ו.

בע"ה. פה מובא סיפור מהתורה ט"ו אור הגנוז ששמעתי מאאז"ק ז"ל. זה התורה היה סיבה מאתו יתב"ש שגילה אותה רבינו זלל"ה עוד בזלאטי&אלי, ומעשה שהיה כך היה, כפי שידוע שהמגיד מטורהאוויצי הצדיק הק' הרה"ג הר"ר יקותיאל ז"ל היה מקורב ומקושר בהתקשרות חזק לרבינו ז"ל כידוע לאנ"ש מכבר, וחתנו של המגיד ה"ה הר"ר יצחק אייזיק ז"ל היה למדן מופלג מאוד אך לא היה מכת החסידים רק מכת הלומדים הכשרים והישרים, ולפי שהיה חתן המגיד ז"ל וראה איר שחותנו מפליג ומפליא מאוד מאוד את רבינו ז"ל בהשגותיו הק' בנגלה ובנסתר עוד כשאדומו"ר ז"ל ישב בעיר מעדוועדיבקי ואח"כ בזלאטיפאלי, ואעפי"כ מחתנו לא ראה שום התפעלות, וזה היה מחמת שהאברך חתנו הנ"ל היה מיוחם גדול ולמדן גדול ויפי תואר וכיוצא, אך פעם אחת דיבר המגיד ז"ל עם חתנו כ"כ עד שאמר לו שכפי שחתנו היה לו אחי אביו שדר סמוך לזלאטיפאלי, תסע לדודו, שהיה דודו מבע"ב החשובים, ואגב תסע גם לזלאטיעפאלי על המבחן שתכנס לבית אדומו"ר לתהות על קנקנו ובל תאמר מי ומי אתה מהיכן אתה שחתני אתה, הכלל נתרצה לדברי חותנו המגיד ז"ל ונסע לדודו ואגב יסע ג"כ לזלאסיפאלי והיה מלובש במלבושים נאים כדרך תלמיד חכם ומקל נאה בידו, ובא לעיר זלאטיפאלי מקודם שנסע לדודו בכדי שיוכל אח"כ ליסע לדודי ולספר לו איך שהמגיד ז"ל ייעצו לכך, וכשבא לזלאטיפאלי לא היה יודע באיזה בית דר אדומו"ר ז"ל ושאל לאיזה איש דשם והראו לו, ורבינו ז"ל ישב בדירתו בעלייה על דירה התחתונה בחצר שהיו שם עוד בתים רבים, והראו לו מקום רבינו ז"ל, ומבית רבינו היו חלונות להחצר ובעת שהאברך הלז שאל לדירתו עמד רבינו ז"ל נגד החלון וראה איך ששאל על דירתו, סגר רבינו ז"ל הדלת מבפנים בכוונה, ועלה למעלה ובא להדלת והנה סגור ודפק פעם ופעם ופתח לו רבינו הדלת ואמר לו אם רוצים לתהות על קנקני צריכין לדפוק כ"כ, ונבהל האברך מאוד מהיכן יודע הוא שבאתי בשביל זה, ואגב נתן לו שלום, ונטל אדומו"ר את המקל מידו וסגר את הדלת, ואמר לו בוודאי מקל יפה הוא זה אך יש לו שני ראשים שיי קצוות ויכולין להטות אותו לימין וח"ו גם להיפך ואדומו"ר גנח ואמר גם כעת יבוא אחד להבחין אותי, הלא ומטה א' בידי ב"ה בלי שום נטיה דדו, ורבינו ז"ל היה הילך בביתו אנה ואנה עם המקל הזה והטה את המקל לצד זה ולצד זד"! ואומר הלא יש לי ב"ה תלמידים זקינים כמו המגיד מטורהווצי ועוד ועוד, וחתן המגיד נבהל מזה ונתבייש בעצמו מזה שהזכיר אדומו"ר שם חותנו המגיד, ואגב אומר לו כך, ;<פשר מגורך סמוך לעיר המגיד ויהיה לי פ"ש מאתו משלומו ומעבודתו הטיבה, והבין היטב שאדומו"ר ז"ל עס"י