Section 9
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עִקַּר הַגָּלוּת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁתּוֹלִין בְּטֶבַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וָחשֶׁךְ, בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר, כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, זֶה עִקַּר הָאוֹר. וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ אוֹר הַשְׁגָּחָתוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְשַׁדֵּד הַטֶּבַע, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִגְאֻלָּה (הל' נטילת ידים שחרית, הל' ב, אות א).
In every generation the accusation [kategoria] and dispute against the great tzaddikim multiplies. And for the most part the essential provocation against these tzaddikim is against those who engage most to bring distant souls close to Hashem. (See the section on Converts [Gerim], os 2.)
כָּל עִנְיַן גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּגֹרָשִׁים מֵאַרְצָם וּמְפֻזָּרִים בֵּין הָעַמִּים, וְהַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה אֶצְלָם, וְיִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת - כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחֲלִיפִין שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּחֱלַף, הַמְבֹאָר בְּ"סִפּוּרֵי־ מַעֲשִׂיּוֹת", שֶׁזֶּה סוֹד בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל מֵעֵץ־הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גָּרַם לְהִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשָּׁם עִקַּר הַגָּלוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט. וְהָעִקָּר הוּא גָּלוּת וְצָרַת הַנֶּפֶשׁ, מַה שֶּׁאָנוּ רְחוֹקִים מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת וְהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמְּלוּכָה שַׁיָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קְצָת בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וּכְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד - רַק עַל־יְדֵי הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת נֶחֱלַף הַדָּבָר בִּבְחִינַת "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ וְכוּ'", וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִים כָּל הַגַּשְׁמִיּוּת וְהָעֲו?ֹנוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַצָּרָה וְהַגָּלוּת (הל' ברכות השחר, הל' ג).
The intellect and da'as [knowledge] of the aspect of holy dispute [machlokes shebikdusha] is very high — for it is in the aspect of encompassing lights [makifim] — and it is impossible to attain this da'as — for it is in the aspect of the ways of Hashem. And the great true tzaddikim must humble themselves very greatly and labor greatly in Torah and in prayer and in self-nullification — until they merit to draw down a little of this da'as — which is the aspect of understanding the disputes of the Tannaim and Amoraim — to understand the basis of each view — and to unify them and find the truth within all of them. And all of this is through great self-nullification — to nullify entirely all the aspects of self-love — and through this they merit to attain a little of this very lofty da'as.
עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם נִמְשַׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁחָלְקוּ הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁזָּכָה לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן; וְעַל־יְדֵי שֶׁחָלְקוּ עָלָיו, עַל־ יְדֵי־זֶה הִתְגַּבְּרוּ בְּחִינוֹת הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־ לָאָרֶץ, וְעַל־כֵּן הֻכְרְחוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוּץ־לָאָרֶץ, הַיְנוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן קָרָא אוֹתָם יוֹסֵף מְרַגְּלִים, כִּי הַפְּגָם מִמַּה שֶּׁחָלְקוּ עָלָיו הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים, שֶׁפָּגְמוּ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, אָמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", הַיְנוּ שֶׁנּוֹדַע לוֹ טַעַם הַגָּלוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת נִמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין הַחוֹבְלִים. וְכֵן עִקַּר הַגָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן רַק מֵחֲמַת מַחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת־חִנָּם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עַל־יְדֵי כָּל זֶה נִתְרַחֲקִין מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת נֹעַם, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן קֹדֶם הַגְּאֻלָּה יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה לָשׁוּב לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל תָּלוּי בְּשָׁלוֹם (הל' ברכת הפירות, הל' ד, אות ו ח).
In every generation there are found elders and distinguished persons who dispute the tzaddik who is greater than them — which is a wondrous thing. And all of this comes because their old age and their grey hair is not complete — for they were not careful to add holiness and da'as in every year of their years. For "the glory of young men is their strength, and the splendor of old men is their grey hair" — that is: the grey hair must be glory — that one has truly added holiness and purity in all one's years. But one who has not added holiness and purity in each year that passes over them — their grey hair and their old age has no glory — and then they can fall — G-d forbid — to the aspect of dispute against the true tzaddik.
כָּל־מַה שֶּׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בָּאָה הַגְּאֻלָּה. וְזֶה בְּחִינַת: "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וְכוּ'" הַנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, וְכֵן לֶעָתִיד כְּתִיב: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה (שם טו).
The true tzaddik in every generation — who is the aspect of Moshe — whose entire engagement is to raise from anger [shemad] to will [ratzon] — through which he converts converts and brings the distant close and awakens them to repentance — he has the power to bring all the world close to service of Hashem. And this is the aspect of: "And Moshe's father-in-law came — and all that Hashem had done for Moshe and for Israel His people." That is: the great sign and proof that Moshe is Moshe — that he is the true leader of the generation — is what he did for Israel — that he brought the distant close and converted converts. For the true leader is recognizable by this — that they bring all those distant from Hashem close — through their holy words and their holy books. And this is the aspect of what is written: "And when Israel heard — and all that Hashem had done for Moshe — for He brought them out from Egypt." That is: the whole world knows that Moshe brought Israel out from the exile of Egypt — which is the aspect of bringing the distant close. And through this the nations of the world also recognize that Moshe is the true leader of Israel. And the nations said: "Come, let us cut them off from being a nation." For they saw the great power of the tzaddik and his disciples who draw close to him — and therefore they wished to cut them off — for they saw that through this all exile would be nullified. And it is said of them: "Why do the nations rage — and the peoples speak vain things?" For the essential rage is against the bringing-close that the tzaddik does.
עִקַּר קִיּוּמֵנוּ בְּתֹקֶף הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרָט בַּגָּלוּת הָאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ גַּם עַכְשָׁו בְּתֹקֶף עֹמֶק נְפִילָתֵנוּ וִירִידָתֵנוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל מֵרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְזֶה מְרֻמָּז בְּפָסוּק: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגָּלֻיּוֹת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אַךְ כָּל הַקִּיּוּם שֶׁלָּנוּ הוּא עַל־יְדֵי "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם" - דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַקְּדֻשָּׁה מִתַּכְלִית תִּקּוּן הָאַחֲרוֹן (הלכות ברכת הריח, הל' ד, אות כא).
One who does not strive to seclude oneself [hisbodedus] and speak between themselves and their Maker — to awaken their heart to Hashem — this is the aspect of dispute — the aspect of "their heart was divided" — for their heart is divided from their mouth — from the holy point [nekuda kedosha] — which is the aspect of "Peh" [mouth] — the aspect of the oral Torah [Torah sheb'al peh]. And their speech is idle — for it is not connected to the heart. But the tzaddik unifies the heart with the mouth — through inspiring Israel to repentance in his words — through which he unifies the hearts of Israel with the mouth and the holy point — through which all dispute is nullified.
עִקַּר הַגָּלוּת הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַנִּדָּחִים, שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּדְּחוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, בִּבְחִינַת "לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים". וּבֶאֱמֶת לִכְאוֹרָה קָשֶׁה לְהָבִין עִנְיַן הַגָּלוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִגְלָה אוֹתָם לְחוּץ־לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ וְיָשׁוּבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד: וּמָה אִם בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ וּקְדֻשָּׁתֵנוּ שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שָׁם הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֶחֱטִיאָם, וְאִם־כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה תִּקְוָה שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁהוּא אֲוִיר טָמֵא, שָׁם דַּיְקָא יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל וְיִתְתַּקְּנוּ? אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ לְעִמְקֵי תְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן סוֹף כָּל סוֹף כֻּלָּם יִתְתַּקְּנוּ וְלֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לְמָקוֹם נָמוּךְ וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שָׁם דַּיְקָא יִתְעוֹרֵר בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה טְעָמִים וּבְחִינוֹת (עַיֵּן פְּנִים). וְהַכְּלָל, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם פּוֹגֵם וְנוֹפֵל עַל־יְדֵי־זֶה לְמָקוֹם רָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, עַל־כֵּן מַזְמִין לוֹ שָׁם רְמָזִים לְפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וּמַזְמִין לוֹ אֵיזֶה זְכוּת שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת לְפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָרָחוֹק דַּיְקָא, וְזֶהוּ הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ: כִּי אִם יְחַזֵּק לִבּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִזְכֶּה שָׁם לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וְלַעֲשׂוֹת שָׁם מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁמְּרַמֵּז לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲזַי בְּקַל יוּכַל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לְפִי הַמָּקוֹם הַזֶּה יָכוֹל לִזְכּוֹת בַּעֲבוֹדָה קְטַנָּה לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה זוֹכֶה לָזֶה בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ בְּיוֹתֵר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל תַּעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד כְּשֶׁעוֹלָה לְפָנָיו אֵיזוֹ עֲבוֹדָה מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ וְהָרָחוֹק מְאֹד, בִּבְחִינַת 'כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא'. וְזֶהוּ סוֹד גָּלוּת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיוּת הַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגָּלוּת. כִּי כָל־מַה שֶּׁנּוֹפֵל לְמָקוֹם נָמוּךְ וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, יֶשׁ לוֹ שָׁם אֵיזֶה עֲבוֹדָה וְנַחַת־רוּחַ לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם לַמָּקוֹם הַטָּמֵא הַזֶּה, כִּי יֵשׁ כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת הַרְבֵּה לְעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת מְאֹד מְאֹד, וּבְוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיִּרְצֶה לִכְנֹס לְשָׁם לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אָדָם שֶׁפָּגַם וְנָפַל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁמַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִתְעוֹרֵר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵיזֶה עֲבוֹדָה בְּעָלְמָא שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם לְפִי מְקוֹמוֹ הַנָּמוּךְ, אֲזַי מִתְדַּבְּקִים בּוֹ כָּל אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמֻּנָּחִים וּשְׁקוּעִים שָׁם מִכְּבָר וּמַעֲלֶה אוֹתָם מִשָּׁם, וּבָזֶה עוֹשֶׂה נַחַת־רוּחַ וְתַעֲנוּג גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר. וְזֶה בְּחִינַת הַיְּהוּדִים הַנִּדָּחִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם כִּי אִם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בַּעַל־מְלָאכָה וְכַיּוֹצֵא, וְעַל־פִּי־רֹב אֵלּוּ הַיְּהוּדִים הַדָּרִים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה הָרְחוֹקִים מִישִׁיבוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי רֻבָּם אֵינָם צַדִּיקִים כָּל־כָּךְ, וְאוּלַי אַדְּרַבָּא וְכוּ', וּבֶאֱמֶת כְּפִי הַמּוּבָן מִכִּתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מִתְבָּרֵר עַל־יְדֵיהֶם דַּיְקָא נִיצוֹצוֹת רָמוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת עִנְיַן הַנִּזְכַּר לְעֵיל, כִּי יֵשׁ שָׁם בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ נִיצוֹצוֹת רַבּוֹת הַמֻּנָּחִים שָׁם מֵאֲלָפִיִם שָׁנָה בְּגָלוּת וְצַעַר גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאִם הָיוּ מְרִיחִין רֵיחַ בְּעָלְמָא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְחַיִּין אֶת עַצְמָם מְאֹד, וְעַל־כֵּן תֵּכֶף שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם אֵיזֶה יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא, כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, אֲזַי אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת מִתְעוֹרְרִין וּמִתְדַּבְּקִין בּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲלוֹת מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הָאִישׁ בְּוַדַּאי אֵין לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב נוֹפֵל עַל־יָדָם יוֹתֵר מֵחֲמַת רִבּוּי הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת כַּיָּדוּעַ - אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה בָּא לְמָקוֹם רָחוֹק וְטָמֵא כָּזֶה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּדַת־ יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, זֶה בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעֲלֶה זֶה הָאִישׁ מִשָּׁם וְיַעֲלוּ עִמּוֹ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן כָּל חֲטָאָיו, מֵאַחַר שֶׁעַל־יָדוֹ דַּיְקָא עָלוּ נִיצוֹצוֹת הָאֵלּוּ, מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי שׁוּם אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מִי הָיָה נִכְנָס לְמָקוֹם טָמֵא וּמְלֻכְלָךְ כָּזֶה. וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ. אַךְ מִי שֶׁכְּבָר פָּגַם, וְסִבֵּב עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁבָּא לִמְקוֹמוֹת הָאֵלּוּ הַנְּמוּכִים מְאֹד - הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁנָּפַל לְמַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁנִּתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, מִיִּשּׁוּב יִשְׂרָאֵל וְנִדְחָה וּבָא לִמְקוֹמוֹת הָעַמִּים - אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שָׁם, אִם אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְזוֹכֵר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָה וְעוֹשֶׂה שָׁם מַה שֶּׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין עַל־יָדוֹ דַּיְקָא תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בְּעִנְיַן עֲלִיַּת נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, שֶׁיֶּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹת כָּל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים עִם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְדַּבְּקוּ בָּהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים, אֲפִלּוּ מֵעִמְקֵי עִמְקֵי תְּהוֹם־תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת, יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַטִּלְטוּלִים הָרַבִּים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁבָּאִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְהִתְקַבֵּץ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יָדָם דַּיְקָא זוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּפְרָטִיּוּת (שם מה).
Every person — in whatever state they are — must guard themselves at any rate from wisdoms [chachmos] — so as not to be wise in their own eyes — for the wisdoms of the world are very very harmful. Especially since through this one comes — G-d forbid — to dispute. And all the more so when a great tzaddik stumbles into this — G-d forbid — this blemishes very greatly and causes great harm to all of Israel — and therefore even great tzaddikim must guard themselves greatly from this. And the main thing is to believe with complete faith in the true sages — that everything they say is truth — and not to ask questions upon their words. For this is the aspect of faith in the sages [emunos chachamim] — which is the essential of everything. And if one stumbles into asking questions upon the sages — this is the aspect of dispute — and from this all damage comes. And therefore one must be very careful to always walk in simple faith — to believe with complete faith in all that the true sages say.
עִקַּר אֲרִיכוּת הַגָּלוּת וְעִקַּר עִכּוּב הַגְּאֻלָּה הוּא רַק עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת, כִּי בְּכָל דּוֹר נִמְצָאִים בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי דָּתָן וַאֲבִירָם, וְהֵם חוֹתְרִים לְהַרְחִיק לֵב בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל מִצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת וְכָל הָאֲרִיכוּת שֶׁל גָּלוּת שֶׁל עַכְשָׁו. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן "אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'", כִּי גַּם כְּמוֹ־כֵן נִמְצָאִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים וּשְׂמֵחִים לִקְרָאתָם וְשׁוֹמְעִין לַעֲצָתָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה (הל' ברכות הודאה, הל' ו, אות ס).
All the exile of Egypt — and likewise the exiles of now — all of it flows only through dispute. For through dispute one blemishes the holiness of the intellect of the Land of Israel — which is the aspect of pleasantness [noam] — the aspect of peace. Until through this one is expelled — through the aspect of: "And he drove out the man." For the exile of Egypt was only on account of dispute — as our Sages said: they were redeemed on account of not having changed their names and their language and their distinctive character — for through this they maintained unity and were not divided among themselves — and through this they were redeemed.
עִקַּר מְרִירַת הַגָּלוּת הוּא הָעַצְבוּת, וְכָל מַה שֶּׁמַּכְבִּידִין הַגָּלוּת, מִתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת יוֹתֵר, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת, מִתְגַּבֵּר הַגָּלוּת יוֹתֵר, וְאִם־כֵּן - מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרֵנוּ? אַךְ כָּל הַקִּיּוּם בַּגָּלוּת וְהַתִּקְוָה לָצֵאת מִשָּׁם הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁיּוֹדְעִין לְנַשֵּׁב הָעַפְרוּרִית וְהִתְגַּבְּרוּת הָעַצְבוּת מִלֵּב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּלְהַלְהִיב לִבָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁמְּהַפְּכִין כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה (שם נז).
Our Sages have already said: In the footsteps of Mashiach — brazenness will increase — and truth will be absent — and great accusation will arise among the Torah scholars — until it will be impossible to know where the truth is. This is the essential birth-pangs of Mashiach that our prophets and sages of blessed memory prophesied. For the brazen ones have confused the world greatly — until it is impossible for most of the world to know where the true tzaddik and true leader is — who can properly guide Israel. And not only that — but for the most part: those who draw close to the true tzaddik are greatly disgraced — and the G-d-fearing are despised — as if they are — G-d forbid — far from Hashem and from the holy Torah. And the brazen ones glorify themselves saying that only they are close to Hashem — and they say to the genuinely upright: "Keep your distance — do not come near me — for I have made you holy!" As is found now — in our many sins. And all of this is hinted in the verse: "Tell me, you whom my soul loves — where do you graze — and where do you rest at noon?" — for the Shechina laments and cries out before Hashem about this — that He reveal to Israel the truth — where the true shepherd is. For how is it possible for the genuinely upright to sustain themselves in the midst of such confusion and such provocation? And Hashem answers her: "If you do not know for yourself — go forth in the footsteps of the flock — and so on." That is: even though the world has become very confused — and one does not know through this whom to draw close to — even so: Hashem has already preceded the remedy to the wound — and gave us the holy Torah. And we must walk in the path of our holy forebears — in the path of the holy Torah that Moshe Rabbeinu of blessed memory transmitted to us. And likewise the tzaddikim of every generation — who composed for us very holy and precious books to show us the paths of the Torah. And we must walk only in their footsteps — and through this we will merit to search and seek and find the true tzaddik of precisely this generation — upon whom the essential clarification of faith and the sustaining of the world in this generation depends — precisely him.
עִקַּר כְּלַל כָּל הַגָּלֻיּוֹת, בִּפְרָט הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, הוּא מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַגָּלוּת שֶׁל הַמִּדּוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁעִקָּרָם הוּא תַּאֲוַת מִשְׁגָּל וּפְגַם הַבְּרִית. וְעַל־יְדֵי שֶׁאֵין מִתְגַּבְּרִין לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן וּלְשַׁבְּרָם כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר גַּם הַגָּלוּת הַגַּשְׁמִי, וּכְמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּגָלוּת, כְּמוֹ־כֵן קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּגָלוּת, כִּי "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וּבַעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּגָלוּתֵנוּ זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹשֵׁב בְּבֵיתשׂהָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים", וּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים, דַּעֲלֵהּ אִתְּמַר: 'אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית־הָאֲסוּרִים', וְלֵית מִלְּתָא דָּא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא לְתַבָּרָא בֵּית־הָאֲסוּרִין דִּילֵהּ וְכוּ', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁזֶּה עִקַּר גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ, הוּא, שֶׁעַל־יְדֵי כָּל הַתַּאֲווֹת, בִּפְרָט עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ שְׁלֵמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת 'לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַםשׂ הַמָּוֶת', רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְאָז כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו כְּמִישׁוֹר, כִּי עוֹשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת מִצְו?ֹת וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כִּי זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ תּוֹפֵס וְאוֹסֵר אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בִּתְפִיסָה וּבְבֵית־הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁתּוֹפֵס אוֹר עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ כָּזֶה בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁמְּצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם. וּמִגֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי־אָדָם, מֻכְרָח כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ נִתְפָּס בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בְּעַל־כָּרְחוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִיסָה וּבֵית־הָאֲסוּרִין מַמָּשׁ שֶׁל שְׁכִינַת עֻזּוֹ. וְעַל־כֵּן הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, נֶעֱנָשׁ בִּתְפִיסָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת הָאוֹר בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הַפְּגוּמִים וּמְצַיְּרוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, נִמְצָא שֶׁתּוֹפֵס אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְפִיסָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו, וּבֶאֱמֶת כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ פְּגוּמִים, וּכְשֶׁמְּצַיְּרִין הָאוֹר לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי מַחֲלֹקֶת וְרוֹדְפִין אֶת הַכְּשֵׁרִים בְּחִנָּם, וְלִפְעָמִים מוֹסְרִין אוֹתָם לְבֵית־הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ עַל־יְדֵי מַחֲלֻקְתָּם וּרְדִיפָתָם, וַאֲזַי כְּשֶׁהַנִּרְדָּף הַכָּשֵׁר הַזֶּה יוֹשֵׁב בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, אָז גַּם הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל עִמּוֹ בִּתְפִיסָה וּבְבֵית־הָאֲסוּרִים, כִּי "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". אוֹי לְהַגּוֹרְמִים כָּל זֶה! אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה, וְהַפְּגָם שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מְאֹד כַּמּוּבָן (הלכות יין נסך, הלכה ד, אות כב).
Anyone who has an evil eye — and wishes to defeat any one of Israel — to prevent them through their schemes from any matter of holiness whatsoever — this is not called victory [nitzachon] at all. For a victory that is not for the sake of the truth — as Hashem Himself knows the truth — is not called victory at all. On the contrary: such a one defeats themselves — defeats themselves. For nitzachon has two meanings: the language of victory and the language of eternity [nitzchi] — and the two meanings are one. For only the eternal victory is truly true victory. But a victory that is only for the moment — in this world — is no victory at all. On the contrary: one defeats themselves. Since in whatever manner it may be — they are doing evil to themselves for eternity — as it is written: "A time when man dominates man — to his own harm" — "to his own harm" — that is to say: to harm themselves — as has been brought. And for the most part one sees even in this world the bad end of those who pursue the victory of the Sitra Achra — as is understandable to all who are well versed in the stories of the kings of Israel. And all the more so in the stories of the kings of the nations of the world — where all the great kings who made many wars and won many victories — afterward the cup of poison was turned against precisely them — until they and their seed were entirely cut off — cut off — which is not a common occurrence for an ordinary person. And if so — one who has a brain in their skull will fill their mouth with laughter at their victories: and is this a victory — that they win and win — and in the end they themselves and their seed are entirely cut off on account of this? And even if their kingdom has remained until now for their seed — in the end they will have to give full accounting for every drop of blood they spilled — even from the nations of the world — for the world is not ownerless. As our Sages said: the Holy Blessed One will in the future exact retribution even for the humiliation of horses from their riders — and certainly for the blood of human beings — and certainly from one who stands against Israel and sheds their blood and pains them out of their evil eye and their wicked victory — certainly their end will be to be cut off. And similarly all the empty victories — even among Israel themselves — for one whose intention is not toward the truth: certainly this is no victory at all — since they will not succeed through this forever. On the contrary: they will receive punishment and great shame — for G-d will seek out the pursued. Therefore the essential victory is an eternal victory — namely one who merits to defeat themselves: to defeat their desire and their evil traits — and to defeat all those who wish to prevent them from the point of truth and to distance them from their Father in Heaven. For since their intention is to Heaven — in truth they always win in whatever manner. For every small action and movement they make for the sake of this holy victory remains enduring forever — for worlds upon worlds — for the Holy Blessed One does not withhold the reward of any creature — not even the reward of pleasant conversation. And therefore the essential subduing of the evil eye — which is a great victor and wishes at every moment to defeat the side of holiness — the essential subduing is only through truth. For one who looks at the truth as true truth and goes in the path of truth — and strives and labors always to attain the point of truth — certainly fears no evil eye — for what can any person do to them — since their intention is toward the truth as true truth — through which they always win.
כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַגָּלוּת מִכָּל הַצְּדָדִים, מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא נִרְדָּף כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית־ הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ - צָרִיךְ לָתֵת לְלִבּוֹ לִבְרֹחַ וְלָנוּס מִשָּׁם דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַצָּרוֹת, בִּפְרָט כְּנֶגֶד הַחוֹלְקִים הָרוֹדְפִים אוֹתוֹ עַד הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁבָּא לְבֵית־הַסֹּהַר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים וְכוּ' וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וְכוּ'", וּכְתִיב: "ישְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְכוּ' וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם וְכוּ'" - שֶׁצְּרִיכִין לִזְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'", שֶׁצָּרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלַחְקֹר דְּרָכָיו מְאֹד עַל מַה זֶּה עָשָׂה ה' כָּכָה, אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל שֶׁפָּגַמְתִּי בִּכְלֵי הַמֹּחִין שֶׁלִּי וְתָפַסְתִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁהָיִיתִי מְצַיֵּר הָאוֹר שֶׁלִּי כָּרָאוּי, כִּי בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת מִן הָאֱמֶת עַל־יְדֵי שֶׁאֵינָם מְצַיְּרִים אוֹר הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר: דַּקִּים וְגַסִּים, וְדַק מִן הַדַּק. עַל־כָּל־פָּנִים צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ בְּכָל עֵת, בִּפְרָט בְּעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה שֶׁנִּתְפַּס בִּתְפִיסָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא צִיֵּר הָאוֹר כָּרָאוּי עַל־כֵּן נֶעֱנַשׁ בִּתְפִיסָה, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי אוֹר הָעֶלְיוֹן הַפָּשׁוּט הַיּוֹרֵד מִלְמַעְלָה בְּכָל עֵת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל חַיּוּת הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אוֹר אֶחָד פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁיּוֹרֵד לְמַטָּה וְנִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ, מִתְפַּשְּׁטִים וּמִתְפַּצְּלִים מִמֶּנּוּ דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת הַרְבֵּה לְאֵין מִסְפָּר, וְזֶה, בֵּין בְּסִטְרָא דִקְדֻשָּׁה, בֵּין לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם בְּסִטְרָא דִקְדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת, וְכֵן, לְהַבְדִּיל, בְּסִטְרָא־ אָחֳרָא יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים וּמְקֻלְקָלִים, וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וְנִצְטַיֵּר הָאוֹר כְּפִי רְצוֹנוֹ וּבְחִירָתוֹ, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן תָּמִיד לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בֶּאֱמֶת, לְהַטּוֹת לְבָבוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְפִי בְחִינָתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה לֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי לוֹ לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הוּא מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ; מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹטֶה מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן הִזְהִיר הַכָּתוּב: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ". וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַרְבֵּה עַל זֶה: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וְכוּ'", וְזֶה בְּחִינַת "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ בְּכָל דְּרָכָיו לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ רַק לְשֵׁם שָׁמָיִם. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים, שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם נֶעֱנָשׁ בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לָצֵאת הַחוּצָה, צָרִיךְ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, שֶׁזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁפָּגַמְתִּי בְּהַדְּרָכִים הַנְּתוּנִים לְפָנַי, לְצַיֵּר אוֹר הָעֶלְיוֹן בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֶרְצֶה, וְעַל־יְדֵי שֶׁפָּגַמְתִּי בָּזֶה, נִתְפַּסְתִּי עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָזוּז מִמְּקוֹמִי וְלָצֵאת לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה, וְאֵין תַּקָּנָה כִּי אִם לָשׁוּב לְמָקוֹר וְשֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַדְּרָכִים, שֶׁהוּא אוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּשָּׁם מִתְפַּשְּׁטִים וּמִתְפַּצְּלִין כָּל הַדְּרָכִים שֶׁצְּרִיכִין לַחֲזֹר וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לִמְקוֹר הָאַחְדוּת וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, לָבֹר לוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת "בַּצַּר לְךָ וְכוּ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ", וְאָז יָשׁוּבוּ אֵלָיו רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיוֹצִיאוֹ לְחֵרוּת. כִּי שָׁם בִּמְקוֹם תְּחִלַּת צִיּוּר הָאוֹר בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בְּחִינַת עוֹלַם הַחֵרוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵירֵי, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחֵרוּת וְשָׁם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁצָּרִיךְ לָשׁוּב לְבִינָה דִקְדֻשָּׁה לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ וּלְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה כְּפִי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם וּמִשָּׁם כָּל הַחֵרוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְהָעִקָּר זוֹכִים לָזֶה עַל־יְדֵי צְעָקָה וּזְעָקָה, כִּי צְעָקָה מוֹעֶלֶת תָּמִיד, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁכְּבָר נִצְטַיֵּר הָאוֹר אֶצְלוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּעָה מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הַרְבֵּה עַד שֶׁכִּמְעַט קָשֶׁה לוֹ לָשׁוּב, אַף־עַל־ פִּי־כֵן אִם בְּעֵת צָרָה וּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִזְעֹק אֵלָיו הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ מִבְּחִינַת אוֹתָם שֶׁצָּוַח עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב: "וְחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף, לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", כִּי אֵינָם מְשִׂימִים אֶל לִבָּם כְּלָל לְהָבִין רִמְזֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּזֶה. אֲבָל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, כָּל מַה שֶּׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם נִתְעוֹרְרִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל פַּעַם וּבוֹרְחִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהַחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמִבֵּית־אֲסוּרָיו שֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ, לֶאֱסֹר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לָשׁוּב לִמְקוֹר הָאַחְדוּת וְלַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם וּלְצַיְּרוֹ לְטוֹבָה כַּנַּ"ל, וְאָז - "מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (שם אותיות כב כג כד).
All of Creation — all of it — is full of victories. For everything was created from four elements — fire, water, wind, earth — and among created beings: the inanimate, vegetable, animal, and human. And all are opposite to one another — this one is hot and that one is cold — this one is moist and that one is dry. And each of the elements strengthens with all its power so as not to be entirely nullified against its fellow — such as the element of fire against the element of water and so too in reverse. But even so — far be it — that the element should prevail against its fellow more than is proper. The element of fire: it must strengthen with all its power so as not to be nullified against the element of water — lest the living creature become cold and die. But far be it also to prevail too greatly — for then too the living creature will be nullified and die from excess heat. It is found then that if it defeats its fellow too much — it also defeats itself — for their compound will be entirely nullified. And all this flows in their root — for Hashem created all of Creation for the sake of holy victory — the aspect of free will [koach habechira] in the human — for the sake of this was all of Creation. And the essential of free will is the aspect of victory: namely what desires and so on wish to prevent one from the path of life — and one strengthens against them and defeats them. And since this is the root of all Creation — Hashem created all of Creation from varied and differing actions — very different from one another — and all of them as if defeating one another — but the essential sustaining of them is when their victory is according to the will of the Creator — namely in equal mixture — which is the essential vitality and sustaining of all Creation. And from this a person must learn: even though one must prevail with great victory all their days — the victory must be truly true for the sake of Hashem's will — for the sustaining of the world — and not a false victory for honor and this world's desires — for this victory is destruction of the world. And even if it seems to them that their intention in their victory is for the sake of truth — even though in this one must be very strong — even so one must look carefully that destruction and ruin not come through this. For dispute is hated and peace is great. Therefore one must strive to minimize dispute in every way possible — even if it seems to them that they dispute for the sake of Heaven. And certainly one must look at oneself carefully whether one's intention is truly only for the sake of Heaven — for "the heart knows whether it is for crookedness or for further crookedness." And therefore the love of companions is very very precious — as our Sages said: "Love your fellow as yourself" — this is a great principle in the Torah. For all people differ from one another in their views — all of them — and all of this is because of the aspect of the blending of the elements — for in this person this element prevails — and therefore they are strongest in that trait and their mind inclines to this matter — and their fellow to the opposite. And in holiness — one whose intention is toward the truth — must certainly be very strong in their mind and in the good traits they have chosen — and not allow themselves to be defeated by any person — for one must be bold as a leopard in service of Hashem. But even so — one must not prevail too greatly — so as not to hate one's fellow because they do not conduct themselves in one's way. And one should conduct themselves with their fellow in equal mixture — and look upon them with a good eye — and strive to find in their fellow also some good — in a manner that they have love with their fellow. And then they can receive good hints for service of Hashem from every person they encounter — the aspect of "from all my teachers I gained understanding" — for they do not fear that their fellow will mislead them from the truth in their heart — since they are very strong in their mind and good path as is proper. But even so their eye is not evil toward their fellow and they love their fellow as well — even though their fellow does not go in their way — for perhaps according to the root of their soul they need to go in that path they have chosen. And even if they see that their fellow is not going in the straight path — even so they judge them favorably and strive to find in them also some good point. And if it is possible to speak with one's fellow in truth and sincerity without any false victory — to turn their fellow toward the truth and return them to the straight path — how good and how pleasant. And if not — even so one does not hate them — on the contrary: one loves them as well — for one strives to find good points in them — so as to be able to blend with them and love oneself together with them as well. And this is the essential sustaining of the world — for necessarily there will be victory and difference of views — for no two people are alike as mentioned — but there must be blending and resolution for good between them. And then one can receive from every person one meets and hear from them great hints to draw close to Hashem — in revealed and concealed ways — for this is the essential compound and blending that must be between people — which is the root of all Creation as mentioned.
עִנְיַן אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁהוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת - עַיֵּן גֵּרִים וְכוּ' אוֹת
The essential sustenance of the spoilers [chovalaim] (explained in the main text) is from dispute. And at first dispute begins in holiness — and afterward it descends and descends until it becomes total dispute — from which the kelippos and sins called chovalaim take hold. But through truth all kinds of dispute are nullified — for one whose intention is truly toward the truth — and who desires only the truth — no dispute will harm them. For the dispute that is in holiness — between the sages — where one forbids and one permits and so on — certainly causes no harm — since these sages both intend only for the sake of truth — only this one's view appears to them this way and that one's view that way — and in truth "both these and those are words of the living G-d" — as our Sages said. And for practical halachic questions our Sages have already taught us how to conduct ourselves — such as: a doubt in Torah law is treated strictly and in rabbinic law leniently — and a single opinion against the majority: the halacha follows the majority — and similar principles. And so too even regarding the dispute between the tzaddikim and Torah scholars and upright ones of our own times — one who desires only the truth: it causes them no harm at all. For one who desires the truth — an angel of truth is assigned to them — and they will merit to know the truth. And certainly when the opponents are coarse or shallow people — or wicked ones — certainly they will be able to understand where the truth is. For truth is the light of Hashem Himself — and one who desires the truth: Hashem illuminates them to go out from the darkness — and all kinds of chovalaim — which are all kinds of dispute and questions and doubts that darken the world — are nullified before the light of the point of true truth.
עִנְיַן אֵיךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת יִתְהַפְּכוּ לְטוֹבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֶּעָתִיד בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, וְאֵיךְ שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת - עַיֵּן "טִלְטוּל וּנְסִיעָה", אות
When the supernal pleasantness [noam ha'elyon] flows — that is: when the tzaddik draws forth and reveals the wondrous pleasantness of his attainment — which flows from the very holy and lofty and wondrous supernal pleasantness — then all the chovalaim also come and wish to be repaired. For there are blemished people who have greatly blemished Hashem's honor — through which their intellect became greatly blemished — until they are in the aspect of the intellect of outside the Land of Israel — the aspect of chovalaim. But even so — they also wish to be repaired. And in particular when they sense a little of the wondrous pleasantness that the tzaddik reveals — certainly many are found who leap forward and desire to draw close and draw sustenance from there. For what fool would not run after such pleasantness? But since they are very corrupted — and if one wished to bring them close and repair them immediately — not only would it be hard to repair them — but they could also corrupt the pleasant ones — that is: they could bring about blemish and corruption even to those upright ones who are attached — and perhaps even to the tzaddik's own intellect — G-d forbid. This is the aspect of the blemish of the drawing close of the Erev Rav — which caused corruption to all Israel — and even to Moshe himself Hashem said: "Go down." Therefore it is a great good that there is dispute against the true tzaddikim — for through this doubts and questions fall into the minds of those who should be distanced — and those who deserve to be distanced are distanced. And those who desire the truth endure disgraces and labors and troubles — and precisely through this are able to draw close. For since the entire blemish of the chovalaim is because they blemished Hashem's honor — therefore now at least they must nullify their honor entirely and endure disgraces and shed blood — and then they will merit to draw close and taste a little of the pleasantness of the holy Torah revealed through the tzaddik. For even after the concealment and the dispute — even now — one who desires the truth can see and taste even now a little of the wondrous pleasantness. And for even a little such pleasantness — felt within one's material existence — it is fitting to cast away all desires and all honor. And one who is a person of truth — and has compassion on themselves — and is willing for this — and draws close through disgraces and shedding blood — is truly repaired through the influx of pleasantness. Since they give up their honor for this — through which the blemish of honor — which caused them to fall to the aspect of the chovalaim — is repaired first. But those who wish to benefit from this holy pleasantness without suffering and without shedding blood — and desire that the pleasantness of the Torah be spread over them — and also wish to have all their honor and all their desires — this is the aspect of the blemish of the most corrupted chovalaim. For their essential corruption at the start was also through this — through blemishing Hashem's honor for the sake of their own benefit — through which they fell to the aspect of the intellect of outside the Land of Israel — which is the aspect of chovalaim. And even now when they come to be repaired through the influx of pleasantness — they still desire their own honor. These are certainly pushed away and distanced through the dispute of the true tzaddikim — and this is truly a great good. For certainly it is fitting to distance them — since they still desire their own honor — so that they not corrupt the above pleasant ones.
בִּזְמַן הַזֶּה הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת כִּבְיָכוֹל בִּבְחִינַת "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ וְכוּ'", בִּבְחִינַת "כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" - בַּדֶּרֶךְ דַּיְקָא, בִּבְחִינַת טִלְטוּל וְגָלוּת כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי מֻטָּל עַל כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן זֶה הַקַּן־צִפּוֹר וּלְהַעֲלוֹת כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", כִּי עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה הוּא, שֶׁנִּתְעַלֵּם מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין וְלֵידַע כִּי בֶּאֱמֶת מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָעַכּוּ"ם, שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת, מוֹשְׁלִים עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִשְׂרָאֵל הֵם מַאֲמִינִים כִּי הַקְּלִפּוֹת בְּעַצְמָם הֵם מְקַבְּלִים גַּם־כֵּן חַיּוּת רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, רַק שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת "אַיֵּה" הַנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים וְיוֹדְעִים זֹאת בֶּאֱמֶת וּמְחַפְּשִׂים וּמְבַקְשִׁים גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא נוֹפְלִים וּמִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי וְנִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שילוח הקן, הלכה ב).
Regarding the dispute against the point of truth — the common pattern is that the essential dispute and quarrel is stirred up by the youth — who rush forward headlong and brazen their face against the genuinely upright and wholesome ones — and open their mouths wide against them and greatly disgrace them with great brazenness. And the elders of their faction sit below and appear to be silent. But from one side they are even worse — for all the dispute sprouts from them — through their evil words and false slanders that they introduced into the ears of the youth. Only the elders — since they no longer have the boiling of the blood to the same degree — appear to be silent. And in truth each one has a lack and a quality. For the youth who have great brazenness and rush forward the most to disgrace the upright and the wholesome — but since they are still youth and have not yet aged in their ways and their evil mind — it would have been possible to speak to their hearts and return them to the truth. But the elders sit below and do not allow the mind of the youth to be turned and returned to the true truth — for the elders are already deeply rooted in their confused mind. And in a different manner one can speak with the elders — and since they no longer have the boiling of the blood to the same degree — it is easy for them to admit the truth: that at the very least it is not fitting to hold so firmly to dispute. But then the youth will leap up and brazen their face and say that they pay no attention to the elders who do not desire dispute — for "we are on top." But the true tzaddik has the power to make peace with all — with the youths and the elders. That is: to defeat all of them. For the victory of the true tzaddik is the aspect of peace — for they desire no victory whatsoever — except to reveal the truth and to do them an eternal good. And therefore the tzaddik is called a man of peace — for the essential of peace is when one turns a person's mind toward the truth — the aspect of "love truth and peace." For if they wish — G-d forbid — that truth concede to falsehood — this is no peace — for truth stands firm [kushta ka'ei] and it is impossible for truth to be turned toward falsehood. And therefore it is written: "There is no peace, says Hashem, for the wicked" — for as long as they are wicked and incline after falsehood — it is impossible to be at peace with them — for truth will never be nullified. And therefore when the tzaddik defeats those who dispute the truth — this is the essential peace.
מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הֵם כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה בִּתְחִלָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְטֻלְטָלִים שָׁם, זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל מָקוֹם יֵשׁ נְפָשׁוֹת וְנִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנִּדְּחוּ וְנָפוֹצוּ וְנִתְפַּזְּרוּ לְשָׁם מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וַחֲטָאֵי הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת מְצַפִּים וּמְחַכִּים תָּמִיד שֶׁיָּבוֹא לְשָׁם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְתֵכֶף שֶׁבָּא לְשָׁם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הֵם נוֹפְלִים עָלָיו וּמְסַבְּבִים אוֹתוֹ וְנֶאֱחָזִים בּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּתַקְּנֵם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת מֻנָּחִים בֵּין הַגּוֹיִים וּבֵין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים וּמְהֻדָּקִים בָּהֶם מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁבָּא לְשָׁם, כִּי גַּם הַקְּלִפּוֹת וְכוּ' וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְרָעוֹת וּבִלְבּוּלִים וְכוּ' הַבָּאִים מֵהֶם נֶאֱחָזִים בּוֹ, וְעִקַּר הִתְגָּרוּתָם הוּא בְּעֵת שֶׁזֶּה הָאִישׁ עוֹסֵק בְּאֵיזֶה דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם וּגְאֻלָּתָם שֶׁל הַנִּיצוֹצוֹת מִבֵּין הָעַכּוּ"ם וְהַקְּלִפּוֹת, וְאָז הֵם מִתְגָּרִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים" שֶׁאָמַר פַּרְעֹה. וְזֶהוּ תֹּקֶף הָאֲרִיכַת הַגָּלוּת וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ' שֶׁמִּתְגָּרִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָמוּךְ אֶל הַקֵּץ, וּצְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד כְּנֶגְדָּם וּלְצַפּוֹת וּלְחַכּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאִים לְשָׁם בְּגָלוּת וְטִלְטוּל, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם; וְאָז, לֹא דַי שֶׁיַּעֲלֶה מִשָּׁם לְחֵרוּת בְּעַצְמוֹ, אַף גַּם יְבָרֵר וְיַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה וְכַמָּה נִיצוֹצוֹת הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, בִּבְחִינַת "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹקֵינוּ", עַד שֶׁגַּם הַמָּקוֹם בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה מְטֻלְטָל שָׁם יִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בִּבְחִינָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עֲתִידִין בָּתֵּי טַרְטִירָאוֹת וּבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶן תּוֹרָה בָּרַבִּים (הלכות חלה, הלכה ד, אות ב).
All the reasonings and wisdoms of vanity [hevel] that exist in the matter of opposition and dispute against the true tzaddik — all of it flows only because of desires. For if they would truly purify themselves from all desires as is fitting — certainly all of them would admit the truth.
עַכְשָׁו בְּסוֹף הַגָּלוּת, בְּעִקְּבָא דִמְשִׁיחָא, הַהַסְתָּרָה הִתְגַּבְּרָה מְאֹד מְאֹד, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֲשֶׁר כָּל הַנְּבִיאִים הִתְנַבְּאוּ עַל הַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ עַל עֹצֶם הַצָּרוֹת אֲשֶׁר בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְהָעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר נִתְרַחַקְנוּ מְאֹד מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת מִימֵי קֶדֶם. כִּי צָרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי עוֹבְרִים גַּם עַכְשָׁו צָרוֹת רַבּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת כְּבָר סָבְלוּ יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים גַּם־כֵּן וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הָיָה כַּמָּה גֵּרוּשִׁים וּשְׁמָדוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; אֲבָל הָעִקָּר מַה שֶּׁהִתְנַבְּאוּ כָּל הַנְּבִיאִים עַל חֶבְלֵי־מָשִׁיחַ, וְכַמָּה תַּנָּאִים אָמְרוּ מֵחֲמַת זֶה: "יֵיתֵי, וְלָא אַחֲמִינֵהּ!" וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּעֹצֶם הַצָּרוֹת שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה, הָעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְגֹדֶל הִתְגַּבְּרוּת הַסְתָּרַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָזְלַת־יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב, וְכָל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְהַשֶּׁקֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, וְהָאֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים עֲדָרִים וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שֶׁאֶצְלוֹ הָאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ נִגְעֵי לְבָבוֹ וְכָל מַה שֶּׁחָטָא וּפָגַם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מִתְפָּאֵר בִּגְדוֹלוֹת שֶׁהוּא הִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְיוֹדֵעַ חָכְמוֹת חֲדָשׁוֹת בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, וּמְבַלְבֵּל וּמְעַקֵּם לֵב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים מִדַּרְכֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים, מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן אֲשֶׁר דָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם, דֶּרֶךְ תָּמִים וֶאֱמֶת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהַמְצָאוֹת כְּלָל. כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה עוֹד רַבּוֹת אֲשֶׁר עָצְמוּ מִסַּפֵּר, בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי אֳפָנִים אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר עַל הָאֱמֶת, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְנִתְקַיֵּם "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", בִּפְרָט הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת, אֲשֶׁר הִתְגַּבְּרָה חָכְמַת הַפִילוֹסוֹפְיָא בָּעוֹלָם וְהִתְחִילוּ לְלַמֵּד נַעֲרֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם, וְעוֹקְרִים אוֹתָם מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אֵין רָעָה וְצָרָה גְדוֹלָה מִזּוֹ. עַיֵּן פְּנִים. עַל־כֵּן עַכְשָׁו בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן בְּסוֹפוֹ צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִזָּהֵר מְאֹד לִדְרשׁ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", וְאָז אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ - יִמָּצֵא לְךָ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבְּרָה, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם, מִמָּקוֹם שֶׁנִּדָּח לְשָׁם, אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'", וְאָז יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גביית חוב מהיתומים, הל' ג, אותיות ה ו).
If all were to see and understand the quality of the tzaddik's greatness and the greatness of his attainment — even one part in a thousand — they would certainly all throng after him and draw close to him with all their soul and with all their might. But the tzaddik conducts himself wisely for the sake of free will — and conceals himself and hides himself from the world. And even so he reveals also a little — a very little — of the awesome extent of his attainment. And through this they have free will — that all those who desire truth see and understand from afar the true greatness of his level — and draw close to him. But there is also the opposite — that on the contrary: through hearing a hint of the awesome wonders of his attainment — through this they are provoked against him even more — until sometimes the adversary dresses himself even in tzaddikim and they dispute him and wish to conceal his light. (And in truth there are many hidden matters regarding the dispute between tzaddikim — and how many aspects there are in this — as explained elsewhere.) And this is the aspect of the dispute of the tribes against Yosef — and the more he hinted to them of the greatness of his level — by telling them his dreams — they added to hate him even more — on account of his dreams and on account of his words. But Hashem's counsel stands forever. And just as afterward the tribes greatly regretted this and said: "but we are guilty..." — and also the dispute and hatred itself was turned to great good — as Yosef said: "G-d intended it for good." And through this dispute between the tribes it came about that our forebears descended to Egypt — and afterward merited the giving of the Torah. In the same way now: precisely through the dispute against the tzaddik — through this the holy books of the holy Torah multiply — and the blemish of faith in the sages is repaired — until in the end — through this itself precisely — the greatness and level of the tzaddik will be revealed as mentioned.
עִקַּר תֹּקֶף וַאֲרִיכוּת גָּלוּתֵנוּ זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁנְּבַקֵּשׁ וּנְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. כִּי אָנוּ צְרִיכִין עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה וְלִזְכּוֹת לַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאָז יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, עַל־כֵּן הִתְגַּבְּרָה הַיְרִידָה וְהַגָּלוּת מְאֹד בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל, בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים", עַד אֲשֶׁר כָּל אֶחָד שׁוֹאֵל: אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת? וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הֵיטֵב אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", אַיֵּה הַבְטָחָתוֹ שֶׁהִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וּבְוַדַּאי יְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, אַךְ מָתַי יִהְיֶה זֹאת וְכוּ' - עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נִזְכֶּה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְלִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְזֶה בְּחִינַת: "שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה וְכוּ' אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שׁוּבוּ אֵתָיוּ". עַיֵּן פְּנִים (שם אות טו).
Even great tzaddikim must guard themselves greatly and beseech Hashem greatly to be saved from foolish [niv'aros] counsels — especially in the matter of dispute — where the essential intensification of the Satan is. For the Satan introduces reasonings into the hearts of the tzaddikim that seem to them completely straight and true — and they think that their dispute is for the sake of Heaven — but in truth this reasoning comes from the Satan. And therefore one must be very very careful in this.
כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְכָל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כְּדֵי לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתְפַּזֵּר וְנִגְלֶה לְשָׁם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִיד רַגְלָיו - כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁמְּכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁדָּרַךְ שָׁם רַגְלוֹ, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם, כִּי כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַתְּפִלּוֹת צְרִיכִין לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְזֶה: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם וְכוּ'" (הל' אפותיקי, הל' ה, אות לו).
The essential blemish of the eating of the Tree of Knowledge was through the aspect of blemishing faith in the sages — as is explained in the main text. And through this they fell to the aspect of mosoross [excesses] — and the da'as was blemished and the mind was confused. But there are waters that purify from these blemishes — and these are the waters of Torah — the aspect of "Ho, all who are thirsty — come to the water." And through the Torah one's mind is purified and clarified and one draws close to holiness and truth. And in particular: when one draws close to the true tzaddik — who is the aspect of Moshe — through his Torah one's mind is purified and clarified — and one merits to return to the aspect of the primordial state before the sin of the Tree of Knowledge — which is the aspect of complete faith in the sages.
עִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הֵם רַק יְשׁוּעַת וּגְאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ מִגָּלוּת הַתַּאֲווֹת רָעוֹת הַבָּאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהֵם עִקַּר צָרוֹת וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט הֵם עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, כִּי אִתְפַּשְׁטוּתָא דְמשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא גַּם־כֵּן גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּמוֹשִׁיעַ לָהֶם מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם בְּכָל עֵת, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּדֶּרֶךְ הַיִּשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בֶּאֱמֶת, עוֹבְרִין עָלָיו כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְכָל הַמִּלְחָמוֹת וְהַסִּפּוּרִים הַמְבֹאָרִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הַגָּלֻיּוֹת, בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּתָם, וּשְׁאָר כָּל הַגָּלֻיּוֹת וּגְאֻלָּתָן, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים־וְאֶחָד מְלָכִים, וּשְׁאָר כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ עַל יִשְׂרָאֵל, הַמְבֹאָרִין בְּכָל הַתַּנַ"ךְ - הַכֹּל צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַד שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לִקְבֹּעַ עַצְמוֹ בִּקְבִיעוּת גָּדוֹל בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ כְּיָתֵד חָזָק בַּל יִמּוֹט לְעוֹלָם, וְזוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, וְגוֹאֵל נַפְשׁוֹ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַ"ל, בְּחִינַת "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ". וּכְשֶׁיִּזְכּוּ מָתָא חֲדָא אוֹ בֵּי־ כְנִישְׁתָּא חֲדָא לִתְשׁוּבָה כָּזוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אֲזַי נִזְכֶּה שֶׁיָּבוֹא לָנוּ הַגּוֹאֵל־ צֶדֶק וְיִגְאָלֵנוּ מְהֵרָה, כִּי לֵית מִלְּתָא דָא תָּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' אונאה, הל' ג, אות ה).
It is explained elsewhere that in every place there is uprightness [yosher] — even one who does great wrongs — even so there must necessarily be found in them also some uprightness. Only the difference is: when does the uprightness begin — for in the upright person the uprightness begins first — and then if they have evil — it begins after the uprightness. But in the evildoer — the evil is first — and the uprightness comes after the evil. And therefore the upright person — even when they do wrong — their basic nature is uprightness and therefore it is easy for them to repent and return to the good. But the wicked person — even when they do good — the good is after the evil — and therefore it is hard for them to repent completely. And from this comes the matter of dispute — for the Satan and the evil inclination and the wicked people of the generation want to dispute and oppose the truth and the true tzaddikim. And they find for themselves all kinds of uprightness and justifications — that they say it seems to them that they dispute for the sake of Heaven — for the sake of the Torah — and so on. But the truth is that their evil is first — and their uprightness and justifications come after the evil — that is: their evil impulse — which is their jealousy and hatred and so on — comes first — and from this evil the justifications sprout — all the reasonings and wisdoms they find for themselves to justify their dispute. But in truth all their reasoning and all their argument and all their justifications are null and void — for they are all built upon the evil that is their foundation — that is: jealousy and hatred and pride and all kinds of evil traits. And therefore their dispute is the dispute of Korach and his congregation — which is not for the sake of Heaven. But the tzaddik — who is the aspect of Moshe — his dispute is for the sake of Heaven — like the dispute of Shammai and Hillel — for his uprightness is first — and from the uprightness the dispute sprouts — that is: precisely because of his love of truth and his love of Israel he is compelled to dispute — when the truth requires it — not from evil traits. And therefore the dispute of the tzaddik — even when he disputes — his dispute is for the sake of Heaven and in the end leads to peace and truth — as the dispute of Shammai and Hillel led to the clarification of the halacha. But the dispute of the wicked — even when they find justifications for themselves — their dispute ends in destruction — as the dispute of Korach ended in his being swallowed by the earth. And therefore one must judge every dispute — whether it is the dispute of Shammai and Hillel — which is for the sake of Heaven — or the dispute of Korach and his congregation — which is not for the sake of Heaven. And the sign is: if the dispute ends in peace and truth — it is the dispute of Shammai and Hillel. But if it ends in destruction — it is the dispute of Korach and his congregation.
כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי שִׂנְאַת־חִנָּם וּמַחֲלֹקֶת, שֶׁהוּא בָּא מִבְּחִינַת הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁאֵינָם נִכְלָלִים בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, שֶׁהֵם מֵעָלְמָא דְפֵרוּדָא, מִבְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בְּגָלוּת בֵּינֵיהֶם (הל' פריקה וטעינה, הל' ד, אות ח).
The greatness of the uproar and accusation that is stirred every time against those attached to the true tzaddik — especially now in these our generations — this is because the deeds of the generation are not going well. And even so — there are found people of truth who cleave to the true tzaddik and walk in his paths. And therefore the accusers intensify greatly against them — for they see that through these people — through their attachment to the true tzaddik — there is hope for the generation — and therefore the accusers oppose them greatly. But the truth will always stand firm in the end — and those attached to the true tzaddik will ultimately be victorious — for truth is mightier than everything.
עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִין לְקָרֵב גַּם הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ; וְגַם עַל־יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסְפִים שְׁכֵנִים הַרְבֵּה עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֵלּוּ הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה - עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה עַד אֵין קֵץ, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן (ע' גרים וכו', אותיות כח לב).
These obstacles from drawing close to holiness — that come through the dispute among Israel themselves — these obstacles are greater than everything — as is known. For in truth in many Israelites there is presumably some change [shinui] in their deeds from the ways of the true tzaddik — and from this dispute and distance arises. But in truth all of this is from the Satan — who introduces dispute among them — in order to distance them from the true tzaddik and from holiness. And therefore one must strengthen oneself greatly and not be moved by any obstacle or distance whatsoever — and one must strive with all one's power to draw close to the true tzaddik — despite all obstacles.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
In every generation the accusation [kategoria] and dispute against the great tzaddikim multiplies. And for the most part the essential provocation against these tzaddikim is against those who engage most to bring distant souls close to Hashem. (See the section on Converts [Gerim], os 2.)
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The intellect and da'as [knowledge] of the aspect of holy dispute [machlokes shebikdusha] is very high — for it is in the aspect of encompassing lights [makifim] — and it is impossible to attain this da'as — for it is in the aspect of the ways of Hashem. And the great true tzaddikim must humble themselves very greatly and labor greatly in Torah and in prayer and in self-nullification — until they merit to draw down a little of this da'as — which is the aspect of understanding the disputes of the Tannaim and Amoraim — to understand the basis of each view — and to unify them and find the truth within all of them. And all of this is through great self-nullification — to nullify entirely all the aspects of self-love — and through this they merit to attain a little of this very lofty da'as.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
In every generation there are found elders and distinguished persons who dispute the tzaddik who is greater than them — which is a wondrous thing. And all of this comes because their old age and their grey hair is not complete — for they were not careful to add holiness and da'as in every year of their years. For "the glory of young men is their strength, and the splendor of old men is their grey hair" — that is: the grey hair must be glory — that one has truly added holiness and purity in all one's years. But one who has not added holiness and purity in each year that passes over them — their grey hair and their old age has no glory — and then they can fall — G-d forbid — to the aspect of dispute against the true tzaddik.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The true tzaddik in every generation — who is the aspect of Moshe — whose entire engagement is to raise from anger [shemad] to will [ratzon] — through which he converts converts and brings the distant close and awakens them to repentance — he has the power to bring all the world close to service of Hashem. And this is the aspect of: "And Moshe's father-in-law came — and all that Hashem had done for Moshe and for Israel His people." That is: the great sign and proof that Moshe is Moshe — that he is the true leader of the generation — is what he did for Israel — that he brought the distant close and converted converts. For the true leader is recognizable by this — that they bring all those distant from Hashem close — through their holy words and their holy books. And this is the aspect of what is written: "And when Israel heard — and all that Hashem had done for Moshe — for He brought them out from Egypt." That is: the whole world knows that Moshe brought Israel out from the exile of Egypt — which is the aspect of bringing the distant close. And through this the nations of the world also recognize that Moshe is the true leader of Israel. And the nations said: "Come, let us cut them off from being a nation." For they saw the great power of the tzaddik and his disciples who draw close to him — and therefore they wished to cut them off — for they saw that through this all exile would be nullified. And it is said of them: "Why do the nations rage — and the peoples speak vain things?" For the essential rage is against the bringing-close that the tzaddik does.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
One who does not strive to seclude oneself [hisbodedus] and speak between themselves and their Maker — to awaken their heart to Hashem — this is the aspect of dispute — the aspect of "their heart was divided" — for their heart is divided from their mouth — from the holy point [nekuda kedosha] — which is the aspect of "Peh" [mouth] — the aspect of the oral Torah [Torah sheb'al peh]. And their speech is idle — for it is not connected to the heart. But the tzaddik unifies the heart with the mouth — through inspiring Israel to repentance in his words — through which he unifies the hearts of Israel with the mouth and the holy point — through which all dispute is nullified.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Every person — in whatever state they are — must guard themselves at any rate from wisdoms [chachmos] — so as not to be wise in their own eyes — for the wisdoms of the world are very very harmful. Especially since through this one comes — G-d forbid — to dispute. And all the more so when a great tzaddik stumbles into this — G-d forbid — this blemishes very greatly and causes great harm to all of Israel — and therefore even great tzaddikim must guard themselves greatly from this. And the main thing is to believe with complete faith in the true sages — that everything they say is truth — and not to ask questions upon their words. For this is the aspect of faith in the sages [emunos chachamim] — which is the essential of everything. And if one stumbles into asking questions upon the sages — this is the aspect of dispute — and from this all damage comes. And therefore one must be very careful to always walk in simple faith — to believe with complete faith in all that the true sages say.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
All the exile of Egypt — and likewise the exiles of now — all of it flows only through dispute. For through dispute one blemishes the holiness of the intellect of the Land of Israel — which is the aspect of pleasantness [noam] — the aspect of peace. Until through this one is expelled — through the aspect of: "And he drove out the man." For the exile of Egypt was only on account of dispute — as our Sages said: they were redeemed on account of not having changed their names and their language and their distinctive character — for through this they maintained unity and were not divided among themselves — and through this they were redeemed.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Our Sages have already said: In the footsteps of Mashiach — brazenness will increase — and truth will be absent — and great accusation will arise among the Torah scholars — until it will be impossible to know where the truth is. This is the essential birth-pangs of Mashiach that our prophets and sages of blessed memory prophesied. For the brazen ones have confused the world greatly — until it is impossible for most of the world to know where the true tzaddik and true leader is — who can properly guide Israel. And not only that — but for the most part: those who draw close to the true tzaddik are greatly disgraced — and the G-d-fearing are despised — as if they are — G-d forbid — far from Hashem and from the holy Torah. And the brazen ones glorify themselves saying that only they are close to Hashem — and they say to the genuinely upright: "Keep your distance — do not come near me — for I have made you holy!" As is found now — in our many sins. And all of this is hinted in the verse: "Tell me, you whom my soul loves — where do you graze — and where do you rest at noon?" — for the Shechina laments and cries out before Hashem about this — that He reveal to Israel the truth — where the true shepherd is. For how is it possible for the genuinely upright to sustain themselves in the midst of such confusion and such provocation? And Hashem answers her: "If you do not know for yourself — go forth in the footsteps of the flock — and so on." That is: even though the world has become very confused — and one does not know through this whom to draw close to — even so: Hashem has already preceded the remedy to the wound — and gave us the holy Torah. And we must walk in the path of our holy forebears — in the path of the holy Torah that Moshe Rabbeinu of blessed memory transmitted to us. And likewise the tzaddikim of every generation — who composed for us very holy and precious books to show us the paths of the Torah. And we must walk only in their footsteps — and through this we will merit to search and seek and find the true tzaddik of precisely this generation — upon whom the essential clarification of faith and the sustaining of the world in this generation depends — precisely him.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Anyone who has an evil eye — and wishes to defeat any one of Israel — to prevent them through their schemes from any matter of holiness whatsoever — this is not called victory [nitzachon] at all. For a victory that is not for the sake of the truth — as Hashem Himself knows the truth — is not called victory at all. On the contrary: such a one defeats themselves — defeats themselves. For nitzachon has two meanings: the language of victory and the language of eternity [nitzchi] — and the two meanings are one. For only the eternal victory is truly true victory. But a victory that is only for the moment — in this world — is no victory at all. On the contrary: one defeats themselves. Since in whatever manner it may be — they are doing evil to themselves for eternity — as it is written: "A time when man dominates man — to his own harm" — "to his own harm" — that is to say: to harm themselves — as has been brought. And for the most part one sees even in this world the bad end of those who pursue the victory of the Sitra Achra — as is understandable to all who are well versed in the stories of the kings of Israel. And all the more so in the stories of the kings of the nations of the world — where all the great kings who made many wars and won many victories — afterward the cup of poison was turned against precisely them — until they and their seed were entirely cut off — cut off — which is not a common occurrence for an ordinary person. And if so — one who has a brain in their skull will fill their mouth with laughter at their victories: and is this a victory — that they win and win — and in the end they themselves and their seed are entirely cut off on account of this? And even if their kingdom has remained until now for their seed — in the end they will have to give full accounting for every drop of blood they spilled — even from the nations of the world — for the world is not ownerless. As our Sages said: the Holy Blessed One will in the future exact retribution even for the humiliation of horses from their riders — and certainly for the blood of human beings — and certainly from one who stands against Israel and sheds their blood and pains them out of their evil eye and their wicked victory — certainly their end will be to be cut off. And similarly all the empty victories — even among Israel themselves — for one whose intention is not toward the truth: certainly this is no victory at all — since they will not succeed through this forever. On the contrary: they will receive punishment and great shame — for G-d will seek out the pursued. Therefore the essential victory is an eternal victory — namely one who merits to defeat themselves: to defeat their desire and their evil traits — and to defeat all those who wish to prevent them from the point of truth and to distance them from their Father in Heaven. For since their intention is to Heaven — in truth they always win in whatever manner. For every small action and movement they make for the sake of this holy victory remains enduring forever — for worlds upon worlds — for the Holy Blessed One does not withhold the reward of any creature — not even the reward of pleasant conversation. And therefore the essential subduing of the evil eye — which is a great victor and wishes at every moment to defeat the side of holiness — the essential subduing is only through truth. For one who looks at the truth as true truth and goes in the path of truth — and strives and labors always to attain the point of truth — certainly fears no evil eye — for what can any person do to them — since their intention is toward the truth as true truth — through which they always win.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
