More

🙏
Reader Otzar HaYirah Fear of G‑d and Divine Service, and the Breaking of All Desires and Evil Traits
A A
Fear of G‑d and Divine Service, and the Breaking of All Desires and Evil Traits

Fear of G‑d and Divine Service, and the Breaking of All Desires and Evil Traits

אוצר היראה - Otzar HaYirah

1

עִקַּר הַגָּלוּת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁתּוֹלִין בְּטֶבַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וָחשֶׁךְ, בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר, כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, זֶה עִקַּר הָאוֹר. וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ אוֹר הַשְׁגָּחָתוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְשַׁדֵּד הַטֶּבַע, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִגְאֻלָּה (הל' נטילת ידים שחרית, הל' ב, אות א).

1

The essential flaw of lashon hara [evil speech] is that one finds a blemish in Israel and accuses him — and through this one can distance him from holiness. And therefore the sin is very great, G‑d spare us, as our Sages of blessed memory taught — for Hashem, may He be blessed, desires kindness and wants to draw everyone close — even the transgressors of Israel — and not to distance. And therefore the incense together with the chelbonah [chelbonah — galbanum; one of the eleven spices of the Temple incense; it has a foul smell on its own, yet when combined with the other spices it enhances the entire blend — the Sages derive from this that when one leads communal prayer or fasting, even sinners among Israel should be included] — which alludes to the joining and drawing close of the transgressors of Israel — atones for lashon hara, as our Sages of blessed memory taught . (Source: Likutay Halachos, Laws of Krias Shema [Reading of the Shema] — Hilchos Krias Shema, Halachah 2.)

2

כָּל עִנְיַן גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּגֹרָשִׁים מֵאַרְצָם וּמְפֻזָּרִים בֵּין הָעַמִּים, וְהַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה אֶצְלָם, וְיִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת - כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֲלִיפִין שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּחֱלַף, הַמְבֹאָר בְּ"סִפּוּרֵי־ מַעֲשִׂיּוֹת", שֶׁזֶּה סוֹד בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל מֵעֵץ־הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גָּרַם לְהִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשָּׁם עִקַּר הַגָּלוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט. וְהָעִקָּר הוּא גָּלוּת וְצָרַת הַנֶּפֶשׁ, מַה שֶּׁאָנוּ רְחוֹקִים מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת וְהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמְּלוּכָה שַׁיָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קְצָת בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וּכְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד - רַק עַל־יְדֵי הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת נֶחֱלַף הַדָּבָר בִּבְחִינַת "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ וְכוּ'", וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִים כָּל הַגַּשְׁמִיּוּת וְהָעֲו?ֹנוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַצָּרָה וְהַגָּלוּת (הל' ברכות השחר, הל' ג).

2

Through lashon hara spoken about any one of Israel — through which one arouses an accusation against him, G‑d forbid, to separate him from the upper point [n'kudah ha'elyonah — the supernal point; the upper Yud or Keter; the source of divine light from which the soul draws its sustenance] — especially when one speaks lashon hara about the Tzadik and those attached to him, G‑d forbid — through which one separates between the community of Israel — which is the aspect of the lower point [n'kudah hatachtonah — the lower point; the Yud of Malchus; the community of Israel in its connection to the divine source] — and the Tzadik — who is the aspect of the upper point — therefore it is called: "Mafrid aluf — separating the aluf" — for the totality of the form of the letter Aleph is the upper point [Yud], which connects through the Vov with the lower point — and this is the totality of all the yichudim [divine unifications]. And through lashon hara one flaws this — and therefore its punishment is very great, as our Sages of blessed memory taught . (Source: Likutay Halachos, Laws of Shabbos — Hilchos Shabbos, Halachah 7, sub-section [os] לב — passage 32 of that Halachah.)

3

עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם נִמְשַׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁחָלְקוּ הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁזָּכָה לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן; וְעַל־יְדֵי שֶׁחָלְקוּ עָלָיו, עַל־ יְדֵי־זֶה הִתְגַּבְּרוּ בְּחִינוֹת הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־ לָאָרֶץ, וְעַל־כֵּן הֻכְרְחוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוּץ־לָאָרֶץ, הַיְנוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן קָרָא אוֹתָם יוֹסֵף מְרַגְּלִים, כִּי הַפְּגָם מִמַּה שֶּׁחָלְקוּ עָלָיו הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים, שֶׁפָּגְמוּ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, אָמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", הַיְנוּ שֶׁנּוֹדַע לוֹ טַעַם הַגָּלוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת נִמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין הַחוֹבְלִים. וְכֵן עִקַּר הַגָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן רַק מֵחֲמַת מַחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת־חִנָּם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עַל־יְדֵי כָּל זֶה נִתְרַחֲקִין מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת נֹעַם, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן קֹדֶם הַגְּאֻלָּה יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה לָשׁוּב לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל תָּלוּי בְּשָׁלוֹם (הל' ברכת הפירות, הל' ד, אות ו ח).

