Gaavah va-Anavah (Pride and Humility)
אוצר היראה - Otzar HaYirah
כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. כִּי עַל־יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי גַּדְלוּת בָּאִים לְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (הלכות נט"י שחרית, הל' ג, אות ה).
All sins flow from the aspect of disorder [she-lo cha-seder] — which comes about through one's claiming sovereignty for oneself — namely through arrogance [gadlus]. For from there is the hold of all strict judgments — from which the hold of the Evil Inclination and the kelippos flows — and from them all sins. For through pride all sins come, G-d forbid — for one who is arrogant is as if worshiping idolatry — and one who acknowledges idolatry is as if denying the entire Torah. It emerges: through arrogance one comes to all sins, G-d forbid. And therefore the essential teshuvah for all sins is lowliness — that one place oneself as dust to be trampled — and feel one's lowliness and distance from Hashem — and humble oneself and break one's heart before Hashem. Through this Hashem forgives one — and all strict judgments are nullified from one.
עִקַּר חֵטְא הָרִאשׁוֹן מֵאָדָם וְחַוָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת גַּדְלוּת, בְּחִינַת אֲנָא אֶמְלֹךְ, שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת בִּבְחִינַת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשָׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עֲבוּר חֵטְא זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה... וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר; וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִגְזַר גְּזֵרַת מִיתָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. אֲבָל אַחַר־כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְתַּקֵּן קְצָת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן חֵטְא זֶה כָּל יְמוֹת עוֹלָם. וְעִקַּר זְמַן הַתִּקּוּן הוּא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ וְקִלְקְלוּ וְנִתְתַּקְּנוּ. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְשׁוּבָה. וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, מִבְּחִינַת גַּדְלוּת, כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בִּתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרִימִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, לַחֲזֹר וּלְכָלְלוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (שם).
The essential first sin of Adam and Chavah was through the aspect of arrogance — the aspect of ana emloch [I will reign]. The primordial serpent implanted in them jealousy and desire to reign and be arrogant — the aspect of: "and you shall be like G-d" — as our Rabbis stated. And through this everything became disordered — which is the aspect of all the strict judgments and decrees decreed upon the world on account of this sin — as it is written: "in toil you shall eat it... and thorns and thistles it shall sprout for you" [Bereishis 3:17–18]. For all this is the aspect of disorder. And also through this the decree of death was issued — flowing from the aspect of disorder. But afterward they did teshuvah and it was somewhat rectified — yet even so we still need to engage in rectifying this sin all the days of the world. And the essential time of the rectification is on Rosh Hashana — which is the first day of creation — on which they were created, sinned, and were rectified. And therefore Rosh Hashana is the first day of the ten days of teshuvah. And one must strive on Rosh Hashana to do teshuvah for all the sins flowing from the aspect of disorder — from the aspect of arrogance as above. And to nullify oneself before Hashem in complete nullification — and to cry to Hashem and enthrone Him in wholeness — without any wisdoms or self-glorification at all. And through this one raises the entire world that was created then — which is in the aspect of disorder — to return and include it in Hashem in the aspect of order [ka-seder]. And this is the essential rectification of all the worlds.
עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא בְּהַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא גֵּאוּת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק, עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל מֹחִין גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת (שם).
The essential blemish of pride is in the mochin [mindstates] — namely: one wants to draw the mochin into the Malchus of the Sitra Achra — which is arrogance — since one imagines that one has already attained some intellect and is a learned person or a Kabbalist or a Tzadik — until one feels worthy to reign and dominate. And therefore the rectification for this is: to nullify and remove the intellect completely — and accept upon oneself the yoke of the Kingdom of Heaven in wholeness and simplicity and complete faith — without any wisdoms at all. And through this specifically one afterward merits to receive truly great and holy mochin.
מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, וְכֵן כַּמָּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סִפֵּר וְכָתַב בְּעַצְמוֹ כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְפַּעֲלוּ מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלָּהֶם כְּלָל, כִּי זָכוּ לְבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין וְרַשָּׁאִין לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן זֶה דַּיְקָא עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל־כֵּן שְׁאָר כָּל אָדָם צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת בִּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", בְּחִינַת שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' תפילין, הל' ו, אות ה).
One who merits true humility [anavah] — who is literally nothing [ayin mamash] — and nullifies himself in ultimate completeness before Him — can reign and dominate and glorify himself in all manner of glorification. And even so he is truly humble — as we find with the great Tzadikim who glorified themselves with very great glorification — such as Rabbi Shimon bar Yochai — and likewise many Tannaim and Amoraim — and likewise Moshe our teacher, peace be upon him, who himself recounted and wrote all his own greatness and awesome deeds. Yet they were not affected by their glorification at all — for they merited the nullification of all sensations. Through this they could and were permitted to glorify themselves in all manner of glorification — and even so this was specifically the essential ultimate completeness of their true humility. But not every person merits this in completeness. Therefore all other people must conduct themselves in humility and lowliness in simplicity — the aspect of: "and my soul shall be as dust to all" — the aspect of one who becomes neighbor to the dust in his lifetime — as our Rabbis stated.
עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם - שֶׁיָּבוֹא לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ. וְזֶה עִקַּר עֲנָוָה אֲמִתִּית לִהְיוֹת בָּטֵל וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּ"י, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שׁוּם תַּעֲנוּג וַאֲחִיזָה בְּאֵיזֶה יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כְּאִלּוּ צָרִיךְ לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר חוּץ מֵאֱלָקוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - חָלִילָה לְּךָ מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְאֵינְךָ צָרִיךְ עוֹד שׁוּם דָּבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן בְּאֵיזֶה גַּסּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא, כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גַּסּוּת וְהוּא מְבַטֵּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ הוּא אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג וְחַיּוּת, כִּי אִם חַיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה דַּי לוֹ וְאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר, רַק לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' לְבַד - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (שם אות ח).
The essential ultimate purpose of the person is to come to the ultimate nullification truly — until one is literally nothing [ayin mamash]. And this is the essential true humility — to be nullified and included in Him — to delight in Hashem. This is the hoped-for happiness that no eye has seen. And this is the aspect of Shaday — and our Rabbis stated: there is enough in My divinity for every creature. Namely: you do not need any pleasure or hold in any existence or physicality — as if you need, G-d forbid, some other thing besides His divinity. Far be this from you — for in truth there is enough in His divinity for every creature. And you need nothing else at all. For one who still has some hold in any coarseness and physicality is far from Hashem. And the essential true humility is: when there is no coarseness in one at all — and one nullifies all sensations in ultimate nullification — as if one is literally nothing — and has no pleasure or vitality except the vitality of Hashem Himself. And this is sufficient — one needs nothing more. Only to be literally nothing and to delight in Hashem alone — happy is one who merits this.
אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הָעֲנָוָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִהְיוֹת עָצֵל וְנִבְזֶה, שֶׁקּוֹרִין "שְׁלֵיימַזְלְנִיק", כִּי זֶה כְּמוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר־חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". כִּי כְּשֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת, אֲזַי עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת, שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת. וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגַג עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דּוֹאֵג, וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹכִיחוֹ עַל עֲנָוָה זֹאת: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת אַיִן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָו מְאֹד, לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן וּמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר־ חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים (שם אות כג).
Even though the essential humility is to be literally nothing — even so it is forbidden to be lazy and contemptible — what they call a shleimaz'lnik [a hapless do-nothing]. For this is like invalid humility, G-d forbid. For one must be very strong and brave and mighty — to stand against all who prevent the service of Hashem — the aspect of: "and his heart was elevated in the ways of Hashem" [Divrei ha-Yamim II 17:6]. For when one nullifies oneself before the arrogant ones who want to distance one from the ways of truth — then through one's humility one gives strength to the pride — which are the aforementioned arrogant ones. And therefore invalid humility is the aspect of the blemish of pride. And this was the blemish of Shaul — who let Agag live — by nullifying his mind before Do'eg. And the prophet Shmuel rebuked him for this humility: "are you not, even though you are small in your own eyes, the head of the tribes of Israel?" [Shmuel I 15:17]. And the rectification was through Mordechai — who although he was truly humble in the aspect of nothing — even so he did not want to humble himself before the arrogant ones — which are the aspect of Haman — as it is written: "and Mordechai would not bow and would not prostrate himself." And in truth there is in this matter a very great and fine balance — one must be very humble — to be in the aspect of literally nothing and nothingness — and even so be a mighty warrior and very strong against all the wicked and all who prevent.
מֹחִין דְּקַטְנוּת אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל, רַק מְעַקְּמִין אֶת הַלֵּב מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בִּפְרָט בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח (שֶׁאָז הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת), כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. לָכֵן כָּל אָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת־מִצְרַיִם, וְלִפְעָמִים מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר וּמְעַקֵּם לִבּוֹ בִּבְחִינַת קַטְנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֲנָוָה, וְרוֹצֶה לְרַחֲקוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁיַּעֲשֶֹׁה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּלְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמִים? הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים! וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק הָרוֹצֶה לְגָאֳלוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם: וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֶּןשׂלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה?! בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶה קַטְנוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל וּלְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲנָוָה רָעָה כָּזֹאת. כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִגְאֻלָּה וּלְהִתְקָרְבוּת, וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יִבְטַח בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזָר־לוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד תָּמִיד וְיִגְאַל אוֹתוֹ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי כְּלָל (שם אות לא).
The mochin of smallness [mochin d'katnus] are not humility at all — rather they twist the heart away from Hashem. And one must be very very careful of this — especially at the beginning of drawing close — for this is the aspect of the prohibition of leaven [chametz] on Passover (when the beginning of drawing close occurs) — as explained within. Therefore every person — when wanting to draw close to Hashem — which is the aspect of the Exodus from Egypt — and sometimes the adversary plots against one and twists one's heart through the smallness flowing from the mochin of smallness — and it seems to one as if this is humility. And through this he wants to distance one from Hashem — for one says in one's heart: what am I — that Hashem should make such miracles for me and draw me close with mercy? Surely I know the greatness of my many sins and transgressions! And because of this one does not believe in the words of the Tzadik who wants to redeem and truly restore one to Hashem. And from this flows all the trials through which our ancestors tested the Holy One in the desert — all of it was through the crookedness of heart flowing from the mochin of smallness — until they said in their hearts: and are we worthy that Hashem give us bread and water in the desert through such miracles?! Especially when they saw they were truly experiencing great suffering and lacks. And in truth they erred greatly in this — for this is the smallness of the Sitra Achra. And one must be very careful not to fall and distance oneself, G-d forbid, through such evil humility. For certainly a person must know one's lack — that one is not worthy of redemption and drawing close — and feel much shame in oneself. But not that one distance oneself through this, G-d forbid. Rather on the contrary: trust in Hashem's kindness and in the power and merit of the true Tzadikim — that Hashem will help one and do kindness with one always and redeem one with complete redemption — even though one is not at all worthy.
עִקַּר הָעֲנָוָה - כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת בְּתַכְלִית מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאָז דַּיְקָא יִהְיֶה בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל כָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְכָל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּיַחַד, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לַהֲבִינוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְשָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הַנַּ"ל (הל' תפלת המנחה, הל' ה, אות א).
The essential humility — is when one merits to be in the ultimate mochin of greatness [mochin d'gadlus] — and then specifically will one be in the ultimate humility and nullification. The aspect of: "in the place of His greatness — there you find His humility" [Megillah 31a]. This is the aspect of the humility of Moshe our teacher — as above. And then specifically does one merit to sweeten all the strict judgments of the world that hold on to the mochin of smallness. For the essential sweetening is through the supernal intellect that comprises all the mochin of greatness and all the mochin of smallness together — and from there is the essential complete sweetening. And this supernal intellect — which is above all mochin — the world cannot understand or attain it except for one who merits it. And there is the essential completeness of the aforementioned humility.
עִקַּר הַנְּפִילָה וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לִפְעָמִים בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל עוֹד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן - כָּל זֶה רַק עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁמֵּחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְיַגַּע בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם כָּל־ כָּךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר - הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'". כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּסּוּת, אֲזַי כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה יְרִידָה וְשִׁפְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשִּׁפְלוּת וְהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד ה' אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, וְהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה, שׁוּב אֵינוֹ רוֹצֶה כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, וּמְבַקֵּשׁ תּוֹאֲנָה לִפְרשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים בֶּאֱמֶת, אֲזַי הוּא מְרֻצֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא יִזְכֶּה לְשׁוּם מַעֲלָה, רַק שֶׁיֵּקַל מֵעָלָיו מְעַט עָנְשֵׁי הַגֵּיהִנּוֹם וְכוּ', אוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא, וְעַל־יְדֵי כָּל הַיְרִידוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, וְאָז זוֹכֶה לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמִתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'יְרִידָה - תַּכְלִית הָעֲלִיָּה', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ חֲסָדִים כָּאֵלֶּה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוּכַל לְהִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לִזְכוּת וּלְטוֹבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ הָאָדָם לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ, רַק יְצַפֶּה וִיקַוֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקִוּוּי אַחַר קִוּוּי, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ, כִּי עִם ה' הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְקַוּוֹת וּלְצַפּוֹת בְּקִוּוּי אַחַר קִוּוּי עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם (הל' פסח, הל' ט, אות ט; עיין התחזקות אות נ).
The essential falling and weakness of mind that a person sometimes experiences in serving Hashem — until through this one falls even more, may the Merciful One save us — all this comes only from arrogance. For because of one's coarseness it seems to one that one has already worked so much in the service of Hashem — yet is still far from Hashem. And through this one falls greatly in one's mind — for it seems to one that one is toiling in vain. And through this one falls completely, G-d forbid. But one who truly desires — knows one's lowliness truly and the greatness of the Creator — until for him all the efforts and service in the world are worthwhile for a single point of flickering divinity. And one gladdens oneself with every single point one finds in oneself from the holiness of Israel. And the more one sees one's distance — the more one comes to truly greater lowliness and humility. And through this one comes to even more joy — as it is written: "and the humble shall increase their joy in Hashem etc." [Yeshayahu 29:19]. For one who has coarseness — when coming to some descent and lowliness, G-d forbid, in the service of Hashem — cannot bear one's lowliness and descent. For one would be willing to serve Hashem only if one would merit to be a great Tzadik and chassid etc. But when one sees one does not merit this — and is so far and sunk in such lowliness — one no longer wants at all, G-d forbid — and seeks a pretext to depart, G-d forbid, from Hashem completely. But one who truly wants to spare one's true life — is willing to serve Hashem with whatever one can — even if, G-d forbid, one merits no level at all — if only one's punishment in Gehinnom be lightened somewhat — or one merits some small good point in the world. And through all the descents, G-d forbid, one comes to true lowliness. And then one merits great joy and draws closer to Hashem — the aspect of: "descent — the ultimate ascent." For Hashem dwells with the crushed. For in truth there are such kindnesses from Hashem — that everything can be reversed to merit and good — as long as the person does not let oneself fall — but waits and hopes for Hashem — hope after hope — until one returns to Hashem and He has mercy.
כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הֵם מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן מְדַמִּין אֶת עַצְמָן לְכֹחַ הַמּוֹשֵׁךְ, כִּי הָאָדָם נִמְשָׁךְ בְּטִבְעוֹ אַחֲרֵיהֶם; אֲבָל הָאֱמֶת יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין זֶה כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ הָאֲמִתִּי, כִּי הָעִקָּר צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר הַקְּדֻשָּׁה וְהָאֱמֶת, שֶׁהוּא אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים; רַק מֵרֹב גַּשְׁמִיּוּת הָאָדָם וּמֵרִבּוּי הָעֲו?ֹנוֹת נִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הֵם רַק מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, שֶׁהוּא רַק לְפִי שָׁעָה קַלָּה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאדָם אֵיךְ שֶׁהוּא, שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל־כָּל־פָּנִים בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ, לְשֹׁרֶשׁ חַיּוּתוֹ וּמְקוֹר קְדֻשָּׁתוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי יִתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיֵדַע הֵיכָן כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ הָאֲמִתִּי דִּקְדֻשָּׁה. וְהָעִקָּר הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁהַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו, רָאוּי לוֹ שֶׁעַל־ כָּל־פָּנִים לֹא יִרְצֶה בְּכָבוֹד וְיֵדַע שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת, וְיָשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר וִיבַטֵּל כְּבוֹדוֹ נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, וְשָׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה עַל כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ הוּא עַל־יְדֵי בִּטּוּל הַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", כִּי הֶעָפָר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ כַּנַּ"ל (הלכות יום טוב, הלכה ה, אות יא).
All the desires and confusions are from the aspect of the compelling force [koach ha-machrich]. But even so they portray themselves as the drawing force [koach ha-moshech] — for the person is naturally drawn after them. But in truth every Israelite knows that this is not the true drawing force — for the essential is that the person be drawn after holiness and truth — after Hashem and His holy Torah and His true Tzadikim. Only because of the person's great physicality and the multiplicity of sins — the matter reversed itself — until one is drawn after the desires and obstacles and confusions as if they have the drawing force, G-d forbid — which in truth they only have the compelling force — which lasts only a brief moment. And therefore a person must somehow prevail at all events with good desires — to draw oneself to one's root — to the root of one's vitality and the source of one's holiness. And then certainly the truth will be revealed to one — and one will know where the true holy drawing force is. And the essential is lowliness — that when a person sees that desires and confusions prevail over one — one should at all events at least not want honor — and know one's lowliness truly — and place oneself as dust — and nullify one's honor before the honor of Hashem — which is the root of all. And there is the essential root of the holy drawing force. For the essential strengthening of the holy drawing force over the compelling force is through nullifying pride and honor — the aspect of: "and my soul shall be as dust to all" — for dust has the drawing force. And through this the honor of Hashem is revealed — which is the root of the drawing force as above.
עִקַּר הַנְּפִילָה שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁשָּׁם עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת, אָז אֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְזֶה עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן (הל' שחיטה ה"ג, אות ג).
The essential falling of every person is through arrogance — for there is the essential of all fallings. For in truth there is no falling in the world at all — for Hashem is in every place — for the whole earth is full of His glory. But when one has arrogance — then "I and he cannot dwell etc." — as our Rabbis stated. And this is the essential of all fallings, may the Merciful One save us.
