוהה כמה שתהיה שבאם יפול לתוך המקומות הכי נמוכים אפילו בשאול תחתיות ממש שלא יתייאש ויחפש את השי"ת עד שהוא יעלה מעלה מעלה ואפילו הוא נופל אלפים ורבבות פעמים שיחזור לקום כנ"ל ואז כשחזק בכל זה ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו) יעצט אביסעל פין ר"ה, (כעת נכתוב קצת על ר"ה) ר"ה אצל הקיבוץ מאנ"ש אין דבר גדול מזה ולהתקשר לרבינו הקדוש ובפרט ער"ה ור"ה. ער"ה לעשות פדיון, ער"ה לילך על קברי צדיקים ולומר תיקון הכללי בהתקשרות לרבינו הקדוש ולעשות ווידוי דברים ר"ה לבכות מתוך שמחה חדות ה' מעוזכם, ביום א' של ר"ה למעט בדיבור בר"ה להיות חכם לחשוב רק מחשבות טובות שהשי"ת יטיב עמנו ויכתבינו לטובה ולסמוך ולבטוח על השי"ת והצדיק האמת דיא ערשטי נאכט ר"ה גייא איך מיט מיינע מענטשין (בלילה הראשון של ר"ה עובר אני עם אנשיי) צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים טובים אכי"ר, ותזכו לשנה טובה ומתוקה. ידידכם שמואל הורוויץ
Practical Updates: Tefillin and Book The Rabbeinu Tam tefillin will be completed this week — and with G-d's help will be sent soon. The book is in the middle of the af-taifen [the typing / keyboarding]. And when we finish the af-taifen we will speak about the matter of printing it. May Hashem grant us merit to complete its printing, and to study it and to teach with it — for it is a new light by which many, many people's eyes and hearts will be illuminated through it. And regarding the resolutions to the difficulties that we are in the middle of — there is not sufficient paper now for this — therefore with G-d's help in the coming letters we will continue to resolve the difficulties.
כח ב"ה, יום ג' פרשת תצא, ז' אלול חודש הרחמים והרצון, יום שזכיתי לבא בפעם הראשון על ציון רבינו ז"ל באומן במס"נ עצום אשר הבטיחנו וכו' ה' יזכינו להיות כרצונו ית' וכרצון הצדיקים זיע"א אכי"ר. כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה וכט"ס אל מע"כ אהובי ידיד נפשי ולבבי וכו' המשתוקק וכוסף ומתגעגע בכל לב ונפש לעבודת ה' ולהתקרבות הצדיק באמת (אשר זהו העיקר מכל העיקרים ומכל המדרגות שבעולם וכמובא בס' המדות אות צדיק: ביאת המשיח תלוי בהתקרבות הצדיקים, עיקר השלמת הנפש תלוי בהתקרבות הצדיקים, התקשרות לצדיקים היא רפואה גדולה, השי"ת יזכינו לזה בשלימות אכי"ר) החסיד המופלג, עושה צדקה וחסד, טוב לב יבורך וכו' מוה"ר אברהם יודא יאקבביץ נ"י הי"ו שליט"א. אחדשה"ט באה"ר כיאות. משלומינו הודות להשי"ת, לנכון קבלתי מכתבו ונדבת לבו על חג השבועות והחי' אותנו מאד בזה כן יחי' השי"ת אתכם בזה ובבא וכן קבלתי מכתבו מפרשת עקב ברכת מז"ט הלבבית והנפשית ותתברכו בכל הברכות הכתובות בתורה וכו'. והנה אעפ"י שמוחי מוטרד מאד אעפי"כ פטור בלא כלום אי אפשר, הנה בהתו' ו' לק"מ קרא את יהושע, רבינו הקדוש מלמד אותנו דרכי התשובה איך לשוב להשי"ת באמת, שהעיקר למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ולסבול בזיונות ובושות וחרפות ושפיכות דמים בשביל כבוד השי"ת ולידום ולשתוק. וזהו בוודאי כשא' עושה לי בזיונות ח"ו סתם, ג"כ לקבל באהבה בשביל כפרת העונות, ומכ"ש בשביל דבר שבקדושה (כמו לילך עם זקן ופיאות) ומכ"ש וכ"ש בשביל התקרבות להצדיק אשר בשביל זה כדאי לסבול כל הבזיונות וצער שבעולם אשר מזה נעשה כלים לקבל קדושת אור הצדיק ולהיות נתקשר בו ונכלל בו תמיד ונעשה יחוד בין חמה ולבנה, משה ויהושע, כמובא שם בהתורה הזאת. דאס גייט אויף יודען, בפרט אויף יעדין ברסלבר חסיד וואס וויל זיין א יוד און מקושר צום רעבין באמת, אז ער לייד פאר דער קדושה און פאר דעם צדיק בושה און בזיונות — דאס הייסט "אוהל מועד" פאר דעם צדיק'ס זאך. הן דיא מענטשין זיינע, מיט זייא זיך צוא נוף קומען (און שיימט זיך פאר זייא וויא זייא דינין השי"ת גאר אנדערש), הן דיא הייליגע ספרים וואס ער לערינט זייא (און שיימט זיך וואס שטיט אזוני הייליגע מדרגות און וויא ווייט ער איז נעביך פון זייא). איז דער "אוהל מועד" קניפט ציא דעם מנטשין (יעדיר יוד תלמיד פון צדיק) וואס הייסט "יהושע" נער לא ימוש מתוך האהל צום צדיק האמת וואס הייסט "משה", ווערט "אדם לשבת על הכסא". און יעדיר יוד איז באשאפין גווארין צוא דעם תכלית, און סוף כל סוף וועט יעדיר זוכה זיין צוא דעם מיט דעם כח פון צדיק האמת; נאר וואס מער דער מענטש האט א חלק מיט זיין מקיים זיין דיא הייליגע תורה וואס דער רבי ז"ל בריינגט, אין וואס מער ער לייד אין מוטשיט זיך אין יודישקייט, און עס גייט אוף איהם איבער, און ער איז מקיים "המתן" און ציילט ספירה און ער איז זיך מחזק מיט אלע כוחות ניט אראפ פאלין, און איז בקי בירידה, בעליה, ברצוא ושוב, און תמיד אלט ער זיך בדרכי התשובה — גייט ער העכיר, ווייסט ער אז ער איז נאך גאנץ ווייט און ער דארף ערשט אן הייבען ציא בענקין צוא ווערין איוד, און ערשט אן הייבען אמת תשובה צוא טאהן. אין אז ער איז נעביך זייעהר ווייט, זאל ער זיך ניט לאזין נארין צוא מיינען אז ער קען שוין ניט זוכה זיין צוא וואס איוד דארף זוכה זיין אויף דיא וועלט, נאר ער זאל וויסען אז ער דארף תמיד רייסען זיך צוא עבודת ה' אפילו פון שאול תחתית ממש, און טואין וואס ער קען אין עבודת ה': לערנען און דאווינען און מצות. און אז עס איז ניט וויא עס בדארף צוא זיין דאס דאווינען, זאל ער מקבל זיין דיא בושה פון דיא ירידות, וואס ער דארף זיך זייער שיימען פאר זייא, פאר וואס טאקי ער זייט אזוי אויס, זאל ער דאס מקבל זיין פאר א כפרת עונות, ער זאל מקיים זיין ידום וישתוק און ניט מהרהר זיין נאך השי"ת. און אזוי כל ימיו מוז מען זיך שלאגין מיט דעם יצה"ר, און זיך קיינמאל ניט לאזין זיך אוועק רייסין פון השי"ת אין פון צדיק, הן בעלי' גדולה והן בירידה עצומה ח"ו, זאל ער טואין זיינס וועט ער בוודאי זוכה זיין וואס ער וועט זוכה זיין, און עס וועט זיין ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, וואס דאס איז גאנץ כוונת אלול פון כתבי האריז"ל אכי"ר. (זה הולך על כל ישראל ובפרט על כל חסיד ברסלב שרוצה להיות יהודי כראוי ומקושר לרבינו באמת שהוא סובל בושות ובזיונות בשביל הקדושה ובשביל הצדיק זה נקרא "אהל מועד" לענין של הצדיק הן אנשיו להתוועד איתם יחד (ומתבייש מהם איך הם עובדים את ה' באופן אחר לגמרי נעלה ביותר) הן ספריו הקדושים שלומד בהם (ומתבייש מהמדרגות הנעלות הקדושות הכתובים שם וכמה לדאבונו הוא רחוק מהם) וה"אהל מועד" הזה קושר את האדם (— כל יהודי שהוא תלמיד של הצדיק) הנקרא "יהושע" נער לא ימוש מתוך האהל, לצדיק האמת הנקרא "משה" ונעשה "אדם לשבת על הכסא". וכל יהודי נברא לתכלית הזאת וסוף כל סוף כל אחד יזכה לזה בכח הצדיק האמת רק מה שיש לאדם יותר חלק בקיום התורה הקדושה הזו שמביא רבינו ומה שהוא יותר סובל ומתייגע בקיום היהדות ועובר עליו והוא מקיים "המתן" וסופר ספירה ומתחזק בכל הכוחות לא ליפול והוא בקי בירידה ובעליה ברצוא ושוב והוא אוחז תמיד בדרכי התשובה, כשהוא הולך ועולה הוא יודע שהוא עדיין רחוק וכעת הוא צריך להתחיל להיות יהודי וכעת להתחיל לעשות תשובה באמת, וכשהוא רחוק מאד לדאבונו שלא יתן לרמאות את עצמו לחשוב שהוא כבר לא יכול לזכות למה שיהודי צריך לזכות בעולם הזה רק שיידע שהוא צריך תמיד להמשיך את עצמו בכח לעבודת ה' אפילו מהשאול תחתיות ממש לעשות מה שהוא יכול בעבודת ה' לימוד ותפלה ומצות וכשהתפלה היא לא כמו שהיא ראויה להיות שיקבל את הבושה מהירידות, מה שאכן הוא צריך מאד להתבייש מהם למה באמת הוא נראה כך, שיקבל את זה לכפרת עונות ויקיים ידום וישתוק ולא להרהר אחרי השי"ת. וכך כל ימיו חייבים להלחם עם היצה"ר ואף פעם לא לתת לנתק אותו מהשי"ת ומהצדיק הן בעליה גדולה והן בירידה עצומה ח"ו שהוא יעשה את שלו אז בודאי יזכה למה שיזכה ויהי' ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו שזה כל כוונת אלול מכתבי האריז"ל אכי"ר) טוב לומר בימי אלול כל תנ"ך, תקונים, שיחות הר"ן, ס' המדות, ספורי מעשיות, חיי מוהר"ן, קצור לקו"מ, לקוטי תפלות; ערב ר"ה צריך ליתן על פדיון; צריך לומר תיקון הכללי בהתקשרות לרבינו הק' באומן, ולהתוודות הרבה ווידוי דברים אין זיך גיט מתבונן זיין תשובה טאן דעם לעצטן טאג בבכי' ותחנונים והתקשרות לציון רבינו ז"ל. דעם ערשטן טאג ר"ה ניט ריידען, זיין א חכם און טראכטען גוטע מחשבות בבטחון להשי"ת שייטיב עמנו בכל הטובות, און זיין פרייליך "חדות ה' מעוזכם", "בשמך יגילון כל היום ר"ת בכיה" ובהתקשרות לקיבוץ. שרייבט מיר אייער מוטערס נאמען, ציא בייטען פאר אייך תמיד (ולהתבונן היטב לעשות תשובה ביום האחרון בבכיה ותחנונים והתקשרות לציון רבינו ז"ל, ביום ראשון של ר"ה לא לדבר, להיות חכם ולחשוב מחשבות טובות בבטחון להשי"ת שייטיב עמנו בכל הטובות ולהיות בשמחה "חדות ה' מעוזכם" "בשמך יגילון כל היום" ר"ת בכיה ובהתקשרות לקיבוץ. תכתבו לי שם אמכם, להתפלל עבורכם תמיד) ידידכם מאחלכם שנה טובה ומתוקה שמואל הורוויץ
