Bitul u-Deveikus (Nullification and Cleaving)
אוצר היראה - Otzar HaYirah
כָּל־אָדָם יָכוֹל לִסְתֹּם עֵינָיו בְּחָזְקָה וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל אֶל אוֹר אֵין־סוֹף אֵיזֶה שָׁעָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ד, אות ג).
Every person can close his eyes forcefully and nullify himself in ultimate nullification [bitul] before the light of the Infinite [Oar Ayn-Sof] for some time — and through this all his sufferings and troubles will be nullified from him, may the Merciful One save us.
גַּם בְּתֹקֶף הַחשֶׁךְ וְגֵיא־צַלְמָוֶת יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הָאֵין־סוֹף, עַל־ יְדֵי שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו וִיבַטֵּל עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה שָׁעָה בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי", וְכַמּוּבָן בִּכְתָבִים, שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הָעֲשִׂיָּה מְלֻבָּשׁ בְּחִינַת קַו הַמָּאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מֵאֵין־סוֹף, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וּבִלְבוּשִׁים רַבִּים מְאֹד. אֲבָל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, רַק שֶׁצְּרִיכִין הִתְאַמְּצוּת גָּדוֹל מְאֹד לָזֶה, בְּחִינַת "וּבֶן־ אָדָם יִתְאַמֶּץ־בָּךְ" (שם יא).
Even in the force of darkness and the valley of the shadow of death — one can draw upon oneself the light of the Infinite [Oar Ayn-Sof] — by closing one's eyes and nullifying oneself before Him for some time in the aforementioned aspect. The aspect of: "Even when I walk through the valley of the shadow of death I fear no evil — for You are with me" [Tehillim 23:4]. And as understood from the writings — that even in the ultimate material level the line of light [kav ha-ma'or] drawn from the Infinite is clothed — only it is in great concealment and in very many garments. But whoever wants to cleave to Hashem — can cleave from wherever he is. Only very great effort is needed for this — the aspect of: "and a son of man will make himself strong in You" [Tehillim 80:18].
דַּיְקָא בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, הַחשֶׁךְ וְהַדִּינִין - הֵן בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת - אָז דַּיְקָא עִקַּר הָעֵצָה לִסְתֹּם עֵינָיו וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין הַיִּסּוּרִין (הלכות ק"ש, הלכה א).
Specifically at the time when darkness and strict judgments prevail — G-d forbid — whether in serving Hashem or in physical matters — then specifically is the essential counsel to close one's eyes and nullify oneself to the Ultimate Purpose which is all-one, all-good. And through this the sufferings are nullified.
כְּשֶׁנֶּפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא תַּתָּאָה נֶגֶד אוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף בִּבְחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי, זֶהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית הַיִּחוּד וְהַזִּוּוּג שֶׁל עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים (הל' נפילת־אפים, הל' ד, אות א).
When the soul of an Israelite — which is the aspect of the lower world [alma tata'ah] relative to the light of the Infinite — merits to be included in the light of the Infinite in the aspect of matei v'lo matei [reaching and not reaching] — this is the aspect of the ultimate union and coupling of the supernal worlds.
בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל בְּאוֹר אֵין־סוֹף, שָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת, לְמַעְלָה מֵהַשֵּׁמוֹת, בִּבְחִינַת "לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר?" עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְמַהְמֵהַ שָׁם הַרְבֵּה בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לַחֲזֹר מִשָּׁם בִּבְחִינַת "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב", וְאָז מְקַבְּלִין עִקַּר הַחַיּוּת מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַבִּטּוּל, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין הַי"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁעַל־יָדָם נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים. כִּי הָרְשִׁימָה הַנַּ"ל הוּא בִּבְחִינַת "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ", בְּחִינַת "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו", שֶׁזֶּה בְּחִינַת אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטּוּל, שֶׁעוֹבֶרֶת עַל פָּנָיו שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בְּעֵת שֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל, שֶׁאָז עוֹבֵר עַל פָּנָיו הַזְּרִיחָה וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת שֶׁמֵּאִיר וּמַזְרִיחַ לוֹ מֵהַבִּטּוּל עַל־יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַבִּטּוּל, שֶׁזֶּה הָאוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא חוֹלֵף וְעוֹבֵר עַל פָּנָיו בִּבְחִינַת "וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף", בְּחִינַת "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו", שֶׁאָז נִתְגַּלּוּ הַי"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַי"ג מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְזֶה בְּחִינַת "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" - כָּל טוּבִי דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי הָרְשִׁימוּ מֵהַבִּטּוּל יוֹדְעִין שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, כִּי שָׁם בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל כֻּלּוֹ אֶחָד וְכֻלּוֹ טוֹב (הל' תפלת ערבית, הל' ד, אות יז).
In the aspect of nullification before the light of the Infinite — one is there above the Sefirot, above the Names — the aspect of: "before the One — what do you count?" Therefore one cannot linger there long in the aspect of nullification — so as not to be nullified out of existence, G-d forbid. Therefore one must return from there in the aspect of ratzo va-shov [running and returning] — and then one receives the essential vitality from the reshimu [impression] that remains from the nullification. From there the thirteen attributes of mercy are drawn — through which all strict judgments are sweetened. For the aforementioned reshimu is the aspect of: "I will cause all My goodness to pass before you" [Shemos 33:19] — the aspect of: "and Hashem passed before his face" [Shemos 34:6]. This is the aspect of the shining light of the reshimu from the nullification — passing before the face of one who merits this when returning from the nullification. Then there passes before his face the shining and flickering of divinity that illuminates and shines from the nullification through the reshimu that remains from the nullification. This great and awesome light passes and sweeps over his face — the aspect of: "and a wind passes over my face" [Iyov 4:15] — the aspect of: "and Hashem passed before his face" — at which point the thirteen attributes of mercy were revealed — which are the root of the thirteen hermeneutical principles through which the Torah is expounded. For from there all the Torah flows. And this is: "I will cause all My goodness to pass before you" — all My goodness specifically — for through the reshimu from the nullification one knows that all is good — for there in the aspect of nullification all is one and all is good.
מְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת תֹּקֶף הַדִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם, צְרִיכִין לְהִתְחַבֵּא וּלְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ' עַד יַעֲבָר־זָעַם". כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּין גּוֹבֵר, אֲזַי צְרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַסְתִּיר וּלְהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשׁוֹטְטוּ עֵינָיו בִּרְאִיַּת עוֹלָם הַזֶּה, כִּי מְחִצּוֹת הַבַּיִת סוֹתְמִין בִּפְנֵי הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר הָרְאוּת לַחוּץ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְאוֹר הָאֵין־סוֹף. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּתְבּוֹדֵד בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וִיקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים, כְּדֵי שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא וְלֹא יִתְפַּזֵּר רְאוּת עֵינָיו בַּחוּץ. וְזֶה בְּחִינַת "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ'", כִּי מְחִצּוֹת הַבַּיִת הֵם מְחִצּוֹת בִּפְנֵי הָעֵנַיִם כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְשָׁם כָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת. וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת כְּנִיסַת נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, וְעַל־כֵּן צִוָּה ה' עָלָיו: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה", כִּי זֶה עִקַּר כְּנִיסָתוֹ אֶל הַתֵּבָה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר הָרְאוּת אֶל הַצַּד, רַק יִסְתַּכֵּל בְּכָל עֵת כְּלַפֵּי מַעְלָה, הַיְנוּ אֶל הַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּשְׁעַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכוּ'" - בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה - כִּי עִקַּר בִּטּוּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים וְנִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הָרוֹצִים לְמָנְעוֹ מִן הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל (שם).
It is explained in the holy Zohar that at the time of the force of strict judgments, G-d forbid, one must hide and conceal oneself — the aspect of: "Go, my people — enter your chambers etc. — until the anger passes" [Yeshayahu 26:20]. For at the time when judgment prevails — one must nullify oneself before Hashem in ultimate nullification — and close one's eyes from seeing this world. And through this all strict judgments are sweetened. And therefore one must hide and conceal oneself within the house — so that one's eyes not wander seeing this world — for the walls of the house block before the eyes so that sight does not scatter outward — in order to be able to look at the Ultimate Purpose and nullify oneself before the light of the Infinite. And this is the aspect of the greatness of hisbodidus [personal seclusion and prayer] — that a person seclude himself within his house and connect himself to Hashem through prayers and supplications — in order to close his eyes from seeing this world and not let his sight scatter outside. And this is: "Go, my people — enter your chambers etc." — for the walls of the house are partitions before the eyes — in order to look at the Ultimate Purpose — where all is good — and where all strict judgments and sufferings are nullified into nothingness. And this is also the aspect of Noach entering the ark. And therefore Hashem commanded him: "A skylight shall you make for the ark — and to a cubit shall you complete it from above" [Bereishis 6:16] — for this is the essential entering the ark: so that sight not scatter sideways — only to look at every time upward — namely to the supernal Ultimate Purpose which is the highest of all. And this is also the aspect of what our Rabbis stated regarding the war with Amalek: "and it was when Moshe raised his hands — Israel prevailed etc." — "when Israel look upward" — for the essential nullification of strict judgments and sufferings — and the victory in the battle to stand against those who want to prevent one from holiness — is through looking upward — which is the aspect of nullification before the Ultimate Purpose as above.
כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְבַּטֵּל בֶּאֱמֶת אֶל הַתַּכְלִית, אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁשָּׁבִין מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת "רָצוֹא וָשׁוֹב", שֶׁאָז מֵהָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ מֵהַזְּרִיחָה שֶׁל הַבִּטּוּל, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין תּוֹרָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים - אָז צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַבֵּל הֶאָרַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־ יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כִּי תּוֹרָה וּתְפִלָּה תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כִּי הֶאָרַת הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה הַנַּ"ל צְרִיכִין תְּחִלָּה לְהַמְשִׁיכָהּ עַל עַצְמוֹ וּלְקָשְׁרָה בְּגוּפוֹ הֵיטֵב עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר הַמַּעְיָן הַנִּמְשָׁךְ מֵהָרְשִׁימָה הַנַּ"ל, וְאַחַר־כָּךְ מִתְפַּשֵּׁט הַמַּעְיָן וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה, וְעַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה וְהַתּוֹרָה הַנַּ"ל נַעֲשִׂין כֵּלִים לְקַבֵּל שֶׁפַע הַחֶסֶד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָה נִצְחִית גַּם־כֵּן, וְלֹא יַזִּיק לוֹ הַשֶּׁפַע הַנַּ"ל בְּשׁוּם דָּבָר, חַס וְשָׁלוֹם (ע' תפלה אות עג). וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַת אַחַר הַתְּפִלָּה וְכוּ': שָׁעָה אַחַת קֹדֶם הַתְּפִלָּה הָיוּ שׁוֹהִין - כְּדֵי לְכַוֵּן לִבָּם וְדַעְתָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הָאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים; וְכֵן אַחַר הַתְּפִלָּה הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת - כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַשֵּׁר הֵיטֵב אוֹר הָרְשִׁימָה בְּדַעְתָּם וְלִבָּם, שֶׁמִּזֶּה נַעֲשֶׂה תּוֹרָה וְנִתְתַּקְּנִין הַכֵּלִים לְקַבֵּל כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִתּוֹךְ שֶׁחֲסִידִים הֵן, תּוֹרָתָם מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְלַאכְתָּן מִתְבָּרֶכֶת - הַיְנוּ כַּנַּ"ל (הל' מילה, ה"ה, אותיות ד ח).