עִקַּר בִּטּוּל הַשֶּׁקֶר וְהִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ מִכֹּל וָכֹל, עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עָפָר מַמָּשׁ, בְּחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה" (הל' סימני בהמה וחיה, הל' ד, אות כח; ע' אמת אות טו).
The essential nullification of falsehood and the revelation of truth is through nullifying oneself completely — until one is in the aspect of literally dust — the aspect of: "and my soul shall be as dust to all."
יֵשׁ מְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וּכְבוֹדֵי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן", וּכְשֶׁנּוֹפֵל הָאָדָם לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, וְרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹאֵל וּמְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", אֲזַי זֶה עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ וְיָכוֹל לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי בְּחִינַת "אַיֵּה" הַנַּ"ל הוא בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹנְקִים כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֶׁהָיָה בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר כָּל עִנְיָן זֶה בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת לִבְחִינַת הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ הַנַּ"ל עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל־יְדֵי־זֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל, כִּי אִם כְּשֶׁהוּא עָנָו וְשָׁפָל וּמְבַטֵּל לְעֵת־עַתָּה עַל־כָּל־פָּנִים כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל רַק לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הוּא יָכוֹל לְבַקֵּשׁ אֶת ה' בִּבְחִינַת "בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ" - עַנְוֵי אֶרֶץ דַּיְקָא, כִּי כָל זְמַן שֶׁהָאָדָם רוֹדֵף אַחַר כְּבוֹד עַצְמוֹ, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ כָּבוֹד אַחֵר חוּץ מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בֶּאֱמֶת עַל הַמִּתְגָּאֶה, שֶׁהוּא כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲזַי הוּא רָחוֹק עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר בְּתַכְלִית הָרִחוּק, כִּי כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד - הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, כִּי עַל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר: "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן", וַאֲזַי נִסְתָּר וְנֶעְלָם מִמֶּנּוּ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין אֲפִלּוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כִּי אֵין יוֹדְעִין כְּלָל מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת כָּבוֹד אַחֵר, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין כָּל מִינֵי כָּבוֹד אַחֵר וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל, רַק רוֹצִין בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִּכְבוֹד אַחֵר רַק בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה עֲלִיָּתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁאָמְרוּ, שֶׁכָּל הָאִסּוּרִין בְּטֵלִין בְּשִׁשִּׁים חוּץ מֵחֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד וּשְׁאָר דְּבָרִים חֲשׁוּבִים. כִּי שֹׁרֶשׁ הָעִנְיָן מַה שֶּׁיָּכוֹל הָאִסּוּר לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִתְהַפֵּךְ לְהֶתֵּר, זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ הַנַּ"ל זוֹכִין לַעֲלוֹת לִבְחִינַת "אַיֵּה" בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם, וְשָׁם יְכוֹלִין כָּל הַיְרִידוֹת לְהִתְהַפֵּךְ לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲבָל צְרִיכִין עַל־ כָּל־פָּנִים לְעֵת־עַתָּה לְבַטֵּל כְּבוֹד עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּעֵינָיו בִּבְחִינַת חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד וְדָבָר חָשׁוּב, כִּי אָז בְּחִינַת הָאִסּוּר שֶׁלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל, כִּי אָז אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת לְהַבַּקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת, זֹאת הַבְּחִינָה, שֶׁהַיְרִידָה תִּתְהַפֵּךְ לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ "אַיֵּה" הַנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם בְּכֹחַ הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, הַמְבַטְּלִים כְּבוֹד עַצְמָם לְגַמְרֵי וְעוֹסְקִים כָּל יְמֵיהֶם בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם כְּבוֹד ה' עַל־יְדֵי כְּלַל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁיּוֹנְקִים מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁמֵּחֲמַת גֹּדֶל הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁיֶּשׁ שָׁם, עַל־יְדֵי־ זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם יְנִיקַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַכְּפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, שֶׁרוֹצִים לְהַעְלִים וּלְהַסְתִּיר לְגַמְרֵי כְּבוֹד אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הַנַּ"ל, בְּגֹדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת עֲבוֹדָתָם זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם דַּיְקָא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַיְדִיעוֹת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ שֶׁעַל־יְדֵי כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת נִמְשָׁכִין כֻּלָּם בְּשָׁרְשָׁן מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, עַל־כֵּן הֵם יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל אֲפִלּוּ עַל כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנּוֹפְלִים, שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ גַּם הֵם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם מִמְּקוֹמָם הַשָּׁפָל וְהַנָּמוּךְ, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹלִין אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. עַיֵּן עוֹד פְּנִים, שָׁם מְבֹאָר עוֹד יוֹתֵר עִנְיָן זֶה וְעִנְיַן בִּטּוּל הָאִסּוּר בְּשִׁשִּׁים דַּיְקָא (הלכות תערובות, הלכה ב).
There are places very distant from His glory — and about them it is said: "and My glory I will not give to another" [Yeshayahu 42:8]. And when a person falls there, G-d forbid, and sees one is very far from His glory — and asks and searches and seeks from there after His glory — the aspect of: "Where is the place of His glory?" [Kedushah prayer] — then this is the essential of one's teshuvah. And one can ascend through this to the ultimate ascent. For the aspect of ayeh [where] as above is the aspect of the hidden utterance [ma'amar satum] — from which all ten utterances of creation suckle — for the purpose of the revelation of His glory — as this entire matter is explained in our words many times. But it is impossible to merit this aspect of seeking and searching in completeness — to ascend through it to the ultimate ascent — except when one is humble and lowly and nullifying one's own honor at least for now — and is not concerned with one's own honor at all — only with the honor of Hashem. Then one can seek Hashem — the aspect of: "seek Hashem — all the humble of the earth" [Tzefanyah 2:3] — the humble of the earth specifically. For as long as one pursues one's own honor — there is another honor besides His. And therefore our Rabbis truly stated about the arrogant one: it is as if one worships idolatry. And then one is even further from His glory through this itself — for all who pursue honor — the holy honor flees from them. For about those places which are the aspect of idolatry it is said: "and My glory I will not give to another." And then His glory is hidden and concealed from one in ultimate concealment — until one cannot even seek and search ayeh mekom k'vodo [where is the place of His glory] — for one knows nothing of His glory — for it is hidden and concealed in ultimate concealment through the strengthening of another honor, G-d forbid. But when one nullifies all manner of other honor — and is not concerned with one's own honor at all — only wanting the honor of Hashem — then even though one is still very far from His glory because one fell where one fell — even so through seeking and searching ayeh mekom k'vodo — since one does not want another honor but only His honor — therefore even though one is on a very low level — even so one searches ayeh mekom k'vodo. And through this one's ascent and rectification follows as above. And this is alluded to in the words of our Rabbis who stated: all forbidden things are nullified in sixty — except for a piece fit to be honored [chaticha ha-re'uya l'hitkaved] and other important things. For the root of the matter by which the forbidden can be nullified and reversed to permitted — flows from the aspect of the hidden utterance as above. And through the aforementioned seeking and searching of ayeh one merits to ascend to the aspect of ayeh in its supernal holy root — which is the aspect of the hidden utterance — and there all descents can be reversed to great ascents. But one must at all events for now nullify one's honor — so that one not be in one's own eyes in the aspect of "a piece fit to be honored" and an important thing. For then one's aspect of the forbidden cannot be nullified — for then one cannot merit in completeness to the aforementioned seeking and searching. And this is impossible to merit in completeness except through the power of drawing close to the true Tzadikim and upright ones — who completely nullify their own honor and engage all their days in Torah and service of Hashem — to magnify and elevate the honor of Hashem through all of creation — created through the ten utterances that suckle from the hidden utterance. Since through the greatness of the concealment and hiddenness that is there — through this the sustenance of the Sitra Achra and heresies cascades from there — which want to completely hide and conceal the honor of His divinity. And these Tzadikim and upright ones — through the greatness of the holiness of their service — merit to draw from there specifically all the holinesses and all the knowledge of Hashem — which is the aspect of the revelation of His honor through all the utterances — which in truth all flow at their root from the hidden utterance. Therefore they can draw illumination from the hidden utterance even upon all the distant and fallen ones — that they too be awakened to search and seek after His glory even from their lowly place — until through this they ascend afterward to the ultimate ascent as above.
עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר מַמָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְשֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ אוֹר הָאֱמֶת, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק וְרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁנִּשְׁבָּר עַל־יְדֵי־ זֶה כָּל הַמְּנִיעוֹת וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה וּלְהוֹצִיא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת (הל' הכשר כלים, הל' ד, אות יח).
Through knowing one's lowliness truly and placing oneself as literally dust — through this one merits to look at the truth truly — and the light of truth is revealed to one. Until one merits through this to strengthen oneself with holy desire and will — until through this all the obstacles are broken — and one merits to draw close to holiness — and bring forth all the matters of holiness from potential to actual in completeness.
עֲנָוָה וֶאֱמוּנָה תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. כִּי גֵּאוּת הוּא בְּחִינַת כְּפִירוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה; וּלְהֵפֶךְ, עֲנָוָה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת עָלְמָא תַתָּאָה בְּעָלְמָא עִלָּאָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. גַּם מַה שֶּׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל זוֹכֶה לְהָאִיר וּלְקַשֵּׁר עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וּלְהָאִיר לְדָרֵי מַעְלָה, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִין כְּלָל עֲדַיִן בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת 'מַה חָמִיתָ, מַה פִּשְׁפַּשְׁתָּ'; וּלְהֵפֶךְ, לְדָרֵי מַטָּה, לְהָאִיר לָהֶם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ - כָּל זֶה זוֹכֶה הַצַּדִּיק עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות נדרים, הלכה ד, אות יח).
Humility and faith depend on each other. For pride is the aspect of heresies and idolatry — as our Rabbis stated: one who is arrogant is as if worshipping idolatry. And to the contrary — humility is the aspect of faith — through which is the essential connection of the lower world to the upper world — which is the essential completeness — as explained within. Also: what the great Tzadik merits — to illuminate and connect the upper and lower realms — and illuminate those who dwell above who do not yet know of His knowledge — the aspect of "what have you seen, what have you examined" — and to the contrary: those who dwell below — to illuminate for them that the whole earth is full of His glory — all this the Tzadik merits through the greatness of his humility — as explained within.
עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל הַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם. כִּי צְרִיכִין לְבַטֵּל עַצְמוֹ וּכְבוֹדוֹ וּשְׁמוֹ נֶגֶד שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם. וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וְהָרַב הָאֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל שְׁמוֹ וּכְבוֹד עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְאָז יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִכְלָל בְּשֵׁם ה', וְעָלָיו נֶאֱמַר: "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט" (הלכות שבועות וכבוד רבו, הלכה ב, אות כ).
The essential drawing close to Hashem is through nullifying pride and honor — which are the aspect of a name. For one must nullify oneself and one's honor and one's name against the Name of the honor of His Kingdom — for humility is greater than all. And likewise it is impossible to draw close to the true Tzadik and teacher except through nullifying one's name and personal honor in ultimate nullification. And then one merits to be included in the name of the Tzadik — and through this one is included in the Name of Hashem. And of such a one it is said: "and it shall be that all who call in the Name of Hashem shall be saved" [Yoel 3:5].
הַגֵּאוּת מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְכָל הָרָעוֹת וְהַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִשָּׁם עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת, עַד שֶׁיְּכוֹלִין לִפֹּל כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי־ זֶה, עַד שֶׁיֵּצֵא מֵעוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וּמִזֶּה הָיוּ כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיוּ חֲכָמִים מְחֻכָּמִים בְּיוֹתֵר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נָפְלוּ לְתִעוּבִים כָּאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכָל וְכוּ', וְכָל זֶה בָּאוּ רַק עַל־יְדֵי גֵּאוּת וְרוּם־לֵבָב, כִּי הָיָה לָהֶם כָּל־טוּב, וְהַיֵּצֶר הָרָע וַחֲמִימוּת הַתַּאֲווֹת מִתְגַּבֵּר בְּכָל דּוֹר, וּבְכָל עֵת שֶׁנָּפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵּק לְקָרֵב עַצְמָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם מִמָּקוֹם רָחוֹק כָּזֶה, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִסְבֹּל הַקַּטְנוּת וְהַשִּׁפְלוּת בְּעֵינֵי עַצְמָן. כִּי בְּוַדַּאי הָרְחוֹקִים מֵחֲמַת תַּאֲווֹתֵיהֶן, כְּשֶׁבָּאִים לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִין עַל־כָּל־פָּנִים לְהַכִּיר אֶת מְקוֹמָם וּלְהַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתָם וְרִחוּקָם, רַק אַף־עַל־פִּי־ כֵן יִבְטְחוּ בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמִּתְחַדְּשִׁים בְּכָל עֵת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב. אֲבָל הֵם מֵחֲמַת גַּסּוּתָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהַשְׁפִּיל עַצְמָן וּלְהַקְטִין אֶת עַצְמָן כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נָפְלוּ בְּכָל פַּעַם נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, עַד שֶׁבָּאוּ לְתִעוּבִים כָּאֵלֶּה. וְעַל־כֵּן בְּשִׂמְחַת־בֵּית־הַשּׁוֹאֵבָה הָיוּ צְרִיכִין לְהַזְכִּיר גְּנוּתָם וְאָמְרוּ: אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ', וְאָנוּ לְיָהּ אָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים עַל גֹּדֶל הַחֲסָדִים וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ וְכוּ', וּלְיָהּ עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת שֶׁיּוֹשִׁיעֵנוּ מֵעַתָּה, כִּי עֲדַיִן אָנוּ יוֹדְעִין רִחוּקֵנוּ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם שִׁפְלוּת מַדְרֵגָתֵנוּ, וְאַדְּרַבָּא זֶה עִקַּר שִׂמְחָתֵנוּ, שֶׁבְּרִחוּק כָּזֶה זָכִינוּ אַף־עַל פִּי כֵן לִישׁוּעוֹת נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה (הל' שלוח הקן, הל' ה, אות יב).
Pride brings a person to all evils and troubles, may the Merciful One save us — and from there is the essential of all fallings — until one can fall so much through this that one leaves one's world completely, may the Merciful One save us. And from this came all the fallings of the earlier generations — who were exceedingly wise — yet even so fell to such abominations. As our Rabbis stated: "our ancestors who were in this place — their backs were to the Temple etc." [Sukkah 51b] — and all this came only through pride and haughtiness of heart. For they had all good — and the Evil Inclination and the heat of desires strengthened in every generation. And whenever they fell to whatever they fell — they could not strengthen themselves to draw close to Hashem even from such a distant place — for they could not bear the smallness and lowliness in their own eyes. For certainly those who are distant through their desires — when coming to return to Hashem — must at all events recognize their place and feel their lowliness and distance. Only — even so — trust in Hashem's kindnesses that renew at every time — through which they too can draw close. But they — through their coarseness — could not humble themselves and make themselves so small. And through this they fell each time fall after fall — until they came to such abominations. And therefore at the water-drawing celebration [Simchas Beis ha-Sho'evah] they had to mention their disgrace — and said: "our ancestors etc. — and we to Yah we bow" — for the great kindnesses and salvations He did with us — and "to Yah our eyes hope" that He save us from now — for we still know our distance from Him and the great lowliness of our level. And on the contrary — this is the essential of our joy — that from such distance we merited even so to such wondrous salvations.
עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא הַשִּׁפְלוּת. כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא לְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַשִּׁפְלוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת בֶּאֱמֶת (הלכות ערלה, הלכה ב, אות ג).
The essential Ultimate Purpose is lowliness. For the essential Ultimate Purpose is to know the Creator — and it is impossible to know Him — which is the essential eternal life — except through lowliness. For it is impossible to attain and know Him except when one merits to be in the aspect of literally nothing — in ultimate true lowliness.
יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת טְמֵאוֹת לְגַמְרֵי, וּקְלִפָּה רְבִיעִית הִיא נֹגַהּ, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרָע. וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע קְלִפּוֹת צָרִיךְ כָּל אָדָם לְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם, כִּי זֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאֵלּוּ הָאַרְבַּע קְלִפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לַפֶּרִי. וּכְלַל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת כְּלוּלִים בְּגֵאוּת, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא הַהֵפֶךְ מִכָּל הַתּוֹרָה שֶׁעִקָּרָהּ עֲנָוָה בְּחִינַת אַיִן. כִּי כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה הוּא לְבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֵין־סוֹף, וְגֵאוּת הוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִזֶּה, כִּי גֵּאוּת כָּלוּל מִכָּל הָאַרְבַּע קְלִפּוֹת הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבְּרָם עַל־ יְדֵי אַרְבַּע בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת, הַיְנוּ, שֶׁיִּהְיֶה שָׁפָל נֶגֶד גְּדוֹלִים, וּבֵינוֹנִים, וּקְטַנִּים, וְעוֹד צָרִיךְ לְהַקְטִין וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁפָל בְּעֵינָיו לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת עַצְמוֹ וְיַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו", וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשַׁבֵּר כָּל הָאַרְבַּע קְלִפּוֹת הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן עֵץ־הַדַּעַת, שֶׁהָיָה רַק עַל־יְדֵי גֵּאוּת שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ, שֶׁאָמַר לָהֶם: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים וְכוּ'", וְאָז זוֹכֶה לְבָרֵר הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁלּוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם, עַד שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל בִּבְחִינַת קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל כַּיָּדוּעַ, שֶׁשָּׁם אֵין שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע כְּלָל. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכִין לְבַטֵּל הַגֵּאוּת לְגַמְרֵי וְלָבוֹא לְתַכְלִית הָעֲנָוָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, אָז נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּרָכָה וְשֶׁפַע רַב וְרַב־טוּב, בִּבְחִינַת 'מָאן דְּהוּא זְעֵיר הוּא רָב' (שם הלכה ה, אותיות ב ג ד).
