י.

שמעתי מידידינו החסיד ותיק מפורסם בין 'אנ"ש שמו הר' משה ברסליביר ז"ל נ"ע, שנתגדל בבית מוהרנ"ת ז"ל מימי ילדותו והיה ג"כ משמש אצלו כידוע לאנ"ש, וסיפר לי שפעם אחד כשנסע מוהרנ"ת ז"ל על ערב ראש חודש לאומין על קבר אדומו"ר זלל"ה, לקח ג"כ אותו ליסע עמו, לשרת אותו בדרך, ודרכו היה ששכר עגלה עם הבע"ג באופן שהעגלה שנוסע בה תהיה מכוסה כמו חדר בית שקורין בויד, בכדי שיוכל שם להתפלל וללמוד לקיים ודברת בם וכו' ובלכתך בדרך וכר, וכשהעריב היום באו לאיזה אכסניא ועמדו שם לנוח בלילה, ונסעו משם כמה שעות קודם אור הבוקר, וכשהאיר השחר לבש מוהרנ"ת ז"ל את הטרי ת שלו, וכיסה את פניו הק' בטליתו כדרכו תמיד בעת התפלה, והתחיל להתפלל סדר התפלה, הברכות והקרבנות והקטרת בקול נמוך ובלב נשבר מאוד, שלא כמנהגו, וכן התחיל לומר הודו ג"כ בקול נמוך ובלב נשבר כזה, והיה לפלא בעיני הר' משה ז"ל כי תמיד דרכו של מוהרנ"ת ז"ל להתפלל בשמחה ובהתלהבות ובקולות, ועכשיו מתפלל בלי שום התלהבות רק בקול נמוך ובלב נשבר כמי שמתגעגע וכוסף ומתחנן להשיג דבר מה, עד שמרוב המרירות שהיה לו למוהרנ"ת ז"ל כ"כ נתרגש ג"כ הר' משה ז"ל ונשבר לבו בקרבו לשברי שברים ממש והתחיל לבכות בדמעות שליש בלי הפוגה, וכשהגיע מוהרנ"ת ז"ל למזמור שיר חנוכת וכו' בפסוק זמרו לה' חסידיו וכו' הפסיק ושתק איזה רגעים בלי שום דיבור, והר' משה לא ידע מה זאת ועל מה זאת, ואח"ז התחיל מוהרנ"ת ז"ל לזמר הניגון של אשת חיל בקול מאוים מאוד ובדביקות גדול מאוד בלי דיבורים רק הניגון לבד, עד שהר' משה לא היה יכול לישב בהעגלה מחמת הפחד, וממש כל גופו היה רועד וארכבותיו דא לדא נקשן מעוצם הפחד שנפל עליו אז, וכך היה מזמר בערך עשרים מינוט, ופתאום עשה מוהרנ"ת ז"ל מחאת כפיים כ"פ ממש בוקע רקיעים, והתחיל לצעוק זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו בקולות נמרצות ובשמחה גדולה, וכך היה מתפלל סדר התפלה במחאת כפיים ובקולות נוראות ובדביקות נפלא כזה שא"א לצייר בשו"א, ובתוך כך הגיעו לאיזה כפר בבוקר השכם, והרועים דרכם הוא אז להנהיג הבהמות להשדות לרעותם, ואנשי הכפר כאו"א הולך לעבודתו, וכששמעו הקולות והמחאת כפיים כאלו. מתוך העגלה, נבהלו תשתוממו כי לא שמעו מעולם קולות נפלאים כאלו, והעגלה נסעה חיש מהר לדרכה כדרך הנוסעים, והתחילו הרועים לרדוף אחרי העגלה וכן כל אנשי הכפר מקטון ועד גדול כולם רצו אחרי העגלה בהתפעלות עד מרחק רב מהכפר, לשמוע הדביקות והנעימות מהקולות של מוהרנ"ת ז"ל, וסיפר הר' משה ז"ל שעוצם תפארת יופי המראה הלזו הי' נפלא ונורא, כי ראו עין בעין איך שכל העולם ומלואו, התבואות והעשבים והאילנות והבהמות ובני אדם כולם אצים רצים ומשתוקקים להכלל בתפלת מוהרג"ת ז"ל, ממש כמו שמובא בדברי רבינו זלל"ה בליקו"ת סי' א' תקעו ממשלה בזה"ל כי כן חובת כל העשבים וכל שיח השדה כשאדם עומד להתפלל, שאזי הוא בבחי' דבר ה' שהוא שורשם העליון, אזי הם מחזירין כחם לתוך התפלה שהוא שורשם העליון, ע"כ, ואז ראה הד' משה ז"ל איך שנתקיים זאת בפועל אצל מוהרנ"ת ז"ל, עד שלסוף היו מוכרחים, כולם לחזור לאחוריהם לעבודתם ולרעות בהמתם, ומוהרנ"ת ז"ל לא היה יודע מזה כלל מחמת התלהבותו כ"כ בתפלתו, עד שבעת שהגיע :?