More

🙏
Reader Otzar HaYirah Treasury of Awe — Volume II
A A
Treasury of Awe — Volume II

Treasury of Awe — Volume II

אוצר היראה - Otzar HaYirah

1

כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה עִקַּר בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְהַקְרָבַת קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת (הל' השכמת הבוקר ה"א אות ח).

1

The chapter culminates (entry 65) in the vision of Mashiach: the Second Temple was destroyed through baseless hatred — and the rebuilt Temple will stand on the foundation of love and totality. Eliyahu's mission is to make peace — and through peace the halachah will be clarified and the redemption will come.

2

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, שֶׁאָז תִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מְאֹד כַּיָּדוּעַ, וְאָז יִהְיֶה גֹּדֶל הַבֵּרוּר וְהַצֵּרוּף, בִּבְחִינַת "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְכוּ'", וַאֲזַי יִהְיֶה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיָּדוּנוּ אֶת הַכֹּל לְכַף־זְכוּת וְיִמְצְאוּ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה דַיְקָא יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְזֶה מְרֻמָּז בְּסוֹף דָּנִיֵּאל: "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְכוּ', וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ וְכוּ' וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים", הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם יב).

2

Otzar HaYirah — Treasury of Awe | Volume IV (נ–ת)

3

עִקַּר תִּקּוּן עֲו?ֹן פְּגַם הַבְּרִית הוּא רַק עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, כִּי מָשִׁיחַ יָבוֹא לְתַקֵּן זֶה הַחֵטְא בְּיוֹתֵר, כַּמּוּבָא וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' תפילין ה"ב אות יב).

3

The chapter's central paradox is stated with great boldness: the highest form of joy is not the joy of good fortune — it is the conversion of grief and sighing themselves into joy. The Sitra Achara and husks are called "halls of exchange" — they exchange everything. The antidote is to exchange back: to take the grief they introduce and convert it to the source of joy. This is the aspect of the chelbonah in the incense — unpleasant smelling yet part of the holy compound.

4

מָשִׁיחַ יִהְיֶה כָּלוּל מִכָּל הַשְּׁלשָׁה צַדִּיקִים שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, בְּרַעֲוָא דְרַעֲוִין, שֶׁהֵם יוֹסֵף משֶׁה דָּוִד. וְעַל־כֵּן הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַפִּדְיוֹן הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל הַמְתָּקַת כָּל הַבָּתֵּי־דִינִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה (הל' בה"ש ה"ה, אותיות יח כא).

4

The practical teaching is striking: specifically at the moment when sadness intensifies — when one is most aware of one's distance and failures — one should rejoice most. The very awareness that a person as distant as oneself still merits to put on tefilin — that is itself a cause for profound joy. This is described as the essential perfection of the mitzvah — not performing it from a place of calm virtue, but wresting joy from the depths of one's awareness of unworthiness.

5

מָשִׁיחַ יִהְיֶה כָּלוּל מִבְּחִינַת משֶׁה וְדָוִד, שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּעַת וֶאֱמוּנָה, בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא וְאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא. וְאָז יָאִיר עָלֵינוּ הֶאָרַת בְּחִינַת כֶּתֶר שֶׁיַּשִּׂיג מָשִׁיחַ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּלֶּה הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (הל' נפילת אפים הלכה ד, אות כד).

5

Entry 7 explains why words of foolishness can produce genuine joy: the joy is in exile, clothed in wordly speech. When a Jewish person reaches joy through apparently foolish words — they are actually elevating sparks of the Shechinah's joy from its exile. The joy is real — only its clothing is foolish.

6

נְעִימוּת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁזֶּה יִהְיֶה קִבּוּל שָׂכָר שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, וּלְעִקַּר הַשִּׁיר הַזֶּה יִזְכֶּה הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא דָוִד־מָשִׁיחַ, וְכָל הַסְּמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הֵם יִזְכּוּ בְּיוֹתֵר לְנִפְלְאוֹת נְעִימוּת הַשִּׁיר הַזֶּה, וּמֵהֶם יְקַבְּלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ לְרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (הל' קה"ת הלכה ו, אותיות ה ז).

6

The chapter culminates in a vision of redemption driven by joy: as Israel multiply and each elevates their portion of joy from the depths of the husks — until the feet are raised from the hold of death — Mashiach arrives and the grief and sighing flee forever.

7

גַּם כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, עֲדַיִן יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם וְיִהְיֶה לָאָדָם בְּחִירָה, כִּי אִם לֹא כֵן, לֹא יוּכַל לְתַקֵּן הָעוֹלָם, כִּי כְּשֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע וְאֵין בְּחִירָה, הֲרֵי הוּא תה כְּמֵת שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה, כִּי "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" כְּתִיב, אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם אָז יִהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה. אֲבָל מָשִׁיחַ יַמְשִׁיךְ בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא שְׁנֵי בְּקִיאֻיּוֹת, בָּקִי בְּעָיֵל, בָּקִי בְּנָפֵק, בְּחִינַת "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָֹּ", הַיְנוּ לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, הֵן בַּעֲלִיָּה הֵן בִּירִידָה, וְלֹא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה. וּמָשִׁיחַ יַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַבְּקִיאֻיּוֹת הַנַּ"ל בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא וּבְשֵׂכֶל נִפְלָא בֶּאֱמֶת כָּזֶה, עַד שֶׁכֻּלָּם יַחַזְרוּ עַל־יְדֵי־ זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִירָתָם דַּיְקָא (הלכות ברכת הפירות הלכה ה, אות יז).

7

Otzar HaYirah — Treasury of Awe | Volume IV (נ–ת)

8

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח־הַדָּעַת. כִּי כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אָז יַתְחִיל בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ אָז נִבְרָא הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, כִּי עִקַּר בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִקּוּנוֹ יִהְיֶה אָז. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מִקֹּדֶם בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהָיָה קֹדֶם לַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר. וְזֶה בְּחִינַת הַהֶסַּח־הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת אוֹר הַדָּעַת. וְתֵכֶף כְּשֶׁיַּגִּיעַ בְּחִינַת הֶסַּחשׂ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַצִּמְצוּם, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי תֵּכֶף שֶׁנִּגְמָר הַצִּמְצוּם מַתְחִיל לְהִתְגַּלּוֹת אוֹר הַבְּרִיאָה מֵחָדָשׁ וְיָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ (הל' תפלת המנחה ה"ד).

8

A compact ten-entry chapter, largely a series of cross-references anchored by three substantive entries. The essential teaching is the kabbalistic distinction between two modes of wine: the yayin hamashkei'r — intoxicating wine — which withdraws the seventy faces of Torah from the mind and makes all paths seem smooth (the delusion that one is always right), and the yayin hamesame'ach — the wine that truly gladdens — which is the aspect of holy da'as and awakened spiritual awareness. Whether any given act of drinking yields the one or the other depends on the person's rectification of the bris.

9

עִנְיַן נִפְלְאוֹת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁיַּמְשִׁיךְ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תוּכַל עוֹד הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהִתְגַּבֵּר וּלְהָפֵר עֲצָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה אָז גְּאֻלַּת עוֹלָם שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָלוּת, וְשֶׁעַל־כֵּן נִקְרָא מָשִׁיחַ 'פֶּלֶא יוֹעֵץ' - עַיֵּן שַׁבָּת, אוֹת סז; עֵצָה, אוֹת ד, וְעַיֵּן פְּנִים גַּם־כֵּן.

9

Entry 10 gives the sharpest warning: a drunk person is forbidden to rule on halachah — because their deviation from truth is invisible to themselves. The danger is not just foolish speech — it is the subtle distortion whereby truth appears fully possessed while actually slipping away.

10

מָשִׁיחַ יַמְשִׁיךְ הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, בְּחִינַת אוֹרַיְתָא דְעַתִּיקָא סְתִימָאָה, וְעַל־יְדֵי חִדּוּשִׁין אֵלּוּ יִהְיֶה נִמְשָׁךְ בִּשְׁלֵמוּת זֶה הַדֶּרֶךְ בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. וְהַתְּפִלָּה תִּהְיֶה אָז בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַגְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּבְחִינַת תּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁזָּכִינוּ עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הִמְשִׁיךְ משֶׁה אָז גַּם תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, כִּי תּוֹרָה וּתְפִלָּה תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה הִתְחִיל עַל־יְדֵי דָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּסַד סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁעָשָׂה מִתּוֹרָה תְּפִלָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּגְמַר הַתִּקּוּן יִהְיֶה עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ, כִּי גְאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת תְּפִלָּה, וְאָז יִהְיֶה נִשְׁלָם גַּם הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר, כִּי שְׁנֵיהֶם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל (הל' ר"ח ה"ה, אותיות ז כו לב).

10

Otzar HaYirah — Treasury of Awe | Volume IV (נ–ת)

11

עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה יִהְיֶה גְּמַר הַתִּקּוּן וְתִתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה, זֶה יִהְיֶה רַק עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ, כִּי אָז יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז יִתְתַּקֵּן כִּסֵּא דָוִד בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת "כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד" (שם ה"ו, אותיות ו טו יט).

11

This rich chapter reveals that sleep is not merely rest — it is a profound spiritual event. On one side: shainah echad mishishim b'misah — sleep is one sixtieth of death — the mochin withdraw, the Sitra Achara rests on the hands, and false beliefs can penetrate. On the other side: sleep is the aspect of bitul el ha'tachlis — nullification toward the purpose — and during this nullification the soul ascends to the World to Come, renews itself in the womb of supernal faith, and returns with new mochin.

12

גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּבְחִינַת הֶכְרֵחַ, עַל־יְדֵי רִבּוּי הָאוֹתוֹת וְכוּ', שֶׁאָז נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הַיָּמִים טוֹבִים שֶׁהֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. אֲבָל גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה תִּהְיֶה בִּבְחִינַת שַׁבַּת שָׁלוֹם, שֶׁמָּשִׁיחַ יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם בְּלִי מִלְחָמָה כְּלָל, רַק עַל־יְדֵי גֹּדֶל הַדַּעַת שֶׁיְּגַלֶּה בָּעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ כָּל בְּחִינוֹת כֹּחוֹת הַמַּכְרִיחוֹת שֶׁהֵם נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה, וְהַכֹּל יֻמְשְׁכוּ אַחֲרָיו עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ, וּכְתִיב: כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ (הל' יו"ט ה"ה אות ט).

12

The Krias Shema before sleep — and the declaration of mesirat nefesh within it — is what enables the soul to enter the holy gates of faith during sleep rather than fall to the externals. The morning handwashing is then the reclamation of the renewed da'as from the World to Come — actively driving away the contamination that attached during sleep.

13

לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אָז יֻכְלְלוּ משֶׁה וְדָוִד בְּיַחַד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, כִּי שִׁילֹה דָּא משֶׁה־מָשִׁיחַ, וְכֵן דָּוִד הוּא "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ תִּהְיֶה כְּלוּלָה מִשְּׁנֵיהֶם, מִמּשֶׁה וְדָוִד. וְאָז תִּהְיֶה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, כִּי נִזְכֶּה לִזְכֹּר הָאַזְהָרוֹת שֶׁל משֶׁה וּלְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת עַל־ יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד, כִּי שְׁנֵיהֶם, משֶׁה וְדָוִד, יֻכְלְלוּ יָחַד. וְאָז כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת יִתְהַפְּכוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם אֶל משֶׁה־מָשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל מִדָּוִד גַּם־כֵּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל־פֶּה, מַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר. עַיֵּן פְּנִים (הל' יין נסך הלכה ג, אות ו).

13

Entry 34 is the most mystically profound: the sleep of the true Tzadik is a cosmic act — their soul's ascent during sleep triggers a supernal union that clarifies the holy sparks from among the nations — and through this, distant and wicked souls are moved to teshuvah without even knowing why. The Tzadik's sleep is more spiritually productive than most people's waking hours.

14

14

Translation not yet available

15

מַה שֶּׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְבַשֵּׂר גְּאֻלַּת מָשִׁיחַ - עַיֵּן 'שַׁבָּת', אוֹת קכא. עִנְיַן מַה שֶּׁמָּשִׁיחַ יַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים כָּל־כָּךְ בְּשָׁרְשָׁן, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְבַטֵּל לְגַמְרֵי כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיְּנִיקָתוֹ מֵהַדִּינִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ - עַיֵּן 'צַדִּיק', אוֹת קנג.

15

Otzar HaYirah — Treasury of Awe | Volume IV (נ–ת) This chapter reveals the kabbalistic dimension behind one of the Torah's most practical mitzvos. Every creature contains a soul — a reincarnated human soul that fell there through sin — principally through arrogance and the flaw of the bris. The purpose of shechitah is to release and elevate that soul from the animal level — the absence of da'as — back to the human level — the presence of da'as.

16

כָּל הַמְשָׁכַת נִשְׁמַת מָשִׁיחַ הָיָה בְּהֶעְלֵם וּבְסוֹד וּבְתַחְבּוּלוֹת, כְּגוֹן עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה לוֹט עִם בְּנוֹתָיו, וּמַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר, וּמַעֲשֵׂה בֹּעַז וְרוּת, כִּי הַכֹּל הָיָה בְּסוֹד וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ נִשְׁמָתוֹ בְּסוֹד וְכוּ' כַּמּוּבָא. כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת סוֹד, בְּחִינַת שְׁתִיקָה, כִּי הוּא מִבְּחִינַת הַמַּקִּיפִים הָעֶלְיוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת שְׁתִיקָה. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם עַל אֲרִיכַת הַגָּלוּת כָּל־כָּךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת, כִּי הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם, כִּי הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה. וְעַל־כֵּן הַקֵּץ סָתוּם וְחָתוּם, וְהַמַּאֲמִין לֹא יָחוּשׁ, כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן (הל' ראשית הגז ה"ג אות טז).

16

The knife [chalef] carries profound symbolism: it must be perfectly smooth with no notch — the aspect of the fullness of the moon, the fullness of faith, the fullness of holy malchus. The back-and-forth motion of the slaughter corresponds to the Tzadik's movement of ratzo v'shov — also to teshuvah's requirement to pass back through one's own history before ascending.

17

עִנְיַן מַה שֶּׁמָּשִׁיחַ יַשִּׂיג בִּשְׁלֵמוּת הָאוֹר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אֲלָפִים, וְגַם תז הוּא יֵדַע בִּשְׁלֵמוּת אֵיךְ לְצַמְצֵם הָאוֹר וּלְחַלְּקוֹ לַחֲלָקִים, בִּבְחִינַת חֲלֻקַּת הָאֲלָפִים לְמֵאוֹת, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ גַּם הַקְּטַנִּים לְהַשִּׂיגוֹ, וְעַל־כֵּן אָז תִּמְלָא הָאָרֶץ דֵּעָה - עַיֵּן 'בָּנִים', אוֹת

17

The requirement to show the knife to the Sage is not merely legal — it is spiritually essential. Only the true Sage — who embodies living Torah — can validate that the knife carries the holiness needed to perform the rectification. And entry 13 offers a beautiful insight: fish require no shechitah because they are the aspect of the ever-watchful eye — the root of the supernal will — and the evil eye of materialistic wisdom has no dominion over them.

18

מָשִׁיחַ יַעֲסֹק בָּזֶה בְּיוֹתֵר לְהַעֲלוֹת אֶת הַכֹּל מִבִּזָּיוֹן לְכָבוֹד, וּלְקַיֵּם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, לִבְלִי לְבַזּוֹת שׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, רַק לַעֲסֹק עִם הַכֹּל לְתַקְּנוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִכָּל מִינֵי חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת וּלְהַכְנִיסָם לְתוֹךְ הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְכוּ' וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו", וְיֵיקַר דַּיְקָא, בְּחִינַת יְקָר וְכָבוֹד. וְעַל־כֵּן נִקְרָא מָשִׁיחַ, עַל שֵׁם שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין הַכֹּל מִבִּזָּיוֹן לְכָבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה סוֹד מְשִׁיחַת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְכֹהֲנִים וְהַמְּלָכִים וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות אפותיקי הלכה ה, אות ט).