It is known that there are three completely impure kelippos — and the fourth kelipah is nogah [glow] — which is a mixture of good and evil. And these four kelippos every person must break and nullify — for this is the essential trial and free choice of the person — to stand against all the evil character traits flowing from these four kelippos that precede the fruit. And through this one merits the fruit. And the totality of all evil character traits is comprised in pride — which is idolatry — and it is the opposite of the entire Torah — whose essential is humility — the aspect of nothing [ayin]. For the totality of the Torah is to nullify oneself in ultimate nullification — until one is included in the Infinite. And pride is the exact opposite of this — for pride comprises all the four aforementioned kelippos that must be broken through four aspects of lowliness — namely: to be lowly before the great, the average, and the small — and one must also diminish and nullify oneself until one is lowly in one's own eyes below one's actual level — and consider oneself below one's level. The aspect of: "sit each one in one's place" [Shemos 16:29]. And through this one merits to break all the four aforementioned kelippos — as explained within. And this is the aspect of the rectification of the Tree of Knowledge — which was only through the pride the serpent implanted — saying: "and you shall be like G-d etc." And then one merits to refine the four elements until they are included in the four letters of the Name. Until one merits to be included in the aspect of the tip of the yod — which is above all as is known — where there is no hold of evil at all. And then when one merits to completely nullify the pride and come to the ultimate humility — which is the essential holiness — for the essential holiness is humility and lowliness — then blessing and abundant good flow upon one. The aspect of: "one who is little is great."
כָּל־אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ־כֵן הוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, שֶׁכְּבָר זָכָה לְתַכְלִית הָעֲנָוָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מָה לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּה עִקַּר מַעֲלַת וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְכֵן כָּל־מַה שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַצַּדִּיק וְנִכְלָל בּוֹ, כְּמוֹ־כֵן הוּא זוֹכֶה לִבְחִינַת עֲנָוָה בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה כָּל תִּקּוּנוֹ. כִּי עִקַּר הִתְרַחֲקוּת כָּל אָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִצַּדִּיקֵי־אֱמֶת וּמֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֵם כָּל חַיּוּתֵנוּ, הָעִקָּר הוּא מֵחֲמַת גֵּאוּת וְכָבוֹד, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַבְּחִינוֹת גֵּאוּת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְאָז יִזְכֶּה לְכָל־טוּב בֶּאֱמֶת (שם אות ד).
Each person — according to how much one nullifies oneself and truly feels one's lowliness — so one merits to draw close to the true Tzadik — who has already merited the ultimate humility in all aspects until one is in the aspect of literally nothing [mah]. This is the essential virtue and greatness of the true Tzadik — for humility is greater than all — as our Rabbis stated. And likewise: the more one draws close to the Tzadik and is included in him — so one merits true humility — which is all one's rectification. For the essential distancing of every person from Hashem and from the true Tzadikim and the holy Torah — which are all our vitality — is essentially through pride and honor. And the person must strive to nullify from oneself all aspects of pride in ultimate nullification. And then one will merit all true good.
שְׁבִירַת הַגֵּאוּת הוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם־סוּף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם" (שם אות ה; עיין פסח וכו', אות קל).
The breaking of pride is the aspect of the splitting of the Reed Sea — the aspect of: "You rule over the pride of the sea" [Tehillim 89:10].
עַל־יְדֵי שִׁפְלוּת וַעֲנָוָה אֲמִתִּית, עַל־יְדֵי־ זֶה נִכְלָל בִּבְחִינַת בַּתשׂעַיִן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם עוֹלֶה וְנִכְלָל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְלָל לְמַעְלָה לְמָעְלָה. כִּי עִקַּר הָעֲלִיָּה וְהַכְּלָלִיּוּת לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף הוּא רַק עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. כִּי בְּגַשְׁמִיּוּת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לְמַעְלָה אֲפִלּוּ פַּרְסָה אַחַת, מִכָּל־שֶׁכֵּן לַשָּׁמָיִם; אֲבָל עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וְזֶה בְּחִינַת "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" דַּיְקָא, בְּחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ וְעָפָר מַמָּשׁ, וְאָז דַּיְקָא: "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה כַּנַּ"ל (שם אות ד).
Through true lowliness and humility — one is included in the aspect of the ninety [tashin d'kedushah] — which is the aspect of the true holy point — through which one ascends and is included in the place where one is included — higher and higher. For the essential ascent and inclusion above above in the light of the Infinite is only through true humility and lowliness — which is the aspect of the gate of Heaven. For in the physical certainly one cannot ascend even one parsah upward — and certainly not to the heavens. But through humility and lowliness — which is the aspect of literally nothing — through this one can ascend to the heavens above above. And this is the aspect of: "a ladder set on the ground" [Bereishis 28:12] specifically — the aspect of humility and lowliness — which is the aspect of earth and literal dust. And then specifically: "and its top reaches the heavens" — for one can ascend above above as above.
אִי־אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה בֶּאֱמֶת, בְּחִינַת "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'", כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיְּשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ וִיבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל (שם אות ז).
It is impossible to ascend from level to level and truly look upward — the aspect of: "to behold the pleasantness of Hashem" [Tehillim 27:4] — except through breaking one's pride and nullifying oneself in ultimate nullification.
עִקַּר הַגֵּאוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת הוּא בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁל הָאָדָם, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁרֻבָּם אוֹבְדִים עוֹלָמָם עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַגַּסּוּת וְהַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְהִתְנַהֵג לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ. וְעִקַּר פְּגַם הַגֵּאוּת הוּא נוֹגֵעַ בְּהַבְּגָדִים בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁהַבְּגָדִים בְּשָׁרְשָׁם הֵם גְּבוֹהִים מְאֹד, בְּחִינַת "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ", וּכְשֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲו?ֹנוֹתָיו וְנוֹפֵל לְגֵאוּת וּרְדִיפַת הַכָּבוֹד דְּסִטְרָא־אָחֳרָא שֶׁל תַּאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, אָז עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה עַל־פִּי־רֹב הוּא בְּהַבְּגָדִים, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה אוֹבְדִים עוֹלָמָם עַל־יְדֵי רְדִיפָתָם אַחַר בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ". וְכָל הַפּוֹגְמִים בָּזֶה - הוּא בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי מַעֲמָדוֹ לִזָּהֵר מְאֹד לְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט וּלְהִתְנַהֵג בְּבֵיתוֹ כָּרָאוּי לוֹ, וְלֹא לַחְמֹד וּלְהִתְאַוּוֹת מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לוֹ, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר רַק עַל הַתַּכְלִית, שֶׁיַּגִּיעַ מִזֶּה כָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְבַטֵּל גַּאֲוָתוֹ וּכְבוֹדוֹ שֶׁל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת "יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט", וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה הוּא בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה עוֹסֵק בְּהַשְּׁמוֹנָה בְּגָדִים שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ, שֶׁהָיוּ יְקָרִים מְאֹד, וְעַל כֻּלָּם הַחשֶׁן וְהָאֵפוֹד שֶׁהָיוּ בָּהֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת יְקָרוֹת מְאֹד, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נָשָׂא כָּל זֶה עַל לִבּוֹ לְתַקֵּן בָּזֶה תַּאֲוַת הַנְּגִידוּת וְהָעֲשִׁירוּת, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַגֵּאוּת, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָהּ הוּא בְּהַבְּגָדִים. וְזֶה בְּחִינַת חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּשָׂא עַל לִבּוֹ, לְתַקֵּן בָּזֶה עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים הָיָה צָרִיךְ לִפְשֹׁט בִּגְדֵי הַזָּהָב וְנִכְנַס רַק בִּבְגָדִים לְבָנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינָה, שֶׁאֲפִלּוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁלָּבַשׁ בְּגָדִים יְקָרִים אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה כַּנַּ"ל, אַף־ עַל־פִּי־כֵן לִפְנַי וְלִפְנִים, בִּמְקוֹם תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, אָסוּר גַּם הוּא לִכְנֹס בָּהֶם, כִּי שָׁם נִתְבַּטֵּל הָעֲשִׁירוּת וְחֶמְדַּת הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים טוֹבוֹת לְגַמְרֵי, וְאִי אֶפְשָׁר כִּי אִם בִּבְגָדִים לְבָנִים לְגַמְרֵי, שֶׁהֵם עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן הָעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים". וְזֶה רֶמֶז, שֶׁאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, שֶׁשָּׁם אָסוּר לִכְנֹס בָּזֶה, כִּי אִם בִּבְחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים מַמָּשׁ, וְשָׁם עִקַּר כַּפָּרַת וּסְלִיחַת כָּל עֲו?ֹנוֹת יִשְׂרָאֵל לְטַהֵר אוֹתָם בִּשְׁלֵמוּת מֵאֲחִיזַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים, שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתָם עַל־יְדֵי גֵּאוּת וְכָבוֹד, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל. וְהֶחָפֵץ בְּחַיִּים בֶּאֱמֶת יָבִין מִזֶּה הַרְבֵּה לְבַטֵּל גַּאֲוָתוֹ וּלְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט כַּנַּ"ל (שם אותיות ז ח יג יד).
The essential pride and arrogance is in the matter of a person's money, possessions, and wealth — as one tangibly sees — for most people lose their world through the desire for money. And essentially through coarseness and pride and honor — where everyone wants to conduct oneself above one's level. And the essential blemish of pride affects garments most greatly — since garments at their root are very elevated — the aspect of: "Hashem reigns — He has clothed Himself in majesty." And when one blemishes this, G-d forbid, through one's sins — and falls into the pride and pursuit of honor of the Sitra Achra of worldly desires and vanities — then the essential blemish of pride is mostly in the garments — as one tangibly sees how many lose their world through running after garments and jewelry. As explained elsewhere regarding the verse: "and she grabbed him by his garment." And all who blemish in this — it is the aspect of the distortion of justice. For every person according to one's level and station must be very careful to conduct one's affairs with justice — and behave in one's house as is proper — and not covet and desire what is not fitting — and look in every matter only at the Ultimate Purpose: that through this honor accrue to Hashem — and completely nullify one's own pride and honor. And all this is the aspect of: "he will conduct his affairs with justice" [Tehillim 112:5] — and one who blemishes in this is in the aspect of distortion of justice. And the High Priest engaged in his eight garments that he wore — which were very precious — and above all the breastplate and ephod in which were precious gems. And the High Priest bore all this on his heart — to rectify through this the desire for leadership and wealth — where is the essential hold of pride — whose essential hold is in garments. And this is the aspect of the breastplate of judgment [choshen ha-mishpat] that he bore on his heart — to rectify through this the distortion of justice. And even so — even the High Priest — at the time of entering the Holy of Holies had to remove the golden garments and entered only in white garments. This aspect means: even the High Priest who wore these precious garments — which contain gold and precious gems — in great holiness as above — even so in the Holy of Holies — in the place of the ultimate supernal holiness — even he is forbidden to enter with them. For there the wealth and the desire for gold and precious gems are completely nullified — and it is possible only in completely white garments — which are the essential ultimate supernal rectification — the aspect of: "at all times let your garments be white." And this hints: even the great Tzadikim who can serve Hashem through gold and precious gems etc. — even so there is highest above the highest — where it is forbidden to enter even with that — only in the aspect of completely white garments. And there is the essential atonement and forgiveness of all the sins of Israel — to purify them completely from the hold of the dirty garments — whose essential strengthening is through pride and honor — as explained within. And it is impossible to explain everything. And one who truly desires life will understand from this greatly — to nullify one's pride and conduct one's affairs with justice as above.
כָּל־אֶחָד כְּפִי שֶׁנִּלְכָּד בְּגֵאוּת, הוּא בְּחִינַת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עָלָיו: אָחִיו שֶׁל רֹאשׁ וּבֶן־גִּילוֹ שֶׁל רֹאשׁ; וּכְמוֹ־כֵן גַּם הוּא אָחִיו וּבֶן־גִּילוֹ שֶׁל רֹאשׁ דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲמָלֵק, בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ מִדַּת הַגֵּאוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל גַּאֲוָתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ" - שֶׁמִּדַּת הַגַּאֲוָה הָרָעָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכָל אָדָם, מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַנִּבְזִים יֵשׁ לָהֶם גֵּאוּת. וְזֶה: "מֵהֹדּוּ" - שֶׁהֵם בְּחִינַת הַגְּדוֹלִים וְהַחֲשׁוּבִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה הוֹד וְהָדָר וְהִתְפָּאֲרוּת; "וְעַד כּוּשׁ" - שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּבְזִים וְהַשְּׁפָלִים וְהַמְכֹעָרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם כְּמוֹ כּוּשׁ, שֶׁהוּא שָׁחֹר בְּתַכְלִית הַשַּׁחֲרוּת, לֹא תֹאַר וְלֹא הָדָר לוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בָּהֶם מִתְלַבֶּשֶׁת הַגֵּאוּת, וּמִשָּׁם בָּאִים כָּל הַצָּרוֹת וְהַיְגוֹנוֹת וְהַמַּכְאוֹבִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" - כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִּימֵי" אֵינוֹ אֶלָּא צָרָה, כִּי כָל הַצָּרוֹת וְהַיְגוֹנוֹת הֵם עַל־יְדֵי הַגֵּאוּת שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְהִתְנַשְּׂאוֹת וּלְהַנְהִיג אֶת בֵּיתוֹ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ בְּדֶרֶךְ עשֶׁר וְכָבוֹד, כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ וּכְאִלּוּ יִחְיֶה לָנֶצַח. וְזֶה בְּחִינַת: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִּימֵי" הוּא צָרָה; "וְהָיָה בַּיּוֹם" - הוּא שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי הַגֵּאוּת הוּא בִּבְחִינַת רִבּוּי, שֶׁמִּתְגָּאֶה בָּעוֹלָם כְּאִלּוּ רַבִּים יָמָיו, כִּי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יְמֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, וְהַזְּמַן נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע, שֶׁאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם נז וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה בִּלְבַד שֶׁנִּשְׁלַח לוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁלַח, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת לוֹ חַיֵּי נֶצַח בְּזֶה הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה, כִּי בְּעוֹד רֶגַע יִפְרַח הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת 'הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ', וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ שֶׁזּוֹכִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וּלְקַיֵּם זֹאת, עַל־יְדֵי־זֶה יָבוֹא מָשִׁיחַ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵימָתַי יָבוֹא מַר? הַיּוֹם - הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ. אֲבָל הַגֵּאוּת הוּא הַהֵפֶךְ מִכָּל זֶה, שֶׁמִּתְגָּאֶה בְּדַעְתּוֹ וְרוֹצֶה לְהִתְנַהֵג בִּגְדוֹלוֹת כְּאִלּוּ יָמָיו רַבִּים וּכְאִלּוּ יֵשׁ קְבִיעוּת לְיָמָיו הַפּוֹרְחִים, וּמִשָּׁם בָּאִים כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְעַל־כֵּן "וַיְהִי בִּימֵי" הוּא צָרָה, כִּי זֶה בְּחִינַת רִבּוּי, בְּחִינַת גֵּאוּת, כְּאִלּוּ יָמָיו רַבִּים וּכְאִלּוּ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם יִהְיֶה לָהּ קִיּוּם, שֶׁעוֹסֵק לִבְנוֹת וְלִקְנוֹת כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב וְתַכְשִׁיטִין, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת "וַיְהִי בִּימֵי", כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשֶׂה שְׁלֵמָה מֵאֵיזֶה מֶלֶךְ וְשַׂר וְכוּ', שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר 'וַיְהִי בִּימֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וּבֶאֱמֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת שֶׁעוֹסֵק כָּל אָדָם שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר גֵּאוּת וְכָבוֹד שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּתשׂ רוּחַ, עָמָל וָכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת, בְּחִינַת "וַיְהִי בִּימֵי" הוּא צָרָה. אֲבָל עִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בִּבְחִינַת "וְהָיָה בַּיּוֹם", שֶׁכָּל תִּקְוָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ הוּא רַק בְּיוֹם אֶחָד שֶׁעוֹסֵק בּוֹ בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, וְזֶה הַיּוֹם הָאֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכָל יוֹם, שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ רַק זֶה הַיּוֹם לְבַד, בְּחִינַת 'הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ', וְיַעֲסֹק לְקַשֵּׁר הַיּוֹם הַזֶּה לִבְחִינַת "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה'", שֶׁזֶּה הַיּוֹם מִתְקַיֵּם לָנֶצַח וְשָׁם עִקַּר הַחַיּוּת וְהַשִּׂמְחָה (שם אות טז).
Each person — according to how much one is caught in pride — is in the aspect of Achashverosh. For our Rabbis expounded about him: the brother of the head [ach rosh] and of the same nature as the head. And likewise one is also the brother and of the same nature as the head of the Sitra Achra — which is the aspect of Amalek — the aspect of the root of the character trait of pride of the Sitra Achra — from which one receives one's pride. And this is the aspect of: "it is Achashverosh who reigned from Hodu to Kush" [Esther 1:1] — for the evil trait of pride clothes itself in every person — from the greatest to the smallest — as one tangibly sees — for even the small and contemptible have pride. And this: "from Hodu" — which is the aspect of the great and important ones — who have some splendor and majesty and glorification. "And to Kush" — which is the aspect of the contemptible and lowly and ugly in their deeds — like Kush who is black in the ultimate blackness — with no form or majesty — and even so pride clothes itself in them too. And from there come all their troubles and griefs and pains. This is the aspect of: "and it was in the days of Achashverosh" — every place where vayehi bi-yemei [and it was in the days of] is said — it is nothing but trouble. For all the troubles and griefs come through pride — where everyone wants to elevate themselves and conduct their household above their level in wealth and honor — as if the entire world is theirs and as if they will live forever. And this is the aspect of: every place where vayehi bi-yemei is said — it is trouble; "v'hayah ba-yom" [and it shall be on the day] — is joy — as our Rabbis stated. For pride is in the aspect of multiplicity — one grows arrogant in the world as if one's days are many. For in truth truly the days of our lives are vapor and our days are like a passing shadow and a vanishing cloud — for in truth there is no time at all — and time only flows from the aspect of what is above time — for the purpose of free choice. And therefore a person must know that one has in one's world only that day and that hour that was sent from where it was sent — in order to acquire eternal life in that day and hour. For in another moment the day and hour will fly away — and what profit is there from all one's labor done for the wind. And therefore the essential holiness is in the aspect of: "today — if you hear His voice." And through those who merit to serve Hashem and fulfill this — through this Mashiach will come — as our Rabbis stated: "when will the Master come? Today — today if you hear His voice." But pride is the opposite of all this — one grows arrogant in one's mind and wants to conduct oneself with greatness as if one's days are many and as if there is permanence to one's flying days. And from there come all the troubles and all the exiles — may the Merciful One save us. And therefore vayehi bi-yemei is trouble — for it is the aspect of multiplicity — the aspect of pride — as if one's days are many and as if the foolish and vapid deeds one occupies oneself with will endure. But the essential joy is the aspect of v'hayah ba-yom — that all one's hope and joy is only in the one day one engages in the service of Hashem. And this one day must be every day — knowing one has in one's world only this day alone. And one must work to connect this day to the aspect of: "and it shall be one day — it shall be known to Hashem" [Zechariah 14:7] — for this day endures forever. And there is the essential vitality and joy.
