טז

הצדיק האמת כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגא לדרגא ואפילו כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק עצמו בזה כלל רק חותר ומתגעגע וכו׳ לעלות יותר ויותר וכו׳ וזה עבודת הצדיק כל ימי חייו, אבל א״א לעלות מדרגא לדרגא כ״א ע״י ירידה שקודם העלי/ וכל זמן שהצדיק חי בזה העולם אע״פ שהוא גדול במדריגה עצומה מאד, אעפ״ב שייך אצלו איזה בחי׳ ירידה לפי בחינתו קודם כל עלי׳. אבל כשנסתלק ושם בעוה״ב אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק גם שם בכל פעם לעלות יותר ויותר כי לגדולתו ית׳ אין חקר, אבל א״א לעלות כ״א ע״י ירידה ושם אין שייך ירידה כנ״ל. ע״כ כשבא אחד על קברו הק׳ וצועק שימחול ויסלח לו השי״ת על ריבוי עוונותיו ושיקרבהו לעבודתו ית׳, והצדיק מוריד עצמו למקומו של זה שבא על קברו להושיעו שם, ואזי נחשב להצדיק כאילו ירד בעצמו ועי״ז הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא וכר לפי בחינתו בבחי׳ ירידה תכלית העלי/ כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מהעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה גם מאותה הירידה העצומה שהוא בה עכשיו ע״י ריבוי עוונותיו. וזה עיקר תענוג •ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עוה״ב שיש לו כשהוא עושה איזה טובה נצהיית לאיזה איש הישראלי שירד למקום שירד, כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש עדיין במרום, ועיקר העבודה ומשמוש לעזור לישראל בכלל ובפרט, והעיקר להוציאם מצרות הנפש ומעומק ירידתו של כאו״א לפי בחינתו ולגלות בכל פעם חסדים חדשים נפלאים שהם גדולת הבורא ית׳ שנתגלין דייקא ע״י שמקרבין ומעלין את הרחוקים וחידודים מאד נמצא שדייקא ע״י האיש הזה שבא מירידה עמוקה כזאת להשתטח על קבר הצדיק להתפלל ולחתור משם לזכות לתשובה שלמה, על ידו דייקא זוכה הצדיק אחר הסתלקותו לבחי׳ ירידה תכלית העלי/ ואז עולה הצדיק בעלי׳ גדולה כזו וממשיך חסדים נפלאים כאלו עד שיכול גם הרחוק והיתד הזה להתקרב להשי״ת. (מקח וממכר ה״ה אות כ״א).