יז

אפילו בעת הלימוד טוב לנוח בכל פעם מלימודו ולהתבודד מחשבתו באימה וביראה בדביקות הבורא ית' ואף שמחמת זה יתבטל קצת מלימודו לא המדרש עיקר אלא המעשה וכו' (דרך חסידים או' תורה סי' י"ח מש"כ בשם ספר ליקוטי יקרים). הכוונה של הלימוד הוא זה כשלומד למשל מימרא אמר רבא יחשוב שרבא בעצמו עומד לנגדו והוא אומר דבר זה, ואז כשיתנהג כך ימשיך על עצמו החיות מהדיבור שהם האותיות. ואח"כ כשאומר הדין שאמר רבא אז הוא ממשיך אליו החיות מהבינה שהוא אומר הדין בשכלו ובהבנתו לכך יתקשר א"ע וימשיך אליו החיות וגם שפתותיו דובבות בקבר, וגם מביא גאולה לעולם שהוא הגוף שלו שנק' עולם קטן והגאולה הוא החיות (שם או' כב מועתק מהנ"ל).