Temimus — Wholesomeness
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עַל־יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה זוֹכֶה לַעֲלוֹת לְמַעְלָה מִבְּחִינַת הַמֹּחִין וְהַחָכְמָה, וּלְקַבֵּל מִשָּׁם מֹחִין גְּדוֹלִים וַחֲדָשִׁים, וּלְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵין כֹּל בְּדַעַת שָׁלֵם (נטילת ידים שחרית הלכה ג אות ה).
Through wholesomeness and simplicity and complete faith one merits to ascend above the aspect of the mochin and wisdom — and to receive from there great and new mochin — and to reveal His sovereignty before all with complete knowledge. Source: Likutay Halachos, Hilchos Netilas Yadayim Shacharis, Halachah 3, Ois 5.
כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַקְמִימוּת בְּלִבּוֹ, בִּפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חַס־וְשָׁלוֹם עַקְמִימוּת הַרְבֵּה בְּלִבּוֹ, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לָשׂוּם עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל, וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה, וְיֵלֵךְ רַק בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת לְבַד, וַאֲזַי זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְדַעַת גָּדוֹל מְאֹד בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל תְּפִלִּין (תפלין ה"ד אות ו).
When the person sees they have crookedness in their heart — and especially when there is much crookedness — one must place oneself like an animal and set aside one's da'as entirely as though one has no da'as at all — relying only on faith — going only in wholesomeness and simplicity. And then one merits afterward to great da'as — the aspect of the mochin of tefilin. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 4, Ois 6.
עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, הוּא רַק לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק מַתְּנַת חִנָּם, וְגַם זֶה רַק בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם בָּעוֹלָם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתָם. כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִפְעָמִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל, וְאַחַר־כָּךְ תֵּכֶף עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֵינוֹ יוֹדֵעַ, זָכוּ לְהַשִּׂיג וּלְגַלּוֹת נִפְלָאוֹת, וְתֵכֶף אַחַר־כָּךְ אָמְרוּ שׁוּב הַפַּעַם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל, וְכֵן הָיָה פְּעָמִים הַרְבֵּה אֵין מִסְפָּר. כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ, כִּי הָעִקָּר הִיא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה בְּחִינַת אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְעַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לְמֹחִין שְׁלֵמִים שֶׁהֵם חָכְמָה אֲמִתִּית, וְאַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר הַחָכְמָה לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת בֶּאֱמֶת. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. תְּרוּעָה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה, בְּחִינַת כְּלַל הַשָּׂגוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה כַּמְּבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, אֲבָל כָּל בְּחִינַת חָכְמָה וְהַשָּׂגָה דִּקְדֻשָּׁה מַתְחֶלֶת בִּבְחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּמִסְתַּיֶּמֶת גַּם־כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, כִּי זֶה עִקַּר הַחָכְמָה וְהַהַשָּׂגָה כַּנַּ"ל (הלכות בית הכנסת הלכה ה אות יט כ).
The essential path of teshuvah received from the true Tzadik in their simplicity — as explained in the inner teachings — is only to conduct oneself in wholesomeness and simplicity and truth and complete faith without any cleverness at all — and to always ask Hashem only for a free gift. And this too only through the power and merit of the true Tzadikim — who merit to draw the treasury of the free gift into the world in their time of simplicity. For the essential receiving of the Torah is through wholesomeness and simplicity — the aspect of: "the nullification of Torah is its fulfillment" — and as our Rabbis said: the Torah is only sustained by one who makes themselves as though they know nothing. And as we have seen from the true Tzadikim — who would sometimes say that they know nothing at all — and then immediately through that aspect of knowing nothing — they merited to attain and reveal wonders — and immediately afterward they would again say that they know nothing at all — and so it was many countless times. For this is the path — for the essential is wholesomeness and simplicity and faith — the aspect of knowing nothing. And through this specifically one merits to complete mochin — which are true wisdom. And afterward through this one merits to draw the ways of wholesomeness even further — for this is the essential wisdom: to draw the ways of true wholesomeness. And this is hinted in the words of our Rabbis: every teruah has a simple blast before it and after it. The teruah is the aspect of drawing the Torah and wisdom — the aspect of the totality of attainments which are the aspect of the seventy faces of Torah — as explained in the inner teachings. But every aspect of holy wisdom and attainment begins in the aspect of wholesomeness and simplicity and concludes in that same aspect — the aspect of a simple blast before it and after it — for this is the essential wisdom and attainment. Source: Likutay Halachos, Hilchos Beis HaKnesses, Halachah 5, Ois 19, 20.
כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת זָרוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, כְּמוֹ כֵן הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל וְלִינֹק יוֹתֵר מֵהַחֶסֶד חִנָּם שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ. כִּי הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה וּתְמִימוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלִי שָׁלֵם וְתָמִים לְקַבֵּל עַל יָדוֹ כָּל טוּב, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא תְּמִימוּת, וְחָכְמוֹת אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת כְּלָל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר בִּשְׁלֵמוּת עַל־פִּי חָכְמָה כַּיָּדוּעַ, וְכַמְּבֹאָר בְּכַמָּה מִקְרָאוֹת. וְעַל־כֵּן אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וּתְמִימוּת, וְעַל־כֵּן נִקְרָא בְּשֵׁם תָּמִים, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, כִּי תָּמִים פֵּרוּשׁוֹ שָׁלֵם כִּי זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת (שם אות לג).
All the more one draws close to the paths of wholesomeness and simplicity of the Tzadik — conducting oneself in wholesomeness and simplicity in the way of faith without any alien wisdoms of the world — the more one can receive and nurse from the free Chessed the Tzadik draws in their simplicity. For the essential is faith and wholesomeness — the aspect of a complete and whole vessel to receive all good through it — for the essential fullness is wholesomeness. And cleverness has no fullness at all in it — for it is impossible to attain anything in fullness through cleverness — as is known and as is explained in many verses. And therefore there is no fullness except for one who merits faith and wholesomeness. And therefore one is called by the name tamim [wholesome] — for as one's name so one is — for tamim means complete — and this is the essential fullness in truth. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 33.
דִּין, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת אֶל הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר חִיּוּתָהּ. וְעַל־כֵּן הֻזְהֲרוּ בְּיוֹתֵר עַל נְשִׂיאַת פָּנִים בַּדִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הַחִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ אֶל הַמַּלְכוּת מִבְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, עַל־יְדֵי־ זֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת גַּם לְמַטָּה, כִּי כֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף - לְמַעַן תִּחְיֶה" (שם). ח. עִקַּר הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הוּא לְתַקֵּן הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה שֶׁנִּפְגְּמָה אֵצֶל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי־ דִינִים, כִּי אֶחָד מֵהֶם בְּוַדַּאי אֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, כִּי הוּא רוֹצֶה לְשַׁקֵּר וּלְכַחֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ. נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאִים לָדוּן, הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה, וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִים לְתַקֵּן וּלְבָרֵר הָאֱמוּנָה. וְעִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת, בִּבְחִינַת: צֶדֶק כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת, אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְבָרֵר הָאֶמֶת עִם מִי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לֵידַע עִם מִי הָאֱמֶת, כִּי הַשֶּׁקֶר מְחַפֶּה עַל הָאֱמֶת עַד שֶׁקָּשֶׁה לְהַכִּיר בֵּין הַטּוֹעֵן אֱמֶת לְהַטּוֹעֵן שֶׁקֶר, וּמַה יַּעֲשֶׂה הַדַּיָן לְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ? הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה, שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן עַל־כָּל־פָּנִים לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְסֹק עַל הַבַּעֲלֵי דִינִים יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה לְשׁוּם צַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַדַּיָּן נִזְהָר בָּזֶה וְכָל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ הָאֱמֶת עַל־פִּי דַּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אוֹ עַל־פִּי שִׂכְלוֹ, אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא דִּין מְרֻמֶּה, כִּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־עָרוּךְ; וַאֲזַי כְּשֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ נוֹטֶה לְשׁוּם צַד, אֲזַי נִתְקַיֵּם: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד שָׁם בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי הַדִּבּוּר אֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, הוּא מֵאִיר לְהַדַּיָּן, וַאֲזַי זוֹכֶה לִרְאוֹת הָאֱמֶת עִם מִי מֵהַבַּעֲלֵי־דִינִים, וְזוֹכֶה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ הַדִּין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַדַּיָּן הַכָּשֵׁר אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד הָאֱלֹקִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם", וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת; כִּי הַדַּיָּן שֶׁדָּן דִּיןשׂ אֱמֶת, מִתְלַּבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן הֵם שְׁלשָׁה דַּיָּנִים - כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ב). ט. כְּשֶׁשְּׁנֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים בָּאִים לָדוּן וּמַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַל עֵסֶק מָמוֹנָם - זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ מְאֹד, כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא חשֶׁךְ, וּבִפְרָט שֶׁעִקַּר הַכְחָשָׁתָם הוּא בִּשְׁבִיל מָמוֹן, נִמְצָא שֶׁנָּפְלוּ לְתַאֲוַת מָמוֹן עַד שֶׁרוֹצֶה אֶחָד לַעֲשֹׁק וְלִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּאֲוַת מָמוֹן. וְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא חשֶׁךְ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי כָל מִינֵי חשֶׁךְ, בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, כְּלוּלִין בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן הַדַּיָּן הַיּוֹשֵׁב לָדִין יִרְאֶה כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי מִתְגַּבֵּר אָז תֹּקֶף הַחשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַשְׁכוּת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, מֵאַחַר שֶׁאֶחָד רוֹצֶה לִגְזֹל חֲבֵרוֹ מָמוֹן. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר מִשְׁפַּט־צֶדֶק, מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַיָּן לְבָרֵר הַמִּשְׁפָּט כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי הָעִקָּר הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל הַדַּיָּן רַק עַל הָאֱמֶת וְלֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד פְּנִיָּה וְהַטָּיָה, חַס וְשָׁלוֹם, לְשׁוּם צַד מֵהַצְּדָדִים, וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּעֵינָיו בֶּאֱמֶת, וְיִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִירוּ עֵינָיו וְיִזְכֶּה לְבָרֵר הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי שֹׁחַד, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הַחשֶׁךְ בְּיוֹתֵר גַּם עַל הַדַּיָּן, עַד שֶׁנֶּחְשְׁכוּ עֵינָיו וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע", כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל (שם הלכה ג). י. הַתּוֹרָה הִיא כֻּלָּהּ אֱלָקוּת, כִּי קֻדְשָׁא־ בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַשּׁוֹכֵן בְּכָל דָּבָר וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּכָל עִסְקֵי חֹל, בְּכֻלָּם מְלֻבָּשׁ חִיּוּת אֱלָקוּת, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הַמְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר. וְזֶה עִקַּר עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלָמִים שָׁם. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּמְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה וּמְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמֵרִים אוֹתָם לִמְקוֹמָם וְשָׁרְשָׁם וְעוֹשֶה מֵהֶם תּוֹרָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּעֵסֶק הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, אֲזַי עָנְשׁוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים וּלְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְהֵם עוֹשִׂים מִזֶּה תּוֹרָה, כִּי פּוֹסְקִין לָהֶם דִּין־ תּוֹרָה כְּפִי דִּבְרֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁמְּסַפְּרִין מֵעֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וּבָזֶה מַרְאִין לָהֶם שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַדַּיָּנִים אֱלֹקִים, כִּי הֵם מְגַלִּים הָאֱלָקוּת הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר וְעוֹשִׂין מִזֶּה תּוֹרָה, שֶׁהוּא אַחְדוּת אֶחָד עִם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (שם הלכה ד). יא. הַדַּיָּנִים הַדָּנִים דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת הֵם עוֹשִׂין תּוֹרָה מִכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, שֶׁזֶּה עִקַּר מַתַּן־תּוֹרָה, עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין שֶׁהַתּוֹרָה מְקַיֶּמֶת הַכֹּל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (שם אותיות ו ז). יב. זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּעִסְקֵי חֹל נֶאֱחָזִים בָּהֶם הַרְבֵּה הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁמִּשָּׁם תֹּקֶף הַמִּלְחָמָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּבִפְרָט זֶה הָעֵסֶק שֶׁל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, שֶׁכְּבָר נִפְגַּם הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים, שֶׁפָּגְמוּ בּוֹ וְרִחֲקוּ אוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל; שֶׁעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. עַל־ כֵּן בְּוַדַּאי הַדַּיָּנִים הָרוֹצִים לִפְסֹק דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַחַזְרוּ וְיִתְבָּרְרוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְיַעֲלוּ לְשָׁרְשָׁם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן תּוֹרָה - בְּוַדַּאי צְרִיכִין הַדַּיָּנִים לַחְגֹּר עַצְמָן הֵיטֵב לְמִלְחָמָה, לִלְחֹם עִם הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּזֶה הָעֵסֶק. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו וּכְאִלּוּ חֶרֶב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַנִּיצוֹצוֹת, וְהַמִּלְחָמָה שֶׁצְּרִיכִין לִלְחֹם עִמָּהֶם (שם אות י). יג. עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁעוֹשִׂין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֹׁק וְלֹא יִגְזֹל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמָּמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי הַמָּמוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּמְאִירִין בּוֹ הַגַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁאֵינָם מְאִירִין כִּי אִם בְּמָמוֹן כָּשֵׁר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁאֵין בּוֹ גָּזֵל וְעֹשֶׁק וְעַוְלָה. וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין זוֹכִין לְשַׁבֵּר הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִסְמְכוּ מִשְׁפָּטִים אֵצֶל מַתַּן־תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הַמִּשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", כִּי זֶה הַתִּקּוּן שֶׁל הֶאָרַת הַגַּוְנִין שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי צְדָקָה, נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי מִשְׁפַּט־אֱמֶת כַּנַּ"ל (הלכות אפותיקי, הל' ג, אות ו). יד. עִנְיַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית - עַיֵּן 'מָמוֹן' אוֹת ק. טו. מִשְׁפַּט־צֶדֶק הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי זֶה רָצָה לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהוֹצִיא הַדָּבָר מִשָּׁרְשׁוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לִמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הָעֲבֵרָה שֶׁל גְּזֵלָה וּכְפִירָה, וּכְשֶׁעוֹשִׂין מִשְׁפַּט אֱמֶת וָצֶדֶק וּמְבָרְרִין הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, אֲזַי חוֹזֵר הַמָּעוֹת אוֹ הַחֵפֶץ לִמְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְעַל־ יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּמוּנַת אָלֶף, הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַבֵּר נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה עַל־יְדֵי הַוָּו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יִחוּד חַמָּה וּלְבָנָה. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּין הַתּוֹבֵעַ לַנִּתְבָּע עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ וְכוּ'", כִּי הַתּוֹבֵעַ וְהַנִתְבָּע הֵם בְּחִינוֹת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַתָּאָה, בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל; וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם הַכְחָשׁוֹת וּקְטָטוֹת, זֶה בְּחִינַת פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, אָז בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְנַעֲשֶׂה גַּם לְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל יִחוּד גָּדוֹל בֵּין בְּחִינוֹת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה תַחְתּוֹנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות הרשאה, הל' ב, אותיות ב, ד). טז. זֶה שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּבְחִינַת מְקָרֵב וּמַעֲלֶה נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁבַּמָּמוֹן וְהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע שֶׁל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם סְבִיב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן. וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא מִשְׁפָּט, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְלִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְכוּ', וְאָז בְּוַדַּאי יִתְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט וְיִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ וְלֹא יִתְאַחֵז גַּם בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִשְׁמְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט, כִּי אֵשׁ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשָּׁפַט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ יִשְׂרֹף אֶת הָרַע הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִנָּצֵל מִדִּין וּדְבָרִים וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁבָּא לִפְנֵי דַּיָּנִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי, נֶחְשָׁב גַּם הוּא כְּרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַדַּיָּן (כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים), מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ; וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁעַל־פִּי־רֹב אֵין נִמְלָט אֲפִלּוּ הַזַּכַּאי הַבָּא קלא לְדִין מִקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת וָכַעַס, וּפְעָמִים טוֹעֵן שֶׁקֶר אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי בְּלֹא זֶה, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂאשׂ וּמַתָּן וְהַמָּמוֹן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וּכְשֶׁנִּפְטָרִין מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק שֶׁיָּצָא מִלִּפְנֵי הַדַּיָּנִים נִשְׂרַף וְנִתְבַּטֵּל הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וְכָל הַגְּזֵלוֹת שֶׁרָצָה אֶחָד לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וְכָל הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת, עַד שֶׁגַּם הַחַיָּב נֶחְשָׁב כְּזַכַּאי מֵאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׂרָף הָרַע וְנִתְבַּטֵּל עַל־יְדֵי הָאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל (שם הלכה ד, אות ב). יז. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִין בֵּית־דִּין, שָׁם רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת. כִּי עִקַּר הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים", וּכְתִיב: "מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן". וְרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ אֱלֹקִים הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַדַּיָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (הלכות ערב, הלכה ד, אות ט). יח. עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בְּחִינַת "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות לג). יט. עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה דִּין, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִשָּׁם כָּל הַחֻרְבָּן וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות נזיקין, הלכה ה, אות ו).
Through wholesomeness and simplicity and complete faith one merits to ascend above the aspect of the mochin and wisdom — and to receive from there great and new mochin — and to reveal His sovereignty before all with complete knowledge. Source: Likutay Halachos, Hilchos Netilas Yadayim Shacharis, Halachah 3, Ois 5.
דִּין, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת אֶל הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר חִיּוּתָהּ. וְעַל־כֵּן הֻזְהֲרוּ בְּיוֹתֵר עַל נְשִׂיאַת פָּנִים בַּדִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הַחִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ אֶל הַמַּלְכוּת מִבְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, עַל־יְדֵי־ זֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת גַּם לְמַטָּה, כִּי כֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף - לְמַעַן תִּחְיֶה" (שם). ח. עִקַּר הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הוּא לְתַקֵּן הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה שֶׁנִּפְגְּמָה אֵצֶל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי־ דִינִים, כִּי אֶחָד מֵהֶם בְּוַדַּאי אֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, כִּי הוּא רוֹצֶה לְשַׁקֵּר וּלְכַחֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ. נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאִים לָדוּן, הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה, וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִים לְתַקֵּן וּלְבָרֵר הָאֱמוּנָה. וְעִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת, בִּבְחִינַת: צֶדֶק כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת, אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְבָרֵר הָאֶמֶת עִם מִי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לֵידַע עִם מִי הָאֱמֶת, כִּי הַשֶּׁקֶר מְחַפֶּה עַל הָאֱמֶת עַד שֶׁקָּשֶׁה לְהַכִּיר בֵּין הַטּוֹעֵן אֱמֶת לְהַטּוֹעֵן שֶׁקֶר, וּמַה יַּעֲשֶׂה הַדַּיָן לְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ? הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה, שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן עַל־כָּל־פָּנִים לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְסֹק עַל הַבַּעֲלֵי דִינִים יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה לְשׁוּם צַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַדַּיָּן נִזְהָר בָּזֶה וְכָל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ הָאֱמֶת עַל־פִּי דַּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אוֹ עַל־פִּי שִׂכְלוֹ, אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא דִּין מְרֻמֶּה, כִּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־עָרוּךְ; וַאֲזַי כְּשֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ נוֹטֶה לְשׁוּם צַד, אֲזַי נִתְקַיֵּם: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד שָׁם בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי הַדִּבּוּר אֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, הוּא מֵאִיר לְהַדַּיָּן, וַאֲזַי זוֹכֶה לִרְאוֹת הָאֱמֶת עִם מִי מֵהַבַּעֲלֵי־דִינִים, וְזוֹכֶה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ הַדִּין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַדַּיָּן הַכָּשֵׁר אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד הָאֱלֹקִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם", וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת; כִּי הַדַּיָּן שֶׁדָּן דִּיןשׂ אֱמֶת, מִתְלַּבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן הֵם שְׁלשָׁה דַּיָּנִים - כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ב). ט. כְּשֶׁשְּׁנֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים בָּאִים לָדוּן וּמַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַל עֵסֶק מָמוֹנָם - זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ מְאֹד, כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא חשֶׁךְ, וּבִפְרָט שֶׁעִקַּר הַכְחָשָׁתָם הוּא בִּשְׁבִיל מָמוֹן, נִמְצָא שֶׁנָּפְלוּ לְתַאֲוַת מָמוֹן עַד שֶׁרוֹצֶה אֶחָד לַעֲשֹׁק וְלִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּאֲוַת מָמוֹן. וְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא חשֶׁךְ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי כָל מִינֵי חשֶׁךְ, בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, כְּלוּלִין בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן הַדַּיָּן הַיּוֹשֵׁב לָדִין יִרְאֶה כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי מִתְגַּבֵּר אָז תֹּקֶף הַחשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַשְׁכוּת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, מֵאַחַר שֶׁאֶחָד רוֹצֶה לִגְזֹל חֲבֵרוֹ מָמוֹן. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר מִשְׁפַּט־צֶדֶק, מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַיָּן לְבָרֵר הַמִּשְׁפָּט כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי הָעִקָּר הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל הַדַּיָּן רַק עַל הָאֱמֶת וְלֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד פְּנִיָּה וְהַטָּיָה, חַס וְשָׁלוֹם, לְשׁוּם צַד מֵהַצְּדָדִים, וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּעֵינָיו בֶּאֱמֶת, וְיִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִירוּ עֵינָיו וְיִזְכֶּה לְבָרֵר הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי שֹׁחַד, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הַחשֶׁךְ בְּיוֹתֵר גַּם עַל הַדַּיָּן, עַד שֶׁנֶּחְשְׁכוּ עֵינָיו וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע", כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל (שם הלכה ג). י. הַתּוֹרָה הִיא כֻּלָּהּ אֱלָקוּת, כִּי קֻדְשָׁא־ בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַשּׁוֹכֵן בְּכָל דָּבָר וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּכָל עִסְקֵי חֹל, בְּכֻלָּם מְלֻבָּשׁ חִיּוּת אֱלָקוּת, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הַמְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר. וְזֶה עִקַּר עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלָמִים שָׁם. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּמְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה וּמְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמֵרִים אוֹתָם לִמְקוֹמָם וְשָׁרְשָׁם וְעוֹשֶה מֵהֶם תּוֹרָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּעֵסֶק הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, אֲזַי עָנְשׁוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים וּלְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְהֵם עוֹשִׂים מִזֶּה תּוֹרָה, כִּי פּוֹסְקִין לָהֶם דִּין־ תּוֹרָה כְּפִי דִּבְרֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁמְּסַפְּרִין מֵעֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וּבָזֶה מַרְאִין לָהֶם שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַדַּיָּנִים אֱלֹקִים, כִּי הֵם מְגַלִּים הָאֱלָקוּת הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר וְעוֹשִׂין מִזֶּה תּוֹרָה, שֶׁהוּא אַחְדוּת אֶחָד עִם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (שם הלכה ד). יא. הַדַּיָּנִים הַדָּנִים דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת הֵם עוֹשִׂין תּוֹרָה מִכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, שֶׁזֶּה עִקַּר מַתַּן־תּוֹרָה, עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין שֶׁהַתּוֹרָה מְקַיֶּמֶת הַכֹּל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (שם אותיות ו ז). יב. זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּעִסְקֵי חֹל נֶאֱחָזִים בָּהֶם הַרְבֵּה הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁמִּשָּׁם תֹּקֶף הַמִּלְחָמָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּבִפְרָט זֶה הָעֵסֶק שֶׁל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, שֶׁכְּבָר נִפְגַּם הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים, שֶׁפָּגְמוּ בּוֹ וְרִחֲקוּ אוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל; שֶׁעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. עַל־ כֵּן בְּוַדַּאי הַדַּיָּנִים הָרוֹצִים לִפְסֹק דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַחַזְרוּ וְיִתְבָּרְרוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְיַעֲלוּ לְשָׁרְשָׁם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן תּוֹרָה - בְּוַדַּאי צְרִיכִין הַדַּיָּנִים לַחְגֹּר עַצְמָן הֵיטֵב לְמִלְחָמָה, לִלְחֹם עִם הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּזֶה הָעֵסֶק. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו וּכְאִלּוּ חֶרֶב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַנִּיצוֹצוֹת, וְהַמִּלְחָמָה שֶׁצְּרִיכִין לִלְחֹם עִמָּהֶם (שם אות י). יג. עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁעוֹשִׂין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֹׁק וְלֹא יִגְזֹל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמָּמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי הַמָּמוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּמְאִירִין בּוֹ הַגַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁאֵינָם מְאִירִין כִּי אִם בְּמָמוֹן כָּשֵׁר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁאֵין בּוֹ גָּזֵל וְעֹשֶׁק וְעַוְלָה. וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין זוֹכִין לְשַׁבֵּר הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִסְמְכוּ מִשְׁפָּטִים אֵצֶל מַתַּן־תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הַמִּשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", כִּי זֶה הַתִּקּוּן שֶׁל הֶאָרַת הַגַּוְנִין שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי צְדָקָה, נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי מִשְׁפַּט־אֱמֶת כַּנַּ"ל (הלכות אפותיקי, הל' ג, אות ו). יד. עִנְיַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית - עַיֵּן 'מָמוֹן' אוֹת ק. טו. מִשְׁפַּט־צֶדֶק הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי זֶה רָצָה לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהוֹצִיא הַדָּבָר מִשָּׁרְשׁוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לִמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הָעֲבֵרָה שֶׁל גְּזֵלָה וּכְפִירָה, וּכְשֶׁעוֹשִׂין מִשְׁפַּט אֱמֶת וָצֶדֶק וּמְבָרְרִין הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, אֲזַי חוֹזֵר הַמָּעוֹת אוֹ הַחֵפֶץ לִמְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְעַל־ יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּמוּנַת אָלֶף, הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַבֵּר נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה עַל־יְדֵי הַוָּו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יִחוּד חַמָּה וּלְבָנָה. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּין הַתּוֹבֵעַ לַנִּתְבָּע עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ וְכוּ'", כִּי הַתּוֹבֵעַ וְהַנִתְבָּע הֵם בְּחִינוֹת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַתָּאָה, בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל; וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם הַכְחָשׁוֹת וּקְטָטוֹת, זֶה בְּחִינַת פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, אָז בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְנַעֲשֶׂה גַּם לְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל יִחוּד גָּדוֹל בֵּין בְּחִינוֹת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה תַחְתּוֹנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות הרשאה, הל' ב, אותיות ב, ד). טז. זֶה שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּבְחִינַת מְקָרֵב וּמַעֲלֶה נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁבַּמָּמוֹן וְהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע שֶׁל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם סְבִיב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן. וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא מִשְׁפָּט, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְלִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְכוּ', וְאָז בְּוַדַּאי יִתְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט וְיִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ וְלֹא יִתְאַחֵז גַּם בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִשְׁמְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט, כִּי אֵשׁ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשָּׁפַט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ יִשְׂרֹף אֶת הָרַע הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִנָּצֵל מִדִּין וּדְבָרִים וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁבָּא לִפְנֵי דַּיָּנִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי, נֶחְשָׁב גַּם הוּא כְּרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַדַּיָּן (כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים), מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ; וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁעַל־פִּי־רֹב אֵין נִמְלָט אֲפִלּוּ הַזַּכַּאי הַבָּא קלא לְדִין מִקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת וָכַעַס, וּפְעָמִים טוֹעֵן שֶׁקֶר אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי בְּלֹא זֶה, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂאשׂ וּמַתָּן וְהַמָּמוֹן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וּכְשֶׁנִּפְטָרִין מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק שֶׁיָּצָא מִלִּפְנֵי הַדַּיָּנִים נִשְׂרַף וְנִתְבַּטֵּל הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וְכָל הַגְּזֵלוֹת שֶׁרָצָה אֶחָד לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וְכָל הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת, עַד שֶׁגַּם הַחַיָּב נֶחְשָׁב כְּזַכַּאי מֵאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׂרָף הָרַע וְנִתְבַּטֵּל עַל־יְדֵי הָאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל (שם הלכה ד, אות ב). יז. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִין בֵּית־דִּין, שָׁם רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת. כִּי עִקַּר הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים", וּכְתִיב: "מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן". וְרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ אֱלֹקִים הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַדַּיָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (הלכות ערב, הלכה ד, אות ט). יח. עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בְּחִינַת "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות לג). יט. עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה דִּין, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִשָּׁם כָּל הַחֻרְבָּן וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות נזיקין, הלכה ה, אות ו).