רוה"ק שלו יודע את כל אשר במחשבתו, וירא לומד דבר שאינו, ואמר שהוא חתן המגיד מטורהווצי, וכפי שאדומו"ר ז''ל שמע כמה פעמים מהמגיד ז"ל שחתנו הוא למדן גדול, אמד רבינו ז"ל להר' י"א הלז נשב אצל השלחן ונדבר מעת ילדותך מנעורך חנוכך בהלימודך ומלימודו, ואמר לו כפי שב"ה אתה בר דעת ועי"ז זכית לתורה, אך יש נגלה ויש נסתר בהתורה אך זעירין אינון דצריכין להנסתר, ואפי' לתורה שבנגלה נצרך להיות בר דעת, אד תדע שדעת הוא שורש היראה כמש"ב אז תבין יראת ד' ודעת א' תמצא, נמצא מי שהוא בר דעת הוא יכול ביותר להיות ירא שמים שזהו עיקר כי ראשית חכמה יראת ד', ומי שהוא ירא שמים ביותר מסתמא הוא בעיניו שפל ועניו ואינו מתגאה ב.לימודו שהוא נקרא למדן גדול אדרבה וממדבר מתנה כמאחז"ל, הגם שהוא בחי' סיני שבקי בכל חדרי ש"ס ופוסקים אעפי"כ הוא נמוך מכל ההרים, והאברך הר' י"א מאלו הדיבורים של רבינו ז''ל זלגו עיניו דמעות כי הרגיש בעצמו כאב לב שאינו אוחז עוד בלימוד כזה בשפלות כזה וביראת שמים כזה, ואמר לרבינו ז"ל בפחד גדול ובבכיה החינוך שלי לא היה רק כמציות אנשים מלומדה שאלמוד הרבה ענה לו רבינו ז"ל הלא המשנה אומרת הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה היינו לדבר הרבה לפני השי''ת ולשפוט א''ע על כל דבר ודבר ואז מלך מאן מלכי רבנן הלומדים במשפט יעמיד ארץ היינו שיהיה בעיני עצמו ממש ארץ עניו ושפל כאלו הוא אין ממש וארץ הוא יראה ארץ יראה, ורק ע"י שיקיים יכלכל דבריו במשפט שישפוט עצמו על כל כל שזה תיבת יכלכל, ומזה תוכל להתפלל היטב במס"ג, כי הוא תפלה, היינו היראה הוא תפלה כמש"כ יראת ד' היא תתהלל בחי' תפלה, וע"י תפלה יכולין לבוא לדביקות כזה להשי"ת עד שיבוא להשיג גם נסתר.שבתורה בחי' הוא ישרתיני המובא בהתורה בסוף, וכשסיים הוא בחי' עוה"ב נתעלף הר' י"א ז"ל היינו שקורין חלשות כי נתבהל ונשתומם כ"כ עד שנפל על פניו בחלשות וקרא אדומו"ר ז"ל את משרתו שהיה בחדר השני ועוררו אותו שקורין דער מינטיר, והר' י"א ז''ל אפי' כשעורה־ אותו היה מלא פחד ושאל אותו רבינו ז"ל בתמיה מפני מה נזדעזית ונפחדת כ"כ מפני העולם הבא הלא חפצתי להטעים לך טעם מאור הגנוז שהוא עוה"ב, ענה הר' י"א לרבינו ז''ל מי שאוחז כבר בכל התיקונים שאמרתם לי בוודאי אינו מתפחד מפני אור הגנוז שהוא עוח"ב אך איש גרוע כמוני, והתחיל לבכות בדמעות לפני אדומו"ר ז"ל בבכיה גדולה והתוודה כל אשר עבר עליו מעודו, כי כן היה מתנהג רבינו ז"ל עמו שהיה בחכמה נפלאה כזה, עד שאעפ"י שלא אמר לו שיתוודה, נתלהב כ"כ עד שנשבר לבו מעצמו והיה לו ווידוי דברים לפני