לג

ועיין עוד שם (סי' קב) שכתב עיקר הפגם של עץ הדעת טוב ורע הי' שלא כללו בחי' למדן וצדיק יחד שזהו בחי' הפגם של הלומדים החולקים על הצדיקים, שאומרים שעיקר הוא רק הלימוד בעצמו ואין צריכין להתקרב לצדיקים ולתקן מעשיהם כלל, ולבסוף זה וזה לא עלתה בידם כי אח"כ משליכין גם לימוד התורה אחרי גיום כמצוי בעוה"ר בכמה אנשים שבימי נעוריהם עסקו בתורה קצת, ואח"כ פרקו עול תורה לגמרי וגם קלקלו מעשיהם יותר מעמי הארץ, וכל זה מחמת שלא השגיחו על תיקון מעשיהם כלל ולא השתדלו להתקרב לצדיקי אמת ואמרו שעיקר הוא הלימוד ולבסוף זה וזה לא נתקיימו בידם, כי באמת עיקר תיקון לימוד התורה הוא ע"י בחי' צדיק ומי שמפריד בחי' למדן מבחי' צדיק הוא בחי' אחר שקיצץ בנטיעות כי תכלית תורה תשובה ומעשים טובים כמו שארז"ל, וכשהלמדן כפוף להצדיק אזי זוכה לצייר אותיות התורה לטוב ע"י כח הצדיק שהוא הרב האמת, אבל כשאינו כפוף תחתיו ומכל שכן כשחולק עליו ח"ו אזי לא זכה נעשית לו סם מות כי מצייר אותיות התורה להיפך ח"ו ע"י שמפריד בין בחי' למדן לבחי' צדיק, כי עיקר ציור האותיות התורה לטוב שיהי' בבחי' סם חיים הוא רק ע"י הצדיק האמת שזכה לשמירת הברית בתכלית השלימות, ואפילו מי שאינו זוכה לזה שיהי' הוא בעצמו בבחי' צדיק בשלימות אעפ"כ אם הוא מכניע א"ע על כל פנים תחת הצדיק כעבד תחת אדוניו אזי כל תורתו ולימודו וכל מעשיו מקבלין תיקון ע"י הצדיק האמת שמצייר הכל לטוב, ואזי נאמר עליו ג"כ זכה נעשית לו סם חיים ע"י כח הצדיק עי"ש. הנה מבואר מזה שעיקר שלימות של לימוד התורה הוא ע"י התקרבות להצדיק.