When the person sees they have crookedness in their heart — and especially when there is much crookedness — one must place oneself like an animal and set aside one's da'as entirely as though one has no da'as at all — relying only on faith — going only in wholesomeness and simplicity. And then one merits afterward to great da'as — the aspect of the mochin of tefilin. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 4, Ois 6.
דִּין, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת אֶל הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר חִיּוּתָהּ. וְעַל־כֵּן הֻזְהֲרוּ בְּיוֹתֵר עַל נְשִׂיאַת פָּנִים בַּדִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הַחִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ אֶל הַמַּלְכוּת מִבְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, עַל־יְדֵי־ זֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת גַּם לְמַטָּה, כִּי כֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף - לְמַעַן תִּחְיֶה" (שם). ח. עִקַּר הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הוּא לְתַקֵּן הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה שֶׁנִּפְגְּמָה אֵצֶל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי־ דִינִים, כִּי אֶחָד מֵהֶם בְּוַדַּאי אֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, כִּי הוּא רוֹצֶה לְשַׁקֵּר וּלְכַחֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ. נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאִים לָדוּן, הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה, וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִים לְתַקֵּן וּלְבָרֵר הָאֱמוּנָה. וְעִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת, בִּבְחִינַת: צֶדֶק כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת, אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְבָרֵר הָאֶמֶת עִם מִי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לֵידַע עִם מִי הָאֱמֶת, כִּי הַשֶּׁקֶר מְחַפֶּה עַל הָאֱמֶת עַד שֶׁקָּשֶׁה לְהַכִּיר בֵּין הַטּוֹעֵן אֱמֶת לְהַטּוֹעֵן שֶׁקֶר, וּמַה יַּעֲשֶׂה הַדַּיָן לְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ? הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה, שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן עַל־כָּל־פָּנִים לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְסֹק עַל הַבַּעֲלֵי דִינִים יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה לְשׁוּם צַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַדַּיָּן נִזְהָר בָּזֶה וְכָל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ הָאֱמֶת עַל־פִּי דַּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אוֹ עַל־פִּי שִׂכְלוֹ, אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא דִּין מְרֻמֶּה, כִּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־עָרוּךְ; וַאֲזַי כְּשֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ נוֹטֶה לְשׁוּם צַד, אֲזַי נִתְקַיֵּם: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד שָׁם בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי הַדִּבּוּר אֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, הוּא מֵאִיר לְהַדַּיָּן, וַאֲזַי זוֹכֶה לִרְאוֹת הָאֱמֶת עִם מִי מֵהַבַּעֲלֵי־דִינִים, וְזוֹכֶה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ הַדִּין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַדַּיָּן הַכָּשֵׁר אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד הָאֱלֹקִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם", וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת; כִּי הַדַּיָּן שֶׁדָּן דִּיןשׂ אֱמֶת, מִתְלַּבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן הֵם שְׁלשָׁה דַּיָּנִים - כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ב). ט. כְּשֶׁשְּׁנֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים בָּאִים לָדוּן וּמַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַל עֵסֶק מָמוֹנָם - זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ מְאֹד, כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא חשֶׁךְ, וּבִפְרָט שֶׁעִקַּר הַכְחָשָׁתָם הוּא בִּשְׁבִיל מָמוֹן, נִמְצָא שֶׁנָּפְלוּ לְתַאֲוַת מָמוֹן עַד שֶׁרוֹצֶה אֶחָד לַעֲשֹׁק וְלִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּאֲוַת מָמוֹן. וְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא חשֶׁךְ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי כָל מִינֵי חשֶׁךְ, בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, כְּלוּלִין בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן הַדַּיָּן הַיּוֹשֵׁב לָדִין יִרְאֶה כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי מִתְגַּבֵּר אָז תֹּקֶף הַחשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַשְׁכוּת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, מֵאַחַר שֶׁאֶחָד רוֹצֶה לִגְזֹל חֲבֵרוֹ מָמוֹן. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר מִשְׁפַּט־צֶדֶק, מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַיָּן לְבָרֵר הַמִּשְׁפָּט כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי הָעִקָּר הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל הַדַּיָּן רַק עַל הָאֱמֶת וְלֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד פְּנִיָּה וְהַטָּיָה, חַס וְשָׁלוֹם, לְשׁוּם צַד מֵהַצְּדָדִים, וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּעֵינָיו בֶּאֱמֶת, וְיִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִירוּ עֵינָיו וְיִזְכֶּה לְבָרֵר הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי שֹׁחַד, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הַחשֶׁךְ בְּיוֹתֵר גַּם עַל הַדַּיָּן, עַד שֶׁנֶּחְשְׁכוּ עֵינָיו וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע", כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל (שם הלכה ג). י. הַתּוֹרָה הִיא כֻּלָּהּ אֱלָקוּת, כִּי קֻדְשָׁא־ בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַשּׁוֹכֵן בְּכָל דָּבָר וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּכָל עִסְקֵי חֹל, בְּכֻלָּם מְלֻבָּשׁ חִיּוּת אֱלָקוּת, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הַמְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר. וְזֶה עִקַּר עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלָמִים שָׁם. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּמְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה וּמְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמֵרִים אוֹתָם לִמְקוֹמָם וְשָׁרְשָׁם וְעוֹשֶה מֵהֶם תּוֹרָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּעֵסֶק הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, אֲזַי עָנְשׁוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים וּלְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְהֵם עוֹשִׂים מִזֶּה תּוֹרָה, כִּי פּוֹסְקִין לָהֶם דִּין־ תּוֹרָה כְּפִי דִּבְרֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁמְּסַפְּרִין מֵעֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וּבָזֶה מַרְאִין לָהֶם שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַדַּיָּנִים אֱלֹקִים, כִּי הֵם מְגַלִּים הָאֱלָקוּת הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר וְעוֹשִׂין מִזֶּה תּוֹרָה, שֶׁהוּא אַחְדוּת אֶחָד עִם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (שם הלכה ד). יא. הַדַּיָּנִים הַדָּנִים דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת הֵם עוֹשִׂין תּוֹרָה מִכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, שֶׁזֶּה עִקַּר מַתַּן־תּוֹרָה, עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין שֶׁהַתּוֹרָה מְקַיֶּמֶת הַכֹּל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (שם אותיות ו ז). יב. זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּעִסְקֵי חֹל נֶאֱחָזִים בָּהֶם הַרְבֵּה הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁמִּשָּׁם תֹּקֶף הַמִּלְחָמָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּבִפְרָט זֶה הָעֵסֶק שֶׁל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, שֶׁכְּבָר נִפְגַּם הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים, שֶׁפָּגְמוּ בּוֹ וְרִחֲקוּ אוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל; שֶׁעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. עַל־ כֵּן בְּוַדַּאי הַדַּיָּנִים הָרוֹצִים לִפְסֹק דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַחַזְרוּ וְיִתְבָּרְרוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְיַעֲלוּ לְשָׁרְשָׁם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן תּוֹרָה - בְּוַדַּאי צְרִיכִין הַדַּיָּנִים לַחְגֹּר עַצְמָן הֵיטֵב לְמִלְחָמָה, לִלְחֹם עִם הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּזֶה הָעֵסֶק. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו וּכְאִלּוּ חֶרֶב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַנִּיצוֹצוֹת, וְהַמִּלְחָמָה שֶׁצְּרִיכִין לִלְחֹם עִמָּהֶם (שם אות י). יג. עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁעוֹשִׂין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֹׁק וְלֹא יִגְזֹל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמָּמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי הַמָּמוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּמְאִירִין בּוֹ הַגַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁאֵינָם מְאִירִין כִּי אִם בְּמָמוֹן כָּשֵׁר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁאֵין בּוֹ גָּזֵל וְעֹשֶׁק וְעַוְלָה. וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין זוֹכִין לְשַׁבֵּר הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִסְמְכוּ מִשְׁפָּטִים אֵצֶל מַתַּן־תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הַמִּשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", כִּי זֶה הַתִּקּוּן שֶׁל הֶאָרַת הַגַּוְנִין שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי צְדָקָה, נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי מִשְׁפַּט־אֱמֶת כַּנַּ"ל (הלכות אפותיקי, הל' ג, אות ו). יד. עִנְיַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית - עַיֵּן 'מָמוֹן' אוֹת ק. טו. מִשְׁפַּט־צֶדֶק הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי זֶה רָצָה לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהוֹצִיא הַדָּבָר מִשָּׁרְשׁוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לִמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הָעֲבֵרָה שֶׁל גְּזֵלָה וּכְפִירָה, וּכְשֶׁעוֹשִׂין מִשְׁפַּט אֱמֶת וָצֶדֶק וּמְבָרְרִין הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, אֲזַי חוֹזֵר הַמָּעוֹת אוֹ הַחֵפֶץ לִמְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְעַל־ יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּמוּנַת אָלֶף, הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַבֵּר נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה עַל־יְדֵי הַוָּו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יִחוּד חַמָּה וּלְבָנָה. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּין הַתּוֹבֵעַ לַנִּתְבָּע עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ וְכוּ'", כִּי הַתּוֹבֵעַ וְהַנִתְבָּע הֵם בְּחִינוֹת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַתָּאָה, בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל; וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם הַכְחָשׁוֹת וּקְטָטוֹת, זֶה בְּחִינַת פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, אָז בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְנַעֲשֶׂה גַּם לְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל יִחוּד גָּדוֹל בֵּין בְּחִינוֹת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה תַחְתּוֹנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות הרשאה, הל' ב, אותיות ב, ד). טז. זֶה שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּבְחִינַת מְקָרֵב וּמַעֲלֶה נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁבַּמָּמוֹן וְהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע שֶׁל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם סְבִיב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן. וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא מִשְׁפָּט, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְלִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְכוּ', וְאָז בְּוַדַּאי יִתְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט וְיִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ וְלֹא יִתְאַחֵז גַּם בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִשְׁמְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט, כִּי אֵשׁ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשָּׁפַט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ יִשְׂרֹף אֶת הָרַע הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִנָּצֵל מִדִּין וּדְבָרִים וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁבָּא לִפְנֵי דַּיָּנִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי, נֶחְשָׁב גַּם הוּא כְּרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַדַּיָּן (כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים), מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ; וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁעַל־פִּי־רֹב אֵין נִמְלָט אֲפִלּוּ הַזַּכַּאי הַבָּא קלא לְדִין מִקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת וָכַעַס, וּפְעָמִים טוֹעֵן שֶׁקֶר אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי בְּלֹא זֶה, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂאשׂ וּמַתָּן וְהַמָּמוֹן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וּכְשֶׁנִּפְטָרִין מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק שֶׁיָּצָא מִלִּפְנֵי הַדַּיָּנִים נִשְׂרַף וְנִתְבַּטֵּל הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וְכָל הַגְּזֵלוֹת שֶׁרָצָה אֶחָד לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וְכָל הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת, עַד שֶׁגַּם הַחַיָּב נֶחְשָׁב כְּזַכַּאי מֵאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׂרָף הָרַע וְנִתְבַּטֵּל עַל־יְדֵי הָאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל (שם הלכה ד, אות ב). יז. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִין בֵּית־דִּין, שָׁם רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת. כִּי עִקַּר הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים", וּכְתִיב: "מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן". וְרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ אֱלֹקִים הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַדַּיָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (הלכות ערב, הלכה ד, אות ט). יח. עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בְּחִינַת "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות לג). יט. עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה דִּין, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִשָּׁם כָּל הַחֻרְבָּן וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות נזיקין, הלכה ה, אות ו).