A Personal Matter — Why the Son Was Named Aharon And regarding what he asked me — why I gave my son the name "Aharon" — [he was also given the names] Nachman and Nathan — which are in honor of our master the Rebbe and R' Nossan זצ"ל. The matter is as follows: There was a dispute in my home — that they [the family] wanted me to give the name "Aharon" in honor of their family name [על שם משפחתם — "in honor of / after their family name." Naming a child after a family member or family name is a cherished Jewish tradition, and family pressure to honor this custom can be significant.] — and I could not refuse them entirely and completely. [ולא יכולתי לדחותם מכל וכל — "and I could not push them away / refuse them entirely and completely." מכל וכל — "from everything and everything" — an emphatic double phrase meaning completely and utterly. The author could not reject the family's wishes at all, not even partially.] And therefore I gave both the name Aharon and [the Breslov names]. And also because the brit milah was in the week of Parshas Chukas — in which is brought the passing of Aharon the Priest זצ"ל. [And in truth — Hashem arranged that I give this name Aharon — even though I did not know at the time — for he would take a kohen's daughter [as his wife] and would become the son-in-law of Aharon. [חתן אהרן — "son-in-law of Aharon." A kohen is a descendant of Aharon the High Priest. By marrying a kohen's daughter, the son became literally a "son-in-law of Aharon" — making the name even more providentially appropriate. The author sees G-d's hidden hand arranging this name without the author knowing why.] And at that time I also did not know our lineage [יחוס שלנו — "our lineage / our pedigree / our distinguished ancestry." Yichus — the honorable family connections and ancestry that give a person identity and status in the Jewish community. Not merely "family history" but specifically distinguished, noteworthy ancestry.] as I know it now — that we come from the seed of Aharon the Priest — perhaps ten times removed.]
כט ב"ה שלום וברכה וכט"ס אל מע"כ אהובי ידידי הנעלה אוהב צדקה וחסד משתוקק לעבודת השי"ת באמת ולילך בדרכי הצדיק האמת ולדבקה בו וכ' כש"ת כמוה"ר אברהם יאקבוויטש נ"י שליט"א וזוגתו הצוה"ח מנשים באהל תבורך שתחי' וכב"ב שיחיו אכי"ר. אחר דרישת שלומו הטוב באה"ר משלומינו הודות להשי"ת, קבלתי לנכון מכתבו מיום ב' עקב עם ה 12 דולר והנה אנכי מתפלל עבור הילד חנניה יהודה בן מלכה דבורה שיהי' לו רפואה שלימה בקרוב כבקשתכם. הנה מתחיל כבר הימי רצון ורחמים חודש אלול אשר כל רגע ממנו נעשה צרופים אחרים דקדושה כמובא בכתבי האריז"ל ומובא שם כוונת אלול שעי"ז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, ורבינו ז"ל שתורתו הוא נשמה לנשמה דעתיק שהוא פנימיות הסתרי תורה שיתגלה לעתיד ורבינו ז"ל אמר בפי' (מובא בחיי מוהר"ן מעלת תורתו שיש שחושבים למעלה ג' ספרו ז"ל שיש בו כוונות וכתבי האריז"ל אבל אינם יודעים שבספרו יש כל, וגם כתבי האריז"ל, ובאמת הוא גבוה עוד הרבה יותר שאין לשער, ורבינו ז"ל מפרש בספרו (לקוטי מוהר"ן תורה ו' קרא את יהושע הנקרא כונות אלול) ענין כונת אלול לעובדא ולמעשה (כמו שדרך רבינו ז"ל לפרש כל הכונות והכתבי האריז"ל על כל איש ואיש בפרטיות כי כל א' יש לו