When one merits to truly nullify oneself before the Ultimate Purpose — afterward when one returns from the nullification in the aspect of ratzo va-shov — and then from the reshimu that remains from the shining of the nullification — one draws Torah as explained within. Then one must draw and receive this illumination of Torah through prayer and supplication. For Torah and prayer depend on each other — for the illumination of the shining of the holy and awesome aforementioned reshimu must first be drawn upon oneself and connected well to one's body through prayer. Prayer is the aspect of the root and source of the spring that flows from the aforementioned reshimu — and afterward the spring spreads and from this Torah novellae are made. And through the aforementioned prayer and Torah — vessels are made to receive the flow of kindness from Him for eternal good. And the overflow will not harm him in any way, G-d forbid. And this is the aspect of what the early Chassidim used to wait one hour before prayer and one hour after prayer: one hour before prayer they would wait — in order to direct their heart and da'as to Hashem — to be included in the unity of the Infinite. This is the essential completeness of prayer as explained within. And likewise after prayer they would wait one hour — in order to draw and connect well the light of the reshimu in their da'as and heart — from which Torah is made and vessels are formed to receive all the influences and blessings. And this is what our Rabbis stated: "since they are pious — their Torah is preserved and their work is blessed." As above.
כָּל בְּרִיאַת הָאָדָם הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַיְדִיעָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁאָז אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁשָּׁבִין מֵהַבִּטּוּל, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַבִּטּוּל, עַל־יְדֵי־זֶה מְאִירִין לְהַדַּעַת לֵידַע כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכֻלּוֹ אֶחָד וְכֻלּוֹ טוֹב, וּמִשָּׁם נִמְשֶׁכֶת כָּל הַתּוֹרָה. וְעִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת הוּא כְּדֵי לְקַדֵּשׁ הַגּוּף, שֶׁיִּהְיֶה כְּלִי מֻכְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימָה הַנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁהַגּוּף פָּגוּם עַל־יְדֵי אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אֲבָל הוּא רַק כְּרֶגַע קַלָּה מְאֹד, וְגַם אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל, אֵין הַגּוּף יָכוֹל לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימָה מֵחֲמַת שֶׁהַגּוּף פָּגוּם, וַאֲזַי חוֹלֵף וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ אוֹר הָרְשִׁימָה מִיָּד וְשׁוֹכֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן צִוָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ גּוּפֵנוּ עַל־יָדָם, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל וּלְקָשְׁרָהּ בְּגוּפֵנוּ הֵיטֵב לִזְכֹּר בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ זוֹכִין רַק הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּדְּשׁוּ עַצְמָן כָּרָאוּי וְסָתְמוּ וְעָצְמוּ עֵינֵיהֶם מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְהֵם נְקִיִּים וּקְדוֹשִׁים וּפְרוּשִׁים וּמֻבְדָּלִים מִכָּל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ שֶׁל הֶתֵּר, עַד תַּכְלִית קָצֶה הָאַחֲרוֹן, וְרַק הֵם זוֹכִים לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת בֶּאֱמֶת עַל־ יְדֵי הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל, מֵחֲמַת שֶׁגּוּפָם זַךְ מְאֹד לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי משֶׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל כָּל אֶחָד לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי שֶׁיְּקַיֵּם מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה עַל־כָּל־פָּנִים, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ וְיָכוֹל לְקַבֵּל אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת מֵהַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, כְּפִי קִיּוּמוֹ אֶת הַתּוֹרָה (שם אות ט).
All of the creation of the human was bigin d'yishtamod'an lei [in order that they know Him]. And the essential knowledge of Him flows through nullification before the Ultimate Purpose in ratzo va-shov — for even after returning from the nullification — through the reshimu that remains from the nullification — through this the da'as is illuminated to know that Hashem is G-d and all is one and all is good. And from there all the Torah flows. And the essential totality of the Torah and commandments is to sanctify the body — so that it be a fitting vessel to receive the light of the aforementioned reshimu. For when the body is blemished through some transgression, G-d forbid — it cannot nullify itself properly. And even if sometimes one prevails more and truly nullifies oneself before Hashem — it is only for a very brief moment. And also afterward when one returns from the nullification — the body cannot receive the light of the reshimu because the body is blemished. And then the light of the reshimu immediately passes and sweeps away from him and he forgets Him, G-d forbid. Therefore Hashem commanded us all the commandments of the Torah — in order to sanctify our bodies through them — so that we can receive the light of the aforementioned reshimu and connect it well to our body — to remember Him always. And therefore in truth the essential attainment of His divinity is merited only by the great Tzadikim who sanctified themselves properly and sealed and closed their eyes from seeing this world completely — and they are clean and holy and separated and withdrawn from all the desires of this world — even permitted ones — to the ultimate extreme. And only they merit true attainment of divinity through the reshimu of the nullification — since their bodies are very pure to receive the light of the reshimu properly. But Hashem had mercy on us and gave us the Torah through Moshe — through which every person can remember Hashem truly by fulfilling the commandments of the Torah at minimum. Through this his body is sanctified and he can receive some flickering from the shining of the aforementioned reshimu according to his level — according to his fulfillment of the Torah.
עִנְיַן הַבִּטּוּל הוּא - לְבַטֵּל כָּל הַגּוּף לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם הַרְגָּשָׁה כְּלָל, אֲפִלּוּ שֶׁל הַהֶכְרֵחִיּוּת, עַד שֶׁלֹּא יָנִיעַ עַפְעַפָּיו וְלֹא יָנִיד בִּשְׂפָתָיו וְלֹא יָזִיז בְּשׁוּם אֵיבָר, רַק יִהְיֶה בָּטֵל וּמְבֻטָּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת כֻּלָּם בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל אֶל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶל הַתַּכְלִית, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב. וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל, צָרִיךְ לְקַשֵּׁר הֵיטֵב אוֹר הָרְשִׁימוּ מֵהַבִּטּוּל בְּלִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ וְעַל כָּל הַרְגָּשׁוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁבָּהֶם עִקַּר אֲחִיזַת חֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, שֶׁרוֹצִים לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת אוֹר קְדֻשַּׁת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְקַשֵּׁר הֵיטֵב אוֹר הָרְשִׁימוּ מֵהַבִּטּוּל הַנַּ"ל, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט אוֹר הָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל עַל כָּל כֹּחוֹת גּוּפוֹ וְחוּשָׁיו וְאֵיבָרָיו, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט אֲפִלּוּ עַל הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים שֶׁיֶּשׁ לוֹ, שֶׁשָּׁם כָּלוּל כָּל חֶמְדַּת עוֹלָם הַזֶּה, וִיבַטֵּל הַכֹּל בִּשְׁבִיל אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' ה' אֶחָד" - שֶׁאָז עִקַּר בְּחִינַת הַבִּטּוּל לְבַטֵּל עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִכְלֹל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּמְסִירַתשׂ נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְעַל־כֵּן סוֹתְמִין הָעֵינַיִם בִּשְׁעַת אֲמִירַת קְרִיאַת־שְׁמַע, כְּדֵי לִכְלֹל בְּהַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל שָׁם כִּי אִם עַל־יְדֵי סְתִימַת עֵינַיִם הֵיטֵב מִכָּל חֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא. וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים: "וְאָהַבְתָּ וְכוּ' בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", בִּכְדֵי לְקַשֵּׁר אוֹר הָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל בְּלִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ וְּמְאֹדוֹ שֶׁהוּא הַמָּמוֹן, שֶׁיְּבַטֵּל הַכֹּל בִּשְׁבִיל אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁיִּתְפַּשֵּׁט הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזָה מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, רַק הַכֹּל יִהְיֶה מְקֻשָּׁר בֶּאֱמֶת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶל קִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (שם אותיות ט יא יב יד).
The matter of nullification is: to nullify the entire body completely — so that it has no sensation whatsoever — even of necessities — until one does not move one's eyelid, not move one's lips, not stir any limb. Rather let everything be nullified and all sensations completely nullified in ultimate nullification before the light of Hashem and before the Ultimate Purpose — where all is one, all is good. And afterward when one returns from the nullification — one must connect well the light of the reshimu from the nullification to one's heart, soul, and me'od [all one's might] — and to all one's physical sensations — where is the essential hold of seeing this world — which want to make one forget, G-d forbid, the light of the holiness of the aforementioned nullification. Therefore one must connect well the light of the aforementioned reshimu from the nullification — until the light of the aforementioned reshimu spreads over all his bodily powers and senses and limbs — until it spreads even over the money and possessions he has — where all the desire of this world is comprised — and he nullifies everything for the love of Hashem. And this is the aspect of: "Hear O Israel etc. — Hashem is One" — for then is the essential aspect of nullification — to nullify oneself before Him and to be included in His unity — with mesiras nefesh [self-sacrifice] for the sanctification of Hashem's Name. And therefore one closes the eyes at the time of saying Krias Shema — in order to be included in the Ultimate Purpose which is all-one. For it is impossible to be included there except through closing the eyes completely from all seeing of this world. And afterward one says: "and you shall love etc. — with all your heart and with all your soul and with all your might" — in order to connect the light of the aforementioned reshimu to one's heart, soul, and me'od which is money — nullifying everything for the love of Hashem. And the flickering of His divinity spreads over all the above — that there be no hold in them from seeing this world — but everything be truly connected to Hashem and to the fulfillment of the holy Torah.
עַל־יְדֵי טְבִילַת הַמִּקְוֶה זוֹכִין לְקַבֵּל הָרְשִׁימוּ מֵהַזְּרִיחָה שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין מַעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה שֶׁמּוֹשִׁיעִין מִכָּל הַצָּרוֹת וּמְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת (שם אות טז; ע' מקוה אות ל).
Through immersion in the mikveh one merits to receive the reshimu from the shining of the aforementioned nullification — and from there flow the wellsprings of salvation that save from all troubles and purify from all impurities.
עִנְיַן הַבִּטּוּל לְאֵין־סוֹף וְהָרְשִׁימוּ מֵהַבִּטּוּל הַנַּ"ל, שֶׁנַּעֲשִׂים כֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם כְּלַל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת וְכוּ' - זֶה מְבֹאָר וּמוּבָן בְּמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב: "אַנְתְּ הוּא חַד וְלֹא בְחֻשְׁבַּן וְכוּ' וְכוּ'" (שם אות יז; ע' תורה אות סא).
The matter of nullification before the Infinite and the reshimu from the aforementioned nullification — through which the holy vessels are made — which are the totality of the ten Sefirot etc. — this is explained and understood in the statement of Eliyahu, of blessed memory: "You are One and not in the count etc. etc." [the opening of Patach Eliyahu in the Tikunei Zohar].
כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לְכַוֵּן הָרְאוּת הֵיטֵב לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְזֶה בָּא מֵחֲמַת חֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא שֶׁמְּבַלְבְּלִין אוֹתוֹ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק הַרְבֵּה עַל זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא עַל־יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת וְהַבִּטּוּל הַנַּ"ל, וְכֵן לִזְכּוֹת לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית בֶּאֱמֶת וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת הוּא עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי־תְפִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת עִיּוּן־תְּפִלָּה - עִיּוּן דַּיְקָא. וּצְרִיכִין לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה' וְלִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת הַרְבֵּה עַל זֶה, וְעַל־יְדֵי הַדְּמָעוֹת אֵלּוּ זוֹכֶה לְגָרֵשׁ חֶלְקֵי הָרְאוּת שֶׁנָּטוּ אַחַר חֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, וְאָז זוֹכֶה לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְהִסְתַּכֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְאָז גַּם ה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁקִיף וּמַשְׁגִּיחַ עָלָיו גַּם־כֵּן מִלְמַעְלָה, כְּעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת, כָּךְ הוּא בָּא לֵרָאוֹת (שם אותיות ג יח; עיין בכיה אות ה; בין המצרים אות ח).
When one does not merit to direct one's sight properly — to look at the Ultimate Purpose in ultimate nullification — and this comes from the seeing of this world that confuses him — therefore one must pray and cry much for this to Hashem. And this depends on that — for the completeness of prayer is through the looking and nullification as above. And likewise — to merit to truly look at the Ultimate Purpose and truly nullify oneself before Him — is through the words of prayer. And this is the aspect of careful concentration in prayer [iyun tefillah] — concentration [iyun] specifically. And one must pour out one's heart like water before Hashem and weep with many tears for this. And through these tears one merits to expel the portions of sight that turned toward seeing this world — and then one merits to nullify oneself before Him and truly look toward Him. And then Hashem also looks and watches over him from above — as our Rabbis stated: "in the manner that one comes to see — so one comes to be seen."
עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁתַּחֲזֹר כָּל הַבְּרִיאָה וְתִהְיֶה נִכְלֶלֶת בְּאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁיַּחַזְרוּ כֻּלָּם לְשָׁרְשָׁם הָרִאשׁוֹן. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִמְצִיא כָּל הַבְּרִיאָה מֵאַיִן לְיֵשׁ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם וּדְבֵקוּתָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ יַעֲלוּ כָּל הַנִּבְרָאִים וְיַחַזְרוּ הַכֹּל לְשָׁרְשָׁם הָרִאשׁוֹן, שֶׁיַּחֲזֹר וְיֻכְלַל הַכֹּל בְּאֵין־ סוֹף. אַךְ כָּל זְמַן קִיּוּם הָעוֹלָם, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בְּחִינָה זוֹ בִּבְחִינַת "רָצוֹא וָשׁוֹב", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל דַּיְקָא, אֲשֶׁר זֶה כָּל תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח וְכוּ' וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" - כִּי בֶּאֱמֶת צְמִיחַת וְגִדּוּל כָּל הַצְּמָחִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים־דֵּעִים, כִּי בָּזֶה אָנוּ רוֹאִין בְּכָל עֵת נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת, שֶׁמִּגַּרְעִין אֶחָד גָּדֵל מִמֶּנּוּ כַּמָּה שִׁבֳּלִים, וְעִקַּר הַגִּדּוּל הוּא דַּיְקָא אַחַר שֶׁהַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה בָּאָרֶץ וְנַעֲשֶׂה כְּאַיִן וּכְאֶפֶס, אָז חוֹזֵר וְצוֹמֵחַ דָּבָר הַנִּצְמָח: אִילָנוֹת אוֹ תְּבוּאָה וְכַיּוֹצֵא. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדַּל וְיִצְמַח שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל־יְדֵי הַזְּרִיעָה בָּאָרֶץ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר כֹּחַ הַגִּדּוּל וְהַצּוֹמֵחַ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ הוּא בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי הַגִּדּוּל וְהַצְּמִיחָה הוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה חֲדָשָׁה, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹרְעִין הַגַּרְעִין בָּאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הוּא בְּחִינַת שִׁפְלוּת, בְּחִינַת אַיִן, וְשָׁם נִתְבַּלֶּה הַגַּרְעִין עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּאַיִן וּכְאֶפֶס וְלֹא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כִּי אִם מַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא, וְאָז נִכְלָל הַדָּבָר הַנִּזְרָע בְּאֵין־סוֹף עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְבַּלֶּה וְנִתְפַּשֵּׁט מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ, וַאֲזַי חוֹזֵר מִשָּׁם מֵאַיִן לְיֵשׁ וְחוֹזֵר וְנִתְחַדֵּשׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת, עַד שֶׁיּוֹצֵא וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ אִילָן גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם דָּבָר שֶׁיַּחֲזֹר וְיַעֲלֶה לְשָׁרְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף וּלְהִתְחַדֵּשׁ שָׁם בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב הַנַּ"ל כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, וְאָדָם בְּגִימַטְרִיָּא "מָה", וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כֹּחַ וְחָכְמָה בְּהָאָדָם, שֶׁיֶּשׁ לוֹ כֹּחַ בִּבְחִירָתוֹ לְהַפְשִׁיט עַצְמוֹ מִכָּל גַּשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר וּלְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל וְיֻכְלַל בְּאוֹר אֵין־סוֹף, בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ נִכְלָל עִמּוֹ בְּאֵין־סוֹף, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה לֹא צָמַח וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, כִּי הַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין־סוֹף, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הֶעֱלָה כָּל הַזְּרָעִים וְהֶחֱזִירָם לְשָׁרְשָׁם לְאֵין־סוֹף, וְעַל־יְדֵי־זֶה חָזַר וְהִמְשִׁיךְ מִשָּׁם הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵם מֵי־גְשָׁמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה צָמְחוּ כָּל הַצְּמָחִים וְכָל הָעֲשָׂבִים. וְכֵן עַכְשָׁו, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדְּלוּ שׁוּם צְמָחִים כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאָדָם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּי אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ". וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה לִפְעֹל עַל־יָדָהּ לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים הוּא רַק עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כְּמוֹ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִין בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְעַל־כֵּן הָיוּ נַעֲנִין בִּתְפִלָּתָם וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל־יְדֵי תְּפִלָתָם מִיָּד, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא גְּדֵלִים הַצְּמָחִים, כִּי עִקַּר גִּדּוּלָם עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל לְאֵין־סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל (הלכות כלאי הכרם, הלכה ב, אות א).
The essential creation was for this Ultimate Purpose — that all creation return and be included in the Infinite — for this is the essential purpose of all creatures of the world: that all return to their first root. For Hashem brought all of creation from nothing to existence for Israel the holy people — so that through their service and cleaving to Him — all creatures ascend and all returns to its first root — that all be included again in the Infinite. But during the entire period of the world's existence — this must necessarily be in the aspect of ratzo va-shov — for Hashem desires the world's sustenance so that we may serve Him in this lowly world specifically — which is the entire delight and pleasure of His blessed being. And this is the aspect of: "and all the plants of the field were not yet in the earth and all the herbs of the field had not yet sprouted etc. — and there was no man to work the ground" [Bereishis 2:5]. For in truth the sprouting and growth of all plants in the world is the wonders of the Perfector of Knowledge — for in this we see at every time the wonders of the Creator — He Who performs wonders at every time. From one grain grow many stalks. And the essential growth is specifically after the grain decomposes in the earth and becomes like nothing and nothingness — and then the planted thing returns and sprouts: trees or grain and the like. And therefore nothing can grow and sprout except through planting in the earth specifically — for the essential power of growth and sprouting is through the aspect of nullification before the Infinite — the aspect of the stripping of physicality. For growth and sprouting is the aspect of a new creation — therefore it is impossible except through planting the grain in the earth. And the earth is the aspect of lowliness — the aspect of ayin [nothing]. And there the grain decomposes until it becomes like nothing and nothingness — and only a trace of it remains. And then the planted thing is included in the Infinite — through decomposing and being stripped of its physicality. And then it returns from there from nothing to something and is renewed with added greatness — until a great tree or the like grows from it. But it is impossible for anything to return and ascend to its first root — to be nullified in the light of the Infinite and be renewed there in the aspect of ratzo va-shov — except through the human. For everything was created for the human — and adam [human] in gematria equals mah [what/nothing]. And Hashem gave power and wisdom to the human — so that through his free choice he has the power to strip himself of all the physicality of matter and to cleave to Hashem — until he is nullified and included in the light of the Infinite — in ratzo va-shov — all the days of his life. And through this all the world in its totality is included with him in the Infinite — for everything depends on him as above. And therefore all the plants of the field did not sprout and did not come out into the air of the world — until Adam the first man came and prayed for rain. For prayer is the aspect of cleaving and nullification before the Infinite — and through this he elevated all the seeds and returned them to their root — to the Infinite — and through this drew back from there the supernal blessing and abundance which are the rain-waters. And through this all the plants and all the herbs grew. And likewise now — nothing can grow except through the human — and primarily through prayer. For rain descends only through the prayers of Israel — as it is written: "and He commanded for it through the one who intercedes" [Iyov 36:32]. And the essential completeness of prayer to act through it to draw rain — is only through prayer with self-nullification [mesirus nefesh] in the aspect of stripping of physicality — as the early Chassidim would pray with the stripping of physicality. And therefore they were answered in their prayer and rain fell through their prayer immediately. And through this specifically the plants grow — for the essential growth is through the aspect of nullification before the Infinite in ratzo va-shov — which is the aspect of the completeness of prayer as above.
הָאָדָם נִבְרָא, שֶׁיִּזְכֶּה לְדַעַת שָׁלֵם, שֶׁשָּׁם אֵין חִלּוּק בֵּין חֶסֶד לְדִין, כִּי כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי בִּטּוּל לְאֵין־סוֹף, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן הִזְהִירוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹאכַל", הַיְנוּ, שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדוֹ יוֹדְעִין הֶפְרֵשׁ בֵּין טוֹב לָרַע, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין הַמְאֹרָעוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם פָּגַם בָּזֶה, עַל־כֵּן נִתְקַלְלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, כִּי עַכְשָׁו צָרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְדוֹלָה קֹדֶם שֶׁמַּמְשִׁיךְ מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה, כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל בֶּאֱמֶת לְאוֹר הָאֵין־סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם פַּרְנָסָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גִּדּוּל הַתְּבוּאָה וְכוּ' מִן הָאָרֶץ, שֶׁגְּדֵלִים רַק עַל־יְדֵי הַבִּטּוּל לְאֵין־סוֹף כַּנַּ"ל. וְעַכְשָׁו מֵחֲמַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּתְאַחֲזָה בְּהָאָדָם, עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם בִּיגִיעָה גְדוֹלָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם יְגִיעָה גְדוֹלָה לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת, וְאָז יִזְכֶּה לַבִּטּוּל הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁעַל־יְדֵי הָאָדָם הַזֶּה דַּיְקָא שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, עַל־יָדוֹ דַּיְקָא גְּדֵלִים כָּל הַצְּמָחִים וְנִמְשָׁךְ כָּל הַפַּרְנָסָה לָעוֹלָם (שם אות ג).
