אות-ט

גַּם כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל יְבַקֵּשׁ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ

עַיֵּן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין מ"ד ע"ב) עַל פָּסוּק הֲיַעֲרךְ שׁוּעֲךָ לא בְצָר (אִיּוֹב ל"ו) כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בִּתְפִלָּה וּבְבַקָּשַׁת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה וְכוּ'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כָּל הַמְּאַמֵּץ אֶת עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מְאַמְּצִים אֶת כּחוֹ וְאַל יִהְיֶה לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י זַ"ל, לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מְאַמְּצִים אֶת כּחוֹ שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְכוּ'. וְהָעִקָּר לְעִנְיָנֵנוּ הוּא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י הַנַּ"ל, שֶׁעַל זֶה בְּעַצְמוֹ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְעוֹלָם. הַיְנוּ שֶׁלְּעוֹלָם צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיּוּכַל לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. כְּמוֹ שֶׁמְּבאָר בְּרַשִׁ"י הַנַּ"ל שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיִּהְיֶה הַכּל מְאַמְּצִים אֶת כּחוֹ שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְכוּ'. וְהָבֵן הֵיטֵב הֵיטֵב עַד כַּמָּה עַד כַּמָּה צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בְּבַקָּשַׁת רַחֲמִים. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּא לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל אַף עַל פִּי כֵן הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְכוּ' וְכֵן לְעוֹלָם וְהָבֵן הֵיטֵב. (שָׁם אוֹת צז):