אות-לח

עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת תְּפִלָּה לֶעָנִי

וְזֶה תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב.

שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת מִנְחַת עָרֶב בְּחִינַת תְּפִלָּה לֶעָנִי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּחִינַת וְלִפְנֵי הַשֵּׁם יִשְׁפּךְ שִׂיחוֹ. שֶׁבְּעֵת שֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ לְהִסְתַּלֵּק שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּין הָעַרְבַּיִם אָז צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בִּתְפִלָּה וְשִׂיחָה בִּבְחִינַת וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. וְיִשְׁפּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לִפְנֵי הַשֵּׁם בְּטֶרֶם יַעֲבר יוֹם. בִּבְחִינַת אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב (יִרְמְיָה ב'): מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁכְּבָר עָבְרוּ הַרְבֵּה מִיָּמָיו וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁעָבְרוּ רב יָמָיו. וְהַיּוֹם מַתְחִיל לַעֲרב. כִּי לא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם וּזְכר אֶת בּוֹרַאֲךָ וְכוּ' עַד אֲשֶׁר לא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְכוּ'. וְכָל זֶה הִיא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה וְכַנַּ"ל. (שָׁם אוֹת כה):