3

The true Tzadikim of every generation engage in bringing holy faith into the world — and all their words are nothing but words of faith. And if Israel would merit to multiply charity and acts of kindness — through which a calm and pure air would be made [the air of the world is understood here as a spiritual medium — when people perform acts of kindness and generosity, the spiritual atmosphere becomes clear and the words of the Tzadikim can travel through it] — then the holy words of the true Tzadikim would be heard from very far away — until all the peoples of the earth would know that Hashem is G‑d — and faith would multiply in the world — and many converts would convert. But not only did the givers of kindness diminish — there also multiplied the speakers of lashon hara and strife — which is the aspect of a stormy wind [ruach s'arah — stormy wind; the same term used in Ezekiel's vision of the chariot (Ezekiel 1:4), where it represents the first of the three completely impure husks; here applied to the destructive spiritual turbulence caused by evil speech and dispute] — which greatly disturbs the air — until the holy words of the true Tzadikim are not heard at all — and through this the world is lacking faith, G‑d forbid. And about this King David, peace be upon him, cried out: "Hoshi'ah Hashem ki gamar chasid, ki fassu emunim mibnei adam — Save, Hashem, for the pious one is gone; for the faithful have vanished from among men" — and not only this, but also speakers of lashon hara multiplied — through which faith is greatly flawed as above — and this: "Shav y'dabeiru ish es rei'ehu — They speak falsehood each to his fellow" . But in the end Hashem will accomplish according to His will — and "Yachres Hashem kol sifsei chalakos — Hashem will cut off all smooth lips" etc. — and He will cause Israel to merit multiplying charity — through which the pure sayings of the true Tzadikim will be revealed and elevated throughout the whole world — which is the aspect of: "Amaros t'horos — Pure sayings" etc. , as is explained within. (Source: Likutay Halachos, Laws of Signs of Kosher Animals — Hilchos Simanei Beheimah v'Chayah, Halachah 4, sub-section [os] יג — passage 13 of that Halachah.)

4

כָּל־מַה שֶּׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בָּאָה הַגְּאֻלָּה. וְזֶה בְּחִינַת: "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וְכוּ'" הַנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, וְכֵן לֶעָתִיד כְּתִיב: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה (שם טו).

4

Through lashon hara come all disputes — from which is the essential grip of the evil inclination — which takes hold when dispute is created through differing opinions that are not encompassed in one. And through this is the essential prolonging of the exile. And the essential redemption will come through peace. (Source: Likutay Halachos, Laws of Interest [Hilchos Ribis], Halachah 5, sub-section [os] ז — passage 7 of that Halachah.)

5

עִקַּר קִיּוּמֵנוּ בְּתֹקֶף הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרָט בַּגָּלוּת הָאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ גַּם עַכְשָׁו בְּתֹקֶף עֹמֶק נְפִילָתֵנוּ וִירִידָתֵנוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְזֶה מְרֻמָּז בְּפָסוּק: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגָּלֻיּוֹת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אַךְ כָּל הַקִּיּוּם שֶׁלָּנוּ הוּא עַל־יְדֵי "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם" - דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַקְּדֻשָּׁה מִתַּכְלִית תִּקּוּן הָאַחֲרוֹן (הלכות ברכת הריח, הל' ד, אות כא).

5

The essential flaw of lashon hara and r'chilus [r'chilus — tale-bearing; carrying words from one person to another to cause strife, even if the words themselves are true] — which is drawn through falsehood — from which come all dispute and separation — is in the aspect of the feet [raglayim — feet; in Kabbalistic anatomy, the feet represent the lowest extremity, the aspect of this world, that which is furthest from the head/beginning] — which separate the feet from the head — meaning: it makes a separation between this world — which is the aspect of feet — and the beginning-point of creation [reishis n'kudas hab'riyah — the primordial point, the first point of creation; the divine beginning-point through which everything is encompassed in the aspect of before creation — unity] — through which everything is encompassed in the aspect of before the creation. And therefore the serpent was cursed through its feet []. And our Sages of blessed memory taught: "Sheker ein lo raglayim — Falsehood has no feet" — meaning: as above. (Source: Likutay Halachos, Laws of Interest, sub-section [os] יד — passage 14 of that Halachah.)

6

עִקַּר הַגָּלוּת הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַנִּדָּחִים, שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּדְּחוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, בִּבְחִינַת "לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים". וּבֶאֱמֶת לִכְאוֹרָה קָשֶׁה לְהָבִין עִנְיַן הַגָּלוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִגְלָה אוֹתָם לְחוּץ־לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ וְיָשׁוּבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד: וּמָה אִם בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ וּקְדֻשָּׁתֵנוּ שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שָׁם הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֶחֱטִיאָם, וְאִם־כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה תִּקְוָה שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁהוּא אֲוִיר טָמֵא, שָׁם דַּיְקָא יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל וְיִתְתַּקְּנוּ? אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ לְעִמְקֵי תְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן סוֹף כָּל סוֹף כֻּלָּם יִתְתַּקְּנוּ וְלֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לְמָקוֹם נָמוּךְ וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שָׁם דַּיְקָא יִתְעוֹרֵר בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה טְעָמִים וּבְחִינוֹת (עַיֵּן פְּנִים). וְהַכְּלָל, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם פּוֹגֵם וְנוֹפֵל עַל־יְדֵי־זֶה לְמָקוֹם רָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, עַל־כֵּן מַזְמִין לוֹ שָׁם רְמָזִים לְפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וּמַזְמִין לוֹ אֵיזֶה זְכוּת שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת לְפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָרָחוֹק דַּיְקָא, וְזֶהוּ הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ: כִּי אִם יְחַזֵּק לִבּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִזְכֶּה שָׁם לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וְלַעֲשׂוֹת שָׁם מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁמְּרַמֵּז לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲזַי בְּקַל יוּכַל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לְפִי הַמָּקוֹם הַזֶּה יָכוֹל לִזְכּוֹת בַּעֲבוֹדָה קְטַנָּה לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה זוֹכֶה לָזֶה בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ בְּיוֹתֵר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל תַּעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד כְּשֶׁעוֹלָה לְפָנָיו אֵיזוֹ עֲבוֹדָה מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ וְהָרָחוֹק מְאֹד, בִּבְחִינַת 'כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא'. וְזֶהוּ סוֹד גָּלוּת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיוּת הַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגָּלוּת. כִּי כָל־מַה שֶּׁנּוֹפֵל לְמָקוֹם נָמוּךְ וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, יֶשׁ לוֹ שָׁם אֵיזֶה עֲבוֹדָה וְנַחַת־רוּחַ לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם לַמָּקוֹם הַטָּמֵא הַזֶּה, כִּי יֵשׁ כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת הַרְבֵּה לְעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת מְאֹד מְאֹד, וּבְוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיִּרְצֶה לִכְנֹס לְשָׁם לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אָדָם שֶׁפָּגַם וְנָפַל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁמַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִתְעוֹרֵר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵיזֶה עֲבוֹדָה בְּעָלְמָא שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם לְפִי מְקוֹמוֹ הַנָּמוּךְ, אֲזַי מִתְדַּבְּקִים בּוֹ כָּל אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמֻּנָּחִים וּשְׁקוּעִים שָׁם מִכְּבָר וּמַעֲלֶה אוֹתָם מִשָּׁם, וּבָזֶה עוֹשֶׂה נַחַת־רוּחַ וְתַעֲנוּג גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר. וְזֶה בְּחִינַת הַיְּהוּדִים הַנִּדָּחִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם כִּי אִם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בַּעַל־מְלָאכָה וְכַיּוֹצֵא, וְעַל־פִּי־רֹב אֵלּוּ הַיְּהוּדִים הַדָּרִים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה הָרְחוֹקִים מִישִׁיבוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי רֻבָּם אֵינָם צַדִּיקִים כָּל־כָּךְ, וְאוּלַי אַדְּרַבָּא וְכוּ', וּבֶאֱמֶת כְּפִי הַמּוּבָן מִכִּתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מִתְבָּרֵר עַל־יְדֵיהֶם דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת רָמוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת עִנְיַן הַנִּזְכַּר לְעֵיל, כִּי יֵשׁ שָׁם בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ נִיצוֹצוֹת רַבּוֹת הַמֻּנָּחִים שָׁם מֵאֲלָפִיִם שָׁנָה בְּגָלוּת וְצַעַר גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאִם הָיוּ מְרִיחִין רֵיחַ בְּעָלְמָא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְחַיִּין אֶת עַצְמָם מְאֹד, וְעַל־כֵּן תֵּכֶף שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם אֵיזֶה יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא, כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, אֲזַי אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת מִתְעוֹרְרִין וּמִתְדַּבְּקִין בּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲלוֹת מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הָאִישׁ בְּוַדַּאי אֵין לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב נוֹפֵל עַל־יָדָם יוֹתֵר מֵחֲמַת רִבּוּי הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת כַּיָּדוּעַ - אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה בָּא לְמָקוֹם רָחוֹק וְטָמֵא כָּזֶה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּדַת־ יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, זֶה בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעֲלֶה זֶה הָאִישׁ מִשָּׁם וְיַעֲלוּ עִמּוֹ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן כָּל חֲטָאָיו, מֵאַחַר שֶׁעַל־יָדוֹ דַּיְקָא עָלוּ נִיצוֹצוֹת הָאֵלּוּ, מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי שׁוּם אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מִי הָיָה נִכְנָס לְמָקוֹם טָמֵא וּמְלֻכְלָךְ כָּזֶה. וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ. אַךְ מִי שֶׁכְּבָר פָּגַם, וְסִבֵּב עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁבָּא לִמְקוֹמוֹת הָאֵלּוּ הַנְּמוּכִים מְאֹד - הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁנָּפַל לְמַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁנִּתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, מִיִּשּׁוּב יִשְׂרָאֵל וְנִדְחָה וּבָא לִמְקוֹמוֹת הָעַמִּים - אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שָׁם, אִם אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְזוֹכֵר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָה וְעוֹשֶׂה שָׁם מַה שֶּׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין עַל־יָדוֹ דַּיְקָא תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בְּעִנְיַן עֲלִיַּת נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, שֶׁיֶּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹת כָּל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים עִם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְדַּבְּקוּ בָּהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים, אֲפִלּוּ מֵעִמְקֵי עִמְקֵי תְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת, יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַטִּלְטוּלִים הָרַבִּים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְהִתְקַבֵּץ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יָדָם דַּיְקָא זוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּפְרָטִיּוּת (שם מה).

6

The essential root of scoffing [leitzanus] comes from arrogance — which is haughtiness of heart and being great in one's own eyes [printing artifact: g'vah [arrogance] appears as גֶּבַהשׂלֵב in the source — the שׂ is a printing artifact intruded into gavahs leiv [haughtiness of heart] — rendered correctly] — to the point that all people in the world are as nothing in his eyes — and he scoffs at each and every one — as this evil affliction is found in many people who scoff at each and every one — especially at the awe-fearing and the upright — finding blemishes and deficiencies in every person. And all of this comes from his arrogance — for it seems to him that there is no one wiser than himself — and the entire world needs to learn from him and conduct itself according to the obligation of his opinion. And these scorners intensify in their scoffing until they weaken the minds of many upright people and bring them down from their service through their evil scoffing, G‑d spare us — and all of this comes from their evil arrogance. And therefore scoffing is called an abomination — like arrogance and haughtiness, which are also called abomination. And this is the aspect of: "Im laletzim hu yalitz, v'la'anavim yitein chein — If it concerns the scorners, He scorns them; but to the humble He gives grace" — for the opposite of scoffing is humility. (Source: Likutay Halachos, Laws of the Torah Scroll, Halachah 3, sub-section [os] ג — passage 3 of that Halachah.)