18

Otzar HaYirah — Treasury of Awe | Volume IV (נ–ת)

19

עִקַּר סְמִיכַת הָעַרְבוּת שֶׁקִּבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל מַתַּן־תּוֹרָה הוּא עַל אֲנָשִׁים הַבְּטוּחִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים. כִּי אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הֵם עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַרְבָךְ עַרְבָא צָרִיךְ, עַל־כֵּן עִקַּר הַבְּטוּחוֹת וְהַסְּמִיכָה שֶׁל הָעַרְבוּת הוּא עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם מַזְהִירִים אֶת יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹמְרִים אוֹתָם מִכָּל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמַצִּילִים אוֹתָם מִכָּל הַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלַן בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְעִקַּר הַסְּמִיכָה וְהָעַרְבוּת הוּא עַל נִשְׁמַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כְּלַל כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, וְהוּא יִגְמֹר כָּל הַתִּקּוּנִים וִיתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקְלוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת. וְעַל־כֵּן מָשִׁיחַ סָבֵל מַרְעִין עֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב בְּעַד כֻּלָּם. וְעַל־כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב וְכוּ'", הַיְנוּ, כִּי הֲלֹא אֲנִי נַעֲשֵׂיתִי עָרֵב (בִּתְחִלַּת מַחֲשֶׁבֶת בְּרִיאַת הָעוֹלָם) בְּעַד הַכֹּל, וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בְּעֶזְרִי לִגְמֹר וּלְקַיֵּם הָעַרְבוּת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם אַתָּה לְבַד, וְעַל־כֵּן מְבַקֵּשׁ: "עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב וְכוּ'" (הלכות ערב ה"ד, אותיות ג ד).

19

The longest chapter in the volume at 115 entries — yet not exhausting, because its entries span an extraordinary range: from the most practical (establish fixed daily Torah study sessions even under heavy obstacles — entry 22) to the most cosmic (through writing a Torah scroll one elevates the entire aspect of place to above place — entry 69).

20

עִקַּר הָאֱמוּנָה - עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי הוּא יַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה גְדוֹלָה בָּעוֹלָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה (שם אות ט).

20

Several themes run through all 115 entries. First: the Torah is not static — it is renewed each day, each morning, through the trace-impression of sleep and nullification. The obligation of Torah study is not just to learn what was — it is to receive the Torah freshly, as though given now. Second: the essential measure of Torah is action — lav midrash iqar ela ma'aseh — "the essential is not the learning but the action." This phrase appears no fewer than eight times in the chapter. Third: scholarship and righteousness must be unified — the one who separates them causes the original flaw of the Tree of Knowledge.

21

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח־הַדַּעַת, וְעַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. הַיְנוּ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי בֹּא יָבֹא וְלֹא יְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יִתְמַהְמַהּ אַחֲכֶּה לוֹ וְכוּ'", אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לְחַכּוֹת לְשׁוּם קֵץ קָבוּעַ, לוֹמַר שֶׁמֵּהָרָאוּי שֶׁיָּבוֹא בְּשָׁנָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁטָּעוּ הַרְבֵּה עַל שְׁנַת ת"ר הֶעָבַר, שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּשָׁנָה זֹאת יִהְיֶה הַקֵּץ. וְקִלְקְלוּ הַרְבֵּה, כִּי גָרְמוּ כַּמָּה כְּפִירוֹת וְחִלּוּל הַשֵּׁם כַּיָּדוּעַ, וְכֵן בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִים אָמְרוּ קִצִּים כַּיָּדוּעַ, וְגֵם הֵמָּה שָׁגוּ בָּזֶה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: תִּפַּח וְכוּ' שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין. אֶלָּא אָנוּ צְרִיכִין לְקַוּוֹת וּלְחַכּוֹת אֵלָיו תָּמִיד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֶסַּח־הַדַּעַת, כִּי הוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין שׁוּם רֶמֶז וּרְמִיזָא בָּעוֹלָם מָתַי יָבוֹא, כִּי מִלִּבֵּהּ לְפֻמֵּהּ לָא גָלֵי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יָבוֹא בְּוַדַּאי בִּזְמַנּוֹ וּבְמוֹעֲדוֹ פִּתְאֹם בְּהֶסַּח־הַדַּעַת, בְּעֵת שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ עַל אוֹתָהּ שָׁנָה וְעַל אוֹתוֹ יוֹם כְּלָל. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת דַּרְכֵי ה' שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת יַחַד דַּיְקָא, בִּבְחִינַת "וְאַתָּה בְמִשְׁפָּט תַּעֲשֶׂה צְדָקָה", כִּי בֶּאֱמֶת הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה רַק בִּצְדָקָה וְחֶסֶד־חִנָּם לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה וְכוּ'", אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט, כִּי לֵית מִלְּתָא דָא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב". אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמָּנוּ רַק בְּמִדַּת הַמִּשְׁפָּט לְבַד, בְּוַדַּאי לֹא הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה זֹאת מַסְפֶּקֶת שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה עַל־יָדָהּ; רַק מֵחֲמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְתִּיק אֶת הַמִּשְׁפָּט עַל־יְדֵי צְדָקָה וְחֶסֶד נִפְלָא, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וִיקַבֵּל הַמְעַט דִּמְעַט תְּשׁוּבָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בְּרָצוֹן, בְּאֹפֶן שֶׁיַּלְבִּישׁ בְּנִפְלְאוֹת נִפְלְאוֹתָיו הַצְּדָקָה בְּמִשְׁפָּט, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה וִיקֻיַּם: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". וְזֶה בְּחִינַת: 'עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה', כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר עָבְרוּ כַּמָּה קִצִּין וְלֹא בָא עֲדַיִן, וּמוּבָן מִזֶּה כִּי הַדָּבָר תָּלוּי רַק בִּתְשׁוּבָה, וְעַל־כֵּן יִתְיָאֲשׁוּ קְצָת לְפִי שָׁעָה, כִּי לְפִי תְּשׁוּבָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם יָבִינוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם עֲדַיִן לְהִגָּאֵל, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזְּקוּ לְקַוּוֹת וּלְחַכּוֹת לְחַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה צְדָקָה בְּמִשְׁפָּט, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּבְחִינַת "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה", וְאַף־עַל־פִּי־כֵן תִּהְיֶה בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט גַּם־ כֵּן. וּמֵחֲמַת שֶׁכְּלָלִיּוּת וְאַחְדוּת הַצְּדָקָה בְּמִשְׁפָּט אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בְּדַעְתֵּנוּ כְּלָל, עַל־כֵּן יָבוֹא מָשִׁיחַ בְּהֶסַּח הַדַּעַת כַּנַּ"ל (הל' מתנה ה"ה אות לג).

21

Entry 49 is perhaps the most ambitious — a sweeping meditation on the clarification of truth as the essential purpose of all Torah study, all generations, all begetting of children. Truth has beginning, middle, and end — and all three are needed. This is why the Torah is threefold; why Yaakov represents the ultimate truth; why the Temple of Yaakov endures forever.

22

מַה שֶּׁעִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית יִהְיֶה עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ, עַיֵּן 'בְּרִית', אוֹתִיּוֹת צג צד צז צט.

22

Entry 102 is the great consolation: from the day Israel received the Torah — they can never truly be separated from Hashem. The Torah descends into the deepest impurity, the lowest depths — and calls out from there: "How long, O simple ones?" Torah words do not receive impurity. There is no distance from which the Torah cannot reach.

23

מַה שֶּׁנִּשְׁמַת דָּוִד־מָשִׁיחַ נִמְשָׁךְ מִסִּטְרָא דְנֻקְבָּא, וְלֹא הָיָה לוֹ חַיִּים כְּלָל, וְזָכָה אַחַר־כָּךְ לְחַיֵּי עוֹלָם, בְּחִינַת "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם" - עַיֵּן 'בְּרִית', אוֹת צט.

23

Shacharis, Minchah, Arvis · Birchos HaShachar · Korbanos · Krias Shema · Kadish

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Listen / PauseL
PrintP
Next segmentJ / ↓
Prev segmentK / ↑
Toggle favoriteG
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…