והרנ"ת ז"ל ל"עזרת אבותינו" באו לאיזה כפר, והבע"ג רצה לפוש קצת וגם לנוח סוסיו ליתן להם שחת לאכל, והיה שם קרעטשמי ישראלית ונסע לשם, והר' משה לא ידע מה לעשות כי איך מבלבלים את מוהרנ"ת ז"ל עכשיו קודם שמ"ע בתוך התלהבות כזאת, אך כשהגיעה העגלה ליכנם להשער של הקרעטשמי עלתה העגלה על מפתן השער שהיתה עשויה מקורה גדולה ועבה מאוד, ובשירדה אח"כ מהמפתן דפקו האופנים לארץ בחוזק כ"כ עד שמוהרנ"ת ז"ל הרגיש את חוזק הדפיקה ושתק לרגע והבין שזה איזה בית מושב, ואז היה יכול הר' משה לגשת אליו ולקח אותו בידו והוליכו להאכסניא, הגם שמוהרנ"ת ז"ל צעק גם אז "ועונה לעמו ישראל" בקולות עצומות מכוסה בטליתו, והעמידו אצל כותל אחד באכסניא שם, וכשגמר מוהרנ"ת ז"ל את התפלה וחלץ תפילין דרש"י ז"ל ורצה להגיח תפילין דר"ת ז"ל, אמר להר' משה ז"ל בוודאי תמוה לך מה שבתחילת התפלה הייתי בלב !.שבר, ומה שהפסקתי אח"כ במזמור שיר חנוכת וכר, ומה שהרחלתי לזמר הניגון של אשת חיל, מה אומר לך אהובי תלמידי, שמתי אל לבי בתחילת התפלה להיכן אני נוסע שזה על ער"ח על קבר אדומו"ר זלל"ה, ונזכרתי שדרכי היה בחיי אדומו"ר זלל"ה כשבאתי לפניו ז"ל היה שואל אותי מהנעשה את/ יש לך איזה התחדשות בעבודתך מדברינו שדברנו מכבר, וכוי, וכשאבוא עכשיו על ציון אדומו"ר זלל"ה ואיני מרגיש בעצמי חדשות כזאת, נשבר לבי בקרבי והתחלתי להתפלל בלב נשבר ובבושת פנים עד מאוד בהיאד אנפין איעול על ציונו הק', עד שכמעט לא נשאר בי שום חיות, ולא ידעתי במה להחיות את עצמי, ועזר לי השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו שנזכרתי מה שאדומו"ר זלל"ה אמר לי אז מיע האט זעך שוין גאר נישט מיט וואט מחיה צוא זיין איז מען זיך מחיה מיט אניגון, והתחלתי לחשוב באיזה ניגון להחיות את עצמי, ונזכרתי בגודל עוצם החיות שהיה לי בעת ששמעתי הניגון הראשון אצל אדומו"ר זלל"ה בש"ק הראשון מהתקרבותי אליו ז"ל שזה הניגון של אשת חיל, ונכנס בלבי שמחה עצומה ונתחזקתי מאוד, ונתחדש אצלי הניגון הזה מאוד והתחלתי לנגנו מחדש בחיות נפלא מאותו החיות שהיה לי אז בש"ק הראשון אצל אדומו"ר זלל"ה, שע"ז נאמר תבואי תשורי מראש אמנה, מראש דייקא, היינו הניגון ששמעתי בראש ותחילת התקרבותי אליו ז"ל, ועי"ז החייתי את עצמי עד מאד, אח"כ התבוננתי בדעתי שאני צריך לומר עכשיו הפסוק זמרו לה' חסידיו וכר, וב"ה שעזר לי השי"ת שאני מחסידיו ז"ל, וגם עכשיו אני נוסע על ער"ח על ציונו הק/ אמרתי אל לבי טוב להודות לה' ולהלל את שמו הגדול ית' על כל החסד והטובה שעשה עמי, ועיכ"ז נתחזקתי והתחלתי להתפלל במוחין חדשים ובחיות חדש, וזה והודו לזכר קדשו. והד' משה ז"ל זלגו עיניו דמעות שליש כשסיפר זאת מרוב התרגשות שהיה לו בעת שסיפר זאת, כי נזכר לו את כל הנעשה אז באותה הנסיעה מה שא"א לבאר ולספר בע"פ וכ"ש בכתב, ואמר שמאז נפתח לו לבו, והתחיל להבין קצת איך שאפשר לחיות חיות נפלא כזה בתפלה, בכחו של אדומו"ר הק' זלל"ה, מה שלא ידע ולא ראה עד אז פליאה כזאת, ועד הנה לא היה יודע מזה אם לא היה רואה זאת בעיניו, איך שמתוך מרירות כזה שהיה לו למוהרנ"ת ז"ל מקודם, בא אח"כ לשמחה עצומה נוראה ונפלאה בהתלהבות וביראה קדושה כזאת:

תם וככולם עובדז לאל עליון בררא הערכפיים