חלק אלקי ממעל וכמו שבכלל נעשים התיקונים המובאים בזוהר הק' ובכתבי האריז"ל על הקב"ה והשכינה וכנס"י כן בפרט נעשה כל אלו התיקונים והכונות בכל איש ישראלי בעצמו (וכן מובא בכתבי האריז"ל שעל האדם אין לומר בפרטיות למשל שהוא ממלכות או מזעיר אנפין או מעולם העשי' או יצירה וכו') כי האדם נכלל מהכל מתחלת האצילות עד סוף העשי' הכל נכלל בו וכן מובא בזוהר הק' שנברא האדם וכל העולמות נתנו חלקם בו וע"כ הוא כלול מהכל וכל העולמות תלוים בו ויחוד קוב"ה ושכינתי' הכל תלוי בהאדם הבעל בחירה דווקא וכן בזווגו להביא נשמות מעבר כל העולמות וכל המדרגות עד א"ס ומשם נמשך נשמת איש הישראלי שבא לזה העולם וע"כ חומר גדול האיסור מפגם הברית שטיפת האדם הוא כלול מכל כב' אותיות התורה ומכל הקדושות וכו' וכו' וכשמכניס זה ח"ו בתוך הקליפות זה ח"ו חורבן העולמות וגדול עונו ח"ו ובחודש אלול עיקר התיקון לברית כמו שנאמר ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך שמרומז בר"ת אלול כמובא בלקוטי מהר"ן שאז הזמן למול את לבבו להרגיש הכאב ולבקש מה' ועי"ז מרגישים גם זרע האדם כאבם איך הם מונחים ומבקשים מהשי"ת שיתקנם, וגם אז המלאכים מחפשים אחר האבידות ואין אבידה יותר מפגם הברית שעי"ז אובדים רח"ל וכן התאוות, והצדיקים והמלאכים הם מסייעים להאדם בחודש אלול לחפש האבידות ותוקעין בשופר כי שופר יש לו ענין למצוא אבידות כמ"ש אצל שופרות ובאו האובדים מארץ אשור וכו' וכן הברכה תקע בשופר הוא בשמו"ע במדת יסוד שהוא תיקון הברית וכמובא שם היהי רצון שאומרים בברכת תקע בשופר על תיקון הברית ואז מסייעים הצדיקים והמלאכים לחפש ולמצוא האבידות והאיש צריך ליתן אתערותא דלתתא שיחפש תמיד ברצונו וחשקו למצוא קדושתו איה קדושתי וטהרתי איה שורש נשמתי וכשמתגעגע ומצער לחפש ולבקש ומתפלל ע"ז שימצא האבידות אעפ"י שנראה לו שאינו מוצא כלום ואדרבא הוא גרוע יותר. באמת בהחיפוש בעצמו כבר מוצא הרבה כי יגעתי ומצאתי תאמין יגעתי ולא מצאתי אל תאמין כי אם יגע למצוא בוודאי מוצא, וע"כ תוקעין ח' אלול בשופר לרמז ע"ז לחפש האבידות שהמלאכים חופרין ומחפשין וכשמוצאים איזה אבידה נעשה אצלם שמחה גדולה ותוקעין בשופר תר"ת ר"ת תאות רשעים תאבד) ומפרש רבינו ז"ל שם בתורה קרא את יהושע ענין כונת אלול על כל איש והתמצית הוא שעיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק ולא ישיב על חרפתו רק יקבל באהבה כדי (שיזכך דמיו)... ע"י הבושה שמתבייש על עונותיו ועי"ז נעשה א' כי האות א' הוא י' מלמעלה י' מלמטה וא"ו באמצע היינו נקודה התחתונה הוא דמימיות ושתיקה על הבזיונות כמו בהמה שלא יכולה להשיב על בזיונה הוא"ו הוא האוהל שהוא הבזיונות שבאים לו ע"י החברים או מן השמים ע"י המניעות שיש לו מיהדות. כי הוא"ו הוא רקיע המפסיק בחי' מניעות, ושמים אש ומים שמשתנים פניו לכמה גוונים מחמת הבושה וכמובא בגמרא שדומה כאילו נידון באש ומים ועי"ז נתקשר להיו"ד העליונה שהוא נקודה העליונה שהוא הצדיק היושב על הכסא, וזה בחי' כתר לשון המתנה שתשובה הוא בחי' כתר ולא יכולים לקפוץ אל הקדושה בפעם אחת כי צריך להמתין הרבה הרבה כל ימי חייו ממש, וכל פעם לעשות תשובה כי צריך לאחוז תמיד במדת התשובה כי מי יאמר זיכיתי ליבי טיהרתי מחטאתי אפי' החטאתי שאני מתודה הוא מלא פניות וצריך לעשות תשובה ע"ז וזה בחי' המתנה כי בכל פעם שעושה תשובה נזדכך יותר ונתקרב יותר ומוצא יותר (כמו שאומרים העולם וואס מער מע זיכט מער גיפונט מען) אבל צריך התחזקות ובקיאות גדול שיאחז א"ע תמיד בהשי"ת ותמיד יחפש ויבקש להתקרב להשי"ת ואפי' אם נדמה לו שכבר הוא קרוב ומצא כבר והוא במדרגה העליונה יהי' בקי ברצוא שעדיין הוא רחוק מאד מאד ועדיין לא נתקרב כלל ועדיין לא מצא א' מני אלף אלפים מה שצריך למצוא כי גדולת השי"ת הוא א"ס, ולהיפך איך שמשתוקק ומחפש ופתאום נפל ח"ו אפי' למקום שנפל אל יתייאש מלחפש ולבקש יותר ויידע כי השי"ת עמו ועדיין יש לו תקוה גדולה לזכות לכל מה שצריך לזכות ולמצוא כל האבידות לגמרי כי רחמי השי"ת אין לשער ואציעה שאול הנך וכשהוא חזק בזה אזי ... הדרכים נעשים באלול ע"י כח מרע"ה וכל הצדיקים בחי' משה שהם יש להם הכח לתקן ולהעלות כל הנופלים ויורדים אפי' לשאול תחתיות... להם כח להעלות לתכלית העליה לבלי לייאש א"ע.
