Volume II | Chapter: Apprehension and Radiant Flashing of G‑dliness
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עִנְיַן נְדָרִים הוּא פֶּלֶא גָדוֹל, בְּחִינַת "כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר", כִּי בָּזֶה רוֹאִין גְּדֻלַּת הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בְּפִיו לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ מִצְו?ֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה בָּהֶן וְלֶאֱסֹר עָלָיו בְּאִסּוּר תּוֹרָה דָּבָר הַמֻּתָּר בְּשָׁרְשׁוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה. וְעִקַּר הַכֹּחַ הַזֶּה הוּא בְּפִיו וְלִבּוֹ, שֶׁכְּשֶׁלִּבּוֹ חוֹשֵׁק לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת, וּמוֹצִיא חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּפִיו, אֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶּה תּוֹרָה, כִּי אָז נֶאֱסָר עָלָיו הַדָּבָר בְּאִסּוּר תּוֹרָה. וְזֶה - כִּי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם אַחְדוּת אֶחָד עִם הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ בְּפִיו לִנְדֹּר נֶדֶר וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ מִצְו?ֹת כְּנַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְעִקַּר נְדָרִים הֵם כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וְלִפְרשׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת, בְּחִינַת 'נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת', וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שָׁרֵי לֵהּ לֶאֱנָשׁ לְמִנְדַּר לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁהּ, וְעִקַּר הַנֶּדֶר הוּא כְּשֶׁמּוֹצִיאוֹ מִפִּיו; וּבָזֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּחַ הַדִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר הוּא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לִזְכּוֹת לִקְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּבֹעַז שֶׁאָמַר "חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לְיִצְרוֹ נִשְׁבַּע, וּמוּבָן שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו, רַק עַל־יְדֵי הַשְּׁבוּעָה הָיָה לוֹ כֹּחַ לִכְבּשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים (הל' ברכת השחר ה"ה אות צ).
The essential thanksgiving [hodaah] that we give to Hashem, blessed be He, each day several times — for the miracles and wonders He performs for us each day and at every moment — the essential thanksgiving is for the salvation of the soul, for the miracles and wonders that Hashem, blessed be He, brings about for each person spiritually, and likewise physically, so that in the end of all ends he will have rectification for eternity in any case. For this is the essential compassion and true goodness — to merit to draw close to His service, and aside from this, all is vanity. What advantage does one have from all of it if he does not merit through it to draw close to Him? Therefore all the goodness, miracles, and wonders that Hashem, blessed be He, performs for us at every moment — all of it is only what Hashem, blessed be He, devises thoughts so that no one be cast away from Him forever — so that the person may merit what he may merit if he chooses, and in any case he will not be entirely lost, G‑d forbid. And not only does Hashem not distance us because of our many sins — but in His very abundant mercy He transforms the descent into ascent, the sins into merits. This is the aspect of the miracles of Chanukah and Purim, which are mentioned in the blessing of "We thank You" [Modim] — that the descent that occurred in the days of Haman, may his name be blotted out, and likewise in the days of the wicked Greek kingdom, was transformed into a great ascent. And holy days were added for us through this — through which one receives great illumination, as is known. And so it is for every person and every time. This is the aspect of the bowing in Modim — for at the time of the descent, G‑d forbid, one must prostrate oneself before Hashem, blessed be He, through bowing and prostration, supplication, prayer, and entreaty, in the aspect of "Let him put his mouth in the dust — perhaps there is hope" [Eichah 3:29]. And when one is strong in this, one then merits that the descent be transformed into a great ascent — this is the aspect of the bowing in Modim, through which one receives a great and wondrous light, as is known.
הַתָּרַת נְדָרִים הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּיוֹתֵר, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעַל־יְדֵי נִדְרוֹ נֶאֱסַר עָלָיו הַדָּבָר בְּאִסּוּר תּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יָכוֹל לְהִתְחָרֵט וּלְבַקֵּשׁ הַתָּרָה מֵחָכָם אוֹ מִשְּׁלשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, כִּי נְדָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל סְלִיחַת עֲו?ֹנוֹת; וְכֵן הַתָּרַת נְדָרִים, שֶׁהָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה, הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא הַחֲרָטָה. וְהַכֹּל נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל כֹּחַ הַנּוֹדְרִין וְהַמַּתִּירִין וְכָל כֹּחַ הַבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁפָּגְמוּ מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַנַּ"ל יְכוֹלִין לָשׁוּב וּלְהִתְתַּקֵּן, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן בִּכְנִיסַת יוֹם־כִּפּוּר, שֶׁצְּרִיכִין לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה וְלִמְחִילַת עֲו?ֹנוֹת, מַתְחִילִין 'כָּל נִדְרֵי' מֵעִנְיַן נְדָרִים וְהַתָּרָתָם, כִּי מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה (שם אותיות צא צד).
All the troubles, G‑d forbid, which are the aspect of the exile of the Divine Presence [galus ha-Shechinah] — this is what happens when sadness [atzvus] gains dominance over the heart of Israel. From sadness come all the desires — in particular the desire for money and the desire for licentiousness — which arise only from sadness. And from there come all the troubles, G‑d forbid. Therefore, when Hashem, blessed be He, helps and one emerges from the trouble — one must thank Hashem with a full mouth and with all one's heart. This is the aspect of joy [simchah] — for the essential joy is the giving of thanks to Hashem, blessed be He. And through this one rectifies the very damage from which all the troubles came — namely, the sadness as mentioned — so that from now one may merit to be saved from all troubles through the power of joy and thanksgiving.
נְדָרִים הֵם בְּחִינַת מְקַנֵּא קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרוֹאֶה הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע וְכוּ' הוּא לוֹבֵשׁ קִנְאָה וְאוֹסֵר עָלָיו גַּם אֶת הַמֻּתָּר לוֹ. וְקִנְאַת ה' צְבָאוֹת נֶחְשָׁב לִצְדָקָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וּמַמְשִׁיכִין וּמְאִירִין וּמְחַזְּקִין אֱמוּנַת הָרָצוֹן בָּעוֹלָם, לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, הַיְנוּ לִכְסֹף בְּתֹקֶף הָרָצוֹן רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָעֲבוֹדָה (שם).
A person must give thanks to Hashem, blessed be He, each day for the miracles and wonders He performs for him each day — much that one can see and understand, and much that one does not know at all, as our Sages of blessed memory said: "The person who experienced the miracle does not recognize his own miracle." And therefore in truth we say three times each day: "We will thank You and recount Your praises... and for Your miracles that are with us every day, and for Your wonders and goodnesses at all times." For the essential thing is to strengthen oneself in joy and to gaze upon the kindnesses of Hashem and His wonders that He performs for us each day — even in the midst of the trouble itself, G‑d forbid — and to rejoice in His kindness and to trust in His salvation. And through this very act one merits to be saved from all the troubles as mentioned.
