Geirim (Converts)
אוצר היראה - Otzar HaYirah
יֵשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלֶּה, שֶׁמִּגֹּדֶל צִדְקָתָם וּקְדֻשָּׁתָם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל אֶת הָרְחוֹקִים הַמְלֻכְלָכִים בְּחַטֹּאת נְעוּרֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אַדְּרַבָּא הֵם מוֹרִידִין וּמְרַחֲקִין אוֹתָם בְּיוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁזּוֹכִין לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה יְתֵרָה וְאוֹר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר - הֵם מַעְלִימִין אֶת הָאוֹר בְּיוֹתֵר בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנוּ מִמֶּנּוּ הָרְחוֹקִים שֶׁאֵינָם כְּדָאִים לְכָךְ. אֲבָל עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים כָּאֵלֶּה לְהַלְבִּישׁ הָאוֹר, עַד שֶׁיֵּהָנוּ מִמֶּנּוּ דַּיְקָא הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַה שֶּׁעוֹלִין בִּקְדֻשָּׁה יְתֵירָה בְּיוֹתֵר, הֵם מִשְׁתַּדְּלִין לְהָאִיר וּלְקָרֵב וּלְהַעֲלוֹת גַּם הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת 'מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין' (עיין צדיק אות ד; הלכות השכמת הבוקר, הלכה ד, אות יא).
There are Tzadikim — who from the greatness of their righteousness and holiness — cannot bear the distant ones who are soiled with the sins of their youth and the like. On the contrary: they push them further away and distance them even more. And the more they attain greater attainment and greater light — the more they conceal the light — so that the distant who are not worthy of it should not benefit from it. But the essential completeness is with the Tzadikim who are of such great stature — that they can make vessels and garments to clothe the light — so that specifically the most distant ones who want to draw close to the service of Hashem can benefit from it. And the more they ascend in extra holiness — the more they strive to illuminate and draw close and elevate the distant ones as well. And this is the aspect of "we ascend in holiness and do not descend."
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִתְרַבֶּה וּמִתְגָּרֶה הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיקִים. וְעַל־פִּי־רֹב עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת עַל אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים לְקָרֵב נַפְשׁוֹת הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁמִּדַּת־הַדִּין מִתְגָּרָה מְאֹד בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל, עַל־כֵּן נִכְנָס טִינָא בְּלֵב הָעוֹלָם, וְלִפְעָמִים נִכְנָס טִינָא גַּם בְּלֵב גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל הַמְקָרְבִים אוֹתָם, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵינָם מִתְנַהֲגִים כָּרָאוּי. וְזֶה נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחָלְקוּ הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק (שם טז).
In every generation the dispute against the Tzadikim intensifies. And in most cases the essential dispute is against those Tzadikim who engage in drawing close the most distant souls to Hashem — because the attribute of strict judgment provokes greatly against those souls. Therefore resentment enters the hearts of the world — and sometimes resentment enters even into the hearts of great Tzadikim — to dispute against the aforementioned Tzadikim who draw them close. Until it seems to them that they are not conducting themselves properly. And this flows and cascades from the aspect of the dispute the tribes waged against Yosef the Tzadik.
עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַבַּעַל־כֹּחַ הַגָּדוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהָקִיא וּלְהַחֲזִיר כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה, בִּבְחִינַת "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנוּ", וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁנִּתּוֹסְפוּ אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת וְהַגֵּרִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְנַעֲשׂוּ שְׁכֵנִים אֲלֵיהֶם, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבּוּ בָּתֵּי הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין וְנִתְכַּנְּסִין לְתוֹךְ אֵלּוּ הַבָּתִּים כָּל שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת הַנִּדָּחִים וְהָרְחוֹקִים מְאֹד, שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְכָלְלָם וּלְהַכְנִיסָם בְּבִנְיַן הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת". אֲבָל עַל־יְדֵי רִבּוּי הַבָּתִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפוּ וְנִתְקָרְבוּ אֶל הַקִּבּוּץ דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְפַּלֵּל גַּם־כֵּן בְּכַוָּנָה וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת־ הַשֵּׁם, שֶׁמֵּרִבּוּי הַבָּתִּים הָאֵלֶּה נִבְנֵית יְרוּשָׁלַיִם עִיר־הַקֹּדֶשׁ - עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַנִּדָּחִין מְאֹד נִתְכַּנְּסִין גַּם־כֵּן בָּהֶם. וְזֶה בְּחִינַת: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (הל' ציצית, הל' ז). סא
Through prayer in the aspect of judgment — when the mighty one who has great power prays — through this the Sitra Achra is compelled to vomit and return all the souls and all the holinesses it swallowed — the aspect of: "the wealth he swallowed — he will vomit it" [Iyov 20:15]. And through this converts are also made — as explained within. Afterward — through the addition of these souls and converts to holiness — who become neighbors to them — through this the holy houses multiply greatly. Until through this all the other most displaced and distant souls — whom it was impossible to include and bring into the building of holy houses as above — are also gathered and assembled. Of them it is said: "the holy stones are poured out at the head of every street" [Eichah 4:1]. But through the multiplication of houses made from these neighbors who were added and drew close to the holy assembly — to pray with concentration and engage in the service of Hashem — through the multiplication of these houses Jerusalem the holy city is built. And through this all the very displaced are also assembled within them. This is the aspect of: "Hashem builds Jerusalem — He gathers the dispersed of Israel" [Tehillim 147:2].
עַל־יְדֵי שֶׁמְּקָרָבִין נְפָשׁוֹת בְּחִינַת שְׁכֵנִים אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים מְאֹד וְנִתְכַּנְּסִין כָּל הַנִּדָּחִים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁל רִבּוּי הַבְּרִיתוֹת וְהָעַרְבוּת שֶׁהִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה (שם).
Through drawing souls as neighbors to the holy assembly — through which the houses multiply greatly and all the displaced are gathered as above — through this one fulfills one's obligation of the many covenants and guarantees that Israel undertook for the fulfillment of the Torah.
עַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לִפְעָמִים מִדְּבֵקוּתוֹ בִּבְחִינַת 'בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָה', וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁעוֹסְקִים בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּמְקַיְּמִין "עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי" וּמַחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד־חָכָם הַקָּבוּעַ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה בִּתְמִידוּת כְּמוֹ זְבוּלוּן וְיִשָּׂשכָר - עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים (הל' ביתשׂ הכנסת, הל' ה, אותיות יא יב).
Through the Tzadik's sometimes nullifying himself from his cleaving — the aspect of "the nullification of Torah — this is its fulfillment" — and likewise through engaging in commerce with faith and fulfilling "make your Torah fixed and your work temporary" — and through one who supports the Torah scholar fixed in Torah study continuously — as with Zevulun and Yissachar — through this converts are made.
מִי שֶׁרוֹצֶה לְקָרֵב רְשָׁעִים וּרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ עָלָיו סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, וְצָרִיךְ לָזֶה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים וְלֹא קָם כָּמוֹהוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת הָעֵרֶב־רַב לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, וְהֵם שֶׁגָּרְמוּ כָּל הַקִּלְקוּלִים: חֵטְא הָעֵגֶל וּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְכוּ'. וְעִקַּר תִּקּוּן הַדָּבָר תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁהַחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה שֶׁלּוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים, יַמְשִׁיכֵם רַק בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים וּבְהִתְקַשְּׁרוּת עִם נַפְשׁוֹת הַשּׁוֹמְעִים, וְעִם כֹּחַ וּזְכוּת הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלּוֹ לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בִּתְפִלָּתוֹ, רַק כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּעֵדָה, וְלִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲמֹד כְּדָל וּכְרָשׁ וִיבַקֵּשׁ רַק רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים: אִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִתֵּן, וְאִם לָאו, לָאו; וְלֹא יִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה וְלֹא יְבַקֵּשׁ שׁוּם דָּבָר בְּדַוְקָא, בְּכֹחַ וּבְאֹנֶס כִּבְיָכוֹל - אָז עַל־יְדֵי אֵלּוּ הָרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים יָכוֹל לְקָרֵב גַּם הַמְרֻחָקִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִשְׁמַת עֵרֶב־רַב (כִּי סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי יִתְתַּקְּנוּ כֻּלָּם). כִּי יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוָתָם וּבְמַחְשְׁבוֹתָם הָרָעוֹת וְהֵם רְחוֹקִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם שֵׂכֶל וּבְשׁוּם כֹּחַ לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם כִּי אִם עַל־יְדֵי רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם, כִּי גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַאֲרִיךְ אַף לָרְשָׁעִים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ, וְצָרִיךְ הַצַּדִּיק שֶׁיֶּאֱחֹז גַּם־כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ. וּבָזֶה כָּלוּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ הַצַּדִּיק לִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר, רַק יַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְיַמְתִּין הַרְבֵּה לִתְשׁוּעַת ה' וּלְרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים בְּלִי שִׁעוּר. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכַּוָּנַת הַצַּדִּיק בְּוַדַּאי לְטוֹבָה, שֶׁרוֹצֶה רַק לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמֵחֲמַת זֶה הוּא בָּהוּל מְאֹד בְּהַדָּבָר שֶׁחָפֵץ, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ - אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה. וּצְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בְּעִנְיָן זֶה מְאֹד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא, בָּקִי בְּשׁוֹב, כִּי צְרִיכִין לָרוּץ מְאֹד מְאֹד לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲרִיכַת־אַפַּיִם וְלִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, רַק יַמְתִּין לִישׁוּעַת ה'. בִּפְרָט בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת רְחוֹקִים כָּאֵלּוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְתַחְבּוּלוֹת אֵיךְ לְקָרְבָם, בִּבְחִינַת "וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח", עַל־כֵּן בְּוַדַּאי אֵין הַדָּבָר בָּא בְּנָקֵל וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, רַק צְרִיכִין מְתִינוּת גָּדוֹל בָּזֶה וַאֲרִיכוּת־אַפַּיִם מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם הַמְשָׁכַת חִדּוּשֵׁישׂתוֹרָתוֹ רַק בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים. וְעִם מַטֵּה־עֻזּוֹ, שֶׁהוּא כֹּחַ וּזְכוּת עֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, יִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּרָעִים כַּנַּ"ל. וְאִם אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ רְשָׁעִים וּרְחוֹקִים כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּהֶם עִם מַטֵּה־עֻזּוֹ - אַף־ עַל־פִּי־כֵן יָכוֹל לְקָרְבָם עַל־יְדֵי רִבּוּי הָרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים שֶׁהִרְבָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי יָכוֹל לְעוֹרֵר רַחֲמִים כָּאֵלּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁגַּם הֵם יִתְקָרְבוּ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו. וְאִם אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל עַתָּה לְקָרְבָם - הַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין עוֹד, אוּלַי יוּכַל לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ בְּפַעַם אַחֶרֶת; וְאִם גַּם אָז לֹא יִפְעַל, יַמְתִּין עוֹד. וְאָז בְּדֶרֶךְ זֶה מְקָרֵב בְּכָל פַּעַם מְעַט מְעַט אֶת הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יְקָרֵב כֻּלָּם. וְזֶה הָעִנְיָן לֹא יִהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ וְהוּא יְתַקֵּן הַכֹּל (הל' דברים הנוהגים בסעודה, הלכה ד).
