Volume One • Letter 11
מכתבי שמואל - Michtevay Shmuel Volume 1
ב"ה יום ד' פרשת אמור י"ב אייר תשט"ו פעה"ק ירושלים ת"ו
Peace and blessing and all good things, forever — and a joyous Purim and a kosher and joyous Passover — to his honor, my beloved, my friend, my dear, with heart and soul, [בלב ונפש — "with heart and soul." A formula of complete inner devotion — the heart (seat of feeling and will) and the soul (the deepest inner being) together — expressing that the friendship involves the whole person, not merely the surface.] who yearns for the service of Hashem in truth — his honor, his splendor, and his glory, our master and teacher Rabbi Avraham Yakovitch, may his light shine, may he live long, may G-d protect him and guard him. After inquiring after your precious wellbeing with great love. As for our own wellbeing — thanks be to Hashem.
שלום וברכה וכט"ס אל מע"כ ידידי יקירי כנפשי ולבבי הרה"ח המשתוקק לעבודת ה' באמת ולהתקרבות לצדיק האמת אשר זאת הוא העיקר מכל העיקרים מ' הר' אברהם יאקבוויץ נ"י והר' משה אהרן נ"י.
Practical Matters I have indeed received his letter from Parshas Bo, and from Parshas Yisro, and from Parshas Terumah — together with the money that you sent. And I will write you a reply on everything. Regarding the cheques: it makes no practical difference [אין נפקא מינה — "it makes no practical difference / there is no distinction in outcome." An Aramaic-Hebrew Talmudic legal phrase meaning: the matter has no practical consequence — either way the result is the same. Used here in its everyday sense: the specific type of cheque doesn't matter.] which cheques his honor sends — for all of them I exchange for money at the government bank, which accepts all types of cheques — for which I personally take responsibility [שאני מקבל אחריותי — "for which I accept / take upon myself personal responsibility." Achrayus (אחריות) — responsibility, guarantee, accountability. The author personally guarantees to the bank that these cheques will be honored — he puts his own name and credit behind each one, making himself the guarantor.] that they will be paid.
וכמובא בתורה אמור אל הכהנים תורה ב' בלק"מ אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים שהצדיק שהוא המאור הגדול יזהיר ויאיר את התפלה (של כל הכלל ישראל) שהיא בחי' מאור הקטן (והיא השכינה בחי' המשכן שכל ישראל יש חלק בו) שאין שום כח לשום א' מלבד משה להקימה כראוי כמ"ש ויקם משה את המשכן, ובכן צריך כל א' לקשר תפלתו לצדיק הדור בחי' משה (כדי שיכניסו ויעלהו במקום הראוי ויפעול פעולתו בשלימות הראוי) ובלתי הצדיק בחי' משה אעפ"י שכל הצדיקים הגדולים היו בצלאל וכל חכמי לב שבצלאל היה' גדול וקדוש והי' יכול לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (וכאשר עשה את המשכן נחשב כאלו ברא שמים וארץ וכל אשר בהם כי במשכן הי' כלול הכל והי' צריך לבניינו כל החכמה שהיתה בבריאת שמים וארץ וכל אשר בהם) וכן הי' אהרן הכהן ויהושע ושאר כל הצדיקים שבדור דעה זו אשר ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והדור הי' מובחר שבדורות עד ימי המשיח לא יהי' דור כזה ואעפי"כ הי' הכל מוטל כאבן דומם בלי שום תיקון ופעולה רק ויביאו את המשכן אל משה (כך צריך להביא כל התפלות וכל המצות שעושין וכל התנועות הכל צריך להביא למשה) ואז ויקם משה את המשכן כי יודע לאעלא שייפי בשייפי (כן הוא יודע להעלות כל תפלה לשרשה ויכול בשלמות לתקנם ולהביאם לשרשם), עכ"פ מזה רואין בחוש שהכל צריך לבוא להצדיק לתקנו ולהביאו לשרשו ובלא זה בעלדי הצדיק בחי' משה, שום דבר לא יכול לבוא לתיקונו באמת כראוי, וע"כ באמת נשמת הצדיק בחי' משה בא כל פעם, פעם באיזה דורות כדי לתקן כל הדורות שמלפניו ולהאיר הדורות שאחריו, וכן הי' שמרע"ה תיקן הכל מיום בריאת העולם ואפי' ראובן ושמעון ולוי ויהודה שיעקב אבינו ע"ה עשה לתקנם אעפי"כ לתקנם בהשורש תיקון גמור הוכרחו לחכות על משה, וכן האיר לכל ישראל ופתח אור הדעת ונתן לנו התורה שבלעדי זה היו כולם כמו בהמות בלי דעת (מלבד איזה צדיקים שהיו בכל דור כמו אברהם אבינו ע"ה ושאר האבות וצדיקים שהשיגו התורה וקיימו אותה אפי' בלי מתן תורה מחמת גודל צדקתם וקדושתם וטרחתם ויגיעם, אבל מיום שנתן מרע"ה התורה ופתח אור הדעת בנקל לכל א' לחטוף תורה ומצות ולהתקדש ולהיות אדם דקדושה) ובאמת אם לא היו חוטאים כבר הי' יכול להיות התיקון גמור לכל הנשמות כמו לעתיד, ואח"כ אחר חורבן בהמ"ק והי' ממש חורבן העולמות ראה הקב"ה שאין קיום להעולם ובא נשמת משה בהתא"ל רשב"י זיע"א אשר הוא תיקן העולם וכל הנשמות ממשה עד אליו והאיר העולם בסתרי התורה ובזוהר דא יפקון וכו' ועשה קן להשכינה וכל הנשמות דמתתרכין בעד השכינה בספר התיקונים שלו ואמר שדור כזה לא הי' מימות מרע"ה דור המדבר ועד משיח לא יהי' דור כזה, ואח"כ בא הצדיק ניצוץ משיח האריז"ל שתיקן כל העולם וכל הנשמות כמעט (מלבד איזה מהן אשר נשלכו והתרחקו מרחוק שלא יוכלו לבוא להאריז"ל לתקנם כמובא בשבחי הבעש"ט המעשה מהצפרדע) מרשב"י זיע"א עד דורו ועד בכלל, וגילה כל קברי הצדיקים ומקומות הק' והאיר העולם בכתבי האריז"ל וכוונות על כל דבר מצוה ומנהג הפלא ופלא אשר לא היתה כזאת ובימיו הי' הוא ראוי להיות משיח אלו עמדו בנסיון תלמידיו כמובא בכתבי האריז"ל, ואח"כ בא הבעש"ט ז"ל ותיקן כל הנשמות מה שלא תיקן האריז"ל ועזר והושיע את ישראל מכל הגזירות וצרות הגוף והנפש והאיר העולם בתורתו ובתלמידיו ותלמידי תלמידיו וכ' וכ' הצדיקים קדושי עליון זיע"א ואח"כ בא רבינו ז"ל נכדו והוא גמר מה שלא גמר הבעש"ט ז"ל והוא אור חדש שמאיר לכל הדורות עד שיבוא משיח צדקינו ממש כמו שאמר רבינו ז"ל שממנו עד משיח לא יהי' חדשות רק הדרך שלו, וגם אפי' משיח, בדעתו של רבינו ז"ל שהכין לו כבר הכל יאיר דעת רבינו ז"ל בעולם ואז יגיעו כל א' למה שיגיע כפי שיעסוק כל א' לעבוד ה' בדעת רבינו ז"ל ואשרי הזוכה להתקרב אליו בעת תוקף החושך ומתייגע בדעתו ותורתו וענין רבינו ז"ל לזכות בזה לקיימו ולעבוד ה' עד שיזכה למה שיזכה השי"ת יזכינו לזה אכי"ר, והעיקר לקיים מה שכתוב בתורה אמור אל הכהנים הנ"ל בלק"מ תורה ב' אמור ואמרת זה התפלה לשון שבח ואהבה את ה' האמרת היום וה' האמירך להיות לו לעם ובזה יכבוש היצה"ר והתאוות והמדות רעות, וזה ג"כ ענין משפט, שישפוט א"ע בהתבודדות על כל דבר איך להתנהג אבל שיהי' בבחי' משפט רחמים, שלא בדין הקשה ובאכזריות אפי' ע"ע, רק עמודא דאמצעיתא ומטה כלפי חסד, וג"כ יעשה צדקה, וזהו הדין שעושה ע"ע שמוריש לעצמו (שנראה שיש לו חסר כשנותן לצדקה, ובאמת אדרבא יש לו ברכה מרובה אפי' בגשמיות ע"י הצדקה וכ') ומעשיר לעני, א"כ מתנהג בדין, וחסד בשעת הדין, דין ע"ע שעושה צדקה ומחסר ממונו וחסד עם העני שמרחם עליו ועשה עמו חסד חנם, וגם שמירת הברית שישמור א"ע מכל הרהורים והסתכלות וכאשר בא לידו מחשבות והרהורים מהעבר ישבר תאוותו ואל יחשוב כלל בענין זה רק יסיח דעתו לדברים אחרים, וזה כל מלחמת איש הישראלי עם המחשבות רעות, וזהו תשובת המשקל, שמוציא כל הניצוצות הק' שהכניס בפגמיו, וזהו עיקר תיקון ושמירת הברית, וכן צריך העיקר לעקור סברת "יבשתא היא" שהיצה"ר מכניס בלב האדם שתפלתו ועבודתו הוא בחנם וריקם כי הלא הוא עובד ה' ומתפלל זה כמה ועדיין לא נושע והיצה"ר בתאוותיו ומדותיו רודפו והוא רחוק מהשי"ת לגמרי, אבל באמת אין שום דבר לריק, כל מה שעושה איזה דבר שבקדושה וכל דיבור ודיבור שמתפלל עושה פעולתו, אבל לא נגמר עדיין, וע"כ צריך להרבות עד שיהי' כד חם גביה אתהפיך (עי' בתורה הנ"ל) היינו כשיתקבצו רוב התפלות ועבודת ה' ומצות שעושה (ותורה, שכל אות הוא נשמה בחי' כהן, וע"כ תיכף אחר התפלה טוב ללמוד כי כל אות הוא נשמה ונתחזקים בהתפלה עי' בהתורה הנ"ל) ויכמרו רחמיו של השי"ת, ואז יזכה מה שיזכה, ועד שיזכה בשלימות למה שצריך לזכות אינו מכיר כלל אם יש לו פעולה מעבודתו, ואעפ"כ יש כמה התנוצצות שזה בחי' הולדת בכור היינו פעולה ראשונה שרואה מה שפעל, ואז יש לו התחזקות להתפלל ולעבוד ה' יותר ויותר, וזה ג"כ בחי' פסח התנוצצות ראשון שמראים לו התקרבות השי"ת שמקרוב. ואח"כ ימי הספירה שצריך לעבוד בעצמו ולהתייגע אעפ"י שלא מרגיש קדושה כו' ואח"כ זוכין לשבועות שזה כבר בסוף מה שנזכה כ"א ע"י יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' אכי"ר.
And regarding the Rabbeinu Tam tefillin — it has been about two weeks since they were already sent. And there was much laboring exertion and toil for my son, may his light shine, with the maker of the housings of the tefillin — who pressed him and urged him on every single time. And the essential thing — you should know: you have no cause to worry that you might have been able to obtain more distinguished tefillin. You should know: even if you had sent double the money you sent — you would not have obtained more distinguished tefillin.
לב ב"ה יום ערב פסח פה מירון ת"ו חג הפסח כשר ושמח וכט"ס אל מע"כ אהובי ידידי הנעלה המשתוקק לעבודת ה' וכו' (אשר זה עיקר קדושת פסח התחלת התקרבות ישראל לעבודת ה' השתוקקות וכסופין להשי"ת וזאת היא עבודת אברהם איש החסד איש האהבה אשר הי' אחד בעולם ולא הי' לו ממי ללמוד ורק לבו הי' משתוקק ועי"ז הי' השי"ת בעצמו מלמד אותו מלב העליון וכמובא בלקוטי מוהר"ן סי' קמ"ב ובתו' ל"א ופסח הוא כנגד אברהם ראשון לאבות ראשון לרגלים וזהו פסח פה—סח לדברי שירות וזמירות להשי"ת ולספר חסדיו ויציאת מצרים בכלל ובפרט כל א' מה שהשי"ת עזר לו ברוחניות העיקר לצאת מתחת היצה"ר ולחפש תמיד להטות כלפי חסד ולמצוא הנקודות טובות הן של אחרים ולדון אותם לכף זכות והן בעצמו הנקודות טובות שבו בעצמו ועי"ז יתחזק ויתעורר יותר בעבודת ה' ולא יפול ליאוש ח"ו משום דבר שבקדושה ויזכה לעלות מדרגא לדרגא תמיד השי"ת יזכנו לזה אכי"ר) וכו' כש"ת כמוה"ר ... נ"י שליט"א. אחדשה"ט באה"ר לנכון קבלתי מכתבו היקר והנני שמח מאד לשמוע כי מע"כ מוכן לשבר המניעות מזקן ופאות הקדושים וכבודו יקיים מצות יציאת מצריים לנוס מן הבור חושך ולכנוס אל הקדושה קדושת ישראל צלם אלקים בבחי' וגם צדה לא עשו להם ולא חשבו אפוא יקחו לאכול ונאמר עליהם זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, אז מען דארף זיך ראטווען דיא נשמה (כשצריך להציל את נשמתו) הוא ג"כ בבחי' פסח ויציאת מצרים, ואח"כ סופרין ספירה בקדושה בעצמה צריכים להמתין הרבה הרבה עד שיזכו להיות כראוי וזה כל ענין פסח ספירה שבועות, פסח הוא כשמונחין באיזה טומאה ח"ו בבור צלמות לא יכולים להגמל מזה רק בבחי' ניסה בחיפזון בלי שום מחשבות מה יהי' אח"כ כמו יצי"מ של ישראל וכן כשצריכין לילך להתפלל וללמוד שיעורים קבועים צריכים לנוס מהעה"ז ולכנוס להענין מעבודת ה' בחפזון כי אם יחכו עד שיכלו יעבור הזמן והמניעות מהיצה"ר לא יכלו וע"כ צריכין בחפזון לכנוס להתקרבות להשי"ת לנוס מהיצה"ר והטומאה, ואח"כ כשיושב כבר אצל הספר והתפלה צריכין ספירה לא יכולים ברגע להרגיש הקדושה כראוי רק צריכים בהמתנה והרבה הרבה עובר עליו עד שזוכה למה שזוכה אח"כ לקדושת שבועות מתן תורה וצריך כל ימיו המתנה הרבה ולבלי ליפול משום דבר ובלי להניח כסופיו והשתוקקות ומעט עבודתו בעבודת השי"ת איך שהוא עד שסוף כל סוף יזכה כ"א למה שצריך. וכל הכסופים שלו וכל מה שעובר עליו הכל לטובה גדולה וסוף כל סוף יתקבץ כל הכסופין מתוך החושך והמניעות ויהי' נעשה מזה כלים קדושים לקבל בתוכו כל טוב הנצחי לעד ולנצח נצחים אכי"ר. מפני נחיצת עיו"ט מוכרח לקצר קבלתי השי ומה מאד החייתני בזה כן יחי' השי"ת אתכם בזה ובבא ותזכו לכל הכסופין הקדושים שלו להוציאם מכח את הפועל ולזכות לכל הקדושות אכי"ר ידידו דו"ש ומאחל לו פסח כשר ושמח וכט"ס. שמואל הורוויץ
Counsel on the Question of Aliyah And regarding his honor's question about coming to the Land of Israel — behold, according to my understanding and my opinion: his honor should not leave his livelihood and his dwelling place, and should not act hastily [בחיפזון — b'chipazon — "in haste / hastily / in a rush." The same word used for Israel's hasty departure from Egypt (Exodus 12:11) — that urgency born of sudden compulsion. Here it describes the dangerous rush of making an irreversible life decision too quickly, before the ground is properly prepared.] — for perhaps he will greatly regret it afterward, G-d forbid. And my counsel is: that his honor should see to revive himself through the longing with which he longs for the Land of Israel [בהחשק שחושק לא"י — "through the longing with which he longs for the Land of Israel." The Hebrew uses both the noun cheshek (longing/desire) and the verb chokayk (longs/desires) from the same root — a grammatical intensification: the longing itself as longing, the desire in its fullest quality. This emphasis conveys: not a mild wish but a deep, saturating yearning.] — for through this one draws [ממשיכין — "draws / pulls down." From the root משך — the same verb of flowing-forward used in Letter 9. Through longing one actively draws — pulls downward toward oneself — the spiritual atmosphere of the Land of Israel, making it present wherever one is.] the air of the Land of Israel and the holiness of the Land of Israel to the diaspora. And likewise he should give life to himself through the charity that he sends to the Land of Israel — for through this he is considered before Hashem literally as if he is in the Land of Israel — as brought in the holy books and in the books of Kabbalah.
לג שלום וברכה וכט"ס אל מע"כ אהובי ידידי עוז הנעלה והנכבד משתוקק ומתגעגע להתקרבות הצדיק האמת ולעבודת השי"ת באמת כש"ת כמוה"ר אברהם יאקבוויטש נ"י שליט"א אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה משלומינו הודות להשי"ת. לנכון קבלתי מאת מע"כ את כל מכתביו וכסף הן הסקריפין והן הטשעקין (תלושי מזון והצ'יקים) ששלח כל הזמן קבלתי וכן קבלתי גם הסקריפ של 5 דולר מפרשת אחרי ורב תודות למע"כ על החזקתו אותי ואת משפחתי מה אומר לכם השי"ת יחיה אתכם בזה ובבא כאשר אתם מחיים אותנו וכאשר מובא בגמרא ומובא זאת במעמדות של שבת שכשאדם נותן לעני מלא עומסו בעולם הזה השי"ת נותן לו מלא עומסו (של השי"ת) בעולם הבא והלא כתיב ושמים בזרת תכן שהשי"ת ברא השמים באצבע קטן שנקרא זרת והאיך יכול האדם לקבל טובה כמלא היד של השי"ת שנקרא מלא עומסו אלא כשם שהשי"ת נותן כח ברשעים לקבל עונשם כך נותן כח לצדיקים לקבל שכרם. והנה נתעכבתי להשיב לכם ובפרט על מכתבכם מפרשת שמיני בענין הדפסת הספר מפני קדושת החג שאיני כותב בחול המועד והענין הוא כך מה שכבודו שואל אותי בענין לעזור לי בהדפסת הספר ואם ילוה על זה, אספר לו דוגמא ויבין איך לעשות תיכף אחר פטירת רבינו ז"ל ונשאר מורינו הצדיק יסוד עולם ר' נתן ז"ל שהיה לו דעם אמתין גפעיל (ההבנה) בענין רבינו ז"ל איך שהוא תיקון כל העולמות לנצח נצחים, אבל לא היה לו שום אופן איך יוכל לעשות ולהקים ענין רבינו ז"ל מפני ההוצאות המרובות שהיה צריך לזה להקים לבנות בית הכנסת באומן מקום ציונו הקדוש של רבינו ז"ל עבור אנ"ש ובפרט הבאים על ר"ה וכן להדפיס ספרי רבינו ז"ל להחיות העולם לנצח אשר היו עדיין בכתובים ואנ"ש היו רובם עניים וגם לא היה להם בהבנתם גודל העניין שצריך מס"נ עבור עניין קדוש כזה ומתנגדים היו לו לר' נתן מכל צד ופינה ושום איש שיהיה לו חשק ושכל והבנה בענין רבינו שנצרך להניח יסוד על הדורות הבאים לא היה לו וכמעט שהיה רק יחידי בעולם בענין זה וכמעט שנתייאש בזה. אם הוא יוכל לגמור רצונו וחשקו בזכות הרבים הזה עבור כל העולם לעד ולנצח נצחים, והשי"ת חמל עליו שבא לא' מאנ"ש שהיה עני ואביון ומכר כל חפציו ורכושו והיה לו מזה סכום כסף לעשות בזה איזה פרנסה עבורו שיהיה לו מזה לפרנס ב"ב ור' נתן דיבר אתו מגדולת רבינו ז"ל וגדולת זכות הרבים להקים ענין רבינו ז"ל הנ"ל ונכנס במוח ולב האיש והתחיל לחשוב ולהתגעגע שהוא יהיה לו החלק בבנין ובהקמת ענין רבינו ז"ל והתחיל לבקש מר' נתן ז"ל שיקח ממנו סכום כספו (שזה כל רכושו ומעמד פרנסתו לגמרי) עבור ענין רבינו ז"ל הנ"ל ור' נתן לא רצה בשום אופן כי זה ממש כל מחייתו וגם מה יעשה בסכום פעוט כזה שזה רק על התחלה לבד אבל האיש בכה לפני ר' נתן ז"ל שיחמול עליו ודווקא הוא רוצה שיהיה לו הזכות כזה שיהיה לו הזכות לעשות ההתחלה בזכות הרבים כזה ור' נתן ז"ל עמד זמן וחשב איך לעשות אם לחמול על העני הזה בגשמיות כשיקח ממנו כל מחיתו יהיה נשאר ריק בלי מחיה ח"ו ואם יחמול עליו ברוחניות שיהיה לו חלק בזה בהתחלה של זכות הרבים הזה ובמס"נ כזה שחשוב מאד ויהיה לו טובה ואושר לנר"נ לעד ולנצח נצחים (וגם השי"ת לא יעזבנו ח"ו כי עשר בשביל שתתעשר) והעני והאביון הזה עומד ומבקש על נפשו מר' נתן ובוכה לפניו שיחוס ויחמול וירחם עליו ויקח ממנו נדבת לבו שיהיה לו דייקא ההתחלה. והכלל שר' נתן ז"ל שקל בדעתו ולבסוף גבר בדעתו הרחמנות האמיתי שיחמול על האיש הזה ויקח ממנו את הכסף שיהיה לו ההתחלה להקים ענין רבינו ז"ל ובאמת זה האיש היה לו כמעט כל הזכות של קימת ענין רבינו ז"ל כי עי"ז דייקא היה כל ההתחזקות של ר' נתן ז"ל שיוכל להקים ענין רבינו ז"ל וכן אמר ר' נתן ז"ל בפירוש כי נתחזק עי"ז מאד אשר השי"ת נתן בלב עני מדוכה כזה חשק כזה לעשות מסי"נ כזה ליתן כל רכושו ומחייתו עבור הזכות הרבים הנורא הזה וע"כ היה לו כבר אומץ לב שבוודאי השי"ת יגמור בעדו שיוכל לגמור כל רצונו בזה והקים ענין רבינו ז"ל וכן הוה שהשי"ת עזר לר' נתן שעשה הביהכ"נ וגם הדפיס ספרים וכל הגורם והזוכה היה העני המדוכה הזה (אשר בוודאי השי"ת לא עזבו גם בגשמיות) אשרי לו ואשרי חלקו וגורלו כמובן לכל מי שיש לו איזה דעת מה זכה בזה הנסיון שעמד וקנה בזה עולם הנצחי והקיים לעד ולנצח נצחים אשר עין לא ראתה ובאמת הכל הבל הבלים של עולם העובר הזה אשר הזמן פורח מאד וסוף כל סוף מוכרח כל אחד להיות בקבר ולא יושאר מן האדם כלום רק מה שחטף איזה דבר טוב בעולם ובפרט ענין הרבים אשר אין דוגמא של זכות הרבים הקטן שבקטנים לא שוה להדבר הגדול שבגדולים שאין בו זכות הרבים כמובא בס' המדות של רבינו ז"ל ובפרט ענין הדפסת ספרי רבינו ז"ל אשר מה"ר נתן ז"ל אמר שאין צדקה כצדקת הדפוס ובפרט ענין הדפסת ספר זה להכניס לימוד רבינו ז"ל בעולם בעיון שזה יהיה טובה לכל מי שיגע רק בזה כמה שיוכל אין דוגמא לטובה כזה ובפרט בעזהי"ת אני מצפה שיהיה ענין זה ענין שלא יפסק שמזה הספר ומעט סיוע אח"כ נוכל להדפיס עוד ספר וכן להלן להלן נוכל להחיות העולם כולו ברפואת הנפש והגוף והממון שלא היו דוגמתם מימות עולם אשר טמונים בהספרים הקדושים ורק אנחנו נהיה המשרתים לגלותם מההעלם אל הגילוי להחיות העולם לדורי דורות וכמו שאמר ר' נתן על הלקוטי תפלות שלו שרצה להדפיס. "תכתב זאת לדור אחרון" היינו שמדפיס זאת בשביל הדורות הקמים, "ועם נברא יהלל יה" שיהיה נברא עם שיהלל בזה את השי"ת היינו אפילו אם אין כעת מי שרוצה לעבוד השי"ת בזה ושיהיה לו הבנה בזה יהיה זמן שיהיה נעשה ונברא אנשים עוד ועוד עד שיהיה עם שיעבדו בזה השי"ת והנה כן ענין הספר שלנו שכל התחזקות שלי שהשי"ת נתן לכבודו חשק ודעת לסייע לזכות הרבים הזה אני מצפה שהשי"ת יגמור בעדינו לזכות העולם בחיות וזכות כזה אכי"ר והנה הבחירה ביד כבודו מה לעשות בזה אבל שכבודו אל יכביד ע"ע הכבדה שיהיה לו קשה אח"כ לעמוד ממנה וגם שזה יהיה בסוד והצנע גם מאנ"ש כי אין לך יפה מן הצניעות ושהבע"ד לא יוכל לקטרג בקנאה ושנאה וכו' והנה באלו השני מאות דולר שאתם רוצים לשלוח יוכל להיות שליש ספר בודאי (מלבד השני גליונות שהדפסתי ושלחתי לכבודו ומדוע לא כתבתם לי שקבלתם זאת) ובלעדי הכסף שלכם אין לי שום אופן להדפיס ואני עומד באמצע הדפוס ואיני יודע מה לעשות הכסף תשלחו טשעק על הבנק כמו ששלחתם לי פ' מצורע הטשעק על 15 דולר ושאר הטשעקין כל הזמן, ידידו. שמואל הורוויץ
And also in Likutay Moharan, Part 1, Section 37: "Through charity for the Land of Israel — include yourself in the atmosphere of the Land of Israel — and your breath will be the breath of the Land of Israel — and the breath of the children of the school-house who have no sin." [The precise Aramaic words of Likutay Moharan I, §37: תכלול עצמיך באוירא דא"י — "include yourself / incorporate yourself in the avira (atmosphere / air-spirit) of the Land of Israel." אוירא (avira) is the Aramaic for the spiritual atmosphere — the distinctive spiritual quality that permeates the very air of the Land. והבל שלך יהי' הבל דא"י — "and your hevel (breath / vapor) will be the hevel of the Land of Israel." Hevel — the same word used by Kohelet for "vanity" — here means breath, the physical and spiritual breath of life. והבל תינוקות של בית רבן שאין בו חטא — "and the hevel of the tinokos shel beis raban (the young children of the Torah school-house) who have no sin." The breath of young Torah-learning children — unstained by any sin — is considered the purest, most spiritually potent breath in the world (Shabbos 119b). Through charity for Israel, one's own breath is elevated to this level of purity.] See there, the entire section.
לד ב"ה יום ר"ח אב הלולא דזקנינו אהרון הכהן היא"צ היחידי שנכתב בתורה זי"ע והלולת ר' אהרן הרב מברסלב תלמיד רבינו ז"ל שרבינו ז"ל אמר לו שבחודש אב יהיה פטירתו וכיון שעבר ר"ח אב היה כל שנה עושה סעודה ואומר לב"ב שבבירור יחיה עוד י"א חודשים ואנ"ש אמרו עליו בא' באב מת אהרן שהיה לו מנשמת אהרן הכהן ז"ל ורבינו ז"ל אמר שבהוראה נתן לו בירור המדמה אונזער כשרר רב וידוע שחמשה ושלושים דורות מאבותיו היו רבנים וכו' ועיין בהקונטרס שנדפס הקדמת התורה א' מענין גדולתו ז"ל זיע"א. וגם יום א' ה' אב הלולת הצדיק האמת בחי' משה וניצוץ משיח האר"י זצ"ל זיע"א בצפת, פעה"ק ירושלים תובב"א. שלום וברכה וכט"ס אל מע"כ אהובי ידידי עוז הנעלה והנחמד וכו' החסיד המשתוקק לעשות רצון השי"ת בשלימות וכו' כש"ת כמוה"ר אברהם יאקבוויטש נ"י שליט"א וזוגתו הצוה"ח עושה צדקה וחסד רבת פעלים והלולים מנשים באהל תבורך מרת הינדא רחל שתחי' וכל ב"ב שיחיו. אחדשה"ט באה"ר כיאות משלומינו הודות להשי"ת קבלתי לנכון מכתבכם עם הבשורה טובה שתשלחו כל ב' שבועות 12 דולר כמו קודם וקיימתם לשלוח כזאת ומה אומר לכם גודל המצוה שזכיתם וגודל החיות שהחאייתם אותנו כן יחיה השי"ת אתכם תמיד ותזכו לשלם כל החובות ותגדלו כל יו"ח לתורה וחופה ומעש"ט וכט"ס בני חיי ומזוני וכל משאלותיכם לטובה אכי"ר וממש מקנא אני אתכם על שזכיתם לעמוד בנסיון הגדול שהיצה"ר רצה לגזול ולעשוק מכם מצוה כזה אוצר כזה שאתם זוכים לסגל בעולם הזה להחיות נפשות נדכאים כאלו בעיה"ק כמ"ש אני גנזתי נפשות בגמרא לענין מונבז המלך שבזבז אוצרותיו בימי הרעב אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וכו' וכמו שאומרים בהפטרה בשבת חזון שמסיימים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וע"י ס' המדות אות צדקה שנקרא צדיק וכו' וניצול מן החטא וכו' ע"ש באריכות וכמו שהיה המעשה באיזה צדיק שהמלך שאל אותו כמה ממון יש לו ואמר לו סכום והמלך הבין שזה לא כפי האמת שיש לו יותר הרבה ואסרו המלך בתפיסה ואח"כ בעת המשפט שאלו המלך מדוע לא אמרת האמת (כי לקחו כל הונו לבית המלך והיה הרבה יותר) והשיב שזה אינו שלו כי ח"ו יכול להיות סיבות שלא ישאר אצלו והאמת שהמלך לקח כל הונו אבל מה שהוא שלו באמת הוא מה שנתן צדקה זהו שלו באמת שאין שום איש יכול לקחת זאת ממנו (כי כל מה שהאדם זוכה לעשות חסד וצדקה וכל מעש"ט ותורה ותפלה זה אינו נאבד ממנו רק שתמיד ישגיח לא להתחרט על המעש"ט שעושה ולא יהי' תוהה על הראשונות הטובות שעשה ח"ו) וצוה להביא את פנקס הצדקה שלו וראו כתוב בו מכוון הסכום כמו הסכום שאמר למלך ויצא לחירות והשיב לו כל רכושו, וזהו שכבודו קיים באמת צדקה, כמו שאמר רבינו ז"ל בתורה ד' לקוטי מהר"ן תנינא ואת העורבים צויתי לכלכך, שעיקר הצדקה הוא לשבר האכזריות מה שכבר נתאכזר לבו ולא רוצה ליתן יותר, ומשבר היצה"ר ונותן, זהו עיקר חשיבות של הצדקה, וכבידות הדבר צדקה הוא קשה מאד כמו הולדה ממש, שכמה צירים וחבלי לידה וכמה קולות וגניחות ואנחות וכו' מוכרחין קודם כל דבר שבקדושה שאיש הישראלי רוצה לעשות קומט אן גיט שווער, און מיז אסאך מוטשען זיך און וויינען או שרייען ביז ער איז זוכה צוא טאן הדבר שבקדושה כראוי, היינו לערנין און דאבינען און אנדערי עבודות ובפרט בהתחלה, אז ער איז נאך ניט גואונט ציא טאן, איז דאס ממש אזו וויא אשה דארף האבין אהערשטי קינד קומט אן זייער שווער אזו אויך אלע מעש"ט ואס א יוד טיט אוף דיא וועלט איז דאס הולדות קדושות ווי עס שטייט אלה תולדות נח נח איש צדיק וכו', עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים וכו', מכ"ש צדקה גיבען איז שווערער וויא אלע מעש"ט און עס איז תמיד אערשטלינק צרה כמבכירה, ווארין יעדין מאל איז דאס אנייע מניעה פון הארץ (וואס הייסט, ער דארף נעמין זיין מיה מיט מסירת נפש וואס ער האט ביז ער קריגט דיא געלד דאס אוועק גיבען יענים, אפרעמדין מענטש, וואס ער וואלט זיך גקענט מחיה זיין מיט זיין ווייב און קינדער וכו', און דער פאר איז דאס אבער זייער זייער גרוס, און צום אמת איז דאס נאר ההלואה וואס ער לייט השי"ת כמ"ש החונן דל, און השי"ת באצאלט אפי' אוף דער וועלט טוזנטער מאל מער, מכ"ש אוף יעניר וועלט איז א קרן קיימת, וויא מען פארזעהט אין די ערד אביא עס איז נאר אגוטע ערד (היינו אז מען טרעפט ציא אוף אגוט הארט דיא צדקה פאלט אריין אין גוטע הענד) וואקסט ארוס ביימער מיט כל הגוטס כמ"ש זרעו לכם לצדקה, און אמתין לייבט מען אין זכות פון צדקה און מען ווערט גיהיילט און קיין שום שלעכטץ איז ניט שולט, אלדז אין זכות פון צדקה וויא עס ווערט געברענגט מעשיות אין גמרא אין מדרש אין זוהר און וויא עס שטייט אין גמרא יותר מה שהבע"ה עושה עם העני, העני עושה עם הבע"ב וכו' הכלל דיא צדקה קומט אן זייער שווער ציא גיבען שווערר פון אלעס פארוואס, ווייל צדקה איז תמיד התחלה, זיא איז ההתחלה פון אלע התחלות זיא עפינט תמיד דיא טוערין פין עבודת ה' און אלע שערי רחמים ווארין א יוד ער דארף עפיס טאן עובדא דקדושה מיז ער צוברעכין דיא מחיצות און עפינען דעם טוער איז זייער שווער אבער אז ער גיט צדקה, עפינט איהם דיא צדקה דיא טיהר און טוער ווארין דאס איז סגולת הצדקה צוא עפנין דיא טועהרן, און באמת איז זייער שווער צוא גיבען צדקה ווייל אז מען גיט צדקה בשעת מען וויל עפיס טואהן הדבר שבקדושה עפינט דאס אוף דיא טיהר (און דער פאר גיט מען צדקה פאר דעם דאבינען און פאר יעדיר דבר שבקדושה און פאר דעם יום הדין, און בעת שמחה וכו') איז דורך דאס שווער, אבער דער תועלת הצדקה איז זייער גרוס און מען קען דורך דיא צדקה אזו אויס ארבטין אז דיא פרנסה זאל פליען צום מענטש אזו גרינג אז ער זאל גאר ניט דארפין הארבעטין אזוי וויא לעתיד כמ"ש ואתם כהני ה' תקראו, השי"ת יזכינו לזה, און עס ווערט גברענגט אמשל אין מדרש אין ספרים קדושים, אז אמענטש האט גיהאט 3 ידידים, אמאל האט ער בדארפט גיין צום מלך למשפט, האט ער זיך גווענד צום גרעסטן ידיד (דאס איז דיא געלד) האט ער איהם גענפרט ער קען איהם גאר ניט העלפין (וויא עס שטייט לא יועיל הון ביום עברה. און קיין זאך נעמט מען ניט מיט אין קבר לא זהב ואבנים ומרגליות וכו') גייט ער צום אנדערין גוטען פריינד (דאס איז דיא ווייב און קינדער) ענטפערט ער, ער קען מיט גיין מיט איהם ביז דעם בית המלך מער ניט (היינו דער ווייב און קינדער גייאין מיט ביז דעם קבר) ער זעהט אז זיי, דיא בעסטי פריינד, שטייען פון דער ווייטען בעת צרה גייט ער צום קלענצטין פריינד וואס אמאל אמאל האט ער איהם עפיס מהנה גווען (דאס איז דיא צדקה) ענפרט ער איהם, זארג דיך גאר ניט איך וועל לופין פאר דיר צום מלך און איך וועל אריין גיין מיט דיר, וויא דיא וועסט דיך נאר קערין און וענדן וועל איך דארט זיין מיט דיר ביז דוא וועסט ארוס אין גאנצען גרעכט, כמ"ש בשכבך תשמור עליך וכו', און וויא מען שרייט בשעת מען טראגט צום קבר צדק לפניו יהלך וכו', נאר דיא בחירה איז אזו גרויס און דער נסיון פין דער וועלט איז שרעקליך, מען פאר געסט דעם תכלית, און וואול איז דעם וואס גדענקט יוא אז דיא וועלט איז א עולם עובר און וואס מען חאפט אריין דאס בלייבט אוף עוויג, און דער עיקר דארף מען טואין מיט שמחה, ווארין א מצוה בשמחה איז זייער חשוב בא השי"ת און לייזט אוס זיין נפש מיט די שכינה פון גלות און איז זוכה צוא דיא גרסטי מדריגות וויא דער האריז"ל האט גזאגט אז ער איז גקומען ציא דער מדרגה נאר דורך עשיית המצות בשמחה. אייער פריינד וואס גריסט אייך און ווינטשט כל טוב. (זה מגיע בקושי גדול ומוכרחים להתייגע הרבה בבכיה וצעקה עד שזוכה לעשות הדבר שבקדושה כראוי היינו לימוד ותפלה ושאר עבודות ובפרט בהתחלה כשעוד לא התרגל לעשיה זה ממש כמו לידה ראשונה שזה מגיע בקושי רב כמו"כ כל המעשים טובים שיהודי עושה בעולם הנם הולדות קדושות כמו שכתוב אלה תולדות נח נח איש צדיק וכו' עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים וכו', מכ"ש נתינת צדקה היא יותר קשה מכל המעשים טובים והיא תמיד כמו התחלה צרה כמבכירה מפני שכל פעם זה מניעה חדשה בלב (מה זה אמור להיות, שהוא יצטרך לקחת את כוחו ואונו שמשקיע עד שמשיג את הכסף במסירות נפש והרי יכל להחיות עם זה את עצמו אשתו וילדיו וכו' ולמסור את זה לשני, לאדם זר, ולכן אמנם זה גבוה מאד מאד, ולאמיתו של דבר זה רק הלואה שהוא מלוה להשי"ת כמ"ש החונן דל, והשי"ת משלם אפי' בעוה"ז פי אלף יותר מכ"ש בעוה"ב הקרן קיימת כמו שזורעים באדמה רק שתהי' קרקע טובה (היינו כשקולעים במקום נכון שהצדקה נופלת לידיים טובות) צומחים אילנות מלאים כל טוב כמ"ש זרעו לכם לצדקה, ובאמת חיים בזכות הצדקה ונרפאים ושום רע לא שולט, הכל בזכות הצדקה, כמובא סיפורים על זה בגמרא ובמדרש ובזהר וכמובא בגמרא יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב וכו' הכלל שנתינת הצדקה מגיע בקושי רב יותר קשה מהכל ומדוע? כי צדקה היא תמיד התחלה, היא ההתחלה של כל ההתחלות היא פותחת תמיד את השערים של עבודת ה' וכל שערי הרחמים כי כשיהודי צריך לעשות איזה עובדא דקדושה הוא מוכרח לשבור את המחיצות ולפתוח את השער וזה קשה מאד אבל כשהוא נותן צדקה הצדקה פותחת לו את הדלת והשער כי זוהי סגולת הצדקה לפתוח שערים. ובאמת קשה מאד לתת צדקה כי כשנותנים צדקה בשעה שרוצים לעשות איזה דבר שבקדושה זה פותח לו את הדלת (ולכן נותנים צדקה קודם התפלה וקודם כל דבר שבקדושה וקודם יום הדין ובעת שמחה וכו') לכן זה קשה מאד, אמנם תועלת הצדקה היא גדולה מאד ואפשר כל כך לפעול דרכה שהפרנסה תעופף אל האדם כ"כ בקלות שלא יצטרך בכלל לעבוד כמו לעתיד לבא כמ"ש ואתם כהני ה' תקראו, השי"ת יזכינו לזה, ומובא משל במדרש ובספרים הקדושים משל לאדם שהיו לו שלשה ידידים ופעם הוא הי' צריך ללכת למשפט בפני המלך אז הוא פנה לידיד הגדול ביותר (זה הכסף) והוא השיב לו שאין ביכלתו כלל לעזור לו (כמו שכתוב לא יועיל הון ביום עברה ושום דבר לא ניקח איתנו לקבר לא זהב ואבנים טובות ומרגליות וכו') אז הוא הולך לידיד השני (זה האשה והילדים) והוא משיב לו שביכלתו ללכת איתו עד לבית המלך ולא יותר (היינו, שהאשה והילדים מלוים עד הקבר), הוא רואה שהם, הידידים הטובים ביותר, עומדים מרחוק בעת צרה אז הוא הולך לידיד הקטן שבהם זה שהי' מהנה אותו לעיתים רחוקות (זה הצדקה) והוא משיב לו אל דאגה אני ירוץ עבורך למלך ואני אכנס איתך ולהיכן שרק תפנה אני אהי' שם איתך עד שתצא זכאי לגמרי, כמ"ש בשכבך תשמור עליך וכו' וכמו שמכריזים בשעה שמוליכים לקבר צדק לפניו יהלך וכו'. רק הבחירה היא גדולה והנסיון בעולם הוא נורא שוכחים מהתכלית ואשרי האיש שכן זוכר שהעוה"ז הוא עולם עובר ומה שחוטפים לעצמם זה נשאר לעולמים והעיקר צריך לעשות זאת בשמחה כי מצוה בשמחה היא חשובה מאד אצל השי"ת ופודה את נפשו ואת השכינה מהגלות וזוכה למעלות הנעלות ביותר כמו שאמר האריז"ל שהוא הגיע למדרגתו רק ע"י עשיית המצות בשמחה. ידידכם הדורש בשלומכם ומברככם בכל טוב)
And in particular — his honor supports us so that we can serve Hashem in the Land of Israel and produce many innovations in Torah, [לחדש הרבה בתורה — "to produce many innovations / novelties in Torah." Lechadesh — to make new, to renew, to create original Torah insights. Chidushim (חידושים) — Torah novelties or innovations — are original creative interpretations and insights that a scholar generates: they "make new" what was always there but never seen in quite that way before. The author is saying: the recipients' financial support enables him to produce original Torah scholarship in the Land of Israel, specifically in the Rebbe's Torah — a creative and generative activity, not merely repetition.] and in particular in the Torah of our master the Rebbe זצ"ל — which will be a merit for the multitudes for all generations. And in particular — his honor engages in making efforts so that we should be able to print holy books like these that can revive the entire world from beginning to end. For on every single utterance, every single person in the world can say: "Were I not to have come [into the world] except to hear this — it is sufficient." [אלמלא לא אתינא אלא למשמע דא די — Aramaic: "Were I not to have come except to hear this — it is sufficient." A formula found repeatedly in the Zohar when the disciples of R' Shimon hear a wondrous Torah teaching: the experience is so sublime that it alone would have justified their entire existence in the world. The author applies it to each individual teaching in the Rebbe's book: every single utterance is so life-giving that a person could say this about it. Almaley — "were it not / had it not been"; lo asina — "I had come / I entered"; ela — "except"; l'mishma — "to hear"; da — "this"; dai — "it is sufficient."] [As this kind of language is found in the holy Zohar — that the Tzaddikim said this when they heard the secrets of the Torah.] And many, many people will become penitents and complete Tzaddikim through these books.
שמואל הורוויץ
And also in Likutay Moharan, Part 1, Section 37: "Through charity for the Land of Israel — include yourself in the atmosphere of the Land of Israel — and your breath will be the breath of the Land of Israel — and the breath of the children of the school-house who have no sin." [The precise Aramaic words of Likutay Moharan I, §37: תכלול עצמיך באוירא דא"י — "include yourself / incorporate yourself in the avira (atmosphere / air-spirit) of the Land of Israel." אוירא (avira) is the Aramaic for the spiritual atmosphere — the distinctive spiritual quality that permeates the very air of the Land. והבל שלך יהי' הבל דא"י — "and your hevel (breath / vapor) will be the hevel of the Land of Israel." Hevel — the same word used by Kohelet for "vanity" — here means breath, the physical and spiritual breath of life. והבל תינוקות של בית רבן שאין בו חטא — "and the hevel of the tinokos shel beis raban (the young children of the Torah school-house) who have no sin." The breath of young Torah-learning children — unstained by any sin — is considered the purest, most spiritually potent breath in the world (Shabbos 119b). Through charity for Israel, one's own breath is elevated to this level of purity.] See there, the entire section.
לה ב"ה, יום ג' פרשת שמות פעה"ק מירון ת"ו (תשכ"ב) שלום וברכה וכל טוב למע"כ היקר והנעלה המשתוקק לעבוה"ש והעיקר להתקרב להצדיק האמת שזאת העיקר מהכל, ועי"ז עיקר התקרבות להשי"ת באמת, ה"ה מר שמואל טוקצינסקי נ"י שליט"א. אחדשה"ט באה"ר ובידידות, הי"ת יזכהו לשבור כל המניעות והעיקר הוא מניעות המוח והלב (היינו גם הנפילה מההשתוקקות והקשיות שנופלים על האדם וחסרון אמונה ויותר מהכל החסרון באמונה בעצמו שגם איך שהוא איך שהוא יקר בעיני השי"ת (והצדיקים המתדמין ליוצרם) כל תנועה ותנועה קלה איך שהוא ממקום שהוא ויותר ויותר מהכל שאין גרוע ממנה כלל, הוא הנפילה והנסיגה אחור לגמרי ח"ו עד שנופל ח"ו לחרטה על המעשים טובים והמוטשין זיך צום אידישקייט (והיגיעה ליראת שמים) ולההתקרבות להצדיק האמת שזה גרוע מהכל לגמרי לגמרי ח"ו, כי האדם צריך לראות שאיך שהוא איך שהוא (יוא דאבינין ניט דאבינין (ר"ל בכונה) יוא לערנין ניט לערנין (אם כן מתפלל אם לא מתפלל (ר"ל בכונה) אם כן לומד אם לא לומד) ואפי' כשנופל ח"ו במה שנופל עכ"פ יעשה מה שיוכל, ואל יסוג אחור לגמרי ואפי' כשאינו יכול לעשות כלל לגמרי (אנוס רחמנא פטרי') עכ"פ לא יתחרט ח"ו על מעשיו הטובים ובפרט על התקרבותו ועל מה שעבר עליו בשביל ההתקרבות) אל יתחרט על הדבר הטוב שעשה ח"ו ח"ו כי אם מתחרט ח"ו ח"ו עוקר הדבר מעיקרו וכאלו לא עשה כלום ובזה יורש תרתי גהינם, חדא וואס ער האט זיך נעביך גימוטשיט אום זיסט און קיין שכר נעמט ער ניט, נאר אדרבא (מה שהוא התייגע מסכן בחנם מבלי שיקבל על זה שכר רק אדרבה) עונש גדול יותר מכל העבירות כמובא כ"פ בליקוטי תפלות, כי אם תאמר נואש זה קשה וגרוע מכל העבירות שבעולם, כי אין לך קשה וגרוע מהיאוש ח"ו שע"ז נענשין יותר ויותר מכל, כמו המאבד א"ע לדעת בגשמיות שגרוע מכל העבירות כן המאבד א"ע לדעת ברוחניות ע"י היאוש והחרטה ח"ו ה' ישמרנו, ובפרט שהבע"ד אינו מעמיד את עצמו (ער שטעלט זיך גאר ניט אפ) (הוא לא נעצר [עוצר את עצמו] באיזשהו שלב) וכיון שהוא בידו ע"י היאוש והחרטה ח"ו אז מפיל אותו יותר ויותר לכל מיני עבירות איזיל להתהני בהאי עלמא כמו "אחר" ושאר כל שיצאו לתרבות רעה לגמרי ח"ו כמו אותו האיש ימ"ש והשבתי צבי רח"ל רח"ל, והכל רק ע"י העצבות והיאוש, כיון שהאדם רוצה לעבוד השי"ת יש לו מניעות ויותר מהכל מניעות מגשמיות הגוף וכו', וכל זמן שהאדם יש לו ההתעוררות מלמעלה והכיסופין והשתוקקות מתגברין אצל האדם אינו מרגיש גשמיותו כ"כ ועושה בעבוה"ש כפי יכלתו אבל זה לא יוכל להיות תמיד ההתעוררות מלמעלה כי העיקר הוא ההתעוררות דלתתא שהאדם בעצמו יעבוד השי"ת כפי שיוכל בפשיטות ותמימות בלי חכמות וזה חשוב אצל השי"ת יותר מההתעוררות דלעילא, אבל האדם קשה לו מאד זאת כי מרגיש התגשמיותו והתרחקותו מהשי"ת ואיך קשה לו לעבוד השי"ת, ואז ח"ו חושב כי השי"ת רחוק ממנו מאד וא"א לו להתקרב להשי"ת כלל ונופל ח"ו, וח"ו הוא בסכנה גדולה שלא יפול לעוונות ח"ו ושלא יפול יותר ויותר עד לשמד ממש ח"ו. על כן העיקר הוא ההתחזקות, כי זה הכל הוא רק נסיון אם יעמוד על עמדו איך שהוא איך שהוא וממקום שהוא (אפי' אם כבר נפל לגמרי ח"ו אפילו כמו אחר וירבעם בן נבט ואותו האיש והש"צ ימ"ש, וכשיש לו שכל להתחזק משם ולשוב להשי"ת בפשיטות בלי חכמות ויתחרט על מעשיו הרעים וישמור א"ע עכ"פ מעתה כפי יכלתו שלא לעשות עוד ח"ו ולבקש מהשי"ת שימחול לו ויתבייש ע"ז שעשה, כי זה הנ"ל הוא התשובה הראוי, השי"ת מקבלו באהבה ויכול לזכות עדיין למה שיכול לזכות למדרגא גדולה והכל בכח הצדיקים האמיתיים) לבלי ליפול לגמרי ח"ו ועכ"פ שלא יפול לחרטות ח"ו על הדברים הטובים כמובא בגמרא אמר ר"ש בן יוחאי ואפי' צדיק כל ימיו ובאחרונה ח"ו תוהה על הראשונות אין מזכירין לו צדקותיו כלל, כמו שאמר רשב"י אפי' רשע כל ימיו ולבסוף שב (שא"כ מתחרט על מעשיו הרעים) אין מזכירין לו עונותיו, כן הוא להיפך ח"ו כשמתחרט על הצדקות שעשה. והכלל הוא שהאדם צריך להתחרט על המעשים הרעים ועל התרחקותו מהשי"ת אבל על המעשים הטובים ועל העובר עליו בשביל השי"ת ובשביל ההתקרבות לצדיק האמת אל יתחרט ח"ו בשום אופן בעולם איך שהוא איך שהוא, כי הבע"ד שונא מאד להאדם און ער פאר גינט איהם ניט דיא מעשים טובים (ווארין איין מצוה אפי', שטעט העכיר פון אלע איבער גייעכטץ אין אידישקייט וואס גיט איבער, מכל שכן דיים התקרבות לצדיק וואס שקול כנגד כל התורה וכל המצות, איז אלדז כדאי וכדאי וואס גייט איבער אוף דעם מענטש) איז דער בעל דבר ווייניג וואס ער ווארפט ארין אין עבירות ח"ו וויל ער פין איהם אויס רייסין דיא מצות מיט דעם גוטס וואס דער מענטש חאפט אריין אין דאס איז דער גיהנם של שלג אוף קאלטקייט פון מצות והתחזקות אין עבודת ה', (ולא מפרגן לו את מעשיו הטובים (מפני שאפילו מצוה אחת מעלתה למעלה מכל המעברים שעוברים ברוחניות מכל שכן ההתקרבות לצדיק שהיא שקולה כנגד כל התורה וכל המצוות, לכן הכל כדאי וכדאי כל מה שעובר על האדם) לכן הבע"ד לא מסתפק בזה שמפיל אותו לעבירות ח"ו רק רצונו להוציא ולעקור את המצוות והטוב שהאדם חוטף וזהו הגיהנום של שלג על הקרירות ממצוות ומהתחזקות בעבודת ה') וזה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים אל תקרי שנים אלא שניים כי ישראל עם קדוש (דאס גיט מען איהם ניט נאך זיך אפ שטעלין ח"ו, נאר מען טיט ווייטער דיא מצות איך שהוא) (זה לא מסכימים לו לעצור ח"ו רק מקיימים הלאה את המצוות איך שהוא) עושים המצות עוד פעם ועוד פעם, אעפ"י שנופל מהתלהבות עושים בלי התלהבות, ואעפ"י שנופל ח"ו אפי' בעוונות ח"ו אעפי"כ אינו מניח מלעשות מצות ולשוב להשי"ת, וזה שבחם הגדול מהכל שאינם מניחים א"ע ליפול לגמרי ואינם מייאשים עצמם, ועי"ז יזכו באמת למה שיזכו למעלה מהמלאכים ומכל העולמות כי לכך נבראו, וזאת התכלית שלהם למשול על הכל על כל המלאכים ועל כל העולמות, אבל צריכים לעמוד בנסיונות בעולם הזה והעיקר הוא הנסיונות של נפילה שע"ז מניח הבע"ד מאד, (ווארין דא פארדינט דער יצה"ר מער פון אלדז) (כי בזה מרוויח היצה"ר יותר מהכל). על כן אחי חזק ותהי' בשמחה תמיד ובפשיטות תשמח בהתקרבות לרבינו ז"ל וואס דאס אליין שטייט העכיר פון אלע עבודות וואס קען נאר זיין אוף דער וועלט, און אפילו עס דוכט זיך מיר אז איך קען ערגיץ אנדערש זוכה זיין אסאך מער, און דא ביים רעבין בין איך זייער קאלט און זייער זייער ווייט פון השי"ת, איז בעסיר צוא זיין מקורב צום רעבין וויא אזו מען זייעהט אויס בעסיר וויא ערגיץ אנדרש פייגליך און דער לופטן, (שזה לבד עומד למעלה מכל העבודות מה שרק יכול להיות בעולם ואפילו שנדמה לי שבמקום אחר אני יכול לזכות הרבה יותר ופה אצל רבינו אני קריר מאד ורחוק מאד מאד מהשי"ת עדיף להיות מקורבים לרבינו איך שנראים, מאשר במקום אחר - ציפורים באויר) ובאמת הוא להיפך לגמרי כי רק פה המקום של כל העבודת ה' וכל המדריגות שבעולם, רק זה מעשה בעל דבר לבלי להרגיש החיות ע"י העצבות שמביא על האדם ע"י שמתלבש במצות שחושב שאינו יכול לעבוד השי"ת או שהוא ח"ו חוטא, אבל צריך לזכור מה שאמר רבינו ז"ל מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד (הפירוש הוא איך שיהי' ח"ו) ותיכף שאדם רוצה לשוב אז עבירה גדולה כשיש לו עצבות, וכשנזכור זאת ונכסוף לזה לקיים זאת בוודאי יהיה אחריתנו טוב אכי"ר. ידידו דו"ש ומאחלו כל טוב סלה שמואל הורוויץ.
