Money, Livelihood & Commerce with Faith — Continued
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עִקַּר עֲנִיּוּת בָּא עַל־יְדֵי שֶׁאֵין לוֹ הַדַּעַת שֶׁל הַשְׁגָּחָה, וְתוֹלֶה הַכֹּל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כִּי הַטֶּבַע הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וָחשֶׁךְ, בְּחִינַת פְּגַם מִעוּט הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם בָּא עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת רַחֲמָנָא לִצְּלַן (הל' נט"י שחרית ה"ב, אות טו).
The essential illuminating light of the sun and moon, given to illuminate the earth, is Emes — which is the essential illuminating light. And since in Emes there are two aspects: there is one who speaks his words in truth so clear and pure that it is the aspect of a precious stone that shines by itself; and there is one who also speaks in truth, but not yet so clearly — in which case the speech is in the aspect of a window that has no light of its own but through which light enters. Similarly, even this truth lacking the power to shine by itself can nonetheless allow another to illuminate through it. Therefore there are two luminaries — sun and moon: the sun has light of its own, the aspect of the self-shining precious stone, i.e., truth that shines by itself; and the moon has no light of its own, receiving only from the sun — the aspect of the window. The sun is the true Tzadik; the moon is each ordinary member of Israel.
הַבַּעַל־דָּבָר הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ בָּעִתִּים הַלָּלוּ מְאֹד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַטְרִידוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי אֲפִלּוּ לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, שֶׁאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָזֶה עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד וְלָזֶה עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת מְאֹד, הַכֹּל הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יוֹדֵעַ לְסַבֵּב וּלְהַנְהִיג עִם כָּל אֶחָד כְּפִי הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהַבְּחִירָה שֶׁל זֶה הוּא עַלשׂ יְדֵי עֲנִיּוּת דַּיְקָא, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ כִּי אִם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ הוּא גַם־כֵּן חֶסֶד גָּדוֹל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֵשִׂים לִבּוֹ לְכָל זֶה, עַל־כֵּן הָאָדָם טָרוּד מְאֹד. וְזֶה נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, שֶׁמִּשָּׁם קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לָצֵאת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁמִּתַּאֲוַת מָמוֹן קָשֶׁה לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת הָרָעוֹת, וְשָׁם עִקַּר הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה שֶׁל כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים". וְהָעֵצָה לָזֶה, לְהַרְבּוֹת בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ', שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עָלָיו הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְגַּלּוּ הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַנִּמְשָׁכִין מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל (הלכות קריאת־שמע הלכה ה, אותיות טו טז).
The essential creation was solely for Emes — as written: "In the beginning G-d created", where the final letters spell אֱמֶת — "with it heaven and earth were sealed." For the Holy Blessed One is the very essence of truth and His seal is truth, and His entire desire is only toward Emes. The entire creation from beginning to end is only in order to reveal Emes — as the holy Zohar states, creation was "so that they should know Him." But since the worlds cannot bear and receive the actual light of truth — they would be nullified from existence — Hashem diminished and concealed the light of truth, garbing it so that they could receive it. From this diminishment — the diminution of the moon — derives the grasp of the entire Other Side, which is darkness and falsehood. Its grasp is only from the diminution of the moon's light, i.e., from the diminution and contraction of the light of Emes. For certainly, if only the actual light of truth itself existed, the Other Side which is falsehood would have no grasp, since if everyone knew the actual truth, how could truth be covered and inverted to falsehood? But once truth was diminished and contracted, even though it remains fully true, they now have some grasp — for people perceive truth from afar through many windows and garments, allowing them to cover and invert truth with falsehood. Therefore our essential labor is to fill the blemish of the moon — to clarify truth from falsehood. The essential counsel and rectification in all our service in this world is truth: not to deceive oneself, to gaze in all things toward sincere truth. Even if one cannot pray properly at all, one should at least see that one speaks the words of prayer truthfully, according to one's level. Even if truth is not yet clear and pure — since one desires truth and draws oneself only toward truth, this truth is at least in the aspect of a window through which the Tzadikim — who represent the essence of truth — can illuminate in all the prayers of Israel and elevate them. The purer and clearer the window — the true speech — the more the Tzadik who is the essence of truth can illuminate through it.
גַּם עוֹד תִּקּוּן לָזֶה: לוֹמַר בְּכַוָּנָה הֵיטֵב בְּכָל יוֹם מִזְמוֹר "תְּהִלָּה לְדָוִד", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם).
The essential redemption is through Emes — which is our righteous Moshiach, may he come speedily in our days, who is called "truth" — as written: "Send Your light and Your truth" [Psalms 43:3], which Rashi explained as referring to Moshiach. For the essential coming of Moshiach is to reveal Emes in the world — for now truth is in great exile, fragmented into many factions. The essential truth will be revealed through Moshiach, as written: "The lips of truth will be established forever."
עִקַּר הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין הַחִיּוּת אֱלָקוּת, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר. כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁדָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְיוֹדֵעַ שֶׁאֲפִלּוּ בְּכָל הַדְּבָרִים וּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בָּהֶם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲזַי בְּוַדַּאי נִמְשָׁךְ בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לְאוֹר ה' שֶׁנֶּעְלָם שָׁם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַבְּרָכָה (הל' תפלה ה"ג).
The essential thing is to join together the two aspects of truth mentioned above (§41) — to elevate and clarify the truth garbed in this world, which is the light of the point of truth each Jew possesses — the aspect of a window for another — and to connect and unify it with the essence of truth. Then the essential completeness of truth is achieved and the intention of creation is fulfilled. For the essential creation was solely for this — the Holy Blessed One is the very essence of truth, as it were, and needs no creatures; creation was for our benefit, so that we merit to know the sincerity of His existence even in this world. This is the essential completeness of the light of truth — "the advantage of light over darkness" — for where there is no falsehood at all, the word "truth" is not applicable; truth is only relevant where both truth and falsehood exist, where one can say "this is truth and this is falsehood." Therefore the essential completeness of truth is when truth is clarified from this world — and when truth is clarified from this world through our service and prayer, the two aspects of truth join, the blemish of the moon is filled, and the two names הוי"ה אֱלֹקִים are unified, which is the essential completeness of truth — the aspect of "And Hashem Elokim is truth" [Jeremiah 10:10].
זֶה הַטָּעוּת וְהַמְּבוּכָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא גָדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמָּמוֹן הַמֻּכְרָח הוּא הֶכְרֵחַ גָּדוֹל לְהָאָדָם, עַל־כֵּן שָׁם מִתְגַּבֵּר הַטָּעוּת וְהַמְּבוּכָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהַמָּמוֹן עִקַּר הַתַּכְלִית, חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֵפֶךְ מַמָּשׁ, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָד. וּצְרִיכִין לְמַעֵט בְּעֵסֶק וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצְלִיחוֹ בִּמְעַט הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק וְיַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּסִבָּה קַלָּה, כִּי הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבָד (שם הלכה ד).
Israel is not suspected of falsehood — as written: "The remnant of Israel shall not do iniquity nor speak lies" [Zephaniah 3:13]. Only sometimes a person permits himself a leniency and covers falsehood with truth. All this derives from the diminution and contraction of truth to the aspect of a window, through which falsehood can be covered with truth. The essential rectification is when the two aspects of truth are joined together and an illumination from the essence of truth — the precious stone — is drawn upon the truth garbed in this world, which is the aspect of a window. Then "all workers of iniquity shall be scattered" — for through this falsehood's grasp falls and is entirely nullified. This is also the aspect of the credibility of two witnesses, as explained there.
עַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אָדָם, וְהָעִקָּר - תַּאֲוַת מָמוֹן (שם אות יד).
There are no two souls in the world equal in their level — each is greater than the next. The essential distinction and elevation between souls is only in the aspect of the illumination of Emes — for the soul is called light, as it is written: "The candle of Hashem is the soul of man" [Proverbs 20:27], and the essential light of the soul is Emes. Any soul with more truth is greater and shines more. The lesser one must receive from the greater, for all souls receive from one another, level to level.
צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל עַצְמוֹ, לְהַאֲמִין שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל וּמַנְהִיג עוֹלָמוֹ כִּרְצוֹנוֹ וְלֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן אֶת הַחֶסֶד־חִנָּם שֶׁהָיָה מְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, וְאָז הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ הוּא יָקָר מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְשׂ אֶרֶץ וְכוּ', כִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַקִּטְרוּג וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁרוֹצֶה לְהִתְגָּרוֹת בְּהָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם. וְזֶה בְּחִינַת: "שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָו?ֹן". אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד־חִנָּם הַנַּ"ל בִּשְׁעַת עֵסֶק בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ, אִם לֹא עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, עַל־כֵּן צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם. וְאַדְּרַבָּא, עֵסֶק הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר חִיּוּת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ בִּקְבִיעוּת הוּא רַק אַחַר מַתַּן־תּוֹרָה, אֲבָל קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם גַּם אָז בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הָיָה מִתְמוֹטֵט, בִּבְחִינַת דִּירַת עֲרַאי, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכוּ', אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ וְכוּ'". וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַיֵּם: עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי, וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן לְהַתַּלְמִיד־חָכָם וְצַדִּיק שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד־חָכָם, כְּמוֹ זְבוּלוּן וְיִשָּׂשכָר, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל קִטְרוּגָם וְהִתְגָּרוּתָם הַנַּ"ל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם עַצְמָם בָּאִין וּמִתְגַּיְּרִין וּמִתְקָרְבִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְהַתּוֹרָה (הל' בית הכנסת ה"ה, אותיות ח ט י יא יב יג).
Certainly in this world not everyone merits the clear and complete truth. But the essential thing is: so long as one guards truth from inverting into falsehood — gazing toward the point of sincere truth — even though one has not yet attained completely clear and pure truth, the essence of truth itself, at least another can illuminate through one's truth, which is in the aspect of a window. Through this one can still emerge from darkness to great light.
צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּכָל הַמְּלָאכוֹת וּמַשָּׂא־ וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְהָעִקָּר, שֶׁיְּקַיֵּם דִבּוּרוֹ, וְיִהְיֶה הַהֵן שֶׁלּוֹ הֵן וְהַלָּאו לָאו. וִיכַוֵּן בְּכָל עֲשִׂיָּה דִּבּוּר וְהִלּוּךְ שֶׁעוֹשֶׂה וְהוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁיַּרְוִיחַ בִּכְדֵי שֶׁיִּתֵּן מִזֶּה צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים בֶּאֱמֶת. וְהָעִקָּר, שֶׁיִּזְכֶּה לִתֵּן צְדָקָה לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְקַשֵּׁר לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַרְבֵּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עִקַּר קִיּוּם הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּכָל דּוֹר. וְעִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת וְהַחִבּוּר אֲלֵיהֶם הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲזִיק וְתוֹמֵךְ אוֹתָם בְּמָמוֹנוֹ וְצִדְקָתוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם. וְגַם בְּהַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְכַוֵּן, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וְעוֹסֵק עִם חֲבֵרָיו, עַל־יְדֵי־זֶה יִתְחַבֵּר עִמָּהֶם יַחַד בְּהִתְחַבְּרוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְיַמְשִׁיכוּ זֶה אֶת זֶה לִהְיוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הָבֶל, כִּי כָל הָעֲסָקִים וּמַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְעִקַּר הַבֵּרוּר עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכֵר בְּכָל עֵת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן עִם יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְכֵן רָאוּי לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר כְּשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בְּבֵיתוֹ, שֶׁיִּתְחַבֵּר עִם כְּשֵׁרִים וַהֲגוּנִים, וְיִהְיֶה רָגִיל בְּכָל עֵת לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּדִבְרֵי־תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְיַזְכִּירוּ אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ מֵהַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹצֵא חֲבֵרִים כָּאֵלּוּ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־כָּל־פָּנִים צָרִיךְ הוּא לִזָּהֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְיִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד בְּרָצוֹן חָזָק לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרָיו הָעוֹסְקִים עִמּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי זֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמְּסַבֵּב עִסְקֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים כַּנַּ"ל, וְהָעִקָּר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְחַבְּרִים בְּנֵי־אָדָם זֶה עִם זֶה, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּבֵּר הָאֱמֶת שֶׁבְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְיִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְיִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְרַבּוּ שְׁכֵנִים רַבִּים אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־ זֶה יִתְרַבּוּ בִּנְיְנֵי הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה קסט בְּרִבּוּי עָצוּם מְאֹד עַד אֵין חֵקֶר, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ עִם כָּל בָּתֶּיהָ וְאַרְמְנוֹתֶיהָ, וְיִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁנִּקְרָא גַם־כֵּן מִשְׁכָּן. נִמְצָא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בַּכַּוָּנָה הַזֹּאת, בְּוַדַּאי הוּא עוֹסֵק אָז בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְנִתְבָּרֵר וְנִתְגַּלֶּה בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְנִתְגַּדֵּל וְנִקְדָּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן עִם הָעַכּוּ"ם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וּרְחוֹקִים מֵאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, עַל־כֵּן כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עִמּוֹ בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, אֲזַי הוּא הַהֵפֶךְ מִכָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְיוּכַל עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם מֵהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וּמִכָּל תִּקּוּנִים הַנַּ"ל (שם הל' ו ח כד כו כז).
Even if a person has fallen to whatever place he has fallen, G-d forbid — even if darkness surrounds him from all sides — nonetheless, when he believes in Hashem sincerely and simply, believing in the One G-d and crying to Him sincerely: "My G-d, my G-d, why have You forsaken me?" [Psalms 22:2] and supplicating sincerely — then the Emes illuminates him to emerge from darkness to light, and he even merits to open a door for others, bringing them out of darkness and returning them in repentance.
עִקַּר הַגְדָּלַת הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה גָּבוֹהַּ בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד. וּמֵאַחַר שֶׁהָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם וָנֶפֶשׁ, וּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ, נִמְצָא שֶׁהַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁשָּׁם יְסוֹד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בֶּ'אֱמוּנָה' דַיְקָא, שֶׁלֹּא לִפְגֹּם חַס וְשָׁלוֹם בֶּאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּשֵׁם הַשֵּׁם. וְעַל־כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן, מְבָרְרִין הָאֱמֶת עַל־יְדֵי שְׁבוּעָה, כִּי הַשְּׁבוּעָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וְשָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ בְּוַדַּאי מְבֹרָר הֵיטֵב מָמוֹנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין אֶחָד יָכוֹל לִגַּע שָׁם בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּלוּם. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִם הָעַכּוּ"ם, מִשּׁוּם "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ", כִּי מָמוֹן דְּסִטְרָא־אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי כָל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בַּמָּמוֹן, וְעַל־כֵּן אֵין לוֹ לְהִתְחַבֵּר עִם מָמוֹן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְשֻׁתָּף בּוֹ שֵׁם הַשֵּׁם כַּנַּ"ל (הל' משא ומתן ה"א).
The two aspects of Emes above (§41) are the aspects of sun and moon. And this is the aspect of "the sun knows its setting" [Psalms 104:19], but our Rabbis taught: "the moon does not know its setting — for sometimes it comes on the long path, sometimes the short path." For the sun, which is the essence of truth, never changes and falsehood has no grasp in it — this is the clear and pure truth of the true Tzadik, which is truth that endures forever. But the moon does not know its setting — this is the second truth, which is only in the aspect of a window; for each one it is hidden and concealed according to one's level. One cannot know its path — "one who gives much and one who gives little — provided one's heart is directed toward Heaven" — for sometimes one extends prayer and sometimes shortens it. The essential thing is that one receives each time the illumination of Emes through one's window from the true Tzadikim, who are the essence of truth. According to what one receives from them — according to the time and occasion, what one needs to illuminate according to one's aspect — accordingly one must walk and conduct oneself.
בִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה תָּמִיד, אַךְ שֶׁהִיא בְּלִי גְבוּל וּזְמַן, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עַכְשָׁו יָבוֹא לוֹ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. אֲבָל עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶׂה לְהַהַשְׁפָּעָה כְּלִי, דְּהַיְנוּ גְבוּל וּזְמַן, שֶׁתָּבוֹא הַהַשְׁפָּעָה בָּעֵת שֶׁצָּרִיךְ. וְהִנֵּה בְּהִסְתַּכְּלוּת יֵשׁ אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם וּלְכַוֵּן רְאִיָּתוֹ בְּכִוּוּן מַמָּשׁ לְהַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר הָרְאוּת וְלֹא יִתְבַּלְבֵּל מֵחֲמַת הַדְּבָרִים שֶׁנִּרְאִין אֵלָיו מִן הַצַּד; וְאָז כְּשֶׁמְּכַוֵּן הֵיטֵב רְאִיָּתוֹ, אָז הוֹלֵךְ הָרְאוּת וּמַכֶּה בְּהַדָּבָר הַנִּרְאֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר כֹּחַ הָרְאוּת לְהָעֵינַיִם וּמוֹדִיעַ לְהַדַּעַת לֵידַע הֵיטֵב מַה שֶּׁרָאָה. וּכְמוֹ־כֵן מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן וּלְצַמְצֵם רְאִיָּתוֹ בְּישֶׁר וּבְכִוּוּן גָּדוֹל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְלֵידַע כִּי כָל הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמְכַלְכֵּל וּמְפַרְנֵס מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים, וְיָכוֹל לִתֵּן פַּרְנָסָה לְהָאָדָם בְּלִי שׁוּם סִבָּה וּבְלִי שׁוּם מַשָּׂא־וּמַתָּן. וְיִשְׁמֹר רְאִיָּתוֹ שֶׁלֹּא תִתְפַּזֵּר לִצְדָדִין, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מַה שֶּׁאֵין בְּדַעַת הָאֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וּמִכָּל הָרוּחָנִיּוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עַל כָּל הַנִּבְרָאִים הַשְּׁפָלִים שֶׁבַּשְּׁפָלִים, כִּי אַדְּרַבָּא זֶהוּ עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, עַד שֶׁלְּרֹב גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁאָנוּ מְצַמְצְמִין דַּעְתֵּנוּ הָאֱנוֹשִׁית וְסוֹמְכִין רַק עַל אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְבַד, וּמְכַוְּנִין דַּעְתֵּנוּ וְעֵינֵינוּ בְּכִוּוּן גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי אָנוּ יוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מְאֹד מִכָּל הָרוּחָנִיּוּת, אַף־ עַל־פִּי־כֵן הוּא בְּעַצְמוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וְרַק אֵלָיו לְבַד נְשׂוּאוֹת עֵינֵינוּ לְהוֹשִׁיעַ לָנוּ וּלְהַזְמִין לָנוּ כָּל חִיּוּתֵנוּ וְהִצְטָרְכוּתֵנוּ בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַגִּיעִים עֵינֵי דַעְתֵּנוּ בֶּאֱמֶת כִּבְיָכוֹל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, שֶׁהוּא אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֵׂית הַכְּלִי בִּשְׁלֵמוּת וּבָא אֵלֵינוּ הַשְׁפָּעָתֵנוּ בִּגְבוּל וּזְמַן הַמִּצְטָרֵךְ. וְאִלּוּ הָיִינוּ זוֹכִין לִהְיוֹת חָזָק בְּבִטָּחוֹן שָׁלֵם הַנַּ"ל בִּקְבִיעוּת, אֲזַי בֶּאֱמֶת לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְשׁוּם סִבָּה וּמַשָּׂא־וּמַתָּן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתֵנוּ, וְהָיִינוּ מַמְשִׁיכִין פַּרְנָסָתֵנוּ רַק בְּכֹחַ הַבִּטָּחוֹן וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, וּכְמוֹ שֶׁכִּלְכֵּל אֶת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּמָן וְכָל דָּבָר לֹא חָסְרוּ, וְכֵן גַּם עַכְשָׁו יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בִּטָּחוֹן חָזָק כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאֵין צְרִיכִין שׁוּם עֵסֶק וּמַשָּׂא־וּמַתָּן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק: "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה'" - רְאוּ בַּמֶּה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם. וְעִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא רַק מֵחֲמַת חֲלִישַׁת הַבִּטָּחוֹן, שֶׁאֵין הַבִּטָּחוֹן בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כָּל־כָּךְ, עַל־כֵּן צְרִיכִין מַשָּׂא־וּמַתָּן כְּדֵי לְחַזֵּק הַכְּלִי שֶׁל שֶׁפַע שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה יֵשׁ בְּחִינַת אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְחַזֶּקֶת הַכְּלִי שֶׁל הַשֶּׁפַע שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הָעִקָּר הוּא הַבִּטָּחוֹן, כִּי בְּלֹא בִּטָּחוֹן וְהִסְתַּכְּלוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יוֹעִיל לוֹ כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ; רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ דַעַת לְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן לְבַד בְּלִי שׁוּם עֲשִׂיָּה שֶׁל עֵסֶק וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, וְעַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ מַשָּׂא־ וּמַתָּן, שֶׁאָז בִּטְחוֹנוֹ חָזָק בְּיוֹתֵר, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה הַבִּטָּחוֹן נַעֲשֵׂית הַכְּלִי בִּשְׁלֵמוּת, וּמַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת גְּבוּל וּזְמַן כַּנַּ"ל (שם ה"ד, אותיות א ב ג).
The essential blemish of Adam and Chavah was through the serpent who enticed and misled them from truth to falsehood. The essential blemish and enticement was through the woman, who corresponds to the second aspect of truth — the aspect of a window — from which their grasp derives, due to the diminution and contraction of light within it. Therefore our Rabbis said: "She extinguished the candle of the world" — specifically candle, for the essential light is Emes. And this is the aspect of the three commandments given to women, through which the blemish is rectified and the light of Emes is drawn.
הַשֶּׁפַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, מֵחֲמַת שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבוֹטְחִים בּוֹ לְבַד, וּמְכַוְּנִים דַּעְתָּם וְעֵינֵיהֶם רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה לְצַד אַחֵר, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ־כֵן הוּא יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל, וְאֵין לְהַקְּלִפָּה שׁוּם יְנִיקָה מֵהַשְׁפָּעָתֵנוּ. אֲבָל הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים הַכּוֹפְרִים אֵינָם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵינָם מְצַמְצְמִין עֵינֵי דַעְתָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְנִתְפַּזֵּר הָרְאוּת שֶׁלָּהֶם לִצְדָדִין, מֵחֲמַת שֶׁהוֹלְכִין אַחַר דַּעְתָּם הַחֲסֵרָה הָאֱנוֹשִׁית, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַשִּׂיג אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא כָּל־כָּךְ, יַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עַל כָּל הַשְּׁפָלִים, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל־יְדֵי־זֶה כּוֹפְרִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִזֶּה בָּאִין כָּל הַכְּפִירוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁבַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִין, וּכְמוֹ־כֵן כָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁל הַכּוֹפְרִים שֶׁבַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּדַעַת הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, לֵידַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּלָל דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִסְמֹךְ רַק עַל הָאֱמוּנָה שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁשִּׁבְּרוּ אֶת גּוּפָם לְגַמְרֵי, עַד שֶׁנִּגְלָה אֲלֵיהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִשִּׂיגוּ אֶת אֱמוּנָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה עַל־פִּי נְבוּאָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא בְּדַעַת הָאֱנוֹשִׁי הַחֲסֵרָה. וְהָעַכּוּ"ם וְהַכּוֹפְרִים הַנַּ"ל, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה, וְאֵינָם מְכַוְּנִין וּמְצַמְצְמִין דַּעְתָּם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־ יְדֵי־זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ בְּעֵינֵי דַעְתָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמֶת, רַק הָרְאוּת שֶׁלָּהֶם נִתְפַּזֵּר לִצְדָדִין, כְּמוֹ מַמָּשׁ מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת דָּבָר מֵרָחוֹק, וְאֵינוֹ מְכַוֵּן וּמְצַמְצֵם עֵינָיו לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק מִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְפַּזֵּר הָרְאוּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִיא אוֹתוֹ הַדָּבָר לְעֵינָיו; כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ הֵם מִסְתַּכְּלִין מִן הַצַּד בְּדַרְכֵי חֲקִירָתָם עַל־פִּי דַּעַת הָאֱנוֹשִׁית הַמְשֻׁבֶּשֶׁת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ בְּעֵינֵי דַעְתָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר דַּעְתּוֹ מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מְאֹד מִדַּעְתֵּנוּ וְלֹא מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹתֵינוּ. וְעַל־ כֵּן גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין מַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, וְכִבְיָכוֹל מִתְפַּזֶּרֶת שֶׁפַע הַהַשְׁגָּחָה קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם, כִּי "הַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל". וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ גַּם כָּל פַּרְנָסַת הָעַכּוּ"ם, הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ לְבַד, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ מוֹסֵר הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם לְהַחִיצוֹנִים, וְנִזּוֹנִים דֶּרֶךְ הַשֵּׁדִים וְהַקְּלִפּוֹת, וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם, מִשּׁוּם "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ", כִּי הַשְׁפָּעָתָם הִיא טְמֵאָה, כִּי יוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כִּי הֵם כּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה וְעוֹשִׂים עִקָּר מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַמְּלָאכָה, וְאוֹמְרִים כֹּחָם וְעֹצֶם יָדָם עָשָׂה לָהֶם וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאָנוּ צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִדַּרְכֵיהֶם בְּתַכְלִית הָרִחוּק, וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל פַּרְנָסָתֵנוּ הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְכָל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הוּא רַק לְהַמְשִׁיךְ אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר כְּדֵי לְחַזֵּק הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע. וְעַל־כֵּן אֶצְלֵנוּ אֵין הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הָעִקָּר, רַק הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, וּלְצַמְצֵם דַּעְתֵּנוּ לְהִסְתַּכֵּל רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכִוּוּן וּבְישֶׁר גָּדוֹל, שֶׁזֶּה הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת שֵׁם הַשֵּׁם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות ג ד ה).
Truth in its essence is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy (שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת — Shelosh Esray Midos), the aspect of the thirteen rectifications of the dikna (beard), the aspect of Atik (עַתִּיק — the Ancient One). Therefore a male, who is from the aspect of the essence of truth, the aspect of the sun, has a beard; and his age of maturity for Bar Mitzvah is thirteen years and one day. And the female, who is from the second aspect of truth, the aspect of the window, the aspect of emunah, the aspect of the moon, has no beard; and her age of maturity for the obligation of commandments is twelve years and one day — the aspect of the twelve lunar months, which consist of the twelve tribes.
עִקַּר הָעֲשִׁירוּת הָאֲמִתִּי הוּא, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל הָעֲשִׁירוּת בִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁבְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת הַפַּרְנָסָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הָרָצוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְאָז בְּוַדַּאי הוּא שָׂמֵחַ וּמְרֻצֶּה בְּחֶלְקוֹ, בִּבְחִינַת "וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", שֶׁמְּרֻצֶּה מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ הוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ" בָּעוֹלָם הַזֶּה "וְטוֹב לָךְ" לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וְכוּ'", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּמֵאַחַר שֶׁזָּכָה גַם בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּלְקַבֵּל הֶאָרַת הָרָצוֹן, מִכָּל־שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא יִזְכֶּה לָזֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת (הל' נט"י לסעודה, הלכה ו, אותיות נז סה).
Through false testimony, G-d forbid, the two holy names הוי"ה אֱלֹקִים are blemished. And through true testimony the two holy names are unified — the aspect of "And Hashem Elokim is truth." This is what our Rabbis said, that the verse "I am Hashem your G-d" at the end of Shema corresponds to the commandment "You shall not bear false witness."
עַל־יְדֵי הָרַע שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְלָע וְנִשְׁכָּח כָּל הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁחֲנָנוֹ הַשֵּׁם, וְלֹא נוֹדָע אֶצְלוֹ הָעֲשִׁירוּת כְּלָל, וְהוּא מָלֵא דְאָגוֹת כְּבַתְּחִלָּה וְיוֹתֵר, בְּחִינַת 'מַרְבֶּה נְכָסִים - מַרְבֶּה דְּאָגָה'. וְהַתִּקּוּן הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן תַּאֲוַת מָמוֹן עַל־יָדוֹ, וְהוּא נוֹתֵן עֵצָה לְהָעֲשִׁירִים שֶׁיִּנָּצְלוּ מִשֶּׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, מֵרַעֲבוֹן תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה לַעֲנִיֵּי הָעִיר, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצְלוּ מִתַּאֲוַת מָמוֹן, וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם יִתְקַיֵּם וְלֹא יִכְלֶה, חַס וְשָׁלוֹם (הל' ברהמ"ז הלכה ד, אות יז).
The essential ascent and completeness of the holy malchus (מַלְכוּת — kingship) is through Emes, and similarly the essential building and sustenance of the world is through Emes.
כְּשֶׁפּוֹגְמִין בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגְמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל קְדֻשָׁתָהּ נִמְשֶׁכֶת מֵהַצַּדִּיק. וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן וּבְכָל פַּעַם חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וְנוֹסֵעַ תָּמִיד לַמֶּרְחַקִּים, וּמְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנַת דְּרָכִים, וּמְשׁוֹטֵט וּמְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת מָמוֹנוֹ, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ בִּרְכַּת הָעֲשִׁירוּת כְּשֶׁיֵּשֵׁב בְּבֵיתוֹ, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ גַם־ כֵּן בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים (עַיֵּן פְּנִים). וְאָז הוּא עַל־פִּי־רֹב תָּמִיד בַּעַל־חוֹב גָּדוֹל, וְטָרוּד בְּכָל עֵת בִּזְמַנֵּי הַפֵּרָעוֹן שֶׁלּוֹ. וּמֵחֲמַת זֶה הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, נִקְרָא 'פַּרְעֹה' (עַיֵּן פְּנִים), וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה הַזֹּאת שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשָׁךְ כָּל הַטְּרָדוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאָה לוֹ הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ. וּבֶאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי כָּל הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָרַע שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא בּוֹלֵעַ אֶת כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָּה, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ יוֹתֵר, חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מָלֵא דְאָגוֹת יוֹתֵר, כְּאִלּוּ הוּא עָנִי מַמָּשׁ. וְעַל־פִּי־רֹב הָרַע שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הִיא עוֹקֶרֶת וּמְכַלָּה אֶת הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֶלָּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁמִּמֶּנּוּ מַמְשִׁיכִין שֶׁפַע כְּפוּלָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן (שם יז יט).
Israel arose in G-d's thought first, and the beginning of creation is still all one, all good, all holy — the aspect of Emes — for the "many calculations" of the aspect of after-creation, from which the essential grasp of the Other Side derives, had not yet descended. Therefore Israel is the aspect of "all of it is the seed of truth," as written: "The remnant of Israel shall not do wrong nor speak lies." For their grasp is rooted in truth — the aspect of the first ascent of creation in thought, which is only truth. And Israel has the power to include even now the aspect of after-creation within before-creation through their Emes — for through Emes, after-creation is included within before-creation. And the essential thing is when many of Israel unite together for a matter of holiness which is the aspect of Emes — then the aspect of after-creation, which is many, is even more included within before-creation, which is all one, through their uniting together in unity for a holy matter. Then they have even more power to subdue falsehood whose grasp is from the aspect of multiplicity. Therefore when one Jew falls to falsehood, G-d forbid, the blemish is very great — as if uprooting himself from his root; and when two Jews bear false witness, the blemish is even greater, as if giving falsehood a grasp from the root itself. Therefore two together are not suspected of falsehood, since this touches the very root of the holiness of Israel.
צְרִיכִין לִזָּהֵר וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִגְזֹל וְלֹא יַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגֹּם בְּנַפְשׁוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד עִם הַנָּפֶשׁ. וְעַל־ יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין מִלְּהַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִם הִזִּיקוֹ ח"ו, מֵשִׁיב לוֹ וּמְשַׁלֵּם אֶת נִזְקוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְחֶה הַדִּין וְהַחשֶׁךְ וְהַכְּסִילוּת מִן הָעוֹלָם, וְנִתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ וְהַזִּכָּרוֹן וְהַתּוֹרָה וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד בָּעוֹלָם (הל' ברכות הפירות ה"ג, אות ב).
There are countless frauds and deceptions in the world — all derived from the impurity of the serpent, who is the most cunning of all. From there all manner of craftiness, deception, and fraud of the adversary descend into the world. The adversary clothes himself in many ways — sometimes even in the guise of the great and upright, deceiving them in many ways until they dispute truth and conceal and hide it. From there derive all manner of disputes, especially between Torah scholars, where each says he desires truth — and yet truth is one. Therefore our Rabbis said that a Torah scholar must be vengeful and spiteful like a snake — provided his whole intention is for Heaven and not for personal honor; for certainly a person must be humble before everyone, yet he must not be a foolish humble person. He must not stray from truth — all words of truth he has merited to know through his teachers. Just as all the Talmudic masters were very firm in their views about Torah, so must the Torah scholar be firm in truth, "so they shall not be ashamed when they speak with enemies at the gate." The Torah scholar must be vengeful and spiteful like a snake specifically — not intending for his own benefit, as the snake bites and gains nothing — and he must conduct himself with truth against the adversary, matching his cunning and ruses, to remove falsehood and reveal truth.
צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יָדוֹ זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּלְהַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת. וּכְפִי מַה שֶּׁפּוֹגְמִין בָּזֶה, שֶׁאֵין מִשְׁתַּדְּלִין לְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ־כֵן הוּא נוֹפֵל אֶל הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ כָּל יָמָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין כָּל זֶה בְּחוּשׁ, שֶׁרֹב בְּנֵי־אָדָם רוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן בִּיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וּטְרָדוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהֵם נָעִים וְנָדִים וּמְטֻלְטָלִים וּמְחַפְּשִׂין וּמְבַקְשִׁין כָּל יְמֵיהֶם אַחַר הַמָּמוֹן, וּבֶאֱמֶת הֵם בְּעַצְמָם אֵינָם יוֹדְעִים מָה הֵן מְחַפְּשִׂין וּמְבַקְשִׁין, כִּי לְעוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לְמַלֵּא תַּאֲוָתָם בְּמָמוֹן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַד יוֹם מוֹתָם הֵם מְבַקְשִׁין וּמְחַפְּשִׂין תָּמִיד אַחַר הַמָּמוֹן; וְאִם־כֵּן, בִּשְׁבִיל מִי הֵם מְבַקְשִׁין וּמְחַפְּשִׂין? וְאִם בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶם - מִי יוֹדֵעַ אִם יִשָּׁאֵר הַמָּמוֹן אַחֲרָיו לְבָנָיו? וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה נִשְׁאָר הַמָּמוֹן לְבָנָיו, מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִזֶּה? הֲלוֹא גַם לְבָנָיו לֹא יַסְפִּיק לָהֶם כָּל הַמָּמוֹן שֶׁיִּשָּׁאֵר לָהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר לָהֶם מָמוֹן בְּיוֹתֵר, יִהְיֶה חָסֵר לָהֶם בְּיוֹתֵר וְיִגְדַּל דַּאֲגָתָם בְּיוֹתֵר, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, עַד שֶׁעַל־פִּי־ רֹב נוֹפֵל קִנְאָה וְשִׂנְאָה גְדוֹלָה בֵּין בָּנָיו בְּעַצְמָן עַל־יְדֵי עִזְבוֹן אֲבִיהֶם, וְגַם הֵם לֹא יְמַלְאוּ תַּאֲוָתָם בְּמָמוֹן, לְעוֹלָם יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ תָּמִיד אַחַר הַמָּמוֹן וּמְאוּמָה לֹא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם, כִּי מַה יִּתְרוֹן לָהֶם בְּכָל זֶה, כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. נִמְצָא שֶׁלַּשָּׁוְא עֲמֵלִים כָּל הָעוֹלָם, וּמְבַקְשִׁים וּמְחַפְּשִׂים כָּל יְמֵיהֶם וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מָה הֵן מְחַפְּשִׂים, כִּי הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לְהָאָדָם מַגִּיעַ רַק בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא עַל־יְדֵי חִפּוּשָׂם וּבַקָּשָׁתָם כְּלָל, "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְכוּ'". עַל־כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ תָּמִיד אַחַר דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאַחַר הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, וְאִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים וְכוּ', אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְיִנָּצֵל מֵהַבַּקָּשׁוֹת וְהַחִפּוּשִׂים שֶׁל שָׁוְא וְעָמָל הַנַּ"ל, וּמִמֵּילָא יִזְכֶּה לְכָל־טוּב בְּגַשְׁמִיּוּת גַּם־כֵּן, כִּי דֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַסְפִּיק לוֹ כָּל צָרְכּוֹ בְּלִי טִרְדָּא וּבַקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ, כִּי יִזְכֶּה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יִתְנַהֵג עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע (הלכות ברכת הריח ה"ד, אות מב).
Falsehood is the impurity of the serpent — the side of death. And Emes is the elixir of life (סַמָּא דְּחַיֵּי). Therefore the clarification of truth from falsehood is the aspect of the Resurrection of the Dead.
צָרִיךְ הָאָדָם הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת לְהָרִים יָדוֹ לְהַשֵּׁם וּלְשַׁעְבֵּד כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ וַעֲשִׂיָּתוֹ וְדִבּוּרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת: "גֹּל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וְכוּ'", וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה כְּלָל, רַק שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמְלָאכָה, מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי יֵשׁ סוֹדוֹת וְכַוָּנוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל עִנְיְנֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, כִּי מְבָרְרִין בֵּרוּרִין וְנִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, כַּיָּדוּעַ, וּבִשְׁבִיל זֶה לְבַד צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מְעַט מַשָּׂא־וּמַתָּן אוֹ אֵיזֶה מְלָאכָה, כִּי כֵן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ־אֶרֶץ. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה כְּלָל, וְאֵין הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִית כְּלָל, כִּי אִם אַדְּרַבָּא, עִקַּר הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי בִּטּוּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, דְּמִנֵּהּ מִתְבָּרְכִין כָּל שִׁתָּא יוֹמִין. וּכְשֶׁיּוֹדְעִין זֹאת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְקַדְּשִׁין שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְבָרְרִין וּמְזַכְּכִין כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, מִבְּחִינַת ל"ט קְלָלוֹת, וְזוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּהְיֶה כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאָז הַלַּ"ט מְלָאכוֹת הֵם בִּבְחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, בְּחִינַת טַלְלֵי רָצוֹן, כִּי זוֹכִין לְקַבֵּל הֶאָרַת הָרָצוֹן מִשַּׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַמְּלָאכוֹת בִּבְחִינָה זוֹ, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה, אֵינוֹ נֶחְשָׁב בְּשֵׁם עֲשִׂיָּה כְּלָל, רַק בְּחִינַת הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁכָּן: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן", "תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה", וְכֵן אֵצֶל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", כִּי כָל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, רַק שֶׁהֵם הָיוּ מְכַוְּנִים בִּרְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת הַמְּלָאכָה, וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה עוֹלָה בְּיָדָם מֵאֵלֶיהָ. וְזֶה בְּחִינַת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת" - 'תֵּעָשֶׂה' דַיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי שַׁבָּת זוֹכִין שֶׁתִּהְיֶה הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כִּי עִקַּר קִיּוּם שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְשֶׁל כָּל הַמְּלָאכוֹת הַנַּעֲשִׂין בָּהֶם, הַכֹּל הוּא רַק עַל־יְדֵי שְׁבִיתָה וּמְנוּחָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בְּשַׁבָּת. וּבִבְחִינָה זוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת וּמַשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, הַיְנוּ לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל, רַק הַכֹּל בְּכֹחַ הַשֵּׁם, שֶׁעַל זֶה הִזְהִירָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לוֹמַר חַס וְשָׁלוֹם "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְכוּ'", כִּי הַיָּדַיִם הֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַיָּדַיִם לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין וּמִתְבָּרְכִין מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַפַּרְנָסָה, בִּבְחִינַת "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", כִּי שָׁם מֵאִיר הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת. וּכְשֶׁזּוֹכִין לָזֶה, אֲזַי בֶּאֱמֶת גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֻבְדָּא וְשׁוּם מְלָאכָה כְּלָל, כִּי בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּם נַעֲשֵׂית עַל־יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי אָז הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בִּרְצוֹנוֹ לְבַד, שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּהַמְּלָאכָה, וַאֲזַי תֵּכֶף נַעֲשֵׂית עַל־יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְכוּ'" (הל' שבת ה"ג, אותיות ד ז).
The essential Emes is through nullifying oneself to Hashem in complete nullification — the aspect of "and what are we?" Through this the aspect of not-in-order is included within the aspect of in-order, and then falsehood — whose grasp is in the aspect of not-in-order — is completely nullified. For Emes is the aspect of in-order: saying the thing as it is, which is the aspect of in-order. But falsehood is the aspect of not-in-order, since it changes the matter from its true sequence.
כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בְּעוֹבָדִין דְּחֹל, בְּלַ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁבָּהֶם עִקַּר אֲחִיזַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַוּוּ כָּל הַל"ט קְלָלוֹת וְהַלַּ"ט מְלָאכוֹת, וְעַל־כֵּן יָכוֹל לִטְעוֹת בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם וּלְדַמּוֹת בְּדַעְתּוֹ, שֶׁשָּׁם בַּלַּ"ט מְלָאכוֹת וּמַשָּׂא־וּמַתָּן וְעוֹבָדִין דְּחֹל אֵין נִמְצָא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְאִלּוּ הוּא רָחוֹק אָז מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְעוֹרְרוֹ וְלַהֲקִיצוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ כִּי הַשֵּׁם עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ גַּם בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי גַם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כִּי גַם הַלַּ"ט מְלָאכוֹת בְּשָׁרְשָׁן הֵם קְדוֹשִׁים מְאֹד, בְּחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת, בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁמְּעוֹרְרִין וּמְקִיצִין אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹכְנֵי־ עָפָר, הַיְנוּ הָעוֹסְקִין בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְעוֹבָדִין דְּחֹל בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וּמָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת "עַפְרוֹת זָהָב", וְשָׁם יֵשׁ אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְעָפָר תֹּאכַל וְכוּ'". אֲבָל כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְיוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲזַי הַלַּ"ט מְלָאכוֹת הֵם בְּחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (שם אות ו).
Emes is beginning, middle, and end — as is known: the alef is the first of all letters; the mem is the middle and center of the letters; and the tav is the last of all letters. The essential Emes is when it is truth from beginning to end — the totality of the tav, the last of the letters, which is the aspect of tashrak (ת-ש-ר-ק — backwards order), the aspect of not-in-order, through the alef which is the first letter, the aspect of in-order — through the aspect of the mem in the middle of the letters, which is the aspect of the forty days Moshe spent elevating and including the lower point in the upper point — the aspect of not-in-order within the aspect of in-order. These are the forty days from the first of Elul until Yom Kippur.
כְּמוֹ שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹכֵל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת, הָיָה גוֹמֵר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן כָּל הַבְּרִיאָה וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא, וּבְנָקֵל, בְּלִי שׁוּם עָמָל וִיגִיעָה, רַק עַל־יְדֵי תְּפִלָּה לְבַד; רַק אַחַר הַחֵטְא, אָז נִגְזַר עָלָיו: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ הַיְגִיעוֹת וְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁצְּרִיכִין קֹדֶם שֶׁמְּתַקְּנִין כָּל דָּבָר וּמְבִיאִין אוֹתוֹ לִשְׁלֵמוּתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, לְאָכְלוֹ אוֹ לְלָבְשׁוֹ וְכַיּוֹצֵא. כֵּן גַּם עַתָּה, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, וְזוֹכֶה לִפְרשׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם, וְלָשׂוּם כָּל לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ רַק לְהַגְדִּיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה' עַל כָּל דָּבָר שֶׁרוֹאֶה אוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, שֶׁעַל־ יָדָהּ עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם הַשֵּׁם, כִּי אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא - עַל־יְדֵי־זֶה דּוֹחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, וְזוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה נִגְמָר אֶצְלוֹ תִּקּוּן כָּל הַדְּבָרִים בְּנָקֵל, וּמַשִּׂיג פַּרְנָסָתוֹ וְכָל הִצְטָרְכוּתוֹ בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה גְדוֹלָה. כִּי כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכִין לְהַגְדִּיל שֵׁם הַשֵּׁם, כְּמוֹ־כֵן נִצּוֹלִין מִלַּ"ט מְלָאכוֹת, מֵעַצְבוּת וִיגִיעַת הַפַּרְנָסָה, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ בְּנָקֵל עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן בְּשֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּל, וְשָׁם עִקַּר הַבִּטָּחוֹן עַל כָּל הִצְטָרְכוּת שֶׁל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ" (שם ה"ה אותיות ה יז).
The essential Emes is when it is truth from beginning to end — meaning, in every level of the world one finds Hashem: in ascent as well as in descent, G-d forbid. Sometimes through ascent — in wealth or wisdom — one deviates from truth and inverts its true order by disputing true Tzadikim, for there is no limit to arguments of wind with which one can invert truth. Truth is its own witness. Certainly one who desires truth sincerely and nullifies himself in the aspect of "what?" — not wishing to deceive himself — can understand truth well. And so too sometimes a person, through great descent into the exile of desires, falls so deeply in his own mind that he imagines his hope is already lost, G-d forbid — according to "truth." But all this comes from inverting truth from its true order — for this is not the sincere true truth. Hashem has already revealed His great mercies, which never end, through Moshe and the Tzadikim after him, who revealed explicitly that a person must never despair of mercy. Hashem is everywhere, even in the lowest depths; therefore the essential completeness of truth is when it is truth in every level, from beginning to end.
עִקַּר הַמָּן נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית, כִּי מְזוֹנָא לָאו בִּזְכוּתָא תָּלְיָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא, בְּחִינַת מַזָּל הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה, עַל־כֵּן הָיָה לָהֶם בְּהַמָּן כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן נַסֹּתֶךָ וְכוּ'". וּקְצָתָם שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן כָּרָאוּי, נִכְשְׁלוּ בֶּאֱמֶת וְהִתְלוֹנְנוּ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם הַבִּלְבּוּלִים וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַהַעְלָמָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל. וְגַם הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם בּוֹ אַחַר שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן, וּקְצָת לֹא עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְהוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, הַכֹּל הָיָה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת: "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ", כִּי שָׁלְטוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְהַמְקֻלְקָלִים שֶׁיּוֹנְקִים מִשָּׁם, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַדְּבָרִים הַנִּשְׁקָצִים וְהַנִּמְאָסִים בְּחִינַת תּוֹלָעִים, וְהִבְאִישׁ (וְעִנְיַן מַה שֶּׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶם הַמָּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ דַיְקָא, רַק בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם יוֹמָיִם, עַיֵּן פְּנִים). וְעַל־כֵּן צִוָּה עֲלֵיהֶם לִקַּח צִנְצֶנֶת אַחַת לְמִשְׁמֶרֶת לְדוֹרוֹתֵיכֶם וְכוּ', כִּי צָרִיךְ אָדָם לֵידַע שֶׁגַּם עַתָּה נִמְשֶׁכֶת הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת מָן, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג מַמָּשׁ כְּמוֹ בִּירִידַת הַמָּן, שֶׁיָּרַד מַאֲכָל מְזֻמָּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְעַכְשָׁו מַנְהִיג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר קְצָת, שֶׁגְּדֵלָה הַתְּבוּאָה עַל שָׁנָה שְׁלֵמָה וְיוֹתֵר, וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ לְפִי בְּחִינָתוֹ: יֵשׁ שֶׁמַּרְוִיחַ מָמוֹן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ לְשָׁנָה וְיוֹתֵר, וְיֵשׁ לְחֹדֶשׁ וְכוּ', וְיֵשׁ שֶׁהוּא עָנִי וּבְדֹחַק מְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ לְיוֹמוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה שִׁנּוּיִים בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה לְאֵין מִסְפָּר; אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת יְרִידַת הַמָּן, כִּי גַם עַתָּה נִמְשֶׁכֶת הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, וּצְרִיכִים לַעֲבֹר תְּחִלָּה דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלוּת יְנִיקָתָם הוּא מִשָּׁם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹסְקִים בְּפַרְנָסָה, שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁיַּעֲשׂוּ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יִפְּלוּ לְהַכְחָשׁוֹת וּגְזֵלוֹת וְתַאֲוַת מָמוֹן, הַנִּמְשָׁךְ מֵהַקְּלִפּוֹת שֶׁיּוֹנְקִים מִשָּׁם מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל. וְאַחַר־כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמְּקַבְּלִין פַּרְנָסָה אוֹ אֲפִלּוּ עֲשִׁירוּת מִשָּׁם, נִתְעַלֵּם תֵּכֶף הָאוֹר אֶצְלוֹ מִיָּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס, אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה סָמוּךְ הִרְוִיחַ, וְגַם זֶה הָיָה בְּהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַתָּה חוֹזֵר וְדוֹאֵג מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס, וְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן גָּדוֹל וְלִבְלִי לַחְשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁמִּי שֶׁדּוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר הוּא מִמְּחֻסְּרֵי אֲמָנָה. כִּי בְּעִנְיַן הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם, שָׁם עִקַּר הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם, בִּבְחִינַת "לְמַעַן קעז אֲנַסֶּנּוּ", שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ וּמוֹרִיד הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה לְכָל אֶחָד בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נִסָּיוֹן, וְהָעִקָּר, שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל פַּעַם שֶׁחָסֵר לוֹ הַפַּרְנָסָה, כִּי אֵין שׁוּם עֵצָה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם כְּלָל, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַהַעְלָמָה וְהַסְתָּרָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְאָז יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לוֹ הֶאָרָה מִשָּׁם, מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה נִמְשָׁךְ לוֹ פַּרְנָסָה וְשֶׁפַע גָּדוֹל מִשָּׁם, כִּי כָל־טוּב נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַדְּרִישָׁה וְהַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ, בְּחִינַת "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (הל' תחומין ה"ו, אותיות טז יח).
All damages derive from the blemish of truth — for the vitality of all things in the world comes from prayer, and damage which is the aspect of breaking and death — opposite of vitality — derives only from the blemish of prayer, which is the blemish of Emes. For the essential rectification of prayer is through Emes: in whatever level one is at, one should see to speak the words of prayer sincerely. Through this one merits to prayer in its completeness. But one who blemishes this and does not draw himself toward truth — through this his prayer is blemished and he cannot pray properly, and from there all damages derive. Through Emes a person is protected from all damages, as it is written: "For He will save you from the snare of the fowler… His truth is a shield and armor" [Psalms 91:3–4].
כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת, הַכֹּל נִמְשָׁךְ רַק עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה. וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק יוֹתֵר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, כְּמוֹ־כֵן נִתְבַּטְּלִין מִמֶּנּוּ יְגִיעוֹת וְטִרְדוֹת הַמְּלָאכוֹת וְהָעֲסָקִים שֶׁבִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וּמְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל־יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' ראש השנה ה"ה, אות ל; ועי' שבת אות פא).
The essence of truth that shines by itself like a precious stone — only the great Tzadikim attain it. But the rest of the world, even the somewhat pious and righteous — all their truth is only in the aspect of a window with no light of its own, only allowing light to pass through. And since this truth is not yet fully clarified, falsehood can take hold in it and invert truth to falsehood. Therefore in truth there is no solution except to connect oneself to the true Tzadikim whose truth is fully clarified and pure — they can illuminate even within one's truth which is a window, until one comes out from the depth of darkness in which one is trapped. Therefore it is forbidden to make a window opposite another's window, as our Rabbis said — for the window of Emes of each Jew is very different from that of another. Each Jew's truth differs from his fellow's according to his root and deeds. From this derive the many variations between one person and another, even among the upright and righteous — one prays at length and another briefly, and countless other variations in prayer and service. Yet both their intentions are genuinely toward truth. Therefore a person must not look unfavorably upon his fellow — for who knows the truth of another? Only the true Tzadik who has attained the essence of truth can look at and illuminate through the truth of each individual Jew. Other Jews, even the pious, since their truth is only in the aspect of a window, cannot look at another's truth without perhaps erring — for it seems to them that their fellow is not conducting himself in truth since he does not behave like them. Yet in truth their fellow also intends toward truth according to his level. Therefore it is forbidden to make a window opposite another's window, lest they damage each other with the harm of sight — meaning, one must not scrutinize through one's own truth the truth of another, for from there all damages in the world come through multiplied disputes, where each claims his intention is toward truth and that his fellow is not in truth — and from there dispute begins.
כָּל־אָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפְגֹּם בַּמִּשְׁפָּט, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ דַיָּן וְשׁוֹפֵט, כִּי מְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּכַמָּה בְּחִינוֹת: הָאַחַת, שֶׁלֹּא לְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט נֶגֶד חֲבֵרוֹ בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁלֹּא יִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּעַוְלָה שֶׁלֹּא בְמִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְשַׁקֵּר בְּמִדּוֹת וְכוּ' כְּאִלּוּ מְקַלְקֵל אֶת הַדִּין, וְנִקְרָא שֶׁקֶץ וְתוֹעֵבָה. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁלֹּא יִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא בְמִשְׁפָּט, כִּי כְּשֶׁפּוֹגֵם בַּמִּשְׁפָּט, מִלְּבַד גֹּדֶל הֶעָו?ֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּקְרָא שֶׁקֶץ וְתוֹעֵבָה כַּנַּ"ל, אַף גַּם עַל־יְדֵי עָו?ֹן זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁבָּזֶה תְּלוּיִים כָּל הַקִּלְקוּלִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. גַּם צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁגַּם זֶה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כִּי הָאָדָם אָסוּר לָדוּן וְלִשְׁפֹּט אֶת חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאָמְרוּ: הֱוֵי דָן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הוּא, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר אַחַר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, רַק לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד כִּי צַדִּיק ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ. כִּי מִי שֶׁמְּהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה הִרְהוּר עַל מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, זֶה עִקַּר פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ בְּמִשְׁפָּט וְלֹא יֹאכַל לֶעָתִיד בְּחִנָּם נַהֲמָא דְכִסּוּפָא. אֲבָל מִשְׁפַּט הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָמֹק עָמֹק מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כִּי עַל־פִּי דִין וּמִשְׁפָּט לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, עַל־כֵּן הִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּלִי מִשְׁפָּט כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, הַכֹּל בִּצְדָקָה וּמִשְׁפָּט, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, כִּי יָשָׁר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּחִירָתוֹ הוּא דַיְקָא בְּאֹפֶן זֶה שֶׁמִּתְנַהֵג עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁזֶּה הָאָדָם עִקַּר בְּחִירָתוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עשֶׁר מֻפְלָג, וְזֶה הָאָדָם עִקַּר בְּחִירָתוֹ עַל־יְדֵי עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל, וְכֵן בִּשְׁאָר הַרְפַּתְקָאוֹת וְכוּ', כִּי הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וּבָזֶה טוֹעִים רֹב בְּנֵי־אָדָם, שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר: אִם הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה, הָיָה עוֹבֵד הַשֵּׁם. וְאִם־כֵּן לְפִי דְבָרָיו הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא חַס וְשָׁלוֹם וַעֲלִילָה עָלָיו, כִּי הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל מֵחֲמַת דֹּחַק הַפַּרְנָסָה, וְאִם־כֵּן הֲרֵי הוּא מְהַרְהֵר אַחַר מִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם הוּא יִתְבָּרַךְ מְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט נֶגְדּוֹ, וְזֶה הַפְּגָם גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַקִּלְקוּלִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לָחוּס עַל עַצְמוֹ, שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד מִלּוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רַק יֵדַע וְיַאֲמִין שֶׁבְּחִירָתוֹ תְּלוּיָה דַיְקָא בְּאֹפֶן זֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמּוֹ, וְיַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, וְיִהְיֶה רָגִיל לוֹמַר: כָּל מָה דְעָבֵד רַחֲמָנָא לְטַב עָבֵד, וּבְוַדַּאי יֶשׁ דֶּרֶךְ, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי זֶה הַדַּחֲקוּת וְהַיִּסּוּרִים וְהַבִּלְבּוּלִים יִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם קָשֶׁה לוֹ לְקַבֵּל וְלִסְבֹּל הַיִּסּוּרִים וְהַדַּחֲקוּת, יִצְעַק וְיִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעֵהוּ וְיַעְזְרֵהוּ, כִּי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה נֶגֶד כָּל הַצָּרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְטִרְדוֹת פַּרְנָסָה הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת וָעֵת, כִּי אִם לִצְעֹק וְלִזְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְכּוֹת לְפָנָיו כְּתִינוֹק הַבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו שֶׁיְּמַלֵּא מַחְסוֹרוֹ. וּכְשֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, יַרְוִיחַ תָּמִיד הַרְבֵּה רֶוַח אֲמִתִּי וְנִצְחִי, כִּי עַל־פִּי־רֹב יִפְעַל בְּבַקָּשָׁתוֹ הַרְבֵּה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, כִּי זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שָׁמַע, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל־כָּל־פָּנִים הִרְוִיחַ שֶׁקֵּרֵב עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיְּקָרֵב וִידַבֵּק אֶת הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַתְּפִלָּה. אֲבָל זֶה שֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: אִם הָיָה מִתְנַהֵג עִמִּי כָּךְ, הָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְכוּ', אֵין זֶה עֵצָה כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא פּוֹגֵם בָּזֶה הַרְבֵּה כַּנַּ"ל, כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" - מִשָּׁם דַּיְקָא, מִמָּקוֹם שֶׁאַתֶּם שָׁם וּמִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, וְכַמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־ טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שם ה"ו, אות יא).
Through Emes a person has a place to return to Hashem and cleave to Him always — even if he has fallen to very external places, the aspect of reshus harabbim (רְשׁוּת הָרַבִּים — public domain). For the light of Emes is the aspect of Hashem's name, from which is drawn the four cubits a person has in every place — even if he goes beyond the Shabbos boundary. A person's four cubits acquire for him in every place, even in the public domain. See also: Hischazekus §102. Also, the essential drawing in of holy wealth and abundance from the outside to the inside is through Emes. See Bais vaChuts §19. Also, the essential rectification of commerce and business is through Emes. See Mamon §138.
כָּל הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מִיָּם הַחָכְמָה, שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁל כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת הַפַּרְנָסָה וּמְחַלֶּקֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן יָכוֹל הָאָדָם לִזְכּוֹת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי שָׁם בְּהַיָּם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה, שָׁם מֵאִיר הֶאָרַת הָרָצוֹן, בִּבְחִינַת "וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". וְזֶה בְּחִינַת הָאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל "לֹא תַחְמֹד", כִּי עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בְּהֶאָרַת הָרָצוֹן הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֶמְדָּה וְרָצוֹן שֶׁל אִסּוּר, שֶׁחוֹמֵד וְרוֹצֶה חֶפְצֵי חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּתַן בִּרְצוֹנוֹ הָעֲשִׁירוּת הַזֹּאת לַחֲבֵרוֹ דַיְקָא, כְּפִי הִתְחַלְּקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִיָּם הַחָכְמָה, כְּפִי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַבֵּל מִשָּׁם; וּכְשֶׁעוֹבֵר עַל "לֹא תַחְמֹד" הוּא פּוֹגֵם בְּכָל זֶה (הלכות פסח ה"ט, אות יד).
The essential repentance is attained only through Emes. See Teshuvah §46. Also the essential awakening and strengthening for repentance is also only through Emes. See Hischazekus §104.
יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי הֶזֵּקוֹת שֶׁל מָמוֹן, וְהֵם גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וָאֳנָסִין. גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַדַּעַת, כִּי כָל הַגְּנֵבוֹת וְהָאֲבֵדוֹת בָּאִים עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, כִּי עִקַּר הַגְּנֵבָה הוּא בְּלִי יְדִיעַת הָאָדָם, וְכֵן הָאֲבֵדָה, וְזֶה בָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַדָּעַת. אֲבָל אֳנָסִין, דְּהַיְנוּ לִסְטִים מְזֻיָּנִין אוֹ חַיּוֹת רָעוֹת אוֹ הֶזֵּקוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁבָּאִים בִּידִיעַת הָאָדָם, רַק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְזֶה בָּא מִפְּגַם הַיִּרְאָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְתַקֵּן יִרְאָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־כֵּן נִתְלַבְּשָׁה הַיִּרְאָה בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים, עַד שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהֶם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים לוֹ הֶזֵּקוֹת הָאֳנָסִין. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת וּמַעֲלֶה הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, וְגַם שׁוֹמֵר דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִצּוֹל מִכָּל הֶזֵּק, מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וּמֵאֳנָסִין (הל' ספירה ה"ב).
The essential rectification of the dispute that exists in every generation against the true Tzadik — which is the aspect of the war of Amalek — is to conduct oneself with simplicity, plainness, and Emes, and to cry out greatly to Hashem to guide one to truth in its sincerity. One who desires truth — an angel of truth is assigned to him, and then he merits to know the truth.
עַל־יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִין כָּל הַלַּיְלָה וּמְנַדְּדִין וּמְשַׁבְּרִין הַשֵּׁנָה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן וְכוּ', עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־ זֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינָא פְקִיחָא דְּלָא נָאֵים (הל' שבועות ה"א).
"Truth will sprout from the earth" — from those who are laid low as the earth; from them specifically will truth sprout for all who come into the world — for "the lips of truth are established forever", and kushta ka'ay — truth stands.
רֹב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּפָשׁוֹת שְׁקוּעִים בְּתוֹךְ הַמָּמוֹן, כִּי עִקַּר פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְהַצַּדִּיק הַזּוֹכֶה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן בִּשְׁלֵמוּת, הוּא זוֹכֶה לְהוֹצִיא כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּשְׁקְעוּ וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַמָּמוֹן, וּמְלַקְּטָם וּמְקַבְּצָם וּמַעֲלֶה אוֹתָם לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה יִחוּד גָּדוֹל לְמַעְלָה, וְעַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה (שם).
All changes and retractions occur through the power of imagination (כֹּחַ הַמְדַמֶּה) — for all errors and changes reside there. At first it seems one should sell a certain thing at a certain price, then one's imagination changes and one regrets. But the actual intellect is entirely truth — and it has no change or retraction, for the essential intellect is Emes: to understand and know every matter in its truth. When one's wisdom and intellect do not understand the truth of the matter, that is not wisdom at all — rather error and complete foolishness, as mentioned several times. Therefore the essential wisdom is to understand from the beginning of every act what its end will be — "Who is wise? One who sees what will be born" — and not to do any act or say any word that one will afterwards need to retract and change. Thus the essential wisdom and intellect is Emes, in which there is no change or retraction.
כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין רַק עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, וּכְפִי הַתְּפִלָּה כֵּן הַפַּרְנָסָה, כִּי כְּשֶׁהַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז גַּם הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אֲזַי יֶשׁ לוֹ פַּרְנָסָה בְּנָקֵל. וּכְשֶׁנִּפְגָּם הַדַּעַת, וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּדַּעַת, וְעַל־כֵּן אָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא לוֹ הַפַּרְנָסָה גַם־כֵּן בִּבְחִינַת דִּינִים, הַיְנוּ עַל־יְדֵי כְּבֵדוּת וּטְרָחוֹת וִיגִיעוֹת שֶׁל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", הַנִּמְשָׁךְ מִפְּגַם הַדַּעַת שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵץ הַדָּעַת. וְאָז עִקַּר הַמְשָׁכַת הַפַּרְנָסָה הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין; וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּוֹלַעַת אוֹתָהּ, מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא הוּא מִבְּחִינַת דִּינִים; רַק מֵחֲמַת שֶׁהַתְּפִלָּה יָצְאָה מִבַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד, עַל־כֵּן אֵין כֹּחַ לְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ לְגַמְרֵי, רַק הַתְּפִלָּה עוֹמֶדֶת לָהּ בְּצַוָּארָהּ, בִּבְחִינַת "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז", עַד שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא אֶת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּלְעָה, שֶׁזֶּה סוֹד קְרִיעַת יַם סוּף, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הַיְנוּ כַּנַּ"ל (הלכות יום־טוב הלכה ג).
One cannot merit complete Emes except when one is not dependent on people — for then truth is complete. But seemingly — most of the world depends on others! For most need to receive benefit from others, and since one needs another person, one is in the category of "dependent on others"? And even all the great Tzadikim — their livelihood comes from receiving from the common people — does this mean they are far, G-d forbid, from Emes? But in truth, the essential purpose is to know that there is "none beside Him" — truly none — meaning no thing whatsoever exists in the world except Him alone, as it is written: "And you shall know today… that Hashem is G-d… there is none else" — truly none, for nothing whatsoever exists in the world, nothing at all, except Him alone. All is null and naught before Him — truly null, for everything is nullified from existence before Him. Therefore when one receives livelihood or benefit from another, one receives from Him, since one knows that all is naught, and the effect is included in the cause. Then one receives only from the primary cause — Hashem Himself. This is itself the aspect of Emes — for the essential truth is when one knows that the effect is connected to the cause, and nothing exists without Him. Then one merits Emes, for Emes is only one. When one knows that all is as naught before Him — truly naught — and that after-creation is truly as before-creation, for the effect is fully connected to the cause in complete unity, then this is the aspect of Emes.
עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, שֶׁמַּכְרִיחַ אֶת הָאָדָם וּמַרְחִיקוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁלְּשָׁם נִמְשֶׁכֶת נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ, הָעִקָּר הִיא עַל־יְדֵי טִרְדַּת הַמָּמוֹן, כִּי מָמוֹן הוּא בְּחִינַת שְׂמֹאל וְסִטְרָא דְצָפוֹן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָפָר, שֶׁיֶּשׁ לָהּ בְּטִבְעָהּ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וְאָז עַל־יְדֵי־ זֶה נִמְשָׁךְ הָאָדָם מִיָּד אֶל כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה וּמִתְגַּבֵּר עַל כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ (שם ה"ה, אות ד).
The essential counsels through which holy emunah grows derive from Emes. See Etzah §25. And the essential completeness is that the counsel be authentic in every aspect from its beginning to its end — which is the aspect of the eight times the word "Emes" occurs in Emes veYatziv (the blessing after the morning Shema). See Hil. Hefker veNichasey HaGer §17; see also Etzah §31 for elaboration.
עִקַּר יְגִיעַת וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַלַּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁהַנָּחָשׁ שֶׁהוּא הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא יָנְקָה מִבְּחִינַת הָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדָּעַת. וְעַל־כֵּן עַד הַיּוֹם עִקַּר רַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא הוּא לְהַמְשִׁיךְ עַל הָאָדָם טִרְחוֹת וְטִרְדוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, לְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲסָקִים וּמְלָאכוֹת כְּבֵדוֹת וּבִטְרָדוֹת וִיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כְּאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס כְּלָל בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה כָּל־כָּךְ, וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְכָל הָאֲנָשִׁים הַכְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ תּוֹלִין הַכֹּל בְּרַחֲמָנוּת, וּמְסִיתִין אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהֶם רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה חוֹשֵׁב וּמַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמְּךָ? הֲלוֹא אַתָּה צָרִיךְ לְחַיּוֹת וּלְפַרְנֵס עַצְמְךָ וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ, וְאַתָּה צָרִיךְ לְרַחֵם עָלֶיךָ וַעֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה! וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְבִיאִין אוֹתוֹ שֶׁיִּפְרֹק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ בְּעָמָל וְטִרְחָה וִיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הֲסָתַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, בִּפְרָט בְּטִרְדַּת הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה, הוּא רַק עַל־יְדֵי הָרַחֲמָנוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵהָרַחֲמָנוּת דִּקְדֻשָּׁה וּמְהַפְּכִים הָרַחֲמָנוּת הָאֲמִתִּי לְרַחֲמָנוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ רַחֲמָנוּת כְּלָל, רַק אַכְזָרִיּוּת גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא לְרַחֵם עַל הָאָדָם לַהֲבִיאוֹ לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין שׁוּם תַּכְלִית כְּלָל, כִּי הוּא צֵל עוֹבֵר וּמָלֵא יְגוֹנוֹת וָכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת, וְאֵין שׁוּם אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גַּם כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת", וּכְתִיב: "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז", וְכַמּוּבָן לְכָל בַּר־ דַּעַת קְצָת גֹּדֶל הַמְּרִירוּת הַמָּר שֶׁל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, בִּפְרָט טִרְדַּת הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה. עַל־כֵּן בְּוַדַּאי עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הָאֲמִתִּי הוּא לְדַבֵּר עַל לֵב הָאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וּמִצְו?ֹת וִימַעֵט בְּעֵסֶק וּמְלָאכָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי, וְאָמְרוּ: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וּבְוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְפַרְנְסוֹ גַּם בְּסִבָּה קַלָּה, וְאַדְּרַבָּה עַל־יְדֵי־זֶה יַצְלִיחַ גַּם בַּעֲסָקָיו, וְזֶה וְזֶה תִּתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הלכות חוה"מ הלכה ד, אותיות א ז).
The essential grasp of falsehood is only when da'as (דַּעַת — knowledge/consciousness) is incomplete — for when da'as is confused and incomplete, one can deceive oneself and say the opposite of truth. But when da'as is complete, there is no error or falsehood — only Emes, for complete intellect mandates only sincere truth. The essential completeness of da'as is when one merits to draw the surrounding lights (מַקִּיפִים — makifim) into the inner lights — drawing the illumination of the World to Come, which is currently in the aspect of surrounding light, into this world. Then falsehood — which derives its grasp from this world, the "world of falsehood" — is driven away by the illumination of the World to Come, which is the completeness of da'as, the aspect of Emes, the "world of truth."
כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִטְרֹחַ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי עַל־ יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים נִדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת, וְהַמּוֹתָרוֹת מְבַלְבֵּל אֶת הַמֹּחַ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לִטְרֹחַ כָּל־כָּךְ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ, כִּי עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן הָעֵצָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֵצָה שְׁלֵמָה בַּמֶּה לִסְחֹר וּלְהִשְׂתַּכֵּר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר הַצְלָחַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַפַּרְנָסָה תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵצָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", וְתַרְגּוּמוֹ: אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵיטָא לְמִקְנֵי נִכְסִין. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמְלָאכָה צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְאֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וּתְבוּנָה לְנֶגֶד ה', רַק יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעשֶׁר שֶׁלּוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עָלָיו עֵצָה שְׁלֵמָה, שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מַה לִּסְחֹר וּלְהַרְוִיחַ בָּזֶה אֶת פַּרְנָסָתוֹ. וְהָעִקָּר תָּלוּי בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְעֵצָה שְׁלֵמָה, וְאָז נִצּוֹל מִבְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", רַק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ", כִּי מֵאַחַר שֶׁהַסּוֹחֵר בְּחִינַת זְבוּלוּן מְקֹרָב וּמְקֻשָּׁר לְהַתַּלְמִיד־חָכָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יִשָּׂשכָר, אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְעֵצָה שְׁלֵמָה וְיַצְלִיחַ בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה, כִּי עִקַּר הַהַצְלָחָה עַל־יְדֵי הָעֵצָה כַּנַּ"ל. אַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְעֵצָה שְׁלֵמָה בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַד שֶׁמַּרְוִיחַ הַרְבֵּה, עֲדַיִן אֵין הָעֵצָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְנַהֵג עִם הַמָּמוֹן כָּרָאוּי, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְלֹא יִהְיֶה אָץ לְהַעֲשִׁיר, וְיִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְאָז דַּיְקָא נֶחְשָׁב לְעֵצָה טוֹבָה וּשְׁלֵמָה, מֵאַחַר שֶׁיַּצְלִיחַ עַל־יָדָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא לָעַד וְלָנֶצַח, כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ (הל' סוכה ולולב הלכה ז, אותיות ו ז).
All lies are the aspect of the "world of separation" — separation between voice and speech. Therefore words of truth are recognized, and a person of truth can recognize whether another speaks falsehood — as mentioned elsewhere. For when one speaks a lie, the voice cannot be settled, unified, and connected with the speech. Whoever understands and gazes upon Emes can recognize from a person's voice that he is speaking falsely, for certainly the voice is not settled with speech when one lies. Therefore when there is a denial, an oath is imposed — which is the aspect of the connection and unification of speech with voice. Through this falsehood is nullified and truth is revealed.
כָּל הַבֵּרוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַכֹּל הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים. וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל דִּין וְצִמְצוּם אֵינוֹ נִמְתָּק אֶלָּא בַּשֵּׂכֶל הַשַּׁיָּךְ אֵלָיו וְלֹא בִּבְחִינַת שֵׂכֶל אַחֵר, עַל־כֵּן בְּנֵי־אָדָם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עֲצָתוֹ מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, כִּי זֶה חוֹשֵׁב לִסְחֹר בְּמִינֵי תְּבוּאָה, וְזֶה בְּיַיִן וְזֶה בְּחָלָב אוֹ שַׁעֲוָה, וְזֶה בְּמִינֵי סְחוֹרוֹת שֶׁל בְּגָדִים, וְכַיּוֹצֵא שְׁאָר הַשִּׁנּוּיִים רַבִּים, וְעַל־פִּי־רֹב כָּל אֶחָד אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַצְלִיחַ כִּי אִם בְּמִין סְחוֹרָה זוֹ דַיְקָא, וְאָדָם אַחֵר בְּמִין סְחוֹרָה אַחֶרֶת דַּיְקָא, וְהַכֹּל כְּפִי בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ לְהָאָדָם, שֶׁהוּא מְסֻגָּל וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּיק בְּחִינַת דִּין וְצִמְצוּם זֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת סְחוֹרָה זֹאת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ לוֹ עֵצָה מֵהַשֵּׂכֶל לַעֲסֹק בִּסְחוֹרָה זֹאת דַּיְקָא. אֲבָל עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַמְתָּקָה מִשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל מַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמִסְחָר שֶׁיַּעֲשֶׂה וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל וְיַצְלִיחַ (שם אות טז מובן).
When Emes illuminates and dispels darkness, a doubling is drawn upon holiness — for not only does the person himself emerge from the darkness of his shadows through the light of Emes, but he also opens a door for another to bring him from darkness to light and return him in repentance. This is the aspect of why the thief pays double.
עִנְיַן מַה שֶּׁהַכַּעַס מַזִּיק וּמַפְסִיד אֶת הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹטְלִין הָעַכּוּ"ם כָּל הַשֶּׁפַע, וְהַתִּקּוּן לְכָל זֶה - עַיֵּן 'כַּעַס', אוֹתִיּוֹת ג ד
Each time a person draws himself toward holiness — the aspect of Avraham our father's journey to the Land of Israel — the way of the Other Side and falsehood and darkness is to follow after and try to darken things for him. This is the aspect of "and Lot went with him." This is all the labor and toil of the Tzadikim and the upright — to clarify truth from the darkness of falsehood surrounding one endlessly. It is impossible to explain the path of truth to a person in every detail at every moment and time — only the discerning person who desires truth gazes each time at every matter at the point of sincere truth which is the aspect of right, and in every place he goes and travels physically and spiritually, he draws himself always toward the right of truth — the aspect of "And Avram journeyed, going and traveling toward the south" [Genesis 13:3].
הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִים לִקְנוֹת עַל־יְדֵי מָמוֹן. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, מֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי הַמָּמוֹן יְכוֹלִים לִקְנוֹת כָּל דָּבָר. אֲבָל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל הֶבֶל, כִּי הַמָּמוֹן עִם כָּל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים שֶׁיִּקְנֶה עַל־יָדָם, הַכֹּל יִכְלֶה וְיֹאבַד וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, וְאֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ', אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד. וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשִׁירוּת, הֵם מַעֲלִין כָּל הַמָּמוֹן עִם כָּל הַחֲפָצִים שֶׁקּוֹנִים בַּעֲדוֹ הַכֹּל אֶל הַקְּדֻשָּׁה, רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הָרָחֵל הַזֶּה כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ: קַרְנָהּ לַחֲצוֹצְרוֹת, עוֹרָהּ לְתֹף וְכוּ' - הַיְנוּ עֲשִׁירוּת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֹאן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ", שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְנִתְבָּרְרִין וְנִתְגַּלִּין עַל־יְדֵי־זֶה דְּבָרִים נִפְלָאִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִגּוּנִים נִפְלָאִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מגילה הלכה ו, אות י).
Sometimes falsehood and darkness clothe themselves in truth and say they desire the path of truth — as mentioned elsewhere, that sometimes the evil inclination clothes itself in commandments. Similarly this is common in thoughts: the adversary confuses the mind by wishing to invert truth, sometimes clothing himself even in people who wish to guide him in the way of truth — yet in sincere truth it is the opposite, for actually they wish to deflect him entirely from the path of truth. Only the discerning person who desires sincere truth merits to be saved from the evil inclination's power, even from his imagined truth — for he merits to know and understand that the adversary's truth is falsehood, and his "right" is left. This is the aspect of what Avraham said to Lot: "Please separate from me" — as explained.
עִקַּר תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עֲנִיּוּת, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּאֶה בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּעָנִי, וּבְאֵיזֶה מַעֲמָד שֶׁהוּא - בֵּין שֶׁהוּא עָנִי מַמָּשׁ אוֹ בֵּינוֹנִי אוֹ עָשִׁיר מֻפְלָג - מַחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן גָּדוֹל, בִּבְחִינַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּגֹדֶל מַלְכוּתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ וְעָשְׁרוֹ אָמַר תָּמִיד: "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי", "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן", כִּי הָאָדָם רָאוּי לוֹ לְהָבִין עֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי אֲפִלּוּ הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", מִכָּל־שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם; אִם־כֵּן, אֲפִלּוּ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ אֵין מַגִּיעַ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְפִי מַעֲשָׂיו, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּחַסְדּוֹ, וְאִם־כֵּן אֵין עָנִי יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אָכֵל דְּלָאו דִּילֵהּ. וּכְשֶׁמֵּשִׂים אֶל לִבּוֹ הָאֱמֶת וְיוֹדֵעַ זֹאת בְּבֵרוּר, אֲזַי טוֹב לוֹ תָּמִיד, וְיִזְכֶּה לַעֲשִׁירוּת אֲמִתִּי, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי יִשְׂמַח תָּמִיד בְּחֶלְקוֹ, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל חֶסֶד גָּדוֹל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ. וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ, לְכָל הוֹן דְּעָלְמָא, בְּחִינַת: "מָאן דְּאִיהוּ קפג זְעֵיר אִיהוּ רָב", וּכְתִיב: "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל וְכוּ' לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים" - מֵעָפָר דַּיְקָא, הַיְנוּ מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר. וְגַם אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ, לְכֶסֶף וְזָהָב וַחֲפָצִים הַרְבֵּה, לֹא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְאַוּוֹת מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי גַם בְּעֹצֶם עֲשִׁירוּתוֹ יַחֲזִיק עַצְמוֹ לְעָנִי וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם בְּהֵפֶךְ מִכָּל זֶה: כְּשֶׁהוּא עָנִי, הוּא בְּכַעַס עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עֲנִיּוּתוֹ וְחֶסְרוֹנוֹ, בִּבְחִינַת "וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְכוּ'" (ישעיה ח), וְתֵכֶף כְּשֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה מָמוֹן, הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לוֹ לְפִי מָמוֹנוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה חָסֵר לוֹ יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. וּכְשֶׁמַּרְוִיחַ עוֹד מָמוֹן יוֹתֵר, מַתְחִיל לִקְנוֹת לוֹ כְּלֵי־כֶסֶף וּמַרְגָּלִיּוֹת וְתַכְשִׁיטִין, וְהַכֹּל בְּכִפְלֵי־כִפְלַיִם מִכְּפִי עֶרְכּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה חַיָּיו מָרִים וּמְרוּרִים תָּמִיד, עַד שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁבִּימֵי עֲשִׁירוּתָם חַיֵּיהֶם מְרוּרִים יוֹתֵר מִבִּימֵי עָנְיָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים עַל־פִּי־רֹב לִידֵי עֲנִיּוּת מַמָּשׁ, וּמֵתִים בַּעֲלֵי־חוֹבוֹת (שֶׁקּוֹרִין "אָן־זֶעצֶירְס"), וְגַם בִּימֵי עֲשִׁירוּתָם תָּמִיד הָיָה חָסֵר לָהֶם כְּפִי הַנְהָגָתָם וְהִצְטָרְכוּתָם הֶעָצוּם, וְהַכֹּל מֵחֲמַת גַּסּוּתָם הָרָע, וְאֵינָם חוֹשְׁבִים עַל תַּכְלִיתָם הַנִּצְחִי, וּכְאִלּוּ כָּל הָעשֶׁר מַגִּיעַ לָהֶם לְבָד. "וּמָאן דְּאִיהוּ רָב הוּא זְעֵיר", וְהַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּילָם, וּמֵתִים עֲנִיִּים מַמָּשׁ וּבַעֲלֵי־חוֹבוֹת. וְזֶה בְּחִינַת: יָאֶה עֲנִיּוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקַּר הַיֹּפִי וְהַנּוֹי לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִדַּת הָעֲנִיּוּת, הַיְנוּ מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְעָנִי תָּמִיד, הוּא נָאֶה וְיָפֶה תָּמִיד, כִּי כָל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ הוּא נָאֶה וְיָפֶה אֶצְלוֹ תָּמִיד, אֲפִלּוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן וּטְלַאי עַל־גַּבֵּי טְלַאי, הַכֹּל נָאֶה וְיָפֶה אֶצְלוֹ וְשָׂמֵחַ בּוֹ מְאֹד, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו אֲפִלּוּ מַלְבּוּשׁ כָּזֶה, וְאָז הוּא נָאֶה וְיָפֶה תָּמִיד, כִּי אַחַר־כָּךְ גַּם כְּשֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַלְבּוּשִׁים שֶׁל מֶשִׁי וְשֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, יִהְיוּ נָאִים וְיָפִים אֶצְלוֹ תָּמִיד. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּעָנִי, וְכָל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ הוּא מִתְאַוֶּה יוֹתֵר, אֵינוֹ זוֹכֶה לְנוֹי וָיֹפִי לְעוֹלָם, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ לוֹבֵשׁ בְּגָדִים יְקָרִים וְכוּ', תָּמִיד חָסֵר לוֹ עוֹד בְּגָדִים יְקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁל גְּדוֹלֵי הַקְּצִינִים בְּיוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא עֲנִיּוּת כַּנַּ"ל, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לֶאֱחֹז תָּמִיד בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן וְלִזְכֹּר שֶׁנּוֹלַד עָרֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב א): "עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי", שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הָעֲנִיּוּת, וּכְנֶגֶד עֲנִיּוּת זֶה כָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ הוּא עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, וְאָז יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ, הֵן מְעַט אוֹ הַרְבֵּה. וְעִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיִינוּ תְּחִלָּה בְּגָלוּת מַר וְקָשֶׁה וְכָבֵד כָּזֶה, וְאַחַר־כָּךְ הוֹצִיאָנוּ בַּעֲשִׁירוּת כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". וְלָמָּה לֹא נָתַן לָנוּ הָעֲשִׁירוּת תֵּכֶף בְּלֹא צַעַר הַגָּלוּת? אֲבָל הַכֹּל הָיָה לְטוֹבָתֵנוּ, כְּדֵי לְהִזְדַּכֵּךְ בְּכוּר הַבַּרְזֶל בַּגָּלוּת, כְּדֵי לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ הָעֲשִׁירוּת, לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִתַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁהוּא עֲשִׁירוּת וּמָמוֹן דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ יוֹתֵר חָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, וְלִזְכּוֹת לַעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבָּא עַל־יְדֵי עֲנִיּוּת דַּיְקָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָנוּ אוֹכְלִין בְּפֶסַח מַצָּה, שֶׁהוּא לֶחֶם עֹנִי, וּמָרוֹר, כְּדֵי לֵידַע וְלִזְכֹּר בְּהַמְּרִירוּת וְהָעֲנִיּוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל (שם אות יא יב).
There are many types of darkness and falsehood derived from the land and country in which one grew up. For in every land and every place, even though certainly much good exists — which is the aspect of truth — the shell precedes the fruit, and this against that. Therefore in every place there are types of darkness that dim truth according to its particular aspect. Similarly there are types of darkness and falsehood attached to a person from birth — the aspect of "for I was shaped in iniquity." And there are types of foolishness and falsehood attached to him from his family, such as considering themselves great pedigrees, and so on. One who wishes to walk the holy path must depart and turn away entirely from all these, drawing himself only to the point of sincere truth rooted in him from his soul — which is a portion of G-d above, the very essence of truth. This is the essential selfhood of a person — for when one says "I" or "mine" or "yours," one means the very essence of oneself which is one's soul, not the body which is only flesh and blood. This is the aspect of "Go for yourself" — for yourself specifically: your selfhood, which is only the point of sincere truth rooted within you; "from your land and from your birthplace and from your father's house" — for one must turn aside entirely from all the falsehoods attached from the land of one's upbringing, from birth, or from family, drawing oneself to the point of sincere truth. Then one will merit to reach one's eternal purpose — the aspect of "to the land that I will show you."
עִקַּר אֲבֵדַת הַיָּמִים שֶׁהָאָדָם אוֹבֵד אֶת יְמֵי חַיָּיו, חַס וְשָׁלוֹם, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "עֹשֶׂה עשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ", כִּי אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַשְׁלִים אֶת יָמָיו, כִּי אוֹבֵד אֶת יָמָיו עַל־יְדֵי זֶה, וְכַמֻּרְגָּל לָשׁוֹן זֶה בְּסִפְרֵי־מוּסָר: "אָדָם דּוֹאֵג עַל אִבּוּד דָּמָיו, וְאֵינוֹ דוֹאֵג עַל אִבּוּד יָמָיו". וְעִקַּר מְרִירַת וְטִרְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עַל־יְדֵי הַכַּעַס, כִּי מִי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַכַּעַס זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת תָּמִיד, כִּי הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁבֵּר אֶת הַכַּעַס, עָלָיו נֶאֱמַר: "וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף", וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֶּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת הוּא מָלֵא כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת", כִּי בְּכָל פַּעַם חָסֵר לוֹ, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל עֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ אֵינוֹ כְּלוּם, וְעָלָיו נֶאֱמַר: דַּעַת חָסַרְתָּ, מַה קָּנִיתָ? הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַכַּעַס, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְהוּא בִּבְחִינַת חֲסַר דַּעַת, אָז 'מַה קָּנִיתָ?' כִּי בְּוַדַּאי אֵין הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ כְּלוּם, כִּי תָּמִיד חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וּלְבַסּוֹף אֵין נִשְׁאָר לוֹ כְּלוּם וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בְיָדוֹ. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַיָּמִים - עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל הַכַּעַס, שֶׁלֹּא לִכְעֹס וּלְהִתְקַצֵּף עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, רַק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ כַּנַּ"ל (שם אות יח; ועי' פסח וספירה אות עט).
Sometimes even G-d-fearing and upright people can confuse a person with counsel that is not good for him according to his particular path and aspect — and there are countless such levels. Therefore one who desires truth must always be careful to draw himself to the very point of sincere truth as it applies to him — also the aspect of "go for yourself" — to the very point of truth belonging to you specifically. And one must genuinely pray much about this before Hashem and speak sincerely, until one merits always to draw oneself toward the point of sincere truth that belongs to one — so that one merits thereby to succeed eternally in truth.