One who wants to draw the wicked and the distant to the service of Hashem faces immeasurably great dangers — and requires countless stratagems — until one merits to accomplish the task in completeness. And therefore even Moshe our teacher — peace be upon him — the master of all the prophets — of whom none like him arose — even so in the matter of drawing close the mixed multitude [erev rav] he did not succeed. And it was they who caused all the corruptions: the sin of the Golden Calf and the breaking of the tablets etc. And the essential rectification of the matter depends on this: that the Torah novellae he draws for the purpose of drawing close the distant — he draw them only in mercy and supplications — and through connection with the souls of the listeners. And with the power and merit of his own good deeds — he should not use in his prayer at all — only to subdue the evil within the congregation. And before Hashem he should stand as a pauper and destitute — and request only mercy and supplications: if Hashem will give — He will give — and if not — not. And he should not press the hour — and should not demand anything specifically — through power and compulsion as it were. Then through these mercies and supplications he can draw close even the most distant ones — who are in the aspect of the soul of the mixed multitude (for ultimately certainly all will be rectified). For there are wicked ones who are so immersed in their desires and evil thoughts — and so distant — that it is impossible through any intellect or power to draw them close to Hashem — and they can only be drawn close through mercy and supplications — which is the aspect of long-suffering [arichas apayim]. For Hashem Himself is also long-suffering toward the wicked so that they return. And the Tzadik must also hold on to this aspect. And included in this is: that the Tzadik must not press the hour in anything — only be long-suffering and wait greatly for Hashem's salvation and His boundless mercy. For even though the Tzadik's intention is certainly for good — wanting only to fulfill His will — and for this reason is very eager regarding the thing desired — knowing it is His will — even so it is forbidden to press the hour. And one must be very expert in this matter — which is the aspect of being expert in running [ratzo] and expert in returning [shov]. For one must run very greatly to do His will — but even so must have long-suffering and not press the hour — only wait for Hashem's salvation. Especially in the matter of drawing close such distant ones — whom Hashem Himself — as it were — thinks thoughts and stratagems how to draw them close — the aspect of: "and He devises means so that the banished one is not cast away from Him" [Shmuel II 14:14]. Therefore certainly the matter does not come easily — and it is impossible to do it hastily. Only great deliberateness and much long-suffering is needed — and to pray before drawing his Torah novellae only in mercy and supplications. And with his staff of strength — which is the power and merit of his holy service — he should use it only to subdue the evil in the wicked as above. And if even so there are wicked and distant ones whom he cannot subdue the evil within them with his staff of strength — even so he can draw them close through the abundance of the mercies and supplications he multiplied before Hashem. For he can arouse such mercies with Hashem — until they too will draw close — for His mercy is abundant. And if even so it is currently impossible to accomplish drawing them close — he must wait further — perhaps he can accomplish his request another time. And if then too he does not accomplish it — he waits further. And in this way he draws closer each time bit by bit even the most distant ones — until ultimately he draws all of them close. And this matter will not be complete until our righteous Mashiach comes and gathers our dispersed from the four corners of the earth to our land — and he will rectify everything.
מִי שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, כְּשֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר לָבוֹא לְהַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, אֲזַי דַּיְקָא נַעֲשֶׂה תִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא בְּיוֹתֵר וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹדוֹ וּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהָרְחוֹקִים וְהַמְלֻכְלָכִים וְהַמְטֻנָּפִים בְּיוֹתֵר נִתְעוֹרְרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר רַחֲמָיו וּמַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, עַד שֶׁעַל־יָדָם דַּיְקָא נִטְהָר הָעוֹלָם מִכָּל הַטִּנּוּפִים שֶׁל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁנִּתְאַחֵז בָּעוֹלָם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם בָּאוּ מִמְּקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ וְנִתְעוֹרְרוּ מִשָּׁם לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּיגִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת כָּאֵלּוּ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן וְנִטְהָר הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר כְּלַל הַתִּקּוּנִים הוּא לְתַקֵּן דַּיְקָא בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְקַלְקֵל. וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁמֵּרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, שֶׁהָיְתָה נָכְרִית בַּתְּחִלָּה, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְהִיא זָכְתָה לָצֵאת מִמָּקוֹם כָּזֶה וּלְהִתְגַּיֵּר בְּיִסּוּרִים וּמְרִירוּת גָּדוֹל, עַל־כֵּן זָכְתָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה מָשִׁיחַ, שֶׁיְּבַעֵר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ וְעַל־יָדוֹ יִתְבַּטֵּל אֲחִיזַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מִכָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל (הל' בציעת הפת, הל' ה, אות יא).
One who is very very distant — when one awakens to come to the true Tzadik — then specifically a very wondrous and awesome rectification occurs — and His glory is magnified greatly. For this is the essential of His glory and greatness — when the most distant and soiled and defiled ones awaken to Hashem. Through this Hashem arouses His mercy and draws upon them such rectifications through the true Tzadik — until through them specifically the world is purified from all the filth of the dirty garments that took hold in the world. For since they came from such places and awakened from there to return to Hashem — through suffering and bitterness such as this — through this the world is rectified and purified. For the essential totality of all rectifications is to rectify specifically in the place where things were corrupted. And this is the secret of Rus the Moabite — who was a gentile at the beginning — where is the essential hold of dirty garments as explained within. And she merited to emerge from such a place and to convert with great suffering and bitterness. Therefore she merited that Mashiach issue from her — who will burn the spirit of impurity from the earth. And through him the hold of dirty garments will be nullified from all souls of Israel.
עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי חִדּוּשִׁים דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹלֶה הִתְפָּאֲרוּת חָדָשׁ לְמַעְלָה עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים. וְכָל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עוֹלֶה כְּלָל נֶגֶד אוֹר הַהִתְפָּאֲרוּת הֶחָדָשׁ שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה כְּשֶׁמִּתְקָרֵב אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵחָדָשׁ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְרוֹצֶה לְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְכוּ', כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִסְתַּלַּק שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא", וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעִקַּר הַחֲשִׁיבוּת הָיָה אֶצְלָם כְּשֶׁבָּא אִישׁ חָדָשׁ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד יוֹתֵר מִכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקָרְבוּ מִכְּבָר, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים הָרְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁים, וְעִקַּר חֲשִׁיבוּת הַלְּבוּשִׁים הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת לְבוּשִׁים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר כְּבוֹדוֹ וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ, כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ מִתְפָּאֵר בִּלְבוּשֵׁישׂמַלְכוּת שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִכְּבָר, אֲפִלּוּ הֵם יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמִּתְפָּאֵר בִּלְבוּשׁ חָדָשׁ וְגָוֶן חָדָשׁ שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְקָרֵב הָרָחוֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ יִתְבָּרַךְ (הל' ברכת המזון, הל' ד, אות יא).
The essential glorification and delight of Hashem is specifically through novellae — namely when new glorification ascends above through the drawing close of the distant. And all the glorification that Hashem receives from Israel does not compare at all to the light of the new glorification that ascends above when one from Israel draws close to Him anew — and wants to serve Him truly. The aspect of what our Rabbis stated: "when Yisro came etc. — then the Name of the Holy One was magnified and elevated above and below." And as we have seen with our own eyes with the great true Tzadikim — that the essential importance for them was when a new person came to draw close to Hashem — who was more precious in their eyes than all the people who had already drawn close. For this is the essential greatness and glorification of Hashem — when the distant draw close to Him. For the glorification Hashem receives from Israel is the aspect of garments — and the essential importance of the garments is when one merits to make new garments each time for Him. This is the essential of His honor and glorification — for the King does not glory in his royal garments that he has from before — even if they are very precious and important — as he glories in a new garment and new color that ascends above when the distant one draws close to Hashem. This is the essential of His delight and glorification and honor and greatness.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: תִּינוֹק שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר, אָבִיו מְדַבֵּר עִמּוֹ בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ דִּבְרֵי־תוֹרָה, שֶׁיֹּאמַר פָּסוּק: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה וְכוּ'" וּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". כִּי הַדִּבּוּר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁהַתִּינוֹק אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאָמַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַדִּבּוּרִים שֶׁמַּרְגִּיל אוֹתוֹ לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי־תוֹרָה הֵם יְקָרִים מְאֹד וְהוּא מִצְוָה רַבָּה מְאֹד. וְזֶה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה לְהַמַּלְעִיגִים עַל אַנְשֵׁי־אֱמֶת הַמְקָרְבִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים לַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם מִנְּעוּרֵיהֶם, כִּי אַדְּרַבָּא עִקַּר הַמִּצְוָה לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים דַּיְקָא, כִּי הֵם עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַמִּלְחָמָה וְהַנִּצָּחוֹן, וְעַל־כֵּן כָּל־מַה שֶּׁמְּלַמְּדִים וּמְחַנְּכִים אוֹתָם בְּאֵיזֶה קְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הוּא יָקָר מְאֹד, כִּי כָל־מַה שֶׁעוֹשִׂים לְעֵת־עַתָּה בִּנְעוּרֵיהֶם אֵיזֶה דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, זֶה נִשְׁאָר קַיָּם לָנֶצַח, כִּי נִצָּחוֹן דִּקְדֻשָּׁה כָּל־דְּהוּא הוּא קַיָּם לָנֶצַח תָּמִיד; וְגַם כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יִתְחַנְּכוּ וְיִהְיוּ רְגִילִים מִנְּעוּרֵיהֶם לִלְחֹם מִלְחֶמֶת ה' וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי־ישֶׁר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר וְכוּ'". כִּי אַחַר־כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁמַּזְקִינִים קָשֶׁה יוֹתֵר לְקָרְבָם, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר תָּעוּ מִן הַדֶּרֶךְ הַרְבֵּה. וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הַקִּטְרוּגִים שֶׁמְּקַטְרְגִים וְחוֹלְקִים עַל הָעוֹסְקִים לְקָרֵב בְּנֵי־אָדָם לַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּפְרָט עַל הַמְקָרְבִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים, זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל מִקִּטְרוּג הַמַּלְאָכִים שֶׁקִּטְרְגוּ עַל כְּלַל הָאָדָם וְאָמְרוּ: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְכוּ'", שֶׁאֵין בְּנֵי־אָדָם רְאוּיִין לְקַבֵּל תּוֹרָה קְדוֹשָׁה וּגְבוֹהָה כָּזֹאת. אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ דַּיְקָא בַּעֲבוֹדַת הַתַּחְתּוֹנִים גּוּשֵׁי־עָפָר, חַסְרֵי־דַעַת, וְחָפֵץ דַּיְקָא בַּעֲבוֹדַת הַיְלָדִים וּבְנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁהֵם עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז וְכוּ'", שֶׁהַדִּבּוּר שֶׁל עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ מְאֹד, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְיַסֵּד מִמֶּנּוּ דַּיְקָא יְסוֹד עֹז וְחָזָק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַכְנִיעַ כָּל הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וּמַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם. כִּי עִקַּר הַנִּצָּחוֹן מֵהַדִּבּוּר, וְהַדִּבּוּר בָּא מֵהַדָּמִים, וְגַם עִקַּר הַנִּצָּחוֹן מֵהַדָּמִים, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים, מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲדַיִן בְּבַחֲרוּתָם וְהַדָּמִים בִּרְתִיחָתָם, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַנִּצָּחוֹן, וּכְשֶׁמְּחַנְּכִין אוֹתָם לְדַבֵּר דִּבְרֵי־אֱמֶת בְּכָל יוֹם, בָּזֶה מְנַצְּחִים עַל־יָדָם הַרְבֵּה מְאֹד, בִּבְחִינַת "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". וְגַם, כִּי הַמִּלְחָמָה שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם אֲרֻכָּה מְאֹד, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַתְחִיל מִימֵי הַנְּעוּרִים מַמָּשׁ, וְהַלְוַאי שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁלִימָהּ כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" (הל' ברכות הראיה, הל' ה, אות טז).
Our Rabbis stated: a child who can speak — his father speaks with him in the holy tongue and teaches him words of Torah — to say the verse: "the Torah that Moshe commanded us etc." and "Hear O Israel." For speech has great power. And therefore even though the child does not understand what he said — even so the words one accustoms him to speak in words of Torah are very precious — and it is a very great mitzvah. And this is an open rebuke to those who mock people of truth who draw youth close to the service of Hashem from their youth. For on the contrary — the essential mitzvah is to draw the youth specifically — for they are still at the beginning of the battle and victory. And therefore everything one teaches and educates them in — any holiness of Torah and prayer and good deeds — is very precious. For whatever they do now in their youth in any matter of holiness — it remains established forever. For any small victory of holiness is established forever always. And also through this they will be educated and accustomed from their youth to wage Hashem's war and go in upright paths — as it is written: "educate the youth etc." [Mishlei 22:6]. For afterward — the more they age — the harder it is to draw them close — since they have already strayed from the path greatly. And in truth these accusations that are leveled against and against those who engage in drawing people close to the service of Hashem — particularly against those who draw youth close — this flows from the accusation of the angels who accused humanity in general and said: "what is man that You should remember him etc." [Tehillim 8:5] — that human beings are not worthy of receiving such holy and elevated Torah. But the truth is not so — for Hashem specifically wants the service of these physical and earth-bound [gushei afar] beings lacking in knowledge — and specifically wants the service of children and youth who are babes and sucklings — as it is written: "from the mouth of babes and sucklings You have established strength etc." [Tehillim 8:3]. For the speech of babes and sucklings is very precious in His eyes — and Hashem establishes from it specifically a foundation of strength and power — through which He subdues all the Sitra Achra and silences the enemy and avenger. For the essential victory is from speech — and speech comes from the blood. And the essential victory is also from the blood — as explained elsewhere. And therefore youth — babes and sucklings — since they are still in their prime and the blood is at its boiling point — where is the essential victory. And when one educates them to speak true words each day — through this one achieves great victories through them — the aspect of: "from the mouth of babes and sucklings You have established strength — to silence the enemy and avenger." And also because the battle of the person in this world is very long — therefore one must begin specifically from the days of youth. And if only one could complete it as Hashem desires throughout all the days of one's life — as it is written: "it is good for a man that he bear the yoke in his youth" [Eichah 3:27].
עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַבֶּה הַקְּדֻשָּׁה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּתְקָרְבִין גַּם הָרְחוֹקִים וְנַעֲשִׂין גֵּרִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר עַד שֶׁגַּם הָאִסּוּר נִתְהַפֵּךְ לְהֶתֵּר - עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין יִחוּדִים גְּדוֹלִים לְמָעְלָה (הלכות תערובות, הלכה ג, אותיות א ב ו ז).
Through the holiness multiplying so greatly — until even the distant draw close and become converts — which is the aspect of the forbidden being nullified until even the forbidden reverses to permitted — through this great unifications [yichudim] are made above.
מִי שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב הָרְחוֹקִים, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ מֵהָרַע שֶׁל אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁרוֹצֶה לְקָרְבָן, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל הוּא בְּעַצְמוֹ לִפֹּל מִמַּדְרֵגָתוֹ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת עַל כָּל דְּרָכָיו, וְהָאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה שׂוֹרֵף וּמְבַטֵּל אֶת הָרַע שֶׁל אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר בְּשִׁשִּׁים, כַּמְבֹאָר שָׁם. אַךְ יֵשׁ רְשָׁעִים כָּאֵלּוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם עַל־יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְקָרְבָן, כִּי הֵם בִּבְחִינַת "יָחִילוּ דְרָכָו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ", כִּי הֵם חֲזָקִים בְּרִשְׁעָתָם מְאֹד, וְהַצְלָחָתָם גְּדוֹלָה גַּם־כֵּן מְאֹד, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם. וְזֶה בְּחִינַת הָאִסּוּרִים חֲמוּרִים שֶׁאֵינָם בְּטֵלִים וְאוֹסְרִים תַּעֲרֻבְתָּם בְּכָל־שֶׁהוּא, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מִתְבַּטְּלִים עַל־יְדֵי־זֶה - לֹא דַי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם עַצְמָם לְהִתְהַפֵּךְ לְהֶתֵּר עַל־יְדֵי בִּטּוּל, אַף גַּם אַדְּרַבָּא הֵם אוֹסְרִים אֶת כָּל הַהֶתֵּר שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם, אֲזַי הֵם מַפִּילִים עוֹד וּפוֹגְמִים אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹסֵק לְקָרְבָם כַּנַּ"ל. וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁאֵין מִתְבַּטְּלִים, הַיְנוּ שֶׁחֲשִׁיבוּתָם וְהַצְלָחָתָם גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ לְרָעָתָם, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל הָרַע שֶׁלָּהֶם עַל־יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, כִּי הֵם בִּבְחִינַת "מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ וְכוּ'", עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם כַּנַּ"ל (שם הל' ה, אותיות א ב).
One who engages in this — to draw close the distant — must greatly guard oneself that it not harm one — namely that the evil of those souls one wants to draw close not take hold of one — until through this one can fall from one's own level. And therefore one must arouse the fire of judgment — namely judge oneself truly in all one's ways. And this fire of judgment burns and nullifies the evil of those souls — as explained within. And this is the aspect of the nullification of the forbidden in sixty — as explained there. But there are such wicked ones — whom one cannot subdue the evil within them through the fire of one's judgment. And therefore it is forbidden to draw them close — for they are in the aspect of: "his ways succeed at all times — Your judgments are on high, far from him" [Tehillim 10:5]. For they are very strong in their wickedness — and their success is also very great — until it is impossible to draw them close. And this is the aspect of severe prohibited matters that are not nullified — and their mixture forbids even in the slightest amount. For since they cannot be nullified — not only can they themselves not be reversed to permitted through nullification — but on the contrary: they actually forbid the permitted that fell into them. This is the aspect of those souls whose evil it is impossible to subdue — they then pull down further and blemish the soul of one who engages to draw them close as above. And this is also the aspect of important things that are not nullified — namely their importance and success is so great for their evil — that it is impossible to nullify the evil within them through the fire of judgment — for they are in the aspect of "Your judgments are far from him etc." — therefore it is impossible to draw them close as above.
גַּם אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁמֻּתָּר לְקָרְבָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אִסּוּרִים הַמִּתְבַּטְּלִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם מְאֹד לְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי 'זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְּחַיָּבָא וּבָעֵי לְמִרְדַּף בָּתְרֵיהוֹן' וְכוּ', כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וּכְמוֹ שֶׁהַחִיּוּב עַל כָּל אָדָם לָשׁוּב בְּעַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ־כֵן הוּא חִיּוּב עָלָיו לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וּלְקָרְבוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וִיקַבְּלוּ דֵּין מִן דֵּין. וְזֶה הָעֵסֶק יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־ כֵן גַּם בָּזֶה אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר וְכוּ'", שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַלּוֹת וּלְבַעֵר אֶת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת מַהֵר בְּפַעַם אַחַת, רַק "מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ". גַּם אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בִּזְרוֹעַ לִקַּח אוֹתָם בְּעַלשׂכָּרְחָם וּלְהַכְנִיעָם וּלְבַטְּלָם בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם וְכוּ' אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ וְכוּ' עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְכַמּוּבָן בְּ"שִׁבְחֵי הָאֲרִיזַ"ל" בְּעִנְיַן הַסִּפּוּר אֵיךְ שֶׁקֵּרַב אֶת תַּלְמִידָיו. וְזֶה בְּחִינַת 'אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה', שֶׁאָסוּר לִקַּח אֶת הָאִסּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְבַטְּלוֹ בְּעַלשׂכָּרְחוֹ תּוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְסַבֵּב עִמּוֹ כָּל־כָּךְ מֵרָחוֹק, עַד שֶׁיָּבוֹא וְיִפֹּל מֵעַצְמוֹ וּמֵרְצוֹנוֹ לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, אָז יוּכַל לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל־כָּךְ בִּכְתָב (שם אותיות ג ו).
Even those souls that are permitted to draw close — which are in the aspect of forbidden things that can be nullified — even though certainly one must pursue them greatly to draw them close to holiness — for: "fortunate is one who takes hold of the hand of the sinful and wants to pursue after them etc." — as explained in the holy Zohar. And just as the obligation is upon every person to return oneself to Hashem and draw close to Him — likewise it is an obligation upon one to speak with one's fellow and draw one close to the truth truly — and receive judgment from each other. And this engagement is very precious and important before Hashem — more than all service. For this is the essential of His greatness and honor — when the most distant draw close to Him — even so — also in this it is forbidden to press the hour. And about this it is said: "you will not be able to destroy them quickly etc." [Devarim 7:22] — for it is impossible to finish and eliminate the Sitra Achra and kelippos quickly all at once. Only: "little by little I will drive them away from before you — until you increase and inherit the land." Also it is impossible to go with a strong arm to take them against their will — and subdue them and include them within holiness by force. For about this it is said: "I have adjured you etc. — if you will awaken or stir up etc. — until it please" [Shir ha-Shirim 2:7]. For necessarily there must be some awakening from below [is'arusa d'lesata]. And all of this it is impossible to explain fully in writing.
אַף־עַל־פִּי שֶׁעֵסֶק זֶה שֶׁל הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל וְיָקָר מְאֹד כַּנַּ"ל וְהוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהֵיכַל־ הַקֹּדֶשׁ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת מְחֻיָּב לַעֲסֹק בָּזֶה, כָּל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, אֲבָל הָעִנְיָן קָשֶׁה מְאֹד, כִּי צְרִיכִין לָזֶה לְעוֹרֵר הַמִּשְׁפָּט לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הָרַע שֶׁלָּהֶם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ כֹּחַ בְּאֵשׁ מִשְׁפָּטוֹ לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם. וְגַם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה נְפָשׁוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָן, כִּי אֵין הַמִּשְׁפָּט מוֹעִיל לָהֶם. וְגַם אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְקָרֵב, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקָרְבָן בְּעַל־ כָּרְחָם, וְגַם אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּתָם כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחַ לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁיְּבַטֵּל הָרַע שֶׁלָּהֶם, וְגַם שֶׁיֵּדַע אֶת מִי לְקָרֵב וְאֶת מִי שֶׁלֹּא לְקָרֵב, וְכֵן כָּל הַפְּרָטִים שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעֵסֶק גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁבּוֹ תְּלוּיִים כָּל הָעוֹלָמוֹת. אַךְ גַּם זֶה קָשֶׁה לְקַיֵּם כָּרָאוּי, כִּי מִי יוֹדֵעַ לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ כָּרָאוּי, בִּפְרָט בְּעֵסֶק גָּדוֹל כָּזֶה? עַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיק־ הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁשָּׁם תַּכְלִית הַמְּנוּחָה וְהַשְּׁבִיתָה, בְּחִינַת בִּטּוּל גָּמוּר אֶל אוֹר אֵין־סוֹף בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְעַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכְרִין בְּכָל פַּעַם אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת עֵינֵי כָּל הַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֵידַע אֵיךְ לַעֲסֹק בְּבִנְיַן הֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה, לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה מֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲנֵהוּ בֶּאֱמֶת וְיוֹשִׁיעוֹ לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בַּבִּנְיָן הַזֶּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", שֶׁאוֹמְרִים בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, כִּי אָז הוּא עֵת־ רָצוֹן עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַבֵּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁיִּזְכּוּ לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת עַל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁאָז עוֹסְקִין לְבָרֵר בֵּרוּרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְקָרְבוּת נְפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת (אֲשֶׁר בְּזֶה בְּעַצְמוֹ אָסוּר גַּם־כֵּן לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כַּנַּ"ל, רַק צְרִיכִים לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם וְלִסְמֹךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שַׁבָּת), וְהַכֹּל בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַכֹּחַ הַזֶּה לְקָרֵב הָרְחוֹקִים בִּשְׁלֵמוּת, יְכוֹלִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיקִים דַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם, כִּי אָז זוֹכִים לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה וְנִכְלָלִים בְּתוֹךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין הַמְקֹרָבִים שֶׁלָּהֶם לַעֲסֹק בַּבִּנְיָן הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁקֹּדֶם מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הִזְהִירָם עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּבְנֶה עַל־יְדֵי שֶׁעוֹסְקִין לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּרִים שֶׁמְּבָרְרִין הַקְּדֻשָּׁה מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה, כִּי צְרִיכִין לְבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם עַל־יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, וּלְעוֹרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וּלְקָרְבָם עַל־יְדֵי־זֶה אֶל הַקְּדֻשָּׁה - כָּל זֶה אָנוּ זוֹכִין עַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁבּוֹ בְּטֵלִין דַּיְקָא מִכָּל הַמְּלָאכוֹת, אֲפִלּוּ מִמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל אֵין־סוֹף, שֶׁשָּׁם תַּכְלִית הַמְּנוּחָה וְהַשְּׁבִיתָה, כִּי בְּשַׁבָּת הַשְּׁכִינָה שׁוֹבֶתֶת וְאֵינָהּ מְבָרֶרֶת בֵּרוּרִים, וְהָרַע וְהַקְּלִפּוֹת בְּטֵלִין מֵאֲלֵיהֶן עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, וְאֵין צְרִיכִין לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט כְּלָל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", כִּי כָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁל יְמֵי הַחֹל, שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּרוּרִים, צְרִיכִין לָזֶה אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל בְּשַׁבָּת אֵין צְרִיכִין הָאֵשׁ הַנַּ"ל וְהַקְּלִפּוֹת בְּטֵלִין מֵאֲלֵיהֶן, וְעַל־כֵּן כָּל הַמְּלָאכוֹת אֲסוּרִין בּוֹ, כִּי אָז אֵין בֵּרוּר כַּיָּדוּעַ. וְכָל הַבֵּרוּרִים שֶׁאָנוּ מְבָרְרִין בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל עַל־יְדֵי כֹּחַ אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, כָּל זֶה אָנוּ זוֹכִין דַּיְקָא עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבִּטּוּל וְהַשְּׁבִיתָה וְהַמְּנוּחָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁהוּא שַׁבָּת דְּכֻלְּהוֹ יוֹמֵי. וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לְהִתְקַבֵּץ בְּשַׁבָּת בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית וְלַעֲסֹק אָז בְּיוֹתֵר בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת הַנְּפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז הַזְּמַן הַמְסֻגָּל לָזֶה, מֵחֲמַת שֶׁאָז יוֹצֵא קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְעוֹסְקִין אָז לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל יְמֵי הַחֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הִתְקָרְבוּת הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְהֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ שֶׁנַּעֲשֶֹׁה עַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנִּצְטַוּוּ עַל זֶה קֹדֶם מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר גְּמַר תִּקּוּן בִּנְיָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הוּא דַּיְקָא עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת משֶׁה יוֹסֵף דָּוִד, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בְּמִנְחַתשׂשַׁבָּת, עַל־כֵּן גַּם גְּמַר קְדֻשַּׁת הַמִּשְׁכָּן הָיָה עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיקִים, הַיְנוּ עַל־יְדֵי מִיתַת נָדָב וַאֲבִיהוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר משֶׁה: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" - 'אֶקָּדֵשׁ' 'אֶכָּבֵד' דַּיְקָא, בְּחִינַת בִּנְיַן הֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד", שֶׁכָּל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתָם דַּיְקָא. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁאָמַר משֶׁה: סָבוּר הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַמִּשְׁכָּן בִּי אוֹ בְךָ, עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ - הַיְנוּ כַּנַּ"ל, וְעַיֵּן פְּנִים. גַּם שָׁם מְבֹאָר מֵעִנְיַן רְחִיצַת חַמִּין בְּעֶרֶב־שַׁבָּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל לִדְחוֹת הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי כֹּחַ הָאֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁעָסְקוּ בּוֹ הַצַּדִּיקִים בְּכָל יְמֵי הַחֹל, בִּבְחִינַת "רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ וְכוּ'" (שם אותיות ד ה ו ז ח).
Even though this engagement of drawing close the distant is a very great and precious matter — and is the aspect of building the Tabernacle and holy sanctuary — as explained within. And anyone who truly wants to draw close to Hashem is obligated to engage in this — each according to one's level. But the matter is very difficult. For one must arouse judgment to subdue the evil that has taken hold in these souls — so that their evil not harm one. And who knows if the fire of one's judgment has the power to subdue their evil. And also because there are certain souls that it is impossible to draw close — for judgment does not help them. And also those souls that must be drawn close — it is impossible to draw them close against their will. And also it is forbidden to press the hour in the matter of their drawing close as above. Therefore one must pray and request greatly from Hashem — to give one the power to arouse the fire of judgment in completeness — until one nullifies their evil. And also to know whom to draw close and whom not to draw close. And likewise all the details one must know — how to conduct oneself in such a great engagement — on which all the worlds depend. But also this is difficult to fulfill properly — for who knows how to order one's prayer properly — especially in such a great engagement? Therefore the essential rectification for this is through connection to the true Tzadik — who is the aspect of Shabbos — where is the ultimate rest and cessation — the aspect of complete nullification before the light of the Infinite in ultimate completeness. And through remembering Shabbos each time — which is the aspect of the holiness of the true Tzadik — through this Hashem illuminates the eyes of all who truly desire for the sake of His Name — to know how to engage in building this holy sanctuary — drawing souls close to Hashem truly. This is incumbent upon every Israelite as above. For through truly connecting to the Tzadik — one can pray one's prayer before Hashem — that He answer truly and help one to know how to conduct oneself in this building. This is the aspect of: "and I — my prayer is to You Hashem — a time of favor" [Tehillim 69:14] — which is said on Shabbos at the afternoon prayer. For then it is a time of favor through the holiness of Shabbos. And through this prayer is received in completeness — that one merits to draw the holiness of Shabbos upon all six weekdays — when one engages in making holy refinements — which is the aspect of drawing close distant souls. (And in this itself it is also forbidden to press the hour as above — only one must nullify oneself each time and rely on Hashem alone — which is the aspect of Shabbos.) And all of this through the power of the holiness of Shabbos — which is the aspect of the holiness of the true Tzadik. And therefore one who passes away from among the great Tzadikim — specifically afterward their followers can engage in the aforementioned building. For then one merits to the day that is entirely Shabbos and rest — and is included within the holiness of Shabbos in ultimate completeness. And through this specifically the followers can engage in the aforementioned building. And this is the aspect of why before the work of the Tabernacle they were warned about keeping Shabbos. For in truth the essential building of the Tabernacle and holy sanctuary — built through engaging in drawing souls close to Hashem — all of which is the aspect of refinements — refining holiness from within the kelipah. For one must nullify and subdue the evil within them through the fire of judgment — and arouse the good within them and draw them close to holiness through this. All this we merit through keeping Shabbos — when we completely cease from all work — even from the work of the Tabernacle. For Shabbos is the aspect of nullification before the Infinite — where is the ultimate rest and cessation. For on Shabbos the Shechina rests and does not make refinements — and the evil and kelippos are nullified of themselves through the holiness of Shabbos — and one does not need to arouse the fire of judgment upon them at all. This is the aspect of: "you shall not kindle fire in all your dwellings on the Shabbos day" [Shemos 35:3]. For all the work of the weekdays — which is the aspect of refinements — requires the fire of judgment. But on Shabbos the aforementioned fire is not needed and the kelippos are nullified of themselves. And therefore all work is forbidden on Shabbos — for then there is no refinement as is known. And all the refinements we make on the six weekdays through the power of the fire of judgment — all this we merit specifically through the holiness of the nullification and cessation and rest of Shabbos — which is the aspect of the holiness of the true Tzadik — who is the Shabbos of all days. And therefore the custom is to gather on Shabbos at the third meal — and to engage then more in the matter of drawing souls close to Hashem — for then is the propitious time for this. Because then the holiness of Shabbos departs — and one engages then to add from the holy upon the weekday — and draw the holiness of Shabbos upon the weekdays — through which is the essential rectification of drawing close souls. This is the aspect of the building of the Tabernacle and holy sanctuary made through keeping Shabbos — which we were commanded before the work of the Tabernacle. And since the essential completion of the rectification of this holy building is specifically through the great Tzadikim who passed away as above — which is the aspect of Moshe, Yosef, David — who passed away at the Shabbos afternoon prayer — therefore also the completion of the holiness of the Tabernacle was through the passing of the Tzadikim — namely through the death of Nadav and Avihu. And this is what Moshe said: "this is what Hashem spoke — saying — through those near to Me I will be sanctified — and before all the people I will be honored." Ekadesh [I will be sanctified] — ekaved [I will be honored] specifically — the aspect of building the holy sanctuary as above — which is the aspect of the honor of Hashem as above. The aspect of: "and in His sanctuary all declare glory." All this was rectified through their passing specifically. And this is what our Rabbis stated — that Moshe said: "I thought the Tabernacle would be sanctified through me or through you — now I see they are greater than me and you." Namely as above.
יֵשׁ גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם מְקָרְבִין נְפָשׁוֹת, אֵינָם מְקָרְבִין רַק הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה, אֲבָל הַנְּמוּכִים וְהַמֻּנָּחִים בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה אֵינָם יְכוֹלִים לְקָרֵב. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַדַּעַת שֶׁלָּהֶם, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר הֵם יוֹדְעִים אֵיזֶה יְדִיעָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְפִי יְדִיעָתָם אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְרֹב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מְרֻחָק וּמְגֻשָּׁם כָּזֶה, בִּפְרָט אִם הוּא פָּגוּם מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וּבֶאֱמֶת כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִקִּטְרוּג הַמַּלְאָכִים שֶׁקִּטְרְגוּ עַל כְּלַל בְּרִיאַת הָאָדָם דְּעָתִיד לְמֶחֱטֵי וּלְאַרְגָּזָא וְכוּ', כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים נִדְמָה לָהֶם גַּם־כֵּן שֶׁכְּבָר הֵם יוֹדְעִים אֵיזֶה יְדִיעָה מִגְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְפִי יְדִיעָתָם אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהָבִין כְּלָל אֶת בְּרִיאַת הָאָדָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, שֶׁיֶּשׁ לוֹ בְּחִירָה וְיָכוֹל לַחֲטֹא וּלְהַרְגִּיז, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְהֵשִׁיב לָהֶם: וְכִי לְחִנָּם נִקְרֵאתִי רַחוּם וְחַנּוּן?! כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדַּיְקָא זֶה עִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהָאָדָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה יַעֲבֹד אוֹתוֹ בָּזֶה הָעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה דַּיְקָא, וַאֲפִלּוּ אִם יֶחֱטָא וְיַרְגִּיז לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּבוֹהִים כָּאֵלֶּה, שֶׁיֵּדְעוּ לְהַמְשִׁיךְ גְּדֻלַּת רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו גַּם עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיָּרִימוּ וְיַגְבִּיהוּ נַחַת־רוּחַ לְפָנָיו גַּם מֵהֶם; אַדְּרַבָּא, כָּל־מַה שֶּׁעוֹלֶה אֵיזֶה נַחַת־ רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ מִמַּדְרֵגָה נְמוּכָה בְּיוֹתֵר, יֶשׁ לוֹ שַׁעֲשׁוּעִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד בִּבְחִינַת משֶׁה הוּא מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּעַד הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, וּמִשְׁתַּדֵּל וּמִתְיַגֵּעַ כָּל יָמָיו בִּמְסִירַת־נֶפֶשׁ עָצוּם לְקָרֵב אֶת הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא הִגִּיעַ לְ'תַכְלִית הַיְדִיעָה - אֲשֶׁר לֹא נֵדַע', וְדַיְקָא מֵחֲמַת זֶה הוּא מַשִּׂיג בְּהַשָּׂגָתוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל תַּעֲנוּגִים וְשַׁעֲשׁוּעִים מִכָּל מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת בְּיוֹתֵר, אַדְּרַבָּא זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ, שֶׁהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַיֵּן פְּנִים. וְעַל־כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, מֵחֲמַת שֶׁהַבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה הֵם מְרִימִין מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן זֶה הַצַּדִּיק הוּא רַבָּן שֶׁל כָּל הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים, כִּי הוּא מַרְאֶה לְהַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה - הֵן לְהַמַּלְאָכִים מַמָּשׁ שֶׁקִּטְרְגוּ עַל בְּרִיאַת הָאָדָם, הֵן לְהַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מִבְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְקָרֵב הָרְחוֹקִים וְהַפְּגוּמִים, אַדְּרַבָּא מְרַחֲקִים אוֹתָם לִפְעָמִים בְּיוֹתֵר, וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַזֶּה מַרְאֶה לָהֶם, שֶׁכָּל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים עֲדַיִן כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁעִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ הוּא דַּיְקָא כְּשֶׁעוֹלָה הָעֲבוֹדָה שֶׁל עוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה, עַל־כֵּן כָּל־מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה יוֹתֵר נְמוּכָה, כְּשֶׁעוֹלֶה אֵיזֶה נַחַת־רוּחַ לְפָנָיו מִשָּׁם, זֶה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה הַדַּעַת בְּעַצְמוֹ שֶׁמֵּאִיר לְהַדָּרֵי מַעְלָה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל עֲדַיִן מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְהַדָּרֵי מַטָּה הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתָּם וּמְקַבֵּל נַחַת־רוּחַ מֵהֶם, וְלֹא יַשְׁגִּיחוּ עַל הַדַּעַת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל אֵלּוּ הַגְּדוֹלִים שֶׁרוֹצִים לְרַחֵק אוֹתָם. גַּם כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע נִמְשָׁךְ מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת קִטְרוּג הַמַּלְאָכִים הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, שֶׁמְּבַטֵּל קִטְרוּג הַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא מְבַטֵּל אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל, וְגַם הוּא מַרְאֶה לְהַנְּמוּכִים בְּמַעֲלָה, בְּחִינַת דָּרֵי מַטָּה, שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחוּ עַל קִטְרוּג הַמַּלְאָכִים, שֶׁמִּשָּׁם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הָרוֹצֶה לְהַפִּיל אוֹתָם בְּכָל עֵת וּמַחֲלִישׁ דַּעְתָּם כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָתָם, חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, אַדְּרַבָּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן אִתָּם וְעִמָּם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו עַד הֵיכָן מַגִּיעִים, כִּי רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו", אַדְּרַבָּא זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מִתְקָרְבִים אֵלָיו כַּנַּ"ל (הל' נדרים, הל' ד, אותיות יד טו טז).
There are great ones in stature who cannot draw souls close to Hashem — and even when they do draw souls close — they draw close only the great ones who are at some level. But the lowly and those sunk in the lowest rung — they cannot draw close. And all this flows from their knowledge — because it seems to them that they already know some knowledge of Hashem. And according to their knowledge of the greatness of the Creator — it seems to them that it is impossible for so distant and coarse a one to draw close to Him — especially if one is very blemished, may the Merciful One save us. And in truth all this flows from the accusation of the angels who accused the general creation of humanity — that they would sin and provoke etc. — as our Rabbis stated. For these angels also imagined that they already knew some knowledge of the greatness of Hashem — and according to their knowledge of the Creator's greatness — they could not understand at all the creation of this physical person who has free choice and can sin and provoke, G-d forbid. But Hashem did not regard them — and replied to them: was it for nothing that I was called compassionate and gracious?! For no one knows of Him in completeness except Him alone. And Hashem — in the immensity of His exaltedness — knows that specifically this is the essential of His delight and pleasures — when this physical person serves Him in this lowly world of action specifically. And even if one sins and provokes before Him — even so He knows there are such great Tzadikim — who know how to draw His great mercy and kindness upon them as well — until they raise and elevate satisfaction before Him even from them. On the contrary: the more satisfaction ascends before Him from a lower level — He has even greater delight and pleasure. And for this He created the world. And therefore truly the great Tzadik — of Moses-level stature — gives over his soul for Israel — even for the worst of the worst — and strives and toils all his days with immense self-sacrifice to draw all of them close to Hashem. For he reached "the ultimate of knowledge — which is that we do not know." And specifically because of this — his immense attainment comprehends that Hashem receives pleasures and delights from all the lowest levels. On the contrary — this is the essential of His greatness — when the most distant draw close to Him as above. And through this very knowledge that illuminates those who dwell above — who do not yet know of His greatness at all — through this he can also show those who dwell below — the most lowly — that Hashem is still with them and receives satisfaction from them. And they should not regard the knowledge and reasoning of those great ones who want to distance them. And also because the essential hold of the Evil Inclination flows from the cascade of the accusation of the aforementioned angels — as explained within. And therefore the aforementioned Tzadik — who nullifies the accusation of the angels as above — through this automatically nullifies the hold of the Evil Inclination from Israel. And he also shows the lowly in stature — those who dwell below — not to regard the accusation of the angels — from which flows their Evil Inclination — that wants to make them fall at every time and weaken their minds as if their hope is lost, G-d forbid. And in truth it is not so — on the contrary — Hashem is still with them and in their company. For the whole earth is full of His glory — and there is no despair in the world at all. For no one knows His greatness and His mercy and His kindness to their ultimate extent — for His mercy is never exhausted — no matter what — as it is written: "the kindnesses of Hashem — that they are not finished — that His mercies are not exhausted" [Eichah 3:22]. On the contrary — this is the essential of His greatness — when the distant draw close to Him as above.
יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְהָעַכּוּ"ם הֵם בִּבְחִינַת תַּחַת הַזְּמַן, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהָעַכּוּ"ם כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר־סִינַי לֹא פָסְקָה זֻהֲמָתָן. וְעַל־כֵּן הַגֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר וְלָצֵאת מִזֻּהֲמַת הָעַכּוּ"ם וְלִכְנֹס בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיסוֹ בִּקְדֻשָּׁתֵנוּ כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אוֹתוֹ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא כְּלַל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, בְּחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" הַנֶּאֱמַר אֵצֶל מָשִׁיחַ. וְזֶה בְּחִינַת 'גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר - כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי', כִּי כָל תִּקּוּנוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת קְדֻשַּׁת מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". וְזֶה שֶׁסָּמוּךְ לָזֶה תֵּכֶף כְּתִיב: "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ", כִּי עַל־ יְדֵי בְּחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, יְכוֹלִין לְקָרֵב כָּל הַגּוֹיִים וּלְגַיְּרָם וּלְהַכְנִיסָם תַּחַת יַד מָשִׁיחַ וְיִשְׂרָאֵל. כִּי בֶּאֱמֶת אֵיךְ יְכוֹלִים לְקָרֵב הַגֵּר שֶׁנּוֹלַד מִזֻּהֲמַת הָעַכּוּ"ם, וְעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה בְּגוֹיוּתוֹ, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָפְכוֹ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל? עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיסוֹ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר לְגַמְרֵי וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַד מַמָּשׁ בִּבְחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", שֶׁנֶּאֱמַר גַּם עַל מִי שֶׁנּוֹלַד בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁבָּא לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִטַּהֵר וּלְהִתְקַדֵּשׁ סט מִזֻּהֲמָתוֹ. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל זֶה הַפָּסוּק עַל יוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה הַיֶּלֶד בַּר־מִצְוָה, כִּי עִקַּר הַתִּקְוָה לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת וּלְתַקֵּן כָּל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ הוּא רַק עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ (הל' מילה, הל' ד, אותיות יז יח).
Israel is the aspect of above time — and the nations are the aspect of under time — from which come all the desires and vanities of this world that the nations cling to — which are the aspect of the filth of the serpent. For since they did not stand at Mount Sinai — their filth did not cease. And therefore the convert who comes to convert — and to emerge from the filth of the nations and enter into the holiness of Israel — it is impossible to bring one into our holiness except through elevating one to the aspect of above time — where is the root of the holiness of Israel. This is the aspect of Mashiach — who is the totality of the holiness of Israel — who is above time — the aspect of: "I have today begotten you" [Tehillim 2:7] — said regarding Mashiach. And this is the aspect of: "a convert who converted is like a newborn child" — for all one's rectification and holiness flows from the aspect of the holiness of Mashiach — of whom it is said: "I have today begotten you." And immediately after this it is written: "ask of Me and I will give the nations as your inheritance" [Tehillim 2:8]. For through the aspect of "I have today begotten you" — which is the aspect of above time — one can draw close all the nations and convert them and bring them under the hand of Mashiach and Israel. For in truth — how can one draw close the convert who was born from the filth of the nations — and who has had many years pass over him in his gentile state — and how is it possible to reverse him to the holiness of Israel? Therefore in truth it is impossible to bring one into the holiness of Israel except through the aspects of Mashiach — which is the aspect of above time — where all the past time is completely nullified — and it is as if one was born today — the aspect of "I have today begotten you." And our Rabbis also expounded this verse regarding the day a child becomes bar mitzvah — for the essential hope of entering holiness in completeness and rectifying all the days that passed is only through this aspect.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר וְכוּ'. כִּי מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל הָרַע הַנֶּאֱחָז בּוֹ מֵאָז, עַל־כֵּן הַהֶכְרֵחַ מִתְּחִלָּה לְרַחֵק אוֹתוֹ קְצָת, וּמְרַמְּזִין לוֹ שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְהִתְקָרֵב אֶצְלֵנוּ. וַאֲזַי כְּשֶׁהוּא מְרֻצֶּה וְאוֹמֵר: אַף־עַל־פִּי־כֵן יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְדַאי בָּזֶה - נִכְנָע הָרַע שֶׁלּוֹ וְנִפְרָד מִמֶּנּוּ בִּבְחִינַת "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ", כִּי זֶה הַהִתְרַחֲקוּת הוּא בְּחִינַת בְּטִישָׁא שֶׁמְּבַטְּשִׁין לֵהּ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "גּוּפָא דְּלָא סָלֵק בֵּהּ נְהוֹרָא דְנִשְׁמְתָא, מְבַטְּשִׁין לֵהּ", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁרוֹצִין לִדְחוֹתוֹ וּלְרַחֲקוֹ, וְהוּא דּוֹחֵק עַצְמוֹ וּמַכְרִיחַ עַצְמוֹ לְהִתְקָרֵב אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתוֹ - בָּזֶה הוּא מְבַטֵּשׁ וּמַכְנִיעַ הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בּוֹ. וְזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁצְּרִיכִין לְעוֹרֵר כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בְּהַמִתְקָרְבִים, כִּי זֶה הָעוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב גֵּרִים וּבַעֲלֵי־תְשׁוּבָה הוּא מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט וּמַתְחִיל לְרַחֲקוֹ בַּתְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, שֶׁהוּא שׁוֹפֵט אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקָרֵב, וְאָז אִם הוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר אַף־עַל־פִּי־כֵן וְאֵינִי כְדַאי, אָז כְּבָר קִבֵּל דִּינוֹ וּמִשְׁפָּטוֹ עַל־יְדֵי שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁל הַהִתְרַחֲקוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִבְדָּל וְנִפְרָד מִמֶּנּוּ הָרַע שֶׁלּוֹ וְאָז רָאוּי לְהִתְקָרֵב. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת נוֹהֲגִין לִפְעָמִים לְרַחֵק אֵיזֶה אָדָם בַּתְּחִלָּה, כָּל זֶה הוּא בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן לְטוֹבָתוֹ, כִּי הַהִתְרַחֲקוּת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, בִּבְחִינַת "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב הָרְחוֹקִים כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן שֶׁל הַהִתְרַחֲקוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הָרַע שֶׁלָּהֶם, כִּי הַצַּדִּיק־ הָאֱמֶת מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט וְיוֹדֵעַ אֵיךְ לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְקָרֵב אֶת זֶה וּלְרַחֵק אֶת זֶה, הַכֹּל כְּפִי הַמִּשְׁפָּט שֶׁבְּלִבּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בּוֹחֵן וּבוֹדֵק אוֹתָם אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבָם, אִם הֵם בָּאִים לְהִתְקָרֵב בְּלֵב שָׁלֵם, וּכְשֶׁהֵם עוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן וְדוֹחֲקִין עַצְמָם לְהִתְקָרֵב אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתָם, זֶה בְּחִינַת בְּטִישָׁא הַנַּ"ל, שֶׁמְּבַטְּשִׁין גּוּפָם עַל־יְדֵי־זֶה וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים, הַיְנוּ - הֵן הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מֵהַמּוֹנְעִים מִבַּחוּץ שֶׁלֹּא לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק, וְכֵן הַמְּנִיעוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִבִּפְנִים, מִמַּה שֶּׁהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ מְרַחֵק אוֹתָם קְצָת בְּהַהַתְחָלָה, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִים כָּל אֵלּוּ הַמְּנִיעוֹת וְהַיִּסּוּרִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא הֵם מִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהַצַּדִּיק מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט וּמְרַחֲקָם בַּתְּחִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִנָּצֵל מִלְּקָרֵב אוֹתָם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקָרְבָם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כִּי הֵם בְּוַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן שֶׁל הִתְרַחֲקוּת, וְיִתְרַחֲקוּ בֶּאֱמֶת עַל־ יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַרְחִיקָם, וְיִהְיֶה נִצּוֹל מֵהֶם (הל' גרים ה"ג, אות יא).
Our Rabbis stated: a convert who comes to convert — they say to him: "what did you see that you came to convert etc." For since one must subdue and nullify the evil that has held on to one from before — therefore it is first necessary to distance one somewhat — and hint to one that one is not worthy to draw close to us. And then when one is willing and says: "even so — I know and I am not worthy of this" — the evil within one is subdued and separated from one. The aspect of: "and Orpah kissed her mother-in-law — but Rus cleaved to her" [Rus 1:14]. For this distancing is the aspect of "striking" [betisha] — as brought in the holy Zohar: "a body in which the light of the soul has not risen — they strike it." For through wanting to push one away and distance one — and one presses and forces oneself to draw close even though they distance one — through this one strikes and subdues the evil that holds on to one. And this itself is the aspect of the judgment one must arouse in order to subdue the evil that holds on to those who draw close. For one who engages in this to draw close converts and penitents — conducts one's affairs with judgment — and begins by distancing one at first — which is the aspect of strict judgment — judging that one is not worthy of drawing close. And then if one is firm in one's mind and says "even so — I am not worthy" — one has already received one's judgment and justice through standing in this trial of the distancing. And through this the evil is separated from one and then one is worthy to draw close. And this is the aspect of what the true Tzadikim sometimes distance a person at first — all this is a trial for one's benefit. For the distancing is the ultimate drawing close — the aspect of: "peace peace — to the distant and to the near." For it is impossible to draw close the distant except through their standing in the trial of the distancing — through which their evil is subdued. For the true Tzadik conducts his affairs with judgment and knows how to speak with each and every person — to draw close this one and distance that one — all according to the judgment in his heart. And through this he examines and tests them — what is in their hearts — whether they come to draw close with a whole heart. And when they stand in the trial and press themselves to draw close even though they are being distanced — this is the aforementioned striking. Through this they strike their body and break all the obstacles they have from outside and inside — the obstacles they have from those who prevent them outside from drawing close to the Tzadik — and likewise the obstacles and suffering they have from within — from the Tzadik himself distancing them somewhat at first. And when they break all these obstacles and suffering — through this the evil that holds on to them is subdued — and through this specifically they draw close to Hashem truly. Also through this — that the Tzadik conducts his affairs with judgment and distances them at first — through this he can save himself from drawing close those who are not worthy to be drawn close — as explained within. For certainly they will not be able to stand in the trial of distancing — and will truly distance themselves when the Tzadik distances them — and he will be saved from them.
כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מֻטָּל עָלָיו חוֹבָה לְזַכּוֹת גַּם אֲחֵרִים בִּתְשׁוּבָה וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה עִקַּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות יט; ע' יראה וכו' אות פא).
Every Israelite is obligated to merit others with teshuvah — and to draw souls close to the service of Hashem. For this is the essential settlement of the world — as explained within.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. כִּי עַכְשָׁו רוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם בְּאֵין גָּלוּת אַחֲרֶיהָ, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי הַהֶכְרֵחַ שֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה וִיבָרְרוּ כָּל הַבֵּרוּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת כַּיָּדוּעַ. וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה וּלְבָרֵר בֵּרוּרִים כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, שֶׁהוּא שׂוֹרֵף אֶת הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְאָז נִבְנֶה הֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ בְּרוּחָנִיּוּת מֵאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמְּבָרְרִין, הַיְנוּ מֵאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁמְּקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי יִבָּנֶה הֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, דְּהַיְנוּ בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ מַמָּשׁ, "וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" בְּקָרוֹב - 'עַל מִשְׁפָּטוֹ' דַּיְקָא, כִּי עִקַּר בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט, בְּחִינַת "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְכוּ'". אַךְ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁהֵם מִבְּחִינַת עֵרֶב־רַב, שֶׁאָסוּר לְקָרְבָם, כִּי אֵין מוֹעִיל כְּנֶגְדָּם כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט, כִּי הֵם בִּבְחִינַת "מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ", וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב אֵין יוֹדְעִין לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן קֵרוּב הָרְחוֹקִים עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט הנַּ"ל, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לֵידַע זֹאת עַל בֻּרְיוֹ, כִּי מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, עַד אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה הִכְנִיעַ וּבִטֵּל הָרַע שֶׁהָיָה נֶאֱחָז בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר זָכוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל־יָדוֹ וּפָסְקָה זֻהֲמָתָן לְגַמְרֵי, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁשָּׁגָה בָּזֶה שֶׁקֵּרַב אֶת הָעֵרֶב־רַב, וְהֵם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְכוּ'; מִכָּל־שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין יְכוֹלִין לִסְמֹךְ עַל הַמִּשְׁפָּט שֶׁלָּהֶם לְבַד, רַק צְרִיכִין לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמָם מְאֹד עַל כָּל דָּבָר כְּדֵי לְעוֹרֵר הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ שֶׁיִּשְׂרֹף אֶת הָרַע, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לִמְסֹר עִקַּר הַמִּשְׁפָּט לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא", שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יִתֶּן לוֹ חָכְמָה וָדַעַת שֶׁיּוּכַל לְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט וְיִזְכֶּה לֵידַע וּלְכַוֵּן עִם מִי לְדַבֵּר וּלְקָרֵב אוֹתוֹ וְעִם מִי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר, וְאֵיךְ לְדַבֵּר, וּמַה לְּדַבֵּר, אֵיךְ וּמָה וְכַמָּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְכַוֵּן הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה הֵיטֵב אִם לֹא בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁהוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת, בְּחִינַת "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. כִּי יֵשׁ שְׁתֵּי בְחִינוֹת בַּמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל: הָאֶחָד, מַה שֶּׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיַחְשֹׁב עא דְּרָכָיו אִם כָּךְ רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת, לְבַלּוֹת יָמָיו חַס וְשָׁלוֹם בִּדְרָכִים כָּאֵלֶּה וְכוּ'. וְהִנֵּה כָּל בְּחִינַת מִשְׁפָּט זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לְקַיֵּם. אַךְ יֵשׁ עוֹד בְּחִינַת מִשְׁפָּט וְהוּא - לְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְדַבֵּר וְעִם מִי לְדַבֵּר וּלְהַמְשִׁיךְ בָּהֶם חָכְמָתוֹ וְכוּ'. וְלִבְחִינַת מִשְׁפָּט זֶה צְרִיכִין סִיּוּעַ גָּדוֹל מִלְּעֵלָּא, שֶׁיִּזְכֶּה לְדַעַת הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת. וְגַם אַחַר־כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל חָכְמָתוֹ וּמִשְׁפָּטוֹ לְבַד כַּנַּ"ל, רַק צְרִיכִין לִמְסֹר הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת וְיוֹלִיכֵהוּ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לְכַוֵּן הַמִּשְׁפָּט הֵיטֵב לֵידַע אֵיךְ לְדַבֵּר וְכוּ', וְהָרְשָׁעִים, שֶׁאָסוּר לְקָרְבָם, יִזְכֶּה לְהַכִּירָם וְלֹא יְקָרְבֵם כְּלָל, וְאָז כְּשֶׁיִּתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת, יִבָּנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, וְיִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַפְלָאַת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ אֲרִיכַת הַגָּלוּת בְּחִינַת קֵץ הַפְּלָאוֹת, וְאָז יְקֻיַּם: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (שם אותיות כה כו).
Our Rabbis stated: all the end-times have passed — and the matter depends only on repentance. For now Hashem wants there to be a complete and everlasting redemption with no further exile afterward. And therefore certainly all Israel must return in teshuvah — and all refinements must be made. As our Rabbis stated: the son of David will not come until all the souls in the body are finished — which is the aspect of refining all the sparks as is known. And it is impossible to make penitents and make refinements except through the aforementioned aspect of judgment — which burns the evil holding on to the holy sparks. And then the holy sanctuary is built spiritually from these sparks that are refined — namely from these souls that are drawn close to Hashem. And then the holy sanctuary will also be built physically — namely the actual building of the Temple. "And the palace will sit according to its justice" [Yirmiyahu 30:18] — al mishpato specifically. For the essential building of the Temple is through the aspect of judgment — the aspect of: "Zion shall be redeemed through justice etc." [Yeshayahu 1:27]. But since there are wicked ones who are of the aspect of the mixed multitude — whom it is forbidden to draw close — for the power of judgment does not help against them — for they are in the aspect of "Your judgments are on high, far from him" — therefore in most cases one does not know how to advise oneself how to conduct oneself in the matter of drawing close the distant through the aforementioned aspect of judgment. For certainly no flesh and blood can know this definitively. For who is greater than Moshe our teacher — who merited the aforementioned aspect of judgment in completeness — until through this he subdued and nullified the evil that had taken hold in the souls of Israel — until they merited to receive the Torah through him — and their filth completely ceased — yet even so our Rabbis stated he erred in this — in drawing close the mixed multitude — and they made the Calf etc. All the more so all other people — who certainly cannot rely on their judgment alone. Rather they must judge themselves greatly in every matter — in order to arouse the blazing of the heart to burn the evil — as explained within. And afterward they must surrender the essential judgment to Hashem — the aspect of: "for the judgment is G-d's" [Devarim 1:17]. That Hashem Himself give one wisdom and knowledge — that one can conduct one's affairs with judgment — and merit to know and intend correctly with whom to speak and draw close — and with whom not to speak. And how to speak — and what to speak — how and what and how much. For it is impossible for a person to intend this judgment well if not with heavenly assistance. And from this flows all the length of this present exile — which is the end of wonders — the aspect of: "when the matter is too wondrous for you in judgment" [Devarim 17:8] — as explained within. For there are two aspects in the aforementioned judgment: the first — what a person must judge oneself each day — namely to seclude oneself between oneself and one's Creator — and pour out one's speech before Him — and discuss all that is in one's heart before Hashem — and consider one's ways — whether it is thus fitting to spend one's days, G-d forbid, in such ways etc. And behold — any person can fulfill this aspect of judgment. But there is also another aspect of judgment — to conduct one's affairs with judgment — namely to know how to speak and with whom to speak and to draw one's wisdom upon them etc. And for this aspect of judgment one needs great assistance from above — to merit this knowledge in completeness. And also afterward one cannot rely on one's wisdom and judgment alone as above — but must surrender this judgment to Hashem. And Hashem knows secrets — and will lead one on the straight path — so that one merits to intend the judgment well — to know how to speak etc. And the wicked whom it is forbidden to draw close — one will merit to recognize them and not draw them close at all. And then when the judgment is rectified in completeness — the Temple will be built — which is the aspect of the holy sanctuary. And the aspect of the wonder of judgment — from which flows the length of this exile — the end of wonders — will be rectified. And then will be fulfilled: "as in the days of your going out from Egypt — I will show him wonders" [Michah 7:15].
עִקַּר הִתְקָרְבוּת הַגֵּרִים וְהָרְחוֹקִים הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב". כִּי בְּוַדַּאי הַבַּעַל־דָּבָר מְסַבֵּב אוֹתָם וְחוֹתֵר עֲלֵיהֶם מְאֹד לְהַרְחִיקָם, וְעַל־ כֵּן עִקַּר הִתְקָרְבוּתָם עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁיֵּדְעוּ בֶּאֱמֶת עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתָם מֵהַקְּדֻשָּׁה מִצַּד עַצְמָן, מִצַּד גַּשְׁמִיּוּתָם וּפְגָמֵיהֶם הַמְרֻבִּים וְכוּ', וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵדְעוּ גַּם־כֵּן לְהֵפֶךְ - עֹצֶם הִתְקָרְבוּתָם וּסְמִיכָתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנִּפְלָאִים מְאֹד מְאֹד עַד אֵין שִׁעוּר. וּכְשֶׁיֵּדְעוּ כָּל זֹאת בִּידִיעָה וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אָז יוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב". וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, אוֹמְרִים לוֹ 'מָה רָאִיתָ' וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ קְצָת, וְהַהִתְרַחֲקוּת הַזֹּאת הִיא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי אִם אוֹמֵר אַחַר כָּל זֶה: יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְדַאי! הַיְנוּ שֶׁמַּכִּיר בְּעַצְמוֹ עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתוֹ, אָז תֵּכֶף מְקָרְבִין אוֹתוֹ (הלכות שלוח הקן, הלכה ה, אות יז).
The essential drawing close of converts and the distant is through the aspect of: "peace to the distant and to the near." For certainly the adversary surrounds them and burrows under them greatly — to distance them. And therefore the essential drawing close is through the aforementioned aspect — namely that they truly know the immensity of their distance from holiness from their own side — from their physicality and their many blemishes etc. And even so they also know the opposite — the immensity of their closeness and proximity to Hashem from the side of Hashem's immeasurably wondrous mercies. And when they know all this in complete knowledge and faith — then they can truly draw close — the aspect of: "peace to the distant and to the near." And this is the aspect of what our Rabbis stated: a convert who comes to convert — they say to him "what did you see" etc. — which is the aspect of distancing one somewhat. And this distancing is the ultimate drawing close — for if one says afterward: "I know and I am not worthy!" — namely one recognizes the immensity of one's distance — then immediately one is drawn close.
מַה שֶּׁעַל־יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים נַעֲשִׂין גֵּרִים (עַיֵּן פֶּסַח וְכוּ', אוֹת קכג).
Why converts are made through the barley of the Omer offering. See "Passover etc.," section 123.
צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ לִהְיוֹת אִישׁ־חַיִל וְגִבּוֹר וְאִישׁ־ מִלְחָמָה, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּמַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה דִקְדֻשָּׁה. וְעִקַּר מֶמְשָׁלָה דִקְדֻשָּׁה הוּא לְהִתְגַּבֵּר לְהָאִיר הַדַּעַת הָאֱמֶת בְּכָל הָעוֹלָם, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וְזֶה עִקַּר הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָה הַתּוֹרָה: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְכוּ'". כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִנְקֹם וְלִשְׁפֹּךְ דָּם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי אוֹהֵב שָׁלוֹם; אַךְ הָרְדִיפָה הִיא בִּבְחִינַת הַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידוֹי דְּחַיָּבַיָּא וּבָעֵי לְמִרְדַּף אַבָּתְרֵיהוֹן", שֶׁזּוֹ הָרְדִיפָה הִיא עִקַּר הַשָּׁלוֹם, בִּבְחִינַת "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ", כִּי כָל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לָדַעַת הָאֲמִתִּי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז הוּא בִּבְחִינַת "אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי", וּכְתִיב: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים", וְזֶה עִקַּר הַמִּצְוָה לִרְדֹּף אֶת הָאוֹיְבִים בִּכְדֵי לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב, לְקָרְבָם אֶל הָאֱמֶת, כִּי גַּם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִין לְהוֹדִיעַ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, וְכָל הַמִּלְחֲמוֹת־מִצְוָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי לַהֲשִׁיבָם אֶל הָאֱמֶת, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל זַכָּאִים, בְּוַדַּאי יֵשׁ כֹּחַ לַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים הָאוֹחֲזִים עַצְמָם בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵי מֵאָה בְּדִבּוּרֵי אֱמֶת וּבִתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם עִקַּר הַחֶרֶב וּכְלֵי־זַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָם וְיַכְנִיסוּ בָּהֶם הַדַּעַת הָאֲמִתִּי וִיקָרְבוּ אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה" (הל' פדיון בכור, הל' ה, אות יג).
Every Israelite must strengthen oneself with all one's power to be a man of valor and might and a man of war — to have a portion in the holy sovereignty and dominion. And the essential holy dominion is to strengthen oneself to illuminate true knowledge throughout the world — that all will know that Hashem is G-d. And this is the essential promise the Torah promised: "and you shall pursue your enemies etc." [Vayikra 26:7]. For in truth it is not Hashem's desire to take vengeance or spill blood, G-d forbid — for Hashem certainly loves peace. But the pursuit is the aspect explained in the holy Zohar: "fortunate is one who takes hold of the hand of the sinful and wants to pursue after them." For this pursuit is the essential peace — the aspect of: "seek peace and pursue it" [Tehillim 34:15]. For as long as one does not merit true knowledge — and to do His will — one is in the aspect of: "there is no peace in my bones because of my sin" [Tehillim 38:4]. And it is written: "there is no peace, says Hashem, for the wicked" [Yeshayahu 48:22]. And this is the essential mitzvah — to pursue the enemies — in order to return them to good — to draw them close to the truth. For even the nations of the world must be made to know that Hashem is G-d. And all the obligatory wars Israel was commanded — all of it is only for this — to bring them back to the truth. And when Israel is meritorious — certainly five men who hold fast to the truth truly have the power to pursue a hundred through words of truth and supplications and requests to Hashem — which are the essential sword and weapons of Israel. Until they conquer them and bring true knowledge into them and draw them close to Hashem. And this is the aspect of: "and five of you shall pursue a hundred" [Vayikra 26:8].
יֵשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ בַּעֲו?ֹנוֹתֵיהֶם מְאֹד מְאֹד עַד הַתְּהוֹם תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ, וְהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת עוֹסְקִין לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת גַּם מִשָּׁם, בִּבְחִינַת "וּמִתְּהוֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי". וְזֶה בְּחִינַת נְסָכִים שֶׁמְּנַסְּכִין לַשִּׁיתִין, שֶׁמְּחֻלָּלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת גַּם מִתְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, וְהַנְּפָשׁוֹת הָאֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת גֵּרִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁחָבִיב לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹתָן שֶׁל גֵּרִים כִּנְסָכִים הַקְּרֵבִים לְפָנָיו עַל הַמִּזְבֵּחַ (הל' אפותיקי, הל' ה, אות לז מו).
There are souls of Israel who fell through their sins very greatly — to literally the lowest pit. And the true Tzadikim engage to raise the souls even from there — the aspect of: "and from the depths of the earth You will again bring me up" [Tehillim 71:20]. And this is the aspect of the libations poured into the pipes [shissin] — which are hollowed out and descend to the depths — in order to elevate the souls even from the lowest pit. And these souls are in the aspect of converts. And therefore our Rabbis stated: the names of converts are as precious before Him as the libations offered before Him on the altar.
עַל־יְדֵי גֵרִים וְהִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁגַּם הֵם בָּאִים לְהִתְקָרֵב וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, וְזֶה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר עַל הִתְקָרְבוּת וְאַהֲבַת הַגֵּר, וְכֵן רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הִפְלִיגוּ בְּיוֹתֵר בְּגֹדֶל מַעֲלַת הַבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה, שֶׁהֵם הָרְחוֹקִים שֶׁנִּתְקָרְבוּ (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות ג).
Through converts and the drawing close of the distant — through this His simple unity is revealed from within the most varied and changed actions of the distant. Since they too come to draw close and be included in His simple unity — and this is very precious before Him. And therefore the Torah warned more greatly about drawing close and loving the convert. And likewise our Rabbis greatly magnified the greatness of the ba'alei teshuvah [penitents] — who are the distant who drew close.
עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִין בּוֹ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים גֵּרִים וּמִתְקָרְבִים (שם אותיות ד ה).
Through the money with which Torah scholars are supported — through this converts come and draw close.
כָּל הַמִּצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה, הַכֹּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין שֶׁיֶּשׁ לוֹ מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ כַּמּוּבָא, וּכְשֶׁחוֹטֵא, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אוֹבֵד לְבוּשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים צוֹאִים, וְאָז הוּא בִּבְחִינַת יָתוֹם בְּלֹא אָב, מֵאַחַר שֶׁאִבֵּד לְבוּשׁוֹ שֶׁקִּבֵּל מֵאָבִיו. וְאֵלּוּ הָרְחוֹקִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָאִים יְתוֹמִים, הֵם צְרִיכִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג הַדּוֹר, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּתַקָּנַת הַיְתוֹמִים הַנַּ"ל לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא כְּמוֹ אֲבִיהֶם מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא מְתַקְּנָם וּמַפְשִׁיט מֵהֶם הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים וּמַלְבִּישָׁם בִּבְגָדִים נְקִיִּים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן־חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ יְלָדוֹ. וְזֶה הַצַּדִּיק הַמְקָרֵב נְפָשׁוֹת הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּנַפְשׁוֹתָם, וְהֵם נַעֲשִׂין בְּחִינַת לְבוּשֵׁי־יְקָר אֶצְלוֹ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁהָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס לוֹבֵשׁ מִן הַיְתוֹמִים. וְדֶרֶךְ הַיְתוֹמִים, שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם דִּין וּדְבָרִים וּתְבִיעוֹת, וְהָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲדָם בְּכָל תַּקָּנָתָם וְלִטְעֹן בַּעֲדָם, הַיְנוּ, כִּי אֵלּוּ הָרְחוֹקִים שֶׁנִּתְקָרְבוּ, בְּוַדַּאי יֵשׁ עֲלֵיהֶם קִטְרוּגִים וּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס הוּא טוֹעֵן בַּעֲדָם וְלוֹחֵם מִלְחַמְתָּם, כְּדֵי לְהַצִּילָם מִכֹּל וּלְתַקְּנָם (הלכות אפוטרופוס, הלכה א).
All the mitzvos and good deeds a person does — all of it is through the aspect of the garments one has from one's father and mother — as is brought. And when one sins, G-d forbid — one loses one's garment, G-d forbid — and is clothed in dirty garments. And then one is in the aspect of an orphan without a father — since one has lost the garment received from one's father. And these distant ones from the service of Hashem — who are called orphans — they need a guardian [apotropos] — which is the Tzadik who leads the generation. And he strives for the benefit of the aforementioned orphans to draw them close to the service of Hashem. And he is like their father literally — since he rectifies them and strips from them the dirty garments and clothes them in clean garments. And this is what our Rabbis stated: "one who teaches the child of one's fellow Torah — it is as if one gave birth to one." And this Tzadik who draws souls close — clothes himself in their souls — and they become precious garments for him. And this is what our Rabbis stated — that the guardian clothes himself from the orphans. And the way of orphans is to have claims and demands against them — and the guardian must strive on their behalf in all their benefit and argue on their behalf. Namely: these distant ones who drew close — certainly there are accusations and great obstacles against them. And the guardian argues on their behalf and fights their battle — in order to save them from everything and rectify them.
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְצוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ. וְכָל זְמַן שֶׁהָאָדָם רָחוֹק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בַּעֲו?ֹנוֹתָיו, אָז צַר לוֹ מְאֹד כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר", וְעִקַּר הַצָּרָה הוּא צָרוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁרְחוֹקָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן כַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וּמַחֲזִירָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־ יְדֵי־זֶה נִגְדֶּלֶת הַשִּׂמְחָה מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמַּחֲזִירִין לַמֶּלֶךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁגֵּרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו בַּעֲו?ֹנוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק קִלְקֵל בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי שֶׁרָאָה גֹּדֶל רִחוּקוֹ מֵהַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁטָּעָה וְנִדְמָה לוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ הִרְחִיקוֹ לְעוֹלָם וְלֹא הָיָה מְצַפֶּה שֶׁיָּשׁוּב עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חשֶׁךְ". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ לְהַמֶּלֶךְ צַעַר גָּדוֹל בְּכָל עֵת וְזוֹכֵר אֶת בְּנוֹ הָרָחוֹק בְּכָל עֵת, וּכְשֶׁנִּמְצָא אֶחָד שֶׁמְּרַחֵם עַל הַמֶּלֶךְ וְעַל בְּנוֹ וְהוֹלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם הַמְגֻנֶּה שֶׁנָּפַל הַבֶּן־מֶלֶךְ לְשָׁם וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים וּמִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה פֶּלֶא וְהַפְלֵא, עַד שֶׁמַּכְנִיס בּוֹ הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה וּמַחֲזִירוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ - כַּמָּה שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג גּוֹרֵם אֶל הַמֶּלֶךְ עַד אֵין שִׁעוּר! כְּמוֹ־כֵן עִקַּר שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ הוּא, כְּשֶׁמַּחֲזִירִים אֵלָיו הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד בְּעֵת קִבּוּץ נִדָּחִים, וּבִפְרָט בְּעֵת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְכוּ' (הל' נזיקין ה"ג, אות ט).
Hashem is desirous of kindness and watches over the wicked and desires his vindication. And all the time the person is distant from Him through sins — He is very distressed — as it were — as it is written: "in all their troubles He was troubled" [Yeshayahu 63:9]. And the essential trouble is the distress of the soul that is distant from Hashem — for Hashem thinks thoughts so that the banished one is not cast away from Him. And therefore when the Tzadik elevates and rectifies many souls of Israel and returns them to Him — through this the joy is greatly magnified. Like one who returns to the king his son who had been banished from his presence through his sins — and through being distanced deteriorated each time further — because his mind fell through seeing the greatness of his distance from the king — until he erred and it seemed to him that the king had distanced him forever and he no longer expected to return to the king — as it is written: "he does not believe he can return from the darkness" [Iyov 15:22]. And in truth the king has great sorrow at all times — and remembers his distant son at all times. And when one person is found who has mercy on the king and on his son — and goes to the disgraceful place where the prince fell — and hints to him hints and conducts himself with him in a wonderfully wondrous wisdom — until introducing into him thoughts of repentance and returning him to the king — how much joy and delight this causes the king without measure! Likewise the essential joy and pleasures and delight of Hashem is when the distant are returned to Him. And this is the aspect of the great joy that will be in the future at the time of the ingathering of the dispersed — and particularly at the resurrection of the dead — as it is written: "and everlasting joy is upon their heads" [Yeshayahu 35:10]. And as our Rabbis stated: the Holy One will make a dance for the Tzadikim in the future etc.
כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת, כְּשֶׁצְּרִיכִין לְהַעֲלוֹת אֵיזֶה דָבָר מֵהָאָרֶץ אֶל הַגָּג אוֹ מֵאֵיזֶה בּוֹר וְשׁוּחָה עֲמֻקָּה, אֲזַי מַעֲלִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ סֻלָּם, וְכָל־מַה שֶּׁצְּרִיכִים לְהַעֲלוֹת מִבּוֹרוֹת עֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַסֻּלָּם חָזָק וְאַמִּיץ בְּיוֹתֵר; כְּמוֹ־כֵן הָעוֹסְקִים לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּעֲלֵי־ תְשׁוּבָה וְגֵרִים, כָּל־מַה שֶּׁאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת נָפְלוּ וְיָרְדוּ בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים", בִּפְרָט שֶׁגַּם עַכְשָׁו נַעֲשֶׂה עִמָּם מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנָם וְהַמִּשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתָם לְהַעֲמִיד בְּחִינַת סֻלָּם בָּרִיא וְחָזָק מְאֹד, שֶׁלֹּא יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזְּקָם בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת וְלַהֲשִׁיבָם בְּכָל מִינֵי מַטְעַמִּים הַמְּשִׁיבִים אֶת הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ עַל עָמְדָם בַּקְּדֻשָּׁה לָנֶצַח. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִים בִּשְׁלֵמוּת בְּחִינַת הַמֹּחִין עִם הַצִּמְצוּם שֶׁל הַמֹּחִין, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשִׂין אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הַמְחַיִּין אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עוֹד, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה מְרֻמָּז בְּמִצְוַת "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְכוּ'" (שם הלכה ה, אות כה).
Just as physically — when needing to raise something from the ground to the roof — or from some very deep pit — one raises it via a ladder. And the deeper the pit from which one needs to raise something — the stronger and sturdier the ladder must be. Likewise those who engage in raising the fallen souls — who are the aspect of penitents and converts. The deeper these souls have fallen and descended — the aspect of: "and she descended wondrously" [Eichah 1:9] — and particularly since even now various things happen to them — therefore the one who engages in their rectification and strives for their salvation — must establish the aspect of a very sturdy and strong ladder — so that the fallen one does not fall from it, G-d forbid. Namely: one must strengthen them with all manner of encouragement — and restore them with all manner of restorative flavors that restore the soul. Until they remain established in their holiness forever. And this one merits through perfecting in completeness the aspect of the mochin with the contraction [tzimtzum] of the mochin — through which pure utterances are made that give life to all the fallen souls so they fall no more — as explained within. And this is alluded to in the mitzvah of: "when you build a new house — and you shall make a parapet for your roof etc."
עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וּמִכָּל־ שֶׁכֵּן עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עַל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגְמִין מְאֹד בְּהַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל כָּל הַכָּבוֹד אֶל הָעַכּוּ"ם, חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם כּוֹבְשִׁין נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת גָּדוֹל, וּמִזֶּה כָּל אֲרִיכַת הַגָּלוּת. אַךְ הַצַּדִּיקִים, כָּל מַה שֶּׁהַמַּחֲלֹקֶת מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגֶד זֶה לְהַעֲלוֹת הַכָּבוֹד מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וּלְהַגְדִּיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים וּמִתְיַגְּעִים מְאֹד לְקָרֵב הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן וְנִתְמַלֵּא כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגְמוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַכָּבוֹד עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ יִשְׂרָאֵל לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה (ע' מחלוקת אות סו).
Through the dispute among Israel — and all the more so through the dispute against the true Tzadikim — through this one blemishes greatly in the holy honor. And through this all the honor falls to the nations, G-d forbid — and they conquer the souls of Israel in great exile. And from this all the length of the exile. But the Tzadikim — the more the dispute against them intensifies — through which holy honor is blemished even more, G-d forbid — they strengthen themselves against this to elevate the honor from the Sitra Achra and greatly magnify His honor. And this is through striving and toiling greatly to draw close the distant to the service of Hashem — which is the essential magnification of His honor — as explained elsewhere. And through this all the blemishes Israel caused in honor through the dispute are rectified and filled. Until through this Israel will merit complete redemption.
לְקָרֵב הָרְחוֹקִים וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה הוּא תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית (ע' ברית אות פו).
Drawing close the distant and returning them in teshuvah is a rectification for blemishing the covenant.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. כִּי הַגֵּרִים, מֵאַחַר שֶׁהֵם מִזֶּרַע אֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל־כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְגַּיְּרִים הֵם בָּאִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה דַּיְקָא, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל הַמְתָּקָה רַק מִבְּחִינַת הַשְּׂכָלִים הַפְּרָטִיִּים וְלֹא מִבְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, וְעַל־כֵּן הֵם מֻתָּרִים רַק לְהִתְחַבֵּר וּלְהִנָּשֵׂא לְיִשְׂרְאֵלִים וּלְוִיִּים וְלֹא לְכֹהֲנִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (ע' זיווגים וכו' אות ט). וְעַל־כֵּן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה וְיִהְיוּ נִכְלָלִין כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת אֶחָד וִיקַבְּלוּ כֻלָּם מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז, עַל־כֵּן לֹא יִהְיֶה אָז מָקוֹם וַאֲחִיזָה כְּלָל לְהַגֵּרִים לִכְנֹס וּלְהִתְחַבֵּר בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה בְּחִינַת: "מִי גָר אִתָּךְ" - בַּעֲנִיּוּתֵךְ, "עָלַיִךְ יִפֹּל". עַיֵּן פְּנִים (הל' פריה ורביה הל' א, אות ג ו).
Our Rabbis stated: converts are not accepted in the days of Mashiach. For the converts — since they are of the seed of the nations of the world — therefore even when they convert — they come under the wings of the Shechina specifically. And they cannot receive sweetening except from the aspect of the particular intellects [seichalim prati'im] — and not from the aspect of the encompassing intellect [seichel ha-kolel] — the aspect of supernal wisdom [chachmah ila'ah]. And therefore they are only permitted to join and marry Israelites and Levites — but not Kohanim — as explained within. And therefore in the days of Mashiach — when the earth will be full of knowledge — and all Israel will be included in one unity — and all will receive from the aspect of the encompassing intellect — the aspect of supernal wisdom that will be revealed then — therefore there will then be no place or hold at all for converts to enter and join with the holiness of Israel. And this is the aspect of: "who sojourned with you" — in your poverty — "upon you he will fall."
הַגֵּרִים שֶׁמְּגַיְּרִין זֶה בְּחִינַת שֶׁמְּהַפְּכִין הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה, שֶׁהוּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל־כֵּן עִקַּר נְתִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עִקַּר הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית, בְּחִינַת "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, הָיְתָה אַחַר שֶׁבָּא יִתְרוֹ וְנִתְגַּיֵּר (שם ה"ג, אות טו; ע' ברית אות קא, וְשָׁם מְבֹאָר גַּם כֵּן מַה שֶּׁהִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים הוּא תִּקּוּן לִפְגַּם הַבְּרִית).
Converting converts is the aspect of reversing grief and sighing to joy — which is the essential completeness of joy — which is the essential completeness of holiness. And therefore the essential giving of the Torah — which is the essential true joy — the aspect of: "and everlasting joy is upon their heads" — as our Rabbis stated — was after Yisro came and converted.
אִי־אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי אֲסֵפַת הַצַּדִּיקִים לְבַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו וְאָמַר לָהֶם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְכוּ'", וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְאָז הֵבִין שֶׁעִקַּר עִכּוּב הַגְּאֻלָּה וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהַּ וּלְחַכּוֹת הַרְבֵּה עַד אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ גַּם הָרְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיִתּוֹסְפוּ עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁאָמַר אַחַר־כָּךְ: "הִקָּבְצוּ", שֶׁלְּשׁוֹן קִבּוּץ נֶאֱמַר עַל קִבּוּץ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד בִּבְחִינַת "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ וְכוּ'", הַיְנוּ, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְקַבְּצוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד הַנִּקְרָאִים נִדָּחִים וְיִתּוֹסְפוּ גַּם־כֵּן עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה עַד אֵין קֵץ, עה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־יְדֵי־זֶה יִכָּמְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ (שם הלכה ה, אות ד).
It is impossible that the redemption come only through the assembly of the Tzadikim — which is the aspect of what Yaakov sought to reveal the end-time to his children — and said to them: "gather and I will tell you etc." [Bereishis 49:1] — and the Shechina departed from him. And then he understood that the essential delay of the redemption and the length of the exile is because of Hashem's abundant mercy upon all the distant and very displaced ones — who must wait and delay greatly until the distant also hear and come and are added to the holy assembly of Israel. And this is what he said afterward: "gather [hikavtzu]" — for the language of gathering [kibbutz] is used for gathering the very distant — the aspect of: "even if your dispersed are at the ends of the heavens — from there He will gather you etc." [Devarim 30:4]. Namely: specifically through gathering even the very distant — who are called the dispersed — and adding them also to the holy assembly of Israel — through this the houses of holiness multiply without end — as explained within. Through this His mercy is aroused and He hastens to redeem us.
עַל־יְדֵי רִבּוּי הַבָּתִּים שֶׁנִּתּוֹסְפִין עַד אֵין מִסְפָּר עַל־יְדֵי שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִין לְקָרֵב הָרְחוֹקִים וּלְצָרְפָם וּלְהוֹסִיפָם עַל הַקִּבּוּץ הַקְּדֻשָּׁה, בָּזֶה יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבַת הָעַרְבוּת שֶׁכָּל אֶחָד עָרֵב בְּעַד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנִכְרְתוּ עַל זֶה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת בְּרִיתוֹת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם אותיות יב יג; ע' צדיק אות רצ מבואר יותר).
Through the multiplication of houses added without number — through striving to draw close the distant and combine them and add them to the holy assembly — through this one fulfills the obligation of the guarantee — that each one is a guarantor for all Israel. And for this thousands upon thousands and myriads upon myriads of covenants were cut — as explained in the words of our Rabbis. Overview. The longest chapter in Volume I at 51,506 chars — 33 entries. The title Geirim (converts) is used broadly throughout to encompass all those who are "distant" from Hashem and draw close: actual converts, ba'alei teshuvah (penitents), and all souls that have strayed. The chapter is a complete theology of outreach — its dangers, its cosmic significance, its proper methods, and its relationship to the redemption. The chapter reads as an extended meditation on one of the Breslov movement's most distinctive and controversial commitments: reaching those whom others have given up on. Two kinds of Tzadikim (entry 1). The chapter opens with a striking distinction: there are Tzadikim whose holiness is so intense that they cannot bear the distant ones — and actively distance and conceal their light from them. And there are Tzadikim who, the higher they ascend, the more they strive to illuminate even the furthest. Only the second type represents true completeness. The chapter is an extended defense and elaboration of the second type. The cosmic significance of one new soul (entry 8). Every glorification that Hashem receives from all of Israel combined does not equal the new glorification that ascends when even one distant person draws close. Like a king who glories more in a new garment than in old ones — however precious — Hashem's essential delight is in newness and renewal. The Breslov Tzadikim treated every new person who came to draw close as more precious than all who had come before. This is explicitly stated as a teaching from direct observation: "as we have seen with our own eyes with the great true Tzadikim." The danger and proper method (entries 6, 11–13). Entry 6 is the chapter's most extended practical guide. The central tension: one must run eagerly to do Hashem's will — yet must not press the hour. The method must be mercy and supplications — not power and coercion. One's personal merit must be used only to subdue the evil of the wicked — never to demonstrate personal greatness. Entry 11 gives the halachic parallel: the nullification of the forbidden in sixty — one's fire of judgment must be powerful enough to nullify the evil in those one draws close — or one is forbidden to approach them. Entry 13 connects all of this to Shabbos and the Tzadik: the ability to draw close the distant — to do the weekday work of refinements — flows specifically from the Shabbos of the Tzadik. The death of Nadav and Avihu completed the Tabernacle's sanctification — the passing of the Tzadik enables his followers to engage in the building more fully. The accusation of the angels and the reply (entry 14). One of the most philosophically daring entries in the volume: the angels who said "what is man that You remember him?" are the root of the problem. Tzadikim who distance the lowly — even with good intention — are unwittingly echoing this accusation. The true Tzadik has reached the "ultimate of knowledge — which is that we do not know" — and from that ultimate unknowing — understands that Hashem's essential delight is specifically in the service of the lowest levels. This same knowing illuminates both the angels (those who dwell above) and the lowly (those who dwell below) simultaneously. The secret of the exile (entry 18). The length of the exile is not punishment — it is the time needed to make enough penitents. The reason Yaakov could not reveal the end-time to his sons (entry 32) was that the Shechina departed from him — because he had not yet included the most distant in his vision. The redemption requires the hikavtzu — the gathering of the furthest dispersed — not merely the he'asfu (assembly) of the already-gathered. נ נח נחמ נחמן מאומן
Loading comments…