The human was created to merit complete da'as — where there is no distinction between kindness and judgment — for all is good, all is one. This one merits through nullification before the Infinite — as explained within. And therefore Hashem warned him: "and from the Tree of the Knowledge of Good and Evil you shall not eat" — namely not to eat from the aforementioned tree through which one perceives a difference between good and evil — namely that there be a distinction for him between good and evil occurrences. And since the human blemished this — the earth was cursed on his account. For now the human requires great effort before drawing food and livelihood. For now it is impossible to truly nullify oneself before the light of the Infinite in ratzo va-shov to draw livelihood from there — which is the aspect of the growth of grain etc. from the earth — which grows only through nullification before the Infinite as above. And now because of the filth of the serpent that took hold of the human — it is impossible to merit this except through great effort — namely: the human must exert great effort to break all the desires and character traits. And then he will merit this nullification in completeness — and through this very human who merits this — through him specifically all the plants grow and all livelihood for the world is drawn.
לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּל בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַדְּשִׁין עַצְמוֹ תְּחִלָּה וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת, וְשָׁבִין בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּמִתְוַדִּין וִדּוּישׂדְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם, אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בְּאֵין־סוֹף. וְגַם אָז אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבִּטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע עֲדַיִן בְּתַאֲווֹת גַּשְׁמִיּוֹת, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל; וַאֲפִלּוּ אִם יִתְנוֹצֵץ לוֹ לִפְעָמִים וְיִרְצֶה לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל בְּאֵין־סוֹף יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ - יוּכַל לִפְגֹּם בָּזֶה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה: "פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה'". וַאֲפִלּוּ בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים מָצִינוּ, בְּאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לְפַרְדֵּס, שֶׁלֹּא יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם כִּי אִם רַבִּי עֲקִיבָא, כִּי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה הָיָה גַּם בְּחִינַת הַפְּגָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמוּתוּ, כַּיָּדוּעַ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לַבִּטּוּל הַזֶּה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. גַּם אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל, שֶׁאָז נִשְׁפָּע עָלָיו דַּעַת גָּדוֹל וּמֹחִין גְּדוֹלִים מֵאוֹר הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַבִּטּוּל, צְרִיכִין גַּם־כֵּן שֶׁיִּהְיוּ כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁל הַבִּטּוּל וְהַגְדָּלַת הַדַּעַת הַבָּא עַל יְדֵי זֶה (שם אות ה).
Not everyone who wishes to take the Name may take it. And it is impossible to merit the aforementioned aspect of nullification in completeness except when one first sanctifies oneself and breaks all the character traits and desires that flow from the four elements — and returns in complete teshuvah — and confesses verbal confession before a Torah scholar. Then specifically can one be included in the Infinite. And even then it is impossible to be completely nullified — for Hashem desires our service — therefore the nullification must be in the aspect of ratzo va-shov as above. But one who is still immersed in physical desires — certainly cannot merit the aspect of nullification. And even if it sometimes flickers to him and he wants to ascend and be included in the Infinite more than is fitting for his level — he can blemish through this, G-d forbid. This is the aspect of the warning: "lest they break through to go up to Hashem" [Shemos 19:24]. And even among great Tzadikim we find: the four who entered the Pardes [orchard of mystical knowledge] — only Rabbi Akiva came out in peace. For the excess of oil causes the lamp to go out, G-d forbid. And this was also the aspect of the blemish of Nadav and Avihu — in their drawing close before Hashem and they died — as is known. Therefore one must pray much to Hashem — to merit this nullification in holiness and purity according to one's level. Also afterward when one returns from the nullification — when great da'as and great mochin are then poured upon him from the light of the reshimu that remains from the nullification — one's vessels of the mochin must also be holy and pure — to be able to receive this holy reshimu of the nullification and the greatness of da'as that comes through it.
הִתְנוֹצְצוּת זְרִיחַת הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּשְׁאָר בְּהַדַּעַת מֵאוֹר בִּטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף הִיא מְאִירָה כַּבְּרָקִים מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת "וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ", וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל יִרְאָה גְדוֹלָה עַל הָאָדָם, וְהַיִּרְאָה הַזֹּאת הוּא עִקַּר הַהַשְׁאָרָה וְהַקִּיּוּם שֶׁל זְרִיחַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הָרְשִׁימוּ מֵהַבִּטּוּל (הל' בכור בהמה טהורה, הלכה ד, אות ב).
The flickering of the shining of the holy reshimu that remains in the da'as from the light of nullification before the Infinite — it illuminates like actual lightning — the aspect of: "and Hashem shall appear over them — and His arrow shall go forth like lightning" [Zechariah 9:14]. And through this great awe falls upon the person. And this awe is the essential residue and sustaining of the shining of His light through the reshimu from the nullification.
מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף עַל־יְדֵי הַשָּׂגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכְלִין הַמְבֹאָרִים בִּפְנִים, אָז צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ", כִּי נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ וְכוּ'", וְאָז - "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי" - שֶׁהוּא הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כִּי אָז זוֹכֶה לְהַכּוֹת וּלְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְזוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם בִּבְחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי־בִינָה, שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַיִּפֶּן כֹּה וָכֹה וְכוּ'", כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים (הל' אישות ה"ד, אות יז).
One who merits to be nullified and included in the light of the Infinite through the attainment of the nine holy palaces [tisha heichalin] explained within — must then be nullified in ultimate nullification as if one does not exist in the world — the aspect of: "and he looked and there was no man" [Shemos 2:12]. For one is completely nullified — the aspect of: "and no man shall be in the Tent of Meeting when he comes etc." [Vayikra 16:17]. And then: "and he struck the Egyptian" — which is the Sitra Achra. For then one merits to strike and subdue and break and completely nullify the Sitra Achra — which is the aspect of the palaces of reversals [heichalei ha-temuros] — since one has already been completely nullified. And one merits to draw the light from there in the aspect of the fifty gates of Binah — which are the fifty letters of Krias Shema — the aspect of: "and he looked this way and that way etc." [Shemos 2:12] — as brought in the Tikunim.