Therefore — my holy and faithful counsel is: do not leave your livelihood and all your financial matters at all — only to long and request from Hashem about this. And in the meantime — strengthen yourselves to snatch what you can snatch: both in the matter of the printing work — through which you will have a merit for the multitudes for all generations that is incomparable — and in drawing your companion R' Moshe Aharon, may his light shine, close — and perhaps Hashem will help that you will draw more souls close. And also pay off your debts. And within this time — find a way [that will not damage your livelihood or domestic peace, G-d forbid] that you could come yourself to the Holy Land for some period of time by airplane — and merit to fulfill the commandment of "one who walks four cubits in the Land of Israel" — and also to be at the holy sites, and to snatch service of Hashem during this time as much as you can. And you will be able to see the matter and the counsel here regarding livelihood and a dwelling — so that you could establish your residence here with all your household [עם כל ב"ב = עם כל בני ביתו — "with all his household / with all the members of his home." B"B (beis-beis) is the standard abbreviation for bnei beiso — "the people of his house / his family household" — wife and children and all dependents. The dream: to eventually bring the entire family to live permanently in the Land of Israel.] permanently. But for now [לעת עתה — "for now / for the present moment." The phrase appears twice in this paragraph. לע"ע (lamed-ayin-ayin) is the standard abbreviated form of לעת עתה — "for the present time / for now." A temporalizing phrase: not "never" but "not yet, for the current moment."] — there is no need to confuse the mind and to study courses at all — and also not to think at all about establishing a residence in America. Only to long specifically for the Holy Land — and in the meantime to do and snatch merits as above as much as you can — and to long until you will be able to bring from potential to actual: to come yourself for some period of time — alone and without leaving your livelihood for now [לע"ע = לעת עתה — "for now / for the present moment." The abbreviation appears again here. The nuance: without leaving the livelihood *for now* — the "for now" softening what might seem like a permanent injunction. Eventually things will change; for now, the livelihood must be maintained.] — until Hashem helps that you merit to establish your residence here.
לו יום ד' תבא י"ג אלול פעה"ק ירושלים ת"ו (תשכ"ב) שלום וברכה וכוח"ט ושנה טובה ומתוקה וכט"ס למע"כ ידידי היקר המשתוקק לעבוה"ש באמת ולהתקרבות לרבינו ז"ל באמת מר שמואל טוקצינסקי נ"י אחדשה"ט, חזרתי לכאן אתמול להיות על הברית מילה של בני שבתי נ"י ולנכון קבלתי מכתבך, והנני מבקש עבורך מהשי"ת, והנה עיקר הוא ההתחזקות ושמחה שזה העצה היותר גדולה לנקיון המחשבה ותיקון הברית כמובא בדברי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל כו"כ פעמים, וכי כל המ"ז ופגם הברית הוא ע"י עצבות ומרה שחורה, ובאמת בוודאי צריכין לבקש הרבה מהשי"ת על טהרת המחשבה ועל תיקון הברית ועל כל הקדושות כולם, אבל הכל צריך להיות בשמחה שהוא העולה על הכל ועל שום דבר לא אמר רבינו ז"ל "מצוה גדולה" כי אם על השמחה "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" בליקוטי מוהר"ן ח"ב סי' כ"ד, וכן לא אמר על שום עבירה ועל שום דבר "עבירה גדולה" כ"א על עצבות עי' בלק"מ חב" סי' מ"ח "כשאדם נכנס בעבוה"ש" וכו'. ותלמוד היטב התורה הזאת שיהי' נחקק בלבך ותוכל להתחזק א"ע תמיד בזה. ע"ש "כי עצבות מזיק מאד מאד, ודע שתיכף כשהאדם רוצה ליכנוס בעבודתו ית' אזי תיכף הוא עבירה גדולה כשיש לו עצבות ח"ו, כי עצבות היא סטרא אחרא והשי"ת שונא אותה" ע"ש היטב, ובעלים לתרופה דף כ"ה ע"א ודף י"ז ע"א, ודף ט' ע"ב ודף י' ע"א במכתב י"א, ודף י"ב ע"א במכתב ט"ו, ובדף כ"ו ע"א במכתב מ"ט, וכל המכתב ס"ד בדף ל"ב ל"ג, ומכתב צ"א כולו בדף מ"ב, ובמכתב ק"ז כולו בדף מ"ז ע"ב, ומכתב קפ"ז בדף פ"ט ע"ב, ומכתב קפ"ח בדף צ' צ"א, ומכתב שכ"ז בדף קמ"ו, ומכתב של"ז כולו בדף ק"נ, ומכתב ת"ד בדף קע"ה ע"ב ודף קע"ו, ובפרט מכתב ת"ה בדף קע"ו ע"ב ע"ש היטב הלשון "ואם אמנם הצעקה מעלה גדולה וכו' עכ"ז כשנוטה הצער והצעקה למרה שחורה ועצבות ויגונות היא מזקת יותר" וכו' ע"ש היטב, וגם עי' מכתב תט"ו בדף קפ"א ובפרט עמוד ב'. גם עיין ותלמוד הרבה בלקוטי הלכות הודאה ההלכה ו' (שהיא בלקוטי הלכות אורח חיים ח"ב) ע"ש היטב היטב כי כ"ז הוא חייך וחיי כל ישראל, והעיקר צריכים לחזק א"ע בדרך עקשנות ללמוד תורה שעורים קבועים כל יום וספרי רבינו ז"ל ועוד, כי כ"ז הוא עיקר העצה להיצה"ר כמובא בתורה א' מלק"מ ובתורה י"ד ובשיחות הר"ן שמי שיש לו שיעורים קבועים כל יום אז אפי' אם הוא רגיל בעבירות ח"ו אזי סוף כל סוף יצא מזה ויזכה למה שיזכה וכו'. ובפרט בימי אלול שמביא רבינו ז"ל שטוב לומר כל התנ"ך ותיקונים וספרי רבינו ז"ל לק"מ וס' המדות וספמ"ע ושיחות וחיי מוהר"ן לגמרם בחדש אלול, ולומר תהלים ותפלות ובפרט התפלות של אלול ור"ה מעט כל יום והתבודדות, והכל בשמחה והתחזקות כי בלא שמחה והתחזקות אין לכל הנ"ל חשיבות כ"כ, כי המצוה בשמחה יותר גדול אלף פעמים מהמצוה בלא שמחה, ובפרט שאינו בטוח שיעמוד על עמדו כי מי יודע מה יולד יום ויוכל ליפול ח"ו לגמרי אם לא יתחזק ח"ו, כמובא בלקוטי מוהר"ן סי' ו' קרא את יהושע שעיקר כוונת אלול הוא שיהא בקי ברצוא ובקי בשוב וכו' שאפי' אם יפול ח"ו וכ' לשאול תחתיות אל יתייאש א"ע ויתחזק א"ע תמיד וכו' אזי הוא הולך בדרכי התשובה וימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, וכל זמן שאין האדם חזק בזה שיתחזק א"ע תמיד איך שהוא אין זה נקרא תשובה באמת ח"ו, ע"כ תדע שכל חייך הוא להתחזק תמיד ולעשות מה שיוכל בעבוה"ש כל יום, השעורים קבועים וללחום מלחמת ה' עם המחשבות לבל יניחם במוחו בשב ואל תעשה לחשוב אפי' מה שחושב בגשמיות אפי' ורק לא הרהורים ח"ו ולהיות בשמחה תמיד איך שיהי' איך שיהי' איך שיהי', אז בוודאי יהא טוב לך תמיד. ידיך דו"ש ומאחלך כוח"ט ושנה טובה ומתוקה שמואל הורוויץ
Yiddish Passage — On What Makes the Rebbe's Torah Unique Among All Torah Books [This Yiddish passage is followed immediately by the author's own Hebrew translation in §§16–19. Both are translated in full here.] And after Hashem helped and sent the great light — the Ba'al Shem Tov זצ"ל — into the world, whose holiness and that of his holy disciples continues and extends until today, having increased Chassidus and faith in divine personal providence and trust and joy in Hashem — there is much to speak about this — Hashem had compassion on the generation that is lowly to the utmost lowliness, like ours. [הדור השפל בתכלית השפלות כמונו — "the generation that is lowly to the utmost lowliness, like ours." A striking phrase of collective humility: the author includes himself and his entire generation in this description. Not false modesty but an honest assessment: in comparison to the generations of the great Talmudic sages, the Arizal, and the Ba'al Shem Tov, the current generation stands at the lowest spiritual level — and yet it is precisely for this generation that the Rebbe's path was tailored.] And from within the holy tree of the Ba'al Shem Tov זצ"ל — came forth such a tree of fruits — meaning: from those who went forth from his holy loins — came forth our master the Rebbe זצ"ל — the flowing stream, the source of wisdom — who is a light such as there has never yet been a light like this in the world — that can illuminate the entire world from one end to the other, and revive the entire world from beginning to end. And he is the true compassionate one — who revealed and made known to us the full power of his holy counsels — how we can come and arrive — also we ourselves, and also the entire world — to become complete and great Tzaddikim.
לז יום עש"ק בשלח שבת שירה, תשכ"ג, מירון ת"ו. לכבוד היקר המצפה לעבוה"ש ולהתקרבות לצדיק האמת מר אברהם אליעזר טשינגל נ"י. קבלתי כרטיסו היקר, והנה מטרדת עש"ק ומטרדותי המרובים אקצר והלוואי שנקיים את זה, ראשית דבר צריך להתחזק באמונה בהשי"ת ובצדיק האמת שכח הקדושה חזק ואמיץ למי שאוחז ומתחזק וכמ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וע"כ העבודה צריך להיות בשמחה כי זה העיקר הגדול בעבוה"ש, ולהיות חזק ואמיץ וכמו שכתב רבינו ז"ל בתורה ו' קרא את יהושע כי צריך לחגור מתניו שהן בעליה (שעשה בעבוה"ש ויש לו עליות גדולות לא יחשוב שהוא כבר זכה למה שזכה רק יאמין שהוא צריך לעלות יותר ויותר, גם מה שעלה כבר לעליות יותר גדולות הוא רק איתערותא דלעילא משמים כדי שיוכל לעמוד בהירידות מה שיעבור עליו וידע כי יש ג"כ עליות שכבר הרגיש מעט מהם בהתחלה, וע"כ יוכל להחזיק א"ע בהירידות עד שיבוא לעליות היותר גדולות בהתערותא דלתתא שלו מה שהחזיק א"ע בכל מה שעבר עליו, וזה בחי' אור הפסח בהתערותא דלעילא, ואח"כ ספירת העומר ירידות וקטנות העבר וכ' ואח"כ שבועות קדושה היותר עליונה בהתערותא דלתתא דייקא) והן בירידה (שעובר על האדם מה שעובר אפי' בשאול תחתיות ממש ונדמה לו שהוא בירידה שאין ירידה יותר גרוע, ואפי' כשנופל פתאום מהעלי' היותר גדולה להירידה יותר גרוע ממש משמים לארץ, אעפי"כ אל יתייאש א"ע וידע ויאמין שכל הירידות הם צורך העליה, וזהו תיקונו דוקא לעמוד ולהתחזק א"ע בכל מה שעובר וישתוקק תמיד להגיע למה שצריך להגיע ואעפי"כ אל יפול מכל העובר עליו ויתחזק א"ע לחטוף כל מה שיכול ואפי' מעט דמעט יהי' יקר אצלו ויתחזק וישמח א"ע בזה) אז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו וסוף כל סוף יגיע למדריגתו ויתקרב להשי"ת באמת, והעיקר צריך להתחזק בצדיק האמת במסי"נ היינו בשם הצדיק איך שהוא כי התקרבות לצדיק גבוה מכל העבודות וכדאי לבטל עבודה בשביל התקרבות לצדיק, וצריכין ללמוד בכל יום עכ"פ שני סעיפים שלחן ערוך והתבודדות ותקון הכללי ולימוד ספרי רבינו וגמרא וכו' והכל כפי היכולת, והעיקר להתחזק בשמחה כי עשיית המצוה בשמחה אין למעלה הימנה, וכמו שאמר האריז"ל שלא הגיע למדריגתו כ"א ע"י עשיית המצוה בשמחה, וע"י תו' כ"ד "אמצעותא דעלמא" בלקוטי מוהר"ן, ובלקוטי הלכות אורח חיים ח"ב הודאה הלכה ו' המיוסדת ע"ז התורה כ"ד הנ"ל ותבין. ידידו דו"ש ומאחלו כט"ס שמואל הלוי הורוויץ
"And this we do not find by any Tzaddik from the creation of the world until now — a Tzaddik who would narrate to us his paths: what he did until he came to his levels — so that we too could do likewise and we too could become Tzaddikim." [The sweeping claim: in all of Jewish literature from Adam to the present day, no Tzaddik revealed his inner path — the specific steps he himself took, the struggles he himself overcame — in the way that Rabbi Nachman did. Other works inspire, command, and exhort. Only Rabbi Nachman said in effect: "Here is exactly what I did and how I did it — and you can do the same."] "For in all the holy books one finds essentially only the awakening: that one must do teshuvah, and one must be upright, and one must be saved from sins, and serve Hashem. But how does one get there? And how does one merit this? And what counsel can a person give himself against the evil inclination? And when the evil inclination has already strengthened itself — how does one turn and extract oneself from it? And when the service of Hashem — the study and prayer — is not going as it should — how does one revive and strengthen oneself? And counsels for all of this — one sees only by the holy Rebbe."
לח לכבוד ידידי היקר הבחור המשתוקק לעבוה"ש באמת מה"ר שמואל נ"י טוקצינסקי אחדשה"ט באה"ר, לנכון קבלתי מכתבך מכ"ה שבט ולא הספיק לי הזמן להשיבך וגם עכשיו אין הזמן מספיק אך אעפי"כ פטור בלא כלום א"א, והנה תדע שצריך מאד להתחזק א"ע, ובפרט מי שרוצה בתורה ועבוה"ש שהבע"ד מניח כל העולם ומתגרה בת"ח, ובפרט במי שרוצה באמת בעבו"ש צריך לחגור מתניו לבלי להתפחד מהיצה"ר ולעשות את שלו מה שיכול בעבוה"ש ובלי ליפול משום דבר בשום אופן. ובענין הכתיבה בוודאי כדאי כי זכות הרבים הוא דבר גדול וכמו שמביא רבינו ז"ל בס' המדות שאין ערך לזכות הרבים אפי' בדבר קטן וכ' ומכ"ש שעי"ז זוכין לחיזוק והתעוררות לעבוה"ש כמו שכתבת בעצמך, וזהו עיקר שימוש ת"ח שרואין דעתם והשתוקקותם והנהגתם ויכולין לזכות הרבה עי"ז. ובענין התבודדות יכולין לנסות פעם כך ופעם כך איך שיכולין טוב לעשות ובוודאי הוודאי חשוב מספק ויכולין גם איזה פעם לחטוף לפנות בוקר ועכ"פ איך שיכולין לעשות "וויא עס לאזט זיך" והעיקר להתחזק להיות בשמחה והתורה והעבודה יהי' בשמחה ובאמונה ולהרגיש הנעימות שבתורה כמו שמובא בתורה חבלים נפלו עלי בנעימים בלק"מ ח"ב שמסיים רבינו ז"ל אשרי הזוכה להרגיש הנעימות שבתורה כי זהו העיקר ע"ש. והעיקר להתחזק א"ע בהשעורים הקבועים בעבוה"ש ותורה ובלי להניח מקומו, ולשמח א"ע כי זה יותר חשוב מהכל. וד"ש לידידינו הנעלה מה"ר נח חפץ נ"י החפץ ומשתוקק לעבוה"ש, וזהו העיקר ההשתוקקות כמו שאמר רבינו ז"ל בשיחות הר"ן שהעיקר הוא ההשתוקקות וכיסופין שהם יקרים מהכל, ואם זוכה לעשות עם ההשתוקקות מה טוב, ואם אינו זוכה עדיין כלל לעשות אעפי"כ ההשתוקקות בעצמו יקר מאד, ולא נשאר לאדם רק מה שחוטף בעולם ובפרט ההשתוקקות כי בשיבל זה כל המ'נ'י'ע'ו'ת המתהפכות לנ'ע'י'מ'ו'ת ע"י השתוקקות הבאה ע"י המניעות, ויותר חשוב כמה שעושין ע"י השתוקקות המשבר המניעות ומכמה וכמה שעושים בלי מניעות ובלי השתוקקות, ומצוה א' בשמחה יותר טוב מאלף מצות בלי שמחה כמובא בראשית חכמה ועי' תורה כ"ד בלקו"מ מה שיכולין לזכות ע"י המצות בשמחה. ידידם שמואל הורוויץ
"Who gives us such paths in the service of Hashem — that even the very lowest and worst person in the world — if he walks with these paths — can become a great and awesome Tzaddik beyond all estimation." [דער נדריגסטר ערגסטער מענטש — "the very lowest and worst person." Nidrigster (lowest, most lowly) + ergster (worst, most bad) — the Yiddish superlatives of both dimensions: the most spiritually sunken and the most morally broken. The Rebbe's path reaches even this person — and promises that even he can become a great and awesome Tzaddik.] "And he gives great specific strengthening for every single matter — on every single thing — that if one only observes his words in wholeness and simplicity — without cleverness and distorting contortions — one can come to the very highest level in the world."
לט ב"ה, יום ד' פ' תרומה, פעיה"ק מירון ת"ו. שלום וברכה לכבוד המשתוקק לעבוה"ש ולהתקרבות לצדיק האמת מר ברוך זילבר נ"י לנכון קבלתי מכתבו הרוצה דיבורי התחזקות, והנה העיקר תשובה הוא חרטה באמת ולהתודות להשי"ת ולבקשו שימחול לו ושיעזרו להנצל מעתה שלא יעשה עוד כזאת וצריך התחזקות מאד מאד שלא ליפול משום דבר איך שהוא ואיך שיהי' ובהכרח שיעבור על האדם עליות וירידות בלי שיעור וערך, ואדרבה מי שלא עולה עליו עליות וירידות סימן הוא שהוא רחוק מהשי"ת, או שהוא שוטה ואינו מרגיש, והכלל שהאדם נברא לשבר המניעות ולעמוד בנסיונות זאת הוא תיקונו, ומכ"ש בנסיון בכל מה שעובר עליו, ובלי ליפול כלל וכלל משום דבר ומשום חלישות דעת ויעשה מה שיכול לעשות בעבודת ה' והכל בשמחה, כי צריך לשמוח מאד במה שזכה להשתוקק לעבודת ה' ולהתקרב לצדיק האמת שבוודאי יהיה לו מזה אחרית טוב לנצח נצחים, והעיקר כפי ההתחזקות שיתחזק, כי לעמוד על עמדו ולבלי ליפול במכמורות היצה"ר שעומד תמיד להפיל האדם, תלוי בעיקר בהתחזקותו ובאמונתו בהשי"ת שהש"י רואה הכל ודן לכף זכות וצדיק ה' בכל דרכיו ובוודאי כל ההתרחקות והירידות הכל לטובה, וסוף כל סוף יזכה למה שיזכה, אם יזכה לעמוד על עמדו ולבלי ליפול בדעתו משום דבר, כי מי שאינו חזק להתחזק תמיד ולעמוד על עמדו ולבלי ליפול בדעתו משום דבר אזי אינו בטוח ח"ו, ומי יודע שיכול ליפול ח"ו לשאול תחתיות ממש כמו כל הרשעים הגדולים כמו ירבעם ואחר וכו' שהעיקר שלא התחזקו לשוב להשי"ת מכל מקום שהם ולשמוח בחלקם, אבל מי שמחזק א"ע בכל מה שיכול וכל מה שיכול לעשות בעבודת ה' אפילו אינו בשלימות יקר אצלו מאד, וכל תנועה לעבודת ה' וכל שמירה מהרהור והסתכלות ומחשבה יקר אצלו, וכן כל דבר שבקדושה כמו כל השתוקקות וכל קפיטל תהלים ופרק משניות וכל תנועה של מצוה מה שחוטף ומחזק א"ע בכל הירידות ובכל הנסיונות בוודאי יהי' לו אחרית טובה מאד, כמו שאמר רבינו ז"ל איך שעובר על האדם "אביא מע דער האלט זיך" (העיקר שמחזיקים מעמד). ידידו מאחלו כט"ס שמואל הלוי הורוויץ
"Only: the evil inclination gives itself a counsel — through dispute and opposition against such a holy Rebbe and such holy books. And even his people — those who already truly and indeed believe in him [וואס גלייבין שוין יָאה אין איהם — "those who already truly and indeed believe in him." The Yiddish yoh (יָאה) is an emphatic affirmative — "yes / indeed / truly." The phrase says: not those who are uncertain or half-believing, but those who already genuinely and wholeheartedly believe in the Rebbe — even they are vulnerable to the evil inclination's mind-twisting.] — even them the evil inclination twists their mind — [so that they] not observe the counsels in wholeness and simplicity and joy. And this is the essential [path] to arrive at all good and to feel the holy paths as they should be felt."
מ תענית אסתר מירון ת"ו, תשכ"ג. שלום וברכה וכט"ס למע"כ המשתוקק לעבו"ה ולהתקרבות לצדיק האמת שזאת העיקר שבעיקרים ועי"ז זוכין לגאולת הנפש ולגאולה כללית מר מתתיהו אורלנציק נ"י לנכון קבלתי כרטיסך בענין התחזקות ומעניני פורים, והנה אעפ"י שאינו מספיק לי הזמן כעת, אעפי"כ מעט ג"כ טוב, והנה התחזקות בלימודים צריך ללמוד הרבה ש"ע ופוסקים שמפריש הרע מן הטוב מן האדם כמובא בתו' מנורת זהב ח' בלק"מ ובשיחות הר"ן שעי"ז מתקנים כל החטאים וזוכים למה שזוכים, ובתו' ימי חנוכה בלק"מ ח"ב ב' שזה שעשוע עוה"ב והודאה ושבח להקב"ה, תודה הודאה זהו ענין גדול מאד לידע שהתכלית בוודאי טוב וכדאי כל העובר על האדם והכל לטובה וסוף כל סוף נזכה למה שנזכה ועי"ז להודות ולהלל להשי"ת ובקשה על להבא, ועל העבר להתחרט ולהתוודות לפני השי"ת שזהו ענין התבודדות ומארי דחושבנא להתחרט על מה שצריך (בכל יום) ולבקש על מה שצריך וחסר (ואם אינו מרגיש שחסר לו בוודאי חסר יותר) ולהודות על מה שצריך להודות ולהלל על שלא עשני גוי ושם חלקינו ביושבי ביהמ"ד וקרבנו להצדיק האמת, וללמוד בכל יום גמרא ותוס' וכו' ולימוד ספרי רביז"ל כסדר, וגם מעט בכל יום בעיון, ולבקש לקיים מתורות תפילות ותיקון הכללי בכל יום ויום, ותפילות עכ"פ מעט בכל יום ולקוטי הלכות בכל יום מעט, ומעט תהלים כפי היכולת, ועיקר הכל הוא ההשתוקקות וכיסופין להק' ולברוח ממחשבות והרהורים רעים בשב ואל תעשה למשוך המחשבה הק', ועיקר הכל להתחזק מאד להיות בשמחה ולעבוד ה' בשמחה שאין למעלה מזה ובפרט בימי הפורים הקדושים שאז מאיר הארה שלעתיד לבוא הארת מרדכי שאין דוגמתה בכל השנה, וכפי שמחת פורים כן זוכים לקדושת הפסח ולהנצל ממשהו חמץ שבזה תלוי כל היהדות ולהנצל מכל החטאים כל השנה כמובא בדברי האריז"ל וכ"ז זוכין ע"י שמחת פורים וקריאת המגילה אור פני מרדכי בהמגילה ולהתבונן הנסים, וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, משלוח מנות ומתנות לאביונים קדושת הצדקה וקדושת פורים כמו ר"ה יו"כ כמו הכה"ג בקד"ק ביו"כ ממש, והשתי' יין ויי"ש הוא תיקון הברית, וזוכין ע"י השתי' לעלות למעלה למעלה במקום שכולו טוב ואין שם ארור המן וברוך מרדכי, שהבעל תשובה צריך לעלות עד לשם לתקן מה שעוות כמובא בלקוטי הלכות, וסעודת פורים הק' (מנות בחי' מן) ורקודין והמחאת כף הארת מרדכי ואסתר, קבלת התורה נגלה ונסתר. ידיו מאחלו פורים שמח ופסח כשר ושמח שמואל הורוויץ
"The people of his — those who observed his words in wholeness and simplicity and joy — exactly as he commanded — they merited to become great Tzaddikim — as we know from them. May their merit protect us." "And in any case — whoever merely touches the matter of the holy Rebbe — and the name of the Rebbe is called upon him — he already merits greatly. Even in this world it can be seen and felt — by himself and by other people upon him — what one earns every single moment. And all the more so in the World to Come — no eye has seen — for then especially will one feel the drawing close to the Rebbe of which there is nothing greater."
מא ב"ה. יום ה' פ' בהר בחוקותי פעה"ק ירושלים ת"ו. לכבוד הנפש היקר המשתוקק לעבוה"ש ולעשות רצונו ית' מר אברהם מרדכי פלברבאום נ"י. קבלתי מכתבך היקר אבל מריבוי טרדותי ובפרט לפני ל"ג בעומר שהייתי במירון לא יכולתי להשיבך, והנה יקירי תראה להתחזק א"ע בכל יכלתך, וזהו רצון השי"ת באמת, שהאיש הישראלי יחזק א"ע בהשי"ת מכל מקום שהוא, ולא יפול משום דבר כלל, ויאמין באמונה שלמה שהשי"ת נמצא אפילו בשאול תחתיות ממש כי לית אתר פנו מיניה ויודע כל התעלומות וקרוב ה' לכל קוראיו וכו', והעיקר שהאדם צריך לעשות כל מה שיכול באתערותא דלתתא, תורה, ובפרט פוסקים כל יום לידע איך לקיים התורה כפשוטו, וספרי הצדיק האמת שהם באמת מוסר ותוכחה של משה רבינו ע"ה שאינו מבאיש ריח אלא להיפך בבחי' נרדי נתן ריחו שמהפך עונות לזכיות (עי' ליקוטי מוהר"ן ח"ב סי' ח'), מעט ליקוטי מוהר"ן מעט ליקוטי הלכות וכו', ולהתפלל להשי"ת ובהתבודדות (הכל כפי היכולת) לקיים לזכות לצאת משעבוד היצ"ר ולכנוס לשערי הקדושה ולעבוה"ש, ולומר כל יום ג"כ מעט מהליקוטי תפילות, ותיקון הכללי בכל יום שהוא תיקון לכל העובר על האדם ולקדשו ולטהרו ולזכותו לזכיות וישועות וכו' ומלבד זה ללמוד כל יום ש"ס גמרא רש"י ותוס' וכו' ותנ"ך וכו' הכל כפי היכולת וכפי רצונו ותשוקתו להשי"ת, והעיקר מכל הנ"ל לשמוח בה' ותורתו ומצותיו וצדיקיו האמתיים ובלי ליפול משום דבר שבעולם, יהי' איך שיהי', אין רצון טוב ושום נקודה טובה נאבדת ח"ו, וסוף כל סוף אם האדם לא יניח מקומו מהקדושה לעשות עכ"פ מה שיכול איך שהוא איך שהוא ויתחזק ויבטח בה' וישמח בו בוודאי יהי' לו אחרית ותקוה טובה לנצח, ואדרבה מהירידות יתהפכו לזכיות, ומהצרות יהי' עטרות, ומהמניעות יהי' נעימות, ומעוונות יהי' זכיות, וכמו שאמר רבינו ז"ל "וויא עס איז, דער עיקר אז מען דער האלט זיך", ומובא בשיחות הר"ן שרבינו ז"ל אמר דער עיקר איז מבטן שאול שוועתי וכ', מען דארף אלע טאג בייטען השי"ת אויף וואס עס פייעלט דעם מענטש און ביינקין ממלא זיין דעם חסרון, אבער נאך מער טוזנטער מאל מוז מען האבין סבלנות והמתנה, מען מיז זייהר אסאך וורטען כל ימי חייו, און דיא גאנצי צייט מיז מען זיך מחיה זיין מיט וואס מען קען און זיך דער האלטין, ביז השי"ת הלפט און אפילו אז השי"ת העלפט זאל מען ניט מיינען אז עס איז שוין יוצא דארף מען ערשט דיסנייא בייטען און וועלין אין האפען ציא דער אמתער ישועה וואס דער מענטש בדארף, דאס איז אלעס וואס ווערט גברענגט אין דעם מאמר "קרא את יהושע" סימן ו' בלקוטי מוהר"ן חלק א', (איך שהוא, העיקר שמחזיקים מעמד ומובא בשיחות הר"ן שרבינו ז"ל אמר העיקר הוא מבטן שאול שוועתי וכו' צריך לבקש מה' כל יום על מה שחסר לאדם ולכסוף למלאות החסרון, אבל פי אלף יותר מזה מוכרחים סבלנות והמתנה, חייבים הרבה מאד לחכות כל ימי חייו וכל הזמן חייבים להחיות עצמו עם מה שאפשר ולהחזיק מעמד עד שהשם עוזר וגם אחרי שהשם עוזר לא לחשוב שכבר יצאו ידי חובה רק עכשיו צריך מחדש לבקש ולרצות ולקוות לישועה האמיתית שהאדם צריך, כל זה מה שמובא במאמר "קרא את יהושע" סימן ו' בלקו"מ חלק א') צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא (בבחי' אם אסק שמים שם אתה, עדיין רחוק מאד וצריך להשתוקק להגיע למה שצריך להגיע) ולהיפך בקי בשוב (ואציעה שאול הנך לידע ולהאמין באמונה שלימה שבמקום שהאדם מונח אפי' בשאול תחתיות ממש השי"ת אתו ועמו ומחזקו ומסעדו ומסייעו לצאת ממצוקותיו ולהפכם לטובות גדולות וכ'), וכשזוכה לזה לההתחזקות לבלי ליפול משום דבר ולעשות כל מה שיכול הן בעלי' הן בירידה עכ"פ מה שיכול ולהתחזק ולשמוח שם בשאול תחתיות, אזי ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו ונקרא הולך בדרכי ה'. השי"ת יזכנו לחלצינו מכל צרותינו בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש וממון אכי"ר. שמואל הלוי הורוויץ
Purim Blessing The holy Purim is approaching — such an awesome and elevated holiness, higher than all the festivals — the holiness of Mordecai, the like of which there is none in all the days of the year. And through the joy of Purim one can merit to be saved from even a trace of chametz on Pesach — and a kosher Pesach.
מב יום ד' פ' קרח כ"ז סיון תשכ"ג. שלום וברכה להנפש היקר המשתוקק לעבוה"ש ולהתקרבות להצדיק האמת (שזאת הוא העצה הנכונה ביותר להתקרב לעבוה"ש כמו שמובא בספרי קודש בשם הבעש"ט ז"ל שהבעל תשובה עיקר תקונו רק ע"י התקרבות להצדיק האמת, וכן מובא בדברי חז"ל שר' שמעון אומר אם באת ליחנק התלה באילן גדול, ובדברי רבינו ז"ל בוודאי מלא מזה) מר אברהם מרדכי פלברבאום נ"י. אחד"ש הטוב, קבלתי מכתבך מפ' במדבר ער"ח סיון, ומה אומר לך נפש יקר בוודאי לא בנקל לי לכתוב בכל פעם ואתה צריך להחיות א"ע וכן את חבירך הנפש היקר המופלג מר יצחק משה אנסבכר נ"י, וגם כשאתם מרגישים טובה במכתבי (כי המכתב בזמן הזה מאנשים המרגישים הנעשה בזמן הנמוך ומגושם כזה יש לו כח לחזק לבלי ליפול ח"ו מכל העובר), עכ"פ צריכים להחיות ולחזק זמן רב בזה, ואעפי"כ לא אמנע ח"ו ולא אתעלם ח"ו מלהשיב ולהחיות ולחזק כל מי שצריך לזה בכל עת הצריך לו. והנה נפשות יקרות תדעו שאדרבא השי"ת מחבב רחוקים שמתקרבים אליו וכמובא בקיצור ליקו"מ על התורה יו"ד סעי' א' ע"ש, והאדם כשהוא רחוק ומושך א"ע להשי"ת כל משיכה כל שהוא מהס"א בעצימת עינים מרע, ובריחה מהמחשבות רעות והרהורים רעים בשב וא"ת לחשוב דברים אחרים כדי לגרש המחשבות רעות ובפרט כשעובר על האדם במחשבה הדברים ראשונים שעבר והוא משבר תאותו מלהרהר ולחשוב בזה, ומקיים וינס יוסף ויעזוב בגדו (זהו המחשבה שהוא לבוש המוח) בידה וינס ויצא החוצה ולא רצה לכנוס בטוען ונטען עם היצה"ר, וכן צריך כל אחד, כמובא בזוה"ק על פ' "לעשות מלאכתו" איזה המלאכה של האדם בעוה"ז ללחום עם היצה"ר, אדרבא זהו תשובת המשקל ממש בזה שבאים עליו המחשבות והוא נס מפניהם בזה מוציא כל נצוצות הקדושה שהכניס בהס"א וזהו באמת תיקון הברית, והעיקר שצריך האדם להתחזק מאד אעפ"י שבאמת צריך האדם להרגיש שפלות והתרחקותו ומעשיו כדי שלא יתגאה ח"ו ושיתבייש במעשיו שעי"ז נתכפר לו כל עוונותיו כמו שמביא רבינו ז"ל בתו' ו' בליקו"מ בהתורה "קרא את יהושע" עיקר התשובה כשישמע בזיונו (האמת הוא שכונתו על כל הבזיונות שמבזים אותו בני אדם, אבל מי שאינו מבזה אותו שום אדם העיקר הפשט "בזיונו" בזיונו בעצמו שמרגיש בעצמו הבזיון שרחוק כ"כ מהשי"ת (ומרגיש הבושה יותר מאלו שאחרים מבזים אותו) ובפרט כשרואה ונדמה לו שחבריו זוכים יותר ממנו וכו') "ידום וישתוק" יקבל באהבה ושיהי' לו כפרה על העונות, ואדרבא עי"ז יוכל לזכות לכתר, וזהו "סיג לחכמה שתיקה" שהשתיקה מחמת בושה והרגשה הקטנות יותר גבוה מהחכמה שהוא העבודה ואינו מרגיש הקטנות, וזהו בחי' ענוה יותר כולם, כי הענוה והקטנות שהאדם מרגיש בעצמו ואיך שהוא, יותר גבוה וטוב במאלו האיש שלא חטא ועובד עבוה"ש ומרגיש בעצמו גדלות וגיאות ה' ישמרנו, וע"כ בוודאי מעלה טובה שנתכפרין העונות וכשמרגישין קטנותו וריחוקו, אבל לא ליפול ח"ו ואדרבא לידע בבירור גמור שה' עמו ומקורב להשי"ת ויוכל לזכות עדיין לתכלית מדריגה העליונה, ואם יתחרט באמת על העבר וישמור את עצמו להבא ויבקש מהשי"ת על להבא, ואז יאמין בהשי"ת שהשי"ת בוודאי יקרבו, אבל צריך המתנה והתחזקות גדול לבלי ליפול מטענת היצה"ר שרואה שעובר עליו עדיין מה שעובר, צריך לקיים מה שארז"ל שם בהתורה להיות בקי בירידה ובקי בעלי' שיהי' חזק להתחזק ולאחוז תמיד בהשי"ת, אפי' אם יעבור עליו מה שיעבור ואפי' ואציעה שאול שממש הוא בהשאול תחתיות אל יסוג מהשי"ת ח"ו, ויעשה מה שיכול עדיין לעשות ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו. ידידכם המאחלכם כל טוב סלה שמואל הלוי הורוויץ
Regards [א גריס — a gris — Yiddish: "regards / greetings." The standard Yiddish formula for sending warm greetings to a third party.] to our companion R' Aharon Moshe, may his light shine. [Note the reversed name order: throughout the correspondence the friend has been "R' Moshe Aharon." Here in the informal Yiddish closing the author writes "R' Aharon Moshe" — a natural slip in the warmth of the informal close, or perhaps the author's preferred familiar form of address.]