All of Creation — all of it — is full of victories. For everything was created from four elements — fire, water, wind, earth — and among created beings: the inanimate, vegetable, animal, and human. And all are opposite to one another — this one is hot and that one is cold — this one is moist and that one is dry. And each of the elements strengthens with all its power so as not to be entirely nullified against its fellow — such as the element of fire against the element of water and so too in reverse. But even so — far be it — that the element should prevail against its fellow more than is proper. The element of fire: it must strengthen with all its power so as not to be nullified against the element of water — lest the living creature become cold and die. But far be it also to prevail too greatly — for then too the living creature will be nullified and die from excess heat. It is found then that if it defeats its fellow too much — it also defeats itself — for their compound will be entirely nullified. And all this flows in their root — for Hashem created all of Creation for the sake of holy victory — the aspect of free will [koach habechira] in the human — for the sake of this was all of Creation. And the essential of free will is the aspect of victory: namely what desires and so on wish to prevent one from the path of life — and one strengthens against them and defeats them. And since this is the root of all Creation — Hashem created all of Creation from varied and differing actions — very different from one another — and all of them as if defeating one another — but the essential sustaining of them is when their victory is according to the will of the Creator — namely in equal mixture — which is the essential vitality and sustaining of all Creation. And from this a person must learn: even though one must prevail with great victory all their days — the victory must be truly true for the sake of Hashem's will — for the sustaining of the world — and not a false victory for honor and this world's desires — for this victory is destruction of the world. And even if it seems to them that their intention in their victory is for the sake of truth — even though in this one must be very strong — even so one must look carefully that destruction and ruin not come through this. For dispute is hated and peace is great. Therefore one must strive to minimize dispute in every way possible — even if it seems to them that they dispute for the sake of Heaven. And certainly one must look at oneself carefully whether one's intention is truly only for the sake of Heaven — for "the heart knows whether it is for crookedness or for further crookedness." And therefore the love of companions is very very precious — as our Sages said: "Love your fellow as yourself" — this is a great principle in the Torah. For all people differ from one another in their views — all of them — and all of this is because of the aspect of the blending of the elements — for in this person this element prevails — and therefore they are strongest in that trait and their mind inclines to this matter — and their fellow to the opposite. And in holiness — one whose intention is toward the truth — must certainly be very strong in their mind and in the good traits they have chosen — and not allow themselves to be defeated by any person — for one must be bold as a leopard in service of Hashem. But even so — one must not prevail too greatly — so as not to hate one's fellow because they do not conduct themselves in one's way. And one should conduct themselves with their fellow in equal mixture — and look upon them with a good eye — and strive to find in their fellow also some good — in a manner that they have love with their fellow. And then they can receive good hints for service of Hashem from every person they encounter — the aspect of "from all my teachers I gained understanding" — for they do not fear that their fellow will mislead them from the truth in their heart — since they are very strong in their mind and good path as is proper. But even so their eye is not evil toward their fellow and they love their fellow as well — even though their fellow does not go in their way — for perhaps according to the root of their soul they need to go in that path they have chosen. And even if they see that their fellow is not going in the straight path — even so they judge them favorably and strive to find in them also some good point. And if it is possible to speak with one's fellow in truth and sincerity without any false victory — to turn their fellow toward the truth and return them to the straight path — how good and how pleasant. And if not — even so one does not hate them — on the contrary: one loves them as well — for one strives to find good points in them — so as to be able to blend with them and love oneself together with them as well. And this is the essential sustaining of the world — for necessarily there will be victory and difference of views — for no two people are alike as mentioned — but there must be blending and resolution for good between them. And then one can receive from every person one meets and hear from them great hints to draw close to Hashem — in revealed and concealed ways — for this is the essential compound and blending that must be between people — which is the root of all Creation as mentioned.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential sustenance of the spoilers [chovalaim] (explained in the main text) is from dispute. And at first dispute begins in holiness — and afterward it descends and descends until it becomes total dispute — from which the kelippos and sins called chovalaim take hold. But through truth all kinds of dispute are nullified — for one whose intention is truly toward the truth — and who desires only the truth — no dispute will harm them. For the dispute that is in holiness — between the sages — where one forbids and one permits and so on — certainly causes no harm — since these sages both intend only for the sake of truth — only this one's view appears to them this way and that one's view that way — and in truth "both these and those are words of the living G-d" — as our Sages said. And for practical halachic questions our Sages have already taught us how to conduct ourselves — such as: a doubt in Torah law is treated strictly and in rabbinic law leniently — and a single opinion against the majority: the halacha follows the majority — and similar principles. And so too even regarding the dispute between the tzaddikim and Torah scholars and upright ones of our own times — one who desires only the truth: it causes them no harm at all. For one who desires the truth — an angel of truth is assigned to them — and they will merit to know the truth. And certainly when the opponents are coarse or shallow people — or wicked ones — certainly they will be able to understand where the truth is. For truth is the light of Hashem Himself — and one who desires the truth: Hashem illuminates them to go out from the darkness — and all kinds of chovalaim — which are all kinds of dispute and questions and doubts that darken the world — are nullified before the light of the point of true truth.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
When the supernal pleasantness [noam ha'elyon] flows — that is: when the tzaddik draws forth and reveals the wondrous pleasantness of his attainment — which flows from the very holy and lofty and wondrous supernal pleasantness — then all the chovalaim also come and wish to be repaired. For there are blemished people who have greatly blemished Hashem's honor — through which their intellect became greatly blemished — until they are in the aspect of the intellect of outside the Land of Israel — the aspect of chovalaim. But even so — they also wish to be repaired. And in particular when they sense a little of the wondrous pleasantness that the tzaddik reveals — certainly many are found who leap forward and desire to draw close and draw sustenance from there. For what fool would not run after such pleasantness? But since they are very corrupted — and if one wished to bring them close and repair them immediately — not only would it be hard to repair them — but they could also corrupt the pleasant ones — that is: they could bring about blemish and corruption even to those upright ones who are attached — and perhaps even to the tzaddik's own intellect — G-d forbid. This is the aspect of the blemish of the drawing close of the Erev Rav — which caused corruption to all Israel — and even to Moshe himself Hashem said: "Go down." Therefore it is a great good that there is dispute against the true tzaddikim — for through this doubts and questions fall into the minds of those who should be distanced — and those who deserve to be distanced are distanced. And those who desire the truth endure disgraces and labors and troubles — and precisely through this are able to draw close. For since the entire blemish of the chovalaim is because they blemished Hashem's honor — therefore now at least they must nullify their honor entirely and endure disgraces and shed blood — and then they will merit to draw close and taste a little of the pleasantness of the holy Torah revealed through the tzaddik. For even after the concealment and the dispute — even now — one who desires the truth can see and taste even now a little of the wondrous pleasantness. And for even a little such pleasantness — felt within one's material existence — it is fitting to cast away all desires and all honor. And one who is a person of truth — and has compassion on themselves — and is willing for this — and draws close through disgraces and shedding blood — is truly repaired through the influx of pleasantness. Since they give up their honor for this — through which the blemish of honor — which caused them to fall to the aspect of the chovalaim — is repaired first. But those who wish to benefit from this holy pleasantness without suffering and without shedding blood — and desire that the pleasantness of the Torah be spread over them — and also wish to have all their honor and all their desires — this is the aspect of the blemish of the most corrupted chovalaim. For their essential corruption at the start was also through this — through blemishing Hashem's honor for the sake of their own benefit — through which they fell to the aspect of the intellect of outside the Land of Israel — which is the aspect of chovalaim. And even now when they come to be repaired through the influx of pleasantness — they still desire their own honor. These are certainly pushed away and distanced through the dispute of the true tzaddikim — and this is truly a great good. For certainly it is fitting to distance them — since they still desire their own honor — so that they not corrupt the above pleasant ones.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Regarding the dispute against the point of truth — the common pattern is that the essential dispute and quarrel is stirred up by the youth — who rush forward headlong and brazen their face against the genuinely upright and wholesome ones — and open their mouths wide against them and greatly disgrace them with great brazenness. And the elders of their faction sit below and appear to be silent. But from one side they are even worse — for all the dispute sprouts from them — through their evil words and false slanders that they introduced into the ears of the youth. Only the elders — since they no longer have the boiling of the blood to the same degree — appear to be silent. And in truth each one has a lack and a quality. For the youth who have great brazenness and rush forward the most to disgrace the upright and the wholesome — but since they are still youth and have not yet aged in their ways and their evil mind — it would have been possible to speak to their hearts and return them to the truth. But the elders sit below and do not allow the mind of the youth to be turned and returned to the true truth — for the elders are already deeply rooted in their confused mind. And in a different manner one can speak with the elders — and since they no longer have the boiling of the blood to the same degree — it is easy for them to admit the truth: that at the very least it is not fitting to hold so firmly to dispute. But then the youth will leap up and brazen their face and say that they pay no attention to the elders who do not desire dispute — for "we are on top." But the true tzaddik has the power to make peace with all — with the youths and the elders. That is: to defeat all of them. For the victory of the true tzaddik is the aspect of peace — for they desire no victory whatsoever — except to reveal the truth and to do them an eternal good. And therefore the tzaddik is called a man of peace — for the essential of peace is when one turns a person's mind toward the truth — the aspect of "love truth and peace." For if they wish — G-d forbid — that truth concede to falsehood — this is no peace — for truth stands firm [kushta ka'ei] and it is impossible for truth to be turned toward falsehood. And therefore it is written: "There is no peace, says Hashem, for the wicked" — for as long as they are wicked and incline after falsehood — it is impossible to be at peace with them — for truth will never be nullified. And therefore when the tzaddik defeats those who dispute the truth — this is the essential peace.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
All the reasonings and wisdoms of vanity [hevel] that exist in the matter of opposition and dispute against the true tzaddik — all of it flows only because of desires. For if they would truly purify themselves from all desires as is fitting — certainly all of them would admit the truth.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
If all were to see and understand the quality of the tzaddik's greatness and the greatness of his attainment — even one part in a thousand — they would certainly all throng after him and draw close to him with all their soul and with all their might. But the tzaddik conducts himself wisely for the sake of free will — and conceals himself and hides himself from the world. And even so he reveals also a little — a very little — of the awesome extent of his attainment. And through this they have free will — that all those who desire truth see and understand from afar the true greatness of his level — and draw close to him. But there is also the opposite — that on the contrary: through hearing a hint of the awesome wonders of his attainment — through this they are provoked against him even more — until sometimes the adversary dresses himself even in tzaddikim and they dispute him and wish to conceal his light. (And in truth there are many hidden matters regarding the dispute between tzaddikim — and how many aspects there are in this — as explained elsewhere.) And this is the aspect of the dispute of the tribes against Yosef — and the more he hinted to them of the greatness of his level — by telling them his dreams — they added to hate him even more — on account of his dreams and on account of his words. But Hashem's counsel stands forever. And just as afterward the tribes greatly regretted this and said: "but we are guilty..." — and also the dispute and hatred itself was turned to great good — as Yosef said: "G-d intended it for good." And through this dispute between the tribes it came about that our forebears descended to Egypt — and afterward merited the giving of the Torah. In the same way now: precisely through the dispute against the tzaddik — through this the holy books of the holy Torah multiply — and the blemish of faith in the sages is repaired — until in the end — through this itself precisely — the greatness and level of the tzaddik will be revealed as mentioned.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Even great tzaddikim must guard themselves greatly and beseech Hashem greatly to be saved from foolish [niv'aros] counsels — especially in the matter of dispute — where the essential intensification of the Satan is. For the Satan introduces reasonings into the hearts of the tzaddikim that seem to them completely straight and true — and they think that their dispute is for the sake of Heaven — but in truth this reasoning comes from the Satan. And therefore one must be very very careful in this.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential blemish of the eating of the Tree of Knowledge was through the aspect of blemishing faith in the sages — as is explained in the main text. And through this they fell to the aspect of mosoross [excesses] — and the da'as was blemished and the mind was confused. But there are waters that purify from these blemishes — and these are the waters of Torah — the aspect of "Ho, all who are thirsty — come to the water." And through the Torah one's mind is purified and clarified and one draws close to holiness and truth. And in particular: when one draws close to the true tzaddik — who is the aspect of Moshe — through his Torah one's mind is purified and clarified — and one merits to return to the aspect of the primordial state before the sin of the Tree of Knowledge — which is the aspect of complete faith in the sages.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
It is explained elsewhere that in every place there is uprightness [yosher] — even one who does great wrongs — even so there must necessarily be found in them also some uprightness. Only the difference is: when does the uprightness begin — for in the upright person the uprightness begins first — and then if they have evil — it begins after the uprightness. But in the evildoer — the evil is first — and the uprightness comes after the evil. And therefore the upright person — even when they do wrong — their basic nature is uprightness and therefore it is easy for them to repent and return to the good. But the wicked person — even when they do good — the good is after the evil — and therefore it is hard for them to repent completely. And from this comes the matter of dispute — for the Satan and the evil inclination and the wicked people of the generation want to dispute and oppose the truth and the true tzaddikim. And they find for themselves all kinds of uprightness and justifications — that they say it seems to them that they dispute for the sake of Heaven — for the sake of the Torah — and so on. But the truth is that their evil is first — and their uprightness and justifications come after the evil — that is: their evil impulse — which is their jealousy and hatred and so on — comes first — and from this evil the justifications sprout — all the reasonings and wisdoms they find for themselves to justify their dispute. But in truth all their reasoning and all their argument and all their justifications are null and void — for they are all built upon the evil that is their foundation — that is: jealousy and hatred and pride and all kinds of evil traits. And therefore their dispute is the dispute of Korach and his congregation — which is not for the sake of Heaven. But the tzaddik — who is the aspect of Moshe — his dispute is for the sake of Heaven — like the dispute of Shammai and Hillel — for his uprightness is first — and from the uprightness the dispute sprouts — that is: precisely because of his love of truth and his love of Israel he is compelled to dispute — when the truth requires it — not from evil traits. And therefore the dispute of the tzaddik — even when he disputes — his dispute is for the sake of Heaven and in the end leads to peace and truth — as the dispute of Shammai and Hillel led to the clarification of the halacha. But the dispute of the wicked — even when they find justifications for themselves — their dispute ends in destruction — as the dispute of Korach ended in his being swallowed by the earth. And therefore one must judge every dispute — whether it is the dispute of Shammai and Hillel — which is for the sake of Heaven — or the dispute of Korach and his congregation — which is not for the sake of Heaven. And the sign is: if the dispute ends in peace and truth — it is the dispute of Shammai and Hillel. But if it ends in destruction — it is the dispute of Korach and his congregation.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The greatness of the uproar and accusation that is stirred every time against those attached to the true tzaddik — especially now in these our generations — this is because the deeds of the generation are not going well. And even so — there are found people of truth who cleave to the true tzaddik and walk in his paths. And therefore the accusers intensify greatly against them — for they see that through these people — through their attachment to the true tzaddik — there is hope for the generation — and therefore the accusers oppose them greatly. But the truth will always stand firm in the end — and those attached to the true tzaddik will ultimately be victorious — for truth is mightier than everything.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
These obstacles from drawing close to holiness — that come through the dispute among Israel themselves — these obstacles are greater than everything — as is known. For in truth in many Israelites there is presumably some change [shinui] in their deeds from the ways of the true tzaddik — and from this dispute and distance arises. But in truth all of this is from the Satan — who introduces dispute among them — in order to distance them from the true tzaddik and from holiness. And therefore one must strengthen oneself greatly and not be moved by any obstacle or distance whatsoever — and one must strive with all one's power to draw close to the true tzaddik — despite all obstacles.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential intensification of the wicked — who are the opponents and those who prevent from drawing close to holiness — is only in their day and their hour — in the aspect of "a wicked person who has the hour playing for them." And therefore when the pursued — who desire the truth — see that the opponents temporarily prevail — they should not at all despair — G-d forbid — but on the contrary: they should strengthen themselves greatly in their attachment to the true tzaddik and in their holiness. For the wicked will ultimately fall completely — and the upright who cleave to the true tzaddik will ultimately ascend and prevail. And this is the aspect of: "Do not envy evildoers — and do not be jealous of the wicked — for there is no future for evil — the lamp of the wicked will be extinguished."