כָּל הַהִשְׁתַּחֲוָאוֹת הֵם בִּבְחִינַת בִּטּוּל, שֶׁנּוֹפֵל לָאָרֶץ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וּפוֹשֵׁט יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, מֵחֲמַת גֹּדֶל אוֹר הַצַּח שֶׁנִּגְלֶה אֵלָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכְלִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשָּׂגַת אוֹר הָאֵין־סוֹף, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַהִשְׁתַּחֲוָאָה בְּחִינַת בִּטּוּל, וּמֵחֲמַת שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל־יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה וּבִזְרִיזוּת גָּדוֹל בִּבְחִינַת 'הֱוֵה רָץ לְמִצְוָה'. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם... וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה", כִּי עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה וְהָרִיצָה וְהַזְּרִיזוּת זָכָה לִבְחִינַת הַשָּׂגַת אוֹרוֹת הַצַּחְצָחוֹת הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם בְּחִינַת הִשְׁתַּחֲוָיָה. וְזֶה: "וַיֹּאמַר וְכוּ' אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ", כִּי צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁלֹּא יַעֲבֹר מִמֶּנּוּ הַהִתְגַּלּוּת וְהַהִתְנוֹצְצוּת מְהֵרָה, עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר לוֹ רְשִׁימָה טוֹבָה שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד. וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה בִּבְחִינָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ: "אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ וְכוּ'". עַיֵּן פְּנִים (שם אות יט).
All the prostrations [hishtachaviyos] are the aspect of nullification — falling to the ground and prostrating oneself — stretching out one's hands and feet in nullification of all sensations — from the greatness of the pure light that is revealed to one. This is the aspect of the attainment of the nine palaces — which is the aspect of attaining the light of the Infinite — in the aspect of matei v'lo matei. And there is the essential prostration — the aspect of nullification. And one merits this through performing the mitzvah with joy and great alacrity — the aspect of "be swift to perform a mitzvah" [Avos 4:2]. And this is the aspect of: "and he saw and he ran toward them… and he bowed to the ground" [Bereishis 18:2] — for through the joy and running and alacrity one merited the attainment of the shining lights as above — where is the aspect of prostration. And this is: "and he said etc. — please do not pass away from over your servant" [Bereishis 18:3] — for one must strive greatly that the revelation and flickering not pass from him quickly — until a good reshimu remains with him to give himself life always. And one must ask greatly from Hashem for this — in the aspect of how Avraham our father requested: "please do not pass away from over your servant etc." Overview. This chapter is one of the most philosophically concentrated in the entire volume — a sustained meditation on the single act of bitul (self-nullification before the Infinite) and on the reshimu (the divine impression or trace) that the act leaves behind. Everything in the chapter — Torah, prayer, da'as, agriculture, the mitzvos, prostration, rain — is shown to flow from this one axis. The core structure: ratzo va-shov (entries 1–5). Entry 1 states the practice plainly: close one's eyes forcefully and nullify oneself before the light of the Infinite — and all suffering is nullified. Entry 4 gives the Kabbalistic structure: the soul in the aspect of the lower world approaches the Infinite in the mode of matei v'lo matei — reaching and not reaching. One cannot stay in the nullification — one would be annihilated. Entry 5 explains: the essential gift is not the nullification itself but the reshimu — the impression — that remains. Like the flash of a lightning bolt that, though it has passed, leaves an afterglow, the reshimu of the Infinite remains in one's being after returning from nullification. And from this impression the thirteen attributes of mercy are drawn — and from those thirteen attributes the entire Torah flows. Practical applications (entries 3, 6). Entry 3 is a direct practical instruction: specifically when darkness prevails — in spiritual or material matters — that is precisely when to practice this: close the eyes, nullify toward the All-One, all-good. Entry 6 develops this through three images: the verse about hiding in one's chambers until wrath passes; Noah's ark whose skylight was directed only upward; and Moses raising his hands during the battle with Amalek — "when Israel looks upward." All three are the same teaching: turn away from the seeing of this world, direct one's gaze to the Ultimate Purpose above. Prayer and Torah as the reshimu's vessels (entry 7). The early Chassidim waited one hour before and one hour after prayer — a fact our Rabbis mention but whose depth this entry plumbs. Before prayer: to achieve nullification. After prayer: to secure the reshimu, bind it to the body, let it spread and become Torah novellae. This is how Torah and prayer depend on each other. The body as vessel (entry 8). The entire system of Torah and mitzvos is now explained through this single function: they sanctify the body so that it can hold the reshimu. A blemished body cannot hold it — even if one briefly reaches nullification, the impression immediately fades. Hashem had mercy and gave the Torah to Moshe — so that even ordinary people who fulfill the commandments at minimum can receive some flickering of the reshimu according to their level. Krias Shema as the map (entry 9). The three-part structure of Krias Shema precisely maps the process: closing the eyes for Shema is the nullification; "you shall love with all your heart, soul, and might" is the binding of the reshimu to heart, soul, and possessions — spreading the impression through the entire person. Agriculture and creation (entries 13–14). Entry 13 is the chapter's most expansive teaching — the entire physical process of plant growth is explained as a cosmic expression of the bitul-reshimu cycle. The grain must decompose in the earth — become truly nothing — before new life emerges. The earth is the aspect of lowliness and ayin (nothingness). Adam's first act was to pray for rain — which drew the blessing from nullification into the world. Entry 14 connects this to the sin of the Tree of Knowledge: the ability to directly draw sustenance through nullification was damaged — and now requires great effort to break desires and character traits first. Cautions (entry 15). Not everyone may simply attempt this. The blemished body cannot hold the reshimu. And even purified souls must not exceed their level — the four who entered the Pardes, Nadav and Avihu — these are warnings that reaching beyond one's preparation brings destruction rather than illumination. נ נח נחמ נחמן מאומן
Loading comments…