The essential path of teshuvah received from the true Tzadik in their simplicity — as explained in the inner teachings — is only to conduct oneself in wholesomeness and simplicity and truth and complete faith without any cleverness at all — and to always ask Hashem only for a free gift. And this too only through the power and merit of the true Tzadikim — who merit to draw the treasury of the free gift into the world in their time of simplicity. For the essential receiving of the Torah is through wholesomeness and simplicity — the aspect of: "the nullification of Torah is its fulfillment" — and as our Rabbis said: the Torah is only sustained by one who makes themselves as though they know nothing. And as we have seen from the true Tzadikim — who would sometimes say that they know nothing at all — and then immediately through that aspect of knowing nothing — they merited to attain and reveal wonders — and immediately afterward they would again say that they know nothing at all — and so it was many countless times. For this is the path — for the essential is wholesomeness and simplicity and faith — the aspect of knowing nothing. And through this specifically one merits to complete mochin — which are true wisdom. And afterward through this one merits to draw the ways of wholesomeness even further — for this is the essential wisdom: to draw the ways of true wholesomeness. And this is hinted in the words of our Rabbis: every teruah has a simple blast before it and after it. The teruah is the aspect of drawing the Torah and wisdom — the aspect of the totality of attainments which are the aspect of the seventy faces of Torah — as explained in the inner teachings. But every aspect of holy wisdom and attainment begins in the aspect of wholesomeness and simplicity and concludes in that same aspect — the aspect of a simple blast before it and after it — for this is the essential wisdom and attainment. Source: Likutay Halachos, Hilchos Beis HaKnesses, Halachah 5, Ois 19, 20.
דִּין, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת אֶל הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר חִיּוּתָהּ. וְעַל־כֵּן הֻזְהֲרוּ בְּיוֹתֵר עַל נְשִׂיאַת פָּנִים בַּדִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הַחִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ אֶל הַמַּלְכוּת מִבְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, עַל־יְדֵי־ זֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת גַּם לְמַטָּה, כִּי כֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף - לְמַעַן תִּחְיֶה" (שם). ח. עִקַּר הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הוּא לְתַקֵּן הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה שֶׁנִּפְגְּמָה אֵצֶל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי־ דִינִים, כִּי אֶחָד מֵהֶם בְּוַדַּאי אֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, כִּי הוּא רוֹצֶה לְשַׁקֵּר וּלְכַחֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ. נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאִים לָדוּן, הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה, וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִים לְתַקֵּן וּלְבָרֵר הָאֱמוּנָה. וְעִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת, בִּבְחִינַת: צֶדֶק כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת, אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְבָרֵר הָאֶמֶת עִם מִי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לֵידַע עִם מִי הָאֱמֶת, כִּי הַשֶּׁקֶר מְחַפֶּה עַל הָאֱמֶת עַד שֶׁקָּשֶׁה לְהַכִּיר בֵּין הַטּוֹעֵן אֱמֶת לְהַטּוֹעֵן שֶׁקֶר, וּמַה יַּעֲשֶׂה הַדַּיָן לְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ? הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה, שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן עַל־כָּל־פָּנִים לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְסֹק עַל הַבַּעֲלֵי דִינִים יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה לְשׁוּם צַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַדַּיָּן נִזְהָר בָּזֶה וְכָל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ הָאֱמֶת עַל־פִּי דַּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אוֹ עַל־פִּי שִׂכְלוֹ, אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא דִּין מְרֻמֶּה, כִּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־עָרוּךְ; וַאֲזַי כְּשֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם רַק בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ נוֹטֶה לְשׁוּם צַד, אֲזַי נִתְקַיֵּם: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד שָׁם בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי הַדִּבּוּר אֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, הוּא מֵאִיר לְהַדַּיָּן, וַאֲזַי זוֹכֶה לִרְאוֹת הָאֱמֶת עִם מִי מֵהַבַּעֲלֵי־דִינִים, וְזוֹכֶה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ הַדִּין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַדַּיָּן הַכָּשֵׁר אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד הָאֱלֹקִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם", וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת; כִּי הַדַּיָּן שֶׁדָּן דִּיןשׂ אֱמֶת, מִתְלַּבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן הֵם שְׁלשָׁה דַּיָּנִים - כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ב). ט. כְּשֶׁשְּׁנֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים בָּאִים לָדוּן וּמַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַל עֵסֶק מָמוֹנָם - זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ מְאֹד, כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא חשֶׁךְ, וּבִפְרָט שֶׁעִקַּר הַכְחָשָׁתָם הוּא בִּשְׁבִיל מָמוֹן, נִמְצָא שֶׁנָּפְלוּ לְתַאֲוַת מָמוֹן עַד שֶׁרוֹצֶה אֶחָד לַעֲשֹׁק וְלִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּאֲוַת מָמוֹן. וְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא חשֶׁךְ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי כָל מִינֵי חשֶׁךְ, בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, כְּלוּלִין בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן הַדַּיָּן הַיּוֹשֵׁב לָדִין יִרְאֶה כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי מִתְגַּבֵּר אָז תֹּקֶף הַחשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַשְׁכוּת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, מֵאַחַר שֶׁאֶחָד רוֹצֶה לִגְזֹל חֲבֵרוֹ מָמוֹן. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר מִשְׁפַּט־צֶדֶק, מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַיָּן לְבָרֵר הַמִּשְׁפָּט כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי הָעִקָּר הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל הַדַּיָּן רַק עַל הָאֱמֶת וְלֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד פְּנִיָּה וְהַטָּיָה, חַס וְשָׁלוֹם, לְשׁוּם צַד מֵהַצְּדָדִים, וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּעֵינָיו בֶּאֱמֶת, וְיִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִירוּ עֵינָיו וְיִזְכֶּה לְבָרֵר הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי שֹׁחַד, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הַחשֶׁךְ בְּיוֹתֵר גַּם עַל הַדַּיָּן, עַד שֶׁנֶּחְשְׁכוּ עֵינָיו וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע", כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל (שם הלכה ג). י. הַתּוֹרָה הִיא כֻּלָּהּ אֱלָקוּת, כִּי קֻדְשָׁא־ בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַשּׁוֹכֵן בְּכָל דָּבָר וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּכָל עִסְקֵי חֹל, בְּכֻלָּם מְלֻבָּשׁ חִיּוּת אֱלָקוּת, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הַמְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר. וְזֶה עִקַּר עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלָמִים שָׁם. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּמְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה וּמְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמֵרִים אוֹתָם לִמְקוֹמָם וְשָׁרְשָׁם וְעוֹשֶה מֵהֶם תּוֹרָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּעֵסֶק הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, אֲזַי עָנְשׁוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים וּלְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם כָּל עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְהֵם עוֹשִׂים מִזֶּה תּוֹרָה, כִּי פּוֹסְקִין לָהֶם דִּין־ תּוֹרָה כְּפִי דִּבְרֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם שֶׁמְּסַפְּרִין מֵעֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וּבָזֶה מַרְאִין לָהֶם שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַדַּיָּנִים אֱלֹקִים, כִּי הֵם מְגַלִּים הָאֱלָקוּת הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר וְעוֹשִׂין מִזֶּה תּוֹרָה, שֶׁהוּא אַחְדוּת אֶחָד עִם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (שם הלכה ד). יא. הַדַּיָּנִים הַדָּנִים דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת הֵם עוֹשִׂין תּוֹרָה מִכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, שֶׁזֶּה עִקַּר מַתַּן־תּוֹרָה, עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין שֶׁהַתּוֹרָה מְקַיֶּמֶת הַכֹּל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (שם אותיות ו ז). יב. זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּעִסְקֵי חֹל נֶאֱחָזִים בָּהֶם הַרְבֵּה הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁמִּשָּׁם תֹּקֶף הַמִּלְחָמָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּבִפְרָט זֶה הָעֵסֶק שֶׁל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, שֶׁכְּבָר נִפְגַּם הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַבַּעֲלֵי־דִינִים, שֶׁפָּגְמוּ בּוֹ וְרִחֲקוּ אוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל; שֶׁעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. עַל־ כֵּן בְּוַדַּאי הַדַּיָּנִים הָרוֹצִים לִפְסֹק דִּין־תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַחַזְרוּ וְיִתְבָּרְרוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְיַעֲלוּ לְשָׁרְשָׁם, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן תּוֹרָה - בְּוַדַּאי צְרִיכִין הַדַּיָּנִים לַחְגֹּר עַצְמָן הֵיטֵב לְמִלְחָמָה, לִלְחֹם עִם הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּזֶה הָעֵסֶק. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן כְּאִלּוּ גֵּיהִנּוֹם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו וּכְאִלּוּ חֶרֶב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַנִּיצוֹצוֹת, וְהַמִּלְחָמָה שֶׁצְּרִיכִין לִלְחֹם עִמָּהֶם (שם אות י). יג. עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁעוֹשִׂין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֹׁק וְלֹא יִגְזֹל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמָּמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי הַמָּמוֹן בִּקְדֻשָּׁה וּמְאִירִין בּוֹ הַגַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁאֵינָם מְאִירִין כִּי אִם בְּמָמוֹן כָּשֵׁר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁאֵין בּוֹ גָּזֵל וְעֹשֶׁק וְעַוְלָה. וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין זוֹכִין לְשַׁבֵּר הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִסְמְכוּ מִשְׁפָּטִים אֵצֶל מַתַּן־תּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הַמִּשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", כִּי זֶה הַתִּקּוּן שֶׁל הֶאָרַת הַגַּוְנִין שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי צְדָקָה, נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי מִשְׁפַּט־אֱמֶת כַּנַּ"ל (הלכות אפותיקי, הל' ג, אות ו). יד. עִנְיַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית - עַיֵּן 'מָמוֹן' אוֹת ק. טו. מִשְׁפַּט־צֶדֶק הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי זֶה רָצָה לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהוֹצִיא הַדָּבָר מִשָּׁרְשׁוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לִמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הָעֲבֵרָה שֶׁל גְּזֵלָה וּכְפִירָה, וּכְשֶׁעוֹשִׂין מִשְׁפַּט אֱמֶת וָצֶדֶק וּמְבָרְרִין הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, אֲזַי חוֹזֵר הַמָּעוֹת אוֹ הַחֵפֶץ לִמְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְעַל־ יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּמוּנַת אָלֶף, הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַבֵּר נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה עַל־יְדֵי הַוָּו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יִחוּד חַמָּה וּלְבָנָה. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּין הַתּוֹבֵעַ לַנִּתְבָּע עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ וְכוּ'", כִּי הַתּוֹבֵעַ וְהַנִתְבָּע הֵם בְּחִינוֹת נְקֻדָּה עִלָּאָה וּנְקֻדָּה תַתָּאָה, בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל; וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם הַכְחָשׁוֹת וּקְטָטוֹת, זֶה בְּחִינַת פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־אֱמֶת, אָז בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא וְנַעֲשֶׂה גַּם לְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל יִחוּד גָּדוֹל בֵּין בְּחִינוֹת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה תַחְתּוֹנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות הרשאה, הל' ב, אותיות ב, ד). טז. זֶה שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּבְחִינַת מְקָרֵב וּמַעֲלֶה נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁבַּמָּמוֹן וְהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע שֶׁל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם סְבִיב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן. וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא מִשְׁפָּט, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְלִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְכוּ', וְאָז בְּוַדַּאי יִתְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט וְיִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ וְלֹא יִתְאַחֵז גַּם בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִשְׁמְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט, כִּי אֵשׁ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשָּׁפַט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ יִשְׂרֹף אֶת הָרַע הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְאָז בְּוַדַּאי יִנָּצֵל מִדִּין וּדְבָרִים וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לְמִשְׁפָּט. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁבָּא לִפְנֵי דַּיָּנִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי, נֶחְשָׁב גַּם הוּא כְּרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַדַּיָּן (כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים), מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ; וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁעַל־פִּי־רֹב אֵין נִמְלָט אֲפִלּוּ הַזַּכַּאי הַבָּא קלא לְדִין מִקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת וָכַעַס, וּפְעָמִים טוֹעֵן שֶׁקֶר אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא זַכַּאי בְּלֹא זֶה, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂאשׂ וּמַתָּן וְהַמָּמוֹן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וּכְשֶׁנִּפְטָרִין מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק שֶׁיָּצָא מִלִּפְנֵי הַדַּיָּנִים נִשְׂרַף וְנִתְבַּטֵּל הָרַע שֶׁסְּבִיב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וְכָל הַגְּזֵלוֹת שֶׁרָצָה אֶחָד לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ וְכָל הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת, עַד שֶׁגַּם הַחַיָּב נֶחְשָׁב כְּזַכַּאי מֵאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׂרָף הָרַע וְנִתְבַּטֵּל עַל־יְדֵי הָאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל (שם הלכה ד, אות ב). יז. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִין בֵּית־דִּין, שָׁם רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת. כִּי עִקַּר הַמִּשְׁפַּט־ צֶדֶק הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים", וּכְתִיב: "מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן". וְרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ אֱלֹקִים הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַדַּיָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (הלכות ערב, הלכה ד, אות ט). יח. עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בְּחִינַת "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות לג). יט. עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה דִּין, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִשָּׁם כָּל הַחֻרְבָּן וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'" (הלכות נזיקין, הלכה ה, אות ו).
All the more one draws close to the paths of wholesomeness and simplicity of the Tzadik — conducting oneself in wholesomeness and simplicity in the way of faith without any alien wisdoms of the world — the more one can receive and nurse from the free Chessed the Tzadik draws in their simplicity. For the essential is faith and wholesomeness — the aspect of a complete and whole vessel to receive all good through it — for the essential fullness is wholesomeness. And cleverness has no fullness at all in it — for it is impossible to attain anything in fullness through cleverness — as is known and as is explained in many verses. And therefore there is no fullness except for one who merits faith and wholesomeness. And therefore one is called by the name tamim [wholesome] — for as one's name so one is — for tamim means complete — and this is the essential fullness in truth. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 33.
Loading comments…