רבינו ד'ל, ואמר מעתה מבין אני מה שחמי הוא המגיד ז''ל מתפעל ומתפאר לפני תמיד שהוא מקורב להאוצר הטוב ולא הבנתי כוונתו וכעת רואה אני בעצמי, וענה לו רבינו בזה"ל איר בין האוצר פין יראת שמים, וענה הר' י"א הלא הגמרא אומר אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים, ואחכ"ז אמר לו רבינו ז"ל אשי' אחר קבלת התורה נאמר שובו לכם לאהליכם, והבין הר' י"א שאדומו"ר ז''ל פקד לו שישוב לביתו לחזרה, והתחיל ליטול רשות שקורין גיזייגינין זעך עם רבינו ז"ל והושיט יד ימינו לאדומו"ר ז"ל כדרך העולם, ונטל רבינו ז"ל ידו ואחזו ואמר לד' י"א באחיזת ידו אך תקיים ותאחז במשפט ידו שתשפוט את עצמך, ויד ימין זה תפילה אברהם שהוא ימין, הגם שזה קשה עליך כהר אך הר זה קנתה ימינו, ודחק רבינו ז"ל את ימינו בידו בתוקף הר זה ביהכדק שזה קודש סתרי תודה וכל זר לא יאכל קודש כי אם מקודשיו ומקוראיו לזאת כשתבוא אי"ה לביתך תאמר לחותנך בגיני שהוא ממקוראיו אצלי, והבין הד' י"א שרבינו ז''ל מרמז לו בזה שחותנו יבוא לאדומו"ר ז"ל בקרוב, והניח רבינו ז"ל את ידו ואמר לו עיני בנאמני ארץ עד שגמר הולך בדרך תמים וכו' והתחיל הר' י"א לילד לחח ורעדו כל איבריו וכמעט שלא היה יהול לילך מחמת הפחד והיראה שרבינו ז"ל דיבר עמו כסדר, הכלל ביקש הר' י"א מרבינו ז"ל שיטול מאתו הפחד, וכך היה, וכשבא לביתו נתבייש מאוד מפני חותנו בחרטה גמורה ויראה גדולה על מקודם, ואח"ב באיחור איזה שבועות בא המגיד לזלאטיפאלי לרבינו ז''ל על ש"ק, ואמר אז רבינו ז"ל התורה אור הגנוז סי' ט"ו, ואז הבין המגיד מכל מה שסיפר לו חתנו איך שאדומו"ד ז''ל עטק עמו בשיחותיו הק', מזה נתגלה התורה הק' הזאת, ומי שבקי היטב בהתורד. הזה יוכל לראות מעט מהשגותיו הק' ומרוה"ק הגדול שממש ידע מחשבות של הבאים לחסות בצלו הק', כי מאז נתקרב ונתקשר הר' י"א הנ"ל לרבינו ז"ל בהתקשרות כ"כ עד שאמר לחותנו המגיד ז"ל איני יודע מי יוכל ללמוד ולהתפלל בדעת הק' קודם שיראה פניו הקדוש והטהור ודיבוריו הק', וכל ימי אעשה תשובה ע''ז שלא הקשבתי לדבריכם מקודם תיכף כשבאתי לביתכם, הגס ששמעתי מכם כ"פ מגדולת קדושתו אך מחמת התמדתי בלימוד בגמפ"ת לא יכולתי להתבטל, וכעת אני רואה שבלי לימודיו הק' ושיחותיו הק' אינם מרגישים הן בתורה והן בתפלה שום טעם שיכולים לטעום, וכפי שמובא בסיפמע"ש מהרב ובן יחידו שלא הרגיש בלימודו ובעבודתו טעם וחסר לו תמיד ויעצו לו שיסע להצדיק ויהיה לו שלימות, אך הם"מ מניח א"ע תמיד במניעות עצומות ע"ז לזאת צריכין לבקש מאוד מהשי"ת שנזכה להיות מקושר תמיד להצדיק הזה בכל עבודותינו: