More

🙏
Reader Otzar HaYirah Section 21
A A
Section 21

Section 21

אוצר היראה - Otzar HaYirah

1

עִקַּר הַגָּלוּת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁתּוֹלִין בְּטֶבַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וָחשֶׁךְ, בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר, כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, זֶה עִקַּר הָאוֹר. וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ אוֹר הַשְׁגָּחָתוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְשַׁדֵּד הַטֶּבַע, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִגְאֻלָּה (הל' נטילת ידים שחרית, הל' ב, אות א).

1

The essential of the redemption of the Exodus from Egypt — and the essential of the miracles and wonders that occurred then — that He overturned the natural order and nullified nature and revealed His blessed providence in the world — all of this was drawn from the aspect of the final end [keitz ha'acharon] — namely from the light of the providence that will be revealed in the future — for then nature will be entirely nullified. And this is the aspect of Shabbos — which is the World to Come — the day that is entirely Shabbos — from which Hashem as it were draws the light of providence as mentioned. And therefore Pesach is also called Shabbos — as it is said: "from the morrow of the Shabbos." For the essential power of the miracle of Pesach was drawn from Shabbos. And therefore the Shabbos before Pesach is called the Great Shabbos [Shabbos HaGadol] — in the name of the miracle — for all the miracles of the Exodus from Egypt — called "great things" — as explained in the main text — all were drawn from Shabbos.

2

כָּל עִנְיַן גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּגֹרָשִׁים מֵאַרְצָם וּמְפֻזָּרִים בֵּין הָעַמִּים, וְהַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה אֶצְלָם, וְיִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת - כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֲלִיפִין שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּחֱלַף, הַמְבֹאָר בְּ"סִפּוּרֵי־ מַעֲשִׂיּוֹת", שֶׁזֶּה סוֹד בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל מֵעֵץ־הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גָּרַם לְהִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשָּׁם עִקַּר הַגָּלוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט. וְהָעִקָּר הוּא גָּלוּת וְצָרַת הַנֶּפֶשׁ, מַה שֶּׁאָנוּ רְחוֹקִים מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת וְהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמְּלוּכָה שַׁיָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קְצָת בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וּכְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד - רַק עַל־יְדֵי הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת נֶחֱלַף הַדָּבָר בִּבְחִינַת "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ וְכוּ'", וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִים כָּל הַגַּשְׁמִיּוּת וְהָעֲו?ֹנוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַצָּרָה וְהַגָּלוּת (הל' ברכות השחר, הל' ג).

2

The essential of the checking of the chametz [bedikas hachometz] and its destruction is that one must eliminate all the foreign reasonings flowing from the aspect of natural wisdom — and know with complete knowledge that everything is conducted only through providence alone. And through this all the exiles and all the darkness are nullified — for when His blessed providence is revealed in the world there is no darkness whatsoever — for the essential light is Hashem — and then the night will shine like the day — as it will be in the future — the aspect of "and it shall be at evening time — there will be light." And therefore the night of the checking of the chametz — the nullification of nature — the compiler of the tractate called "the light of the fourteenth" — light specifically.

3

עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם נִמְשַׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁחָלְקוּ הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁזָּכָה לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן; וְעַל־יְדֵי שֶׁחָלְקוּ עָלָיו, עַל־ יְדֵי־זֶה הִתְגַּבְּרוּ בְּחִינוֹת הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־ לָאָרֶץ, וְעַל־כֵּן הֻכְרְחוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוּץ־לָאָרֶץ, הַיְנוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן קָרָא אוֹתָם יוֹסֵף מְרַגְּלִים, כִּי הַפְּגָם מִמַּה שֶּׁחָלְקוּ עָלָיו הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים, שֶׁפָּגְמוּ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, אָמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", הַיְנוּ שֶׁנּוֹדַע לוֹ טַעַם הַגָּלוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת נִמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין הַחוֹבְלִים. וְכֵן עִקַּר הַגָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן רַק מֵחֲמַת מַחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת־חִנָּם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עַל־יְדֵי כָּל זֶה נִתְרַחֲקִין מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת נֹעַם, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן קֹדֶם הַגְּאֻלָּה יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה לָשׁוּב לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל תָּלוּי בְּשָׁלוֹם (הל' ברכת הפירות, הל' ד, אות ו ח).

3

Through being careful about chametz for seven days and eating matzah — through this the da'as of the faith of providence is revealed. Until one knows in truth that even nature itself — which is the aspect of chametz — is conducted only through His blessed providence alone. For Hashem created everything and leads everything according to His will. And therefore afterward chametz is permitted to be eaten as well.

4

כָּל־מַה שֶּׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בָּאָה הַגְּאֻלָּה. וְזֶה בְּחִינַת: "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וְכוּ'" הַנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, וְכֵן לֶעָתִיד כְּתִיב: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה (שם טו).

4

The essential downfall of Egypt was at the time of the splitting of the Reed Sea — for then Hashem shone His providence upon us in very great light and revelation — until all the Sitra Achra — whose hold is from the aspect of nature — was enormously subdued and nullified. And all were confounded then — as it is said: "then the chiefs of Edom were confounded." For the splitting of the Reed Sea has two aspects: the sea of supernal wisdom was split and the da'as was revealed — which is the aspect of providence — for this is the essential of da'as. And through this very thing the lower sea was split. And all the wicked and the Sitra Achra — which are like the turbulent sea — all were split and broken and nullified. And Israel passed through the sea on dry land. And all of this through the revelation of the light of His providence. And then it was revealed that truly even nature itself is also providence. And therefore after the seventh day of Pesach and the splitting of the Reed Sea — chametz was permitted.

5

עִקַּר קִיּוּמֵנוּ בְּתֹקֶף הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרָט בַּגָּלוּת הָאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ גַּם עַכְשָׁו בְּתֹקֶף עֹמֶק נְפִילָתֵנוּ וִירִידָתֵנוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְזֶה מְרֻמָּז בְּפָסוּק: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגָּלֻיּוֹת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אַךְ כָּל הַקִּיּוּם שֶׁלָּנוּ הוּא עַל־יְדֵי "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם" - דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַקְּדֻשָּׁה מִתַּכְלִית תִּקּוּן הָאַחֲרוֹן (הלכות ברכת הריח, הל' ד, אות כא).

5

Through the question of "How is this night different" [ma nishtana] on the night of Pesach — and the father answers: "we were slaves" — and tells them all the miracles Hashem did with us in taking us out from Egypt through His revealing His blessed providence in the world — through this all the questions of the investigators flowing from natural wisdom are subdued and nullified. For through this question the providence is revealed — and all their questions are entirely nullified. And through the question of the four sons — who correspond to the four holy kingdoms — as has been brought — through this all four kingdoms of the Sitra Achra — whose hold is from the aspect of natural wisdom — are subdued and nullified.

6

עִקַּר הַגָּלוּת הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַנִּדָּחִים, שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּדְּחוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, בִּבְחִינַת "לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים". וּבֶאֱמֶת לִכְאוֹרָה קָשֶׁה לְהָבִין עִנְיַן הַגָּלוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִגְלָה אוֹתָם לְחוּץ־לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ וְיָשׁוּבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד: וּמָה אִם בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ וּקְדֻשָּׁתֵנוּ שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שָׁם הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֶחֱטִיאָם, וְאִם־כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה תִּקְוָה שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁהוּא אֲוִיר טָמֵא, שָׁם דַּיְקָא יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל וְיִתְתַּקְּנוּ? אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ לְעִמְקֵי תְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן סוֹף כָּל סוֹף כֻּלָּם יִתְתַּקְּנוּ וְלֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לְמָקוֹם נָמוּךְ וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שָׁם דַּיְקָא יִתְעוֹרֵר בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה טְעָמִים וּבְחִינוֹת (עַיֵּן פְּנִים). וְהַכְּלָל, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם פּוֹגֵם וְנוֹפֵל עַל־יְדֵי־זֶה לְמָקוֹם רָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, עַל־כֵּן מַזְמִין לוֹ שָׁם רְמָזִים לְפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וּמַזְמִין לוֹ אֵיזֶה זְכוּת שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת לְפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָרָחוֹק דַּיְקָא, וְזֶהוּ הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ: כִּי אִם יְחַזֵּק לִבּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִזְכֶּה שָׁם לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וְלַעֲשׂוֹת שָׁם מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁמְּרַמֵּז לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲזַי בְּקַל יוּכַל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לְפִי הַמָּקוֹם הַזֶּה יָכוֹל לִזְכּוֹת בַּעֲבוֹדָה קְטַנָּה לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה זוֹכֶה לָזֶה בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ בְּיוֹתֵר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל תַּעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד כְּשֶׁעוֹלָה לְפָנָיו אֵיזוֹ עֲבוֹדָה מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ וְהָרָחוֹק מְאֹד, בִּבְחִינַת 'כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא'. וְזֶהוּ סוֹד גָּלוּת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיוּת הַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגָּלוּת. כִּי כָל־מַה שֶּׁנּוֹפֵל לְמָקוֹם נָמוּךְ וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, יֶשׁ לוֹ שָׁם אֵיזֶה עֲבוֹדָה וְנַחַת־רוּחַ לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם לַמָּקוֹם הַטָּמֵא הַזֶּה, כִּי יֵשׁ כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת הַרְבֵּה לְעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת מְאֹד מְאֹד, וּבְוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיִּרְצֶה לִכְנֹס לְשָׁם לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אָדָם שֶׁפָּגַם וְנָפַל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁמַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִתְעוֹרֵר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵיזֶה עֲבוֹדָה בְּעָלְמָא שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם לְפִי מְקוֹמוֹ הַנָּמוּךְ, אֲזַי מִתְדַּבְּקִים בּוֹ כָּל אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמֻּנָּחִים וּשְׁקוּעִים שָׁם מִכְּבָר וּמַעֲלֶה אוֹתָם מִשָּׁם, וּבָזֶה עוֹשֶׂה נַחַת־רוּחַ וְתַעֲנוּג גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר. וְזֶה בְּחִינַת הַיְּהוּדִים הַנִּדָּחִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם כִּי אִם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בַּעַל־מְלָאכָה וְכַיּוֹצֵא, וְעַל־פִּי־רֹב אֵלּוּ הַיְּהוּדִים הַדָּרִים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה הָרְחוֹקִים מִישִׁיבוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי רֻבָּם אֵינָם צַדִּיקִים כָּל־כָּךְ, וְאוּלַי אַדְּרַבָּא וְכוּ', וּבֶאֱמֶת כְּפִי הַמּוּבָן מִכִּתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מִתְבָּרֵר עַל־יְדֵיהֶם דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת רָמוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת עִנְיַן הַנִּזְכַּר לְעֵיל, כִּי יֵשׁ שָׁם בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ נִיצוֹצוֹת רַבּוֹת הַמֻּנָּחִים שָׁם מֵאֲלָפִיִם שָׁנָה בְּגָלוּת וְצַעַר גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאִם הָיוּ מְרִיחִין רֵיחַ בְּעָלְמָא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְחַיִּין אֶת עַצְמָם מְאֹד, וְעַל־כֵּן תֵּכֶף שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם אֵיזֶה יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא, כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, אֲזַי אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת מִתְעוֹרְרִין וּמִתְדַּבְּקִין בּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲלוֹת מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הָאִישׁ בְּוַדַּאי אֵין לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב נוֹפֵל עַל־יָדָם יוֹתֵר מֵחֲמַת רִבּוּי הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת כַּיָּדוּעַ - אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה בָּא לְמָקוֹם רָחוֹק וְטָמֵא כָּזֶה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּדַת־ יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, זֶה בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעֲלֶה זֶה הָאִישׁ מִשָּׁם וְיַעֲלוּ עִמּוֹ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן כָּל חֲטָאָיו, מֵאַחַר שֶׁעַל־יָדוֹ דַּיְקָא עָלוּ נִיצוֹצוֹת הָאֵלּוּ, מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי שׁוּם אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מִי הָיָה נִכְנָס לְמָקוֹם טָמֵא וּמְלֻכְלָךְ כָּזֶה. וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ. אַךְ מִי שֶׁכְּבָר פָּגַם, וְסִבֵּב עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁבָּא לִמְקוֹמוֹת הָאֵלּוּ הַנְּמוּכִים מְאֹד - הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁנָּפַל לְמַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁנִּתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, מִיִּשּׁוּב יִשְׂרָאֵל וְנִדְחָה וּבָא לִמְקוֹמוֹת הָעַמִּים - אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שָׁם, אִם אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְזוֹכֵר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָה וְעוֹשֶׂה שָׁם מַה שֶּׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין עַל־יָדוֹ דַּיְקָא תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בְּעִנְיַן עֲלִיַּת נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, שֶׁיֶּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹת כָּל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים עִם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְדַּבְּקוּ בָּהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים, אֲפִלּוּ מֵעִמְקֵי עִמְקֵי תְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת, יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַטִּלְטוּלִים הָרַבִּים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְהִתְקַבֵּץ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יָדָם דַּיְקָא זוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּפְרָטִיּוּת (שם מה).

6

The wine of the four cups — for then the providence was revealed — as mentioned above — and then the wine is in holiness. And the da'as is elevated through it — the aspect of "if one merited — it becomes a head" — and the aspect of wine that gladdens. And one can speak and recount the Exodus from Egypt through this wine. And this is the aspect of: song is said only over wine. For all the miracles occurred through Hashem drawing providence from the end of the world — the aspect of the World to Come. And then song will awaken in the world. And from there all the songs of this world are drawn. And therefore song is recited over wine — for then the wine is included in holiness — in the aspect of the da'as of providence — which is the aspect of the World to Come — which is itself the aspect of wine that gladdens — as is known. And through the four cups all the exiles of the four kingdoms — whose vitality is from the aspect of nature — are subdued.

7

עִקַּר אֲרִיכוּת הַגָּלוּת וְעִקַּר עִכּוּב הַגְּאֻלָּה הוּא רַק עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת, כִּי בְּכָל דּוֹר נִמְצָאִים בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, וְהֵם חוֹתְרִים לְהַרְחִיק לֵב בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל מִצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת וְכָל הָאֲרִיכוּת שֶׁל גָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן "אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'", כִּי גַּם כְּמוֹ־כֵן נִמְצָאִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים וּשְׂמֵחִים לִקְרָאתָם וְשׁוֹמְעִין לַעֲצָתָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה (הל' ברכות הודאה, הל' ו, אות ס).

7

Through the waving of the barley Omer [hanafas omer se'orim] — through this all the aspects of place are connected to the aspect of above place. And through this specifically one purifies oneself from the impurity of Egypt — as explained in the main text. And through the counting of the Omer that one counts afterward — the time is connected to the aspect of above time. And through this the moon is filled from its blemish — the aspect of "and the light of the moon shall be as the light of the sun."

8

עִקַּר מְרִירַת הַגָּלוּת הוּא הָעַצְבוּת, וְכָל מַה שֶּׁמַּכְבִּידִין הַגָּלוּת, מִתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת יוֹתֵר, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת, מִתְגַּבֵּר הַגָּלוּת יוֹתֵר, וְאִם־כֵּן - מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרֵנוּ? אַךְ כָּל הַקִּיּוּם בַּגָּלוּת וְהַתִּקְוָה לָצֵאת מִשָּׁם הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁיּוֹדְעִין לְנַשֵּׁב הָעַפְרוּרִית וְהִתְגַּבְּרוּת הָעַצְבוּת מִלֵּב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּלְהַלְהִיב לִבָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁמְּהַפְּכִין כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה (שם נז).

8

The essential subduing of the high spirit [ruach gavoha] — the aspect of haughtiness — is through true Torah novellae [chidushei Torah] — which are the aspect of the spirit of G-d. And therefore on Pesach — when we had not yet merited the receiving of the Torah — one must be very careful about chametz — in which there is a greater hold of the spirit and air of this world — through which it rises with inflation [nefichas]. For then the spirit of impurity — which is the high spirit — clings to chametz. Since one had not yet received the Torah — which is its subduing as mentioned. And therefore chametz then is in the aspect of haughtiness and high spirit — and it is forbidden to eat it then. And one must eat matzah — which is the aspect of the hisnoatzitzus [scintillation] of the intellects — that one merits through seeing the face of the tzaddik — through which one merits to true humility. And therefore it is called "bread of poverty" [lechem oni]. And therefore after the splitting of the Reed Sea — when the illumination of the receiving of the Torah was drawn as explained in the main text — then chametz was permitted — for through the Torah one can subdue the high spirit and merit that the eating be in the aspect of true humility — which is the essential of life — the aspect of eternal life — as explained in the main text — which is the essential repair of the holiness of eating.

9

עִקַּר כְּלַל כָּל הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרָט הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, הוּא מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַגָּלוּת שֶׁל הַמִּדּוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁעִקָּרָם הוּא תַּאֲוַת מִשְׁגָּל וּפְגַם הַבְּרִית. וְעַל־יְדֵי שֶׁאֵין מִתְגַּבְּרִין לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן וּלְשַׁבְּרָם כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר גַּם הַגָּלוּת הַגַּשְׁמִי, וּכְמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּגָלוּת, כְּמוֹ־כֵן קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּגָלוּת, כִּי "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וּבַעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּגָלוּתֵנוּ זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹשֵׁב בְּבֵיתשׂהָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים", וּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים, דַּעֲלֵהּ אִתְּמַר: 'אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית־הָאֲסוּרִים', וְלֵית מִלְּתָא דָּא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא לְתַבָּרָא בֵּית־הָאֲסוּרִין דִּילֵהּ וְכוּ', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁזֶּה עִקַּר גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ, הוּא, שֶׁעַל־יְדֵי כָּל הַתַּאֲווֹת, בִּפְרָט עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ שְׁלֵמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת 'לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַםשׂ הַמָּוֶת', רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְאָז כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו כְּמִישׁוֹר, כִּי עוֹשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת מִצְו?ֹת וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כִּי זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ תּוֹפֵס וְאוֹסֵר אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בִּתְפִיסָה וּבְבֵית־הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁתּוֹפֵס אוֹר עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ כָּזֶה בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁמְּצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם. וּמִגֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי־אָדָם, מֻכְרָח כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ נִתְפָּס בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בְּעַל־כָּרְחוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִיסָה וּבֵית־הָאֲסוּרִין מַמָּשׁ שֶׁל שְׁכִינַת עֻזּוֹ. וְעַל־כֵּן הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, נֶעֱנָשׁ בִּתְפִיסָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת הָאוֹר בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הַפְּגוּמִים וּמְצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, נִמְצָא שֶׁתּוֹפֵס אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְפִיסָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו, וּבֶאֱמֶת כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ פְּגוּמִים, וּכְשֶׁמְּצַיְּרִין הָאוֹר לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי מַחֲלֹקֶת וְרוֹדְפִין אֶת הַכְּשֵׁרִים בְּחִנָּם, וְלִפְעָמִים מוֹסְרִין אוֹתָם לְבֵית־הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ עַל־יְדֵי מַחֲלֻקְתָּם וּרְדִיפָתָם, וַאֲזַי כְּשֶׁהַנִּרְדָּף הַכָּשֵׁר הַזֶּה יוֹשֵׁב בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, אָז גַּם הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל עִמּוֹ בִּתְפִיסָה וּבְבֵית־הָאֲסוּרִים, כִּי "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". אוֹי לְהַגּוֹרְמִים כָּל זֶה! אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה, וְהַפְּגָם שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מְאֹד כַּמּוּבָן (הלכות יין נסך, הלכה ד, אות כב).

9

Smallness of intellect [mochin d'katnus] is not humility at all — rather it warps the heart away from Hashem. And one must be very very careful about this — particularly at the beginning of drawing close. And this is the aspect of the prohibition of chametz on Pesach — as explained in the main text.

10

כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַגָּלוּת מִכָּל הַצְּדָדִים, מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא נִרְדָּף כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית־ הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ - צָרִיךְ לָתֵת לְלִבּוֹ לִבְרֹחַ וְלָנוּס מִשָּׁם דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַצָּרוֹת, בִּפְרָט כְּנֶגֶד הַחוֹלְקִים הָרוֹדְפִים אוֹתוֹ עַד הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית־הַסֹּהַר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים וְכוּ' וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וְכוּ'", וּכְתִיב: "ישְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְכוּ' וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם וְכוּ'" - שֶׁצְּרִיכִין לִזְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'", שֶׁצָּרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלַחְקֹר דְּרָכָיו מְאֹד עַל מַה זֶּה עָשָׂה ה' כָּכָה, אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל שֶׁפָּגַמְתִּי בִּכְלֵי הַמֹּחִין שֶׁלִּי וְתָפַסְתִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁהָיִיתִי מְצַיֵּר הָאוֹר שֶׁלִּי כָּרָאוּי, כִּי בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת מִן הָאֱמֶת עַל־יְדֵי שֶׁאֵינָם מְצַיְּרִים אוֹר הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר: דַּקִּים וְגַסִּים, וְדַק מִן הַדַּק. עַל־כָּל־פָּנִים צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ בְּכָל עֵת, בִּפְרָט בְּעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה שֶׁנִּתְפַּס בִּתְפִיסָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא צִיֵּר הָאוֹר כָּרָאוּי עַל־כֵּן נֶעֱנַשׁ בִּתְפִיסָה, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי אוֹר הָעֶלְיוֹן הַפָּשׁוּט הַיּוֹרֵד מִלְמַעְלָה בְּכָל עֵת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל חַיּוּת הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אוֹר אֶחָד פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁיּוֹרֵד לְמַטָּה וְנִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ, מִתְפַּשְּׁטִים וּמִתְפַּצְּלִים מִמֶּנּוּ דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת הַרְבֵּה לְאֵין מִסְפָּר, וְזֶה, בֵּין בְּסִטְרָא דִקְדֻשָּׁה, בֵּין לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם בְּסִטְרָא דִקְדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת, וְכֵן, לְהַבְדִּיל, בְּסִטְרָא־ אָחֳרָא יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים וּמְקֻלְקָלִים, וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וְנִצְטַיֵּר הָאוֹר כְּפִי רְצוֹנוֹ וּבְחִירָתוֹ, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן תָּמִיד לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בֶּאֱמֶת, לְהַטּוֹת לְבָבוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְפִי בְחִינָתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה לֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי לוֹ לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הוּא מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ; מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹטֶה מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן הִזְהִיר הַכָּתוּב: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ". וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַרְבֵּה עַל זֶה: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וְכוּ'", וְזֶה בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ בְּכָל דְּרָכָיו לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ רַק לְשֵׁם שָׁמָיִם. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים, שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם נֶעֱנָשׁ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לָצֵאת הַחוּצָה, צָרִיךְ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, שֶׁזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁפָּגַמְתִּי בְּהַדְּרָכִים הַנְּתוּנִים לְפָנַי, לְצַיֵּר אוֹר הָעֶלְיוֹן בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֶרְצֶה, וְעַל־יְדֵי שֶׁפָּגַמְתִּי בָּזֶה, נִתְפַּסְתִּי עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָזוּז מִמְּקוֹמִי וְלָצֵאת לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה, וְאֵין תַּקָּנָה כִּי אִם לָשׁוּב לְמָקוֹר וְשֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַדְּרָכִים, שֶׁהוּא אוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם מִתְפַּשְּׁטִים וּמִתְפַּצְּלִין כָּל הַדְּרָכִים שֶׁצְּרִיכִין לַחֲזֹר וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לִמְקוֹר הָאַחְדוּת וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, לָבֹר לוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת "בַּצַּר לְךָ וְכוּ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ", וְאָז יָשׁוּבוּ אֵלָיו רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיוֹצִיאוֹ לְחֵרוּת. כִּי שָׁם בִּמְקוֹם תְּחִלַּת צִיּוּר הָאוֹר בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בְּחִינַת עוֹלַם הַחֵרוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵירֵי, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחֵרוּת וְשָׁם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁצָּרִיךְ לָשׁוּב לְבִינָה דִקְדֻשָּׁה לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ וּלְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם וּמִשָּׁם כָּל הַחֵרוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְהָעִקָּר זוֹכִים לָזֶה עַל־יְדֵי צְעָקָה וּזְעָקָה, כִּי צְעָקָה מוֹעֶלֶת תָּמִיד, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁכְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר אֶצְלוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּעָה מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הַרְבֵּה עַד שֶׁכִּמְעַט קָשֶׁה לוֹ לָשׁוּב, אַף־עַל־ פִּי־כֵן אִם בְּעֵת צָרָה וּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִזְעֹק אֵלָיו הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ מִבְּחִינַת אוֹתָם שֶׁצָּוַח עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב: "וְחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף, לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", כִּי אֵינָם מְשִׂימִים אֶל לִבָּם כְּלָל לְהָבִין רִמְזֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּזֶה. אֲבָל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, כָּל מַה שֶּׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם נִתְעוֹרְרִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל פַּעַם וּבוֹרְחִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהַחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמִבֵּית־אֲסוּרָיו שֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ, לֶאֱסֹר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לָשׁוּב לִמְקוֹר הָאַחְדוּת וְלַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם וּלְצַיְּרוֹ לְטוֹבָה כַּנַּ"ל, וְאָז - "מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (שם אותיות כב כג כד).

10

The essential purification from the pollution of Egypt is to purify oneself from the blemish of the covenant — which is the blemish of da'as. And the essential purification from the blemish of the covenant is through the purity of thought — to guard oneself from now on — at the very least — so that one's thought not go outward. And even if it has already gone out — G-d forbid — even so it is in one's hand to bend it each time toward the straight path — by thinking another thought for good. And then automatically one's foreign thought and all the stirrings will be repelled — for it is impossible for two thoughts to exist simultaneously in any fashion. And one must remember this well each time and be very careful about it from the beginning of the day until the end — not to begin allowing an evil thought to enter one's mind — G-d forbid. And if it has already entered — G-d forbid — one should repel it as mentioned. For thought is in the aspect of measure and counting — that two thoughts cannot enter at once. And this is the entire matter of the mitzva of the counting of the Omer — as explained in the main text.

11

עִנְיַן אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁהוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת - עַיֵּן גֵּרִים וְכוּ' אוֹת

11

Throughout all the days of the Counting one makes clarifications through the holiness of thought — which is drawn through the above-mentioned counting of the Omer. And the essential clarification is in the aspect of the seven attributes [middos] — for the thoughts that pass over a person flow according to the attributes one holds to. Until on Lag BaOmer it is considered as if the clarification is completed — for the reason explained in the main text. And then there is made the aspect of a heap [gal] and a partition that separates between holiness and the Sitra Achra — so that it no longer comes with its cunning to insert evil thoughts into the mind — G-d forbid. Which is the aspect of the heap made between Yaakov and Lavan — the aspect of "this heap is a witness." And all of this is through the power of the great tzaddikim — who are the aspect of the hisnoatzitzus of Mashiach. Which is the aspect of Rashbi — the holy Tanna Rabbi Shimon bar Yochai — who departed then.

12

עִנְיַן אֵיךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת יִתְהַפְּכוּ לְטוֹבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֶּעָתִיד בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, וְאֵיךְ שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת - עַיֵּן "טִלְטוּל וּנְסִיעָה", אות

12

Matzah is the aspect of manna [man] — the aspect of providence — for it is baked in haste — without the many devices of leavening and flavoring the dough — which is the aspect of trust in His blessed providence alone — without any enterprise and labor — the aspect of "and they also made no provision for themselves." But chametz is the aspect of nature — the aspect of striving for livelihood through labor and enterprise. And from there is the hold of the Sitra Achra of the desire for money. Until one comes to robbery and exploitation through the excess of the desire for money — which is the aspect of chametz — the aspect of "from the hand of the oppressor and the chametz-maker." And the essential hold of nature — the aspect of chametz — is from judgments — as is known. But when the judgments are sweetened in completeness — then the attribute of judgment is converted to compassion. And then nature is included in providence — for one merits to complete faith — that even the conduct of nature is only through His blessed providence. And all the livelihood and money that flows to a person comes only through His blessed providence — "for it is neither from the east nor from the west" — and that one needs some enterprise and effort — this is from the wondrous ways of His providence that cannot be understood. For Hashem — Who created the entire world from nothing to something — can make grain and trees grow without the planting and sowing of man. Only it is His blessed will that a person do some enterprise for the growth of the grain and the tree — and likewise that one do some enterprise and commerce for livelihood. But certainly everything is according to His blessed will and providence alone. And when one merits to believe in this — then even the enterprise one engages in through commerce and labor is in great holiness — the aspect of commerce in faithfulness — the aspect of "Torah is good with a worldly occupation." And this is the aspect of the prohibition of chametz on Pesach — until after the splitting of the Reed Sea then chametz was permitted — until on Shavuos the two loaves from chametz are brought — all of this revolves and proceeds upon the above-mentioned matter — as explained in the main text.

13

בִּזְמַן הַזֶּה הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת כִּבְיָכוֹל בִּבְחִינַת "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ וְכוּ'", בִּבְחִינַת "כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" - בַּדֶּרֶךְ דַּיְקָא, בִּבְחִינַת טִלְטוּל וְגָלוּת כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי מֻטָּל עַל כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן זֶה הַקַּן־צִפּוֹר וּלְהַעֲלוֹת כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", כִּי עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה הוּא, שֶׁנִּתְעַלֵּם מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין וְלֵידַע כִּי בֶּאֱמֶת מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָעַכּוּ"ם, שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת, מוֹשְׁלִים עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִשְׂרָאֵל הֵם מַאֲמִינִים כִּי הַקְּלִפּוֹת בְּעַצְמָם הֵם מְקַבְּלִים גַּם־כֵּן חַיּוּת רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, רַק שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת "אַיֵּה" הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים וְיוֹדְעִים זֹאת בֶּאֱמֶת וּמְחַפְּשִׂים וּמְבַקְשִׁים גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא נוֹפְלִים וּמִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי וְנִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שילוח הקן, הלכה ב).

13

The essential of the redemption from Egypt — and from all the exiles — is through the aspect of redemptions [pidyonos] — which is the aspect of the sweetening of the judgments. Through which He redeemed us from Egypt — the aspect of "and Who redeemed you from the house of slaves." The essential is through the supernal comprehensive redemption — which is through the aspect of a time of grace [eis ratzon] — through which all the judgments are nullified and sweetened. And the essential illumination of the time of grace is on Shabbos — as is known. And therefore the Shabbos before Pesach is called Shabbos HaGadol — for the essential of the great things and wonders of Pesach — all came through the time of grace of Shabbos.

14

מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הֵם כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה בִּתְחִלָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְטֻלְטָלִים שָׁם, זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל מָקוֹם יֵשׁ נְפָשׁוֹת וְנִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנִּדְּחוּ וְנָפוֹצוּ וְנִתְפַּזְּרוּ לְשָׁם מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וַחֲטָאֵי הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת מְצַפִּים וּמְחַכִּים תָּמִיד שֶׁיָּבוֹא לְשָׁם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְתֵכֶף שֶׁבָּא לְשָׁם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הֵם נוֹפְלִים עָלָיו וּמְסַבְּבִים אוֹתוֹ וְנֶאֱחָזִים בּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּתַקְּנֵם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֻנָּחִים בֵּין הַגּוֹיִים וּבֵין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים וּמְהֻדָּקִים בָּהֶם מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁבָּא לְשָׁם, כִּי גַּם הַקְּלִפּוֹת וְכוּ' וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְרָעוֹת וּבִלְבּוּלִים וְכוּ' הַבָּאִים מֵהֶם נֶאֱחָזִים בּוֹ, וְעִקַּר הִתְגָּרוּתָם הוּא בְּעֵת שֶׁזֶּה הָאִישׁ עוֹסֵק בְּאֵיזֶה דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וּגְאֻלָּתָם שֶׁל הַנִּיצוֹצוֹת מִבֵּין הָעַכּוּ"ם וְהַקְּלִפּוֹת, וְאָז הֵם מִתְגָּרִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים" שֶׁאָמַר פַּרְעֹה. וְזֶהוּ תֹּקֶף הָאֲרִיכַת הַגָּלוּת וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ' שֶׁמִּתְגָּרִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָמוּךְ אֶל הַקֵּץ, וּצְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד כְּנֶגְדָּם וּלְצַפּוֹת וּלְחַכּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאִים לְשָׁם בְּגָלוּת וְטִלְטוּל, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם; וְאָז, לֹא דַי שֶׁיַּעֲלֶה מִשָּׁם לְחֵרוּת בְּעַצְמוֹ, אַף גַּם יְבָרֵר וְיַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה וְכַמָּה נִיצוֹצוֹת הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, בִּבְחִינַת "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹקֵינוּ", עַד שֶׁגַּם הַמָּקוֹם בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה מְטֻלְטָל שָׁם יִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בִּבְחִינָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עֲתִידִין בָּתֵּי טַרְטִירָאוֹת וּבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶן תּוֹרָה בָּרַבִּים (הלכות חלה, הלכה ד, אות ב).

14

"Chametz" [chometz] — its letters spell "forehead" [metzach] — the aspect of the forehead of Zeir Anpin — from which all the judgments are aroused — may the Merciful One protect us. And from this is the essential hold of the Sitra Achra and the kelippos — the aspect of apostasy — alien deity — heresies — and licentiousness — the aspect of "the forehead of a harlot woman." And through being careful about eating chametz on Pesach — and through the mitzva of the counting of the Omer — through this one draws illumination and sweetening from the aspect of the forehead of will [metzach haratzon]. And then the judgments — whose hold is from the above-mentioned forehead — are sweetened through the illumination of the forehead of will. And therefore afterward chametz is permitted. Until through this one merits on Shavuos to the aspect of the revelation of the forehead of will — which is the above-mentioned supernal comprehensive redemption. Through which all the sweetening occurs. Until converts convert and rise through this from apostasy to grace [ratzon]. Which is the aspect of the drawing close of Israel to Hashem on Shavuos through the receiving of the Torah.

15

עַכְשָׁו בְּסוֹף הַגָּלוּת, בְּעִקְּבָא דִמְשִׁיחָא, הַהַסְתָּרָה הִתְגַּבְּרָה מְאֹד מְאֹד, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֲשֶׁר כָּל הַנְּבִיאִים הִתְנַבְּאוּ עַל הַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ עַל עֹצֶם הַצָּרוֹת אֲשֶׁר בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְהָעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר נִתְרַחַקְנוּ מְאֹד מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת מִימֵי קֶדֶם. כִּי צָרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבְרִים גַּם עַכְשָׁו צָרוֹת רַבּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת כְּבָר סָבְלוּ יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים גַּם־כֵּן וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הָיָה כַּמָּה גֵּרוּשִׁים וּשְׁמָדוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; אֲבָל הָעִקָּר מַה שֶּׁהִתְנַבְּאוּ כָּל הַנְּבִיאִים עַל חֶבְלֵי־מָשִׁיחַ, וְכַמָּה תַּנָּאִים אָמְרוּ מֵחֲמַת זֶה: "יֵיתֵי, וְלָא אַחֲמִינֵהּ!" וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּעֹצֶם הַצָּרוֹת שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה, הָעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְגֹדֶל הִתְגַּבְּרוּת הַסְתָּרַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָזְלַת־יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב, וְכָל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְהַשֶּׁקֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, וְהָאֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים עֲדָרִים וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שֶׁאֶצְלוֹ הָאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ נִגְעֵי לְבָבוֹ וְכָל מַה שֶּׁחָטָא וּפָגַם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מִתְפָּאֵר בִּגְדוֹלוֹת שֶׁהוּא הִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְיוֹדֵעַ חָכְמוֹת חֲדָשׁוֹת בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, וּמְבַלְבֵּל וּמְעַקֵּם לֵב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים מִדַּרְכֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים, מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן אֲשֶׁר דָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם, דֶּרֶךְ תָּמִים וֶאֱמֶת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהַמְצָאוֹת כְּלָל. כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה עוֹד רַבּוֹת אֲשֶׁר עָצְמוּ מִסַּפֵּר, בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי אֳפָנִים אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר עַל הָאֱמֶת, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְנִתְקַיֵּם "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", בִּפְרָט הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת, אֲשֶׁר הִתְגַּבְּרָה חָכְמַת הַפִילוֹסוֹפְיָא בָּעוֹלָם וְהִתְחִילוּ לְלַמֵּד נַעֲרֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם, וְעוֹקְרִים אוֹתָם מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אֵין רָעָה וְצָרָה גְדוֹלָה מִזּוֹ. עַיֵּן פְּנִים. עַל־כֵּן עַכְשָׁו בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן בְּסוֹפוֹ צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִזָּהֵר מְאֹד לִדְרשׁ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", וְאָז אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ - יִמָּצֵא לְךָ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבְּרָה, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם, מִמָּקוֹם שֶׁנִּדָּח לְשָׁם, אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'", וְאָז יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גביית חוב מהיתומים, הל' ג, אותיות ה ו).

15

Through the forty-nine days of the Counting one draws the sweetening — to sweeten all the twenty-four Courts of Judgment [k"d batei dinim].

16

עִקַּר תֹּקֶף וַאֲרִיכוּת גָּלוּתֵנוּ זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁנְּבַקֵּשׁ וּנְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. כִּי אָנוּ צְרִיכִין עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה וְלִזְכּוֹת לַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאָז יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, עַל־כֵּן הִתְגַּבְּרָה הַיְרִידָה וְהַגָּלוּת מְאֹד בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל, בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים", עַד אֲשֶׁר כָּל אֶחָד שׁוֹאֵל: אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת? וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הֵיטֵב אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ שֶׁהִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וּבְוַדַּאי יְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, אַךְ מָתַי יִהְיֶה זֹאת וְכוּ' - עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נִזְכֶּה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְלִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְזֶה בְּחִינַת: "שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה וְכוּ' אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שׁוּבוּ אֵתָיוּ". עַיֵּן פְּנִים (שם אות טו).

16

Through going out from the exile of Egypt — which is the nakedness of the land — the aspect of the desire for sexual immorality — and sanctifying oneself during the forty-nine days of the Counting. Through which one is included in the forty-nine letters that exist in the names of the tribes — which is the aspect of the holiness of the covenant — as explained in the main text. Through this one merits afterward on Shavuos to the receiving of the Torah — for the essential receiving of the Torah — that it be in the aspect of blessing and the elixir of life — is through the holiness of the covenant.

17

כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְכָל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כְּדֵי לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתְפַּזֵּר וְנִגְלֶה לְשָׁם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִיד רַגְלָיו - כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁמְּכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁדָּרַךְ שָׁם רַגְלוֹ, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם, כִּי כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַתְּפִלּוֹת צְרִיכִין לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְזֶה: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם וְכוּ'" (הל' אפותיקי, הל' ה, אות לו).

17

On Shavuos one ascends to the root of will. And through this even natural wisdom is converted to will — through the intensification of the revelation of the will revealed then — that everything is conducted only through His blessed will. And the essential vitality of natural wisdom is from the tongue of Targum [Aramaic]. And on Shavuos the will is so revealed that even the tongue of Targum — the root of natural wisdom — is included in holiness. And therefore one recites the Akdamus [Akdamus] then — which is a great and awesome praise — in the tongue of Targum specifically — for this is the essential completeness of the revelation of the will.

18

עִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הֵם רַק יְשׁוּעַת וּגְאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ מִגָּלוּת הַתַּאֲווֹת רָעוֹת הַבָּאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהֵם עִקַּר צָרוֹת וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט הֵם עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, כִּי אִתְפַּשְׁטוּתָא דְמשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא גַּם־כֵּן גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּמוֹשִׁיעַ לָהֶם מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם בְּכָל עֵת, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּדֶּרֶךְ הַיִּשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בֶּאֱמֶת, עוֹבְרִין עָלָיו כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְכָל הַמִּלְחָמוֹת וְהַסִּפּוּרִים הַמְבֹאָרִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת, בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּתָם, וּשְׁאָר כָּל הַגָּלֻיּוֹת וּגְאֻלָּתָן, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים־וְאֶחָד מְלָכִים, וּשְׁאָר כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ עַל יִשְׂרָאֵל, הַמְבֹאָרִין בְּכָל הַתַּנַ"ךְ - הַכֹּל צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַד שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לִקְבֹּעַ עַצְמוֹ בִּקְבִיעוּת גָּדוֹל בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ כְּיָתֵד חָזָק בַּל יִמּוֹט לְעוֹלָם, וְזוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, וְגוֹאֵל נַפְשׁוֹ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַ"ל, בְּחִינַת "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ". וּכְשֶׁיִּזְכּוּ מָתָא חֲדָא אוֹ בֵּי־ כְנִישְׁתָּא חֲדָא לִתְשׁוּבָה כָּזוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אֲזַי נִזְכֶּה שֶׁיָּבוֹא לָנוּ הַגּוֹאֵל־ צֶדֶק וְיִגְאָלֵנוּ מְהֵרָה, כִּי לֵית מִלְּתָא דָא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' אונאה, הל' ג, אות ה).

18

The splitting of the Reed Sea is the aspect when the sea of supernal wisdom was revealed — and all the insolent waters were expelled — so they could not dominate Israel. Namely: all the sins and transgressions and blemishes — which are the aspect of insolent waters — could not dominate Israel then — due to the revelation of the da'as of the revelation of His blessed divinity that was greatly revealed then. As our Sages said — that through this Israel is saved from sins. And all of this through the splitting of the sea of holy wisdom. And since from the aspect of the above-mentioned sea of wisdom livelihood is drawn — as explained in the main text — therefore our Sages said: "the livelihood of a person is as difficult as the splitting of the Reed Sea." For from there livelihood is drawn.

19

כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי שִׂנְאַת־חִנָּם וּמַחֲלֹקֶת, שֶׁהוּא בָּא מִבְּחִינַת הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁאֵינָם נִכְלָלִים בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, שֶׁהֵם מֵעָלְמָא דְפֵרוּדָא, מִבְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בְּגָלוּת בֵּינֵיהֶם (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות ח).

19

The matter of the mikva of Shavuos: See the section on Mikva, os 3.

20

עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִין לְקָרֵב גַּם הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ; וְגַם עַל־יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסְפִים שְׁכֵנִים הַרְבֵּה עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֵלּוּ הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה - עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה עַד אֵין קֵץ, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן (ע' גרים וכו', אותיות כח לב).

20

The essential of the Exodus from Egypt is the aspect of the breaking of the desire for money — and to merit to the repair of the wealth of holiness. And this is the entire aspect of the Pesach offering. And therefore on Pesach the desire for money is repaired.

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Listen / PauseL
PrintP
Next segmentJ / ↓
Prev segmentK / ↑
Toggle favoriteG
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…