בְּכָל הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים יֵשׁ בָּהֶם בְּחִינַת אִסּוּר, כִּי יֵשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, שֶׁמִּזֶּה בָּאִים כָּל הַתַּאֲווֹת וַאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשּׁוֹרִין עַל כָּל דָּבָר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת, קֹדֶם הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל דָּבָר אֲזַי אֲפִלּוּ הַהֶתֵּר הוּא בִּבְחִינַת אִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אָסוּר לֵהָנוֹת מֵעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְרָכָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן כָּל דָּבָר לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים הוּא עַל־יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו קֹדֶם שֶׁנֶּהֱנִין מִמֶּנּוּ (עַיֵּן 'אֲכִילָה', אוֹת קנז). וְעַל־כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לָאָדָם לֶאֱסֹר עַל נַפְשׁוֹ גַּם דָּבָר הַמֻּתָּר, הַיְנוּ עַל־יְדֵי נֶדֶר שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה יִהְיֶה אִסּוּר, וּמוֹצִיא אֶת הַנֶּדֶר בְּפִיו, אֲזַי נַעֲשֶׂה הַהֶתֵּר אִסּוּר גָּמוּר, כִּי הַהֵתֶּר הוּא בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בֵּין הַקְּדֻשָּׁה וּבֵין הָאִסּוּר, וְיֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַפְּכוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ בְּפִיו, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל אוֹר הָאַהֲבָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד; וְכֵן לְהֵפֶךְ, יָכוֹל לְאָסְרוֹ עָלָיו בְּאִסּוּר גָּמוּר עַל־יְדֵי דִּבּוּר פִּיו. וְעַל־כֵּן הֶתֵּר נְדָרִים בִּשְׁלשָׁה, כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר אָסַר הַדָּבָר עַל עַצְמוֹ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי עַצְמוֹ, כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין תִּקּוּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי אוֹתוֹ אוֹר עַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר, כִּי אִם כְּשֶׁיָּבוֹא בְּחִינַת אוֹר חָדָשׁ וְעַל־יָדוֹ נִתְתַּקֵּן הַדָּבָר. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַתִּיר נִדְרוֹ וּלְהַחֲזִיר הַדָּבָר מֵאִסּוּר לְהֶתֵּר, הוּא מֻכְרָח לְקַבֵּל אוֹר חָדָשׁ מִבְּחִינַת הַנְּקֻדָּה כְּלָלִית שֶׁל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה עֶצֶם אוֹר הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִמֶּנּוּ מְקַבְּלִין כָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי שְׁלשָׁה, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל נִתְגַּלֶּה שָׁם אוֹר הַנְּקֻדָּה כְּלָלִית הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁל הַנְּקֻדָּה כְּלָלִית נִתְתַּקֵּן אִסּוּר הַנֶּדֶר וְחוֹזֵר לְהֶתֵּר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת תַּלְמִיד־חָכָם גָּדוֹל, בְּחִינַת יָחִיד מֻמְחֶה, מַתִּיר הַנֶּדֶר בְּיָחִיד, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַנְּקֻדָּה כְּלָלִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַתִּיר הַנֶּדֶר עַל־יְדֵי דִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר שֶׁנֶּאֱסָר הַדָּבָר עַל־יְדֵי נֶדֶר הוּא מֵחֲמַת שֶׁמְּעוֹרֵר עָלָיו בְּיוֹתֵר בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֶרְפָּה וְאַהֲבָה הַנְּפוּלָה הַשּׁוֹרָה עַל כָּל דָּבָר קֹדֶם שֶׁנִּתְתַּקֵּן בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הָאָדָם, וְזֹאת הַחֶרְפָּה וְאַהֲבָה הַנְּפוּלָה הִיא בְּחִינַת שִׁבְרוֹן לֵב, בְּחִינַת "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֲרָטָה עַל הַנֶּדֶר, וְהַחֲרָטָה הִיא בְּחִינַת שְׁבִירַת לֵב, וּכְשֶׁמֵּבִיא הַחֲרָטָה לִפְנֵי הַמַּתִּירִין הֵם מְתַקְּנִין שְׁבִירַת לִבּוֹ עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה שֶׁבְּפִיהֶם וְאוֹמְרִים לוֹ 'מֻתָּר לָךְ', וְעַל־יְדֵי־ זֶה עוֹלֶה הַדָּבָר מִבְּחִינַת הַשְּׁבִירָה וְחוֹזֵר אֶל הַהֶתֵּר (הל' נדרים, הלכה א, עיין פנים).
In the future, all offerings [korbanos] will be nullified — for all offerings come to atone, and there will be no need for this in the future, for all will have been atoned, in the aspect of "In that day the iniquity of Israel shall be sought and there will be none" [Yeshayahu 27:9]. But the thanksgiving offering [korban todah] — the offering of gratitude, to recount the kindnesses of Hashem and His wonders, how everything was transformed for the good — specifically through our having been in this world and each person having endured what he endured, until many stumbled greatly through their sins, and yet now everything has been transformed for the good, in the aspect of sins being transformed into merits in the future through repentance — this will not be nullified. For this will be each person's portion in the World to Come — what he merited through the toil of this world specifically. This is the aspect of "joy and gladness shall overtake them, and sorrow and sighing shall flee away" [Yeshayahu 35:10] — that sorrow and sighing themselves are seized and drawn into the joy, and the evil becomes a throne for holiness. This will be fully realized in the future. But each person, according to how much he merited to draw close to the Tzadikim and the righteous, and to fulfill this counsel within this world — amid the bitterness of troubles in body, soul, and money — to strengthen himself and transform everything into joy, through this he will merit this in perfection in the future. For this is the aspect of the thanksgiving offering as mentioned.
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם חִיּוּת לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא כֹּלָּא חַד, וּמֵחֲמַת זֶה יְכוֹלִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", כִּי בְּכֻלָּם מְלֻבָּשׁ הַתּוֹרָה כִּבְיָכוֹל. וְעַל־כֵּן יְכוֹלִין לְקַשֵּׁר הַכֹּל אֶל הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִכָּל דָּבָר תּוֹרָה, וְזֶה גִלְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּמִצְוַת נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי מִצְוָה זוֹ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּבָזֶה גִלָּה לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּשׁ תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה בְּחִיּוּת אֱלָקוּת הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי בְּחִינוֹת, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁגַּם אָז הָיָה חִיּוּת הָעוֹלָם רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, רַק שֶׁהַתּוֹרָה הָיְתָה נֶעְלֶמֶת עֲדַיִן בְּתוֹךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת; וְגַם עַכְשָׁו בְּעֵת שֶׁצְּרִיכִין עַל־פִּי הַהֶכְרֵחַ לְהִתְבַּטֵּל קְצָת מִדִּבְרֵי־תוֹרָה, בִּבְחִינַת 'בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא קִיּוּמָהּ', אָז מְקַבְּלִין חִיּוּת מִבְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, בְּחִינַת הַחֶסֶד תנז חִנָּם שֶׁעַל־יָדוֹ נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. וְהִנֵּה בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת הִיא בְּחִינָה גָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, כִּי הִיא בְּחִינַת סִתְרֵי־תוֹרָה, כִּי בְּעֵת שֶׁאֵין תּוֹרָה בָּעוֹלָם אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם עַל־יְדֵי חֶסֶד סְתָם, כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת שֶׁהִיא בְּחִינָה גָבוֹהַּ מְאֹד, בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן וְנִפְלָא, שֶׁמִּגֹּדֶל אוֹר הַחֶסֶד הַזֶּה יָכֹל הָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם אַף קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, אַךְ עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל־יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, כִּי זֶה הַחִיּוּת וְהָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַחֶסֶד־חִנָּם שֶׁמְּקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הוּא נֶעְלָם וְנִפְלָא מְאֹד, עַד שֶׁמִּגֹּדֶל הַעְלָמָתוֹ הָיָה יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק וּלְהִתְעַלֵּם לְגַמְרֵי, כִּבְיָכוֹל, וְהָיָה חוֹזֵר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן בַּיּוֹם שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה אָז נִתְבַּסֵּס הָעוֹלָם, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מַמְשִׁיכִין חִיּוּת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בְּלֹא הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם הָיָה אוֹר הַגָּנוּז מִסְתַּלֵּק מִגֹּדֶל הַעְלָמָתוֹ; רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם עַכְשָׁו, בְּעֵת שֶׁמֻּכְרָחִין לְבַטֵּל מִדִּבְרֵי־תוֹרָה עַל־פִּי הַהֶכְרֵחַ, אָז הַצַּדִּיק מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ מִבְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל. וְזֶה בְּחִינַת נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, שֶׁהֵם נֶגֶד שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל. נֶדֶר - זֶה בְּחִינַת הַחִיּוּת אֱלָקוּת כִּבְיָכוֹל שֶׁהָיָה מְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת הַנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נוֹדֵר אֵיזֶה נֶדֶר אֲזַי עוֹלֶה לִמְקוֹם הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה, עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁהִיא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה שֶׁכְּלוּלָה מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן, בְּחִינַת "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה". וְעַל־כֵּן נְדָרִים חָלִים גַּם עַל דְּבַר מִצְוָה, כִּי עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְגַלֶּה הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת בְּהַדָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶּה הַדָּבָר תּוֹרָה וּמְחֻיָּב לְקַיֵּם כַּאֲשֶׁר נָדַר. וְעַל־ כֵּן עִקַּר הַנֶּדֶר הוּא רַק כְּשֶׁמּוֹצִיאוֹ בְּפִיו, וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָם דְּבָרִים, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַתּוֹרָה, לְגַלּוֹת הַחִיּוּת אֱלָקוּת הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: מַאי תּוֹרָה? דְּאוֹרֵי וְגַלֵּי