And also — our master the Rebbe זצ"ל had an outstanding and devoted disciple, [תלמיד מובהק — talmid muvhak — "an outstanding / devoted disciple." A technical term: a disciple who studied so closely with his master that he absorbed not just the teachings but the master's very essence and inner quality. More than "great disciple" — specifically one who received the full, direct transmission of the master's spirit.] great and holy: R' Aharon, the Rav of Breslov — who went to his wedding canopy as holy as Jacob our father, may he rest in peace. [The Midrashic tradition holds that Jacob maintained complete personal sanctity throughout his life — even on the night of his marriage. To say R' Aharon went to his wedding canopy "like Jacob our father" is to ascribe to him this same extraordinary level of holiness.] And there are many more praises of him. [ועוד הרבה שבחים עליו — "and there are many more praises / laudatory qualities concerning him." Shvachim — praises, admirable qualities, things said in his honor. The author signals that what he has shared is just a small sample of R' Aharon's spiritual greatness.] [And also because we are the sixth generation from the holy Tzaddik R' Aharon the Great of Karlin זצ"ל — a disciple of the great Maggid of Mezeritch, who passed away in the lifetime of the Maggid.] [R' Aharon of Karlin (1736–1772) — one of the great early disciples of the Maggid of Mezeritch, founder of the Karlin Chassidic dynasty. He passed away young, while the Maggid was still alive. The author traces his family lineage to this great Tzaddik — six generations back.] [And also because we are from the lineage of R' Aharon the Kohen, known as R' Aharon Arleh [ר' ארלי — Arleh — the Yiddish diminutive of Aharon (little Aharon), used as a personal nickname.] the Silent [שותק — "the silent one." A descriptive epithet reflecting his characteristic inwardness and quietness.] — who composed the book Ohr HaGanuz [Ohr HaGanuz — אור הגנוז — "The Hidden Light" — a Kabbalistic/Chassidic work by this ancestor.] and a prayer book with Kabbalistic intentions — printed in Berditchev with the approbations of the Rebbe of Lublin and the Maggid of Kozhnitz זצ"ל and the Rav and Tzaddik R' Levi Yitzchak the Rav of Berditchev זצ"ל.]
ל ב"ה יום ב' דר"ח אדר ב' ד' פ' פקודי פעה"ק מירון ת"ו שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו הנעלה והנכבד הרה"ח עושה צדקה וחסד כש"ת כמהר"ר אברהם יעקבוויץ נ"י שליט"א וכב"ב שיחיו. וכבוד חבירו ידידינו הנעלה הרה"ח וכו' כש"ת כמהר"ר משה אהרן נ"י וכב"ב שיחיו, וכל הנלוים עליהם שיחיו. אחדשה"ט באהבה רבה, משלומינו הודות להשי"ת לנכון קבלתי הברכת מזל טוב וגם הכסף 11 דולר באחרונה ורב תודות לכם. הנה ב"ה כבר נכנס אדר שני ומשנכנס אדר מרבים בשמחה אפי' באדר ראשון ומכל שכן באדר ב' והחדשים אדר מרמזין ליוסף הצדיק שבניו נחלקין לשני שבטים וכן החדשים נחלקין לשני אדרין כמובא בספרים, ורבינו ז"ל מביא שאדר ר"ת ראש דברך אמת שיכולין לזכות לדבר דבורי אמת לפני השי"ת בהתבודדות ותפלה, ובאמת צריכין לצעוק הרבה לפני השי"ת שיצילינו מקליפת המן עמלק שהוא היצר הרע שבלב האדם ובפרט בתענית אסתר טוב לומר קפיטל תהלים למנצח על אילת השחר שמרומז על אסתר שצעקה אלי אלי למה עזבתני (קפיטל כ"ב) והסליחות של תענית אסתר לקיים דברי הצומות וזעקתם, כי בכל שנה ושנה נתעוררים הזמנים לקבל קדושת מרדכי ואסתר צריכים ההכנה של צעקה וזעקה להשי"ת לזכך א"ע מקליפת וטומאת המן עמלק ולקבל קדושת מרדכי ואסתר הקדוש מכל הקדושות מר דרור שמן המשחה שמושחין בו כל הכלים הקדושים של בהמ"ק כמובא בלקוטי הלכות ומרדכי בגימ' רב חסד שהוא למעלה מכל הע' פנים לתורה והוא בחי' מעשה של שנים קדמוניות וזה בחי' מגלת אסתר מעשה קדושה (עי' תורה ס' פתח ר"ש) ופורים קדוש בקדושת הכה"ג שעשה העבודה בקה"ק ביו"כ ובפורים נעשה זאת במשתה ושמחה וכל ההתחלות הם מפורים, שאפי' פסח שהוא התחלה שבכל ההתחלות והתחלת קדושת ישראל בכסופין והשתוקקות להשי"ת ג"כ מתחיל מפורים שכפי שזוכין לקדושת ושמחת פורים כן זוכין לקדושת פסח ולהנצל ממשהו חמץ בפסח כמובא בדברי רבינו ז"ל וע"כ בוודאי החיוב הגדול לשמוח באדר כמו שכתבו הצדיקים משנכנס אדר מרבין (הקדושה) בשמחה (ע"י השמחה) והחודש