7

עִקַּר אֲרִיכוּת הַגָּלוּת וְעִקַּר עִכּוּב הַגְּאֻלָּה הוּא רַק עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת, כִּי בְּכָל דּוֹר נִמְצָאִים בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, וְהֵם חוֹתְרִים לְהַרְחִיק לֵב בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל מִצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת וְכָל הָאֲרִיכוּת שֶׁל גָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן "אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'", כִּי גַּם כְּמוֹ־כֵן נִמְצָאִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים וּשְׂמֵחִים לִקְרָאתָם וְשׁוֹמְעִין לַעֲצָתָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה (הל' ברכות הודאה, הל' ו, אות ס).

7

One who spreads slander [motzi dibah — one who spreads an evil report; from the verse in Numbers 13:32 — the spies who brought back a "slanderous report" of the Land] is himself a person with a blemish [ba'al mum — one who has a physical or spiritual blemish; the Talmudic principle: "All who declare others unfit, declare [them unfit] through their own blemish" (Kiddushin 70a)] — for "kol haposseil b'mumo posseil — all who declare others unfit, do so through their own blemish" . (Source: Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal [Hilchos Bechor Beheimah Tehorah], Halachah 2, sub-section [os] ג — passage 3 of that Halachah.) ✦ End of Chapter: Leitzanus v'Lashon HaRa ✦ The next chapter is Limmud Tinokos Shel Beis Rabban · לִמּוּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן The Study of Young Children Na Nach Nachma Nachman MayUman May these words be a merit for all of Klal Yisroel.

8

עִקַּר מְרִירַת הַגָּלוּת הוּא הָעַצְבוּת, וְכָל מַה שֶּׁמַּכְבִּידִין הַגָּלוּת, מִתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת יוֹתֵר, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת, מִתְגַּבֵּר הַגָּלוּת יוֹתֵר, וְאִם־כֵּן - מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרֵנוּ? אַךְ כָּל הַקִּיּוּם בַּגָּלוּת וְהַתִּקְוָה לָצֵאת מִשָּׁם הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁיּוֹדְעִין לְנַשֵּׁב הָעַפְרוּרִית וְהִתְגַּבְּרוּת הָעַצְבוּת מִלֵּב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּלְהַלְהִיב לִבָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁמְּהַפְּכִין כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה (שם נז).

8

Through lashon hara come all disputes — from which is the essential grip of the evil inclination — which takes hold when dispute is created through differing opinions that are not encompassed in one. And through this is the essential prolonging of the exile. And the essential redemption will come through peace.

9

עִקַּר כְּלַל כָּל הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרָט הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, הוּא מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַגָּלוּת שֶׁל הַמִּדּוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁעִקָּרָם הוּא תַּאֲוַת מִשְׁגָּל וּפְגַם הַבְּרִית. וְעַל־יְדֵי שֶׁאֵין מִתְגַּבְּרִין לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן וּלְשַׁבְּרָם כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר גַּם הַגָּלוּת הַגַּשְׁמִי, וּכְמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּגָלוּת, כְּמוֹ־כֵן קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּגָלוּת, כִּי "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וּבַעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּגָלוּתֵנוּ זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹשֵׁב בְּבֵיתשׂהָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים", וּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים, דַּעֲלֵהּ אִתְּמַר: 'אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית־הָאֲסוּרִים', וְלֵית מִלְּתָא דָּא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא לְתַבָּרָא בֵּית־הָאֲסוּרִין דִּילֵהּ וְכוּ', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁזֶּה עִקַּר גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ, הוּא, שֶׁעַל־יְדֵי כָּל הַתַּאֲווֹת, בִּפְרָט עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ שְׁלֵמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת 'לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַםשׂ הַמָּוֶת', רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְאָז כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו כְּמִישׁוֹר, כִּי עוֹשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת מִצְו?ֹת וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כִּי זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ תּוֹפֵס וְאוֹסֵר אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בִּתְפִיסָה וּבְבֵית־הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁתּוֹפֵס אוֹר עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ כָּזֶה בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁמְּצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם. וּמִגֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי־אָדָם, מֻכְרָח כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ נִתְפָּס בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בְּעַל־כָּרְחוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִיסָה וּבֵית־הָאֲסוּרִין מַמָּשׁ שֶׁל שְׁכִינַת עֻזּוֹ. וְעַל־כֵּן הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, נֶעֱנָשׁ בִּתְפִיסָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת הָאוֹר בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הַפְּגוּמִים וּמְצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, נִמְצָא שֶׁתּוֹפֵס אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְפִיסָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו, וּבֶאֱמֶת כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ פְּגוּמִים, וּכְשֶׁמְּצַיְּרִין הָאוֹר לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי מַחֲלֹקֶת וְרוֹדְפִין אֶת הַכְּשֵׁרִים בְּחִנָּם, וְלִפְעָמִים מוֹסְרִין אוֹתָם לְבֵית־הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ עַל־יְדֵי מַחֲלֻקְתָּם וּרְדִיפָתָם, וַאֲזַי כְּשֶׁהַנִּרְדָּף הַכָּשֵׁר הַזֶּה יוֹשֵׁב בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, אָז גַּם הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל עִמּוֹ בִּתְפִיסָה וּבְבֵית־הָאֲסוּרִים, כִּי "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". אוֹי לְהַגּוֹרְמִים כָּל זֶה! אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה, וְהַפְּגָם שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מְאֹד כַּמּוּבָן (הלכות יין נסך, הלכה ד, אות כב).

9

(Source: Likutay Halachos, Laws of Interest [Hilchos Ribis], Halachah 5, sub-section [os] ז — passage 7 of that Halachah.)