בְּמָה דַהֲוָה סְתִם, וְעִקַּר הַהִתְגַּלּוּת הוּא בְּפִיו, בְּחִינַת "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"; וְאָז כְּשֶׁמְּגַלֶּה עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר הָאוֹר הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר אָז הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ אֵיךְ לְצַיֵּר הָאוֹר, כִּי הָאוֹר הַנֶּעְלָם הַזֶּה הוּא בְּחִינַת אוֹר פָּשׁוּט שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם צִיּוּר מִצְוָה וַעֲבֵרָה עֲדַיִן, רַק שֶׁזֶּה תָּלוּי בִּבְחִירַת הָאָדָם כְּפִי מַה שֶּׁמַּמְשִׁיךְ הָאוֹר לְמַטָּה וּמְצַיְּרוֹ עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁנּוֹדֵר בְּפִיו, אִם לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר אוֹ לַחְדֹּל, לֶאֱכֹל אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶּה תּוֹרָה וּמִצְוָה וּמְחֻיָּב לְקַיֵּם מַה שֶּׁנָּדַר, כְּפִי מַה שֶּׁגִּלָּה וְהוֹצִיא הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת בְּזֶה הַדָּבָר שֶׁנָּדַר מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, וְצִיֵּר אֶת הָאוֹר בִּבְחִירָתוֹ וּרְצוֹנוֹ, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל הוּא בִּבְחִינַת נֶדֶר. וּשְׁבוּעָה הִיא כְּנֶגֶד הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה, הַיְנוּ חִיּוּת וְקִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי מַתַּן תּוֹרָה בְּנִגְלֶה, בְּפֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבוּעָה מִלְּשׁוֹן 'שִׁבְעָה', כַּיָּדוּעַ, כִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁבְּנִגְלֶה הִיא כְּלוּלָה מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן (כִּי הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת הַנַּ"ל בְּחִינַת נֶדֶר הִיא לְמַעְלָה מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן כַּנַּ"ל), וְעִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וּמִצְו?ֹת שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בָּהֶם בְּפֹעַל מַמָּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה כַּיָּדוּעַ, וְהוּא מְחַיֶּה כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל־יְדֵי שֶׁהוּא כָּלוּל מֵהַתּוֹרָה, וְהוּא בְּעַצְמוֹ גַּם־כֵּן כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם הַחִיּוּת מֵהַתּוֹרָה כִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ לְחַיֵּב עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה (שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל), לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, אוֹ לְהֵפֶךְ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ. וְעַל־כֵּן שְׁבוּעָה אֵינָהּ חָלָה עַל דְּבַר מִצְוָה, כִּי עִקַּר כֹּחַ הַשְּׁבוּעָה הִיא מֵהַתּוֹרָה, וְאִם־כֵּן אֵיךְ יָכוֹל לִשָּׁבַע לִמְנֹעַ עַצְמוֹ מִלְּקַיֵּם אֵיזֶה מִצְוָה וּלְבַטֵּל מִדִּבְרֵי־תוֹרָה? אֲבָל הַנֶּדֶר הוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה כִּבְיָכוֹל, וְעַל־כֵּן הוּא חָל גַּם עַל דְּבַר מִצְוָה (עַיֵּן פְּנִים). וְעַל־כֵּן פָּרָשַׁת נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת נֶאֶמְרָה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּזֶּה לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁהֶחָכָם עוֹקֵר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ; כִּי כָּל עִנְיַן נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא שֶׁמְּגַלִּין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם מְקַבְּלִין חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה בִּשְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם אַחַר מַתַּן תּוֹרָה וּבְחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת, כָּל זֶה תָּלוּי רַק בְּהֶחָכָם וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּדּוֹר, וּמִמֶּנּוּ מְקַבְּלִין הַכֹּל חִיּוּת וְקִיּוּם - הֵן בְּעֵת שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שֶׁאָז מְקַבְּלִין חִיּוּת מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הַיָּחִיד מֻמְחֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, הֵן בְּעֵת שֶׁמְּבַטְּלִין מִתּוֹרָה עַל־פִּי הַהֶכְרֵחַ, אוֹ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים מַמָּשׁ, שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִין אָז חִיּוּת וְקִיּוּם מִמַּה שֶּׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ, בְּעֵת שֶׁהוּא בָּטֵל קְצָת מִדִּבְרֵי־תוֹרָה עַל־פִּי הַהֶכְרֵחַ, שֶׁאָז מְדַבֵּק עַצְמוֹ לְהַתּוֹרָה הַגָּבוֹהַּ הַנַּ"ל הַנֶּעְלֶמֶת בְּכָל דָּבָר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם גַּם בְּעֵת שֶׁמְּבַטְּלִין מִדִּבְרֵי־תוֹרָה. נִמְצָא שֶׁעִקַּר זֶה הַכֹּחַ לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדָם לַעֲקֹר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ וּלְהַתִּירוֹ, מֵאַחַר שֶׁכָּל עִקַּר כֹּחַ הַנֶּדֶר נִמְשָׁךְ עַל־יָדָם (שם הלכה ב).
One must be very careful to follow the path of thanksgiving and gratitude [todah v'hodaah] — meaning to always engage in giving thanks to Hashem for all the miracles and wonders He performed with our forefathers and with us from the beginning of time until now, both in general and specifically — and to remember well and not to forget any of the awesome goodnesses He bestows upon us at every moment, as it is written: "And do not forget all His bestowals" [Tehillim 103:2]. For in truth this path of thanksgiving and gratitude is a wondrous way to draw close to Hashem from wherever one stands — for this world is full of troubles, afflictions, and sorrows, and there is nothing good in the world except the Torah, for there is no good but Torah. And because of the very greatness of the troubles, afflictions, and obstacles in this world, it is very heavy and difficult for a person to draw close to His service — and even just to pray and pour out one's heart before Hashem is very difficult, because of the multitude of obstacles and afflictions that seal one's heart, until one cannot open one's mouth and cannot draw close to any form of divine service, as every single person knows from the heaviness that is upon him at every moment, every day, etc. Therefore the great counsel for this is: at every occasion, when one comes to pour out his speech before Him or to draw close to any matter of holiness — let him remind himself of all the great goodnesses and kindnesses that Hashem, blessed be He, has performed for him from his earliest days until this very day. And above all: that he merited to be among those who received the Torah, and that He distinguished us from those who wander in the ways of the researchers and philosophers etc. that have become prevalent in our many sins. For every single person of Israel — if he looks carefully at everything that has happened to him from his earliest days — will see and understand Hashem's kindnesses, goodness, and wonders upon him beyond measure, as we say three times each day: "We thank You... for Your miracles that are with us every day and for Your wonders and goodnesses at all times." And as we say in the prayer "The soul of every living being" [Nishmas kol chai]: "Were our mouths as full of song as the sea... we could not thank You sufficiently... for even one of the thousand." For in truth every person — as he is — since he is among Israel, and dons fringes [tzitzis] and tefillin each day, and unifies His Name twice each day — he deserves to give thanks and gratitude to Hashem each day for His very kindness and goodness upon him, that he merited to be among Israel who received the Torah. All the more so, for each person knows in his own soul how many wondrous particular goodnesses Hashem has bestowed upon him specifically from his earliest days until this very day. And he must accustom himself to give thanks and praise to Hashem for all the goodnesses He has performed for him — and through this his heart will be firm and confident that even now Hashem will not remove His kindness and goodness from him. And his heart will be strengthened through this to cry out and entreat Hashem that He save him even now from all troubles and afflictions — in the aspect of what David said [Tehillim 108:11]: "Who will bring me to the fortified city? Who will lead me to Edom?" — meaning: He Who helped me until now and led me to Edom — He will also bring me to the fortified city. And this is [Tehillim 50:14]: "Offer thanksgiving to G‑d and pay your vows to the Most High... and call upon Me in the day of trouble" — meaning that even before one emerges from the trouble one is currently in, one must first bring thanksgiving for the past, and specifically through this: "and call upon Me in the day of trouble." As our Sages said: one must be grateful for the past and seek [help] for the future — for when one does not give thanks for the past, it becomes very difficult to call upon Him because of the immense sealing of the heart that has been sealed by the multitude of troubles, the length of the exile, the intensity of strife, accusation, jealousy, and hatred, and the multitude of obstacles that spread themselves at every turn against all who wish to draw close to the service of Hashem — until from the very multitude of obstacles it becomes very difficult even to open one's mouth to pour out one's speech before Him. Therefore one must be very careful in this — that every time one comes to pour out one's speech before Him or to draw close to any matter of holiness, one first reminds oneself of the great multitude of goodnesses and kindnesses that Hashem has performed with him from his earliest days until this very day. And through this his heart will be strengthened to trust in Hashem that He will hear his prayer even now. And through this he will be able to draw close to Him and pour out his speech before Him properly. This is the aspect of "To You I will offer a sacrifice of thanksgiving" — and through this: "and I will call upon the Name of Hashem" [Tehillim 116:17].
עִנְיַן נְדָרִים הוּא - כִּי מֵחֲמַת שֶׁאוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף, עַל־כֵּן לִבּוֹ כּוֹסֵף לִפְרשׁ עַצְמוֹ וּלְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר מִמִּצְו?ֹת הַתּוֹרָה, וְלֶאֱסֹר עָלָיו גַּם אֶת הַמֻּתָּר לוֹ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כְּפִי הָאוֹר שֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם מֵהֶאָרַת אֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ־כֵן צָרִיךְ לְצַמְצֵם וְלַעֲשׂוֹת מִדּוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהוֹצִיא הַנֶּדֶר בִּשְׂפָתָיו דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, כִּי הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְדִיבוּת לֵב, הוּא בַּבִּינָה, עָלְמָא דְאָתֵי, עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵין סוֹף לְגַבֵּי הַמִּדּוֹת וְהַכֵּלִים; וּכְשֶׁמּוֹצִיא הַנֶּדֶר בְּפִיו, זֶה בְּחִינַת צִמְצוּם הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז צָרִיךְ לְקַיֵּם הַנֶּדֶר כִּי הוּא תּוֹרָה מַמָּשׁ, כִּי כָל הַתּוֹרָה הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת צִמְצוּמִים וְכֵלִים לְקַבֵּל עַל־יָדָם הֶאָרַת אֵין סוֹף, כְּמוֹ־כֵן עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר עוֹלֶה אֶל מְקוֹם הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת נִדְבַת לֵב, שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהֶאָרַת אֵין סוֹף שֶׁבְּלֵב הָאָדָם, וְאַחַר־כָּךְ מְצַמְצֵם הָאוֹר וּמְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר־פֶּה, וְאָז הוּא מְחֻיָּב לְקַיְּמוֹ כְּמוֹ כָּל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת, הָאוֹמֵר: יֵאָסְרוּ כָּל פֵּרוֹת הָעוֹלָם עָלַי, נִדְרוֹ בָּטֵל, כִּי זֶה בְּחִינַת אֵין סוֹף מַמָּשׁ, בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר בְּלִי צִמְצוּם כְּלָל, וְעַל־כֵּן נִדְרוֹ בָּטֵל, כִּי אֵין הַנֶּדֶר מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל־יְדֵי צִמְצוּם הָאוֹר הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְהִתְרַחֵק מִנְּדָרִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר מַה שֶּׁמּוֹסִיף לִנְדֹּר וְלֶאֱסֹר עָלָיו אֶת הַמֻּתָּר לוֹ, אוֹ לְהִתְחַיֵּב בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְצַמְצֵם הָאוֹר בְּהַדְרָגָה? רַק מִצְוָה לִנְדֹּר בִּשְׁבִיל פְּרִישׁוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת, כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִפְרשׁ עַצְמוֹ מִמַּה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִפְרשׁ וּלְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לִנְדֹּר, וְעַל־יְדֵי הַנֶּדֶר הוּא מְצַמְצֵם אוֹר הָאֵין סוֹף וּמְקַבְּלוֹ בְּהַדְרָגָה, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה מִצְוָה גְמוּרָה, וְכָל מִצְוָה הִיא בְּחִינַת כְּלִי וּמִדָּה לְקַבֵּל הָאוֹר בְּתוֹכָהּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר וְלִפְרשׁ וּלְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, וּכְפִי רִבּוּי הָאוֹר כֵּן הוּא צָרִיךְ כֵּלִים יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ מִצְו?ֹת וּנְדָרִים יוֹתֵר, וְעַל־כֵּן מֻכְרָח לִפְעָמִים לִנְדֹּר בִּשְׁבִיל סְיָג לִפְרִישׁוּת כַּנַּ"ל, הַיְנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עַל־יְדֵי־ זֶה כֵּלִים וּמִדּוֹת לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת רִבּוּי הָאוֹר, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לִפְרשׁ מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לִפְרשׁ. וְעַל־כֵּן הֶחָכָם עוֹקֵר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ עַל־יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה, כִּי הַפֶּתַח חֲרָטָה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁשָּׁב וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁהִמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר, וְחוֹזֵר וְשָׁב וְעוֹלֶה אֶל בְּחִינַת הֶאָרַת אֵין סוֹף, וְהֶחָכָם יָכוֹל לַעֲלוֹת לְשָׁם לַמַּדְרֵגָה הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר וּמְבַטֵּל זֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הַנֶּדֶר בְּשָׁרְשׁוֹ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, שֶׁשָּׁם שָׁבִין וְעוֹלִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וּמִתְבַּטְּלִין בְּשָׁרְשָׁן, וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר הֶחָכָם וּמַמְשִׁיךְ מִשָּׁם צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים עַל־יְדֵי דִּבּוּר פִּיו, הַיְנוּ צִמְצוּמִים לְהַתִּיר הַנֶּדֶר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹמֵר לוֹ 'מֻתָּר לָךְ', וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶעֱקָר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ וְהֻתַּר לוֹ; כִּי כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַמִּדּוֹת הֵם עַל־יְדֵי חָכְמָה, בְּחִינַת "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", וְעַל־ כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְהֶחָכָם לְהַמְשִׁיךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים עַל־יְדֵי דִּבּוּר פִּיו וּלְהַתִּיר עַל־יְדֵי־ זֶה הַנֶּדֶר. וְעַל־כֵּן גַּם שְׁלשָׁה הֶדְיוֹטוֹת יְכוֹלִין לְהַתִּיר הַנֶּדֶר, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה אָבוֹת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ מִבְּחִינַת הֶאָרַת אֵין סוֹף שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֶסֶד, וְהַצִּמְצוּם שֶׁזֶּה בְּחִינַת גְּבוּרָה, וְהַצִּמְצוּם הַזֶּה הוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, וּצְרִיכִין אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ לְתוֹכוֹ הֶאָרַת אֵין סוֹף עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים וְכֵלִים שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה, וְזֶה בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת, בְּחִינַת יַעֲקֹב. וְעַל־כֵּן כָּל הַתּוֹרָה הִיא מְשֻׁלֶּשֶׁת, כִּי יוֹצֵאת מִשָּׁלשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל, הֵם בֵּית־דִּין וִיכוֹלִין לִפְסֹק דִּין־תּוֹרָה, כִּי הֵם בְּחִינַת תְּלָת אֲבָהָן, בְּחִינַת שָׁלשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן יְכוֹלִין שְׁלשָׁה לְהַתִּיר הַנֶּדֶר, כִּי עִקַּר הַתָּרַת נְדָרִים תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁצְּרִיכִין לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לְאוֹר הָאֵין סוֹף, וְלַחֲזֹר וּלְצַמְצֵם הָאוֹר לְהַמְשִׁיכוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, וּלְהַתִּיר וּלְהַפֵּךְ עַל־יְדֵי־זֶה הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן מֵאִסּוּר לְהֶתֵּר כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן מַתִּירִין נְדָרִים בְּיוֹם־ כִּפּוּר, שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי בְּחִינַת תִּקּוּן הַצִּמְצוּם הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְשָׁם מְבֹאָר גַּם־כֵּן הָעִנְיָן מַה שֶּׁהָאָב מֵפֵר נִדְרֵי בִתּוֹ וְהַבַּעַל נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ (שם הלכה ג, אותיות ה ו ז ח ט).
All the troubles, afflictions, and suffering, G‑d forbid, that Hashem, blessed be He, sends upon a person — all of it is only to draw near and not to distance, G‑d forbid. For everything that the Merciful One does, He does for the good. Therefore one must greatly accustom oneself to thanksgiving and gratitude to Hashem for all the kindnesses and wonders He has performed with him until now, in spiritual matters and in physical matters. And even within the trouble itself — certainly there are many expansions within it, if one looks at them with the eye of truth. And one must give much thanks to Hashem for all of this. And through this one merits that His simple unity, blessed be He, becomes revealed from within changing occurrences [peulos mishtanos] — and then all the troubles and suffering are automatically nullified, G‑d forbid, for they are the aspect of changing occurrences. And then one must give yet more thanks to Hashem, blessed be He, and through this His simple unity is revealed yet more from within changing occurrences — and so it cycles continuously, until one merits through this the ultimate perfection in spiritual and physical matters. And also through this — that one finds the expansions within the trouble itself and gives thanks to Hashem for them — through this specifically one can then pray and pour out one's speech before Hashem, blessed be He, that He help and save him with complete salvation. Since He has already shown such great kindness toward him — as it is written [Tehillim 27:9]: "You have been my help — do not forsake me" — and similar verses in abundance.
הָאָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה, דְּהַיְנוּ מִצְו?ֹת וַעֲבֵרוֹת חֲדָשׁוֹת, לְחַיֵּב עַצְמוֹ בִּדְבַר הָרְשׁוּת שֶׁאֵין שׁוּם חִיּוּב עָלָיו עַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְכֵן לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר עַל־פִּי הַתּוֹרָה בְּהֶתֵּר גָּמוּר. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֻשְׁרֶשֶׁת נִשְׁמָתוֹ בְּנִשְׁמַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁזּוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין הַגְּדוֹלִים מְאֹד, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר; וְהַמַּקִּיפִין הָאֵלּוּ הֵם שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, וְעַל־יְדֵי הַשָּׂגַת אֵלּוּ הַמַּקִּיפִין יָכוֹל הַצַּדִּיק לְקַשֵּׁר כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּלְהָאִיר הַדַּעַת הָאֱמֶת שֶׁהוּא יְדִיעַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּדָרֵי מַעְלָה וּבְדָרֵי מַטָּה, וּלְהוֹדִיעַ גַּם לְהַיְרוּדִים וְהַנְּמוּכִים מְאֹד כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה הוּא מוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲו?ֹנוֹת. וְעַל־כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גַּם־כֵּן לַעֲלוֹת לְשָׁם לִבְחִינוֹת אֵלּוּ עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, כִּי נֶדֶר הוּא בַּבִּינָה, שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בְּאֵלּוּ הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר; וּשְׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת בְּחִינַת הַסְּפִירָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁזֶּה כְּנֶגֶד הַבְּחִינַת "כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת 'כֹּל', כִּי הוּא יָכוֹל לְקַשֵּׁר עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, עָלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַתָּאָה, כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל וּבְחִינַת "כִּי כֹל" הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל הָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם מִצְו?ֹת חֲדָשׁוֹת כִּרְצוֹנוֹ, לְחַיֵּב עַצְמוֹ בַּעֲשִׂיַּת שׁוּם דָּבָר אוֹ לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה אִסָּר, כִּי שָׁם שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה, כִּי כָל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, מִבְּחִינַת הַמַּקִּיפִים וּבְחִינַת "כִּי כֹל" הַנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַמַּקִּיפִין וּבְחִינַת 'כֹּל' הַנַּ"ל מְגַלִּין שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְדִבְרֵי חֹל וּדְבַר הָרְשׁוּת יֵשׁ בָּהֶם גַּם־כֵּן שְׁכִינַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאוֹרַיְתָא וְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, וּבְכָל דָּבָר יֵשׁ בּוֹ חִיּוּת אֱלָקוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה; רַק כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וְאִתְכַּסְיָא, עֲדַיִן הוּא בְּחִינַת חֹל וּדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה יֵשׁ כֹּחַ לְגַלּוֹת וּלְהָאִיר הַתּוֹרָה וְהָאֱלָקוּת הַשּׁוֹכֵן בְּכָל דָּבָר, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, כִּי מְחֻיָּב עַל־פִּי הַתּוֹרָה לְקַיֵּם כָּל מוֹצָא שְׂפָתָיו אֲשֶׁר נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע עַל זֶה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּדָרִים עוֹלִים אֶל בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל וּמַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ מִשָּׁם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הֶאָרַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ נִצּוֹלִין מֵעֲבֵרוֹת וּמִכָּל הַתַּאֲווֹת וְזוֹכִין לִפְרִישׁוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, עַל־יְדֵי הֶאָרַת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל, הַכֹּל הוּא רַק בְּכֹחַ הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מֵאִיר הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה בְּדָרֵי מַעְלָה וּמַטָּה, בְּבָנִים וְתַלְמִידִים, בְּאֹפֶן שֶׁהֵם יָאִירוּ לְהַלָּן יוֹתֵר בִּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם וְכֵן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד עוֹלָם, עַל־כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְהֶחָכָם לְהַתִּיר הַנֶּדֶר, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הַנְּדָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין שֶׁמִּשָּׁם כָּל כֹּחַ הַנֶּדֶר, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הֶחָכָם הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר. וּמַה שֶּׁעִקַּר הֶתֵּר נְדָרִים עַל־יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה, עַיֵּן פְּנִים (שם הלכה ד, אות ג ד ו ז).
The essential ultimate purpose of all apprehensions is to merit to give thanks and praise to His great Name, blessed be He — for the essential purpose of all blessings and acts of thanksgiving is through G‑dly apprehensions, as explained in the text.
מַה שֶּׁהָאָדָם יָכוֹל לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ בְּנֶדֶר דָּבָר הַמֻּתָּר לוֹ אוֹ לְחַיֵּב עַצְמוֹ בִּדְבַר הָרְשׁוּת, נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי נֶדֶר עוֹשֶׂה מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם תּוֹרָה - זֶה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים עוֹסְקִים לְעוֹרֵר בְּנֵי־ אָדָם מִשְּׁנָתָם עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַשֵּׁנָה בְּרוּחָנִיּוּת, הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּסְתַּלֵּק בְּחִינַת הַפָּנִים שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל וְהַמֹּחִין שֶׁל הָאָדָם, זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה עַל הַמֹּחִין שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה וְהָעוֹלָם הֵם בְּחִינַת גּוּף וָנֶפֶשׁ, כִּי כָל הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת גּוּף לְגַבֵּי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת עַל־יְדֵי כְּבֵדוּת הַגּוּף מִתְיַגְּעִין הַמֹּחִין וּמִסְתַּלְּקִין וְנוֹפֵל עָלָיו שֵׁנָה, כְּמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִין הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה עַל הַתּוֹרָה, אֲזַי מִסְתַּלְּקִין הַמֹּחִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ וְנוֹפֵל עָלָיו שֵׁנָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְעוֹרְרוֹ עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת יוֹדֵעַ הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת בְּכָל מַעֲשֵׂה הָעוֹלָם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְיוֹדֵעַ לְהַלְבִּישׁ הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה בְּכָל מַעֲשֵׂה הָעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא הוּא מְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה שֶׁבָּא עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת מַעֲשֵׂי עוֹלָם הַזֶּה עַל עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה, כִּי הַצַּדִּיק מְגַלֶּה שֶׁגַּם בְּכָל הָעוֹלָם הַזֶּה מְלֻבָּשׁ תּוֹרָה נִפְלָאָה, עַל־יְדֵי שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהִיא מֵעִנְיְנֵי וְעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא מַלְבִּישׁ בָּזֶה תּוֹרָה נִפְלָאָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְעוֹרֵר בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָן וּמַחֲזִיר לָהֶם הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מֵהֶם. וּמִשָּׁם מִבְּחִינָה זוֹ נִמְשָׁךְ עִנְיָן נְדָרִים, כִּי גַם עַל־יְדֵי נְדָרִים מְגַלִּין שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם נֶעְלָם בָּהֶם תּוֹרָה, כִּי הֲלוֹא יֵשׁ לְהָאָדָם כֹּחַ לַעֲשׂוֹת עַל־יְדֵי נֶדֶר תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת מִכָּל דִּבְרֵי הָרְשׁוּת כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן גַּם נְדָרִים יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שָׁרֵי לֵהּ לֶאֱנָשׁ לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁהּ, כִּי הֵם בִּבְחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב וְכוּ' אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינַי", כִּי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה הֵם בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה כַּנַּ"ל (שם הלכה ה).
The entire service of the great Tzadikim throughout all their days is to sweeten judgments and draw down mercy upon Israel — and through this very act the power of the evil inclination weakens and they bring Israel back to repentance. And the greater the Tzadik and the higher the level he attains, the more he merits to draw down supernal acts of kindness and mercy, as is understood from the holy Zohar. The essential sweetening is through the great Tzadikim who merit to be included in the Light of the Infinite — until they merit the aspect of the Torah of Hashem and the prayer of Hashem in a literal sense — and from there they draw great mercy upon Israel, which is without end.
כְּפִי שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנַּ"ל שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִפְקִידַת עֲקָרוֹת, מִזֶּה מוּבָן מִמֵּילָא כְּפִי הַנַּ"ל, שֶׁגַּם נְדָרִים יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה בְּחִינָה מִזֶּה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁבִּקְשָׁה חַנָּה לִהְיוֹת נִפְקֶדֶת נָדְרָה נֶדֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַתִּדֹּר נֶדֶר" וְכוּ' (שם אות ג).
Souls are renewed each day in the aspect of "they are new every morning" [Eichah 3:23], as is known from the holy writings. That is: at night the souls ascend in the aspect of gestation [ibur] in order to be renewed there — this is the aspect of the sleep of night — and in the morning the souls emerge in the aspect of renewal. This is the essential perfection of the soul and the vitality of the human being. The essential renewal of the soul is to sweeten and nullify from it the aspect of the judgments — which are the aspect of anger and wrath — for from there comes the essential confusion of the mind and the essential weakening and weariness of the soul and vitality, which is the knowing [da'as], as it is written: "Wisdom gives life" [Koheles 7:12]. For the essential service of a person in this world is to sweeten the judgments that are drawn from the beginning of the primal contraction [tzimtzum] — for the judgments are in the aspect of anger and wrath, the aspect of the hiding of G‑d's face — for they seek to conceal the face of the revelation of His G‑dliness, blessed be He. But in truth the root of the judgments is entirely holy — for it is the aspect of the beginning of the contraction, which was necessary for the creation of the world. And it is in truth a great and wondrous kindness — for specifically through this is His G‑dliness revealed. For without this contraction it would have been impossible to know anything of Him at all. But even so one must ensure that the judgments that flow and descend from there do not become too dominant, G‑d forbid — so that they do not entirely conceal the knowledge of His G‑dliness, G‑d forbid. And this is the essential service of the person in this world. And behold, Hashem, blessed be He, renews each day constantly the act of creation — and all the acts of creation were through the beginning of the contraction, for without this it would have been impossible for creation to come into being at all. Therefore He must renew, as it were, each day also the aspect of the beginning of the contraction in order for the world to endure — for without this, the world cannot endure at all. For all the vitalities and lights clothed within all of creation throughout all the worlds desire and long at every moment to return to their root — and the world would become nullified, G‑d forbid. Therefore the contraction is the essential sustaining of the world — Hashem, blessed be He, renews the contraction each day for the sake of the world's endurance. And from there the aspect of anger and rage, G‑d forbid, flows each day, as it is written: "G‑d is angry every day" [Tehillim 7:12]. And this is the entire service of the Tzadikim — to sweeten and nullify the anger and rage that is aroused each day. The essential sweetening is needed at the times when the seasons and times change — for this is the aspect of all the arrangements of the reading of Shema and prayer that we perform morning and evening — all in order to sweeten the judgments and the anger at the time when the seasons change. For all the changes in the world are drawn from the contractions, which are the aspect of judgments. Therefore in the morning and in the evening — when the essential change of seasons occurs, from which all changes in the world are included — one must then labor to sweeten the judgments and raise all the judgments and contractions to their root, to the root of the beginning of the contraction, which is in truth a great and wondrous kindness as mentioned. And then from there specifically all the divine outpourings and all the blessings and all the wealth are drawn — for all money and livelihood and wealth is drawn from there, namely from the aspect of holy severities and judgments when one merits to sweeten them properly. The essential sweetening is through completely breaking and nullifying the attribute of anger — through this one sweetens the judgment also above in the spiritual, and then from there specifically all the outpourings and blessings are drawn as mentioned. And this is the aspect of the commandment of paying a hired worker on the day of his work, as explained in the text.
שְׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת, הַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר הַדִּבּוּר שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, בְּהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חִיּוּת נַפְשׁוֹ, בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם עֶצֶם הָאֱמֶת, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל. וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲבֹר עַל שְׁבוּעָתוֹ וּלְשַׁנּוֹת דִּבּוּרוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם מִקֹּדֶשׁ חֹל, בְּחִינַת "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ"; רַק עַל־יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה יְכוֹלִין שְׁלשָׁה לְהַתִּיר לוֹ (עַיֵּן פְּנִים). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא 'לֹא תִשָּׂא' נִזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי שֹׁרֶשׁ שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא בִּבְחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל (הל' שבועות ה"א).
But the essential light of the face cannot be received except through faith — for the very substance of the face — which is the knowledge of the truth of His divinity — cannot be received because of the excess of light. For if His truth were revealed openly to all eyes — the world would be nullified in existence — since even the light of the sun it is impossible for people to gaze at because of the excess of light — how much more and more so this great and awesome light. Therefore Hashem, blessed be He, in His mercy — since He desires the existence of the world — contracted and concealed the light of truth which is the light of the face — the aspect of: "truly You are a G-d who hides Himself" [achen atah El mistater] [Yeshayahu 45:15]. And specifically through the many contractions one can know something of His truth — for He contracted the truth with wondrous wisdom in many and varied contractions in wondrous and awesome ways — until the attribute of faith was formed. And in His wondrous wisdom He illuminated within the human the holy attribute of faith — that within the soul of the human there is an impression [reshimah] of the truth of His divinity, blessed be He — through which one has the power to believe in the truth even though one does not yet see the truth in one's da'as. And faith is the essential knowledge — the aspect of: "and I shall betroth you to Me in faithfulness and you shall know Hashem" [ve-erasticha li be-emunah ve-yada'at es Hashem] [Hoshea 2:22] — as further explained within.
זֶה שֶׁכּוֹפֵר בַּחֲבֵרוֹ, בְּוַדַּאי לֹא נֶחְשָׁד עַל שֶׁקֶר גָּמוּר, כִּי "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב" וְכוּ', רַק שֶׁאָנוּ חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ שֶׁמְּחַפֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת וּמוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ, וְאִשְׁתַּמּוֹטֵי הוּא דְקָא מִשְׁתַּמֵּט מִנֵּהּ וְכוּ'. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁנֶּחֱלַשׁ וְנִתְמַעֵט אוֹר הָאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְכַּסָּה בְּכַמָּה לְבוּשִׁין, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִכְפּוֹת הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת וּלְהוֹרוֹת הֶתֵּר לְעַצְמוֹ. וְעַל־כֵּן רָמְיָא רַחֲמָנָא שְׁבוּעָה עָלָיו כִּי הֵיכִי דְּלוֹדֵי, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן הַשְּׁבוּעָה הִיא בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי הַסֵּפֶר־תּוֹרָה הִיא בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת, בְּחִינַת "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וְכוּ' אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ", עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה וְנִתְבָּרֵר הָאֱמֶת וְנִדְחֶה הַשֶּׁקֶר, כִּי נִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם וְנִכְלָל בְּעֶצֶם הָאֱמֶת, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר לְגַמְרֵי (הל' דינים ה"ג, אותיות יג טו).
And these holy contractions through which Hashem, blessed be He, contracted His light until one cannot know the truth except through faith, as above — these contractions are the aspects of hairs — which flow from the excess of the mochin [mosrei mochin], as explained in the writings. For the entire rectification of the worlds was through the aspect of hairs — through the lights being contracted until they became the aspect of hairs. And through there the vitality and da'as flow from level to level and from world to world etc.
שְׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת בְּרִית, בְּחִינַת "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם", בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁאָז נִתְבַּטֵּל הָרַע לְגַמְרֵי. וְעַל־כֵּן נֶאֱמָן הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה, כִּי עַל־יְדֵי הַשְּׁבוּעָה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְהָרָע, וּבְוַדַּאי יוֹדֶה עַל־יְדֵי־ זֶה עַל הָאֱמֶת - עַיֵּן פְּנִים (הל' טוען ונטען, הלכה ב).
However — since hairs are aspects of contractions and strict judgments — when they grow excessively, sustenance is drawn from them to the Sitra Achra, G-d forbid. And therefore one must cut them. But there are holy and very elevated hairs — through which the essential drawing of vitality and da'as occurs — and they are the hairs of the holy peyos and beard — through which all the building of worlds and all the drawing of the knowledge of His divinity, blessed be He, occurs through these holy and very awesome contractions. For the hairs of the peyos and beard flow from a very supernal and elevated place — from the aspect of Atik [the Ancient One] — where the essential revelation of His divinity and the essential drawing of holy faith occurs through these hairs. These are wondrous contractions flowing from a supremely exalted intellect — from the aspect of Atik — whose greatness and wondrous awesomeness is such that it can contract itself with wondrous contractions — until the illumination of holy faith is drawn in the intellect — that we merit to believe in the truth even though we do not yet understand it intellectually. For faith is the wonders of the perfect of knowledge — as it is said: "I thank Your Name for You have done wonders — counsel from afar — faithful truth" [odeh shimcha ki asisa fele, etzos merachok emunah omen] [Yeshayahu 25:1].
Translation not yet available
עִנְיַן שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, עַיֵּן 'תַּלְמוּד תּוֹרָה', אוֹת צב. הַשְּׁבוּעָה הִיא בִּבְחִינַת צַדִּיק חַי עָלְמִין, כַּמּוּבָא. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כְּאִלּוּ נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, 'בְּחַיֵּי' דַּיְקָא, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת חִיּוּת, בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת לְשֵׁם הַשֵּׁם, אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ חַי הַחַיִּים. וְזֶה בְּחִינַת "חַי ה'" הַנֶּאֱמָר עַל־פִּי־ רֹב אֵצֶל הַשְּׁבוּעָה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַשְּׁבוּעָה נִתְבַּטֵּל הַהַכְחָשָׁה וְהַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא סִטְרָא דְמוֹתָא, וְנִתְבָּרֵר הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת סַמָּא דְחַיֵּי. גַּם עִקַּר חִיּוּת וְקִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי שְׁבוּעָה, בִּבְחִינַת "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי עוֹד מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ" וְכוּ'; וְעַל־כֵּן הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר ח"ו כְּאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא 'לֹא תִשָּׂא' נִזְדַּעְזַע הָעוֹלָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַשְּׁבוּעָה כַּנַּ"ל (הל' גביית חוב מהיתומים ה"ב).
And therefore these holy hairs of the peyos and beard are the essential glory and light of the face — as it is written: "and you shall honor the face of the elder" [ve-hadarta pnei zaken] [Vayikra 19:32] — as stated. For the essential truth which is the face — cannot be received and attained except through holy faith — which is the aspect of the hairs of the peyos and beard — which are the aspects of the holy contractions through which the essential drawing of faith occurs — through which one merits to receive the light of truth which is the face. For as long as one does not merit to faith — one cannot receive the light of the very substance of truth because of the excess of light. And therefore the hairs of the peyos and beard — through which the essential drawing of faith at its root occurs — they are therefore the essential glory and light of the face. And therefore the essential Judaism of Israel the holy people is through the beard and peyos — for as long as one has not thrown off the peyos and the beard — even as he is — he still has a sign of Israel. And it is possible to illuminate even in him some aspect of the holy faith — and he can still easily return to Hashem, blessed be He. For the hairs of the peyos and beard are such elevated and awesome contractions — drawn from such a supernal and elevated place — that through the contractions of these holy hairs, the paths of holy faith are drawn even to the lowliest and most fallen levels. For the higher and more supernal the place from which contractions flow — the more they can clothe the intellect and make it known even to the smallest and lowest.
שְׁבוּעָה וָנֶדֶר הֵם בִּבְחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה', שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַמַּאֲמָרוֹת כֻּלָּם וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה יָכוֹל הָאָדָם לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה, וְכֵן יָכוֹל לְחַיֵּב אֶת עַצְמוֹ גַּם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ חַיָּב בּוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁעוֹלֶה לְשָׁם הוּא מַמְשִׁיךְ מִשָּׁם לְעַצְמוֹ מִצְו?ֹת חֲדָשׁוֹת כִּרְצוֹנוֹ, כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָם הוּא רַק מִבְּחִינַת הַהַסְתָּרָה וְהַהַעְלָמָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה', אָז צְרִיכִין שְׁבוּעָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין בִּקְדֻשָּׁה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת 'אַיֵּה' הַנַּ"ל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַחִיצוֹנִים וְכָל הַהַכְחָשׁוֹת וְהַכְּפִירוֹת הַבָּאִין מֵהֶם (שם הלכה ג, אות טז).
But one who has become so apostate, G-d forbid, as to throw off the beard and peyos — then he is suspect regarding the entire Torah and is utterly distanced from faith. For the essential drawing of holy faith is through the beard and peyos, as above. And this is what we see with our own eyes: that in countries that grew accustomed to shaving their beards, the holy faith there diminished greatly and heresy there increased greatly — for the one is bound to the other. For the essential drawing of holy faith is through the hairs of the peyos and beard, as above. And therefore they are far from faith in the Sages [emunás chachamim] and dispute all the great true Tzadikim that we merited in our generations from the days of the Ba'al Shem Tov and his holy disciples, of blessed memory. And also from the holy Zohar and the writings of the holy Ari, of blessed memory, their hearts are very divided — as is known and notorious. And all this — because the essential drawing of the illumination of the peyos and beard flows through the great true Tzadikim who are called the elders of the generation [ziknei ha-dor]. And they draw upon us the aspect of the illumination of the thirteen formations of the holy beard [tela'isar tikunei dikna kaddisha] — which are the aspects of the Thirteen Principles by which the Torah is expounded. And from there the essential drawing of the holy faith flows upon every Israelite through the hairs of the beard and peyos.
כָּל הַהַכְחָשׁוֹת הֵם לְמַטָּה, בִּבְחִינַת שִׁנּוּיֵי הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּרוֹת, בִּבְחִינַת הַיֵּשׁוּת, שֶׁשָּׁם יֵשׁ אֲחִיזַת הָרַע וְהַשֶּׁקֶר וְהַחִלּוּף וְהַתְּמוּרוֹת. אֲבָל לְמַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ הַכֹּל, בְּרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֱמֶת. וְעַל־כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה צְרִיכִין שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף, בְּחִינַת "וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ", וְשָׁם כֻּלּוֹ אֱמֶת וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַהַכְחָשׁוֹת. וְעַל־כֵּן עִקַּר שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִכְלָלִין וְנִתְדַּבְּקִין שָׁם (שם הלכה ד, אות ח).
And those who shave their beard uproot themselves from all of this — for they destroy the corner of their beard and peyah of their head. And likewise they uproot themselves from the true Tzadikim who are the holy elders — from whom comes the essential illumination of the holy beard of every Israelite. And likewise they uproot themselves from the holy faith drawn through the holy elders through the hairs of the beard and peyos. Woe to them — woe to their souls! As stated in the holy Zohar: "Woe to one who extends his hand to the beard etc." May Hashem, blessed be He, have mercy on our surviving remnant and save our descendants and all the descendants of the house of Israel from them and from their multitudes.
נִשְׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זַ"ל עֵצָה לְהָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת לְמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא - עַיֵּן פְּנִים (שם אות י).
(Likutay Halachos, Halachos of Shaving, Law 4, sections 1, 2, 4, 5, 6)
כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וּכְפִירוֹת שֶׁבְּמָמוֹן נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת פְּגָם וּפֵרוּד חַס וְשָׁלוֹם בֵּין שְׁנֵי הַהַשָּׂגוֹת שֶׁל בֵּן וְתַלְמִיד, בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה (עַיֵּן מָמוֹן, אוֹת צח). וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה צְרִיכִין שְׁבוּעָה, כִּי שְׁבוּעָה הִיא בַּיְסוֹד, כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ", בְּחִינַת חִבּוּר וּכְלָלִיּוּת שְׁנֵי הַהַשָּׂגוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הַשְּׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי עִקַּר הַחִבּוּר וְהַכְּלָלִיּוּת הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (שם ה"ה אות ה).
The essential Israelite man was created in order to toil all his days through great efforts in the service of the Creator, blessed be He — until he merits true da'as to know his Creator, blessed be He — through drawing the da'as of the holy encompassing lights [makifim kedoshim]. At first one must draw and bring them out from concealment to revelation — from the aspect of gestation [ibur] to birth [leidah] — and then they are still in the aspect of encompassers [makifim]. Afterward one must toil upon this and draw them into the inward da'as — and attain the encompassing lights and make the encompasser into the inner [min ha-makif pnimi]. And this is the entire purpose of the Israelite man — for this is all the pleasure of the World to Come — the essential eternal life that Israel will live in the World to Come, as explained within.
עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה זוֹכִין לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, שֶׁהֵם עוֹלִין עַד בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי; שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמַּתִּירִין נְדָרִים בְּיוֹם־כִּפּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כַּיָּדוּעַ. כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, בִּכְדֵי לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהָבִין הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל רַק רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְלֻבָּשִׁין בְּזֶה הָעוֹלָם. וְזֶה אָנוּ רוֹאִין בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי הֶתֵּר וּרְשׁוּת אָנוּ יְכוֹלִין עַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אִסּוּר אוֹ חִיּוּב כְּמוֹ מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּהֶם חִיּוּת אֱלָקוּת וּרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי. וְזֶה בְּחִינַת "וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ", כִּי בְּחִינַת שְׁבוּעַת אֱמֶת בִּכְדֵי לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁהּ וְכַיּוֹצֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, הִיא בְּחִינַת דְּבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי (הל' חזקת מטלטלין ה"ב, אותיות ד ו).
And since the essential drawing of the da'as of the attainment of the aforementioned encompassing lights flows at its root from the aspect of the hairs of the peyos and beard — which are the aspects of very elevated mochin — which are the aspects of encompassers relative to a person's da'as, as understood from the writings of the holy Ari — therefore it is forbidden to shave them. For they are supernal channels through which the essential drawing of da'as from encompasser to inner [mi-makif li-fnimi] occurs — which is the entire holiness of the Israelite man, as above.
כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמֶת, אָז אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר הָאֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי שְׁבוּעָה, שֶׁכּוֹלֵל כָּל תִּקּוּנֵי הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הֶאָרַת שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת בְּאַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבוּעָה לְשׁוֹן שִׁבְעָה, וְהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת כַּמּוּבָא, הַיְנוּ שֶׁמְּקַשְּׁרִין יְמֵי הַחֹל לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא שַׁבָּת, שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁאֲחִיזָתוֹ בִּימֵי הַחֹל; וּכְמוֹ־כֵן גַּם הַשְּׁבוּעָה הוּא בַּשֵּׁם אוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְאוֹרַיְתָא שְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (הל' פריקה וטעינה ה"ד אות לא).
And since at first one must draw the encompassing lights from concealment to revelation — from gestation to birth — and for this crying [tze'akah] is needed — like the cry of the birthing woman before the birth — which is the aspect of Elokim l'Arama kala [G-d raises His voice like a woman in labor] [Iyov 3:8] — and corresponding to this are the hairs of the peyos. For the gematria [numerical value] of pe'ah is the same as Elokim, as stated. And therefore Hashem, blessed be He, embedded in the nature of the world that the peyos grow even in infants — when the mochin are still in complete concealment. And as the infant grows — so too the mochin grow with him and come out from concealment to revelation. And from this it is embedded in the nature of the infant to cry loudly — for the essential bringing of the mochin from concealment to revelation — to be in the aspect of encompassers at least — is through crying aloud.
כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וּשְׁקָרִים זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת בִּלְבּוּל הַדַּעַת, שֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, כִּי הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִין שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת עָלְמָא דִקְשׁוֹט, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, לְתוֹךְ פְּנִימִיּוּת שִׂכְלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּחִינַת עָלְמָא דְשִׁקְרָא. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה צְרִיכִין שְׁבוּעָה, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר הַפְּנִימִי לְהַמַּקִּיף וּמַמְשִׁיךְ הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה וְנִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר. וְעַל־כֵּן נִקְרָא שְׁבוּעָה, מִלְּשׁוֹן שִׁבְעָה, כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַמַּקִּיפִין הוּא עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת - עַיֵּן פְּנִים (הל' אפוטרופוס הלכה ב, אות ג).
But the hairs of the beard — which are the essential drawing of the mochin, as is known in the writings — the aspect of drawing the encompassing lights from encompasser to inner — which is the essential wholeness of da'as — the aspect of the thirteen formations of the beard [tela'isar tikunei dikna] — which are the aspects of the Thirteen Principles by which the Torah is expounded — through which one understands and attains all chidushei Torah [novellae of Torah] — which is the essential aspect of drawing da'as from encompasser to inner — therefore the hairs of the beard do not grow except in a person's mature years [yemei gadluso] — when that is the time for the completion of the mochin and the da'as: to bring the encompassing lights into the inward da'as.
שְׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת - עַיֵּן פְּנִים (שם ה"ג אות טז; ועי' אמת אות ע).
And since the essential drawing of the encompassing lights to make them inner is through the holiness of the seven lights [shiv'as ha-neiros] — which are the two ear-holes and the two eye-holes and the two nostril-holes and the mouth-hole. And the essential one is the mouth — which is the completion and totality of all seven lights. For there is the essential revelation of the da'as drawn through the holiness of the seven lights — the aspect of: "from His mouth knowledge and understanding" [mi-piv da'as u-sevunah] [Mishlei 2:6]. Therefore the growth of the hairs of the beard and peyos — through which the drawing of the encompassing lights occurs — are situated close to the seven orifices of the head.
כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם בְּהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה, בְּחִינַת אֱמוּנָה, וַאֲזַי הַמַּלְכוּת בְּחִינַת הַדִּבּוּר רַק בִּבְחִינַת "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן", וְעַל־כֵּן אָז צְרִיכִין שְׁבוּעָה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יְסוֹד, בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת, הַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר הַדִּבּוּר בְּחִינַת צֶדֶק אֶל הָאֱמֶת; שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשְּׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת אֱמֶת, וְצֶדֶק כַּד אִתְחַבְּרַת בֶּאֱמֶת אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה, וַאֲזַי הוּא נֶאֱמָן בִּדְבָרָיו. וּמַה שֶּׁהַשּׁוֹמְרִים צְרִיכִים לִשָּׁבַע גַּם בְּלֹא הַכְחָשָׁה, עַיֵּן פְּנִים (הלכות פקדון הלכה א).
And therefore the essential growth of the beard (through which the essential drawing of the mochin occurs) is near the mouth — where the essential revelation of da'as resides. And since the essential wholeness of drawing the da'as of the aforementioned encompassing lights is to merit to draw them from generation to generation — which is the essential mitzvah of begetting children — as explained within — therefore the saris [eunuch] who cannot merit to have children — therefore has no beard. For he does not merit the drawing of the aforementioned encompassing lights in wholeness — which are the aspects of the beard, as above.
בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה מַטִּילִין שְׁבוּעָה כְּדֵי לְבָרֵר הָאֱמֶת, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּדְבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדַּעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַדְּבֵקוּת. וְזֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת, כִּי עוֹלָם הַבָּא הוּא עָלְמָא דִקְשׁוֹט (שם הלכה ב).
(Likutay Halachos, Halachos of Shaving, Law 5, sections 1, 2, 3, 4, 5)
נְדָרִים הֵם בַּבִּינָה, בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת יוֹם־כִּפּוּר, שֶׁאָז נִכְנָס הַכֹּהֵן־גָּדוֹל לִפְנַי וְלִפְנִים לְהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, לְכַפֵּר עַל כָּל עֲו?ֹנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי הַהַמְתָּקָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מִשָּׁם. וְזֶה בְּחִינַת 'כָּל נִדְרֵי' שֶׁאוֹמְרִים בְּיוֹם־כִּפּוּר, כִּי נְדָרִים הֵם בִּבְחִינַת יוֹם־כִּפּוּר, בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, כִּי הַנֶּדֶר הוּא שֶׁהָאָדָם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָבָר, וַאֲזַי הַדָּבָר אָסוּר עָלָיו כִּשְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וְהוּא פֶּלֶא לִכְאוֹרָה: אֵיךְ יִהְיֶה כֹּחַ לְהָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה וְלֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ כָּתוּב בַּתּוֹרָה? אַךְ זֶה, כִּי כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי הָאָדָם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְאוֹרַיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן, חָכְמָה עִלָּאָה, שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, יֵשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם אִסּוּר חָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עָלָיו בְּאִסּוּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה, כִּי מִשָּׁם מִבְּחִינַת נֶדֶר נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, וְכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת לְשָׁם עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר וּלְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ מִשָּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁעוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר, כִּי מִבְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה חֲדָשָׁה אֶל הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם. וְעַל־כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְיָחִיד מֻמְחֶה לְהַתִּיר הַנֶּדֶר, כִּי הַיָּחִיד מֻמְחֶה הוּא בְּחִינַת צַדִּיק הַדּוֹר, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, כְּנֶגֶד שְׁאָר הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן הוּא יָכוֹל לְהַתִּיר נִדְרוֹ, כִּי הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת הַחָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל נִדְרוֹ הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הֶחָכָם שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְבַטֵּל כֹּחַ נִדְרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרָה בְּעָלְמָא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת הַהַתָּרָה שֶׁל שְׁלשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, עַיֵּן פְּנִים. וְכֵן הַבַּעַל וְהָאָב יְכוֹלִין לְהָפֵר נְדָרִים, כִּי הֵם גַּם־כֵּן בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל נֶגֶד הַבַּת אוֹ הָאִשָּׁה (הלכות גטין ה"ג אות ה).
All the influences and forces that each person receives — all of them are for his vitality and sustenance which depend on his throat [tzavar]. For through there he receives food into his body — which is his vitality and sustenance. And all the aforementioned influences and vitality the person receives through the modality of a loan [halva'ah], as explained within. And therefore the essential discharge of the debt and the loan — which is through returning the vitality to its root — is also through his throat — namely through the words of prayer that issue from his throat and neck. Through this he returns and elevates all the vitality and forces that he received through there — which is the aspect of the discharge of the debts.
Loading comments…