מג ב"ה, יום ד' קרח פעה"ק ירושלים ת"ו תשכ"ג כ"ז סיון. שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובי יקירי המשתוקק לעבוה"ש באמת ולהתקרבות להצדיק האמת ולקיים דבריו הק' כש"ת כמה"ר שמואל נ"י טוקצינסקי, ולחבריו היקרים שלום וברכה. קבלתי מכתבך מיום ב' שלח, והנה מה שראית בס' שיחות וסיפורים שנמצא אצלי פי' הש"ס וכו' עדיין לא עשיתי זאת מפני שאין מוכן לדפוס אינני יכול להטריח בזה כשאינו יוצא תיכף לפועל, אבל כאשר אדע שהנכם מוכנים להדפיס זאת בעזהי"ת אשתתף בזה לקבץ ולאסוף מכל ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל ושאר אנ"ש ז"ל ולסדרם בסדר יפה והגון ושער והקדמה וכו' (ובוודאי לא יתכן בזמן מועט רק כפי היכולת) ובענין שמירת העינים תדע ידידי היקר שזהו החביב וחשוב מהכל, וכמו שמובא בתורה ובק"ש פ' ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שזהו העיקר מכל, ובסיפורי מעשיות מז' בעטלירס מהבעטליר הראשון שכנראה הוא הגבוה ופיקח מכל ז' בעטלירס שזכה יותר מכולם ושהוא הראשון שבקומה ובמוח הקדוש שזכה להכלל בא"ס ממש והכל ע"י ראיית עינים וזכה להיות א' עם הנשר (שהוא השי"ת כנשר יעיר קנו ועי' בתורה כ"ט שזהו תיקון הברית ותיקון הכללי שמעיר קנו קן חכמה וכו' ע"ש) וזהו קל כנשר בדבור יהודה בן תימא בפרקי אבות שמפרש הש"ע להיות קל כנשר לעצום עיניו מראות ברע, ועי"ז זוכין להיות דבוק בהנשר הגדול הנ"ל מספמ"ע, כי אם סותמים עינים מחזו דהאי עלמא בסתימו דעינים זוכין להביטול להיות נכלל בא"ס שכולו אחד כולו טוב עי' בתו' ס"ה ויאמר בועז אל רות, וא' מהז' נרות להיות עוצם עיניו מראות ברע כמובא בתו' כ"א עתיקא וכמובא בכתבי האריז"ל העינים הם גבוהים מכל הז' נרות ומכל החושים שבמוח כי הם בבחי' שם ע"ב, ואח"כ האזניים שם ס"ג, ואח"כ החוטם ואח"כ הפה וזהו כולו, ראש, קודש, מוח, קדם, ואח"כ הגרון ואח"כ שאר האברים וכו'. ומובא בתרגום יונתן על פ' ויחי בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור שהבנות זרקו מתנות כדי שיביט עליהן והוא עצם עיניו ולא רצה להביט כלל עליהן ועי"ז זכה וכו' ע"ש. ובס' המדות אות הרהורים סעי' כ"ג ע"י עינים הלב מתאוה (ועי' שם סעי' כ"ד) ובאות "ראיה" סעי' ח' מי שעוצם עניו מראות ברע עי"ז ניצול מבזיונות (וכן באות ניאוף ח"ב סעי' י"ג) וע"ש אות ט', ובאות "ניאוף" סעי' ט' תאות ניאוף אינו נרחק מן האדם אלא ע"י הרחקת ראית העין והמחשבה (וע"ש אות יו"ד) ושם אות י"ט מי שאין מסתכל על נשים זוכה שזרעו יחברו פירושים על התורה (וע"ש אות ספר סעי' ה'), (וע"ש במראה מקומות ויחי פ' צ"ח אתה לא תלית עיניך והבטת בהן חייך שאני נותן לבנותיך צעידה בתורה מהו צעידה פרשה), ובגמרא כתוב יד ליד לא ינקה רע שמי שנותן ביד לאשה כדי שיסתכל עלי' אפי' כאברהם אבינו ע"ה שהקנה עולם להשי"ת ואפי' כמרע"ה שקיבל התורה מיד הקב"ה לא ינקה מדינה של גיהנם וכו'. ובס' המדות אות הרהורים סעי' מ"ב אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות ועי"ש סעי' נ"ב. וכתוב בדברי רבינו ז"ל (איני זוכר כעת אפוא) אין כעצימת עינים בפני התאוה, עכ"פ יש הרבה מאד לדבר מזה הן מספרי רבינו ז"ל והן משאר הצדיקים והן מדברי רז"ל והזוה"ק וכו'. ועכ"פ ג"כ רואין בדברי רבינו ז"ל לענין קדושת המוח וכל האברים מהז' בעטלירס שראשית הוא העינים הבעטליר העוור כנ"ל, כי אם מקדשין העינים בנקל לקדש שאר כל האברים ובפרט תיקון הברית וכמובא בגמרא שראיית העינים יותר קשה מהעבירה בעצמה רח"ל כי בזה יכול לחטוא בכל רגע בלי שיעור וערך מה שא"כ העבירה בעצמה לא מזדמנת כל פעם, וגם מובא בכתבי האריז"ל ושאר ספרים הקדושים שהאדם נתגלגל בעוף טמא הנקרא ראה שעומדת בבבל ורואה נבילה בא"י ומזנת בראייתה ויש מלאך המשבר העינים אחר הפטירה רח"ל שראו ברעה, והס"מ מביא קודם הפטירה כל הראיות רעות שראה ומטמאין אותו, הש"י ישמרנו, ובהראי' לבד בורא מזיקין רח"ל ונוקמין בו, ולהיפך מי שאינו זן את עינו מן הערוה זוכה לראיית פני שכינה השי"ת יזכנו לשמור העינים ולתקן מה שפגמנו בזה אכי"ר. ובענין מעשר לנסוע עם הכסף כנראה מש"ע שרק יכול לקנות ספרים (מה שלא הי' קונה בלי כסף המעשר) ולכתוב שהם ממעות מעשר (כדי שלא יחזקו בניו בהם) וגם ישאילם לאחרים והוא קודם לאחרים ללמוד בהם, ויותר טוב פשוט לעשות צדקה ולחלקם וכו'. ידידו דו"ש ומאחלו כט"ס שמואל הלוי הורוויץ
[That this we do not find by any Tzaddik from the creation of the world until now — a Tzaddik who would narrate to us his paths: what he did until he came to his levels — so that we too could do thus and we too could become Tzaddikim. Because in all the holy books one finds essentially the awakening: that one must repent and one must be an upright person and one must be saved from sins and serve Hashem — but how does one arrive at this? And how does one merit this? And what counsel can a person give himself against the evil inclination? And when the evil inclination has strengthened itself — how does one extricate oneself from it? And when the service of Hashem — the study and the prayer — is not going as it should — how does one revive and strengthen oneself? And counsels for everything — this one sees only by the Rebbe — who gives us such paths in the service of Hashem that even the lowest and worst person in the world, if he walks in these paths, can become a very great and awesome Tzaddik beyond all estimation.]
מד ב"ה. יום ה' פנחס פעה"ק ירושלים ת"ו. שלום וברכה לכבוד הבחור היקר המשתוקק לעבוה"ש באמת ולהתקרבות לצדיק האמת ולקיים עצותיו הק' כש"ת מר יצחק משה הכהן נ"י. קבלתי מכתבך היקר ונהניתי מאד משבירתך המניעות ולימודך השעורים קבועים והשתדלותך לקיים העצות הק'. תדע יקירי שכל העולם לא נברא רק בשביל הבחירה ונסיונות וכל גדולת האדם שיוכל לזכות בזה העולם הוא ע"י שבירת המניעות, בבחי' ומשה נגש אל "הערפל" היינו עוצם המניעה אשר שם האלקים, דווקא שם האלקים דווקא ע"י המניעות עיקר ההתקרבות להשי"ת, כי עי"ז נזדכך הנפש ונטהר מהגשמיות והעכירות והלכלוכים ועושה מהמניעות כלים יפים ונאים לקבל משם דייקא בתוכם כל טוב אלקות אמיתי ונצחי ואורות עליונים, כי בלי כלום א"א לקבל, הכלי"ם אותיות כלימ"ה, ע"י הבזיונות ובושות וכלימות שהאדם סובל להתקרב להשי"ת עי"ז נעשה הכלים, וזהו עיקר התשובה לשמוע בזיונו ידום וישתוק עי"ז נזדככין ונצטרפין והורג היצה"ר ונעשה בטל בהלב מהתאוות, ואם אין להאדם בזינות מאחרים, צריך להתבייש בעצמו מהשי"ת, על שהוא מגושם ומרוחק מהשי"ת והוא רחוק עדיין, וצריך לקבל היסורים והמניעות והבזיונות האלו באהבה כי זהו עיקר תיקונו, ועי"ז זוכה לתשובה באמת שזהו בחי' כתר, בבחי' כתר לי זעיר ואחוך, שצריך הַמְתָנָה להמתין הרבה מאד מאד כמעט כל ימי חייו עד שיזכה להכנס בתוך הקדושה באמת, ודווקא ע"י ההמתנה ודווקא ע"י שעובר על האדם והוא משתוקק להשי"ת ומושך א"ע באמת בכ"פ מכל הירידות והמניעות, זהו כלים קדושים לעבודת ה', כי א"א להכנס להקדושה בפעם אחת רק צריך עדן ועדנין בבחי' ספירה ז' פעמים ז' אהי' פעמים אהי' בגימ' אמת, היינו אהי' זהו עיקר התשובה והבזינות שהאדם אומר "אהי'" "אנא זמין למיהוי" (עי' תו' קרא את יהושע סי' ו' בלק"מ) עד עכשיו לא הי' לי הוי' כלל בעולם כי טוב שלא נבראתי משנבראתי מאחר שעשיתי נגד רצון השי"ת, אבל אינו יוצא בפ"א אהי' כי צריך עוד פעם ועוד פעם ואז זוכה להאמת. וזהו בחי' פסח וספירה ושבועות, "פסח" הוא בחי' תחילת התקרבות האדם להשי"ת, כי כן הוא כל שנה בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, וכן בכל השנה ג"כ כשהאדם מתחיל להתקרב להשי"ת הוא בחי' פסח יציאת מצרים בחפזון היינו לברוח מהס"א, ולברוח להתורה ועבודת ה' צריך בחפזון ולבלי לחשוב מה יהא אתי ומאיפוא אקח פרנסה וכמו שישראל יצאו ממצרים וגם צדה לא עשו להם, כי מי שהוא בבור ולא רצה לצאת בחשבו מה אעשה כשאצא איפוא אקח פרנסה ואיפוא ארפא מחולאת, זהו שוטה גמור, כי ראשית תצא מהבור ואח"כ יעזור השי"ת, וכן הוא הענין כשצריכין לברוח מהבאר שחת מהיצה"ר ותאוותיו ותחבולותיו אין לחשוב כלום מה יהי' אח"כ וכו' רק לבטוח בה' ולברוח ממה שצריכין לבורח, וכן לברוח להתורה צריכין בזריזות כי הבע"ד יוכל לעכב האדם כל ימי חייו שיבלה ימיו להבל וריק, וע"כ לתורה ועבוה"ש צריך לברוח להם בזריזות בבחי' פסח יצי"מ בחפזון, אבל כשהוא יושב כבר אצל התורה ואצל העבודה ואצל הצדיק אזי צריך לספור ספירה ואסור לו למהר ולחפוז, רק בבחי' המתן המתן זמן זמנים וכל זיז בקדושה וכל תנועה קטנה איך שהוא באיזה פנים שהוא בקדושה (אע"פ שצריך להתבייש מאד מאיזה פנים שהוא) אבל יהא אצלו חשוב מאד העבודה כמו שהתם הקדוש החי' את עצמו במלאכתו אעפ"י שלא הי' לו פנים לנגד שאר הבעלי מלאכות, וכשזוכה לחזק א"ע כל ימיו בהספירה שסופר, ואעפ"י שנופל מאד עוד פעם וכן תמיד, אז סוף כל סוף יזכה לקדושת שבועות שהוא התכלית האחרון שאז זוכין למתן תורה שהמלאכים לא זכו לזה כי אינם סופרים ספירה ואין להם המניעות והירידות, ושבועות הוא קדושת כתר כתר לי זעיר וכו', ואם אינם סופרים ספירה ואפי' אם מחסרים יום א' מימי הספירה אינם יכולים לקבל התורה כמובא בזוה"ק פ' אמור, וכן לענין עבודת ה' והתקשרות להצדיק מוכרח כח וסבלנות לההמתנה ולכל היעבור עליו הן בגשמיות והן ברוחניות, ולחזק את עצמו לבלי ליפול כלום, כמובא בהתורה קרא את יהושע הנ"ל שמי שרוצה ליכנס לדרכי התשובה צריך לחגור מתניו ולחזק א"ע תמיד בעבודת השי"ת הן בעלי' בבחי' "אם אסק שמים" ידע שעדיין רחוק מאד מאד מהשי"ת כי גבוה מעל גבוה וכו', וכן להיפך אפילו כשנופל ח"ו איך שנופל אפי' בהשאול תחתיות ממש אל יפול משום דבר ואל יחשוב כי ח"ו רחוק מהש"י וידע בוודאי שהשי"ת בוודאי עמו "ואציעה שאול הנך", וכ"ז שאינו חזק אצלו להתחזק תמיד לבלי לסוג מהשי"ת ומהצדיק איך שהוא, אזי עדיין אינו בטוח שיתקרב להשי"ת, כי אינו יודע מה יהיה עדיין אתו, כי הבע"ד אורב, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, וכל הנפילות של האנשים הגדולים שנפלו לגמרי כמו אחר וירבעם וכו' וכו' מפני שלא יכלו לחזק את עצמם. אבל כשהאדם חזק בדעתו שתמיד יאחוז א"ע בהשי"ת ויעשה מה שיוכל אעפ"י מה שיעבור עליו לא יפול ח"ו ותמיד יאחוז את עצמו בהשי"ת, אפילו בהשאול תחתיות ממש יעשה מה שיוכל אז הוא הולך בדרכי התשובה וימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, כי העיקר הוא ההתחזקות וכן לעבוד השי"ת בשמחה כי אעפ"י באמת צריך להתאבל בחצות וכן בימי המצרים ובפרט בתשעה באב על גלות השכינה וחורבן ביהמ"ק, וצער ישראל וצער ודיכוי הנפש שלו בעצמו, אבל זה ג"כ צריך להיות רק בבחי' השתוקקות וכיסופין להשי"ת על מה שאבדנו קדושות כאלו, אבל צריך להתנחם שבוודאי סוף כל סוף יתתקן הכל, ושאר עבוה"ש ותורה יהא בשמחה והתחזקות, ולימוד שולחן ערוך בכל יום ותיקון הכללי כל יום ויום ומעט לק"מ ולקוטי תפילות ולקוטי הלכות והתבודדות כל יום ותושבע"פ בלילה, מלבד שאר השעורים גפ"ת כפי היכולת, והתקשרות לצדיק האמת שזהו העיקר. ממני הדו"ש ומאחלך כט"ס שמואל הלוי הורוויץ
[And he gives specific strengthening for every single thing — on every single matter — that if one only observes his words in wholeness and simplicity, without cleverness and confusions — one can come to the very highest level in the world. Only: the evil inclination [arranges itself] [[מסתדר] — in square brackets in the original. This word appears in editorial brackets — the author's signal that the word מסתדר was apparently in the Yiddish original but may have been accidentally omitted from the Hebrew translation, and is being supplied to complete the sense. Mistadar means "arranges itself / manages to find a way / organizes a plan for itself." The full sense: "the evil inclination arranges a plan for itself" — it is an active, organizing intelligence that strategically plans its opposition.] gives itself a counsel — through dispute and opposition against such a great Rebbe and such holy books. And even his people — those who already indeed believe in him — even them the evil inclination confuses their mind — [so that they] not observe his counsels in wholeness and simplicity and joy — which is the essential [path] to arrive at all good and to feel the holy paths as they should be felt.]