שנהפך להם מיגון לשמחה ומכ"ש בפורים עצמו ומקודם להמשיך ע"ע קדושת מרע"ה הצדיק האמת בז' אדר יום פטירתו (שמרדכי הצדיק ג"כ השתמש בזכותו הקדוש) וללמוד בשערי ציון או בלקוטי צבי המאמרים שמדברים ממרע"ה ולומר מעט מתפלה ז' ח"ב המדבר מקדושת מרע"ה ואח"כ בתענית אסתר להתבייש לפני השי"ת ולשוב על עוונותיו ולבקש מהשי"ת סליחה ושיזכה לקדושת הצדיק האמת בחי' מרדכי ואסתר ולהיות שמח וטוב לב בימי הפורים הקדושים לקיים המצות משלוח מנות ומתנות לאביונים וקריאת המגילה (להאמין שרואין פני מרדכי בהמגילה) והסעודה והשתיה שכרות אם אפשר ועכ"פ לשתות יין שרף ויין כפי יכלתו כי רבינו ז"ל (ושאר צדיקים אמתיים) אמר כי כמו שבכל השנה שתיית י"ש הוא פגם הברית להיפך שתית י"ש ויין בפורים כל המרבה הוא תיקון הברית, והארת מרדכי נתגלה בפורים שאין דוגמתו בכל השנה. השי"ת יזכינו לקדושת פורים שהוא בחי' הקדושה של לעתיד לבוא קדושה ויראה עליונה עילאה דעילאה שהוא כולו שמחה ורצון והשתוקקות ודביקות להשי"ת עד אין סוף וכל תקותינו בכל השנה הוא מקדושת פורים שיוכל לתקן הכל וז"ב קדושת ר"ה של רבינו ז"ל שהוא ..... ג"כ בשמחת וחדות ה' מעוזכם ואז נרגש יותר היראה ובפורים ג"כ היראה עילאה דעילאה של ר"ה יו"כ אבל אז נרגש יותר השמחה והחדוה אשרינו שזכינו לקדושות כאלה ואח"כ קדושת החודש ניסן ראש חדשים שכל החודש קדוש בקדושת ראש חודש והוא הראש של השנה בשירות ותשבחות ושמחה וחדוה בכל העולמות כמובא בתורה ה' לק"ת ולהזהר ממשהו חמץ בפסח כי כל הנזהר בחמץ משהו בפסח גופו קודש ונפשו קודש קדשים כמובא בתקוני זוהר, ובכתבי האריז"ל מביא שהנזהר ממשהוא חמץ בפסח ינצל כל השנה מעבירות ובזוהר, שהנזהר מחמץ בפסח אין לו להתיראות מיום הדין בר"ה, והסדר בקול רם תיקון הברית כמובא בתורה כ' לק"מ, ואז נתעוררין כל המוחין דגדלות וקטנות, וכסופין והשתוקקות מרובין, וזוכין לדבר דיבורי אהבה והשתוקקות להשי"ת, וכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח בחסדים שמעורר חסדים וספירת העומר לזכך א"ע מטומאת מצרים ולומר תהלים בימי הספירה כי מעורר לתשובה כמובא בדברי רבינו ז"ל, והכל להכין א"ע לקבל התורה בשבועות כי קודם שמקבלין התורה בבחי' בהמה שעורים מאכל בהמה ובשבועות מקריבין שתי הלחם חטה מאכל אדם כי אדם נעשין רק ע"י התורה וזה נתעורר בכל שנה ושנה כי ע' פנים לתורה ובכל שנה צריך לזכות להארה מחדש. ידידו דו"ש ומאחלו פורים שמח ופסח כשר ושמח בעזהי"ת הנני מצפה לחזור על פורים לירושלים עה"ק
And in any case — from all sides the name is good and fitting. And in particular because he has a quality of the attribute of Aharon: loving kindness and charity and peace. And he was born on Thursday — which is propitious for one born on it for commandments and lovingkindness — as brought in the Talmud. [Shabbos 156a — the spiritual characteristics associated with each day of the week on which a person is born. Thursday is associated with charitable deeds and acts of lovingkindness.] May Hashem grant us that we should have nachas [Nachas — נחת — the deep, specific joy a parent feels from a child who fulfills their potential — satisfaction and pride suffused with warmth.] from them and from all our offspring. [ומכל יו"ח = ומכל יוצאי חלציו — "and from all those who go forth from his loins" — a biblical phrase (cf. Genesis 35:11) meaning one's descendants. The abbreviation yod-vav-ches is a standard shorthand for this phrase, expressing the wish for nachas from all future generations of the family.] Amen.
לא ב"ה יום ה' פרשת תשא מירון ת"ו. חג הפסח כשר ושמח וכל טוב סלה למע"כ ידידי הנעלה המשתוקק ונכסף לעבודת השם באמת ובתמים והשואב והדולה ממעין היוצא מבית ה' נחל נובע מקור חכמה, ומשתוקק להתקרב לאור הנפלא הזה אשר רבינו הקדוש ז"ל הבטיח כבר לכל המשתוקקים להתקרב אליו ולילך בדרכיו אשר סוף כל סוף יזכו לכל מה שצריך לזכות בזה העולם ויהי' להם תיקון ע"י רבינו הקדוש תיקון גמור אשר לא יצטרכו להתבייש אפי' לפני שאר גדולים אפי' משנים קדמונים כפי שראוי ויפה לרבינו הקדוש לא כפי מעשינו אנו. ובעזהי"ת כבודו בוודאי ג"כ מאנשי רבינו הנ"ל ובלבד שיהי' שכל ודעת כל ימיו לבלי לזוז מרבינו הקדוש עד נצח, אשר על זה מניח א"ע היצה"ר יותר מעל הכל לבלי להניח להתקרב לרבינו הקדוש כי יודע אשר זהו באמת אושר ועושר האמיתי של איש הישראלי ועיקר הצלחת הנפש שלו ושל כל התלוים בו וכל דורותיו לנצח ה"ה האברך הנעלה וכו' מוה"ר ... אחר דרישת שלומו הטוב באה"ר קבלתי לנכון מכתבו מפרשת משפטים עם השי 5 דולר והחי' אותנו מאד בזה כן יחי' השי"ת אתכם וימלא כל משאלותיכם לטובה אכי"ר, ובענין תשובה על מכתבכם היקר בענין לבא לארץ הקדושה אינני יכול לייעץ לכם כלום שאתם בעל חוב וגם אין לכם שום פרנסה וגם בית וקרוב שיוכל לסייע לכם עכ"פ בוודאי צריכים אתם לכסוף ולהשתוקק תמיד לבא לארץ הקדושה ולהתפלל להשי"ת על זה עד שתזכו להוציא מכח אל הפועל לזכות לזה אכי"ר, הנני מצטער מאד לשמוע מכם שאין לכם זקן ופיאות, זהו כל הצלם אלקים של איש הישראלי וכאשר אמר רבינו ז"ל "וואס האט א יוד צוא זארגען אז ער וועט ליגען מיט דיא פיס צוא דער טיעהר מיט בארד און מיט פיאות" אין דיא הקדמה פון תיקון הכללי וואס דער רבי ז"ל האט ציא גזאגט זיינע לייט א טובה צוא טאן שרייבט ער בא דיא פאות וועל איך איהם ארוס ציהן פאן דעם שאול תחתיות טייטשען אונזערי מענטשין אראי' אז מען מיז האבען פיאות אז דער רבי זאל א טובה טואין (אוב עס גייט קיינער ניט בא אייך פאות קען מען גיין פאר קאטשעט דיא פאות) עכ"פ מיין טייערר גוטער פריינד איהר ווייסט גאר ניט און פיהלט גאר ניט וויא איהר דארפט דארוף ביינקען אוף א בארד אין פאות מער וויא אוף אלדז איך קען אייך ניט זאגען נאר מיר דוכט זיך אז איך וואלט גהאט מסירות נפש אוף דארוף און עס גייט פסח יציאת מצרים ארוס גיין פון דעם בלאטע זאל אייך השי"ת העלפין אז איהר זאלט ארוס גיין פון טומאת טשעפין די בורד און פאות און איהר זאלט קריגען דעם אמתין צלם אלקים דאס איז בורד אין פאות וואס דאס גאנצע יודשקייט ממש איינגט אין דעם דאס קען איך אייך מיעץ זיין אוב איהר האט נאר עפיס אמיגליכקייט אוף ציא לעבין מיט אייעהר פאמיליע אפילו איהר וועט ניט גיבען צדקה וויא פריעהר איז בעסיר אביא איהר זאלט טראגין א בורד אין פאות אין האבין בטחון צוא השי"ת אז ער וועט אייך בוודאי העלפין דער נאך מער בהרחבה ווארין דיא בורד יעדיר צווייא האר איז א צינור פון שפע אזו בריינגט דער האר"י הקדוש זצ"ל עכ"פ דאס ערשטי זאל זיין בא אייך דארוף זייעהר צוא ביינקען צוא טראגין דעם צלם אלקים און דאס דארפט איהר דאס ערשטי דורך ברעכין וועלין און ביינקען און בייטען השי"ת און זוכין כל העצות ביז איהר וועט זוכה זיין דער ציא וועט איהר זיך גאר אנדערש פילען אין יודשקייט. נאר בעצבות זאלט איהר ניט זיין איהר זאלט זיך מחי' זיין מיט יעדיר נקודה טובה און מיט דעם וועלין און ביינקען, און עס גייט חודש ניסן ראש חדשים וואס עס איז א שמחה צווישען אלע מלאכים און מען קען דארך דער שמחה זוכה זיין צוא תיקון הברית און עס איז ימי תשובה וויא תשרי נאר מיט חסד ושמחה ואהבה ובפרט פסח דאס ערשטי התקרבות צוא השי"ת מיט גרוס ביינקאכץ אין ליבשאפט צוא השי"ת בבחי' אברהם איש החסד און זוכין דיא נקודות טובות הן בא זיך און הן בא יענים די הגדה צוא זאגין בקול ובכונה איז דאס תיקון הברית אין זיך היטען פון חמץ בגשמיות איז א גרוסע זאך ובפרט פון חמץ ברוחניות פין שלעכטי מחשבות ובפרט הרהורים רעים אנטלופען פון דעם מיט שב ואל תעשה פאר טראכטין זיך אין איין אנדער מחשבה ביז דיא שלעכטי וועט אוועק גיין, און אזו חמץ איז כעס און עצבות, מען דארף זיך זייעהר מחי' זיין און משמח זיין, און ווייטער גייט ספירה דיא הייליגע טעג וואס מען גרייט זיך צוא אוף קבלת התורה אויך מיט ביינקען און רייניקען זיך מיט דיא הכנה און וועלין זיין א ערליכער יוד און מקבל זיין דיא תורה און וויסען אז דיא טעג זענין גיציילט און מען דארף אריין חאפען יעדין טאג וואס מען קען תורה תפלה מעשים טובים, און ווידער דארף מען וויסען אז מען קען ניט מיט איין מאל אריין שפרינגען מיט איינמאל אין דער קדושה נאר מען מיז אסאך ווארטען ביז מען זאל קענין דאבנען וויא עס בדארף צוא זיין דער עיקר דארף מען זיך מקרב צוא דער קדושה לערנין און דאבנען דאס הייסט פסח, און ספירה הייסט ווארטען אין ציילען דיא ריינע טעג ביינקען און ווארטען תמיד ביז מען וועט זוכה זיין צוא זיין א אמתר ערליכער יוד און דאבנען גשמאק באמת און דער ווייל וויא מען קען זיך מחי' זיין און ביינקען בעסיר. אייעהר פריינד ווינטשט אייך כל טוב. (מה יש ליהודי לדאוג בשעה שישכב עם רגליו מול הפתח [לאחר פטירתו] כשהוא עטור בזקן ופאות. ובהקדמה לתיקון הכללי מה שרבינו ז"ל הבטיח לאנשיו לעשות להם טובה הוא כותב: עם הפאות אני ימשוך אותו להוציאו מהשאול תחתיות, ומפרשים אנ"ש שמכאן ראיה שמוכרחים שיהי' פאות כדי שרבינו יעשה טובה (אם באזורכם אף אחד לא הולך עם פאות אפשר להסתיר את הפאות), עכ"פ ידידי הטוב והיקר אינכם יודעים כלל ולא מרגישים כלל כמה הנכם צריכים לכסוף לזה על זקן ופאות יותר מעל הכל, איני יכול לומר לכם רק מדומני שאני הייתי עושה מסירות נפש על זה, ומגיע פסח יציאת מצריים לצאת מהבוץ שה' יעזור לכם שתצאו מטומאת נגיעת [נזק] הזקן והפאות ושתקבלו את הצלם אלקים האמיתי זה הזקן והפאות שממש כל היהדות תלויה בזה, זה אני יכול ליעץ לכם אם יש לכם רק איזשהו אפשרות לחיות עם משפחתכם אפילו שלא תתנו צדקה כמקודם זה עדיף, העיקר שתוכלו לשאת זקן ופאות ושיהי' לכם בטחון בה' שהוא בודאי יושיעכם אח"כ יותר בהרחבה, שהרי הזקן כל שתי שערות זה צינור של שפע כך מביא האר"י הקדוש זצ"ל. עכ"פ דבר ראשון שתכספו על זה מאד לשאת את הצלם אלקים וזה הדבר הראשון שאתם צריכים לשבור ולפעול לרצות ולכסוף ולבקש מהשי"ת ולחפש כל העצות עד שתזכו לזה אז תרגישו אחרת לגמרי בכלל היהדות, רק בינתיים שלא תהיו בעצבות רק תחיו עצמכם בכל נקודה טובה ועם הרצונות והכיסופים. ומגיע חודש ניסן ראש חדשים שהוא שמחה בין כל המלאכים ואפשר לזכות ע"י השמחה לתיקון הברית והם ימי תשובה כמו תשרי רק בחסד ושמחה ואהבה ובפרט בפסח ההתקרבות הראשונה להשי"ת עם כיסופים ואהבה גדולים להשי"ת בבחינת אברהם איש החסד ולחפש את הנקודות הטובות הן בעצמו הן אצל השני את ההגדה לומר בקול ובכוונה זה תיקון הברית, וליזהר מחמץ בגשמיות זה דבר גדול ובפרט מחמץ ברוחניות ממחשבות רעות ובפרט הרהורים רעים לברוח מזה בשב ואל תעשה להסיח דעתו למחשבה אחרת עד שהרעה תחלוף וכן גם כעס ועצבות הם חמץ, צריך מאד להחיות ולשמח את עצמו, ואח"כ מגיע ספירה הימים הקדושים שמכינים את עצמינו לקבלת התורה גם בכיסופים ולנקות (לטהר) את עצמו עם ההכנה ולרצות להיות יהודי ירא שמים ולקבל את התורה ולידע שימינו ספורים ומנויים וצריך לחטוף לעצמינו בכל יום מה שאפשר תורה תפלה מעשים טובים, גם צריך לדעת שאי אפשר לקפוץ פנימה לתוך הקדושה בבת אחת רק מוכרחים להמתין הרבה עד שיוכלו להתפלל כראוי העיקר שצריך להתקרב לקדושה ללמוד ולהתפלל זה נקרא פסח, וספירה נקרא להמתין ולספור הימים נקיים לכסוף ולהמתין תמיד עד שיזכה להיות יהודי ירא שמים באמת ולהתפלל בנעימות באמת ובינתיים להתחיות במה שאפשר ולכסוף יותר ידידכם מברככם כל טוב)
With G-d's help I am ready to travel this week to Miron — and how long I will stay there I do not know. And therefore it is fitting that the letters should be addressed [אדרעס — adres — a Yiddish loanword from English/German "address" — the postal address to which letters are sent. The author gives a specific street address for his son in Jerusalem.] only to my son's address: Aharon Horovitz, Beis Milner, Jerusalem, Israel — so that the post will give them to him and he will forward them to me at Miron for as long as we are there. And the cheque should be made out in the name of my wife alone — as always.
שמואל הורוויץ
But when one is already sitting with the book — and with the divine service — and with the Tzaddik — then one needs the Omer count — and it is forbidden to rush and hurry — only in the aspect of the waiting — wait — time — times. And every single movement in holiness — and every small movement — however it may be — in whatever manner it may be in holiness — [even though one must be greatly ashamed about any manner it may be] — but let it be very precious to him — the service. Just as the pure simpleton gave life to himself through his work — even though he had no face to stand against the other craftsmen. And when one merits to strengthen oneself all one's days in the Omer count that one is counting — even though one falls greatly again and again and always — then in the end one merits to the holiness of Shavuos — which is the final purpose — for then one merits to the giving of the Torah — which the angels did not merit to this — for they do not count the Omer and they have no obstacles and no descents. And Shavuos is the holiness of the Crown — "Crown — wait for me, little one" — and if they do not count the Omer — and even if they are missing one day from the days of the count — they cannot receive the Torah — as brought in the holy Zohar on Parshas Emor. And so too regarding the service of Hashem and the connection to the Tzaddik — one must have the power and patience for the waiting — and for all that passes over him — whether physical or spiritual — and to strengthen oneself not to fall at all.
Loading comments…