ב

(בליקוטי עצות הח׳ אות צדיק סעיף לד) כל מי שהצדיק עולה למעלה יתירה וממשיך מקיפים עליונים יותר הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחי׳ הדעת של מלא כל הארץ כבודו. ולפעמים מתגברים הפגמים של ישראל כל כך עד שגם הצדיק הגדול בעוצם השגתו א״א להאיר להם הדעת האמת כ״א ע״י הסתלקותו ח״ו כיי הוא מוכרח לעלות בעליות גדולות כ״כ (בשביל תיקון נפשות ישראל) שא״א לעלות כשהוא מלובש בגוף עדיין בזה העולם. וע״כ הוא מוכרח להסתלק ואז עולה למקום שעולה למקום עליון ונורא מאד. ומשם מאיר לתלמידיו הדעת האמת עד שידעו הכל אפילו הנפולים והירודים מאד כי מלא כל הארץ כבודו. עד שישובו אליו ית׳ באמת עי״ז. וזה בחי׳ מה שאחז״ל מיתת הצדיקים מכפרת. ומבחי׳ זו נמשך בחי׳ הסתלקות משרע״ה כי ע״י פגמי ישראל והעיקר ע״י המו/לוקת והנסיעות לא היו יכולין לכנוס לא״י ששם עיקר התגלות הדעת הנ״ל כ״א ע״י הסתלקות משה. ואז עלה ונכלל בבחי׳ רעות דרעווין תכלית המדריגה העליונה. ומשם האיר לתלמידו יהושע בחי׳ הלימוד של מלא כל הארץ כבודו שזה בעצמו בחי׳ יהושע בחי׳ השגת התלמיד שהוא בחי׳ התחזקות. וזה בחי׳ וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. ונאמר אותו חזק כי הוא ינחילנה כי דייקא אחר הסתלקות משה זכה יהושע להכניס את ישראל לארץ. ובזה פעל לדורות שאפילו בעקבות משיחא בתוקף התגברות הסט״א עד שיהיו מוכרחים הצדיקים אמיתיים שהם בחי׳ משח להסתלק מן העולם ח״ו שזהו הצרה הגדולה מכל הצרות כמארז׳׳ל שקולה מיתת הצדיקים כפליים כחורבן ביהמ״ק. וע״כ באמת צריכין לבכות ולקונן על זה הרבה בכל יום בחצות לילה ומכש״כ בין המצרים. אך אעפי״כ ואתה מרום לעולם ה׳. כי דייקא עיי ו תצמח הישועה והגאולה ויתהפך אבלינו לששון כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. כי דייקא ע״י הסתלקותם ממשיכין הארה גדולה לתלמידים עד שעי״ז תהי׳ הגאולה (בב״א).