מה ב"ה, א' פ' שמות תשכ"ד פעיה"ק ירושלים ת"ו. שלום וברכה לידידי חברי הנעלה המשתוקק לעבוה"ש באמת מהו' שמואל טוקצינסקי נ"י. אחדשה"ט כיאות, קבלתי מכתבך מזאת חנוכה, בדבר הש' ששאלת הוא רק על הכלליות להיות מקושר לרבינו ז"ל ולהיות נקרא על שמו ובלי להנתק מהחסידות ברסלבי, ומה שכתבת במה שלא שמעה בעצמו, זה מפני שהסיבה הי' ע"י מעשה כמובא בס' סיפורים נפלאים, וגם זה אמיתית מאד, ומוהרנ"ת ז"ל מביא זאת בש"ע חו"מ בהלכה, ובוודאי בלי ספק זהו הנהגה כללית ויסודית הנוגע לשורש ויסוד העבודה וישועת הנפש מאד, וד"ל. ובענין התחזקות, מה אומר לך יקירי, האמת צריכין התחזקות מאד מאד ובפרט בעניני ההתקרבות לצדיק האמת ואנשיו וספריו כי הבע"ד מניח הכל ולוטש עיניו על זה, ולהיפך צריך האדם להשכיל ולהבין כי דווקא ע"ז צריך למס"נ כי כל יהדותו וכל ישעו וכל תקותו בזה ובבא לדור דורים תלוי בזה. ואין הקב"ה שולח מניעות לאדם שלא יכול לשברן ובוודאי המניעות יתהפכו לנעימות והצרות לעטרות, ובוודאי צריך לבקש מאד מהשי"ת שישכילו וינהיגו כפי רצונו ית', ושיזכה באמת להתקרב להשי"ת ובלי ליפול ח"ו בדעתו ובלי להתעצב ח"ו מכל מה שעובר על האדם, אבל להשתוקק ולהתגעגע, הרצון חפשי וחירות ושום א' לא יוכל למנוע מזה וכן התפלה ובקשה בפה את הגעגועים וההשתוקקות, וזה צריכין תמיד, אבל המניעות בעצמן במעשה לשבר זה צריך סייעתא דשמיא לידע מתי מוכרח לשברן ומתי להתעכב כי כדאי לחלל ש' א' כדי לקיים שבתות הרבה וד"ל. ע"כ יקירי העיקר שתהיה חזק ברצון והשתוקקות וכסופין, וחזק בדעתך לבלי להפרד ח"ו ממקור חייתך אפי' במס"נ גוף וממון עד קצה האחרון, אבל בפרטי המעשים העיקר השתוקקות וכיסופין דווקא דרך המניעות שהם דווקא כדי שיתגבר בהשתוקקות עד שישבר המניעות (עי' בתורה ס"ו בלקוטי מוהר"ן פי שנים ברוחך ע"ש היטב מענין המניעות והכסופין) ובוודאי צריך בקשה מהשי"ת וזהירות כדי שלא לחבל ח"ו כמובא אצל איוב שבור החבית ושמור את יינה (ובפרט במניעות אצל שלום בית איש ואשה כמו חברינו ח. נ"י כי שם צריך זהירות יתירה שלא לקלקל ולחבל ח"ו השלום בית בשביל ענינים פרטיים בעבוה"ש, כי לענין שאר המונעים ואפי' אב ואם וכו' יכולין בנקל לשבר ממניעות אשתו וכו' וד"ל) אבל להשתוקק ולכסוף ולהתפלל בכסופין והשתוקקות להדברים שבקדושה ובוודאי ע"י רבוי הכסופין ותפלה ע"ז בוודאי סוף כל סוף ישברו המניעות, ואדרבא עי"ז חשוב יותר הדבר שבקדושה שזוכין אפי' הוא מועט ולזמן רחוק מהנעשה הרבה וכל פעם שלא ע"י מניעות וכסופין וד"ל. יקירינו ר"ש טוקצינסקי וחברינו רנ"ח נ"י (כי גם אליו כל המכתב) תזכרו היטב מה שדברנו בענין הספר "יעלת חן" על תורה א' ושאר כל הדבורים שדברנו בזה, נא להתחיל לעשות בזה, כי בזה הזכויות הרבים שאין כמותו בעולם בוודאי נזכה בזכות שאין כמותו, ובוודאי לא נפסיד לרבינו ח"ו כי רבינו ז"ל אמר "צוא מיר האט נאך קיינער ניט ציא גילייגט" (עבורי אף אחד עוד לא הפסיד) וד"ל. בימי השובבים צריך לומר תהלים המסוגל לתשובה כמובא בלקוטי מוהר"ן ח"ב סי' לז, ומוהרנ"ת ז"ל הי' לו תמיד שיעור בתהלים ובימי השובבי"ם הי' לו שני שיעורים לומר תהלים. ידידכם דו"ש ומאחלכם כל טוב סלה ומבקשכם שתתחזקו ואל תפלו כלל והשי"ת יעזרכם בוודאי אכי"ר. שמואל הלוי הורוויץ
[The people of his who observed his words in wholeness and simplicity and joy — exactly as he commanded — they merited to become great Tzaddikim — as we indeed know from them. May their merit protect us. And in any case — whoever merely touches the matter of the Rebbe, and the Rebbe's name is called upon him — he already merits greatly. Even in this world it is possible to see and feel — the person himself, and other people upon him — what one earns every single moment. And all the more so in the World to Come — no eye has seen — for then especially will one feel the drawing close to the Rebbe, of which there is nothing greater.]
מו ב"ה. יום ג' פ' תצוה ה' אדר תשכ"ד מירון ת"ו לכבוד הבחור המשתוקק לעבוה"ש ולהתקרבות לרבינו ז"ל מר אליעזר טשינגל נ"י. קבלתי מכתבך, והנה בענין התחזקות בדברי רבינו ז"ל, עי' בליקוטי הלכות שמלא התחזקות וכן בעלים לתרופה ומכתבי מוהרנ"ת, והעיקר צריך להתחזק בעצמו כי אין מחזקים אלא למוחזקים, מען דארף זיך דער האלטין מיט וואס מען קען און זיך מחיה זיין מיט יעדיר נקודה טובה ובפרט מיט התקרבות צים רעבין וואס דאס איז עולה על כולנה, און דאס איז דער גאנצער ענין פון אדר משנכנס אדר מרבין בשמחה, (צריכים להתחזק עם מה שאפשר ולהתחיות (להחיות עצמו) בכל נקודה טובה ובפרט עם ההתקרבות לרבינו שהיא עולה על כולנה וזה כל הענין של אדר משנכנס אדר מרבים בשמחה) ואומרים הצדיקים שמרבין הקדושה ע"י שמחה ששמחים, ובפרט פורים הקדוש שצריכין לקבל שמחה על כל השנה, וכפי השמחה שזוכין בפורים כן זוכין לכשרות דפסח להנצל ממשהו חמץ שבזה תלוי כל היהדות וכמבואר מהאריז"ל שכפי ששומרין א"ע ממשהו חמץ כן נשמרין כל השנה מעונות, וזה שמובא בליקו"מ תנינא שבתחילה היו כל ההתחלות מפסח שהוא תחילת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים וכו' ועכשיו וכו' ההתחלות מפורים. ולזה בעצמו לזכות לכשרות דפסח זוכין ע"י פורים שעיקר הוא השמחה בפורים וכמובא הרבה בליקו"ה מזה, ובוודאי צריכין להתבייש הרבה בתענית אסתר ולזעוק ולבקש מהשי"ת הצילנו מהמן עמלק היצה"ר וכו', אבל העיקר צריכין לקיים המצות הקדושות של פורים באהבה ושמחה ויראה עילאה שזהו שרביט הזהב שהיראה הוא בשמחה ואהבה ודביקות להשי"ת כמו ר"ה ויו"כ הכה"ג בק"ק אבל אז היראה נתגלה יותר מהשמחה, ובפורים השמחה יותר מתגלה ואז מאיר הארת מרדכי שאין דוגמתה בכל ימות השנה, ואז הכל יכולין להתקרב להשי"ת, ובהמגילה יכולין לראות פני הצדיק מרדכי ואסתר שהם הצדיקי אמת וכנס"י בחי' משיח, וכן בשאר המצות דפורים מתנות לאביונים ורקודין ונגונים והמחאת כף שממתיקין כל הדינים (ובחי' קבלת התורה באהבה ובשמחה שהי' בפורים) קבלת התורה שבנגלה ושבנסתר ידין ורגלין, והעיקר השכרות והשתי' בפורים שהוא תיקון הברית ושעי"ז עולין למקום שאין חילוק בין רע לטוב ששם כולו טוב כולו אחד בבחי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שזהו אור האהבה שבדעת שהוא האהבה עליונה שלעתיד שתהי' השלום והאחדות וגר זאב עם כבש כו' לא ירעו ולא ישחיתו וכו' כמובא בליקו"ה שזהו בחי' שהבעל תשובה צריך לחזור בתשובתו עד שיגיע למקום שכולו טוב, ואז מתקן שנעשה מעונות זכיות וזהו נעשה ע"י השכרות של פורים, השי"ת יזכינו לזה ונזכה להיות מקורב ומקושר באמת לרבינו ז"ל עד שיתבטל ממילא כל השטותים וכו' אכי"ר. ובענין הסתכלות בספרים, האמת לפי דעתי מותר להסתכל בספרים (כמובא בדברי מוהרנ"ת ז"ל) המדברים מיהדות (מלבד אותם ר"ל שמדברים כנגד התורה, או להיפך משו"ע, או התנגדות על הצדיקים שבהם אסור להסתכל, וכן אותם המדברים מפילוסופיא), אבל כנגד זה כשיש בשר ודגים למה צריך לאכול ירקות, חבל על הזמן שיכולים אז ללמוד ולהסתכל בספרי צדיקים אמיתיים וכו' וד"ל. ובענןי תפילין דר"ת, הם עפ"י האריז"ל גבוהים מתפילין דרש"י, ועפ"י הזוה"ק כי תפילין דרש"י הם תפילין דעלמא דא ותפילין דר"ת הם תפילין דעלמא דאתי, כי תפילין דרש"י הם בחי' בינה, ותפילין דר"ת הם בחי' חכמה, ומפני זה לא עושים ברכה עליהם, כמובא מהאריז"ל שיש מחלוקת בין הספרדים והאשכנזים על תפילין של ראש אם צריכים ברכה מיוחדת שהאשכנזים עושים ברכה מפני שהם אומרים שאנחנו יכולין להמשיך בברכה שלנו המקיפים דקדושה של תפילין דראש והספרדים אומרים שאין בכוחינו להמשיך ע"י ברכה שלנו הקדושה דשל ראש רק נעשה ממילא ע"י איתערותא דלעילא. וזהו בתפילין דר"ת שהם יותר גבוה אין בכוחינו להמשיך הקדושה ע"י ברכותינו ורק נעשה ממילא ע"י הנחתינו אותם, ומדוע מותר להפסיק בעניית אמן, כי בשל רש"י אם מפסיק אזי מוכרח לעשות ברכה יתירה שזהו שגורם לברכה לבטלה, אבל בתפילין דר"ת האמת שג"כ אסור להפסיק בשיחה אבל אם שמע ברכה, אם לא יענה אמן זהו עבירה גדולה ע"כ יענה מפני שבענייתו אינו גורם לעשות ברכה יתירה, שבין כך אין מברכין על תפילין דר"ת וד"ל. ובענין אם מותר לצאת מאר"י על ציונו הק' בוודאי מותר לצאת לדבר מצוה כזו שאין כמוהו, וכן מותר לעשות צדקה לנסוע עי"ז לציונים הקדושים כי זהו זכות להנותן וד"ל. ובענין המניעות צריך להתחזק הרבה בכל מה שיוכל ולבקש מהשי"ת שע"י המניעות יהי' נעשין נעימות וכלים להרגיש ביותר קדושת הצדיק והעבודת ה'. השי"ת יעזור לך בכל מה שאתה צריך, והעיקר להיות בשמחה ובוודאי יתבטלו עי"ז כל הצרות, כי בשמחה תצאו ע"י שמחה מצליחין ונמתקין כל הדינים ואין להם יכולת למנוע ולהזיק, דער עיקר זיך דער האלטין אין תמיד פריילאך זיין (העיקר להתחזק [להחזיק מעמד] ולהיות בשמחה תמיד) כמובא בליקוט מוהר"ן תנינא מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. ממני המאחלך כטו"ס שמואל הלוי הורוויץ
The holy Purim is approaching — such an awesome holiness, higher than all the festivals — the holiness of Mordecai, the like of which there is none in all the days of the year. And through the joy of Purim one can merit to be saved from even a trace of chametz on Pesach, and a kosher Pesach. Regards to our companion R' Aharon Moshe, may his light shine. Your friends who wish you well — Shmuel Horovitz.
מז ב"ה. יום ה' פ' ונתנו ה' אלקיך בידיך, ט' אלול תש"כ פעה"ק ירושלים ת"ו כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה וכט"ס למע"כ אהובי ידידי היקר והנעלה כוסף ומשתוקק לעבודת ה' באמת והתקרבות הנחל נובע ז"ל כש"ת כמה"ר צבי יוסף וואסילסקי נ"י וכב"ב שי' אחדשה"ט באה"ר משלומינו הודות להשי"ת. זה ערך ב' שבועות ששלחתי לכבודו 20 ספרים "עדן ציון" נא לקיים הבטחתו למכור כדי שאוכל עי"ז לשלם החובות ולפדות הס' הקדוש "יעלת חן" כמו שדברנו. הנני חושב שכבודו ימכור ספר עבור שנים וחצי או שלשה דולר איך שתוכל. וכבודו ישלח לי הכסף על אדרסתי פה "שמואל הורוויץ בתי מילנר ירושלים ארץ ישראל". וזכות המצוה הזאת שכבודו ישתדל בזה להתחיל באלו העשרים ספרים ולגמור כל הארבע מאות ספרים שיש לי כדי שנוכל להוציא הס' הקדוש והנורא "יעלת חן" היינו תורה א' מלקוטי מהר"ן עם כל השייך אלי' הנצרך כ"כ, כי זהו עיקר תורה בעיון המובא בדברי רבינו ז"ל, שזהו העיקר גדולת ספרי רבינו ז"ל וסגולתם כמובא בדברי ר' אברהם ז"ל. וזהו בחי' כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות המובא בגמרא. ומצוה כזאת נקראת הבחי' אבוך במאי זהיר טפי, היינו שכל א' מחוייב לקיים כל המצות כפי מה שיכול. אבל מצוה א' צריך לבחור לו, שכל מגמתו תהא בה ולקיימה בכל פרטי' ודיקדוקי' וכו' וכמו כן בתלמוד תורה שהוא שקול נגד כל המצות ואין ערוך לה, כמובא בירושלמי שיש פלוגתא שא' אומר וכל חפציך לא ישוו בה אבל חפצי שמים יכולין לשוות לה ואחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה אפי' חפצי שמים, מכ"ש תורה שבנסתר שהיא פנימיות התורה, ומכ"ש וכ"ש ספרי רבינו ז"ל שהם נסתר שבנסתר בחי' עתיק והם עצות לעובדא ולמעשה לשמור ולעשות ולקיים. בזה בעצמו יש ג"כ כמה וכמה לימודים כמובא, שצריך ללמוד התורה הק' הן ש"ע הן תנ"ך הן משניות וגמרא וזוה"ק וכו', וגם בספרי רבינו ז"ל בעצמם צריך ללמוד שיעור לק"מ בפשיטות ולק"ה ושאר ספרי רבינו ז"ל. אבל הלימוד בעיון הוא בבחי' מצוה כמאמרה, לעשות ממנה תפלה ושיהי' כל מעיינו בה, ולילך עם התורה, כמובא "אם בחוקותי תלכו" ופירוש רש"י על מנת שתהיו עמלים בתורה היינו שכל מחשבתו ורצונו וכסופו ומאווייו יהי' בתורה, ואיך לקיימה, שזהו התורה בעיון כמובא הרבה בקונטרס יעלת חן הנ"ל. ועי"ז "ונתתי מטר ארצכם", היינו שיתקיימו כל הברכות והישועות. וא"כ ענין גדול מאד להביא זה הספר לעם סגולה, וכמובא בדברי רבינו ז"ל שהיושר מחייב לגלות הסגולה לעם סגולה, כמובא בתורה כ"א "עתיקא" בלקוטי מוהר"ן ע"ש. היינו לגלות לעם סגולה מכל מה שיוכלין לזכות ע"י הסגולה הזאת של לימוד תורה בעיון וכו'. וזכות המצוה הנוראה הזאת יעמוד לו לזכות ליום הדין, שזהו ענין צדקה וגמ"ח בגופו, וכתיב אני בצדק אחזה פניך, ואומרים בסליחות ובמחזור ר"ה ויו"כ הרבה מזה, איך שהחסד וצדקה מליצים לפני האדם, וגם שרבינו ז"ל מביא בס' המדות שע"י הצדקה ממתיקין הדין של יום הדין שלעתיד, ומובן שמכ"ש שממתיק הדין של ר"ה שהוא בחינה מיום הדין הגדול. והנה בחודש אלול ימי רצון ימי רחמים, שהתשובה הוא מאהבה וחסד (קודם שבאים ימים הנוראים ימי דין ואז התשובה בבחי' יראה), ומובא בספרים "אחורי ארי" (היינו לעשות תשובה ולהכין א"ע אחרי אב (היינו באלול, "ולא אחורי בתולה" (היינו אחר אלול) בתשרי. כי צריך להכין א"ע ולהתחיל קודם שאז בנקל יותר, וימינו פשוטה לקבל שבים, כמובא בכוונות אלול. ותשובה בפשיטות לשמוע בזיונו ידום וישתוק, היינו להתבייש א"ע מהשי"ת על עוונותיו ולהתוודות עליהם, (והכל באהבה ושמחה, בבחי' אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול, להתחזק בעליה וירידה איך שהוא, וכ"ז שאינו חזק להתאחז תמיד בהשי"ת בעלי' וירידה איך שהוא, לא נקרא תשובה באמת. ורק כשחזק מאד כנ"ל שאיך שהוא איך שהוא יחזיק א"ע בהשי"ת, אז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו. היינו כנ"ל אם מחזיק א"ע בימין ה' שבוטח בה' ובחסדו ומחזיק א"ע בימין בחסד ה' אהבה וחסד הן ע"ע והן על אחרים, לדון לכף זכות ולחפש נקודות טובות, אך טוב וחסד, אז ימין ה' פשוטה, מדה כנגד מדה. והנה בערב ר"ה צריך ליתן על פדיון כמנהג אנ"ש ליתן א' לחבירו פדיון. ולומר העשרה קפיטל תהלים בהתקשרות לרבינו ז"ל, והוודוי דברים בהתקשרות לרבינו ז"ל (ויותר טוב ליקח ס' לק"מ בשעת הוידוי דברים), כאלו אמרם בציון רבינו ז"ל באומאן, ולהתקשר בהקיבוץ ר"ה וער"ה הכל עם שאר אנ"ש והקיבוצים שבכל מקום, ובפרט בירושלים ובמירון ובאומין. וצריך להיות חכם לחשוב מחשבות טובות בר"ה, שהשי"ת ייטיב עמנו בכל הטובות, כמובא בשיחות הר"ן, וצריך להיות שמח וטוב לב בר"ה, ולבכות מתוך שמחה ורצון להשי"ת. ואכלו משמנים וכו' כי חדות ה' מעוזכם. ובעשי"ת יכולין לתקן בכל יום כל הימים של כל השנים כמובא בכתבי האריז"ל, היינו שביום א' מהשבוע בעשי"ת יכולין לתקן כל היום א' שמכל השנים עד הנה. וביום ב' כל הימי ב' מהשבוע וכו', ובשבת תשובה כל השבתים של כל השנים, וכן כל ימי השבוע. והכל בבחי' הנ"ל, כי התורה קרא את יהושע מכונות אלול אמר רבינו ז"ל דווקא בשבת תשובה. וסוכות ושמע"צ וש"ת בוודאי תשובה מאהבה וחסדים גדולים. ידיו דו"ש ומאחלו כוח"ט שנה טובה ומתוקה שמואל הורוויץ ד"ש נלבב לכל אנ"ש ואיחול כוח"ט ושנה טובה ומתוקה יה"ר שתהי' שנת גאולה וישועה אכי"ר. נא להשיביני תשובה טובה ובשורות טובות אכי"ר.