עִקַּר הַחַיִּים טוֹבִים הֵם עֲנָוָה. וְכָל אֶחָד, כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה אֲמִתִּית, כְּמוֹ־כֵן הוּא זוֹכֶה לִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְטוֹבִים (שם אות יז).
The essential good life is humility. And each person — according to how much one merits true lowliness and humility — so one merits to live truly good and true life.
עִקַּר הַגַּאֲוָה וְהַהִתְפָּאֲרוּת אֵין רָאוּי כִּי אִם לוֹ לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה הֵם אַחְדוּת אֶחָד כִּבְיָכוֹל, כִּי בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, שֶׁכָּל הַגְּוָנִין הַכְּלוּלִין בִּבְחִינַת חֶסֶד וָדִין נִכְלָלִין יַחַד וְנַעֲשֶׂה מִשִּׁנּוּי הַגְּוָנִין בְּחִינַת אַחְדוּת, כִּי הַבְּרִיאָה הוּא בְּחִינַת יֵשׁ מֵאָיִן. וְזֶה בְּחִינַת גַּאֲוָה וַעֲנָוָה, כִּי גַּאֲוָה הוּא בְּחִינַת יֵשׁוּת, שֶׁנֶּחְשָׁב בְּעַצְמוֹ לְיֵשׁ; אֲבָל עֲנָוָה הוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּגֵאוּת כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ", כִּי הַבְּרִיאָה בִּכְלָל הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁוֹ יִתְבָּרַךְ וְהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת, בְּחִינַת יֵשׁ. אֲבָל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, אַחַר הַבְּרִיאָה וְקֹדֶם הַבְּרִיאָה כֻּלּוֹ חַד, בְּחִינַת "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". וְעַל־כֵּן הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה דִּקְדֻשָּׁה כֹּלָּא חַד, בְּחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, שֶׁהֵם עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת בְּחִינַת גֵּאוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. הַיְנוּ, שֶׁהַגְּוָנִין שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וָדִין שֶׁנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב וָחֶסֶד, בִּבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַדִּין; וּכְשֶׁנִּכְלָל יַחַד אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת דִּין בְּחֶסֶד, כְּלָלִיּוּת הַגַּאֲוָה דִקְדֻשָּׁה בַּעֲנָוָה, וַאֲזַי כָּל הַגְּוָנִין הֵם אַחְדוּת פָּשׁוּט כִּבְיָכוֹל, וְהֵם בְּעַצְמָם בְּחִינַת לְבוּשֵׁי גַאֲוָה וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵין נִכְלָל, חַס וְשָׁלוֹם, הַיֵּשׁ בָּאַיִן, נִדְמֶה לוֹ לְהָאָדָם עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא יֵשׁ מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגַּאֲוָה כְּשֶׁאֵין מְבַטֵּל הָאָדָם כָּל יֵשׁוּתוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַיִן, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה לְפִי בְּחִינָתוֹ נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה וְהַדִּין נִכְלָל בְּחֶסֶד, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַדַּעַת, בְּחִינַת אַחְדוּת שֶׁל חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּאֲוָה, הוּא מַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, הַיֵּשׁ מֵאַיִן, וַאֲזַי אֵין שָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין חֶסֶד לְדִין, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת, פְּגַם הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כִּי פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא פְּגַם הַדַּעַת, פְּגַם נִאוּף, בְּחִינַת פְּגַם אִסּוּר שַׁעַטְנֵז, כַּנַּ"ל (הלכות כלאי בגדים, הלכה ב, אות ג).
The essential pride and glorification is fitting only for Him alone. And with Him — as it were — pride and humility are one unity — as it were. For: "in the place of His greatness — there you find His humility." And this is the aspect of the totality of colors — for all the colors comprised in the aspect of kindness and judgment are included together and from the change of colors the aspect of unity is made. For creation is the aspect of something from nothing. And this is the aspect of pride and humility — for pride is the aspect of existence [yeshus] — that one considers oneself an existence. But humility is the aspect of literally nothing [ayin mamash]. And Hashem at the beginning of creation clothed Himself in pride — as it were — the aspect of: "Hashem reigns — He has clothed Himself in majesty." For creation in general is the aspect of His garment — and it is the aspect of pride — the aspect of existence. But from His perspective — after creation and before creation are all one — the aspect of: "Hashem is one and His Name is one." And therefore holy pride and humility are all one — the aspect of: "in the place of His greatness there you find His humility." And this itself is the aspect of the totality of colors — which are the essential glorification — the aspect of holy pride — as explained elsewhere. Namely: the colors which are the aspect of kindness and judgment — which flow at their root from before-creation — where all is good and kindness — in the aspect of after-creation — from which is the essential hold of judgment. And when after-creation is included in before-creation — which is the aspect of the inclusion of judgment in kindness — the inclusion of holy pride in humility — then all the colors are simple unity — as it were. And they themselves are the garments of His glorification — as it were. And therefore when the existence is not included, G-d forbid, in the nothing — it seems to the person as if one is a literal existence — which is the essential pride when the person does not nullify all one's existence to be included in nothing — through which according to one's aspect after-creation is included in before-creation and judgment is included in kindness — which is the essential rectification of da'as — the aspect of the unity of kindnesses and gevurot. But when one has pride — one separates, G-d forbid, the existence from nothing — and then there is no peace, G-d forbid, between kindness and judgment — which is the aspect of the blemish of da'as — the blemish of the covenant. And this is the aspect of the prohibition of wearing shaatnez of wool and linen — as explained within — for the blemish of pride is the blemish of da'as — the blemish of immorality — the aspect of the blemish of the prohibition of shaatnez as above.
עַל־פִּי־רֹב עִקַּר הַמְּנִיעָה מֵעֲבוֹדַת־ הַשֵּׁם הוּא הַגֵּאוּת וְרוּם־לֵבָב הַטָּמוּן בְּלֵב כָּל אֶחָד, וְתֵכֶף שֶׁבָּא עַל דַּעְתּוֹ לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, הוּא בּוֹעֵר בְּלִבּוֹ יוֹתֵר מִן הַמִּדָּה, וְהָיָה חָפֵץ וּמְרֻצֶּה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה רַק בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת בְּמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת, וְלַהֲפֹךְ פָּנָיו מֵהָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי וְכוּ' וְכוּ'. וּבֶאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי נָאֶה וְיָפֶה לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהַשִּׂיג מַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲבָל לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת לִמְנִיעָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִתְגַּבֵּר כָּל־כָּךְ עַל תַּאֲוַת גּוּפוֹ וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַל־כֵּן מֵחֲמַת זֶה הוּא מַשְׁלִיךְ הַכֹּל אַחַר גֵּווֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֲפִלּוּ עֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת דִּקְדֻשָּׁה מַה שֶּׁנָּקֵל לְכָל אָדָם לַעֲשׂוֹתָם (הל' תרומות ומעשרות, הל' ג, אותיות ב ג; ע' יראה אותיות קז קח).
In most cases the essential obstacle to the service of Hashem is the pride and haughtiness of heart hidden in the heart of each person. And immediately when it occurs to one's mind to begin engaging in the service of Hashem — it burns in one's heart more than fitting. And one would be willing and pleased to accept upon oneself the yoke of Torah — only in such a way as to merit to serve Hashem in completeness on elevated levels — and to completely turn one's face from this world etc. etc. And in truth — even though it is certainly becoming and beautiful for every Israelite to attain great levels in the service of Hashem — yet not to make this into an obstacle. For since one does not believe in oneself that one can merit to prevail so much over one's bodily desires and to serve Hashem in ultimate completeness — because of this one throws everything behind one's back — and does not do even the simple acts of holiness that are easy for every person to do.
עֲנָוָה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה, אָז דַּיְקָא יָכוֹל לְהָאִיר הַדַּעַת בְּבָנִים וְתַלְמִידִים, לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ (הל' ראשית הגז, הלכה ג, אות יד).
Humility is the aspect of silence — the aspect of Keser [Crown] — the aspect of the supernal encompassing lights [makifim] of the true Tzadik. And when one merits humility — then specifically can one illuminate da'as in children and disciples — to each one according to one's aspect.
עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְזֶה עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא. וְאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל שָׁם כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרֵר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמְּטַהֵר וּמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הַתַּאֲווֹת, עַד שֶׁמַּכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּהֶן וּמְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶן. וְהָעִקָּר הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל הוּא, שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי. וְאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּאֵין־סוֹף כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת עֲנָוָה שֶׁל משֶׁה. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־הַדּוֹר, שֶׁהוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, דְּהַיְנוּ עַל־ יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לְפָנָיו, כִּי עֲנָוָה גְּדוֹלָה מֵהַכֹּל, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּית כִּי אִם עַל־יְדֵי צַדִּיק־הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, וְאָז זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (הל' גביית חוב מהיתומים, הל' ד, אות ו).