כָּל הַמָּמוֹן וְהַנְּכָסִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם תַּחַת רְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, נַפְשׁוֹ מְפֻזֶּרֶת בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ נְכָסָיו מְפֻזָּרִין, כִּי הַמָּמוֹן וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד עִם נַפְשׁוֹ, כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לְעוֹלָם יְהֵא מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם צָרוּר בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ", הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר נַפְשׁוֹ בְּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וְקוֹנֶה סְחוֹרוֹת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ פַּרְנָסָתוֹ וּכְדֵי לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר, וְאָז נַפְשׁוֹ מְפֻזֶּרֶת בְּהַסְּחוֹרוֹת שֶׁקָּנָה, וְקֹדֶם שֶׁמּוֹכֵר הַסְּחוֹרוֹת וּמוֹלִיד הָרֶוַח, אָז הוּא בִּבְחִינַת "מַשָּׂא", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, רַק אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמּוֹכֵר וּמַרְוִיחַ, אָז הוּא בְּחִינַת "מַתָּן". וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זְבִין וְתִתְחָרֵט, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶא אֶצְלוֹ הַסְּחוֹרָה הַרְבֶּה, רַק יְמַהֵר לְמָכְרָהּ, בִּכְדֵי לְהַשְׁלִיךְ מְהֵרָה הַמַּשָּׂא מֵעָלָיו וּכְדֵי לְקַבֵּץ פִּזּוּרֵי נַפְשׁוֹ. וְעַל־כֵּן חָמֵץ בְּפֶסַח, שֶׁאִסּוּרוֹ חָמוּר מְאֹד וּפוֹגֵם הַנֶּפֶשׁ מְאֹד, אָסְרָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְפֻזֶּרֶת בְּכָל מַה שֶּׁנִּמְצָא תַּחַת רְשׁוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְעַיֵּן שָׁם עוֹד מֵעִנְיַן אִסּוּר מַשָּׂא־וּמַתָּן בִּדְבָרִים אֲסוּרִים, אֶלָּא־ אִם־כֵּן נִזְדַּמְּנוּ לוֹ (הלכות מאכלי עכו"ם הלכה א, אותיות ו ז).
Emes is the essential sustenance of the world — as written: "In the beginning G-d created" — the final letters spelling אֱמֶת — for the seal of the Holy Blessed One is Emes. Emes must illuminate in every month, every day, every hour of the twelve hours of day and night. For even though Emes is one, from the perspective of the receiving vessels there are many variations in Emes — for person A's truth is not like person B's, and hour differs from hour. One person must strengthen himself in Torah and service; another must give much charity; another engages in another commandment. There are great differences in a single person between day and day and hour and hour. The essential thing is that in every hour and at all times, in everything that passes over one and all that one engages in, everything should be in sincere truth according to that time, hour, and person. None of this can be explained — only one who desires truth will understand by himself. The rule: there is no hour in which one cannot illuminate for oneself through Emes, however surrounded by darkness — for "the truth of Hashem endures forever." And this is what Dovid asked: "Guide me in Your truth and teach me, for You are the G-d of my salvation; for You I hope all the day" — specifically all the hours of the day from beginning to end I hope toward You to guide me in Your truth and teach me, for certainly there is Emes at every hour of the day to illuminate for one and emerge from darkness to great light.
עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לָצֵאת מִתַּאֲוַת מָמוֹן (שם הלכה ג, אות ו מובן; ועיין אכילה, אותיות קמא קמב).
The essential human free choice is in the matter of truth and falsehood — for Emes is the very essence of holiness and good, and falsehood is the essential impurity and Other Side and evil. A person must choose good and despise evil: draw close to Emes and distance falsehood. And falsehood and the Other Side are a breath dispersed — they have no real substance at all, for they are falsehood and vanity: "For all the gods of the peoples are idols" — truly idols. Yet for the sake of free choice, power was given to falsehood — to the point of deceiving a person into thinking it is truth, as mentioned elsewhere: when falsehood is repeated twice it becomes truth in one's mind. Not only can one deceive oneself — one can even deceive others with one's lies; and as if, as it were, even drawing down such a concealment that it seems G-d agrees with him: "the thief at his break-in, the Merciful One calls" — for Hashem gave power to free choice, which is essentially through falsehood, to the extent that falsehood has the power to conceal truth so completely that it might seem, as if were, as though it has hidden truth even from Above. This is the aspect of why the thief pays double and fourfold and fivefold. For certainly "You, Hashem, are on high forever" — even though power was given to falsehood to prevail so greatly, the hand of holiness and Emes is always uppermost. A little light dispels much darkness. The moment a person draws himself toward sincere Emes, the light of Hashem — the very essence of truth — shines upon him. Then not only does he merit to emerge from darkness and falsehood, but he even merits to extract from them all the good that was captive within them all along. The more darkness and falsehood intensify to darken him, he extracts more and more good from them by intensifying his drawing of the light of Emes upon himself. This is the aspect of the double payment the thief makes when the stolen object is found in his possession — and if he was so bold as to slaughter or sell it, he pays fourfold and fivefold. This is the aspect of how Yaakov our father merited through his truth and wholeness to extract from the hand of Esav the birthright, and from Lavan all his wives and the Twelve Tribes and great wealth — all through the greatness of Emes, through which not only does falsehood fail to darken him, but the Emes illuminates so greatly that it extracts from them all the good that was captive within them.
כְּמוֹ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין שֶׁיֵּשׁ בְּכֶסֶף וְזָהָב, וְנִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ־כֵן לְהֵפֶךְ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאֵין נוֹתְנִין צְדָקָה, וְאַדְּרַבָּא רוֹדֵף בְּיוֹתֵר אַחַר תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה נֶעְלָמִין וְנִסְתָּרִין הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל, וְאָז מִתְגַּבֵּר הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה בְּיוֹתֵר, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִין וּבָאִין כָּל הָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן (הל' ע"ז ה"ג, אות א).
Emes is the aspect of "The candle of Hashem is the soul of man, searching all the chambers of the belly" [Proverbs 20:27] — through it one can search all the chambers of the belly and emerge from the darkness pervading all those chambers — which are all manner of desires and evil traits — for Emes can illuminate in every chamber of the belly, finding counsel and strengthening to return from all of them. For even when it seems to a person that he knows the truth but desires overpower him so much that he lacks the power to stand against them — this too is falsehood. If he draws himself to Emes, certainly he will have power and counsel to escape from them — for the Holy Blessed One does not deal harshly with His creatures, and does not send upon a person a trial he cannot withstand. The sincerity of truth each person needs at every time and every hour according to his aspect — especially in matters of strengthening — cannot be explained.
פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם הֵם בְּחִינַת הַמְדַמֶּה. וְזֶה עִקַּר הַגָּלוּת, כְּשֶׁכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ', מִתְגַּבְּרִין עַל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת הוּא בְּתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעַבְדוּת וְהַמְּרִירוּת שֶׁסּוֹבְלִין רֹב הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן, שֶׁמְּמָרְרִין אֶת חַיֵּי עַצְמָן בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, שֶׁבּוֹנִים לְעַצְמָן בִּנְיָנִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ פִּתֹם וְרַעַמְסֵס כְּדֵי לְמָרֵר חַיֵּי עַצְמָן, וְגַם בְּכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה - שֶׁהֵם נָעִים וְנָדִים תָּמִיד עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בִּדְרָכִים רְחוֹקִים, וְסוֹבְלִים מְרִירַת הַשִּׁעְבּוּד מְאֹד מְאֹד, מַה שֶּׁהֵם בְּעַצְמָן מְשַׁעְבְּדִין בְּעַצְמָן. וְהַכֹּל בָּא מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, שֶׁזֶּה הַמְדַמֶּה מַטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְשַׁעְבֵּד בּוֹ בִּמְרִירוּת גָּדוֹל, בְּפֶרֶךְ וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה וְכוּ', כִּי עִקַּר הָעַבְדוּת וְהַיְגִיעוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה וְעַבְדוּת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא צְדָקָה, לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן כָּל מָמוֹנוֹ, עַד שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה דַיְקָא גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַמְדַמֶּה וְזוֹכֶה לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁזָּכוּ בְּכֹחוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁהוּא הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, לְהוֹצִיא הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת מִבְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת וְהַמְדַמֶּה הַחוֹפִין וּמְכַסִּין וּמַעְלִימִין אוֹר הַגַּוְנִין עִלָּאִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּכֶסֶף וְזָהָב דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה הַנַּ"ל נִמְשָׁכִין בְּיוֹתֵר אַחַר תַּאֲוַת מָמוֹן, וְאָז נֶעְלָמִין וְנִתְכַּסִּין עוֹד בְּיוֹתֵר הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל. אֲבָל אָז זָכוּ לְהַחֲזִיר הַמָּמוֹן אֶל הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מְאִירִין הַגַּוְנִין עִלָּאִין, עַד שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי־זֶה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְנִכְנָע בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַּת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה זוֹכִין בְּכֹחַ הַצְּדָקָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן כְּשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהוּא כְּדֵי לְגַלּוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל (שם אות ד).
There is a point of Emes rooted in every Jew from the aspect of the general holiness of Israel who are called "the sheep" (שֶׂה) — the aspect of dalet, the aspect of the four camps. The true Tzadik is the extension of the letter dalet, for he illuminates Emes within the Congregation of Israel — he is the aspect of heh, the fifth essence from which all four elements flow — illuminating Emes to all four camps. Through the power of the true Tzadikim, ultimately they prevail against the adversary and extract the holiness in double and double — "four sheep for the sheep and five cattle for the ox."
מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא יָקָר מְאֹד, כִּי בּוֹ מִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין שֶׁהֵם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהֵם כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ', וְזוֹכִין לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַכֹּל, כִּי זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַתַּכְלִית שֶׁל הָאָדָם שֶׁבָּא לְזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת וְכוּ', וְלִזְכּוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, אָז הוּא נִכְלָל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי עִקַּר כָּל הַתַּאֲווֹת וַחֲטָאִים וְכוּ' רַחֲמָנָא לִצְּלַן הֵם רַק עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בְּהַזְּמַן, שֶׁעִקַּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה וְהִסְתַּלְּקוּת הַשֵּׂכֶל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, בְּהַזְּמַן וְהַיָּמִים הַקְּצוּבִים לוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לָצֵאת מֵהַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְכוּ' הַבָּאִין מֵהַמְדַמֶּה, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמַן, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל הַזְּמַן, כִּי עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל זוֹכִין לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְזֶה כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּכָל הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חֹמֶר אִסּוּר רִבִּית, הַיְנוּ לִקַּח שָׂכָר בְּעַד הַמְתָּנַת הַמָּעוֹת, כִּי עִקַּר הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא לְגַלּוֹת הַגַּוְנִין שֶׁבָּהֶם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכִין לְשַׁבֵּר הַמְדַמֶּה וּלְבַטֵּל הַזְּמָן. וְזֶה שֶׁלּוֹקֵחַ רִבִּית, הַיְנוּ שֶׁנּוֹטֵל שְׂכַר מְעוֹתָיו בְּעַד הַמְתָּנַת הַזְּמַן, נִמְצָא שֶׁמַּגְבִּיר הַמְדַמֶּה שֶׁבּוֹ אֲחִיזַת הַזְּמַן עַל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי כָל הַתַּאֲווֹת וְהַפְּגָמִים בָּאִין עַל־יְדֵי הַמְדַמֶּה שֶׁבּוֹ נֶאֱחָז הַזְּמָן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל הַלּוֹקֵחַ רִבִּית שֶׁהוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה הָרִבִּית שֶׁלּוֹקֵחַ בְּעַד זְמַן הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו הוּא כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַגְבִּיר הַמְדַמֶּה וּלְהַעְלִים הַגַּוְנִין עִלָּאִין שֶׁבִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לְבַטֵּל הַזְּמָן. וְאָז כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר הַמְדַמֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, מִזֶּה בָּאִים כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ שֶׁהוּא גַם־כֵּן כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׁבִירַת הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין עִלָּאִין כַּנַּ"ל (שם אותיות ז ח).
Tzitzis and tefillin are the aspects of the light of Emes — as explained. Their commandment is essentially during the day, but at night when the "gates of the Garden of Eden are sealed" and darkness intensifies — then there is no time for tzitzis and tefillin; for there is a darkness of falsehood there that the light of tzitzis and tefillin cannot reach. Then the only remedy is through the speech of truth — which is the aspect of the evening prayer instituted by Yaakov our father specifically, who is the very essence of Emes, the aspect of "give truth to Yaakov." He was so strong in Emes that he illuminated Emes even in the intense darkness of night. Therefore he instituted the evening prayer when he fled from the wicked Esav and went to Lavan the Aramean — both being aspects of enormous and terrible darkness. He saw that darkness surrounded him from every side, and then he strengthened himself and instituted the evening prayer, for the essential rectification of prayer is Emes. In the intense darkness of exile, truth cannot be explained or set out — each person must turn toward Emes as he is, "speaking truth in his heart." Therefore the evening prayer was instituted as optional (רְשׁוּת) — the truth is not fixed, but rather each according to the matter and hour. Therefore when the halacha was ruled "the evening prayer is optional" and many hundreds of benches were added to the study hall — for through the optionality of the evening prayer which Yaakov instituted, who is the essence of Emes illuminating in the intensity of darkness according to each person's state, everyone can draw close to Hashem and the holy Torah, for no darkness can darken them.
Loading comments…