"For in all the holy books one finds essentially only the awakening: that one must do teshuvah, and one must be upright, and one must be saved from sins, and serve Hashem. But how does one get there? And how does one merit this? And what counsel can a person give himself against the evil inclination? And when the evil inclination has already strengthened itself — how does one turn and extract oneself from it? And when the service of Hashem — the study and prayer — is not going as it should — how does one revive and strengthen oneself? And counsels for all of this — one sees only by the holy Rebbe."
מח ב"ה יום ה' פ' תצא ט' אלול תש"כ פעה"ק ירושלים תובב"א כוח"ט ושנה טובה ומתוקה וכט"ס למע"כ אהובי ידידי חבירי ורעי המשתוקק ונכסף לעבודת ה' באמת ולהתקרבות הצדיק האמיתי שזאת הוא ההצלחה האמיתית ונצחית לנצח נצחים מר' .... נ"י ולחבירו וחבירינו הנחמד והיקר והנעלה מר' ... נ"י נאך דעם גריסען אייך מיט גרויס ליבשאפט, אייהער טייערין בריף פון לאנג האב איך דער האלטען אין איך בעט פאר אייך די גאנצע צייט השי"ת זאל מקבל זיין אונזערע תפלות לרצון אכי"ר. און איך האב דער האלטען אייהער בריף (ר' ... נ"י) פון ער"ח אלול מיטין טשעק 5 דולר, על פדיון, חאטשי עס איז מיר זייער שווער ציא שרייבען אין דיא צייט טראכט מיר ניט, ווארין איך בין טרוד אין מיינע שיעורים און מחבר זיין און מסדר זיין ספרים הן פון הייליקען רבין הן בכלל יחוסי משפחות הצדיקים והגאונים. עכ"פ פטור בלא כלום אי אפשר עפיס צו שרייבען פון יודשקייט, היינטיגע סדרא "כי תצא למלחמה" היינו "מלחמת היצר" וואס דאס איז די שווערסטי מלחמה כמובא במשלי "ומושל ברוחו מלוכד עיר" אז מען נעמט זיך אליין איין איז גרעסיר וויא מען נעמט איין די גרעסטע שטאט. אז עס קומט אין דעם מענטשין א כעס אויף יענעם אין ער האלט איין דעם כעס אין טוט ניט קיין אכזריות ניט במעשה ניט בדיבור און שווייגט אפ מחמת תשובה וכפרה על עוונות דאס הייסט גיהרגיט דעם יצר הרע וויא דער רבי בריינגט אין תורה "קרא את יהושע", כי עיקר התשובה הוא לשמוע בזיונו ידום וישתוק. און אפילו אז קיינער איז ניט מבזה אבער דאס שעמין זיך פאר וואס מען איז ווייט פון השי"ת אין דאס מקבל זיין באהבה זאל זיין א כפרה אויף די עוונות דאס איז דער עיקר תשובה ווארין אז עס זאל גיין גוט אין יודשקייט תמיד וואלט מען גיקענט א טעות האבן אין מיינען אז מען איז שוין עפיס אויף א מדריגה און האבען גאות וואס דאס איז ערגיר פון אלעס וויא דער רבי בריינגט אין תורה ק"ז בלקוטי מוהר"ן כי תצא למלחמה על אויבך שהוא היצה"ר ונתנו ה' אלוקיך בידיך שהיצה"ר יפתה אותך במחשבתך שאתה כבר צדיק בחי' צדיק מושל ביראת א' וה"א הוא בידיך היינו כל מה שאתה רוצה אתה פועל כבר וזה באמת לא טוב כי אין גרוע מגדלות ווארין אז דער יצה"ר האט שוין גאר קיין עצה מיט דעם מענטש ווארפט אים אריין אין גדלות. וואס איז די עצה, "ושבית שביו" מיט וואס ער וויל דיך חאפין חאפ אים אדרבא אז עס איז יוא אזוי אז איך האב גדלות איז השי"ת אין גאנצין ווייט פון מיר ווארין וויא דער מענטש זעט אויס אביא ער ווייסט זיין מצב און איז ביי זיך נידעריג איז השי"ת מיט אים אבער וויא גרויס ער איז אין ווייסט אז ער איז גרויס איז השי"ת ווייט פון אים. א"כ אז איך האלט זיך גרויס איז השי"ת אין גאנצין ווייט פון מיר, און דאס גיט דער רבי ז"ל די עצה פאר דיא גרעסטי צדיקים וואס זענין שוין אין גאנצין ריין און זייער גרוסקייט איז אמת גרויס מכל שכן פראסטי מענטשן וויא מיר דארפין ארום קוקען וואס טוט זיך איבער מיט אונז כדי מען זאל ניט קיין טעות האבין נאר מיר דארפין זיך מחי' זיין מיט רחמי הש"י וואס עס איז זייער גרויס ואני את דכא און זכות פון דיא צדיקי אמת וואס לאזין זיך אראפ פאר כבוד הש"י ציא דיא אלע נידעריקע זיי מחי' צו זיין און זיי ראטעווען און אויס היילען פון אלע ווינדען און זיי דער קוויקען מיט אלע מטעמים פון דער וועלט אלעס פאר כבוד השי"ת ווייל רצון השי"ת מגודל רחמיו איז אזוי, אין דאס איז טאקע די תורה "כי תצא" אין לקוטי מוהר"ן ח"ב פ"ב אז שלא כסדר גייט דעם מענטש אז ער איז מיט גדלות אבער אז ער איז זיך מבטל אין גאנצען צו השי"ת אז ער איז גאר ניט נאר אלעס פון השי"ת גייט איהם כסדר חסד ורחמים שם הוי' כסדר און דאס דרך פון חודש אלול אני לדודי ודודי לי הן אין דער תורה, הן אין דער תורה ו' קרא את יהושע איז אם אסק שמים שם אתה אז וויא דעם מענטש גייט גוט אין יודשקייט און ער מיינט אז ער איז שוין אויף דעם הימעל זאל ער וויסען אז ער איז נאך זייער ווייט כי לגדולתו אין חקר ולהיפך ואציעה שאול הנך אויב ער מיינט אז ער ליגט שוין אין גאנצען אין שאול זאל ער וויסען אז דארט השי"ת מיט איהם כי אין שום יאוש בעולם כלל והכל רק מחמת רחמי השי"ת, ונפלאותיו וגדולותיו (היינו חסדיו ורחמיו) אין חקר און דאס התחזקות זאל מען נעמין אפ צו זוכען תמיד השי"ת און זוכען דיא אבידות ביינקען צו השי"ת זאל אים העלפין מתקן זין וואס ער האט מקלקל געווען אין ער זאל זיין מקורב צו השי"ת און זיך נישט מייאש זיין פון זוכען מיט תורה ותפלה ווידוי דברים ומעש"ט דאס אלעס הייסט גיזוכט און התבודדות און וואס ער טוט זאל זיין לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' מתקן זיין און מייחד זיין וואס ער האט פוגם געווען און זיך נישט מייאש זיין אפילו מען זוכט און מעט גיפינט גאר ניט ח"ו אדרבא מען פארלירט נאך אסאך מעהר זאל מען וויסען זיכער אז מען גיפינט און סוף כל סוף יתהפך הכל לטובה אכי"ר. אלול איז ימי תשובה באהבה חסד ורצון ורחמים און הכנה על ר"ה וואס איז דער קאפ פון יאהר און אלעס דארף זיין מיט שמחה מאהבה און ערב ר"ה א פדיון אונזערע מענטשין און זאגין תיקון הכללי בהתקשרות צום רבין כאלו מען איז ביים רעבין אויף דעם ציון אין אזוי ווידוי דברים און תפלה ד' אין לקוטי תפלות און ר"ה דארף מען טראכטען גוטע מחשבות אז השי"ת וועט אונז גוטס טאהן און בכי' מתוך שמחה און מקשר זיין מיט אלע קיבוצים פון אנ"ש בתוך עמי אנכי יושבת אין אכלו מעדנים וכו' כי חדות ה' מעוזכם און עשרת ימי תשובה קען מען מתקן זיין יעדין טאג אלע טעג פון אלע יאהרין, שבת אלע שבתים, זונטיג אלע זונטיגס, און אלע טעג פון דער וואך און אלעס דארף זיין בשמחה והתחזקות. און יו"כ מתוודה זיין ארויס נעמין די פיילען פון דער נשמה פון די זינד דאס איז די 10 מאל "על חטא" און סוכות מיט אתרוג יפה מיט שמחת תורה אלעס תשובה בשמחה ווארין דער עיקר איז שמחה מיט בכיות שמחה על הישועות שכל א' זוכה ובכי' על מה שחסר לו עדיין והשמחה תהי' יותר מהבכי' כי בשמחה תצאו און דער עיקר אז מען זאל זיך דער האלטין. (לאחר דרישת שלומכם באהבה רבה. מכתבכם היקר קיבלתי מזמן ואני מבקש עבורכם כל הזמן, השי"ת יקבל תפילותינו לרצון אכי"ר. וקיבלתי מכתבכם מער"ח אלול עם השיק 5 דולר על פדיון אע"פ שקשה לי מאד לכתוב והזמן אינו מתחשב בי שאני טרוד בשיעורי ולחבר ולסדר ספרים הן מרבנו הקדוש הן בכלל יחוסי משפחות הצדיקים והגאונים. עכ"פ פטור בלא כלום אי אפשר, משהו לכתוב מעניני יהדות, פרשת השבוע "כי תצא למלחמה" היינו מלחמת היצר שזה המלחמה הכי קשה כמובא במשלי "ומושל ברוחו מלוכד עיר" לכבוש את עצמו זה יותר גדול מלכבוש העיר הכי גדולה, כשבא לאדם כעס על השני ועוצר הכעס ואינו עושה אכזריות לא במעשה ולא בדיבור ושותק מחמת תשובה וכפרה על עוונות זה נקרא להרוג את היצר הרע כמו שהרבי מביא בתורה "קרא את יהושע" כי עיקר התשובה הוא לשמוע בזיונו ידום וישתוק, וגם אפילו כשאף אחד לא מבזה, רק הבושה ממה שרחוקים מהשי"ת, ולקבל זאת באהבה שיהי' לכפרת עוונות, זה עיקר התשובה, משום שאם היה הולך תמיד חלק ביהדות יכולנו לטעות ולחשוב שכבר הגענו למדרגה ולקבל גאוה שזה יותר גרוע מהכל, כמו שרבינו מביא בתורה ק"ז בלק"מ כי תצא למלחמה על אוביך שהוא היצה"ר ונתנו ה' אלוקיך בידיך שהיצה"ר יפתה אותך במחשבתך שאתה כבר צדיק בחי' צדיק מושל ביראת אלוקים וה' אלוקיך הוא בידיך, היינו כל מה שאתה רוצה אתה פועל כבר וזה באמת לא טוב כי אין גרוע מגדלות, משום שכשהיצה"ר אין לו כבר שום עצה עם האדם מפילו לגדלות, ומה העצה נגדו "ושבית שביו" במה שרוצה לתופסך תפוס אותו, אדרבא אם זה כבר ככה שיש לי גדלות הרי השי"ת לגמרי רחוק ממני, משום שאיך שהאדם נראה העיקר הוא כשיודע מצבו ושפל אצל עצמו שאז השי"ת איתו, אבל כמה גדול שיהיה אם הוא יודע שהוא גדול אזי השי"ת רחוק ממנו, א"כ כשאני מחזיק את עצמי גדול אז השי"ת רחוק ממני לגמרי. ועצה זו נותן רבינו ז"ל לצדיקים הכי גדולים שכבר נקיים לגמרי וגדלותם היא גדולה אמיתית, מכל שכן אנשים פשוטים כמונו צריכים להתבונן מה עובר עלינו כדי שלא נטעה, רק צריכים להחיות עצמינו ברחמי הש"י שהם גדולים מאד "ואני את דכא" בזכות הצדיקי אמת שמורידים את עצמם למען כבוד השי"ת לכל הנמוכים להחיותם ולהצילם ולרפאותם מכל פצעיהם ולענגם בכל המטעמים שבעולם הכל לכבוד השי"ת שכך רצון השי"ת מגודל רחמיו. וזה אכן התורה "כי תצא" בלק"מ ח"ב פ"ב, שהולך לאדם שלא כסדר כשהוא עם גדלות, אבל אם מבטל את עצמו לגמרי להשי"ת, שהוא כלום — רק הכל מהשי"ת, אזי הולך לו כסדר חסד ורחמים שם הוי'ה כסדר וזה הדרך של חודש אלול אני לדודי ודודי לי הן בתורה הזאת והן בתורה ו' קרא את יהושע זה "אם אסק שמים שם אתה" שכשהולך לו לאדם טוב בדרך היהדות וחושב שכבר עלה לשמים "שידע" שהוא עוד רחוק מאד, כי לגדולתו אין חקר. ולהיפך "ואציעה שאול הנך" אם חושב שכבר מונח לגמרי בשאול שידע ששם השי"ת איתו כי אין שום יאוש בעולם כלל והכל רק מחמת רחמי השי"ת, ונפלאותיו וגדולותיו (היינו חסדיו ורחמיו) אין חקר, וההתחזקות לקחת ולחפש תמיד אחר השי"ת ולחפש את האבידות להתגעגע להשי"ת שיעזרהו לתקן מה שקלקל ושיהי' מקורב להשי"ת ולא להתיאש מלחפש בתורה ותפלה ווידו דברים ומעש"ט כל זה נקרא לחפש והתבודדות וכל מה שעושה שיהיה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' לתקן ולייחד מה שפגם ולא להתיאש אפילו שמחפשים ולא מוצאים כלום ח"ו ואדרבא עוד מאבדים הרבה יותר, שיידע בטוח שימצא וסוף כל סוף יתהפך הכל לטובה אכי"ר. אלול הם ימי תשובה באהבה חסד ורצון ורחמים והכנה על ר"ה שהוא הראש של השנה, והכל צריך להיות בשמחה מאהבה וערב ר"ה פדיון לאנשי שלומינו ולומר תיקון הכללי בהתקשרות לרבנו כאילו שנמצאים אצל רבנו על הציון וכן וידוי דברים ותפלה ד' בלקוטי תפלות. ור"ה צריך לחשוב מחשבות טובות שהשי"ת ייטיב לנו ובכיה מתוך שמחה ולקשר עצמו לכל הקיבוצים של אנ"ש בתוך עמי אנכי יושבת ואכלו מעדנים וכו' כי חדות ה' מעוזכם. ובעשרת ימי תשובה אפשר לתקן בכל יום כל הימים של כל השנים, שבת כל השבתים, יום א' כל ימי ה—א', וכל הימים והכל צריך להיות בשמחה ובהתחזקות ויו"כ להתודות להוציא החיצים מהנשמה מהעוונות אלו הם העשר פעמים "על חטא". וסוכות עם אתרוג יפה, גם שמחת תורה, הכל תשובה בשמחה משום שהעיקר זה שמחה עם בכיות שמחה על הישועות ובכיה על מה שחסר לו עדיין והשמחה תהי' יותר מהבכי' כי בשמחה תצאון והעיקר להחזיק מעמד.) ידידכם חבירכם דו"ש ומאחלם כוח"ט ושנה טובה ומתוקה. שמואל הורוויץ
"Who gives us such paths in the service of Hashem — that even the very lowest and worst person in the world — if he walks with these paths — can become a great and awesome Tzaddik beyond all estimation." [דער נדריגסטר ערגסטער מענטש — "the very lowest and worst person." Nidrigster (lowest, most lowly) + ergster (worst, most bad) — the Yiddish superlatives of both dimensions: the most spiritually sunken and the most morally broken. The Rebbe's path reaches even this person — and promises that even he can become a great and awesome Tzaddik.]
Loading comments…