The essential service of the person in this world is in order to merit to be included in the light of the Infinite — which is the essential Ultimate Purpose — and the essential delight of the World to Come. And it is impossible to be included there except through refining all four elements — namely through purifying and sanctifying oneself from all desires — until subduing the evil in them and refining the good in them. And the essential above all is: to merit true humility and lowliness. And it is impossible to be included in the Infinite except through humility in completeness — in ultimate nullification — the aspect of the humility of Moshe. And therefore it is impossible to merit this except through the Tzadik of the generation — who is truly humble — namely through verbal confession [vidu'i devarim] before him. For humility is greater than all — and it is impossible to merit true humility except through the Tzadik of the generation — who is in the aspect of Moshe who was more humble than all people. And then one merits to be included in the Infinite — which is the essential Ultimate Purpose of the person — who was created for this — happy is one who merits this.
עִקַּר הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַצַּדִּיק וּמֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא רַק עַל־יְדֵי גַּאֲוָה וְגַסּוּת־הָרוּחַ. וְכֵן לְהֵפֶךְ, עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה מִדּוֹר לְדוֹר עַד עוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִין בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ'. עַיֵּן פְּנִים (הל' אפותיקי, הל' ה, אותיות יט, כב; ע' צדיק אותיות קפד קפה).
The essential distancing from the Tzadik and the holy Torah is only through pride and coarseness of spirit. And likewise to the contrary — the essential receiving of the Torah and the drawing of Torah from generation to generation forever is through humility and lowliness — through which one is completely included in the aspect of the Omnipresent of the world etc. See within at length.
עִקַּר הַחַיּוּת אֱלָקוּת הוּא בְּחִינַת 'מָה', בְּחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עָפָר. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ חַיּוּת אֱלָקוּת בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, בְּחִינַת 'מָה'. וְכָל מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עֲנָוָה, בְּחִינַת 'מָה', בְּיוֹתֵר - שׁוֹכֵן אֶצְלוֹ חַיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר, בִּבְחִינַת 'אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא' (הל' חזקת מטלטלין ה"ד, אות ז).
The essential divine vitality is the aspect of mah [what/nothing] — the aspect of humility and lowliness — which is the aspect of dust. For it is impossible to draw divine vitality in completeness except through the aspect of humility and lowliness — the aspect of mah. And whoever is in the aspect of humility — the aspect of mah — more — Hashem's vitality dwells with him more. The aspect of: "I dwell with the crushed" [Yeshayahu 57:15].
אִי־אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲנָוָה וּבִטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה וְאַחְדוּת, שֶׁכָּל אֶחָד לֹא יִתְפָּאֵר עַל חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא כָּל אֶחָד יְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ בַּעֲנָוָה גְדוֹלָה (הלכות פריקה וטעינה ה"ד, אות לז).
It is impossible to be included in the simple unity of Him — except through humility and nullification — which is the aspect of love and unity — where each one does not glorify over one's fellow, G-d forbid. Rather on the contrary: each one nullifies oneself before one's fellow in great humility.
מְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁעִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית וּבִטּוּל תַּאֲוַת נִאוּף תָּלוּי בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת; וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה, שֶׁיִּהְיֶה הַקַּטְנוּת וְגַדְלוּת נִכְלָלִין כְּאֶחָד, בְּחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ וְכוּ' אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת וּמֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִכְלָלִין יַחַד וְנִכְנָסִין כֻּלָּם בְּיַחַד בְּלַיְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל פֶּסַח, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאָדָם. כִּי בֶּאֱמֶת הָאָדָם צָרִיךְ לֵידַע מִכֹּחוֹ, שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְכוּ', רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כִּי כְּבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁעִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף הוּא רַק עַל־יְדֵי מֹחִין דְּקַטְנוּת, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁיִּהְיֶה הָעֲנָוָה וְהַגַּדְלוּת דִּקְדֻשָּׁה נִכְלָלִין כְּאֶחָד, כִּי אָז זוֹכֶה לֵידַע מִכֹּחוֹ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה עָנָו בֶּאֱמֶת בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת וְהַקַּטְנוּת. וְזֶה בְּחִינַת עֵץ־אֶרֶז וְאֵזוֹב שֶׁבְּמַעֲשֵׂה פָּרָה אֲדֻמָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַטְנוּת וְגַדְלוּת יַחַד כַּנַּ"ל ("יְמֵי־מוֹהַרְנַתְּ" בִּנְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְזֶה שַׁיָּךְ לְ"לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת", הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הָרֵיחַ, הֲלָכָה ד, עַל־פִּי מַאֲמַר "תִּקְעוּ תּוֹכָחָה", עַיֵּן שָׁם; וְעַיֵּן לְעֵיל אוֹת ו ז ח).
It has already been explained many times: the essential guarding of the covenant and the nullification of the desire for immorality depends on humility and lowliness. And the essential completeness of humility is that smallness [katnus] and greatness [gadlus] be included as one — the aspect of: "in the place of His greatness etc. — there you find His humility." This is the aspect of the mochin of greatness and the mochin of smallness — where both are included together — and all enter together on the first night of Passover [leil rishon shel Pesach]. This is the essential completeness of the person. For in truth the person must know one's own strength — that one has the power to stand against all desires etc. — may the Merciful One save us. For as already explained elsewhere — the essential desire for immorality comes only through the mochin of smallness. And therefore the essential completeness is: that the holy humility and holy greatness be included as one. For then one merits to know one's power to stand against all desires and confusions. And even so one will be truly humble in ultimate lowliness and smallness. And this is the aspect of the cedar tree and hyssop in the matter of the Red Heifer — which is the aspect of smallness and greatness together as above. Overview. One of the most psychologically rich and practically urgent chapters in the entire volume. 34 entries spanning the full range: the cosmic root of pride, its practical consequences, the paradoxes of true humility, the danger of false humility, and the connection of humility to every other major theme — faith, the Tzadik, the Infinite, the covenant, the World to Come. A recurring refrain: "v'nafshi ke'afar la-kol tihyeh" — "and my soul shall be as dust to all" — appears in entries 4, 10, 12, and forms the chapter's spiritual backbone. Pride as the root of all sin (entries 1–3). Entry 1 establishes the map: all sins flow from disorder — and disorder flows from arrogance — from claiming sovereignty for oneself. One who is arrogant is as if worshipping idolatry — and one who acknowledges idolatry is as if denying the entire Torah. Therefore the essential teshuvah for all sins is lowliness. Entry 2 traces this to the primordial sin: the serpent planted ana emloch (I will reign) in Adam and Chavah. And the rectification is specifically on Rosh Hashana — through enthroning Hashem in wholeness and simplicity without any wisdoms. Entry 3 gives the mechanism: pride corrupts the mochin — making one think one deserves to reign. The cure: completely remove the intellect and accept the yoke of Heaven in simplicity. True humility versus false humility (entries 4, 6–7). Entry 4 presents the paradox: the great Tzadikim — Rashbi, Moshe Rabbeinu, many Tannaim and Amoraim — glorified themselves with great glorification. Yet they were truly humble. How? They had nullified all sensations entirely — and were literally nothing. At that level, glorification does not affect one. But this is not for everyone — ordinary people must simply be as dust. Entry 6 gives the other side: humility does not mean being a shleimaz'lnik (a hapless do-nothing). This is invalid humility. One must be mighty against those who prevent the service of Hashem — like Mordechai who refused to bow to Haman. Entry 7 identifies the most dangerous trap: the mochin of smallness — which masquerades as humility but is actually the Sitra Achra. The thought "what am I, that Hashem should do miracles for me?" — sounds humble but leads to distancing from Hashem. One must know one's lack — but trust in Hashem's kindness regardless. The drawing force and humility (entry 10). All desires and confusions are the compelling force — not the drawing force. But they disguise themselves as the drawing force. The essential response: humble oneself — be as dust — and through this the true holy drawing force is revealed. For dust has the drawing force. This is a remarkably practical meditation: when overwhelmed by temptation — become dust. The hidden utterance and ayeh (entry 13). The longest and most philosophically complex entry. Pride says "I am something important." Humility says ayeh mekom k'vodo — "where is the place of His glory?" — and searches even from the lowest place. This search — from lowliness — connects to the ma'amar satum (hidden utterance) from which all ten utterances of creation flow. And at that level all descents can reverse into great ascents. The key: "a piece fit to be honored" (the Talmudic concept) cannot be nullified — so one who considers oneself important cannot be rectified. One must become a davar she-eino chashuv — something of no importance. The ladder: humility as the gate of heaven (entry 22). The ladder in Yaakov's dream — mutzav artzah (set on the ground) — is specifically humility and lowliness — the aspect of earth and dust. And then its top reaches the heavens. In the physical world, one cannot ascend even a parsah. But through humility — being literally nothing — one ascends infinitely. Time, arrogance, and vayehi bi-yemei (entry 25). A remarkable exegetical teaching: wherever the Torah uses vayehi bi-yemei (and it was in the days of) it signals trouble — because pride implies many days, permanence, ribui (multiplicity). The arrogant person lives as if there is infinite time. But v'hayah ba-yom (and it shall be on the day) — singular — is joy. For the humble person has only today — and today is enough to acquire eternal life. נ נח נחמ נחמן מאומן
Loading comments…