10

כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַגָּלוּת מִכָּל הַצְּדָדִים, מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא נִרְדָּף כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית־ הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ - צָרִיךְ לָתֵת לְלִבּוֹ לִבְרֹחַ וְלָנוּס מִשָּׁם דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַצָּרוֹת, בִּפְרָט כְּנֶגֶד הַחוֹלְקִים הָרוֹדְפִים אוֹתוֹ עַד הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית־הַסֹּהַר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים וְכוּ' וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וְכוּ'", וּכְתִיב: "ישְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְכוּ' וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם וְכוּ'" - שֶׁצְּרִיכִין לִזְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'", שֶׁצָּרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלַחְקֹר דְּרָכָיו מְאֹד עַל מַה זֶּה עָשָׂה ה' כָּכָה, אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל שֶׁפָּגַמְתִּי בִּכְלֵי הַמֹּחִין שֶׁלִּי וְתָפַסְתִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁהָיִיתִי מְצַיֵּר הָאוֹר שֶׁלִּי כָּרָאוּי, כִּי בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת מִן הָאֱמֶת עַל־יְדֵי שֶׁאֵינָם מְצַיְּרִים אוֹר הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר: דַּקִּים וְגַסִּים, וְדַק מִן הַדַּק. עַל־כָּל־פָּנִים צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ בְּכָל עֵת, בִּפְרָט בְּעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה שֶׁנִּתְפַּס בִּתְפִיסָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא צִיֵּר הָאוֹר כָּרָאוּי עַל־כֵּן נֶעֱנַשׁ בִּתְפִיסָה, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי אוֹר הָעֶלְיוֹן הַפָּשׁוּט הַיּוֹרֵד מִלְמַעְלָה בְּכָל עֵת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל חַיּוּת הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אוֹר אֶחָד פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁיּוֹרֵד לְמַטָּה וְנִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ, מִתְפַּשְּׁטִים וּמִתְפַּצְּלִים מִמֶּנּוּ דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת הַרְבֵּה לְאֵין מִסְפָּר, וְזֶה, בֵּין בְּסִטְרָא דִקְדֻשָּׁה, בֵּין לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם בְּסִטְרָא דִקְדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת, וְכֵן, לְהַבְדִּיל, בְּסִטְרָא־ אָחֳרָא יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים וּמְקֻלְקָלִים, וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וְנִצְטַיֵּר הָאוֹר כְּפִי רְצוֹנוֹ וּבְחִירָתוֹ, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן תָּמִיד לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בֶּאֱמֶת, לְהַטּוֹת לְבָבוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְפִי בְחִינָתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה לֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי לוֹ לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הוּא מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ; מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹטֶה מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן הִזְהִיר הַכָּתוּב: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ". וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַרְבֵּה עַל זֶה: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וְכוּ'", וְזֶה בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ בְּכָל דְּרָכָיו לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ רַק לְשֵׁם שָׁמָיִם. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים, שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם נֶעֱנָשׁ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לָצֵאת הַחוּצָה, צָרִיךְ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, שֶׁזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁפָּגַמְתִּי בְּהַדְּרָכִים הַנְּתוּנִים לְפָנַי, לְצַיֵּר אוֹר הָעֶלְיוֹן בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֶרְצֶה, וְעַל־יְדֵי שֶׁפָּגַמְתִּי בָּזֶה, נִתְפַּסְתִּי עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָזוּז מִמְּקוֹמִי וְלָצֵאת לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה, וְאֵין תַּקָּנָה כִּי אִם לָשׁוּב לְמָקוֹר וְשֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַדְּרָכִים, שֶׁהוּא אוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם מִתְפַּשְּׁטִים וּמִתְפַּצְּלִין כָּל הַדְּרָכִים שֶׁצְּרִיכִין לַחֲזֹר וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לִמְקוֹר הָאַחְדוּת וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, לָבֹר לוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת "בַּצַּר לְךָ וְכוּ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ", וְאָז יָשׁוּבוּ אֵלָיו רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיוֹצִיאוֹ לְחֵרוּת. כִּי שָׁם בִּמְקוֹם תְּחִלַּת צִיּוּר הָאוֹר בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בְּחִינַת עוֹלַם הַחֵרוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵירֵי, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחֵרוּת וְשָׁם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁצָּרִיךְ לָשׁוּב לְבִינָה דִקְדֻשָּׁה לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ וּלְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם וּמִשָּׁם כָּל הַחֵרוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְהָעִקָּר זוֹכִים לָזֶה עַל־יְדֵי צְעָקָה וּזְעָקָה, כִּי צְעָקָה מוֹעֶלֶת תָּמִיד, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁכְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר אֶצְלוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּעָה מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הַרְבֵּה עַד שֶׁכִּמְעַט קָשֶׁה לוֹ לָשׁוּב, אַף־עַל־ פִּי־כֵן אִם בְּעֵת צָרָה וּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִזְעֹק אֵלָיו הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ מִבְּחִינַת אוֹתָם שֶׁצָּוַח עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב: "וְחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף, לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", כִּי אֵינָם מְשִׂימִים אֶל לִבָּם כְּלָל לְהָבִין רִמְזֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּזֶה. אֲבָל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, כָּל מַה שֶּׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם נִתְעוֹרְרִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל פַּעַם וּבוֹרְחִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהַחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמִבֵּית־אֲסוּרָיו שֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ, לֶאֱסֹר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לָשׁוּב לִמְקוֹר הָאַחְדוּת וְלַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם וּלְצַיְּרוֹ לְטוֹבָה כַּנַּ"ל, וְאָז - "מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (שם אותיות כב כג כד).

10

The essential flaw of lashon hara and r'chilus [r'chilus — tale-bearing; carrying words from one person to another to cause strife, even if the words themselves are true] — which is drawn through falsehood — from which come all dispute and separation — is in the aspect of the feet [raglayim — feet; in Kabbalistic anatomy, the feet represent the lowest extremity, the aspect of this world, that which is furthest from the head/beginning] — which separate the feet from the head — meaning: it makes a separation between this world — which is the aspect of feet — and the beginning-point of creation [reishis n'kudas hab'riyah — the primordial point, the first point of creation; the divine beginning-point through which everything is encompassed in the aspect of before creation — unity] — through which everything is encompassed in the aspect of before the creation. And therefore the serpent was cursed through its feet [Genesis 3:14 — "and you shall go on your belly"; the Midrash teaches the serpent originally had feet which were cut off as punishment for its role in Adam's sin, which was effected through slander — evil speech about G‑d to Eve]. And our Sages of blessed memory taught: "Sheker ein lo raglayim — Falsehood has no feet" [Shabbos 104a] — meaning: as above.

11

עִנְיַן אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁהוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת - עַיֵּן גֵּרִים וְכוּ' אוֹת

11

(Source: Likutay Halachos, Laws of Interest, sub-section [os] יד — passage 14 of that Halachah.)

12

עִנְיַן אֵיךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת יִתְהַפְּכוּ לְטוֹבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֶּעָתִיד בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, וְאֵיךְ שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת - עַיֵּן "טִלְטוּל וּנְסִיעָה", אות

12

The essential root of scoffing [leitzanus] comes from arrogance — which is haughtiness of heart and being great in one's own eyes [printing artifact: g'vah [arrogance] appears as גֶּבַהשׂלֵב in the source — the שׂ is a printing artifact intruded into gavahs leiv [haughtiness of heart] — rendered correctly] — to the point that all people in the world are as nothing in his eyes — and he scoffs at each and every one — as this evil affliction is found in many people who scoff at each and every one — especially at the awe-fearing and the upright — finding blemishes and deficiencies in every person. And all of this comes from his arrogance — for it seems to him that there is no one wiser than himself — and the entire world needs to learn from him and conduct itself according to the obligation of his opinion. And these scorners intensify in their scoffing until they weaken the minds of many upright people and bring them down from their service through their evil scoffing, G‑d spare us — and all of this comes from their evil arrogance. And therefore scoffing is called an abomination — like arrogance and haughtiness, which are also called abomination. And this is the aspect of: "Im laletzim hu yalitz, v'la'anavim yitein chein — If it concerns the scorners, He scorns them; but to the humble He gives grace" [Proverbs 3:34] — for the opposite of scoffing is humility.

13

בִּזְמַן הַזֶּה הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת כִּבְיָכוֹל בִּבְחִינַת "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ וְכוּ'", בִּבְחִינַת "כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" - בַּדֶּרֶךְ דַּיְקָא, בִּבְחִינַת טִלְטוּל וְגָלוּת כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי מֻטָּל עַל כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן זֶה הַקַּן־צִפּוֹר וּלְהַעֲלוֹת כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", כִּי עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה הוּא, שֶׁנִּתְעַלֵּם מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין וְלֵידַע כִּי בֶּאֱמֶת מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָעַכּוּ"ם, שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת, מוֹשְׁלִים עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִשְׂרָאֵל הֵם מַאֲמִינִים כִּי הַקְּלִפּוֹת בְּעַצְמָם הֵם מְקַבְּלִים גַּם־כֵּן חַיּוּת רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, רַק שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת "אַיֵּה" הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים וְיוֹדְעִים זֹאת בֶּאֱמֶת וּמְחַפְּשִׂים וּמְבַקְשִׁים גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא נוֹפְלִים וּמִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי וְנִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שילוח הקן, הלכה ב).

13

(Source: Likutay Halachos, Laws of the Torah Scroll, Halachah 3, sub-section [os] ג — passage 3 of that Halachah.)

14

מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הֵם כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה בִּתְחִלָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְטֻלְטָלִים שָׁם, זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל מָקוֹם יֵשׁ נְפָשׁוֹת וְנִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנִּדְּחוּ וְנָפוֹצוּ וְנִתְפַּזְּרוּ לְשָׁם מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וַחֲטָאֵי הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת מְצַפִּים וּמְחַכִּים תָּמִיד שֶׁיָּבוֹא לְשָׁם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְתֵכֶף שֶׁבָּא לְשָׁם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הֵם נוֹפְלִים עָלָיו וּמְסַבְּבִים אוֹתוֹ וְנֶאֱחָזִים בּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּתַקְּנֵם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֻנָּחִים בֵּין הַגּוֹיִים וּבֵין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים וּמְהֻדָּקִים בָּהֶם מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁבָּא לְשָׁם, כִּי גַּם הַקְּלִפּוֹת וְכוּ' וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְרָעוֹת וּבִלְבּוּלִים וְכוּ' הַבָּאִים מֵהֶם נֶאֱחָזִים בּוֹ, וְעִקַּר הִתְגָּרוּתָם הוּא בְּעֵת שֶׁזֶּה הָאִישׁ עוֹסֵק בְּאֵיזֶה דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וּגְאֻלָּתָם שֶׁל הַנִּיצוֹצוֹת מִבֵּין הָעַכּוּ"ם וְהַקְּלִפּוֹת, וְאָז הֵם מִתְגָּרִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים" שֶׁאָמַר פַּרְעֹה. וְזֶהוּ תֹּקֶף הָאֲרִיכַת הַגָּלוּת וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ' שֶׁמִּתְגָּרִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָמוּךְ אֶל הַקֵּץ, וּצְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד כְּנֶגְדָּם וּלְצַפּוֹת וּלְחַכּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאִים לְשָׁם בְּגָלוּת וְטִלְטוּל, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם; וְאָז, לֹא דַי שֶׁיַּעֲלֶה מִשָּׁם לְחֵרוּת בְּעַצְמוֹ, אַף גַּם יְבָרֵר וְיַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה וְכַמָּה נִיצוֹצוֹת הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, בִּבְחִינַת "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹקֵינוּ", עַד שֶׁגַּם הַמָּקוֹם בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה מְטֻלְטָל שָׁם יִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בִּבְחִינָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עֲתִידִין בָּתֵּי טַרְטִירָאוֹת וּבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶן תּוֹרָה בָּרַבִּים (הלכות חלה, הלכה ד, אות ב).

14

One who spreads slander [motzi dibah — one who spreads an evil report; from the verse in Numbers 13:32 — the spies who brought back a "slanderous report" of the Land] is himself a person with a blemish [ba'al mum — one who has a physical or spiritual blemish; the Talmudic principle: "All who declare others unfit, declare [them unfit] through their own blemish" (Kiddushin 70a)] — for "kol haposseil b'mumo posseil — all who declare others unfit, do so through their own blemish" [Kiddushin 70a].

15

עַכְשָׁו בְּסוֹף הַגָּלוּת, בְּעִקְּבָא דִמְשִׁיחָא, הַהַסְתָּרָה הִתְגַּבְּרָה מְאֹד מְאֹד, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֲשֶׁר כָּל הַנְּבִיאִים הִתְנַבְּאוּ עַל הַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ עַל עֹצֶם הַצָּרוֹת אֲשֶׁר בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְהָעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר נִתְרַחַקְנוּ מְאֹד מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת מִימֵי קֶדֶם. כִּי צָרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבְרִים גַּם עַכְשָׁו צָרוֹת רַבּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת כְּבָר סָבְלוּ יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים גַּם־כֵּן וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הָיָה כַּמָּה גֵּרוּשִׁים וּשְׁמָדוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; אֲבָל הָעִקָּר מַה שֶּׁהִתְנַבְּאוּ כָּל הַנְּבִיאִים עַל חֶבְלֵי־מָשִׁיחַ, וְכַמָּה תַּנָּאִים אָמְרוּ מֵחֲמַת זֶה: "יֵיתֵי, וְלָא אַחֲמִינֵהּ!" וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּעֹצֶם הַצָּרוֹת שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה, הָעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְגֹדֶל הִתְגַּבְּרוּת הַסְתָּרַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָזְלַת־יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב, וְכָל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְהַשֶּׁקֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, וְהָאֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים עֲדָרִים וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שֶׁאֶצְלוֹ הָאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ נִגְעֵי לְבָבוֹ וְכָל מַה שֶּׁחָטָא וּפָגַם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מִתְפָּאֵר בִּגְדוֹלוֹת שֶׁהוּא הִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְיוֹדֵעַ חָכְמוֹת חֲדָשׁוֹת בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, וּמְבַלְבֵּל וּמְעַקֵּם לֵב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים מִדַּרְכֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים, מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן אֲשֶׁר דָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם, דֶּרֶךְ תָּמִים וֶאֱמֶת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהַמְצָאוֹת כְּלָל. כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה עוֹד רַבּוֹת אֲשֶׁר עָצְמוּ מִסַּפֵּר, בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי אֳפָנִים אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר עַל הָאֱמֶת, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְנִתְקַיֵּם "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", בִּפְרָט הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת, אֲשֶׁר הִתְגַּבְּרָה חָכְמַת הַפִילוֹסוֹפְיָא בָּעוֹלָם וְהִתְחִילוּ לְלַמֵּד נַעֲרֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם, וְעוֹקְרִים אוֹתָם מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אֵין רָעָה וְצָרָה גְדוֹלָה מִזּוֹ. עַיֵּן פְּנִים. עַל־כֵּן עַכְשָׁו בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן בְּסוֹפוֹ צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִזָּהֵר מְאֹד לִדְרשׁ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", וְאָז אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ - יִמָּצֵא לְךָ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבְּרָה, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם, מִמָּקוֹם שֶׁנִּדָּח לְשָׁם, אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'", וְאָז יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גביית חוב מהיתומים, הל' ג, אותיות ה ו).

15

(Source: Likutay Halachos, Laws of the Firstborn Kosher Animal [Hilchos Bechor Beheimah Tehorah], Halachah 2, sub-section [os] ג — passage 3 of that Halachah.)

16

עִקַּר תֹּקֶף וַאֲרִיכוּת גָּלוּתֵנוּ זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁנְּבַקֵּשׁ וּנְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. כִּי אָנוּ צְרִיכִין עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה וְלִזְכּוֹת לַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאָז יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, עַל־כֵּן הִתְגַּבְּרָה הַיְרִידָה וְהַגָּלוּת מְאֹד בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל, בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים", עַד אֲשֶׁר כָּל אֶחָד שׁוֹאֵל: אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת? וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הֵיטֵב אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ שֶׁהִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וּבְוַדַּאי יְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, אַךְ מָתַי יִהְיֶה זֹאת וְכוּ' - עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נִזְכֶּה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְלִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְזֶה בְּחִינַת: "שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה וְכוּ' אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שׁוּבוּ אֵתָיוּ". עַיֵּן פְּנִים (שם אות טו).

16

✦ End of Chapter: Leitzanus v'Lashon HaRa ✦

17

כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְכָל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כְּדֵי לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתְפַּזֵּר וְנִגְלֶה לְשָׁם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִיד רַגְלָיו - כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁמְּכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁדָּרַךְ שָׁם רַגְלוֹ, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם, כִּי כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַתְּפִלּוֹת צְרִיכִין לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְזֶה: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם וְכוּ'" (הל' אפותיקי, הל' ה, אות לו).

17

The next chapter is Limmud Tinokos Shel Beis Rabban · לִמּוּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן The Study of Young Children

18

עִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הֵם רַק יְשׁוּעַת וּגְאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ מִגָּלוּת הַתַּאֲווֹת רָעוֹת הַבָּאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהֵם עִקַּר צָרוֹת וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט הֵם עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, כִּי אִתְפַּשְׁטוּתָא דְמשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא גַּם־כֵּן גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּמוֹשִׁיעַ לָהֶם מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם בְּכָל עֵת, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּדֶּרֶךְ הַיִּשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בֶּאֱמֶת, עוֹבְרִין עָלָיו כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְכָל הַמִּלְחָמוֹת וְהַסִּפּוּרִים הַמְבֹאָרִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת, בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּתָם, וּשְׁאָר כָּל הַגָּלֻיּוֹת וּגְאֻלָּתָן, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים־וְאֶחָד מְלָכִים, וּשְׁאָר כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ עַל יִשְׂרָאֵל, הַמְבֹאָרִין בְּכָל הַתַּנַ"ךְ - הַכֹּל צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַד שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לִקְבֹּעַ עַצְמוֹ בִּקְבִיעוּת גָּדוֹל בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ כְּיָתֵד חָזָק בַּל יִמּוֹט לְעוֹלָם, וְזוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, וְגוֹאֵל נַפְשׁוֹ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַ"ל, בְּחִינַת "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ". וּכְשֶׁיִּזְכּוּ מָתָא חֲדָא אוֹ בֵּי־ כְנִישְׁתָּא חֲדָא לִתְשׁוּבָה כָּזוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אֲזַי נִזְכֶּה שֶׁיָּבוֹא לָנוּ הַגּוֹאֵל־ צֶדֶק וְיִגְאָלֵנוּ מְהֵרָה, כִּי לֵית מִלְּתָא דָא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' אונאה, הל' ג, אות ה).

18

Na Nach Nachma Nachman MayUman May these words be a merit for all of Klal Yisroel.

19

כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי שִׂנְאַת־חִנָּם וּמַחֲלֹקֶת, שֶׁהוּא בָּא מִבְּחִינַת הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁאֵינָם נִכְלָלִים בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, שֶׁהֵם מֵעָלְמָא דְפֵרוּדָא, מִבְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בְּגָלוּת בֵּינֵיהֶם (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות ח).

19

There is a very powerful husk [klifah] — the aspect of the worm within the husk [tola she'baklipah — the internal worm of destruction hidden within the outer shell of evil; tola = worm, whose numerical value [gematria] equals shor = ox] — that wants to overpower and destroy Israel every day, G‑d forbid. And this husk is the aspect of the warned ox [shor mu'ad — the ox that has gored repeatedly and whose owner has been warned; in halachic terms, the ox that causes damage willfully; here used as the spiritual image of a power that repeatedly attacks with full intent], the damaging ox — for tola has the same numerical value as shor, as is known. And from there flow all the heresies and flaws of faith — whose root is from the sin of the Golden Calf — which is the aspect of the ox — as it is written: "Vayamiru es k'vodam b'tavnis shor — And they exchanged their glory for the form of an ox" [Psalms 106:20].

20

עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִין לְקָרֵב גַּם הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ; וְגַם עַל־יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסְפִים שְׁכֵנִים הַרְבֵּה עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֵלּוּ הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה - עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה עַד אֵין קֵץ, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן (ע' גרים וכו', אותיות כח לב).

20

And the essential attack is against the children and youths of Israel — who are the aspect of the y'rek hasadeh ha'elyonah [the green of the supernal field; the tender young shoots of Israel's future, vulnerable to being grazed down before they can grow] — the aspect of: "R'vavah k'tzemach hasadeh n'tatich — Like the plants of the field I made you numerous" [Ezekiel 16:7]. And if they had merited to be raised in the ways of holy faith — to learn Chumash with Rashi's commentary, Gemara, the legal codes [poskim], Midrashim, books of ethical instruction [mussar], and the holy Zohar — wondrous fruits would have grown from them — the aspect of: "Vayizr'u sados… vaya'asu p'ri t'vuah — They sowed fields… and they yielded a harvest of fruit" [Psalms 107:37]. But the husks described above — the aspect of the damaging ox, the flaw of emunos haratzón [emunos haratzón — faith of the Will; the faith that everything is governed by G‑d's will alone, with no independent operation of nature — the opposite of the naturalist worldview] — are busy licking them down and uprooting them from their youth. And this is the aspect of: "Ki'lchoich hashor es y'rek hasadeh — Like the ox licking down the grass of the field" [Numbers 22:4] — which is the aspect of the spreading plague [nega hamispachas — the spreading skin affliction described in Leviticus; here used metaphorically for the spreading contamination of false education] that has spread in our times — to teach the children of Israel from their youth their evil studies — and to plant in their hearts the evil opinions and heresies of the naturalist scholars — who are the aspect of evil wild beasts that tear and rend many of our people — the aspect of the damaging ox described above. And it is plainly seen that most of the youths raised in these studies from their youth afterward throw off the yoke entirely, G‑d forbid — woe to the eyes that see such things! Therefore one must strive to overpower and subdue the aspect of the husks described above — and to stand against them with the power of the true Tzadik — whose entire occupation is to raise from forced apostasy to [divine] will [l'ha'alos mishm'ad l'ratzón — to elevate those whose faith has been crushed by external coercion (religious compulsion, cultural pressure) back to voluntary, joyful will] — meaning: to subdue and nullify the evil opinions described above — which are actual forced apostasy — and to illuminate emunos haratzón in the world — to know that everything is governed only by His will, may He be blessed, with no natural necessity whatsoever — and to strengthen oneself through this with new will at every time for His service.

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Listen / PauseL
PrintP
Next segmentJ / ↓
Prev segmentK / ↑
Toggle favoriteG
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…