Bikkurim - פרק ד - משנה ב

כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים. מְטַמֵּא בְלֹבֶן, כָּאֲנָשִׁים. וְנוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא, כָּאֲנָשִׁים. וְאִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּדַם טֹהַר, כָּאֲנָשִׁים. וְאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים, כָּאֲנָשִׁים. וְאֵינוֹ נִזּוֹן עִם הַבָּנוֹת, כָּאֲנָשִׁים. וּמִתְעַטֵּף, כָּאֲנָשִׁים. וְעוֹבֵר עַל בַּל תַּקִּיף וְעַל בַּל תַּשְׁחִית וְעַל בַּל תִּטָּמֵּא לְמֵתִים, כָּאֲנָשִׁים. וְחַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, כָּאֲנָשִׁים: