ג.

ענין התורה ג' מענין נגינה נתגלגל ע"י סיבה שאדמו"ר זלל'יה היה בלאדייושין על ש"ק, שהיי שם בעיר הזאת אנשי מספר מקורבים לאדומו"ר זלל"ה, ובכלל בעיר הזה היו רובם יודעים מהמחלוקת של הזקן הידוע, אך אעפי"כ הפחידו לדבר סרה דדו על אדומו"ר זלל"ה, בפרט כשבא אדמו"ר לשם היו רובם מקבלים שלום בדרך ארץ גדול, ואנשים מועטים דעיר לא קיבלו פניו ז"ל, ואגב באותו הש"ק שהיה שם אדמו"ר זלל"ה היה אצל אחד ממקורביו בן זכר הנולד באמצע שבוע הנקרא שלום זכר, ומנהג ישראל מהשו"ע שהולכין ומתאספין אנשים אחר סעודות ש"ק בערב לבית הנולד ויושביו שם מסובין על שולחן בעד,"ב במיני סירות מעדנים ומשקאות, והחזן דעיר הזה היה ג"כ מוכרח לבוא ג"כ לסעודה הלז כי זה ההכנסה שלו, כי בהברית הוא עושה מי שבירך לכ"א ונותנין לו כ"א כפי מתנת ידו עבור מי שבירך, ומחמת שהיה מהמתנגדים זה החזן היה יושב בסוף השולחן רחוק מאדומו"ר זלל"ה, והמנהג היה שהחזן היה מחויב לנגן איזה זמר מהזמירות של ש"ק עבור המסובין, והוא לא היה מזמר כלל, והיה אדומו"ר זלל"ד. אומר להבעל הברית שיגיד לו להחזן מפני מה אינו אומר איזה זמר, ענה החזן שעכשיו אין לו קול לזמר, ענה אדומו"ד זלל"ה ואמר אני אתן לו קול, ולע"ע היו שם מנגנים אחרים וזמרו, וכשהלכו מן השולחן אמר אדומו"ר זלל"ה הלא הפסוק אומר ורועה זונות יאבד הון זה הקול, בתמיה אמר כך ולא הבינו הדיבור הזה, אך לשבת השני היה ג"כ בן וכר אצל איש אחד מהעיר והבעל הברית היה איש עני והחזן לא בא לשם, והיו שם אנשים אשר חדה להם אפם על החזן ע"ז, כי זהו שאדומו"ר היה שם היה איש אמיד מגדולי הבע"ב ובא לשם, ואצל זה מחמת שהוא עני לא רצה לילך, לזאת נסכם שם שילכו שני אנשים לביתו לקרוא לו ויכריחו לו שילך שלא לבייש את הבעל הברית העני הזה, וכשבאו לביתו ולא מצאו אותו בביתו ושאלו לזוגתו היכן הוא, ואמרה, שאמר שהוא הולך לבן הזכר הזה, ונתמהו ע"ז מה זה, ובליל ש"ק אחר סעודות ש"ק להיכן הולכים, הכלל הם היו יודעים שדרכו עפ"י רוב יש לו ידיד אחד שהולד לביתו וחשבו שאפשר הלך לשם, אך ידעו שאותו האיש נסע שבוע זו ואינו בביתו, ואעפי"כ הלכו לשם ודפקו בהדלת דשם, כי היו להבית שני -פתחים, ולא ענו להם שום ב"א, ואגב ראו שברח החזן מהדלת השני ובבית היה אפל וחשך, ומקודם איזה זמן רננו אחריו שיש לו הכירות עם אשת חבירו אך בבירור לא ידעו, וכעת ראו בעיניהם שאמת הדבר, ויצא הקול בעיר עליו וברח מעיר הזאת למרחקים, והיו כל אחד מאנשי העיר מעידים שנתקיים מה שאמד אדומו"ר שיתן לו קול, ר"ל מקול כזה, ובאותו הבית היה קן של צפרים שהיו מצפצפין תמיד, והחזן מקודם שנתוודע קלונו היה אומר שהולך לשם מחמת שהוטב. בעיניו הצפרים מאוד בצפצופם כמעט כאיזה ניגון' ובאותו השבת שאדומו"ר היה שם מקודם, אמר אז התורה הזאת אקרוקתא סי' ג/ וראו אח"כ ממש רוה"ק ונבואה מאדומו"ר זלל"ה, כי המעשה של החזן שנתוודע מאתו היה כשנסע אדומו"ר מלאדיזשיען, והיו כמעט כל אנשי העיר נתקרבו עי"ז, וכפי שרבינו זלל"ח אמר בהתורה הזאת שתיקון שיוכלו לשמוע נגינה מכל אדם הוא שילמוד גמרא ומשניות בלילה, עשו תיקון בעיר הזאת וקבעו בכל בתי מדרשים אחר תפילות ערבית חבורות חבורות ולמדו משנה וגמרא, והיה קידוש השם גדול עד למדי בשם אדומו"ר זכותו יגן עלינו גם עתה ללמוד וללמד לשמור ולעשות: