אות-כ

מַעֲלַת הַוִּדּוּי

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַוִּדּוּי שֶׁצְּרִיכִין לְהַזְכִּיר הַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת הַגְּמוּרִים בְּפֶה מָלֵא וּלְהַזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ דְּבָרִים מְגֻנִּים כָּאֵלֶּה.

אֲבָל זֶהוּ כָּל תִּקּוּנוֹ. כִּי מֵאַחַר שֶׁמִּתְוַדֶּה וְאוֹמֵר חָטָאתִי הֲרֵי הוּא מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא יָחִיד קַדְמוֹן נִמְצָא הַמְחֻיָּב יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּמוֹדֶה בְּתוֹרַת משֶׁה אֱמֶת שֶׁהַבּוֹרֵא הַיָּחִיד קַדְמוֹן הִזְהִירָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה לִבְלִי לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַחֲטָאִים רַק שֶׁיִּצְרוֹ הִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ' וּמוֹדֶה שֶׁחָטָא וְעִוֵּת בָּזֶה. כִּי בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כּחַ לְהִתְגַּבֵּר נֶגְדּוֹ וְכוּ', אַךְ אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁמִּתְוַדֶּה עַל הַחֲטָאִים וּמְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה וּמְחִילָה, הֲרֵי הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ עֲדַיִן אַיֵּה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ"ל:

כּחַ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מְאד וּבִפְרָט גּדֶל הַכּחַ שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנָם. עַל כֵּן אֲפִלּוּ אַחַר כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת הַגְּמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם עֲדַיִן הַנְּשָׁמָה מַזְכֶּרֶת עַצְמָהּ בְּהָאֱמֶת וּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵבָהּ הֶעָצוּם שֶׁל עֲוֹנוֹתֶיהָ. עַד שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֲדַיִן תְּשׁוּבָה וּמְחִילָה וְכָל זְמַן שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (הִלְכוֹת נְפִילַת אַפַּיִם הֲלָכָה ואות דה):