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential power of the evil inclination to cause a person to sin — G-d forbid — is by first dressing itself in commandments [mitzvos] — and this flows through the aspect of Jewish demons [shedin yehuda'in] — as written in the holy Zohar — that there is the aspect of Jewish demons that dress themselves in the form of holy things — and seduce people toward sin. And in the matter of dispute — there the adversary dances greatly — for in this matter it can easily dress itself in commandments — and introduce into a person's heart that their dispute is for the sake of Heaven. And therefore one must be very very careful in this — more than in any other sin — for through dispute the adversary easily causes one to sin dressed in commandments.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
There is nothing by which the adversary can deceive a person and turn complete transgressions into commandments — as in the matter of dispute. For there the adversary dances greatly. For in this matter it can easily dress itself in commandments and justifications — until one thinks that their dispute is a great mitzva. And therefore there is no sin in which a person so thoroughly forgets themselves — and goes so far — as in dispute. For in other sins — even if the evil inclination seduces them — they still know somewhat that they are sinning. But in dispute — since the adversary dresses it in commandments and justifications — the person completely forgets themselves and thinks they are doing the greatest mitzva. And therefore one must be very very careful — more than in any other matter — not to enter into dispute at all.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
When the enemies and opponents prevail so greatly — until one is under their very heels and their feet — and they actually tread on them with their feet — and sometimes hand them over to prison — G-d forbid — the aspect of "to crush under foot" — even so — in truth this is the aspect of: "He remembers His covenant forever" — for the Holy Blessed One does not forget the pursued — and all of this is a preparation for the ultimate redemption.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Regarding the matter of the adversary dressing itself in people precisely — and sometimes even in slightly greater ones — and introducing into their hearts to dispute the true tzaddik of very great level — and so on: See the section on Purim, os 42.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential power of the evil inclination flows from the multitude of differences [ribui hashinuyim] — for at the root of everything — all is one and there is no change whatsoever — G-d forbid — and there all is good and there is no evil and no opposition whatsoever. And the essential hold of evil — from which the power of the evil inclination [draws] — flows only from the aspect of multiplicity — where there are differences. And since the essential of Creation was only for the sake of the human who has free will — and the essential of free will is through the fact that there is a good inclination and an evil inclination — therefore the evil inclination had no power to seduce and mislead a person until the multiplicity and difference began in the human race itself: when two came into being — Adam and Chava — and then there were two views. Only regarding Adam himself — because of the greatness of his soul — the evil inclination had no power to cause him to sin — except by first seducing Chava — and afterward she seduced him. And the essential hold of the differences is only in time — for there all the differences are — as it is written: "through understanding He changes the times and alternates the seasons" — and as one sees with one's senses the multitude of changes through the seasons: cold and heat — summer and winter — day and night — and so on. And in a single day there are many changes. And from there flow all the events that pass over a person — for good or for the opposite — in general and in particular — according to His supervision. And likewise the mind of each person differs from their fellow — according to their nature and root and according to what passes over them. And the essential is the free will — for a person must orient their mind in every day and in every time and in every hour — in all that passes over them — to truly believe that all is for their good — for all of it is hints from Hashem to return them to Him in truth. And one who orients their mind toward Hashem — and in all that passes over them attaches and connects themselves to Hashem — whether in goodness or in its opposite — as it is written: "In Hashem I praise a word — in Elokim I praise a word" — they nullify all hold of the evil inclination and the Sitra Achra that clings to the differences. For they include all the differences in Hashem — where all is one. And if all people were to conduct themselves thus — to include everything in One — certainly all would be in love and peace and unity — and all the world would be repaired in ultimate repair. For this is most precious of all — as our Sages said: "Love your fellow as yourself" — this is a great principle in the Torah. For in truth — even though each person's mind differs from their fellow's — even so each must love their fellow as themselves and know that all is one. For all the varied actions flow from the Simple One — and Hashem created each one with a different mind from their fellow — precisely — so that each one through the difference of their mind should be included in unity with their fellow. And not come — G-d forbid — through this to jealousy and hatred and quarreling — but rather they should love one another and fulfill the Torah and the mitzvos together — and all be included together as one. This is very precious before Hashem — when the varied actions are included in the Simple One. But from the multitude of differences comes the hold of the evil inclination — as mentioned. And from there came the fact that it first seduced Chava — and afterward through her was able to seduce Adam himself — even though he was of very high level. And so it is in every generation — for afterward when people multiplied greatly — the evil inclination has greater power to cause even the great in level to sin — and the essential way is by first dressing itself in people who are not so great in level and causing them to sin — and afterward through them it can — G-d forbid — also cause even the greatest to sin. And therefore all the greater power of the evil inclination is through dispute — where there is the greatest hold of the differences — and there it has the greatest power to dress itself in people precisely and to stumble the world — G-d forbid. As is explained elsewhere: that people are great preventers and have the power to stumble the world — G-d forbid — even more than the evil inclination itself.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
One who wishes to save their soul from the fire of dispute — which is worse than everything — the essential of their salvation is through truth — which is the aspect of peace — as it is written: "For there will be peace and truth in my days." For when one looks at the truth as true truth — certainly they will be saved at least from dispute. For even if they do not merit fully to attain and know where the truth is — since they have not labored in their service as is required — for to merit the very essence of truth requires very great labor — but at the very least: if they desire the truth — they will not be a pursuer and a disputer at any rate — and will not hold firmly to dispute and persecution — G-d forbid — to pursue people of truth — even though it seems to them the opposite. For what have they to do with this trouble — to endanger their soul so greatly. And in truth — most of the dispute among Israel is only for the sake of truth — for each one is firm in their view and says that theirs is the truth — until it descends so far — until there are complete disputants who desire to stir strife and hold firmly to dispute — and they also say that their intention is for the sake of truth — for the truth is with them. Especially now in our many sins — when the verse has been fulfilled: "and truth will be absent" — when the truth has become flocks and flocks — each one saying that theirs is the truth. But even so — the truth is one. And one who truly desires the truth as true truth and prays to Hashem to merit to draw close to the truth — can recognize where the truth as true truth is — for truth bears witness to itself. And even before they merit to draw fully close to the truth — at the very least they will be saved from holding firmly to dispute as mentioned. And all of this it is impossible to explain in writing — and one who desires the truth will understand all of this themselves.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Dispute uproots those who dispute from both worlds for nothing — and this trait is worse than all the evil traits in the world. For the other traits and desires have in them some element of compulsion — only one must conduct oneself within them in a measured way — and not let them rule entirely. But dispute — there is in it no compulsion whatsoever — for a person can completely avoid dispute with no difficulty. For what loss does one have from keeping silent and making peace? Only the Satan and the evil inclination confuse the world and introduce dispute — and cause great destruction in the world through this — for nothing. And therefore one who has a brain in their skull will flee from dispute as from fire — and be a pursuer of peace with all one's might.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential redemption from Egypt — and also the final redemption that we hope and wait for each day — the essential of all the redemptions is through Moshe — who is the da'as — for "what was is what will be" — the aspect of the true tzaddik in every generation — who is the aspect of Moshe — through whom the essential drawing of da'as occurs in every generation and every generation. But because of the corruption of the generation the intellect becomes concealed — and through this the da'as of the true tzaddik is hidden and concealed in many concealments within concealments. And even though the da'as is before one's eyes — even so one does not see it — because of the multitude of concealments and hiddennesses. And the essential [reason] is because of the great force of dispute and accusation among the Torah scholars themselves — as is known — the pain and affliction of this spreading plague of the multitude of dispute in every generation and every generation — especially now in these latter days — when the concealment within the concealment has intensified very greatly — the aspect of "and I will surely hide..." And all the questions and confusions that each one has regarding the true tzaddikim and upright ones of the generation — all of it flows from the aspect of the above hidden intellect — and through this is the essential of their free will. For the essential of free will is through the fact that one does not immediately understand how to resolve fully all the questions and confusions regarding the true tzaddikim and their disciples. For if each one understood and saw immediately in their mind the full extent of the truth and the greatness of their level and their righteousness — and how one can merit through them all truly eternal good — certainly they would go and run on their hands and on their feet to draw close to them and to roll in the dust of their feet. But since the truth is very greatly hidden and concealed — and the opponents have multiplied — saying what they say — until they introduce into the hearts of all those who desire to draw close very many questions and confusions and muddles — and on this all of their free will depends. For just as the essential of free will in general is only through the fact that one does not understand how to resolve the question that exists regarding free will itself — that is: the question of foreknowledge and free will — as explained in the main text — so too with all the questions and confusions that each one has in particular — the essential of free will is through this: that this intellect does not understand how to resolve all the questions that are difficult for them regarding the true tzaddikim and upright ones as mentioned. And in truth — if the intellect were entirely concealed with no revelation whatsoever — then certainly it would be impossible in any way to draw close to Hashem and to His true tzaddikim. But Hashem is full of mercy — and has compassion on His people in every generation — and sends and illuminates for us a wondrous revelation of da'as through the wondrous and awesome new Torah teachings that the true tzaddikim draw forth in every generation. And through this there is free will — for one who does not wish to deceive themselves — and looks with a true eye of truth — can through this see the true truth of the point of truth where it dwells — and to whom to draw close. And if still many questions are difficult for them — they understand that this must necessarily be so — for certainly it is impossible to fully understand and attain the da'as that is so much higher than them — which is the da'as of the true tzaddik. For just as it is impossible to attain Hashem's knowledge as it were — so too it is impossible to attain the tzaddik's da'as which is so very much higher than their attainment. But at the very least: since a glimmer and spark has already lit up and flashed in their mind from the true da'as of the true tzaddikim — through the light of their Torah — they understand and know that it is fitting for them to run after them and after their true disciples with all their power. For now they have free will — through having seen a vision and a gleam from the wonders of their knowledge and their truth. And against this they hear the questions and confusions of the opponents — and on this all their free will depends — and the one who chooses, chooses. And truly the essential revelation of the intellect from its hiddenness — and the drawing of the intellect from encompassing lights to inner lights — which is the essential completeness of the attainment of da'as — it is impossible to merit this except through multiplying prayer: to cry out to Hashem greatly in prayers and supplications and cries and holy entreaties. And to guard one's soul to sanctify the seven lamps — which are the eyes and ears and nose and mouth. The eyes: to truly close them from seeing evil. The ears: to hear words of the sages and to have true faith in the sages. The nose: to sanctify with fear of Heaven and restraint of one's anger and fury. And the mouth: to guard — to guard oneself from speaking falsehood and other blemished speech — and to speak only words of truth. And each one according to their distance from the sanctity of the seven lamps — so too they are distant from true da'as — and therefore many questions and confusions fall upon them regarding the true tzaddik and his people. And on this all of their free will depends as mentioned. And one who truly desires the truth as true truth — let them cry out greatly to Hashem — and examine their deeds — especially in the sanctity of the seven lamps: how they hold to them. And then they will understand the truth as true truth — and at the very least will be saved from disputing the truth as true truth — for they will understand their lack: how distant they are from true da'as — through not having sanctified the seven lamps as is required.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The world is full of dispute. And the root of dispute is holy dispute — which is the dispute of the tzaddikim — the dispute of the Tannaim and Amoraim — who are divided in the paths of the holy Torah — one forbids and one permits — and so on. And this is the aspect of the encompassing lights [makifim] — for it is impossible for ordinary human intellect to fully attain this [kind of] dispute — for it comes from a very lofty and holy place. And from this holy dispute — all the disputes of the world descend — descend — level after level — until it descends to the disputes that come from evil traits and desires. And the entire purpose of all the descent is — to return and ascend back to the source of holy dispute — that is: to understand that all disputes — even the disputes of the Tannaim and Amoraim — are all in truth one unity — for "both these and those are words of the living G-d."
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The holy dispute between the tzaddikim is in truth peace and tranquility and the aspect of complete unity — the aspect of "both these and those are words of the living G-d" — whose initials spell 'one' [echad]. Only it is impossible to attain this with human intellect in its natural state — for it is in the aspect of encompassing lights — for the human intellect in its natural state can only attain one side — not two opposite sides simultaneously. But through great faith in the sages and through attaching oneself to the true tzaddik — who attains the aspect of the encompassing lights — one can also attain somewhat of this holy da'as — to understand how all disputes are in truth one unity.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The essential building of the three hundred and ten worlds [shin-yud oloamos] is from the light of intellect and the contraction — for through these two aspects precisely — when they are unified together in ultimate unity — through them all true attainments are built. They are the aspect of the three hundred and ten worlds — which are the delight of the World to Come and the receiving of reward by the tzaddikim in the future. (See the section on Attainment of Divinity [Hasagas Elokus], os 19, 20.) And this is the aspect of Shema and Vehaya Im Shamoah — for "Shema" is the acceptance of His unity and oneness — and the entire passage speaks in the singular form — which hints at the very essence of true intellect — which is entirely one. But "Vehaya Im Shamoah" was stated in the plural form — this hints at the contractions of the intellect — where the differences of views begin — for each one receives the intellect of the attainment of His divinity according to their contractions — according to what they gauge in their heart. And therefore in this passage precisely He warns: "Guard yourselves lest your heart be seduced after idol worship" — which is the aspect of dispute — the aspect of "their heart was divided" — and so on — as explained in the main text. For when the intellect enters into the contractions — where it must necessarily divide into the four directions — each one attaining according to their contractions — from which flows the root of dispute — therefore there one must be very careful not to come — G-d forbid — to full dispute — which is the aspect of idol worship. And this: "Place these words of Mine upon your hearts" — place My words that I warn you regarding the faith of His unity and the acceptance of His commandments — upon your hearts. That is: even though the gauge in each one's heart differs from their fellow's — even so — do not turn — G-d forbid — through this to another side — to the side of full dispute — G-d forbid — which is the aspect of idol worship. Rather: accept and place My words upon your hearts — that is: always return to the source of unity — to know and believe that all the differences of views and all the disputes and all the contractions — all of them return to one place — for all flows from Him.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
The repair of the metzora [one afflicted with the skin-ailment] — who is the one who spoke evil speech and caused dispute — making strife between a person and their fellow and between a husband and his wife — their repair is: to strive to bring souls close to Hashem. For through this His honor rises from the dust — and His honor is repaired — for through drawing souls close to Hashem — through the holy words of the tzaddik — His honor is elevated and magnified.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Through holy dispute — that is: the dispute between the Tannaim and Amoraim and between other true tzaddikim and upright ones — and in truth "both these and those are words of the living G-d" — for all were given from one shepherd [me'ro'eh echad nitanu] — only because different aspects of the supernal intellect illuminate different tzaddikim — therefore their views and halachic rulings appear different from one another. But from the root they are all one — for all flows from one supernal intellect. And through their dispute — the holy Torah is clarified and expanded — and many holy books are produced — from which all of Israel draw sustenance and life.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
Regarding the intensification of obstacles from drawing close to the true tzaddikim — there is in them the aspect of "the righteous walk in them and the transgressors stumble in them." For those who merit to break the obstacles and draw close to tzaddikim — for them it is a good thing that they had obstacles — for precisely through this: wondrous vessels and garments are made to receive within them the light of the tzaddik and the holy Torah — as explained in the main text. And they are the aspect of "the righteous walk in them." And even those who do not merit to break the obstacles and draw fully close — there is also in them the aspect of "the righteous walk in them." But one who — through the intensification of the obstacles and the concealment over the tzaddik's light — comes to be a full opponent against him — they are the aspect of "and the transgressors stumble in them." For they stumble in them themselves — through the obstacles. For in truth the concealment and obstacles come only for good — in order to cover somewhat the tzaddik's light — so that it not be in the aspect of excess of light — in order that the world be able to receive his light. And the transgressors stumble through this from opposite to opposite — for not only do they not merit to receive the tzaddik's light — but they even dispute him and further conceal his light. And this too is for the good of the world — but for themselves personally: it is certainly a stumbling and a great obstacle — G-d have mercy. But those who do not dispute at any rate — even though they have not merited to break the obstacles and benefit from the tzaddik's light — even so compared to the opponents they are considered righteous. And they are the aspect of "the righteous walk in them" relative to them — for it is a good thing that the tzaddik's light is hidden from them. For it could be that if they were to see the tzaddik's light — it would blind their eyes from the excess of light (since they have no vessels to receive the light) — until they would become through this opponents and full disputants. And understand well from this: that even one who does not merit to draw close to tzaddikim — because of the intensification of the obstacles and the great concealment of this world — must guard their soul greatly not to be a disputer at any rate — so as not to be — G-d forbid — included in "and the transgressors stumble in them" — but the opposite as mentioned.
ל אֶחָד שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּמִשָּׁם הַתְחָלַת הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאַחַר־ כָּךְ בָּאִים לִשְׁקָרִים גְּמוּרִים וּמְחַפִּים הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת; וְעַל־כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח, בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלּוֹן וּפֶתַח שֶׁל חֲבֵרוֹ (שם אות ב). סב. עַל־יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְהָאָדָם מָקוֹם לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים. כִּי אוֹר הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת; וְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים (עיין כל זה: התחזקות, אות קב). גַּם עִקַּר הַכְנָסַת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה מִן הַחוּץ לִפְנִים, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (ע' בית וחוץ, אות יט). גַּם עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת (עיין ממון, אות קלח). סג. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' תשובה, אות מו). גַּם עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לִתְשׁוּבָה הוּא גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת (ע' התחזקות, אות קד). סד. עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכוּ', עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמֶת, וְלִזְעֹק מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכוּ', וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת - מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת, וְאָז זוֹכֶה לֵידַע הָאֱמֶת וְכוּ' (עיין פורים, אות עג). סה. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח - מֵאוֹתָם שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", וְקֻשְׁטָא קָאֵי (ע' צדיק, אות רלח). סו. עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וּבְמִקָּח זֶה, וְאַחַר־כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרַת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל־יְדֵי־ זֶה; אֲבָל עֶצֶם הַשֵּׂכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתּוֹ; וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֲזַי אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּה, וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר, וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה, בִּבְחִינַת "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד", וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר־כָּךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא אֱמֶת, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה (לקוטי־הלכות, הל' מתנה, הל' ד, אות טו). סז. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי־אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה - אִם־כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִין לַבְּרִיּוֹת?! כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם־כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת? וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִין מֵהֲמוֹן־עָם, אִם־כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִן אֱמֶת! אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ', כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגוֹ' אֵין עוֹד" - אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב - לֹא מַמָּשׁ, כִּי הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חַד, אָז דַּיְקָא זוֹכִין לֶאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן כְּנֶגְדּוֹ - אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד כְּפֻם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ (שם הל' מתנת שכיבשׂמרע, הל' ב, אות ה). סח. עִקַּר הָעֵצוֹת שֶׁעַל יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, נִמְשָׁכִין מֵאֱמֶת (עיין עצה, אות כה), וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - שֶׁתִּהְיֶה הָעֵצָה אֲמִתִּיִּית בְּכָל הַבְּחִינָה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים "אֱמֶת" שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב" (שם הל' הפקר ונכסי־הגר, אות יז; וע' עצה, אות לא, מבואר שם ביותר). סט. עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא רַק כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כְּשֶׁאֵין הַדַּעַת שָׁלֵם וְהוּא מְבֻלְבָּל, אֲזַי יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת; אֲבָל כְּשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֵין בּוֹ טָעוּת וָשֶׁקֶר, רַק אֱמֶת. כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא רַק כֻּלּוֹ אֱמֶת, כִּי הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם הוּא מְחַיֵּב רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים לַפְּנִימִיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְעֵת עַתָּה אֶצְלֵנוּ, בִּבְחִינַת מַקִּיף, בְּחִינַת "עַיִן לֹא רָאָתָה". וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא בְּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּשִׁקְרָא, מֵחֲמַת הֶאָרַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת עָלְמָא דִּקְשׁוֹט (שם הל' אפוטרופוס, הל' ב, אות ג). ע. כָּל הַשְּׁקָרִים הֵם בְּחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, הַיְנוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הַקּוֹל לְהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת; וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה שֶׁקֶר, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַשֵּׁב וְיִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר אֶצְלוֹ הַקּוֹל עִם הַדִּבּוּר; וּמִי שֶׁהוּא מֵבִין וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, יוּכַל לְהַכִּיר בְּקוֹלוֹ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַקּוֹל מְיֻשָּׁב עִם הַדִּבּוּר כְּשֶׁמְּדַבֵּר שֶׁקֶר. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה, מַטִּילִין עָלָיו שְׁבוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד הַדִּבּוּר עִם הַקּוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת (שם הל' ג, אות טז). עא. כְּשֶׁהָאֱמֶת מֵאִיר וּמְבַטֵּל הַחשֶׁךְ, אֲזַי נִמְשָׁךְ עַל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כֶּפֶל, כִּי לֹא דַי שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ עַל־יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת, אַף גַּם הוּא עוֹשֶׂה פֶּתַח גַּם לְאַחֵר לְהוֹצִיאוֹ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֵּפֶל (שם הל' גניבה, הל' ה, אות ב). עב. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעַת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲזַי דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצִים לְהַחְשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט"; וְזֶהוּ כָּל הָעֲבוֹדָה וִיגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם וּבְכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לִימִין הָאֱמֶת בִּבְחִינַת "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (שם אות ה). עג. לִפְעָמִים הַשֶּׁקֶר וְהַחשֶׁךְ מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁלִּפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וּכְמוֹ־כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם, שֶׁעַל־פִּי־רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַבַּעַל־דָּבָר עַל־ יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, וְלִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְנֵי־אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר, בִּבְחִינַת "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד; הַיְנוּ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַטְעוֹתוֹ לִשְׂמֹאל גָּמוּר, הַיְנוּ לְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְיָמִין לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הָאֱמֶת; רַק לִפְעָמִים מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת אֱמֶת, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי. רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵרְשׁוּת הַיֵּצֶר הָרָע, גַּם מֵהָאֱמֶת הַמְדֻמֶּה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא זוֹכֶה לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא שֶׁקֶר, וְיָמִין שֶׁלּוֹ הוּא שְׂמֹאל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי וְגוֹ'" כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ו). עד. יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ. כִּי אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי טוֹב הַרְבֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, אֲבָל הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'. וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חַשְׁכוּת הַמַּחְשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חשֶׁךְ וָשֶׁקֶר הַנִּדְבָּק בְּהָאָדָם מִצַּד הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'"; וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלָצֵאת וּלְהַטּוֹת מִדֶּרֶךְ כֻּלָּם, רַק לְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרָשׁ בּוֹ מִצַּד נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: "אֲנִי", אוֹ "לִי", אוֹ "לְךָ" - מְכַוֵּן הַכֹּל עַל עֶצֶם הָאָדָם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא עַל הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא רַק בָּשָׂר וָדָם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ־לְךָ" - "לְךָ" דַּיְקָא, לְעַצְמִיּוּתְךָ, שֶׁהוּא רַק נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּךָ; וְזֶה: "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", כִּי צָרִיךְ לִפְנוֹת שִׁכְמוֹ וּלְהַטּוֹת לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁקָרִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנֶּאֱחָזִים בּוֹ מִצַּד הָאָרֶץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ אוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה אוֹ מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה, רַק יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָֹּ וְגוֹ'" (שם אות ז). עה. לִפְעָמִים גַּם יִרְאֵי־הַשֵּׁם וּכְשֵׁרִים יְכוֹלִין לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "לֶךְ־לְךָ" דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַצְלִיחַ לָנֶצַח בֶּאֱמֶת (שם אות ח). עו. אֱמֶת הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - סוֹפֵי־תֵבוֹת "אֱמֶת" כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת. וּצְרִיכִין שֶׁיָּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלָּיְלָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, אֲבָל מִצַּד שִׁנּוּי הַמְקַבְּלִים יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעִנְיַן הָאֱמֶת, וְאֵין הָאֱמֶת שֶׁל אָדָם זֶה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן אֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי זֶה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְזֶה צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וְכוּ', וְזֶה עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בְּאָדָם אֶחָד יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין שָׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת מִתְפַּלֵּל וּבְשָׁעָה זֹאת לוֹמֵד וּבְשָׁעָה זֹאת עוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְשָׁעָה זֹאת אוֹכֵל אוֹ מְדַבֵּר עִם בְּנֵי־אָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹסֵק - יִהְיֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הָעֵת וְהַשָּׁעָה וּכְפִי אוֹתוֹ הָאָדָם.
All the dispute of those who dispute the true tzaddik is only because they study Torah not for its own sake [shelo lishmah] — only for wealth and honor and so on. And then the power of their Torah study has no strength to return them to the good — on the contrary: they receive from Torah study the aspect of poison [sam hamaves] — in the aspect of: for one who does not go in the right path — the Torah becomes a potion of death for them. And this is what is said about those who dispute against those who go in the truly right path — that their Torah causes them harm rather than good. For had they studied Torah for its own sake — it would have given them the strength to recognize the truth and draw close to the true tzaddik.
Loading comments…