א

כתב בהקדמת ביאור הליקוטים להגה"צ ר' אברהם בר"נ זצ"ל וזל"ה שם כבר הודיענו רבינו ז"ל שגם המצוות שיש עליהם טעמים הגשמיים יש להאמין שהעיקר הוא טעמים הרוחניים לאין סוף שנמצא בה, כי אורייתא וקב"ה כולא חד, וכן במצות תלמוד תורה העולה על כל המצוות כמבואר מזה גם בספר המדות (לימוד ל"ג) בזה"ל, הרגל הלימוד עולה על קיום כל המצוות. אעפ"י שבפשיטות כל טעם הנגלה הוא למען דעת איך להתנהג בכל דבר, את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה וכו', אבל גם בזה כל עיקר המצוה הוא בלשון סגולה להצלחת הנפש, כפי טעמים רוחניים אשר בה, (ועיין בספר המדות (לימוד י) בזה"ל, כל ידיעה במשפטי התורה וכו' הידיעה הזאת בעצמה היא הצלחת הנפש) וכן מבואר בדחז"ל במס' זבחים לענין הלימוד שבהלכות קדשים שהוא הילכתא למשיחא, אבל דרוש וקבל שכר, והנה כאשר יצא מפי רבינו ז"ל כמה דברים נוראים בהכרח למוד ספרו כי גם מיום התגלות הסתרי תורה שבזוה"ק תהי' בזה לבד הסגולה להצלחת הנפש כמבואר בזה בדברי האריז"ל, גם לענין הלימוד בכל חכמת הקבלה שנתגלה על ידו, רק שלא כ"א ראוי לזה הלימוד שבקבלת האריז"ל מלשונות ההגשמה אשר בה, ולהבלתי ראוי מגיע קלקול ח"ו כמובא מזה בס' חיי"מ אבל להראויים לזה מאד מאד מוכרחים דבריו והשגותיו הק', ורבינו ז"ל קרא פ"א לספר עץ החיים בשם ספר מוסר, ואמר בזה"ל סע א טייער מוסר ספר סע איז [איזה ספר מוסר יקר הוא], והפליג מאד ביקר מעלתו, ועתה כפי המובן ברוממות רבינו ז"ל יש גם מזה בעצמו להבין מרחוק מרוממות לימוד תורתו והצלחת הנפש שזוכים ע"י כל דיבור ודיבור שבה. ואגב אורחא הנני להזכיר מה שמובא מזה קצת בהשיחות שאחר הספו"מ (וגם בלק"ה מובא מזה) שרבינו ז"ל הפליג מאד לפני מוהרנ"ת בעוצם כח התורה להוציא את האדם מכל מיני טנופת, ואמר לו רבינו ז"ל בזה הלשון גלייך דוא וייסט דעם כח פון דער תורה? [וכי אתה יודע את כח התורה?] (מובא בחיי מוהר"ן) אני נהר המטהר וכו', מבואר ג"כ מדברי מוהרנ"ת שסובב העיקר על דברי תורתו הק', ובס' המדות באות צדקה (ח"ב ב) מבואר מעלת יקר הלימוד כי התורה והמעשר והשבת נותנים חיים גשמיים ג"כ. ועוד הנני לספר אשר ראיתי בבית אבי איש זקן אשר בימי נעוריו התחיל לנסוע לרבינו ז"ל עם דודו שהיה מאנשי רבינו ז"ל. ודודו שיבח אותו קצת לפני רבינו ז"ל שהוא בר אוריין והתחיל רבינו ז"ל לעוררו על התמדת הלימוד ואמר לו בזה"ל, די ליפען זאלין דיר ניט צו שטיין [שהשפתיים לא ינוחו] (כי עדיין היה סמוך על שולחן חותנו) וגם אמר לו רבינו ז"ל בזה"ל, די תורה וועט דיך קוויקען, די תורה וועט דיך שטארקען [התורה תחיה אותך, התורה תחזק אותך], ועוד כמה וכמה שבחים חשב אז, ובסוף הרים את קולו ואמר לו בזה"ל, די תורה מאכט רייך [התורה מעשירה], וגם מבואר מדברי רבינו ז"ל לענין הצדיקים יחידי הדורות שקודם ירידת הצדיקים לזה העולם יש ביכולת להיות איש כשר ועובד את ה' גם זולת זה הצדיק ותורתו ומשבא לזה העולם אין ביכולת כלל לזכות זולתו וזולת תורתו למה שצריך לזכות, וכפי הנראה מדבריו הק' שזה נמשך מדרכי הש"י בהנהגת העולם זה לעומת זה, ובירידת הצדיק הרופא נפשות לזה העולם, ברפואות ותחבושות יקרות ונפלאות שלא נתגלו עדיין בעולם ושאין ביכולת לעמוד כלל נגדם אם לא בסגולות ורפואות הצדיק שנתחדשו וירדו כנגדם באלו העתים, והבלתי מתרפא בהם אבדה תקוותו ח"ו. עד כאן לשונו.